שולחן ערוך, אורח חיים ע״ג: הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג ובו ד' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג ובו ד' סעיפים:
שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה לא יקראו ק"ש אא"כ היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה:

ב

אם היה ישן עם אשתו קורא בחזרת פנים לצד אחר ואפי' בלא הפסקת טלית משום דחשיבה כגופו ויש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו:

ג

אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ואם הם גדולים צריך להפסקת טלית:

ד

עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים ואפילו הביאו ב' שערות מותר ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק ואם לא הביאו ב' שערו' מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסו':

א

שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה לא יקראו ק"ש אא"כ כו' אפילו בהחזרת פנים אא"כ היתה טלית מפסקת ואז מותר אפילו בלא החזר' פנים (ב"י מהררמ"י מורי ב"ח):

ב

אם הי' ישן עם אשתו כו'. ויש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו אבל אם היתה טלית מפסקת ביניהם לכ"ע מותר אפי' פנים לפנים שרי כיון דליכא נגיע' גופו וכן משמעות תוס' וסמ"ג:

ג

אם היה ישן עם בניו הקטנים מותר לקרות בהחזרת פנים בלא הפסק' טלית אפי' כשנוגעין בערותן זו בזו שרי (הגה' אשר"י בשם א"ז) ודבר תימה להתיר כולי האי (ב"י) ועיין בדברי הר"ר יונה בפ' מ"ש דף י"ט ע"א:

ד

עד כמה הם חשובים קטנים עד שיהיו לו י"א שנים. פירוש שעדיין לא הגיעו לי"א ולי"ב מלאים דאם הגיע כל אחד לי"א ולי"ב מלאים ויום אחד א"כ היא תוך שנת י"ג אזי אם הביאו שתי שערות אסור בלא הפסקה וכן בשנ' י"ג לתינוק ר"ל אף שהוא יום א' אחר שנת י"ב כן נראה לי ממשמעות הטור וי"א בשנת י"א וי"ב היינו שכבר הגיע לי"א וי"ב (מהררש"ל):

א

ביניהם. ואז אפילו פניהם זה לזה מותר. ב"י:

ב

פנים. פירוש שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה. כ"מ מ"א:

ג

ובשנת י"ג. עיין מ"א:

א

ברכות כ"ד וכרב יוסף

ב

הרמב"ם בפ"ג מה' ק"ש

ג

שם בגמ' הרי"ף והרמב"ם

ד

הרא"ש בשם ר"י

ה

שם בגמרא

ו

שם וכלישנא בתר' ברי"ף ורמב"ם והרא"ש

ז

רבי יונה ורא"ש

ח

שם ורמב"ם שם

א

ס"א ממתניהם ולמטה כו'. דזהו השיעור לענין ערוה כמש"ש כ"ד ב' היתה טליתו כו' וכמ"ש בס"ס ע"ד:

א

ס"ב בחזרת פנים כו'. ר"ל אפילו הוא מחזיר לבד וכמ"ש בגמ' זה מחזיר פניו וקורא כו' וכ"מ מדברי רמב"ם דלא כמ"א וערש"י שם ד"ה ואפילו אשתו כו':

ב

ויש כו'. כברייתא דפליגא על רב יוסף לחומרא ואף ע"ג דאמורא יכול לשבש הברייתא דוקא אי שמיע ליה וכמ"ש בשבת ס"א א' וז"ש שם אטו כולהו בחדא כו':

א

ס"ד התינוק כו'. מדקאמר תינוקת בת כו' ול"ק עד י"א כו' מ' דוקא בת י"א שנה אז בעינן שדים כו' ולא פחות ויותר א"צ:

א

שנים שהיו וכו' נוגעים זה בזה – עיין במשנה ברורה סק"א מה שכ' דפנים להדי פנים אפילו אינם נוגעים אסור הוא מהפמ"ג והמאמר מרדכי מסתפק בזה ונ"ל דלפי דברי הפמ"ג אפשר דיש ליישב הקושיא שניה של המגן אברהם בסק"ב עיי"ש:

ב

ממתניהם ולמטה – נסתפקתי אם בעינן שיהא חוצץ עד סוף גופם או אולי אפילו הטלית קצר ולמטה ברגליהם נוגעין זה בזה שרי ומהגר"א שציין המקור מסימן ע"ד ס"ו והתם הלא לא בעינן רק כיסוי ערוה לחוד מדינא כדמוכח ברמב"ם פ"ד הלכה ז' ואפשר דהכא חמירא טפי ומשום הרהורא [רק דממעלה למתניו ס"ל דלא שייך הרהורא] ותדע דהא אפילו רק עגבותיהם נוגעים זה בזה דאין בהם משום ערוה כדאיתא בגמרא ואפ"ה אסור וע"כ הטעם משום הרהור ע"י נגיעה אפשר דאפילו למטה מזה יש הרהור וצ"ע. כתב בספר עבודת היום בד"א כל זה הסימן כשקורא ק"ש או מתפלל או מדבר ד"ת בפיו אבל להרהר בד"ת הלא קי"ל דמותר אפילו כשערותו מגולה כמו שכ' בסוף סימן ע"ה כ"ש בזה ועי"ש שכתב עוד ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות עכ"ל בקיצור:

א

[א] לא יקרא קריאת שמע וכו'. פירוש אפילו בחזרת פנים, ועיין לקמן סימן ס"ג סעיף א':

ב

[ב] בחזרת פנים וכו'. אבל אי לא בחזרת פנים או פניה באחור אי אפשר שלא יבוא לידי הרהור וכן כתב כסף משנה פרק ג' מהלכות קריאת שמע:

ג

[ג] ונכון לחוש וכו'. אבל הנחלת צבי כתב דלדינא עיקר כדבריו דרי"ף דמתיר משום דאיכא למימר דגם ברייתא אחריתא אשה אינו בכלל ביתו כמו בברייתא קמייתא, אבל לפי מה שכתבו תוס' [ברכות] דף כ"ד דגרסינן ואשתו ישנה סמכינן אברייתא, עד כאן. ותימא הא הרא"ש כתב על סברת הרי"ף גירסת תוס' וכן בכסף משנה שם. ועוד נראה לי מוכח מתוס' שם דלגירסא ראשונה פריך מברייתא קמייתא גופיה ודו"ק, ועוד דאף דלגירסא אשתו וכו' מכל מקום כיון דפליגי תנאי ואמוראי מתירים באשתו יש להתיר, מכל מקום יש להחמיר שראיתי באגור וספר זכרון להגאון ר"י הכהן גדולים אחרונים מסכימים לאיסור, וכל זה בלא הפסקת טלית אבל בהפסקת טלית כולי עלמא שרי:

ד

[ד] י"ב שנים וכו'. ויום אחד וכן בכולם (מלבושי יום טוב), ובלחם חמודות דף ה' הוסיף זה לשונו ובפרק שלושה שאכלו דף נ"ה אוכיח דבעינן יום אחד שלם, עד כאן לשונו. ועיין לעיל סימן נ"ג וסימן נ"ה, ובמגן אברהם כתב דאין צריך יום אחד:

ה

[ה] ובשנת י"ג וכו'. כתב מגן אברהם כן כתב בטור, וצריך עיון דבטור אבן העזר סימן כ"ה כתב דבת אחד עשרה כו' אסורים לשכב ערומים יחד ולא חילוק בין שתי שערות, ועוד דאם אסורה לשכב אצלו בקירוב בשר אם כן מה צריך לומר דאסור לקרוא קריאת שמע וצריך עיון רב, עד כאן לשונו. ובמחילה אישתמיט ליה דברי הפרישה באבן העזר שם דמקשה זה ומתרץ לה וזה לשונו, יש לומר דהכא נמי מיירי דוקא בהביאו שתי שערות, אי נמי הכא לענין יחוד דערוה אפילו בבניו החמירו, ולעיל איירי במקום דלא שייך יחוד כגון שמצפין שם בני אדם ולא אסור אלא משום לבו רואה ערוה, עד כאן לשונו. אך תימא על הפרישה מאי ענין זה ללבו רואה ערוה הא על כל פנים חזרת פנים בעינן, אלא צריך לומר טעם משום הרהור דנגיעה. והנראה לעניות דעתי בהיתר קושיא זו הוא דכשם ששני אנשים שישינים בטלית אחד צריכין הפסק כן שני נשים דגם בהם יש הרהור כדאמרינן נשים המסוללות זו בזו, וכמו שיתבאר בסימן ע"ה, ואם כן הטור ושולחן ערוך לא קאמרי אלא דבת שתים עשרה הוי גדולה והיינו עם אמה, ובן אחד עשרה דהוי גדול היינו עם אביו דמותרין לישון וקאמר דלענין קריאת שמע בעינן הפסק וזה נכון:

א

א) [סעיף א'] שנים שהיו ישנים בטלית אחת וכו' לא יקרא ק"ש וכו' אפילו בהחזרת פנים אלא א"כ היתה טלית מפסקת ואז מותר אפילו בלא החזרת פנים, ב"י, לבוש ב"ח, עו"ת אות א' עט"ז, א"ר אות א', ח"א כלל ד' אות י"א, א"א אות א':

א

ב) שם ובשר שניהם נוגעים זב"ז וכו' משמע מדברי הש"ע והפוסקים ז"ל דלא בעינן הפסקת טלית אלא דוקא כשבשר שניהם נוגעים זב"ז דמתוך כך באים לידי הרהור אבל אם זה בצד אחד מן המטה וזה בצד אחר שאין נוגעים זב"ז כלל כמו שהוא דרך רוב העולם בינינו א"צ הפסקת טלית ויותר מבואר לע"ד בל' הרמב"ם ספ"ג מהל' ק"ש יעו"ש ועכ"פ בחזרת פנים סגיא מאמ"ר אות א'. והפרמ"ג בא"א ריש הסי' כתב דכל שהוא פנים כנגד פנים אפילו אין בשרם נוגעין ממתניהם ולמטה אסור בלא טלית דלא פלוג עכ"ד. ועיין לקמן סי' ע"ד בברכ"י אות ד' ובדברינו אות ו'. והיינו דוקא להפסיק ביניהם א"צ אם הם מרוחקים זה מזה ומחזירים פנים אבל להפסיק בין לבו לערוה צריך כמ"ש לקמן סי' ע"ד סעי' א'. וכן מ"ש כאן בש"ע טלית מפסקת ביניהם וכו' זה חוץ ממה שצריך להפסיק בין לבו לערוה הכתוב לקמן סי' ע"ד סעי' א' אח"כ ראיתי שכ"כ א"א שם:

א

ג) שם ממתניהם ולמטה, אבל ממתניהם ולמעלה אעפ"י שנוגע בשר זה בבשר זה לא אתי לידי הרהור, ב"י, לבוש, עו"ת אות ב', שת"ז אות ב':

א

ד) [סעיף ב'] אם היה ישן עם אשתו קורא בחזרת פנים וכו' וכתב הר"מ מ"ש אשתו כגופו כלומר דכיון דגיס בה לא מהרהר ומ"מ מחזיר פניו דאילו פנים בפנים או פנים באחור א"א דליכא הרהור, כ"מ פ"ג דק"ש דין ח"י. א"ר אות ב'. וכתב המ"א סק"א פי' שיחזרו שניהם אחוריהם זה לזה. וכ"כ המחה"ש סק"א. ר"ז אות ב'. ואע"ג דהברכ"י אות ד' כתב על דברי המ"א הנז' דדבריו אינם מוכרחים כיעו"ש. וכ"כ הנה"ש אות א' דכל שהחזיר הוא פניו ממנה שרי מ"מ יש להחמיר היכא דאפשר כיון דכן הבין המחה"ש דר"ז כדברי המ"א:

א

ה) שם קורא בחזרת פנים וכו'. ואז אפילו נוגעים בשרם זה לזה. ב"ח. א"א שם. ועיין באות שאח"ז:

א

ו) שם ויש מי שאוסר וכו'. ואני אומר דלפום טעמא דאיסורא משום הרהור ראוי לאדם לאסור לעצמו לקרות ק"ש עם אשתו במטה אפילו שניהם לובשים ובפרט בליל טבילה וכדומה על כגון זה נאמר תן לחכם ויחכם עוד. חס"ל אות א'. ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם:

א

ז) שם ונכון לחוש לדבריו. וכ"כ האחרונים. פר"ח אות ב'. י"א בהגב"י. א"ר אות ג'. ברכ"י אות ג'. ח"א כלל ד' אות י"א. ר"ז אות ב'. וכ"ז בלא הפסקת טלית אבל בהפסקת טלית כ"ע שרו. א"ר שם:

א

ח) שם ונכון לחוש לדבריו. כל אלו הדינים המוזכרים בכאן שלא יקרא אם קרא בלא הפסקת טלית יצא. פר"ח שם. י"א שם. וכן הפרמ"ג בא"א או' ב' הוכיח דהמ"א ס"ל כהפר"ח יעו"ש. וכן המו"ק לקמן סי' ע"ד כתב דדיני סי' ע"ג הוו דרבנן כדי שלא יבא לידי הרהור ערוה בשעת ק"ש וספקן להקל ודיני סי' ע"ד דאורייתא מולא יראה בך וספקן להחמיר יעו"ש. והב"ד פתה"ד אות א' יעו"ש. והגם דהישי"ע כתב לדעת הרמב"ם לא יצא יעו"ש. העיקר כמ"ש רק היכא דאפשר יש להחמיר ולחזור ולקרות. ועיין עוד לקמן סי' ע"ד אות ז'.

א

ט) [סעיף ג'] אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים מותר וכו'. כתב בהגהות אשירי בשם א"ז דהא דשרינן בבניו קטנים אפילו כשנוגעין ערותן זה בזה שרי עכ"ד. וכתב עליו מרן ז"ל בב"י וז"ל ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וקצת יש להחמיר ממ"ש הר' יונה בפ' מי שמיתו גבי כותי עכ"ל. ומור"ם ז"ל בד"מ אות א' כתב דהמדקדק שם בפי' ר"י ימצא שמשמע להיתר יותר מלאסור עכ"ל אמנם המ"א בסס"י ע"ד הסכים לאסור כדעת מרן ז"ל יעו"ש. וכ"פ המאמ"ר אות ד' כדעת מרן ז"ל. ומ"ש הפר"ח אות ג' עיין מ"ש עליו הברכ"י סי' ע"ד אות ח' ומאמ"ר בזה הסי' או' הנז' וא"א אות א' יעו"ש:

א

י) [סעיף ד'] עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים וכו'. פי' שלא הגיע עדיין התינוק לי"ב מלאים ותינוקת לי"א מלאים דאם הגיע התינוק לי"ב מלאים ויום אחד א"כ הוא תוך שנת י"ג וכן תנוקת כשהגיעה לי"א מלאים ויום אחד היא עומדת תוך י"ב ואם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה אבל כשהגיע התינוק לי"ג מלאים ויום א' א"כ הוא תוך י"ד וכן תינוקת כשהגיע י"ב ויום א' הוא תוך י"ג אפילו לא הביאו סימנים כבר יצאו מתורת קטנות וצריך להפסיק בטלית. וכשהתינוק עדיין תוך שנת י"ב ותינוקת תוך שנת י"א אפילו הביאת ב' שערות לא חיישינן להו דשומא נינהו ולא הוו סימנים. ב"ח. ועיין מש"ל סי' ג"ן או' מ"ח וסי' ה"ן אות נ"ו:

א

יא) שם ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת וכו', ומה שהקשה המ"א סק"ב מאה"ע סי' כ"א דשם כתוב דאם יש לבת י"א שנים ולבן י"ב שנה זה ישן בכסותו וזה ישנה בכסותה ואסורים לשכב ערומים יחד וא"כ מה צ"ל דאסור לקרות ק"ש יעו"ש תירץ הא"ר סק"ה דכשם ששני אנשים שיישנים בטלית א' צריכין הפסק כן שני נשים דגם בהם יש הרהור כדאמרינן נשים המסוללות זו בזו. וא"כ הטור והש"ע לא קאמרי אלא דבת י"ב הוי גדולה והיינו עם אמה וכן י"א דהוי גדול היינו עם אביו דמותרין לישן וקאמר דלענין ק"ש בעינן הפסק עכ"ד, והביאו א"א אות ב' מחה"ש אות ב'. פת"ע אות ז'. ועיין ברכ"י בשיו"ב אות א'. ונה"ש אות ב':

א

מגן אברהם סק"ב וצ"ע דבטור. עיין עצי ארזים:

א

בחזרת פנים. פי' שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה [כ"מ]:

ב

ובשנת י"ג כו' מותר. כ"כ בטור וצ"ע דבטור א"ע סי' כ"א כתוב דאם יש לבת י"א שנים ולבן י"ב שנים זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה ואסורים לשכב ערומים יחד ולא חילק בין ב' שערות כמ"ש הרא"ש שם כלומר שהם קרובים להיות שדים נכונו ושערך צמח והכא כתב דאם לא הביאו ב' שערות מותר והרא"ש למד שם מכאן מק"ש וא"כ צריכין שיהיו שוים לדינ' ועוד דאם היא אסורה לישן אצלו בקירוב בשר א"כ מה צ"ל דאסור לקרות ק"ש וגם דברי הרא"ש קשין אהדדי וצ"ע רב:

ג

ומשנ' י"ג ואילך. משמע דא"צ י"ג שנים ויום א' וכ"מ ביבמות דף ל"ד ע"א בפירש"י ע"ש ועמ"ש סי' נ"ה ס"ט:

א

(א) נוגעים – נקט נוגעים משום דאז אסור לקרות בלא הפסקת טלית אפילו אם ירצו להחזיר פניהם מזה לזה ואם הם שוכבים פנים להדי פנים אסור לקרות בלא הפסקת טלית אפילו אם אינם נוגעים כל ששוכבים בקירוב אחד לחבירו:

ב

(ב) לא יקרא – שמא יבא לידי הרהור:

ג

(ג) ביניהם – ואז אפילו פניהם זה לזה מותר דשוב לא יבוא לידי הרהור:

ד

(ד) ולמטה – אבל ממתניהם ולמעלה אפי' בשרם נוגע זה בזה לא אתי לידי הרהור. ודע דבכל זה צריך ג"כ שיוציא ראשו לחוץ שלא יהא עיניו יוכל לראות את הערוה וצריך ג"כ לחוץ על לבו שלא יהא לבו רואה את הערוה וכדלקמן בריש סימן ע"ד ועי"ש בס"ק ב' מה שכתבנו עוד בזה. כתב הפר"ח דנראה לו דאם בדיעבד קרא בלא החזרת פנים ובלא הפסקת טלית דיצא ידי חובתו עי"ש והפמ"ג מפקפק בזה וכן בס' ישועות יעקב עי"ש:

ה

(ה) עם אשתו וכו' – משום דאשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהורא ומ"מ צריך חזרת פנים דפנים להדי פנים א"א דליכא הרהורא. ואם האיש מחזיר פניו לבד והאשה נשארת כמות שהיא אף שפניה נגד אחוריו מ"מ הוא מותר לקרות דשוב ליכא הרהור ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בערותה אבל אם תרווייהו רצונם לקרות אז גם היא צריכה להחזיר פניה ואפילו בשרם נוגעים זה בזה מותרים לקרות:

ו

(ו) שאוסר – ר"ל בלא הפסקת טלית. ולפי דבריהם צריך מאוד ליזהר בזה בק"ש שעל המטה ובברכת המפיל שיהיה ביניהם הפסקת טלית ואז אפילו פנים להדי פנים מותר וכנ"ל:

ז

(ז) עם בניו וכו' – דלדידהו לכו"ע אמרינן כיון דגס בהן חשובין כגופו וליכא הרהורא. ומ"מ פנים להדי פנים אסור ובפר"ח מיקל בזה והביא ראיה ובספר מאמר מרדכי וברכי יוסף דחו ראיתו. ומשמע עוד מדברי המ"מ דאפילו אם נימא דאין צריך להחזיר פנים עכ"פ בנוגע ערותו בבשרם או להיפך אסור:

ח

(ח) בחזרת פנים – היינו שיהא אחוריהם זה לזה ואם פני בניו נגד אחוריו צריך עכ"פ ליזהר שלא יהא בשרו נוגע בערותן כן נראה לי וראיה מלקמן סימן ע"ד ס"ה דמוכח דאם בשרו נוגע בערות חבירו ג"כ אסור:

ט

(ט) גדולים – וה"ה קטנים אחרים שאינם בניו [כן משמע מהרמב"ם ועיין בביאור הגר"א סימן ע"ה ס"ד בהג"ה ויש ליישב] אך לפי מה שמבואר לקמן בסימן ע"ה ס"ד בהג"ה דקטן כל זמן שאין ראוי לביאה [היינו בזכר עד ט' שנים ויום אחד ובנקיבה עד בת ב' ויום אחד] אין ערותו ערוה לכאורה גם לענינינו יש להקל אם עדיין לא הגיע הזמן:

י

(י) ובשנת י"ג וכו' – ר"ל משהתחיל יום ראשון בשנה זו וכן מה שכתב ומשנת י"ג ואילך ר"ל ג"כ תיכף משהושלם השנת שלשה עשר וא"צ י"ג שנה ויום אחר רק שלימות ויום הלידה ג"כ בכלל כגון אפילו אם נולד באחד בתשרי בסוף היום כשבא לתחלת ליל שנת י"ד שנולד בו היינו אחד בתשרי נשלם לו הי"ג שנים ונעשה גדול וכן הדין לענין בר מצוה אך דשם בעינן ג"כ שתי שערות ועיין לעיל בסימן נ"ה סעיף ט' ובמ"ב שם:

יא

(יא) אם הביאו ב"ש – עיין במ"א שכתב דלפי מה שפסק הטור באבן העזר סימן כ"א אסור משהגיע הזמן הזה אפילו לא הביאו ב' שערות. וגם אפי' בלא ק"ש אסורים לישן ביחד ערומים בקירוב בשר משהגיע הזמן הזה ועיין בח"מ וב"ש שם:

א

ס"א ממתניהם ולמטה. דווקא שניהם נוגעים יחד ממתניהם ולמטה. אבל אם בשר א' למטה ממתנים נוגע בשל חברו בממעלה ממתניים. שניהם מותרים לקרות אם לא שנוגע בערות חברו. מג"א סי' ע"ד סק"ט:

א

(במג"א ס"ק ב') כלומר שהם קרובים כו' דהא דקאמר זה וזה כדי שיהיו שדים נכונו כו' כלו' שהם קרובים להיות שדים נכונו ושערך צמח שיהיה השנה הסמוכה לגדלות והכא כתב וכו':