שולחן ערוך, אורח חיים ער״ה: דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת ובו יב"ס: – עם 21 מפרשים

א

דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת ובו יב"ס:
אין פולין פי' לבער את הכנים מהבגדים תרגום בערתי הקדש פליתי ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו שמא יטה ואפי' הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו שלא חלקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבועה בחור שבכותל וכן בנר של שעוה:

ב

ודוקא אחד אבל שנים קוראי' ביחד שאם בא האחד להטות [פי' להטות הנר כדי שיגיע השמן לפתילה] יזכירנו חבירו והוא שקורין בענין אחד שאז ישגיח האחד במה שיעשה חבירו אבל בשני עניינים לא: הגה ויש אומרים דבשני ספרים אפי' בענין אחד אסור [ב"י] ולכן אסור לומר פיוטים בלילי י"ט שחל להיות בשבת בבית הכנסת וכן נהגו [מרדכי וסה"ת וסמ"ג והגהות]:

ג

אם יש אחר עמו אפי' אינו קורא ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר וה"ה אם אומר כן לאשתו:

ד

אדם חשוב שאין דרכו בחול להטות מותר בכל גוונא:

ה

במדורה אפי' עשרה כאחד אין קורין משום דהואיל ויושבים רחוקים זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר כשבא חבירו להבעיר ולחתות:

ו

תינוקת של בית רבן קורין לאור הנר מפני שאימת רבן עליהם:

ז

מותר לקרות במה מדליקין לאור הנר שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח:

ח

נוהגים לקרות בליל יום כפורים במחזורים מפני שאימת יום הכיפורים עליהם:

ט

ליל פסח שחל להיות בשבת מותר לקרות ההגדה בספר משום דהוי כעין ראשי פרקים דאין עם הארץ שלא תהא שגורה בפיו קצת:

י

הרב יכול לראות לאור הנר מהיכן יקראו התינוקות ולסדר ראשי הפרשיות בפיו בספר וקורא כל שאר הפרשה על פה וראשי פרשיות לאו דוקא אלא כל שיודע הפרשה על פה ובקצת צריך לראות בספר שרי שמאחר שאינו מעיין בספר תמיד אית ליה היכרא לא אתי להטויי:

יא

כלים הדומים זה לזה וצריך עיון להבחין ביניהם אסור לבדקן לאור הנר ואפי' להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אם הם דומים אסור לבדוק:

יב

שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר מפני שאינו מכירן בין בנר שמן זית בין בנר של נפט [פי' מין זפת לבן וריחו רע] שאורו רב: הגה ויש מתירין בשל נפט אפי' בשמש שאינו קבוע [טור וב"י בשם הפוסקים] אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות מפני שאינו צריך עיון הרבה ואם היה נר של שמן זית אין מורין לו לבדוק ואע"פ שהוא מותר גזירה שמא יסתפק ממנו: הגה נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה וכן כתב הרוקח:

א

וכן בנר כו' ויש להחמיר אפי' באדם חשוב דלא בקיאין מי הוא חשוב או אינו חשוב לענין זה שלא יטה את הנר כשקורא בלימודו (מורי בב"ח):

ב

ויש מתירין כו'. ומה שנהגו האידנא להקל אף במשתה לפי שסוברי' הגדולי' דאין איסור בה אלא בנר שקורין קרייזל אבל בנרות קנדילא שלנו אין לחוש שמא יטה ומהאי טעמא נהגו להקל ולבדוק הציצית בהשכמה לאור הנר דקנדילא (מורי בשם מהרש"ל):

א

ואין קורין. וה"ה שאין בודקין הציצית. מט"מ רש"ל:

ב

בעששית. ואם היא סגורה במפתח מותר וכן עשו מהרא"ש ומהר"ם ותלמידיהם וכ"כ בהגמ"נ וב"ח וט"ז וע"ת אוסרים משום דלא פלוג ע"ש. אסור לקרות לאור הנר אפי' ביום במקום האפל. הלק"ט ח"ב סי' כ"ז:

ג

שעוה. ב"ח כתב בשם רש"ל דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות ההגדה בנר של שעוה דליכא למיחש שמא יטה וראב"ן מיקל בנר של חלב כיון דמאיס עיין סעיף י"ב:

ד

אבל שנים קורין. אבל אין פולין אם לא שאחד מפלה ושני משמרו. ט"ז וב"ח:

ה

פיוטים. וה"ה הזמירות שאומרים בבית אם לא מי שרגיל קצת ושאר התפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר שהתפלה מצויה בפי הכל:

ו

להטות. פירוש שברור הוא אבל מסתמא לא. ט"ז:

ז

ולחתות. מטעם זה נ"ל אע"פ שמותר להתחמם נגד המדורה כמ"ש ס"ס רע"ו מ"מ אין לישב בסמוך כמש"ל סי' רנ"ה ס"ק ג' ע"ש:

ח

שאימת רבן. אפי' שלא בפני רבן שרי. ט"ז מ"א:

ט

קצת. ומטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבה"כ ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבע"י לפי שהתפלה ושאר דברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח אבל ללמוד שם אסור כיון שצריך לעיין היטב אבל למה שהתרנו בסי' ער"ה בנר של שעוה אין כאן איסור. ט"ז ע"ש:

י

לכסות. והוא סכנה גדולה אפי' בלא נר של שבת:

א

שבת י"א

ב

ב"י מהא דהגהות אשר"י

ג

שם י"ב

ד

טור בשם רבי פרץ וסמ"ק

ה

בית יוסף

ו

שם בגמרא

ז

טור שבולי הלקט

ח

שם בגמרא

ט

שם

י

רש"י שם

יא

שם י"א וי"ג

יב

טור בשם ספר המצות והיינו סמ"ק

יג

שם בשם בעל התרומות

יד

שבלי הלקט בשם רבי בנימין

טו

שבת י"א וי"ב

טז

ב"י מפירוש רש"י ושכן נראה מדברי הפוסקים

יז

שם בגמ' י"ב

יח

שם לדעת רמב"ם בפרק ה' לפי גירסתו בגמרא כמו שכתב המגיד שם והכ"מ והב"י:

א

ס"א ואפי' אינו כו'. הוא פשוט דאיסור הוא בעיון כמ"ש אפי' לעיין בין בגדיו כו' תני חדא שמש בודק ומדפריך שם והא אמרת רישא רואה דלא כהג"א ומ"ש רש"י ומריצן בפיו ל"ד אלא נקט לאשמועינן דאפ"ה שרי שם דל"ת דוקא רואה בעיון בעלמא קמ"ל רש"י דלא וראיה ממ"ש מיתיבי רשב"ג א' התינוקות כו' אב"א ראשי פרשיותיו אלמא דאפי' בקריאה מותר שם וכנ"ל:

ב

וכן בנר. דבשעוה נמי שייך שמא יטה כמש"ש כ' ב' שעוה אצטריך כו' ואפי' לפרש"י שם מ"מ מדס"ד דאסו' להדליק ופסול פתילות ושמנים הוא משום שמא יטה וערש"י שם ד"ה ומותר להשתמש כו' ואפי' למסקנא קמ"ל שאין מסכסכת כמו בשמן ע"ש:

א

ס"ב וי"א דבשני. כ"ש מב' ענינים:

א

ס"ג אם יש. כ"ש משנים אע"ג ששנים טרודין:

א

ס"ד מותר. כמ"ש בפסחים י"א א' הוא עצמו מחזר כו' וכשיטת הרי"ף ותוס' וש"פ בסי' ת"ה דלא כרש"י שאוסר בפסח מפני שאיסורו איסור כרת וע' ר"ן שם:

א

ס"ח נוהגין. מהנ"ל ס"ו וה"ה כאן אימת שכינה עליו וכמ"ש בפ"ב דנדה אב"א בעתותא דשכינה:

א

סט דהוי. כמ"ש בס"י:

א

סי"ב שמש שאינו. כפי' הרי"ף שם דשמש שאינו קבוע גרע רק שפי' טעם אחר משום שאין מכירין ובשמש להו לרב יסתפק ממנו והיתר דשמש קבוע מפ' משום שמכירן וא"צ עיון הרבה כנ"ל וכ"ז דלא כפי' הרי"ף ותוס':

ב

יש מתירין. כגי' ר"ח שם בתוס' ורי"ף:

ג

נהגו כו'. שם כ"ב א' וסוף פ"ב דסוכה מאני מיכלא כו' ע"ש:

א

ואין קורין וכו' – עיין במ"ב במש"כ וכל כה"ג דבר הצריך עיון וכו'. והנה אם צריך עיון הרבה או מעט הפמ"ג סתם כהמ"א לקמן בסק"י בשם הר"ן דאפילו בעיון מועט והגר"ז כתב דדוקא בשצריך עיון הרבה והביא ראיה מלשון הרמב"ם והטור ומ"מ לדינא צ"ע כי גם דעת הרמב"ן והריטב"א בחדושיהם כהר"ן והביאו סמוכות לזה מן הירושלמי:

ב

לאור הנר – עיין במגן אברהם סק"ג לענין נר של שעוה והנה כהיום אין המנהג במדינותינו בהדלקת נר השעוה רק בהדלקת נרות ממש [שקורין לאמפ] ומעולם תמהתי על מה נוהגין כהיום רובא דאינשי להקל בזה לקרות לאורם הלא שייך בזה שמא יטה כדרכו בחול ומתחלה חשבתי דאפשר דסומכין עצמן על שיטת ראב"ן המובא במגן אברהם סק"ג דמקיל בנר של חלב משום דמאיס ובודאי סברתו דדמי לנר של נפט דמקיל בשבת דף י"ב ע"ב לבדוק כוסות וקערות לאורו וא"כ כ"ש בעניננו דנותנין [גאז] בנרות דהוא מאיס ומסריח יותר מחלב דבודאי דמי לנר של נפט שבזמן הגמרא דשרי [בשבת שם] לשיטת התוס' והרא"ש אפילו בשמש שאינו קבוע מטעם דכיון דריחו רע ונפיש נהוריה לא אתי לאסתפוקי מיניה ולא אתי להטות ואפילו אם נניח ונאמר דנרות שלנו כיון שהם סתומים ואין ריח רע נשמע מהם עדיף יותר מנר של נפט וחלב שבזמנם שהיה הלאמ"פ מלמעלה פתוח לרוחה וריחו נודף למרחוק עכ"פ הלא נפיש נהוריה וטעם זה לחוד מועיל דלא יבא להטות כדמשמע בב"י וגם הלא הוא דבר מאוס מעצמו ולא אתי לאסתפוקי מיניה אבל אח"כ ראיתי שאין כדאי לסמוך ע"ז חדא דפסק השו"ע לקמן בסי"ב כדעת הרמב"ם דאפילו בנפט אסור בדבר שצריך עיון רב דחיישינן שמא יטה וקריאה לפני הנר הלא נחשב לכו"ע לדבר שצריך עיון הרבה ואפילו לדעת שארי הראשונים המקילין שם בזה הלא כתב הרמב"ן שם בהדיא בחדושיו דדוקא לענין בדיקת הכוסות הקילו לפני הנפט משום נקיות ולא לענין שאר דברים ובאמת דעת הראב"ן היא דעת יחידאה בזה דלא מצאתי לשום פוסק שיסבור דיהיה מותר לקרות אפילו לנר של נפט וכ"ש לנר של חלב. ושמעתי על אנשי מעשה שכותבין על חתיכת נייר באותיות גדולות שבת היום ואסור להדליק ומדבקין מבעוד יום הנייר במקום (השרייפיל) ונראה שע"ז בודאי יש לסמוך להקל חדא דדעת מהרש"ל דסגורה במפתח מותר וה"ה בקשור בקשר משונה וכמו שכתב במחצית השקל וא"כ בנדון דידן שקשור הנייר על הנר במקום ההטייה לא גריע מזה גם כיון שבכל שעה רואה לעינו איסור בהדלקה בשבת דמי קצת לקריאת פרק במה מדליקין המבואר בס"ז דמותר ועוד דדמי למי שמבקש מחברו שיזכירנו דפסק בס"ג דמותר ועיין במה שנכתוב לקמן בסוף סעיף ג'. אמנם אחר כתבי כל זה מצאתי בספר מסגרת השלחן שהאריך בענין זה של למוד לפני הלאמפי"ן והביא שם מתחלה דעת האוסרין כמו שכתבנו אך לבסוף מסיק בשם כמה גדולים שצדדו להתיר אפילו לדעת הרמב"ן הנ"ל מטעם דלא חשו שמא יטה כ"א בפתילה ובנר בלבד שזה דרכו בחול לאחר שהדליק קצת ראש הפתילה שוב אינו דולק כ"כ כמו בתחלה הלכך צריך להטות השמן אל הפתילה או למשוך הפתילה קצת לחוץ אבל הלאמפי"ן שלנו דרכן הם שדולקין מעת שמתחילין להדליק אותם עד סוף הדלקה בדרך אחד ואין האור מתמעט כלל חוץ בסוף כשנשאר מעט נפט בשולי הכלי אז מתמעט אורו ואז אינו מועיל אם יסבב הפתילה לחוץ כי תיכף חוזר ומתמעט כבתחלה ויותר מתמעט לפי שעושה פחם בראש הפתילה וקודם לכן אין חשש שמא יסבב להרבות האור דמסתמא תקן בע"ש שידלק האור כ"כ כפי הצורך שלו ואם היה רצונו לעשות האור גדול יותר אז היה עושהו מיד גדול יותר וכו' והלכך היכא דנותנים הרבה נפט בלאמ"פ ועושין האור רק כדרך שדרכו לעשותו בחול כשרוצה ללמוד שוב אין חשש שמא ירצה להרבות אורו ע"ש שהאריך בסברא זו ומסיק שם דכן ראוי לנהוג שימשוך בע"ש הפתילה לחוץ שיהיה אורו רב כדרכו בחול ואז אין חשש שמא יתקנו בשבת עכ"ד בקצרה. והנה אף שאין היתר זה ברור מ"מ יש לסמוך להקל לענין ת"ת שלא לבטל ובפרט אם הוא לומד בביהמ"ד אצל נר של נפט נוכל לצרך דעת האו"ז שמתיר בצבור וס"ל דכל בצבור הו"ל כתרי בחד ענינא ואף דלא קי"ל הכי מ"מ יש לצרף דעתו בצירוף הסברא הנ"ל להתיר. וכ"ז כתבנו אם א"א לו באופן אחר אבל לכתחלה בביתו טוב ונכון שיעשה באופן ההיתר לכו"ע וכמו שיעצנו מתחלה בראש דברינו:

ג

ואפילו הוא גבוה וכו' – עיין ט"ז החלוק בין דבר הנאסר שעליו אמרינן דלא פלוג משא"כ לענין אדם הקורא אמרינן דלא נאסר על איש כזה מעולם וע"כ יש חלוק בין אדם חשוב לאינו חשוב ובין ענין אחד לב' ענינים וכדלקמן ולפ"ז פשוט דאם הוא גידם בשתי ידיו או שהיו ידיו קשורות מאיזה סבה דמותר לקרות לאור הנר:

ד

וכן בנר של שעוה – עיין במגן אברהם בשם רש"ל ואם עומד נר של שמן ונר של שעוה וחלב סמוכים להדדי אין להתיר אפילו לדעת רש"ל ואפילו לדעת המגן אברהם שמקיל לעיל בסימן רס"ד בעומד נר כשר אצל נר פסול כ"כ בספר תו"ש ופמ"ג ע"ש הטעם. אך בנר שמן ונר שקורין (סטארין) נראה דמותר לקרות לפני הנר שמן כ"ז שהסטארין דולק:

א

בשני ענינים לא – אפילו הוא בספר אחד ונסתפקתי אם מהני בזה באומר אחד לחברו תן דעתך עלי דאפשר כיון דכל אחד טרוד בענינו לא יעיין עליו היטב וכן כה"ג לענין שני ספרים בענין אחד לדעת הי"א המובא בהג"ה [ועיין בלבוש בס"ג ויש לדחות] ואולי יש להקל בזה במקום הצורך:

א

אפילו אינו קורא – נקט לשון אפילו משום דיש דעה שסוברת להיפוך והוא דעת בעל התרומה שסובר דדוקא בקורא מקילינן אבל באינו קורא לא מהני אפילו באומר תן דעתך עלי אבל באמת לפי דעת הטור והמחבר דין זה נלמד במכש"כ וכמו שכתב בטור וב"י דבודאי יעיין עליו יותר כשאומר לו תן דעתך עלי ולפי מה שנסתפקנו לעיל דבשני ענינים מהני באומר לו תן דעתך עלי ניחא בפשיטות לשון המחבר:

א

במדורה וכו' – ולא דמי להא דמקילינן לעיל בסימן רנ"ה ס"א לענין להשתמש נגד המדורה דמותר אפילו נעשית המדורה מדברים שאין עושין מהן פתילה בשבת ומטעם דכל עץ מבעיר חברו ולא צריך לחתויי הכא לענין קריאה דצריך עיונא טפי אדרבה מדורה חמיר יותר שחבירו לא יראה להזכירו בבואו לחתות:

ב

דהואיל ויושבין רחוקין – לכאורה ע"כ דקורין בב' ספרים וא"כ אפילו לאור הנר אסור וכנ"ל בהג"ה וי"ל דטעם זה קאי אליבא דפוסקים המקילין בענין אחד אפילו בשני ספרים וקמ"ל דבמדורה אסור וטעם השני שכתב ועוד שזנבות וכו' קאי אליבא דכ"ע ור"ל דע"כ אפילו הם סמוכין זה לזה וקורין בענין אחד ובספר אחד ג"כ אסור [ע"ת]:

א

כל שיודע – פשוט דה"ה אם יודע איזה סוגיא ומסכת כה"ג:

א

אסור לבדקן – מסתימת הפוסקים משמע דבזה לא מפלגינן בין בדיקת שמש קבוע לאינו קבוע כמו לענין בדיקת כוסות דבסמוך ואפילו ע"י עצמו אסור והטעם כתב המגן אברהם בשם הר"ן וכ"כ הרמב"ן והריטב"א בחדושיהם דרק שם הקילו משום נקיות וברמב"ם וכן בטור משמע דדין זה תלוי בדין הסמוך ואין איסור בדיקה כ"א בשצריך עיון רב להבחין ביניהם ואז אסור אפילו ע"י עצמו דדמי לשמש שאינו קבוע ונ"ל דבנר של שעוה וחלב יש לסמוך על דעת הרמב"ם והטור להקל בשאינו צריך עיון רב דבלא"ה הב"ח בשם רש"ל מקיל בנרות הללו:

א

פירוש מין זפת וריחו רע – כצ"ל ותבת לבן ט"ס הוא דנפט לבן אין מדליקין בו בחול וכ"ש בשבת כדאיתא בשבת כ"ו ע"א ועיין בחדושי רע"א על משניות פ' במה מדליקין שכתב ג"כ בשם ספר ב"ד על הא דכתב הרע"ב זפת לבן דתבת לבן ט"ס הוא:

ב

אבל שמש קבוע וכו' – עיין במגן אברהם שהביא בשם הירושלמי דמסתכל אדם מה שבכוס ומה שבקערה לפני אור הנר ואינו חושש אית דאמר מפני שהוא לשעה ואית דאמר מפני הנקיות ומפני הסכנה ונ"מ לקנב חיזרין [דהיינו ללקוט לפני הנר ירק האוכל מן הפסולת] דלמאן דאמר מפני הנקיות מותר [ובודאי אנן לא קי"ל כמ"ד מפני שהוא לשעה דהא פסק בבבלי אפילו להבחין בין הבגדים אסור]. והנה מדברי הר"ן שהובא במגן אברהם וביותר מדברי הרמב"ן והריטב"א שהביאו ראיה לדבריהם מן הירושלמי הלז משמע דכ"ז לא הותר רק בשאינו צריך עיון הרבה דאל"ה לא מקילינן מפני הנקיות וכן משמע מדברי המגן אברהם שהעתיק להירושלמי אחר דברי הר"ן דקאי בשמש קבוע ובשו"ע הגר"ז מקיל בזה אפילו בשצריך עיון הרבה:

ג

לאור הנר – של נפט וכתב בספר שלחן עצי שטים דה"ה לשאר שמנים וטעמו דלא חיישינן לשמא יסתפק רק בשמן זית ולענ"ד בב"י לא משמע כן דלא ממעטינן רק נפט מזה משום דהוא מאיס אבל שאר שמנים דומין לשמן זית לזה וגם בטור לא נזכר שמן זית רק שמן סתמא:

א

סעיף א' אין פולין ואין קורין בספר לאור הנר. נ"ב הוה גרסינן במס' שבת דף י"א איבעיא להו מה קאמר אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר או דלמא אין פולין אפי' ביום שמא יהרוג ואין קורין לאור הנר וכו' עד ת"ש אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר כל אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניא בן חזקי' וכו' יש לדייק למה סיים אלו מן ההלכות שאמרו וכו'. ונראה הכוונה בעזה"י דלכאורה גם מזה לא נפשט האיבעיא דהרי קיי"ל באומר לאחר לשמרו מותר וכמ"ש בסי' זה לקמן סעיף ג' לענין שלא יטה וה"ה אם הוי חשש שמא יהרוג הוי מהני לו' לאחר לשמרו שלא יהרוג וא"כ שפיר יש לו' דהמשנה שאמרה לא יפלה את כליו הוי אפי' ביום שמא יהרוג רק דהוי ס"ד דאין בזה איסור רק שמא יהרוג ושמא יטה ל"ש בזה וא"כ גם בלילה אם אומר לאחר לשמרו שלא יהרוג אף דאינו אומר לו לשמרו שלא יטה נמי מותר לכך קמ"ל דאין פולין לאור הנר אף דאמר לחבירו לשמרו שלא יהרוג כיון דלא אמר לו לשמרו שלא יטה נמי אסור ומה ראי' הוי זה ולכך סיים הש"ס כל אלו מן ההלכו' שאמרו בעליית חנניא ב"ח בן גוריין והרי שם אמרו רק י"ח דבר ואי נימא דבשלא יפלה הוי ב' גזירות ביום שמא יהרוג ובלילה שמא יטה א"כ הוי י"ט גזירות ומוכח דבשלא יפלה הוי רק חד גזירה ואם הוי בלילה מכח שמא יטה ליכא גזירה ביום משום שמא יהרוג ואתי שפיר בעזה"י ודוק היטב:
והנה בהא דאיתא בש"ע אין פולין ואין קורין בספר לאור הנר וכו' נ"ב כן הוא בש"ס פ"ק דשבת דף י"ב ע"ב והנה גרסינן שם ולא יקרא לאור הנר אמר רבה ואפי' גבוה י' קומות וכו' חד הוא דלא ליקרי אבל תרי שפיר דמי והתניא לא אחד ולא שנים וכו'. וקשה לי מה פריך דלמא הכוונה מה דקתני ולא שנים היינו למטה במקום שיד אדם מגעת בזה לא אחד ולא שנים דגזרינן אחד ולא ב' אבל למעלה מקומת איש אז אחד אסור מכח דגזרינן למעלה אטו למטה אבל בגבוה למעלה מקומת איש אז אחד אסור מכח דגזרינן למעלה אטו למטה אבל בגבוה למעלה מקומת איש אז ב' מותרים מכח דהוי גזירה לגזירה דלמעלה אף אחד היה מותר רק מכח גזירה אטו למטה וכן להיפוך ב' אפי' למטה היה מותר רק מכח דגזרינן אטו אחד א"כ למעלה בב' הוי כמה גזירות ולא גזרינן ולכך מה דנקט ולא יקרא דמשמע אחד הא ב' שפיר דמי היינו דנקט מלתא דפסיקתא דאפי' י' קומות נמי אסור ולכך בזה במילתא דפסיקתא אפי' בגבוה הרבה זה הוי רק אחד ולא ב' אבל מה דנקט לא אחד ולא ב' מיירי למטה ולכך בזה אף בשנים אסורים ומאי פריך וצ"ע ודוק: [אמר המעתיק ערבוב לשון יש פה בהקאפיע וצריך לעיין]:

ב

(שם) סעיף ג' אם יש אחר עמו אפי' אינו קורא ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר וכו' נ"ב הנה דין זה מהטור ולדידי צ"ע מן הש"ס פ"ב דסוכה דף כ"ז דקאמר שם רב יוסף במוסר שנתו לאחר ופריך ליה אביי ערבך ערבא צריך ופירש"י השני גופא שמא ישכב וישן ע"ש א"כ מוכח דלא מהני בזה במה שאחר משמרו וא"כ ה"נ למה יועיל במה שאחר משמרו פן השני ישכב יישן או שמא ישכח הוא עצמו ויניחנו להטות ולכך היה נראה עיקר כדעת האוסרים שהביא הב"י ואף שהב"י כתב שנראה לו כדברי המקילין מכח דהוי גזירה דרבנן לפענ"ד עיקר כדברי המחמירין שהרי גם בזה בנידון הש"ס דסוכה הוי נמי גזירה דרבנן שמא יפיח בהם ואעפי"כ לא מהני מה שמוסר שנתו לאחר ולמה יועיל בזה ואין לדמות למה שמבואר בש"ס דבאם שנים קורין מותר דהתם דהשני נמי קורא ליכא למיחש פן ישכב השני וישן כיון דהוא קורא עמו וגם כיון דעל השני נמי הוי איסור הטייה כיון דקורא עמו לכך רמיא אנפשיה ומדכר אבל באין קורא עמו לא מהני שיתן שמירתו לאחר. והן אמת קשה לי על הש"ס שם דמאי פריך ערבך ערבא צריך דלמא מיירי שגם השני מניח תפילין וא"כ אסור לו לישן כיון דאין אחר עמו לאסור לו שינה שלו ומה פריך וצ"ל דאעפי"כ יש לחוש כיון דרואה זה שישן חיישינן שישכח ואף הוא ישן וא"כ היה אפשר לו' דדוקא התם באם הוא בא לישן חיישינן שגם השני יניח לישן כמוהו אבל הכא שהוא לומד לא חיישינן שהשומר יניח לישן אך אכתי לא הונח לי דניחוש שגם השני ישב ללמוד כמו שזה לומד ושוב שנים בשני עניינים אסורים לקרות וא"כ נראה ק"ו ומה התם דהוי נמי רק גזירה דרבנן וגם משכחת לה שגם השומר יהיה לו תפילין בראשו ואסור לו לישן אעפ"כ חיישינן שמא יזדמן וישכב לישן מכ"ש בזה דיש לחוש שגם זה יבוא ללמוד או לקרות כפי יכולתו דאסור לסמוך על שומר ואף שאני איני כדאי לחלוק אך כיון דבלא"ה יש דיעות מן הראשונים האוסרים כמ"ש בב"י ואני הוכחתי כן מן הש"ס דנראה לפסוק כן וז"ב ונכון לדעתי ועיין בחידושי להלכות פסח סי' תל"א מ"ש בזה ודוק היטב:

א

[א] שלא חלקו וכו'. היינו שהשוו מדותיהן במין אחד אבל במין אחר אטו אותו המין לא גזרו ולכך לא גזרו (שאינו) חשוב אטו [שאינו] חשוב ושל נפט אטו משחא (ר"ן פרק השואל) ולט"ז אשתמיטתיה:

ב

[ב] בעששית וכו'. בהגהות מיימוני כתב דמהרא"ש ותלמידי מהר"ם התירו כשסגורין במפתח והב"ח חולק ואוסר ונמשכו אחריו מגינים ושאר אחרונים. והנה עיקר קושית הב"ח מאי שנא ממראה הקבוע כמו שכתב בסוף סימן ש"ב, וכן כשגבוה עשרה קומות דאסור משום לא פלוג. ולעניות דעתי לחלק דבמראה דרכו לפעמים בכך וכן בגבוה עשרה קומות דרכו לפעמים כדי שיראה מה שבגבוה, מה שאין כן להסגיר שאין דרכו כלל אם לא משום איסור שבת ודאי לא שייך שיפתח להטות דדמי לקורא במה מדליקין ובפרט כשנותן מפתח לאחר דשפיר דמי כמו שאומר לאחר תן דעתך עלי בסעיף ג' אבל בקבוע בכותל נראה דמודים דאסור דלא כב"ח:

ג

[ג] [לבוש] לאסור בנר וכו'. הט"ז כאן וסימן רע"ח האריך להתיר בזה משום דאף אם יבוא לידי כיבוי בהטיה אינו איסור דאורייתא שהוא מלאכה שאין צריכה לגופיה דרוב פוסקים מתירין וכן כתב מגן אברהם, אלא שסיים דשלא לצורך יש להחמיר דהא יש אומרים דכיבוי הוי מלאכה דאורייתא, עד כאן, ועיין סוף סימן של"ד גם צריך עיון מסוף סימן תקי"ד דיש איסור בחותך ראש הפתילה משום תיקון מנא, ובט"ז שם יש איסור אחר עיין שם, גם מצאתי במלבושי יום טוב זה לשונו עיין בטור סימן תר"ף שיש לחוש שמא יטה עד כאן לשונו. ובאמת תמוה דבית יוסף בשם הגהות אשירי וכל האחרונים כתבו דלא שייך הטיה בנר שעוה, גם לכאורה תימא ממה שכתב הטור סימן רע"ז בנר ששכחו על הטבלא דמנער הטבלא והוא נופל ולבד שיהא נר של שעוה משמע דלא שייך בנר של שעוה הטיה. ולעניות דעתי יש לפרש דברי הטור בסימן תר"ף כשנותן שעוה במקום שמן כדלעיל סימן רס"ד סעיף ג' אבל הכא מיירי כשכורך סביב הפתילה, אך צריך עיון ממה שכתב הרמב"ן בספר מלחמות ריש פרק במה מדליקין דנר של שעוה צריכות להטיה ולמחטן יותר מנר של שמן הרי דשייך בהטיה וכן מרש"ל שאביא בס"ק י"א משמע דשייך בו קצת הטיה, ועוד קשה הרמב"ן סבירא ליה דמלאכה שאין צריכה לגופיה פטור, ואם כן לט"ז ומגן אברהם שזכרתי קשה אמאי גזר שלא יבוא להטיה, גם מה שכתב הט"ז דהב"ח בשם רש"ל כתב דמותר לקרות לאורה ליתא שלא כתב כן אלא בקריאת הגדה בליל פסח אבל בשאר קריאות אוסר הב"ח להדיא בסוף סק"ה וסוף סק"ג:

ד

[ד] [לבוש] ויחתוך וכו'. תמיהני על עולת תמיד שכתב זה לשונו, כתב הלבוש שמא יחתוך ראש הפתילה בכלי ותימא אם כן ביום טוב נמי לאסור עד כאן לשונו, הא לא נזכר בלבוש מלת כלי כלל, ואפשר כוונתו מדכתיב לשון יחתוך משמע בכלי אבל גם זה תמוה הא גם בבית יוסף כתב כן ועוד דלקמן סוף סימן תקי"ד מבואר כבית יוסף דלשון יחתוך מיירי נמי ביד עיין שם, ועוד דבשבת דף קמ"ט ע"א משמע דלא חיישינן לכלי דאדהכי והכי שילך להביא הכלי מדכר איסור שבת:

ה

[ה] שנים קורין וכו'. אבל אין פולין (ב"ח), והטעם כתב מגן אברהם דדוקא בדבר מצוה התירו בשנים ולא בדבר הרשות, וט"ז פירש מפני שכל אחד בודק במקום אחר והוה ליה כמו קריאה בשני ענינים ואם אחד מפלה והשני משמרו מותר:

ו

[ו] בבית הכנסת וכו'. פירוש אף דאימת ציבור עליהם וכל שכן יחיד בביתו אבל שאר תפילה מותר וכן למשכים ומתפלל שהכל בקיאין והוי כמו ראשי פרשיות בסעיף ט' וכן בזמירות מותר ברגיל קצת:

ז

[ז] תן דעתך וכו'. בזה מותר אפילו במדורה סעיף ה' (עולת שבת):

ח

[ח] שאין דרכו וכו'. תימא שהתירו סתמא לכל למדן הלא נמצאים אפילו בימינו אנשים שעוסקים בלימוד אין להם חשיבות לזה, ושמעתי מחכם אחד שהיה סומך על שהיה נר של שעוה ואין בקל להטות וכן נראה לי, רש"ל (פרישה). נראה פירוש קושיתו שיש לומדים אף שהם חשובים שאין דרכו להטות אלא מצווה לאחר מכל מקום כשעוסק בלימוד משים עצמו כהדיוט ומטה בעצמו, ומב"ח משמע דאסור אפילו בשעוה אפילו בחשוב דהאידנא לא בקיאין מי חשוב לזה:

ט

[ט] [לבוש] שזנבות סמוכים וכו'. נראה לי הא דהשמיט מה שכתב בשולחן ערוך ורש"י ור"ן הואיל ויושבים רחוקים זה מזה דסבירא ליה דאם יושבים רחוקים מסתמא קורין משני ספרים וזה אסור אפילו לאור הנר, אבל השולחן ערוך סבירא ליה סברא ראשונה כב"ב וקל להבין, גם נראה דסבירא ליה ללבוש דאף ביושבים סמוכים זה לזה וקורין בספר אחד אסור וכן דעת אחרונים, וראיה מצאתי בכנסת הגדולה שלא כתב אלא משום דמקרב איסורא, ואפשר שגם דעת השולחן ערוך כן והא דכתב טעם ראשון היינו לחומרא דאף שיושבים רחוקים מזנבות מכל מקום אסור כשיושבים רחוקים זה מזה, ולפי זה כשיושבים קרובים זה לזה והם רחוקים מזנבות מותרים, ויותר נראה דכיון שיש איסור בקרובים לזנבות אסור אפילו ברחוקים דהא בכלל דלא חלקו רבנן כדלעיל. כתב הט"ז ונראה לי דאף שמותר להתחמם נגד המדורה בסוף סימן רע"ו מכל מקום אין לישב בסמוך לזנבות דדרך להפוך בזנבות האודים כדי שלא תתהפך, עד כאן. ולעניות דעתי אין לחוש לחומרא חדשה זו שלא נזכר בש"ס ופוסקים, גם למה שפירשתי דכל שמצינו איסור בקרוב הוא הדין ברחוק ודאי ליתא, ועוד דכל דיני מדורה הנזכרים לעיל לא מיירי אלא כששנים שקורין בענין אחד ובספר אחד אבל כשאחד קורא ודאי אסור אפילו ברחוק לכולי עלמא אם כן יהא אסור לאדם אחד לחמם כלל וכלל, ועוד הא אמרינן בשבת דף כ"א כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם וכו' ולא חילוק בין סמוך בין רחוק אפילו בדברים שאין מדליקין יפה:

י

[י] [לבוש] בפני רבן וכו'. אבל דעת הב"ח ואחרונים דאפילו שלא בפני רבן שרי כרשב"א, ודברי הלבוש נראה לי עיקר כי הרשב"א יחידאה הוא נגד הרמב"ם וטור וכן פסקו בספר צדה לדרך וריא"ז ושלטי גיבורים וברטנורה:

יא

[יא] כלים הדומים וכו'. זה לשון ביאורי רש"ל לסמ"ג מצאתי שהאידנא אסור לבדוק ציצית בהשכמה בבית הכנסת לאור הנר כי לפעמים הם מסוכסכים וצריך עיונא להפרידם ולבדקם ולא גריע מכלים הדומים זה לזה שאסור לשמש קבוע לבדקם לגירסת רש"י ולגירסת רשב"ם בשמש שאינו קבוע, עד כאן מצאתי, אבל אני שמעתי שנהגו להקל בכל הני דברים האידנא שמשתמשין קנדליא דאינו שייך בקן כל כך שמא יטה כמו גבי שמן עד כאן לשונו. מבואר דסבירא ליה דחילוק בין שמש קבוע בסעיף שאחר זה הוא נמי הכי וכן משמע ברמב"ם פרק ה'. ולכאורה צריך עיון דבכלים הדומין סתם מימרא דשולחן ערוך הוא ואין חילוק כלל בין שמש קבוע כדמשמע בפוסקים ודוקא בכוסות וקערות ועיין ס"ק שאחר זה, ומכל מקום למדתי מרש"ל הנזכר לעיל דדוקא במקום שיש פלוגתא מקילין בנר קנדליא אבל מה שאסור לכולי עלמא אין היתר וכן משמע בב"ח סוף סימן זה ודלא כמשמע מעולת תמיד:

יב

[יב] [לבוש] וצריכים להבחין וכו'. לשון השולחן ערוך וצריך עיון להבחין וכו' וברמב"ם פרק ה' [הלכה ט"ז] כתב עיון הרבה ובזה מיושב הא דמשמע דהכא אסור אף בשמש קבוע ובסעיף שאחר זה מותר אלא משום דהתם אין צריך עיון הרבה אבל הכי מיירי דאף שמש קבוע צריך עיון הרבה, אך צריך עיון דהר"ן כתב דגם הכא מיירי באין צריך עיון הרבה והא דמתירין לקמן היינו משום נקיות וצריך עיון שלא הזכיר מדברי רמב"ם ועיין ס"ק דלעיל:

יג

[יג] כוסות וכו'. שבודקין אם הם נקיים והוא הדין דמותר ללקוט ירק כמו שכתב סימן תרי"א (מגן אברהם):

יד

[יד] משום ביזוי וכו'. קשה הא בלאו הכי אסור משום סכנה דאתי לידי נכפה כדאיתא בש"ס (פרישה), והוא בערבי פסחים דף קי"ב, ונראה לחלק בין קטן לגדול דש"ס משמע בגדול עיין שם:

א

א) [סעיף א'] אין פולין וכו' ומפרש טעמא בגמ' שמא יטה כלומר שמא יטה השמן לראש הפתילה שידליק יפה ונמצא מבעיר בשבת. ב"י:

א

ב) שם. אין פולין וכו' וגם פליית הראש אסור. א"ח או' א' בשם ס' מנורה הטהורה:

א

ג) שם. ואין קורין וכו' וה"ה שאין בודקין הציצית. מט"מ ורש"ל. מ"א סק"א. וכל דבר הצריך עיון קצת אין עושין לאור הנר של שמן ואף אם הוא משמנים הכשרים. ובשמנים הפסולין אין משתמשין כלל ואף אם הוא דבר שא"צ עיון כלל אסור. א"א או' א':

א

ד) שם. ואין קורין וכו' ואם הוא עדיין יום שיוכל לקרות אף בלא נר שרי לקרות. תו"ש או' א' בשם הגמ"י:

א

ה) בית שיש בו אור היום ובמקום אפל יש שם נר אסור לקרות כנגדו. וה"ה היכא דיש נר מותר ונר אסור שלא יקרא לאור האסור. הלק"ט ח"ב סי' כ"ז. ועיין לקמן או' י"ב:

א

ו) שם. אפי' הוא בעששית ואם הוא בעששית וסגור במפתח אין לאסור. וכ"כ מהר"ש ששמע שתלמידי מהר"ם ז"ל היו נותנין נר בעששית בליל שבת וסגרו במפתח ואז קראו לאורו. וכן עשה מהר"א שטיין. אמנם הב"ח חולק וכתב דנקטינן לחימרא ודלא כתלמידי מהר"ם ומהר"א שטיין יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א. וכ"כ העו"ת או' א' דאפי' אם סוגר העששית במסגרת ומוסר המפתח לאדם אחר שאינו בבית אסור דלא פלוג רבנן אבל הא"ר או' ב' כתיב דבנותן מפתח לאחר שפיר דמי. וכ"כ בס' יד יוסף להתיר כדעת הא"ר וכ"כ בשו"ת נחלה לישראל סי' ח"י יעו"ש. והמחב"ר או' א' כתב דיש להחמיר גם בזה. וכ"כ בס' שלחן עצי שטים בדין מכבה סי' ג' סעי' ב' לאסור אף אם סגור הנר במפתח ואין להקל רק לצורך גדול משום לא פלוג יעו"ש:

א

ז) וכתב המחה"ש סק"א דע"י קשר משונה שרי כמי ע"י מפתח לדעת המתירים דהא דברים שמשלחין ע"י גוי וצריכין חותם קשר משונה עדיף ממפתח כדאיתא ביו"ד סי' קי"ח וסי' ק"ל יעו"ש. והביאו הפתה"ד או' ב' יעו"ש:

א

ח) אם יש חלון או חור בכותל שבינו לבין חבירו ונר בבית חבירו הולך ואור דרך החלון או החור ההוא ויהי אור בביתו נגד החלון או החור ההוא נראה דשרי ליה לזה בביתו לקרות כנגד החלון או החור ההוא וליכא למגזר שילך לבית חבירו ויטה נרו. אבל אם יש לאדם אחד שני חדרים ויש בחדר אחד נר ועובר האור דרך חלון או חור לחדר השני אסור לו לקרות אפי' בהחדר האחר שאין שם נר דלוק כנגד החלון או החור שאור הנר של החדר האחר עובר שם. בי"מ או' ב':

א

ט) וכן אם הגוי שכינו הדליק נר בביתו לעשות מלאכתו והנר מאיר בבית ישראל דרך החלון בכדי שיוכל לקרות לאורו בשופי יוכל לקרות יחידי ולא חיישינן לשמא ילך לבית הגוי להטות. תה"ד או' ג':

א

י) וכן מותר לקרות בכתבי הקודש בע"ש עד חשיכה ולא חיישינן דילמא ממשיך ליה תלמודא ואתי למקרי כשתחשך לאור הנר דכיון דבלילה גופיה לא אסרינן אלא משום גזירה אי אסרינן עד חשיכה הו"ל גזירה לגזירה. הרב מהרד"פ ז"ל בס' חסדי דוד פ"ק דשבת דף נ"א סע"ב. בי"מ או' ד':

א

יא) שם. וכן בנר של שעוה. וב"ח כתב בשם רש"ל דנהוג להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות ההגדה בנר של שעוה דליכא למיחש שמא יטה. והביאו מ"א סק"ג. וכ"כ הט"ז בסי' רע"ח להתיר לקרות לאור הנר של שעוה ושל חלב יעו"ש וכתב שם המ"א ואע"ג דאיכא למיחש שמא ימחוט או יחתוך ראש הפתילה כמ"ש הב"י י"ל דהא אין איסור דאורייתא בזה ומיהו שלא לצורך יש להחמיר דהא י"א דכיבוי הוי מלאכה דאורייתא כמ"ש סס"י של"ד יעו"ש. וכתב עוד שם המ"א דראב"ן מיקל בנר של חלב כיון דמאיס. והביאו התו"ש או' ד' וכתב המחה"ש דלדעת הרי"ף והרא"ש שכתבו שני טעמים בנר של נפט חדא מפני שאורה רב ועוד דמאיס מוכח דלא כראב"ן יעו"ש נמצא דנר של שעוה ונר של חלב אם מותר לקרות כנגדו בפלוגתא שניא וכתב הר"ז או' א' דלעת הצורך יש לסמוך על המתירין. וכ"כ בספר נתיב חיים דדי לנו להקל לענין ללמוד אצל נר של שעוה אבל שאר דברים אסור להשתמש יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' נח או' ח"י בשם האחרונים דאין למתות ביד המקילין בגר שעוה הכרוך סביב הפתילה דיש להם על מה שיסמוכו וע"כ יש להתיר בכה"ג לצורך מצוה דהיינו ללמוד תורה וא"א לו להניח שומר עליו לשומרו אבל אם אפשר לו להניח שומר אין לסמוך להתיר אפי' בנר שעוה או חלב הכרוך סביב לפתילה. וכתב עוד ודע שיש נרות חלב כרוכין סביב הפתילה שאינם מעשה אומן ואלו צריכין למחוט תמיד כל זמן דליקתן וכאשר אנחנו רואין בחוש והנה באלו אין להתיר (וכן יש נרות שעוה שאינם עשויין בטוב וצריכין מחיטה ובאלו אין להתיר כלל) וכן נרות זכוכית שמניחין בהם מים ושמן על המים והפתילה דולקת באמצע הנר. ואע"ג דבאלו לא שייך הטייה יש בהם מחיטה ולכן גם אלו אסורין. ואע"ג דאמרנו דיש לסמוך על המתירין בנר שעוה או חלב הכרוך על הפתילה דאין דרך למחוט אותם בהיכא דא"א לו להניח שומר עכ"ז יר"ש אם אפשר לו להניח נר שעוה הנז' בתוך כלי זכוכית שיש בו פתח וסוגר הפתח מע"ש במנעל ברזל וימסור המפתח ביד אחר או שיסגור הפתח בקשר משונה יעשה כך כדי לקיים גזרת חז"ל בלי פקפוק עכ"ד:

א

יב) ופשוט דאף אם עומדים נר של שעוה ונר של שמן סמוכין זה לזה אסור לקרות כנגדם. ואין לדמות דין זה למ"ש בסי' רס"ד בשם המ"א דאם עומד נר כשר אצל נר פסול דשרי להשתמש כנגדם דשאני התם דמיירי בשאר תשמישים שאינם צריכין עיון רב ודי לו בנר הכשר לחוד לכך ליכא למיחש שמא יטה נר הפסול כיון דסגי ליה בנר הכשר אבל הכא דמיירי בתשמישים צריכין עיון דגם בשמן כשר יש חששא דהטייה אלא דבנר של שעוה אין לחוש לכך א"כ בכה"ג ודאי איכא למיחש שמא יטה את הנר של שמן וזה פשוט מאד. תו"ש או' ד' וכ"כ המש"ז או' ח' מיהו כבר כתבנו באו' הקודם דגם בנר של שעוה עצמו יש להחמיר היכא דאפשר. ועיין לעיל סי' רס"ד או' ק':

א

יג) בתשו' מקו"ח מתיר ללמוד לאור הלאמפין שלנו עם נפט. שאורם זך וצלול ואין בזה שום חשש דשמא יטה. ואדרבא אם ימשיך למעלה יעלה עשן ותבקע הזכוכית ובכה"ג ל"ג רבנן. וכבר פשט הדבר להיתר בכל תפוצות ישראל באין פוצה פה ומצפצף. מסגרת זהב על קיצור ש"ע סי' ף' או' א'. ולע"ד נראה דיש להחמיר דהא חזינן דלפעמים מורידין הפתילה כשנתרבה אורה ופעמים מעלין כשאורה מועט וע"כ אין להתיר כ"א יתן אותה בכלי זכוכית שיש בו פתח וסוגר הפתח במנעול מבע"י ויתן המפתח ביד אחר או שיסגור הפתח בקשר משונה כמ"ש באו' הקודם:

א

יד) ועכשיו נהגו היתר לקרות לאור נר שבת אפי' יחיד משום דיש היכר בנר שבת שהוא משונה משאר נרות הדולקות בחול. הר"ש שער אריה בהגהו' כ"י וכתב עליו הרב מהרי"ל וואלי בהגהותיו כ"י אף דמילי דסברא נינהו יש לגמגם בהם ממ"ש הב"ח עי"ש עכ"ד. ואני אומר דישתקע הדבר ולא יאמר והמנהג טעות הוא. ברכ"י בשיו"ב או' א'.

א

טו) [סעיף ב'] ודוקא אחד אבל שנים קורין וכו' משמע דלענין פולין אין חילוק דאפי' בשנים אסור דכל אחד שהוא מפלה ובודק אחר כנים הוא בודק במקים אחר והו"ל כמו לענין קריאה בשני ענינים אם לא שאחד מפלה והשני משמרו שזה ודאי מותר. ט"ז סק"ג. ואפי' אם יסכימו ביניהם שיזכיר האחד את חבירו אסור שהמפלה כלים וכיוצא בזה עינו לפלות הבגד ואינו משגיח במה שעושה חבירו אבל אם אחד עולה עליהם לשמרם מותר. ברכ"י בשיו"ב או' ג' בשם ס' הבתים. וכתב ומכאן תשו' למ"ש המ"א שלא התירו לדבר הרשות אלא בקריאה שהיא מצוה יעו"ש. ור"ל דמכאן מוכח דאפי' לדבר הרשות מותר להשתמש לאור הנר אם אחד עומד עליו לשומרו ודלא כמ"ש המ"א שלא התירו לדבר מצוה:

א

טז) שם בהגה. ולכן אסור לומר פיוטים וכו' בבהכ"נ. פי' אפי' שם דיש בה רבים וכ"ש יחיד בביתו דאסור. ומשמע דשאר התפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר והטעם שהתפלה מצוייה בפי הכל וא"צ עיון רב והוי כמו ראשי פרשיות בסעי' יו"ד. ט"ז סק"ד. א"ר או' ו' תו"ש או' ה':

א

טוב) שם. בבהכ"נ. וה"ה הזמירות שאומרים בבית אם לא מי שרגיל קצת כמ"ש סעי' ט'. מ"א סק"ו א"ר שם. תו"ש שם:

א

חי) שם. בבהכ"נ. ואנו נוהגין קצת להקל בנר קנדי"לא (ר"ל נר של שעוה או חלב) כמ"ש הט"ז או' ב' ואפ"ה אין אומרים מערבית כשחל יו"ט בשבת משום לא פלוג דלפעמים יהיה נרות שמן ואיכא חשש איסור שמא יטה. מש"ז או' ד' ועיין לעיל או' יצא:

א

יט) [סעיף ג'] אם יש אחר עמו אפי' אינו קורא וכו' ויש אוסרים באחר או באשתו אם אינם יודעים לקרות ויש אוסרים באשתו אפי' יודעת לקרות משום דדעתה קרובה אצל בעלה ואינה משמרתו כמ"ש בטור וב"י יעו"ש וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר באחר אבל לפום דינא מותר כפסק הש"ע:

א

כ) שם. ואומר לו תן דעתך וכו' דוקא אם אומר לו תן דעתך וכו' אבל מן הסתם אין לסמוך אפי' יש בני בית הרבה שמא לא ישגיחו עליו ויבא להטות. עו"ת או' ב':

א

כא) שם. וה"ה אם אומר כן לאשתו. כלומר שלא תאמר דאשה כיון דאימת בעלה עליה לא תאמר לבעלה כלום שיבא להטות קמשמע לן דאפ"ה מותר דכיון שאמר לה תן דעתך תשגיח עליו שלא יטה. עו"ת שם:

א

כב) [סעיף ד'] אדם חשוב וכו' פי' שברור הוא שאין דרכו להטות אבל מסתמא לא אמרינן כן דיש גם באדם חשוב שדרכו להטות בחול. ט"ז סק"ה. מיהו הב"ח כתב דאין לנו לחלק בין חשוב לאינו חשוב דלא בקיאינן מי הוא אדם חשוב לענין זה שלא יטה את הנר בשקוד בלימודו יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' וכתב דהכי נקטינן, וכ"כ העו"ת או' ג' אלא שכתב דנראה להקל בנר שעוה או חלב. וכ"כ המש"ז או' ה' דעכשיו אין להתיר באדם חשוב כי כמה פעמים ראינו שמתוך עיון שוכחים ומטים ומוחטים:

א

כג) [סעיף ה'] במדורה אפי' עשרה וכו' פי' דאיכא למימר דמידכרי אהדדי אפ"ה אסור:

א

כד) שם. ויושבים רחוקים וכו' ולפ"ז משמע הא אם היא מדורה קטנה שיושבים קרובים זה לזה מותר אבל הב"ח כתב דאפי' במדורה קטנה שיושבים קרוב זה לזה נמי אסור יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ו. דרישה או' ג':

א

כה) שם. ועוד שזנבות האודים וכו' פי' ואז אפי' יושבים קרובים זה לזה אסור. ונראה דאם אמר לאחד תן דעתך שלא יבעיר ולא יחתה מותר אפי' במדורה. עו"ת או' ד' אבל התו"ש או' יו"ד כתב דגבי מדורה אפשר דלא מהני היתר זה יעו"ש:

א

כו) שם. ועוד שזנבות האודים וכו' דין זה היינו במדורת עצים וזנבות אודים שמשתמשים לאורה ובהא הוא דאמרינן דאפי' עשרה אין קורין משום דחיישינן גם ברבים שמא יטה אחד מהם. אמנם במדורת פחמים שאנחנו רגילין להבעיר בימות החורף כדי להתחמם כנגדה נסתפק הרב שבת של מי בקו' יעקב לח"ק לימוד ט"ו אי שרי ליה לאיניש ביום ש"ק לישב יחידי ולקרות אצל האש של פחמים או לא ומסיק לאסור דחיישינן שמא יחתה והגם דהחתוי תלוי בכלי לא מהני להצניע הצבת במקום אחר כדי שלא יבוא לחתות דלא פלוג רבנן יעו"ש והסכים לדבריו הפתה"ד או' ח' יעו"ש:

א

כז) שם. להבעיר ולחתות. ונראה דמטעם זה דאעפ"י שמותר להתחמם נגד המדורה כדאיתא בסי' רע"ו מ"מ אין לישב בסמוך אצל זנבות האודים כי יש לחוש שיגע בהם כדי שיבעירו היטב כדרך שעושין במדורה שמהפכין בזנבות האודים כדי שלא תכבה המדורה. ט"ז סק"ו. מיהו הא"ר או' ט' והתו"ש או' יו"ד חלקו עליו בזה והתירו להתחמם מסמוך. יעו"ש:

א

כח) [סעיף ו'] תינוקות של בית רבן וכו' בטור והרמב"ם כתוב לפני רבן אלא דהרב המגיד כתב בשם רשב"א אפי' שלא לפני רבן ומשמע כאן דפסק כרשב"א. ט"ז סק"ז. וכ"כ מ"א סק"ז. וכ"פ הב"ח כדעת הש"ע להקל אפי' שלא בפני רבן יעו"ש מיהו בלבוש כתב דוקא בפני רבן וכ"פ א"ר או' יו"ד אבל דעת האחרונים להקל כדעת הש"ע. ר"ז או' ז' בי"מ או' ט' נז"י סי' מ"ו או' ז':

ב

כח) [סעיף ח'] נוהגין לקרות בליל יוה"כ וכו' משמע בין יחיד בין ש"ץ מותר ודלא כדמשמע מדברי הרא"ם ז"ל בס' יראים עמוד זמנים דלש"ק לבד הוא דמותר. ועוד משמע דוקא סדר התפלה הוא דמותר אבל סדר למוד משנה או תהלים וכיוצא אסור דאימת יוה"כ שייך באמרו סדר תפלות וסליחות משא"כ בשאר לימוד וע"כ נלע"ד דטוב ליזהר מלקרא יחידי היכא דאפשר והמיקל לא הפסיד הרב שם חדש ז"ל עמוד זמנים דף ע"ב ע"ב. והביאו הפתה"ד או' יו"ד וכתב ואני אומר דהמקיל הפסיד דהוה עובדא באחד שהיה לומד תהלים בבהכ"נ אחר שיצאו הקהל בליל יוה"כ והטה הנר בשוגג יעו"ש. ונראה שזה שהטה מפני שלא היה רגיל באמירת תהלים אבל למי שרגיל באמירת תהלים שרי כמ"ש לקמן או' ל"ב אך בלימוד המשנה או לימוד אחר יש להחמיר חוץ מלימוד משנת יוה"כ אם רגיל בה יש להתיר ועוד כיון שמזכיר בה יוה"כ לא חיישינן שמא ישכח ויטה וכנז' בסעי' הקודם:

א

כט) [סעיף ט'] ליל פסח שחל להיית בשבת מותר לקרות ההגדה וכו' משמע אפי' ביחיד ואפי' בנר של שמן. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ת או' ה' ובלבוש כתב ועוד דהא אשתו ובניו עמו וישגיחו עליו וכו' ומשמע מדבריו דאם קורא בחדר שהוא לבדו אסור ולא נהירא אלא דבכל ענין מותר. עו"ת שם:

א

ל) ואם אין לו כ"א נר של שמן ואין הגדה שגורה בפיו כי לא למד מעולם יצריך סידור אפ"ה יש לאומרה דמן התורה הוא. מש"ז או' ח' ונראה דזה מיירי בדלא אפשר אבל אם אפשר י"ל לאחר תן דעתך או לאשתו:

א

לא) שם. משום דהוי כעין ראשי פרקין. ואף כשקורא הולה בספר מותר כיון שא"צ לזה. ר"ז או' יו"ד. והגם דבקי"א או' ג' הביא פלוגתא בזה והניח בצ"ע מ"מ המנהג להקל כדעת המתירין לומר כולה מתוך הספר:

א

לב) שם. שגורה בפיו קצת. מטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבהכ"נ ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבע"י לפי שהתפלה ושאר דברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח אבל ללמוד שם אסור כיון שצריך לעיין היטב. ט"ז סק"ח. וכ"כ החיד"א בס' מו"ב סי' ד' או' קמ"ח דבתהלים יש להקל למי שרגיל בהם. וכ"כ בן א"ח פ' נח או' ך' דבקריאה שאדם רגיל בה הרבה כגון מזמורי תהלים לאדם הרגיל בהם וכ"ש מזמורי שבת וכן קריאה שקורין קודם קידוש שהורגל בה בכל ליל שבת וכן ד' פרקים של משנה דשבת הראשונים שרגיל לאומרם על השלחן בכל ליל שבת וא"צ בכל אלו לעיין בספר אלא ראשי פרקין ה"ז מותר לקרות לבדו לאור הנר כיון דא"צ לעיין בהם כ"כ לאור הנר שיהיה יפה כדי שיטה ואפי' באור קל סגי ליה. וה"ה לשיר השירים למי שרגיל בהם. ומה שהתיר הגאון יעב"ץ ז"ל בי"ח פרקי משנה להרגיל בהם לא מודינא ליה בזה עכ"ד:

א

לג) [סעיף יא'] וצריך עיון להבחין וכו' בהרמב"ם פ"ה כתב וצריך עיון רב וכ"כ הר"ז או' י"א יע"כ נראה דבאין צריך עיון רב יש להקל לבדוק לאור נר של שעוה או חלב. ועיין לעיל או' י"א:

א

לד) שם. בין בגדיו לבגדי אשתו וכו' וה"ה בין בגדיו לבגדי חבירו. ויש ליזהר בלילי שבת כשהולכין הבחורים מביתם לבית המשתה או כשהולכין לישן שלא יראו. חדושי אגודה למס' שבת והובאו בסוף תשו' מהרי"ו. כנה"ג בהגה"ט:

א

לה) [סעיף יב'] מפני שאינו מכירן וכו' מלשון זה משמע שהוא בודק איזה כלים יניח על השלחן. אבל הר"ן כתב שבודקן אם הם נקיים. וצ"ל דשמש קבוע מפני שהוא בקי בהם יודע איזה כלי יש בו סדק או אינו נקי כל כך. מ"א סק"ח:

א

לו) שם הגה. ויש מתירין בשל נפט וכו' היינו משום דמאיס ג"כ. מ"א סק"ט. ור"ל דלהטייה לא חיישינן לפי שאורו רב ולשמא מסתפק לא חיישינן משום דמאיס. לב"ש. ולעת הצורך יש לסמוך על סברא זו כי כן דעת הרבה פו' כמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ בס' שלחן עצי שטים:

א

לז) שם בהגה. ויש מתירין בשל נפט וכו' ומה שנהגו האידנא להקל אף במשחה לפי שסוברים הגדולים דאין איסור אלא בנר שקורין קרייזל אבל בנרות קנדילא שלנו אין לחוש שמא יטה ומהאי טעמא נהגו להקל ולבדוק הציצית בהשכמה לאור הנר דקנדילא. ב"ח בשם רש"ל. עט"ז:

א

לח) שם. שא"צ עיון וכו' ואע"ג דאפי' להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אסור הכא התירו משום נקיות. ר"ן. מ"א סק"י. ומותר להסתכל מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. י"א מפני שהוא לשעה וליכא למיחש שיטה. וי"א מפני הנקיות ומפני הסכנה. ולטעם השני מותר לקנב חוזרין פי' ללקוט ירק כמ"ש סי' תרי"א מ"א שם בשם ירושלמי:

א

לט) שם. אין מורין לו וכו' ובשל נפט מורין לו דליכא למיחש לשמא יסתפק ממנו משום שהוא מסריח ומאיס. לבוש. משמע הא שאר שמנים אף שאין שמן זית אם הוא דבר שדרכו להסתפק ממנו אסור. א"א או' י"א:

א

מ) שם. גזרה שמא יסתפק ממנו. היינו משום שהוא מקרב ידיו לנר ביותר משא"כ בשאר תשמישים. ב"י מ"א ס"ק י"א:

א

מא) שם בהגה. שלא יהיו ערומים בפני הנרות וכו' וכן בפני כל נר של מצוה. לבוש. ולדעת מהרש"ל גם נרשל הבדלה קודם שהבדיל דמקרי של מצוה. תו"ש או' ט"ז הקשה הפרישה הא בנ"ה אסור לעמוד בפני הנר ערום מפני הסכנה דאתי לידי נכפה כדאיתא בפסחים קי"ב ע"ב. והביאו א"ר או" י"ד וכתב ונראה לחלק בין קטן לגדול דש"ס משמע בגדול יעו"ש. והתו"ש שם כתב דאין זה קושיא דכבר איתא בכמה דוכתי דעכשיו נשתנו הסגולות והטבעים שהיו בזמן הש"ס וגם הכל לפי טבע הארצות כמ"ש המ"א בסי' קע"ג לענין אכילת בשר אחר דגים ולהכי קמ"ל היכא דמ"מ אסיר משום ביזוי מצוה יעו"ש. ועוד י"ל דהסגולה היא אם יהיה ערום לגמרי אבל הכא אפי' אינו ערום לגמרי צריך לכסות משום ביזו מצוה ולהכי נקט קטטם משום לפי שדרכה להיות מגולים שאין מקפידים על עצמם ואפ"ה משום ביזוי מצוה צריך לכסותם. ועיין לעיל סי' קע"ג או' ט':

א

מב) שם בהגה. שלא יהיו ערומים וכו' וכ"ש שלא להשתין או לעשות צרכיו או להניח דבר מטונף בפני הנרות משום ביזוי מצוה:

א

ט"ז סס"ב אין פי'. ר"ל דהאי וכן בנר של שעוה לא קאי אדסמיך ליה לומר דאסור ג"כ משום לא פלוג. אלא קאי ארישא דבי' גופי' איכא גזירה דאע"ג דשמא יטה לא שייך אלא בשמן שבנר שיטה הכלי לקרב השמן אל הפתילה מ"מ יש בשעו' גזירה אחרת שמא יסור כו':

ב

מ"א סק"ג כמש"כ ססי' של"ד ועיין ססי' תקי"ד כצ"ל דמבואר שם דיש איסור בחותך ראש הפתילה משום תיקון מנא:

ג

(שם) חלב דמאיס. אין ספר ראב"ן לפני ואולי כוונתו דכיון דליכא חשש הטיה רק שמא ימחוט ראש הפתילה בידיו וכיון דחלב מאיס לא יגע בו בידיו וכ"ת שמא יחתוך בכלי י"ל דמיירי שאין לפניו הכלי שמוחטין בו ומש"כ המג"א ססי"ב ר"ל דמבואר שם דבדבר מאיס לא חיישינן שיגיע בו בידיו אף דבש"ע שם אין מבואר דין זה בב"י שם מבואר כך ע"ש:

ד

סק"ה ולפמש"כ בשם הב"ח. היינו בסק"ג ולא ס"ל להמג"א טעם הט"ז בסק"ג:

ה

ט"ז סק"ד ולפמש"כ בנר וכו' היינו בסק"ב:

ו

מ"א סק"ו ועס"ג ר"ל דאם אחד אומר והשני משמרו מותר:

ז

ט"ז סק"ו אין לישב בסמוך. הא"ר צידד להתיר

ח

מ"א סק"ט משום דמאיס ג"כ ר"ל דלהטיה לא חיישינן לפי שאורו רב ולשמא מסתפק לא חיישינן משום דמאוס:

א

בעששית עבה"ט. ועיין בא"ר באם נתן המפתח לאחר ואמר לו שיזהר שלא יתננו לו ביום השבת יש קצת מקום להקל ובמח"ב כתב שיש להחמיר גם בזה:

א

שלא חילקו חכמים כו'. אע"ג דאח"כ מצינו שחילקו כגון בין א' לשנים ועוד הרבה כמ"ש אח"כ היינו שיש חילוק מצד האדם שלזה מותר ולזה אסור ולא גזרינן אדם זה בשביל אחר אבל בחילוק שמצד הנר לא חילקו כיון שיש בו איסור כשהוא למטה לא נפקע האיסור אם מגביהו או מסגירו בעששית דכיון שנאסר נאסר והוא האיסור עצמו משא"כ בחילוק של האדם אמרינן שלזה לא נאסר מעולם כנלע"ד נכון:

ב

וכן בנר של שעוה. אין פי' דבנר של שעוה אסור ג"כ דלא חילקו חכמים דבזה היה לנו לומר בזה לא נאסר מעולם וכמ"ש בסמוך אלא האי וכן קאי ארישא דתחלה גזרו גם בזה משום שמא יסיר ראש הפתילה ונמצא מכבה כ"כ ב"י דלא כיש מי שמסתפק בנר של שעוה וא"ל א"כ גם בי"ט יהיה אסור לקרות פיוטים לאור הנר של שעוה כיון דכיבוי אסור גם בי"ט הא ל"ק כיון דכיבוי זה הוא בשביל שידליק היטב וכי היכי דמותר להבעיר בי"ט ה"נ מותר לכבות קצת כדי שידלוק שפיר ועסי' תקי"ד בסופו אלא דק"ל על טעם ב"י דא"כ גם בשל שמן היה לגמרא ליתן טעם זה ול"צ לשמא יטה דהוא אינו שייך אלא ביש שמן בנר אבל אם הפתילה לחוד שם שרי ולטעם ב"י אסור ותו נ"ל דשל שעוה אין שם מלאכ' שחייב בה מדאוריית' דהא אף אם תאמר שהוא מכבה מ"מ כיבוי זה א"צ לגופו דדוקא במכב' להבהב הפתיל' חייב כדאית' סי' ער"ח אבל כאן אינו מכוין רק להסיר המונע ההדלקה ופטור מן התורה אלא איסור יש ולא גזרו שמא יטה אלא במקו' חיוב דאוריית' ועסי' ער"ח:

ג

אבל שנים קורין כו'. משמע דלענין פולין אין חילוק דאפי' בשנים אסור דכל אחד שהוא מפלה ובודק אחר כנים הוא בודק במקום אחר וה"ל כמו לענין קריאה בב' ענינים אם לא שאחד מפלה והשני משמרו שזה ודאי מותר:

ד

בבה"כ. פי' אפי' שם דיש בה רבים וכ"ש יחיד בביתו דאסור ומשמע דשאר התפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר והטעם שהתפלה מצויה בפי הכל וא"צ עיון רב והוה כמו ראשי הפרשיות בסעיף י' ולפי מ"ש בנר של שעוה וחלב אין חשש כלל:

ה

שאין דרכו להטות. פי' שברור הוא שאין דרכו כו' אבל מסתמא לא אמרי' כן דיש גם באדם חשוב שדרכו להטות בחול. וכדאיתא בגמרא שאני ר"י בן אלישע שמשים עצמו על דברי תורה כהדיוט:

ו

ועוד שזנבות האודים כו'. אין זה מכיר כו' לפי זה אם יושבים סמוכים זה לזה שרי אבל בטור כתוב שבקל יכול להטות קודם שירגיש בו חבירו משמע דסמוכים לא מהני. ונראה שגם לזה נתכוין כאן במ"ש אין זה מכיר כו' פי' שאינו יכול להכיר כ"כ במהירות ונ"ל מטעם זה דאע"פ שמותר להתחמם נגד המדורה כדאיתא ס"ס רע"ו מ"מ אין לישב בסמוך אצל זנבות האודים כי יש לחוש שיגע בהם כדי שיבעירו היטב כדרך שעושין במדורה שמהפכין בזנבות אודים כדי שלא תכבה המדורה והוה ממש כמו חשש דכאן לענין אם רוצה לקרות לאור המדורה וחד ענינא הם כנלע"ד: וא"ל ממ"ש הרוקח הביאו ב"י בסי' רע"ו אין לישב אצל האש שתיקן העכו"ם פן יבעיר או יחתה כו' משמע אבל לא חיישינן שמא יבעיר הישראל התם רבותא קמ"ל דאע"ג דהישראל לא יבעיר. כי ירא מפני העכו"ם אפ"ה חיישינן מצד העכו"ם:

ז

של בית רבן. בטור ורמב"ם כתוב לפני רבן אלא דהרב המגיד כתב בשם רשב"א אפי' שלא בפני רבן ומשמע כאן דפסק כרשב"א:

ח

שגורה בפיו קצת. מטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבית הכנסת ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבעוד יום לפי שהתפלה ושאר דברים שהוא אומ' ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח אבל ללמוד שם אסור כיון שצריך לעיין היטב אבל למה שהתרנו בסי' רע"ח בנר של שעוה אין כאן איסור וע"ש:

א

ואין קורין כו'. וה"ה שאין בודקין הציצית [מט"מ רש"ל]:

ב

בעששית. ואם היא סגורה במפתח מותר וכן עשו מהרא"ש ומהר"ם ותלמידיהם וכ"פ בהגמ"נ [ש"כ] וב"ח אוסר:

ג

בנר של שעוה. וב"ח כתב בשם רש"ל דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות ההגדה בנר של שעוה דליכא למיחש שמא יטה עכ"ל ואף על גב דאיכא למיחש שמא ימחוט או יחתוך ראש הפתילה כמ"ש הרב"י י"ל דהא אין איסור דאוריי' בזה ומיהו שלא לצורך יש להחמיר דהא י"א דכיבוי הוי מלאכה דאוריי' כמ"ש ססי' של"ד ועססי' תקי"ד וראב"ן מיקל בנר של חלב כיון דמאיס עסי"ב:

ד

ב' קורין. אבל אין פולין [ב"ח]:

ה

יזכירנו חבירו. הקשה מהרי"ל דאם כן יהיו שנים מותרים לרכוב על גבי בהמ' דאם בא לחתוך זמורה יזכירנו אחר וע"ש מה שתי' בס' ט"א ולפמ"ש בשם הב"ח לא קשה מידי דדוקא בקריאה התירו לו אבל במילי דרשות לא אי נמי התם גזרי' שמא יחתוך זמורה קדם שישב על הסוס כדי להנהיגו כי היכי דאמרי' אין שטין שמא יעשה חבית של שייטין וכן עיקר:

ו

לו' פיוטים. וה"ה הזמירות שאומרים בבית אם לא מי שרגיל קצת כמ"ש ס"ט ועס"ג:

ז

שאימת רבן. מסתימת הלשון משמע דאפי' שלא בפני רבן שרי דלעולם אימת רבן עליהם ועבי"ד סי' רמ"ה סי"ד:

ח

מפני שאינו מכירן. מלשון הזה משמע שהוא בודק איזה כלים יניח על השלחן, אבל הר"ן כ' שבודקן אם הם נקיים וצ"ל דשמש קבוע מפני שהוא בקי בהם יודע איזה כלי יש בו סדק או אינו נקי כל כך:

ט

ויש מתירין כו'. היינו משום דמאיס ג"כ:

י

שא"צ עיון וכו'. ואף על גב דאפי' להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אסור הכא התירו משום נקיות [ר"ן], ירושלמי אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש י"א מפני שהוא לשעה וליכא למיחש שיטה וי"א מפני הנקיות ומפני הסכנה [ראב"ן של"ח] ולטעם השני איתא בירוש' דמותר לקנב חוזרין פי' ללקוט ירק כמ"ש סי' תרי"א וחוזרין הוא ל' חזרת ודלא כמ"ש המפרש שם בירוש':

יא

שמא יסתפק. היינו משום שהוא מקרב ידיו לנר ביותר מה שאין כן בשאר תשמישים [בית יוסף] עסי' רס"ב ס"ב:

א

(א) ואין קורין וכו' – וה"ה שאין בודקין הציצית וכל כה"ג דבר הצריך עיון שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה כדי שידלק יפה:

ב

(ב) בעששית – ואם היא סגורה במפתח יש מתירים וטעמם דדוקא כשגבוה הנר י' קומות אסרו משום דדרכו כן לפעמים כדי שעי"ז יראה מה שבגבוה משא"כ להסגיר שאין דרכו כלל אם לא משום איסור שבת אית ליה היכרא ולא שייך שיפתח להטות דדמי לקורא פרק במה מדליקין ויש אוסרין בכל גוונא משום לא פלוג ועיין בא"ר שמצדד להתיר בשמסר המפתח לאדם אחר דדמי לאומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה דמתיר בס"ג. אסור לקרות לאור הנר ביום במקום האופל [אחרונים]:

ג

(ג) וכן וכו' – האי וכן קאי ארישא דבזה נמי גזרו שלא לקרות לפניה ואף דהוא כרוך על הפתילה כעין נרות של שעוה וחלב שלנו ולא שייך בו שמא יטה אעפ"כ יש לחוש שמא ימחוט (שמסיר ראש הפתילה להסיר חשכה) ונמצא שהוא מכבה:

ד

(ד) של שעוה – והב"ח בשם רש"ל כתב דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות אצל נר של שעוה וה"ה אצל נר של חלב והטעם דבזה לא שייך שמא יטה רק שמא ימחוט וכיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא הוי איסורא דאורייתא וכ"כ הט"ז ומסיק המג"א דשלא לצורך יש להחמיר דהא י"א דכיבוי הוי מלאכה דאורייתא כמ"ש בסוף סי' של"ד והא"ר כתב בשם המלבושי יו"ט דבנר של שעוה שייך ג"כ שמא יטה והביא לזה סמוכין מדברי הרמב"ן וכ"כ בביאור הגר"א דבנר של שעוה וה"ה של חלב שייך ג"כ שמא יטה ומ"מ נ"ל דבנרות הטובים שלנו [שקורין סטארין] מותר לקרות לפניהם לכו"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידלק יפה ובנר (סטארין) ידוע דאין צריך להטייה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול מאד ואין צריך כלל לזה:

ה

(ה) שנים קורין – אבל אין פולין אם לא שאחד מפלה והשני משמרו שזה ודאי מותר:

ו

(ו) יזכירנו חבירו – ודוקא לענין קריאה שהוא מלתא דמצוה התירו בזה אבל לא לענין רשות כ"כ המ"א ומדברי הט"ז סק"ג משמע שהוא חולק ע"ז:

ז

(ז) אסור – שכל אחד מעיין בספרו ואינו משגיח במה שעושה חבירו:

ח

(ח) ולכן וכו' – ואפילו לדעת המקילין לעיל בנר של שעוה וחלב הכא בבהכ"נ דשכיחי רבים יש להחמיר בכל גוונא שלא לומר הפיוטים משום לא פלוג דלפעמים יהיה נרות שמן ואיכא חשש איסור שמא יטה [תו"ש פמ"ג] ומש"כ לומר פיוטים ה"ה הזמירות שאומרים בשבת בבית אם לא מי שרגיל קצת בהם וכמ"ש ס"ט או שאומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה:

ט

(ט) בבהכ"נ – פי' אפילו שם דיש רבים חיישינן להטייה וכ"ש יחיד בביתו דאסור לאור הנר אבל שאר התפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר והטעם שתפלה מצויה בפי הכל וא"צ עיון רב והוי כמו ראשי פרשיות בסעיף י':

י

(י) ואומר לו – דוקא באומר לו אבל בסתמא אפילו יש בני בית הרבה חיישינן שלא ישגיחו עליו ויבוא להטות:

יא

(יא) לאשתו – כלומר שלא תאמר דאשה דעתה קרובה אצלו ואינה משמרתו:

יב

(יב) שאין דרכו וכו' – פי' שברור הוא שאין דרכו אף בעת הלמוד אבל מסתמא לא אמרינן כן דיש גם באדם חשוב שדרכו להטות בחול וכדאיתא בגמרא לענין ר' ישמעאל בן אלישע שהיה משים עצמו על דברי תורה כהדיוט. וכתב הפמ"ג ועכשיו אין להתיר באדם חשוב כי כמה פעמים ראינו שמתוך עיון שוכחים ומטים ומוחטים. ומ"מ בהצטרף לזה ג"כ נר של שעוה וחלב נראה דאין להחמיר בזה:

יג

(יג) אין קורין – ר"ל אפילו בענין אחד דלאור הנר שרי ועיין בע"ת דאם ביקש לאחד שיתן דעתו עליו שלא יחתה דמותר והביאו הא"ר:

יד

(יד) להבעיר ולחתות – כתב הט"ז נ"ל דאע"פ שמותר להתחמם נגד המדורה כדאיתא סוף סי' רע"ו מ"מ אין לישב בסמוך אצל זנבות האודים כי יש לחוש שיגע בהם כדי שיבערו היטב כדרך שמהפכין בזנבות האודים ויש שכתבו דלא חיישינן שיבוא לזה:

טו

(טו) שאימת רבן – שאין פושטין יד לשום דבר ואפילו בחול אלא ע"פ רבן ולא אתי לאצלויי ומשמע מסתימת השו"ע שסובר כהרשב"א דאפילו אין רבן עמהן שרי דכל שעה מתיראין שיבוא רבן ולא יטו ובא"ר הביא הרבה פוסקים שחולקין ארשב"א:

טז

(טז) לקרות במה מדליקין – משמע דדוקא במה מדליקין ששם נזכר עניני איסור הדלקה ואיך ישכח וידליק אבל שארי הלכות שבת לא:

יז

(יז) דאין ע"ה וכו' – ואם הוא ע"ה שלא למד מעולם ואין שגור בפיו כלל בלי סידור ואין לו שם שום אדם שיבקשהו שיתן דעתו עליו שלא יטה מ"מ אפשר ג"כ דיש להקל שלא לבטל מצות הגדה שהוא מן התורה אפילו אין לו רק נר של שמן [פמ"ג]:

יח

(יח) קצת – ומטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבהכ"נ ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבע"י לפי שהתפלה ושארי דברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח אבל ללמוד שם אסור כיון שצריך עיון [ט"ז]:

יט

(יט) וצריך עיון – ברמב"ם איתא וצריך עיון רב ועיין בבה"ל דיש לסמוך ע"ז לפני נר של שעוה וחלב דבלא"ה יש מקילין וכנ"ל בסק"ד:

כ

(כ) לבדוק – ר"ל לבדוק כוסות הדומין זה לזה ולידע איזה מהן להניחן על השלחן ושמש שאינו קבוע אינו מכירן וצריך לזה עיון הרבה ע"כ חיישינן שמא יטה והר"ן כתב שהבדיקה היא לראות אם הם נקיים ושמש קבוע מפני שהוא בקי בהם מכבר יודע איזה כלי אינו נקי כ"כ:

כא

(כא) שאורו רב – ר"ל אע"פ שאורו רב אפ"ה חיישינן שמא יטה כיון שהוא שמש שאינו קבוע:

כב

(כב) בשל נפט – טעמם דלהטייה לא חיישינן לפי שאורו רב ולא צריך לזה ולשמא יסתפק לא חיישינן משום דמאיס ובשמן זית וכן בשארי שמנים לכו"ע אסור ולעת הצורך יש לסמוך על דעה זו כי כן דעת הרבה ראשונים וכ"כ בספר שלחן עצי שטים:

כג

(כג) לאור הנר – של נפט ולענין שאר שמנים עיין בבה"ל:

כד

(כד) שא"צ עיון וכו' – ואע"ג דאפילו להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו אסרו הכא התירו משום נקיות [ר"ן והרמב"ן והריטב"א בחידושיהם]:

כה

(כה) אין מורין לו – ר"ל אם בא לפנינו לישאל אין מורין לו לכתחלה ואם עשה מעצמו אין מוחין בידו:

כו

(כו) שמא יסתפק – ואע"ג דלענין הדלקה לא אסרו משום זה שאני הכא דע"י שהוא מתקרב לנר ביותר לבדוק חיישינן טפי:

כז

(כז) ביזוי מצוה – קשה דבלא"ה אסור משום סכנה דאתי לידי נכפה כדאיתא בפסחים קי"ב ונראה לחלק בין קטן לגדול [א"ר]:

א

(ערה בט"ז סק"ו) מ"מ אין לישב בסמוך נ"ב תי' זה ליתא ואם נדמה למדורה דהכא א"כ אפי' ברחוב יהא אסור כמו דאמרינן אפי' גבוה שתי קומות איברא דהקושיא מעיקרא ליתא כי לא גזרי' אלא לקרות אצל מדורה דשמא מחמת טרדות הקריאה אישתלי שהיום שבת משא"כ כשיושב אצל המדורה או משתמש אצלו כיון שיושב ובטל מהיכי תיתי שישכח שהיום שבת וק"ל:

ב

(במ"א סק"ג) ואע"ג דאיכא למיחש. נ"ב ובשבת דף ס"ז ע"ב ד"ה מפני כתבו התוס' י"ל אע"ג דבאותו הכיבוי אין בו חיוב חטאת לר"ש דהוי משא"צ לגופה החמירו אטו כיבוי דחיוב חטאת ואע"ג דהוי גזירה לגזירה קים להו לרבנן דהכא שייך למגזר טפי עכ"ל וכן לא יקוב שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתן ע"פ הנר דחיישינן שמא יסתפק מניה הוי מכבה אע"ג דהוי גזירה לגזירה א"כ ה"נ יש לגזור ויש לחלק דהתם היינו טעמא דיכול ליתן כלי תחת הנר מבע"י וגם בנר יוכל להדליק נר מבלי שפופרת מ"ה גזרינן בהו משא"כ אם אתה תיגזור אפי' בנר של שעוה תורה מה תהא עלי' עכ"פ די לנו להקל ולחלק לענין ללמוד אצל נר של שעוה אבל שאר דברים אסורים להשתמש כמ"ש המ"א: