שולחן ערוך, אורח חיים ער״ד: דיני בציעת הפת בשבת. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני בציעת הפת בשבת. ובו ד סעיפים:
בוצע על שתי ככרות [שלימות] שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה: הגה ודוקא בליל שבת [ד"ע] אבל ביום השבת או בליל י"ט בוצעין על העליונה [כל בו והגהות מיי' פ"ח מהלכות חמץ ומצה] והטעם הוא על דרך הקבלה:

ב

מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה [וע"ל סי' קס"ז]:

ג

אין המסובים רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע ואם יש לפני כל אחד לחם משנה יכולים לטעום אע"פ שעדיין לא טעם הוא:

ד

סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותם בלא פת:

א

מצוה לבצוע בשבת פרוסה כו' וי"א שראוי לבצוע בשבת על כל שתי הככרות המונחים לפניו כן פי' הרשב"א ורבינו האי ומהרש"ל וכן ראוי לנהוג כשני הפירושי' לבצוע פרוס' וגדולה שיספיק לו לכל הסעודה וגם לבצוע שתי ככרות של לחם משנה דעכ"פ יהא נוהג כך בסעודת בוקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה (מורי בב"ח):

א

ככרות. וגם נשים חייבות לבצוע על ב' ככרות. מרדכי בשם ר"ת אבודרהם. אם יוצאין בעוגה שנשרפה קצת לענין לחם משנה עיין שער אפרים סי' א' ובתשובת חכם צבי סי' ס"ב:

ב

התחתונה. ב"ח כתב לבצוע על העליונה דאין מעבירין על המצות וט"ז כתב ואני נהגתי כשמברכין על התחתונה מניח אני אותה קרוב אלי יותר מהעליונה נמצא שפוגע אני תחלה בתחתונה ואין כאן מעביר על המצות ומ"א כתב ונ"ל להכריע דבתחלה יניחנה למעלה בשעת אמירת ויכולו ובשעת המוציא יקח העליונה בידו ויניחנה למטה ויבצע עליו. המדקדקים נוהגין לרשום בסכין קודם ברכה ב"ח מ"א ועיין בספר הכוונות מענין הככרות של שבת י"ב בכל סעודה:

ג

שחרית. ויכול לקיים ג' סעודות ביום השבת דהיינו אם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה של ליל שבת עד למחר ובלבד שיקדש היום וצריך לשתות יין אחר הקידוש כמ"ש סי' רע"ג ס"ה. מ"א ע"ש ועיין סימן רצ"א ס"א:

א

שבת קי"ז כרב כהנא כפרש"י ורמב"ם בפרק ו' מה"ב

ב

כל בו בשם יש נוהגים והב"י בשם גדולים ושכן נכון

ג

שם וכרבי זירא לפי פירוש רש"י ובברכות ל"ו

ד

ברכות מ"ז

ה

רבי יונה והרא"ש שם ריש פרק ערבי פסחים והתוספות שם

ו

התוספות והרא"ש שם מהא דאביי ק"א:

א

ס"א על שתי כו'. עמ"א והעיקר כמ"ש רש"ל ושל"ה לחתוך שניהם כפי' הרשב"א ורה"ג אכולה שירותא דלפירוש רש"י קשה מאד מאי מחזי כרעבתנותא גם הלשון אכולא שירותא דחוק וע' ב"ח:

ב

שלימות. כן מ' בברכות ל"ט ב' מניח פרוסה כו' ובשבת חייב כו':

ג

שאוחז כו'. ובוצע. ברכות שם ושבת שם:

א

ס"ג ואם יש. מהא דפסחים ק"ו א' וכמ"ש תוס' שם בשם הירושלמי וכנ"ל ס"ס רע"א:

א

ס"ד סעודה זו ושל. ברכות מ"ט ב' וכפי' תוס' ד"ה אי כו':

א

[א] שתי ככרות וכו'. ואם לא יוכל להיות לו שתי ככרות די לו באחת שלימה דאיתא במכילתא בערב שבת ירד להן המן שני עומרים ומהעומר עשו שני לחמים אחד מהן בערב שבת בבוקר והשני בליל שבת והשלישי בבוקר והרביעי בסעודה שלישית (כלבו סוף סימן ל"א). ולעניות דעתי לאו ראיה דיש לומר דבליל שבת ובבוקר נקטו שתים ובצעו חדא רק על סעודה שלישית שלא נשאר אלא אחד יש ראיה וכמו שכתב הטור בסימן רצ"א, מיהו למאן דאמר דכל שלוש סעודות שוין הם יש ראיה. כתב בשל"ה דף י"ג בשם כנפי יונה שיש לעשות עשרים ושש לחמים במספר השם, ובליל שבת מסדר על שולחנו שתים עשרה, בשחרית שמונה, במנחה ארבע, במוצאי שבת שתים, ובערבית ושחרית ומנחה נקט בידים שתים ובמוצאי שבת אחד, ועיין שם מה שיאמר בכל פעם וסודות וכוונות לזה, על כן לא יעשה אדם אם לא שבקי בטוב חכמת קבלה, גם בש"ס פרק כל כתבי אין רמז לזה ולא משמע הכי וגם במכילתא הנזכר לעיל מבואר כן. כתב אגודה סוף פרק ערבי פסחים נוהגין גם ביום טוב בשני ככרות, וקשה שאנו אומרים בואתה קדשת וברכת מכל הימים וקידשתו מכל הזמנים ומפרש דירד המן ביום טוב עצמו ושמא שברכתו ענין טעם תבשיל, עד כאן. ור' דוד אבודרהם כתב דברכת השבת וקידוש הוא על שומרי שבת שהיו מבורכים ומקודשים וראב"ע פירש ברכה תוספת טובה שיתחדש בגופת יתרון כח ושכל וכו' ואני פירשתי ברכה שלא חסר אף שאין עושה מלאכה בשבת:

ב

[ב] [לבוש] זכר למן וכו'. לכך גם נשים חייבות בשתי ככרות שגם הם היו בנס המן אבודרהם בהקדמה:

ג

[ג] בידו וכו'. לשון התשב"ץ סימן י"ח ואוחז השני לחמים בשני ידיו:

ד

[ד] ובוצע וכו'. מגן אברהם, ורש"ל ומטה משה ושבלי הלקט נהגו לבצוע אשתיהן, ובפרישה כתב דדוקא בשחרית נהגו כן דכבוד יום עדיף לכבוד לילה, מכל מקום מי שרוצה לנהוג כמנהגינו לבצוע באחד שפיר דמי כדמשמע מרב האי גאון שהביא בית יוסף ומטה משה:

ה

[ה] מן התחתונה וכו'. הב"ח תמה שאין לילך אחר טעם קבלה נגד הש"ס דאין מעבירין על המצוות והט"ז תיקן זה ונהג להניח התחתון קרוב אליו יותר מעליון. כתב מגן אברהם בשם כוונות טוב לנשק ידי אמו בליל שבת:

ו

[ו] [לבוש] למה אין וכו'. ושם נתבאר בס"ק ב' דנוהגין לרשום בסכין:

ז

[ז] סעודה זו וכו'. ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה ויקיים למחר שלוש סעודות בלבד שיקדש ויטעום כדלעיל סימן רע"ג סעיף ה' (מגן אברהם). (בגן נטע כתב שהרא"ש לא היה מקפיד לאכול בלילה, וטעה כדרכו בהבנת דברי מגן אברהם שהביא דברי הרא"ש):

א

א) [סעיף א'] בוצע שתי ככרות וכו' דכתיב לקטו לחם משנה. שבת דף קי"ז ע"ב. טור. וסידור הלחם על השלחן וכמה ככרות צריך להניח וסדר הבציעה על פי דברי האר"י ז"ל כבר כתבנו לעיל סי' רס"ב או' ב' קחנו משם ומינה לא תזוז:

א

ב) שם. יבצע התחתונה. כתב הב"ח ואני תמה היאך יהיו עוברין על דין התלמוד דאין מעבירין על המצות לכן נראה עיקר כדעת הגדולים שלעולם מברכין על העליון דאין עוברין על דין התלמוד מפני שהוא כן ע"פ הקבלה יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל דגם ע"פ הקבלה של רבנו האר"י ז"ל צריך לבצוע העליון ולא יש חילוק בין סעודת היום לסעודת הלילה ואנו אין לנו אלא קבלת האר"י ז"ל שקבל מאליהו הנביא ז"ל. וע"כ גם מי שאין לו י"ב ככרות ולא ארבעה כ"א שנים צריך לבצוע מן העליון. ועיין לעיל סי' רס"ב או' ד' ודוק:

א

ג) שם. ובוצע שתי ככרות וכו' כתב הרד"א דגם הנשים חייבות לבצוע על שתי ככרות. וכ"כ הר"ן והמרדכי בפ' כל כתבי בשם ר"ת. ב"י סי' רצ"א. כנה"ג. עו"ת או' א' א"ר או' ב':

א

ד) שם. ככרות שלימות. ולחם שנשרף ממנו קצת עד שאינו ראוי לאכילה אם מקרי שלם עיין בדברינו לעיל סי' קס"ז או' ח' וכן לחם שניטל ממנו שיעור חלה אם נקרא שלם עיין בדברינו לעיל סי' קס"ח או' יו"ד שיש פלוגתא בזה ונראה דאם אין לו אחר ודאי דיותר נכון להניחו ללחם משנה מלברך על ככר אחד. ואם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם בעץ שאינו מקצה או בשום דבר שלא יהה נראה ואז יהיה דינו כדין שלם כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

א

ה) ואם. נחסר הככר קצת ע"י ניקור העכברים בהא ודאי אין יוצאין בה ללחם משנה שהכל יודעים שלא ניטלה לשם חלה וגם הוא מאוס ואפי' אם הסיר ממנו עוד קצת באופן שאין ניכר ניקור העכברים לא מהני הואיל ואתא מכח פסול. תו"ש או' ב':

א

ו) ואם. עושה חלתו מעיסה הנלושה בשומן יוצא בה ואף שהשומן הוא הרוב ונקרא פת הבאה בכיסנין כמ"ש סי' קס"ח מ"מ כיון דאם קבע סעודתו עליה מברך המוציא לחם מן הארץ א"כ הרי נקרא לחם. ומ"ש הט"ז (סי קס"ח סק"ז) דבעיסה כזו לא יצא ידי לחם משנה היינו אם רק הניחה ללחם משנה דכיון שאינו בוצע ממנה אינו יוצא בה דמסתמא לא מקרי לחם כיון שאין דרך לקבוע סעודה עליה אבל כשבוצע עליה ורוצה לאכול ממנה עם שאר דברים הבאים בתוך הסעודה שפיר מיקרי קבע עליה ויצא בה. תו"ש או' א' ונראה דהא דאין להניח פת הבאה בכסנין ללחם משנה אם אינו קובע עליה סעודה היינו באפשר באחר אבל אם לא אפשר באחר יותר טוב להניחו מלברך על ככר אחד דאם לא יועיל לא יזיק. וכן אם אין לו י"ב לחמים יוכל להשלים עליהם פת הבאה בכסנין היכא דלא אפשר בלחם גמור:

א

ז) איתא. במנחות (דף ע"ח) גבי לחמי תודה דקודם קרימת פנים בתנור אינו נקרא לחם ואם שחט עליה הזבח לא נתקדשו. וא"כ יש ללמוד מזה דה"ה נמי דאין יוצאין בלחם שלא נתקרמו פניה בתנור ידי חובת לחם משנה בשבת תו"ש או' ו' בי"מ או' ט':

א

ח) לחם. קטן בציר מכזית אם יוצאין בו ידי חובת לחם משנה. עיין בי"מ או' י"ב שכתב דשפיר מקרי לחם לענין לחם משנה בשבת יעו"ש. אבל הרב כף החיים סי' ל"ו או' מ"ד חלק עליו וכתב דלא יקח זה ללחם משנה ואפי" לי"ב לחמים. יעו"ש. וכן מסיק הפתה"ד או' ד':

א

ט) שני. לחם הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלימה טוב להפריד החתיכה מהשלימה כדי שתהא נראית שלימה כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ג' גבי ברכת המוציא וה"ה לענין לחם משנה. תו"ש או' ב':

א

י) לחם. חתוך וכשאוחז הפרוסה עולה הככר עמו חשיב לחם שלם לענין לחם משנה. אבל אם הוא חתוך יותר באופן כשאוחז בפרוסה אין הככר עולה עמה לחם פרוס מקרי ואין יוצאין בו י"ח לחם משנה. מ"א סי' קס"ז סק"ה. והבאנו דבריו לעיל סי' קס"ז או' ט"ז יעו"ש:

א

יא) המדקדקים נוהגים לרשום בסכין קודם ברכה. מ"א סק"א והטעם משום דברס"י קס"ז מבואר שיחתוך מעט קודם המוציא ובשבת א"א משום לחם שלם לכן רושמין דכל מה דאפשר למעט בהפסקה בין ברכה לאכילת המוציא עדיף דע"י הרשימה א"צ להפסיק אחר הברכה באיזה מקום ועד כמה יבצע כי כבר רשם קודם הברכה. לב"ש ומחה"ש. אמנם הגאון צל"ח לחי' מס' ברכות דף ט"ל ע"ב כתב אין נכון לרשום בסכין המקום ששם יבצע יעו"ש. והביאו הבי"מ או' ח"י וכתב דדבריו נכונים ושב ואל תעשה עדיף:

א

יב) שם. שאוחז שתיהם בידו ובוצע. משמעות הלשון בפשיטות שגם בשעת בציעה יהיו שתי הככרות בידו ובצע חדא ולא כאותם הנוהגין שמברכין על שתיהן ואחר הברכה מניחין ככר האחד על השלחן ובוצעין על האחד לבדו דלאו שפיר עבדי. הרב תפארת אדם ז"ל בזכרונות שבסוף הספר מע' הב' או' ט' פתה"ד או' ב' מיהו הר"ז או' ב' כתב דרשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכה. אבל מדברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל סי' רס"ב או' ב' משמע שגם בשעת בציעה יהיו השתים בידיו יעו"ש וכ"כ בן א"ח פ' וירא שגם כשיבצע כביצה של אשתו צריך שיהיו שתי הככרות בידיו יעו"ש:

א

יג) וכשאוכלין. כל בני הבית יחד חייבין לצאת בברכתו של בעה"ב כדי שיקיימו מצות לבצוע על לחם משנה. ואם אירע שלא הגיע לצאת ידי חובתו עם ברכת בעה"ב יברך לעצמו על לחם משנה. ואין להתחיל לבצוע הלחם עד שיסיים ברכת המוציא כדי שתהיה הברכה על שתי ככרות שלימות חס"ל או' א':

א

יד) ואפי'. אוכל הרבה פעמים צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות מורים בהגהה סי' רצ"ח סעי' ד' ח"א כלל ז' או' ב' וכן כשמקדש ביום בשחרית קודם הסעודה הקבועה ואוכל פת כיסנין יש לקחת שתים שלמות. קיצור ש"ע סי' ע"ז או' י"ז. וי"א דבסעודת מנחה סגי בפת אחת אם אין לו. טור סי' רצ"א ומורים שם בהגה סעי' ד' א"ר או' א' ח"א שם. ומ"מ אם אין לו פת שלימה אינו מעכב ויכול לקדש אפי' על כזית פת. ח"א שם:

ב

יד) ומי שאינו אוכל פת כותים ואין לו לחם משנה כ"א אחת פת כשר ואחת פת עכו"ם אפשר יניח שניה זכר למן. ופשיטא שאם אין לו פת ישראל כ"א פת עכו"ם בשבת שיאכל ממנו אפי' נזהר בו. מש"ז או' ב' ועיין לעיל סי' קס"ח סעי' ה' ובדברינו לשם או' ל"ו ודוק:

א

טו) [סעיף ב'] מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה וכו' מפני שנראה כמחבב סעודת שבת שחפץ לאכול בה הרבה ולא מיחזי כרעבתונא כיון שאינו עושה כן בחול. טור ט"ז סק"ב. וזה יעשה אחר שחתך כזית לו וכביצה לאשתו כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' יעו"ש. ועיין לעיל סי' ק"ע או' ל"ז:

א

טז) שם. פרוסה גדולה וכו' וזהו לפי פרש"י ז"ל אבל הרשב"א פי' בצע על כל הככרות המונחים לפניו לאכול. וכן פירש רבינו האי. וכן ראוי לנהוג כשני הפירושים לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה וגם לבצוע שתי הככרות של לחם משנה לחתיכות שיאכלו כל המסובין מהם. ועכ"פ יהא נוהג כך בסעודת בקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה. ב"ח מ"א סק"ב:

א

טוב) ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר (ויעשה ג' סעודות ביום) ובלבד שיקדש היום וישתה רביעית יין או יאכל כזית פת הבא בכיסנין כדי לקיים מצות קידוש במקום סעודה כמ"ש סי' רע"ג סעי' ה' מ"א שם. א"ר או' ז' תו"ש או' ה' ר"ז או' ח' ועיין לקמן סי' רצ"א סעי' א' בהגה. אמנם בזוה"ק (פ' יתרו דף פ"ח) החמיר מאד בענין ג' סעודות של שבת שצריך לקיים אותם כל אחד בזמנה שכתב וז"ל ועל דא בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקלא דתפוחין וכו' ומאן דגרע סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא ב"נ סגי וכד' יעו"ש. וע"כ צריך להשתדל מאד בכל מה דאפשר לקיים כל אחת בזמנה:

א

חי) [סעיף ג'] אין המסובין רשאין לטעום וכו' ואעפ"י שנתן הבוצע לפני כל אחד ואחד חלקו כמ"ש לעיל סי' קס"ז סעי' ט"ו יעו"ש:

א

יט) שם. ואם יש לפני כל אחד לחם משנה וכו' ואעפ"י שכל אחר ככרו שיאכל ממנו הוא לפניו אין רשאין לטעום קודם הבוצע אלא א"כ יהיה לכל אחד לחם משנה שאם אין בפני כל אחד לחם משנה כולם צריכין לסמוך על הבוצע שיש לפניו לחם משנה ואינם רשאין לטעום קודם לו. לבוש סי' קס"ז סעי' ט"ו:

א

ך) שם. יכולין לטעום וכו' ואעפ"י שיוצאין בברכתו. כ"כ האחרונים:

א

כא) [סעיף ד'] סעודה זו ושל שחרית וכו' דבאותו פסוק ויאמר משה אכלוהו היום וכו' דילפינן מיניה לאכול ג' סעודות כתיב לחם דכתיב הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה. ב"י ולבוש:

א

כב) ואם מצות אכילת פת בשבת מדאורייתא או מדרבנן עיין בתשו' הרשב"א סי' תרי"ד שכתב דבשבת צריך לאכול פת מדאורייתא יעו"ש. וכ"כ הט"ז סי' תרע"ח סק"ב ומ"א סס"י רנ"א והמט"י סי' קס"ז יעו"ש. אבל הכלבו בסי' נ"ח כתב דאינם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יעו"ש. וכ"כ הרד"א דף ז' בשם ר"ת וא"ח דף ס"ג. וכ"כ א"ר סי' רצ"א או' א' וסס"י קס"ז בשם מהרי"ל ומי"ט יעו"ש. וכ"כ ר' ישעיה הא' כ"י ר"פ ע"פ והב"ד הער"ה או' ג' יעו"ש:

א

כג) אם נשבע שלא לאכול פת בשבת השבועה חלה עליו דאף להרשב"א בתשו' סי' תרי"ד דמחויב לאכול פת מן התורה בשבת מ"מ אין מפורש בתורה ועל מדרש חז"ל שבועה חלה עליו כמבואר ביו"ד סי' רל"ט סעי' ו' יעו"ש. מש"ז או' ב':

א

כד) שם. אי אפשר לעשותם בלא פת. ואם יוצא י"ח בפת הבאה בכיסנין עיין עיקרי הד"ט סי' י"ג או' ב' שכתב דבשות"א דינוקא סי' ס"ח הוכיח דיוצא י"ח בפת הבב"כ אף בסעודה ראשונה ושניה ואף אם יאכל ממנו פחות מאכילת פרס ויברך עליו במ"מ וברכה אחת מעין ג' אבל הרב יוסף אומץ סי' מ"ח כתב דאין אדם יוצא י"ח סעודה ראשונה ושניה אם לא קבע סעודתו עליו ויברך עליו במ"מ וברכה מעין ג' יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קס"ח או' מ"ח יעו"ש:

א

כה) שם. א"א לעשותם בלא פת. וכיון שאכל יותר מעט מכביצה יצא י"ח וכמ"ש לקמן רס"י רצ"א יעו"ש:

א

ש"ע ס"א שלימות עיין שו"ת מנחת יעקב סי' י"ב אם נוטל חלה ממנה אי מקרי שלימה ועיין בסולת למנחה שם:

ב

מג"א סק"א לרשום בסכין משום דבר"ס קס"ז מבואר שיחתוך מעט קודם המוציא ובשבת א"א משום לחם משנה לכן רושמין:

ג

סק"ב מצוה לבצוע. מקור דין זה מדאמר' בש"ס ר' זירא בצע בשבת אכולא שירותא (סעודה) ופירש רש"י פרוסה מכש"כ גדולה בש"ע אבל הרשב"א פי' שבצע כל הככרות המונחים לפניו לאכול ולכן כתב הב"ח שיצא גם דעת הרשב"א שיבצע ב' הככרות ואם אין לו כ"כ ככרות יעשה כן עכ"פ בבוקר:

ד

(שם) טעימו מידי וכו' הוא ל' הש"ס הובא בט"ז סימן רע"ג סק"ב ועל זה כ' הרא"ש ועל מה וכו':

ה

(שם) ועסי' רצ"א. ע"ש סעיף א' בהגה:

ו

(שם) וכ"מ סימן רע"א ס"ו ע"ש במג"א ס"ק י"ז דלאות' דיעה אינו אוכל בלילה כלל וע"כ דאוכל ביום ג' סעודות:

ז

(שם) יין אחר הקידוש משום קידוש במקום סעודה:

א

ככרות עבה"ט ועיין בשו"ת ח"צ סי' ס"ב וסי' ס"ג ודעת' בלחם חסר תלוי בפלוגתת הרא"ש והר"י ז"ל דלהרא"ש אם החסרון אינו יותר מחלק אחד ממ"ח לא מיקרי חסרון ולהר"י אפילו בחסרון מיעוט נמי לא מיקרי שלם, ואם עדיין לא נחתך ממנה רק לפי שנשרף ונחרך הוא עומד לחתוך האריך בזה בשער אפרים דלא אמרינן כחתוך דמי אפי' יותר מאצבע ויוצאין בו ועיין בח"מ וב"ש באה"ע סי' קכ"ג והח"צ נראה שמסכים לדברי זקינו השער אפרים ובשו"ת מקום שמואל סי' מ"ה כ' ג"כ בענין זה ולא ניחא ליה למימר דהעומד לחתוך לאו כחיתוך אלא כיון דאיכא אינשי דאכלי אף שנשרף ונחרך לאו עומד לחתוך קרינן ביה (וע"ש שכתב דראוי הוא לאכילה לעשות מורייס כמ"ש הרא"ש בפרק כ"ש כו' ע"ש וזה לא נהירא דמ"מ כיון דלאו אורחיה למיכל פת חרוך כל צורכו שפיר קרוי עומד לחתוך מן העוגה הזאת הראוי לאכילה) וכתב בשו"ת שבסוף ספר מנחת יעקב סי' י"ב באשה שעשתה לחמים לכבוד שבת ושכחה מליטול חלה קודם אפיה ונטלה אח"כ אם מותר ליקח זו ללחם משנה וכן אם מחמת איסור הצריכו קליפה או נטילה מחלת שבת כיון דאין מפרישין רק חתיכה קטנה ומצד ההכרח ולא מחמת שהמצוה בזויה עליו עושה אותה פרוסה והביא ראיה מעירובין דף פ"א ע"ש שכתב שם שפקפקו עליו בזה ועיין בשו"ת הר הכרמל סי' ב' הסכים לדברי החולקים ועיין במג"א לענין לבצוע על פת הבאה בכיסנין כשקובע עליו יוצא אבל אין להניח ללחם משנה ובזה מיירי הט"ז ע"ש וכתב במח"ב שהנוהגים ע"פ האר"י מסדרין על השלחן י"ב ככרות קטנות לכל סעודה ששה ע"ג ששה כמין שני סגול ולוקחים ב' האמצעים ובוצעין מאחד ובא"ר כתב בשם השל"ה בשחרית ח' כו' וליתא ואף מי שאינו יודע הכוונות אם רוצה ליישר מעשיו באופן. שנוהגים מארי דרזין ולבו לשמים שיהא חשוב לפני ה' כאילו כיון הא מעלייתא היא וכמש"ל סי' כ"ה ע"ש ועיין באגרות הרמ"ז שאף ביום טוב שחל בשבת יש לסדר הי"ב לחמים שגם לחם הפנים היו מסדרין ביום טוב שחל בשבת, וכתב שאין לבטל הסדר בכל יו"ט שעושין ג' סעודות לאפוקי שבת ור"ה או ע"פ שחל בשבת כו' ע"ש ולא ידעתי מקום למה דמשמע מדבריו שאין מקיימין ג' סעודות בשבת ור"ה. וגם לא ידעתי לתלות סידור י"ב לחמים בג' סעודות וצ"ע:

ב

שחרית עבה"ט ועיין בגו"ר כלל ג' סי' י"א שאין ללמוד ממעשר לו' דשבת קובע ודלא כמהר"י חאגי"ז ועיין בבר"י ומח"ב בסי' רמ"ב וכאן בשם זרע אמת שלחמים הנלושים במי ביצים יש נוהגים לבצוע עליהם בשבת כיון שקובעים עליהם ומברכין בהמ"ז לחם הוא ומברכין המוציא וע' סי' קס"ח בדין נילוש במי ביצים דבלא"ח איכא דיעות דמברך המוציא וע' לעיל סי' רע"ג:

א

ובוצע התחתונה. כ' מו"ח ז"ל ואני תמה שיעברו על דין התלמוד דאין מעבירין על המצות דמטעם זה כ' רבינו גבי מצה בסי' תע"ב וחציה השניה ישים בין ב' השלימות כו' והוא מטעם שלא יעבור על המצות לכן נראה עיקר כדעת הגדולים שלעולם מברך על העליון ואין משגיחין בטעם של הקבלה כו' עכ"ל ואני נהגתי בעצמי כשמברכין על התחתונ' מניח אני אותה קרוב אלי יותר מהעליונה נמצא שפוגע אני תחלה בתחתונה ואין כאן מעביר על המצות כלל:

ב

פרוסה גדולה. ולא מיחזי כרעבתן כיון שאין עושה כן בחול ודאי כוונתו שחביב עליו המצוה ורוצה לאכול הרבה:

א

טוב לנשק ידי אמו בליל שבת (הכוונות): התחתונה. וב"ח כתב לבצוע על העליונה כאשר נהגו הזקנים משנים קדמונים דאין מעבירין על המצות ע"כ ורש"ל נהג לבצוע על שתיהן (של"ה) ול"נ להכריע דבתחלה יניחנו למעל' בשעת אמירת ויכלו ובשעת המוציא יקח העליונה בידו ויניחנה למטה ויבצע עליו, המדקדקים נוהגים לרשום בסכין קוד' ברכה [ב"ח סי' קס"ז בשם רש"ל וכ"כ בספר ת"ח]:

ב

מצוה לבצוע. וב"ח כ' לחתוך ב' הככרות ולחלקם להמסובין ועכ"פ יעשה כן בבקר דכבוד יום קודם ועמ"ש סי' רמ"ב, כתב הרא"ש פ' ע"פ טעימו מידי וכו' ועל מה שלא היו אוכלין בליל שבת לא היה מקפיד דיכול לקיים ג' סעודות למחר עכ"ל ועסי' רצ"א וכ"מ סימן ער"א ס"ו וע"ש בב"י בשם הר"ן ורא"ש ומ"מ צריך לשתות יין אחר הקידוש כמ"ש סי' ער"ג ס"ה וכ"מ בפ' כ"כ דף קי"ט דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אף על פי שא"צ אלא לכזית ולעולם יסדר אדם שלחנו במ"ש וכו' וכי היכא דההיא דמ"ש אינה חובה כ"כ ה"ה בע"ש ומ"מ יש להחמיר דהא אפי' מבע"י אסור לאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון כמ"ש סי' רמ"ט אלא דאין חובה כ"כ ואם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה עד למחר ובלבד שיקדש היום כמ"ש סימן ער"ג ס"ה:

א

(א) שתי ככרות – זכר למן דכתיב לקטו לחם משנה וגם ביו"ט צריך לבצוע על שתי ככרות. וגם הנשים מחויבות בלחם משנה שהיו ג"כ בנס המן. ואם יוצא בלחם משנה בפת הבאה בכיסנין עיין לעיל בסימן קס"ח ס"ז שם במ"ב ובה"ל:

ב

(ב) שלימות – ועוגה שנשרפה קצת ועדיין לא נחתך ממנה יש אומרים דיוצאין בו לענין לחם משנה עיין בש"ת אם אין לו פת שלמה אינו מעכב ויכול לקדש אפילו על כזית פת ונכון לנהוג שזה שבוצע יכוין לפטור בברכת המוציא כל המסובין וגם יאמר להמסובין שיכוונו לצאת בברכתו כדי שכולם יצאו בלחם משנה וכשמוציא אחרים יאמר ברשות רבותי אע"פ שהוא הבעה"ב או הגדול והוא מדרך ענוה:

ג

(ג) בידו – בשעת המוציא:

ד

(ד) ובוצע וכו' – שהרי לא נאמר לחם משנה אלא בלקיטה. ורש"ל ושל"ה נהגו לחתוך שניהם כפירוש הרשב"א וכן הסכים הגר"א ואם מקפיד על ההוצאה עושה ג' חלות גדולות וג' קטנות ובכל סעודה בוצע אחת גדולה ואחת קטנה והעולם נוהגין כהשו"ע. כתב הפמ"ג אם אין לו בשבת פת ישראל כ"א פת א"י מותר לאכול ממנו ועי"ש עוד:

ה

(ה) התחתונה – הב"ח תמה דאין מעבירין על המצות והט"ז תיקן זה ונהג להניח התחתון קרוב אליו יותר מן העליון ונמצא שפוגע תחלה בתחתונה או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא ומניחין אותה למטה ובוצעין עליה. ועיין לעיל בסימן קס"ז ס"א בהג"ה שלא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלמות ע"ש והמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה:

ו

(ו) פרוסה גדולה – ולא מחזי כרעבתן כיון שאינו עושה כן בחול ודאי כונתו שחביב עליו המצוה ורוצה לאכול הרבה:

ז

(ז) לטעום וכו' – היינו אע"פ שנתן הבוצע לפני כל אחד ואחד את חלקו וכנ"ל בסימן קס"ז סעיף ט"ו עי"ש:

ח

(ח) לחם משנה – ר"ל ואז אע"פ שהוא מוציאם בברכתו יכולים לטעום קודם לו אבל אם אין לפני כ"א לחם משנה אע"פ שכל אחד ככרו שיאכל ממנו הוא לפניו כולם צריכים לסמוך על הבוצע שיש לפניו לחם משנה ואינם רשאים לטעום קודם לו:

ט

(ט) סעודה זו וכו' – ר"ל אפילו לדעת המקילין לקמן בסימן רצ"א ס"ה לענין סעודה שלישית שאין צריך לעשותה דוקא בפת באלו שתי סעודות מודו כו"ע דהם עיקר כבוד השבת אם יש לו אונס שאינו יכול לקיים סעודת ערבית ידחה הסעודה עד למחר שיאכל ג' סעודות ביום ובלבד שיקדש בלילה ויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת המינים או שישתה רביעית יין כמ"ש בסימן רע"ג: