שולחן ערוך, אורח חיים מ׳: דין איך לנהוג בקדושת התפילין. ובו ח"ס: – עם 21 מפרשים

א

דין איך לנהוג בקדושת התפילין. ובו ח"ס:
אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות אבל מותר לתלותן בכיסן:

ב

בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי והוא שאין השני מיוחד להם שאם הוא מיוחד אפי' מאה חשובים כא': הגה ואם שניהם אינן מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם מותר וע"ל סי' ר"מ ס"ו'. (ב"י):

ג

אפילו להניח בכלי בתוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי ואפי' אין אשתו עמו אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי:

ד

אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש מקרי אין אשתו עמו:

ה

להניחם במטה כנגד צדו דינן כתחת מרגלותיו:

ו

שכח ושמש מטתו בתפילין לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטנופת:

ז

ישן בהם וראה קרי לא יאחוז בבתים אלא יאחוז ברצועה ומסיר אותם עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו (ב"י):

ח

הנכנס לסעוד' קבע חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכ' וחוזר ומניחן אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן:

א

ואם שניהם אינם מיוחדים להם כו' אבל מדברי הר"ר יונה נרא' דכי הוי תרווייהו אינם מיוחדים להם אפי' מאה כחד חשיבא ע"כ:

ב

ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי וי"א בכ"ע צריך כלי בת"כ (רבינו יונה בפ' מי שמתו (ברכות ד' י"ז) בשם הרמב"ם) דהיינו שיניחו תפילין עם הכיס שלהם בדבר שאינו מיוחד להם אבל בין כר וכסת אינו מיקרי כלי (ב"י בשם הרמב"ם פ"ד מה"ת):

ג

עד שיקנח הקרי מעליו. אבל לאחר שקנח הקרי מותר להניחן אע"פ שהוא טמא (ב"י) וכן משמע התם בגמרא:

א

תפילין. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה אבל אם התפילין תלויות אסור מ"א וט"ז כתב דאין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקים ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזיון ע"ש:

ב

בכיסן. אבל ס"ת אסור לתלות אפי' בכיס חידושי הרשב"א. הסידורים שקבועים בהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם. מ"א. ומותר לכתוב פסוקים בנייר לתלותן בבה"כ כנה"ג בשם מהרי"ט. נוהגים להתענות מי שנופלים לו תפילין וה"ה כשנפל ס"ת ובתשו' משפטי שמואל סי' י"ב תמצא סמך למנהג וכ' המ"א בסי' מ"ד ס"ק ה' נ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפי' בנרתיקן ע"ש. ועיין כנה"ג וספר שמות בארץ בקונטרס כפות תמרים דף י"ג:

ג

תפילין. ואם פירס טלית על הכיס של תפילין אע"פ שאין כרוך מלמטה שרי שהטלית לא מיקרי כליין מיהו אותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין מ"א ותשובת מהריט"ץ סי' קל"א כתב הכיס שאנו מניחין טלית והתפילין מיקרי כלי שאין כליין ומותר לשמש מטתו והיינו דוקא כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואח"כ הניח תפילין אז מותר אבל אם מתחלה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמקרי כליין ע"ש. אם כורך הכיס במטפחת בשעת הדחק מקרי גם המטפחת כלי אחר מהריט"ץ שם. אם המזוזה בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה מ"א וט"ז בי"ד סי' רפ"ו כתב דבכיסוי זכוכית לא מהני עיין שם משמע דמיירי אפילו פרס סדור ע"ג דאסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ומ"א חולק עליו:

ד

להם. ר"ל דהכלי בתוך כלי לא בעינן שיהא שניהם כלים שאינם מיוחדים רק אחד מהם והכלי שהוא מיוחד מצטרף עם הכלי שאינו מיוחד והרב רמ"א לא בא רק לפרש דברי המחבר ב"י דלא תימא דאם תרוייהו אינם מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד יהא אסור הואיל ונקט המחבר בלישנא והוא שאין השני מיוחד להם קמ"ל דמותר אבל כלי אחד אפי' אינו מיוחד לא מהני ואסור:

ה

מותר. פי' אפי' בלא כלי בתוך כלי רק דבכלי אחד מותר. מ"א ט"ז דלא כב"ח ע"ש וביד אהרן:

ו

כלי. וא"צ אלא כלי אחד והכר מיקרי כלי שני. עיין מ"א וט"ז:

ז

עמו. וט"ז חולק ואוסר דשמא יבא לידי תשמיש ע"ש והיד אהרן סותר הראיות של ט"ז ע"ש:

ח

צדו. אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במטה כלל ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר. ש"ס מ"א:

ט

ידיו. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי כמ"ש ס"ז:

א

ברכות כ"ד

ב

שם כ"ה

ג

שם

ד

שם

ה

ר' יונ' שם

ו

ב"י מההיא דברכות כה

ז

ר' יונה שם

ח

סוכ' כ"ז

ט

שם

י

ברכות כג

יא

ירושלמי שם פ"ב הרמב"ם בפ"ד מהלכות תפילין והמרדכי:

א

ס"א אסור כו'. כשינויא בתרא רי"ף וכל הפוסקים:

א

ס"ב והוא כו' ואם כו'. רש"י שם ד"ה אפי' כו' דלא כהר"י. ב"י ועט"ז:

א

ס"ג אפי' להניח כו'. מדקא"ל אפי' אשתו עמו ול"ק אפילו תחת מרגלותיו דהא ע"כ בכלי תוך כלי באשתו עמו:

ב

אפי' בכלי כו' ואפי'. עתוס' שם כ"ד א' ד"ה והא כו' ואומר הרב כו' וכ"כ הר"י וע"כ דבאין אשתו עמו וכמו שמקשה תוס' ומ"מ כו' ומזה דייק נמי דבאין אשתו עמו ושלא כנגד ראשו א"צ כת"כ וז"ש אבל כו' ואם כו' ור"ל שהכר הוא כלי שני כמ"ש בתוס' שם ומ"מ כו' דלא כהרמב"ם:

א

ס"ד אשתו עמו כו'. עט"ז:

א

ס"ה להניחם כו'. ז"ל שם להניחם כו' נראה דאזלינן לחומרא שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן:

א

ס"ו ושמא כו'. רש"י:

א

ס"ז עד כו'. רש"י וכמש"ש דבעל קרי מותר בתפילין:

א

ס"ח אבל כו'. כ"מ בגמ' דקאמר קבע וערש"י שם ובירושלמי פ"ב ר"ז בשם ר' אבא אוכל בהן אכילת עראי ואין אוכל בהן אכילת קבע:

א

בית שיש בו וכו' בכת"כ – עיין במ"ב במה שכתב ואם פירש טלית וכו' והשמטתי מה שהביא הבה"ט בשם מהריט"ץ שמסתפק בכיס שהי' כרוך עליו מטפחת שכל האחרונים השיגו עליו דודאי שרי מהא דגלימא אקמטרא דשרי רבא בברכות כ"ו אף שהכיסוי העליון אין מכסה מכל הצדדים וכ"ש בזה אך אם שני הכיסויים היה כזה שלא היה מכוסה רק למעלה ולא למטה צע"ק והפוסקים לא הזכירו חילוק בזה. ולענין כיס התפילין שמונח בתוך כיס גדול של הטלית עיין במ"ב שכתבנו דהכיס גדול הוא כליין זהו דעת המג"א והעתיק הדה"ח דבריו. אך הא"ר הביא בשם המהריט"ץ להקל בשעת הדחק בזה והשמטתי זה משום דהא יכול לכסות התפילין בהטלית וכמ"ש בפנים אך נ"מ לכאורה מהא דמהריט"ץ לענין שמותר לצור מעות בשעת הדחק בהכיס של טלית דאינו נקרא מיוחד לתפילין כיון שהוא לשניהם וכ"כ הח"א בכלל י"ד אבל באמת נ"ל דזה לכו"ע מותר וכמו שנבאר אי"ה לקמן בכלל מ"ב בבה"ל עי"ש:

ב

אסור לשמש מטתו – עיין במ"ב דה"ה לעשות בו צרכיו והוא מהדה"ח וצ"ע מנין לו זה ומלקמן סימן מ"ג סעיף ז' אין ראיה לזה ובודאי דבעי כיסוי [ועיין בסימן שט"ו ס"ב ] אבל כלי בתוך כלי מנין:

ג

אפילו וכו' כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי – ואפילו אם היו כבת"כ קודם שנתנם תחת הכר וכ"ש אם ע"י צירוף הכר נעשה כלי בתוך כלי כן מוכח מן הרמב"ם. ועיין במ"א סק"ד ועכ"פ בדין זה לא פליגי האחרונים על הרמב"ם:

א

אבל שלא וכו' מותר – עיין במ"ב דר"ל בין כר לכסת הכי איתא בגמרא ובכל הפוסקים והיד אפרים שכתב ואפשר דס"ל דדוקא וכו' א"י כונתו שהוא סותר דברי הט"ז ודברי הגמרא ואולי ט"ס יש בדבריו:

ב

ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי – עיין במ"ב שכ' דבצירוף הכר נעשה כלי בתוך כלי כ"כ המ"א ובא"ר מחמיר כהרמב"ם דבעינן כלי בתוך כלי לבד הכר אבל בביאור הגר"א משמע כהמ"א וכ"פ הדה"ח וש"א:

ג

אשתו וכו' ואינו רוצה לשמש וכו' – עיין במ"ב בשם הט"ז וראיתי בספר מטה יהודא שכתב דאפילו לדעת השו"ע היינו אם הוסכם אצלו שלא לשמש ס"ל דלא חיישינן שמא ימלך אבל בסתמא לכ"ע מיקרי אשתו עמו עיי"ש:

א

להניחם במטה כנגד צדו וכו' – עיין במ"ב הטעם והוא מהתר"י וצ"ע מתמיד כ"ז ע"א אר"פ ש"מ תפילין מן הצד שריין ולא חיישינן דילמא מיגנדר וכו' ואף אם נפרש כפי' המפרש שם דהכונה בין כר לכסת שלא נגד ראשו מ"מ הרי חזינן דלא חיישינן דילמא מיגנדר ואין לומר דלפי מה שפסק הרמב"ם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן א"כ הרי אזל הש"מ דר"פ מ"מ הרי מוכח מאותה סוגיא דאם אמרינן דילמא מיגנדר גם שלא נגד ראשו אסור וא"כ כיון דאנן פסקינן בשו"ע דשלא נגד ראשו מותר הרי דלא חיישינן דילמא מיגנדר וא"כ גם מן הצד יהא מותר וצ"ע:

א

הנכנס לסעודת וכו' עד זמן ברכה – ברמב"ם איתא דלובשן אחר שנטל ידיו מים אחרונים ומסתמא טעמו כדי שלא ילבשם בידים מזוהמות ולא הביאו האחרונים את דבריו ואפשר שטעמם דלפי מה דאנן פסקינן בריש סימן קע"ט דאפילו דיבור בעלמא אסור להפסיק בין מים אחרונים לבהמ"ז עיין שם בב"י כ"ש בזה ועיי"ש בריש סימן קע"ט במ"א. ועיין מה שנכתוב לקמיה לענין ברכה:

ב

וחוזר ומניחן – עיין בירושלמי בפ' היה קורא דמוכח שם עכ"פ לכל הגרסאות [עיין בפ"מ ובספר חרידים] דלסעודת קבע כשמסירן צריך אח"כ בשעת לבישה לחזור ולברך. והנה לדינא להמחבר לעיל בסימן כ"ה סי"ב בודאי צריך לחזור ולברך ואפילו לדעת הרמ"א דדעתו שם דכשמסירן ע"ד להחזיר מיד אין צריך לברך והכא נמי הרי הסירו והניחו אצלו על השולחן ע"ד לחזור ולהניחו בשעת בהמ"ז מ"מ הרי כתבו שם דכשמסירן ע"ד ליכנס בהם לבה"כ צריך לחזור ולברך לכו"ע דמפני שאין רשאי לילך בהם לבה"כ אידחי ליה שעה זו ממצוה וא"כ ה"נ כיון דגזרו חז"ל שלא ילך בעת הסעודה בתפילין א"כ אידחי ממצוה וצ"ע. ומהירושלמי אין ראיה די"ל לפי גירסת הפני משה שם וכן גירסת הגר"א בהגהותיו על הירושלמי דאיירי כשהסיר התפילין דהירושלמי איירי לפי מה דאיתא שם בברייתא (בבבלי ברכות כ"ג ע"ב) דצריך לפנות קודם שנכנס לסעודת קבע א"כ ממילא מוכרח לברך עתה על התפילין וספיקתינו הוא בשלא נפנה מקודם:

א

[א] בין ברצועה וכו'. פירוש להניחה הרצועה על היתד והבית תולה למטה, בין בבתים שמניח הבית על היתד והרצועה תולה למטה. וכתב מגן אברהם באקראי בעלמא כשאוחז תפילין בידו והרצועות תלויות שרי אבל אם התפילין תלויות אסור. והט"ז כתב דמה שמשימים על הראש תפילין של ראש ואוחז ברצועה והבית תלויה אין זה בזיון שהוא צורך הנחתו. כתב בכנסת הגדולה דמה שכותבין פסוקים על הנייר ותולין אותן בבית הכנסת אין שום איסור. כתב מגן אברהם סידורים הקבועים שבהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם, ואסור לתלות ספר תורה אפילו בכיס, וכן כתב בית הלל סימן רפ"ב:

ב

[ב] שניהם אינן וכו'. פירוש דלא תימא כיון ששניהם אינו מיוחדים גרע והוי ככלי אחד קא משמע לן דמותר אבל באמת דהוא הדין דמותר כשחיצון אינו מיוחד אף שפנימי מיוחד, וכן כתב בית יוסף ולחם חמודות. ועיין לקמן סימן ר"מ סעיף ו' שקדושת ספרים אפילו של ש"ס כדין קדושת תפילין, ובאמת שכן כתב הטור, אבל הבית יוסף בשם תוס' וראב"ד משמע לי דסגי בכיסוי בעלמא ואין צריך כלי בתוך כלי, וכן מבואר בכלבו דף ר"ד וצריך עיון. וכתב בתשובת משאת בנימין סימן צ"ט דספרים הנדפסים יש בהן קדושה כמו ספרים הנכתבין, וכן כתב הט"ז ביו"ד סימן רע"א דכל המקיל בקדושת ספרים הנדפסים עתיד ליתן את הדין עיין שם. אך יש לגמגם כשמדפיסים אינם מקדישם אותה והשמות, וכן מצאתי בתשובת חות יאיר סימן קפ"ז שנוטה להקל בזה בשעת הדחק, ועיין לעיל סימן ל"ב סעיף מ"ב וסימן מ"ג ס"ק ה'. עוד כתב בתשובת משאת בנימין סימן ק' דאפילו ספרים שלא נכתבים בכתב גמור, כגון כתב גימשע"ט, יש בהן קדושא זוטא וצריך לנהוג בהן כבוד וקדושה, ועיין עוד שם בדין גליונות של ספרים. כתב מגן אברהם מזוזה הקבוע לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי, ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליהם כתב ריא"ז הניחם בתוך טליתו והניח טלית בתוך תיבה של ספרים הרי הוא ככלי תוך כלי שהרי הטלית אינו כליין, עד כאן. כתב פסקי רקנטי פירוש טלית על כיס של תפילין שמונח אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי, עד כאן. ונראה זה לתשובת ר' יום טוב צהלון סימן קל"א שהרי נסתפק שם אם כרך הכיס במטפחת יפה יפה אם מיקרי המטפחת כלי אחד או בעינן כלי ממש עיין שם דכיון שטלית שפירש עליו הוי כלי ממש ככרך יפה במטפחת. כתב מגן אברהם אותן המניחין כיס של תפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מיקרי כליין, מיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד השני של כיס גדול זו מיקרי כליין, עד כאן. וראיתי בתשובת ר' יום טוב שם שהאריך בדין ראשון ומסיק להקל בשעת הדחק שאין לו כלי אחר דכיון שאין מיוחד לתפילין לבד לא הוי כליין:

ג

[ג] מותר וכו'. פירוש אפילו בלא כלי תוך כלי, וכן פירשו שיירי כנסת הגדולה ונחלת צבי דברי שולחן ערוך, והב"ח לא פירש כן עיין שם. שוב ראיתי שגם הט"ז ומגן אברהם השיגו על הב"ח בזה:

ד

[ד] צריך כלי וכו'. היינו שיניח תפילין עם הכיס שלהם בדבר שאינו מיוחד להם, אבל בין כר לכסת לא מיקרי כלי, וכן כתב הבית יוסף שכן הלכה וכן פירש הנחלת צבי וכן משמע בסמ"ג וכלבו, ודלא כמגן אברהם. ועיין בט"ז שהשיג על השולחן ערוך דאפילו אין דעתו לשמש כיון שאשתו עמו צריך כלי תוך כלי והאריך בראיות ויש לדחותן בקל, גם מסמ"ג אין ראיה שכן הוא ברמב"ם ולישנא דש"ס נקטו, ויש לפרשו כמו שאשתו עמו ודעתו לשמש כדפירש הבית יוסף דברי הש"ס וכן נראה לי סמך ראיה בש"ס [ברכות] דף כ"ד דקאמר והוה ידענא דיום טבילה הויה וכו' ופירוש רש"י לשם ודו"ק:

ה

[ה] וראה קרי וכו'. כתב בספר חסידים סימן קנ"ז לא יתכן שתשים ספרים על מטה שיש עליה טיפת שכבת זרע או אדם מפיח במטה, וכן לא יתכן שתתלה בין רגליך דברי תורה או לאחוריך, עד כאן. כתב בליקוטי מהרי"ל כשראה ספר מהופך עליונה למטה הופכו ונשקו ואם נפלו חס ושלום כמה ספרים היה ממתין בנשיקתן עד שהגביה את כולם וכשהלך נושא ספר אצלו אין לו ליכנס או לצאת לפניו בפתח. ועיין לקמן סימן תקס"ד כתבתי בשם כנסת הגדולה ור"י ברונא דמי שנופלין לו תפילין יתענה באותו יום ואם בשבת ימתין עד למחר ודוקא קציצה אבל ברצועות אין קפידא. ואם נפלו תפילין עם הכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה ובכיס או תיק בלא תפילין אין חשש עד כאן, ולמגן אברהם סוף סימן מ"ד אשתמיטתיה. כשנפלה ספר תורה אפילו בנרתיקו יש להתענות:

א

א) [סעיף א'] אסור לתלות תפילין וכו'. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה. אבל אם התפילין תלויות אסור. מ"א סק"א. ור"ל דדוקא אם אוחז הבתים בידו והרצועות תלויות באקראי בעלמא שרי אבל אם אוחז הרצועות בידו והבתים תלויות אפילו באקראי בעלמא אסור. מיהו הט"ז הק"א כתב דאין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקים ביד הרצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן ואין בזה בזיון עכ"ל. ונראה דלא פליגי דהמ"א שאסר לאחוז ברצועות ויהיו התפילין תלויין אפי' באקראי בעלמא הוא שלא בשעת הנחה אבל אם הוא בשעת הנחה מודה להט"ז דליכ' בזה בזיון. וכ"כ מחה"ש אות א', וכ"מ מדברי הפרמ"ג במש"ז אות א'. ר"ז אות א'. שמן המאור אות א'. אמנם הרב מטה יהודה אות ב' כתב דלפי דעתו ראוי לתפוס הקציצה ולהיות הרצועות תלוין כיון שאפשר בהכי. וכתב שכן ראה מן המדקדקים שנזהרים בזה. וכתב שכן משמע מדברי המ"א דאסר לתלות התפילין אפילו באקראי וקאי אפילו אשעת הלבישה אלא דוקא ברצועות תלויות מותר כיון דהוי צורך ההנחה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות א' דאפילו בשעת הנחה יש להחמיר שלא לאחוז בקשר והבית יהיה תלוי עד שמניחו בראשו אלא יקח בידו הקשר עם הבית דבוקים ויניח הבית במקומו ואח"כ הקשר במקומו עכ"ל, וכ"כ שתילי זיתים אות א' דאפילו בשעת הנחה יש להחמיר כיון שאפשר לאחוז בידו, והט"ז מיירי בדא"א עכ"ד, ע"כ לכתחלה יש ליזהר ולעשות כמ"ש המט"י והחס"ל והשת"ז, ואם א"א לו לעשות זה בנקל יש לסמוך אט"ז דמתיר לצורך הנחה, והב"ד סו"ב אות א' ומאמ"ר אות א' ומשמע דס"ל כוותיה ובפרט למ"ש הפרמ"ג ומחה"ש ור"ז ושמן המאור דגם המ"א יודה להט"ז ומתיר בשעת הנחה, וכ"כ יפה ללב ז"ל אות א' דאם א"א לו בנקל יש לסמוך על המתירים יעו"ש:

א

ב) שם אבל מותר לתלותן בכיסן. וס"ת אסור לתלות אפילו בכיס. גמרא ברכות דף כ"ד סוף ע"א וחדושי הרשב"א. מ"א סק"א, סו"ב אות א'. א"ר אות א', פרמ"ג א"א אות א'. ער"ה אות א'. ר"ז אות ב'. פתה"ד אות א'. שתילי זיתים אות ב'. ואפילו אם הס"ת עומדת בארון הקודש ותולה האה"ק אסור. ח"א נלל ל"א אות מ"ג. וכתב דאפילו כשהאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור יעו"ש. ובנשמת אדם אות ה' והב"ד פתחי עולם אות א'. וכתב שם פתחי עולם בשם מ"ב דספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין.

א

ג) מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח בית הכנסת. כנה"ג בהגה"ט בשם מהרי"ט ח"ב חא"ח סי' ג', מ"א הק"א. סו"ב אות א', א"ר אות א'. שתילי זיתים אות ב'. אך מטעם אחר יש לאסור משום דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ג העי' ב'. ואפילו להרי"ף דמיקל היינו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כי א"א לכל אחד לכתוב כל התורה משא"ך בפסוקים הנ"ל, וכן הט"ז ביו"ד סי' רפ"ג סק"א קורא תגר על הכותבים פסוקים על הכותל לסי' טוב יעו"ש. אבל מ"מ נ"מ לתשו' מהרי"ט הנ"ל אם אינו כותב רק ג' תיבות בשיטה אחת דשרי משום איסור אין כותבין מגילה וכו' כדאיתא ביו"ד שם סעי' ג'. וכ"כ מחה"ש סק"א והב"ד פתחי עולם אות א'. וכתב עוד מחה"ש שם דאם כותב על כותל בהכ"נ דברים הכתובים בסידורי תפלה כגון י"ג מידות של רחמים או פסוק ויהי בנסוע הארון וכו' לית לן בה דכמו שהותר לכתבן בסידורי תפלה משום עת לעשות דסמכי על דעת הרי"ף ה"ה דשרי לכותבן על הכותל דמאי שנא כותל ומ"ש סידור תפלה אידי ואידי מגילה הן, וכן המנהג עכ"ל. ועיין מ"ש בזה בית הלל על יו"ד שם ופת"ת אות ב' יעו"ש.

א

ד) סידורים הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם ולא דמי לתפילין דמותר לתלותן בכיסן דהתם הכיס כלי בפ"ע משא"כ כאן שהלוחות מחוברות לסידור והוי כסידור עצמו. מ"א שם סו"ב שם, א"ר שם, יד אהרן בהגה"ט, ר"ז אות ב', שתילי זיתים שם:

א

ה) כתב הכנה"ג בהגה"ט נוהגים להתענות מי שנופלין לו תפילין ובס' משפטי שמואל סי' י"ב תמצא סמך למנהג עכ"ל. והב"ד מ"א בסי' מ"ד סק"ה. יד אהרן בהגה"ט, מחב"ר אות א'. ר"ז סי' מ"ד אות ב'. שתילי זיתים שם אות ה'. וכן מי שנופל ס"ת מידו כתב שס במשפטי שמואל דיתענה, והביאו הכנה"ג ביו"ד סי' רפ"ב וברכ"י שם בשיו"ב אות א', מ"א באות הנז"ל, וכתב שם המ"א וז"ל ונ"ל דמיירי בלא נרתקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עכ"ל ור"ל דהא דצריך להתענות בנפלו לו תפילין דוקא אם נפלו בלא נרתיקן אבל אם נפלו התפילין בנרתיקן א"צ להתענית ובס"ת אפי' נפלו בנרתיקן צריך להתענות. וכ"כ ר"ז שם ושתילי זיתים שם ושכנה"ג בהגה"ט בסי' תקס"ו אות ג' כתב בשם מהר"י ברונא מכ"י וז"ל רבותי החמירו להצריך תענית אפי' אם נפלו נארץ עם הכיס שלהם וכה"ג אני מיקל ליתן פרוטה לצדקה עד שנפלה קציצה לארץ אפי' אם הרצועות בידו אבל ברצועות ליכא קפידא עכ"ל. וכ"כ א"ר בזה הסי' אות ה' בשם הנז' דאם נפלו בנרתיק, יתן פרוטה לצדקה וברצועות אין קפידא אם נפלו לארץ יעו"ש. וכ"כ באה"ט בסי' תקע"א סק"א בשם הנ"ז. מחב"ר בזה הסי' אות ב'. מחה"ש בסי' מ"ד ס "ה, חס"ל אות ה'. יפה ללב בסי' מ"ד אות ב'. בן איש חי ז"ל פ' חיי שרה אות י"ח, ועיין להחיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' י"ב שכתב דאף מי שנפל מידו התפילין עצמן אם הוא תש כח וקשה עליו התענית וכ"ש אם הוא צורבא מרבנן וממעט בת"ת יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין וגדולה צדקה לכפר אפי' למזיד כמשז"ל וק"ו לשוגנ או אנוס יעו"ש, וכ"כ החס"ל שם. יפה ללב שם. בן א"ח שם, וכ"כ הרח"פ בכף החיים סי' יו"ד אות ל"ח בשם אורחות יושר פרק ט"ו. מיהו אם נפל ס"ת מידו אין להקל ח"ו וצריך שיתענה. חיים שאל שם. והב"ד רב פעלים ז"ל ח"א סי' ל"ג:

א

ו) המתענה מפני שנפלו לו התפילין מתענה באותו יום אעפ"י שלא קבלו מאתמול כמו בתענית חלום ומתפלל ענינו כמו בתענית חלום. שכנה"ג שם אות ז' בשם הנז'. א"ר אות ה'. באה"ט שם. חס"ל שם. בן א"ח שם. והרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות ל"ח כתב דיתענה למחרתו ויקבל התענית מבערב מיהו אם נפלו לו תפילין בשבת אל יתענה בשבת אלא ימתין עד מו"ש. שכנה"ג שם בשם הנז' אות ה' א"ר שם. באה"ט שם:

א

ז) מי שנפלו לו תפילין דצריך להתענות או אם הם בתוך הכיס דצריך ליתן פרוטה לצדקה לא כמו שאומרים העולם עד שיפלו למעלה מעשרה טפחים דזהו משום ביזוי תפילין ובכל גוונא יש בזוי אפי' אם נפלו פחות מי"ט. וכ"כ בן א"ח ז"ל פ' חיי שרה או' י"ח. מיהו נ"ל דאם נפלו פחות מגובה שלשה טפחים דא"צ להתענות כיון דאמרינן במסכת שבת דף צ"ז ע"א ובכמה דוכתי כל פחות משלשה כלבוד דמי, וכן אמרו במסכת שבת דף ה' ע"א כגון ששלשל ידו למטה משלשה ופי' רש"י ז"ל דהויא כקרקע וכ"כ התו' בכתובות דף ל"א ע"ב ד"ה רב אשי וכו' דלמטה מג' כלבוד דמי, וכמונחת אארעא דמיא יעו"ש וכן הוא בכ"מ יעו"ש, וא"כ כיון שכל שהוא פחות משלשה כמונחת על ארעא דמיא ליכא ביזוי תפילין אם נפלי פחות מגובה שלשה טפחים, ומ"מ יש ליתן פרוטה לצדקה כמו באם נפלו בתוך הכיס.

א

ח) הרואה שנפלו תפילין אין חייב להתענות, חיים שאל ח"א סי' י"ב ובספרו מחב"ר אות ג'. וכתב שכן מוכח מדברי הרב משפטי שמואל סי' י"ב ומהר"י מברונא שלא כתבו אלא מי שנופלין התפילין מתענה וזה מנהג הקדום יעו"ש, והב"ד שע"ת אות א', פתה"ד אות ב' ודלא כמ"ש שדה הארץ ח"ג סי' ל"א דאפי' הרואה צריך להתענות והביאו זכ"ל ח"א אות ת' ופתה"ד שם. ועיין ברכ"י ביו"ד סי' רפ"ב בשיו"ב אות ד' שכתב דאפי' הרואה ס"ת שנפל אין חייב להתענית מן הדין יעו"ש, וכן כתב בספרו חיים שאל שם לדוד אמת סי' ג' אות י"א יעו"ש:

א

ט) [סעיף ב'] בית שיש בו תפילין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי תוך כלי וכו' ואם פירש טלית על הכיס של תפילין שמונח אעפ"י שאין כרוך מלמטה שרי, מ"א סק"ב ומחה"ש. סו"ב אות ב', א"ר אות ב', מט"י אות ב', פרמ"ג א"א. אות ב', וכ"כ הברכ"י אות ב', בשם הכלבו סי' כ"א וספר אורחות חיים דף ז' ע"ג יעו"ש, מאמ"ר סוף אות ג', ר"ז אות ד', שתילי זיתים אות ד':

א

י) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' כתב מ"א סק"ב דאותן המניחים כיס התפילין והטלית לתוך כים גדול גם הכיס גדול מיקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו עכ"ל, והב"ד סו"ב וא"ר שם, מט"י שם, ר"ז אות ג', שתילי זיתים אות ד', מיהו מהריט"ץ בתשו' סי' קל"א נסתפק בזה וכתב כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואח"כ הניח תפילין אז מותר אבל אם מתחלה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמיקרי כליין יעו"ש, והב"ד יד אהרן בהגה"ט וא"ר אות ב', אמנם הרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו לא"ח כ"י כתב בשם הרשב"א וז"ל הכיס הגדול הנקרא קיראג'ה המוכנת לשים בתוכה הסידור והטלית וכיס של תפילין אינה כלי מיוחד לתפילין ממש אלא לשאר דברים הנז' ולכיס של תפילין ואולי שבזה סמכו רוב ישראל שאינם מכסים הקוראג'ה והיא בבית תשמישם עכ"ל והביאו הברכ"י אות א' וכתב דזה היפך מהמ"א דאסר ומהריט"ץ שנסתפק עכ"ד, ועיין מאמ"ר אות ג' וזכ"ל ח"א אות ת', ע"כ לכתחילה יש לחוש לדברי המ"א ובדיעבד יש להקל, ועיין לקמן אות טו"ב:

א

יא) וכתב עוד שם המ"א, דאם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית, הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין עכ"ל, והב"ד סו"ב שם, א"ר שם שתילי זיתים שם, והיינו שהפך הכיס גדול שיהיה התפילין למטה והוי ככלי בתוך כלי ושרי, לב"ש, יכ"כ פרמ"ג בא"א אות ב', ר"ז אות ג', פתחי עולם אות ב':

א

יב) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו' הניחם בתוך טליתו והניח הטלית בתוך התיבה של ספרים הרי הוא ככלי בתוך כלי שהרי הטלית אינו כליין. ריא"ז הב"ד בשלטי הגבורים פ' מי שמתו, כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ב, סו"ב אות ב', מט"י אות ב', א"ר אות ב', וכ"כ מאמ"ר אות ג' דאם התפילין נתונים בכיסם ואח"כ כורכים עליהם הטלית כמו שיש נוהגים שלעולם התפילין מונחים עם כיסם בתוך הטלית חשוב כלי בתוך כלי יעו"ש, והב"ד זכ"ל ח"א אות ת', ודלא כהחס"ל אות ב' שכתב דלא חשיב הטלית אינו כליין יעו"ש, ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ו שכתב דלהניחם בחלון או בתוך תיבה או על גבי דף נראה שאפי' בכלי א"צ יעו"ש, והביאו יד אהרן במ"ב בהגה"ט:

א

יג) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. ובענין מזוזה כתב המ"א סק"ב דאם קבועה בפנים בחדר צריך ג"כ בכלי תוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה, וכתב ועיין ביו"ד סי' רפ"ו סעיף ב' שכתב שם הט"ז דכסוי זכוכית לא מהני וביאר המ"א דכוונת הט"ז דלא סגי בזכוכית עם כלי אחר דבכלי אחד פשיטא דאסור והוא ז"ל התיר יעו"ש, וכ"כ המ"א בסי' ר"מ ס"ק י"ז בפשיטות דגם המזוזה צריך לכסות בכלי תוך כלי, וכ"כ סו"ב בזה הסי' אות ד' מט"י אות ב' א"ר אות ב' יד אהרן בהג"הט, זכ"ל בספרו חס"ל חא"ח סי' ד'. וכתב שכ"כ הרב דברי חפץ יעו"ש, חכמת אדם כלל קכ"ח אות יו"ד קיצור ש"ע סי' ק"ן אות ו', חס"ל אות ב', אמנם הרב מאמ"ר אות ב' כתב על דברי המ"א הנ"ז דאינו מוכרח ומסתמיות דברי מרן ז"ל שם ביו"ד משמע דמזוזה שבחדר שאיש ואשה ישינים ומשמשים שם א"צ כיסוי כלל יעו"ש וכתב שכ"מ מדברי האחרונים ובפרט אם המזוזה מונחת למעלה מעשרה טפחים כמו שהיא ברובא דרובא דיש להקל דכל למעלה מיו"ד תופס רשות לעצמו וכמ"ש ב"י שם בשם הפוסקים גבי עיר שיש בה חזירים ומקום טנופת וכו' יעו"ש וכתב שגם בדברי הט"ז יש לפרש דלא בעי כלי בתוך כלי והא דלא מהני זכוכית משום דמתחזיא וכתיב ולא יראה בך ערות דבר וכו' והטעם שלא הצריכו כלי בתוך כלי במזוזה מפני שהיא קבועה בכותל והוא מקום קביעתה ומצותה ולא בעי זהירות כ"כ שהרי מציה עושה בקביעותה ומקיים מצותה כמו שהיא שם משא"כ בתפילין וס"ת וספרים ואף כיסוי בעלמא לא בעיא מכח דינא אלא לכבוד בעלמא עכ"ד מיהו סיים וז"ל מ"מ אין בידי להקל וכן ראיתי נוהגים כשיש מזוזה בחדר שאיש ואשה ישנים משימים בגד עליה מלבד הזכוכית עכ"ל, וכ"כ ר"ז אות ה' אחר שהביא דברי המ"א הנזכר וז"ל ויש מי שאומר שמזוזה כיון שקבועם כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם וא"צ כלי בתוך כלי לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית, ואף אם המזוזה קבועה בשפופרת מ"מ כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל, אבל סתימת זכוכית אינה מועלת שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור כמו שאסרו ערוה בעששית משום לא יראה בך ערות דבר ותשמיש המטה היא ג"כ גנאי ודומה לערוה וצריך סתימא גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה ויש לסמוך על דבריו להקל בד"ס וכו' עכ"ל יעו"ש, וכן רה"ג בס' זבחי צדק ח"ב בשו"ת א"ח סי' ל"ח העלה להתיר אם המזוזה גבוה למעלה מיו"ד טפחים ויש עליה עור שמכסה אותה ואת שם שדי יעו"ש ועיין להרב ל"ח בהלכות מזוזה אות מ"ו. ע"כ לכתחלה יש להחמיר ולחוש לדברי המ"א ודעמיה ובדיעבד יש להקל אם המזוזה גבוה למעלה מי"ט ומכוסה בכסוי אחד וגם שם שדי יהיה מכוסה, ואעפ"י כן יש להאפיל בכסותו בעת תשמיש שלא ייראו רגליו ופניו וראשו וכמ"ש לקמן אות טו"ב:

א

יד) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. וה"ה אם יש בבית ספרים אפי' של גמרא אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי כמ"ש בסי' ר"מ סעי' ו', וכתב הפרמ"ג בא"א בסי' זה אות ב' וז"ל יראה לי ספרים המכירכים ומסובבים מכל צד אפ"ה צריך כלי בתוך כלי ואין הכריכה כ"א מגוף הספר כמו בשלשלת כסף דלאו תיקון מיקרי עכ"ל, ועיין לעיל אות ד', ולי נראה דדוקא לענין תלייה לא חשבינן להו ככלי בפני עצמו דכיון שהם מחוברות לספר הוי כאלו תולה הספר בעצמו ויש ביזיון, אבל לענין כסוי שצריך כלי בתוך כלי חשבינן הכריכה לכלי א' ויכסה עוד בכלי אחר וכמו זכוכית דלא חשבינן לה כסוי נגבי ערוה כמ"ש סי' ע"ה סעי' ה', ולגבי כסוי כלי תוך כלי חשבינן לה לכלי אחד כמ"ש מ"א סק"ב והבאנו דבריו באות הקודם, וכ"כ החס"ל בסי' ר"מ אות ח' דספרים שיש להם כריכה חשיב כחד כסוי וצריך לכסותם בכסוי אחר שאינו מיוחד להם עכ"ד, אח"כ ראיתי בשו"ת אהל יוסף סי' ב' שכתב דהכריכה לא חשיבא כסוי כלל וצריך כלי בתוך כלי חוץ מן הכריכה יעו"ש, מיהו נראה דספרים הנדפסים יש להקל ולחשוב הכריכה לכסוי כלי אחד ולכסות עוד בכלי אחר שאינו כליין, כיון שיש מקילין בספרים הנדפסים כמ"ש באו' ט"ז:

א

טו) ספרי תלמוד צריך כלי בתוך כלי, סי' ר"מ סעי' ו' א"ר אות ב', וכתב פרמ"ג בא"א אות ב' דה"ה סידורי תפלות בעינן כלי בתוך כלי ואפילו כתב גימשע"ט יעו"ש, ועיין א"ר שם שכתב על מ"ש הב"י בשם התו' והראב"ד על שאר ספרים דדי בכסוי בעלמא נראה לו דא"צ כלי בתוך כלי וכתב דכן מבואר בכל בו דר"ר יעו"ש ועיין פתחי עולם סי' ר"מ אות פ"א שכתב בשם חוקי דרך וחו"י דספרים בכתב אשכנזית משיטא או שאר שאינם כתב אשירית אינם קודש ואפשר דלא חמירי כולי האי לענין אסור תשמיש בשעת הדחק ומ"מ אין לסמוך גם בזה הלכה למעשה אם אפשר עכ"ד, ונ"ל דאם לא אפשר יש להאפיל בכסותו רגליו פניו וראשו כמ"ש לקמן אות טו"ב:

א

טז) ספרים המודפסים צריכים דוקא כלי בתוך כלי. שו"ת אהל יוסף סי' ב' והביאו א"א סי' ר"מ אות א' וכ"כ מ"ב בתשו' סי' צ"ט, וכ"כ ט"ז ביו"ד סי' רע"א סק"ח והב"ד א"ר אות ב', וכ"כ חכ"א כלל קכ"ח אות יו"ד קיצור ש"ע סי' ק"ן אות ו', מיהו מתשו' סם חיי שנדפסה בסוף הס' משמע דדי בפירש עליהם סדין בעלמא ומ"מ סיים והמחמיר תע"ב יעו"ש והביאו אה"י וא"א שם וכ"כ א"ר שם, וכ"כ א"ר בשם חו"י סי' קפ"ז דיש להקל בזה בשעת הדחק וכ"כ פתחי עולם בסי' זה אות ג' בשם סד"ה דבשעת הדחק יש להקל בספרים הנדפסים, ועיין לעיל אות י"ד ובאו שאח"ז:

א

טוב) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. כתב בס' שנות חיים למהרש"ק ז"ל סי' קי"ח דאם מכסים כל גופם האיש והאשה בשעת תשמיש א"צ מחיצה או כלי בתוך כלי יעו"ש, והביאו פתחי עולם סי' ר"מ או' כ"ב, מיהו הרב פנים מאירות ח"א סי' ע"ד כתב בפשיטות היפך זה יעו"ש, ועיין להרה"ג רב פעלים ז"ל בח"א סי' ט'. אמנם החס"ל סי' ר"מ אות ח' כתב וז"ל ואם א"א בענין אחר יש אומרים שמותר לשמש בחדר שיש בו ספרים בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאתו וביאתו מן הדרך ע"י שיאפיל בכסותו עד כאן לשונו, על כן נראה כיון דיש פלוגתא בזה יש לעשות זה סניף לדבר אחר דהיינו לכל מקום שיש מחלוקת בין הפוסקים וא"א לו לעשות כדברי המחמיר לאיזה סיבה שיהיה וצריך לילך כדברי המיקל יש לעשות זה ג"כ שיאפיל בכסותו לכל גופו וגם פניו וראשו. ולא עוד אלא נכון לכל אדם לנהוג כן חדא משום צניעות ועוד שמא ישכח איזה ספר או איזה דבר מכתבי הקדש ולאו אדעתיה לכסותו ותהיה זה לו לרווח והצלה:

א

חי) שם או שיניחם בכלי תוך כלי וכו'. וה"ה לניירות שתולין בבית היולדת שכתוב בהן שמות ופסוקים אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי. וכ"ש שאסור לעשות שם צרכיו. חס"ל אות ב':

א

יט) שם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד. כתב החס"ל אות ב' לא יפה עושים אותם האנשים שמיחדים איזה כסוי לכסות הספרים וכל דבר שבקדושה אשר בבית וקבוע שם במסמרים. דכל שהוא מיוחד להם לא נפקי י"ח כסוי כלי תוך כלי. וכן אם המזוזה היא תוך החדר או במקום שעושים שם תשמיש של גנאי לא מהני אם יכסנה בכמה כסוין מתחלת עשייתה דכולן כלי א' חשיבי אלא צריך שיניח מסמר קטן ע"ג לכסותה בדבר שאינו מיוחד לה כי היכי דליחשב כלי תוך כלי עכ"ל. מיהו הרב חכמת אדם ז"ל כלל קכ"ח אות יו"ד כתב דבין מזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחילה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר עכ"ל ונראה דבספרים המודפסים ובמזוזה יש להקל כהוראת חכ"א כיון שבל"ה יש מקילין כמש"ל אות י"ג ואות ט"ז:

א

ך) שם הגהה, ואם שניהם אינם מיוחדים וכו'. הא מילתא דפשיטא אלא דאצטריכא ליה לאפוקי מאי דמשמע מדברי תלמידי רבינו יונה. אבל באמת אין סברה דתרי דאינן כליין לא יועילו. ומהרש"ל הגיה הלשון וכמ"ש בשמו הט"ז. והט"ז הגיה הגהה אחרת ופירש דברי תלמידי הר' יונה והוא דרך חריף ודו"ק היטב. ברכ"י בשיו"ב אות א'. ועיין ב"י וב"ח. מאמ"ר אות ד':

א

כא) שם בהגהה. או שהפנימי אינו מיוחד וכו'. אבל אם הם בכלי אחד אפילו אותו כלי אינו מיוחד להם אסור. לבוש. שתילי זיתים אות ג' והוא פשוט.

א

כב) שם בהגהה. והחיצין מיוחד להם מותר. וכ"ש איפכא. ל"ח פ' מי שמיתו אות קס"ג. ב"ח. א"ר או' ב' שתילי זיתים אות ד', פתחי עולם אות ד':

א

כג) [סעיף ג'] אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו. מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ב"י לבוש. מט"י אות ה'. ואפילו אין אשתו עמו. ר"ז אות ו'. והוא פשוט:

א

כד) שם אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר. פי' אפילו בלא כני תוך כלי. ט"ז סק"ג ועו"ת אות ב' ומ"א סק"ג ודחו דברי הב"ח שכתב צריך כלי בתוך כלי יעו"ש. וכ"כ סו"ב אות ד'. מט"י שם. ר"ז אות ו'. שתילי זיתים אות ה':

א

כה) שם ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי, בב"י כתב בשם רבינו יונה דהכר והכסת חשוב כלי אחד אלא דמשם הרמב"ם כתב דצריך להניחם כלי בתוך כלי קודם שיניחם בין כר לכסת וכתב וכן הלכה, וכתב המ"א סק"ד מדשינה הב"י לשון הרמב"ם ש"מ דש"ל דא"צ אלא כלי אחד והכר מיקרי כלי שני וכ"מ בתו' דכ"ד סוף ד"ה והתני ר"ח וכ"כ האגודה עכ"ל, וכ"כ ר"ז שם. שתילי זיתים אור ו', אמנם המאמ"ר אות ו' כתב דגם בש"ע כך כוונתו כמ"ש בב"י ואעפ"י ששינה קצת מלשון הרמב"ם וכתב וכן נראה שהבין עו"ת דברי הש"ע ודלא כהמ"א שלא פי' כן דברי הש"ע ומה ששינה מרן ז"ל מלשון הרמב"ם היינו מפני שרצה לחלק בין אשתו עמו לאין אשתו עמו וקיצר וסמך על מה שנתבאר בב"י והכי מסתבר דלא היה מיקל נגד הרמב"ם ז"ל מאחר דמשמע בהדיא מדבריו דאוסר עכ"ד, וכ"כ מטה יהודה אות ה', ועיין ער"ה אות ג':

א

כו) משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו אלא שהתירו חכמים כדי לשומרם מהגנבים והעכברים וא"כ אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במטה וכמ"ש סי' מ"ג סס"ז, ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר, מ"א סק"ד, סו"ב אות ג'. ר"ז אות ו' ואות ז', שתילי זיתים אות ו' והיינו אם אשתו עמו אבל אם אין אשתו עמו משמע שם בגמרא (ברכות דכ"ג ע"ב) דאפילו בלא לשומרן מותר להניחן תחת מראשותיו יעו"ש, וכ"כ פרמ"ג בא"א אות ד', ר"ז שם, פתחי עולם אות ו':

א

כז) [סעיף ד'] אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש מיקרי אין אשתו עמו, וכ"כ הלבוש, וכ"כ רי"ז הב"ד בשלטי הגבורים בפ' מי שמתו. כנה"ג בהגב"י, י"א בהגב"י ודחה דברי הט"ז סק"ד שהחמיר יעו"ש, ועיין פרמ"ג במש"ז אות ד' מ"ש על דברי הט"ז הנ"ז יעו"ש, וכ"כ שתילי זיתים אות ז', מיהו הר"ז אות ח' כתב דנכון לחוש לדברי הט"ז אף על פי שאין איסור בדבר מן הדין יעו"ש, והביאו פתחי עולם אות ז', ועיין מט"י אות ו', שכתב דלא התיר הש"ע אלא דוקא אם הסכים בדעתו שלא לשמש אבל בסתמא חיישינן יעו"ש:

א

כח) [סעיף ו'] שכח ושמש מטתו בתפילין לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועות עד שיטול ידיו וכו' ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמ"ש סעי' ז', מ"א סק"ה. פרמ"ג א"א אות ה', ר"ז אות ט' שתילי זיתים אות ט', ועיין באות שאח"ז:

א

כט) [סעיף ז'] ישן בהם וראה קרי וכו' הגה"ה, עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו, אבל לא יטול ידיו מיד שניעור משינתו מפני שאין לחוש בהן כ"כ שמא נגעו במקום הטינופת כשישן שתהא נטילתן כדאי להשהות עליו התפילין בעוד שהקרי עליו עד שיטול ידיו, ואף על פי כן אין מתירין לו לאחוז בבתים כיון שאפשר ע"י הרצועות אבל בשימש מטתו אין מתירים אפי' ע"י הרצועה הואיל והידים עסקניות הן ר"ז אות יו"ד, וכה"ג כתב הפרמ"ג בא"א אות ה' יעו"ש ועיין מאמ"ר אות ז', כתב בס"ח סי' קנ"ז לא יתכן שתשים ספרים על מטה שיש עליה טיפת שכבת זרע או אדם מפיח במטה, וכן לא יתכן שתתלה בין רגליך דברי תורה או לאחריך, א"ר אות ה', כתב בליקוטי מהרי"ל כשראה ספר מהופך עליונה למטה הופכו ונושקו ואם נפלו ח"ו כמה ספרים היה ממתין בנשיקתן עד שהגביה את כולם, וכשהלך נושא ספר אצלו א"ל ליכנס או לצאת לפניו בפתח, א"ר שם:

א

ל) שם בהגה"ה, עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו, ואחר שקנח הקרי אעפ"י שהוא טמא מותר להניחם, כ"מ בגמרא, וכ"כ ב"י. מאמ"ר שם, עט"ז, ר"ז אות ט' שתילי זיתים אות יו"ד, ועיין ער"ה אות ד' ומ"ש פתחי עולם או' יו"ד, בשם פסקי הלכות ברכות לריא"ז יעו"ש, ועוד עיין פתחי עולם אות י"א, שכתב בשם תשו' בשמים ראש סי' ך' דאסור בעל קרי בתפילין יעו"ש, ונכון לחוש לדבריו לכתחילה היכא דאפשר אבל אם לא אפשר אין לבטל בשביל זה מצות התפילין:

א

לא) [סעיף ח'] הנכנס לסעודת קבע חולצן וכו' והטעם פי' רש"י שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו, ונהי דפירש כן לדברי ר' יצחק דאמר חולצן קודם שיכנס לסעודה ה"ה והוא הטעם לדעת ר' חייא שאמר חולצן ומניחן על שולחנו. מאמ"ר אות ח', וע"ש שהביא ראיה מדברי הפרישה אות ד' יעו"ש, וכ"כ הלבוש, ר"ז אות י"א, שתילי זיתים אות י"א:

א

לב) שם חולצן ומניחן על השולחן וכו' כדי שיהיו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה, ב"י בשם רש"י ז"ל, וכ"כ הלבוש, מט"י אות ט', ר"ז שם, שתילי זיתים אות י"ב, וכתב בעל העיטור בה"ת שער א' ח"ו דרבינו אפרים ס"ל דנוטל ידיו ואח"כ מניחן ומברך ברכת המזון ואין לחוש לתיכף נט"י ברכה, וחלק עליו וכתב דמניחן תחלה ואח"כ נוטל ידיו יעו"ש, והב"ד פתחי עולם אות י"ד:

א

לג) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, שאין שכרות שכיח שם, לבוש, שתילי זיתים אות י"ב, פתחי עולם אות ט"ז:

א

לד) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, ושיעור אכילת עראי היא עד כביצה, מטה יהודה אות ט' ער"ה אות ה', פתחי עולם אות ט"ו, ועיין סי' רל"ב סעי' ג', וסי' תרל"ט סעי' ב', ומ"א סי' רל"ב ס"ק י"ז וסי' רצ"א סק"א:

א

לה) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, וה"ה לשתיית עראי, ומ"ש המ"א בסי' רל"ב ס"ק י"ז, דלשתיה יותר מכביצה אסור היינו דוקא בדברים המשכרים כמ"ש הוא ז"ל הטעם דילמא מימשך ומשתכר אבל בשאר משקים כגון קאוי וט"ע שאין משכרין ולית בהו דילמא מימשך ליכא למיחש ואפי' יותר מכביצה. ועיין מחה"ש שם ובסי' תרל"ט סעי' ב':

א

לו) שם אבל לאכילת עראי א"צ לחלצן, מיהו צריך ליזהר מאד שלא יסיח דעתו מהן כמ"ש סי' כ"ח סעי' א' ובדברינו לשם אות ב' ואות ג' יעו"ש:

א

ש"ע סעיף א'. בין בבתים. כלומר בין שמניח הבית על היתד והרצוע' תולה למטה ובין שמניח הרצועה על היתד והקציצ' דהיינו הבית תולה למטה ובין הראשון רבותא טפי דאף שאין תלוי רק הרצועה אסור:

ב

מ"א סק"ב גדול מיקרי כליין. כלומר אף שאינו מיוחד לתפילין לבד מיקרי כליין:

ג

(שם) גדול לא מיקרי כליין. ר"ל ויהפך הכיס גדול שיהיה התפילין למטה והוי ככלי בתוך כלי ושרי:

ד

(שם) סי' ע"ה ס"ה. דערוה בעששית אסור וסתר זאת דהתם אינו רק משום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר בראי' תלי רחמנא והא מתחזי דרך עששית אבל כשפורס סודר ליכא איסור לא יראה דהא לא מתחזי רק דבעינן כלי בתוך כלי ולענין זה מועיל גם זכוכית דהא הוי כלי עכ"פ:

ה

ש"ע סעיף ג' ואם אשתו עמו לפי מ"ש המחבר בסעיף ד' דאשתו עמו היינו דוקא כשרוצ' לשמש קשה מאי קמ"ל הכא כשמניח התפילין תחת מראשותיו במטה הא אף אם מניחן באותו חדר צריך כלי בתוך כלי כמבואר בסעיף ב' ולפמ"ש הב"י דהלכה כרמב"ם דמה שמונחין התפילין בין כר לכסת בכיס שלהם לא הוי כבת"כ אלא צריך כב"כ קודם שמניחן בין כר לכסת א"ש דודאי אם אין התפילין במטה ששוכב רק באותו החדר די שמניחן בכיס שלהם בין כר לכסת אפי' ברוצ' לשמש והוא ק"ו ממ"ש המג"א סק"ב בפירס טלית על הכיס אף שאינו כרוך מלמטה הוי כב"כ מכ"ש בין כר לכסת שמכוס' למעל' ולמט'. מש"ה קמ"ל דכשמניחן במטה שישן תחת מראשותיו אף שלא כנגד ראשו ורוצ' לשמש צריך כת"כ קודם שמניחן בין כר לכסת. אבל לפמ"ש המג"א סק"ד דחזר בו המחבר וס"ל דאין הלכה כרמב"ם קשה למה כ' המחבר הך דינא הא הוא ק"ו מסעיף ב' וכדאמרינן וי"ל דכתבו המחבר כאן לאשמועינן דאפי' כאן דהתפילין במטה שישן תחת מראשותיו אפ"ה דוקא ברוצה לשמש צריך כת"כ אבל אין רוצה לשמש הוי אין אשתו עמו וא"צ כת"כ וזה לא מוכח מסעיף ב' דה"א דוקא התם שאין התפילין רק בחדר ולא במטה הוא דאין איסור רק ברוצה לשמש וק"ל כיוצא בזה כתב הב"ח לפי שטתו שהובא בט"ז ומג"א סק"ג דמ"ש המחבר אין אשתו עמו מותר היינו ע"י כת"כ ומ"ש ואם אשתו עמו צריך כת"כ ר"ל אף אם אין התפילין במטה רק בחדר כבסעיף ב' ומה שחזר וכתבו כאן הוא להשמיענו דלא מקרי אשתו עמו רק ברוצה לשמש ע"ש אבל זה תמיה' דהא בס"ב כ' אסור לשמש כו' מבואר שם דאין איסור רק במשמש ומאי קמ"ל תו הכא אבל לשיטת ט"ז ומג"א דבאין אשתו עמו לא בעינן בסעיף ב' כת"כ קמ"ל דאף אם אשתו עמו ואין רוצה לשמש נמי א"צ כת"כ וזה לא מוכח מסעיף ב' וכדאמרינן וק"ל:

ו

ט"ז סק"ג תחת מראשותיו ומשני הרי דאף נגד ראשו שרי ומשני דמיירי שהכיס ארוך ואינו מונח נגד ראשו רק קצה הריקן של הכיס אבל מקצת שהתפילין בו הם חוץ מנגד ראשו:

ז

שם. שלא בכובע נמי אלא. וכ"ת א"כ דלמא ר' ירמי' מיירי שלא בכובע מש"ה מצריך שלא כנגד ראשו י"ל כמ"ש ט"ז אח"כ מדלא משכח היתר כו' ודע דדברי תוס' אלו א"ש אף לפמ"ש הב"י דהלכה כרמב"ם הביאותיו באות ה' משום דהיינו דוקא במקום שצריך כת"כ ס"ל להרמב"ם דאין הכר וכסת מצטרפים ובעינן כת"כ קודם שיניח בין כר לכסת אבל שלא כנגד ראשו דא"צ כת"כ סגי כשמניחן כר לכסת התפילין לבד וחשיב ככלי א' כנ"ל ודוק:

ח

שם דאפילו שלא כנגד ראשו צריך. ר"ל דהמתרץ סתר סברת המקשה דהוי ס"ל דשלא כנ"ר א"צ כת"כ:

ט

(שם) אדרבא מפשט זה. ר"ל מהפשט שפירש תוס' כדעת המקשה. וק"ק דההוכחה שהוכיח הט"ז מלשון ר' ירמיה הוא אף בלא פשט התוס'. ונ"ל משום דעל פשט התוס' קשה מנ"ל להמקשה הא דשלא כנ"ר א"צ כת"כ ע"כ צ"ל דהוכיח המקשה מלשון ר' ירמיה. א"נ כמ"ש הט"ז בסוף ס"ק זה מדהיה הוכחת המקשה מדאמר ר"ח כובע ש"מ דהיכא דלא הוזכר כובע מיירי בלא כובע וק"ל:

י

סק"ג מראשותיו כנ"ל. הט"ז אין מפרש כהמג"א בסק"ג דמורשא לבר היינו חוץ מהכסת אלא מפרש חוץ מראשותיו ותחת הכר וא"כ קושית הש"ס עדיין אין מיושב דכיון שמונח שלא כנגד ראשו ומכוס' בכר למה לי כובע מש"ה מפרש הט"ז דבהך כובע גלי לן כו' משום דמה שמניחן תחת מראשותיו הוא לשומרן מהגנבים ואין השמיר' אא"כ הם נגד ראשו מרגישן ונשמרין היטב וא"א שיהי' נשמר שלא כ"ר אלא על ידי כובע דמונח עכ"פ קצת הריקן של הכובע נגד ראשו אבל הקצה של כובע שהתפילין שם הוא יוצא חוץ מנגד ראשו. ממילא מדנקט כובע לומר שאין נשמר אלא ע"י כובע מוכח דנגד ראשו אפילו כת"כ אסור דאל"כ נשמר בלא כובע ארוך כגון נגד ראשו וק"ל:

יא

מ"א סק"ג הש"ע שכתב מותר היינו. והא דכתב המחבר ואם אשתו עמו צריך כת"כ עיין בדברינו באות ה':

יב

(שם) לדוכתי' לישני. ר"ל ניהו דהמקשה לא קשה אהב"ח משום דס"ל להב"ח דהמתרץ סתר באמת דעת המקשה אלא דאף שלא כ"ר בעי כת"כ מ"מ מהמתרץ גופי' קשיא אהב"ח דלמה הוצרך לתרץ דמפיק מורשי' לבר לישני בקצרה דמיירי שלא כ"ר אע"כ דלא משני הכי דא"כ למה לי כובע והוצרך לתרץ דמורשא לבר והיינו חוץ להכר ואינו מכוסה כלל בכר מש"ה בעי כובע ואם כן מוכח מהמתרץ דלא כהב"ח וזהו שכתב המג"א לישני כגון כו' וק"ל:

א

אסור לתלות. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה אבל אם התפילין תלויות אסור כנ"ל: אסור לתלות ס"ת אפי' בכיס [גמ' חידושי רשב"א] ונ"ל דסדורי' הקבועי' בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם ול"ד לתפילין דמותר לתלותן בכיסם דהתם הכיס כלי בפ"ע משא"כ כאן שהלוחו' מחוברת לסידור והוי כסידור עצמו וכתב רי"ט מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח ב"הכ (כ"ה):

ב

בית שיש בו תפילין. ואם פירש טלית על הכיס של תפילין שמונח אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי (חי' רשב"א ופסקי רקנ"ט סי' ש"ה וכ"מ בגמ'): כתב בש"ג בשם ריא"ז שהטלית לא מקרי כליין ומיהו נ"ל דאותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד הב' של הכיס גדול לא מקרי כליין: נ"ל אם המזוזה קבוע בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה ועבי"ד סי' רפ"ו ס"ב שכתב שם הט"ז דכיסוי זכוכית לא מהני כמ"ש סי' ע"ה ס"ה וצ"ל דמיירי אפי' פרס סודר ע"ג אסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ול"נ דיש לדון להתיר בפריסת סודר דהא לא מתחזיא רק שחז"ל הצריכו כלי בתוך כלי ודי בזכוכית:

ג

מותר. נ"ל פשוט דכוונתו דבכלי א' מותר וכ"כ תר"י וכ"כ הרב"י שזהו דעת הרמב"ם והב"ח רצה לפרש דעת הש"ע שכתב מותר היינו בכלי ת"כ וכל מעיין ישפוט בצדק דאינו כן ומ"ש הב"ח שכ"מ בגמרא אדרבא איפכא מסתברא דאי ס"ד שלא כ"ר בעי' כלי בת"כ א"כ הדרא קושית התוס' והרר"י לדוכתי', לישני כגון שהיו מונחים שלא כ"ר אלא ע"כ דלא בעי' כלי בת"כ כמ"ש הרר"י והא דמשני דמפיק ליה למורשא דכובע לבר ה"פ כיון שאין הכר מונח על הכובע לא היה אלא כלי א' דהיינו הכובע שהתפילין מונחין בתוכו:

ד

כלי בת"כ. נ"ל מדשינה הרב"י לשון הרמב"ם ש"מ דס"ל דא"צ אלא כלי א' והכר מקרי כלי שני וכ"מ בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני ר"ח וכ"כ האגודה: משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו אלא שהתירו חכמים כדי לשמרם מהגנבים והעכברים וא"כ אם משתמרי' במקום אחר לא ינחם במט' וכמ"ש סי' מ"ג סס"ז ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר ע"ש בגמ':

ה

עד שיטול ידיו. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמ"ש ס"ז:

א

(א) אסור לתלות – על היתד מפני שהוא דרך בזיון:

ב

(ב) בין בבתים – שהבתים תלויות למטה ובין שהרצועות תלויות למטה. ומ"מ באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד אבל אם התפילין תלויין אסור בכל גווני ואין בכלל זה מה שהתש"ר תלוי באויר ומחזיקן ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן. ויש מניחין הש"ר על הדף וכדומה בשעה שלובשין:

ג

(ג) בכיסן – וס"ת אסור לתלותה בכל גווני אפילו כשהיא באה"ק ותולה האה"ק ועיין בח"א כלל ל"א שכתב דאפילו כשאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור כל שאין תחתיו עומד דבר מה וספרים כגון ספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין. ומ"מ ספרים או סידורי תפלות הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלותן בם שהלוחות אין דומות לכיס לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו. מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלותן בפתח ביהכ"נ. נוהגים העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתיקן וה"ה כשנופל ס"ת אפילו בנרתיקן. ועיין בא"ר שכתב דאפילו תפילין בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה:

ד

(ד) תפילין – וה"ה חומשים או סדורי תפילות או שאר ספרים בין בכתיבה או בדפוס הכל יש בהם קדושה ובעינן כלי תוך כלי ואפילו אם הן כתב משיט"א [היינו שאינה כתיבת סת"ם והוא רק כתב אשורי] וכריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי דהיא מגוף הספר ובעינן עוד שני כיסויין. ועיין ביו"ד בסי' רע"א בט"ז שם סק"ח שכתב כל המיקל בקדושת ספרים הנדפסין עתיד ליתן את הדין דדפוס הוי כמו כתיבה. אך בתשובת חו"י סי' קפ"ז נוטה להקל בזה בשעת הדחק כשאין לו במה לכסות:

ה

(ה) מטתו – או לעשות צרכיו:

ו

(ו) עד שיוציאם – בחדר אחר או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה יו"ד טפחים. ועיין לקמן בסי' ר"מ במ"א סקט"ו:

ז

(ז) בכלי תוך כלי – ל"ד כלים דה"ה שני כיסויין ואם פירש טלית או שאר כיסוי על הכיס של תפילין אע"פ שהכיסוי אין מכסה רק למעלה ומן הצדדין ולא למטה אפ"ה שרי. ועיין בבה"ל. ואותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד גדול הרי גם הכיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן וצריך עוד כסוי על גבן אם לא שמכסה בטלית על התפילין בתוך הכיס דאז שרי דהטלית אינו כליין וה"ה אם כיס התפילין מחובר למעלה על הכיס הגדול הרי צד הב' של כיס הגדול אין נקרא כליין ומועיל להן אם הפכן. ועיין בביאור הלכה מה שכתבתי בשם הא"ר. כתב המ"א דה"ה במזוזה הקבועה לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי דהיינו שיכסה אותה בב' כסויין ואחד מהם יהיה עכ"פ אינו מיוחד לה וכדלקמן ואם על המזוזה יש כסוי זכוכית אף שהמזוזה נראית מתוכה אפ"ה נחשבת כסוי אחד ודי בפריסת סודר על המזוזה דהא עתה לא מיתחזיא וכ"כ הדה"ח. אבל לכו"ע לא מהני אם יכסנה עוד בזכוכית מלמעלה אע"ג שמכוסה בשני כסויין דהא המזוזה נראית מתוכן. כתב בחכמת אדם נ"ל דבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר כיון שבתחלה כיון לכך. ויתר כל הדינים בזה נבאר לקמן בסימן ר"מ בעזה"י:

ח

(ח) שאין השני – לאו דוקא וה"ה אם הפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד או ששניהם אינם מיוחדים וכמו שכתוב בהג"ה ואינו אסור כלי בתוך כלי רק אם שניהם מיוחדים אבל אם אחד אינו מיוחד מצטרף עם המיוחד ושרי וההג"ה לא בא רק לפרש דברי המחבר דלא נטעה בלישניה וכלי אחד אפילו אינו מיוחד לא מהני ואסור:

ט

(ט) כנגד ראשו – שהוא ג"כ דרך בזיון:

י

(י) מותר – אפילו שלא בכלי כלל רק שמניחן בענין שלא יתגלגלו משם לצדדין כגון שמניחן בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו:

יא

(יא) בתוך כלי – דהיינו שמניחן בתוך כלי או כיס המיוחד להן תחת הכר דהכר מיקרי כלי שני או שיניחן בלי כלי כלל תחת שני כרין ולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו כשאשתו עמו אפילו בכלי תוך כלי אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרים שם לא יניחם כלל במטה. ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום יוצא מן המטה שהוא גבוה ג"ט או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו מותר להניחן עליו:

יב

(יב) מקרי וכו' – וט"ז אוסר להיות אשתו עמו במטה עד שיניח התפילין כלי בתוך כלי שמא ישכח וישמש וכן משמע בביאור הגר"א ועיין בא"ר:

יג

(יג) דינן וכו' – שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן ספסלים שבבהכ"נ שתחת הספסלים יש תיבה להצניע שם טלית ותפילין י"א דאסור לישב על הספסלין ויש מתירין אבל כשיש חלל טפח בהתיבה פנוי מותר ודאי לישב על הספסלין ובעל נפש ראוי לו להחמיר שלא במקום הדחק גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד. ואם קבעו במסמרים לכותל מותר לישב על הספסל:

יד

(יד) עד שיטול ידיו – ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמש"כ ס"ז:

טו

(טו) אלא יאחוז וכו' – דבזה לא חיישינן כ"כ שמא נגעו במקום הטינופת ולכך הקילו לאחוז ברצועה ולהסירה כדי שלא להשהות התפילין על עצמו בעוד שהוא מטונף בהקרי:

טז

(טז) ויטול ידיו – אבל אח"כ מותר להניחן אע"פ שהוא טמא:

יז

(יז) חולצן – דיש לחוש שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:

יח

(יח) על השולחן – כדי שיהיו מזומנים לו לחזור ולהניחן בשעת ברכה:

יט

(יט) אבל וכו' – בספר שולחן שלמה מסתפק דאפשר דזהו דוקא מי שמניחן כל היום אבל לא מי שדרכו להניח בשעת ק"ש ותפלה:

כ

(כ) עראי – נראה דשיעור אכילת עראי הוא כביצה וכדין סוכה בסימן תרל"ט יע"ש [מטה יהודה]:

א

מג"א סק"א וכ' רי"ט מותר לכתוב. ח"ב מא"ח סי' ג' וע"ש דגמגם דמטעם אחר יש לאסור דאין כותבין מגילה:

ב

מג"א סק"ד אסור להניחם מראשותיו. היינו באשתו עמו. אבל באין אשתו עמו משמע מדינא דמותר עיי"ש:

ג

סעיף ז' הג"ה עד שיקנח הקרי. ק' לי היכי פרכינן לימא קס' ר"י בע"ק אסור להניח תפילין הא י"ל דבע"ק שקינח קריו אף דלא טבל מותר להניח אלא דחיישי' שמא יראה קרי בעוד התפלין עליו. כמו דפירשי' וזה וודאי אסור כאן דהקרי עליו וצ"ע וע' תשו' בשמים ראש סי' כ':

א

בכיסן. עבה"ט ובא"ר כשם מהר"י מברונא דאם נפלו לו תפילין בכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה ע"ש וכתב בתשובת חיים שאל (והוא בעל המחבר בר"י ומח"ב) שיש שרצו להתענות מפני שראו נפילת תפילין ודחו דבריהם דנפל מידו שאני ע"כ הביאו בקצר' במח"ב:

ב

תפילין. ועיין באר היטיב ובש"צ כתב דמה שמניחים הטלית על גבי תפילין אינו יודע על מה סמכו העולם להתיר דלכ"ע קדושת תפילין חמור' מציצית וראוי שיהא הטלית בכיס אחד ותפילין בכיס אחר דלהניח התפילין על הטלית אינו נכון שלא יצטרך לעבור על המצות כו' ע"ש. ונראה דאם אין לו כיס לתפילין ומניח הטלית עליהם לשמירה שלא יתלכלכו וכה"ג הרי הטלית נעשה כאלו הוא כליין ושרי ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כ"ו כיס של תפילין יש לעשותו צר קצת כדי שיפגע תחלה בשל יד ולא יצטרך לעבור על המצות ומה שאמרו כיס של תפילין טפח היינו לענין הנחה על גבי קרקע דבכלי שהיא כליין אם אין בו טפח יש זלזול אבל אין צריך שיהי' בו חלל טפח אחר שהכניס התפילין שיהי' חוצץ או מגין בפני ערו' או תינוקת שבבית אף ע"ג דבכסוי כל דהו מהני לענין והי' מחניך קדוש ע"ש ולענין כלי בתוך כלי לענין תשה"מ יתבאר אי"ה בסי' ר"מ:

ג

מותר עבה"ט ועיין באוהל יעקב סי' א' בספסלים של בה"כ שיש שעושים במקום המיוחד לישיבתם תחת הספסל תיבה קטנה להצניע שם טלית ותפילין שלהם ויושבים על הספסל ויש שאין בהם חלל וגוב' טפח בינם לבין התפילין המונחים שם וכתב לאסור ושם בתשוב' שאחר זה כתב לצד היתר די"ל דתחת מרגלותיו אסור וה"ה לישב עליהם היינו היכא דליכא גובה וחלל כלל בינם לבין היושב או לבין מרגלותיו משום שהוא מהדקם ברגליו או בכובד משאוי והוי בזיון וכו' וסיים בה ואי לא מסתפינא אמינא דקמטרינהו עדיף וכו' ומכ"ש להרחיק' מביתו ולשומרם בבית הכנסת במקום קדוש להזהר בקדושתם ע"י גובה קצת נראה דאין לפקפק בדבר עיין שם ונראה דמ"מ יש להחמיר בגובה טפח כמו דמייתי התם פלוגתא דירושלמי לענין ספר תורה ובעל נפש יש לו להחמיר גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד כמו שנתבאר לעיל מהם:

א

אסור לתלות תפילין. נראה דאין בכלל זה מה שתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקם ביד ברצועה ומשימים על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזה בזיון:

ב

ואם שניהם כו'. בב"י כתוב שבדברי ר"י משמע בזה דלא מהני וז"ל ר"י אבל הניחם בכלי שאינו כליין אפילו י' ככלי א' דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין דדמו ככלי א' אלא אפילו י' שאינן כליין דייני' להו ככלי א' ומיהו אפילו א' לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודייני' ליה ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין ה"ל ככלי בתוך כלי ומותר עכ"ל כ"ה הנוסחא ועפ"ז כב"י דלפ"ז לא מהני ב' כלים שאינן כליין והוא דבר שא"א לאומרו אבל רש"ל הגיה שכצ"ל ל"ת י' שהן כליין דדמי לכת"כ אלא אפילו י' שהן כליין דייני' כו' ול"נ להגיה בדרך זה ל"ת שנים שהן כליין דדמי לכלי א' אלא אפי' י' שהן כליין דייני' להו ככלי א' ע"כ והכוונה שלא נטעה לומר מדאמר אביי תחלה ל"ש אלא שהניחם בכלי שאינו כליין משמע דב' כלים בעינן שאינן כליין ולא מהני כלי א' כליין והב' אינו כליין ועז"א אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו י' כו' לא מבעיא כלי א' שהוא כליין פשיטא דלא מהני בצירוף כלי שאינו כליין אלא אפי' י' הווין ככלי א' וכשם שכלי א' לא מהני בצירוף כלי שאינו כליין ה"נ בעשר' לז"א שאינו כן אלא ה"ק ל"מ ב' שהן כליין דלא מהני אלא אפי' י' שהן כליין לא מהני וע"ז שפיר מסיים ומיהו וכו' נמצא כל אפין שוין דכלי שהוא כליין מצטרף שפיר עם כלי שאינו כליין:

ג

מותר. פי' אפילו בלא כלי בת"כ וכ"כ בב"י ולכאורה קשה מן הגמ' דאי' שם והיכן מנח להו א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תנא ר' חייא מניחן בכובע [פי' בכיס שלה] תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא לבר [פי' שהתפילין ניכרין בבליטתן בקצה הכיס והוי כמורשא] והקשו התוס' מאי פריך דלמא תחת מראשותיו היינו שלא כ"ר ותי' דא"כ מאי ארי' בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כ"ר עכ"ל וא"כ שעיקר הוכחת המקשן היתה מכח מה דנקט כובע מה מתרץ התרצן ע"ז דמיירי שלא כ"ר א"כ כובע ל"ל אלא ע"כ דאפילו שלא כ"ר צריך כבת"כ וזה סותר פסק הש"ע ע"פ ר"י ונראה אדרבה מפשט זה הוכחה לפסק הש"ע דמדא"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כ"ר ולא נקט כובע שלהם משמע שא"צ רק להניח תפילין עצמה בין כר לכסת דכל שאין אשתו עמו אין חילוק בשלא כ"ר בכלי א' או ב' כלים וכ"ר בכל גווני אסור וע"ז פריך מדלא אשכח היתר אלא שלא כ"ר ש"מ כ"ר בכל גווני אסור והא תנא ר' חייא אפילו כ"ר יש היתר בכלי ת"כ דהיינו כובע ומשני לא כמו שאתה סובר דנקט כובע לגלויי דבעינן כלי ת"כ ולהתיר אפי' כ"ר אלא בהך כובע גלי לן דמיירי שלא כ"ר וכוונתו דהתפילין מונחים בכובע תחת מראשותיו דהיינו שהכובע בקצה שלו ששם התפילין יוצא חוץ מראשותיו כנלע"ד נכון ומו"ח ז"ל פי' דגם להתרצן בעי' כת"כ אפי' שלא כ"ר וק' ממה שהוכחתי מל' ר"י דלא אמר אלא בין כר לכסת משמע בלא כובע דהא הוכחת המקשן היתה מדנקט ר"ח כובע משמע דסתמא איירי בלא כובע:

ד

ואינו רוצה לשמש. בב"י הוכיח זה מדתניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה ולא תנא אסור להיות אשתו עמו במטה אלא ודאי שאם אינו רוצה לשמש הוי כלא אשתו עמו ותמהתי על פה קדוש דאזיל לקולא בשביל הוכחה קלושה כזו דודאי התנא עיקר האיסור נקט שהוא התשמיש וממילא ידעי' שכל שאשתו עמו ודאי צריך להזהיר שלא יהיה בענין שאסור לו התשמיש דשמא ישכח וישמש וראיה ברורה מתלמוד ערוך ס"פ הישן ת"ר הנכנס לישן ביום כו' רי"א הילדים לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה ומוקי לה אביי בילדים ונשותיהם עמהם שמא יבואו לידי הרגל דבר הרי דחשו לישן בתפילין שמא יבא לידי תשמיש והנה הוא ק"ו לכאן דמה התם שהתפילין עליו ואיכא אימתא דהקב"ה עליו כההיא דר"פ אין עומדין דר' זירא דהוה קא בדח טוב' משום דהוה תפילין עליו ולא היה מסתפי מקלות ראש ואפ"ה חיישי' בזה שמא יבא לידי תשמיש דהיינו שישכח שהתפילין עליו כיון שהתשמיש הוא הורגל בו ק"ו כאן שהתפילין תחת הכר שיש לחוש שמא ישכח בהם ויבא לידי תשמיש וא"ל שאני התם שהתפילין על גופו והוה חמיר טפי ע"כ חיישי' דוקא התם דאדרב' כל כמה שהאיסור קל יש לחוש טפי שיעבור עליו כדאי' רפ"ק דכתובות לענין אבילות דקיל ליה לחתן טפי מנדה ע"כ הצריכו בו שמירה טפי ועוד ראיה מפרק מקום שנהגו לענין י"כ בין שאמרו להדליק בין שלא להדליק נתכוונו משום איסור תשמיש שמא יתאוה לתשמיש וע"כ לא חיישי' למזיד דא"כ בכל אשה נדה ניחוש כן אלא ודאי דחיישי' שמא יתאוה וישכח שהיום י"כ ה"ה הכא דחיישי' שמא ישכח שיש תפילין במטתו וכן יש ללמוד מדברי סמ"ג שכ' ואם הניחם בכלי ת"כ מותר בין כר לכסת כו' אפי' אשתו עמו במטה עכ"ל. משמע במקום האסור אסור אם אשתו עמו במטה אף שאין בדעתו לשמש ועוד ראיה ממ"ש לקמן בש"ע סי' מ"ד ולא היתה עמו אשה כו' ע"כ נלע"ד דראוי לאסור בזה אפילו באינו רוצה לשמש מטעם שאמרנו ואע"פ שאיני כדאי לחלוק על רבינו הש"ע מ"מ נראה ברור כמ"ש:

א

(בט"ז ס"ק ג') ומשני דמפיק למורשא. כוונתו שהוא מפרש דהא דמשני דמפיק מורשא לבר דהיינו חוץ מכנגד ראשו יהי' בליטת התפילין דאל"כ יהיה אסור אבל כל הכיס עם התפילין הם תחת הכר והמקשן היה סובר דכשהם כנגד ראשו אף בלא כיס שרי והתרצן מתרץ לו דכנגד ראשו בכל גוונא שרי ובשלא כנגד ראשו נמי כיס בעיני' ומפיק לבר שלא כנגד ראשו אבל מ"מ הוא תחת הכר דהיינו כלי תוך כלי ומתרץ הט"ז דז"א דאדרב' מכאן ראיה דלא בעינן כת"כ בשלא כ"ר דהא המקשן ע"כ היה סובר כן א"כ אין סברא כלל דהמקשן יפרש מדלא נקט כובע ש"מ דל"צ והתרצן יהי' חולק בזה על המקשן דלאו דוקא מה דנקט סתם דמ"מ בעינן כובע אלא גם התרצן מודה בהא להמקשן דר"י איירי בלא כובע ור"ח דנקט כובע אין פירושו שגם התפילין צריכים להיות תחת הכר ושלא כ"ר אלא מפיק מורשא לבר שלא יהיה תחת הכר כלל וכמ"ש המג"א גם כן שאין מונח תחת הכר אלא קצת הכיס לבד ומ"ש הט"ז וכוונתו דהתפילין מונחי' בכובע תחת מראשותיו דהיינו כו' ר"ל שאין התפילין הנחתן תחת הכר רק הם מונחים בכובע בפ"ע והכובע ההוא תחת מראשותיו הך תחת אין פירושו למטה ממקום שהראש שלו מונח והוא כלפי הארץ ואם כן הוא תחת הכר אלא הך תחת ר"ל חוץ למראשותיו שקצה הכובע הוא משום תחת הכר ומורשא דתפילין הוא תלוי חוץ לכר וכשהוא שם מבחוץ למראשותיו מיקרי גם כן תחת מראשותיו והיינו דמתרץ דתחת מראשותיו דקאמר ר"ח פירושו דמפיק מורשא לבר וע"ז הוא קרוי תחת מראשותיו ואפשר דס"ל דדוקא כה"ג מיקרי שלא כנגד הראש שתפילין אינו תחת הכר אבל אם הם תחת הכר אלא שאין מונחי' כ"ר יש לחוש שמחמת אונס שינ' דרכו להתהפך כמבואר בדוכת' טובא ויניח ראשו על התפילין ממש משא"כ כשהתפילין הם יוצאין חוץ לכר אין חשש כלל:

ב

ס"ק ד' וכן יש ללמוד מדברי הרמב"ם וסמ"ג כצ"ל ומ"מ לפענ"ד ראייתו צ"ע שאם כוונתו דמדנקט אשתו עמו במטה דמשמע שאינו רוצה לשמש ואפ"ה כ' הרמב"ם וסמ"ג דבעי כת"כ אין זה ראי' דלא מבעי' לדעת הרר"י להרמב"ם דהרמב"ם לא מחלק בין אשתו עמו דאפי' אין אשתו עמו בעי כת"כ כשמניחין כנגד מראשותיו וכ"כ הב"י בשמו אם כן פשיטא דאין ראיה כלל אלא אפי' לפמ"ש הב"י דהרמב"ם הואיל וקעסיק באשתו לכך נקט כבת"כ מ"מ לק"מ דודאי הרמב"ם וסמ"ג דקאסרי אפי' אשתו עמו במט' מיירי בסתם אפילו רוצ' לשמש דהא דדייק הב"י מדנקט אסור לשמש כו' היינו משום דאי בעי כבת"כ אף באינו רוצה לשמש אם כן לאו בתשמיש תליא מילתא ולא הו"ל למנקט אסור לשמש אלא הו"ל למנקט סתם אשתו עמו אבל מ"מ הרמב"ם דנקט אפי' אשתו עמו מיירי בודאי ברוצ' לשמש תדע מדלא נקט רבותא דאפי' לשמש אלא דבאמת הרמב"ם לא מיירי מדין התשמיש שכבר כתבו שם רק השתא קעסיק בהנח' תחת מראשותיו וע"ז קאמר דכבת"כ מותר בכל גווני אשתו עמו במטה בסתם ואפשר שרוצ' לשמש שרי וע"כ צריך לומר כן דאל"כ מנ"ל דבעי כבת"כ דהא שם לא הוזכר בש"ס שיהי' בין כר וכסת וע"כ שטעמו דאל"כ יהיו כר וכסת עדיף מכבת"כ וכמ"ש בכ"מ והיינו משום דברוצ' מיירי דבזה בעינן כת"כ וס"ל להרמב"ם שיניחם בכלי תוך כלי בין כר לכסת כדמשמע מעובדא דרבא שם אפשר דדייק מדנקט ואפי' אשתו עמו במטה דלשון זה משמע אף באינו רוצה לשמש ובזה באמת א"צ כת"כ ועיקר הדין ברוצה לשמש מיירי אם כן ה"ל למנקט עיקר הרבות' שאף שרוצ' לשמש שרי בכת"כ אלא ע"כ דכל שאשתו עמו כרוצ' לשמש חשבי' ליה