א
דיני עדי הגט וחתימתו ואם אינם יודעים לקרות או לחתום ובו כב סעיפים:
צריך שיחתמו שני עדים כשרים (זה תחת זה) (במרדכי) הל' גיטין למטה משטה אחרונה של גט ולא יניחו כדי אויר שני שיטין בין שיטה אחרונה לחתימתם: הגה ואם הניחו הגט פסול (טור) ויש חולקין ומכשירין ע"י עידי מסירה הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן ואם חתם העד האחרון תחילה ואח"כ חתם הראשון כשר אע"פ דמתחלה היה השני חתום שני שיטות מן הגט (סדר גיטין) ומ"מ לכתחלה לא יעשו כי"א דלכתחלה אין לחתום בגט אפי' קרוב ונתרחק או מחותנים בעלמא (בסדר הגט בשם מהרי"ל) וטוב ") להדר אחר הסופר שלא יהיה קרוב לאיש ולאשה אבל היכא דלא אפשר אין קפידא בדבר (מהרי"ק ק"ו) ולא יהא אחד מן העדים חשוד בעריות ויש מחמירין שלא יהיו בעל מום ושלא יהיו העדים קרובים לסופר וכולם לא יהיו קרובים לרב המסדר הגט וטוב לחוש לכל זה לכתחלה (כ"ז בסדרים) גם נוהגין ליקח עידי חתימה לעידי מסירה והם יראו שהבעל צוה לסופר לכתוב כדי שיהיה הכל נעשה בפני כת אחד של עדים (במרדכי הל' גיטין ובסמ"ג) ולא יחתמו העדים רק בדיו וקולמוס של בעל כמו הסופר (בסדרים) וכמו שנתבאר לעיל ריש סי' ק"ך:
ב
יתחיל בראש שיטה שלא ישאר חלק בגליון הגט לפני חתימתן:
ג
לא יהיה בין הגט לחתימת העדים כתוב דבר שאינו מענין הגט ואם כתוב כן כגון שכתוב שאלו בשלומה פסול שמא לא חתמו אלא על שאלת שלום אבל אם כתב ושאלו (בשלומה) כשר שהיא מדובק עם של מעלה ועל הכל חתמו:
ד
חתמו בראש הגט או מצידו או בימינו או בשמאלו או מאחריו פסול:
ה
אף כשחותמין למטה צריך שיהיה גב החתימה כלפי הגט ואם היו רגלי החתימה כלפי הגט פסול:
ו
כל אלו שאמרנו פסול אם יש כאן עידי מסירה כשר:
ז
שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה בסוף הדף השני כשר והוא שיהיה במגילה שניכר שלא נחתך ושלכך נתכוין הסופר שישלים בדף השני אבל אם אינו ניכר אע"פ שנמסר בעדים הרי זו ספק מגורשת שמא שני גיטין היו ונחתך מקצת זה מסוף הדף ומקצת השני מראש הדף: הגה מיהו אם יש עדים שגט אחד היה מתחלה ונמסר לה בעדים כשר (המ"מ פ"ד) דבק שני עורות ביחד ע"י דבק וכתב עליהם גט פסול מספק:
ח
כתב שני גיטין בב' דפין במגילה אחת זה אצל זה והעדים מתחת זה לתחת זה ששם העד תחת הראשון ושם אביו תחת הב' וכן העד הב' תחתיו את ששמות העדים חתומים תחתיו כשר ואם כתב ראובן בן תחת הראשון יעקב עד תחת השני פסול השני ואם כתב ראובן תחת הראשון ובן יעקב עד תחת השני אף השני כשר: הגה ואם נמסר בעדים ליד אותה שאין עליו עדים כשר בדיעבד דהא לא גרע מאלו לא היו עליו עדים כלל (ב"י בשם הרמב"ם) וע"ל סי' קל"ג:
ט
ה' שכתבו גט א' לחמש נשותיהם אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בו כך וכך לשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל א' מהם לאשתו ליכי דיתיהוייין וכל טופס הגט והב' עדים חותמים מלמטה ה"ז גט כשר וינתן לכל אחת בעידי מסירה ואם אין שם עידי מסירה כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט והתחיל תחתיו גט אחר באותה מגילה וכתב וביום זה גירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני וכן עד שהשלים כל הגיטין והעדים מלמטה אם נתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעידי מסירה הרי כלם מגורשות ואם אין שם עידי מסירה והיתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן אם היתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראים עמו הרי זו מגורשת ואם היתה המגילה יוצאת מתחת יד אחת מן הראשונו' ה"ז ספק מגורשת: הגה וכל זה שכתב ופלוני ופלונית וכו' אבל אם כתב בשני וכן באחרים פלוני לפלונית אינו כשר רק האחרון (טור):
י
כתב אני פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית והשלים הגט אע"פ שנמסר לכל אחד מהן בעדי מסירה אינו גט שאין ב' נשים מתגרשות בגט א' שנאמר וכתב לה ולא לה ולחברתה חזר ופרטן בתוך הגט וכתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית בזמן הזה הרי אלו כשרים:
יא
כשחותם העד צריך לכתוב שמו ושם אביו כגון יוסף בן יעקב עד כתב יוסף עד או בן יעקב עד או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר: הגה י"א מאחר דסגי אם כתב יוסף עד א"כ בן יעקב לא צריך למכתב ואם טעה או שינה בו אין לפסול (ת"ה סימן רכ"ח) וכמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ח בכיוצא בזה ואין לסמוך ע"ז רק בשעת הדחק ובמקום עגון (וע"ל סי' קכ"ח) עד שיש לו ב' שמות כיצד יחתום עצמו ואין העד צריך לחתום עצמו בחניכתו (שם סי' רל"ד) אפי' לכתחלה גם לא יחתום עצמו או אביו בשם רב או חכם רק פלוני ב"פ עד (סדר גיטין) וכל דבר שיש בו קצת ספק כיצד כותבין אין ראוי לכתחילה לחתמו כי אין ליכנס לספיקות לכתחילה בלא צורך (ד"ע) ולכן אין חותמין לעד מי שאביו מומר כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ט וה"ה לכל כיוצא בזה (ולכתחלה נזהרין בחתימת העדים בכל דבר שנזהרין בכתיבת הגט הן דבעינן כתיבה תמה ומוקף גויל) (ב"י בשם הקונטריס) וכל כיוצא בזה:
יב
אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול (וכ"ש אם כתב בן פלוני ולא כתב עד דפסול) (ב"י):
יג
עידי הגט אין חותמים אלא זה בפני זה ואם חתמו זה שלא בפני זה פסול וי"מ אם חתמו שנים זה בפני זה והשלישי שלא בפניהם (טור בשם ר"ת):
יד
גט שנכתב בכתב מהלשונות ועדיו חתומים בכתב אחר כשר והוא שיהיו העדים מכירים לשון הכתב והכתיבה.
טו
א' מהעדים חתם בכתב לשון א' והעד השני בכתב לשון אחר כשר:
טז
העדים שחותמין על הגט צריכים להיות יודעים לקרות ולחתום ואם אינם יודעים לקרות קוראים בפניהם וחותמין והוא שיכירו לשון הגט ואם אינם יודעים לחתום רושמים להם הנייר ברוק וכיוצא בו מדבר שאין רשומו מתקיים והם כותבין על הרושם: הגה ויש אוסרין לעשות כך לכתחלה אלא מקרעין נייר חלק לפניהם והם חותמין דרך הקרע (טור בשם הרמ"ה):
יז
גט שחתמו בו עדים פסולים אפי' אחד פסול ואחד כשר הרי זה פסול אפי' יש כאן עידי מסירה שהרי הוא מזוייף מתוכו:
יח
יש ליזהר שלא לחתום הסופר לעד מפני שיש פוסלין:
יט
גט שנעשה בערכאות של כותים ועידי כותים חתומין עליו אפי' כתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה ישראל ושמות עדים הכותים החתומים בו מובהקים וניכרים לכל שהם כותים דליכא למיחש דילמא אתי למסמך עלייהו אפ"ה פסול אבל אשה שמביאה לפנינו גט שנתגרשה בו לינשא בו ושמות העדים כשמות כותים אם הם שמות שאין דרך ישראל לקרות בהם כלל תנשא בו שודאי ישראל הם שלא היו טועים מחתומי הגט להחתום שמות כאלו אם לא שידעו שישראלים הם ואם הם שמות שדומין קצת לשמות ישראל חיישינן שמא טעו מחתימי הגט שסברו שהם ישראל ושמא כותים הם ולא תנשא בו:
כ
נתן לה הגט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט בד"א כשהיה הגט בכתב יד הסופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד א' ונתנו לה ה"ז גט פסול ופוסל לכהונה:
כא
לא יטלו עידי הגט שכר יותר מכדי שכר בטלה דמוכחת: הגה וי"א דמתנין עם העדים שאם יקלקלו הגט שישלמו אותו ומכח זה מותר לקבל שכר הרבה או מטעם דהעדים אסורים לישא הגרושה (בסדר גיטין בשם מהרז"ך) כמו שנתבאר לעיל בסי' י"ב וכן נוהגין:
כב
יש מי שאומר שצריך שייבש הגט קודם שיחתמו העדים:
באר היטב אבן העזר
ק״ל
א
פסול. גט שהיה בו ספק אם היה עידיו מרוחקים שני שיטין בשעת הדחק הכשירו הר"ם מטאלון ורשד"ם חא"ה סי' ס"ט:
ב
ונתרחק. עיין כנה"ג דף קנ"ה ע"ב:
ג
שיטה. גט שהניחו העדים חלק לצד ימין והיה מקום לכתוב פלו' חייב לפלו' בשעת הדחק הכשירוהו מהר"ם ורשד"ם שם כנה"ג דף קנ"ה ע"ב:
ד
פסול. היינו הגט מסיים בדף זה והעדים חתומים מאחוריו דאם קצת מגט מאחוריו והעדים חתומים שם היינו הדין מ"ש בסעיף ז' עיין ב"ש:
ה
כשר. משום דנראה דאין כאן ע"ח ע"כ צריך להביא ע"מ ודומה לכתב ע"ג דבר שיוכל להזדייף:
ו
כשר. ב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדים. אבל אחרונים כתבו כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדים עיין ב"ש:
ז
עורות. ה"ה אם תפר ד"מ. יפסול זה אפילו אם יש ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר אחד ולא שני ספרים כ"כ הלבוש ועיין ב"ש שהניח דבר זה בצ"ע:
ח
עד. הטעם דצריך לחתום בגט עד ולא בשאר שטרות משום דהגט הכל לשון הבעל מש"ה חותם עד כלומר שהוא מעיד דהבעל אומר כל זאת לפניו לבוש ב"ש:
ט
שינה. אע"ג דהטעות מפסיק בין שמו לבין תיבת עד מ"מ מוכח דקאי על עד וכשר. וה"ה אם טעה בשמו ולא בשם אביו ג"כ כשר ב"ש. אבל בתשובת רש"ך ח"א סי' קמ"ב כתב דוקא כשטעה בשם אביו אבל בשמו אין להקל עב"ש ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות אין פוסל בו וכשר במקום דחק ועיגון. ואם אירע טעות או חק תוכות במילת עד כשר בלא דחק ועיגון כיון דנגמר החתימה תו אין פסול במלת עד ב"ש:
י
פסול. משום די"ל דלא חתם א"ע לשם עדות אבל אם חותם שמו ושם אביו כשר אז אמרינן דחתם לשם עדות כיון דפירש שמו ושם אביו:
יא
זה. היינו במעמד זה אפי' לא ראו זה את זה כשחתמו מהר"י טראני וכנה"ג דקנ"ו ע"א:
יב
וחותמים. דוקא שנים קוראים בפניהם אבל אם א' קורא בפניהם אין רשאין לחתום עב"ש:
יג
הגט. ובדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראים בפניהם ומתרגם להם עב"ש:
יד
לעד. עיין ב"ש וכנה"ג קנ"א ע"א. והסופר יוכל להיות אז מעידי מסירה פרישה ב"ש:
טו
הגרושה. מה"ט יש מהדרין אחר עדים שאינם כהנים כי כהן בלא"ה אסור בגרושה ד"מ:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
משנה גיטין דף פו ע"א
ב
זה פשוט וכשרות' ופסלות' נתבארו בח"מ סימן לג לד לה
ג
משנה שם מ"ש
ד
ברייתא ב"ב דף קס"ב ע"ב ושיעור רוחב הב' שיטין נתבאר בח"מ סימן מהן
ה
בפ"א מהלכות גירושין
ו
טור וכ"כ התוס' שם ע"ב והגהת מיי' בפ"ח ונתבאר בח"מ סימן מה ובש"פ
ז
ברייתא גיטין דף סז ע"א וכדאמר ר' אבהו וכו' שם
ח
כן הוא ברמב"ם וטור
ט
משנה שם ע"ב
י
שם במשנה
יא
טור בשם הרמב"ם בפ"ד מהלכות גיטין
יב
שם ושם ממשנה שם
יג
כאוקימתא דרב אשי שם דף פח ע"א
יד
לשון הטור ממשנה שם דף פ"ז ע"ב והשמיט הטור וגם הרמב"ם דין שני עדים יוני' וכו' השנוי שם במשנה משום דלא שכיחא
טו
אוקימתא דמתני' בגמרא
טז
כמ"ש לקמן סעיף יא
יז
שם פ"ד
יח
לשון הרמב"ם שם בפ"ד ממשנה שם דף פו ע"ב וכדמפרש רבי יוחנן דקי"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר"ל
יט
כ' ה"ה פשוט הוא שכיון שאנו אומרי' שהעדי' חותמין על הכל וכולן מתגרשות במגילה זו הרי הוא כשאר גיטין דעלמא
כ
גם בזה כ' שפשוט הוא מטעם הנזכר
כא
כרבי יוחנן שם ומכשיר רבינו כולן בעידי מסירה דלא גרע אם לא היו שם עדים חתומי' כלל ואין כאן חשש שטר מוקדם שאמרו בגמרא ה"ה שם
כב
שם במשנה
כג
מהא דאיתא שם חיישינן שמא על ששאלה שלום חתמו וכן הוא ספק אם חתמו על הכל או על האחרון בלבד
כד
קאי אריש הסעיף ואיירי בדלא כ' בנוסח הנ"ל אלא לכל אחד נוסח בפני עצמו כמ"ש הטור וכמ"ש הב"י לפרש דברי הרמב"ם בדרך זה ולא זכיתי לספרו הגדול ד"מ
כה
שם מהא דאמר רבינא לרב אשי וכו' שם ואע"פ שסוגיא זו נאמרה לתרץ דברי ר"ל סובר רבינו שדין זה אמת דהא רבי יוחנן מיקל טפי וכו' ה"ה שם
כו
בדרך שנתבאר לעיל שתנתן לכל אחת בעידי מסירה וכו' ה"ה
כז
משנה שם ע"ב
כח
מהא דמשני בגמרא שם ע"א דלא כ' עד
כט
מימרא דרב פפא וכו' וכדמפרש רב אשי טעמא שם דף י' ע"א
ל
משנה שם דף כז ע"ב
לא
הרמב"ם שם בפ"ד מהירושלמי
לב
שם במשנה
לג
לשון הרמב"ם פ"א מה"ג
לד
אוקימתא דברייתא וכמה עובדי שם דף י"ט ע"ב
לה
פי' ה"ה שיכירו באיזה לשון נכתב אם עברית או יונית או שאר לשונות ואע"פ שאינן מביני' הלשון ומודיעין להם שזה שטר גט הוא דבר הכיר' בין איש לאשתו והוכיח בראיות וכפי' הא' שכ' המחבר בב"י וגם שם בכ"מ לא הזכיר הפי' הב'
לו
כרב פפא שם ע"א ובגיטין דוקא ולא בשאר שטרות
לז
כרב שם דתניא כוותיה שם צ"ב וכפירושו בהא דמקרעין וכ"פ ר"ח
לח
מעובדא דההוא מתניתא סנהדרין דף פח ע"ב
לט
טור בשם הרא"ש וש"פ
מ
תו' בגיטין דף סו ע"ב והרבה מן הפוסקי'
מא
משנה שם דף י ע"ב וכת"ק
מב
שם אליבא דר"ש דמכשיר דקי"ל כת"ק דפוסל
מג
כדפשט ר"י לר"ל שם די"א ע"ב כפי' הרשב"ם הביאו שם הרא"ש
מד
משנה שם דפ"ו ע"א וכאוקימתא דגמ' שם
מה
בהלכות גט דמרד' בשם א"ז מה' דקרנ' כתובות דק"ה ע"א
מו
כך כתב בקונדריסי' עיין בס"ס קל"ג
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
צריך שיחתמו שני עדים וכן הוא ל' הטור והוא מדתנן העדים חותמין על הגט מפני תקון העולם ומקשה דאורייתא הוא דכתיב וכתב א"ר לא צריכא לר"א דאמר ע"מ כרתי תקונו ע"ח מפני ת"ה ר"י אמר אפ"ת לר"מ התקינו שיהא עדים מפרשין שמותיהם כדתניא וכו' אמר ר"ג תקנה גדולה התקינו שיהא מפרשים שמותיהן מפני ת"ה וז"ל הרמ' פ"א מה"ג אעפ"י שחתימת הגט מדבריהם התקינו שיהיו מפרשים שמותם בגט ור"ל דלר"א נמי נשנית הבריי' ושתי תקנות הוו תחלה מדבריהם שיחתמו ושוב התקינו שיהיו מפרשים שמותם וכתבו התו' דף ג' ע"ב ד"ה ר"א ונראה לר"י דאף לכתחילה מכשיר ר"א בע"מ כדפי' בקונטריס וצ"ע כי ל' רש"י ז"ל הכי ופליג עלה ר"א דאפילו לכתחילה תנשא וכן בדף פ"ו כ' רש"י ר"א אומר וכו' אלא שנתנו לה בפני עדים כשר לינשא בו לכתחילה וזה אינו מורה אלא דאם ניתן שתנשא אבל לא כשר לכתחילה ליתן בלע"ח והתו' הוכיחו מדקתני בפ"ב וחכמים מכשירים וכולי ומשמע מכשירין וכותבין דמשמע אף הכתיבה לכתחילה שריא וכתבו תוס' והא דתנן התקין רבן גמליאל לא שצריך אלא תיקן שילמד לעשות כן וכו' והרשב"א פ' השולח וכן הרא"ש מסכימים עם הר"י בלשונו ממש הרי להדי' שכתבו דמה דתיקן ר"ג לא שצריך והטור וש"ע כתבו צריך ואפי' עיכובא משמע (וע' סי' קמ"א בב"י ד"ה ומ"ש וא"א ז"ל הביאו לפסק הלכה במה שמתמיה על ר"י) ולכל הפחות דלכתחילה ודאי צריך (ודוחק שהוא מטעם תה"ד דבעינן לצאת אף דעת ר"מ דהא לא נזכר בדברי הטור וב"י וגם למה שהוכחתי לקמן דאפי' במקום עיגון מחמיר זה ודאי מטעם דעתיה דר"א) וגם משמיט כל דברי אביו מזה משמע לו דלא סביר כותי' בזה אלא כדהוצאתי מל' רש"י וכן משמעות לשון הרמ' הנ"ל דחתימות העדי' מדבריה' עם פרישות השמות תקנה גמורה וכן דקדק הב"ש מל' הש"ע שהוא ל' הרמ' בס"ק י"ד וז"ל היש"ש פ' השולח סי' מ"א ולדינא נראה בלא ע"ח אין להכשיר הגט לכתחילה שהוא נגד התקנה דא"א לפרש שאינה אלא עצה טובה מדנקיט במתני' גבי אינך תקנות משמע דהא נמי הוי תקנה ובגמרא להדיא תקינו רבנן משמע דתקנה הוא (ועוד אי לא הוי תקנה אלא עצה טובה מה צריך לתקנה כבר ידעינן מקרא דכתיב כתוב בספר וחתום שהוא ע"מ לר"א כמו שפירש"י וקושיא זו הירגש' בה הרשב"א ונייד להכי מפירש"י ולהבנתי מפירש"י כנ"ל ל"ק עליו קושיא זו) ואף הא"ז שכ' להכשיר בלא ע"ח כאשר הבאתי פ"ק סי' י' היינו דוקא דיעבד כדמשמע שהוא כשר ותנשא בו אבל לא כתב שכשר לגרש בו לכתחילה והיינו טעמא שהוא נגד התקנה אלא היכי שיש לחוש לעיגן מסתברא דשרי לגרש בו דהוי כדיעבד ועוד אומר מאחר דנהגו כ"ע לחתום עדים אם יתנו בל"ע אין לך לעז גדול מזה וגרע יותר מחתמו שלא לשמה דלא מינכרה ריעתא כ"כ וא"כ כל זמן שלא נשאת ואין לחוש לעגון ראוי שיכתבו גט אחר ודוקא שנתנו הגט מאחר שנתגרשה בו מדאורייתא הוא שראוי לחוש לעיגן ותנשא בו אבל כל זמן שלא ניתן אפילו יש לחוש לעיגן אין ראוי ליתן לכתחילה נגד התקנה ואיכא למיחש ללע"ז ומאחר שגם כן לר"מ פסול מדאורייתא הנראה בעיני כתבתי עכ"ל ומה שכ' וגרע מחתמו שלא לשמה אינו מדוקדק דהא ודאי עדיף אף למה שמחמיר במקום עיגון דהא מ"מ מורה ובא דאם ניתן והוא במ"ע שתנשא בו ובחתמו שלא לשמה ודאי פסול להנשא בו אלא לאו דוקא. ואולם לע"ד מוכרח דעת הטור נמי דאף במ"ע לא תתגרש בו מכח התקנה מדכ' סימן זה חתם בו הסופר ועד אחר עמו פסול לדעת התו' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי לא אמר כלום ואולי דס"ל דבמ"ע עכ"פ רשאים ליתן גט בלא ע"ח למה לא אמר כלום הא יכולים לכתבו וליתנו בע"מ בלא ע"ח כלל אלא משמע כנ"ל (וזה דלא כהב"י ז"ל סי' קל"ג וע' לקמן סעיף י"ח) ואי משום הוכחות התו' ז"ל מנייר מחוק אפשר לדחוק דש"ה דלא מעיקרה תקנות חכמים מכל וכל דהא מ"מ עדים חתומי' עליו. אדרבה משמע לע"ד משם מדלא קתני וחכמים מכשירים ולא יחתמו עדים עליו כלל כדי שיהא יותר מוכח מתוכו ולא יהא שייך כלל משום לתא דמודה ר"א במזויף מתוכו א"ו אף דבטל הטעם שבעבורו תיקנו הע"ח דהא אינם מועילים דמ"מ צריכה להע"מ לפנינו מ"מ לא רצו לבטל הדין של ע"ח מכל וכל (וכן מסתביר לע"ד שאיסור שויו על המגרש בתקנה זו שלא לגרש בלא ע"ח ותיקן של עצה טובה אין לה שייכות כלל בגט אשה שמתגרש' בע"כ והטובה אינה נוגעת כלל להמגרש). והנה הב"ש כ' אע"ג לדידן קורעין הגט ולא שייך טעמים הללו מ"מ לכתחילה צריך להיות שיהא כתוב אף לר"מ כ"כ בת"הד סי' רל"ב מיהו אכתי קשה ל"ל שיפרשו את שמותן כו' א"כ אף אם לא יפרשו כשר אפילו לר"מ וה"ט דהרשב"א ורי"ו שכתבו דאין צריך שיפרשו את שמותם וספר רי"ו אין אתי אבל בהרשב"א יגעתי ולא מצאתי רמז מטעם זה ואף נלע"ד שבימי הרשב"א עדיין לא הוקבע כלל המנהג לקרוע הגט כדמשמע אפילו מהרא"ש שהי' אחריו כתב בסדרו ולא יסמכו העדים כו' לפי שפעמים ישכחו לקרותו אחר הנתינה כי האשה תשמרנו לראי' וכן מבואר יותר בהתשו' ריש כלל מ"ו. אף גם לא מצאתי מה שכ' בשמו שא"צ שיפרשו שמותן אלא אדרבה כתב בפ' השולח ר"י אמר אפ"ת ר"מ התקינו שיהו מפרשין שמותן מפני ת"ה כדי שיוכל להתקיים ע"פ יודעיו ומכיריו ולא יצטרך להתקיים מתוך כתב היוצא ממקום אחר וכשהוא חותם א"צ לפרש אני פלוני בן פלוני עד אלא באיש פלוני עד א"כ בבן פלוני עד מתכשר כדתנן בך איש פלוני עד כשר ותנן איש פלוני עד כשר ואע"ג דטובא יעקב וראובן איכא מ"מ אהני דמצי לאהדורי אכולהו ראובן דאיכא במתא אבל מעיקרא דכתב אני עד ואינו מפרש שמו נפל שטרא בבירא דאמאן שאל ואמאן מהדר (מזה נרא' שמבאר למתני' דמגרש בתר התקנה הא מעיקרא שהיו חותמין אני עד כל המתני' לא מתנייא דאם אני עד הי' כשר כ"ש שמו לחוד בלא עד או בן פלוני לחוד דכשר וכן פירש"י דמעיקרא לא היה נוקב שמו כלל והתקינו כדמבואר במתני' דאיש פלוני עד כשר כלומר אני ראובן עד ופלוני הנזכר בגמ' בהבריי' הוא לאו דוקא וזה נמי פרישת שמו מקרי ולפי' זה מורה נמי גירסת התוספתא סוף גיטין ע"ש) ונראה דלר"מ עכיבא הוא כלומר שאם באו לישאל אומרים להם שצריכים לפרש שמותן ולא ע"ט בלבד מדפרכינן ובסימנא לא והא רב צייר כוורא ופרקינן שאני רבנן דפקיעה סימנייהו ופרכינן ומעיקרא במה אפקעינהו ואי אמרת דלאו לעיכובא מה ק' במאי אפקעינהו דילמא בשטרא מו"מ וא"נ בגיטי נשים ובדלא קפדו א"ו משמע דעיכובא הוא ומיהו בדיעבד אפשר דלא מפסיל גיטא בהכי ואפילו לר"מ דהא לא תיקנו אלא כדי שיהו עדים מצוים לקיימו וכו' אבל ודאי לר"א כצ"ל לא נפוק מיני' מידי ואפילו לכתחילה לא מחייבו לפרש שמותן דלא גרע מכי לא חתמו בי' סהדא כלל ומותר אפי' לכתחי' וכדכתבינן לעיל דקי"ל כר"א עכ"ל וא"כ מה שכ' הב"ש תו וע' תו' ריש גיטן וכו' אע"ג תו' כתבו הני אליבא תי' קמא דאוקי מתני' כר"א מ"מ אפילו לר"מ הדין כן ור"ל דלר"מ פרישת השם אינו אלא ע"ט כמו לר"מ כל החתימה זה לע"ד ודאי ליתא כדמבואר להדי' בהרשב"א אף דאזיל בשטת התו' לר"א שם בד"ה התקין. אך דברי הרשב"א צ"ע דהא מ"מ מסיק אבל ודאי לר"א וכו' וא"כ נהי דנימא דל"ק מה מקשה הגמרא מן ר"ח ורבה ב"ה ורב הא הן שפסקו פ' המגרש' כר"א בגיטן ודילמא הי' בדלא קפדו דלזה י"ל דהקושיא מן מה דציירי אף בשאר שטרות והן אך בגיטן פסקו כר"א א"נ דנראה דוחק דאינהו תמיד חתמו הכי ומה"ת שתמיד לא יקפידו עליהם. מ"מ ק' ומה הקושי' ומעיקר' במאי כו' דילמא מעיקרא בגיטי נשים ובדלא קפדו אלא משמע כדהוצאתי מן הטור דאף לר"א יש עכ"פ עכוב ואף בפרישות השם. ולהרשב"א ז"ל ע"כ לידחוק דמה שכ' ואי נמי בגיטי נשים ובדלא קפדי הוא שלא בדיוק וכונתו דבג"נ ודאי לא שייך לומר דחתמו בסימן מפני שלא קפדו על הע"ט דא"כ כל חתימתן למותר אלא דוקא בשאר שטרות הוא די"ל הכי שחתמו כדי לייתר הע"מ וגם לדידהו הא בשאר שטרות כר"מ ס"ל וע"ח מוכרחים ועל הע"ט של פרישות השמו' י"ל דלא קפדו וא"כ שפרי הוכיח ודוק. ומ"מ ק' לי מה דמסופק לר"מ דאפשר דלא מיפסל גיטא בהכי דהא במתני' דפ' המגרש שהביא מבואר דדוקא איש פלוני עד הוא דכשר הא איש פלוני בלא עד פסול וכדדייקו התו' ורשב"א עצמו דף פ"ז וכן פסק הש"ע סעיף י"ב ואיך אפשר דבאני ראובן יפסל ובאני עד יוכשר הא אני ראובן ודאי דלא גרע מסימנא דמשמע מן הסוגי' דהי' כשר לולא התקנה של פרישות השמות ולהכי כבר כתבתי דלהכי מוקים המתני' זו בתר התקנה דאלו מעיקר' כאני עד לחוד הוכשר מכ"ש דאני ראובן בלא עד דכשר וא"כ אי לר"מ נמי לא מיפסל גיטא מפני חסרון פרישות השמות המתני' כמאן תרמי' והניחא לשטת התו' דלר"א ע"מ דוקא ומפרשים לכולהו המתניתן דמתניין בפיסול החתימות לנ"מ לר"א דאז לא אמרינן חזקה דנמסר בעדים שפיר י"ל דאני ראובן לחוד דפסול היינו לענין דחיישינן דלא נמסר בעדים דלשטת ר"ת אפילו לר"מ פסול. אבל אם הע"מ לפנינו וגם חתימת אני ראובן לחוד או אני עד מתקיים כשר בדיעבד אף לר"מ (ועכ"ז לע"ד מוכח מזה שטת הטור עכ"פ דאף לר"מ אפילו בפרישות השמות יש עכוב עכ"פ דאלו לשטת תו' דאינו אלא ע"ט קשה בשלמא בשאין עדים חתומין כלל או בגוונא דמתני' דחמשה שכתבו טופס דאין העדים מתפרשין כי אם על האחד והאחרים חשיבו בלא חתימה כלל שפיר מה"ת לאחזן לההוא גיטא שנמסר בעדים אבל גט זה שחתום באני עד או אני ראובן והוא מתקיים עכשיו דוחק גדול לומר שבשביל שלא חשו לע"ט מכח זה איתרע החזקה ולא נמסר בעדים א"ו משמע דהתקנה לעיכובא החתימות עם פרישות השמות ומדלא נעשה כתק"ח אף דבדיעבד כשר י"ל דאיתרע החזקה וע' ב"ש ס"ק ך"ב) אבל לשטת הרשב"א פרק המגרש שכ' ועוד ראי' להרב אלפסי ז"ל מדתנן חמשה שכתבו טופס וכו' דקתני בהו דפסילו ואי אמרת דר"א לא מכשר בע"ח א"כ הא מתני' דלא כר"א וכו' ע"ש והיינו משום דלא ניחא להו לפרש לענין החזקה דע"מ ובל"ז לשטת הרי"ף חזקה זו לאו מידי היא כמבואר שם לפ"ז אף המתני' הנ"ל דדייקינן מינה דאני ראובן בלא עד פסול אף שודאי נמי לא מזויף מתוכו הוא כמו ה' שכתבו טופס דהא חסרונו ניכר ע"כ איירי להרי"ף בדליכא ע"מ ואף ר"א היא וכדכ' נמי הב"ש ס"ק ך"ב וא"כ ע"כ לדידהו אף לר"א אם הע"ח לבד כרתי הפרישות השם מעכב אף בדיעב' ליספול ומכ"ש לר"מ וצ"ע. ואולם לפ"ז באמת צ"ע מ"ש דלר"א דכל החתימה בכח התקנה דהושוו כה"פ דבדיעבד אינו מעכב ותנשא ומ"ש תקנות פרישו' שמות לר"מ או לר"א להרי"ף בדליכא ע"מ דתעכב אף דיעבד שלא תנשא כדדייקו התו' והרשב"א ממתני' דדוקא אני פלוני עד כשר ובלא עד פסול ואף הרשב"א פ' השולח הנ"ל מ"מ הכריח דחלוקים בדיניהם לענין העיכוב להתגרש בו לכתחי' לשיטתייהו אף דתרווייהו חד טעמא מפני תקנות העגון וצ"ל דוקא לר"ע דע"ח כרתי וה"ה לר"א להרי"ף בליכא ע"מ מפני שהם עיקר הכריתות וע"י הכרת חתימתן כל שאינו באופן שתיקנו החכמים קרוב לשינה מטבע בענין עיקר הכריתות משא"כ לר"א ביש ע"מ וכל החתימות אינם אלא לטובתה אף לשטת הטור לע"ד שהיא לעיכוב' לכתחי' מ"מ אין זו תקנה כלל בעיקר הכריתות לכן אף בהעדרה לא מפסיל גיטא ולהתו' אף עיכב ליתא. וא"כ קושי' הב"ש לע"ד מעיקר' לאו קושי' כי י"ל ע"כ לא הוקשה לתה"ד למנהגינו מה צריך לע"ח אלא לר"א ולשטת התו' דאינה אלא ע"ט ועתה שפסקה הטובה אף העצה אינו צריכא אבל לר"מ דהפרישו' שמות לכה"פ תקנה קבועה היתה לעכב ואף ליפסול כנ"ל פשיטא דל"ק דאף שבטל הטעם לדידן מ"מ לא בטל הדין והתקנה הקבועה ואסור לנו לשנו' המבטעה שטבעו כדאי' בתשו' הריב"ש סי' ל"ד הביאה התשו' שע"א סי' ל"ח ומביא עוד כמה תשו' דלא בכל ענין פשוט אמרינן היכי שבטל הטעם דליבטל המנהג ומכ"ש בעניני גיטן שיש נמי בו משום דבר שבמנין וכו' וא"כ אחרי שרצונינו לצאת אף דע' ר"מ הפשוט דתו ל"ק מידי ומכ"ש לשטת הטור שאף לר"א תקנה גמורה היא לכתחי' אף במ"ע אף תי' התה"ד אינו מן ההיכרח. ומ"ש הב"ש ולהרמ' וכו' גם י"ל דס"ל לר"מ צריכי' שיפרשו ע"פ הדין אלא ר"ג תיקן שיפרשו שמותן ואת שמות אביהן ובאמת ס"ל דא"צ לפרוש שמות אביהן תמה אני הא בסדר גטו מבואר והעדים חותמים למטה פלוני בן פלוני עד אמנם באמת בעניותי קצרה השגתי מלהשיג דע' הרמ' בדינן אלו כי ק' שאינו מעתיק כלל מתני' דהמגרש מה כשר ומה פסול בחתימו' העדים וכבר הירגש הלח"מ פ"א הלכה ך"ד ופ"ד ה"ך ודבריו אינם מספיקי' ואף נראים סותרים. אך זה נראה בעליל שאינו מפרש סוגי' זו כרש"י והרשב"א שמעיקר' היו חותמים אני עד או אני פלוני עד והותקן כדתנן אני ראובן עד כשר. אלא שמעיקר' היו חותמין אני ראובן עד והותקן שיפרשו אני ראובן בן שמעון עד ולהכי כשר במתני' כי התקנה אליבי' שוים עם עיקר תקנו' ר"א בעדי חתימה ואם חתם כדמעיקר' כשר ומה שהוציאו התו' מל' המתני' דאני ראובן בלא עד פסול אולי לא משמע לי' וסומך על משמעות פשטות קושית הגמרא וליתכשר ההוא בראובן אבל לא משמע הכי תי' הגמרא קמא דלא כתב עד וכולי האי ואולי אפשר מיושב ונשמע מדיוק לשונו כל דיני מתני' זו וצ"ע. ומה דמשמע נמי מן הלח"מ דהטור אינו מפרש כפירש"י לע"ד ל"מ הכי מהטור ומה שמצריך לכתחי' ראובן בן שמעון עד יוצא לו מהמתני' דקתני בן ראובן עד כשר משמע דהכי בדיעבד כשר הא עיקר התקנה לכתחי' לחתום ראובן ב"ש עד. ומעתה מה שכ' הב"ש ס"ק י"ח כבר כתבתי ריש סימן דאין קפידה בזה ונ"מ אם יש כאן ע"מ וע"ח לא פרשו שמותן א"ה כשר וינתן הגט אם כונתו דל"פ שמותם כלל אלא אני עד או פלוני עד כדמעיקרא לע"ד ליתא ואפי' במ"ע לא ינתן דזה גט פסול הוא מק"ו דאני ראובן בלא עד אלא דאם נתגרשה בו ע"י ע"מ תנשא ואין להשגיח במה שכ' ריש סימן לחלוק בדינן אלו לדידן מדקרעינן הגט. ואם כונתו דלא פירשו היינו שמות אביהן וחתמו אני ראובן עד זה ודאי מדנאמר במתני' סתמא כשר במ"ע ודאי בכלל אבל שלא במ"ע מהראוי נמי שלכתחי' יש ליכתו' אחר ומה שכ' אבל אם לא בא עה"ח לגמרי לא ינתן הגט אלא אם כבר ניתן כשר היינו לע"ד אף במ"ע ובהסכמת היש"ש ז"ל.
ב
הג"ה וי"ח ומכשירן כ' הב"ש וק' על המחבר כו' ואפשר כו' א"י מה ק' ומה ואפשר אחרי שדין זה למד הרמ' מהיקש כתיבה על דבר שיוכל להזדייף כמבואר בלח"מ פ"ד הי"ז ופשיטא דשטרות שאני מדקי"ל בזה כר"א דאמר הכי בפ' המביא תניין ע' וק"ל:
ג
לא יהיה כו' פסול כ' הב"ש באה"ד נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל כו' א"י מה צריך ללמוד מזה מה שמפורש בש"ע סי' קל"ג וכן כו' כשר והיינו כר"א דאמר הכי במתני' והברור דתנשא בו דאלו לא תצא אם נשאת בו אף בשלשה גיטין דת"ק קי"ל דלא תצא וגדולה מזו לשטת התו' החתימה לר"א אינה אלא ע"ט כנ"ל וכנראה רוצה להוציא מהכא דאפי' לדידן דמחמירי' לצאת דע' ר"מ ע"פ דברי תה"ד וש"י דמ"מ לא לענין אם נתגרשה שלא תנשא בו ואפי' שלא במ"ע עכ"ז א"י איך נשמע כל זה הכא טפי מבסי' קל"ג ומה שמשיג ע"פ דברים אלו על הש"י וכ' ולדידן אם ניתן בלא ע"ח כשר וכן הוא וכשאין מוכח מתוכו ולא כש"י כמשמעות הג"א המע' בש"י לא כ' כלל פסקו ע"פ משמעו' הג"א הלזו (וגם הג"א זו חפשתי ול"מ זולת הד"מ ס"ס זה מביא אותה) אלא שנראה לו להחמיר בשני יב"ש שגרשו זה שלא בפני זה והעדים חתומים עליו דלא כרבינו ירוחם ונראה לו שפסול אף לר"א וא"כ אין ענין לבא עליו ממה דפסקינן כר"א ולא כר"מ. ואולם כבר כ' הג"פ סי' ק"ך ס"ק י"ט ובדיעבד אם לא שלשו יראה לי דכשר ודלא כש"י דחייש לסברת ר"מ דבעי' מוכח (וזה ודאי נכון מדקי"ל דלא כר"מ בעיקר החתימה) ואם גרש שלא בפני חבירו אם מביא ע"מ לפנינו שזהו שגירש אשתו ואנו יודעים שזה המגרש הוא בעלה והמתגרשת היא אשתו הגט כשר וליכא למיחש למידי כמו שיראה מרבינו ירוחם הביאו מרן הב"י סי' קל"ו ופסקו מורם שם ודלא כש"י שמחמיר ליתן גט אחד אע"ג דאין שמות נשותיהן שוות עכ"ל:
ד
דבק שני עורו' כו' בד"מ מביא זה בשם הא"ז שהניח בצ"ע להכי כ' פסול מספק והב"ש כ' צ"ע מן מנחו' דף ל"ד דמבואר דדבוק מהני לכ"ע ושוב העלה בשם התו' סוטה דאם תפר או דבק אחר הכתיבה דפסול. ותמהני לדמיונו הי' לו להקשות על דברי תו' אלו ועל פסק הרמ' וש"ע י"ד סי' רפ"ח מן מנחות שמבואר דדבוק אף בתר הכתיבה נמי מהני שהרי ז"ל ת"ר תפילה של יד כותבת על עור אחד ואם כותבה בד' עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבקן דברי ר"י הרי שמצריך הדבוק בתר הכתי' וס"ל דמועיל א"ו ש"ה דהטעם ברש"י ז"ל דעיקר ההקפידה על המשוש שלא ירגיש במשמושו ד' עורו' ופשיטא דדבוק אף בתר הכתי' מהני משא"כ בגט ומזוזה דההקפידה על ספר אחד כמו די"ל שהדיבוק לא מהני בתר הכתי' משום דבשע' הכתי' הי' מתחילת ברייתו לא מיקרי ספר אחד אלא המחובר מתחלת ברייתו ובהדי' איתא תוספתא הביאה התו' זבחים דף ק"ה ע"ב אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסוס אינו חיבור שחבורו אדם אין חיבור וכן איתא בפ"ג דאהלות משנה ד' (ודברי אלו היו בהעלם מן תשו' ב"י שמביא הב"ח א"ח סי' תרמ"ח ס"ק ט"ו להלכה וליתא ומה שמביא ראי' מלחם אינו דשאני אתרוג דעיקרו חיבור בידי שמים משא"כ לחם דעיקר חיבורו בידי אדם ובזה מסולק אף קושי' הפ"מ על דין הש"ע א"ח סי' קס"ח) וי"ל דה"ה לענין ספר אחד לא חשוב מחובר אלא בספרים כן י"ל נמי הדיבוק לא חשוב חבור כלל כיון שלא הי' מתחילת ברייתו ולא ע"י חבורי אדם. אלא שתו' כ' וכן כתבו תו' שם במנחות אם כתבו וכו' כשר אפי' אחר הכתיבה ותו' בסוטה לא פסלו אלא אם תפר או דבק אחר הכתיבה וזה אמת שבמנחות רצונם להכשיר אפי' אחר הכתיבה מדהעלו בזה הפירש להשלים אם חסור שורה במזוזה לתפור בה שורה אחת של ס"ת וא"כ אף לדבריו דבריהם סותרים עם סוטה וא"כ מנין לו פי' זה בדבריהם סוטה דלא פסלו אלא אחר הכתיבה הא הכי לשונם ופי' ר"י וכו' ואע"ג דמחברו התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד והרי הוא כמביאור משופר אחר המדבקו לזה כדתנן דיבוק שברי שופרות פסול מפני שמתחילתן לא הי' ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חבורו ודומה כאלו גט שכותבין על שני דפין ותפרו יחד דפסול. ואדמדייק מדכתבו גט שכותבין כו' דמשמע דוקא תחלה כותבין והדר תפרו הוא דפסול לידק מרישא דנתנו טעם על גלדי שופרות מפני שמתחלתן לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת פסול דיש ללמוד מזה דמכ"ש בנכתב על ב' עורות מופרדין גמורים מתחילת ברייתן וחיבורן ניכר דלא חשוב חיבור ופסיל ומה שכתבו כאלו גט שכותבין על ב' דפין ותפרו אפשר דר"ל ותפרו כבר קודם כתיבתן דנמי פסול ותדע דהא דבק שברי שופרות ונעשים גוף אחד למה יפסלו הא בשע' תקיעה הוי כמו דיבק והדר כתב (דכמו דכתי' וכתב ספר ה"נ כתיב בשופר יתקעו) ואפ"ה אף שנדבק עד שאינו ניכר פסול וה"ה די"ל גבי גט דלא חשוב ספר אחד ומה שכ' וכן ס"ל להרמ' וטור י"ד סי' רפ"ח ל' הרמ' הכי כתבה בשני עורות אעפ"י שתפרן פסול ולע"ד לשונו משמע ברור איפכא דאפי' תפרן כבר קודם כתיבה פסול דאל"ה הי' מבאר לחלק ואף של' הטור שכ' ואפי' אם ידבוק משמע קצת כדכ' מ"מ חזינן הש"ע לא השגיח בזה לעשות מחלוקת והעתק ל' הרמ'. לכן העיקר שעדיין צ"ע ויפה פסק הרמ"א ז"ל פסול מספק ובזה אפשר ליישב קצת המנהג שלא לכתוב גט על נייר כדהתמי' המ"ל בתשובה סי' ק"א על מי ששינה והח"מ סי' קך"ד ס"ק ו' כ' א"י מה אפי' וכי גרע פאפי"ר מעלה זית ולהספק הנ"ל דאפי' דיבק קודם הכתיבה נמי אפשר דפסול ניחא דאין דומה לעלה שמחובר מתחילת ברייתו משא"כ פאפי"ר שנעש' מחובר ע"י אדם מדברי' הנפרדים. אך לפ"ז הי' בו חשש אף ליפסול וזה ודאי אינו כמבואר גיטן י"ט ע"ב נתן לה נייר ופיר"שי סתם נייר של עשבים הוא וע"כ לחלק מפני שממש פנים חדשו' בא לכאן שפיר חשיב מחובר מתחילת ברייתו ואך קצת טעם אפשר הוא להסמיך לו לכתחילה:
ה
חמשה שכתבו כל סעיף זה מועתק מהמתני' עם הנאמר עליה מהרמ' ובמתני' בל' זה חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופ"פ והעדים מלמטה כולן כשרים וינתן לכל אחת ואחת הי' כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר ופירשה הרמ' וכן הרמב"ן סוף המגרש והרשב"א בשמו דאיירי בע"ח בלא ע"מ והוכיחו מזה כדי שלא דוקא כר"מ שטת הרי"ף דלר"א ע"ח נמי כורתים והרא"ש מחזיק שטת תו' וכ' והא דפליגי ועוד אני אומר דבכולה איכא נ"מ גם לר"א דהא דאמר שהעדים חותמין מפני תקון העולם והיכא שהגט חתום ביד האשה כהלכתו א"צ להביאה לפנינו ע"מ שתלינן שכדין נמסר הלכך נ"מ בכשרות ע"ח לר"א כמו לר"מ וע"פ דבריו הם דברי הטור ע"ש מדברי כולם נלמד שפשטות המשנה לר"מ מתפרשה כהוגן ובעניותי תימ' לי לא מיבעי' לשטת תו' ריש כה"ג ופ' ג"פ דס"ל לר"מ בעינן מוכח מתוכו ואם לאו אינו גט דהיינו שיהא מוכח מתוך הגט שאשה זו(א) קיבלה גט זה מיד בעלה ואל"ה אף ע"מ מעידים שגט זה מבעלה נמסר לה לא מהני' ולהכי אם שני נשיו שמותיהן שוות לא חשוב מוכח מתוכו כי י"ל מיד חבירתה בא לידה ובדהוחזק ב' יב"ש ושמות נשותיהן שוות אינה מגורשת לר"מ בלא סימן אף עם ע"מ כיון שבתוכו אפשר לפרש דקאי על הזוג האחר משא"כ בלא הוחזק עוד יב"ש לא חיישינן ומקרי מ"מ. וע"כ לומר שע"י המוסירה אף בינו לבין עצמו מ"מ מדהגט יוצא מתחת יד האשה וע"כ מבעלה נמסר לה שהרי אין העדים חותמין אלא להבעל או שלוחו נראה שבעלה גירשה בו (וע' ר"ן סוף המגרש ואם שדבריו צ"ע רב וקשים להולמן על בוריין מ"מ דברים אלו מבוארים שע"י זה מתכשיר הגט ע"י ע"ח) ובהוחזק להכי לא מקרי מ"מ אף דמ"מ הא אשה זו גיטה בידה ולא האחרת משום די"ל דילמא האחרת נתגרשה בו ואבדתו וזו מצאתו או שקנוני' עשו הזוג האחד ובעל אשה זו מסרו ליד אשת חבירו ולא מיד בעלה בא לידה ומפני דכן י"ל בלא ע"מ אף ע"מ לא מהני וחשיב אינו מ"מ ולהכי נמי לא מהני לתו' לר"מ התקנה דאין מגרשין אלא זה בפ"ז ואפילו הי' כן כיון דמתוכו אינו מוכח וי"ל שנעשה בקנוני'. א"כ קשה הכא בגט דחמשה מה מהני הכלל דהעדים מעידים על כולם הרי שלא בא"מ איירי וע"כ גט זה נכתב ונחתם ונמסר לאחד מחמשה אנשים והעדים הלכו לדרכם לא היו אצל המסירה ולו יהא שהי' מסירה זו במעמד כל החמשה אנשים אכתי איך מוכח מתוכו במה שיוצא אח"כ מת"י כל החמשה נשים או אפילו מת"י אחת שגט נמסר לידה מבעלה הא י"ל אחר או א' מהן הוא שגירש אשתו וזה או זו אבדתו ומצאתו האחרת או זו שנתגרשה בו מסרתו ליד האחרת גם י"ל אחד מהאנשי' שהי' תחילה בידו הוא שמסרו ליד נשי האחרים או ליד אחת אשת חבירו. וכל זה להתו' אלא אפילו לשטת הרמב"ן ריש כה"ג הביאו הר"ן שם דס"ל דאף לר"מ לא בעינן מ"מ אעפ"כ ס"ל דסוגי' דג"פ לר"מ דווקא נאמרה ובדהוחזקו שני יב"ש אין אחת מהן מתגרשת אם לא שתביא עדים שבשעת גרושיה הי' השני במעמד אז אף שהן אינן ע"מ ממש דהיינו שיהו מכירין אותו ואותה שהן זוג אחד ע"ש ודוק תמצא כדברי ולולא כן אינה מגורשת מטעם ההוא חששא דילמא יוסף זה מסר הגט לאשת יוסף חבירו. וא"כ מדוע הכא יתגרשו כל אחת בהוצאו' הגט לחוד מה דאיכא למיחש כההיא חששא ממש. הן אמת לשטת הרמב"ן אפשר לפרש המשנה לר"מ ובאמת ע"י ע"מ ומ"מ בטופס אין מגורשת אלא האחרונה מפני החסרון דע"ח אבל לשיטת דבעו מ"מ ק' ויותר ק' על המפרשים הנ"ל שמפרשים אותה אף לר"מ והוכיחו מזה דס"ל אף ע"ח כרתי ודאיירי בלא ע"מ ולהכי הציג הרמ' דין המתני' על ב' אופנים וכתב בכלל דאם לא היו שם ע"מ כל מי שתצא הגט מת"י מגורשת וק' לי כנ"ל בין לפי' הב"י דכולם מתגרשות ובין לפי' הטור וט"ז שמביא הב"ש דרק אותם שהוא ת"י מגורשת מ"מ אף זו למה תהא מגורשת מן יימר לן דמבעלה נמסר לה דילמא אחת מהאחרות נתגרשה וממנה בא לידה או כנ"ל. והב"ש כ' מיהו נראה אם באתה האשה והגט בידה א"צ לשאול אותה אם חברתה נתן לה הגט הנה סתם הדברים ולא פירש לי טעמו של דבר ויראה לע"ד דע"כ לא כתבו התוס' פ' כה"ג אבל לר"מ בעינן מ"מ אלא לדעתי' דאביי דרצה לדחות דיוק רבא ושני יב"ש אין מוציאין על אחרים אבל למה דקיי"ל כרבא ושני יב"ש מוציאין על אחרים מטעם דמי שמוחזק בידו מחזקינן בשלו ה"ה דמקרי מ"מ לזו שהגט בידה באופן דלא חיישינן ההיא חשש דמיד חבירתה בא לידה ומה נשאר תו לחוש דילמא לא מיד בעלה בא אלא מיד חבירו שהי' חתום בידו דהוה דומי' דאין אחרים מוציאין שט"ח עליהם אשר להכי בדהוחזקו ב' יב"ש צריכי' להרמ"בן עכ"פ עדים שנתגרשה במעמד השני ולתו' אף ע"מ אינו מועיל לר"מ משום דלא חשוב מ"מ הכא ע"כ שאני מפני שהעדים חתמו הכלל במעמד כל החמשה הוי כמגרשים זה בפ"ז (ועדיף מני' דהא האמינו זה את זה) שאמרינן בעלה משמרה כמבואר בהרמ"בן הנ"ל ה"נ סתמא כל איש משמר אשתו שלא יבא לה הגט מיד חבירו לידה ועם זה צדקו קצת דברי הב"ש דדוקא בשבא הגט לפנינו ליד אחת מיד חבירתה הוא דאינה מגורשת הא כל שבאתה לפנינו והגט בידה א"צ לשאול כו' כי בסתם מחזקינן שמיד בעלה בא לה כי מה"ת תוציא גיטה לחבירתה בכדי והוי דומי' דשני יב"ש דמוציאין שט"ח על אחרים ואף אם ידעינן שהותרה אחת ע"י גט זה שהי' בידה וא"כ הא ע"כ הוציאה אותו פעם מת"י מ"מ לאו בכדי אלא למי שהיתה מחויב להחזירו דהיינו לבעל אשה האחרת הבאה שנית לפנינו ומיד בעלה בא לידה. והנה הב"י בפירושו להרמ' נראה שחזר והודה להטור. אך על הטור גופי' עדיין ק' לי שכ' להדי' לשטתו ה"נ א"צ שיהיו ע"מ לפנינו אלא כולן מתגרשות בו ואחת תתפוש אותו בשביל כולן מה יועיל תפיסתה להוכיח לנו שכבר בא ליד חבירתה מיד בעלה כלל עד דנימא מכח זה שהיה בו נמי ע"מ ולכל הפחות לשטתו היה לו לבאר הדין בדרך הרמ' בכלל כל מי שתוציא מת"י הגט היא מגורשת בחזקה שנמסר בע"מ. וע"כ שסובר שזה חזקה אלימה מכיון שבמעמד כולם נכתב אין אחד זז מחבירו אם לא מגרש אשתו תחילה בו ואם נתחרט מלגרש לא היה מניח גיטו ביד חבירו והלך לו אם כן אף פירוש הבית יוסף בהר"מ אין רחוק ודברי הט"ז אינם מוכרחים:
ו
וכל זה כו' רק האחרון מקשה הב"ש הא הוי כאלו אין בו זמן. ואולי י"ל הא זה נובע מקושית הגמרא דהוי כאלו חתמו על שאלו בשלומם דיש למיחש שמא על שאילת שלום חתמו וכבר כ' הרמ' דהיא ספק מגורשת משום די"ל נמי על הכל חתמו וע' בהר"ן וא"כ האחרון שאין פיסולו אלא משום ספק אין בו זמן דהא אם על הכל חתמו הרי אף האחרון יש בו זמן וגט בלא זמן אינו אלא פסול דרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא אך צ"ע מדגט אתחזיק איסור דא"א וע' בי"ד סי' ק"י וש"ך ופר"ח:
ז
חזר ופרטן הרי אלו כשרים מקשה הפ"י ז"ל לר"מ דוכתב קאי אחתימה נמי נימא וכתב לה ולא לה ולחבירתה וליצטרך חתימה לכ"א וכן יש להקשות להש"ע דמבאר כל הדינין בדליכא ע"מ ולר"א. וא"כ הע"ח כורתים ונימא אז הדרשה וכ' על החתימה ואולי י"ל דוקא על הכתיבה שייך למדרש הכי משום דהוא סיפר דבריו מה שמדבר עמה משא"כ חתימת עדים שאין דבורם עמה אלא לעלמ' מעידן לא שייך למדרש הכי דמ"ש הכי ומ"ש הכי:
ח
כשחותם כו' הא דחותם עד לבסוף אין חשש דנראה מ"מ דקאי עליו ולא על אביו כמו שאול בן קיש מלך ישראל והא דלא כותב יותר מבורר יוסף עד בן יעקב ע' ביש"ש הקושי' עם התי' בשם הר"ש מקינן ועל התי' גמגם כהוגן אבל מה שכ' הקושיא הכל א"י למה.
ט
הג"ה אי שינה בו כ' הב"ש כלומר שהעלה לאביו שם אחר ול"מ כן מהרשב"ץ שהבאתי ר"ל ס"ק ג'. ולע"ד מעול' לא כיונו התה"ד ורמ"א לשינה כזו דהא ד"ז לומד התה"ד מן הכלל דבר שאין צריך אין השינה פוסל בו והיינו מקום הליד' וכבר עלה הסכמת הפוסקים דדירה נמי א"צ וכן מנהגינו ומ"מ מבואר במתני' שינה שם עירו פסול וכן הוא סימן קכ"ח בהג"ה והיינו כדמחלקו התו' בין מקום לידה דאינו ידוע וניכר בו אין פסול שינה במה דלא צריך משא"כ במילתא דידוע וניכר בו דודאי גרע השינה מהחסרון ולזה דימה נמי הרא"ש אביו של המגרש דאף דפסקינן סי' קכ"ט סעיף ט' דבלא הזכירו כשר מ"מ בסעיף י' פסקינן שינה פסול ופשיטא דה"ה בעדים שאין ללמוד שינה שם אב מחסרון ובודאי מזויף מתוכו הוא אלא(ב) שכוונו לשינה לאותיות שאינו יכולים להקרא כלל בשם אחר דאינו אלא כחסרון דכשר ועובדא דרשב"ץ ברור דמזויף מתוכו הוה:
י
אבל כ' יוסף לבד פסול ולע"ד מכ"ש אני עד או אני פלוני עד בלא נקובת שם דפסול כבריש הסימן אף להטעם שכ' הב"ש והוא מהריב"ש על ההכרח מלת עד י"ל דאינו כ"ש מ"מ משמעות הרשב"א הנ"ל הכי הוא דאם אני עד הי' עדות גמור אף אני ראובן לחוד הי' נקרא פרישות שם אף די"ל דלא לשם עדות חתם:
יא
קוראים בפניהם סתם בלשון הרמ' ובב"י כ' דאין להכריע אם צריך ב' או אפילו אחד וקוראים י"ל קוראים דעלמא וא"צ להגהות הש"ך שבב"ש ובח"מ הכריע הב"י דלא כהטור ע"פ משמעות הר"ן בדעת הרי"ף דמפרש כרבא דהלכה כרשב"ג אפילו ב' אין קוראין לפניהם בשאר שטרות וכן ע"פ משמעות הרמ' והה"מ ואמת דל' הרמ' שם ואין העדים חותמים אא"כ ידועים לקרות מורה אפילו ע"י ב' אינם רשאים אבל מה שהוציא מן הה"מ צ"ע כי מפי' הה"מ נראה דהרמ' פוסק כרב גמדא וזה אינו אלא נראה דכרבא ס"ל כדס"ל להרי"ף ותו כ' שם הב"י ומה שהביא הרא"ש ראי' מדאכשר ר"פ בשני עכ"ום ש"ה שהם מסיחים לפ"ת וע"פ דברי העיטור ולע"ד מעיקרא אין זה עיקר ראיות הרא"ש דהלרי"ף פלוגתא דחכמים ורשב"ג דוקא באחד אבל בשנים מודה רשב"ג משום דלדידי' ההלכה כרש"בג ואלו ב' נמי פוסל איך הכשיר ר"פ בב' עכ"ום ואפילו מל"ת וכן פי' הכא דבריו וכן הסכים הב"ח ולע"ד הפשוט שאין זה ראי' מוכרחת כלל דמה ענין עדים לב"ד שדנין ע"פ מה שנתאמת להם ואפילו ע"י אומד ומכ"ש מה שמבורר להם ע"פ מסיח לפ"ת משא"כ עדים שאין רשאים להעיד אלא מה שעיניהם רואות וכן מבואר בת"ר גיטין דף ע"ב שכ' והא דאמרינן גבי שטרא פרסאה וכו' ומגבי ב"ד מעדות שאני אלא העיקר מה דקשי' להרא"ש לשטת הרי"ף היינו דאלו ההלכ' אף ע"י שנים לא וב' עדים כשרי' ודאי אינן חיישי' לשקר כדכ' בתר הכי וא"כ יהיה הטעם מה שיהיה בדעת רשב"ג דפוסל בשאר שטרות שוב אין לחלק בין סופרי דיינים לאינשא אחרינא וקרוב נמי דעתו דאלו רשב"ג אף בשנים פוסל טעמו דבממון חשוב לי' עד מפי עד ומגזירת הכתוב פסול ואך בגיטן מש"ע הקילו וא"כ פשיטא דאין לחלק ולהכי כ' ולפ"ד צ"ל הא דקאמר ת"ק קורין וכו' אפילו באחד כו' דאי בשנים וכו' ר"ל ואל יקשה אך לפרש סתימות הבריי' דאפי' באחד דהי' לו לבאר חדוש זה דהא לישנא דקורין לא משמע הכי לזה כותב דסומך דאי בשנים לא הוה פליג רשב"ג כדחזינן דמיון ראיה לפי האמת דאפי' בשני עכו"ם מצינן הכשר לר"פ ע"ז סמכה דליכא למטעי ומדר"ש בן גמליאל נשמע הכשר הת"ק אפילו באחד אלא ר"נ וסופר ב"ד דבאחד דעיקר משום שאינו נאמן שפיר יוכל ר"נ לחלק בין סופר בית דין לאחר ורב אשי שהי' קורא לפניו אחד שאינו סופר ומשום דפסק כת"ק משמיט הרי"ף. והנה בלשון הרי"ף ור"ן דקדקתי והאמת כי יותר סובל דר"נ ע"פ ב' סופרים סמך וגם אפשר לפורשם כל' הברייתא דמספרי דעלמא משתעו ולעולם ע"פ אחד וא"כ על הר"ן אף דמשמע שמפרש להרי"ף דלא כהרא"ש ואפילו ע"פ שנים לא וכן מוכרח מדכ' והא לא ידעו למקרי בדידעי הא לאו הכי לית להו למחתם אפומי דאחרינא דידעי דדוקא ר"נ וספרי דיינא ע' ודוק מ"מ ל"ק עליו כ"כ מה דקשיא להרא"ש וס"ל דאף בשנים יש לחלק בין אית להו אימתא ללית להו כדמחלק נמי העטור בשנים לעינן מסל"ת. אמנם הרמ' ז"ל שכ' להדי' פ' ך"ד מה"מ ראש ב"ד שהי' יודע ענין השטר וקרא השטר לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו הרי זה חותם על השטר אעפ"י שלא קראוהו דמשמע ודאי אף סופר אחד וכן פסק בש"ע שם סי' מ"ה סעיף ב' ותחילת לשונו הלכה ג' משמע שאין תקנה ואפי' ע"פ שנים לא זה ק' שיהא הסברא דאימתא מכרעת לגבי אחד דלא משקר יותר משני עדים דליהוי חשידו. וזה נראה החלטת הרא"ש שהר"י בתו' פוסק כר"ג דבשאר שטרות הלכה כחכמים מדכ' או אפי' יחיד כגון ר"נ וסופרי דיינים ואלו מסכים כהרי"ף דבשטרות אפי' שנים לא מה"ת להו לפרש מילתא דר"נ אפי' באחד א"ו שפוסקים כרב גמדא דבשטרות הלכה כת"ק דמכשיר בשנים ומוכרח דר"נ באחד דאל"ה מה אירי' סופר דיין ודלא כהש"ך ז"ל שכ' דאפשר דתו' נמי פוסקים ממש כהרמ' דודאי ק' לפ"ז מנ"ל דר"נ בסופר אחד איירי ולהכי לע"ד הכרעת הש"ך אינו מוחלט ודין של שנים בשאר שטרות עדיין סד"ד וממילא ה"ה לגבי גט באחד די וזה עוצם כונת רבינו הב"י ז"ל בש"ע שלא רצה להכריע במחלוקת זו והשמיט ריש דברי הרמ' של הלכה ו' דמשמע מני' דאפי' ע"פ שנים לא:
יב
והוא שיכירו בב"ש בשם הנ"י הטעם דאז אינו אלא גלוי מילתא משא"כ באין מכירן וצריכין לתרגם להם לא הוי גלוי מלתא ור"ל דאז לא שייך כולי האי מילתא דעבידא לא גלוי לא משקר משום דאף אם אחרים יתרגמו במובן אחר יכולי' לומר אנו הבינו כדתרגמינן אנן ולא נתפשי בשקרם ולהכי חשוב יותר עד מפי עד ובאו"ח סי' מ"ה העלים טעם זה והמציא טעם שאינו כעיקר כדי לת' קו' הש"ך וכ' בעדים שא"י לקרות יש תקנות עגונות וכו' משא"כ עדים היודעים לכתוב בלשונם ובכתבם רק בל' זה אינו מבינים מה עגון שייך יכתבו בלשונם ובכתבם הא גט בכל ל' כשר ולפיכך פסול ולע"ד דברים הללו לא נתנו לכתוב כי מה תעשה העגונה שלא תמצא עדים אלא ע"ה שאין מבינים אלא בלשון לעז או פולניש והסופר אין בקי ליכתוב גט בלשונם ע"פ דקדוק הצריך לכתיבת גט בכל לשון כבסי' קך"ו סעיף ט"ז וע"ש בח"מ ס"ק ה' ומה שכ' ובחדושי לא"ע בררתי זה בראיה ברורה המאמן יאמן ובעיקר קושית הש"ך אפשר לדחוק שהרי הש"ך סתר ראיות הב"י דרב איירי בשאר שטרות וכרשב"ג וזה לשטת הב"י בח"מ דהלכ' כרשב"ג ואפילו בשנים משא"כ הכא איירי הב"י לשטת הטור דבשני עדים לכ"ע שפיר לסמוך אשנים דקוראים וע"כ למוקים דרב בשאין מכירן הלשון וכן על ראיות הב"י מאמימר דחי נמי עד"ז וכ"ז אינו עולה לשיטת הטור דוק ותשכח להכי שם תופס הב"י עצמו דעיקר שיטת הטור והכי דמתרגם מהני והכי מדבר לשיטת הטור עצמו אך עדיין קשה על הרמ"א שם וק"ל ומה שדחה תו הש"ך ראיות הב"י מאמימר כהב"ח וגם כ' עוד נ"ל וכו' יש לת' בקיצור בדידעי הם עצמם ע"ש ודאי אלו לא הי' מרווח יותר דשפיר כתב אבל לע"ד ראיות הב"י דלישני בדידעי ע"י אחרים ישראלים שהיו יודעים וקוראים לפניהם ואשמעינן ההוא חדוש דאף ע"י מתורגמן ש"ד ונרויח קושית הגמרא דמה קמ"ל וכדנראה מהר"ן הנ"ל דנמי תופס מזה ראיה דאין מועיל הקריאה לפניהם ומה שדחה הב"ש דהב"ד קאי על מקיימי עדות שבשטר לע"ד ליתא דא"כ מ"א דחותמי' בשא"י לקרותו אפי' ביודעים אין חייבי' כלל לקרותו כדאי' בח"מ סי' מ"ו סעי' ו':
יג
ואם א"י לחתום ע' ב"ש מביא ל' הרמ' דמקלינן משום תק"ע הואיל וחתימת הגט מדבריהם מבואר הא בגט שלא בע"מ דכשר נמי לשטתו א"א להקל אף במקום עיגון וא"כ רו"ש בגמרא נמי מתק"ע נגעו ואיירי בע"מ וכר"א ס"ל כמבואר בהמגרש ואלו לשיטת התו' דלר"א הע"ח אינם אלא עצה טובה ולכתחילה שרי' בלא ע"ח ק' מה צורך לתקנות עיגון בזה ומשמע כדכתבתי דלהרמ' אף לר"א הע"ח לכתחילה לא תתגרש מבלעים אף במ"ע ושפיר הוצרכו לתק"ע דהא לא מסתברי דרו"ש שפסקו כר"א חשו למיעבד כר"מ וע' ב"ש כי יפה תי' מה שהקשו הב"י על הרמ"ה שאין דומה דיו על גבי מי מילן דהוי כדיו ע"ג דיו לגבי דיו ע"ג סיקרא ולהכי כ' אינו גט אלא דס"ל בזה דלא כהר"מ כי אם מפני שדיו ע"ג דיו לענין שבת מ"מ אסור ה"ה הכא ריח הגט אית ביה ופוסל לכהונה אך מ"מ תמוה מה שהעתיקו הטור בסי' קל"ג דס"ל דבלא ע"מ בל"ז בטל ובע"מ איך אפשר להיות אינו גט כלל והרמ"ה אכשר דאיירי בע"ח לחוד ואזיל בשעת הרי"ף שוב ראיתי שכבר תמה היש"ש ואולם מה שכתב נמי דאפי' מזויף מתוכו לא חשוב וכ' אבל הכא אם אמרת דאינו כתב א"כ הוי כמאן דליתא ולא שייך מזויף מתוכו אין כאן דעת התה"ד דז"ל בסי' רך"ח דאי נמי דכתב עליון אינו כתב אין לך מזויף מתוכו יותר שהרי הוא ממש כראובן שחותם את שמעון דאין כאן עדות:
יד
גט וכו' מבואר בב"י דהאידנא כותים כנכרים גמורים וצדוקי ובייתוסי כדין עכו"ם קודם שגזרו עליהם והם הקראים נקראים קראים על שם שהולכין בתר המקרא ולא בתר תורה שבעל פה ועיין ש"ך י"ד סי' ב' ס"ק ך"ד וצ"ע בדין זה של אחד כשר ואחד קראי:
טו
יש ליזהר וכו' ע' הג"מ פ"ט מה"ג כו' מיהו לכתחי' לא יחתו' סופר ועד מדקאמר מי דמי התם תנשא לכתחילה ור"ל מדלא קאמר מי דמי התם תתגרש לכתחילה ש"מ דאך אם נתגרשה בו תנשא ולא שתתגרש בו לכתחילה ודלא כבעל הג"ה שכ' מה שכ'. כ' הב"ש נשמע כו' ממ"נ כשר חד מהם מיהו בש"ס מבואר וכו' לפ"ז בכה"ג ל"ש ממ"נ הנ"ל ואם יתן וכו' י"ל שמא שניהם פסולים לע"ד אזיל בזה לשטתו שכ' סי' ק"ך סעיף ד' ובא"א כו' וי"א הגט פסול מדרבנן משום דחיישינן שמא תשכיר עדים וכבר כתבתי שם שדעה זו לא מצאתי אלא בהה"מ ולח"מ ע"פ פירושם להרמ' ול' דכשר ולא תעשה לא משמע הכי ובתו' מוכח בהדיא דלא מפרשו הכי ולפי' האחרונים דעת הרמ' נמי אין מוכרח לכן לע"ד הדין הראשון שכ' עולה מזה מי שנתן ב' גיטין וכו' הוא כשר בדיעבד ממ"נ ותנשא אך בהדין השני היכי דאמר לג' שיעשו כרצונם ומת אחד ויתנו אחד ע"י חתם סופר ועד ואחד ע"י אמרו לסופר ואתם חתימו דהיינו שיחתמו הם ואף דבזה נמי פליגו אמוראי וס"ל דכשר ולא תעשה כבר כתב התו' דף ס"ז אי נמי דזמנין דתעשה אפי' לכתחילה כגון בשעת הדחק אלא דע"י אתם חתומו עדיף דלא תעשה זה אינו אלא משום גזירה משא"כ באומר אמרו אף לעדים הא לא תעשה מעיקרא דחששא דשמא תשכיר ותו דבזה יש פלוגת' אי לא תעשה משא"כ באומר אמרו אף למאן דמכשיר מטעם מילי לא תעשה לכ"ע:
טז
תו כ' והיכא דאמר לשלשה שיכתבו ויתחמו ויתנו ומת אחד מהן י"ל במקום עגון ודחק כשר שלא יחתמו כלל ויתנו בפ"ע דהא לשטת הרי"ף ורמ' כשר (וא"י מי החולק בזה) אף לדידן כתבתי ר"ס אם ניתן בלא עדי חתימה כשר כן הוא במ"ע ודוחק:
יז
ולע"ד דבר תימה אמר דאם הבעל אמר שיתנו גט חתום בעדים שתתגרש בלא עדים חתומים עליו. וכי מי גרע מאומר לעשרה כולכם חתומו דאם מת אחד ולא חתם דהגט בטל ומכ"ש כי אמר לשלשה חתמו דודאי לשנים משום עדים אמר ומבלעדי רצונו ישנו ויתנו בלא עדים חתומים ומה שכ' וכ"מ ריש סי' ק"מ לא משמע שם מידי כי שם לא אמר לשליח כי אם תכתוב גט אחר ולא הזכיר החתימה כלל אבל בנדון זה אם ניתן בלא ע"ח לע"ד הגט בטל:
יח
ובזה הונח לי מה שהבאתי ריש הסימן דברי הטור והוכחתי מדכ' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לא אמר כלום ולא כ' תקנה במ"ע לגרש בלא ע"ח ש"מ דתקנה גמורה היא ועתה ראיתי שדבריו הם דברי תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ח' כ' בל' זה ראובן שאמר לשנים כתבו גט ותנו כו' אבל מטעם אחר הגט פסול כי הסופר אין לו לחתום הגט כי ר"י בעל תו' פסק דחתם סופר ועד פסול ואם אמר הבעל לשני עדים כתבו ותנו היה צריך הסופר לחתום והוקשה לי מאוד הא הרא"ש ודאי שסובר דהחתימה לר"א אינה אלא ע"ט ולמה כ' ואם אמר כו' היה צריך לחתום ומה כולי האי דבמ"ע תתגרש בלא ע"ח ואף אם נדחק שסובר כתה"ד ריש הסימן דבעינן למיעבד דעת ר"מ נמי חדא דמשמע שהיה במ"ע ומה"ת במה שנפסק להלכה כר"א לחוש במקו' עגון ותו ל' פסול אינו נופל בגט שמותר לינשא בו אם ניתן ולהנ"ל ניחא דעד כאן לא הכשיר העיטור ריש סימן ק"מ אם ניתן בלע"ח אלא כדכ' שאמר אך להשליח לחוד תכתוב אבל מאומר לשנים כתבו ותנו נהי דאפשר המכוין שיהא אחד כותב בשביל חבירו גם תנו ל' הרבי' שיהא אחד מוליך ע"י חבירו מ"מ סתם ל' הרבים לשנים מפרשינן ע"ד הנהוג שיחתמו כדמוכח מספיקא דשמואל דף ס"ו ע"ב אי כתבו כתב יד לחוד הוא או כתב הגט נמי הוא אבל בנ"י לא נסתפיק והיינו מטעם הנ"ל לפירש"י ולהכי אי אפשר לשנות וליתן בלא עדות ושפיר כ' דפסול. וא"כ הראיה מהטור שכתבתי ריש הסימן אזדא לה אך סתם לשונו שכ' צריך מורה למה שכתבתי וכן משמע מהעיטור שבסי' ק"מ שכ' ואם כתב ונתנו כשר ותנשא בו משמע הא בא לשאול אין מורים ליתן בלא ע"א אף במ"ע ודברי הב"ח שמביא הב"ש תמוהים כי על דיעבד אם ניתן א"י מי החולק ומהעיטור משמע איפכא דתקנה גמורה היא ולא ע"ט (וע' מ"ל פ"ט מה"ג הך"ז) ואף דין העיטור ז"ל לע"ד צ"ע כי משמע לי דתו' חולקים וס"ל דאפילו לא אמר אלא תנו לחוד אי אפשר לשלוחים יתן גט בלע"ח כי סתמא כונתו על גט עם ע"ח כתקנות ר"ג א"י שהיא אך ע"ט והראיה שהרי מפרשים ספיקא דשמואל מפני שלא היו כי אם שנים וחתם סופר ועד ס"ל דפסול מדמכשיר באומר אמרו וע"כ צריכי' לצרף אחד עמהם ומבעי' ליה למי הי' דעתו ואפ"ה כתבו ד"ה אמר לשנים דהוה מצי למיבעי באומר לשנים תנו בלא כתבו וק' דילמא בתנו לחוד משמע להו למה דקי"ל כר"א דודאי כתב סופר הוא כי סתמא היה הכונה שיתנו גט כתב בכת"י בלא חתימות עדים כלל דזה כשר ותעשה לשטתם דע"ח לר"א אינם אלא ע"ט. משא"כ אם יצטרפו אחד יהיה מי שיהיה עכ"פ לא תעשה ס"ל אבל בשאמר כתבו ותנו מדהזכיר נמי הכתיבה ובל' רבים אמרינן ע"כ היה כונתו לגט חתום בעדים ושפיר מיבעי א"ו משמע דאף בתנו לחוד נמי סתמא הכונה על גט עם עדים ע"פ הנהוג כדאי' ל' זה בפר"ח סי' ק"ך סס"ק י"ח כ' דמסתמא לא כיון הבעל אלא לנהוג וא"כ קשה לחלוק בין תנו לשנים לתן לאחד וצ"ע. כ' הריב"ש סי' ש"ד קהל שתיקנו שכל שטר שלא יהיה מכתב ידי הסופר ויחתום בחתימתו יהא בטל אין גט אשה בכלל דבל' בני אדם נקרא גט ולא שטר ועוד דודאי לא כיונו בתקנתן לקלקלה חתום סופר בגט ב"י וד"מ:
יט
גט שנעשה בערכאות כ' הב"ש ולר"ח והראב"ד הלכה כר"ש כו' מיהו דוקא בידוע דהיה ע"מ כי בחתימות הללו אין אומרים בודאי היה ע"מ כן כ' הרשב"א דף ד' דהרי ז"ל ונראה דמש"ה קרי ליה מזויף מתוכו משום דלדידיה כתיבה לשמה בעי וחתימתו של עדים מכלל כתיבות הגט הוא דפעמים שאין כאן ע"מ וגט זה מתקיים בחותמיו וכשר אף לר"א דאמרינן כיון שמתקיים בחותמיו ובוודאי כדין נמסר בפני ב' כו' וכיון דע"ח משוו לה גט מכלל כתיבת הגט הן והילכך כיון דחתום עלה אי לא חתם לשמה מזויף מתוכו קרי לה ותדע דהא גט שחותמיו נכרים כשר לר"ש ולר"א דאמרו ע"מ כרתי בשמות מובהקין אלא כל שאין סומכין עליהם ואין מכישרין הגט ע"י חתימתן לא חשו אי חתמו לשמה אי לאו דלאו מכללו של גט הן עכ"ל אמנם הש"ג כ' בשם ריא"ז גט היוצא מת"י אשה וחתומים בו נכרים שאין דרך ישראל לקרות באותן שמות והיא אומרת בעלי מסרו לי בפ"ע ישראל אם העכו"ם החתומים מערכאות שאנו מכירין בהם שאינן מרעין עצמן בקבלת שוחד הרי זו מותרת שהדבר ידוע שלא חתמו אלו העדים אלא ביד הבעל והוא נתנו לה בכשרות ואם החותמים הדיוטות חוששין שמא קבלו שוחד וחתמו ביד האשה ואם באו עדי ישראל שהבעל מסרו בפניהן מותרת וכן בשטר שחרור עכ"ל ולפ"ר לשטת התו' דלר"א כל החתימה אינו אלא ע"ט הא ק' מה זה שתוקע עצמו ר"ש לומר אף אלו כשרים מה כשרותם הא הע"ט עם חתימתן עדיין אינה אלו תצטרך לע"מ בפנינו וא"כ תתגרש עדיף בלא חתימתן כלל א"ו משמע כדעת הש"ג אמנם באמת ל"מ הכי לא מפירש"י ד"ה אבל שמות שא"מ ואף לא מקושי' התו' ד"ה ליפלג דא"כ הלא כונתו מבוארת כדמחלק הריא"ז לא הוזכרו אלא בזמן שנעשה בהדיוט שאז צריכה לע"מ בפנינו וכן הר"ן הקשה קושי' זו משמע מכולהו דלא כותיה ואף הפ"י תמה בפסק זה ע"ש ופירש המתני' ע"כ. הוא אך על הנהוג שהערכאות מקפידן שיהא בחתימתן וקאמר בכל השטרות כשרים חוץ מג"נ אם הוא בלא חתימתן כשר בע"מ וע"י חתימתן נפסל מטעם מזויף מתוכו ור"ש מכשירו ואין חתימתן מעלה ומוריד בשמות מובהקין וע' ת"ה ס' קך"ח דחק עצמו מה מהני שמות מובהקין אף דליכא למיחש דילמא נמסר באנפייהו מ"מ הא חתמו שלא לשמה ולתי' התוס' דף ד' ליגזר חתימה אטו כתיבה וע' פ"י דף י' דחק בישוב קושי' זו ע"ד הרשב"א הנ"ל.
כ
אבל אשה שמביאה כו' תנשא בו ע' סי' קמ"ב סעיף י"ד לדעת החולקים דצריך קיום צ"ע ליישב פי' זה בהסוגיא כדהקשה הרשב"א דף ד' תוך ד"ה ולענין וכו' כ' וא"ת אכתי למאי ניחש דהא מאן דמסהיד אחתימות ידייהו וסהיד עלייהו דאינו ישראל נינהו וכו' וה"ה הכא פשיטא דהמקיימים ידעו אם הם ישראלים ותירצו כמעט לא שייך ע"ש וצ"ע וע' בהרמ' פ"ז מה"ג כנראה היה לו פי' אחר בסוגיא זו מלבד פי' זה אף דנמי פוסק כת"ק דר"ש כדכ' הה"מ:
כא
לא יטלו וכו' ע' ג"פ סי' קך"ח ס"ק ט' שרשאים ליטל שכר הרבה לילך לראות העדות בלאו הנהו טעמים שבהג"ה ועל הטעם דהעדים אסורים לישא הגרושה כתוב שם דמה"ט מהדרים אחר עדים לא כהנים וק' א"כ ליהדרו נמי אחר פנוים וע' סי' י"ב סעיף ד' כ' הב"י בשם הקונדריסיסאם ע"ח מוחזקים בשנים די משום דע"מ כרתו ובשע' מסירה יש כמה עדים גדולים ור"ל אפילו אם הע"ח כן נמי הע"מ מ"מ בלאו אינהו יש כמה גדולים וא"כ הע"ח אך דרבנן וכגון זה סמכינן אחזקה דרבא וע' סי' י"ז סעיף י"ג וא"כ אם הגרושין במקום שאין קיבוץ כגון בשעת הדחק שא"א לאסוף י' או שכולם קרובים בודאי החיוב שיהיו הע"מ מבוררים בשערות. ונשמע נמי דהע"מ א"צ להיות מזומנים לעדים והא דאיתא בחה"מ ס"ס מ' ויש מן הגאוני' שהורו שצריך לומר חתמו והעידו כו' ה"ט כדי שידעו להוציא קול וע"ש בש"ך ודלא כמו שכ' באו"ת סי' הנ"ל ס"ק ג' אבל נראה דהמרדכי ס"ל כמ"ש רשב"א ס"פ המגרש דבהא דאמרינן בשילהי ב"ב בין הוחזק כ"י בב"ד למסור נ"י בע"מ ואמרינן ש"ה דמשעת כתיבה נשתעבד ופי' הרשב"א דהתם כיון שכ' הריני חייב לך מנה שלויתי ממך בשטר זה והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיה עדים שלוה ממנו שעבד נפשה משא"כ הוחזק כת"י בב"ד לא העיד על עצמו בזה שלוה שלא על מנה שבשטר הם מעידים עכ"ל הרי דאף דהודה בב"ד שלוה כמ"ש הרשב"ם מ"מ הואיל ולא ייחדינהו לכך לא הוי ע"מ ובעינן בע"מ דיחדינהו לכך כמ"ש הרשב"א דהעמיד עליו עדי' ומסרו בפניה' כדי שיהיו עדי' אבל במסר בפני עדי' בהזדמן שהיו שם במעמד הענין אבל לא העמידם ולא יחדם בשביל כך אין אלו בגדר ע"מ ע"כ ולכל זה לא כיון הרשב"א מעולם כי הרי ז"ל דף פ"ו ד"ה ש"ה דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה כלומר דהתם משע"כ היה בדעתו למסרו לו בפני עדים ועל דעת כן למסרו בפני ב' כתבו כדי שיגבה בו ממשעבדי אבל הכא שמסרו בינו לב"ע ולא נתכוין זה אלא להודות לו בכ"י שלוה והילכך אע"פי שהחזיקו המלוה בב"ד לא עדיף בע"מ שמסרו לוה למלוה בפניהם עכ"ל מדבריו אלו לא נראה ולא נשמע כלל דמצריך בע"מ יחדנוהו להכי וזה ברור:
בית שמואל
ק״ל
א
צריך שיחתמו שני עדים. בש"ס מבואר ר"ג תיקן שיחתמו העדי' היינו לר"א דאמר ע"מ כרתי וא"צ ע"ח תיקן ר"ג עצה טובה שיחתמו העדי' דזמנין ימותו ע"מ או אזלי למ"י מ"ה תיקן שיחתמו, ולר"מ דאמר ע"ח כרתי וצריכי' לחתום ע"פ הדין תיקן ר"ג שיפרשו את שמותם כי בתחלה לא פירשו את שמותם ותיקן הוא שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות בקל, אף על גב לדידן קורעי' את הגט מיד ולא שייך טעמים הללו מ"מ לכתחלה צריכין לכתוב הגט שיה' כשר אף לר"מ כ"כ בת"ה סי' רל"ב, מיהו אכתי קשה לדידן דקורעי' את הגט מיד אחר הנתינה ל"ל שיפרשו את שמותם דהא אף לר"מ לא פורשי' את שמותם אלא ר"ג תיקן שיפרשו את שמותם כדי שיכול לקיים את החתימות ועכשיו קורעי' את הגט א"כ אף אם לא יפרשו את שמותם כשר אפילו אליבא דר"מ, והיינו טעמא של הרשב"א ורי"ו שכתבו דא"צ שיפרשו את שמות' אלא הרמב"ם והטור והמחבר כתבו דיפרשו את שמותם קשה כהנ"ל ולהרמב"ם י"ל דכתב דינו לדין דהש"ס דלא היו קורעי' את הגט גם י"ל דס"ל לר"מ צריכי' שיפרשו את שמותם ע"פ הדין אלא ר"ג תיקן שיפרשו שמותן ואת שמות אביהן כדי שיכול לקיים בקל ועכשיו באמת ס"ל דא"צ לפרוש את שמות אביהן אלא על המחבר קשה דכתב בסדר הגט דקורעי' הגט וכאן כתב דצריך לכתוב שמו ושם אביו, ועיין בתוס' ריש גיטין והרא"ש פ' השולח כתבו הא דתיקן ר"ג שיהיו חותמין לא שצריכים לחתום אלא עצה טובה היא אף על גב דתוס' כ"כ אליבא תירוץ קמא דאוקמי דאתי' כר"א דאמר ע"מ כרתי מ"מ אפי' אליבא דר"מ הדין כן, כתב הרשב"ם /הרשב"ץ/ ע"פ הדין א"צ כתב אשורית בחתימת העדי' גם כשתינוק חריף יכול לקרות כשר אפילו כשתינוק שאינו חריף א"י לקרותו:
ב
הגט פסול. אף על גב אם כתב על דבר שיכול לזייף כשר ע"פ ע"מ כמ"ש בסי' קכ"ד שאני התם דניכר שיכול לזייף אז אין סומכי' על ע"ח אבל כאן יש לחוש שמא ימלא הריוח ולא יהיה ניכר שום ריעותא:
ג
ויש חולקי' ומכשירי'. כן הוא דעת הרמב"ם וקשה על המחבר למה פסק בח"ה סימן מ"ה אם הרחיקו ב' שיטין ולא חילק בין אם ע"מ בפנינו לבין אם ליכא ע"מ ויותר קשה על הרמב"ם דס"ל אפילו בגיטין די בע"ח לבד ומ"מ פסק פ"א ה"ג אם יש ע"מ כשר ושם בפ"ז ה' מלוה פוסל ואפשר בשטרות שאני דבעינן שיהא עומד לימים רבים, ואם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כת' הב"י בשם הרמב"ם /הרשב"ץ/ דפסול דחתימ' זו יב"ש אינה בעולם א"כ ה"ל כמזויף בתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בח"ה סי' מ"ה אם חתמוהו פסולי' למילוי כשר כי בגט לא אמרי' למילוי חתמו כמ"ש בסי' ק"כ בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל:
ד
פסול. ולשיטות הרמב"ם די בע"ח לבד ואם ליכא ע"מ יש חילוק בדבר אם מוכח דהעדי' החתומי' לא קאי על גט זה אז הגט בטל אבל אם אינו מוכח כגון בשאלת שלום וכן אם שייר מקצת הגט וכתב בדף השני הוי ספק גט ואפילו לא כתב וא"ו של ושאלו מ"מ י"ל דחתימתו קאי על הגט נמי ואינו אלא ספק ומ"ש בסמוך בראש הגט וכן כולם פסול ל"ד אלא בכה"ג בטל דהא מוכח דלא חתמו על גט זה לפ"ז מ"ש בסעיף ו' אם יש כאן ע"מ כשר ואפילו אם חתמו בראש הגט ומוכח דלא חתמו על הגט מ"מ כשר צ"ל היינו בדיעבד שניתן הגט אבל לכתחלה לא דהא קי"ל דבעינן ע"מ וע"ח, נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל וניתן בע"מ אפילו לא נשאת כשר דאם לא כן לא שייך לומר כשר וכן כתוב בפרישה סימן קל"ג וכן משמע בהג"ה סעי' ח' אלא בד"מ ס"ס זה כתב בשם הג"א אם כתב הסופר ועד חתם אפי' אם נמסר לפני עדים וניתן הגט לא תנשא ועיין ס"ס מ"ש, לפ"ז נראה אם אין מוכח בגט מי הוא המגרש כגון דיש כאן שני יב"ש וע"מ מעידי' מי הוא המגרש כשר הגט אפילו לא נשאת דהא ר"מ ס"ל ע"ח כרתי הוא ס"ל דבעינן שיהא מוכח בתוך הגט מי הוא המגרש ושני דיני' אלו תלי' זה בזה ולדידן אם ניתן הגט בלא ע"ח כשר וכן הוא כשאין מוכח בתוכו ולא כתשובת ש"י סי' ל"ו דפסק דלא תנשא בו אלא אם נשאת לא תצא כמשמעות הג"א:
ה
או מאחריו. היינו הגט שסיים בדף זה והעדי' חתומי' מאחוריו דאם קצת מגט מאחוריו והעדים חתומים שם היינו הדין מ"ש בסעיף ז' והט"ז פוסל בכה"ג אלא דוקא אם מקצת הגט בדף שאצלו ועדים חתומים עליו כשר דאכתי העדי' חתומי' בתוכו אבל אם מקצת גט מלאחריו ועדי' חתומי' פסול ועיין ברש"י ותוספות ר"פ ג"פ:
ו
כשר. משום דנראה לפנינו דאין כאן ע"ח וע"כ צריך להביא ע"מ ודומה לכתב ע"ג דבר שיכול לזייף:
ז
שמא שני גיטין היו כו'. אבל אם ניכר שלא נחתך לא חיישינן שמא התחיל לכתוב לשם פלוני וסיים לשם אחר כיון דאין ריעותא לפנינו אין חוששין לזה ש"ס ומ"ש בהג"ה מיהו וכו' כ"כ המגיד דאם יש עדים שלא נעשה זיוף ומסר לה בעדי' וב"ח כתב כיון דיש עדים דלא נעשה זיוף א"צ לידע דמסר לה בעדי' ואפשר כיון דנראה כמזויף בעינן לידע דנמסר לה בעדי' אפי' לשיטות הרמב"ם דהוי כאלו אין עדי' חתומי' עליו וכ"כ בט"ז:
ח
דבק שני עורות וכו'. ה"ה אם תפר ד"מ ופסול זה אפילו אם יש כאן ע"מ דלאו משני גיטין הוא מ"מ פסול משום ספר א' כתיב ולא שני ספרי' אף על גב ספר א' אתיא לסיפור דברי' מ"מ ילפינן נמי ספר א' ולא שני ספרי' כ"כ הלבוש, וצ"ע למה לא מהני דיבוק דהא איתא במנחות דף ל"ד ר' יהודה דרש והיה לך לאות אות א' בחוץ ואות א' מבפנים מ"ה אם כתב תפילין על שני קלפי' פסול ואם דיבק אותם כשר ור' יוסי דמכשר שני קלפי' משום דלא דרש דרוש זה מ"מ נשמע דיבוק מהני אף על גב מדאורייתא בעינן אות א' וכן כתבו תוספות שם דף ל"ב ואגודה אם כתב תפילין ומזוזות על שני קלפי' ותפר אותם כשר אפילו אחר הכתיבה תפר כשר ומכ"ש אם תפר או דיבק קודם הכתיבה, ותוספות בסוטה דף י"ח לא פסלו אלא אם תפר או דיבק אחר הכתיבה, אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר וכן סבירא ליה להרמב"ם והטור כמ"ש בי"ד סי' רפ"ח, ואין להביא ראיה מדיבוק שופרות דפסול והטעם הוא משום שופר א' אמרה התורה כמ"ש בא"ח סי' תקפ"ו ש"מ דיבוק לא מהני דהא תוס' בסוטה שם כתבו שאני שופר דניכר התוס' ועיין בא"ח סימן ל"ב בב"ח וצ"ע:
ט
ואם כתב ראובן בן. אף על גב בעלמא אם חתם את עצמו ראובן בן פסול ש"ה דקאי על יעקב עד שתחת השני אבל בשני אין אומרי' דקאי יעקב עד על ראובן בן תוס' ולכאור' משמע כאן דהשני פסול אפילו אם א"י לנו אם זה הוא חתימת יעקב ולא משמע כן מסוגי' אלא מסתמא דאמרינן זה הוא חתימו' יעקב וכשר דהא חתם יעקב עד אלא דוקא כשידוע לנו שאין זה חתימות יעקב אז הוא פסול ואם חתם תחת א' ראובן ותחת השני בן יעקב עד שניהם כשירים משום ראובן קאי על יעקב עד שתחת השני והשני כשר דהא חתם את עצמו בן יעקב עד כן עולה מסוגיא וכן הוא דעת הב"י ומהרש"ל ופרישה וב"ח:
י
וכן אמר וכו'. כלו' שכתב פלוני גירש פלוני' וכותב כל נוסח הגט וכן כתב אצל כ"א, וכתב בדרישה דא"צ לכתו' כל הנוסח אלא כותב לכ"א עד ליכי ולסוף מסיים כל הנוסח אז לא הוי שתי נשים יוצאת בגט א' כיון שכתב לכ"א העיקר הגט ושאר נוסח אינו אלא תוספ' דברי' ונ"ל דין זה תלי' בדין מה שהוא תורף הגט וכל מה שהוא תורף הגט צריך לכתוב אצל כ"א ולעיל כתבתי מ"ש הרי את מותרת וכו' ג"כ התורף הגט א"כ צריך לכתוב כל הגט לכ"א, ואם כתב נוסח א' לכולן הגט בטל דהוי מדאורייתא /מדאורייתא דהוי/ שתי נשים יוצאת בגט א' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והיינו לשון המחבר וכן מפרש רש"ך מ"ש ב"ח אין מוכרח:
יא
ואם אין שם ע"מ. כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם ידוע דלא היה שם ע"מ כשר ולטעמו אזיל דס"ל אפי' אם ליכא ע"מ כשר כמ"ש בסי' קל"ג ולדע' רמ"א שם אם ליכא ע"מ פסול צ"ל דה"ק ואם אין שם ע"מ בוודאי אלא ספק הוא /אם/ היה שם ע"מ כשר הגט דאמרינן בוודאי היה ע"מ כיון דע"ח עליו ומ"ש וינתן לכ"א בע"מ היינו לכתחילה ימסור לכ"א בע"מ ואם א"י אם נמסר לפי ע"מ כשר ואמרי' מסתמא היה שם ע"מ:
יב
כל מי שתצא וכו'. הב"י מפרש ל' הרמב"ם בזה דס"ל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ואם רצונה למסור גט זה לאחרת גם אחרת מגורשת וגובה הכתוב' והדרישה והט"ז פירשו דוקא זו שתצא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת ולא אחרת אפי' אם תתן היא לאחרת, מיהו נראה אם באתה האשה והגט ביד' א"צ לשאול אותה אם חברתה נתנה לה הגט:
יג
וביום זה. כיון שכתב הזמן אצל כ"א הוי פרט ואמרי' העדי' לא קאי אלא על האחרונה ולא על הראשוני', והאי פרט היינו שהכל היה ביום אחד אפילו אינו פורט היום אלא כותבו ביום הנזכר נמי הוי פרט כ"כ ב"ח:
יד
אם נתנ' מגילה זו וכו'. היינו בדיעבד דכבר נתנהו כי שמא לא חתמו העדי' אלא על האחרון א"כ על הראשוני' ליכא ע"ח ואין מגרשין בו לכתחלה ובזה מדויק מ"ש אם נתנה היינו בדיעבד ובסמוך כתב וינתן לכתחילה:
טו
ספק מגורש'. כיון שכת' זמן לכ"א יש להסתפק שמא העדי' לא חתמו אלא על האחרון וכן אם כתב פלוני בלא וי"ו יש להסתפק כהנ"ל וכן אפילו אם כתב זמן לכ"א וכתב פלוני בלא וא"ו מ"מ אינו אלא ספק וא"י למה כתב כאן כלשון הרמב"ם ה"ז ספק מגורש' ובשאלו בשלומו כתב סתם פסול:
טז
רק האחרון. לכאורה קשה כיון שהוא ענין בפני עצמו א"כ הוי כאלו ליכא זמן באחרון ופסול ולמה מכשיר האחרון:
יז
בזמן הזה. היינו דוקא שכת' זמן א' לכולן אבל אם כתב לכ"א זמן אף על פי שכלל בתחלה כולם כיון שכותב זמן לכ"א הוי פרט כ"כ הרשב"א וכן איתא בש"ס אליבא דר"ל אף על גב די"ל לר' יוחנן דמיקל טפי וס"ל זמן א' לכלם והוי כלל וקי"ל כוותיה א"כ כשכלל כולם כאחד ואח"כ פרט וכתב זמן לכ"א הוי כלל מיהו לא מצינו מפורש כן בש"ס וי"ל אפילו לר' יוחנן הוי פרט, והנה הרשב"א חולק על הרמב"ם וס"ל לר"י אם כלל בתחלה כולם כא' תו לא מהני הפרט ולא הוי גט מיהו הר"ן והמגיד כתבו עיקר כרמב"ם ומה שהביא הרשב"א ראי' מדברי הרי"ף דלא ס"ל כהרמב"ם מדלא כתב הלכתא כר' לקיש בזה כשכלל בתחלה ואח"כ פורט יש לדחות ולומר דנכלל במ"ש הלכתא כר' יוחנן דמיקל טפי מר"ל ש"מ מה שמיקל ר"ל טפי לא פליג ר"י דאל"כ לא שייך למימר ר"י מיקל טפי ועיין ב"ח:
יח
ושם אביו. כבר כתבתי ר"ס דאין קפידא בזה ונ"מ אם יש כאן ע"מ וע"ח ולא פרשו את שמותם אפ"ה כשר וינתן הגט אבל אם לא בא על החתום לגמרי לא ינתן הגט אלא אם כבר נתן הגט כשר:
יט
יעקב עד. הא דצריך לחתו' בגט עד ולא בשאר שטרות משום הגט הכל ל' הבעל מ"ה חותם עד כלו' שהוא מעיד דהבעל אמר כל זאת לפניו לבוש י"ח:
כ
ואם טעה או שינה. אף על גב הטעות (לא) מפסיק בין שמו לבין תיבת עד מ"מ מוכח דקאי על עד וכשר, ונראה אם טעה בשמו ולא בשם אביו ג"כ כשר דהא א"צ לכתוב את שמו אם כותב בן פלוני עד וא"ל שמו הוא קודם והוא עיקר חתימתו א"כ אף בן פלוני הוא קודם לעד ולמה הוא כשר אלא ע"כ דאין חילוק בזה, אף על גב בת"ה כתב דינו כשטועה בשם אביו ולא כתב בשמו אין לדייק בשמו ס"ל דפסול דאל"כ למה לא כתב דינו בשמו כי בת"ה א"ל שהיה המעשה כך דהא השאלות בת"ה לא כתב על מעשה שהיה די"ל אף על גב דלא סידר על מעשה שהיה מ"מ תשוב' זו איתא נמי בפסקיו ושם סידר על מעשה שהיה אמרינן גם תשובה זו בת"ה היה על מעשה שהיה, ובתשו' רש"ך ס"א סי' קמ"ב כתב דוקא בשם אביו מיקל הת"ה ולא בשמו ואפשר כיון שעיקר תקנת ר"ג היה שיהיה מפרשים את שמותם מ"ה ס"ל דאין להקל בשמות' מיהו בת"ה לא כתב טעם זה אלא טעמא הוא מדתנא במתני' פ' המגרש איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר א"כ שמו ושם אביו שוה גם כתבתי בשם תוס' דתיקון ר"ג לא היה רק דרך עצה טובה מיהו למעשה אין להקל כנגדו, ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות אין פוסל בו וכשר במקום דחק ועיגון, ונראה אם אירע טעות או חק תוכות במלת עד כשר בלא דחק ועיגון כיון דכבר נגמר החתימה תו אין פסול במלת עד:
כא
או שינ'. כלומר שהעלה לאביו שם אחר, ולא משמע כן מדברי הרשב"ץ שהבאתי לעיל:
כב
ולא כתב עד פסול. משום די"ל דלא חתם את עצמו לשם עדות אבל אם חותם שמו ושם אביו כשר אז אמרי' דחתם לשם עדות כיון דפי' שמו ושם אביו ומ"ש פסול היינו לשיטות הרמב"ם כשליכא ע"מ וכן לשאר פוסקי' דס"ל כשליכא ע"מ הוא פסול אלא אם א"י אם היה ע"מ אמרינן בעלמא כשיש ע"ח אמרינן מסתמא היה ג"כ ע"מ ובזה לא אמרי' דהיה ע"מ:
כג
אלא זה בפני זה. הטע' מפורש בש"ס דגזרינן משום כולכ' שמא יאמר כולכ' חתמו ואז אם לא יחתמו כול' פסול הגט אף על גב בכולכ' נמי יש תקנה לדבר שיחתמו אח"ז כמ"ש בסי' ק"כ אפילו אם יחתמו אחר הנישואין כשר הגט מ"מ יש לחוש שמא לא יקפידו ולא יחתמו כלל אף אח"ז ועיין בהמאור ובמלחמות ה' ובר"ן פ"ק ולקולא לא אמרי' כגון שנמצא ע"א מקוים לא אמרי' בכולכם דאין חותמין אלא זה בפני זה א"כ אם נמצא כשע"א מקוים הוו כאלו היו כל החתימות מקוים כיון דחותמי' זה בפני זה אלא לקולא לא אמרי' דהוי כקיום:
כד
והג' שלא בפניה'. היינו שהזמין שני עדי' והחתים עוד א' בזה יש להקל כיון שלא הזמין אלא שני עדי' וכיון שחתמו אלו שנים כבר נגמר חתימות עידי הגט ועיין בתוס' והרא"ש פ' הזורק:
כה
לשון הכתב והכתיבה. בודאי ל' הכתב צריכי' להבין הלשון כמ"ש בסמוך אבל מ"ש שיכירו הכתיבה הקשה בכ"מ הא קי"ל אפילו אם א"י לקרות קוראי' בפניה' וחותמי' ולמה צריכי' כאן שיכירו הכתיבה ולא תירץ כלום בכ"מ מיהו י"ל באמת אם קוראי' לפניה' א"צ שיכירו הכתיבה אלא איירי דהם קוראי' בעצמם אז צריכים שיכירו הל' הכתוב והכתיב' אבל דוחק לומר דצריכי' עכ"פ לידע האותיות הכתיבה אף על גב דא"י לקרות כי לא מצינו שום ראיה לזה ודברי הרמב"ם לקוחי' מירושל' דתני' שם העדי' אין חותמי' אא"כ יודעי' לקרות והקשה מהא דתני' גט שנכתב בכתב אחד ועדים בכת' אחר וס"ד דלא ידעו כתב הגט ומ"מ כשר ואוקמי כשיודעי' הכתב אלא שחתמו בכתב אחר ש"מ אם א"י הכתב הגט אין רשאין לחתום ש"מ /צ"ל/ דאיירי דהם קוראי' בעצמם ולא כשקורי' לפניה':
כו
קוראי' בפניה'. עיין ב"י בח"ה סימן מ"ה שם כתב להרי"ף והרמב"ם איירי הסוגיא שני' קורי' בפניה' בזה מקילין בגט דרשאי לחתום את עצמם כיון דשני' קורין בפניה' אבל אם א' קורא בפניה' אין רשאין לחתום אבל בשאר שטרות אפילו אם שנים קורין בפניה' אין להקל ובחדושי רש"ך כתב להרמב"ם אפילו א' קורא בפניה' יכולי' לחתום וכתב דלא גרסי' ברמב"ם קוראי' אלא קורא בפניה' היינו א' קורא וכ"כ הטו' מיהו תוס' ורי"ו כתבו אם א' קורא לא מהני אפילו בגט וכ"פ ב"ח ועיקר:
כז
והוא שיכירו ל' הגט. הטור פסק אפי' אין מכירין הלשון אלא הקורא' מתרג' לפניה' מהני וכ"כ המגיד אלא הב"י מפרש דברי הרמב"ם שיכירו לשון הגט ואז כשיבינו לשון הגט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא משא"כ כשאינם מכירים לשון הגט וראיה מירושלמי דתניא הדייני' חותמי' אף על פי שאין יודעי' לקרות והעדי' אין חותמי' אא"כ דיודעי' לקרות וס"ל דאיירי הירושלמי כשקוראי' בפניה' דאל"כ איך יחתמו הדייני' אם אין קוראי' בפניה' אלא ע"כ דאיירי בקוראי' בפניה' ומ"מ צריכי' לידע לקרות ויש לחדות דירושלמי איירי בדייני קיום אז א"צ הדייני' לקרות השטר מה שכתוב בו כי אין מעידים על גוף השטר רק מקיימי חתימות העדי' בזה איירי הירושלמי וקאמר העדי' אין חותמים אלא אם כן דיודעי' לקרות והיינו כשאין קוראי' בפניהם והדיינים חותמים אף על פי שא"י לקרות כיון דאין צריך לידע מה שכתוב בשטר ומ"ש הרמב"ם פ"ד והוא שיודעין לשון הכת' כמ"ש בסעי' י"ד כתבתי בסמוך דשם איירי כשקוראי' בעצמם אבל אם קוראי' בפניה' י"ל אפילו א"י הלשון אלא הקורא מתרגם בפניה' נמי מהני, ועיין בש"ך ר"ס מ"ה שם פוסק בדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראי' בפניהם ומתרגם להם:
כח
רושמי' להם. דוקא בגט מקילין בזה ורושמי' להם אבל לא בשאר שטרו' כמ"ש ברמב"ם פכ"ד ה' מלוה ובפ"א הלכות גירושין כתב הרמב"ם דמקילין בגט משום תקנות עגונות הואיל חתימת העדי' בגט מדבריה' משמע דוקא כשנמסר לפני ע"מ אז מקילין ולשיטות הפוסקי' דבעינן ע"מ וע"ח אף על פי דנמסר בע"מ מ"מ אם רשמו בדבר דהוי כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין מגרשין לכתחלה אבל בדיעבד בכל מה שנרשם כשר לא יהא דלא חתמו כלל דקי"ל אם ניתן לה הגט כשר כמ"ש לעיל אלא מ"ש הטור בשם הרמ"ה אם רושמי' במיא דאברא אפי' בדיעבד פסול לכאורה קשה דהא לדעת הטור צריך למסור לפני ע"מ ואם לא היה ע"מ הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ג אם כן ע"כ איירי כאן שהיה ע"מ קשה למה בדיעבד פסול למה גרע טפי מגט שאין ע"ח כלל עליו ואפשר דגרע טפי משום דגזרי' חתימה אטו כתיבה כמ"ש בתוספות ריש גיטין עיין בת"ה סימן רל"ד, ועיין סימן קנ"ה שם מבואר במה שכותבי' הגט ואם רושמי' בו החתימות פסול דהוי כאלו לא חתמו כלל, וברמב"ם פכ"ד משמע דפי' רושמי' היינו מקרעי' בהקלף החתימות ועדים ממלאים דיו אלא קשה הא ס"ל להרמב"ם הקורע על העור הוי כתב כמ"ש בסימן קכ"ה א"כ הוי כתב ע"ג כת' וצ"ל דס"ל דמקרעי' מקצת חתימה היינו מכל אות מקצת או שמרחיבי' הקריעה והם חותמי' בו כמ"ש בתוס', ומכאן ראיה קצת לדברי הת"ה בחק תוכות אם לא נגמר האות כשר ודיו ע"ג דיו לרמב"ם אם כותב הגט כך לא הוי גט כלל ואינו פוסל לכהונה כמ"ש בפ"ג ויתבאר בסי' אח"ז והרמ"ה ס"ל דאינו גט ופוסל לכהונה לכן כתב אם רשם להם במיא דאברא או בעפצא אינו גט ופוסל לכהונה משום דהוי כדיו ע"ג דיו ולא כהב"י דמדמה לדיו ע"ג סקרא לכן הקשה על הרמ"ה מה שהקשה וליתא אלא ס"ל להרמ"ה דהוי כדיו ע"ג דיו וכן לענין שבת קי"ל דיו ע"ג דיו פטור אבל אסור ולרשב"א שהביא בסי' קל"א הוי ספק גט ונ"מ מזה להפוסקי' דס"ל ע"ח בלא ע"מ כשר אם ליכא ע"מ וע"ח חתמו בכה"ג הגט בטל אם כותב דיו ע"ג דיו אבל לדידן דבעינן ע"מ לעולם הגט אינו בטל אם נמסר לפני עדים:
כט
שלא לחתום הסופר לעד. בש"ס מבואר הטעם דחיישינן שמא יאמר הבעל לשנים אמרו לסופר ליכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומחמת כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו או שיאמר לשנים שיאמרו לסופר ליכתוב ואתם חתמו ומחמת כיסופא יאמרו לסופר שיחתום הוא אף על גב דקי"ל אומר אמרו פסול א"כ לא יכתוב הסופר אם לא שמע מהבעל מ"מ אינו פסול אלא מחמת ספק חיישינן כאן וכאן לחומרא כמ"ש באריכות בפוסקי' נשמע אומר אמרו וחתם סופר ועד אלו שני דיני' סותרי' זה את זה ואנן חיישינן בזה ובזה לחומרא, עולה מזה מי שנתן שני גיטין א' ע"י אומר אמרו וא' ע"י חתם סופר ועד ממ"נ חד מהם כשר ה"ה אם אמר לג' שיעשו כרצונם או שיכתבו ויחתמו הגט או שיאמרו לאחרי' שיחתמו ויכתבו ומת א' מאלו ג' יש תקנה הנ"ל וכשר ממ"נ מיהו בש"ס מבואר אם אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ופ' ופ' ויחתמו איכא חשש אחר שמא תשכיר עדי' ויאמרו כן בשם הבעל לפ"ז בכה"ג לא שייך ממ"נ הנ"ל ואם יתן גט א' חתם סופר ועד וא' ע"י אומר אמרו כהנ"ל י"ל שמא שניהם פסולים היינו אומר אמרו לסופר ולעדי' פסול משום שמא תשכיר העדי' וחתם סופר ועד פסול משו' אומר אמרו לסופר ויחתום ואתם חתמו דאז לא שייך שתשכיר כשר ולא שייך ממ"נ הנ"ל אלא אם גירש ע"י חתם הסופר והעד וא' ע"י אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו, והיכא דאמר לג' שיכתבו ויחתמו ומת א' מהם י"ל במקו' עיגון ודחק כשר שלא יחתמו כלל ויתנו לה לפני עדים דהא לשיטות הרי"ף והרמב"ם כשר אף לדידן כתבתי ר"ס אם ניתן הגט בלא ע"ח כשר כן הוא במקו' דחק ועיגון וכן משמע ר"ס ק"מ מ"ש הטור בשם העיטור וע"ש בב"ח, ואם שני עדים חתמו וגם הסופר לדעת הרא"ש כשר בדיעבד, ולהר"ן ס"פ התקבל אפילו לכתחלה כשר והמרדכי כמ"ש כתב דפסול וכ"כ פ' המגרש והב"י כ' היכא דא"א בגט אחר כשר, והריב"ש בתשובה סי' ר"ה פסק בחתם סופר וע"א אם נשאת לא תצא, ואם הובא גט ממקו' דמכשירי' חתום סופר ועד למקום דפוסלי' עיין תשובת רשב"א סי' אלף ק"מ, ואם העדי' אמרו לסופר שיחתו' את שמם עיין בהג"ה פ"ב, והסופר יכול להיות א' מעידי מסירה פרישה סימן קמ"א ס"ק ל"א:
ל
אפ"ה פסול. כ' הרא"ש והר"ן הלכתא כת"ק דגט פסול דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי' ואתי לסמוך עלייהו, והא דלא כתב הטעם דהוי כאלו אין עדים חתומי' על גט זה דהא החתומי' הם עכו"ם וקי"ל דצריך להיות ע"ח גם ע"מ משום מהאי טעמא אם כבר ניתן הגט כשר כמ"ש לעיל אבל מהאי טעמא דגזרינן אטו שמות שאינו מובהקי' והוי כמזויף בתוכו ופסול אפילו אם כבר ניתן ולר"ח ולראב"ד הלכה כר"ש בשמו' מובהקי' הגט כשר מיהו דוקא בידוע דהיה ע"מ כי בחתימות הללו אין אומרי' בודאי היה שם ע"מ ונ"מ מפלוגת' זו הפירוש של הסוגיא שם אם בא לפנינו גט והעדי' החתומי' עליו שמותם כשמות עכו"ם כשר לשיטות הראב"ד איירי שמות מובהקי' הם אמרינן אלו החתומי' הם כותים ומ"מ הגט כשר והיינו בע"מ, לשיטות הגאוני' כי אמרי' אלו חתומים עכו"ם הם, ולשיטות הרא"ש אמרינן החתומי' עם /הם/ ישראלי' כיון דשמותם כשמות עכו"ם לא היה חותמי' אותם אלא ודאי ישראלי' הם לפי זה נראה אף על גב המחבר יפה פסק בדין זה בידוע שהם כותי' לחומרא בשמות מובהקי' דהגט פסול מ"מ בסיפא אם גט הבא לפנינו ושמות העדי' כשמות העכו"ם יש לחוש לשיטת הראב"ד שמא עכו"ם הם, ואם ניתן בע"מ כשר ממ"נ דהא לראב"ד מבואר בש"ס דכשר ולשיטות הרא"ש דס"ל אפילו בשמות מובהקי' פסול מ"מ בכה"ג אמרינן ישראלי' הם וכשר, מיהו נ"מ דלא אמרינן בודאי היה שם ע"מ לשיטות הגאוני' והמחבר כתב תנשא בו דודאי ישראלי' הם משמע אפילו אם א"י אם היה ע"מ מכשיר היינו כשיטות הרא"ש אבל לדעת הראב"ד פסול בכה"ג דליכא ע"ח דהא עכו"ם הם וחיישינן שמא לא היה ע"מ גם הרשב"א והר"ן נראה דס"ל בפי' הסוגיא כראב"ד ונ"ל להחמיר:
לא
אינו גט. המחבר פסק כרמב"ם דפסק כרב כ' סופר וע"א חתו' גרע טפי מכת"י ומשמע דאין חילוק בין אם הסופר הוא סופר מובהק ובין אם אינו סופר מובהק והיינו לשיטות הרמב"ם דס"ל ע"ח בלא ע"מ מהני איירי בדליכא ע"מ גם ליכא ע"ח אלא כתב הסופ' וע"א חתום אינו גט כלל ואינו פסול לכהונה, מיהו הריב"ש ס"ס תי"ג כתב בשם העיטור ור"ח דסבירא ליה אפילו לרב לא גרע סופר מובהק מכת"י נ"מ לדיני ממונות כמ"ש בח"ה סימן מ"ו ולדידן דקי"ל דבעינן ע"מ וע"ח ואם ליכא ע"מ הגט בטל לא נ"מ מדין זה ממ"נ אם ליכא ע"מ אם כן אפילו אם היה שני עדי' חתומי' עליו היה גט בטל ואם איכא ע"מ אז אפילו אם ליכא ע"ח אם ניתן הגט כשר כמ"ש רס"ז אלא אם איכא ע"מ והבעל כתב הגט בכת"י י"ל דהוי כאלו היה ע"ח וכשר לכתחלה וכ"כ הב"י בקושיא הראשונה על הטור גם נ"מ לדידן אם בא גט חתו' בפנינו דקי"ל אם א"י אם היה ע"מ אמרי' מסתמא היה שם ע"מ ואם בא גט שאין בו ע"ח רק שהיא כת"י דהבעל ונשאת בו לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא היה ע"מ וראי' לזה דהא לר"מ דאתי מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת לא תצא כי בדיעבד אמרינן מסתמא הי' ע"מ וראיה לזה דהא לר"מ דאתי' מתני' כוותיה אמרינן אם הגט בכת"י דהבעל לא תצא אף על גב דליכא ע"מ ולא ע"ח כן הוא לדידן אם א"י אם היה ע"מ ונשאת בו לא תצא אבל אם כתב הסופר הגט וחתום בו ע"א תצא והיינו מה שכתב הרא"ש דנ"מ לדידן בכשרו' ע"ח לר"א כמו לר"מ אם הגט בא לפנינו וע"ש, ואם היה ע"מ ולא חתום עליו רק ע"ח נראה דהוי כאלו לא היה חתום עליו שום עד ואין כשר ליתן לכתחלה אלא אם כבר נתן הגט כשר ואם הוא כתב סופר מובהק סבירא ליה להעיטור דהוי כאלו היה כת"י דהבעל ונ"מ לדידן לא תצא ולהרמב"ם אף בדיעבד לא הוי כע"ח וישוב דברי הטור עיין בב"ח, גם יש לומר הטור ס"ל כל האמוראי' ס"פ התקבל ס"ל חתום סופר ועד פסול כמה שכתב הרא"ש פ' המגרש בשם ר"י אם כן ע"כ ס"ל כשמואל דאוקמי מתנית' שם כתב הסופר ועד איירי בכת' הסופר ולא חתם ולא כרב ורבי ירמיה דמפרשי' מתניתי' חתם הסופר, אף על גב רב אשי בפ' מ"ש דאמר עד שישמעו קולו לאפוקי אומר אמרו א"כ חתם סופר ועד כשר לפי זה יש לומר מתניתין איירי בחת' הסופר כרב ור"י ולא כשמואל מ"מ אפי' לרב אשי אין מוכרח זאת דהא י"ל דס"ל כתב הסופר ג"כ כשר מ"ה פסק לא תצא אפי' בסופר שאינו מובהק:
לב
דהעדי' אסורי' לישא. מהאי טעמא יש מהדרי' אחר עדים שאינם כהנים כי כהן בלאו הכי אסור בגרושה, ד"מ:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
כשרים. כמ"ש בסנהדרין ך"ח ב' ההיא מתנתא כו':
ב
זה כו'. וכן זא"ז כמ"ש בסה"ת לש"פ:
ג
ולא יניחו כו'. עבה"ג ובתוספתא דגיטין פ' בתרא תניא ג"כ בגיטין הרחיק את העדים מן הכתב מלא ב' שיטין פחות מכן כשר כו' מ"מ:
ד
ואם הניחו כו'. בתוספתא שם כנ"ל ובגמ' שם:
ה
וי"מ כו'. דהטעם משום שיכול לזייף וה"ה בנייר ודפתרא דכשר בעידי מסירה כמש"ל סי' קכ"ד ס"ב ול"ד שמזוייף מתוכו דפסול דהשתא יש בו פסול לח"מ שם ע"ש והראב"ד חולק עליו שם בהשגות ואמר שמא יוסיף שם תנאי וה"ל כמזויף מתוכו וא"ל דל"ד לע"ד שיכול להזדייף דשם לא חתי לסמוך אעידי חתימה דיודעין שהוא דבר שיכול להזדייף משא"כ כאן אם ימלאהו לא יהא ניכר ועלח"מ שם:
ו
ואם חתם כו'. כמש"ש בב"ב מילאוהו בקרובים כו' וכ"ש בכה"ג וכמ"ש בפ"ק דגיטין רווחא שבק כו':
ז
וטוב כו' ויש כו' גם כו' ולא כו' כ"ז חומרות יתירות וא"ל על מה לסמוך:
ח
ולא יהא א' כו'. סנהד' ך"ו ב' וכמ"ש בח"ה סימן ל"ד סכ"ה בהג"ה ועתוס' שם ד"ה החשוד כו':
ט
גם נוהגין כו'. משום דבר ולא חצי דבר וכ"כ בתומת ישרים אבל ליתא דכ"א בפ"ע הוא ועמש"ל פ"ט:
י
יתחיל כו'. עתוס' דב"ב קס"ג ב' ד"ה שיטה כו' ועח"מ סי' מ"ה סי"א:
יא
כל אלו כו'. דלא יהא אלא בלא עדים ואמרינן פ"ו א' רא"א אפי' אין כו' ואין כאן זיוף כלל ואעדים לא יסמוכו:
יב
מיהו כו' כנ"ל:
יג
דבק כו'. ממ"ש ך' ב' ותיפוק ליה דספר א' כו' ואפילו דבק פסול כמ"ש ברפ"ד דר"ה דקרן של פרה פסול משום דאית ביה גלדי וכן דבק שברי שופרות פסול ועתוס' דסוטה י"ח א' ד"ה כתבה כו' ודומה כאלו גט כו'.
יד
כתב כו'. והשמיט דין היוונים לפי שכבר נשתקע כתב יוני מהעולם כמ"ש בפ"א מה' תפילין. מ"מ:
טו
ואם כתב כו' כתי' בתרא שם:
טז
ואם כתב כו'. כקושיא דגמרא שם:
יז
ואם נמסר כו' כנ"ל:
יח
וינתן לכל כו' מתני' שם:
יט
בעידי מסירה. דלכתחלה צריך עידי מסירה לכ"ע כמ"ש בר"ס קל"ג ע"ש:
כ
ואם אין שם כו'. ע"ש ס"ד א':
כא
אבל כו' אם כו'. כצ"ל דף ל"ג ואם לא היו שם עדים כלל:
כב
וכ' וביום זה כו' כר' יוחנן שם:
כג
ואם אין כו' אם כו'. מתני' שם:
כד
ואם היתה כו' ערש"י שם ד"ה את שהעדים כו' שמח כו' וכמש"ש בגמרא מתקיף לה כו' דלמא כו' וה"נ בטופס לכ"א דאינן פסול אלא מספק:
כה
וכ"ז שכ' כו' טור וכמש"ש מתקיף כו' לאו אתמר כו' וקאי ארישא שאמר מפלוני לפלוני:
כו
כשחותם כו'. ממש"ש איש פלוני כו'. מ' דלכתחלה כותבין כולו וכן ממש"ש אי וליתכשר האי כו':
כז
י"א כולה כנ"ל סימן קנ"ח ס"כ בשם הלידה וכן כאן ואע"ג דמפסיק בן יעקב ל"ל בה ועתוס' שם ד"ה ולתכשר כו' ואור"י כו' כ"ש בכה"ג אבל ליתא דוקא במה שא"צ כלל לכותבו אף לכתחלה משא"כ כאן דלכתחלה ודאי חותמין. שם אביו כמש"ש ולתכשר האי כו'. וכנ"ל שינוי פוסל כמו בשינוי מקום הדירה וכן בעידי חתימה שלא לשמה אף לר"א כמ"ש בפ"ק משום דתקנת ר"ג היא לכתחלה וכמש"ל סי' קכ"ט סי' ע"ב וכ"כ בפסקים סימן קצ"ו ע"ש וז"ש ואין לסמוך דהוי מזויף מתוכו וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"י בשם הבעל:
כח
ויש מכשירין כו'. עתוס' שם פ"ב א' ד"ה צא כו' וכ"כ שם המרדכי אבל הרא"ש והטור לא הביאו אלא דברי ר' משולם ור"ח לבד וער"נ שם שכ' שדברי הר' אלחנן אינו אלא למ"ד דאם בטלו להגט מבוטל ומהני הגילוי דעת אף שחוזר ומגרש בו יע"ל סי' קמ"ח (ס"ע) ס"ו):
כט
והוא שיהיה כו'. כמ"ש י"א א' י"ט ב' יהא לא ידעי למקרי בדידעי ובירושלמי שם א"ר הדיינים חותמים אע"פ שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אא"כ יודעין לקרות מתני' פליגא על רב גט שכ' עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עברית כשר פתר לה כשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעין את שניהם וחתמו באיזה מהן שירצו ועמ"ש בח"מ סי' מ"ה ס"ב בהג"ה בליקוט:
ל
והוא שיכירו כו'. כנ"ל:
לא
ברוק דעבד שם עובדא:
לב
ויש כו'. כמש"ש ת"ך דרב כו'. משמע דלא ככולהו וס' ראשונה ס"ל לאפוקי דשמואל וכמש"ל סי' קכ"ה ס"ב או דרב מיקל מכולהו וע"ש בהג"ה:
לג
והן חותמין כו'. עתוס' ט' ב' ד"ה מקרעין כו' והרשב"א תי' קושית תו' על רש"י דקריעה אינו כתב וע"ל סי' קכ"ה ס"ה:
לד
יש כו' מפני כו'. דלמ"ד אומר אמרו כשר חתם סופר פסול כמש"ש ס"ו ס"ז וכ' בסה"ת והר"ן דמספקא לן אי קי"ל כר' יוסי או כשמואל ואזלינן הכא והכא לחומרא וערא"ש פ"ט ס"ו ועמש"ל סי' ק"ך ס"ד ובהג"ה שם:
לה
נתן לה כו'. בד"א כו' מתני' פ"ו א' וגמ' שם א"ר כו' ואלא אסיפא כו' ודוקא כו' הלא"ה הולד ממזר וערש"י שם ד"ה ודוקא כו' וד"ה וכן אר"י כו' וכמ"ש הרי"ף שם דמיירי בינו לבינה וכמש"ש רא"א אפי' כו'. והל' כרב ור' יוחנן ואע"ג דקי"ל חתם סופר ועד פסול וע"כ צ"ל כתב סופר שנינו וכשמואל כבר כתב בסי"ח דספיקא הוא וכ"ש לאותן הפוסקים כר' יוסי דפסול באומר אמרו:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ק״ל
א
סעיף א צריך שיחתמו שני עדים כשרים וכו' נ"ב נשאלתי ממשכיל אחת מלבוב אם יכול גר להיות עד על הגט או שדומה לחליצה דפסול גר וזה אשר השבתי לו הנה דימה ב' ענינים נפרדים דבחליצה גופה רק לדיין פסול משום דכתיב בישראל אבל לעדות על החליצה כשר אף גר וגבי גר לגט ודאי דכשר כיון דבחליצה נמי כשר ומבואר היא בתוס' פ"ק דגיטין (ד' יו"ד ע"ב) בד"ה שחתם ישראל לבסוף שכתבו די"ל דאין לחוש בזה כיון דמדאורייתא כשר דגרי אמת הן ייע"ש אך גם לדיין כשר כיון דגט לא בעי ב"ד ואף להנו"ב דס"ל דגט בעי ב"ד היינו רק מחומרא דרבנן ואני בתשובה הוכחתי דגט לא בעי ב"ד ואף בע"י שליח בעי ב"ד מ"מ הכל הוי רק דרבנן ובודאי גר כשר ואינו דומה לחליצה כלל וז"ב ופשוט ודו"ק:
ב
שם בהגה"ה ויש חולקים ומכשירים ע"י עידי מסירה נ"ב עיין ב"ש ס"ק ג' מ"ש בשם הב"י בשם הרשב"ץ וכו' ואני בעניי לא אוכל להבין דעת קדושים דמה שייך מזיוף מתוכו בזה בשלמא כגון שחתום קרובים או פסולים שפיר יש חשש שאתי למיסמך בלא עידי מסירה כיון שהאמת שהוא כת"י שחתמו ואז אפשר שיתקיים כתב ידם ולא ידעו הב"ד שהם קרובים או פסולים ויבואו לסמוך עליהם בלא עידי מסירה אבל הכא שטעה וחתם יוסף בן שמעון והחתימה הזאת אינה בעולם כלל ואף שאפשר שיש עוד יב"ש מ"מ זה אינו כת"י וא"נ בוודאי לא תוכל זאת החתימה להתקיים כלל והאיך שייך מזיוף מתוכו כלל והא א"א למיסמך עליו כלל וא"א כלל להתקיים א"כ כיון שיש עידים אחרים חתומים בו מ"ט לא יהי' הגט כשר הא אין כאן חשש טעות ושקר כלל וליכא למימר דחיישינן שמא יטעו העידים לומר שמכירים חתימה זו שהיא יב"ש אף שבאמת אינו כן דאם ניחוש לטעות א"כ האיך אנו סומכים על כל עידי קיום ניחוש שמא טעו א"ו דאין זה חשש כלל דמה"ת יטעו וא"כ אין כאן תו חשש טעות ולמה יופסל הגט וצ"ע לדעתי בזה ודוק:
ג
באותו סעיף בהג"ה גם נוהגין ליקח עדי חתימה לעידי מסירה וכו' נ"ב הנה אם עשה הבעל שליח לגרש את אשתו כדין וגרשה בע"מ לבד דבדיעבד כשר הגט וכיוצא בזה בשאר קפידות דהוי רק לכתחלה ובדיעבד כשר אם יש קפידא לומר דבטל השליחות או לא עיין במה"ת שלי מ"ש בזה באריכות בעזה"י ועיין בחידושי לש"ס פסחים ד' פ"ח בשנת תרמ"ו מ"ש שם לראי' דבטל השליחות ייע"ש ודו"ק:
ד
סעיף ד' חתמו בראש הגט נ"ב ע' בב"י וח"מ סקי"ב שהביא דברי הרמב"ן ובב"י מבואר יותר לשונו ואין הבנה לדבריו ועמ"ש ביאורו בעזה"י בחיבורי לנדרים נ"ז בהשמטות בתשובתי לק' לינטעוויטץ שם ביארתי כוונת הרמב"ם ע"נ גם בדין אומר אמרו במהדורא ג' על חו"מ סי' רמ"ג בתשובה לק' ראהטין שם בארנו דהיינו דוקא באומר לכתוב אבל לשאר דברים לא נחשב מילי ע"ש ודו"ק:
ה
סעיף י"ג עידי הגט אין חותמין וכו' נ"ב עיין מ"ש בסוגיא דגיטין ד' יו"ד בסוגיא דמצת כותי בחבורי באו"ח הל' פסח סימן ת"ס בחלק הנרשם ק"ב בפתיחת הספר ייע"ש ד' ק"ו מ"ש בזה בעזה"י בביאור הסוגיא ובדין היוצא משם ייע"ש ודו"ק:
ו
שם אין עידי הגט כו' נ"ב עיין ב"ש ס"ק ק"ג מה שנתן טעם דלמה לא סגי בקיום חתימת עד אחד דלקולא לא מהני זה ונלפענ"ד יש ליתן טעם יותר נכון ע"פ הא דאיתא בגיטין דף י"א דגיטי נשים כשר ביש עליו עד כותי אם חתם ישראל לבסוף משום דאי לאו דכותי חבר לא הוי מחתים לי' מקמי' והקשו בתוספת ובחדושי הרשב"א הא כל השטר יתקיים אפומא דחד ישראל ומתרץ הרשב"א דמיירי באחזיק ע"כ בא הוי רק גלוי מלתא בעלמא עיי"ש וזה שייך לענין כותי אבל לענין חשש זיוף אין שייך כאן שום סברא ותו אף דמוכח דגם חתימת העד השני אמת דאין חותמין אלא זה בפני זה מ"מ אין רשאין לסמוך כלל דכל השטר יתקיים אפומא דחד ואף לפי מה שהעתיק המחבר והרמב"ם ביו"ד סי' רס"ז הדין שיש עליו עד כותי ולא כתב דמיירי באחזיק משמע דס"ל אף בלא אחזיק מהני וצריך לומר דס"ל כתירץ התוספת שם משום שמן התורה כותי כשר לעדות כו' נמי ניחא דהא המחבר והרמב"ם והתוספת והרא"ש הסכימו דכתב סופר ועד מן התורה אינו גט ואם נאמר שחתימת השני מזויף אז הגט בטל מן התורה וא"כ אם נסמוך על השני שנתקיימה חתימתו כל השטר נפיק אפומא דחד ע"כ צריך שתתקיים חתימת השני ג"כ והטור דס"ל דכתב סופר ועד רק מדרבנן פסול הא דלא מהני לדידי' קיום חתימת עד אחד אף דמן התורה כשר בעד אחד צ"ל דלא ס"ל כתירץ התוספות רק כדעת הרשב"א דדוקא באחזיק דהוי רק גלוי מלתא בעלמא אבל בלא"ה אף שכותי כשר מן התורה מ"מ לא מהני כיון דנפק אפומא דחד ומזה ראי' שהטור ס"ל כדעת הרשב"א ויש נ"מ לדין המבואר שם ביו"ד לענין צדיקי' כו' וגם לפי טעם של הב"ש שלקולא לא מהני סברא זו נמי צריך לומר החילוק בין עד כותי לנדון דידן כהנ"ל או כתוס' או כרשב"א דאל"כ קשה עליו שהרי בעד כותי מהני אף לקולא שם וע"כ צריך לומר החילוק כנ"ל ויש תימה על הב"ש למה כתב טעם מלבו הא בל"ז פשוט הטעם דלא מהני כיון דכל השטר נפיק אפומא דחד והנה בדברי הרשב"א שהביא בד"מ שכתב דאף שנתקיים חתימת אחד לגמרי וגם יש לעד אחד מעיד שהוא חתימת השני אעפ"כ לא מהני שם שפיר צריך לומר הטעם של הב"ש דשם לא הוי נפיק כל השטר אפומא דחד שהרי יש עוד עד אחד מעיד נמי על חתימת השני ומבואר בח"מ סימן מ"ו שבכה"ג אם הי' העד שנתקיימה חתימת ידו ממקום אחר אם הי' הוא מעיד לפנינו בצירוף אחד שהוא חתימת יד השני מהני ולמה כאן באין עד החתום לפנינו למה לא יחשב עכ"פ העד אחד להצטרף עם אחר כיון דאין חותמין אלא זה בפני זה צריך לומר החילוק של הב"ש דלקולא לא אמרינן סברא זו וכמו שכתבתי החילוק בין זה ליש עליו עד כותי אבל בדין של הב"ש שאין שום א' מעיד על חתימת השני לא הי' צריך הב"ש לזה הטעם רק כהנ"ל דכל השטר נפיק אפומא דחד וגם תימה על הב"ש למה לא כתב רבותא יותר שאפילו יש עד אחד מעיד על חתימת השני לא מהני וצ"ע:
ז
באותו סעיף עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה כולי עיין בב"ש מ"ש עד אלא לקולא לא אמרינן דהוי כקיום דבריו תמוהין דאף אם הוי כקיום לא מהני דהרי מתקיים כל השטר אפומא דחד ונפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד ועיין בתוספת פ"ק דגיטין גבי אם לאו דכותי חבר הוי לא הוי מחתים מקמי' ושהקשו כן ותרצו שם דאין לחוש הואיל וכותי כשר מן התורה וזה התם אכל כאן גבי חשש זיוף דאם הוי ידענו שהוא מזויוף הוי פסול מן התורה ודאי לא מהני וש"ס מפורש הוא בשנים החתומין על השטר ומת אחד מהם כו' ומבואר בכל הפוסקים ובחו"מ סימן מ"ו דלא יכול השני להעיד עליו דהוי נכי ריבעא אפומא דחד הרי אף דקיום שטרות דרבנן אמרינן כן ובע"כ הטעם כיון דאם הוי מזויף הוי פסול מן התורה משא"כ בכותי אף אם לאו חבר הוי הוא כשר מן התורה מיהו אפשר לומר ולתרץ דברי הב"ש דדוקא התם להעיד בהדיא על חתימת השני והדבר מתקיים ע"י עדותו ממש זה פסול אף בדרבנן דכל כה"ג מן התורה לא נחשב עדות כלל לכך אף בקיום שטרות דרבנן כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון ולא הוי קיום אכל כאן דלא הוי ע"פ עדות האחד רק כיון שידענו שהוי חתימתו שוב אמרינן אנן דאנן סהדי דשוב לא הוי חתם אם לא הי' השני עמו זה לא יקרא באמת נפיק אפומא נכי ריבעא דממונא כו' רק דגבי כותי הקשו התוספת שפיר דאם הוי חשש דאורייתא אז כה"ג אף דלא הוי מפיו רק מכח אנן סהדי ג"כ לא מהני עדות כזה דרבנן פסלוהו אטו היכי שיהי' העדות מפיו ממש ולכך מדרבנן אף כה"ג נחשב נפיק נכי ריבעא כו' ואהא תרצו כיון דכותי מדאורייתא כשר רק חשש דרבנן הוי שוב בדרבנן אזלינן לקולא ולא נחשב נכי ריבעא דאף בשל תורה הוי רק דרבנן לכך בדרבנן הקילו א"כ ה"נ בקיום שטרות דהוי דרבנן כיון דמן התורה לא חיישינן לזיוף רק מדרבנן חיישינן לכך שוב לא נחשב בזה נפיק נבי ריבעא כיון דלא הוי מפיו רק מכח אנן סהדי ולכך נתן הב"ש טעם אחר מכח דלקולא לא הוי כקיום מיהו אכתי צ"ע בזה מי דחקו לכך:
ח
סעיף יג עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה נ"ב הנה גרסינן בש"ס פ"ק דגיטין די"א דקאמרינן שם כגון דחתום ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוי לא הוה מחתים לי' מקמי' וע' בתוס' שם דהקשו דנפיק נכי רבעא דממונא אפומי דחד תרצו כיון דהוי מדרבנן אין לחוש וע' בחיבורי לאו"ח הנרשם קי"ט בסקט"ז בחידושי לפ"ב ד"ה שם הארכתי קצת בזה בעזה"י ושם הראיתי דמן הירושלמי רפ"ב דר"ה מוכח להיפוך גם הקשיתי עליו מן הש"ס דילן ע"ש בעזה"י ודוק:
ט
סעיף ט"ז ואם אינם יודעים לחתום וכו' נ"ב הנה אם מהני לרשום לעצמן אחרים האותיות כזה ?ר והם ימלאו החלל עיימ"ש בזה בתשובה לק"ק יאנווי קנה מקומה בהשמטות לנדרי זריזין ייע"ש דרך אגב בהשמטות חלק ב' דף עיין ודו"ק ועיין ב"ש ס"ק כ"ח מ"ש קשה לדעת הטור דס"ל עידי מסירה כרתי וכו' ליישב ואפשר דגזרינן כתיבה אטו חתימה ייע"ש ולפענ"ד לכאורה דבריו צ"ע קצת שבל"ז נמי ניחא דהא כיון שהחתימות הוי כאלו לא נחתם כלל א"כ צריך שיהי' עידי מסירה דוקא לפנינו כמו אם לא נחתם בעדים כלל וכמו שדימה הב"ש גופו לאין עליו עדים כלל א"כ כיון שצריך מן הדין שיהי' עידי מסירה לפנינו א"כ תו הוי חשש דלמא אתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה שלא ידעו שרשמו להם החתימות מקודם ויסברו שהוי כמו כל החתימות בכשרות ואתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה ובאמת החתימות פסולין לגמרי והוי כאלו לא הי' כלל וצריך שיהי' עידי מסירה לפנינו וא"כ הוי מזויף מתוכו ודמי לחתמו בו קרובים ופסולין שפסול אף בעדי מסירה דלמא אתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה ופסול אף בעידי מסירה כן נמי הכא ולא ידעתי למה הוצרך לטעם דגזרינן כתיבה אטו חתימה וצ"ע:
י
סכ"א לא יטלו עידי גט שכר יותר נ"ב עיין בחיבורי לנשים נ"ז דל"ח שם היתר להרבנים ליטול שכר וביותר כתבתי שם בהשמטות ל"ק באטישאן ע"ש ודוק:
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
סעיף כ"א (שכר יותר) הנותנים לפעמים גט בצנעה מאיזה צד שיהי'. והעדים נוטלים שכר ודאי נראה שנאמנים העדים לומר שכבר ניתן להם שכר משלם בין שתותר האשה על ידיהם בין שלא תותר. ובין כך ובין כך לא יטלו עוד פ"א מזה. כי אין לפסול עדים על ידי נגיעה עד שידוע שכן הוא. ואין חוששין שמא יש נגיעה. ובזה הרי גם אומדנא ליכא שיש בזה נגיעה ומסתמא כדי שלא יהי' פסול בהגט הי' כפי מאמרם. שהי' השכר שוה בין כך ובין כך אך צריך חקירה בזה. ואם אומרים העדים שהם מצפים לתשלום שכר עוד על ידי מה שיתברר שעדותן מועיל. אין בזה משום חוזר ומגיד ממה שהעידו תחלה על הנתינה ולא אמרו אז אם מצפים עוד לתשלום גמול. וכן הוא אודות השליח. שהוא צריך להעיד על עצמו בבד"צ ששכרו שוה בין שיועיל שליחותו או לא. ושכבר קיבל לידו מה שפסקו לו. וכבר כתבתי במק"א. אודות גביות עדות הנכתבים בבד"צ שלכך הונהג שהשכר שוה מכל גביות עדות בין שהוא על סך מרובה או על סך מועט כדי שלא יהי' בזה נגיעה וכן אין להם גרעון או תוספות על ידי שמועיל הגביות עדות או שאינו מועיל. וכל שאינם מצפים לתשלום שכר על ידי שמועיל ובשעת כתיבה הדבר שוה לפניהם גם אם אחר כך ניתן להם מתנה על ידי שהועיל גביות עדות שלהם מצד נדיבות. אין בזה נגיעה. ולא שייך בזה מעין שוחד מאוחר כיון שלא הי' הטייה בזה בשיקול הדעת. ולהסרת נגיעה די בהיסח הדעת ובשומות מטלטלין או קרקעות נהוג ליתן כפי הסכום של הנישום גם כן אין בזה חשש פתחון פה על הבד"צ כיון שהם אינם המעריכים השווי רק שלשה בקיאים אומרים לפניהם כן או שלוחם והחשש הוא רק להיפך שלהעוסק להביא לשומא הרי ודאי ניחא ליה שיושם בפחות ביותר כידוע והבא להרהר אחר הבד"צ לומר צד נגיעה בזה אין לו מקום לומר כן. רק שנישום בפחות מזה ואומרים שנישום ביותר שיטלו יותר מכפי סכום הנשום. והרי העדתם בהשומא היא רק לטובת זה שהביא להשומא. וממילא אין פתחון פה נגיעה כלל. ואין חוששים לנגיעה בלי רגליים בדבר כידוע. ובפרט שאין חשדא כל כך על בד"צ כמו שאמרו חז"ל לגבי לישא שחלצה לפניו. ובפרט שהוא מלתא דעבידא לגלויי תמיד. וכמו שכתבתי במק"א בזה. אודות השליח שנוהגים לסמוך עליו שאומר כך אמרו. שלשה בקיאים בשומא. שהוא מצד מלתא דעבידא לגלויי ולזה כותבים בשומות סימנים על המטלטלין וכותבים יום השומא. שעל ידי זה היא מלתא דעבידא לגלויי ביותר ולגבי השליח אין חשש נגיעה כי נותנים לו שכר הליכתו בשוה. ובשעת הפרעון הוא עביד לגלויי בנקל תיכף ומרתת לפני בדה"צ כי גם כן אין חשש חשדא עליו רק שיאמר בפחות והוא נגד טובת הנאה של שכר הבדה"צ ועדיף ממה שאמרו חז"ל גבי קיום שטרות שסופרים על דיינים מרתתי לפניהם. ובכתיבת פסק דין אין נגיעה כיון שהפסק דין גופיה כבר נקבע קודם התחלת הכתיבה. ואפשר שלא יכתב כלל פסק דין ושכר כתיבה ניתן רק להכותב לבד ושני הדיינים החותמים זולתו אין על הם צד פתחון פה נגיעה על ידי שכר של הכותב ובמקום שנהגו ליתן גם כן שכר חתימה נהוג שהכותב נותן משלו להם עבור החתימה ואין נגיעה בזה כי אין הכותב מוסיף או מגרע על ידי שמועיל השטר ביותר. רק נותן בשוה עבור הטרחא ועל פי רוב נוטלין גם צד השני פסק דין תיכף או אחר כך. גם שהפסק דין נגד זכותם. מכל מקום על פי רוב יש לצד שני גם כן תועלת בזה. גם מצד שהשכר גם להכותב ניתן אחר גמר כתיבתו. ואין אז שנוי על ידי תוספות השכר לגבי מה שכתב כבר. ושכר שהי' מצפה עבור כתיבתו לא הי' בזה נגיעה ברורה כיון שאמרו חז"ל סהדי שיקרא אאגרייהו זילי. ויכול להיות שעל ידי שיכתוב בשקר לחליפתו יופחת שכרו. ושארי כתבים ככתבים בידאי לפני שני הצדדים. וגם שהלוה לבדו נותן שכר ולפעמים הכותב לבדו הוא העד כידוע. על כל זה כיון שנכתב לפניו אין בזה חשש נטיה מהנכון. וכתבים הנכתבים אחרי נשואים שנכתבים לפעמים רק לצד אחד כגון תוספות כתובה ואין כותבים יותר. גם כן אין בזה חשש כיון שהעדים אינם הכותבים. והשכר גם כן אחר כך וכנ"ל והוא ג"כ מלתא דעבידא לגלויי על פי תנאים ראשונים כידוע. כן יש לומר בזה לזכות היטב. ואין בזה דררא דאיסורא בלאו הכי. כי הכותבין והחותמים כיון שהם יודעים שאין בהם דררא דשקר. גם אם היו נוגעים ודאין אין בעדותן איסור. והבד"צ הפוסקים על ידי שטר זה אחר כך אין להם להטיל חשש נגיעה על העדים עד שיבורר נגיעה ודאיית והרי לפעמים שכר הכתיבה וחתימה נותנים שני הצדדים יחד בכלל מעות שנהוג ליתן בשעת חופה. ואין מצוי כלל הכחשה נגד כתבים אלו ומלבד כל זה המנהג בכתבים על פי תקנות מנהיגים שקבעו כן לדורות וזה מועיל כמבואר בש"ע הק':
היום עסקנו אודות גט פטורין על ידי שליח. והשליח אמר שמצפה עוד לקבל שכר ותחלה לא קיבל רק מעט. והי' מקום לפסול השליחות על ידי זה כי הי' גם כן עד על המסירה שלא ראה רק אחד בלתו. וגם צריך להעיד על השליחות. אך בלאו הכי נפסלה מסירת הגט ההיא מצד שלא קראו הגט לא תחלה ולא אחר כך (רק אחר כך הראתה האשה הגט בבד"צ ויש מקום לומר שעידי חתימה כרת ומכל מקום יש פלוגתא) ולא הי' רק שליח אחד ועד אחד על המסירה. ויש ספק ספיקא דפלוגתא לפסול הגט וכמ"ש במק"א. ומלבד זה גם השליח ודעמיה מסופקים אולי לא הסיר השליח ידו מהגט עד אחר שתפסתו האשה בידה ותחלה הגיע הגט באזלי לידה קידם שקפצה ידה. וידי השליח תפסו אז בהגט ולמסקנת הב"ש ז"ל הגט בטל לכ"ע כשקפצה קודם שהסיר ידו. ואם כן אין עידי מסירה כלל כיון שלא ראו מסירה המועלת. ואין זה כמו חסרון קריאה בתחלה ובסוף שהיא ספק מגורשת. כי שם ראו מסירה שאפשר שתברר למפרע שמועלת. מה שאין כן מסירה מסופקת כנ"ל. שא"א שתוכשר ודאי והרי זה כאלו לא ראו שום מסירה. כן כתבתי אל מו"ח נ"י לפום רהיטא. וכן אל המגרש ולבני עירו. וכעת אני מסופק כי כמו בספק קרוב לה הוה ליה ספק גירושין גם שאין עומד להתברר להכשיר כיון שראו מסירה מסופקת הוה ליה ספק גט וכן הוא בזה באולי. ויש לחשוש שמא מכל מקום היתה מסירה מועלת כי תפסה אחר שהסיר ידו. וגם שאינה יודעים בכשרות המסירה ואין עומד להתברר בסגנון עדות. מכל מקום הוה ליה ספק ולא עיינתי כעת כלל בזה. אך הרי בספק קרוב לה כתב הב"ש ז"ל סתם להלכה שכשהעדים אין אומרים ודאי קרוב לה וודאי אינו כלום. וכל שכן בזה שמסופקים שלא ראו כלל סגנון פעולה שהיתה באופן מועיל ואין לנו לחשוש שמא ראו עוד פעולה אחר כך בלי אגדו בידו ושכחו. והי' ג"כ ספק שהגט הונח על מדרון בבגדה ואחר כך תפסתה בידה ולולי שמיהרה לתפוס בידה הי' הגט נופל לארץ מהמדרון ועמדה שלא בחצרה. ואולי על ידי זה הוה ליה כטלו מעל גבי קרקע שסופו לנוח שם וצל"ע ואולי יש לומר בזה חזקה שלא הסיר ידו אחר שהגיע הגט לבגדה. וחזקה שלא תפסתה הגט עד אחר שהי' הגט עומד ליפול מהבגד כי אמרו השליח והעד שיותר נוטה שהי' הגט נופל מהמדרון לולי מה שתפסתו בידה מיד אחר שהגיע לבגדה. גם יש ספק ספיקא להחמיר אולי קודם שקפצה בידה אחר שהגיע לידה היתה יד השליח בהגט שיכול לנתקו. ואולי על כל פנים הי' עומד הגט ליפול מהבגד בין הסרת ידו לתפיסתה בידה והוה ליה תפיסתה כנוטלת מעל גבי קרקע. ולספק א' מסייע חזקה משני הצדדים בין מצד שכמו שהי' ביד השליח כן לא זזה ידו עוד אחר תפיסתה. בין מצד תפיסתה שלא קפצה תיכף עד אחר שהי' בידה עם ידו השליח קודם הקפיצה ולספק שני יש ג"כ חזקה שלא תפסתה מהבגד עד שהונח באופן שיפול משם וצלע"ע היטב:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
צריך שיחתמו שני עדים. עב"ש סק"א שכ' וז"ל עיין בתו' ריש גיטין והרא"ש פ' השולח כתבו הא דתיקן ר"ג שיהיו חותמים לא שצריכים לחתום אלא עצה טובה כו' עכ"ל ועיין ביש"ש פ' השולח סימן מ"א שכ' וז"ל ולדינא נראה בלא ע"ח אין להכשיר הגט לכתחילה שהוא נגד התקנה דא"א לפרש שאינה אלא עצה טובה מדנקיט במתני' גבי אינך תקנות משמע דהוא נמי תקנה ובגמ' אי' להדי' תקינו רבנן משמע דתקנה היא. ואף הא"ז שכ' להכשיר בלא ע"מ כאשר הבאתי פ"ק סימן י' היינו דוקא דיעבד כו' ועוד אומר מאחר דנהגו כ"ע לחתום עדים אם יתנו בלא עדים אין לך לעז גדול מזה כו' וא"כ כל זמן שלא נשאת ואין לחוש לעיגון ראוי שיכתבו גט אחר ודוקא שנתנו הגט מאחר שנתגרשה בו מדאוריי' הוא שראוי לחוש לעיגון ותנשא בו אבל כל זמן שלא נותן אפי' יש לחוש לעיגון אין ראוי ליתן לכתחלה נגד התקנה ואיכא למיחש ללעז ומאחר שג"כ לר"מ פסול מדאוריי' הנראה בעיני כתבתי עכ"ל ועיין בס' ב"מ שהביאו והאריך בזה ועמ"ש לקמן סי"ח ס"ק י"א:
ב
שלא יהיה קרוב. עיין בס' ישועות יעקב סק"ג שכ' טוב טעם לזה משום דדעת כמה פוסקים דכתב סופר ועד כשר בדיעבד עכ"פ א"כ הסופר נחשב כעד והוי כמו נמצא אחד מהן קרוב או פסול ע' בח"מ סי' מ"ה סי"ב בהגה ובזה מסולק קושיית מהרי"ק (ע' בד"מ ס"ס זה) מהא דהבעל עצמו נותב את גיטו דידוע דבעל דבר שאינו בגדר העדות אינו פוסל שאר עדים כו' ע"ש (ומ"מ בדיעבד אין מקום לפסול מחמת זה כמובן ולקמן ס"ס קנ"ד בסדר הגט כ' הוא עצמו ז"ל כן בהדיא ע"ש) וע' בס"ק שאח"ז:
ג
קרובים לסופר וכולם כו'. ע' לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג סעיף ד' דשם לא הקפיד גם לכתחילה רק באם נוטל הסופר או הרב המסדר יותר משכר בטילה והוא בב"י סימן זה בשם הקונדרס וגם ע"ז חולק הב"י. ועיין בתשו' ברית אברהם סי' ק"ד שכ' דהיכ' דלא אפשר מחשש מיתה ועיגון אין להקפיד גם לכתחילה על חשש כזה ובפרט אם הסופר אינו נוטל שום שכר כו' ומכ"ש היכא דידעו הב"ד בעצמם שהסופר כותב לשמו כו' ע"ש עוד בתשובת הגאון מצילץ שהועתק בס"ס ק"ה שם וע' בס"ק הקודם:
ד
יתחיל בראש שיטה. עיין בתשו' עה"ג סי' כ"ד אודות אחד מעדי הגט שמו יוסף התחיל לחתום וכתב אות י' משמו ודילג אות ו' והתחיל לכתוב אות ס' וכתב חצי עיגול מן הס' וציוו עליו לכתוב באותה הרחקה שבראש השיטה אות י' ומן היוד אשר כבר נעשה יעשה ויו ויגמור הסמ"ך וגמר חתימתו והנה קצת מפקפקים על גט הזה מחמת ב' דברים א' דהוי כמו נכתב הגט שלא כסדר וב' כיון שהרחיק העד כמלא יוד מן השרטוט שבצד ימין. והוא ז"ל השיב דאין בגט זה שום פקפוק דמטעם שלא כסדר אין בזה שום קפידא אפילו בכתיבת תורף הגט ולא מצינו דצריך דוקא כסדרן כ"א בתפילין ומזוזות ודבר זה א"צ ראי' כלל (וכ"כ הב"ש לעיל סי' קכ"ה ס"ק י"א ע"ש עוד) ואעפ"כ לסתום פי המוציא לעז אביא ראי' ממ"ש הפוסקים (בסימן קכ"ה סי"ט) שאם קיים בגט מה שכ' ב"ח אפילו מתורף הגט כבר רק דעכשיו נהגו כו' ומצד שהעד הרחיק מן שרטוט בצד ימין מלא אות יוד ג"כ אין חשש ויש ללמוד ק"ו מהא שאם חתם העד השני תחילה (המבואר בהגה דסעיף הקודם) ע"כ כל המפקפק בגט הזה אינו אלא טועה ע"ש):
ה
שאלו בשלומה פסול. עב"ש סק"ד באמצע הדבר שכ' נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל וניתן בע"מ אפילו לא נשאת כשר דאל"כ ל"ש לומר כשר כו' ואינו מובן מה צריך ללמוד זה מכאן הא מפורש כן בש"ע סימן קל"ג ס"א וכן תמה עליו בס' ב"מ. ועמ"ש לעיל בק"א. ומ"ש עוד לפ"ז נראה אם אין מוכח בגט מי הוא המגרש כו' עד ולא כתשו' ש"י סימן ל"ו כו' עמ"ש בזה בסימן קל"ו ס"ו ס"ק וי"ו:
ו
דבק שני עורות. עבה"ט ועיין בס' ביאור מרדכי מהגאון מהר"מ בנעט זצ"ל הלכות מזוזה שתמה על הב"ש וכתב שדבריו תמוהים הרבה ע"ש. גם בס' בית מאיר תמה על הב"ש בזה ומסיים דיפה פסק הרמ"א ז"ל דפסול מספק. ובזה אפשר ליישב קצת המנהג שלא לכתוב גט על נייר כדמשמע מת' מהרמ"ל סימן ק"א והח"מ סי' קכ"ד סק"ו כתב וכי גרע פפי"ר מעלה של זית ולהספק הנ"ל דאפילו דיבק קודם הכתיבה נמי אפשר דפסול ניחא דאין דומה לעלה שמחובר מתחילת ברייתו משא"כ פפי"ר שנעשה מחובר ע"י אדם מדברי' הנפרדים והגם דבאמת אין בזה חשש לפסול כמבואר בגיטין י"ט ע"ב נתן לה נייר וע"כ לחלק מפני שממש פני' חדשות בא לכאן שפיר חשיב מחובר מתחילת ברייתו מ"מ קצת טעם הוא להסמיך לו לכתחילה עכ"ל (עמ"ש לעיל סי' קכ"ד ס"ק ז') יע' בתשר ח"ס חא"ח סימן ה' מ"ש בזה:
ז
או שינה בו כ' הב"ש כלומר שהעלה לאביו שם אחר ולא משמע כן מדברי הרשב"ץ שהבאתי לעיל עכ"ל. וע"ל בס"ק ג' באם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו הי' שמו רלזבן כו' ע"ש. ועיין בס' ב"מ שכ' עליו ילע"ד מעולם לא כיוונו התה"ד ורמ"א לשונ' כזו כו' ובזה בודאי פסול דמזדייף מתוכו הוא אלא שנידונו לשונ' לאותיו' דאינם יכולים להקרא כלל בשם אחר שאינו אלא כחסרון דכשר אבל עובד' דהרשב"ץ מזוייף מתוכו הוה עכ"ל. ועמ"ש לעיל סימן קכ"ט ס"ק י"ח:
ח
שינה בו. עבה"ט מ"ש ובכל אלו דאין טעות פוסל ה"ה חק תוכות כו' ועיין בס' רביד הזהב פ' תצא מה שתמה על תשובת מהרי"ט צהלין סימן צ' בזה ועיין בנ"צ מ"ש בזה ועמ"ש לעיל סימן קכ"ה ס"ק י"ג:
ט
כתיבה תמה. עיין בס' ג"פ לעיל סימן קכ"ו סק"ט שכ' דכן מבואר בס' תומת ישרים סימן ק"ה וכ"כ בשה"ג שאצל המרדכי דף תרט"ו וע' תשו' הרשב"ץ שהביא מב"י ר"ס זה. וראיתי גט א' ששלחו מצפת לפה ירושלים תב"ב והיו עדיו בכתבי פרובינצל (הוא מה שקורין רש"י כתב כ"כ הוא ז"ל שם סק"ד) ושמעתי שכן נוהגים לכתחיל' ואפשר שטעמם שאם באולי תצטרך האשה לקיים הגט שימצאו קיום לחתימות העדי' בנקל כיון שרגילים לחתום כן בשאר שטרות משא"כ אם יחתמו בכתב אשורי בדוחק ימצאו קיום עכ"ל. גם בס' זכור לאברהם ח"ג דף קי"ט כתב דבאיזמיר חותמין בכתב פרובינצל אך כתיבה תמה מבלי דבוק ומחק וטשטוש כמו בגט ע"ש ועב"פ סוף סק"א שכ' בשם הרשב"ם (צ"ל הרשב"ץ ע' בב"י והוא בתשב"ץ ח"א סימן ז') דע"פ הדין א"צ כתב אשורית בחתימת העדי' גם כשתינוק חריף יכול לקרות כשר אפילו כשתינוק שאינו חריף א"י לקרות ע"ש. ועיין בתשו' אא"ז פני' מאירות ח"ב סימן י"ט שכ' ובדבר העד פרץ שתינוק קרא הר' בשם דלי"ת והנ' פשוטה קרא אותו יו"ד נו"ן כבר הביא הב"ש בשם הרשב"ץ כשתינוק חריף יכול לקרותו כשר כו' וה"נ עינינו רואות שתינוק חריף שבספרדי' יקרא כראוי יש להכשיר ואין מדקדקין כ"כ בחתימת העדי' רק אם אנו יכולי' לקרות כשר ובפרט במקום עיגון ודאי אין להחמיר כלל עכ"ל:
י
ואם א"י לחתום. עיין בס' ג"פ לעיל סימן קכ"ג סק"ט שכ' בשם תומת ישרי' סימן קמ"ב שכ' בשם רבינו ישעי' השני שהחותם ע"י לבלר שהלבלר אוחז ידיו וכותב אין חתימתו מועלת כלום שאין זו כתיבת החותם והאריך בראיו' עכ"ל וכן מבואר מדברי המג"א בא"ח סימן ש"מ סעיף קטן זיין קטן אוחז בקולמס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז כו' ע"ש והוא מדברי הרמב"ם פי"א מהל' שבת דין י"ד וצ"ע בזה בתוספתא שבת פי"ב הלכה י' דאיתא שם נתכוון לסייעו האוחז בקולמס חייב כו' כפי גירסת רבינו הגר"א ז"ל שם:
יא
שלא לחתום הסופר. עב"ש ס"ק כ"ט מ"ש והיכ' דאמר לג' שיכתבו ויחתמו ומת א' מהן י"ל במקום עיגון ודחק כשר שלא לחתמו כלל ויתנו לפני עדים כו' ועיין בס' בית מאיר שהשיג עליו וכתב שדברי תימה הם דבכה"ג בודאי הגט בטל ע"ש. גם בתשו' ברית אברה' סימן צ"ג אות י"ז וסימן ק"ב סוף אות ג' חולק על הב"ש בזה והביא שם מדברי מהרי"ק שורש כ"ז דמבואר להדיא כן ע"ש (ושם בסימן ק"ה אות י"ב שהבייא דשוב מצא כן בתשו' פנים מאירות ח"א סימן נ"ה דמבואר ג"כ דהיכא דצוה לשני עדים לחתום ולא חתם רק א' ודאי פסול יעו"ש) וכן בתשו' בגדי כהונה ס"ס י"ג נדפס שם תשוב' מהגאון בעל הפלאה זצ"ל שהשיג ג"כ על הב"ש הנ"ל ושאין לסמוך להקל בזה. וגם הרב המחבר ז"ל אף שמתחיל' צידד לתרץ דברי הב"ש מ"מ מסיק דלדינא קשה להקל ובפרט כי היש"ש גיטין פ"ד סימן מ"א (הובא לשונו לעיל סק"א) פסק אף במקום עיגון ואף שהי' בריצוי הבעל לא יתן לכתחיל' גט בלא עדי חתימה נגד התקנ' מטעם לעז יע"ש מכ"ש בנ"ד שיש לחוש לשינוי דעת הבעל מ"ש ועמ"ש לקמן סימן קל"ג ס"ק ג':
יב
ואפילו בעד א' אינו גט. עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן רכ"ב אות י"א וע"ל סימן קל"ג בב"ש ובה"ט סק"א בשם ט"ז ועמ"ש שם:
יג
לישא הגרוש'. עבה"ט וע' בסדר מהר"ם בסג"ר אות י"א. שכ' א"צ להקפיד שלא יהיו העדים כהני' וגם א"צ להתנות עמהם כו' ונראה שנמשך בזה אחר דברי התוס' י"ט פ"ד דבכורות משנה ו' שכ' שם דעל העדים מעיקר' לאו קושיא דכתב הב"י בח"מ ס"ס כ"ח (ובש"ע שם סי"ח בהגה) בשם תשוב' להרשב"א שלא אמרו הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה אלא בעדי' שנעשו עדים כבר שהם מצווים להעיד כו' ע"ש ועיין בס' נה"מ בת"מ סימן ל"ד סק"י מ"ש בזה. ועיין בס' תו"ג ס"ק כ"א דנראה לו טעם אחר דעדים לא נצטוו רק להגיד בפה לפני ב"ד כשיודעין עדות אבל אינה מחוייבים ליתן בידו כתוב וחתום כו' וכתב דהרמ"א לא הוצרך לטעם שלו רק מחמת שלוקחין שכר הרבה שניכר דלאו שכר כתיבה ושכר ראי' הוא רק שכר מתועלת שיהי' לזה בעדותן ויש בו משום מראית עין לכן כתב הרמ"א טעם שלו דמשום התנאי דכשיקלקלו ישלמו ומשום שאסורין לישא הגרושה שוה חתימן הרבה ויכולין ליקח כל מה ששוה בעיניהם. וכ' עוד דמזה הטעם שכתבתי יכולין ג"כ עדי חתימת שטר מלוה ומקח אף שכבר ראו הענין ליקח שכר רק לא שכר הרבה ע"ש: (וכ"כ בתשו' חתם סופר ס"ס ק"ג בענין עדי שטר ראיה על קידושין שלקחו שכר דלא נפסלו מהאי טעמא ע"ש):
יד
קודם שיחתמו. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א ס"ס קנ"א שכ' דמה שנהגו שלא יחתמו העדי' עד שייבש הגט הוא חומרא בעלמא דבשלמא שעת נתינה טעמא שיהא כ' שאינו יכול להזדייף אבל העדי' למה צריכין להמתין עד שייבש ואפשר דטעמא הוי משום דבעל אמר להם לחתום בגט וזה אינו גט כשר ומ"מ חומרא זו הוא רק לכתחילה אבל לא בדיעבד ע"ש ועמ"ש בזה לעיל סימן קכ"ד ס"ט ס"ק ט"ו בשם הג"פ:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
סי' ק"ל סי"א הגה רק בשעת הדחק. נ"ב נלע"ד דזהו רק במינה ממש וכן בפסול דחק תוכות אבל דאם אינו נוגע מה שראוי ליגע בענין דמכשירי' לעיל סי' קכ"ה סמ"ז במקום עיגון יש להקל כאן באם יש דחק קצת וגם דהא כל עיקר מקור הדין בתה"ד בכל לדון בדין מזוייף מתוכו וא"כ י"ל דזהו רק בדינא דתה"ד בפסול דחק תוכות שאינו ניכר שייך דלמא אתי למסמך עלי' אבל בזה דליכא נגיעה כראוי דניכר הפסול מתוכו ל"ש כן כמו דדן הב"י להקל באם אין חתם רק ע"א וע' סי' זה בב"ש סק"ו שפיר יש לסמוך בזה להקל במקום דחק קצת:
ב
ס' י"ז בדים פסולים. נ"ב ואם היו כשירים בשעת החתימה ונפסלו קודם המסירה מסופק בתשו' רשב"ש אם מקרי מזוייף מתוכו:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ל
א
ואם הניחו הגט פסול זה דעת הראב"ד שכתב הטור וז"ל כי שמא תתן תנאי בגט באותן ב' שיטין ותוציא גיטה בעידי חתימה ונמצא זה כמזויף מתוכו דעתו למימר שסומכין על עידי חתימה עכ"ל נ"ל פרושו דודאי כל מאן דסמיך על עידי חתימה ודאי שפיר עביד דאמרינן מסתמא נמסר כהלכתו כמבואר בסי' קכ"ד דכל שנכתב ונחתם כמצותו אמרי' מסתמא נמסר כהלכתו אלא דכאן כ"ז שיש אויר פנוי ב' שיטין והוא פסול אז אין לסמוך על עידי חתימה כיון שהגט עצמו מזויף שלא נחתם כהלכה וא"כ אין היתר אלא על ידי עידי מסירה דהיינו שתביא אותם לב"ד המתירים אותה להנשא במקום אחר ויש לחוש שלא תוכל להביאם לעידי מסירה לשם ותעשה תחבולה להנשא ע"י חתימה דהיינו שתכתוב תנאי בגט במקום הפנוי באופן שתמלא המקום הפנוי ואם יבא הגט אחר כך לכל מקום שתהי' שם יתירוה להנשא ע"פ עידי החתימה כי לא יהי' ריעות' לפניהם ואין פסול מכח התנאי כי תעשה בענין שתקיים התנאי וכ"ת מה בכך הא עכ"פ שפיר תנשא מכח עידי מסירה שהיו שם באמת לזה אמר שיש חשש שכאן שיודעין שגט זה היה פסול מצד עידי חתימה כי הי' פנוי ב' שיטין וישמעו שבמקום אחר התירוה להנשא ולא ידעו כאן שהאשה מילאה המקום הפנוי ויסברו האנשים במקום הגט שאותן הב"ד שבמקום אחר סמכו על החתימות אע"פ שחתמו בפיסול וילמדו מזה לסמוך על עידי חתימה אלו אע"פ שפסולים והב"י כ' שיש להגיה דאתי למסמך במקום דאתי למימר שסומכין ולדידי הכל ניחא בס"ד. והנה מזה יתבאר לך סתירה על מ"ש ב"י בשם רשב"ץ וז"ל גט שחתם בו העד יוסף בן ראובן וטעה וחתם יוסף בן שמעון וחזר אח"כ וחתם יוסף בן ראובן יראה שהגט פסול שחתימת זה העד אינו בעולם ואין לך מי שיקיים אותה וא"כ ה"ל כמזויף בתוכו וכיון שהחתימה פסולה הגט פסול כיון שהחתימה פסולה היא קודם חתימות שמו האמיתי עכ"ל וקשה דאמאי לא נימא דהוה כמו מלאוהו בקרובים דכשר בח"מ סי' מ"ה מטעם דא"א לזייף ולכתוב שם איזה תנאי ה"נ מהני הך חתימה פסולה לזה ואין הגט פסול בשביל חתימה פסולה הקודמת דאדרבא היא מהני לבטל מקום הפנוי וכן משמע מדכ' בסעיף ג' לא יהיה בין גט לחתימת עדים כתוב שום דבר והטעם בטור דשמא לא כוונו העדים לחתום אלא על אותו דבר כו' וכאן בחתימה מוטעת אין שייך לומר כן: (דברי המגיה כ' ב"ש ס"ק ג' אם טעה העד וחתם יוסף בן שמעון ואביו היה שמו ראובן וחזר וחתם יוסף בן ראובן כ' ב"י בשם הרמב"ם דפסול דחתימה זו יוסף בן שמעון אינו בעולם א"כ ה"ל כמזויף מתוכו ואין לדמות דין זה למ"ש בח"מ סי' מ"ה אם חתמוהו פסולים למלוי דכשר כי בגט לא אמרי' למלוי חתמו כמ"ש סי' ק"ך בשם תוס' ובט"ז מדמה דין דכאן לדין דשם ואנ"ל עכ"ל והנה בתוספות דגיטין דף י"ח כתבו הטעם דלא אמרי' בגט למלוי חתמו משום דעידי הגט אין חותמין זה בלא זה סברו שהראשונים הם עיקר עדות לפי שחתמו ראשונים בפני כל העדים אבל בשאר שטרות כשרואים שקרובים חתומים תחלה יאמרו אות' שמצא תחלה החתימו תחלה או אחרי כן חתמו למלוי עכ"ל והנה זה שייך דוקא בחתם בעדים פסולים דאז איכא למיחש שעשה הפסולים לעיקר העדות אבל בטעה וחתם חתימה שאינה בעולם ליכא למיחש כלל שיאמרו שעשאן לעיקר עדות כיון שאינן בעולם כלל ומסתמא יאמרו שטעה או למלוי חתם כן ודומה לשאר שטרות כיון דליכא למיחש למידי ויפה דימה הט"ז והוא לא דק עכד"ה):
ב
או מאחריו פסול כתב מו"ח ז"ל ומיהו נראה דהיינו כשסיומו של הגט בדף הראשון והעדים בלחוד חתומים מאחריו דה"ל כגט שאין עליו עדים כלל אבל כשנכתב עד סוף דף הראשון ולא סיימו וכתב מקצתו הנשאר בדף השני מאחוריו והעדים תחתיו הגט כשר דלא גרע משייר מקצתו וכ' בדף השני כו' עכ"ל ול"נ דפסול הוא חדא שהרי פרש"י במשנה פ' ג"פ על פשוט שעדיו מאחוריו דפסול הוא כיון שלא עשה כתקנת חז"ל שהצריכו דוקא מתוכו. ותו שהרי התוס' כתבו שם ריש הפרק דטעם פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם עכ"ל פי' דבמקושר הוה הזמן מאוחר בכל גט שנה אחת מפשוט כדאי' שם בגמרא מקושר מלך שנה מונין שתים וא"כ אין מועיל כלום מה שנכתב באחוריו מקצתו דאכתי יעשנו מקושר ויאמרו שלא הספיק לכתוב בדף הראשון כמו שאתה מכשיר בפשוט בזה אלא פשוט שאין היתר כלל לכתוב מקצת הגט ע"צ השני מאחוריו ול"ד ודאי לשייר מקצת וכתבו באותו דף בעמוד שני שכן דרך כל הספרים לכתוב בדרך זה ונראה טעם לזה דחשבי' דמה שכתוב בעמוד השני כאלו נחתך ונתדבק בסוף עמוד הא' דהא אפשר לעשות כן ואף למ"ש רמ"א סעיף ז' דיבק ב' עורות כו' פסול מספק מ"מ הכא באמת לא דיבק אלא אנן חשבינן ליה כמדובק בזה תחת זה ממש ביחד משא"כ מאחוריו שאין לו צירוף כלל עם הכתוב בפנים שכל זמן שאתה רואה עמוד זה אין אתה יכול לראות מ"ש בדף השני מאחוריו וספר אחר אמר רחמנא דמשמע שאתה רואה כל מ"ש בו בפעם אחת כנ"ל ברור:
ג
אם יש כאן עידי מסירה כשר ל"ד למ"ש בסעיף א' דאם הניחו אויר ב' שיטין דלא מהני עידי מסירה לחד דיעה דהיינו הראב"ד דהתם יש חשש תחבולה שתמלא המקום הפנוי בתנאי כמו שביארנו לעיל וע"כ יתירוהו לינשא במקום אחר ע"פ עידי חתימה משא"כ בזה דלא יתירוה בשום מקום בגט זה כ"א שתביא עידי המסירה לפניהם:
ד
שייר מקצת הגט מו"ח ז"ל למד מכאן דא"צ הגט להיות מעורה והאריך בו וכבר כתבתי מזה ס"ס קכ"ה דאינו ראיה:
ה
ונמסר לה בעדים זה דעת הרב המגיד ומו"ח ז"ל רוצה להקל אפי' בלא מעידים שהיו עדי מסירה אלא סגי אם מעידים שהסופר כתבו מתחלה כך ולא היה בעולם שום זיוף כשר והאמת כדברי הרב המגיד דאף ע"פ שלא נעשה כאן זיוף באמת מ"מ הוא כתוב בצורה שיש בו חשש זיוף וחתימ' העדים אלו לא היו כיון שחתמו שלא כדין ובמה תהיה האשה ניתרת אלא בעינן שיהיו עידי מסירה דכאן אין זיוף ממש אלא יכול לזייף ומ"ה בטלו חתימות העדים ועיין מה שכתב סימן קכ"ד וסימן ק"ג:
ו
דבק ב' עורות כו' נראה דטעם הספק דשמא אתמעט מדקי"ל ספר א' אמר רחמנא ותמוה לי דהא גם ס"ת איקרי ספר ומ"מ כשר בדבוק יריעות וצ"ע:
ז
ושם אביו תחת השני בזה הימני כשר וכ' הטור ואם שם העדים תחת השמאלי ושם אביהם תחת הימני כגון שחתמו בשני שיטין פי' כזה אז השמאלי כשר וכן פרש"י בהמגרש דפ"ז שמו בסוף השיטה ושם אביו תחת הימני בראש השיטה שתחתיה ויש להקשות דא"כ הימני פשיטא דפסול מצד שבן יעקב הוא רחוק מן הגט שלמעלה ממנו ב' שיטין דהא ראובן הוא חתימה בשיטה שאחר הגט וכן יעקב הוא בשיטה שתחת אותו השורה וה"ל רחוק ב' שיטין מגט שלמעלה ממנו וא"כ מאי קמ"ל דהימני פסול. וי"ל כיון דחתימת ראובן היא מתחלת בסוף בשיטה וגמר שלה בתחלת השיטה שאחריה נראה לכל ששם מקומה דציור זה שייך להתחלה זו וה"ל כאלו ג"כ יעקב תוך שיעור הראוי וה"א דחתימת ראובן מהני לשני הגיטין דשמו עצמו שייך לשמאלי ומה שכ' בן יעקב היא חתימה שניה שלו לגט ימיני וא"א לכתוב בן יעקכ בשוה לראובן שאין דרך חתימה בכך א"כ אם יכתוב תנאי באויר שלפני בן יעקב היה ניכר הזיוף קמ"ל דהימני פסול דבן יעקב לא הוה חתימה. הרב ב"י הקשה כאן קושיא על הטור והשאירה בתימה וראיתי ע"ז תירוצים שאינם מתישבים אציע לפניך הסוגיא ויתברר בס"ד דאין כאן קושיא כל עיקר איתא בסוגיא על האי דינא דב' גיטין זה בצד זה ולתכשרי שניהם האי קמא בראובן והאי בתרא בבן יעקב עד דהא תנן בן איש פלוני עד כשר ומשנינן דכתוב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא ולתכשר האי בראובן בן ולתכשר האי ביעקב עד דהא תנן איש פלוני עד כשר דלא כ' עד דמתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פב"פ בפי' עד ואבעית אימא לעולם דכ' בה עד וידעינן בהא חתימה דלא דיעקב הוא פרש"י אלא זה של בנו היה הא חזינן דאם כתב ראובן בן על א' ועל הב' יעקב עד ג"כ כשרים שניהם ולא מפסל השני אלא אם כתב ראובן על הא' ועל הב' בלא עד וע"כ תמה ב"י למה לא כ' הטור חילוקים אלו ובדרישה בשם רש"ל כתב דהטור מיירי בלא כתב עד ואין זה נייח דמ"מ ה"ל להטור לחלק בכך ותו דלמה לא כתב החילוק דראובן או ראובן בן דבזה מתכשרו שניהם או א' מהם ותו תימה גדולה ופלא למה (לא) תמה ב"י על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא זכרו שום דבר מחילוק זה ולא הביאו כלל הגמרא מזה הפלפול ובאמת לק"מ דעיקר החילוק שבין התירוצים דבגמ' הוא בזה דלתירוץ א' בא לבאר אמאי לא מתכשרו שניהם מכח שנאמר דכל גט יש לו עדים מיוחדים דהא' יש לו ראובן והשני יש לו עד אחר שחתם בן יעקב עד ובדרך זה הוצרכו לתרץ בגמרא דאיירי באופן שאין כשר אלא אחד והשני לא מתכשר מכח חתימת אחר וזה האחר בחתימת ראובן בן או אם (לא) כ' עד בסוף והתירוץ השני בא לומר דאין כאן סברא כלל להכשיר השני מכח חתימת אחר דלא מיירי בזה שלא מיירי דידעינן בזה שמה שכ' בן יעקב עד הוא כתב יד ראובן והוא גמר חתימתו וזה מבואר בל' הגמרא דאמר דידעינן ביה דלא דיעקב היא דלכאורה קשה וכי מכירין כל יעקב שבעולם דזה לאו חתימתו היא אלא ודאי דה"ק דידעינן חתם זה בגמר חתימתו וכן פרש"י בהדיא אלא זה של בנו היא נמצא אפילו חתם ראובן על אחד ובן יעקב על השני לא מהני להשני כיון שלא ביקש לחתום על השני רק היא גמר החתימה של הא' וע"כ לא מהני לתירוץ הא' אלא דהיינו תופסים דלא הוה בן יעקב גמר החתימה של ראובן מן גט הא' אלא אפשר שראובן עצמו כתב לזה בן יעקב עד בפעם אחרת על הגט השני אבל למאי דמסקינן דידעי' שהבן חתם עצמו על הגט הא' וכתב שמו תחתיו וגמר חתימה דהיינו שם אביו על הגט השני אין ענין זה לעדות כלל וראיה לזה עוד ממ"ש הטור בסימן זה וז"ל מיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין זה בצד זה וחתם הא יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד תחת השני כשר כו ש"מ דחתימה אחרת בעי' בשני אלא ה"א דגמר חתימתו הוה ג"כ חתימה מיוחדת קמ"ל דזה אינו דעיקר חתימתו בהתחלה והגמר לא מקרי חתימה אחרת וע"ז אזלא הסוגיא ע"ש אח"כ מפלפל דשמא עשה הוא חתימה בגמר החתימה ואחר שכן הוא פי' הסוגיא לק"מ על הטור דהדין שיוצא מן התירוץ הא' אינו תלוי בשני גיטין אלא תלוי אם מועיל חתימה כזו על איזה שום אדם בעולם וזה כתבו הטור אח"כ בסעיף זה החילוק של לשון החתימה באיזה אופן צריך שתהיה והטור לא כ' כאן אלא מה שנלמד מתירוץ האחרון שידעינן ודאי שזהו גמר חתימת ראובן וייחס עצמו בשם יעקב אביו וע"כ כ' הטור שמם ושם אביהם כו' להורות דודאי הוא שזה שם ראובן שמזכיר שם אביו והוא גמר חתימה של גט הא' ובזה אין יד ולא רגל ולא פתחון פה לחלק בין אמר עד או לא או ראובן סתם או ראובן בן דאלו חלוקים אינם משתמשים אלא באם אין מכירים שבן יעקב עד הוא גמר החתימה של ראובן אבל במכירים לא מחלקינן כלל בזה וע"כ לא זכר הטור כלל מזה כאן כל זה ברור ופשוט בדעת הטור בס"ד ובדרישה לא נחית לדברים אלו וע"כ נכנס בפלפולים ופירש בדברי הטור דאם היה כתוב שם עד היו שניהם כשרים וכ"כ רש"ל ומו"ח ז"ל וכל זה אינו עיקר כלל לפע"ד בזה הדין שזכר הטור דבשום גווני בזה אין הכשר אלא לאחד מהם כיון שידוע שאין כאן אלא גמר חתימה:
ח
ובן יעקב עד תחת השני הגם שרבינו בעל הש"ע מימיו אנו שותים מ"מ אין משוא פנים בדבר הלכה דכיון דב' כאן ברישא ושם אביו תחת הב' והוא לשון הטור והינו שידוע לנו דברחה ובתירוצא בתרא בגמ' לא מהני בן יעקב עד על השני שאינו אלא גמר חתימת הגט הא' כמו שבארנו בסמוך בס"ד דמ"ה לא הביא שום פוסק הך פלפול של הגמרא בזה ואף שכ' ב"י שרבונו ירוחם הביא דין זה הוא מיירי באין ידוע דהאי בן יעקב הוא גמר חתימת של ראובן כנלע"ד:
ט
אם כתבוהו בכלל שיטת הטור בזה הוא כך דכל שכ' זמן א' לכל המגרשים אלא שאח"כ כתב לכל א' גט בפני עצמו לאשתו בכל נוסח שלו והעדים באחרונה למטה כולם כשרים שבכתיבת הזמן כולל כולם לענין זה דלא נימא דהעדים קאי על האחרון לבד ומ"ש הטור וכן אמר כל אחד לאשתו כו'. ל' זה הוא ל' הטור פי' כמו שהא' כ' כל נוסח גט לאשתו כן אמר כל א' מהה"א כל נוסח הגט דהיינו פטרית ושבקית כו' ובפרישה האריך בזה לפרש דהאי וכן אמר שכ' הטור פירושו של' זה ממש כתכ בגט שכל א' אמר לאשתו פטרית ועשה מן הגט שני חלקים ע"ש והוא אינו עולה יפה דאין לנו כלל אלא מחמת הזמן כמפורש בגמרא ומה לנו להוסיף מה שלא נזכר בגמרא ומלבד זה אינו מיושב כלל חדא דהא אין חילוק בין רישא לסיפא שכ' אח"כ (אבל אם) כ' בכך גירש פלוני כו' אלא שבכאן ברישא כ' זמן א' ובסיפא זמן לכל א' וכי היכא דבסיפא יש גט שלם אחר כל א' ה"נ ברישא ותו דמאי פריך בגמרא שמא לא חתמו אלא על האחרון דהא הסופר כ' וכל א' אמר לאשתו א"כ כולם כי הדדי נינהו אח"כ סיים הטור אבל אם יש זמן לכל א' בפני עצמו אין הכשר אלא להתחתון הסמוך לעדי' אח"כ כתב שאם יש כלל גדול יותר מן כלל הזמן דהיינו שכ' אנו פלוני ופלוני כו' שכלל כל האנשים זה אצל זה והנשים זו אצל זו וה"א דטפי כשרים הכל דודאי העדים קיימו אכולהו קמ"ל דפסול כיון שאין ב' נשים מתגרשות בחד גט וכ' ע"ז דאם אחר כלל זה יש פרט דהיינו שחזר ופירש אח"כ פלוני ופלוני כו' בזה מחלק אותם ולא הויין בגט א' מהני דיש לנו כלל טוב תחלה והפרט בא לחלק שלא יהא גט א' לכול' וכ' דלא תטעה לומר שבזה לחוד יהיה הפרט במה שמחלק אותם פלוני ופלוני כו' ושאר נוסח הגט הוא א' לכולם בכלל דהיינו שכ' אנו כלנו שבקנו פטרנו כו' קמ"ל דאכתי הויין גט א' לכולן ולא מועיל חילוק זה לחוד דפלוני ופלוני כו' אלא צריך הבדל גמור דהיינו כל נוסח הגט אחר פלוני ופלונית וכן אחר כל א' מהם אז מהני שלא יהיה גט א' לכולם ואין חשש מחמת שהיו תחלה בכלל א' שכתוב אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית כיון שאח"כ נפרדו כל א' בכל נוסח הגט וע"ז סיים הטור כדפרישית לעיל פי' גבי הבדל מתחלה שלא היה שום כלל רק מחמת הזמן דזה מהני פשיטא דלא משמע לגמרי גט א' לכולם אלא אפילו כאן דהוה גט א' לכולן מצד הכלל שמעיקרא אפ"ה מהני הפרט שמאחריו והב"י הבין דמ"ש הרמ"ה דה"ה נמי כו' פירושו דה"ה בזה צריך כל נוסח הגט לכל א' והוקשה לו א"כ הא כ"ש הוא מאי ה"ה לפיכך נכנס לדוחק גדול בזה הבל לפי דברינו לא קאי ה"ה ע"ז אלא על גט א' לכולן דל"ת בפרט קצר מבטל פסול גט אחד לכולן אלא דה"ה בפרט בזה דהוה גט אחד לכולן כמו אם לא היה רק הכלל לחוד אלא דצריך פרט ארוך דהיינו נוסח הגט כולו בכל א' (וא"ל) ל"ל בזה שצריך כל הגט אחר שכתב כבר בתחלת הסימן בהבדל מעיקרא כן י"ל דאי מהתם ה"א דלעולם לענין שלא יהא גט א' לשני נשים א"צ דבר זה ולעיל לא נקיט זה אלא לרבותא לומר דאף שכתוב כל נוסח גט אצל כל א' מקרי כלל כיון שיש זמן א' לכולן דשם לא מיירי מדהוה כלל או פרט וכן יש לפרש דברי הסעיף הזה שהוא לשון רמב"ם ומ"ש ליבי דיתהויין פי' נוסח הגט דנקט בלשון זה שהוא עיקר הגט ומ"ש וכן אמר כל א' לאשתו הוא ל' והש"ע) ולא לשון הסופר ור"ל שכל א' מהאנשים אמר (כל נוסח) הגט וכעין שכתבנו בפירוש דברי הטור ובזה הכל ניחא בלי שום צורך פלפול ודחוקים כפי שראיתי בזה והיו הדברים כהווייתן בס"ד:
י
וינתן לכל א' בעידי מסירה זה לשון רמב"ם רק כמ"ש אח"כ ואם אין שם עידי מסירה כתוב בהעתק הטור תיבת כלל ופי' ב"י דברי הרמב"ם וז"ל משום דאע"ג דעדים חתומים על הגט צריך לינתן בפני עידי מסירה לכתחלה להרמב"ם ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתוציא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת כיון שעדים חתומים בו חוזרי' על כל הגיטין הרי יש בידה גט חתום ואע"פ שלא ניתן לה בעידי מסיר' כשר בדעבד להרמב"ם בפ"א ובודאי שכל אחת נותנת לחברתה כשתצטרך כולן ניסות וגובות כתובתן על ידו כנ"ל לפרש דברי הרמב"ם אבל מדברי רבינו שבתב ולמאי דבעינן למכתב כל גט שבא לפנינו חתום כו' ה"נ א"צ שיהא עידי מסירה לפנינו נראה שהוא מפרש מ"ש רמב"ם וינתן לכל א' מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבואו עידי מסירה ויעידו שנמסר לכל אחת ובאמת דהכי משמע סוף דבריו שכתב ואם אין שם עידי מסירה כלל כו' משמע דברישא אפי' אות' שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר ליד כל אחת עכ"ל וקשה על פי הב"י דהרמב"ם כ' דלכתחלה בעינן עידי מסירה דהאיך זה שייך לה' נשים והלא דין זה (למד) כבר מרבריו בפ"א גבי אשה ומהי תיתי בה' נשים לומר שא"צ עידי מסירה ע"כ בודאי פי' דברי הרמב"ם כפי מה שהבין הטור רק שנרחיב ביאורו דהטור קשה לו ג"כ קושיא שהקשינו על הרמב"ם לפי' ב"י אלא ודאי דאין כונתו כן והוא בדרך זה דבמשנה איתא בזה כולם כשרים וינתן לכל אחת ואחת דקשה דהאי וינתן כו' הוא מיותר לגמרי דפשיטא שצריך נתינה בכל הגיטין ע"כ פי' הרמב"ם המשנה דה"ק בהנך ה' נשים אין תיקון בעידי חתימה לחוד כשאר נשים להרמב"ם אלא צריך שיהיו העידי מסירה לפנינו דוקא בשעה שתרצה להנשא ע"כ אסר הרמב"ם שאם אין עידי מסירה לפנינו אין תקנה מכח עידי חתימה אלא למי שמוציאה המגילה אבל לא נתינת הנשים לפנינו זו לזו אבל הטור חולק ואומר כמו שמועיל החתימה בשאר גיטין ה"נ בהנך ה' נשים כיון שאחת תופסת בשביל כולם או שהיא תתן לכל אחת ולזה נתכוין התנא כמ"ש וינתן לכל אחת דר"ל שאשה אחת יכולה ליתן לכל אחת ואחת ויש סיוע לפי' זה דלהרמב"ם ק' למה נקט התנא הנשי' דהיינו כל אחת (שהיא ל' נקבה) ולא נקט הזכרים דה"ל לומר שיתן כל א' לאחת ולפי פי' הטור ניחא:
יא
כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת זו לשון הרמב"ם והוא אזיל לטעמיה דכל שמביאה עידי חתימה אפי' אין עידי מסירה מעולם כשר אבל הטור חולק ואומר דאי בודאי לא היו עידי מסירה לא מועיל כלל עידי חתימה ויש כאן תימא שהרי בסי קל"ג מביא הש"ע דעת הטור בשם י"א דפסול וא"כ ודאי אזלי' לחומרא ותו דהרמב"ם עצמו לא החליט להיתר אלא כ' ויש מהגאונים שהורה שהוא פסול כמו שמביא הטור בשמו בס"ס קל"ג וכאן החליט בודאי להתיר ועל רמ"א קשי' טפי שלא כ' כדרכו די"א שהוא פסול והלכה ודאי קי"ל גם דאפי' מי שהמגילה בידה אינה מגורשת כלל שודאי לא היה עידי מסירה כלל:
יב
ולא כתב עד פסול וכ' הטור מיהו אם היו ב' גיטין בב' דפין זה בצד זה וחתם בא' יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד תחת השני כשר שהעד שכ' בשני הוא חוזר ג"כ על הא' וה"ל כאלו כתב יוסף עד עכ"ל וכבר ביארתי בסעיף ח' דזה מיירי שידוע שהיא חתימה אחרת תחת השני ולא גמר חתימה שהיא תחת הראשון והך פסול דהכא כ"ש אם כ' כו יעקב לחוד ולא כתב עד כ"כ ב"י:
יג
אלא זה בפני זה גזירה משום אומר לרבים כולכם כתכו גט לאשתי שהדין א כותב וכול' חותמין ואי לא חתמו כול' פסול לפיכך תקנו אפילו היכא דלא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצי' בשעת חתימה כ"כ רש"י וסיים ב"י כלומר דכיון שיהיו נקבצי' ודאי יחתמו כולם ובהג"ה פרישה כתב הטעם דבכולם ע"כ צריכים שיחתמו זה בפני זה דאל"כ יש לחוש שמא כשיהיו שנים חתומים יתנוהו להתגרש כו' ואינו נכון דא"כ כאן אמר כולכם יהיה גזירה לגזירה:
יד
קוראים בפניהם בב"י הביא דברי הרא"ש בענין מה שלא הביא הרי"ף ההיא דרב גמדא משמיה דרבא וכ' ולפי דבריו כו' פירוש דלדעה קמייתא דקי"ל כרב גמדא דהלכה כרשב"ג בחתימה דוקא אבל בקריאה הלכה כרבנן דאין חילוק בין שטר לגט ממילא בתרווייהו בעי' בקריאה שנים דהא רב נחמן אמו בשטר דבעי' סופר שלו דוקא וכן רב פפא מתיר בב' גוים זה שלא בפני זה ומשמע בגמרא דאלו ב' גוים זה שלא בפני זה שוה לסופר שלו דהוה גלוי מילתא היותר עדיף ממילא גם בגט כן הוא לפי זה אבל להרי"ף דלא פסק כרב גמדא ממילא קי"ל כרשב"ג ויש חילוק בין גט לשטר בין בקריאה בין בחתימה וכיון דחזי בשטר לענין קריאה בההיא דרב נחמן דיש היתר בסופר שלו ובאדם אחר כשני' ממילא בגט סגי באחר קורא לפניו וכן כוונת ב"י בפירושו לדברי הרא"ש במסקנא שלו אלא שקיצר בלשונו בזה ובחנם כ' מו"ח ז"ל על ב"י דשארי ליה מאריה במה שהביא ראיה מדרב פפא ומדברי הש"ס כאן שכ' קוראים לפניהם והוא לשון רמב"ם אין הכריע שם בפי' שנים או אחד ואע"פ שכ' קוראי' לשון רבי' אפשר דאגטין דעלמא קאי וראיה דגם בברייתא יש לשון זה ואפ"ה ס"ל לרבא דבגיטין לא בעי' שניי' ולענין הלכה ודאי יש ליזל לחומרא דיקראו דוקא שנים שיקראו דוקא קודם החתימה ורבים אינ' נזהרים בזה אלא העדי' אינם רואי' רק תחלת הכתיבה ואח"כ אינ' משגיחי' על מה שכותב הסופר ואחר גמר הכתיבה באים וחותמים וזה אינו נכון אלא צריך שיקראו תחלה כל ל' הגט קוד' חתימתו אלא די"ל דשפיר סומכי' העדים על שהרב קורא את הגט תחלה וכמ"ש ב"י בח"מ לענין כתיבה דסומכי' העדי' על שקראוהו חכמי הקהל כו' אבל לפי הנראה יש לכתחלה לעדי' לקרות קודם חתימתן דגט חמור טפי לענין מה שאפשר לעשות:
טו
אלא מקרעין להם נייר חלק וזהו דעת ר"ח בטור וכן (דעת) הרמ"ה לפרש כן דברי רב בגמרא ותניא כוותיה מקרעין להם נייר חלק וממלאין הקרעי' דיו ארשב"ג בד"א בגיטי נשי' אבל בשאר שטרו' כו' וא"כ לפוסקי' כרשב"ג כדלעיל ודאי בשאר שטרות אסור אף דרך זה אלא שמו"ח ז"ל כ' דלדעת הטור דרך זה מותר אפילו בשאר שטרות ואולי ט"ס יש בדבריו כי כבר פסק הטור כרשב"ג:
טז
מפני שיש פוסלין הטע' דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר שיכתוב ולעדי' פלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא דסופר שאין מקבלין אותו לעד יאמר השליח להסופר שהוא יחתו' ונמצא הגט בטל ואע"ג דבסימן ק"כ סעיף ד' פוסל באומר אמרו לסופר אלא צריך החות' לשמוע מפי הבעל דוקא וא"כ ליכא חשש זה מ"מ אזלי' הכא והכא לחומרא:
יז
אינו גט פי' לגמרי ואפי' ניסת תצא אבל בסיפא הוה גט לחומרא ובטור כ' בסוף דבריו ומיהו אם ניסת בו לא תצא ותמה ב"י דהא זכר שם כ' סופר ועד ובזה הולד פסול כמ"ש ב"י בשם הפוסקי' והאריך לתרץ ואסיק בצ"ע ולע"ד נראה להקשות עוד דהא בתחלה כ' הטור אין עליו עדי' אפילו ניכר שהוא כתב יד הבעל כו' דמשמע לא מבעיא באין ניכר דכן משמע ל' אפילו דהיינו שמוסיף דבר זה וכן מדקדק הב"י בח"מ סי' ק"ה בל' הטור שכתב אע"פ שלא תפס לצורך עצמו דמשמע לא מבעיא דתפס לצורך עצמו כו' וה"ה נמי כאן וא"כ קשה איך סיים אח"כ דאם ניסת לא תצא דהא באין עדי' ולא ניכר כ' הבעל פשיטא שהולד ממזר ותו קשה בדברי הטור שכתב בסוף אפי' בע"א וניכר כתב הבעל דפסול למה הוצרך לכתוב תחלה באין עליו עדים כלל דפסול בניכר כתב ידו (אלא) ע"כ (צריך) לומר דנקטיה משום מה דבעי למיסק ומיהו אם ניסת כו' וא"כ שפיר נימא שמ"ש הטור ומיהו כו' לא קאי רק על ניכר כתיבת הבעל בשביל זה כפל הענין ולא קאי אניכר כתיבת הסופר דלא קאי רק על כתיבת הבעל והב"י כתב דדוחק לומר דלא קאי ומיהו אכתיב' סופר כו' דמשמע ליה דקאי אכל מה שנזכר לפניו והרי הוכחנו דמיירי אפילו באין עדים כלל ולא ניכר כ' הבעל וע"ז ודאי לא קאי וא"כ נימא ודאי דלא קאי רק אניכר כתיבת הבעל והטור סומך על המבין שיפרש כן דאל"כ רישא ל"ל כמו שזכרנו ודי בזה ליישב דברי הטור ומו"ח ז"ל (כתב) דהטו' קאי אסופר ב"ד שהוא מובהק ובזה מודה רב גם ע"ז קשה דמל' אפילו משמע דמיירי בכל גווני ולא מבעיא קאמר בסופר שאינו מובהק א"כ קאי ומיהו גם על אינו מובהק ותו דלא מצינו דעה זו להכשיר בדיעבד דוקא בסופר מובהק אלא ודאי כדפרישית ויש הוכחה לפרושינו מל' הטור שסיים ומיהו אם ניס' בו כו' דזהו לשון יתור והרי הוא זכר תחלה ב' דינים דהיינו ניכר כתב הבעל וניכר כתב הסופר וא"כ היה לו לכתוב ומיהו אם ניסת בהם אלא ודאי דלא קאי רק על מה שלפניו דהיינו ניכר כתב הבעל תו לא מידי בזה:
יח
שצריך שייבש הגט כו' דקודם היבוש אפשר לבא לידי זיוף בהמשך הדין:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5