א
צריך שיהיה כתיבתו וחתימתו לשמה ובו ט"ס:
צריך שתהיה כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת ואם לא נכתב לשמה אינו גט כיצד סופר שכתב גט ללמד או להתלמד ובא הבעל ומצא שם שנכתב בגט זה כשמו ושם האשה כשם אשתו ושם העיר כשם עירו ונטלו וגירש בו אינו גט:
ב
יתר ע"כ כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך ונטלו ממנו וגירש בו אע"פ שנכתב לשם גירושין אינו גט:
ג
יתר על זה מי שיש לו שתי נשים ששמותיהם שוות וכתב לגרש את הגדולה ונמלך וגירש בו את הקטנה אינו גט שאע"פ שנכתב לשם האיש המגרש לא נכתב לשם זו שנתגרשה בו.
ד
יתר ע"כ אמר לסופר כתוב ואיזה שארצה אגרש בו וכתב הסופר על דעת זה וגירש בו אחת מהן ה"ז ספק גירושין וה"ה אם אמר לו כתוב לאיזו שתצא בפתח תחלה אגרשנה בו.
ה
גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט וי"א שחוששין לו:
ו
אפילו נכתב לשמו אם לא חתמו העדים לשמו אם נתנו לה בלא עידי מסירה אינו גט ואם נתנו לה בעידי מסירה הרי זה פסול וי"א שגם זה אינו גט:
ז
לפיכך צריך ליזהר כשהבעל מצוה לסופר לכתוב שיאמר (בפני עדים שיחתמו על הגט) כתוב גט לשם פלונית אשתי וכן יאמר הסופר בפיו כשמתחיל לכתוב שכותבו לשם פלונית אשת פלוני ולשמו של פלוני: הגה ויאמר כן בפני עדים החותמים על הגט ויכתבנו אח"כ בקביעות ולא בסירוגין כדי שיכתבו לשמו ולשמה כמו שהתחיל (בסדר גיטין) ומיהו בדיעבד אם כתבו בסירוגין כשר (ד"ע) י"א תיקון הקלף וחתיכת הקולמוס וכ"ש השרטוט צריך הכל להיות לשמם (מ"כ בתיקון) ומיהו אם עשה אלו הדברים שלא לשמם אינו פסול:
ח
יהיו שם שני עידי החתימה בשעה שמתחיל לכתוב הגט כדי שידעו שנכתב לשמה ויכירוהו בשעת חתימה:
ט
כשיאמר לעדים לחתום בגט יאמר להם שיחתמוהו לשם פלונית אשתו וכן יאמר כל אחד בפיו כשחותם שהוא חתמו לשם פלונית אשת פלוני ולשמו: הגה ואם התחיל לחתום מקצת שמו ולא אמר לשמו ולשמה ואח"כ נזכר ואמר יש מכשירין (ת"ה סי' רכ"ח ומהרי"ו סי' כ"ז):
באר היטב אבן העזר
קל״א
א
גט. ואם כתב הכל לשמה והרי את מותרת כתב שלא לשמה יש לחוש לחומרא אם קדשה אחר הואיל בטופסי גיטין הראשונים לא היה כתוב והרי את מותרת עיין ב"ש:
ב
בפיו. וה"ה כשהבעל כותב בעצמו צריך שיאמר בפיו שכותב לשמה סמ"ג:
ג
שמתחיל לכתוב. היינו לכתחלה טוב שיהיה שם בשעת התחלה ומיהו לא גרע משליח דקי"ל אפילו שמע קול קולמוס לשמה די. ומסדר הגט דסמ"ק והמ' משמע אפילו לא שמעו קול קולמסא נמי כשר דדוקא השליח צריך שישמע עכ"פ קל קולמוס ולא עידי חתימה ב"ש:
ד
מקצת שמו. ועדיין לא גמר שמו ואם גמר שמו אין תקנה ב"ש:
ה
יש מכשירין. והרד"ך בית א' חדר ג' כתב אפי' חלק מהאות שנכתב שלא לשמה פסול. מיהו בסימן קכ"ה בענין חק תוכות אם לא נגמר האות פסק הרמ"א בפשיטות דכשר א"כ אף כאן כשר. במהרי"ו מתיר אם העד אומר שהיה כוונתו לשמה והעד נאמן ע"ז אע"ג דבסופר הכותב י"ל דאיכא קפידא אפי' בדיעבד אם לא הוציא מפיו מ"מ בעד החתום יש להקל ב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קל״א
א
משנה גיטין דף כד ע"א וכרבי אליעזר
ב
שם במשנה
ג
שם במשנה
ד
שם במשנה
ה
שם במשנה
ו
כצ"ל וכן הוא בנוסח הטור
ז
כזעירי שם הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם בפ"ג מה"ג
ח
כדפשט רב יהודה שם
ט
מימרא דרב חסדא ולחכמו' בברייתא שם דף כ ע"א הרא"ש שם וכן כ' הרמב"ם שם בפ"ב והא דאמרי חכמי' אין השם מן המובחר דמשמע הא כתב מיהא הוי מפרש בירוש' בפ' הבונה שכשיטתו השיבוהו שהוא אומר שהוא כ'
י
הרשב"א בשם ר"ת ולזה הסכי'
יא
מהא דאמרינן היכא דאיכא עדים בעי וכו' שם דף ד' ע"א וכו' דהוי כמזוייף מתוכו
יב
טור וכ"כ בשם הרמב"ם שם שלא אמרו מזוייף אלא במזוייף
יג
שם ושם בשם יש אומרי' דמשמע ליה שהוא מזוייף ממש
יד
טור וכ"ב הסמ"ג והמרדכי בפ"ב דגיטין
טו
טור וכ"כ המרדכי ריש פ"ב דגיטין בשם ספר התרומה
טז
כתו' בקונדריסין
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קל״א
א
כיצד כ' הב"ש ולהרא"ש אם כבר כתב מותר לגרש בו אמת דהכי משמע בהטור אבל המע' בהרא"ש יראה כי לא כן כ' אלא שמכשיר בדיעבד להנשא בגט זה ולא לגרש בו דאלו כשר לגרש בו אם איך יפול על זה ל' דר"א מכשיר בכולן חוץ מג"נ שאינו מכשיר ש"מ דפוסלו מלגרש בו עכ"פ אך אם ניתן מותרת להנשא ומ"מ כ' ומיהו טוב להחזיר ולגרשה בגט אחר אם הבעל לפנינו וכן הוא להדיא בפסקי רא"ש ול' הטור בל"ז קצת מגומגם ותדע שהרי כ' ראיה וכן ר"י שכולל וכו' וע"כ בשטרות אינו פוסל בדיעבד אם כ' הטופס ובשלמא אם דן על הדיעבד לאחר שנעשה מעשה ע"י שטר כזה שפיר דלא משמע ליה שיהא לר"י פסול לגבות בו ולהפסיד אחרים מפני הגזירה אבל אלו דן על לכתחילה לאחר שנכתב ק' הא גופא מנ"ל דלר"י אינו פוסל להלות בם כמו שפוסל לכותבם א"ו העיקר כברמזים:
ב
יתר על זה כו' אינו גט כ' הב"ש אבל לגדולה יכול לגרש והיינו בע"מ כמ"ש בש"ס וא"י מנ"ל הא דלהאמת דפסקינן כרבא דב' יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים דליהוי חשוב ב' נשים שוות לא מוכח מתוכו כיון דלנפילה לא חיישינן עד כאן לא כתבו תו' פ' כה"ג ד"ה בע"מ אבל לר"מ בעינן מוכח מתוכו אלא לדעתי' דאביי דרוצה לדחו' דיוק רבא ודחיישינן לנפילה להכי לר"מ אף ע"י ע"ח לא מהני משום דבעי מ"מ וזו צריכה להביא ע"ח לפנינו אבל לדידן דלנפילה ל"ח מה"ת דלא ליחשב מוכח מתוכו וכן משמע ברור בהר"ן דלאחר שכ' מיהו וכו' מביא פלפול התו' דבדין ב' נשים אין נ"מ לדינא וכן הוכחתי סי' ק"ל סעיף ט' למשמעות ברמ' ומה שכ' ובתשו' ש"י לא כ' כן ע"ש כי לא היה הש"י כ' דבריו על ב' יב"ש דהוי דומיא דאין אחר יכול להוציא עליהן שט"ח וע"ז שפיר כתבו התו' בג"פ ובפ' כה"ג דאף אם תביא עדים שהיו זה בפני זה אין מועיל לר"מ זולת הסימן כדי שיהא מוכח מתוכו ובזה רוצה להחמיר הש"י אבל באחד עם ב' נשיו כ"ע מודים דחשוב אף לר"מ מוכח מתוכו ואין כאן בית מיחוש אף לדידן ואף שליש לא צריך ואף שראיתי באו"ת סי' מ"ט ס"ק ז' כ' והנה יש להתעורר וכו' וע' א"ע סי' ק"ל וקל"ב בב"ש ע"ש ואיך יוציאו על אחר כנראה רומז לדברי ב"ש דהכא כי בסימן ק"ל וקל"ב לא נזכר מזה דבר הנה תפס דברי הב"ש לעיקר ומקשה מיני' על המבואר בגמרא ומכח זה ירד לדחוקים שאין צריך לע"ד והעיקר דברי הגמרא פשוטים ודברי הב"ש אינם כי לא נזכר חומרא זו בשום ספר זולתן והיא שגיאה לע"ד:
ג
הרי זה ספק גרושין ע' ג"פ סי' קך"ב מאריך בדיני ברירה:
ד
הרי זה פסול הפ"י ז"ל דף ד' ד"ה גמרא כ' ולכאורה תימה דא"כ ק' איפכא מה דוחקי' דר"א לאוקים מתני' דלא כהלכתא כיון דמתוקים שפיר כר"א ומודה במזויף מתוכו ול"ל דר"א לא ס"ל הא דר' אבא דמודה ר"א במ"מ או שסובר דכה"ג לא מקרי מ"מ כקושית תו' הא ליתא דא"כ היה לן למפסק כר"א דהוא בתרא ודחק מאוד. והאמת שאף התה"ד סי' רך"ח להגירס' שהיה לו בהרמ' הרי זה כשר אזיל במחשבה זו שמפני שר"א לא ס"ל דמקרי מ"מ יש לפסוק כותי' דבתרא הוי ושוב נודע לו ע"פ הטור שהעיקר כגירסה הרי זה פסול ולא כ' טעם למה לא פסקינן כר"א. ולע"ד ודאי אלו היה התירוץ דמוכח מתוכו נאמר בשם אמורא שמקודם ר"א ור"א היה חולק עליו שפיר דיש לפסוק כר"א לא כן עתה שהקושי' דמאן ההוא תנא עם התירוץ אלא לעולם ר' אליעזר ומודה כו' הכל סתם גמרא שהם רבינא ור"א עצמו מסדרי הש"ס פשיטא שהעיקר כסתימות הש"ס וכן סתם גמרא דדחקה דף ג' ורבא מ"ט לא אמר כרבה אלו העיקר כר"א דלר' אלעזר לא נחשוב מזויף מתוכו והמתני' ר' יהודא ודאי דלק"מ על רבא דלימא כטעמי' דרבה דמה"ת לו למוקי' המתני' לבר מהלכתא וגם אין לדחוק דורבא מ"ט לא אמר כרבה היינו אך ע"ד קושי' התו' שם ד"ה מאן ההוא תנאי דלימא בפני נכתב משום טעמא דרב' ובפ"נ משום הקיום כטעמי' דא"כ לא אזיל ל' התירוץ אמר לך מי קתני בפ"נ לשמה וק"ל א"ו סתם גמרא סובר דלא כר"א אלא דמודה ר"א ואפשר נמי דר"א גופי' לא אמר דבריו אלא בדרך שקלא וטרי' טרם שחתמו והסכימו דשייך דברי ר' אבא אף בחתימה שלא לשמה ובזה מסולק נמי מה שעלה בדעת הת"הד ז"ל דעד כאן לא נחתינן לתירוץ דמודה ר"א אלא לרבה דק' מאן ה"ת משא"כ לרבא נקטינן קושית התו' לאמת דזה ודאי ליתא מכח הקושי' ורבא מ"ט לא אמר כרבה דא"כ לא מקשה מידי דהא לדעה זו לרבא א"א לו כלל לאוקים בטעמא דרבה אליבא דהלכתא כר"א:
ה
יהיו שם כו' כ' הב"ש ומסדר הגט כו' דוקא השליח צריך שישמע ולא ע"ח וכן הוא בב"י אבל ל' ח"ר דף ד' ד"ה וא"א משמע כפסק הש"ע כי ז"ל וגט זה מתקיי' בחותמיו דאמרי' כיון שמתקיי' בחותמיו לאו מזויף הוא ובודאי כדין נמס' בפני ב' וכדין נעשה לשמה ובתלוש ובשאר תיקוני הגט ובא"י אפילו ערכאו' ושמות מובהקין כשר דלא סמכינן עלייהו משמע מההוא דטעמ' דהע"ח טרם שיתחמו סתמא דמלתא צריכים לידע שהכל נעשה כדין דאל"ה אלא מצד חזקה דהבעל אתינן עלי' שמסתמא כדין יעשה באמת אין טעם ברור לחלק בין ערכאות לחתימת ע"י דלא כהש"ג הנ"ל בסי' ק"ל. אך א"כ ק' הע"מ שזה אי אפשר לבא עלייהו בחזקה דעדים החותמים דהא קי"ל כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וזה באמת קושי' הרמב"ן על שטת התו' מכח דלא כל המגרש בב"ד מגרש. ולשטת התו' ע"כ דמ"מ הרוב בב"ד נעשה והם ידקדקו שיהי' בע"מ. ותינח על המסירה אבל יתר הדינים שמבאר הרשב"א שנשמע הכל מהע"ח. ע"כ שהע"ח צריכים לידע קודם שיחתמו שכדין נעשה דהא זה ודאי שלא בב"ד נעשה כדתנן כותבין גט לאיש כו' וא"כ שפיר לחלק בין ערכאו' וק"ל:
בית שמואל
קל״א
א
אינו גט. ואין פוסל אפי' לכהונה כמ"ש ר"פ כל הגט וברמב"ם פ"ג א"כ אין קידושין של אחר תופסי' בה ואם כתב הכל לשמה והרי את מותרת כתב שלא לשמה יש לחוש לומר' אם קדשה אחר הואיל בטופסי גיטין הראשוני' לא היה כתב והרי את מותרת וכו' כמ"ש בתוס' דף כ"ו כן כתב הב"י בסימן קכ"ג, ולמ"ש בסימן קכ"ו אף ספר תרוכי' נמי תורף ע"ש:
ב
כיצד סופר וכו'. המחבר השמיט הדין אם הסופר רשאי להזמין טופסי גיטין ונ"מ לדינא, והנה הרמב"ם מתיר להסופר שיזמן טופסי גיטין ורוב הפוסקי' חולקי' עליו אף למאן דס"ל אם כתבו חש"ו הטופס כשר ל"ד לשם דכתיבת חש"ו לא שכיח אבל כתיבת הסופר שכיח איכא למיחש שיכתוב גם התורף, ובזה פליגו לרמב"ן והרמ"ה אם ניתן לה גט כזה לא תנשא בו, ולהרא"ש אם כבר כתב מותר לגרש בו וה"ג והרשב"א פוסלי' גט כזה נראה דס"ל נמי כרמב"ן דלא תנשא בו אבל לא תצא דלא גרע משאר פסולי דרבנן דקי"ל דלא תצא ומ"ש הטור בסי' זה תצא לא כ"כ אלא לשיטות הרמב"ן דס"ל בכל פיסולי דרבנן תצא כמ"ש בהר"ן פ' המגרש, מיהו קשה על הטור בסי' ק"כ משמע דס"ל עיקר כרמב"ם דס"ל בפסולי דרבנן לא תצא ובסי' זה כתב כשיטות הרמב"ן, ובסי' קכ"ג הביא הרב רמ"א דעת ר"י הפוסל בכתיבת חש"ו הטופס לפי זה ה"ה כאן אם כתב הטופס שלא לשמה פסול:
ג
אינו גט. אבל לגדולה יכול לגרש והיינו בע"מ כמ"ש בש"ס וכבר כתבתי אליבא דר"מ דס"ל ע"ח כרתי אז צריך שיהא מוכח בגט מי הוא המגרש והמתגרשת ולכתחילה בעינן שיהיה הגט כשר אף לר"מ לפי זה לכתחלה אסור לגרש בגט זה לגדולה ואם גירש כבר כתבתי בסי' ק"ל דנ"ל דתנשא בו ובתשובת ש"י לא כ"כ ולשיטות הפוסקי' דס"ל אף לר"א ע"ח כרתי ודי אם עדי' חתומי' בו אפילו לא נמסר לפני עדים י"ל לשיטת' אף לר"א בעינן מוכח בתוכו וכבר כתבתי מזה בסי' ק"כ ועיין בתוספ' ובהר"ן ר"פ כל הגט:
ד
ה"ז ספק גירושין. כ"כ הרמב"ם וכת' בכ"מ הא דקי"ל בדרבנן יש בריר' ובדאורייתא אין ברירה היינו לחומרא אין ברירה ולא לקולא וכ"כ הר"ן מ"ה פסק כאן ה"ז ספק גירושין בין שתלה בדעתו ואומר איזה שארצה או שתלה איזה שתצא הוי ס"ג וקידושין תופסי' בה ועיין בר"ן שם מיהו צריך ישוב הא שפסק הרמב"ם פי"א ה' יובל אחים מחזירי' זה לזה ביובל ותלי' נמי בדין ברירה כמ"ש בש"ס שם דס"ל אין ברירה גם פסק ספ"ו ה' בכורות אחים שחלקו גדים נגד גדים פטורי' ממעשר והיינו כמ"ד אין ברירה ועיין דינים אלו ביש"ש פ' מרובה ושם פסק בדאורייתא אין ברירה אפילו לקולא ואין קידושין תופסי' בה אלא שפוסל לכהונה ובח"ר כתב אחים מחזירי' זה לזה דמצו' דאורייתא הוא להחזיר מ"ה אזלינן לחומרא וכן מוכרח בש"ס אליבא דרב אסי דהוא אומ' בגיטין אם אמר לגרש איזה שירצה הגט פסול היינו מדרבנן וע"כ משום דס"ל יש ברירה והוא אמר בשם רבי יוחנן אחים מחזירי' זה לזה ביובל ע"כ צ"ל כמ"ש והא דפסק אחים שחולקי' פטורי' ממעשר י"ל משום דקי"ל ספק מעשר פטור:
ה
אף על פי שהעבי' עליו הקולמוס. ס"ל לרמב"ם דיו על גבי דיו לא הוי כתב כלל ואינו פוסל אפי' לכהונה וכן פסק פי"א ה' שבת מיהו מ"ש המגיד פ"ג ה"ג אפילו לר' יהודה דאמר אם מעביר קולמוס מקדש השם מ"מ בגט לא מהני משום דבעינן גט כריתות ולא משמע בסוגיא כן ותוס' גיטין דף י"ט כתבו כשהכתב של השני מתקן חשיב יותר כתב לפי זה בגט מסתבר טפי דכתב השני הוי כתב א"כ ר"י דס"ל בעלמא דכתב השני הוי כתב מכ"ש גט לכן אוקמי רב חסד' לר"י כתב שני הוי כתב ולר"ח ולרשב"א דהיינו הי"א שהיא כאן ס"ל דחוששין לו היינו קידושין תופסין בה ופוסל לכהונה ומדברי הרמ"ה שהביא הטור בסי' ק"ל משמע דאין קידושין תופסי' בה ופוסל לכהונה:
ו
ה"ז פסול. אף על גב אם לא חתמו כלל כשר הגט אם כבר ניתן כמ"ש בסי' הקודם מ"מ כאן גרע טפי משום דהוי מזויף בתוכו ש"ס ריש גיטין ופירשו תוס' הזיוף הוא משום דגזרינן חתימה שלא לשמה אטו כתיבה ולכאורה קשה לפ"ז אם עכו"ם באו על החתום והם שמות מובהקי' אמרי' בש"ס דפסול משום דגזרינן אטו שמות שאינן מובהקי', ת"ל דיש לגזור חתימה אטו כתיבה אח"ז ראיתי בתר"ה סי' רכ"ח הקשה קושיא זו:
ז
וי"א שגם זה אינו גט. כ"כ הרמב"ם פ"ג דין ח' בשם י"א דס"ל אם חתמו שלא לשמה הוי מזויף בתוכו מודה אפילו אם נמסר בע"מ וי"א אלו ס"ל ג"כ אם חתום ע"א ונמסר בע"מ או אם א' מעדי' פסול הגט בטל כמה שכתב בהרי"ף פ' המגרש בשם הגאון וכמה שכתב בהמגיד פ"ג די"א אלו היינו דעת הגאון הנ"ל ולהרי"ף והרמב"ם אם חתמו שלא לשמה או ע"א הוא פסול הוי כמזויף ולא מזויף ממש ואינו אלא פסול מדרבנן, ואם ע"א חתום על הגט ונמסר לפני עדים ס"ל להרי"ף והרמב"ם דכשר ועיין ב"י ס"ס ק"ל וצריך ישוב בסימן ק"ל סעיף י"ז פסק אם ע"א כשר וא' פסול הגט פסול ולא בטל כרמב"ם וכאן הביא דעת הגאון דס"ל הגט בטל:
ח
וכן יאמר הסופר בפיו. דגט לענין כמה דברי' ילפינן מתפילין וס"ת דצריך הסופר לומר בפיו ולא מהני מחשבה ועיין בא"ח סימן ל"ב ומשמע דיש עיכוב בזה אפילו בדיעבד גם כשהבעל כותב בעצמו צריך שיאמר בפיו שכותב לשמה סמ"ג:
ט
בשעה שמתחיל לכתוב. היינו לכתחילה טוב שיהיה שם בעת התחלה מיהו לא גרע משליח דקי"ל אפילו שמע קול קולמוס לשמה די, ומסדר גט דהסמ"ק והמ' משמע אפילו לא שמעו קל קולמוס נמי כשר דוקא השליח צריך שישמע עכ"פ קל קולמוס ולא ע"ח:
י
מקצת שמו. ועדיין לא גמר שמו משמע אם גמר שמו אין תקנה אף ע"ג דקי"ל אם חתם רק בן יעקב עד כשר מ"מ בכה"ג דכתב שלא לשמו או לא אמר לשמו גרע טפי ופסול אא"כ דעדיין לא גמר שמו אז כותב מקצת שמו לשמו ובן פלוני עד וכותב לגמרי כדינו ועיין בסימן הקודם כמ"ש:
יא
יש מכשירי'. ומהרד"ך חולק ע"ז וס"ל אף בכה"ג פסול מיהו בסי' קכ"ה בענין חק תוכות אם לא נגמר האות פסק הרב רמ"א בפשיטות כת"ה דמכשיר שם א"כ אף כאן כשר, ומשמע מלשון רמ"א אפילו אם היה כוונת העד לשמו לא מהני אם לא הוציאו בפיו ובמהרי"ו מתיר אם העד אמר שהיה כוונתו לשמה והעד נאמן ע"ז אף על גב בסופר הכותב יש לומר דאיכא קפידא אפילו בדיעבד אם לא הוציאו בפיו מכל מקום בעד החתום יש להקל:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קל״א
א
צריך כו'. ד' א' אלא לעולם ר"א כו' וקי"ל כר"א כמש"ש פ"ו ב' ושם:
ב
ואם לא כו' ממש"ש רפ"ג דאין פוסל מן הכהונה ופי' הרי"ף והרא"ש שם כזעירי ורב אסי שהן אמרו מילתא מציעתא וכלהו הוו לגבייהו כיחיד לגבי רבים ע"ש וז"ש בכולן אינו גט חוץ מסיפא בס"ד כ' שהוא ספק גרושין וערש"י שם ד"ה חוץ כו' ועמ"ש בא"ח סי' תי"ג בליקוטים:
ג
אע"פ כו' שאע"פ כו' גמ' שם:
ד
גט כו'. אע"פ שאמרו אינו מן המובחר כבר הוקשו בירושל' פי"ב דשבת ומשני כשיטתו השיבוהו כשיטתך שאתה אמר כתב הוא אף הוא אינו מן המובחר ב"י:
ה
וי"א כו' הרשב"א בשם הר"ח כיון דלא אתמר בהדיא לא כשר ולא פסול חיישי' ליה וכתב הרשב"א ונראין דבריו דהא לרב אחא כשר לכ"ע ולחומרא מיהא חוששין לדבריו וכ' דטעמו של הרמב"ם משום דבפרק הבונה לא איתמר הא דרב אחא:
ו
אפי' נכתב כו'. כן דייק מדברי הרמב"ם פ"ג הל' ט' שכ' ולא יראה לי כו' והואיל כו' הא בלא"ה מודה שאינו גט וכ"כ בתה"ד סי' רכ"ח בשם אז"ג וכפי' שם:
ז
ואם נתנו כו' וי"א כו' אין דעת התוס' כן ועתוס' ד' א' ד"ה מודה כו' דאפי' במזויף מתוכו אינו אלא גזירה וכ"ש בשלא לשמה דהוצרך תוס' לדחוק שם במאוד וכ"ז לתי' הראשון שבגמ' אבל לתי' רב אשי א"צ לזה וכשר לגמרי לר' אלעזר וכ"ש לרבא דס"ל משום שאין עדים כו' א"צ כלל לכ"ז וכ"ב יש"ש ומהרא"י ועמש"ש:
ח
וי"א כו'. הרמב"ם שם בשם י"א וחלק עליהם והביאו הטור ג"כ ודברי הרמב"ם נכונים ממ"ש יוד ב'. והא לאו כו' ת"ש ר"ש כו' הב"ע כו' ואם איתא דמודה ר"א היכי דאיכא עדים דצריך לשמה מדאורייתא היאך מכשירין הא נכרי לדעתא דנפשיה עביד כמש"ש ך"ג א' וכ"כ בתה"ד שם ול"ג דאף אם אין עידי מסירה א"צ לשמה מדאוריי' כיון דוכתב לא קאי אחתימה כלל וחתימה דגט אינו אלא מדין שטרות וזה שפריך שם ג' מאן כו' אי ר"א כו' ולא משני כה"ג וכן בכמה מקומות ועתוס' ד' א' ד"ה מודה כו' אלמא אפילו בלא ע"מ כלל כשר מד"ת רק מדרבנן כמש"ש וי"ל כו':
ט
בפיו. עמ"ש בא"ח ר"ש י"א:
י
י"א כו' ומיהו כו' ערש"י ז' א' ד"ה אפי' שמע כו' ורא"ש שם. ועהג"א שם ד"ה ור"ח פי' כו':
יא
ואם התחיל כו' צ"ע וע"ש ושם:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קל״א
א
סעיף א' צריך שתהי' כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש וכו' נ"ב הנה זה מוסכם מהש"ס ומכל הפוסקים דבעינן בגט גם לשמו של בעל וקשה לי טובא מניין לנו מן התורה דבעינן לשם הבעל והרי עיקר לימוד התורה הוי ממ"ש וכתב לה לשמה א"כ תינח לשמה אבל לשמו מנ"ל ולכאורה היה נראה לי דבאמת לשמו אינו רק דרבנן ורבנן גזרו לשמו אטו לשמה ונ"מ מזה דבאם לא נכתב לשמו אינו רק פסול דרבנן ובהכי א"ש לשון הטור שכתב בסימן זה דכל גט שנכתב שלא לשמו פסול והב"י הרגיש בזה דכוונתו בטל וקשה למה לא כתב בפירוש בטל אך לפי הנ"ל א"ש דאם הוי שלא לשמו הוי רק פסול ולא בטל ובהכי הוי אפשר ליישב גם לשון המשנה דתנא כל גט שלא נכתב לשם אשה פסול ולא נקט בטל אך י"ל כמו דגזרינן דבעינן לשמו אטו לשמה כן י"ל דגזרינן נמי להיפוך אם נימא דבשלא לשמו בטל הגט ומותרת לכהן יאמרו דגם לשמו בטל הגט ומותרת לכהונה לכך גזרינן להיפוך לחומרא דגם בלשמה יהא רק פסול ואינו בטל רק אם נכתב שלא לשמו ושלא לשמה אז לא שייך גזירה ואז בטל דלא שייך גזרה דממ"נ אם לא יהי' נכתב לשם שניהם באחת בטל מכח לשמה ואם יהי' נכתב בחסרון אחד מהם באמת יהי' רק פסול ול"ש חשש אתי לאחלופי דבאם נכתב בשניה' שלא לשמם אטו אם נחסר לשם אחד מהם בזה לא מחליף כן היה נ"ל לומר ואם מלשון הש"ס וכן בלשון הטור ובכולם אינו פוסל לכהונה והוי ככולן הוי נמי דין זה אם כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה והרי בזה הוי לשמו רק לשמה לא נכתב ובטיל כגט מוכח דלא כמ"ש רק בשלא לשמה לבדו נמי בטיל מיהו בלשמו י"ל כן דבזה אינו בטיל רק פסול והנה אם לא נאמר כן לא ידעתי למה יהי' בטל אם לא כתבו לשם הבעל דמנ"ל דבעינן לשמו מן התורה והנה להסוברים דבעינן שליחות בכתיבה א"ש די"ל דאם לא כתבו לשם הבעל הוי כאילו לא כתבו בשליחותו אבל להסוברים דלא בעינן שליחות קשה מנ"ל דבעינן לשמו והנה מלשון הש"ס ר"פ כל הגט דקאמר שם מה יתר על תנא דבר"י לא זה שנכתב שלא לשם גירושין רק גם זה שנכתב לשם גירושין פסול ולא זו שנכתב לשם גירושין דידי' רק גם זה שנכתב לשם גירושין דידה וכו' ולמה לא קאמר לא זו שנכתב שלא בשליחות הבעל רק גם זה שנכתב בשליחות הבעל נמי פסול ומדלא קאמר כן מוכח דלא בעינן שליחות בכתיבה ולעיל הוכחתי בתשובתי דבעינן שליחות בכתיבה וצ"ע ועיין במהדורא חמישי על אהע"ז שלי סימן קכ"ג שכתבתי ראי' להיפוך עיי"ש: הנה מידי דברי בו אציין דבר בצ"ע בענין זה הנה הש"ס ברפ"ק דמס' זבחים מוכיח שם דבגט פסול סתמא רק בעינן בפירוש לשמה ובזבחים בסתמא נמי כשר ומביא שם הש"ס כמה ראיות דבזבחים סתמא נמי כשר וקשה הרי זה משנה מפורשת בפ"ב דזבחים משנה ד' ובש"ס ד' כ"ט כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו ופירש שם הרע"ב בשתיקה היינו בלא מחשבה הפוסלת משמע אף דלא חישב נמי מחשבה כשירה כל דלא חישב פסולה הוי כמצותו וכן כתב שם התוי"ט בשם פירוש המשניות להרמב"ם וז"ל וכ"ש אם היתה מחשבתו במקצת שהוא כמצוה ר"ל מחשבה כשירה עכ"ל הרמב"ם משמע דלשון בשתיקה משמע דלא חישב מחשבה כשירה רק דלא חישב גם פסולה ובע"כ לשון בשתיקה הכי משמע דאין לומר כוונת בשתיקה ממעט דיבור שלא דבר כן בפירוש דמה ענין דבור לכאן הרי אח"כ בחישב חוץ לזמנו וכו' נמי פוסל בשתיקה במחשבה לבד וא"כ אינו דבר והפוכו והו"ל לומר שחט כדינו או בהכשר ובע"כ מ"ש בשתיקה היינו כפירוש הרע"ב וקמ"ל דאפי' לא חישב במחשבה כשירה רק דלא חישב מחשבה פסולה נמי נחשב קרב המתיר כמצותו וא"כ מפורש היא דסתמא כשר וצע"ג בזה ודו"ק:
ב
ס"א צריך שתהי' כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת נ"ב הנה בריש פ"ק דזבחים מוכיח הש"ס דבגט סתמא פסול ובעינן בפירש לשמה ובזבחים סתמא נמי כשר ותמי' לי טובא שמחפש שם הש"ס להביא כמה ראיות דבזבחים סתמא נמי כשר וקשה הרי זה משנה מפורשת בפ"ב דזבחים משנה ד' ובש"ס דכ"ט ע"ב כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו ופירש שם הרע"ב בשתיקה היינו בלא מחשבה הפוסלת משמע אף דלא חישב נמי מחשבה כשרה כל דלא חישב פסולה הוי כמצותו וכן כתב שם התוי"ט בשם פירוש המשניות להרמב"ם וזה"ל וכש"כ אם היתה מחשבתו במקצת ר"ל מחשבה כשרה עכ"ל הרמב"ם משמע דלשון בשתיקה משמע דלא חישב מחשבה כשרה רק דלא חישב גם פסולה ובע"כ לשון בשתיקה הכי משמע דאין לומר כוונת בשתיקה ממעט דיבור שלא דיבר כן בפירוש דמה ענין דיבר לכאן הרי אח"כ בחישב חוץ לזמנו וכו' נמי פוסל בשתיקה במחשבה לבד וא"כ אינו דבר והפוכו והו"ל שחט כדינו או בהכשר ובע"כ מ"ש בשתיקה היינו כפירוש הרע"ב וקמ"ל דאפי' לא חישב במחשבה כשירה רק דלא חישב מחשבה פסולה נמי נחשב קרב המתיר כמצותו וא"כ מפורש הוא דמסתמא כשר ודוק וצע"ג בזה:
ג
סעיף ג' יתר על זה מי שיש לו שתי נשים וכו' נ"ב עיין בש"ס דנ"ד בזה בסוגיא שם אמר רבין ש"מ שני יוסף ב"ש הדרין בעיר אחת וכו' עיימ"ש בזה בסוגיא זו בעזה"י בחידושי לחו"מ סימן צ"א במהדורא ד' שלי סימן ק"ב מ"ש שם בפלפול סוגיא זו בעזה"י ודוק:
ד
בסעיף ה' גט שכתבו שלא לשמה נ"ב עיין במהדורא חית שלי סימן ר"ה מ"ש בזה בישוב דברי הרא"ש בזה ובמה שיש לחקור הועלה יותר ממה שהי' תחלה אם מהני לכ"ע או גם זה לא מהני עי' שם מ"ש בזה בעזה"י ובישוב קושית התוס' בריש פ"ב דגיטין די"ט עיין שם ודוק ועיין בחיבורי סת"ם בהשמטות ליו"ד סימן רע"ו מ"ש בעזה"י בתשובתי ל"ק ניקולשפורג ודוק שם:
ה
סעיף ו' אם נתנו לה בעידי מסירה כו' עיין ב"ש מה שהקשה וכ' שגם בת"ה הקשה כעין זה. ולפענ"ד נראה דלק"מ דבשלמא בשלא לשמה אם יחתום העדי' שלא לשמה אז יסברו שמותר לכתוב נמי שלא לשמה ולא ידעו דבעינן כלל לשמה אבל בעכו"ם בערכאות אף אם נאמר דכשר בשמות מובהקין מ"מ ידעו דבעינן בני כריתה ונכרים אינן בני כריתה שהרי בשמות שאינן מובהקין עכ"פ פסולין וע"כ מטעם שהם אינן בני כריתה רק בשמות מובהקין כשר שניכר שהם נכרי' ולא אתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה רק יבאו עידי מסירה לפנינו וזה שפיר בחתימה אבל בכתיבה לא שייך שמות מובהקין ועדי מסירה שפיר ידעו שהוא פסול שהרי אינן בני כריתה שהרי אף לחתימה פסולין בשמות שאינן מובהקין מטעם זה שאינן בני כריתה ויבאו לסמוך עלייהו ואין שייך גזירה תו כלל ע"כ הצריך ליתן טעם אטו שמות שאין מובהקין כן נראה לי ברור ולק"מ:
ו
סעיף ז' וכן יאמר הסופר כו' עיין בחבורי לא"ח סי' י"א מה שהקשיתי על דין זה. והנה אם יכתב מקצת גט הראשון סתם או שלא לשמו ואח"כ כתב השאר לשמו נראה פשט לשון הפוסקי' ובפרט מלשון המרדכי שהביא הב"י שהוא פסול. אך באמת קשה למה יהי' פסול הלא בש"ס פ"ה דפסחי' מבעי שם בפסח בשאר ימות השנה אם שחטו לשמו ושלא לשמו אם כשר הוא או לא ומסיק שם רבא דכשר דהא סתמא לשמו קאי ואעפ"כ אם שחטו שלא לשמי כשר ואתי שלא לשמו ומפקיע מידי לשמו ה"ה נמי כי אמר לשמו תחלה אין חילוק בין אמר ובין לא אמר ומפקיע שלא לשמו מידי לשמו ייע"ש. ועיין בתוס' שם מה שהקשו מלשמו ושלא לשמו בפסח דכשר לר"מ ולא מפקיע מידי לשמו ותרצו דשאני התם דהכשר לשמו נוהג בכל הזבחי' ייע"ש. ולפ"ז הכא בגיטין הרי מבואר במס' זבחים פ"ק שלכך בעינן באשה בפירוש לשמה משום דסתמא לאו לגירושין קיימא כו' וא"כ קשה כיון דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ואעפ"כ כי מכוין לשמה אתי ומפיק מידי שלא לשמה וא"כ ה"נ כי אמר שלא לשמה בתחלה ואח"כ לשמה ראוי שיהי' מוציא מידי שלא לשמה כיון דאין חילוק בין אמר ללא אמר לרבא ואין לומר דגט שאני שהרי בש"ס דזבחים מדמה הש"ס גט לקרבן משמע דשוין הם לדינא והכא באשה פסול דשלא לשמה אינו רק גבי אשה אבל בשאר קנינים דחולין לא מצינו בהם פסול דשלא לשמה ודומה לפסח אצל קרבנות דאמרינן שאינו נוהג בכל הזבחי' כן ה"נ בחולין אינו נוהג בשום קנין לשמו ושלא לשמו רק באשה ולמה לא נימא דאתי לשמו ומפקיע מידי שלא לשמו ואין לומר דשאני פסח דשלא לשמו נוהג בכל הזבחי' ופסול דלשמו הוי בפסח לבד ולכך אלים שלא לשמו להפקיע מידי לשמו אבל הכא כמו דפסול שלא לשמו הוי רק באשה ה"ה הכשר דלשמו הוי רק באשה ולכך לא אלים זה להפקיע זה. זה אינו דמה שנוהג בכל הזבחי' היינו לפסול או לא לעלות לשם חובה אבל להכשיר שלא לשמו ג"כ אינו נוהג רק בפסח לבד בשאר ימות השנה ואעפ"כ אתו שלא לשמו ומפקיע כו' כן ה"נ נימא להיפוך בגט ואין דומה למה דאמרינן בפסח שלא לשמו ולשמו פסול ולא אתו לשמו להפקיע מידי שלא לשמו דהתם אלים שלא לשמו דנוהג בכל הזבחי' כו' גם סתמא לשמו קאי ולכך אין ראי' ממה שלשמו לבד כשר שיהי' כשר נמי בשלא לשמו ולשמו אבל בגט דסתם לאו לשמה הוא ואעפ"כ בלשמה כשר ה"נ נימא בשלא לשמה ולשמה. אך לכאורה הי' נראה הטעם בזה דהא דא"ר בפסח בלשמו ושלא לשמו היינו רק בחד עבודה אבל בשתי עבודות ודאי דפסול רק בחד עבודה אז ס"ל דמפקיע וכן מוכח מדברי התוס' שם ייע"ש. ולפ"ז הכא בגט כל שני תיבות בלבד הוי מלאכה בפ"ע ולכך בשלמא בחד עבודה שכל זמן שלא גמר כל העבודה אין פלגא דעבודה נחשבת לכלום ולא הוי ענין בפ"ע להיות שייך עליו לומר שסוף סוף זה הפלגא נשחט שלא לשמו ונפסל דפלגא דעבודה אינו כלום רק כשנגמרה כולה ואז הרי חישב גם לשמו ומפקיע מידי שלא לשמו אבל בגט כל שתי תיבות ושני אותיות הוי מלאכה בפ"ע וכדקיי"ל גבי שבת וכמ"ש הב"ש לעיל בסי' קכ"ג גבי מומר ייע"ש וא"כ ה"נ מה בכך ששאר הגט נכת' לשמו מ"מ אנן בעינן שיהי' כל הגט לשמו וכאן שורות הראשוני' או תיבות ואותיות הראשונות נכתבו שלא לשמו והוה חשובין כתיבה בפ"ע ודומה לפסח בשתי עבודות דלא מהני. אך לפ"ז היה נראה דאם קצת אות כ' שלא לשמו וגמר האות לשמו או אות אחת שלא לשמו ואות לשמו ראוי שיהיה כשר האות בלי חבירו ומכ"ש חצי אות לאו מלאכה הוא בפ"ע ולכך דומה לעבודה אחת וראוי שיוכשר כמו בפסח וכן נמי בציצית וכה"ג באותן דבעינן לשמו יהי' ג"כ הדין כן דאם במלאכה אחת חישב שלא לשמו ולשמו יהי' כשר דהרי גם גבי ציצית סתמן לאו למצוה עומדין וכמ"ש בחדושי בילדותי ייע"ש. ואעפ"כ אתי לשמו ומפקיע ה"ה נמי באמר שלא לשמו ובציצית ג"כ לאו בכל המצות בעינן שיהי' גוף הדבר שעושין בו המצוה לשמו רק בציצית ותפילין ולא בשאר מצות יש לדמותו לפסח. מיהו צ"ע דאפשר דלא מחלקינן בין עניני' דחולין בין זבחים וכן נמי בין ציצית ותפילין שהם מילי דמצוה ובין זבחים שהם קדשים רק אמרי' כיון דפסול דשלא לשמו נוהג בכל הזבחים לכך אף בגט וציצית אינו יכול לשמו להפקיע מידו שלא לשמו ולא אמרי' דחולין הוי ענין בפ"ע וכן ציצית הוי מילי דמצוה והוא נחשב בפ"ע רק מצרפין כל התורה להדדי ולכך כיון דשלא לשמו נוהג בזבחי' לא אתי לשמו ומפקיע אף שלא בגט ולא בציצית משא"כ בפסח דפסול דלשמו הוי רק גבי' לבד וצ"ע בזה כעת ולא היה הפנאי גורם להאריך בזה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קל״א
א
ואם לא נכתב לשמה. כ' בהגהת יד אפרי' ואפילו כתבו לשם נכרית פסול אע"ג דלאו מינה לא מחריב בה מ"מ לא עדיף מסתמא דפסול. כן הוא בש"ס ריש זבחי' ע"ש:
ב
וי"א שגם זה עב"ש סק"ז מ"ש וצריך ישוב כו' ועיין בתשו' ברית אברהם סימן צ"ז אות ב' מ"ש בזה:
ג
הסופר בפיו. עב"ש סק"ח שכ' דיש עיכוב בזה אפילו בדיעבד. ועיין בסי' תי"ג שכ' היינו לחומרא בעלמא כמו במוקף גויל אבל מדינא ודאי דאין צריך וראיה לזה מריש גיטין בהא דאמר בש"ס ורבנן היא דאצרוך שחתרו רש"י ותוס' למצא חשש דשני יב"ש או שכתבו להתלמד ולא כתבו בפשיטות שמא לא אמר בפיו א"ו כדכתיבנא עכ"ל. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סימן קנ"ד מבואר שם בהדיא דאין קפידא בזה רק לכתחילה אבל בדיעבד סגי במחשבה בין בס"ת ובין בגט ע"ש וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צ"ד ושם מבואר דעיקר דעתו הוא להקל אפילו לכתחילה לומר דסגי במחשבה בכל דבר שצריך לשמה אלא דאף מי שירצה לחוש בזה די לחוש לכתחילה ולא בדיעבד ע"ש. ועיין בנ"צ הבאתי לשון הרדב"ז והרמ"ע מפאנו בזה באריכות והארכתי קצת בזה. ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סימן רע"א סק"ז ועיין עוד בביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות ע' וק"ס:
ד
ולא בסירוגין. ע' בא"ח סימן ל"ב סי"ט בהגה שכ' וכשבא לנמנם לא יכתוב דאינו כותב אז בכוונה ע"ש. וה"ה הכא גבי גט דהא פשיטא שאף שלומר בפיו שכותבו לשמה א"צ רק בתחילת הכתיבה אבל במחשבתו צריך שיהיה בכל כתיבת הגט שכותבו לשמו ולשמה כמבואר בכל הפוסקי':
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קל״א
א
סי' קל"א ס"ט הגה ואח"כ נזכר. נ"ב ע' תשו' זרע אמת בהל' תפילין סי' ו' דף י"ג ע"ב:
ב
ב"ש אות ז' להרי"ף והרמב"ם דכשר. נ"ב ודעת הלחם משנה פי"א מהל' גרושין. וכן דעת מהר"י לבית לוי בתשובה סי' ו' כדעת הרמב"ם דאפי' ע"א חתום על הגט ונמסר בע"מ דפסול:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קל״א
א
הרי זה ספק גרושין דקי"ל אין ברירה בדאורייתא דלא אמרי' למפרע הוברר הדבר שע"ז נתכוין לגרש והיינו לחומרא אבל בשני סעי' הראשונים דהוה שלא לשמה אינו גט אפילו לקולא:
ב
פסול וי"א שגם זה אינו גט האי י"א הוא הרי"ף דס"ל הוה מזויף מתוכו ע"כ לא מהני עידי מסירה ודיעה הא' הוא הרמב"ם דס"ל כיון שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העול' שאינו מזייף ממש והואיל ונמסר בפני עדים הוה גט פסול מדבריהם וכ' ב"י ואע"ג דהרמב"ם מכשיר בגיטין פסולין בעידי חתימה כגון שהרחיקו העדים מן הגט ב' שיטין וכיוצא בזה שנשתנה בעידי מסירה שאני התם שפיסול הגט ניכר על עידי חתימה אבל הכא שאין פיסול ניכר דמנא ידעי שחתמו שלא לשמ' חיישי' שמא אתו למסמך על עידי חתימה לפיכך פסול דרבנן עכ"ל וק"ל דהטור הביא דעת הרמב"ם משמע דהכי ס"ל וזה אינו דהא עיקר החשש דהיה פסול מדבריהם הוא משום דאתי למסמך על העדים והטור פוסק בסי' קל"ג דאפי' ביש עידי חתימה צריך לעידי מסירה וא"כ ביש לפנינו עידי מסירה אין חשש שיסמכו על עידי חתימה לחוד דהשתא יש עכ"פ עידי מסירה ובכל גט אין סומכין אפילו בעדים חותמין לשמה אלא דוקא בעידי מסירה ולמה ישנו עכשיו לסמוך על הנהו עדים החתומים אלא לשמה לחוד ואין כאן שמא אתו למסמך עלייהו דע"כ לא חיישינן דלמא אתו למסמך אלא לעיל סי' ק"ל בדין אם שמות ישראל כשמות הגוים כו' דשם הוה החשש דיטעו לומר שישראלים הם ויסמכו עליהם על חתימתן משא"כ כאן דאין כאן חשש כ"א לרמב"ם דס"ל בכל גט סגי לעידי חתימה לחוד וא"צ לעידי מסירה כמ"ש הטור בשמו סי' קל"ג אבל להטור צריך בכ"מ עידי מסירה ונ"ל דהטור מפרש טעם הרמב"ם כיון דתקנו חכמים להחתים עדים משום שמא ימותו העידי מסירה זה עשה שלא כתקנת חכמים כיון שחתימות אלו אינם כלום ע"כ פסול מדבריהם:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5