א
בית דין שמכרו וטעו וכן שאר שלוחין ובו ו"ס:
ב"ד שמוכרים להגבות לאלמנה כתובתה אין מוכרין אלא בהכרזה ומכריזים ל' יום רצופים או ששים יום ב' וה' ומכריזין בבקר ובערב ובשעה שמכריזין מסיימין השדה במצריה ומודיעים כמה היא יפה ובכמה היא שומא ושרוצים למוכרה כדי להגבות לאשה כתובתה:
ב
ב"ד שמכרו שלא בהכרזה אפי' מכרו שוה בשוה נעשו כמי שטעה בדבר משנה וחוזרים ומוכרים בהכרזה:
ג
ב"ד שהכריזו כראוי ובדקו יפה ודקדקו בשומא אע"פ שטעו ומכרו שוה מנה במאתים או מאתים במנה הרי מכרם קיים אבל אם לא בדקו בשומא ולא כתבו אגרת בקורת שהיא דקדוק השומא והכרזה וטעו והותירו שתות או פחתו שתות מכרם בטל פחות משתות מכרם קיים וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכים להכריז עליה וטעו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אע"פ שהכריזו (וי"א כיון שהכריזו אפי' טעו בכפל המקח קיים) (טור בשם הרא"ש) פחות משתות מכרם קיים ואינו צריך להחזיר אונאה אע"פ שלא הכריזו איזהו העת שאינם צריכים הכרזה בעת שימכרו קרקע לקבורה או למזונות האשה והבנות או ליתן מנת המלך אינם צריכים הכרזה לפי שהדבר נחוץ וכן אם לוו לצורך דברים אלו כשמוכרים לפורעם אינם צריכים הכרזה:
ד
וכן ב"ד שמכרו דברים שאינם טעונים הכרזה וטעו בשתות מכרם בטל פחות משתות מכרם קיים ואלו הן הדברים שאין מכריזים עליהם העבדים והשטרות והמטלטלי' העבדים שמא ישמעו ויברחו והשטרות והמטלטלים שמא יגנבו לפיכך שמין אותם בבית דין ומוכרים אותם מיד ואם השוק קרוב למדינה מוליכים אותם לשוק (ובמקום שאין נוהגין להכריז שום דבר דינו כדברים שאינן מכריזין) (טור):
ה
היכא דטעו ונתאנו בשתות שהמכר בטל אם ירצו ב"ד לקיים המקח ולהחזיר האונאה הרשות בידם ויש חולקים בזה:
ו
שליח שמכר וטעה ונתאנה אפילו בכל שהוא המכר בטל אפי' אם הוא שליח ב"ד ואם הטעה את הלוקח עד שתות המקח קיים וזכה המשלח ביתרון: הגה י"א דדיין שנתמנה על פי הורמנא דמלכא ומכר ע"י שלוחו עדיף משאר שליח ב"ד והוי כב"ד שטעו ומכרן קיים וכ"ש אם מכר בעצמו (ריב"ש סי' קע"ט):
באר היטב אבן העזר
ק״ד
א
להגבות. אין חילוק כאן אם גובין מיתומים קטנים או מגדולים. עיין בח"מ סי' ק"ג:
ב
משנה. וה"ה ב"ד שהגבו מטלטלין בלא שומא הוי טועה בדבר משנה הר"ם מטראני ח"א סי' רע"ח:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ד
א
פשוט במשנ' ערכין דף כא ע"ב
ב
שם בגמרא
ג
שם במשנה וכדמפרש רב יהוד' שם בשעת הכנסת פועלים (למלאכ') ובשעת יציאת פועלים (שהם יוצאים ונפטרים מהמלאכה):
ד
ברייתא שם
ה
מימרא דאמימר וכו' כתובות דף ק' ע"ב
ו
ל' הרמב"ם בפ"ב מה' מלוה ממשנ' שם דף צ"ט ע"ב
ז
פי' במקום שאין מכריזין או דברים שאין מכריזין או בעת שאין מכריזין כמ"ש בסמוך
ח
שם במשנ' וכת"ק
ט
שם בגמרא דף ק' ע"ב
י
כשיטת הרי"ף שם וכגירסתו ולזה הסכים הרמב"ן
יא
כגי' רש"י שם בגמ' ולזה הסכים הרשב"א
יב
כ"כ הרמב"ם בפי"ג מה' מכירה ולזה הסכי' הרא"ש והביאה הטור
יג
מימרא דנהרדעי שם בגמרא דגיטין דף נ"ב ע"ב
יד
פי' לקבור' האב או האם וכל מי שמוטל עליהם לקברו
טו
טור מדברי התו' שם בגיטין שהקשו פשיטא וכי יהא מוטל ל' יום
טז
ג"ז שם ברמב"ם
יז
פי' ואפי' הכריזו וכפי שכ' בסעי' דלעיל וכמ"ש שם
יח
שם בגיטין ובכתובות שם
יט
מאוקימת' בתרא שם בגמרא וכדאמר ר' נחמן וכו'
כ
רמב"ם בפי"ג מה' מכירה וכת' ה"ה לא ידעתי זה מבואר אבל מסברא הוא שהרי בשאר מקומות יפה כח היתומים
כא
הרא"ש בפסקיו שם והביאה הטור
כב
מסקנ' הגמ' שם דף צט ע"ב דשליח כאלמנה וכרב נחמן שם ובקידושין דף מב ע"ב
כג
טור וכ"פ הרא"ש שם בשם ר"ת ושכן עיקר
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ד
א
ב"ד מוכרים כ' הסמ"ע סי' ק"י סס"ק ב' אם מוכרי' כדי שלא ליתן להאלמנה מזונות מוכרים בלא שהיה ל' יום מטעם הנ"ל ור"ל אם מוכרים ע"ד מנהג מקומות שבסי' צ"ג קודם שתובעת כתו' כדי לפטור ממזונותיה מוכרים בלא שהיה כי אין הפסד מזונות הברור מכריע ספק הריווח של השהיה וכן מבואר פ' שום היתומים. ע' ח"מ מביא פלוגת' הרמ' וטור בגרושה הבאה לגבות מניה להטור צריך הכרזה ל' יום ולהרמ' די עד שיפסקו מוסיפין ופלוגתתן מבוארת בהה"מ פ' ך"ב מה"מ שהרמ' מפרש מה דתנן שום היתומים ל' דוקא יתומים וה"ה מלקוחות אבל מבני חורין די בהכרזה עד שיפסקו והכי משמע ליה מקצת מקומות שבל"מ דמשמע דאף בני חורין עכ"פ הכרזה בעי ולהתו' שהיא שטת הטור (ולע"ד יש למידק נמי הכי מפירש"י ז"ל בב"מ דף ט"ז ע"א ד"ה עד דמתחילין יומא דאכרזתא פי' כדאמרינן בעירוכין שום היתומים ל' יום (שום היתומים ל"ד כי אין לחלק בין יתומים גדולים ללוה עצמו ומה דנקיט יתומים הוא דלא נימא להחמיר גבייהו ס' יום כהקדש (וכאשר עיינתי בענין זה מצאתי הפרישה בח"מ ריש סי' ק"ט קדמני במקצת הדברים שכתבתי ת"ל ריש סי' צ"ו וב"ה שכונתי לדעת הגדול) ולע"ד יש ראיה לשטת תו' ממס' כתו' דף ד' ע"ב אמר אמימר משמיה דרב יוסף ב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו כטועה בדבר משנה וחוזר נעשו ודאי טעו דתנן שום היתומים ובשלמא ל"ק לימא אי מהתם ה"א ה"מ קטנים די"ל סתמא דיתומים משמע אף גדולים אלא החדוש הוא משום הקטנים דלא ליבעו ס' אבל ודאי משמע נמי גדולים וממילא ה"ה מלוה עצמו אבל להר"מ ז"ל ק' הא לדידיה באמת המתני' לא איירי אלא ביתומים ואמימר הא לפ"ר איירי אפי' במלוה עצמו כמבואר בח"מ סי' ק"ג בטור ואיך נשמע זה ממתני'. ובע"כ להרמ' אף דאמימר מפרש בפשיטות דלא קאי כ"א בטריפה מלקוחות או יתומים דאלו מלוה עצמו אפי' נעשו כטועה ליכא למימר דהא המתני' לא איירי כלל בהכי ומקשה שפיר דעכ"פ נשמע מהמתני' דאפילו יתומים גדולים וה"ה מלקוחות דכחדא חשיבו. וא"כ תליא במחלוקת זו שבח"מ פלוגתא אחריתא כי להטור אף מיניה אם מכרו בלא הכרזה חוזר וכמבואר בח"מ סי' ק"ג ולהרמ' אינו חוזר והכי משמע להדיא שבפי"ב מה"מ כשמדבר על יתומים ולקוחות העתיק בהלכה י' דין אמימר ובפ' כ"ב מהלכה הנ"ל כשמדבר על בני חורין אינו מזכירו וכן בהש"ע סי' ק"ג לא זכרו כ"א בסי' ק"ט וכן מדויק בהטור ח"מ סי' ק"ג דבתר שמביא דעת הרמ' וחולק כ' וכיון שצרכינן וכו' אמנם מ"מ נלע"ד דהאי וכיון של הטור ל"ד ואף להרמ' נהי דלא העתיק דאמימר בפ' ך"ב ומשום דפירושו ע"כ אמימר לא איירי בגביות בני חורין היינו משום דבדורו לא היה שייך לומר נעשו כטעה על היוצא משמעות ממרו' אמוראי' שהצריכו הכרזה אף בבני חורין ולכן אף שהרמ' הוציא מכמה סוגיות דאף לב"ח צריך הכרזה עד שיפסקו מ"מ לא כ' שאם מכרו בלא הכרזה דבטל מפני שאינו מפורש בהש"ס וזה אין דרכו אבל אנן הא פסקינן בח"מ סי' כ"ה דאף דברי הפוסקים דינייהו כדבר משנה וחוזר וה"ה לדידן שכבר מבואר הדין בהרמ' מעתה ב"ד המוכרים בלא הכרזה נמי חוזר. אך מדהש"ע בסי' ק"ג השמיט המבואר בהטור משמע דלא כע"ד אלא דס"ל להרמ' אף דנשמע מהש"ס דצריך הכרזה אפשר אף לכתחלה וצ"ע יהיה איך שיהיה בל"ז ונלע"ד דבעל הקרק' יוכל לומר הי' לי כהטור בכל פרטיו:
ב
אפי' טעו בכפל הראשונים דייקו הא ביותר מכפל בטל ע' בי"ד סי' ל"ו בט"ז ס"ק י"ד וכי דייקינן אין מזה קושית עליו וע"ש בפר"ח וק"ל:
ג
ואם השוק קרוב למדינה כו' וכן הוא בש"ע ח"מ סי' ק"ט סעיף ג' והוא מימרא דרב יהודה אמר שמואל פ' א"נ דף ק"ב ע"א ומזה ק' על הב"י ז"ל במה שמשיג בח"מ סי' ק"ט על הרשב"ץ שפסק ב"ד שמכרו קרקע יתום בזמן המגפה שהמכר בטל כ' ואין דבריו נראים מההיא מתני' גופה שהביא הוא ז"ל לראיה הוי תיובתיה דקתני וכן פרה אם ממתינן אותה לאטלוס משבחת היא ופירש"י לאטלוס יום השוק והרי הכא א"צ למעשה להשתבח ואפ"ה קתני אין להקדש אלא מקומו ושעתו עכ"ל ולפירושו משמע אף של יתומים אין ממתינן לאטלוס שהוא יום השוק דמשמע סתמא אפילו הוא קרוב בזמן וזה מבואר הכא שאפילו מוליכן למקום קרוב שהוא שוק וכן י"ל איפכא על הפרישה שכ' ולכאורה קשי' לי על הרשב"ץ ועל הב"י ממ"ש רש"י דמשמע דלא כותי' כי זה לשון המשנה אעפ"י שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח שאם תלקח כסות בל' דינרין משובח וכן פרה אם ממתינן לאטלוס משובחת וכן מרגליות אם מעלינן לכרך משובחת אין להקדש אלא מקומו ושעתו ופי' רש"י אעפ"י שאמרו עבדי' נמכרים כו' כגון גבי נכסי יתומים שאם תלקח לעבד כסות בל' דינא משביחו מנה על דמיו כו' ע"ש הרי פשטא דלישנא משמע דר"ל הבא ליפרע מנ"י אין מוכרין העבד כאשר היא אלא מלבישן אותו וכן פרה ומרגליות וזהו דלא כרשב"ץ וב"י הנ"ל דגם הרשב"ץ כ' ומהמשנה משמע דאין בנ"י אלא מקומו ושעתו אם לא באתה השבח ממילא וראי' לפי' זה מרבינו שכאן דאיירי מגביו' חוב מקטני' לא כ' דאין לו אלא מקומם ושעתם כמ"ש בסי' ק"ג בגביו' מנכסי לוה והי' נראה דהיינו טעמא משום דבקטני' החמירו וצ"ל דהם לא פירשו לרש"י דמיירו כאשר באו לגבו' מהיתומים אלא ר"ל אפוטר' יתומים כשבאו למכור לצורכם אז ממתינן במכירה עכ"ל הפרישה הרי משמעות הפרישה לרש"י ועוד דבגביות יתומים מוכרחי' להמתין במכירות מרגליות כדי להביאה לכרך דמשמע אפי' רחוק והכא מבואר בגמרא דאף בשל יתומי' לרחוק אפילו שוק לא ואף מה שפי' להרשב"ץ וב"י שפרוש"ם קאי על מכירות אפטר' בח"מ סי' ר"ץ מבואר דאף הם במכירתם ינהגו כמבואר הכא ונלמד מהכא. ואולם לע"ד הפוסקים לא תפסו פירש"י ז"ל במתני' זו לעיקר כי לא נמצא בשום מקום ואפילו בסי' ר"ץ בעבד ליקח מלבוש או פרה לאשהוי לאטלס ולא מרגליות להוליכה לכרך אלא שתפסו פי' הרמ' דז"ל סוף פ"ב מה' ע' היה בנכסים בהמה עבדים ומרגליות ואמרו התגרים אם ילקח לעבד זה כסות ופרה זו אם ימתינו בה לאטליס ומרגליות זו אם מעלים אותה למקום פלוני תשוה ממון רב אין שומעין להם כו' הרי שמפרש הא ע"פ שאמרו לא כפירש"י ז"ל אמרו התגרים ובפי' המשניות הרחיב הביאור בל' זה אמר רחמנא ונתן את הערכך וכו' בלא איחור וכו' שאין ממתינן להם שום זמן ואין מעתיקן אותן לשום הנאה לפי שהשבח הזה שאמר בהן אינו ודאי אלא על הספק כו' ומזה עלה בידינו שאין החיוב הזה לעשות בשום אופן מכירה אף בשל יתומים כ"א המבואר הכא בשוק קרוב כי זה סבה הקרובה לשבח והב"י לא הקשה אלא לשטתו שרצה ללמוד משם דכל שאין מחוסר מעשה חייבים להמתין דלפירשו משם תברי' אבל העיקר דמכירת זמן המגפה דומה הב"י ז"ל למכירה בשע' הזול שמבואר פ"ק דב"ק שמוכרח הלוה ליתן כשער של עכשיו ולא כיקרו דלקמי' וכמו שהעלה מהרשב"א והכל משום נעילת דלת:
ד
ולע"ד הכל תלוי במראות עיני הדיין אם יוכל לדמות לשוק קרוב או רחוק כי ברחוק אין הדין נותן לעכוב המלוה משא"כ בשרואה שבקרוב ישתנה השער אפשר דומה לשוק קרוב:
ה
וי"א בח"מ סי' ק"ט סתם כדעה א' וע"ש בתשו' שמביא הש"ך:
ו
ואם הטעה את הלוקח עד שתות ר"ל עד ולא עד בכלל דאלו בשתות עצמו לא שייך זכה המשלח אפי' לר"י ורא"ש שהשליח המאנה נשאר כל אדם הרי קנה ומחזיר האונאה ואיירי במטלטלים כמבואר בח"מ משא"כ ר"ה שכ' דבשליח אם הותיר שתות מכרו בטל שפיר מתמיה הרא"ש דאפילו אי במטלטל' איירי ע"כ דמגרע כחו מדהוא שליח ומדמה הותיר לפיחת דאל"ה מדוע בטל מקח ליהוי קנה ומחזיר אונאה וא"כ מה אירי' שתות אפילו פחות נמי אבל על הש"ע לק"מ דודאי פו' כהר"י והרא"ש כמבוארים דבריו להדי' בח"מ סי' קפ"ב סעיף ה' ודלא כב"ש:
בית שמואל
ק״ד
א
ב"ד שמוכרים להגבו' וכו'. אין חילוק כאן אם גובין מיתומים קטנים או מגדולים ובגרושה שגובה מן בעלה פליג הרמב"ם עם הטור ולהטור כל שב"ד גובה אין חילוק בין נפרעים מן הלוה בין נפרדים מן יתומים ועיין בח"ה, וב"ד היינו דיינים שאינן הדיוטים גמורים אבל אם היו הדיוטים גמורים הוי כאלו מכרה יחידאי עיין תוס' דף ק':
ב
או ששים יום ב' וה'. אף על גב דלא הוי אלא ח"י יום כיון דמשכי מלתא שמעו אינשי ש"ס:
ג
מנה בר'. המגיד פי"ב ה"מ כתב בשם הרמב"ן פחות ממנה בר' המקח בטל וכ"כ הר"ן והביא בד"מ אף למאן דס"ל אין אונאה לקרקעו' כלל אפי' יותר מחצי' מ"מ במוכר את שאינו שלו שאני ולא ככ"מ שכתב דאפילו /דאתיא/ כהני פוסקי' דס"ל יותר מחציה איתא אונאה וליתא וכ"כ בח"מ:
ד
ולא כתבו אגרת בקורת. פירו' בכ"מ דאיירי בהכריזו אלא לא דקדקו בשומ' אז ג"כ אם הותירו שתות או פחתו בטלה המכירה ולכאורה קשה למה לא אוקמי הש"ס הריש' בדאכריז ולא עשו אגרת ביקורת ובזה שפיר מדוייק המתניתין וכעין זה הקשה הר"ן ואפשר דאוקמי רישא וסיפא בדעשו אגרת ביקורת ומ"מ לא מהני במקום שאין מכריזין ומ"ש בסמוך בעת שא"צ להכריז וטעו בשתות המכר בטל אף על גב שהכריזו היינו אפילו הכריזו ועשו אגרת ביקורת:
ה
והותירו שתות או פחתו. אף על גב דנתאנה הלוקח ובעלמא אין אונאה לקרקעו' כשלוקח בעצמו אבל כאן שלוקח מן הדיינים שאני כשם שהיתומים סומכים על הב"ד כך סומך הלוקח כ"כ הרא"ש בשם ר"י מיהו דעת הרמב"ם ורמב"ן אפילו כשלוקח מן הב"ד אין אונאה אא"כ הורידו את הב"ח לשומא ועיין בח"ה סי' ק"ט:
ו
שליח שמכר. אסיקנא בש"ס שליח כאלמנה כשם אם אלמנה מכרה בטל המקח אם טעה בכ"ש כן הוא אם מכר השליח ומ"מ בסי' הקודם אם טעה בדינר ל"ד אלא אפילו בכ"ש:
ז
ואם הטעה את הלוקח עד שתות. כ"פ ר"ת /ר"ה/ וכבר תמה עליו הרא"ש וא"י למה פסק כר"ת /כר"ה/ וח"מ כתב דאיירי במטלטלין ואכתי קשה ה"ל לכתוב אם הטע' את הלוקח אינו /דינו/ כאיש אחר:
ח
י"א דדיין שנתמנה וכו'. כ"כ הריב"ש ע"כ לא קאמ' בש"ס שליא כאלמנ' אלא שליח שהוא יחיד ואף אם היו ג' שלוחים מ"מ דינם כיחיד כמ"ש בתוס' אם אלמנה מכרה ושמו ג' הדיוטים כחד חשיבו וכן יחיד מומחה דחשיב כג' מ"מ שלוחו יחיד אבל שופט שהוא יחיד ויש לו הורמנא דמלכא אז מסתמא גם שלוחו כמותו כי א"א שילך בכל פעם בעצמו וכן משמעו' בתשובה הנ"ל דלא בנתן המלך הורמנא בפי' לשלוחו אלא בסתמא שלוחו כמותו מטעם הנ"ל ועיין בח"מ מ"ש:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ד
א
ב"ד כו'. כמ"ש במתניתין שם וכמ"ש בגמרא ק' ב' ודוקא ב"ד לאפוקי אלמנה וכנ"ל ר"ס ס"ג. הרא"ש בכתובות שם סי"ג ואע"ג דאמרינן לכרגא כו':
ב
אפילו מכרו כו'. הא שוה כו':
ג
אעפ"י שהכריזו. כגי' הרי"ף רישא וסיפא בדאכריז וכפירושו:
ד
וי"א כו'. כגיר' שלנו:
ה
ואין צריך להחזיר. אונאה הרמב"ם והרא"ש דלא כפירשו ר"י בתוס' שם ד"ה רבא. ונ"ל כו' ועס"ה היכא כו':
ו
וכן אם לוו כו'. תוס' שם פ"ז א' ד"ה ולקבורה כו' וש"מ:
ז
לפיכך כו'. גמרא שם:
ח
ובמקום כו'. שם:
ט
וי"א בזה. הרא"ש שם סוף סט"ז וכן היה נראה כו' ר"ל כיון דטעמו של מתניתין כהר' יונה דב"ד שלוחין של שניהם אבל הרמב"ם ס"ל כפירש"י:
י
אפילו. בכ"ש דמ"ש צ"ח שוה מנה בדינר ל"ד הרא"ש שם סי"ז:
יא
אפילו כו'. כפי' ר"ת בתוס' ק"א ד"ה רבא כו':
יב
ואם הטעה כו'. כהר' יונה שם בסט"ז ע"ש:
יג
י"א כו'. ממש"ש מה אלמנה יחידה כו' לאפוקי כו' משא"כ בשופט כה"ג דג"ב יחיד הוא ושלוחו כמותו ע"ש:
חלקת מחוקק
ק״ד
א
להגבות לאלמנ' כתובת'. אין חילוק בין אם באה לגבו' מיתומים קטנים או גדולים כל זמן שגוב' כתובת' ע"פ ב"ד וה"ה לגרושה הבאה לגבות כתוב' ע"פ ב"ד רק שדעת הרמב"ם שכל שאין גובין מן היתומים או מן הלקוחו' אף שצריך הכרז' א"צ שלשים יום רק מכריזין כפי מה שיראו עד שיפסקו המוסיפין ודעת הטור דכל שב"ד גובין אין חילוק בין נפרעין מן הלוה בעצמו או מיתומים ומלקוחו' לעולם צריך שומא והכרזת שלשים עיין בח"מ סי' ק"ג:
ב
ומכריזין בבקר ובערב. בשעת הכנס' פועלים ובשעת יציאת פועלים ועיין בח"מ סי' ק"ט:
ג
כמה היא יפה. כלומר כמה תבוא' מוצאין בה שבזה ניכר יופיה של שדה:
ד
כדי להגבות לאשה כתובת'. מפני שלוקח המעות מעט מעט:
ה
ולא כתבו אגרת ביקורת שהיא דקדוק השומא וההכרזה. כלומר אלו לא הכריזו כלל נתבאר לפני זה אפילו לא טעו המכירה בטיל' ואם מיירי במקום שאין מכריזין הא כתב אח"כ וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכין וכו' אלא כאן מיירי אף שהכריזו אם לא כתבו איגרת ביקורת שהוא דקדוק השומ' וההכרז' אז גם כן המכר בטל אם טעו בשתו' וכן פי' הכ"מ דלא כהמ"מ:
ו
וכן אם מכרו קרקע וכו'. עיין בח"מ סי' ק"ט סעיף ה' שדעת הרמב"ן והרמב"ם דוק' ב"ד שהורידו לב"ח בשומת ב"ד וטעו בשומתן מכרן בטל אבל ב"ד שמכרו נכסי יתומי' לאינש דעלמ' לא יהיה כח הדיוט חמור מכח היתומי' דהא אין לקרקע אונא' וע"כ אם נתאנ' הלוקח אפי' הרבה אין יכול לחזור אבל אם נתאנו היתומי' שתות בטל המקח ואם ירצו לקיים המקח ולהחזיר אונא' הרשות בידם וא"כ לפ"ז גם כאן יהיה הדין כן דוקא שהורידו לאלמנה בשומא אבל אם מכרו ללוקח יהיה דינו כדין הדיוט ואין הלשון מורה כן ומן התימא שלא כתב חילוק זה כאן ומיהו הר"ר יונה והראב"ד והרא"ש חלוקים בזה ע"ש:
ז
בטל אף על פי שהכריזו. כראוי ועשו אגרת ביקורת אפ"ה מאחר שאין מצד החיוב להכריז עליהם הוא כאלו לא הכריזו:
ח
אפי' טעו בכפל. אבל אם טעו יותר מכפל המקח בטל וכ"כ הרמב"ן הא דאמרי' אפילו מכרו שוה מנה במאתים היינו דוקא מאתים אבל יותר מכפל המקח בטל וראיתי בכ"מ שכתב שאפשר שזה כדעת הסוברים שבקרקע שייך אונאה ביתר מכפל (וכמו שפסק בהגהת ש"ע מטח"ה סי' ס"ו סעיף ל"ח) ואין דבריו ברורים דהא לא מצינו שהרמב"ן יהיה דעתו כדעת ר"ת והרא"ש וגם המ"מ סתם דבריו בהל' מכירה בפי"ג דבקרקע אין אונאה כלל אפילו שוה אלף בדינר ואיך יביא כאן דעת הרמב"ן שהוא ע"פ שיטת ר"ת אלא ודאי אליב' דכ"ע כתב הרמב"ן דין זה ודקדק מלשון המשנה ואף שאין לקרקע אונאה היינו במוכר את שלו אבל שום הדיינין במקום שאין מכריזין הוא שתות ובמקום שמכריזין הוא עד הכפל:
ט
ויש חולקים בזה. דכמו שיש לב"ד רשות לבטל המקח כן יש רשות ביד הלוקח לבטלו דאי מיפה כח היתומים טפי מן הלוקח הא ריע' היא ליתמי דלא זבנו מנייהו:
י
שליח שמכר וטעה ונתאנה אפילו בכל שהוא וכו'. בכתובות דף ק' אסקינן דשליח כאלמנה נמצא גם אלמנה אם נתאנה בכל שהוא אם יש היזק ליתומים המכר בטל והא דאמרינן אלמנה שמכרה שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה משום דאין היזק ליתומים ומיירי בהוזל המקח וכמ"ש בסי' שלפני זה ס"ק י"ב:
יא
עד שתות המקח קיים. היינו במטלטלין אבל בקרקע אפי' מכר עד שוה מנה במאתים אין אונאה לקרקעות וזכה המשלח ביתרון וגם אלמנה אפילו מכרה שוה מנה במאתים ולא הוקר המקח למאי דקי"ל אין אונאה לקרקעות אין הלוקח יכול לחזור וזכו היתומים ביתרון:
יב
והוי כב"ד שטעו ומכרן קיים. כלומר דע"כ לא אסיקנ' בגמ' דשליח הרי הוא כאלמנה אלא בשליח ב"ד של שלשה דאין לו כח יותר מן משלחיו ואלו ב"ד שאינו של ג' אין להם שום כח כך אין לשליח שלהם כח כשהוא יחידי ואינו רק כאלמנה שאם טעתה בכל שהו מכרה בטל ה"ה בשליח אבל דיין הממונה ע"פ המלך לדון ביחידי ולמכור קרקעות וכל מה שהוא עושה יהיה עשוי אפילו אם טעה אם השופט ממנה שלוחו תחתיו למכור וטעה השליח דינו כדין השופט ואף אם הוא יחיד הא גם השופט משלח שלו הוא יחיד ובאמת אם השופט רצה לבטל המכירה שעשה שלוחו יכול לבטל דיאמר לו לתקוני שדרתיך ואם מצד הורמנ' דמלכא דין שליח השופט כדין השופט מעשיו קיימים וכ"ש אם מכר השופט בעצמו שלא ע"י שליח שמעשיו קיימין ע"פ הורמנ' דמלכא זה הוא כוונת הרב בדין זה והוא מועתק מתשובת הריב"ש סי' קע"ט ולא ידעתי למה העתיק דין זה ומי לא ידע דדינא דמלכות' דינא מה שהוא חוק ומשפט המלוכה וכמ"ש בח"מ סי' ס"ח וסי' שס"ט ואם נאמר שאף שהורמנא דמלכ' הוא רק על השופט לבדו מ"מ מסבר' אמרי' ששלוחו כמותו זה תימה דא"כ נאמר יחיד מומחה שדן ביחידי שלוחו שלו כמותו ודוקא שליח ב"ד של ג' הוא כאלמנה וזה רחוק דאף אנו נאמר מה אלמנה אינה מומחה אף שליח אינה מומחה משא"כ הדיין דמומחה הוא ועוד לדבריו נאמר אם שלחו הב"ד ג' שלוחים דיהא דינם כדין הב"ד וזה ודאי אינו דהא גם אלמנה יש לה בית דין הדיוטות ומכל מקום כחד חשיב להו וכמ"ש התוספות בכתובות דף ק' בד"ה מה אלמנה יחידאה וכו':
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ק״ד
א
סעיף א' ב"ד שמוכרים להגבות לאלמנה כתובתה נ"ב דבריו תמוהין שהרי במשנה כך איתא ב"ד שטעו וכו' מכרן בטל אבל אם עשאו אגרת בקורת מכרן קיים משמע להדיא שברישא מיירי שלא עשאו אגרת בקורת האיך שייך למתני אבל אם עשאו וכו' הלא רישא נמי מיירי בהכי והוי ליה למיתני אבל במקום שמכריזין וכו' ועוד שמדברי הר"ן שם משמע דהו"א דמקום שאין מכריזין והכריזו עדיף קמ"ל דאין עדיף ע"ש אבל לומר דבמקום שאין מכריזין גם זה ודאי אינו וגם מדברי המחבר שלא כתב רבותא שאפי' עשאו אגרת בקורת נמי מכרן בטל משמע שבזה מהני ג"כ אגרת בקורת ע"כ נראה לפרש דבריו עפ"י דברי הר"ן שכ' הא דלא משני רישא בדלא אכריז וסיפא בדאכריז ותרווייהו במקום שאין מכריזין דרבותא קמ"ל דאף במקום שאין מכריזין לא יפה כחו אם הכריז וכו' ולפי"ז א"ש דבאמת עיקר החילוק בין רישא לסיפא דרישא מיירי בלא אגרת בקורת וסיפא מיירי בעשאו אגרת בקורת כמו שתנא להדיא רק שהש"ס בכל הדא אשמעי' רבותא דברישא קמ"ל אף במקום דאין מכריזין והם דקדקו ועשו הכרזה מ"מ לא מהני בלא אגרת בקורת ומכרן בטל ובסיפא תו קמ"ל דאף במקום שמכריזין והי' חיוב עליהם להכריז ואין ראי' שדקדקו שפיר מ"מ מהני באגרת בקורת ומכרן קיים ולעולם עיקר החילוק בין רישא לסיפא דרישא מיירי בלא אגרת בקורת וסיפא מיירי שיש אגרת בקורת וא"ש הלשון במתניתין ובין במקום שמכריזין בין אין מכריזין בתרווייהו באגרת בקורת מהני ובלא אגרת בקורת לא מהני לכן לא כתב רבותא יותר כן נראה עיקר וגם בס' הפלאה כתב כן לדינא מטעם אחר ע"ש בק"א ודוק:
ב
סעיף ו' שליח שמכר וטעה ונתאנה אפי' בכל שהוא המכר בטל נ"ב דברי המחבר צ"ע שבחו"מ סימן ק"ס פסק להיפוך ודבריו סותרים זא"ז גם בסעיף שלפני זה הביא שני דיעות אם יש כח ביד הב"ד להחזיר האונאה ובחו"מ פסק בפשיטות דיש כח בידם וצ"ע ודוק:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ד
א
או ס' יום ואע"ג דאי השבת ליומי דאכרזתא לא הוה אלא י"ח כיון דמשכי מלתא שמעו אינשי וכתב הר"ן פי' אם מתחילין ביום ב' נמצא שכלין ה' שבועות ביום אחד וישארו עוד ארבעה ימים עד כלות ס' יום והאחד מן הד' ימים מתחיל ביום ב' והרביעי ביום ה' נמצא בין הכל י"ח ימים:
ב
ולהחזיר האונאה פירש להכירח הלוקח שיחזור האונאה יש חולקין דאין ליפות כח בית דין מכח הלוקח דא"ה לא מזבני מנייהו:
ג
ויש חולקים הוא דעת הרא"ש בטור דסבירא ליה כשם שהב"ד יכולים לבטל כן הלוקח:
ד
אפילו בכל שהוא כו' יוכל המשלח לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי שבשאר אדם המוכר את שלו אמרינן שמחל אבל השליח לא מצי למחול מה שאין כלו:
ה
וזכה המשלח ביתרון פירוש בפחות משתות אבל בשתות כבר כתב בסעיף ה' ויש חולקין כאן הביא הטור תשוב' הרא"ש ובש"ע הביאה רמ"א בסימן ק"ג עיין מה שכתבתי שם עליה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5