א
צריך שיתירנה היתר גמור ובו ה"ס:
אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני או אלא לפלוני אינו גט כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו ויאמר הרי את מותרת לכל אדם אבל אם אמר ע"מ הרי הוא כשאר תנאי הגט בין אמר לה ע"מ שלא תנשא לו או ע"מ שלא תבעלי לו או ע"מ שלא תהיה לו ויש מחמירין אפילו באומר ע"מ (הר"ן בשם י"א והרשב"א בשם הרמב"ן) ויש להחמיר לכתחילה ואם חושדה מאדם יאמר לב"ד והם ימחו בידם שלא ישאו זה את זה (מרדכי ריש המגרש):
ב
היה אותו פלוני שהוציא מכלל הגט בחוץ או באלו מי שאין קידושין תופסין לו בה ה"ז גט כשר אבל אם קדושין תופסין לו בה אע"פ שהוא מחייבי לאוין אינו גט וה"ה אם שייר קטן ויש מי שאומר דבשייר קטן (הוי ספק מגורשת טור בשם ר"ח):
ג
שייר בעל אחותה או ששייר מי שעתיד עדיין להוליד או שאמר לה חוץ מזנותיך (או חוץ משלא כדרכו) (טור) או חוץ משטר וביאה או חוץ מהפרת נדריך או חוץ מירושתך ה"ז ספק מגורשת:
ד
אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה בשעה שמסר לה הגט הרי את מותרת לראובן ושמעון או שאמר הרי את מותרת לראובן או שאמר הרי את מותרת לשמעון או שאמר אף לשמעון הרי זו ספק מגורשת:
ה
אמר לה ה"ז גיטך והרי את מגורשת ממני היום ולמחר את אשתי הרי זו ספק מגורשת:
באר היטב אבן העזר
קל״ז
א
אינו גט. מיהו מהני לפוסלה מכהונה ב"ש:
ב
ע"מ. עיין ב"ש שהקשה דילמא ר"ע ס"ל דפליגי בע"מ ובחוץ ע"ש. ועיין בחידושי הלכות של הגאון מהור"ר מאיר שיף ודו"ק:
ג
חוץ מזנותיך. כלומר בענין זנות הרי את כא"א. והיינו דוקא בכה"ג דהתיר להנשא ואסור בזנות אז הוי ספק. אבל להיפוך דהתיר בזנות ואסר להנשא הוי שיור ואינו גט עיין ב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ז
א
משנה גיטין ריש דף פ"ב וכדפשט לה רבינא שם בגמרא דהפי' אלא חוץ הוא וכחכמים
ב
טור בשם אביו הרא"ש ע"ל סי' כ"ז ה"א וכדפשט רבינא שם וכ"כ הרי"ף והרמב"ם בפ"ח וכן כ' הרשב"א וכ"נ מהתוספ' שם
ג
(דאסרה עליה אפי' בזנו' אפ"ה לא אמרינן דהוי כחוץ הואיל דלא אסרה אלא בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל נ"ל) פרטי דין זה נתבארו בסי' קמג סעיף ט"ז ע"ש
ד
כברייתא ודר"י בר יהודה משמיה דחכמים שם
ה
משנה שם דף פה ע"א
ו
טור ואביו הרא"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם שם וכגי' דידן דגרסי תניתוה דנפשטה האבעי'
ז
שם וכ"כ הרשב"ם בשמו ולגירסתו דלא גרש תניתוה וסלקי' נמי בתיקו
ח
כל הני הם אבעיות שמה וסלקא בתיקו
ט
פי' שתהיה מותרת לינשא אבל בזנות תהיה באיסור אשת איש
י
פי' שימסר לו רשות עליה להפר נדריה וליורש'
יא
בעיא דאביי שם דף פב ע"א וסלקי כולה בתיקו לשיטת הרא"ש וש"פ
יב
כפי' הטור וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ח'
יג
בעי' דרב אשי שם וסלקא בתיקו
יד
בעיא דרבא וכו' דף פג ע"ב
טו
בדעת הר"ן שם וכ"כ ה"ה שם בפ"ח מהא דאמרי' לאפוקי מדבעי מיניה רבא מרב נחמן שם ריש ד' פ"ו
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ז
א
כיצד יעשה יטלנו ממנה כן הכריעו הפוסקים ע"פ פי' התו' דלא כרש"י ז"ל דר"י אינו חולק בזה על רבו חזקי' בחייו ולהכי הלכה כותי' דאף סתמא דמתני' זו דהמגרש הלכתא היא משא"כ לפי"רשי הי' ראוי לקבוע ההלכה ע"פ חזקי' שהי' רבו דר"י דמוקי למתני' דהמגרש כיחיד רשב"א והי' אף הכא די באומר לה בלא נטילה ממנה כבסי' הקודם סעיף ה' (ודברי הב"י ז"ל שכתב וכן דעת רש"י שכ' בהזורק אמתני' וכו' צ"ע כי שם בע"מ) ואיתא בהסוגי' טעמא דר"י ש"ה הואיל וקנאתו ליפסול בו לכהונה וע"ש פ"רשי דנשמע מיניה הא בכנסי שט"ח אפילו ריח הגט אין בו ואינה נפסלת לכהונה להכי א"צ ליטלו ממנה א"כ בנתן בשתיקה לשטת הרמ' וש"ע סי' קל"ו סעיף א' דאינו אלא פסול זכתה בו ליפסול לכהונה וצריך ליטלו ממנה ובלאו הכי לא מהני אמירת הא גיטך. אבל הרשב"א כתב בשם ר"ת גירסה ש"ה הואיל וקנאתו ופירש כיון דקי"ל מעדותו של ר"י דלא בעינן דעתה גט הוא וקנאתו לפיכך סגי לה בהא גיטך אבל הכא דאמר חוץ דליתני גרושין כלל אפילו רבי מודה א"כ מכ"ש בנתן בשתיקה אף לשטת הרמ' א"צ ליטלו כמו בכנסי שט"ח אך הרשב"א תמה על פי' זה א"כ ראוי להחמיר ע"פ פי"רשי ומה שכתב הב"ש בשם ר"ת שפוסק כהירושלמי דהכא אינה נפסלת לכהונה והכריעו מתוך הסוגי' ומפסק הפוסקים כל זה אף לפיר' ר"ת ניחא. ובעיקר הדין אינו נפסק כלל כמשמעות הרשב"א ע"פ פי"רשי דנפסלת לכהונה ד"ת אלא ע' בהרמ' פ"י מה"ג ובסי' ק"ן בש"ע וב"ש דאינו אלא ריח הגט מדרבנן ומה שהניח הרשב"א הירושלמי צ"ע להמבואר בירושלמי שלפנינו אף הירושלמי מסיק כתלמודן ע"ש בהפי' ומשמעותו כפסק הרמ' דאינו אלא חוש לה מדרבנן ודוק. או ע"מ שלא ובהטור הגירס' שלא תהי' מותרת לו ומבואר נמי שם שהרמ"ה חולק בזה וע' ט"ז ס"ס ל"ח ונראה סותר וע' תשובתי דלקמן:
ב
וה"ה אם שייר קטן ויש מי שאומר כו' בגמר' איתא ב"מ רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מהו א"ל תניתוהו קטנה מתגרשת בקדושי אביה אמאי הא בעינן ויצאה והיתה אלא אתי' לכלל הוי' ה"נ את' לכלל הוי' ור"ח לא גרס ההוא תניתוה והיא דעת הי"א ויש לתמוה לגירסת רש"י ותו' חרשת מה איכא למימר דאינה בת הוי' ד"ת לעולם כמבואר סי' מ"ד ומ"מ היא בת גרושין אף לקדו' דאורייתא כמבואר סי' קי"ט. ודוחק גדול דמקרי בת הוי' אם תתפקח ותו דאכתי ק' יותר הי' להגמרא לפשוט מזה דעל קטנה פקפקו התו'. ונראה ליישב דמבואר דא"א להקיש יציאה להוי' לכל מילי שהרי קדושין בעינן דעתה כדנתי' והיתה דמשמע מדעתה וגט בע"כ כמבואר סי' קי"ט וא"כ חרשת דיש לה יד להתגרש כמבואר בהרשב"א פ' הזורק דף ע"ח תוך ד"ה מתני' כ' דחרשת יודעת לשמור גיטה ומש"ה יש לה יד להתגרש א"כ ממילא ה"ה יש לה יד לקבל קדושיה אך ריעותא דילה היינו שאינה בת דעת להקנות עצמה ופשיטא שא"א בענין זה להקיש יציאה להוי' אחרי שבגוף הענין הם נפרדים שזה בע"כ יצא בעינן דעתה וזה דוקא מדעתה ואין דנין אפשר משא"כ כדאי' נמי בהרשב"א דף ס"ד סוף ד"ה מתני' אמנם לענין זה שוים קדושין וגרושין דבעינן שיהא לה יד לקבל ולשמור וכבר ידעינן דקטנה ל"ל יד לקדושין כדאיתא כתו' דף מ"ו קטנה דל"ל יד אלא שיד אביה הוא דהוי כידה וכיון דמשמע לי' כמבואר בתו' דאיירי אפילו באין לה אב דמגורשת משום דיודעת לשמור גיטה יש לה יד לענין גט כמבואר בב"מ דף י' ע"ב ברש"י ד"ה כי היכי שפיר מקשה והא בעינן ויצאה והיתה ונקיש ונימא דוקא הראוי' להתקדש ע"י יד שלה הוא דתתגרש יצאה קטנה שאף מצד יד דל"ל מלבד שאינה בת דעה נמי אינה ראוי' להוי' כן נמי לא תהא בת גרושין מצד העדר יד דלא תהא חשובה אף לקבל גיטה אלא ש"מ משום דאתי' וכו'. אך אכתי קשה לי מסוגיא זו על דברי תוס' פרק התקבל דף ס"ד ע"ב ד"ה וכל כתבו וכן נראה דאי כשאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה א"כ לענין קדו' נמי לא התקדש דויצאה והיתה כו' דילמא מה דמתקדשת היינו משום דאתי' לכלל גרושין כשתגדול וקרינן ויצאה כדקרינן הכא מההוא טעמא והיתה וכדפירש"י דלא דק קרא דתיהוי השתא בת הוי' כן לא דק דתיהוי השתא בת יציאה וצ"ע:
ג
וחזר ואמר לה בשעה שמסר הגט הה"מ פירש דהיינו בנתינה השניה. ובתשובת הרא"ש שב"י כתיב דהא דבעא אביי הרי את מותרת לכל אדם וכו' מיירי דחזר ואמר קודם מסירות הגט לידה דאי אחר מסירות הגט מה קאמר או דלמא מה דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיניה לאסרה למי שהתירה כבר. ודבריו צ"ע דאטו קנתה כלל הגט להותר בו דהרי שייר בחוץ ולא הו' כלל כריתות ותדע מדר"י יהיב טעמא דלהכי צריך ליטלו הואיל וקנאתו ליפסול לכהונה (ואף בזה ע' ח"ר) ולא קאמר הואיל וקנאתי להתגרש בו לכולי עלמא חוץ מראובן ושמעון ש"מ שלא הותרה במידי ולהכי אינו גט כלל ואם מת מתייבמת ולמה לא ליהוי כח בנתינה שכיח לאסור מה דשרא. וע"כ כונתו לפרש האיבעי' בחד אופן בין לרבנן בין לר"א כדמשמע נמי מתי' ד"ה וחזר ואז א"א לפורשה אלא כדפי' מטעמי' דר"א וק"ל:
בית שמואל
קל״ז
א
אינו גט. בירושלמי איתא אינו גט אפי' לפוסלה לכהונה אינו פוסל וכ"פ ר"ח ובח"ר הניח בצ"ע מיהו נראה סוגיא שלנו עיקר דתניא כיצד יעשה יטלנו ממנה ויתן לה מבואר הטעם מפני שנפסלה לכהונה בנתינ' הראשונה מ"ה צריך ליטול ממנה וכ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים ש"מ דס"ל דנתינה הראשונה מהני לפוסל' לכהונה:
ב
יאמר ה"א מותרת. הרמב"ם פי"ח דין י"ז כתב או יאמר ה"ז גיטך אלא הר"ן כתב באמר ה"ז גיטך מסתמא אינו מבטל דבריו הראשונים מה שאמרו חוץ לפלוני ולכן צריך שיאמר בפי' ה"א מותרת ועיין ס"ס ל"ח אם אמר ה"א מקודשת חוץ לפלוני הוי ספק קידושין א"ל מ"ש מגט דבטל לגמרי משום בגט בעינן כריתות וליכא משא"כ בקדושין אפי' קנין כל דהוא מהני:
ג
ויש מחמירי' וכו'. כ"כ הרמב"ן והר"ן ורי"ו וצריך ישוב לפ"ז מה הקשה שם לר"ע אי חוץ ליתוב חוץ ואי ע"מ ליתוב ע"מ דלמא ר"ע ס"ל דפליגו בע"מ ובחוץ:
ד
שייר בעל אחותה. אף על גב דאין קידושין תופסין בה מ"מ אם מתה אחותה חזיא ליה ול"ד לעבד וכותי משום גיורת לא שכיח ומיתה שכיח ש"ס:
ה
חוץ מזנותיך. כלומר בענין זנות הרי את כא"א אף על גב שהתיר אותה להנשא מ"מ כיון דשייר בביאה מבעי' בש"ס אי הוי שיור והיינו דווקא בכה"ג דהתיר להנשא ואסר בזנות אז הוי ספק אבל להפוך דהתיר בזנות ואסר להנשא כגון שאמר חוץ שלא תנשא לפלוני הוי שיור ואינו גט וכ"כ בדרישה, ואם אמר בלשון שלא תנשא לפלוני מבואר בש"ס דהתיר בזנות אא"כ שאמר שלא תבעל לפלו' אז אסורה לו אפילו בזנות, ונראה אם היה אותו פלוני מי שאין קידושין תופסין והתנה על זנות לא הוי שיור כמו בנישואין אף על גב נישואין לא שייך בו וזנות שייך בו וכן משמע להדיא בש"ס בס"ד תנינא זנות הוי שיור ומ"מ באבא לא הוי שיור ולהמסקנ' לא מצינו סתירה לזה:
ו
לראובן ושמעון. מהו אי אמרי' מה דאסר שרי או דילמא מה דאסר שרי ומה דשרי אסר את"ל מה דאסר שרי לראובן מהו וכו' לכן פסק הרמב"ם אם אמר לראובן ושמעון שרי מה דאסר כדרכו דפוסק באת"ל המפורש בש"ס והרא"ש והטור פסקו דלא אפשט הבעי' ובפרישה וב"ח בק"א הקשו על הרא"ש למה לא פסק כאת"ל והביאו ראיה מסי' י"ז ול"א וק' וקכ"ב דס"ל הרא"ש כאת"ל ועיין בח"ה סי' שמ"ו כתב שם הב"י דהרא"ש לא ס"ל כשיטות הגאונים דאמרו את"ל אפשט הבעי' והראיה מה שהביא בפרישה מהני דיני' המפורשים במקומם הנ"ל אין ראיה כלל וע"ש, וק"ק על הב"י בסי' י"ז כתב כשאמרה התירוני ותנו לי הכתובה דאינו גורס הטור את"ל, ת"ל אפילו היה גורס את"ל מ"מ ס"ל דלא אפשט, ועיין סימן קכ"ב וקל"ט סק"ז:
ז
אף לשמעון. עיין תוספות כתבו אף לראובן נמי מספקא ליה:
ח
ה"ז ספק מגורשת. היינו שם דף פ"ד איתא כיון דפסקה פסקה והוי גט מעלי' ובדף פ"ו איתא לאפוקי מסוגי' הנ"ל דאמרה כיון דפסקה פסקה היינו הספק ולא כלבוש, ועיין בר"ן ר"פ האומר המקדש בשטר על ל' יום ה"ז ספק מקודשת ועיין רס"מ:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ז
א
אבל אם אמר כו' שם א"ר ת"ש כו' ושם פ"ד ב' וחכמים אומרים כולי ע"מ כולי ושם פ"ה א' ואוקימנא בחוץ כולי:
ב
בין כולי תוס' שם ד"ה המגרש כולי ורא"ש שם וש"פ:
ג
או ע"מ כו'. הרא"ש שם:
ד
ויש כולי מדלא מסקינן שם רק ש"מ חוץ הוא ול"ק אבל ע"מ מודי ליה מ' דאכתי מספקא להו בע"מ דלמא נקט בחוץ לרבותא דר"א ולאפוקי מהאי תנא כמ"ש מתני' דלא כולי ודקאמר מתחלה אבל בע"מ כו' לאו דפשיטא להו אלא דאפשר לומר הכי ומש"ש פ"ד ב' וחכ"א כולי היינו ע"מ שתתנו ר' זוז וכ"ה להדיא בירושלמי רפ"ג וחכ"א את שהוא כולי חוץ מפלוני כו' ע"מ שתתנו לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בע"פ אינו פוסל בכתב וכן מ"ש ואוקימנא כולי בכה"ג וראיה ממש"ש פ"ג ח' ובמאי אלימא בחוץ כו' שם:
ה
א"ל כולי הרא"ש וכ"כ ר"נ בשם י"א אבל הרמב"ם פ' בשנים הראשונים כאת"ל שם וכשיטתו:
ו
בשעה שמסר לה דאל"כ לאו כל כמינה וכמש"ש במתני' כיצד יעשה כו' והמ"מ פי' שחזר ונטל כו' וכמש"ש במתני' והכל א':
ז
הרי זו ספק מגורשת. שם פ"ג פ"ד בעיא ונפשטא דמגורשת וכ"פ הרא"ש שם והרשב"א. והרי"ף השמיטה והרמב"ם כ' דאינה מגורשת כלל וטעמם ממש"ש פ"ו א' לאפוקי כו' אבל הרשב"א פ' דל"נ דברי הרמב"ם ולאפוקי כולי יש לפרש כפירש"י שם ד"ה לאפוקי כולי ומשום התקנה לומר דאינה מגורשת בודאי וכן הר"ן כ' דמהא ליכא למיפשט די"ל דמספקא ליה לרב וקא' לאפוקי מדפשט ליה ר"נ:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ז
א
אינו גט. עבה"ט שכתב מיהו מהני לפוסלה מכהונה. וע' לקמן סי' ק"נ בב"ש סק"ה דאינו פוסל אלא מדרבנן ע"י וע' בס' ב"מ מ"ש בזה:
ב
כיצד יעשה כו' ויאמר הא"מ ככל אדם. עיין בס' פ"י ר"פ המגרש שהקשה לדעת הפוסקים דאפי' לכתחלה יכול לגרש בתנאי דע"מ שלא תנשא לפלוני אמאי קאמרי רבנן כצד יעשה כו' ויאמר הא"מ לכל אדם דזה שלא כרצון המגרש שרוצה לאסרה על פלוני ואמאי לא קתני תקנתא טפי שיטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה ויאמר הא"מ לכ"א של מנת שלא תנשאי לפלוני ובשלמא להפוסקים דאף דהגט כשר אפ"ה לא תנשא לשים אדם כל ימי חיי פלוני אתי שפיר אלא לשיטת המתירין לינשא מיד (ב' הדיעות בש"ע סי' תמ"ג סט"ז) קשה והוכיח מזה דאף אי אמרינן דבעל מנת כשר לגמרי אף לגרש לכתחלה מ"מ היכא דאמר מעיקרא חוץ מפלוני תו לא מהני מה דאמר בתר הכי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דאכתי לא נתבטלו דבריו בזה מה דאמר מעיקרא חוץ מפלוני כו' ע"ש: ולכאורה יש לתמוה שלא הזכיר דברי הרמב"ם פ"ח מה"ג דין י"ו ובש"ע לקמן ס"ס קמ"ז דמבואר שם דליתא לחילוק זה שהרי סיימן שם וחוזר ונותנו לה בלא תנאי כלל או בתנאי כשר ע"ש בהא"מ שכ' וזהו דין המשנה כו' וזהו שכ' רבינו כו' וצ"ע. מיהו י"ל אף דלהרמב"ם באמת אין חילוק וכדמשמע נמי מדברי הרמב"ם שם בהלכה י"ז שכ' או יאמר ה"ז גיטך אכתי יש מקום לסברא זו לשיטת הר"ן שם במתני' הובא בב"י ובב"ש סק"ב שכ' דאע"ג דבעלמא בהא גיטך סתמא סגי הכא שאני כיון דמעיקרא אמר בהדיא אלא לפלוני כו' י"ל דה"ה נמי אם אמר הא"מ לכ"א על מנת שלא תנשאי לפלוני אכתי לא נתבטלו דבריו הראשונים (והא דלא ביאר זאת הר"ן בהדיא משום דלדידיה בלא"ה אינו יכול לגרש לכתחילה בעל מנת שלא תנשא לפ' דהא הוא ז"ל מאותן הסוברים דגם בע"מ ספיקא הוי כמבואר בר"ן שם להלן) . ובאמת להרמב"ם (והמחבר) בלא"ה לא קשה קושיית הפ"י הנ"ל דהא הוא ז"ל סובר דאם אמר ע"מ שלא תנשא לפ' אין זה כריתות כמ"ש שם בהלכה י"ב והוא מפרש מאי דאמרינן בגמ' אבל בע"מ מודו לי' רבנן לא בע"מ דומיא דחוץ הוא דהיינו לעולם אלא דוקא בקבע זמן כמבואר בתשו' הרשב"א שהביא הב"י סימן קמ"ג וכ"נ דעת המחבר בסי' קמ"ג סכ"ב (שהביא דעת הרמב"ם בסתם ואח"כ כתב וי"א כו') א"כ לא שייך למיתני הך תקנתא שיחזור ויאמר לה הא"מ לכ"א על מנת שלא תנשא לפ' דאי בסתם דהיינו לעולם דומיא דחוץ הא אין זה כריתות ואי בקבע זמן אכתי אין זה כרצון המגרש שרוצה לאסרה על פלוני לעולם רק הוא תנאי אחר לגמרי ומאחר דלהרמב"ם והש"ע ל"ק קושיית הפ"י הנ"ל אין הכרח לדידהו לחילוקו של הפ"י הנ"ל ושפיר מסיים הרמב"ם והש"ע או בתנאי כשר. (וכן לד' הרמב"ן והר"ן הגם שחולקים על הרמב"ם וס"ל דלמאן דס"ל דבע"מ שלא תנשאי מודו לי' רבנן אפי' אמר לה ע"מ שלא תנשאי לו לעולם מגורשת מ"מ ל"ק קושיא הנ"ל דהא אינהו גופייהו ס"ל דאפילו בע"מ ספיקא הוי) אמנם להנך רבוותא החולקים על הרמב"ם וסברי דאף בעל מנת דומיא דחוץ דהיינו לעולם ה"ז גט ויכול לגרש כן לכתחלה וסברי נמי דמותרת לינשא מיד והוא דעת התו' והרשב"א והרא"ש והטור לדידהו בודאי דקשה קושיית הפ"י הנ"ל ומוכרחים אנו לתרץ כסברת הפ"י והוא כעין סברת הר"ן הנ"ל. ועיין בתוס' פ' הזורק (גיטין דף ע"ח) שכתבו וז"ל ר"י הי' מצריך לנותן גט לאשתו לו' הא גיטך וגם הא"מ לכ"א כדמשמע בהמגרש שהיו רגילין לומר ג"כ ודין עכ"ל ואינו מובן מהיכן משמע כך ועוד דא"כ הי' לר"י להצריך ג"כ לומר ודין. ובב"ח סי' קל"ו כתב לפרש דכוונתם כיון שהיו רגילים לכתוב ג"כ ודין לאביי אע"פ שא"צ לכותבו רק לשופרא דשטרא כ"ש הא"מ לכ"א דהוא גופו של גט דיש לאומרו ע"ש והוא דוחק גדול כמובן. ויותר נראה דתיבת ודין ט"ס הוא וצ"ל הכי או כן (וכ"מ בב"י סי' קל"ו בייעתקתו דברי התו' אלו) ור"ל שהיו רגילים לומר ג"כ הרי את מותרת לכל אדם והיינו ממה דאי' בר"פ המגרש ואמר לה הא"מ לכ"א אלא לפ' כו' כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזיר ויתננו לה ויאמר הא"מ לכל אדם. ובודאי דאין כוונת התו' להוכיח כן ממה דאי' בזימנא קמא הח"מ לכ"א דהא שם הי' צריך לומר כן כיון שרוצה לאסרה על פלוני שייך הלשון לומר שתהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני רק כוונתם ממה דאי' אח"כ ויחזור ויאמר לה הא"מ לכל אדם. וא"כ הרי מבואר מדבריהם דלא ס"ל סברת הר"ן הנ"ל. וצ"ע בכל זה:
ג
יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. עיין בס' גט מקושר בסג"ר אות רכ"ד שכ' דנראה שצריכה לחזור ולהקנותו לו כיון דאמרי' בש"ס דף פ"ד ע"ב הואיל וקנאתו ליפסל בו מכהונה וא"כ משמע שקנתה הגט כבר וא"כ מה מהני שחוזר ונותנו לה כיון שכבר הוא שלה והגט צריך שיהי' של בעל כדלעיל סי' ק"כ ולכן צריכה לחזור ולהקנותו לו. ושוב הניח זה בצ"ע ע"ש.
ד
אבל אם אמר ע"מ. עיין בס' שעה"מ פ"ח מה"ג די"א שהביא תשובת הרשב"ץ ח"א סי' ד' שנשאל אם יכול לגרשה לאסרה בעל מנת על הרבה בני אדם (דאפשר הא דשרי בע"מ דוקא כשמתירה לכל העולם ואינו אוסרה אלא לאחד אבל לא להיפך (והשיב מסתברא לי שיכול לאסור דהא ר"א דשרי בחוץ בעי בגמ' מאי טעמא ואמרינן אמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד כו' ומדר"א בחוץ נשמע לרבנן בעל מנת מכ"ש דטפי עדיף ע"מ לרבנן מחוץ לר"א יעו"ש. והוא ז"ל כתב עליו שדבריו ז"ל הם דוקא באוסרה לכל העולם עד זמן פלוני וכמו שכתוב בלשון השאלה שם אם אם יכול לאוסרה על הרבה ב"א עד זמן ך' שנה או יותר דהשתא משום טעמא דאגידא בי' ליכא כל שנתן קצבה לדבר (כמ"ש לקמן סי' קמ"ג סעי' ט"ז וסעי' כ' וכ"א) אלא דמספקא לי' כיון דאסרה להרבה ב"א חשיב כמו שיור ובשיור אפי' לזמן קצוב לא הוי גט כמבואר מדברי הרשב"א בחי' פ' המגרש והריטב"א בפ"ק דקידושין (וכ"כ הב"ש בסי' קמ"ג ס"ק כ"ח) ואהא השיב הרב ז"ל דמדר"א בחוץ נשמע לרבנן בעל מנת כו' אבל באומר ע"מ שלא תנשאי לעולם אלא לפלוני ודאי דלכ"ע אינו גט מטעמא דכל ימיה אגידא בי' ואפילו לדעת הרמב"ן והרשב"א כו' ע"ש ויובא לקמן סי' קמ"ג סכ"ב ס"ק כ"ג:
ה
ויש מחמירין אפי' באומר ע"מ. ולפ"ז אין תקנה לתת גט בתנאי זהי ועיין בס' שעה"מ שם דין י"ב שהביא תשובת מוצל מאש סי' ס"ז שהמציא תקנה לתת הגט ע"י שליח הולכה ויעשה התנאי לשליח שיהי' שליח הולכה ע"מ שלא תנשא לפ' והגט הוא גט כריתות בלתי שום שיור רק שהשליח יודיע להאשה שאין שליחותו אלא ע"מ שלא תנשא לפ' ואם תנשא לפ' בטל שליחותו וא"כ אין כאן שיור בגט ואם תנשא לפ' הגט לא נתבטל ויכול לחזור וליתנו לה אלא שנתבטל השליחות יעו"ש. והוא ז"ל כתב עליו דיש לפקפק ע"ז מדברי התו' ביבמות דף י' ד"ה לעולם ועוד דלפי דבריו נראה דה"ה באומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם דקיי"ל דאין זה כריתות (לקמן סי' קמ"ג ס"כ) ה"נ דיש תקנה לתת הגט ע"י שליח ויעשה התנאי בשליחות ושפיר קרינן בי' דבר הכורת כיון דאין כאן תנאי בגט וע"ז קשה טובא מההיא דפ"ק דיומא די"ג בהא דפריך ועוד כה"ג מי הוי גט והאמר רבא כו' ולא משני דמגרש לה ע"י שליח א"ו דאפי' ע"י שליח אין תקנה ועוד יש לפקפק בתקנה זו דאפ"ל בזה כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וצ"ע עכ"ד ע"ש ועמ"ש לקמן סי' קמ"ז ס"א ס"ק א'.
ו
ה"ז גט כשר. עיין בתוס' רע"ק ז"ל בגליון המשניות פ"ט דגיטין אות צ"ב מ"ש בזה:
ז
וה"ה אם שייר קטן. עיין בתו' רע"ק שם אות צ"ח בענין אם אמר סתם חוץ מקטנים ע"ש:
ח
לראובן ושמעון. עב"ש סק"ו מ"ש בענין את"ל אי הוי פשיטות. וע' בזה בס' שעה"מ פ"ד מהל' אישית דין י' באריכות. ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל ס"ס קמ"ה מ"ש בזה:
ט
ה"ז ספק מגורשת. עיין בס' שעה"מ פ"ח מהל' גירישין דין ט' מ"ש בזה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קל״ז
א
סי' קלז ס"א הגה אפי' באומר ע"מ. נ"ב ואם אמר ע"מ שלא תנשאי לאחי' מדלא אמר לא' מן האחי' משמע דהתנאי רק שלא תנשא לשניהם ביחד או בזא"ז והוי כמו שלא תנשא לאבא ולא הוי שיור תשובת רשב"ש סי' שפ"ג:
ב
ב"ש אות ו' דהרא"ש לא ס"ב. נ"ב ע' ברא"ש פ"ד דחולין סס"י א' ובטיו"ד סי' י"ד משמע להדיא דס"ל בפשיטות להרא"ש דאת"ל הוי פשיטות וצ"ע:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ז
א
חוץ מפלוני או אלא דהנהו תרי לישנא הוויין שיורא ואנן בעינן ספר כריתות:
ב
יטלנו ממנ' ואע"ג דבסי' קל"ו גבי כנסי שט"ח לא בעינן שיטול הגט ויחזור ויתן לה אלא אמר סגי שאני התם דלא קנתה הגט בשום דבר תחלה אבל כאן קנתה אותו תחלה להיפסל מן הכהונה כ"ה בפ' המגרש (גיטין דף פ"ד:)
ג
ע"מ שלא תנשאי ממילא בזנות הותר' לו מאיסור אשת איש וקמ"ל דאפי' בלא תבעלי דאסר' לגמרי עליו אפ"ה הוי גט כיון שאין שיור אלא תנאי:
ד
או ע"מ שלא תהיה מותרת לו כצ"ל והוא מדברי הטור וכתב עוד הרמ"ה ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוה גט ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וצריך טעם לדברי הרמ"ה ובפריש' נתן טעם לפי שאסרה עליו לכל דבר ואין זה צודק דכיון דקי"ל ע"מ הוי תנאי למה לא נימא דהתנאי מועיל גם בזה ונלע"ד דבשלמא לא תנשאי ולא תבעלי אמרי' דבשעת נתינת הגט ודאי מותרת אפי' לו אלא שמתנ' עמה שהיא לא תנשא ולא תבעל לו אח"כ שדבר זה תלוי ברצונ' והוא מתנה עמה שלא תתרצ' אח"כ לזה והוא תנאי גמור משא"כ באומר שלא תהיה מותרת לפלוני לא תלה מעשה דידה דהא אין היתר מכח מעשיה שלה דממילא היא מותרת אח"כ אלא ודאי דעל שעת הגט קאמר שהגט לא יתיר' לו וא"כ הוה שיור ולא תנאי וזה ודאי סברא נכונה וא"ל ממ"ש אח"כ הרי את מותרת לכל חוץ מפלוני כו' דהתם באמת שיורא גם בלאו הכי מכח שאומר חוץ אלא ששם עסקינן אם מועיל (חסר כמה תיבות לא אוכל לעמוד עליהם) דראוי לקבוע הלכה כדבר (חסר כמה תיבות לא אוכל לעמוד עליהם):
ה
חוץ מזנותיך פי' דהאי דפסלינן דשיור היינו שיור במידי דאישות והיינו בנשואין אבל זנות לא א"ד כיון דעכ"פ שייר בביא' וצד אישות קרינן ביה וכן בהפרת נדרים הוה ספק אם מקרי זה צד אישות כיון דכתיב בקרא אשה יפירנו זה מבואר בנמרא וכן בירושת' דכתיב לשארו וירש אותה ובחנם כתב בפריש' שיש כאן דוחק:
ו
בשעה שמסר לה הגט בגמ' בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מה דאסר שרא פירש"י דהדר א"ל קודם מסירה אף לראובן ושמעון ולא הוה שיור א"ד מה דאסר שרא ומה דשרי אסר פירש"י הפך תנאו לומר על ראובן ושמעון אני מתיר ותיאסר על הכל עכ"ל ולפ"ז הוה שיור גם באמירה השני' וממילא לא הוה גט ודבר זה שפירש"י דא"ל קודם מסירה הוא מוכרח בפשיטות דאי לא הדר עד אחר מסירה ודאי דבריו האחרונים ללא כלום נחשבים וממילא לא הוה גט כיון שבדבריו הראשונים אמר חוץ והוה שיור ובתשו' הרא"ש שמביא ב"י כ' וז"ל הך איבעי' מיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר א"ד מאי דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיני' לאוסר' למי שהתירה כבר עכ"ל ואיכא למתמי' טובא ע"ז בתרתי חדא למה לא הוכיח כן מתחלת הבעיא כמו שזכרנו וכמשמעות מדברי רש"י ותו מאי הוכיח ממ"ש א"ד מאי דשרא אסר דהא לפ"ז הוה שיור ולא שייך כאן שום איסור לשום אדם ולא היתר לשום אדם ונלע"ד דהרא"ש כתב זה אחר שראה דברי התוספות דכתבו דהך (בעיא מתוקמא) שפיר אף כרבנן וכתבו זה מדלא אמרו לרבי אליעזר (קמבעיא אלא ודאי לרבנן נמי) מתוקמא והנה לכאורה (יש לפרש לרבנן הוה הבעיא הכי) דכיון שהדברים הראשונים אינם כלום והוא יכול ליטול ולחזור לה שנית בזה מספקא לי אם אמר בפעם השנית לראובן ושמעון אי מהני כמו שאם היה אומר הרי את מותרת לכל אדם באותה שעה כי מה דאסר תחלה שרא עכשיו א"ד שמהפך דבריו ולא הוה גט כלל דהוא שיור גם בפעם השנית ולרבי אליעזר הוה הבעיא בענין דלשני צדדין הוה גט דחוץ דהוא שיור הוא גט כשר אליביה אלא דמספקא ליה בענין השיור עצמו היאך יהיה אם נאמר דלראובן ושמעון ג"כ מותר א"ד לראובן ושמעון מותר ולכולי עלמא אסור ומזה הוכיח הרא"ש דכיון דהבעיא היא עכ"פ אליבא דר' אליעזר וגם בהצד השני היה גט ונשאר אסור' למי שהיא מותרת לכתחלה וזה אין לו כח כיון שהיה מותר מתחלה בשעת נתינת הגט והגט הוא כשר במה יוכל לאסור לאח"כ וא"כ לא מצי למידק מתחלת הבעיא במ"ש מה דאסר שרא דשם יש שפיר לומר דגם אחר המסירה יש לו כח להתיר מה שאסר מתחלה ושייך עכשיו מוסיף על המסירה ומתיר גם האיסור דהא אינו עיקר נתינת הגט דמתחלה דהא מיירי שהוא נוטלו ממנה וחוזר ונתנו לה דהא גם לרבנן היה מהני עכ"פ המסירה הראשונה לענין פסול כהונה כדלעיל ואפ"ה מהני נטילה וחזרה שנית לענין כ"ע ה"ה לר' אליעזר לענין מי שהוא לו אסור (ולכן דייק מה דשרא אסור איך יוכל לאסור מה שהתיר כבר) אלא ע"כ צ"ל דפי' הבעיא לר' אליעזר הוא בשעת מסירת הגט מעיקרא וא"כ ה"ה לרבנן דוקא בענין זה הוה ספיקא אבל אם חזר אחר המסירה הראשונה אף ע"פ שנטלה ממנה ונותנו שנית לא מהני מה שאמר אז לראובן ולשמעון כי אין לו צירוף למה שאמר בתחלה כיון דדבריו הראשונים לא היה בהם ממש והיה כלא היו ממילא ודאי מ"ש בסוף לראובן ושמעון ודאי דוקא להם מותר ולכ"ע אסור והוה שיור ואינו גט בודאי כנ"ל נכון כוונת הרא"ש וגם מה שזכרנו לענין דינא:
ז
אף לשמעון ה"ז ספק מגורשת כיון דהוא בעיא דלא איפשטא וזה דעת הטור לא כרמב"ם דפסק כבעיא דאשונה דהיינו חוץ מראובן ושמעון דהוה ודאי גירושין והיינו כאת"ל בגמרא והקשה בדריש' דהא הטור רגיל כמה פעמים לפסוק כאת"ל כגון בטור זה סי' ע"ה קכ"ב וכמה דוכת' ומו"ח ז"ל חילק בין את"ל לאת"ל דהיינו אם היה אפשר לומר את"ל אפכא ובח"מ סימן שמ"ו הביא ב"י דברי הרא"ש שכ' שהגאונים פוסקים ככל את"ל ושם תמה ב"י על הטור שהוא עצמו פוסק ג"כ כאת"ל ונראה דהטור לא החליט לפסוק כאת"ל אלא במקומות שהיה מסתבר לו לפסוק כן:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5