א
מי ראוי לכתוב הגט ונכתב וניתן בשבת ובו ה' סעיפים:
הכל כשרים לכתוב הגט חוץ מחמשה כותי ועבד וחש"ו אפי' האשה בעצמה אם אמר לה הבעל לכתבו יכולה לכתבו ותקנה אותו לבעלה וחוזר ונותנו לה: הגה והבעל לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו גם לא יצוה לסופר כיצד יכתוב אלא אומר לו סתם לכתוב (מצא בקונטרסים) וי"א דיש להחמיר שגם קרוב לא יכתוב לכתחלה היכא דאפשר באחר (מהרי"ק שורש ק"ו) ולכתחלה יכתוב הסופר בידו הימנית ואם הוא אטר יד יכתוב בשמאלו (מ"כ בתקון ישן):
ב
ישראל שהמיר או שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא ככותי לכל דבר:
ג
כתב הגט אחד מאלו החמשה אינו גט אע"פ שחתמו בו עדים כשרים ונמסר לה בכשרים בד"א בשכתב התורף אבל אם לא כתב אלא הטופס והניח מקום התורף שהוא מקום האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וכתבו הפקח הגדול הישראלי לשמו ה"ז גט כשר (וי"א דאפי' בכה"ג פסול מדרבנן) (טור בשם ר"י):
ד
מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחילה והוא שיהיה גדול הפקח עומד על גבן אבל הכותי והעבד אין כותבין טופס לכתחלה ואפילו ישראל עומד על גבן:
ה
הכותב גט בשבת או בי"כ בשוגג ונתנו לה ה"ז מגורשת כתבו וחתמו בזדון בו ביום או ביו"ט ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים ה"ז גט פסול: הגה אבל כתבו בזדון בי"כ ושבת ה"ז בטל מדאורייתא כן דקדק הב"י ואין לגרש בלילה ואם גירש בלילה י"א דהוי גט פסול (ר"י מינץ) ולכן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אע"פ שעדיין היום גדול אין לגרש (בת"ה סי' רמ"ח) (וע"ל ס"ס קנ"ד סעיף פ"ח ופ"ט):
באר היטב אבן העזר
קכ״ג
א
לבעלה. ע"ל סי' ק"ך ס"ק ב':
ב
יכתוב. והיכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל ב"י ח"מ:
ג
הימנית. משמע בדיעבד כשר אם כתב ביד השמאלית אפי' אם אין שולט בשתי ידיו ח"מ. וב"ש כתב דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן ע"ש:
ד
כגוי. עיין ב"ש. אוכל נבילות להכעיס. ומחלל שבת בצינעא. וטבח שיצא טריפה מתחת ידו כשרים לכתחלה לכתוב גט הרדב"ז סימן רע"ה:
ה
החמשה וכו'. למעשה יש מחמירין דהוי ספק מגורשת ח"מ ועיין ב"ש ס"ק ה':
ו
הפקח. ולדעת הי"א שכתב רמ"א לפני זה אפילו בדיעבד פסול מדרבנן ולא מהני גדול עומד ע"ג. ויותר מסתבר דהג"ה וי"א וכו' שייך כאן דאיירי אפי' אם גדול עע"ג ואפ"ה פסול מכ"ש בסעיף שלפני זה דלא איירי כשהגדול עע"ג דפסול ח"מ ב"ש:
ז
וחתמו. הכלל הוא בשבת וי"כ אם כתב בפרהסיא במזיד נעשה הסופר מומר אע"ג דק"ל דלא נעשה מומר אם עשה עבירה פ"א. כאן הוי כל ב' אותיות כמעשה אחר. ואם כותב בי"ט לא נעשה מומר אלא נעשה רשע ובסופר ליכא פסול אם נעשה רשע אבל אם העדים רשעים פסול. אבל הגט אינו בטל מדאורייתא כיון דאיכא עידי מסירה:
ח
עדים. ר"ל וגם חתמו העדים בזדון אז הוא פסול אבל אם לא חתמו עליו עדים כלל ונמסר בפני עידי מסירה אף שנכתב בזדון בי"ט הגט כשר:
ט
בלילה. היינו שאין נותנים הגט בלילה אבל כותבין וחותמין בלילה כמ"ש סי' קכ"ו. ואם התפללו הקהל ערבית אפילו הוא לא התפלל הוי כלילה. והב"י סי' קנ"ז כתב ואיני יודע טעם לדין זה. וי"א משום דהוי כדין ואין דנין בלילה. והב"י השיג ע"ז וכ"מ מהרמ"א דליתא טעם זה דהא מתיר ליקח שכר מסידור הגט משום דלאו דין הוא ועיין בסדר הגט. וכן פסק הב"י לקמן סי' קנ"ד דבשעת הדחק אפ' בלילה ממש יכתב וינתן ע"ש. ומהרח"ש בתשובה סי' ל"ב התיר בפשיטות בשעת הדחק וכן דעת מהרדב"ז סי' פ"ד והביא ראיה ממ"ש התוספות פרק נגמר הדין דאלת"ה האיך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה ע"ש. ופר"ח הביא ראיה מס"פ מי שאחזו הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתקה. ופרש"י שם באומר לאשתו בלילה זה גטך לשתצא חמה מנרתקה אלמא דמותר למיהב גיטא בלילה ע"ש. ועיין כנה"ג סי' קל"ז דף ק"ס ע"ב:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ג
א
ל' הרמב"ם בפ"ג מה' גיטין ממסקנת הגמרא גטין דף כג ע"א במשנ'
ב
שם סוף דף כב
ג
טור ופי' רש"י שם
ד
חולין דף ה' ע"א ובכמה דוכתי'
ה
רמב"ם שם מסוגיי' הגמרא שם בגיטין דף כג ע"א
ו
כמימרא דרב יהודה אמר שמואל שם וס"ל דבדיעבד אפי' אין גדול עומד על גביו כשר מדין הטופ' שכתבו במחובר בסי' קכ"ד או כתבו שלא לשמה בסי' קל"א
ז
שם דס"ל לרבינו דשמואל מוסיף אדרב הונא ואכתי בעינ' שיו' תורף ועמידת גדול על גבן ובכי האי גוונא היא מתני' דהכל כשרין לכתוב (שם סוף דף כב) ה"ה
ח
וסיים שם משום דלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכתחלה אלא מפני תקנת סופר כמ"ש בגיטין דף כז ע"א
ט
שם וכתב הכ"מ ובנוסח הספרים שבידינו והוא הדין אפילו חתמו כיון דבשוגג הוא ואפשר משום דלא מתרמה להיות הסופר וגם העדים שוגגין
י
דאלו בשבת וי"ה בפרהסיא הגט בטל כדלעיל סעיף ב' וכתב עוד הכ"מ וה"ה לא כתב מקומם של דינים בסעיף זה ובעל מגדל עוז כתב שהוא בפ' מי שאחזו ואני חפשתי כל הפרק בבבלי וירושלמי וגם בתוספתא בכל המסכתא ולא מצאתי:
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ג
א
ותקנה אותו לבעל כ' הג"פ כלומר שצריכה להקנות הנייר לבעל אך מהרש"ח דקדק מהרשב"א דאפילו לא הקנתה לו בפי' רבנן אקנוי' לי' משום תקנת האשה וכן משמע מהרמ'. אך לשטת רש"י וכו' ור"ן וטור בסי' זה ובסי' קך"ד אם לא הקנתה הנייר לבעלה בפי' אינה מגורשת כלל עכ"ל ואמת שבסברו' הרשב"א דאף בנייר שלה נמי אקנו לי' כל הנ"ל חולקים להדי' וכן הרמב"ן שבב"י ריש סימן ק"ך אבל אי בעינן שתקנה דוקא בפירש צ"ע דהרי מדכתב הטור סי' קך"ד אם הגט חקוק על טבלא שידוע שהוא שלה ויוצא מתחת ידה ואומרת שנותנתו לו וחזר ונתנו לה הרי זו מגורשת דודאי אקניו אקנו לו משמע דאפילו אינה אומרת שהקניתו בפי' אלא שנתנתו לו אמרינן דהנתינה היתה בדרך הקנאה וכן מוכח מפי' הר"ן שכתב בעי רמי ב"ח היו מוחזקין וכו' מהו מי אמרינן אקניתי' לי' א"ד אשה לא ידעה לאקנויי כלומר לאו דל"י לאקנויי כלל דמי איכא למימר שלא יהא ממכרה מכר אלא דלמא ל"י דשטר מקנה בעי ולא חששה להקנו' (כלומר דמש"ה יש לספוק במסירתה לידו בסתם שאפשר לא מסרו בתורת הקנאה) תו כתב ועוד שכיון שיודעה שסופו להחזירו לה אינה מקנתו לו הקנאה גמורה ור"ל דכ"ז יש לספוק במסירה סתם ופשטינן להו כו' הרי דע"פ הפשיטו' נפשט דחשבינן המסירה סתם לגרש בו להקנאה בפירוש וכן מוכח יותר בפירוש המתני' דהכל כשרין מדכ' האשה כותבת את גיטה ומקנתו לבעל וחזר ומסרו לה לגרושין והוא ל' רש"י ותמהני איך האשה כותבת והא מחסרת כתיבה הקנאה ונתינה וצ"ל דכשהקנתה הקלף לבעל מעיקר' עסקינן דהא פשטינן מינה בעיין דמוחזקין בטבלה וכו' דמשמע דאנן לא ידעינן במילתא מידי אלא חזקת טבלא שלה ושהיא יוצאה מת"י (ור"ל בשלמא אם ההקנאה א"צ להיות אלא בתר הכתיבה שפיר דכיון שהגט יוצא מתחת ידו או ידה ע"י מוסירה מן הבעל או ע"י החתימה שבודאי לא חתמוהו כ"א בהיותו בידו ממילא ידעינן שבא מידה לידו ומידו לידה ותו לא בעינן יותר אבל אי צריך שתקניהו דוקא קודם הכתיבה מנא ידעינן זה אלא ש"מ דאין בזה קפידה) ואלו סובר דצריך הקנאה בפי' ולא מהני מסירה סתם אכתי ק' כיצד ידעינן זה א"ו דעתו כנ"ל וע"כ שמפרש אף ל' רש"י שמעתיק ומקנתו היינו מסירה סתם חשבינן להקנאה ולאפוקי אם אמרה בהדי' שמסרתי שלא בהקנאה אלא להחזירו וכן אם הבעל מערער שלא כיון לקנותו אפשר דנמי א"ב בין הרש"בא דאי לרשב"א הוא ממילא שלו בתקון חכמי' ולאינך ליתא וזה נמי כונת הרמ' שסתם ל' המשנה. ועכ"פ הבעל מחויב לעשות מה שעליו דהיינו להגביהו ע"מ לקנותו וע' ריש סימן ק"ך ומשמעות הרמ"ה שם אף למה שדחקתי צ"ע לפ"ז כי יש לדון ומה גבי האשה חשבינן המסירה סתם לקנין מכ"ש בהסופר וע"כ לחלק בין לכתחילה לדיעבד וא"כ הכא נמי לכתחילה שפיר למיעבד שתקנוהו בפי'. והנה כ' הר"ן על קושייתו הנ"ל ומתוך הדוחק י"ל דהקנאה כיון שאינו מעשה בגופו דומי' דקציצה לא מקרי מחוסר דדומי' דכתיבה בעינן כיון דכתיב וכתב ונתן וראיתי בספר אור הישר כ' הגאון המנוח מו' איצק ז"ל אב"ד דק"ק המבורג וק' לי מגמרא דחולין דמקשה אהא דכסוי דם אינו נוהג במקודשים אי בקדשי בה"ב וליפרקינהו וליכסוי' ומשני אמר קרא ושפך וכיסה יצא זה שמחוסר שפיכה פדוי וכסוי והא פדוי' לא מחוסר' מעשה בגופו(א) כמו הקנאה בגט והאמת אלו אמר הר"ן דבריו מבלי דוחק היה הקושי' עצומה אמנם אחרי שע"כ דחק אף עלינו ההיכרח לדחוק ע"פ שמסיים דומי' דוכתב שהוא מעשה בגופו של גט משא"כ ושפך אף דהשחיטה היא מעשה בגוף הנשחט מ"מ בהדם הנשפך דעלי' קאי וכסה אין המעשה בגופו להכי אף הפדיי' מקרי מחוסר. ולולא דברי קדשו דהר"ן היה אפשר לדחוק דהקנאה שאינה אלא הגבהה בעלמא לא מקרי מחוסר מעשה דומי' דגוף הנתינה מיד הסופר לידו דל"מ מחוסר מעשה הנתינה. משא"כ פדיי' שצריך להביא מעות לפדות מקרי מעשה יותר גדול ומחוסר קרינן בי':
ב
ישראל שהמיר זה ל' הרמ' הכל כשרין לכתוב הגט חוץ מה' עכ"ום ועבד וחרש שוטה וקטן ישראל שהמיר הרי הוא כעכ"ום לכל דבריו. ולמה אלו הה' אין כותבין מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש ולשם האשה והעכ"ום על דעת עצמו כותב וחש"ו אינן בני דעת והעבד אינו בתורת גיטין וקדו' לפיכך הוא פסול כעכ"ום ואם כ' אחד מה' אלו אינו גט וכו' כ' אחד מה' אלו טופס הגט והניח התורף וכו' הרי זה גט כשר מותר להניח חש"ו ליכתוב טופס לכתחילה והוא שיהי' גדול עומד על גבו אבל העכ"ום והעבד אין כותבין הטופס לכתחילה ואפילו ישראל עע"ג שלא התירו וכו' וכתב הה"מ ודין העכ"ום מבואר שהוא עושה לדעתו והעבד סובר רבינו שכשם שהוא פסול לשליחו' הגט מפני שאינו בתורת גיטן כך הוא פסול לכתיבת הגט לפ"ז נשמע דהרמ' מצריך שליחו' לכתיבת הגט וכן משמע קצת מהרא"ש ושטה זו תופסה ג"פ תחילה לעיקר ומוציא נמי הכי מל' הרמ' ריש פרק ה' דמשוה כתיבה לנתינה ובתרווייהו בעינן שליחות וכן תפס הפר"ח לעיקר ואני תמה דא"כ דבעבד אך טעמו משום שליחות הא בחש"ו יש פסול זה מלבד שאינו בר כתיבה לשמה ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא עבד שכותב לשמה ואין פסולו כ"א מצד שליחות יהא אסור ליכתוב הטופס בגדול עע"ג. וחש"ו דתרתי לריעותא יהא מותר ודברי הפר"ח בזה יותר תמוהים ע"ש אמנם הב"ש כתב ועבד לאו בר כריתות הוא והא דלא כתב בעכו"ם ההוא טעמא משום דכולל מומר וכו' ונראה דס"ל דאין צריך שליחות לכן לא כ' דחש"ו פסולים דלאו בני שליחו' הם וכו' לפ"ז מוכח וכו' וצריך ישוב לשטת הרמ' קושי' תו' שם. וכדבריו משמע קצת מהר"ן דכ' ולענין עבד הרמ' השוה אותו לעכו"ם והרמב"ן חולק אע"ג דלא בני כריתות הוא משמע דבכתיבה לא קפדי אבני כריתה דהא אפי' עכ"ום מכשרינן אלא משום דאדעתי' עביד ומה שכ' הב"ש דצריך ישוב קושי' תו' ור"ל מה שהוכיחו דכל דלא בעינן שליחו' אף כריתות לא בעינן ממילא. לע"ד זה כבר תי' רש"י ז"ל דף י' ד"ה הא לאו בני כריתות נינהו פירוש דכתיב וכתב ונתן כל שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וממילא לר"א אף דכתוב על הסופר קאי ולא בעי' שליחות מ"מ בן כריתות בעי מכח ההיקש משא"כ במיל' ולדרך זה ע"כ מ"מ לומר להרמ' דאזיל בשיטת הר"י לפרש הסוגי' לר"מ ולפירש"י הנ"ל דזה היקש גמור לגבי העדים לר"מ וממילא פשיט' לר"א על הסופר ומ"מ הסוגי' מפרש דלא כהר"י אלא לר"א בודאי תמוה מה מקשה אלא מעתה וכו' ת"ל שעכ"ום אינו בר כריתות ובע"כ לדחוק דס"ל כקושי' התו' דאף חש"ו לא מקרי בני כריתות. וא"כ י"ל דר"ה ור"נ לית להו ההיקש ופריך ר"נ שפיר אלא מעתה כלומר לדידי לא הוקשה מעולם על הבריי' דליתכשיר עכ"ום כי אדרבא המתני' הי' קשי' לי מדוע ליכשרו חש"ו משני טעמים דלאו בני כריתות ולאו בני דעת נינהו אבל מעתה דל"ק לך אלא והא לאו בני דעה נינהו וניחא לך בגדול עע"ג ש"מ דלית לך ההיא הקישא א"כ אף עכ"ום ליכשר ומשני לי' שפיר (ובזה מיושב קצת מה שדחקו התו') אבל רב יהודה אתי שפיר דמוקי לה בשייר מקום התורף ופירש"י ולא בעי לאוקמה וכו' וצריך טעם למה אלא היינו טעמו דס"ל ההיקש וחש"ו ס"ל דלאו בני כריתות נינהו ומוכרח לשנויי בששייר והסתם גמרא דמקשה והא לאו בני כריתות נינהו אזלה לרב יהודה א"ש והוא דוחק וע' פ"י שדחק יותר. ועדיין צ"ע בהרמ' מדוע תפס הפיסול בעכ"ום משום לשמה ולא מטעם כריתות ומה דכ' הב"ש כדי לכלול מומר ניחא אלו פסולייהו שוה אבל למה דדייקי הב"י מל' הה"מ דלטעם לשמה אף בעכ"ום וגדול עע"ג אינו אלא פסול מספק דשמא כתבו לשמה והפר"ח הוציא נמי הכי וכן הת"הד מל' רש"י שכ' ואע"פ שזה אומר לו כן שמא גומר בלבו לשם אחר ודאי צ"ע איך נותן לעכו"ם טעם לשמה לכלול מומר והם רחוקים כרחוק מזרח ממערב כי עכו"ם עיקר פסולו להיותו בטל הוא מטעם העבד מדאינו ב"כ ומומר אין פסולו אלא מספק דלשמה להכי הי' נלע"ד בדיוק ל' הרמ' שמתחיל ולמה אין כותבין אלו הה' מפני שצריך וכו' לשם האיש והאש' הרי שהקדים לשמה על כל הה' ומסיים אבל העכו"ם ועבד וכו' שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכן נראה שסובר שכל שאינו בתורת גיטין הוא לענין זה כעכו"ם שכותב שלא לשמה מפני שאינו בתורה זו אינו חש לאזהרתינו ושפיר אזיל בזה בשטת התו' דשליחות וכריתות חדא מילתא ולא בעי לא שליחות ולא כריתו' זולת לשמ' ולהכי חלוק דין חש"ו מעכו"ם ועבד לענין כתיב' הטופס בגדול עע"כ דלא שייך גבייהו אדעתי' עביד ומומר שוה בכל פרטיו לעכו"ם מדנמי אדעתי' עביד והוציא זה מקו' הגמ' והא לאו ב"כ נינהו ולא סבר ההיקש דרש"י ז"ל וגם מה שכ' תו' דבעדות בעינן יותר בני כריתות הוא דוחק גדול ולסברתו ניחא בפשוט ומעתה מה שהחליט הפר"ח דעת רש"י להכשיר עבד לע"ד ליתא דנהי דפי' הסוגי' דלא כהר"י מ"מ הא ס"ל ההיקש לר"מ על החתימה ומה"ת לא לר"א על הכתיבה. וביישוב הסוגי' כבר דחקתי אליבי' ומאשר הוכחתי דהרמ' ודאי מכת הסוברים דלא בעינן משליחות בהכתיבה מרווח לי יותר המעשים בכל יום בעוונות שמומר מגרש דאלו להמצריכי' שליחות ק' הא פסול לכתוב בעצמו וכל מידי דאיהו לא מצי עביד אף שלוחי' ל"מ עביד וע"כ לידחוק אליבייהו משום דבדידי' תלי ואלו רוצה הוא בר כתיבה לשמה שפיר קרינן גבי' מצי' עביד אף דכתיבתו באמת פסול:
בית שמואל
קכ״ג
א
אם אמר לה. אבל אם לא אמר לה אינו כלום כן כתב הטור בשם הרמ"ה וכבר כתבתי פלוגתת הפוסקים אם בעינן שליחות בכתיבת הגט והרמ"ה ס"ל דבעינן שליחות וכתב דכתיב בתור' קאי על הבעל מ"ה צריך לכתוב הבעל בעצמו או שלוחו לכן אפילו אם האשה כותבת צריך הוא לצוות לה ואין חילוק בין אשתו לאחר וב"ח מאריך בזה בחנם, ודין זה תליא בפלוגת' ר"א ור"מ, לר"מ קאי וכתב על החתימה לכן אפילו אם מצא באשפה כשר ולר"א קאי וכתב על הכתיבה וברייתא שהביא בפרק מ"ש דתניא הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולהעדים חתמו קשה דלא אתי' לא כר"א ולא כר"מ ואפשר דאתיא כרבי יהודה דס"ל חתימה וכתיבה בעינן לשמה כמ"ש ריש גיטין, ותוספת ס"ל דאין צריך שליחות וכתב קאי על סופר ומה שצריך לצוות בעצמו להסופר משום כשלא שמע מהבעל הוי כאלו כותב בסתם ולא לשמה, ולפירושם קשה למה תניא בברייתא זו הגט בטל הא לא הוי אלא חשש בעלמא ומדרבנן וצריך ישוב:
ב
ותקנה אותו לבעל. כבר כתבתי בסי' ק"כ בנייר שלה לא הקנו חז"ל לבעל אף על גב דמחוסר הקנא' בין הכתיבה לנתינ' לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעש' בגופו דומיא דקציצה הר"ן:
ג
והבעל לכתחלה לא יכתוב. מטעם הני דקדוקים שאיתא לקמן סי' קכ"ו:
ד
ולכתחיל' יכתוב בידו הימנית. לכאורה משמע בדיעבד כשר אם כתב בידו השמאלית אפילו אם אינו שולט בשתי ידיו וכן כתוב בח"מ, וכתב אף על גב אם כתב בשבת בידו השמאלית פטור ש"מ לאו כתב הוא שאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת ועיין ב"י בא"ח סי' ל"ב שם הביא דברי התרומ' שלמד משבת לענין תפילין ספר תורה מזוזות דבכולהו כתיב כתיבה ופוסל אפילו בדיעבד אם כתב ביד שמאלית וכן כתוב בשם הגמיי', ומ"ש בש"ע שם דכשר אם אי אפשר למצוא אחרים משום דמביא שם דהרא"ש והסמ"ג לא כתבו דפסול בדיעבד מ"ה מחלק שם בין אם אפשר למצוא אחרים בין אם א"א מ"מ נראה אפי' אם א"א מניח בלא ברכה כי ספק ברכות להקל ולא כלבוש שכ' שם דמברך עליהם נשמע דפליגו בזה הפוסקים ודעת המכשירים לא מצינו בהדיא לפ"ז משמע בגט אפילו בדיעבד פסול מיהו י"ל גט שאני דאין למידים לענין גט כמ"ש בסי' קנ"ה לענין דיו וכמ"ש בהרא"ש פ"ב דגיטין בסוגיא דמעורה, ומ"מ נראה דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן כמו גבי שרטוט והקיף גויל וכתב אשורית בסימן קכ"ו:
ה
ישראל שהמיר וכו'. כתב הרמב"ם חש"ו נכרי ועבד פסולים לכתוב חש"ו משום דהם לאו בני דעה נינהו, ונכרי כותב על דעת נפשיה, ועבד לאו בני כריתות, והא דלא כתב בנכרי נמי האי טעמא דלאו בני כריתות הוא משום דכולל שם מומר בהדי נכרי דדינו כנכרי ומומר בני כריתות הוא ואינו פסול אלא משום דכותב ע"ד נפשיה, ונראה דס"ל דא"צ שליחות גבי גט לכן לא כתב דחש"ו פסולים דלאו בני שליחו' הם לפי זה מוכח דס"ל שליחות ובני כריתות שני דברים הם אף על גב דאין צריך שליחות מ"מ צריכים להיות בני כריתות לכן עבד פסול, ותוס' בסוגיא זו כתבו דשליחו' ובני כריתות חד מלתא הוא ואם א"צ שליחות אצ"ל בני כריתו' וצריך ישוב לשיטות הרמב"ם ליישב קושי' תוס' שם דהוכיחו מקושיא דשליחות ובני כריתות חד מלתא הוא לפ"ז אם כתב כותי הגט בטל בודאי אפי' אם ישראל עומד ע"ג דהא לאו בני כריתות הוא ומומר דבני כריתות הוא אם כתב וישראל עומד ע"ג ספק הוא שמא אינו כותב לשמה כמ"ש המגיד ואפשר אפי' אין ישראל עע"ג איכא ספק שמא כותב לשמה, ועיין סימן קמ"א מ"ש בשם תוס' והרמב"ן והרשב"א ס"ל עבד כשר לכתיבת גט ולא פסלוהו אלא לשליחות וכאן א"צ שליחות מיהו קשה ממ"ש הרמב"ן דבעל צריך לצוות בעצמו משום דבעינן שליחות נשמע אם כתב עבד הוי ספק גט, ולשיטות תוס' דא"צ שליחות ובני כריתות א"כ אם כותב כותי וישראל עע"ג אינו אלא ספק שמא אינו כותב לשמה, ולדעת ר"י צריך שליחות ולרמב"ם צריך בני כריתות א"כ אם כותב /כותי/ וישראל עע"ג הוי ספק גט, ואם חש"ו כותבים ואין ישראל עע"ג משמע לכ"ע בטל דאין כותבים לשמה ואם ישראל עע"ג תליא בפלוגתא אם בעינן שליחות והוי נמי ספק גט:
ו
והזמן וכו'. כתב הב"י אף על גב זמן בגיטין מדרבנן מ"מ אלמוה כאלו היה מדאורייתא, והרי את מותר' לא היה בטופסי גיטין הראשונים ועיין בסימן קכ"ו מ"ש:
ז
ויש אומרי' וכו'. היינו שיטות ר"י דס"ל דצריך שליחות בגט לכן אם כתב חש"ו אפי' הטופס וגדול עומד ע"ג ס"ל דפסול דגזרי' אטו התורף, וקשה הא בסעיף זה לא איירי כשהגדול עומד ע"ג ויותר מסתבר דהג"ה זו שייך לסעיף אח"ז דשם איירי אם גדול עוע"ג וא"ל למה לא גזרינן כשכותב הטופס על מחובר וי"ל כתיבת חש"ו שכיח יותר כ"כ ב"ח והר"ן כתב להיפוך ע"ש:
ח
כתבו וחתמו. הכלל הוא בשבת וי"כ אם כתב בפרהסיא במזיד נעשה הסופר מומר אף על גב דק"ל דלא נעשה מומר אם עשה עביר' פ"א כאן הוי כל ב' אותיו' כמעש' אחר ואם כותב בי"ט לא נעשה מומר אלא נעש' רשע ובסופר ליכא פסול אם נעש' רשע אבל אם העדים רשעים פסול, ומ"מ הגט אינו בטל כיון דאיכא ע"מ כמ"ש בסי' ק"ל:
ט
ואין לגרש בלילה. היינו אין נותנים הגט בלילה אבל כותבין וחותמים בלילה כמ"ש בסי' קכ"ז ובח"ה סי' רמ"ח הביא כמה פוסקי' דס"ל אפי' בדיעבד פסול ועיין תשו' רמ"א, ואם התפללו הקהל אפי' לא התפלל הוא הוי לילה והב"י בסי' קל"ו כתב דא"י טעם לדין זה וי"א משום דהוי דין ואין דנין בלילה והשיג על טעם זה דהא מתיר ליקח שכר מסידור הגט משום דלאו דין הוא ועיין בסדר הגט:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ג
א
הכל כו'. לשון הרמב"ם:
ב
עכו"ם גמרא שם:
ג
ועבד. כמש"ש ב' אין העבד כו' והרמב"ן חלק עליו דהא לא קפדינן אכתיבה אבני כריתות דהא אפי' נכרי הוי מכשרי אי לאו דאדעתא דנפשיה עביד. ר"ן ומ"מ וכ"כ הרא"ש לשיטה הראשונה שלתוס' שם ד"ה והא כו' וכ"ה בתוספות שם אבל קשה דמ' כו' ונרא' דלא כו':
ד
וחש"ו. מתני' שם:
ה
אם א"ל כו' טור וכשיטתו וכמש"ל ר"ס ק"כ:
ו
ותקנה כו'. רש"י שם וכמש"ש כ"א א' א"א ר"א מהכא כו':
ז
והבעל לא כו' גם כו' ער"אש פ"ט ס"ד ובעל העיטור כו' וכמש"ל סי' קכ"ו וסכ"ב:
ח
וי"א כו' עח"מ:
ט
ולכתחלה כו' כמ"ש בפי"ב דשבת ועבא"ח סי' ל"ב ועב"ש:
י
כ' כו'. עד סוף הסי' לשון הרמב"ם והנה בסוגיא זו כמה שיטות הא' שר"ה ור"י פליגו ולר"ה בגע"עג אפי' תורף מותר לכתחלה ובאינו עע"ג אפי' טופס לא יכתו' מסתפק המ"מ אם כשר הטופס בדיעבד באינו עע"ג והרשב"א בשם הרמב"ן כ' דאפי' בדיעבד פסול ולר"י תורף פסול אפילו עע"ג ותופס כשר לכתחלה אפי' אינו עע"ג לענין הלכה יש שפ' כר"י דאוקמוה כר"א וכמה אמוראי ס"ל כוותיה ובלא"ה הלכה כר"י נגד ר"ה לשיטות הגאונים וכ"ש כאן שאמר משמיה דשמואל רבה ויש שפ' כר"ה משום דשם כ"ו ב' פסוק רב כר"א דגזרינן טופס אטו תורף וכ"פ בה"ג וסה"ת וסמ"ג והר"ן דחה ראיה זו דבדבר דשכיחא דוקא גזרינן כו': שיטה ב' דל"פ ובחד מינייהו סגי או עע"ג או שיור התורף כמ"ש בע"ה. שיטה ג' דתרווייהו בעינן ור"י להוסיף בא וכגי' הרי"ף אמר ר"י א"ש והוא כו' וזה דעת הרמב"ם וש"ע ודעתו עוד דאיסור הטופס באינו עע"ג אינו אלא לכתחלה דלא כהרמב"ן וכמש"ש כ"א ב' במחובר כ"ו א' בלשמה ממ"ש בסי' קל"א ועוד דעתו ממ"ש דנכרי אפי' עע"ג לא וצ"ל אפי' בטופס לשיטתו היינו ג"כ לכתחלה אבל דיעבד כשר אפי' אינו עע"ג כנ"ל במחובר שלא לשמה ולכתחלה אסור כמו במחובר דגזרינן אבל בשלא לשמה לא גזרו לת"ק שם משום תקנת סופר. רמב"ם ועמ"ש בסי' קל"א וה"ה לעבד לשיטתו וז"ש בד"א כו' מותר כו' אבל כו' ויש שפוסלים נכרי אף בדיעבד אפי' בטופס אפי' עע"ג והכלל דעע"ג לא מעלה ולא מוריד בנכרי ועב"י. וכ"ז לשיטה הראשונה של תוס' שם ד"ה והא כו' דא"צ שליחות אבל לפי' האחרון שלהם דסוגיא זו כר"מ אבל לר"א פסול בשוטה אפי' עע"ג כמו בחליצה ואי אמרינן דבעינן שליחות אפי' חרש וקטן פסולין בעע"ג דהא לר"א עיקר הכתיבה וכן עבד פסול לשיטה זו. הרא"ש שם וכ' הטור ומדברי הרמב"ם יראה דלא בעינן עע"ג אלא לכתחלה כו' והר"י פסל אפי' בח"שו ואפי' גדול עע"ג וא"א ז"ל כ' כס' הראשונה ור"ל פי' ר"י הנ"ל והביאו הרא"ש שם ג"כ וס"ל דאפי' בדיעבד פסול וכ"מ בתוס' שם אבל כ"ז לר"ה דלא מחלק בין טופס לתורף וודאי אפי' בדיעבד פסול כיון דלא מהני עע"ג וכמ"ש הרמב"ן באינו עע"ג אבל אי ס"ל לתוס' כדברי הרמב"ם נהי די"ל דלכתחלה אסור אפי' עע"ג דעע"ג לא מהני מידי לשיטה הנ"ל מ"מ בדיעבד כשר אפי' אינו עע"ג אלא שנראה דתוס' ס"ל כשיט' ראשונה שכ' דר"ה ור"י פליגו ופ' כר"ה וכ"ה בס"הת וסמ"ג וש"פ שנמשכין אחר התוס' וז"ש וא"א ז"ל כו' שכ' אח"כ פירוש הרי"ף דלהוסיף בא כנ"ל אע"ג שאין הכרע בדבריו אי ס"ל כפי' הראשון בתוספות דלא בעי שליחות או כפי' האחרון מ"מ נלמד דטופס כשר בדיעבד אפי' אינו עע"ג כיון דלא גזרינן לר"י אטו תורף ובזה ניחא דפ' בר"ס זה ובר"ס ק"כ דבעינן שליחות וכאן כ' וא"א ז"ל כ' מ' דפליג על ר"י וז"ש בהג"ה וי"א דאפי' כו' אבל ה"ל לכתו' בס"ג אמ"ש מותר כו' ולפי מ"ש כאן הוא שיטת סה"ת והרמב"ן וש"פ כר"ה ואף בדיעבד כנ"ל ומ"מ אף שמדברי תוספות הנ"ל מ' אי בעינן שליחות עע"ג לא מהני מידי היינו לר"ה אבל לפי' הרמב"ן הנ"ל כיון דאינו אסור אלא לכתחלה י"ל דמהני עע"ג וכמ"ש תוס' דמהני לר"מ אפי' בתורף מטעם זה וה"ה לר"א בטופס וז"ש הטור ש"ע שיטת הרמב"ם אע"ג דס"ל דבעינן שליחות כנ"ל:
יא
הכותב כו'. ע' תוספות דחולין י"ד א' דברי המתחיל דשוחט כולי וי"א כו':
יב
ואין כו' עיין חלקת מחוקק סעיף קטן י"ד:
יג
ולכן כו' עי"ד סי' קצ"ו ס"ד בהג"ה מש"ש:
חלקת מחוקק
קכ״ג
א
אם אמר לה הבעל לכותבו. דברים פשוטים הם דבלא אמיר' הבעל לא מהני מה לי אשה מה לי אחר ובב"ח נדחק והניח בצ"ע ואין כאן עיון וספק:
ב
ותקנה אותו לבעל. כבר כתבתי לעיל סימן ק"כ סק"ה ג' דאם האשה נותנת משלה צריכה היא להקנות ממש לבעל דבשלה לא תקנו חכמים:
ג
לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו וכו'. טעם הדבר כתב הב"י משום דלקמן בסימן קכ"ו כתב הטור בשם בעל העיטור דכל הני דקדוקי' דוקא כשהבעל כתב הגט או שהסופר כותבו מפיו כו' עיין שם:
ד
שגם קרוב לא יכתוב לכתחילה. זה לשון הרב מהרי"ק שורש ק"ו אמת הוא כי בהיות אחר רחוק טוב יותר להיות סופר מפני מראית עין דילמא אתי לאחלופי בעדים אמנם לא ראיתי דבר זה בשום מקום רק אמרתי דסברא דנפשי מהיות טוב וגומר אבל היכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל וכתב עליו הב"י ואיני מוציא טעם להקפיד בכך אפילו ע"ד מהיות טוב:
ה
לכתחל' יכתוב הסופר בידו הימני'. משמע בדיעבד כשר הגט אם כתב בשמאל אף שאינו שולט בשתי ידיו אף על גב דלענין שבת כתב בשמאלו לאו כתב היא ובגמרא מדמה גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב אפשר לומר דלאו לכל מילי מדמינן לשבת דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט:
ו
מאלו החמשה אינו גט. אין זה מוסכם וכמו שכתב המ"מ והב"י וע"כ למעשה מחמירין והוי ספק מגורשת:
ז
לא כתב אלא הטופס והניח מקום התורף. הטעם דהא בפסול מחובר כשר בטופס כמו שיתבאר בסימן שאח"ז סעיף ה' וגם בפסול שלא לשמה דעת הרמב"ם להכשיר וכמו שיתבאר לקמן סי' קל"א ה"ה כשכתב הטופס מי שאינו ראוי לכותבו שכשר:
ח
פסול מדרבנן. דגזרינן טופס אטו תורף ובתורף אפשר דבטל מדאורייתא משום דבעי שליחות לכתיבה ולא מהני גדול עומד ע"ג ואף על גב דבמחובר לא גזרינן טופס אטו תורף משום דמילתא דלא שכיח הוא שיכתוב במחובר ע"כ לא גזרינן:
ט
מותר להניח חש"ו וכו'. כבר כתבתי לדעת הי"א שכתב הרב לפני זה אפילו בדיעבד פסול מדרבנן ולא מהני גדול עומד ע"ג משום דבעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו:
י
אבל הכותי והעבד אין כותבין טופס לכתחיל'. דעת הרמב"ן והרשב"א להשוות עבד לישראל מעליא ולא פסול עבד אלא למאן דבעי שליחות בכתיבה:
יא
כתבו וחתמו בזדון בו ביום או בי"ט וכו'. לאו בחדא מחתא מחתינהו דבשבת וי"ט אף שהעדים היו שוגגים והכותב לבד היה מזיד לחלל שבת וי"ה הרי הוא ככותי אם כתב בפרהסיא וכמו שנתבאר סעיף ב' אבל בי"ט הפסול הוא משום עדים אבל הסופר בי"ט אינו ככותי רק ישראל רשע ואינו פסול לכתיבת הגט:
יב
כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים. כלומר וגם חתמו העדים בזדון דה"ל מזויף מתוכו ופסול מדרבנן אף לר' אליעזר אבל אם לא חתמו עליו עדים כלל ונמסר בפני עידי מסירה אך שנכתב בזדון בי"ט הגט כשר:
יג
ואין לגרש בלילה. לא קאי אכתיבת הגט וחתימתו דהא ודאי מותר לכתוב ולחתום הגט בלילה כמו שיתבאר בסימן קכ"ז אלא אנתינת הגט קאי וכתב הב"י לקמן סימן קל"ו דשמע הטעם משום דנתינת הגט הוי כמו דין ואין דנין בלילה והב"י השיג ע"ז וכמו שאעתיק לשונו בסמוך:
יד
לאחר שהתפללו הקהל ערבית. וכתב בסדר הגט של מהר"י מינץ סימן ע' ראיתי שהחמיר מהר"מ וסבירא ליה אפילו אחר תפלה של הקהל אף על גב דאיהו לא התפלל בב"ה שלו והיה עוד היום גדול החמיר שלא ליתן גט, תשובת מהר"י מולין ז"ל עכ"ל והב"י לקמן סימן קל"ו כתב ואיני יודע מה ענין דין לגט ושום א' מהפוסקים לא חילק בכך וכן פסק הב"י לקמן סימן קנ"ד שבשעת הדחק אפילו בלילה ממש יכתוב וינתן:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קכ״ג
א
ס"א הכל כשרים נ"ב עיין בב"י מה שנסתפק בדעת הרא"ש כמאן פוסק אם בעינן שליחות בכתיבה או לא וע' מ"ש בחידושי להל' גיטין במהדורא ח' סימן רנ"ט מ"ש להוכיח זה דדעת הרא"ש והטור ע"ש בעזה"י ודוק וכעת נראה ראי' דלא בעינן שליחות בכתיבה ממה דאיתא בגיטין דכ"ה דקאמר שם אביי מבעיא מיניה תולה בדעת אחרים ופשיט לי' תולה בדעת עצמו ע"ש בפרש"י וקשה מה פריך הרי קי"ל בעלמא אין אדם מוציא דבריו לבטלה והשעה"מ הל' נדרים הביא בשם הריטב"א שהוכיח מן הש"ס דכתובות שם דאף לרבנן דס"ל אדם מוציא דבריו לבטלה מ"מ הוי רק היכי שצריך לשנות לשונו אבל בא"צ לשנות לשונו אף לרבנן אין אדם מוציא דבריו לבטלה א"כ ה"נ הרי י"ל כיון דאמר לסופר כתוב גט לאשתי אם יהי' כוונתו שיהי' שליחו הוי מילי דכדי ואין בגט זה כלום דהוי תולה בדעת עצמו ואין ברירה לכך בוודאי הוי כוונתו שלא בתורת שליחות וממילא מה שהסופר כותב לשם איזה אשה שירצה הבעל הוי תולה בדעת אחרים ויש ברירה ולמה יופסל ובע"כ מוכח דאף בתולה בדעת אחרים אין ברירה וגם לולא דברי הריטב"א הרי מעשה וודאי לא עביד בכדי כמו דקי"ל בחו"מ סימן מ"ב דהיכי דיתבטל השטר לגמרי לא אמר' יד בעהש"ט על התחתונ' והיינו מכח דמילי דכדי לא עביד אינש והרי לא חלקו שם בין אם הבע"ד בעצמו כ' השטר או צוה לעדים לכתוב בע"כ מוכח דאף לומר לאחר לעשות מעשה נמי לא עביד מילי דכדי א"כ ה"נ באומר לסופר לכתוב ובפרט שיפסיד ממון בחנם פשיטי דספרי אם יפסל הגט א"כ ודאי הוי כוונתו באופן המועיל וכוונתו שלא יעשה בתורת שליחות ומהו פריך ובע"כ מוכח דבעי' שליחות בכתיבה דבלא"ה פסול וא"כ ממ"נ פסול ופריך אביי שפיר ודוק ונכון:
ב
סעיף ב' מי שהמיר כו' נ"ב ועיין ב"ש מ"ש וצ"ע ליישב קושיות התוס' כו' לא ראה דברי הלח"מ במקומו שהקשה כן על הרמב"ם ויישב שם עיי"ש:
ג
בסעיף ד' מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב נ"ב הנה לשיטה זו ס"ל דלא בעינן שליחות בכתיבות הגט רק מה דבעי' עע"ג היינו משום דלאו בני כוונה נינהו וע' בחיבורי ליו"ד במהדורא זיין סימן רי"ט בתשובתי ל"ק ווענגריבן שם העליתי סברא חדשה דבדבר דבעי' גדול מצד גזה"כ או דבעי' שליחות בזה אף שהוא בן יג"ש ויותר ולא הביא סימנין יש לו דין קטן אבל בדבר דבעינן גדול מכח דקטן אינו בר דיעה בזה אין סברא לומר דע"י הסימנים יהי' נעשה בר דיעה בזה רק בשנים תליא מילתא ודוקא בפחות מבן י"ג אין לו דיעה נכונה אבל ביותר מבן י"ג ויום אחד יש לו דיעה וכוונה לכך באם כ' טופס הגט להסוברים דלא בעינן שליחות כשר אף באין גדול עומד ע"ג כן כתבתי סברא אחת אבל מ"מ זה אינו להלכה כי צריך בדיקה בש"ס והראשונים אם אין סתירה לזה כעת כי חלוש כח אני הנלפענ"ד בעזה"י כתבתי:
ד
סעיף ה' הכותב גט בשבת כו' נ"ב עיין ב"י מה שהקשה דלמה כתב הרמב"ם לשון ה"ז מגורשת משמע בדיעבד ולמה לא אשמועינן שאפילו לכתחלה כשר ליתן לה הגט ייע"ש. ולפענ"ד לק"מ לפי מה שכתב הב"י לעיל מינה דאין שכיח שיהיה הסופר והעדים שניהם שווים ולפ"ז ע"כ מיירי הכא שאין כאן עידי חתימה רק עידי מסירה והא דלא כתב הרמב"ם שמיירי בעידי מסירה תירץ בט"ז שזה אין צריך כלל להשמיענו רק בסיפא אשמעי' שאף שהיה עידי מסירה אחרים הגט פסול ייע"ש. ולפי דבריהם לא היה יכול הרמב"ם להשמיע כלל רק דיכול ליתן לה לכתחלה דבעידי חתימה אין שכיח שיהיו שניהם שוגגים ובלא עידי חתימה גם בלא שבת אין ראוי ליתן לה לכתחלה בלא עידי מסירה רק בדיעבד כשנתנו לה כשר בעידי מסירה לבד כמבואר בסימן ק"ל וכן מ"ש הרמב"ם שאם כתבו בידי' אינ' מגורש' ע"כ מיירי שלא היו עידי מסירה רק עידי חתימה היינו לשטתו בסי' קל"ב דכשר בעידי חתימה לבד לזה קמ"ל דכאן בטל משום שהעדים רשעים אבל לשיטות החולקים עליו שם אף בלא זה שהם רשעים הגט פסול כמ"ש הב"ש שם עיי"ש. ובדין ליתן גט בלילה ע"י שליח עייו לקמן סי' נ"ז סעיף ה' שהתרתי שם ומצאתי אח"כ בכ"פ ודו"ק:
ה
בסעיף ה' בהגה"ה ואין לגרש בלילה נ"ב עי' בתשובתי במהדורא ו' בתשובתי ל"ק פאמארין סי' קכ"א מ"ש שם דגם ע"י שליח אין לשלחו בלילה וגם החתימה לא תהי' בלילה ושיש מקום לומר דאם חתמו בלילה אפי' בדיעבד פסול ע"ש כמה חלוקים בזה ודוק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ג
א
חוץ מחמשה. עיין בס' גט מקושר בסג"ר אות ז' שנסתפק אם אמר להנך חמשה לכתוב ואחר אמירתו נתגייר הכותי ונשתפה השוטה והגדיל הקטן מי אמרינן דכיון דבשעת הכתיבה כשרים הם לא איכפת לן מה שבשעת צווי הבעל היו פסולים או דילמא כיון דבשעת צווי היו פסולין אפי' שבשעת כתיבה ראויים לכתיבה לא מהני ונ"מ במלתא דשכיחא באם צוה הבעל לסופר לכתוב בטרם שנבדק הסופר אם צריך לצוות מחדש ע"ש מ"ש בזה:
ב
ותקנה אותו לבעל. עח"מ וב"ש דצריכה היא להקנות ממש לבעל. ועיין בס' ב"מ מזה:
ג
שגם קרוב לא יכתוב. עמ"ש לקמן סי' ק"ל סק"א:
ד
מחלל שבתות. עיין בס' ג"פ בענין מוסר שקר ומלשין בשקר שכתב הגט (ע' ביו"ד סי' ב' ס"ט ובסי' ק"ט ס"י ובסי' רפ"א ס"ג ועיין בספר ישועות יעקב סק"ט שכ' דלענין גט כ"ע מודים דאסור לכתוב ומהראוי לדקדק בזה מאד כי בעו"ה שכיח הדבר ונעשה להם כהיתר כו' ע"ש) ובענין צדוקי ובייתוס' ובענין. ממזר ופצוע דכה וכרות שפכה ע"ש:
ה
ביה"כ ושבת ה"ז בטל. עיין בס' רביד הזהב פ' תצא שכ' יש להסתפק אם כתב בשמאל דפטור אבל אסור אולי דהוי פסול ולא בטל ע"ש:
ו
ואין לגרש בלילה. עבה"ט (ועמ"ש לעיל סי' כ"ו סק"ז) ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קי"ד שהאריך לקיים דברי התה"ד בשם א"ז. ומתחילה עלה בדעתו דאולי עובדא של הא"ז הי' בגט ע"י שליח דצריך לומר בפ"נ ובפנ"ח והוא שטרות דאין מקיימין בלילה כמבואר בח"מ סי' מ"ו ס"ד וכ' הש"ך שם סק"ה דאפי' בדיעבד לא הוי קיום ואין חילוק בזה בין שטרות לגט אפי' במקום עיגון. וא"כ הוי כאילו מסר השליח הגט ולא אמר כלל בפ"נ ובפנ"ח שאם אינו נוטלו הימנה וחוזר ונותנו לה הגט פסול עד שיתקיים. ועוד י"ל כי אולי עובדא זו הי' שנכתב ונחתם ביום ואז אין לו תקנה למסרו בלילה אם לא ע"י שליח כמבואר בש"ע סי' קכ"ז ס"ה. ושוב ראה בתשו' הרא"ם סי' פ"ב הביא דברי הא"ז מפורש דאפי' נתינת הגט מידו לידה שא"צ קיום אין לעשותו בלילה מידי דהוי אחליצה כו' ואם כי הדברים האלו תמוהים צריך אני לקבל דמיון שלו ולבטל דעתי ובפרט כי ראיתי שכן הוא גם דעת רש"י ז"ל בריש סנהדרין בד"ה המיאונין. והאריך עוד לסלק כל הסתירות שבתלמוד נגד זה ושורש דבריו לחלק בין נשואה לארוסה וכתב דבזה גם כל ראיות הפר"ח בטילים ע"ש באורך ועמ"ש עוד משמו בס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ד בהגה. וע' עוד בסה"ג סעיף פ"ט ס"ק ובביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות ד':
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קכ״ג
א
סי' קכ"ג ס"ג וכתבו הפקח. נ"ב ע' ב"ש לעיל סי' ק"כ סק"ט:
ב
ב"ש אות ה' ואינו פסול אלא. נ"ב ע' תשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ג וסי' מ"ו:
ג
ס"ה הגה י"א דהוי גט פסול. נ"ב ע' לקמן סו' קמ"ב ס"ה בהגה וצ"ע וע' תשו' הרא"מ ה"ב סי' ל"ו בארוכה:
ד
שם אות ט' וכן נשמע. נ"ב בתשו' נ"ב ח"ב סי' קי"ד כ' לדחות דנתינת הגט צריך להיות בפני ב"ד. אבל השכר שנוטלים משום סידור הגט והנהגותיו יכול להיות ע"י אחד והב"ד יבואו בשעת נתינת הגט:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ג
א
ותקנה אותו לבעלה ואע"ג דאמרי' בגט פשוט דאקנויי אקני רבנן שכר סופר לבעל מכל מקום כשהי' עצמה כותבת גיטה לא תקנו רבנן מידי והיא דבעינן שיאמר לה לבעלה נראה הטעם דאל"כ הוי סתמא שלא לשמו אע"ג דהוא לשמה:
ב
והבעל לא יכתוב לא ידענא טעם לזה דקר' כתיב וכתב לה (ואע"פ שכתבו) התוס' בפ' ב' דגיטין דף כ"ב דלא בעינן שליחות (בבעל צ"ל בכתיבה) דוכתב לה (לאו אבעל) קאי אלא אסופר קאי והא דאמרי' לקמן צריך שיאמר לסופר כ' לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשוב לשמה אלא סתמ' ופסול עכ"ל מ"מ אין זה מיעוט על הבעל אלא ה"ק לא הבעל דוקא קאמר וכ"כ הטור ר"ס ק"כ וגם זה צריך שיכתוב הבעל או יצוה לסופר לכתבו ולפי הנראה אפשר לומר כיון דנתקלקלו הדורות יש חשש שמא יקלקל הבעל לומר כתבתי אותו שלא לשמה והב"י הביא זה סוף הסי' וכתב ע"ז הטעם נ"ל דס"ל כבעל העיטור בס"ס קכ"ו דכל דקדוקי גט דוקא כשבעל כותב הגט או שהסופר כותב מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לקלקל' כו' ואין זה מספיק לע"ד ובסי' קנ"ד בסדר הגט כ"כ הש"ע שלכתחלה לא יכתוב הבעל היכא דאפשר:
ג
כיצד יכתוב נראה הטעם שמא ישנה קצת מה שלא יהיה נראה בעיניהם שינוי:
ד
שגם קרוב כו' דלא ליתו לחתמו וב"י חולק ע"ז ואינו חושש כלל ועכ"פ זה מיירי בקרוב הפסול לעדו':
ה
מאלו החמשה לשון הרמב"ם ולמה אין כותבין אלו החמשה מפני שצריך הכותב לכתוב לשמו ולשמה והגוי כותב על דעת עצמו וחש"ו אינן בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקדושין הרי הוא כגוי:
ו
הרי זה בשר פי' בדיעבד אבל לכתחלה גזרינן טופס אטו תורף ומ"ה כשיש עוד חדא לטיבות' דהיינו שישראל גדול עומד על גביו במ"ש בסעיף שאח"ז כשר אפי' לכתחלה:
ז
הכותב גט בשבת משמע דלא חתמו בשבת מדלא זכר החתימה כמ"ש אח"כ וקשה דא"כ ל"ל שמסרו בעדים היה לו לומר ונתנו בפני עדים כשרים כמ"ש בסיפא זה הקשה ב"י ויש לתרץ דודאי מסרו בעדים ולא צריך להזכירו והא דזכרו בסיפא משום דקי"ל דעידי המסירה הם אחרים כשרים ולא מסרו לפני עידי החתומה. וא"ל למה לא כ' רבותא דאפי' אם נחתם באיסור בשוגג שרי וי"ל אי (הוה) נקט הכי ה"א בנכתב לחוד אפי' לכתחלה שרי קמ"ל דאפי' בכתיבה לחוד אין מותר אלא בדעבד. עוד הקשה ב"י לכתחלה אמאי לא נראה לתרץ דאע"ג דאין כאן פסול כיון ששוגג היה מ"מ מפני הרואים שנכתב בשבת יבואו לטעו' להתיר במזיד לא יגרש בזה לכתחלה ונקט כאן שבת וי"כ לרבות' דבי"ט מכ"ש דשרי בשוגג:
ח
כתבו וחתמו בזדון בו ביום או בי"ט נראה דלא זו אף זו קאמר דלא מבעי' נכתב ונחתם בשבת דיש בו תרתי פסולים הא' מצד שבת דהוה מומר אפי' כתיבה לחוד פוסלת ומבטלת הגט אלא אפי' בי"ט דלא הוי מומר מ"מ הוא פסול לעדות מחמת עבירה זו והוי כאלו אין כאן חתימות כלל ובטל ובסיפא דנקט כתבו בי"ט בזדון ע"כ שיש עליו עדים ג"כ דאל"כ למה הוא פסול שהרי אין כאן מומר מצד הכתיבה דהא י"ט הוא וכיון שאינו אלא עובר עבירה הרי הוא כשר לכתוב גט א"ו דמיירי ג"כ שנחתם באיסור י"ט בזדון ול"צ להזכירו שסמך על הקודם במציעתא ואפי' הכי אינו אלא פסול ולא ביטל כיון שנמסר בפני אחרים כשרים וה"ל גט זה מזויף מתוכו דקיי"ל מודה ר' אליעזר במזויף מתוכו דפסול הוא כדאיתא בהרבה דוכתי ופשוט שאין כאן ביטול הגט דטעם דמזויף מתוכו דפסול הוא דלא ליתי למטעי לסמוך על החתומים לבד וא"כ אי' כאן רק גזירה וכ"כ רמב"ם להדיא בפ"ג מגירושין וכן הוא בטור בבבא הג' כתבו וחתמו בזדון ביום טוב כו' ולפי זה אין חילוק בין גירס' שהעתיק ב"י בזה בין גי' זו לגי' של הטור ברמב"ם:
ט
הרי זה בטל מן התורה דהא מומר לחלל שבתות וכמ"ש בי"ד סימן י"א ואף על גב דאיתא בתוספו' פ"ק דחולין דף י"ד דבפעם אחד לא חשיב מומר ה"נ כיון שעבר עבירה בכתיב' ב' אותיות ראשונות הוה פעם אחת ותו בכל ג' אותיות הוה פעם אחר נמצא הוה מומר בעבירות הרבה כנלע"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5