א
אמר לכתוב הגט וטעה או נאבד ובו ב"ס:
אמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא פסול או שכתבוהו ונאבד יכולים לכתוב גט אחר ואם לא נאבד והם מסופקים אם הוא כשר מכמה חומרות שנהגו להחמיר הרי עשו שליחותם וצריך לחזור הבעל לומר להם לכתוב ולחתום: הגה ואם העדים רוצים לכתוב אחר וליתן לה שניהם הרשות בידם ואין צריכים לשאול לבעל (תשובת הרשב"א הובאה בב"י) לכן אם הבעל הולך מהעיר יאמר שהוא נותן להם רשות לכתוב ולחתום גט מאחד עד ק' עד שיהא א' כשר בין בכתיבה בין בחתימה לדעת הרב שבעיר בלי שום פקפוק: הגה ולכל מי שמראה אותו (סדר גיטין) אבל אם הבעל בעיר אין לסמוך על זה ויש לבעל לחזור ולצוות כל פעם לעדים ולסופר (ב"י בשם ר"ת) וכן נוהגין שחוזר ומצוה כמו בראשונה גם מקנה להם הקלף והדיו אם לא נשאר לסופר ממה שהקנה לו בראשונה (כן נמצא בסדר גיטין) וי"א הא דאמרינן עשו עדים וסופר שליחותן צריך לחזור ולצוות היינו דוקא אם כבר נחתם ונפסל אבל אם עדיין לא נחתם יכולין לכתוב אחר ואין הבעל צריך לצוות (ב"י בשם הרשב"ץ) אבל נהגו להחמיר בכל ענין:
ב
אמר להם כתבו וחתמו ותנו לשליח ויוליך לה וכתבו ונתנו לשליח ונמצא הגט פסול או בטל אין כותבין גט אחר עד שימלכו בבעל ואם לא נמלכו בו וכתבו גט אחר כשר ונתנוהו לשליח ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת: הגה וי"א דכל שנמצא הגט בטל או פסול כותבין גט אחר אלא שאם נאבד מיד השליח דינו כמו שנתבאר (טור) וכל זה שאמר להם לכתוב וליתן אבל נתן לשליח גט להוליכו ונמצא פסול פשיטא שאינן יכולין לכתוב אחר בלא רשות שלו (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א וכן משמע מתשובת הרמב"ן סי' קמ"ה):
באר היטב אבן העזר
קכ״ב
א
פסול. היינו אפי' פסול מדרבנן ב"י:
ב
בידם. ואין ליתן שני גיטין אלא מדוחק ב"ש:
ג
שמראה אותו. ולך כ"כ בד"מ. ואז יוכל הסופר למשוך האותיות בלי רשות הרב. ד"מ:
ד
לסמוך ע"ז. משום דדמיא לברירה ומאן דלית ליה ברירה א"א הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט היה דעתו של הבעל ועיין בתוס' דגיטין דף כ"ד ע"ב ד"ה לאיזו שארצה וכו' דכתבו בשם ר"י דאפילו למ"ד בעלמא יש ברירה הכא כ"ע מודה ע"ש. וכן אם הבעל בעיר אין תקנה לכתוב גט אחר וליתן שניהם. וכל זה איירי אם הגט אין נפסל מדינא. אבל אם נמצא בו פסול א"צ הבעל לחזור ולצוות דהא עדיין לא עשאו שליחתן אבל המנהג הוא שהבעל חוזר ומצוה. וכתב הח"מ אפילו נכתב רק מקצת ואירע פסול חוזר ומצוה וטוב להקנות בתחלה הרבה קלף ודיו אז א"צ להקנות לו הקלף ודיו. ועיין בסדר הגט סעיף ט"ו:
ה
הקלף. הלשון מגומגם כי לא מצינו שהבעל צריך להקנות להסופר הקלף ב"ש. ופר"ח כתב שט"ס היא וצ"ל גם מקנה לו. דקאי אסופר (ויתנם) [שיקנה] לבעל הקלף והדיו ע"ש:
ו
לה וכו'. וה"ה אם לא אמר ויוליך לה נמי ספק עיין ב"י וב"ח ח"מ ב"ש:
ז
וליתן וכו'. ממילא לא עשאו שליח על גט פרטי רק אמר להם כתבו גט ותנו לשליח ואז אם נמצא הגט פסול אמרינן גט כזה לא צוה ליתן לשליח. אבל אם הוא לקח גט מיד סופר ואמר לשליח הולך גט זה ונמצא פסול אין לסופר לכתוב גט אחר ולמסרו לשליח דאין להם לעשות שליח בלא ידיעת הבעל ואף שצוה לסופר לכתוב עד מאה גיטין מ"מ השליח לא נעשה שליח מן הבעל רק על גט א' שמסר לידו אם לא שאמר בהדיא גם לשליח הולך כ"כ גיטין עד שיהא א' מהם כשר לדעת הרב ח"מ ע"ש. נאבד הגט מן האשה אחר שנתגרשה והאשה רוצה ראיה להנשא אין כותבין לה גט אחר הרדב"ז ח"א סי' פ"ה ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ב
א
מסקנת הגמרא משמיה דרב נחמן גיטין דף סג ע"ב משום דלא עשו עדים שליחותן
ב
טור בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ התוס' שם בד"ה כותבין ונותנים
ג
ג"ז שם ושם
ד
בכתבי מה"ה ישראל בסי' ל"ח בשם מורו הגאון
ה
הגה' מיי' פ"ב בשם ספר התרומ' והסמ"ג
ו
ל' הרמב"ם שם בפ"ב מבעי' דרבא מר' נחמן וכפי גירסתו וכן פי' רש"י שם
ז
כיון דסלקא בתיקו
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ב
א
ואם לא נאבד והם מסופקים כ' הפר"ח דזה לא שייך אלא בשכבר נתנוהו לידה אבל כשהוא בידם יכולים לעשות בו מה שרוצים וליכתוב שני בלא צווי הבעל מן הטעם מי קאמר כתבו ואנחו בכיסייכי וכ' ומה דמשמע מהרש"בץ שבב"י שאם חתמו נגמר הענין מיירי כשעשאם שלוחים לכתיבה וחתימה ולא לנתינה דאז כיון שחתמו נגמר שליחותם וגם הר"אש ורשב"א כה"ג מיירי א"נ בשנתנוהו לידה. ואני תמה דמה בכך הא ע"כ או שאמר כתבו וחתמו ותנוהו ביד שלוחי או בידי ונמי שייך מי קאמר ואנחו בכיסייכי וא"כ נמי י"ל שיחזיקו הראשון ויאבדוהו ויכתבו אחר. ואף שבאומר יתניהו בידי אפשר לדחוק דמדלא שייך בהמוסירה לידו שליחות שפיר נגמר שליחותם בהכתי' וחתימה מ"מ באומר תניהו ליד שלוחי הא ודאי לא נגמר שליחותם דהא זה ודאי צריך שליחות שיחשבו במקומו לבא ליד שלוחו ושייך נמי מי קאמר וכו' ומה שכ' א"נ בשנתנוהו ליד האשה א"י כלל לפרש דהא אז כבר מגורשת ומה יזיק בשכתבו השני שלא מדעתו בממ"נ אם הראשון בדין פסול תתגרש בהשני ואם לאו וכבר עשו שליחותם הרי כבר נתגרשה בהראשון וע"כ איירי בשאך רוצים לגרש עם השני לבדו ותו הא ל' תשו' הרשב"א שבב"י הכי ומכל מקום אם העדים רוצים לכתוב גט אחר מספק יכולים וכו' ומיהו אם יכתבו גט אחר צריך שיתנו לה שניהם הרי מדכתבו שיתנו לה ש"מ שהיו השלוחים אף על הנתינה ומדכ' שיתנו שניה' ולא השני לבדו ש"מ שעדיין לא נתנו הראשון. ובעיקר קושייתו מן הסברא מי קאמר וכו' דשייך אף בגט כשר כדכ' הש"ג ע' ג"פ שהאריך וכל דבריו דחוקים ובע"כ לבא לדברי הרדב"ז דכל שהגט כשר בעולם א"א ליכתו' אחר שלא במצותו משום דזה לא אסיק אדעתי' שיעשים שלוחים עוד על אופן זה דדוקא בשנולד בו סבה של פסול או אבידה קודם שהוציאוהו מתחת ידם העלה אדעתי' ולא נעשה שליחותו ולא באופן אחר כן נלע"ד דעת התו' והרשב"א והרא"ש:
ב
ואם העדים רוצים כ' הב"ש מיהו לקמן כתבתי וכו' הג"פ העלה מעיקר דדינא אין לחוש והרוצה לצאת כל הדעות יעשה כמ"ש מהרש"ל בשם אביו תחילה הי' נותן שינהם בבת אחד ואח"כ חזר ולקחם ונותני' בזה אחר זה וכל זה לכתחילה אבל בדיעבד נ"ל דבכל גונא יש להכשיר בין בבת אחד בין בזה אחר זה אבל לא הביא הכא טעם הד"מ שבסימן קך"ט דיש לחוש שמא שניהם כשרים ואינה מגורשת מטעם ספר אחד כבתו' מס' סוטה דף י"ח. לכן לע"ד המוטב כמבואר סי' קך"ט בש"ע ליתנם זא"ז וע' דבריו שם סי' קך"ט.
ג
אבל אם הבעל בעיר אין לסמוך בב"י הטעם משום דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ובגט בל"ז כ"ע מודים וז"ל היש"ש ולא נהירא לי כלל לדמו' זה לענין ברירה מאחר שאמר עד שיהא כשר וכו' א"כ הוי כאלו פי' להדי' שהראשונים בטלים אלא בזה האחרון יהי' נגמר שליחותו וכן האריך הג"פ ומסיים ומיהו קושטא דמלתא דלא שייך בי' ברירה בגט ש"מ כדהוכחתי ומכ"ש בצווי זה שמצוה שיכתוב עד מאה א"י מה חשש ברירה יש כו' וכן המנהג פשוט לצוות לסופר שיכתוב מאחד עד מאה אך לכתחלה חוששים קצת כשהבעל בעיר דחוזר ומצוה. ושוב העלה דלנהוג זה עכ"פ בפעם השני לא יחזור ויאמר אפילו מאחד עד מאה והיש"ש כ' ובלקוטי' מצאתי טעם אחר לחומרא וז"ל ויאמר לסופר מא' עד מאה וכו' מיהו אעפ"כ אנו נוהגין לחומרא לשלוח אחר הבעל בכל פעם לצוות פעם שני ויראה לי הטעם דשמא (ימות) וצ"ל ישמח או ישמע הבעל בעיכוב הגט ע"כ מצאתי ותימהני להדי' בהשולח אמר דכי אמר הטוב ומטיב לאו בטל השליחות ואין לי תימ' דהתם לא ביטל הגט כלל ולא אמר אלא הטוב כו' אבל הכא חיישי' שמא שמע וביטל להדי' ובפרט שיאמר סימנא מילתא שלא לגרש כלל ודוקא לכתחילה אבל בודאי אין לחוש בדיעבד לכך דאל"כ למה הצריכו לומר מא' עד מאה כו' שאם שכח לצוות שנית אלמא דבדיעבד כשר וכן המנהג לצוות שנית אבל מ"מ אין להחמיר כ"כ ולהרבות בדברים כבראשונה אלא לקצר עכ"ל היש"ש.
ד
י"א הא דאמרינן כו' אבל אם עדיין לא נחתם כו' כתב הב"ש ע' תשו' הרשב"ץ ומשמע דלא הכריע כן אלא למ"ד ע"ח כרתו אבל למ"ד ע"מ כרתו כבר עשה הסופר שליחות וא"ל הא למ"ד עח"כ ודאי לא בעינן כלל שליחות להכתיבה דכבר תי' הרשב"א להפוסקים דלכ"ע לא בעינן שליחות דמ"מ שייך היכי דעבדו שליחותי דשוב לא נעשה בצווי הבעל והוי שלא לשמה וז"ל היש"ש יפה עשה שכ' בל' שמא דמה לנו בכך שלא נגמר סוף סוף הסופר גמר שליחותי כהוגן והוא כשר ומונח לפנינו וכן העד שחתם עמו גמר שליחותו וכו' ע"ש ואף הג"פ גמגם בראיות הב"ש מן חה"מ נמי ולפ"ר נראית סברת הרשב"ץ דהא עכ"פ אם העד השני אינו חותם א"א ליתן הגט כלל אף לדידן מכח התקנה ולא גרע מנאבד דיוכל ליכתוב אחר וא"כ כשנולד הספק קודם החתימה הברירה בידו שלא לחתמו והוי לגבי הסופר והעד א' החתום כנאבד באונס ושרי אבל כבר כ' הרמ"א ז"ל אבל וכו':
ה
אמר להם כתבו וחתמו ותנו לשליח כ' הג"פ גרסינן וכו' ופי"רש"י ז"ל כתבו ותנו לשליח שלי שמניתי וכן עשו ואבד בדרך וכו' ומשמע דע"כ לא מבעי לן אלא כשהוא מינה שליח להולכה אבל אם אמר להו כתבו ותנו דהרי הם שליחי' להולכה ונאנסו ושלחו הגט ע"י שליח אחר שעשו כמו שהדין וכו' או שנתן להם רשות לעשות שליח אחר ואמר להו כתבו ותנו ועשו שליח להוליך לה וכן עשו ונאבד מיד השליח משמע דס"ל דבכה"ג פשיטא לי' דיכולין ליכתוב אחר דלא סלקינהו וכן ראיתי בתשו' רדב"ז דכ' בלשון זה אם אמר להו כתבו וחתמו גט לאשתי ועשו שליח להוליך לה או כתבו וחתמו ושלחו גט לאשתי בהא ודאי לא סלקינהו ואם נאבד מיד השליח כותבין אחר ומש"ה הוצרך רש"י כו' עכ"ל ולדידי חזי לי דהגם דמדברי רש"י יראה דהכי ס"ל שאר הפוסקים רמ' וטור שהעתיקו סתם כתבו ותנו לשליח ולא פירשו דבשלי' שעשאו הבעל איירי משמע דס"ל דאפילו הם העושי' השליח מספקא לן דילמא סלקינהו וכו' ובשע' הדחק כדאי רש"י ורדב"ז ותו דהוי ס"ס וכו' ע"ש. ואם באנו לדון בגט ע"י ס"ס ע' ט"ז בי"ד ס"ס ק"י ובפ"י בק"א לכתובו' ובתשו' שב יעקב ולע"ד באמר כתבו וחתמו גט לאשתו ועשו שליח להוליכו לית ספק דהרמ' והטור ודאי פליגו מדלא ביארו כרש"י ותנו לשליח שמניתי דוקא אמנם מה שהג"פ תלה נמי ספיקו בזה באם עשה אף להם שלוחים להולכה אלא שמעצמם ע"י אונס עשו אחר בזה לע"ד אין ספק שכולם מודים לרש"י דמעשה להם שלוחים לגרושין הא לא סלקינהו עד דתתגרש על ידם ומה לי אם נאבד מידם או מיד שלוחם ותדע שהרי הפר"ח מדייק שהרמ' כלל דין נאבד מידם במה שכ' הרי אלו כותבין גט אחר אפילו מאה עד שיגיע לידה הגט כשר וכ' אלמא דכל שלא הגיע לידה גט כשר כותבין וה"ה אם עשו מאונס שליח ונאבד מידו דהא מ"מ לא הגיע לידה. ואולם הספק השני בנתן להם רשות לעשות שליח אמר בחלוקה זו שהם עכ"פ נמי שליח לגרושין אלא שהבחירה בידם אף לעשות שליח לשטת הרמ' בפ' ט' הל' ל"א שאם אמר כתבו וחתמו ותנו לשליח שיוליך לה אם הוליכו הן אינו גט מסתביר לע"ד דאין ללמוד מזה ספיקו דהג"פ מל' הרמ' מדלא התנה כר"שי לשליח שמניתי דאליבי' הדינים שוים ואף בל' כתבו וחתמו ותנו לשליח נמי הם שליח שלא נתן לגרושין להכי מבעי אי סלקינהו אבל בשהם נמי שליח לגרושין מה"ת להכניס בהאיבעי' הא לא נאמר אלא ותנו לשליח דלשיטתי' אינם כלל שליח לגרושין משא"כ להטור שהשמיט דין הרמ' בסי' קמ"א וע"ש ב"ש ס"ק מ"ט אלו מ"מ כהרמ' ס"ל אף מלשונו הכא אין לדייק אבל אי לא ס"ל כותי' אלא דאף כשאמר כתבו וחתמו ותנו לשליח אף הם רשאים לגרש דאמרינן לטירחא דדהו חייש והאיבעי' דהתקבל מפרש כמבואר הכא ע"פ פי"רשי ומעבודא דאבא בר מניומי סובר דליכא למילף דש"ה דאמר אינו מכירה להכי לא ניתן לגרושין היינו הדין ממש דהג"פ באם נתן להם רשות לעשות שלוחים ומ"מ סותם שהוא בכלל האיבעי' וה"ה בספיקו אבל זה לא מסתביר לע"ד אלא שהטור נמי כהרמ' ס"ל ומדלא פי' האיבעי' דהכא כדפירשה הרי"ף סומך עצמו דנלמד מהמבוא' בגמר' באבא בר מניומי דה"ה בדין הרמ' דלא הוו השלוחים ראשונים שליח לגרושין וא"כ י"ל שאין כאן מחלוקת ואף רש"י ז"ל לדינ' מודה וע"כ לא פירש לשליח שמניתי אני אלא דמסתביר לו נמי דכל שהראשוני' נמי הם שלוחים לגרושין לא שייך למיבעי אי סלקינהו וכדי שלא יקשה על הלישנא בתרא דבפ' כ"ה דף ך"ט ע"ב א"ד אמר רבא קפחינהו בטעותא הרי דאפילו אבא ב"מ דאמר אינו מכירה מ"מ סובר דשליח שניתן לגרושין הי' ומכ"ש בדאמר כתבו ותנו לשליח שהם עצמם נמי שליח לגרושין וע' ב"ש הנ"ל ומה שייך לרבא למיבעי אי סלקינהו ופירש להאיכא דאמרי איירי באמר לשליח שמניתי אבל למסקנת ר"א ולדינא מודה להרמ'. והפר"ח העתיק סתם פסק הרדב"ז וכ' ויפה כ' ולע"ד צ"ע כנ"ל ודוק:
בית שמואל
קכ״ב
א
ונמצא פסול. היינו אפילו פסול מדרבנן כי פסולי דרבנן תורה היא ושאני חומרא שנהגו להחמיר ב"י:
ב
הרשו' בידם. מיהו לקמן כתבתי כמה טעמים דאין ליתן שני גיטין אלא מדוחק והיינו טעמא הפוסקים שכתבו טוב שיאמר הבעל להסופר שיכתוב מא' עד ק' דס"ל בלא דוחק אין ליתן ב' גיטין ולא כהב"י שכתב לשופרא דמלתא כתבו כן:
ג
ולכל מי שמראה אותו ולך. כ"כ בד"מ ואז יכול למשוך האותיות בלי רשות הרב:
ד
אין לסמוך ע"ז. משום דדמיא לברירה ומאן דל"ל ברירה אין אומרי' הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט היה דעתו של הבעל. וכן אם הבעל בעיר אין תקנה לכתוב גט אחר וליתן שניהם כמ"ש וכל זה איירי אם הגט אין נפסל מדינא אבל אם נמצא בו פסול א"צ הבעל לחזור ולצוות דהא עדיין לא עשאו שליחתן אבל המנהג הוא שהבעל חוזר ומצווה וכתב בח"מ אפילו נכתב רק מקצת ואירע פסול חוזר ומצוה וטוב להקנות בתחלה הרבה קלף ודיו, אז אין צריך להקנות לו הקלף ודיו, מיהו בסדר הגט סעיף ט"ו כתב רמ"א דנוהגין דסופר מקנה להבעל מחדש ואם נמצא בו פסול ולא חסר וצוה, /אין/ כותבין גט אחר כי ע"פ הדין א"צ לצוות מחדש ואינו אלא חומרא לכתחלה:
ה
מקנה להם הקלף. הלשון מגומגם כי לא מצינו שהבעל צריך להקנות להסופר הקלף:
ו
עדיין לא נחתם. עיין תשובת רשב"ץ ומשמע דלא הכריע כן אלא למ"ד ע"ח כרתי אבל למ"ד ע"מ כרתי כבר עשה הסופר שליחותו כן מצאתי כתוב וכן ראיתי בט"ז ועיין בח"מ סימן מ"ט בסמ"ע ולמ"ד עח"כ אפילו אם היה הגט כשר ולא חתמו העדים יכולים לכתוב גט אחר:
ז
ותנו לשליח. ובש"ס מבעי' ליה לרבא אם אמר ותנו לשליח מהו ופרש"י אם נתנו להשליח ונאבד אח"כ אם אמרינן כבר עשו שליחתן ותו איתא אמר רבינא לרב אשי אם אמר ותנו לשליח ויוליך מהו ופירש"י את"ל אם לא אמר ויוליך כבר עשו שליחתן מיהו אם אמר ויוליך י"ל דלא עשו שליחתן עד שמגיע הגט לידה דמ"ה מסיים ואמר ויוליך, וכתב רי"ו על דברי רש"י שמפרש הבעיי' אם נאבד ה"ה אם נמצא פסול והרמב"ם כתב אם נמצא פסול ה"ה אם נאבד והב"י השיג עליו וכתב להרמב"ם דוקא אם נמצא פסול מבעיא בש"ס די"ל כיון דאין מוטל עליהם אלא ליתן לשליח אפי' אם נתנו גט פסול עשאו שליחתן אבל אם היה גט כשר ונתנו הגט ליד השליח ונאבד לא מבעי' ליה ובודאי עשאו שליחתן ואם כתבו גט אחר הגט בטל ולכאורה נראה דברי רי"ו ורש"י והרמב"ם לא פליגו והרמב"ם שכתב ונמצא פסול היינו אחר שנתנו ליד השליח נמצא בו פסול שנעשה בגט אחר הנתינה והוי כנאבד וכן לרש"י שפי' אם נאבד ה"ה אם נמצא פסול אבל אם פסול מה שהיה קודם הנתינה לא פליגו ולא עשאו שליחתן לכ"ע וכמ"ש הטור וכן כוונת המגיד שכתב אם נמצא פסול או נאבד היינו פסול אחר הנתינה מבעי' ליה אבל פסול מעיקרא לכ"ע יכולים לכתוב גט אחר, ועכ"פ מבואר ממגיד אם היה גט כשר ונאבד נמי מבעיא ולא כב"י שכתב אם היה כשר ונאבד לא מבעיא ובודאי עשאו שליחתן ואם לא אמר ויוליך אין מפורש הדין כאן והטור כתב בוודאי לא עשאם שלוחים והב"י כתב אף על גב דכתב בוודאי מ"מ כוונתו דאינו אלא ספק כי לא אפשט הבעי' אף על גב בעי' השני' בדרך את"ל אתמר והגאונים פסקו כאת"ל מ"מ כיון דאינו מפורש האת"ל ליכא מאן דפסק כאת"ל ולמ"ש בח"מ סימן שמ"ו דהרא"ש לא פסק כשטות הגאונים לא היה צריך לזה ועיין עוד מזה לקמן סימן קל"ז ועיין ברמב"ם פ"ז הנ"מ ובפ"ב ה"ש ובפ"ח ה"ג, ובט"ז כתב דהטור ס"ל בבעי' ראשונה בוודאי עשאו שליחתן ומ"ש רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו היינו שאמר לו דרבא לא בעי כשלא אמר ויוליך אלא דוקא כשאמר ויוליך אז מבעיא ליה, ולדינא עיקר אפילו אם לא אמר ויוליך נמי ספק, והב"י כתב סס"ז דאפשר דהרמב"ם מפרש בעי' הראשונה לענין אם הם יכולים ליתן גט בעצמם להאשה אף על גב דעשה שליח אחר מ"מ לא סלקו אותם מהשליחות והיינו שיטות הרי"ף ובחדושי הרב רבי שלמה כהן מה שחיבר על שמנה פרקים מהל' גיטין כתב דאישתמט' מיניה דברי הרמב"ם מ"ש פ"ט דין ל"א דאין ספק בדבר וא"י להיות שלוחו אף על גב דשם כתב אם אמר ויוליך אין סברא לחלק בזה ועיין סימן קמ"א:
ח
אבל נתן לשליח. אז לא נעשה שליח אלא על גט זה לכן אפילו אם היה הגט בטל א"י לכתוב גט אחר וליתן ליד שליח זה, ומשמע אפילו לא עשאו שליח בפי' על גט זה אלא עשאו סתם ומסר לידו א"י לכתוב גט אחר וליתן לידו וכן משמעות בתשובת רשב"א ולא כמשמעות תשובת הרמב"ן, וכתב בד"מ ונראה דדין השליח כדין הסופר ויכול הבעל לומר להוליך כ"כ גיטין עד שיהא א' כשר לדעת הרב:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ב
א
ואם העדים כו'. דממ"נ היא מגורשת. שם:
ב
אבל אם כו'. שהגמ"ר כ' בשם הר"י קלצין שדברי ר"י הם ושטתו שפיר דאף בדאורייתא יש ברירה כמ"ש הר"ן בשמו בנדרים מ"ה ב' והרא"ש וש"פ אבל לדידן אין ברירה בדאורייתא אין לעשות כן:
ג
וי"א הא כו'. כמ"שש מי קא' להו כו' וכל זמן שלא נגמר חספא הוא והיינו למ"ד ע"ח כרתי:
ד
א"ל כו'. שפי' הבעיא שם לענין אם נמצא פסול אבל רש"י פ' לענין נאבד וכ"כ הטור וכ' אבל בנמצא פסול ודאי יכולין לכתוב אחר דמ"ל לה או לשליח כמש"ש מי קא' כתובו חספא. ב"י וז"ש בהג"ה וי"א כו'. וכן פי' הרי"ף בתשובה ובע"ה והרמב"ם וש"ע השמיטו בעי' קמייתא היכא דלא אמר ויוליך , ובב"י דחק למצוא טעם לזה ודבריו תמוהין אבל הטור כ' ובשניהם הוי ספק מגורשת כיון דלא אתמר בגמרא על הראשונה את"ל ב"י:
חלקת מחוקק
קכ״ב
א
אין לסמוך ע"ז. דלמאן דלית ליה ברירה א"א הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט שמכשיר הרב עתה צוה עליו הבעל וכתב בד"מ זה לשונו בסדר גיטין סימן ט' יזהר הסופר לאחר שראה הרב הגט שאם היה לו שום חסרון בגט כגון למשוך אות או אותיות שנטשטשו ואין רשומן ניכר שלא יעשה בלתי רשות הרב דשמא כשר הוא לדעת הרב וכבר עשה הסופר שליחותו ובקצת טופסי גיטין שיאמר לו הבעל בתחלה לסופר שיהא כשר בעיני הרב ולמי שמראה אותו ולך עכ"ל:
ב
עדיין לא נחתם יכולין לכתוב אחר. דעדיין לא נגמר שליחותן ואפי' חתם בו ע"א כיון שלא חתם השני לא גמר הענין ואף שהסופר וע"א עשו שליחותן מ"מ לא נגמר הענין עד שיחתמו שני עדים:
ג
להחמיר בכל ענין. משמע אפילו כתב רק מקצת הגט ואירע בו פסול אפ"ה עשה שליחתו למקצת הזה שכתב וצריך לחזור ולצוות שיכתוב מחדש:
ד
ותנו לשליח ויוליך לה. בגמרא פרק התקבל בעי תרי בעייא ראשונה בלא ויוליך לה ובעיא שניה דקאמר ויוליך לה ורש"י מפרש לה לבעיא שניה באת"ל בבעיא ראשונה דעשו שליחותו דהא כל מה שצוותה עשו אכתי איכא למבעי באומר ויוליך לה ובטור פסק כאת"ל ע"פ שיטות הגאונים ע"כ כתב בבעיא ראשונה ודאי לא עשאן שלוחים ואפשר שגם הרמב"ם סובר כן ע"כ השמיט בעיא זו/ ונקט בעיא /ויוליך לה דבהא איכא לאסתפוקי אבל בלא ויוליך פשוט דעשו שליחותן ובספר לחם משנה על הרמב"ם כתב להיפך שדעת הרמב"ם לפרש דלא כרש"י והאת"ל הוא בלא ויוליך דלא עשו שליחותן וכותבין אפי' מאה פעמים ועיין בב"י דדעתו דשני הבעיו' לא נפשטו ואין פוסקין כאת"ל ועיין בב"ח מ"ש שט"ס הוא בב"י ובכ"מ ולפ"ד גם מ"ש הב"י בתחלה אפילו לא אמר ויוליך הוא ג"כ ט"ס ולפי מ"ש בספר לחם משנה אפשר שאין כאן ט"ס:
ה
ונמצא הגט פסול או בטל. אף על גב דלא אמר להו כתובו אחספא דעת הרמב"ם לחלק בין אמר תנו לה דמתגרשת מיד אז ודאי לא צוה על חספא אבל לשליח אפילו בחספא יש להסתפק אם עשו שליחותן ומכ"ש אם נאבד יש להסתפק בויוליך:
ו
וכל זה שאמר להם וכו'. כלומר דלא מבעיא בגמרא אלא באמר תנו לפלוני ויוליך שלא עשאו שליח על גט פרטי רק אמר להם כתבו גט ותנו לשליח ואז אם נמצא הגט פסול אמרי' גט כזה לא צוה ליתן לשליח אבל אם הוא לקח גט מיד הסופר ואמר לשליח הולך גט זה ונמצא פסול אין לסופר לכתוב גט אחר ולמסרו לשליח דאין להם לעשות שליח בלא ידיעת הבעל ואף שצוה לסופר לכתוב עד מאה גיטין מ"מ השליח לא נעשה שליח מן הבעל רק על גט אחד שמסר לידו אם לא שאמר בהדיא גם לשליח הוליך כ"כ גיטין עד שיהא א' מהם כשר לדעת הרב וכנ"ל וכ"כ בד"מ דדין השליח כדין הסופר ועדים:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קכ״ב
א
סעיף א' ונמצא פסול נ"ב עיין בב"ש אפי' פסול מדרבנן עי' מ"ש בתשו' ל"ק טלשין במהדורא ט' סימן ע' שם כתבתי דלפי ענין סידור גט שלנו דמתנין דמגרש בלי שום תנאי י"ל דאף אם פסול מדרבנן נעשה שליח ואין רשאין לכתוב אחר רק בציווי הבעל או שאמר כמנהג שניתן רשות לכתוב עד מאה ע"ש ודוק:
ב
סעיף ח' בהגה אבל אם עדיין לא נחתם כו' נ"ב עיין ב"ש שכתב דהיינו דוקא לר' מאיר דס"ל ע"ח כרתי אבל לר"א דס"ל עדי מסירה עשה הסופר שליחותו עכ"ל. ופירוש דבריו כיון דהגט כשר מן התורה ליתן כך כבר עשה הסופר שליחותו אבל לפענ"ד דגם לר' אליעזר לא עשה הסופר שליחותו דהא דמן התורה כשר בעידי מסירה היינו אם הבעל בעצמו רוצה ליתן בעידי מסירה לבד אז כשר מן התורה אבל אם הבעל ציוה לעדים ולסופר לכתוב ולחתום וליתן ליד האשה אז אם העדים נתנו לה בעידי מסירה לבד ולא חתמו פסול מן התורה כיון דשינוי מדעת הבעל ולא ידע משאר שינוים שאם שינוי מדע' הבעל פסול הגט מן התורה ואין ראוי כלל ליתן לה הגט בלא עידי חתימה מן התורה ולא עשה הסופר שליחותו כלל כמו לר"מ ואין חילוק ביניהם כלל בזה כן נראה לי נכון והרב קאי על המחבר שמיירי בכך בהאי גוני כנ"ל:
ג
סעיף ב אמר להם כתבו ותנו נ"ב עיין בב"ש ס"ק ז' מה שהביא פלוגתת הפוסקים אם קי"ל כאת"ל היכי דמפורש האת"ל והיכי דאין מפורש האת"ל לכ"ע לא קיי"ל כאת"ל וע' בחיבורי להל' שבועות סימן רל"ח בהשמטות מ"ש ראי' לזה מן הש"ס דשבועות דכ"ב יעו"ש:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ב
א
לכתוב ולחתום וליתן. כ' בס' תו"ג נראה דדוק' בכה"ג שעשאן שלוחים על כתיבה ונתינה אז אם נאבד יכולים לכתוב גט אחר כיון שלא גמרו שליחות הנתינה אבל אם עשה להסופר שליח רק על הכתיבה לבד שאמר לו כתוב גט לאשתי ולשני עדים עשאם שלוחים ואמר להם שיקחו מהסופר בעצמם ויחתמו אותו הגט ולאיש אחר עשה שליח להולכה אז תיכף אחר שכתבו הסופר אמרי' שכבר עשה שליחותו אם נאבד וכ"כ הג"פ (ע' בס' ב"מ) . וע' עוד בג"פ שכ' דאם נתוודע שהבעל בעצמו שינה שמו דאז ביכר שלא עשאן שלוחים ליתן גט כשר אין להם לכתוב אחר והוא פשוט:
ב
ונמצא פסול. עבה"ט ו' אפילו פסול מדרבנן. ועיין בס' ג"פ הובא דבריו בס' תו"ג שכ' די"ל אם נתנו הגט שהוא פסול מדרבנן שהגט בטל מדאוריי' דהא מה"ט אמרינן דכשהוא פסול מדרבנן לא עשו שליחותן והוי כאילו נכתב שלא בשליחות שהגט בטל מדאוריי' ע"ש. והרב בעל תו"ג כתב עליו דלפי דבריו אם אמר כפי הנוסח הנהוג דהיינו עד שיהי' כשר בלי שום פקפוק. ואם הי' איזה פקפוק וגירשו בו הוא ג"כ בטל מדאוריית' וא"א לו' כן כלל מדסתמו הפוסקים ולא כתבו דין מחודש כזה לכן נראה דלא אמרי' דכוונת הבעל הי' שלא לעשותן שלוחים כלל כשיכתבו גט פסול רק דאמרינן שבודאי כוונת הבעל הי' שיהיו שלוחין תמיד ויהיו תמיד להבעל עד שיגיע גט כשר לידה ונמצא שלעולם הם עומדים במקום הבעל הן כשכתבו ונתנו הגט הפסול הן אח"כ כשכתבו ונתנו הגט הכשר וכמו באם הבעל נותן הגט שהוא פסול מדרבנן היא מגורשת מדאוריית' ופסול מדרבנן וכשנותן אח"כ גט שהוא כשר לגמרי נתגרשה לגמרי ה"נ הדין בשליח שלו כנ"ל ברור עכ"ל וע' עוד מענין זה בתשו' משכנות יעקב סי' כ"ז ובתשו' ברית אברהם סי' צ"ח ויובא דבריהם לקמן סימן קל"ג סק"ג:
ג
שכתבוהו ונאבד. עיין בס' תו"ג שכ' דאם נמצא גט הראשון אחר שכתבו השני נראה דיכולין לגרש באיזה גט שירצו דהא שניהם נכתבו בשליחות הבעל מ"מ צ"ע אם ליתן גט השני ויותר טוב לגרש בגט הראשון עכ"ל:
ד
ואם לא נאבד. כ' בס' תו"ג לכאורה תמוה דיקרעו אותו הגט דאן הוי כנאבד שיכולין לכתוב גט אחר וכן הקשה בג"פ לכן נראה דהם בעצמם אין יכולין לקרוע הגט דהוי כמבטלין שליחותן (עמ"ש לקמן ס"ס קכ"ד בסה"ג סעי' צ"א ס"ק) ודוק' כשנאבד מעצמו יכולין לכתוב אחר וכן אם קרע אחר שלא מדעתן יכולין לכתוב אחר עכ"ל. וע' בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' מ"ד.
ה
מכמה חומרות. ע' בס' תו"ג שהביא דברי הש"ך בח"מ סי' מ"ט סק"ו דמבואר שם דה"ה אם אינו ספק מכח חומר' רק מחמת ספק דאוריית' כיון דאינו ודאי פסיל אמרי' דעשו שליחותן ובס' קצה"ח שם השיג עליו דודאי ספק דאורי' גרע מפסול דרבנן. והוא ז"ל כתב ליישב דברי הש"ך דיש לחלק דודאי ספק שהניחו חכמי הש"ס בספק והוא ספק לבל הדור ודאי דגרע מפסול דרבנן משא"כ ספק שהוא רק ספק לחכם שבעיר שאין הספק כולל כל הדור הוי ספק חסרון ידיעה דאם הוא ספק לזה אפשר לחכם גדול ממנו לא יהי' ספק כלל בזה אמרי' דעשו עדים שליחותן כנ"ל ברור ע"ש:
ו
וליתן לה שניהם. היינו מכח ממה נפשך כמ"ש הב"י ועיין בס' ג"פ דבמקום שצריך מדינ' ב' גיטין כגון בספק שמות גרשום וגרשון צריך הבעל ל ער הוי שלוחי לכתוב שני גיטין ואין לסמוך עלהממ"נ וכ"כ בס' תו"ג ע"ש:
ז
הרשות בידם. עבה"ט בשם ב"ש דאין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק ועיין בג"פ סק"ה האריך בזה והעלה מעיקר הדין אין לחוש והרוצה לצאת כל הדיעות יעשה כמ"ש הרש"ל בשם אביו תחילה הי' נותן שניהם בבת אחת ואח"כ חזר ולקחם ונותנם בזה אחר זה וכל זה לכתחיל' אבל בדיעבד נ"ל דבכל גווני יש להכשיר בין בב"א בין בזה אחר זה ע"ש. ובס' ב"מ כתב עליו דמוטב לעשות כמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס "ט ליתנם זא"ז ע"ש ועמ"ש בסי' קכ"ט שס ס"ק:
ח
לדעת הרב שבעיר. עח"מ סק"א שהסופר לא יתקן האותיות אחר שראה הרב הגט בלי רשות הרב דשמא כשר הוא לדעת הרב וכבר עשה שליחותו אם לא שאמר להבעל ג"כ ולכל מי שמראה אותי ולך ע"ש. ועיין בס' תו"ג שתמה ע"ז דכיון שהוא כשר מה מזיק מה שתיקן הסיפר מעצמו ומשך האותיות בחנם וכ' לתרץ דודאי אם באמת הוא כשר גם בלא תיקון ודאי דיכול הסופר להמשיך האות ולייפותו אפי' בלא דעת הרב רק דחיישינן שמא באמת הוא פסול בלא תיקון רק שהרב טעה באמרו שהוא כשר ואז אם הסופר מעצמו תיקן בלא רשות הרב לא מהני התיקון כי נתקן שלא בשליחות הבעל ע"ש. ומדבריו מבואר דאם הי' מתחילה כשר אינו מזיק אפי' אם אדם אחר שאינו סופר הנעשה בשלימות הבעל תיקון האותיות או משכם כדי ליפותם ע"ש והוא פשוט. ועמ"ש מזה לקמן סי' קכ"ה ס"ק:
ט
אין לסמוך ע"ז. עבה"ט ועיין בס' חו"ג שכ' דכשחוזר הבעל ומצוה פעם שנית אין לומר שוב כתוב מאחד ועד מאה רק חזור וכתוב גט לאשתי כיון דמה דחוזר ומצוה הוא משום דחיישי' להך דיעה דס"ל דזה דמי לברירה א"כ כשאומר מאחד ועד ק' חוזר חשש ברירה למקומה ע"ש וכ"כ בס' ג"פ סוס"ק ח' והביאו ג"כ בס' בית מאיר. וכיוצא בזה כ' ג"כ בשם הרש"ל ביש"ש שכ' דהמנהג לצוות שנית אבל מ"מ אין להחמיר כ"כ ולהרבות בדברים כבראשונה אלא לקצר עכ"ל. ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סימן ג':
י
ותנו לשליח. עיין ברש"י גיטין ס"ג ע"ב שפירש ותנו לשליח שלי שמיניתי וכן עשו כו' ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' רע"ו שמדייק מדברי רש"י אלו דדוקא בכה"ג אבל אם אמר להם כתבו וחתמו גט לאשתי ועשו שליח להוליך לה או כתבו וחתמו ושלחו גט לאשתי בהא ודאי לא סלקינהו ואם נאבד מיד השליח כותבין אחר' ושולחין לה דהא עד דמט' גט לידה שוינהו שליחן מש"ה הוצרך רש"י לכתוב לשליח שלי שמניתי משמע דמש"ה מספקא לי' אי סלקינהו אבל אם אמר להם למנות שליח לא סלקינהו עכ"ד. ועיין בס' ג"פ ס"ק י"א שהביאו ג"כ וכתב עליו וז"ל ולדידי חזי לי הגם דמדברי רש"י יראה דהכי ס"ל שאר הפוסקים הרמב"ם והטור וזולתם שהעתיקו סתם כתבו נתנו לשליח ולא פירשו דבשליח שעשאו הבעל איירי משמע דס"ל דאפי' הם העושים שליח מספקא לן דילמא סלקינהו כו' אך בדיעבד ובשעת הדחק כדאי רש"י והרדב"ז לסמוך עליהם כו' ותו דהוי ס"ס כו' (עמ"ש לעיל סי' קכ"א סק"ט עכ"ל) ע"ש עוד ועי' בס' ב"מ שפקפק על דין זה והניחו בצ"ע. אמנם כתב דאם הבעל עשה להם אף שלוחים להולכה אלא שהם מעצמם מחמת אונס עשו שליח אחר בזה אין ספק שכולם מודים לרש"י כו' עש"ה:
יא
לכתוב וליתן. עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז סי' פ"ה נאבד הגט מן האשה כו' אין כותבין כו' שם מבואר הטעם דהוי עדות שקר מאחר דכבר עשו שליחותן. ודבר זה נאמר ונשנה עוד שם בחלק ד' סי' רע"ו. ושם הוסיף בזה וז"ל ואי איכא סהדי שנמסר בידה גט כשר ליזלו וליסהדי קמי בי דינא ולכתבו לה בי דינא מעשה ב"ד ונקטה לי' בידה לראי' לאינסובי ואי ליכא סהדי דידעי דגט כשר נמסר בידה לית לה תקנתא עד דנטלי רשותא מהבעל זימנא אחריתי עכ"ל:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קכ״ב
א
סי' קכ"ב ב"ש אות ב' מיהו לקמן. נ"ב סי' קכ"ט סי"ט:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קכ״ב
א
שכתבוהו ונאבד בגמ' אמרי' תחלה בגט פסול דעשו עדים שליחותן ופריך רבה דמי אמר ליתן לה חספ' אלא אמר דבה דאם נאבד עשו שליחותן ופריך רב נחמן מי אמר דלינחו הגט בכוסייהו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים והרמב"ם לא זכר נאבד אלא גט פסול ותי' ב"י דאע"ג דרבה היה אומר דנאבד עדיף מפסול וא"כ היה לרמב"ם למנקט רבותא מ"מ לר"נ הוה איפכא דפסיל עדיף מנאבד וע"כ לא הוצרך למנקט נאבד וקשה דמ"מ ה"ל לרמב"ם למנקט רבותא דנאבד דלא יוטעו לומר כסברת רבה ונראה דלק"מ דהא הרמב"ם כתב וז"ל הרי אלו כותבין עד ק' פעמים עד שיגיע לידה גט כשר בלשון זה מבואר להדיא דהשליחות נמשך עד שבא לידה ממילא דאם נאבד קודם שהגיע לידה פשיטא דכותבין אחר אבל הטור לא זכר האי לישנא ע"כ כתב גם נאבד ומו"ח ז"ל נכנס לדחוק בתי' אחר ותמהתי שאין כאן קושיא כל עיקר ועיין בסמוך סעיף ב':
ב
וליתן לה שניהם בקונטרס של סדר הגט כתב שם וא"ת מאי איכפת לי שלא אניח ליתן ב' גיטין אחד שומריה וא' שמריה כמו שעשה מהר"ר הילל ומהרי"ו להוציא נפשיה מכל ספק חדא שידעה שמ"ו מהר"י סג"ל אין דעתו נוחה בנתינ' ב' גיטין ואותן רבותינו ידעו מה שעשו אמנם לא ראיתי מאבותי ולא מרבותי שנתנו ב' גיטין כו' ובכ"מ שאפשר בלא ב' גיטין מוטב שלא ליתן ב' גיטין משום נכנסין ויוצאין דהנותן ב' גיטין אין נותנם בבת אחת אלא בזה אחר זה דאי בבת אחת דלמא דעתיה אהאי גיטא דלאו גיטא הוא וראיה קצת מקידושין של מלוה ופרוטה כו' והכא אין ידוע איזה מועיל וכיוצא בזה אמרינן בהמגרש א"ר ירמיה מתניתין דלא כר"א משום דלא ידעו עדים אי בהא מגורש' כו' וא"כ שצריך ליתן ב' גיטין זא"ז יש לחוש מפני נכנסין ויוצאין דלמא איכא דראה גט הא' ולא הב' וכן להיפך יוציאו לעז על הגט שהיא פסול כו' הק' הלוי ציון עכ"ל: ובהגה שם כותב בספר עץ חיים בא' שהיה חולה והחליפו שמו והיו קוראין כשם הא' לגמרי והצריך רבינו פרץ ב' גיטין ונתנם ביחד עכ"ל ולע"ד קשה אנתינתם בבת אחת דאם כן באת לידי ברירה דהוברר הדבר שבאותו שהוא כשר הוא מגרש וקי"ל אין ברירה דזה דומה למה ששנינו ר"פ כל הגט אמר לסופר כתבו לי גט לאיזה שתצא בפתח תחלה דפסול מטעם ברירה וכדבעינן למימר בסמוך ועמ"ש סי' קכ"ט סעיף י"ט וסי' קל"ב סעיף ג':
ג
בלי שום פקפוק זהו עיקר ההיתר דאל"כ שמא יהיה כשר מצד הדין אלא שהרב מחמיר לכתוב אחר ונמצא כבר עשו שליחותן:
ד
ויש לבעל לחזור ולצוו' כו' והטעם דכתב ב"י בשם רבינו יחיאל ר"י קנצון שאין לעשו' כן באם חפץ לעשות הרבה גיטין מחמת ספק וליתן כולם שתוכל לעשותם משום שזה תלוי בפלוגתא דיש ברירה מדאורייתא או לא ור"י לטעמיה דפסק יש ברירה אפילו מדאורייתא לכן כתב שיאמר לסופר ועדים שיכתבו כ"כ כמו שירצה הרב אבל לר"ת דאין הל' כראבי"ה יש לחוש לכן יש לבעל לחזור ולצוו' לעדים בכל פעם וסיים ב"י נ"ל שאם הבעל מצוי בעיר טוב שיחזור ויצוה בכל פעם למיחש לרברי ר"ת היכא דאפשר עכ"ל ולכאורה דבזה א"צ לומר עד שיהיה כשר לדעת הרב דהא בכל פעם הוא חוזר לצוו' אלא די"ל דשמא יזדמן שיצא הבעל מהעיר ולא יהיה היתר עכ"ל צ"ל בכל פעם כדי לסמוך עליו בדיעבד:
ה
גם מקנה להם הקלף והדיו ע"כ נכון שבפעם הא' יתקן הרבה קלף או נייר ויתן לסופר כדי שלא יצטרך שנית להקנו' הקלף:
ו
אבל אם עדיין לא נחתם לא הבנתי זה דהא ודאי לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ואין ההיתר תלוי בעידי החתימה אלא בכתב הגט ולמה לא נאמר עשה הסופר שליחותו ע"כ נראה דהאי אבל נהגו להחמיר בכל ענין לאו מצד המנהג הוא אלא מעיקר הדין:
ז
ויוליך לה בגמרא בעי מיניה רבא מר"נ כתבו ותנו לשליח פרש"י ונאבד קודם שנתנוהו לה מהו סליקו סליק להו דאמרינן עשו כל שליחות א"ד לטירחא דידהו חייש ופירש"י האי נמי עד שיבא גט לידה ותתקדש עשאן שלוחים לכתוב אלא לטירחא דידהו חייש שלא להטריחם בהולכה אמר ליה רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו פירש"י את"ל בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לשליח והם כתבו ונתנו לו יאבד דעשו שליחותן דהא כל מה שצוה גמרו ועשו הכא מאי מי אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה עשאן שלוחין לחזור ולכתוב עד שיגיע לידה לכך פי' להם כ"כ א"ד לא שנא תיקו וז"ל הטור אמר לסופ' כתבו ותנו ליד השליח ונאבד מיד השליח בהא ודאי לא עשאום שלוחין אלא להגיע ליד השליח אפי' (אם אמר) כתבו כו' ויוליך לא אמרינן שעשאן שלוחין עד שמוליך אלא מיד כשנתנוהו לשליח עשו שלחותן ואין כותבין גט אחר עד שישאלוהו ואם כתבו אחר ונתגרשה בו ה"ז ספק מגורש' אבל אם כתבו גט פסול ונתנו לשליח ודאי יכולין לכתוב אחר עכ"ל מבואר מדבריו דבעיא דרבא מר"נ פסק דודאי אינו גט אלא דבבעיא דרבינא פסק דספק הוא וקשה למה באמת לא ניזל לספק גם בזה והב"י כ' דמ"ש הטור דהוי ספק קאי ג"כ אבב' ראשונה שהיא בעיא דרבא אע"פ שלשונו מגומגם קצת שכ' בהא ודאי לא עשאום שלוחים מ"מ צריך לפרש כמ"ש דאפי' בלא ויוליך הוה ספק עכ"ל ואין הדעת סובלת למימר הכי כיון שכ' הטור בפירוש להיפך ונעתיק עוד דברי הרמב"ם בפ"ג אמר הבעל כתבו ותנו ליד השליח (להוליך לה) וכתבו וחתמו ונתנו (לה) (צ"ל להשליח) ונמצא הגט בטל או פסול אין כותבין אחר עד שימליכו בבעל דשמא לא עשא' שלוחים לגרושין ונמצא (צ"ל אלא) שיכתבו ויתנו (לשליח) בלבד לפיכך לא יכתבו אחר ואם כתבו אחר ונתנו לה ה"ז ספק עכ"ל הרי דלא זכר כלל רק בעי' דרבינא ובעיא דרב' כלל לא וכ' ב"י משום דאפי' כי אמר ויוליך לא אפשיט' לן דכותבין כ"ש היכא דלא אמר ויוליך. (אלא דמ"מ קשה דה"ל לכתוב דין היכא דלא אמר ויוליך לאשמעי' דבהא נמי אם כתבו ונתנו לשליח גט אחר דהוי ספק מגורש') דהשתא דבאמר ויוליך כ' דהיא ספק מגורש' אפשר למעטי ולמידק דכי לא אמר ויוליך לא הוי ספק מגורש' אלא דוקא באמר ויוליך דכ"ז שלא הוליך עדיין לא עשו שליחותן ובב"י כתב נוסח אחר והוא ט"ס וצריך להגיה כמ"ש עיניך הרואו' דהא ודאי קושי' הוא דאי ס"ל לרמב"ם דתרוויהו ספק בודאי ה"ל להביא שניהם וכתב עוד ב"י דאע"פ שפירש"י בעיא דיוליך באת"ל ודרך הגאונים לפסוק בו כאת"ל אין לומר כן דע"כ לא פסקו הגאונים כאת"ל אלא היבא שהוא מפורש בגמ' ולי נראה להקשו' על הטור דפסק דבבעי' דרבא בודאי אינו גט אם הוא מצד את"ל הא כ' ב"י בח"מ סי' שמ"ו דהרא"ש והטור אינן פוסקים כאת"ל ע"ש ע"כ נלע"ד דהכל ניחא להרמב"ם והטור שוין בזה דבלא ויוליד הוה ודאי אינו גט ואל תתמה על לשון ודאי דהא עכ"פ יש בעי' בגמ' דאין כוונ' הטור בלשון ודאי כלומר דדבר פשוט הוא אלא כוונתו דקי"ל להלכה דאין כאן ספק א"ו אינו גט והטעם נ"ל דיש דקדוק נכון בדברי הגמ' שתחילה אמר בעי מיניה רבא מר"נ ואח"כ אמר א"ל רבינא לרב אשי ולא אמר ג"כ בעי מיני' רבינא מרב אשי אלא הדבר ברור דרבינ' לא בעי' מיוחד' נוספ' על בעי' דרב' וה"ק א"ל רבינ' לרב אשי ויוליך מהו פי' בזה דוקא בעיא ליה לרבא אבל בלא ויוליך אין כאן בעי' והוי ודאי אינו גט וקי"ל כרבינ' ובזה צדקו דברי הטור וגם הרמב"ם נראה דס"ל כן דלא מספק' אלא בויוליך ממילא בלא ויוליך ודאי אינו גט דאי הוה ג"כ ספק היה בודאי זכרו ג"כ א"ו כדפרישי' ודבר זה נראה נאה והוא כפתור ופרח:
[דברי המגיה כתב ב"ש ס"ק ז' ולמ"ש בח"מ סי' שמ"ו דהרא"ש לא פסק בשיט' הגאונים לא היה צריך לזה כו' ובט"ז כ' דהטור ס"ל בבעי' ראשונה בודאי עשאו שליחותן ומ"ש רבינא לרב אשי ויוליך מאי היינו שאמר לו דבעיי' דרבא היה דוקא בויוליך כו' ולדינא עיקר אפילו לא אמר ויוליך הוי נמי ספק עכ"ל והנה מ"ש ולמ"ש בח"מ כו' כבר קדמוהו הט"ז וכ' זה ומ"ש ולדינא עיקר כו' לא ידעתי למה הביא דעת הט"ז כיון שאין רצונו לסמוך וכתבו בלתי שום ראיה לדחות דבריו ובאמת דבדי הב"י הם תמוהים כפי מ"ש הט"ז ולי נראה לחזק דברי אדוני מ"ו זקיני הט"ז דהא יש לדקדק בדברי הט"ז דמדייק מדלא קאמר בעי מיניה רבינא מרב אשי מכח זה מפרש דלא היה בעי' מיוחד' אלא דרבינ' אמר לרב אשי דבעי' דרב' היה דוקא כן בויוליך אבל לא בלא ויוליך כן הוא דקדוק הט"ז וי"ל דלמא כך אמר רבינא לרב אשי ויוליך מהו ר"ל לרבא דבעי באם לא אמר ויוליך ושאל הוא היאך ס"ל לרבא אם אמר ויוליך אם נאמר מדלא בעי בויוליך מוכח דהיה פשוט ליה דעד שתתגרש הוו שלוחין דדוקא בלאו ויוליך היה מסופק דלמא סלוקי סליק להו אבל בויולך פשיט' ליה א"ד לא שנא והא דלא מבעי בויוליך דהוי רבותא טפי דהיינו אף בויולך מסופק רבא משום דאי הוה בעי' בויוליך ה"א דבלא ויוליך פשיטא ליה דסלוקי סליק ולכך לא אמר בעי מניה רבינא לרב אשי דאי יהי' אמר הוי אמינ' דהוא בעי' בפ"ע ולא קאי אבעי' דרבא וה"א דלרבא פשיט' ליה בהא דעד דתתגרש הן שלוחין לכן אמר סתם אמר רבינא לרב אשי כדי שנדע דקאי אמלתא דרבא אלא נ"ל כך דהא רש"י פירש סלוקי סליק להו דאמרי' עשו כל שליחותם א"ד לטירח' דידהו חייש האי נמי עד שתתגרש עשאן שלוחין לכתוב אלא לטרח' דידהו חייש שלא להטריחם בהולכה ור"ל ודאי אי לא היה חייש לטרחתם היו גם המה השלוחים להולכה רק מכח שהיה חש לטרחתם עשה שליח אחר להולכה א"כ לפי זה נוכל לומר הסבר' להפך דבאם אמר ויוליך גרע טפי וכיון שנתנן ליד השליח סלוקי סליק להו דלהכי אמר ויוליך דלא נטעה לומר שעשאן שלוחין עד שתתגרש רק בשביל שחש לטרחתם לא שלוחין להולכה להכי אמר תנו לשליח ויוליך ר"ל שרוצה אני דוקא בכך שתתנו לשליח והוא יוליך ולא אתם אף שאיני חש לטרחתכם איני רוצה בכם וא"כ סלוקי סליק להו נמצא לפ"ז אם היה נפשט הבעי' דרבא דבלא ויוליך הוין שלוחין עד שתתגרש א"כ באמר ויוליך היה קשה לנו למה פי' להם כ"כ הא בלא"ה נהי הוי שלוחין עד שתתגרש א"ו הייתי אומר דלהכי פי' להם ואמר ויוליך כדי שתסלק שליחותו מיד שיתנו ליד השליח וכמ"ש ואלו היה נפשט הבעי' היכ' דלא אמר ויוליך דלא יכתבו עוד דסלוקי סליק להו א"כ באמר ויוליך הוה אמרי' דלהכי פי' להם ויוליך כדי שיהיו שלוחין עד שיוליך כמ"ש בפירש"י שם א"כ לפ"ז מוכרח היא כדברי הט"ז דרבינ' אמר לרב אשי בעי' דרבא הוא בויוליך דוקא דאי לא"ה אלא בעי' דרבינ' קאי אמלתא דרב' כמ"ש היה קשה מאי מספק' במלתא דרבא אי פשיטא ליה בויוליך או לא מדלא בעי בויוליך דהוי במלתא דרבות' טפי מאי קושי' הא ודאי הא בהא תליא אי בלא ויוליך הוין שלוחין עד שתתגרש א"כ בויוליך לא הוי עוד שלוחין וסלוקי סליק וכן להיפך כמ"ש א"כ בעי' חדא היא וזה נכלול בזה ובאם נפשוט חדא נדע חבירו א"כ מאי מבעי ליה לרבינא ברברי רבא אע"כ צ"ל דהיא בעיא בפ"ע ולא קאי אמלתא דרב' א"כ קשה דקדוק למה לא אמר בעי רבינא לרב אשי כדי שנודע שהוא בעי' בפ"ע א"ו כפי' הט"ז דרבינא אמר לרב אשי בעי' דרבא לא קאי דק אאם אמר ויוליך ולך בלא ויוליך דבזה הוי פשוט ליה לרב' דאינו גט עכד"ה]:
ח
ונמצא הגט בטל כו' זה לשון רמב"ם ופי' ב"י אבל אם נאבד עשו שליחותן כיון שהיה כשר ולעד"נ דאינו כן דאם יש כח בויוליך להמשיך השליחו' עד שיגיע לידה ה"נ בנאבד כיון שהוא תוך זמן שליחותו ע"כ גם בזה הוה ספק בויוליך ולא נקט הרמב"ם בטל או פסול משום דבגמרא קאי ע"ז דאמר שם דהוה שמיה נפוואת' וכתבו טפוואת' אבל לדינא הכל א' ואין מחלוק' בין רמב"ם אלא אם אמר ויוליך ונמצא פטור דלהטור יכולין לכתוב אחר וזהו הי"א שמביא רמ"א:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5