א
דין כתובת בנין דכרין ובו יז סעיפים:
מתנאי הכתובה שיהיו בניו הזכרים יורשים כתובת אמן ונדונייתה שהכניסה בתורת נצ"ב וי"א שאף התוספת בכלל ואח"כ חולקים השאר עם אחיהם בשוה כיצד נשא אשה כתובתה ונדונייתא אלף וילדה בן ומתה בחייו ואח"כ נשא אשה אחרת כתובתה ונדונייתא ר' וילדה בן ומתה בחייו ואח"כ מת הוא והניח אלפים בנו מן הראשונה יורש אלף שבכתובת אמו ובנו מן השנייה יורש ר' שבכתובת אמו והשאר יורשים אותו בשוה נמצא ביד בן הראשונה אלף ות' וביד בן השניה ת"ר:
ב
בד"א שהניח יותר על ב' הכתובות דינר א' או יותר כדי שיחלקו השאר בשוה אבל אם לא הניח יותר דינר חולקין הכל בשוה שאם ירשו אלו כתובת אמן ולא ישאר דינר א' לחלוק אותו בין היורשים נמצאת תנאי זה מבטל חלק ירושה בין הבנים בשוה שהוא מן התורה:
ג
אם אין שם יותר על שתי הכתובות דינר אפי' היה ראוי ליפול ירושה מאבי אביהם בענין שהיה שם מותר לא חשיב מותר אפי' מת אבי אביהם קודם שיחלקו כיון שלא היה שם מותר דינר בשעת מיתה:
ד
וה"ה למי שנשא נשים רבות בין בזו אחר זו בין בבת אחת ומתו כלן בחייו ולו מהם בנים זכרים אם היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר כל א' וא' יורש כתובת אמו והשאר חולקים בשוה:
ה
אם אמרו היתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב"ד כמה היו שוים בשעת מיתת אביהם אע"פ שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהם קודם שיבואו לחלוק אין שמין אותם אלא כשעת מיתת אביהם (ודוקא שהוזלו הנכסים או נשתדפו אבל נמצא שדה שאינו שלו איגלאי מילתא למפרע דלא היה שם יותר דינר) (הר"ן פ' מי שמת והמ"מ פ' י"ט):
ו
היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר או יותר אע"פ שיש עליו שטר חוב כנגד היותר אינו ממעט אלא כל אחד מהם יורש כתובת אמו:
ז
וי"א שאפי' החוב יותר מהמותר שעל שתי כתובות יפרעו לבעל חוב והשאר יחלקו כפי שתי הכתובות:
ח
מי שהיה נשוי שתי נשים ומתה אחת מהם בחייו ואחת אחר מותו ולו בנים משתיהן אע"פ שלא הניח יותר על שתי הכתובות אם נשבעה השניה שבועת אלמנה קודם שתמות בניה קודמים לירושת כתובתה מפני שאינם יורשים כתובת אמם בתנאי זה אלא ירושה של תורה ואח"כ יורשים בני הראשונה כתובת אמם בתנאי זה ואם נשאר שם כלום חולקין אותו בשוה ואם מתה קודם שתשבע בני הראשונה יורשים כתובת אמם בלבד והשאר חולקין בשוה וכ"ש אם מתו שתיהן אחר מותו שבני כל אחת נוטלים כתובת אמם אפי' אין שם מותר שהרי באים בתורת חוב וכן אם גירש אחת ומתה אחת בחייו ואח"כ מת והניח בנים משתיהן בני המתה נוטלין כתובת בנין דכרין אפילו אין שם מותר דינר דכתובת הגרושה שהוא חוב נעשית מותר לחבירתה לפיכך בני הגרושה נוטלים תחלה ואח"כ בני המתה:
ט
מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחר מותו ואין שם נכסים אלא כדי כתובת הראשונה אין כאן (כתובת בנין דכרין אבל אם יש מותר על) (טור) כתובה הראשונה אפי' דינר יפרעו לשניה כתובת אמם והמותר יקחו בני הראשונה בתורת כתובת בנין דכרין:
י
מתה אחת בחייו והשנייה קיימת דינם כדין מתה (אחת) בחייו ואחת לאחר מותו:
יא
היה נשוי שתי נשים והיו לו בנים מהן ומת ואח"כ מתו הנשים אם נשבעו ואח"כ מתו כל אחד ואחד יורש כתובת אמו בירושה של תורה ולא בתנאי זה לפיכך אין משגיחין אם יש שם מותר או אין שם ויורשי הראשונה קודמים ליורשי השניה ואם לא נשבעו חולקין כל הבנים בשוה ואין שם ירושת כתובה לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתשבע:
יב
אחת נשבעה ואחת לא נשבעה זו שנשבעה בניה יורשים כתובתה תחלה והשאר חולקין אותו בשוה:
יג
כל היורש כתובת אמו שמתה בחיי אביו אינו טורף מנכסים משועבדים אלא מבני חורין ככל היורשין (ועיין למטה סוף הסימן):
יד
י"א דוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי ב' הכתובות נהיגא כתובת בנין דכרין אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא ומיהו אפילו אין המותר אלא מטלטלי שפיר דמי ויש מי שאומר דהאידנא דכתבינן בכתובות דילן מטלטלי אגב מקרקעי גם כתובות בנין דכרין נגבית ממטלטלים דתנאי כתובה ככתובה:
טו
המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין אבל אם מחלה כתובתה לבעלה הפסידו בניה כתובת בנין דכרין לפיכך אין הבנים יורשין כתובת בנין דכרין עד שיהיה שטר הכתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין שם שטר כתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם ואם אין דרכם לכתוב כתובה יש להם:
טז
מי שצוה בשעת מיתה שלא ירשו בניו כתובת בנין דכרין אין שומעין לו: הגה אבל אם התנה כן בשעת נשואין תנאו קיים (טור) וי"א דאין כתובת בנין דכרין נוהגת האידנא דעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו ועכשיו נוהגין ליתן לבת יותר ויותר (ג"ז שם) וכן נוהגין במדינות אלו:
יז
נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ הואיל ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב התנאים באים כאחד לפיכך בניה יורשים כתובת אמם שמתה בחיי בעלה ואם נתנם במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה דינם כדין מתנות בריא לענין זה:
באר היטב אבן העזר
קי״א
א
אמן. בן שמחל לאביו כתובת בנין דכרין מחילתו מחילה הראנ"ח ח"ב סי' ט'. הר"ם גלאנטי סי' א':
ב
בכלל. לא ידעתי למה כתב בשם י"א הא גמר' ערוכה היא ר"פ אעפ"י שתוס' כתובה ככתובה דמי לענין כב"ד ח"מ ב"ש ומשפט צדק מ"א סימן כ"ט. ועיין בהר"ש הלוי חא"ה סי' א':
ג
האידנא. אפי' אם הבן מוחזק לא מהני. משפט צדק ח"א סי' ס"ט ועיין כנה"ג בהגהת ב"י:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קי״א
א
משנה כתובות דף נ"ב ע"ב
ב
טור וכפירש"י שם בגמ' מהא באב נמי מימנ' כו'
ג
משנה שם
ד
משנה שם ומשמע בגמ' דמותר דינר דוק' בעינן אבל פחות מדינר לא הוי מותר
ה
משנה היו נכסי' בראוי כו' שם
ו
טור וכ"כ אביו הרא"ש שם בפסקיו
ז
ל' הרמב"ם פי"ט מה"א וכ' ה"ה שזה פשוט ומבואר במשנה שכתבתי הוא בין שנשאת בב"א כו'
ח
משנה שם
ט
מימרא דר"נ שם
י
פשוט שם בגמ'
יא
ל' הרמב"ם בפי"ט מה"א מבואר שם בגמ' ד"צ ע"ב ולכ"ע כר"י
יב
טור וכמ"ש בסעיף שאחריו
יג
ל' הרמב"ם שם ד"צ ע"א
יד
שם בגמ' ע"ב דייק לה ממתני' ש"מ כתוב' נעשית מותר לחברתה וכפירש"י שם
טו
הכי מוקי למתני' בגמרא דשבועות דף מ"ח ע"א
טז
שם במשנה
יז
לשון הטור וכ' הב"י שפשוט הוא וכ"כ הרמב"ם שם
יח
טור וכ' הב"י שפשוט הוא
יט
גם זה שם ומבואר בדברי הרא"ש שם בפסקיו
כ
פי' שלא אמרינן שיפרעו לבני השנייה שהיא חוב והמותר יקחו בני הא' בתורת כב"ד טור
כא
ושכן הסכים אביו הרא"ש בפסקיו בשם מקצת הגאונים וכ"כ ה"ה בפי"ט בשם הרמב"ן והרשב"א וכ"כ הר"ן
כב
ל' רמב"ם שם בפי"ט ממשנה שם ד"צ ע"א
כג
הכי מוקים לה בשבועות דף מא ע"א
כד
כת' ה"ה פשוט הוא שאין כאן עסק למותר שהרי חוב הוא זה ומבואר שם בגמ' כתובות (ד"צ ע"ב)
כה
גם זה שם ונתבאר זה בסמוך
כו
שם מהא דתרצו בגמ' ירתון תנן שם דנ"ב ע"ב
כז
טור מדברי אביו הרא"ש שם בפסקיו אהא דתנן רש"א אפי' יש נכסים שאין להם אחריות כו' שם דצ"א ע"א וכן כתב הרמב"ם בפט"ז וכ' הטור בשם הרמ"ה והר' יונה דאפי' לאחר שתקנו הגאוני' אינה נוהגת אלא בקרקע ושלזה הסכים הרא"ש ועי' בתשו' ריב"ש סי' ק'
כח
שם בשם הריב"א ור"ש
כט
מימרא דרב' שם דנ"ג ע"א
ל
רמב"ם פי"ט
לא
טור וכ"כ רמב"ם בפי"ט מדין האומר לא יזונו בניו מנכסיו כו' בריי' שם דף ס"ח ע"ב ונתבאר בסי' קי"ב
לב
בשם רבים מהגאונים ובעל העיטור
לג
הרמב"ם שם ומבואר בדברי הרי"ף בפי"נ אמה שאמרו שם בגמ' השתא מגרע גרע בירושה דאורייתא כו' שם דקל"ג ע"א
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קי״א
א
מתנאי כתו' כ' הב"ש ס"ק ח' ואם הניח בכור אינו נוטל פי שנים בבב"ד של אמו אלא רואים כאלו חלקו כל נכסי אביהם בין כל האחים ונוטל חלק בכורתו ש"ג פ' נ"ש וכן העתיקו הד"מ וא"י למה השמיטו בש"ע וזה לשון הש"ג על המתני' דאם אחיהם ובני האשה שכתו' מרובה היה אחד מהן בכור לאביו אינו נוטל חלק הבכורה בנכסי אמו שכתו' מרובה אלא רואים כאלו חולקין כל בני אביו כל הנכסים שהניח אביהן בשוה ונוטל זה חלק הבכורה כחלק אחד מן האחים כמבואר בק"ה וכן נמצא בתלמוד א"י וזה לשון הירושלמי שלפני עם פי' הפ"מ פ' מי שהיה נשוי היה שם בכור את אמר הבכור נוטל פי שניים מהו נוטל פי שניים בכתו או פי שנים בכל האחים תני ר' הושעי' הי' שם בכור את אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פי שנים פי שנים בכתו או פי שנים בכל הכתו' וז"ל המפרש הי' שם בכור בין אלו ב' כתי הבנים את אמר הבכור נוטל פי שנים כלומר זה ודאי דהבכור נוטל פי שנים ואפילו בכב"ד דהא דקי"ל איך הבכור נוטל פי שנים בנכסי אם היינו בנכסים שירשו מאמן אבל הכא לאו ירושת אמן מקרי אלא שבאה מכח אמן והרי מתה בחיי אביהן ונמצא שעכשיו בתורת ירושת אביהן בא להן מהו נוטל פי שנים אלא הא קמיבעי לן במה נוטל פ"ש. בכתו כלומר בכת שלו והיינו בכתובת אמו שחולק בין אחיו הוא נוטל בהן פ"ש או פ"ש בכל האחים של ב' הכתות קאמר כלומר שחולקים שתי הכתות בין כל האחים ומהן נוטל הבכור פ"ש כנגד אחד מן האחים והיינו בכל האחים וטעמא הואיל ואין כאן אלא שתי הכתו' וכולן חולקים בשוה לא חשוב כאלו ואלו יורשין כתו' אמן אלא כחולקין בירושת אביהן דמי היה שם בכור כו' היינו בעיא דלעיל ונראה דמייתי לה אדרב הושעיא דבעי נמי כה"ג אם היה שני כתי בנים כמו דמבעיא לעיל בכל הכתות:
ב
גרסינן והיינו בכל האחים כדפרישית עכ"ל מה שכתב וטעמא וכו' אין בו לא טעם ולא ריח דהא איבעיא זו אינה אלא ביש מותר דינו ואין חולקין בשוה אלא הללו נוטלה כתובת אמן וכו' אלא לע"ד טעמא דכולה איבעיא ע"פ מה דמסקינן בפרק י"נ דף קל"א דכל עיקר כב"ד מתנאי ב"ד הוי דאל"ה הוי לדבר שלא בא לעולם שאינו מועיל שום לשון וכבר הסכימו הפוסקים בח"מ סי' רפ"א דאף איבעיא הגמ' דף הנ"ל בברי היאך לא נפשט ועיין בחדושי רמב"ן מסיק תמצית איבעיא זו בלשון זה עוד אני דן כו' שכך פרשוה משום דקא מפיק ליה בלשון ירתון דאי אמרת בשלמא האי לישנא מהני בשום דוכתה תקנו רבנן כעין דאורייתא אע"פ שהוא דשלב"ל והוא ברי אלא אי אמרת רבנן כיון דלשון ירתון לא מהני בשום מקום איך תקנו רבנן בלשון הבאי שאינו כלום ואין לו עיקר אלא ירושת תורה א"ו ר' יוחנן היא מעתה אין אנו יודעים אם אמרה בברי ותנאי ב"ד לדשלב"ל הוא או דלמא לא אמרינן בברי והכא משום תנאי ב"ד הוא כי היכי דמהני לדשלב"ל ושני ירתון דלא לטרוף ממשעבדי זה נראה כדעת רבותינו ז"ל ודבר נכון הוא עכ"ל. ובזה תליא איבעיא הנ"ל דאי אמרינן בברי נמי אמר ולא תיקנו אלא על דשלב"ל אבל מה שאינו מועיל מצד עצמות לשון ירתון על זה לא תקנו א"כ בבכור דקי"ל שם דאף ריב"ב מודה שא"י להעביר נחלתו בלשון ירושה מדכתיב לא יוכל כו' ממילא הוא נוטל חלק בכורתו מן שני הכתובות ולא מהני מה דכתב לבני כת שאין הבכור בינותם אינן ירתון וכו' ואזי ממילא פשיטא שאינו נוטל פ"ש מחלק אחד מכל האחים משא"כ אי אמרינן בברי ל"א ומ"מ בכב"ד מועיל הרי חזינן בפשוטים אף דלשון ירתון מצד עצמות אינו מועיל בכח תנאי ב"ד מ"מ מועיל כן מסתמא נמי מועיל שאין הבכור שמאם זו יטול חלק בכורה מכתובת אם כת האחרת דהא לדידהו כתב אינן ירתון כו' ואז ממילא כיון שאין לו שום חלוקה עם האחי' של האשה אחרת סתמו הוא נוטל פ"ש בכתו' דהיינו פ"ש כנגד אחד מהאחי' שבכתו' ולהכי סלקה בלא פשיטות כמו דלא איפשט איבעיא דברי ואף כי לפ"ר לפ"ז היה מהראוי ליפסוק מפני שהבכור קרוי המוציא שיהיה תמיד ידו על התחתונה ולא יטול חלק בכורה אלא מכתו' אמו ופ"ש שלו מ"מ לא יהיה אלא כנגד אחד מכל האחים ומפני שמן הכתובה האחרת לא יטול שבני האחרת יאמרו שהדין בכתו' נוטל. ובני כתו' יאמרו שהדין כנגד אחים מכל האחים אבל מפני שבדין תורה בלא תקנות כב"ד הרי ודאי נוטל בשתי הכתובות וכנגד אחד מכל האחים והספק אך מכח התקנה הוי איהו המוחזק לענין זה והפשוטים המוציאין ונשאר על ד"ת כאלו לא היה כב"ד בעולם לענין חלק בכורתו כנלע"ד לפרש הירושלמי וטעם הש"ג בדין זה אלא שהלשון במה שהתחיל אינו נוטל וכו' וגם במה שמדייק בני כתובה מרובה צ"ע כי לפ"ר אין נפקותא במרובה או מועטת ודוק:
ג
אפילו היה ראוי כתב ב"ש ואם היה משועבד לכתובה אלמנות אבי אביו נמי הוי ראוי ועיין מ"ש בשם תשובת מהרי"ל ר"ל כמו דשם אמרי' כתובה מבטלת כתובה ה"ה הכא כתובה מבטלת כב"ד ואפשר דמקילן כאן גם לענין מלוה ויש קולא של ירושת הבעל ר"ל כמו שלענין ירושת הבעל חשוב מלוה אשתו ראוי כמ"ש סימן צ' ה"ה הכא אף שלענין גביות כתובה עצמה לא חשוב מלוה ראוי כמ"ש סימן ק' ש"ה שהוא מטעם שעבודא דר"נ. וקולא של כתובה ר"ל לענין הדין שהתחיל בו דהיינו אם מת אבי אביהם בחיי אבוהן והיה משועבד לכתובת אלמנות אבי אביהם אף שבתר הכי מתה אם אביהם בתר אביהם קודם החלוקה מיחשב הכא ראוי כמו שחשב לענין כתובה ראוי בסימן ק' אף שלגבי ירושת הבעל לא חשוב ראוי ומטעם מהרי"ל וק"ל ועיין סימן ו':
ד
אע"פ שנתרבו כו' ה"ה אם מת אחד מן האחים אחר מיתת אביהם אף קודם החלוקה מ"מ בני כת האחרת יורשים אותו וחולקים חלקו שהיה מגיע לו בכתובת אמו אלו היה חי בין כל האחים בשוה כן לומד הירושלמי מזה:
ה
היה שם יותר דינר כו' אע"פ כו' עיין ח"מ וב"ש ודבריהם מהרא"ש ותימא לי לדברי הרא"ש דיהיב טעמ' דלהכי כי ליכא מותר דינר לא נעשה הפרעון חוב במקום המותר משום דאזלינן בתר שעת מיתה וב"ח מכאן ולהבא גובה והוי כמעוטין ונתרבו דזכו בני יורשי הקטנה לחלק בשוה א"כ ל"ל טעמא בבעל חוב וכתובה משום דנעשו מותר ות"ל דהא כבר זכו יורשי הגדולה דהא היה שם מותר דינר וב"ח וכתובה מכאן ולהלא' גובו והוי כמרובים ונתמעטו ומה ס"ד דרבה למוקים פלוגתא דר"ע ורבנן בכתובה נעשה מותר והפ"י בא"ד המתחיל גמ' פשיטא כ' בל' זה ועוד נראה לפרש דהא דפשיטא לתלמוד' במרובין ונתמעטו היינו ודאי פסק דכתובה נעשה מותר לחבירתה וכ"ש בב"ח וכפי שטת הרא"ש ז"ל הסכימו כה"פ דדוקא בדאכא מותר דינר וא"כ ע"כ אין הטעם דב"ח וכתובה הוי מותר משום דפריעת ב"ח מצוה וזה ירושתו דא"כ אפי' בדליכא מ"ד אלא ע"י הכתובה וחוב גופא נמי הא שייך ההוא טעמא אע"ג דעיקר הטעם בדאיכא מ"ד והוא משועבד לחוב או לכתו' מקרי מותר היינו משום דה"ל כמרובין ונתמעטו דב"ח מכאן ולהבא גובה כמ"ש הרא"ש א"כ ע"כ פשיטא לן דמרובין ונתמעטו זכו כן נ"ל נכון לדבריו פשיט' אין בתמיהתי כלום אבל לע"ד דבריו יותר תמוהים דאם טעם דחוב וכתו' נעשה מותר עיקרו משום דהוי מרובים ונתמעטו מה קאמר רבה לרבנן דבי רב בב"ח כולי עלמא ל"פ כי אם בכתו' דמ"ש לטע' זה ב"ח מכתו' ואם ר"ל דטעמא דר"פ שקבע ההלכה דכתו' נעשה מותר לאו היינו מטעמא דרבה אלא מטעם הרא"ש ורבה אזיל בשטת אביי דלמפרע הוא גובה זה ודאי אינו שהרי הרא"ש הוציא דצריך מותר בלא החוב מפירש"י גבי ב"ח ורש"י הא פירש רק על רבה ותו מה כ' הרי"ף דמדר"פ שפסק כתו' נעשה מותר שמעינן מכ"ש דב"ח נעשה מותר מה ענין לטע' הרא"ש להיות ב"ח ק"ו מכתו' ה"ה הו' ליה למימר ותו ל' ר"פ כתו' נעשה מותר אינו סובל כלל פירושו דהא לטעם הרא"ש הכתובה גופה הוא דהו' המותר והפרעון הוא דאינו ממעט מפני שכבר זכו. ותו דתלה תניא בדל"ת דהא הרא"ש הוציא דינו אך מהפשיטו' דר"נ לפירושו דמועטין ונתרבו זכו הקטנים אבל אי נימא דמועטין ונתרבו זכו הגדולים הא אין טעם לדינו והי' ודאי מפרש דין נעשה מותר אפי' בליכא מותר ומטעם הפשוט דמצות הפרעון הוא המותר וא"כ לפי איבעיתו במועטין ונתרבו איך פשיט' לו דין מרובים ונתמעטו מהלכתא דר"פ ותו דהרא"ש גופי' תפס בלשונו כתו' נעשה מותר בפרעון כתובה השניה מקיימה נחלה דאורייתא לכן לע"ד פירושו אינו ותמיהתו במקומה ונראה ליישב ע"פ המבואר בב"ש ס"ק ג' דראוי דמלוה נמי חשוב ראוי לגבי כב"ד. וא"כ שפיר הוצרך לטעם דהפרעון כתובה וחוב חשוב מתקיים על ידה ירושה דאורייתא דאלו מטעם המותר דאיכא על הכב"ד לחוד אין מספיק ולא הוי כמרובים ונתמעטו אף דמכאן ולהבא גובה דהא המותר משועבד להב"ח והכתו' והוי ראוי משא"כ אי נימא דהפרעון גופי' מקרי מותר מטעם המלוה אם אין שעבד זה מגרע כח המותר דלו יהא דחשוב משעה שמת כגבוי נתקיים בו הירושה דאוריי' משא"כ אם אין מותר קאמר הרא"ש שפיר שא"א ליחשב הפרעון לירושה כיון שמכאן ולהבא גובה הוי כמועטין ונתרבו ולפ"ז אין דברי הב"ש ס"ק ג' עולים יפה מה שכ' ואם היה משועבד לכתובת אלמנה אבי אביו נמי הו' ראוי דמה בכך שהוא ראוי הרי כשמת אבי אביהם בחיי אביהם היה אביהם היורש ומוטל עליו פרעון אביו. וכשמת אביהם ולא פרע הבנים תחת אבותם ועליהם המצוה לפרוע חוב אבי אביהם ושייך לגבייהו אף במותר זה כתו' נעשה מותר דהא בפרעון זה מקיימים המצוה לפרוע חוב אביהם דהא כשמת אבי אביהם הי' החוב על אביהם ומקיימים בירושה זו פרעון אביהם וא"כ אפי' פרעו כתובת אשת אבי אביהם יראה לע"ד דנעשה מותר והבנים יורשים בהנשאר כב"ד דמ"ש פרעון כתו' זו מפרעון כתובת אשת אביהם ומכ"ש כי מתה האם בתר בנה אביהם ולא פרעוה כלל דהוי מותר. ואולם כ"ז לשטת המהרי"ל שהביא הח"מ סי' ק' באריכות אבל ע"ש מה שכתבתי שלע"ד אין דעת הרמ"א מסכים עמו אלא שמחלק בדעת מהר"מ דוקא שעבד חוב שאין לו קצבה וסוף כגון מזונות במקום אנשי גליל הוא דעושה ראוי אבל חוב פשוט או כתו' אינו עושה ראוי ודאי תירוצו על הרא"ש ליתא ודין הב"ש מעיקרא ליתא (ומוכח מהרא"ש לפ"ר סברת מהרי"ל) ולמה שהוכחתי שם לתי' הרמ"א לדחוק בדע' מהר"מ עצמו דלא ליקשי עליו במקום אנשי גליל א"כ בטלת ירושת בכור שהיא ראייתו פרק כל הנשבעין לומר שחזר בפ' נ"ש מראי' זו ומחלק דדוקא גבי האב שכבר מוחזק בנכסים אין השעבודים הבאים עליהם מוציאים מחזקתם לעשותם ראוי להאב ושפיר נקראים מוחזקים בידו ובנו הבכור נוטל בם פי שנים אף אם הי' שעבוד כמו מזונות אבל לגבי היורש בשיש עליהם שעבודים כאלו מהמורש לא נקראו מוחזקים ביד היורש מחמת השעבו' שעליהם מהמורש המונע לחול חזקת היורש ונקראים לגבי היורש ראוי לענין ירושת הבעל מאשתו בת היורשת ולענין גבית האלמנה מהבן היורש וע"ש שהבאתי ראי' מתו' לדברים אלו יש מקום לדברי הב"ש היכי שנכסי אבי אביהם הי' משועבד לאלמנתו למזונות במקום א"ג אבל לתי' מהרי"ל שע"כ תופס הב"ש שהרי דבריו בנוים אך ע"פ תירוצי הא קושייתי על המהר"מ מעיקר' ליתא כי פסקו בפ' נ"ש הוא אך מטע' מהרי"ל ולא בירושה דממילא ומכ"ש בבן בכור ומוכח מראי' מהר"מ שבפ' כ"ה דא"כ בטלת שאינו מחלק בסברת תו' אלא דשוים הם ולענין ירושה דממילא תמיד לא נקרא ראוי ולענין דין דתקנתא הכל נקרא ראוי מה שמשועבד דחוב עצמו כמו מה שמשועבד מחוב מורישו ודאי אין מקום לדברי הב"ש כי ממש חד דינא הוא עם דין כתו' נעשה מותר דהיינו משועבדים דידי' ומ"מ מקרי מוחזק ודוק:
ו
בניה קודמי' כ' ב"ש בשם הפרישה דנוטלת מעדיות כיון דראשונה אינה אלא מחמת תנאי ב"ד צ"ע בגוף בס' הראי' כי הסבר' חלושה מאוד דמה בכך שבתב"ד נוטלים היינו החלק שהיה מגיע להאחרונים לולא התקנה אבל חלקם הא בירושה דאורייתא מגיע להם ומה"ת יגבו בני השני' הכל מעדיות ותו אף בחלק זה הא ירתון תנן וכיון דכתובת אשה בזבורית מנ"ל לחלק ומנ"ל דירושה זו גרועה ממתנו' ש"מ אטו ממתנו' ש"מ דרבנן גבי' אשה כתו' מעדיות וע' גיטן דף נ' ע"ב תו' ד"ה ש"מ ובח"ר שם מחליט דלא פלוגו חכמים במתנה:
ז
ויש מי שאומר דהאידנא כו' הם דברי הריב"ש שבב"י וצ"ע מה יועל שעבודו בזה להבני' שיוולד שהרי עיקר כב"ד לולא כח תקנת ב"ד לא הי' אפשר מפני דהוי לדבר שלב"ל כמבואר בב"מ דף קל"א וא"כ שעבודו במטל' שאינו תקנת ב"ד מה יועיל וע' בח"מ סי' ס"א סוף סעיף י' מבואר דאין אדם יכול לשעבד עצמו למי שלא בא לעולם ומה שכ' דת"כ ככתובה אין ענין לזה דהא השעבד אגב אינו מתנאי כתו' כ"א מדעתו ולמה שמועיל מועיל ולמה שאינו מועיל לא יועיל:
ח
לפיכך ע' ב"ש הוקשה לו מדסתם הרמ"א ולא הגיה ובסי' ק' הביא דעת תו' דאפילו במקום ריעותא דליכא כתו' בידה מ"מ הטוען אחר מב"ד ל"א כלום וכן הקשה ריש סי' קי"ב והעלה משום דאין היורשים טוענים ברי גרע ובסי' קי"ב הוצרך לידחוק דאף טענת ברי דהאם אינו מועיל וזה תימה עיקר התנאי הוא זכותה ותנאי כתובה דילה עד דלהכי בדידה תלי המחילה ומה"ת דלא ליהני ברי דילה ותו דכיון דאפילו בברי וברי דעת פוסקים אלו דא"י לטעון אחר מב"ד כ"ש בשמא ושמא דהאב מת והוי שמא ושמא דהרי סומכו' ס"ל בשמא ושמא יחלוקו ובברי וברי מסופק הגמר' אליבי' לכן הנלע"ד הכא בכב"ד לא חש להגיה משום דמסיק דבמדינות אלו אינו נוהג. ובסי' קי"ב סמך על הי"ח שהביא בשם הראב"ד דאפי' להפוסקים בכתו' דבמקום ריעותא נאמן מ"מ שם מדלא תלי' מזונות הבנות בהכתו' ליכא למיחש אבל ודאי לשטת התו' דגביה הכתו' אף במקום ריעותא ה"ה כל תנאים הגם שאפשר לחלק בין ת"כ דאינם טורפים ממשעבדי לגוף הכתו' כדאי' בח"מ סי' ס"ט לגבי כתיבת יד אלא דלא משמע הכי מפירש"י ור"ן במימרא דר"י הטוען וכו':
ט
נתן כל נכסיו וכו' יראה לע"ד היינו במתנת ש"מ שלא הוציא מת"י אבל הוציא ע' בח"מ סי' קך"ה סעי' ט' ובש"ך וסי' רמ"ח סעי' ד' ובש"ך ודוק:
בית שמואל
קי״א
א
וי"א אף תוס' בכלל. משמע לדיעה קמיית' תוס' אינו בכלל ותימ' דהא אית' בש"ס ר"פ אף על פי תוספ' כתובה ככתובה ונ"מ אף לענין כב"ד וכ"כ הרי"ף ושאר פוסקים וכבר תמה ע"ז בח"מ:
ב
ונדוניית' ר' וכו'. ה"ה אם הנדוניו' שתיהן שוה נ"מ אם יש לאחד יותר בנים אלא לרבות' נקט דל"ח לאנצויי דיורשים של זו נוטלים יותר מירושה של זו:
ג
אפי' היה ראוי ליפול ירושה וכו'. ה"ה שאר ראוי כמ"ש בסי' ק' ואם היה משועבד לכתובת אלמנת אבי אביו נמי הוי ראוי ועמ"ש שם בשם תוס' מהרי"ל ואפשר דמקילין כאן גם לענין מלוה ויש קול' של ירושת הבעל וקולא של כתובה ואין נגבה מפירות כמ"ש בס"ס:
ד
אף על פי שנתרבו או נתמעטו. דאזלינן אחר שעת מיתה ואם היו מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כבר זכה בן הגדולה ואם נתמעט אח"כ ולא נשאר שיעור שתי כתובות חולקים ההפסד כפי הסך כב"ד כ"א לפי חלקו ואם כב"ד של זו כפל כשל שניה מגיע עליה שני חלקים הפסד:
ה
אף על פי שיש עליו ש"ח. כיון דיש כאן מותר דינר אף על גב דחייבים לשלם הדינר ואין מחלקין ביניה' מ"מ בפרעון של זה מקיים ירושה דאוריית' אבל אם לא נשאר מותר דינר אף על גב דמשלמים לב"ח מ"מ בעת המיתה לא היה יותר וב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומזה משמע ה"ה אם החוב שחייבי' הוא יותר מדינר מ"מ כיון בעת המיתה היה יותר מדינר שייך דין כב"ד וכבר תמה בח"מ על המחבר שכתב וי"א אפילו החוב יותר מהמותר משמע דאיכא פלוגת' בזה ולית':
ו
אף על פי שלא הניח יותר. ע' בסמוך סעיף ט' וה"ה אם לא הניח כדי שתי כתובות רק מותר דינר על כב"ד אף על פי כשיקחו בני אחת את הכתובה בתורת חוב לא ישאר כב"ד במלואו אפ"ה שייך כב"ד דגם לחצאין תקנו כב"ד וכ"כ המגיד:
ז
אם נשבעה השניה. אבל הראשונה אין עליה שבועה אא"כ טוען שהתפיס לה צררי כיון שהוא תוך הזמן אפי' שבועה שלא תפסה היא לא היה חל עליה כיון באותו פעם לא היה עת השבועה גם הוא היה בחייו:
ח
בניה קודמת. שהיא ב"ח והראשונה באה מכח תקנות כב"ד וכתב בפרישה דשניה נוטלת מעידית נגד הראשונה כיון דראשונה אין לה שום חוב אלא מחמת התקנה ואם הניח בכור אינו נוטל פי שנים בכב"ד של אמו אלא רואים כאלו חלקו כל נכסי אביהם בין כל האחים ונוטל חלק בכורתו ש"ג פנ"ש:
ט
והשאר חולקים בשוה. אפשר אפילו אם ליכא כאן אלא כדי כתובה של הראשונה מכל מקום כשלא נשבעה השניה אז אמרינן שנטלה כתובתה והניח כדי שני כתובות מיהו יש לומר כיון כב"ד אינו אלא מצד התקנה וכאן איכא ספק שמא לא לקחה ולא הניח אלא כדי כתובה של הראשונה חולקים:
י
והשניה קיימת. אף על גב דאיכ' חשש שמא אתי לאנצויי הואיל יורשי השניה לא לקחו כלום מ"מ תקנו חז"ל אף בזה התקנה של כב"ד:
יא
אבל אם מחלה וכו'. אף על גב מזון בנות מבואר בסימן אח"ז דלא מהני מחילה שלה מ"מ כב"ד מהני מחילה שלה:
יב
לפיכך אין הבנים יורשים כב"ד. כ"כ הרמב"ם פי"ט וכן ס"ל באלמנה דאין לה מזונות כשאין הכתובה בידה שמא מחלה ובסי' צ"ג כתבתי רוב פוסקים חולקים עליו ולכאורה נראה להני פוסקים גם כאן לא חיישי' שמא מחלה מיהו י"ל שם טוענת ברי אבל כאן היורשים אין להם טענו' ברי גם לענין מזונות נכסים בחזקתם דהא בל"ז צ"ל כן לשיטות הני פוסקים דהא ס"ל אם אין השטר כתובה בידה אינם גובה הכתובה כמ"ש בסי' ק' ע"כ צ"ל משום לענין מזונות אמרינן הנכסים קיימא בחזקת' וכן בהרא"ש פ' שני דייני אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל דגובה הכתובה אפילו אין שטר הכתובה בידו הואיל מעשה ב"ד הוא י"ל יורשים שאני כמ"ש:
יג
לפיכך בנים יורשים. עיין ס"ס בב"י מ"ש בשם הרשב"א /הרשב"ץ/ כב"ד לא תקנו אלא כשיש בנים לשתיהן ואם אין בנים לשתיהן לא שייך כב"ד ואינם אלא יורשים מ"ה אם נתן האב משכ"מ זכה המקבל מתנה אף על גב כב"ד כירוש' דמי ודוחה את משכ"מ מ"מ נגד יורשים ממש זכה מתנות ש"מ:
יד
מהיום ולאחר מיתה. אז זכה בגוף מהיום אף על גב הפירות לא זכה עד אחר המיתה מ"מ כב"ד אין גובי' מפירות ק"ו מכתובה דאינה גובה מפירות כמ"ש בסי' ק' כ"כ המרד' פי"נ ובבדק הבית ובד"מ הביאו דבריו ושם במרד' ס"פ הנ"ל פסק אפילו אם נתן לאחר מתנה מהיום ולאחר מיתה ואמר שיטול כאחד מן הבנים מ"מ אין גובה בב"ד /כב"ד/ מטעם הנ"ל ובד"מ סי' ק' הקשה דסותרי' דברי המר' זא"ז דהא כתב שם ר"פ הנ"ל לענין כתובה גובה אפי' אם נתן במתנות בריא כיון שאמר כאחד מן הבנים לא עדיף מן היורשים וע"ש מ"ש:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קי״א
א
מתנאי כו'. ל' הרמב"ם:
ב
ונדונייתא. ערש"י שם ד"ה ואימא דאב כו':
ג
וי"א כו'. ורש"י הנ"ל ודברי המחבר תמוהים דלית מאן דפליג ע"ז דגמרא ערוכה היא שם נ"ה א' והרמב"ם לא חידש אלא נדונייתה אבל תו' בכלל כתובה היא וכמש"ש בס"פ הקודם לזה דין תוספת כדין העיקר כו':
ד
כיצד כו'. גמרא שם צ"א א':
ה
דינר. דוקא הרא"ש שם וכמש"ש בגמרא אלא בפחות כו' ת"ק דמתניתין כו':
ו
נמצאת כו'. גמרא שם נ"ב ב':
ז
אפילו מת כו'. מדקמבעיא להו מועטין ונתרבו דוקא שנתרבו גוף הנכסים:
ח
בין בזו כולי. ממש"ש צ' א' נשא את כו':
ט
וי"א כו'. הרא"ש שם ראיתי מן הגדולים כו' ולא כו':
י
אף על פי שלא כו'. גמרא שם ומדל"ק מותר דינר וז"ש וכ"ש אם מתו שתיהן כו' במתני' שם ול"ק מותר דינר כנ"ל:
יא
הכתובת כו'. שם:
יב
מהם כו'. אבל כו'. הרא"ש שם ע"ש:
יג
מתה כו'. דהא דדייקינן שם מדקתני שניה. ויורשיה ומדקתני שניה ש"מ שאפילו בחייה. שם ודלא כר"ח:
יד
לפיכך אין כו'. כנ"ל ס"ח:
טו
א' נשבעה כו'. כנ"ל בסי"א וכמ"ש בשבועות שם:
טז
כל היורש כו'. נ"ב ב' נ"ה א' צ' ב':
יז
י"א כו'. הרא"ש פ"ד בשם בע"ה והרמ"ה והר"י וכן הרמב"ם וכמש"ל ר"ס ק' ותוספת שם ד"ה ותגבה כו' חולקין ע"ז וכן סה"ת וכ"כ הרא"ש בשם רמ"מ וריצב"א:
יח
ומיהו אפילו כו'. כת"ק דלא כר"ש שם במתניתין:
יט
וי"א כו'. ריב"ש:
כ
לפיכך כו'. ע"ל סימן צ"ג סי"ח:
כא
ואם אין כו'. מתניתין נ"ב ב' לא כתב לה כו':
כב
אבל כו'. כפירוש ר"ה שם וע"ל סימן קי"ב סעיף י':
כג
וי"א כו'. הרא"ש בפ"ד שם:
כד
נתן כו'. לשון הרי"ף שם ואי קשיא הא דאמרינן אין מוציאין למזון כו' ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כמש"ש קל"ז א' ומזונות אלמנה ומש"מ בהדי הדדי קא אתו ותרווייהו תקנתא דרבנן נינהו כו' וכ"ה דברי הרמב"ם שם הל' י"ג וכמש"ו הואיל ומש"מ כו' וכמו במזונות וכן כללינהו הרמב"ם שם יחד:
כה
ואם נתנם כו'. בד"ה. וכתב אע"ג דהוא כמתנת ש"מ כמש"ש קל"ה ב' ובספ"ק דב"מ ה"מ לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא לה ועתוספת שם ד"ה כל ומיירי כגון כו':
חלקת מחוקק
קי״א
א
וי"א שאף תוספ' בכלל. לא ידעתי למה כת' זה בשם י"א הא גמרא ערוכה היא ר"פ אף על פי חשיב כמה דברים שתו' כתובה ככתובה וחד מינייהו כתובו' בנין דכרין:
ב
כיצד נשא אשה וכתבות' ונדונייתא אלף וכו'. לאו דוקא ה"ה אם סך הכתוב' שוה יש תועלת בכתוב' בנין דכרין אם יש לאחת יותר בנים מלחברתה:
ג
ומתה בחייו ואח"כ נשא אשה אחרת. לאו דוקא שנשא האשה האחרת אחר מיתה הראשונ' ה"ה נשא אותה בחיי הראשונ' או נשא אותה בבת אחת וכמ"ש בסמוך סעיף ד':
ד
על כדי כל הכתובות דינר. ואין לתמוה דינר א' לשני זכרים ודינר א' להרבה זכרים דכל מידת חכמים כך הוא:
ה
אלא כשעת מיתת אביהם. ואם היו מרובין בשעת מיתה ונתמעטו בשעת חלוקה כבר זכה בן הגדולה בכתובת אמו ואם נתמעטו אח"כ ולא נשאר שיעור שתי כתובו' אזי הפסיד כל א' לפי חלקו שהי' לו בנכסיו עד מחצה לפי מה שנתבאר בסעי' א' שלזה מגיע אלף ות' ולזה ת"ר נמצא אם רק עמדו הנכסים על אלף חולקין הנכסים על ך' חלקי' ולוקח זה י"ד חלקים וזה ו' חלקים נמצא זה לוקח תש"ע/ ת"ש /וזה ש"ל/ ש' /:
ו
אף על פי שיש עליו ש"ח וכו'. הטעם דבפריעת החוב ג"כ מקיימי' נחל' דאוריית' כאלו הוו חולקים הדינר ביניהם ומ"מ אם אין כאן מותר דינר ויש כאן ב"ח א"א דבפריעות החוב מקוים נחלה דאורייתא והשטר יחלקו ביניהם לפי ערך הכתובו' דק"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומיד בשעת מית' כשאין שם מותר דינר זכו בני הקטנים לחלוק בשוה:
ז
כנגד היותר אינו ממעט. נראה הא דנקט נגד היותר לאו דוקא ה"ה אם החוב יותר מהמותר דאין סברא לחלק ביניה' מאחר דק"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מגרע כח המותר וזכו מיד בני הגדולים מה לי ב"ח קטן נגד המותר או ב"ח גדול הרבה וסוף סוף זכו מיד בני הגדולים ופורעין החוב והמותר יחלקו כפי ערך הכתובו' ולא ידעתי למה כתב דין זה בשם י"א בסעי' שאח"ז דגם הרמב"ם הכי ס"ל אף על פי שכתב כנגדה מותר וכן מוכח מדברי המ"מ בהא דכתובה נעשית מותר לחברתה כתב יש מי שכתב שאם אינו מספיק לב' הכתובו' וכו' ע"ש וכן פסק וסתם בסעי' ט' ועיין מ"ש שם:
ח
אף על פי שלא הניח יותר על ב' הכתובו'. ה"ה אם לא הניח כדי שתי הכתובו' רק מותר דינר על כתובת בנין דכרין ואף על פי כשיקחו בני האחת כתובתה בתורת חוב לא ישאר כב"ד במלואו אפ"ה שייך כב"ד דגם לחצאין תקנו כב"ד וכ"כ המ"מ וכמו שהעתקתי מקצת לשונו לפני זה וכ"כ בסמוך סעיף ט':
ט
ואח"כ יורשים בני הראשונה כתובת אמם בתנאי זה. דכתוב' נעשית מותר לחברת' ולא חיישינן לאנצויי שיאמרו בני השניה למה תטלו בירושת אבינו יותר ממנו כי מה שאנו נוטלין אין זה ירושה מאבינו רק מן האם אנו יורשים כתובה שלה:
י
ואם מתה קודם שתשבע. שאז חושדין אותה שנפרעה בחייה כתובת' ע"כ אין לבני' חלק בכתובת':
יא
וכ"ש אם מתו שתיהן וכו'. וכלו' ונשבעו קודם שמתו דאל"כ חולקין הבנים בשוה כמו שיתבאר בסמוך סעיף י"א:
יב
לפיכך בני הגרושה נוטלין תחלה. היינו אם נשבעה הגרושה קודם מותה או שמתה הגרושה קודם שמת הוא דה"ל מת מלוה בחיי לוה:
יג
אין כאן כתובת בנין דכרין. כבר כתבתי הטעם דפריעת ב"ח אין כאן נחלה דאורייתא כל זמן שאין שם מותר דינר דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומיד זכו כל הבנים לחלוק בשוה:
יד
מותר על כתובה ראשונה אפילו דינר וכו'. וזה כדעת הי"א בסעיף ז' וכבר כתבתי דבחנם כתב בלשון י"א דגם הרמב"ם הכי ס"ל וכמו שכתב המ"מ וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב בדין ז' בניה קודמין לירושת כתובתה מדקאמר קודמין משמע אף שלא ישאר לבני אחרת כתובת בנין דכרין במלואו:
טו
והשנייה קיימת. ואף על גב דהכא איכא למיחש טפי לאנצויי שאין בניה נוטלין כלום אפ"ה קמ"ל דלא אבדו בני המתה כתובת בנין דכרין כל שיש מותר דינר:
טז
חולקין כל הבנים בשוה. דלא תקנו כב"ד רק כשהבעל יורשה אשתו ולא כשמת הוא בחייה אף שלא נשבעה על כתובתה וגם היא נחשדת שלקחה צררי:
יז
אבל אם מחלה כתובתה לבעלה וכו'. כבר כתבתי בסי' ק"ה דנראה אף אם לא מחלה כתובתה רק מחלה לו תנאי כתובה כולו או מקצתו הרשות בידה ולא דמי למחייב לזון בת אשתו דאין פטור האם מועיל ובסי' שאח"ז מביא הרב בהג"ה שהראב"ד חולק במזון הבנות וגם המ"מ הניח הדבר בצ"ע ועיין בר"ן:
יח
נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ וכו'. עיין ברא"ש פ' האומר שהכריח זה בראיות ועיין בהשגו' הראב"ד ובמגיד משנ' ועיין בב"י בח"מ סי' רנ"ב ומ"ש שם בשם הר"ר יהודא בן הרא"ש ושנחלק עליו ועיין בד"מ ריש סי' זה מ"ש בשם המרדכי:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קי״א
א
סעיף ב' אעפ"י שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהם נ"ב נלפענ"ד דהא דהניח מועטין ונתרבו וכו' דאזלי' בשעת מיתה היינו רק אם לא הוי עבידי דאתי וממילא אבל מה דהוי עבידי דאתי כגון פירות דקל וכדומה וממילא בלי מחוסר מעשה זה אינו ימעט בב"ד ובזה דינו כאילו הי' מרובה בשעת מיתה וראי' מן המשנה וכל הפוסקים דנקטו הדין אם אמרו היתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו דינר אין שומעין להם אלא שמין אותם בב"ד וקשה מה קמ"ל זה הו"ל לאשמעינן רבותא יותר טפי דהרי זה גם בשעת מית' לא הוי ידענו שיאמרו כן וא"כ נהי דעכשיו אומרים כן אפי' אם היינו שומעין להם הוי כמועטין ונתרבו וא"כ לאשמעינן רבותא טפי אפי' מועטין ונתרבו ממש לא מהני מכש"כ באם לא נתרבו ממש רק שהם אומרים כן דלא מהני כיון דבתר שעת מיתה אזלינן ובע"כ מוכח דמועטין ונתרבו בעבידי דאתי ממילא הוי כאילו הי' בשעת מיתה וא"כ ה"נ כיון דבשעת מיתה לא הניח דינר הוי ידוע שמן הסתם יאמרו הבנים כן הוי כמו עבידי דאתי ולכך קמ"ל דמ"מ כיון דאינו שוין באמתלא לא מהני ותדע דהרי דעת ר"מ דבעבידי דאתי אדם יכול להקנות דשלב"ל הרי דס"ל דבעבידי דאתי הוי כאילו כבר הי' ונהי דאנן לא קיי"ל כן מ"מ בזה הרי ס"ל לחד מ"ד בש"ס סוגי' זו דמועטין ונתרבו חזר הדין בב"ד למקומו ונהי דאנן לא קיי"ל כן מ"מ בהצטרף תרווייהו דהוי עבידי דאתי ומועטין ונתרבו בזה כ"ע מודים דשייך בב"ד ועוד הי' ראי' לזה ממה דקיי"ל דפריעת בע"ח נחשב מותר דינר מכח המצוה והרי המצוה אין מקיימין רק כשמשלמין והרי זה לא הי' בשעת מיתה והוי כמועטין ונתרבו ובע"כ כיון דבשעת מיתה ידועה שיש לו הוי כעבידי דאתי ודוק מיהו ראי' זו יש לדחות די"ל דהתם הוי ממ"נ אי נימא חל מיד והוי כאילו פרעו מיד א"כ יש כאן מותר דינר מיד ואם לא נחשב כפרעו מיד א"כ שוב הרי נשאר בעת מיתה מותר דינר והוי כמרובין ונתמעטו והוי ממ"נ ודו"ק ומיהו ראי' ראשונה אתי שפיר להוכיח דין זה ובמ"ש בסוף דברינו מכח ממ"נ יתיישב מה שכתב הב"ש דאם משועבד לכתובת אבי אביהם הוי ראוי ותמה בס' בית מאיר דהרי פריעת בע"ח הוי מותר דינר וע' באבני מלואים שנדחק בזה ולפמ"ש א"ש דודאי בשביל קיום המצוה אח"כ לא נחשב מ"ד דהוי במועטין ונתרבו רק מכח ממ"נ אם הוי כפרעו מיד יש תיכף קיום המצוה ואם לא נחשב כפרעו מיד הוי כאן תחלה מותר דינר א"כ זה תינח בחוב אביהם אבל בחוב אבי אביהם ליכא ממ"נ דאם נחשב כפרעו מיד א"כ הוי כאילו פרעו אביהם בחייו אחרי מיתת אביו א"כ במותו כבר לא הניח מצוה דהוי כאילו פורע אביהם בחייו וא"ש ודוק:
ב
סעיף ו' הי' שם יותר עד כדי כל הכתובה דינר או יותר נ"ב עיין בחיבורי לחו"מ מהדורא ג' סימן קי"א בה"ל שכ"מ סימן ר"נ שכתבנו שם די"ל טעם אחר דלכך הוי שיור מכח דיכול לומר מפייסנא הוי לי' ומחול לי וכעין דאיתא גבי פורע חובו של חבירו שלא מדעתו ולכך הוי שיור ונ"מ מזה אם הוי שיור כזה שיור לגבי מתנת שכ"מ בכולה ע"ש ודוק:
ג
סעיף ח' מי שהי' נשוי ב' נשים וכו' נ"ב עיין בב"ש ס"ק ה' מה שתמה שאין כאן פלוגתא כלל והכל מודים שאף אם החוב יותר נוטלין כתובת בנין דוכרין וכו' וכן כתב הח"מ שם ולפענ"ד במחכ"ת לא ראו דברי הרא"ש בפ' מי שהי' נשוי שכתב שיש מן הגדולים שאמרו שאם החוב יותר מן הדינר אין נוטלת כתובת בנין דוכרין דלא נתקנה לחצאין והרא"ש הקשה שם עליהם ומשמע שם מדבריו דלדידיהו גם בשני כתובות בנין דוכרין אם החוב יותר מהדינר כיון דלאחר שיפרע החוב לא יגיע לכל אחד כל הכתובה רק מקצת ולא נתקן לחצאין והטור אזיל בשיטת הרא"ש אביו ז"ל שהשיג עליהם אבל מ"מ כתב המחבר נכון וי"א שיש חולקין עליו כנ"ל ברור ותמיה על הח"מ והב"ש שלא התעוררו בזה וכן הוא בס' שיטה מקובצת בשם י"א בהדיא ע"ש היטב ודוק:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קי״א
א
יורשין כתובתה בגמ' א"ר יוחנן מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות פי' ממה שנותן האב לירת בנין דכרין אבל נכסי הבעל מנה ומאתים ותוס' לא לירות ומשני א"כ ממנע האב ולא יכתוב לבתו ואימ' היכא דיהיב אב נדוניא לבתו לכתוב כתובת ב"ד והיכא דלא יהיב אב לא לכתוב לא פלוג רבנן:
ב
ונדונייתה אלף כו' וה"ה היכא דהכתובות שוות אלא דלאחת יש לה בנים זכרים יותר מלחברתה רש"ל והוא פשוט:
ג
אעפ שיש עליו שט"ח דכיון דהשטר יוצא על כולם נמצא כולם פורעים והוא נחלה שלהם שעשו' בהפרעות חוב אביהן ר"ן:
ד
ואח"כ יורשים בני הראשונה כו' דפריעת כתובה של השנייה הוא נחשב למותר על כתובת ב"ד של הראשונה דבשעת מיתה נתחייב הכתובה להשניה ובפרעון זה נתקיים נחלה דאורייתא משא"כ בשאר חוב שחייב לאחרים אמרינן ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה היה כאלו נתחדש אחר המיתה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5