א
חיוב קבורת אשתו ובו ד סעיפים:
מתה האשה בחיי הבעל חייב לקוברה וליטפל בכל צרכי קבורתה ובכלל זה האבן שנותנים על הקבר וכן חייב לעשות לה מספד וקינים כדרך כל המדינה ואם דרכם להספיד בחלילין לא יפחות משני חלילין ומקוננות אפי' עני שבישראל ואם היה עשיר הכל לפי כבודו ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברים אותה לפי כבודה שעולה עמו ואינה יורדת:
ב
לא רצה לקוברה ועמד אחר וקברה ב"ד מוציאין מבעלה ונותנין לזה:
ג
היה בעלה במדינה אחרת ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה וקוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו או לפי כבודה:
ד
אלמנה אינה נקברת מנכסי בעלה אלא יורשי כתובתה חייבין בקבורתה ואם מתה קודם שנשבעה שבועת אלמנה יש מי שאומר שיורשי בעלה חייבין בקבורתה ולא הודו לו:
באר היטב אבן העזר
פ״ט
א
לקוברה. קבורה תקנו חז"ל תחת נדוני' ולא תחת הכתוב' ואם בני משפחתם אין מספידין כלל ובני משפחתו מספידין לזכרים ויש פוחתים לנקיבות אל יפחות לה. ואפילו אם שניהם רוצים שלא יירש הנדוני' ולא יקבר אותה אין שומעין להם. ובעל חייב בקבורה אפילו אם כנס אותה ערומה ב"ש:
ב
מבעלה. אפילו אם היה הבעל בעיר ולא נמלך בו ועמד א' וקברה אותה מוציאין מבעלה. והרשב"א והר"ן חלקו על הרמב"ם ופסקו מספיק' אין מוציאין מהבעל אם קברה אחר. ואם קברה מצדקה ואח"כ נודע דיש לבעלה ממון מוציאין מהבעל אפילו למ"ד אם קברה אחר אין מוציאין מהבעל מ"מ אם קברה מצדקה מוציאין ממנו ד"מ בשם הג"מ. ובסי' קי"ח מבואר מי ומי חייב ליתן לסיוע הקבורה גם אם היא חייבת בקבורת בעלה ע"ש:
ג
הכרזה. וכן אם א' הלוה לצורך קבורה מוכרים בלא הכרה לשלם לו תוס' ח"מ ב"ש:
ד
בקבורתה. מתוספת משמע אפילו לא הניח אלא מטלטלין ולדינ' דש"ס אין הכתובה נגבית מן המטלטלין אפ"ה יורשים הראוים לירש ממנה אם היה לה כתובה חייבין בקבורתה ע"ש דף צ"ה ע"ב בד"ה ואין חייבים בקבורתה וכו'. לפ"ז אם לא הניחה כלום להוריש חייבים יורשיה הראוים לירש אם היה לה לקוברה ואינה נקברת מן הצדקה. ונשמע נמי דהבעל חייב בקבורה אפילו לא ירש כלום ממנה. וכ"כ הראב"ד. ומיהו מרמב"ם משמע דס"ל כשלא ירש אינו חייב בקבורה דאל"כ אם מתה בלא שבועה למה היורשים אינם חייבים לקבור אותה אלא ודאי ס"ל כשלא ירש הבעל אז היורשים אינם חייבים בקבורה ב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
פ״ט
א
ל' הטור ממשנה כתובות דף מז ע"ב
ב
תשו' אביו הרא"ש כלל י"ג וסוף כלל פ"ה וכ"כ הרשב"א בתשוב'
ג
ל' הרמב"ם בס"פ י"ד מה' אישות
ד
פ"ה כלומר שאם נהגו בני המדינה שלא להספיד אינו מספיד וכן הוא בירושלמי
ה
שם במשנ' וכר"י דאיפסק' הלכתא כוותי' שם דף מ"ט ע"א ונאוקימתא דגמרא שם
ו
פי' אחת
ז
ג"ז שם מהירושלמי וכר' יוסי שם וכמ"ש ה"ה שם
ח
ג"ז שם מימרא דרב חייא בר אבין
ט
נתבאר במ"ש לקמן סי' ק"ד
י
פי' אם הי' כבודה יותר מכבודו דעולה עמו ואינה יורדת כמפורש שם בגמ'
יא
משנ' שם דף צ"ה ע"ב
יב
הרמב"ם בפי"ח מה' אישות כיון שיורשי' אינם נוטלים כלום
יג
הראב"ד והטור וכ"כ הר"ן כיון שראויין לירש אותה
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
פ״ט
א
חייב לקוברה כ' הב"ש תחת נידוניא ולא תחת נ"מ כמ"ש בסי' ע"ז והוא שם ס"ק ט"ז בשם הב"ח ושם הבאתי תו' כתו' דף פ' דאף תחת נ"מ ולא נקיט כתו' דהיינו נדוני' אלא משום דשכיח:
ב
מוציאין מבעלה הב"ש מביא בשם הרשב"א והר"ן דמספיק' אין מוציאין מהבעל אם קבר אחר אבל קבר האב מודו דגובה וע' בהה"מ:
ג
יורשי כתו' חייבים עיין ח"מ ומה דמשמע מיניה דיורשיה חייבים בקברוה אפילו אין להם כלום לירש ע' סימן קי"ח ב"ש ס"ק ך' בדברי מהר"מ מינץ וע' י"ד סי' שמ"ד ש"ך ס"ק ז' וסי' שמ"ח בש"ע וש"ך וע' ספר תורת השלמים סי' ח' ולע"ד ליכא למ"ד דיתחייבו קרובים בקבורה במקום שאין ירושה זולת מתורת צדקה כדקי"ל בנדרים כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחילה אבל מן הדין מה"ת הא מחיים בין עליהם לזונו כ"א מצד צדקה ולאחר מיתה יהא חייב בקבורה ובן לגבי אב יותר מחויב מצד מצות כיבוד ומה שכתבו הח"מ וב"ש שמשמע מתו' דיורשים אפילו לא ירשו כלום חייבים ומוסיף הב"ש משום ל"פ ע' בתו' כי למ"מ אלא שיורש הבעל א"ח ובזה אזיל שפיר יותר מה שמסיק בתשו' הנ"ל דל"פ הרא"ש על מהר"מ כי היכא שנותן מתנות לאחרים ואינו מניח בניו לירש פשיטא דפוטרים דלאו כל כמיניה להעשיר לאחרים ולהפיל עצמו על הצדקה של קרובים דמ"ש צדקה דידה משל צבור דאמרינן הכי משא"כ אלו למהר"מ מצד הדין חייבים לא אזלה שפיר ע"ש ונ"מ בשאינה עשירים וגם לירד לנכסיהם שלא בפניהם דאלו מן הדין יורדים כמו בבעל ואפילו כנסה ערומ' לכ"ע משא"כ מתורת צדקה אין יורדין אלא בפניו כבי"ד סימן רמ"ח סעי' א' וע' סי' ע"א ולא הודו לו ע' תשו' פ"מ חלק ב' סי' ס' הכריע כרמ' ולע"ד אין דבריו מוכרעים כי מדמה כמו דהבעל א"י לפטור לעצמו מחויב קבור' ואפי' בטענת ברי תפסה צררי וק"ו ליתמי שאין באים אלא בשמא וזה אינו דבשלמא הבעל דחייב בתנאי ב"ד הוי כטוען אחר מעשה ב"ד דל"א כלום אבל היורשים אדרבא הא איפכא תנן ואין חייבים בקבורתה ואתה בא לחייב מדהם יורשיה הם אומרים תפסה צררי ואין אנו יורשים כלום ומה שכ' דלמד מדוקי' דמתני' יורשיה יורשי כתו' למידק הא אם אינם יורשים כגון של"נ על כתו' החיוב על יורשי הבעל הוא תמוה דא"כ מנ"ל להגמ' לדייק דבש"י איירי לכן הברור שאין להוציא ע"פ הכרעתו:
בית שמואל
פ״ט
א
חייב לקוברה. קבורה תקנו חז"ל תחת נדוניא ולא תחת הכתובה דהא ארוסה לית לה קבורה כן כתבו תוס' דף מ"ו ולא תחת נ"מ כמ"ש בסי' ע"ז ואם בני משפחתה אין מספידים כלל ובני משפחתו מספידים לזכרים ויש פוחתים לנקבו' אל יפחות לה כן כתבו תוס' אפי' אם שניהם רוצים שלא ירש הנדונייא ולא יקבר אותה אין שומעים להם שם, כתב בתשו' מהרי"ל בעל חייב בקבורה אפי' אם כנס אותה ערומה דלא פלוג חז"ל וכן נשמע כמ"ש תוספ' ר"פ אלמנה ניזונ' ועיין בסמוך:
ב
ועמד אחר. כ"פ הרמב"ם ספי"ד אף על גב אם עמד אחד ופרנס לאשת חבירו קי"ל דהניח מעותיו על קרן הצבי כמ"ש בס"ס ולעיל סי' ע' שאני קבורה כדי שאל תתבזה לכן חייב לשלם מיהו בירושלמי פליג בזה אם עמד א' וקברה אם מוציאים מהבעל והרשב"א והר"ן פסקו דלא כרמב"ם וכתבו מספיק' אין מוציאים מהבעל אם קבר אחר:
ג
מוציאין מבעלה. אפי' אם היה הבעל בעיר ולא נמלך בו ועמד אחד וקבר אותה מוציאים ממנו ד"מ ואם קברה מצדקה ואח"כ נודע דיש לבעלה ממון מוציאי' מהבעל אפי' למ"ד אם קבר אחר אין מוציאים מהבעל מ"מ אם קברה מצדק' מוציאים ממנו ד"מ בשם הג"מ, ובסי' קי"ח מבואר מי ומי חייב ליתן לסיוע הקבורה גם אם היא חייבת בקבורת בעלה:
ד
בלא הכרזה. וכן אם א' הלוה לצורך קבורה מוכרים בלא הכרזה לשלם לו תוס' דף פ' ומגיד ספי"ד:
ה
יורשי כתובתה. תוס' ר"פ אלמנה ניזונת בד"ה ואין חייבים בקבורתה משמע אפי' לא הניח אלא מטלטלין ולדינ' דש"ס אין הכתובה נגבת מן מטלטלין אפי' הכי יורשיה הראוים לירש ממנה אם היה לה כתובה חייבים בקבורתה וצ"ל הטעם משום לא פלוג לפ"ז אפי' לא הניח כלום מ"מ חייבים בקבורה ומזה נשמע דהבעל פשיט' חייב בקבורה אפי' לא הניח כלום ומ"ש תוס' שם הבעל אינו חייב בקבורה כשלא יורש צ"ל דכוונתם כשאין לו דין ירושה אבל אם הוא ראוי לירש אפי' לא ירש חייב בקבורה וכ"מ מראב"ד דאמרי' לא פלוג מיהו מרמב"ם משמע דס"ל כשלא ירש אינו חייב בקבורה דאי ס"ל ל"פ א"כ אם מתה בלא שבועה למה היורשים אינם חייבים לקבור אותה אלא ודאי ס"ל כשלא ירש הבעל אז /או/ היורשים אינם חייבים בקבורה:
ו
ולא הודו לו. הראב"ד והר"ן השיגו עליו ונראה גם תוס' הנ"ל חולקים עליו דהא כתבו אם הניח מטלטלין מחוייבים לקוברה אף על גב דאינה גובה הכתובה ואין יורשים ממנה מכל מקום חייבים לקוברה מכ"ש כשלא נשבעת די"ל שמא כבר לקחה הכתובה דחייבים לקברה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
פ״ט
א
ובכלל כו'. כמש"ש ה"ד אי דאורחא כו' וה"נ אורחה הוא דנהגו בכך שם וכמ"ש וכדר' כו':
ב
וכן חייב לה כו'. ירושלמי שם תני כו' שנהגו להספיד מספידין:
ג
ואם דרכם כו'. מתניתין שם. כפיר"ת בתוספת שם ד"ה דאורחא כו'.
ד
ואם כו'. גמרא שם:
ה
לא כו'. ירושלמי שם תניא לא רצה הבעל לקוברה האב קוברה ומוציא ממנו בדין א"ר חגי לא אמרו אלא האב הא אחר אינו גובה ר' יוסי אמר בין אב בין אחר גובה ואתיין אלין כהלין פלוגתא תמן דתנינן מי שהלך למ"ה ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אמר אבד את מעותיו א"ר חגי לא אמרן אלא אחר אבל אב גוב' ר"י אמר בין הוא בין אחר אינו גובה ע"ד דר"ח בין למזונות בין לקבורה אב גובה אחר אינו גובה ע"ד דר"י לקבורה בין אב בין אחר גובה שלא עלה ע"ד שתהא אשתו מושלכת לכלבים. למזונות בין אב בין אחר אינו גובה ופ' הר"י שהרי במזונות סתמו ולא חילקו בגמרא שלנו וה"ה לקבורה מ"מ. ונראה מטעם אחר לפי' שאתמר באחרונה וכמ"ש הרמב"ם בפי' לסוטה פ"ב אבל הרשב"א והר"נ והר"מ ומרדכי כתב בשניהם להקל דהמע"ה ולפיכך פ' כאן כר' חגי:
ו
ומוכרין בלא כו'. כמ"ש בגיטין נ"ב ב' וש"מ וע' תוספת שם בד"ה לכרגא וע"ש בד"ה ולקבורה כו'.
ז
לפי כו' ולפי כו'. כנ"ל ס"א ומ"ש לפי ממון ממ"ש במתניתין אפילו עני כו' מ' דבממון תליא גם כן:
ח
יש מי כו'. ולי כולי עח"מ סק"ה וב"ש סק"ה וער"נ שם במתניתין:
חלקת מחוקק
פ״ט
א
כדרך כל המדינ'. לומר שאם נהגו בני המדינ' שלא להספיד אינו מספיד וכן הוא בירושלמי לשון המ"מ:
ב
לא יפחות משני חלילין. עיין בתוס' מה שהקשו למה לא קתני לא יפחות מדרך העולם:
ג
ומוכרין בלא הכרזה. ויש מי שהוסיף שאף הלוה לצורך קבורה מוכרין בלא אכרזתא שלשים יום כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסדים המלוים לדברים כאלו וכן ראוי בכיוצא בזה לעשות לשון המ"מ:
ד
יורשי כתובת' חייבין בקבורתה. מלשון זה משמע אם היא ענייה ואין לה כלום להוריש אין חייבים בקבורתה רק נקברת מן הצדקה וע' בתוס' ר"פ אלמנה ניזונית ד"ה ואין חייבים בקבורתה משמע אפי' לא הניח אלא מטלטלין ואין הכתובה נגבית מהם לדינא דגמרא אפ"ה יורשיה הראוים לירש ממנה אלו היה לה כתובה חייבים בקבורתה וכ"כ הראב"ד בהשגות יורשי נדונית' ונ"מ שלה קוברין אותה ואף על פי שלא ירשו כלום ויש לדחות וכמו שאכתוב אחר זה מצאתי בתשו' מהרי"ל סי' ס"ד מי שפסק להכניסה ערומה מי לא חייב בקבורת' אלא לא פלוג רבנן בתקנת' וכו' ע"ש:
ה
ולא הודו לו. זה לשון הראב"ד בהשגותיו דעתא קלישתא קא חזינא הכא וכי מפני שלא נשבעת קרא ליורשי הבעל יורשי כתובתה והלא הם אומרים שכבר נפרעה מכתובתה ונטלה צררי והורישה ליורשיה אלא ודאי יורשי נדונית' ונ"מ שלה קוברים אותה ואעפ"י שלא ירשו כלום עכ"ל ואפשר לפרש דבריו דה"ק דאף שלא תפסה צררי ולא ירשו כלום מן הכתובה מ"מ הנדוני' ונ"מ שלה לזה לא צריכה שבועה וא"כ יורשיה יורשים הנדוני' ונ"מ עכ"פ וא"כ למה לא יקברו' וא"כ כל שהי' ענייה ולא היה לה נדוניא ונ"מ אינם חייבים לקוברה רק היא נקברת מן הצדקה אבל לא משמע כן בתשובת מהרי"ל סי' ס"ד (וכמ"ש בסעיף הקודם):
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
פ״ט
א
סעיף א' מתה האשה בחיי הבעל חייב וכו' נ"ב עי' בח"מ סק"ה מ"ש דהראב"ד מיירי שירשו נדוניא ונ"מ ותמוה לפענ"ד דע"כ הרמב"ם שכ' שיורשי בעלה חייבין בקבורתה מיירי כגון שנצ"ב ונ"מ אינן בעין ואם היתה בחיים היתה צריכה לישבע עליהם כמבואר לקמן סי' צ' וכשמתה הוי אין אדם מוריש שבועה ואין נוטלין היורשים כלום אז יורשי בעלה חייבין בזה אבל אם הם בעין שאז גם היורשים שלה נוטלין אותה רק שמנה ומאתים יורשי הבעל יורשים מן התורה שבשביל זה יהיו חייבים בקבורה הלא התוס' הביאם הב"ש כתבו דדוקא בשביל נדוניא חייב בקבורה ולא בשביל מנה ומאתים ולמה יגרעו היורשים א"ו דהרמב"ם מיירי כגון מנצ"ב אין נוטלין יורשין שלה אותם וממילא הראב"ד שהשיג על הרמב"ם מיירי כעין זה ומ"מ כ' שיורשי כתובתה חייבין בקבורתה ש"מ דלא פלוג ובכל גוונא חייבין בקבורה ואף שאכתי אפשר לפרש דברי הראב"ד כגון שנ"מ לבדם הן בעין וזה נוטלין יורשיה ונצ"ב יורשוה יורשי בעלה ודעת הרמב"ם שחייבין בקבורה בשביל נצ"ב מ"מ מ"ש בח"מ דמיירי שנוטלין יורשיה גם הנדוניא הוא תמוה דע"כ לא מיירי בכה"ג כנ"ל וגם מ"ש הראב"ד אף שאין יורשין כלום אין משמע כדברי הח"מ רק שאין יורשין כלום ומיירי שהכל אינו בעין ודוק וצ"ע:
ב
סעיף ג' הי' בעלה במדינה אחרת ועמד אחד כו' נ"ב עי' בב"ש הטעם מכח שאל תתבזה והביא בזה דפלוגתא הוא בירושלמי ייע"ש ודבריו תמוהין מי דחקו להך טעמא הואיל עיקר הטעם דפורע חובו של חבירו פטור מכח דיכול לומר מפייסנא הו"ל ומחיל לי א"כ תינח בחיי המלוה אבל כאן דהיא מתה ואיך שייך בזה מפייסנא הו"ל ומחל לי לכך חייב לשלם. אך זה יהי' תלוי בדין בע"ח דוחק דפליגי בזה הפוסקים בחו"מ סי' קכ"ח והן אמת לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רכ"א מוכח דאף בבעח"ד שייך הטעם מפייסנא הו"ל א"כ במת ודאי דלא שייך מפייסנא לי' ואך לפמ"ש הש"ך בחו"מ משמע דגבי בעח"ד לא שייך מפייסנא הו"ל א"כ אם אעפ"כ פטרו הפוסקים שפיר קשה למה כאן בקבורה חייב לשלם הוצרך הב"ש להך טעמא דשלא תתבזה. אבל באמת י"ל דבזה פליגי בירושלמי האמוראים דמ"ד דפטור ס"ל אף בבעח"ד פטור מלשלם ומ"ד דחייב לשלם ס"ל אף בב"ח דוחק חייב לשלם ובהכי הוי א"ש מה דהשמיט הרמב"ם הדין בבעל דוחק וע' בש"ך חו"מ סי' קכ"ח ולפי הנ"ל א"ש דנהי דבירושלמי בנדרים קאמר בפשיטות דבבע"ח דוחק פטור מלשלם מ"מ כיון דכאן בכתובות פליגי בזה אם חייב בעמד אחד וקברה וזה הוי כמו ב"ח דוחק לכך כיון דפוסק הרמב"ם כאן דחייב לשלם לו ממילא מוכח דבבעח"ד חייב לשלם לו ולכך השמיטו הרמב"ם שם וא"ש ודוק ולפי דעת הש"ך ביו"ד דאף בבעח"ד שייך מפייסנא הו"ל ומחל לי א"ש גם דעת הש"ע ואין צורך לדוחק של הב"ש כאן וא"ש ודוק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
פ״ט
א
חייב לקוברה. עבה"ט בשם ב"ש מ"ש אפי' אם כנס אותה ערומה ועיין בזה בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תרל"ג. ועיין בקו"א לס' כתובה שכ' שהעלה מלשון רש"י ז"ל ר"פ אלמנה ניזונת דקבורתה הוא קודם לירושתה ונ"מ דאם יש עליו בעלי חוב בשטר הקודמין לנישואין אינם יכולים לגבות מהנכסים שיורש ולמנוע הוצאות קבורתה לפי כבודו וכבודה כמו בבע"ח דידיה במת הוא שיכולין למנוע הוצאת קבורתו כדאיתא בח"מ ר"ס ק"ז אבל אם לא ירש ממנה כלום אף שחייב בקבורתה אם יש עליו בע"ח מוקדמים יכולים לעכב וכן נראה בפשטות בכל היורשים שהם חייבים לאחרים מצד עצמן אין יכולים הבע"ח לעכב בקבורת אביהם מנכסי אביהם דקבורתו קודם לירושה משא"כ בנכס היורשים עצמם יכולים לעכב עכ"ד ע"ש (ועיין בס' כרם שלמה סי' זה שהביא בשם תשב"ץ ח"ב סי' קי"א דמי שקבר אשתו כדין ואח"כ הוציאוה מקברה חטוטי שכבי והפשיטו התכריכין מעליה אינו חייב לקברה פעם שנית ונלמד בה מנשבית שחייב לפדותה ואם נשבית פעם שניה ורוצה לגרשה ה"ז מגרש ויתן כתובה והיא תפדה עצמה וה"ה לקברה פעם ראשונה שאין קוברה פעם שניה עכ"ל. ובמחכ"ת העתיק שלא כדת דבתשב"ץ עצמו שם מבואר דכן היה דעת השואל אבל הרשב"ץ ז"ל השיב לו דאינו כן אלא לעולם הוא קוברה ואפי' מאה פעמים וכתב דהראיה שהביא השואל מנשבית אינה ראיה אא"כ אמר הבעל אינו יורשה כלל והרי כתובתה ויירשוה קרוביה ויקברוה ואפי' הכי אין הנדון דומה שאם יכול לומר כן אל האשה עצמה מ"מ אינו יכול לומר כן לחוב לקרוביה ועוד אפי' פורע כתובתה לקרוביה חייב לקברה שהרי בירושל' אמרו שהאשה שאין לה כתובה הבעל חייב בקבורתה ועוד אפי' בנשבית אינו אומר כן אלא מפני שיכול לגרשה וכיון שגירשה הרי אינה אשתו אינו חייב עוד בפרקונה אבל זאת אשתו מתה וא"א לגרשה עוד ולעולם היא קרויה אשתו עד שיחיו המתים הילכך לעולם חייב לטפל בתכריכים ואפילו מאה פעמים כו' עכ"ד ע"ש):
ב
ובכלל זה האבן. עי' בתשו' הרמ"ע מפאנו ס"ס פ"ט שכ' וז"ל ומה שטען עוד ראובן על חתנו שיעמיד נר תמיד בבה"כ ויפרע מי שיאמר קדיש בעד אשתו נ"ל שיפה השיב חתנו שאינו חייב כלום שהדלקת הנר אפילו לבן על האב אינו אלא מנהג בעלמא והרבה שאין מדליקין אלא מעט בעת התפילה ומהא דכ' הרשב"א דבעל חייב לעשות מצבה ליכא ראיה דלא קאמר אלא כגון דמנהג משפחתו לעשות כו' וע"ד הקדיש לא הוטל חיוב זה אלא לבן על אביו ועל אמו אבל בעל על אשתו אין לו חיוב על זה עכ"ל:
ג
ולא הודו לו. עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ס' שהכריע כדעת הרמב"ם ע"ש ועיין בס' בית מאיר שפקפק על דבריו ומסיים דהברור שאין להוציא ע"פ הכרעתו ע"ש. גם בס' ישועות יעקב סק"ב חלקו על הפמ"א בזה ע"ש ועי' בס' יד המלך פי"ח מהל' אישות מ"ש בזה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
פ״ט
א
סי' פ"ט ס"א חייב לקוברה. נ"ב ואם אח"כ הוציאוה מקברה חטוטי שכבי והפשיטוה ערומה צריך לחזור ולטפל בקבורתה תשב"ץ ח"ב סי' קי"א:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
פ״ט
א
יש מי שאומר שיורשה בעלה כו' זה דעת הרמב"ם ולא הודה לו בטור כתב יראה שחושב יורשי הבעל יורשים כיון שאין יורשיה נוטלין כ"ז שלא נשבעת ולא נהירא כיון שראוין לגרש אותה אלו נשבע שפיר יורשיה וכ"כ הראב"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5