שולחן ערוך, אבן העזר מ״ז: עדים המכחישין זה את זה בקדושין או היא אומרת נתקדשתי וחזרה ובו ד סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

עדים המכחישין זה את זה בקדושין או היא אומרת נתקדשתי וחזרה ובו ד סעיפים:
ב' אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה הרי זו מקודשת אפי' כולם דרים עמה בחצר לא ראינו אינו ראיה שאפשר שנתקדשה בצינעה:

ב

ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ל"ש שזרק לה קידושיה ב' אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה ל"ש אמרו הב' שמעולם לא היה לה ספק קידושין לא תנשא ואם נשאת תצא ואם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי שלא נתקדשתי לא תצא:

ג

עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא היו בה ספק קדושין תנשא לכתחלה ואם זרק לה קדושין א' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא (וע"ל סי' מ"ב סעיף ב'):

ד

אמרה היא בעצמה נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני תוך כדי דיבור נאמנת לאחר כדי דיבור אינ' נאמנת ואם נותנת אמתלאה לדבריה שאמרה כן תחילה כדי שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים וכיוצא בזה וראינו בדבריה ממש הרי זו נאמנת ואם לא נותנת אמתלאה או שנתנה ואין בה ממש אינה נאמנת ואם קדשה אחר הוי ספק קדושין לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל עד שיבוא ארוסה: הגה וי"א דכל זה מיירי באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב אינה נאמנת לומר פנויה אני דלאו כל הימנה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו:

א

מקודשת. אפילו נשאת לא' מאלו שאומרים לא ראינו תצא:

ב

בחצר. אבל אם כולם היה במעמד א' הוי כאלו ב' אומרים נתקדשה וב' אומרי' לא נתקדש' כמ"ש בסמוך ס"ב. וע' בתשובת מהרח"ש סי' ל"א:

ג

ברי לי. דוקא הם הם עצמם צריך שיאמרו ברי לי אבל אם אחרים אומרים ברי לנו אפילו נשאת תצא הרש"ך ח"א סי' כ"ח ועמ"ש בח"ב סי' ק"ה. הא דאמרינן דאם נשאת לא' מעדיה לא תצא. היינו דוק' בדיעב' אבל לכתחלה לא תנשא רשד"ם סימן י"ד. אף ע"ג דלענין הדין אם נשאת לא תצא. הוא והיא יש לחוש ללזות שפתים הראנ"ח ח"ב סי' מ'. שנים אומרי' נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה גם האשה אומרת לא נתקדשתי אין דבריו של א' במקום שנים והוי מקודשת תשובת ב"י סי' כ"ד. שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש' ואחר כך באו שנים ואמרו נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה מותרת מטעם ס"ס ע' כנה"ג פ"ב ע"ב סעיף ט':

ד

נתקדשה. כבר מבואר לרוב פוסקים ע"א בקדושין לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים ע' ב"ש:

ה

נתקדשה. ה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום. וכאן מיירי אפילו בהיא שותקת כגון שא' אומר אביה קיבל קדושין וא' אומר לא קיבל קדושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחלה. ואם ע"א אומר לא נתקדשה והיא ג"כ אומרת לא נתקדשה כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה יש לומר דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת:

ו

לכתחלה. אבל המגיד כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אומר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום עיין מ"מ פ"ט מה"א:

ז

תצא. כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין אתרע חזקת פנויה שלה ע' ב"ש. ואם שנים אומרים קרוב לו וא' אומר קרוב לה תנשא לכתחלה. הר"ש חיון בתשובה סימן נ"ו. ומהרי"ט סי' כ"ח:

ח

לדבריה. וה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא לדבריה מהני עב"ח בק"א. אם היה שם ע"א שמעיד עליה או שאמר לה ולאו א"א את ואמרה הן לא מהני אמתל' מהרי"ט ח"ב סי' א'. הא דמהני אמתלאה היינו שלא עשתה מעשה אלא שאמרה בפיה אבל היכא דעשתה מעשה המוכיח קיום דברי' הראשונים אפילו באמתלא אינה נאמנת הר"י הלוי סי' ל"ג וע' בי"ד סי' א' ס"ק ל"ב וסי' קפ"ז מש"ש. לא אשכחן בשום מקום דתועיל אמתלא אלא באמירה לא בחזקה באר שבע דף קי"ז. ושום אדם לא יוכל לסמוך על אמתלא דידיה עד שישאל לחכם שבעירו שיוכל להשיג שאמתלא ראויה היא ואי אמרה אמתלא שהוא רחוק מן הדעת אסור לקבלה באר שבע דף קי"ז ע"ג. ואם האב שאמר שקדש את בתו ואח"כ נתן אמתלא ע"ל ס"ס ל"ז. אם נשבע האב שקדש את בתו או האשה שנתקדשה לא מהני אמתלא מהריב"ל ח"א סי' מ"א. כנה"ג פ"ג ע"ב סעיף ס"ג:

ט

ארוסה. כלומר שיבא א' ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדבריה אחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך גם כן מותרת לו ופשוט הוא אם מתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ע' ב"ש:

י

אינה נאמנת. אפילו תכ"ד ואפילו אם נתנה אמתלא אינה נאמנת. וב"ש כתב דיותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד דאינה נאמנת אפילו אם נתנה אמתלאה דהא קי"ל בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דמי עיין אחרונים:

א

ברייתא כתובות דכ"ב ע"ב וכדאמר לה רב אשי שם דכ"ב ע"א

ב

שם בגמ'

ג

שם בריית'

ד

טור מדברי התו' שם ופירש דאפשר דקרוב לה הוי והני טועים לומר קרוב לו דעבידי אינשי דטועים בקרוב לו אלא אפילו אמרו הב' שמעולם וכו' תצא

ה

כאוקימתא דרב ששת שם דף כ"ב ע"ב

ו

ברייתא שם וכדתרגמ' אביי דכ"ג ע"א וכמ"ש התו' שם

ז

בריית' שם דף כ"ב ע"א

ח

טור בהתו' ואביו הרא"ש בפסקי וכ"כ הר"ן שם

ט

ממימר' דרבא וכו' שם ותניא כוותיה

י

הרמב"ם שם ספ"ט

יא

הר"ן בשם הרא"ה ב"י

א

ה"ז מקודשת כ' הב"ש אבל אם כולם כו' כמ"ש בסמוך ר"ל שאז אם נשאת לא' מהעדים לא תצא ודבריו ע"פ הש"ע ח"מ סי' ך"ט ולפ"ר משמע הכי בהסוגיא מדמשני צ"ל דדיירו בחצר א' דמהו דתימא דאם איתא דקדשה קלא אית לי' קמ"ל דמקדשו בצינעא הרי דלא מיעטה כ"א הס"ד דע"י הקול יהא לא ראינו ראי' בשאך דרים בחצר א' משמע אבל במעמד אחד שפיר ל"ר ראי' ולזה רומז הד"מ בח"מ סי' ל' ומשיג על הב"י דסי' ך"ט וכ' ואין נראה אלא כל שהי' במעמד א' ל"ר ראיה וכמ"ש בא"ע סימן מ"ז וא"י למה רומז אם לא למשמעות הנ"ל ואולם בב"י פה מעתיק ר"י להיפך שכ' ואם נשאת תצא (ונ"מ) וצ"ל וכ"ע שאפילו היה במעמד אחד ונאמר דכולי האי לא עבדי אינשי דמקדשי בצינעא ונאמר דלא ראינו הוי הכחשה כמו שכתבתי למעלה מהרשב"א ז"ל אפ"ה אם נשאת תצא דברי' אלו מטים לדע' הב"י סי' ך"ט הנ"ל וספר ר"י אין בידי אך במ"ל פ"ט מה"א הל' ל' מעתיק בל' זה וכ' ר"י נכ"ג ח"ג בשם הרשב"א שאם היו כולם במעמ' אחד כשנתגרשה דאותם שאמרו ל"ר הוי הכחשה דכולי האי לא עבדו בצינעא וא"כ כנראה משני העתקו' אלו יחד דוקא לחומרא בגרושין משתמש בסברה זו ולא לקולא גבי קדו' וצ"ע:

ב

ואם נשאת תצא כ' הב"ש ול"ד למ"ש סי' ג' סעיף ז' מילי דאישות שני הם דברי הר"ן שבב"י סי' ג' ולעיל העתיק דברי תו' דבתרומ' דרבנן הקילו אך ק' תינח לדעה א' שבסי' ב' ע' ב"ש ס"ק ג' דסתם כהן לישא בתו צריך ראי' דאינו חלל ושפיר אף דמאכילן אותו בת"ד דידוע דאין מעלין מת"ד ליוחסין אבל לדעת המקילן דסתם כהן א"צ ראי' לנשיאות בתו לכהן ולא חיישינן שמא חלל הוא ואפי' אין משפחתו ידוע נמצא דאכילות ת"ד עם נשיאות בתו לכהן שוה ואדרבא לאכילות ת"ד צריך עכ"פ ע"א ולנשיאות בתו ל"ח כלל שמא הוא חלל ואין זה כלל בהכלל דאין מעלין מת"ד ליוחסין כי לדעה זו זה דוקא ביחוס מזבח והרי כהן דסי' ג' ודאי אסור בתו לכהן דומי' דתרי ותרי דינאי שממנו למדו התו' בכתו' דף ך"ו חילוק זה וא"כ איך מעלינן אותו לאכול בת"ד הא אז יחזיקו אותו לכל הפחות בכהן סתם ותנשא בתו לכהן ואולי מדאין מעלין מת"ד ועל זה הספק ודאי דמכרזינן שהוא ספק חלל מחשש בתו א"כ ממ"נ אין ריעותא מאכילה זו דלמאן דידע מההכרזה אין האכילה פעולה ולמאן דלא ידע בלא אכילות תרומה נושא בתו:

ג

הג"ה שוב א"נ כ' הב"ש ויות מסתביר כו' ומגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משו' אפי' אומרת גרשתני אסורה לאחר כדבריו שכ' דאיירי אחד כ"ד מבואר בס' הרא"ה עצמו שכ' בל' זה ואם נתנה אמתלא נאמנת ואפשר באומרת מקודשת לפלוני לא סמכינן באמתלא שכבר הודת לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו אבל מה שהי' על המגו ק' דא"כ מה זה שמסיי' הר"ן לא מהימנינן לה בשום מגו אם אין כאן מגו ובהרא"ה לא מצינן דאזיל בשיטה זו והר"ן עצמו לא כ' שאסור' אלא בשם י"א ע' סי' י"ז אלא דבל"ז ק' לי דמגו דגרשתני אינה מגו די"ל לא ניחא לה דתתסר בקרוביו לכן מפני שלשון זה ליתא בהרא"ה אפשר דט"ס הוא בהר"ן וצ"ל לא מהימנינן לה בלא שום מגו אמנם מעיקר' דדינא א"י למה לא תוכל לחזור מהודא' עצמה ע"י אמתלא ומה בכך שהוא לטובת אחר ומ"ש מהמודה לחבירו דיוכל לחזור ע"י האמתלא של להשטות או שלא להשביע ואולי דיש לחלק דזה לא חשיב הודאה מעיקרא והראיה דהשבעה אנן טענינן. ומ"מ ק"ק למה לא תהא נאמנת באמתלא מגו מטעם חזקה דאינה מעיזה כמו בגוף טענת גרשתני להמתירין ולב"ש ניחא וצ"ע כי הרא"ה כ' בל' ואפשר:

א

ה"ז מקודשת. אפילו אם נשאת לאחד מאלו שאומרים לא ראינו תצא אבל אם כולם היו במעמד א' הוי כאלו ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה כמ"ש בסמוך וע' בח"ה ס"ס ל"ז במנהג אמרינן לא ראינו יש ראיה והוא מדברי מהרי"ק שורש קע"ב ובש"ג ר"פ הפועלים מפרש דברי מהרי"ק דוקא אם המונע לעשות מחמת מנהג אז יש ראיה ולא כש"ך רס"א ביו"ד וע' בש"ך בח"ה שם וכתב בת' ש"א סימן קי"ב דאין חילוק בין ראיה לשמיעה וע' תשו' מהרשד"ם סימן כ"ח וע' סימן קנ"ב:

ב

ואם נשאת תצא. דהיא והבא עליה הם מסופקים ולא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקמי אותה בחזקת פנויה דמ"מ ספק דרבנן היא ותצא תוס' ול"ד למ"ש בסימן ג' דמכשירים בתרי ותרי משום מילי דאישות שאני וע' סימן קנ"ט:

ג

ע"א אומר נתקדשה. כבר מבואר ע"א בקדושין לרוב פוסקים לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים אז חיישינן לכתחלה ולא תנשא מיהו אפילו אם בא זה לבדו ואמר נתקדשה בפני ובפני אחרים אם נשאת לא תצא דאין דבר ערוה פחות מב' וכ"כ הר"ן וכן כוונת תוס' בסוגיא זו וכבר כתבתי בסימן מ"ב:

ד

וע"א אומר לא נתקדשה. ואם ליכא כאן אלא ע"א האומר נתקדשה והיא מכחישתו מותרת ואם ע"א מכחישו והיא ג"כ מכחישתו כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה י"ל דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת וכ"כ הר"ן לדעת הרמב"ם כשעד מסייע לה מעיזה והסוגיא איירי דהיא א"י כגון שאמר העד דאביה קבל הקדושין ע' סימן י"ז מ"ש בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן:

ה

תנשא לכתחלה. כ"כ תוס' משום דאוקמא אותה בחזקת פנויה אבל המגיד פ"ט כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אמר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום כי לשיטתם איירי הסוגיא דהיא א"י מהקדושין אלא העדים מכחישים זא"ז אם אביה קבל הקדושין בשבילה ובסימן מ"ב כתבתי דינים אלו:

ו

לא תנשא. כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין איתרע חזקת פנויה שלה כ"כ תוס' משמע אם א"י לנו שזרק לה קדושין אף על גב אלו ב' עדים אומרים שזרק לה ומכחישים זא"ז אם היה קרוב לו או לה אוקמינן אותה בחזקת פנויה ולא כמשמעות פרישה ולהר"ן אף בכה"ג דאין ידוע לנו אם זרק לה קדושין לא תנשא משום דחיישינן שמא טעה זה שאמר שהיה קרוב לו והוא מפרש דרמב"ם פ"ט איירי בכה"ג ואם היו נרות דולקות ומטה מוצעת ואחד אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה הוי כאלו אמרו זה קרוב לו וזה קרוב לה תוס':

ז

ואם נותנת אמתלא לדברי'. ה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא מהני כמ"ש בש"ס וכ"כ הרמב"ם והא דמהני תוך כ"ד אף על גב דקי"ל בקדושין לא מהני תכ"ד היינו דוקא כשעושה מעשה ומקדש לא מהני חזרה אפילו תכ"ד אבל אם לא עשתה מעשה רק דברה שנתקדשה נאמנת תכ"ד וע' פרישה וב"ח בק"א וע' ס"ס ל"ו:

ח

עד שיבוא ארוסה. היינו שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא מודה לדבריו שזה הוא ואפשר אפילו אינה מודה רק שתעמיד בדבריה האחרונים ותאמר פנויה אני ג"כ מותרת לו ופשוט אם בתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואומרת פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ולולי דברי המגיה היה נראה לי לפ' לדברי הרמב"ם מ"ש עד שיבוא ארוסה היינו שידוע בעדים שזה הוא הארוס:

ט

שוב אינה נאמנת. משמע אפילו תכ"ד אינה נאמנת וכן אפי' אם נתנה אמתלא אינה נאמנת וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה דלא מהימנינן לה בשום מגו אא"כ הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תכ"ד דהא קי"ל בכל התורה תכ"ד כדבור דמי גם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו למה אינה נאמנת במיגו דגרשתני כ"כ ח"מ ויותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד בזה כתב הר"ן דאינה נאמנת אפילו אם נותנת אמתלא לאו משום דהר"ן לטעמיה דס"ל האשה האומרת גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר מ"ה אפילו אם מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במיגו דלא היה אמרה דהיא מקודשת כיון שהיה אחר כ"ד אז הוי מיגו למפרע ולא אמרינן מיגו למפרע ומיגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משום אפילו אם אומרת גרשתני אסורה לאחר:

א

ל"ש כו'. עתוס' שם ד"ה תרווייהו כו' וי"ל כו' ושם ד"ה מ"ש כו' וי"ל כו'.

ב

ואם נשאת כו'. שם בא"ד וי"מ כיון כו' ורבנן דוקא שנישאת לא' מעידיה כמש"ש:

ג

אם אמר כו'. תוספת הנ"ל ד"ה תרווייהו כו':

ד

לאחר כ"ד. עתוס' שם סד"ה מנין כו':

א

ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה. לא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא בחזקת פנויה דמ"מ תרי ותרי ספקא דרבנן והל"ל תצא מדרבנן כ"כ התוספות:

ב

ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה. וה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכאן מיירי אפי' בהי' שותקת כגון שא' אומר אביה קבל קידושין וא' אומר לא קבל קידושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחילה ודעת הרמב"ם פ"ט מה"א דין ל"א דכשהעד מסייע לה גרע טפי משאין עמה עד ע"ש בדבריו ובדברי המ"מ ומה שפסק כאן וחילק בין העד אומר שמעולם לא היה בה ספק קדושין שתנשא לכתחילה ובין אם העד אומר קרוב לו שלא תנשא לכתחילה זה הוא דעת התוספות והובא בטור אבל הראב"ד והרמב"ן והרשב"א כתבו גם אם העד אומר לא היו כלל קדושין גם כן לא תנשא לכתחילה מאחר שהיא אינה יודעת כלום גם הרא"ש סתם הדברים ולא הביא דעת התו' ומהתימא שלא הביא כאן דעתם בפרט להחמיר לכתחלה:

ג

עד שיבוא ארוסה. כלומר שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתי' כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדברי' האחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך ג"כ מותרת לו ופשוט הוא אם בתחילה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבוא אותו פלוני או עד שימות:

ד

שוב אינה נאמנ' לו' פנויה אני. מפשט הלשון משמע בין תוך כדי דיבור בין לאחר כדי דיבור באמתלא וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה לא מהמנינן לה בשום מיגו אלא אם כן הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תוך כדי דבור דהא קי"ל בכל התורה תוך כ"ד כדבור דמי וגם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו בפניו למה אינ' נאמנ' במיגו דגרשתני כדין אשה שמקבלת קידושין מאחר בפני בעלה:

א

סעיף ד' אמרה וכו' נתקדשתי וכו' נ"ב הנה אם אמרה אשת איש הייתי וגרושה אני עיין לקמן סימן קנ"ב אך אם אומרת א"א הייתי ונתגרשתי בקטנותה ועתה היא גדולה אם נאמנת או לא עיימ"ש בתשובתי ליו"ד ה"ל גרים סימן רס"ח במה"ת ייע"ש מ"ש בזה ועיין לעיל בש"ע סימן י"ז סעיף י"ג בהג"ה ייע"ש ודו"ק:

ב

באותו סעיף ואם נותנת אמתלאה וכו' נ"ב עיימ"ש בדין זה במהדורא ו' שלי סימן ק' בתשובה לק' פרעמסלא קנה מקומה באהע"ז סימן קע"ז כמה ענינים בדיני אמתלא וכבר כתבנו די"ל אם אמרה לפני ב"ד תחלה לא מהני אח"כ אמתלא ייע"ש ע"ש בזה ודו"ק:

א

דרים עמה בחצר. עבה"ט מ"ש אבל אם כולם היו במעמד אחד כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ע' בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ"א עכ"ל. ור"ל דשם הביא דעת קצת פוסקים דדוקא אם היו מזומנים לעסק ההוא הא לא"ה לא דקי"ל כרבא פ' שבועת הדיינים דכל מלתא דלא רמי עליה דאינש לאו אדעתיה וכדרך שפי' הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' טוען דקאי אעדים שאין העדים זוכרים אלא דבר שהם עדים בו כו' (עש"ך בח"מ סי' ע' סק"ו) והאריך בזה ע"ש ועמ"ש לעיל סי' מ"ב סקי"א) (א) אמתלאה לדבריה עבה"ט ועיין בתשו' חות יאיר סי' קל"ח במעשה זר ומר שאירע בקהילה אחת שבא לשם אורח אחד והכיר שפחה בתולה שבבית אחד שהיא היתה בביתו לפני חצי שנה מעוטפת ראשה בחזקת נשואה עם איש א' שהיה בחזקת בעלה ועל כן השכיבם בחדר א' והיא הודית ונתנה טעם לזה ושמ"מ בתולה היא. והאריך שם לצדד דמהני אמתלא שלה וכ' שם ואי משום דקי"ל הוחזקה נדה בלבישת בגדים ל"מ אמתלא ז"א דדוקא בלבישות בגדי נדות כמ"ש הרשב"א דלעשות מעשה כולה האי כו' והיינו משום דאין אשה מנוולת עצמה בהם כי מאוסים ומגונים וטמאים הם בעיני' משא"כ לצנוף מצנפת כדרך הנשים לפעמים גם בתולות מכסין ראשן מפני כיעור ראשן בשחין וכה"ג י"ל דמהני אמתלא כו' ע"ש באורך. ולע"ד יש לפקפק הרבה בזה חדא שלא הזכיר דברי הרמ"א בס"ס זה י"א דדוקא באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב א"נ לומר פנויה אני כו' והוא מדברי הר"ן בשם הרא"ה (עמ"ש שם בס"ק ג') ועוד שלא הזכיר דברי מהרי"ט סי' א' הביאו הבה"ט כאן דבאמר לה אחד ולאו א"א את ואמרה הן ל"מ אמתלא וכ"כ סברא זו הכנה"ג בשם רבו ביו"ד סי' קפ"ה ע"ש. ועוד דגוף האמתל' שהזכיר שם שע"י ריצוי כסף עשתה זאת אינה אמתלא טובה ומקובלת כלל ע' בתשו' חוט השני סי' י"ז שהבאתי לעיל סי' ו' סק"א ובתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ט שהבאתי לעיל סי' י"ט סק"ג. ועוד דמ"ש דדוקא שבלבישת בגדי נדות כו' אין חילוק זה מוכרח כלל ומצאתי בתשו' חמדת שלמה ר"ס נ"ט שדעתו נוטה דזה מיחשב מעשה גדול יותר מלבישת בגדי נדות שיש לומר דאתרמי לה בגדים אלו כמ"ש מהרי"ק משא"כ ההולכת בכיסוי הראש כמו הנשואות אין מי שלא יחזיקה לנשואה ע"ש על כן קשה לסמוך להקל בזה וכיוצא בזה ועמ"ש בסי' קנ"ב:

ב

דרים עמה בחצר. עבה"ט מ"ש אבל אם כולם היו במעמד אחד כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ע' בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ"א עכ"ל. ור"ל דשם הביא דעת קצת פוסקים דדוקא אם היו מזומנים לעסק ההוא הא לא"ה לא דקי"ל כרבא פ' שבועת הדיינים דכל מלתא דלא רמי עליה דאינש לאו אדעתיה וכדרך שפי' הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' טוען דקאי אעדים שאין העדים זוכרים אלא דבר שהם עדים בו כו' (עש"ך בח"מ סי' ע' סק"ו) והאריך בזה ע"ש ועמ"ש לעיל סי' מ"ב סקי"א) (א) אמתלאה לדבריה עבה"ט ועיין בתשו' חות יאיר סי' קל"ח במעשה זר ומר שאירע בקהילה אחת שבא לשם אורח אחד והכיר שפחה בתולה שבבית אחד שהיא היתה בביתו לפני חצי שנה מעוטפת ראשה בחזקת נשואה עם איש א' שהיה בחזקת בעלה ועל כן השכיבם בחדר א' והיא הודית ונתנה טעם לזה ושמ"מ בתולה היא. והאריך שם לצדד דמהני אמתלא שלה וכ' שם ואי משום דקי"ל הוחזקה נדה בלבישת בגדים ל"מ אמתלא ז"א דדוקא בלבישות בגדי נדות כמ"ש הרשב"א דלעשות מעשה כולה האי כו' והיינו משום דאין אשה מנוולת עצמה בהם כי מאוסים ומגונים וטמאים הם בעיני' משא"כ לצנוף מצנפת כדרך הנשים לפעמים גם בתולות מכסין ראשן מפני כיעור ראשן בשחין וכה"ג י"ל דמהני אמתלא כו' ע"ש באורך. ולע"ד יש לפקפק הרבה בזה חדא שלא הזכיר דברי הרמ"א בס"ס זה י"א דדוקא באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב א"נ לומר פנויה אני כו' והוא מדברי הר"ן בשם הרא"ה (עמ"ש שם בס"ק ג') ועוד שלא הזכיר דברי מהרי"ט סי' א' הביאו הבה"ט כאן דבאמר לה אחד ולאו א"א את ואמרה הן ל"מ אמתלא וכ"כ סברא זו הכנה"ג בשם רבו ביו"ד סי' קפ"ה ע"ש. ועוד דגוף האמתל' שהזכיר שם שע"י ריצוי כסף עשתה זאת אינה אמתלא טובה ומקובלת כלל ע' בתשו' חוט השני סי' י"ז שהבאתי לעיל סי' ו' סק"א ובתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ט שהבאתי לעיל סי' י"ט סק"ג. ועוד דמ"ש דדוקא שבלבישת בגדי נדות כו' אין חילוק זה מוכרח כלל ומצאתי בתשו' חמדת שלמה ר"ס נ"ט שדעתו נוטה דזה מיחשב מעשה גדול יותר מלבישת בגדי נדות שיש לומר דאתרמי לה בגדים אלו כמ"ש מהרי"ק משא"כ ההולכת בכיסוי הראש כמו הנשואות אין מי שלא יחזיקה לנשואה ע"ש על כן קשה לסמוך להקל בזה וכיוצא בזה ועמ"ש בסי' קנ"ב:

ג

וכיוצא בזה. עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' ל"ח בד"ה ואמנם מה שאני חושש שכתב עוד אני אומר דע"כ לא מצינו שמועיל אמתלא אלא היכא שעתה נסתלק הגרם הראשון כגון באשה שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים שעתה נתקדשה להגון לה וכן באמר' טמאה אני מחמת שלא היתה בריאה או משום שהיה שם אחותה או אמו ועתה היא בריאה וכבר הלכו להם אבל אם לא נתחדש דבר כגון שקפצו עליה אנשים שא"מ ואמרו מקודשת אני ושוב נתקדש' לאותן שקפצו עליה דאומרת שמתחיל' אמרה שנתקדשה לפי שלא רצתה להתקדש למי שאינו הגון לה ועכשיו נשתנה דעתה ונתרצה מנא לן שמועיל אמתלא כו' ע"ש. ועמש"ל סי' קנ"ב ס"ו עוד מדין אמתלא. ועמ"ש לעיל סי' ו' סק"א בשם תשובת חוט השני סי' י"ז כמה כללים בדיני אמתלא: וע' בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' פ"ה שהביא דברי התוס' ביבמות דף קי"ח ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא מהני רק לדונו בשתיקה מתחילה ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דבור השני ע"ש והקשה מזה על פסקי דהצ"צ סי' ק"ד דמבואר שם דאמתלא טובה לענין מעוברת חברו מהני (ע"ל סי' י"ג ס"ק י"ח) וכתב ליישב דסברת מהרש"א הוא רק דא"צ לדון לשוויא דבורו השנית לעדות כההיא דמת בעלך דהימנוהו רבנן מדין עדות אבל בנדון דהצ"צ דאף דבעי הודאתו מ"מ לאו מדין עדות היא אלא מדין ברי לענין זה מהני אמתלא דמ"מ אומר דברי לי שמותרת ע"ש. ומבואר עוד מדבריו שם דבנדון דהצ"צ אף אם הוא גזלן דאורייתא מהני הודאי כיון דלאו מדין עדות הוא. ועיין בתשובה חמדת שלמה סי' נ"ט שהביא בשם ת' פ"י סימן א' באשה ששאלו אותה ממי היא מעוברת ואמרה מפלוני בעלי ואח"כ אמרה שאינו בעלה והיא פנויה ונתעברה ממנו בזנות ונותנת אמתלא לדבריה וצידד שם דמהני אמתלא והוא ז"ל כתב עליו ולדעתי יש לדון הרבה אם בזה מהני אמתלא הואיל ועכ"פ איתרע חזקתה דזנות לא שכיח וכיון דצריכין לברי שלה י"ל דאמתל' ל"מ רק לבטל דברים הראשונים אבל לא לקבל דבריה האחרונים אם צריכין להעדתה וראיה לזה מתוס' יבמות דף קי"ח וכמ"ש המהרש"א שם עכ"ד. ולפי דברי רבינו עקיבא ז"ל שהובא למעלה דסברת מהרש"א הוא רק דא"א לדון לשויא דבורו השנית לעדות כו' אין זו השגה דגם כאן לאו מדין עדות הוא. אך זאת יש לפקפק גם עליו (כמו על תשובת חו"י שבס"ק הקודם) מדברי הרמ"א בס"ס זה די"א באמרה נתקדשתי לפלוני שוב אינה נאמנת כו' וכאן מאחר שאמרה מפלוני בעל אינה נאמנת לחזור אח"כ אפילו באמתל' וצ"ע: ועיין עוד בתשו' רע"ק איגר ס"ס פ"ה שכ' בשם הגאון בעל הפלאה (בכתובות דף כ"ב) דהא דמהני אמתל' באומרת א"א אני דוקא בלא אמרה כן בב"ד אבל אמרה בב"ד כיון דנאמנת מדין עדות כיון דבידה לקדש א"ע אינה חוזרת ומגדת באמתל' כמו באנוסים היינו מחמת נפשות דאינם נאמנים ואין לך אמתל' גדול מזה ע"ש. ז"ל כתב עליו שדבריו תמוהים דבאמת היא אינה נאמנת מכח דבידם כמ"ש תוס' ישנים בכתובות דף כ"ו דלא מקרי בידה כיון דאולי לא תמצא איש שירצה לקדשה אלא דהתורה האמינתו לאב מגזה"כ כ"ז שבידו לקדשה אבל היא לא מהימנ' רק מדין שויא אנפשה חד"א וא"כ שפיר מהני אמתל'. אלא דמ"מ נ"מ לדברי הרב באב שאמר בפני הב"ד קדשתי את בתי דלא מהני אמתל' עכ"ד (עב"ש לעיל ס"ס ל"ז דמשמע דעתו בפשיטות דמהני אמתלא ועיין בתשו' מהריב"ל כלל ו' סי' ל"ט דבדבר זה נסתפקו חכמי פרובינצא והובא ג"כ בס' שב שמעתת' שמעתא ו' פרק ח' ובתשו' חמדת שלמה סי' נ"ו ופלפלו בזה באורך) . וע"ש בסי' ק"י שהביא ג"כ סברת הפלאה הנ"ל על נדון דידיה (הובא לעיל סי' י"ג ס"ק י"ח) ובסוף התשובה כתב ומ"מ נ"ל לצדד להקל דמסתימת הפוסקים גבי אשת איש אני ומדברי הגהת ש"ע לעיל סי' ד' סכ"ט בשם הרב מריזבורג לא משמע דמיירי דוקא חוץ לב"ד גם י"ל כו' ע"ש (גם בס' ש"ש שם הביא ראיה זאת מדברי הרמ"א הנ"ל ובתשו' חמדת שלמה שם האריך בזה):

ד

אבל אמרה נתקדשתי לפלוני. עיין בתשו' נו"ב סי' סמ"ך ע"ד המשודכת שהודית בפני אביה שנתקדשה למשודך שלה בעד אחד וכעת חוזרת ונותנת אמתלא על הודאתה שמה שאמרה כן היה כוונתה להוצי' מאביה התחייבות שהתחייב ליתן לה. אי מתני בזה אמתל' כיון שאמרה נתקדשתי לפלוני וכ' הרמ"א דשם אינה נאמנת כו' ושורש דבר זה הוא מדברי הר"ן בשם הרא"ה. והאריך בזה ותירץ דבריו דהרא"ה עצמו בחידושיו לכתובות כתבה בל' אפשר כמסתפק בדין זה ולא בהחלט וא"כ יש מקום לומר באמרה שנתקדשה בעד א' דקידושי ע"א אפילו בודאי הוא רק חשש ואיך נצרף לזה במכחשת ספיקו של הרא"ה ובצירוף שני החומרות יחד הרי יש כאן ב' ספיקות ואיך נחמיר בס"ס והבתולה בחזקת היתר עומדת אמנם אולי הר"ן היה בקי טפי בדברי הרא"ה. והר"ן כ' דבר זה בהחלט. ואעפ"כ נראה להקל בנ"ד דהנה טעמו של הרא"ה נראה שהוא סובר דלענין ממון לא מהני אמתלא על דרך שכ' הח"מ בסי' קט"ו ס"ק כ"ב ולענין איסור מהני אמתל' וא"כ באמרה סתם נתקדשתי אין כאן דררא דממונא שמי הוא התובע ואין כאן רק דררא דאיסור' לכן מהני אמתל' אבל באמרה נתקדשתי לפלוני שיש כאן דררא דזכות אותו פלוני ולזה לא מהני אמתל' אין בידינו לפסוק בנוש' א' תרתי דסתרי להאמינה לענין איסור ולהכחישה לענין ממון לכן צריכין אנו להחמיר גם לענין איסור (ע"ש בסי' ח' וי"א שרוצה להעמיס כן גם בדעת הראב"ד פי"ח מהא"ב ע"ש) ומעתה יש להבין מה זכות ממון יש לארוס בארוסתו קודם הנישואין שנאמר שלא כל כמינה לחוב לו והרי אף אם אמת שנתקדשה ואינה רוצה להנש' לו מה יש לו עליה כו' וצ"ל דעיקר הזכות והחוב הוא על כסף הקידושין שאם יקחנה א"צ לתת לה כסף קדושין מחדש ועכשיו שחוזרת בה שלא קידשה אם יקחנה צריך לתת לה קדושין זהו זכות וחוב שיש להמקדש בדברים הללו ומעתה המקדש בעד א' דרוב הפוסקים פסקו כרב ושמואל דא"ח לקדושין וסמ"ג שמחמיר היינו חוששין לקדושין אבל אם יקחנה ודאי שצריך לקדשה מחדש שבדבר שבממון היא מוחזקת ולמ"ד א"ח לקדושין המעות היא מתנה גמורה כמ"ש התו' בקדושין דף ס"ו (ע' בזה בנו"ב תניינא סי' ע"ג) וא"כ אף לפי הודאתה הראשונה אין לו עליה דררא דממונ' ואין לנו לדון רק לענין איסור פשיט' דמהני אמתל' גם לדברי הר"ן והרא"ה. עוד י"ל שאפילו הודית בפני ב' עדים שנתקדשה לפלוני בפני ב' עדים ג"כ יכולה לחזור וליתן אמתל' אפילו לדעת הרא"ה ודוק' בהודית בב"ד או בעדים ואמרה אתם עדי דלא מהני בממון אמתלא בזה סובר דגם לענין איסור דבהדי ממון לא מהני אבל בהודית חוץ לב"ד ולא אמרה אתם עדי גם לענין זכות וחובה שבממון מהני אמתל' ולא קא' הרא"ה רק באתם עדים או באמרה בב"ד: וכ' עוד ואי לאו דמסתפינא אמינ' עוד סברא אחת דהרא"ה קאי על אמתל' שאמרו בגמ' שקפצו עליה ב"א שאינם מהוגנים ואמתל' זו מהכי לענין שהיתה צריכה לומר א"א אני אבל אכתי לא היתה צ"ל שנתקדשה לפלוני ואם כן נגד זכותו שהודית לית לה אמתלא לכן ל"מ אמתל' שלה גם נגד האיסור אבל היכא שהאמתל' הוא גם על מה שאמרה נתקדשתי לפלוני כמו בנ"ד שהיתה צריכה לומר שנתקדשה להמשודך לפי שאביה מתחילה לא נתחייב למשודך אחר ועוד שאם היתה אומרת מקודשת אני סתם ואוסרת עצמה על כל העולם למי יתן אביה ההתחייבות והיתה צריכה לומר שנתקדשה להמשודך הוא אמתל' גמורה גם נגד המשודך בזה אולי מודה הרא"ה (כעין חילוק זה כתב הש"ך ביו"ד סי' קפ"ה סק"ה לענין מעשה דלבשה בגדי נדות וגם בנה"כ סימן א' בההיא דטבח ע"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בנו"ב תניינא סי' ל"ט דהיכא דע"י האמתל' היה מוכרח להכחיש זרעו מהני הובא לעיל סי' י"ג ס"ק י"ח) ומסיים באופן שיש לפנינו כמה גווני להקל ולקבל האמתל' זו ועכ"פ בצירוף כולם וגוף הדבר של קידושין בעד א' והוא חומרא בעלמא יש לסמוך ולהקל ולדחות ההודאה שלה. אמנם על הרב דמקום המעשה מוטל לעיין בדבר האמתלא זו אם היא אמיתית וטובה או לא דהיינו כך הן הדברים לפי טבע הענין אם זה שריחק אבי הבתולה השידוך הוא מחמת שקשה בעיניו עיקר המוהר שפסק לבתו ולכך רצה להרחיק השידוך למעט לה במוהר א"כ הוא אמתלא טובה וחזקה אבל אם טבע האב שוע ונדיב נגד זרעו ולא מטעם זה הרחיק השידוך רק מטעם אחר אבל מעולם לא היה מקום לחשוב שעינו צרה בהתחייבות של בתו אז אמתלא זו אין בה ממש וחוששין לקידושין עכ"ד ע"ש. ועיין בס' יד המלך פ"ט מה"א ופ"ג מה' עדות שהאריך ג"כ בטעמו של הרא"ם הנ"ל. ומבואר שם דאף תוך כדי דבור קאמר הרא"ה דא"י לחזור ואף דבכל התורה תכ"ד כדבור דמי מ"מ יש לחלק בהאי כללא דזה דוקא היכא דגוף הדבר נגמר ע"י דבור וכמו במקדש ונודר וכדומה משא"כ היכא דהדבור הוא רק גילוי מילתא על דבר הנעשה כבר דאף אם יבוטל הדבור ע"י החזרה תכ"ד מ"מ מה שנתגלה לנו ע"י הדבור אין כח בידו לבטלו. ואין סתירה לזה מהא דקיי"ל דעדים יכולים לחזור מעדותן תכ"ד שאני עדים דאף בעדותן לא נתברר לנו האמת דלמא שקר העידו רק דחק התורה להאמין להם משא"כ בהודאת פיו לטענתו של חבירו דזה הוי בירור גמור כו' ולפ"ז נכון שיטת הרא"ה הנ"ל דמיירי שאותו האיש אמר מתחילה שקידשה והיא גם היא אמרה כן הרי יש בדבריה הודאה שהודית להמקדש והודאת בע"ד לטענתו של חבירו הוי כנתברר לן בבירור גמור אמיתת הקדושין וכי חזרה אח"כ תוכ"ד נהי דמחד"א ששויתה עליה יש כח בידה לחזור ולבטל מ"מ נשאר הבירור מכח הודאתה שטענתו אמת ע"ש שהאריך בזה. וכתב שם דעפי"ז צריך לפרש הא דאי' בח"מ סי' פ"א סכ"ב הודה בפני ב"ד בין שהודה מעצמו ובין שתבעו אחר והודה א"י לחזור אלא תכ"ד. הך אלא תכ"ד קאי דוקא אהודה מעצמו ולא אתבעו אחר והודה ומיושב בזה קושיית הש"ך שם מן התוספתא ע"ש:

ה

שוב אינה נאמנת. עח"מ שתמה למה אינה נאמנת במיגו דגרשתני ועב"ש ועי' בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י' מ"ש בזה:

א

סי' מ"ז ס"ד ואם נותנת אמתלא. נ"ב אם ע"א אמר לה ה"א מקודשת. והודית לו ואחר כך חזרה ונותנת אמתלא על הודאתה לא מהני תשובת מהרי"ט ח"ב האה"ע סי' א':

ב

שם שאמרה כן תחלה. נ"ב בגמ' איתא לימים קדשה עצמה ונתנה אמתלא דמה שאמרה תחלה מקודשת אני כיון שבאו עלי אנשים מהוגנים קדשתי עצמי ובתשו' נ"ב מתשו' סי' ל"ח מסתפק אם זהו דוקא שעכשיו שקדשה למהוגנים דניכר האמתל' לאמת אבל אם קדשה עצמה לאחר מאתן שבאו עליה תחלה לקדשה ואמר' להם מקודשת אני ונותנת אמתלא שאמרה כן כיון שהם אינם מהוגנים ועכשיו נשתנה דעתם ורוצי' להנשא לאינו הגון. י"ל דלא מהני אמתלא:

ג

שם הגה אמרה נתקדשתי. נ"ב ע' תשו' מהריב"ל ס"א כלל ב' סי' י"ד וכלל ג' סי' י"ח ובחי' דינים דס"א ע"ב וכלל ו' סי' ל"ט:

א

לאחד מעדיה אבל אחר יש מ"מ ספק וחייב אשם תלוי וא"ל אוקי תרי בהדי תרי ומוקמינן לה אחזקה קמייתא וה"ל פנויה מ"מ מדרבנן הוי קדושין בזה: