שולחן ערוך, אבן העזר ל״ד: ברכת האירוסין ואם צריך עשרה ובו ד סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

ברכת האירוסין ואם צריך עשרה ובו ד סעיפים:
כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח מברך (הוא או השליח) (טור) וי"א דאחר מברך (סמ"ג והגהות מיי') וכן נוהגין אקב"ו על העריות ואסר לנו הארוסות והתיר לנו הנשואות ע"י חופה בקידושין בא"י מקדש ישראל (וי"א נוסח הברכה בלשון אחר כי אומרים והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקידושין (טור) וחותם בא"י מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין (כ"כ הרא"ש) וכן נוהגין במדינות אלו ואחר שיגמור הברכה יקדש:

ב

נהגו להסדיר ברכה זו על כוס של יין ומברך עליו תחלה ואח"כ מברך ברכה זו ואם אין שם יין או שכר מברך אותה בפני עצמה:

ג

אם לא בירך ברכת אירוסין בשעה שקידש לא יברך אותה בשעת נשואין: הגה וי"א דמברכין אותה בשעת הנשואין (מרדכי פ"ק דכתובות) וכן נוהגין אפי' קידש אשה מזמן ארוך מברכין ברכת אירוסין תחת החופה וי"א דחוזר ומקדש אותה תחת החופה כדי שיהיו הקידושין סמוכין לברכה (ריב"ש סי' פ"ב) וע"ל סי' ל"ו ואם בירך כבר ברכת ארוסין בשעת קידושין הראשונים י"א דחוזרים ומברכין תחת החופה בלא הזכרת שם משום הרואים (שם בריב"ש לענין המקדש ע"י שליח) וכן נ"ל:

ד

ברכת ארוסין צריכים עשרה לכתחילה:

א

שליח. דכתיב ויברכו את רבקה ואליעזר היה שליח תוס' דכתובות דף ז' ע"ב:

ב

מברך. שלא לבייש מי שא"י לברך ואי ליכא אחר יברך החתן פרישה:

ג

והתיר לנו הנשואות. צ"ל הנשואות לנו כ"כ כל האחרונים:

ד

חופה וקדושין. עיין ח"מ מה שמביא בשם העיטור וכ"כ בה"י ע"ש:

ה

יקדש. לדעת כמה פוסקים מקדש קודם הברכה כי שמא תחזור ולא תרצה לקבל הקידושין ואנן קי"ל לכתחלה יברך קודם הקדושין כדי שיהיה עובר לעשייתן אבל בדיעבד יוכל לברך אחר הקדושין ב"ש:

ו

יין. בספר באר שבע כתב שיזהר החתן לשתות רביעית לברך ברכה אחרונה וכנה"ג כתב עליו ולא ראיתי בזמנינו זה נזהרין בכך אלא כל שטועמין טעימה א' די ע"ש:

ז

ארוך. כלומר ולא בירך אז בשעת הקדושין:

ח

ומקדש אותה. עיין סימן ל"ו ס"ו שם פסק המשלח לא יקדש אותה אחר שקידש השליח שלא יאמרו דקדושין של שליח לאו קידושין הם ע"ש ועיין ב"ש:

ט

שם. בריב"ש איתא שלא יאמר ברוך אתה ה' אלא יאמר ברוך אתה השם. וכתב הח"מ משמע אבל מלכות מזכירין ובדוכתי אחריתי אמרינן טוב לברך בלא שם ומלכות ועיין בה"י מ"ש. קטן פחות מבן י"ג שנה שקדש או נשא אשה אם מברכין ברכת אירוסין ונישואין. ואם ברכו אם צריך לחזור ולקדש אחר אשר יגדל. תליא בפלוגתא דלהני פוסקים דס"ל שאסור להשיא אשה לקטן דהוי כזנות ה"ה דאין לברך ברכת אירוסין ונישואין. ואם בירך חוזר ומברך כשיגדל. ולמאן דס"ל דמצוה איכא יוכל לברך על קדושי קטן וא"צ לחזור ולברך כשיגדיל. וכתב מהרמ"ט אמנם לבי מגמגם אפילו למאן דס"ל מצוה איכא כיון דבאותה שעה פטור מן המצוה ועדיין לא בא לידי חיוב מצוה שמא אין לברך. וכתב כנה"ג עליו הא דמספקא ליה דוקא בקטן שקדש הקטנה דשניהם לאו בר מצוה נינהו. אבל בקטן שקדש את הגדולה שפיר דמי לברך משום חיוב דידה וה"ה אם הוא גדול והיא קטנה ועיין סימן ס"ב ס"ק א' מש"ש בשם כנה"ג ע"ש וע"ל סי' א' מש"ש. קידושין שנעשה ע"י טעות ולא הועילה וזקוק לקדושין אחרים. אינו זקוק לברכה אחרת. ובכל קדושי ספק שצריך לחזור קדושין גמורים א"צ לחזור ולברך כנה"ג דף ס"ב ע"ב:

י

עשרה. היינו לעדות קידושין צריך להיות שנים. ולברכה עשרה. ואף קרובים רשאים להיות מן המנין ועיין מנהגי מהר"ם מינץ ואי ליכא עשרה. אין עיכוב אבל ברכת נישואין מעכב עיין ב"ש וב"ח:

א

ל' הרמב"ן ספ"ג מה' אישות מבריי' וכדמפרש רבין וכו' כתובות דף ז' ע"ב

ב

ממסכת כלה מקר' דויברכו את רבקה וכ"כ התו' שם

ג

פיר' רש"י שם מדרבנן שגזרו על הייחוד של פנויה ואף בארוסה אמרו שאסורה עד שתיכנס לחופה ובברכה וכמ"ש כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה

ד

כ' הר"ן בשם ר"ת שהגיה בנוסח הברכה והתיר לנו את הנשואות לנו וכן ראיתי נוהגין

ה

כדעת הרי"ף והרמב"ם שם והרא"ש בתשובה ריש כלל כ"ו

ו

ל' הרמב"ם שם ספ"ג

ז

טור בשם רב שרירא גאון וב"י לדעת הרמב"ם והרא"ש

ח

שם בשם רב האי מדברי אביו הרא"ש בפסקיו ספ"ק דכתובות ושם כתב בשם רב אחאי ולזה הסכים

א

ואם אין שם יין או שכר. ובסי' ס"ב איתא בשם הרא"ש ר"ן בטור. דברכות ארוסין אם אין יין לא יברך על השכר ומביאם ב"י סי' זה:

ב

והב"ח שם כ' דמנהגינו אף ב"א לברך על השכר אם אין יין ע"פ הרמ' וש"ע הכא:

א

ע"י שליח. דכתיב ויברכו את רבקה ואליעזר הי' שליח, תו':

ב

דאחר מברך. שלא לבייש מי שא"י לברך ואם ליכ' אחר יברך החתן, פרישה:

ג

והתיר לנו הנשואות לנו. כ"כ כל האחרונים:

ד

ואחר שיגמור. לדעת כמה פוסקים מקדש קודם הברכה כי שמא תחזור ולא תרצ' לקבל הקידושין ואנן קי"ל לכתחלה יברך קודם הקידושין כדי שיהיה עובר לעשי' אבל בדיעבד יכול לברך אחר הקידושין:

ה

דחוזר ומקדש. עיין סי' ל"ו סעיף ו' שם פסק המשלח לא יקדש אותה אחר שקידש השליח שלא יאמרו דקדושין של שליח לאו קידושין הם וכאן כתב דחוזר ומקדש ואינו חושש שמא יאמרו קידושין הראשונים לא היו קידושין ואפשר קידושין על ידי שליח חיישינן טפי שיאמרו קידושין ע"י שליח לאו קידושין הם:

ו

בלא הזכרת שם. בריב"ש איתא שלא יאמר ברוך אתה ה' אלא יאמר ברוך אתה השם ובח"מ כתב משמע אבל מלכות מזכירים ובדוכת' אחרית' אמרינן טוב לברך בלא שם ומלכות:

ז

צריכה עשרה לכתחלה. ואם ליכא עשרה אין עיכוב אבל ברכת נישואין מעכב ועיין ב"י סי' מ"ב /ס"ב/ מ"ש בשם הרשב"א ועיין פסקי מהרי"א סי' ק"א, וע' במ' הביא פלוגת אם אמרי' בסעודת אירוסין שמחה במעונו ועיין ב"ח:

ח

עשרה. היינו לעדות קידושין צריך להיות שנים ולברכה עשרה ועיין מנהגי מהר"מ מינץ:

א

בין כו'. עתוס' שם ד"ה נאמר כו':

ב

הוא או השליח. רצה לומר במקדש עצמו יברך בעצמו ועל ידי שליח יברך השליח כ"ה ברמב"ם וטור וכמ"ש בבית הארוסין וכן פ' דויברכו את רבקה:

ג

וי"א כו'. וכמ"ש ויברכו את רבקה:

ד

בא"י כו'. כ"ה גירסת הרי"ף והרמב"ם וכ"כ הר"ן בשם ר"ה גאון והרמב"ן שאין החופה עכשיו:

ה

וי"א כו'. פליג בתרתי לחתום בא"י חופה וקידושין כנוס' שלנו בגמ' וכמ"ש ברא"ש וטור וגם לומר וקדושין בוא"ו. כמ"ש בגמ' ורי"ף ורא"ש וש"פ וכמ"ש מהר"מ מטיקטין:

ו

חופה בקדושין. כ"כ הר"ן בשם בע"ה כי הקידושין קודם לחופה:

ז

ואחר כו'. כמ"ש בפ"ק דפסחים שכל המצות כו':

ח

נהגו כו'. וכ"כ הרא"ש שם בשם ר"נ גאון וכמ"ש בפ"ו דבריות שקובע ברכה לעצמו. ונמ"ש תוספת שם שבא על המצות כה"ג במילה ופדיון הבן וכיוצא ומ"מ עיקר החיוב ביין בברכת נשואין וערא"ש:

ט

אם לא כו' וי"א כולי. שם ברא"ש סי"ז והסכים לס' אחרונה והביא ראיה ממי שאכל ושכח ולא בירך שיברך עד שיתעכל כולי וה"נ עד החופה שנגמר אז וזה לשיטתו שכתב שא"צ כאן עובר לעשייתן ולכך מדמה לברכת המזון אבל לפי מ"ש בתשובה וכנ"ל סס"א שיברך עובר לעשייתן יש לדמות להמוציא שאמרו בספ"ד דברכו' שלא יברך אחר אכילה אלא די"ל כמ"ש תוספת בפ"ג דסוכה גבי לולב כיון שהנענוע מן המצוה כו':

י

וכן נוהגין אפילו כו'. רצה לומר אפילו לכתחילה. מרדכי שם מ"ש ועיקר הטעם לפי שנהגו לארס תחת החופה לכך לא פלוג כמו שכתוב בנטילת ידים ובטבילה:

יא

ברכת כולי. דהא ילפינן מבועז וכן מרבקה הכל ברכת אירוסין וערא"ש:

א

והתיר לנו הנשואות ע"י חופה. רבינו תם הגיה הנשואות לנו וכן נוהגים המדקדקים וכן הוא בב"ח ע"פ קבלת רבותיו:

ב

ע"י חופה וקידושין. בספר העיטור כתב שעיקר הנוסח' בקדושין רק שהדייקנים קוראים הבי"ת רפה מפני שהיא סמוכה לאות ה' והסופרים טעו וכתבו וקדושין בוי"ו:

ג

ואחר שיגמור הברכה יקדש. כלו' לכתחילה הוא עיקר המצו' לברך עובר לעשייתן לאפוקי קצת פוסקים דס"ל דלכתחלה מברכין אחר שקידש וע"ז כתב הרא"ש בתשובה שטועים הם אבל אם שכח ולא בירך קודם אירוסין יש לברך אחר שקידש ובפרט לפי המנהג שלנו שאחר מברך ולא החתן ועיין בהג"ה מיימון סוף פ"ג מה"א:

ד

אפילו קידש אשה מזמן ארוך. כלומר ולא בירך אז בשעת הקידושין:

ה

י"א דחוזרין ומברכין תחת החופה. היינו במקום דכ"ע מקדשין תחת החופה והיא רוצה ג"כ לקדש פעם שנית מפני הרואים וע"כ צריך לברך ג"כ בלא שם מפני הרואים אף ע"פ שכבר יצא ידי ברכה בשעת קדושין הראשונים:

ו

בלא הזכרת שם. משמע אבל מלכות מזכירין ובדוכתי אחריתי אמרינן טוב לברך בלא שם ומלכות:

ז

צריכים עשרה לכתחלה. כלומר מלבד שני עידי קדושין צריך עוד שמונה אנשים אף קרובים להיות אצל הברכה:

א

סעיף א' כל המקדש אשה וכו' מברך וכו' נ"ב הנה מה שיש לפלפל בזה בדברי הרמב"ם פ"ג מה"א בדין ברכת הארוסין במחלוקתו עם הראב"ד ודברי הה"מ שם וכמה ענינים כתבנו בזה בתשובה ביו"ד סימן כ"ח במה"ת ייע"ש מה שהארכתי בזה בעזה"י ודו"ק. והנה עיין בהג"א פ"ק דברכות גבי עובר לעשייתן מה שמחלק בין קדושי כסף ושטר ובין ביאה לענין ברכה וע' מ"ש ביארו דרך אגב בתשו' ל"ק טשודנוב קנה מקומה הל' גיטין סי' קמ"א במהדורא ז' שלי סי' צ"ט ייע"ש ודוק:

א

סעי' ב' (כוס של יין) נוהגים שהחתן וכלה שותים גם כן מכוס ברכת אירוסין ונשואין כיון שכן הוא המנהג ממילא סתמיות דעת המברכים הוא כמפורש שיצאו ידי חובת הברכה על שתייתן בשמיעתן וכן הוא סתמיות דעת החתן וכלה כאלו כיוונו לצאת ידי חובתן בשמיעתן ואין זה כנהנין רק כבורא פרי הגפן דקידוש שיוצאים ידי חובתן בשמיעה כמ"ש במק"א אך מצד שבושים לשתות ורק טועמין יש ליתן לתינוק שישתה מלא לוגמי גדול וליתן לתינוק תיכף ואחר כך לחתן וכלה עדיף כי על ידי זה אין הפסק בין ברכה לשתיה כיון שטעימה אין עליה ברכה הוה ליה כהפסק והיום אמרתי שיהי' קטן מיוחד להנ"ל היטב:

א

דאחר מברך. עיין בתשובת נו"ב תנינא סימן א' בענין אנדרוגינוס שמותר לו לישא אשה וכמו שפסק הרמב"ם פ"א מהא"ב דין ט"ו אמנם אינו מצווה לישא רק מותר לישא וכתב דלא יברכו הברכות דכאן שא"א לברך אין הברכות מעכבות. וכתב דגם בנישואי חרש אני מסופק בברכות כי ברכת אירוסין על החתן לברך ומה שנהגו שהמסדר קידושין מברך הוא שלא לבייש את ע"ה ועכ"פ עיקר הברכה להוציא את החתן וכיון שהוא חרש שאינו שומע אינו יוצא בברכה זו ואיך יברך המסדר ואם היה מקום לומר שגם הכלה שייכא בברכת אירוסין ומוציא המסדר את הכלה אמנם חרש שנשא חרשת ודאי לדעתי אין כאן ברכה ואפ"ה מקרי נשואין כמבואר בפ' חרש. ולכן אנדרוגינוס הזה יכול לישא אשה ויקדש אותה בחופה וקידושין אבל בלא ברכת אירוסין ומה טוב לכוין שתהא חופתה כאחד עם חתן אחר וכלה שלו וישמע ברכות של החתן ההוא עכ"ד ע"ש ועמש"ל סי' ס"ב ס"ג:

ב

חופה וקידושין. עיין בשו"ת בית אפרים בהקדמה לחלק אה"ע טעם נכון למה שינו הסדר והקדימו חופה לקידושין ע"ש:

ג

וחותם כו' עיין בת' נו"ב תניינא סי' פ' מ"ש בזה:

ד

יקד'. עבה"ט ועיין במל"מ פ"ג מה"א דין כ"ג וע' בש"ך יו"ד סי' י"ט ומ"ש שם:

ה

נהגו להסדיר. עיין בספר פני יהושע בק"א למס' כתובות סי' כ"ב שתמה מאד על מה שנהגו דאחר מברך ברכת היין על הכוס והחתן והכלה שותין ממנו דהאיך מברך בפה"ג כיון דאין המברך שותה ממנו והאיך יוצאין החתן והכלה בברכתו של המברך כיון שאין הכוס מעכב לאו דבר שבחובה נינהו ואיך מוציא חבירו דהא הו"ל ברכת הנהנין בשלמא ברכת נשואין אפשר כיון דטוענין כוס הדר ה"ל דבר שבתוכה משא"כ ברכת אירוסין ואפשר כיון דמ"מ עיקר היין לאו ליהנות מכוון חשיב שפיר כברכת המצות. והניח בצ"ע ע"ש:

ו

מזמן ארוך עיין בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים שכ"ו:

ז

דחוזר ומקדש אותה. עבה"ט ועב"ש שסיים ואפשר דקידושין ע"י שליח חיישינן טפי שיאמרו קידושין ע"י שליח לאו קדושין הם עכ"ל ועיין בס' אבני מלואים סק"א שכ' דחילוק זה מבואר להדיא בתשב"ץ הובא במהרי"ק שורש ק"ע וכ' עלה המגיה מן הר"פ ז"ל ומיהו היכא דקדושין הראשונים היו בלא מנין יכול לקדש פעם אחרת בשעת נישואין כדי לברך ברכת אירוסין בעשרה עכ"ל ונראה דקאי על קדושי שליח ס"ל דאפילו בקידש ע"י שליח כל שהיה בלא מנין וצורך בכאן לחזור ולקדש משום הברכה אין חוששין כלל וחוזר ומקדש ודוקא היכא דאין צורך כלל הוא דאינו חוזר ומקדש מיהו נראה דדוקא היכא דאיכא עדים בקידושי שליח הוא דאינו חוזר ומקדש כדי שלא יאמרו דקידושי שליח לא מהני אבל אם אין עדים בקידושי שליח אלא השליח והאשה אומרים שנתקדשה בעדים שצריכה גט מספק והבעל צריך לחזור ולקדש' והוא בריב"ש סי' פ"ב וכתבו הרמ"א בסי' ל"ה ס"ג כל כה"ג אין חשש מהרואים שלא יאמרו קידושי שליח לאו כלום הוא כיון שלא נודע שיקדשה שליח ובד"מ סי' ל"ה כתב דהריב"ש חולק על האי דרשב"ץ ולפמ"ש אינו חולק עכ"ד:

ח

בלא הזכרת שם עבה"ט בשם ח"מ מ"ש ובדוכתי אחריתי אמרינן טוב לברך בלא שם ומלכות עכ"ל. הנה מ"ש ובדוכתי אחריתי לאו דוקא הוא כי לא נמצא כן בשום מקום בש"ע זולת פעם אחת בא"ח סי' קכ"ה ס"ב בהגה לענין ברוך שפטרני וע' בט"ז א"ח סי' תרכ"א סק"ב ועמ"ש בפ"ח ליו"ד סי' שכ"ח סק"א:

א

סי' ל"ד ס"א ואחר שיגמור הברכה. נ"ב אם המקד' מעיר שנוהגי' לברך מקודם והמתקדש ממקום שנוהגי' לברך אחר בקדושי' או בהיפוך אזלי בתר המקדש שהוא העושה המצוה שעליו לקדש תשובת מקור ברוך סי' כ"ב:

ב

ב"ש אות ב' דאחר מברך. נ"ב חרש שאינו שומע שנושא חרשת שאינ' שומעת אין לברך כלל תשובת נ"ב חאה"ע סי' א':

ג

ב"ש אות ד' כי שמא תחזור. נ"ב ע' תשובת רשב"ש סי' קפ"ו:

א

וכן נוהגין כתב רש"ל הטעם שאין החתן מברך שלא לבייש מי שאינו יודע וכן בקריאת התורה ג"כ אין העולה קור' אלא הש"ץ משום האי טעמא עכ"ל:

ב

וצונו על העריות הב"י בשם הר"ן הקשה האיך מצינו ברכה כזו שמברכין על האיסור והלא אין מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו השחוט וכו' ותירץ דאין ברכה זו ברכת המצות ממש כו' דאין לברך וצונו על הקידושין שאין כאן גמר המצוה שהרי עדיין מחוסר כניסה לחופה ובשעת חופה אין לברך כיון שכבר קידש וכשבא לקדש ולכנס בפעם אחת לא ראוי לתקן לו ברכ' בפ"ע אלא הברכה היא על קדושת ישראל וכו' והאריך בזה ע"ש ול"נ בדרך אחרת אחר שנדקדק עוד בנוסח והתיר לנו הנשואות מה צריך שבח על ההיתר וא"כ נצטרך שבח על כל דבר שהוא מותר ותו מהי תיתי לאיסור איש באשתו ונ"ל לתרץ בדרך זה דמצינו שדרשו רז"ל על פסוק ברכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו דהיינו על העריות שנאסרו להם וכדי להורות שאנחנו אינם כמוהם להיות מצטערי' על איסור זה אלא אדרבא אנו מודים ומשבחים על שזכינו לקדושה זו ולא צער לנו בזה ואמר אח"כ דרך לא זו אף זו דלא מבעי' שאין אנו מצטערים על איסור עריות שהרי דבר זו אפי' באומות מחזיקין איסור בהם אלא אפי' בארוסות שלנו אסרת עלינו אפ"ה אין אנו מצטערים ולא עוד אלא אפי' בנשואות שלנו שאין מותרין אלא ע"י חופה וקידושין דהיינו בתרתי קדוש' אבל בחדא מהם לא סגי וזה נחשב חלילה יותר לצער ואנחנו אין מצערין בזה אלא אדרבה אנו משבחים אותך ע"ז שהקדשתנו בזה נמצא שמה שאומרים והתיר לנו כו' אין הכונה על ההיתר אלא על הדיוק שלא הותר לנו אלא דווקא ע"י שני קדושות ואגב נזכיר מ"ט באמת בכו העם למשפחותיו ועל איסור עריות טפי משאר איסורים נ"ל כיון שהורגלו בהם יעקב אבינו נשא ב' אחיות מסתמא היה רבים מישראל שעשו כן וקשה הפרישה מאשה שנשא ע"כ היה להם לצער גדול כמא שמצינו בימי עזרא בשע' שהבדיל את ישראל מן בנות נכרים שנשאו:

ג

הנשואות ע"י חופה הר"ן כתב בפ"ק שר"ת הגי' והתיר לנו הנשואות לנו וכתב רש"ל וכן אני נוהג ולעד"ג שעיקר הטעם בהך לנו פעם שנית דלא לשתמע שכל הנשואות מותרות לכל א' ודבר זה לא נתקן באמירת לנו פעם שנית ומצאתי למהר"ל מפראג שאמר את הנשואות על ידי חופה וקידושין בנשימה אחת ולא להפסיק ביניהם ונר' עוד דאין חשש באמירת לנו פעם א' דהא איתא בפסוק ובנותיהם נקח לנו לנשים והיינו ודאי שכל א' ישא אחת ממילא יהיה ע"י חופה כו' דבוק להנשואות והכונה דאין הנשואות מותרים אלא ע"י חופה פי' למי שהיה לו חופה עמה ולא אחר וכנ"ל:

ד

חופה וקידושין בעיטור כתב שעיקר הנוסחא בקידושין בי"ת אלא שהמדקדקים קראו לאות' בי"ת רפה כדרך הו"ו סמוך לבג"ד כפ"ת טעו השומעים וסברו שאמרו וקדושין בוי"ו והוכרח לזה מדהזכיר חופה קודם לקדושין ובאמת קדמו הקידושין תחלה ואם אומר בקידושין ניחא דהיינו חופה ע"י קידושין שהיו תחלה וממילא עכשיו שהקידושין תחת החופה א"צ לזה: