א
איזה אשה נקראת קטלנית ובו ב סעיפים:
אשה שנשאת (או נתארסה) (מ"מ פכ"א ונ"י פ' הבא על יבמתו) לשני אנשים ומתו לא תנשא לשלישי שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים ואם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס ואם הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה משלישי אבל משני יש לה כתובה אפי' לא הכיר בה: הגה וי"א דדוקא אם מתו מיתת עצמם אבל אם נהרג אחד מהן או מת בדבר או נפל ומת וכדומה אינו כלום ולכן רבים מקילים בדברים אלו ואין מוחין בידיהם (ב"י בשם תשובת הרמב"ן שכ"כ בשי"א) י"א דה"ה אשה שנתגרשה שני פעמים אין לישא אותה (רש"י פ"י דיבמות והר"ן ר"פ נערה) אבל י"א מיתה דוקא (הגהות מיי' בשם התוס') (וכן עיקר):
ב
איש שמתו שתי נשיו אינו מונע עצמו מלישא:
באר היטב אבן העזר
ט׳
א
או נתארסה. דקי"ל מזל גורם ולא מעיין מש"ה באיזה מיתה שמת אפילו לאו מחמת חולה נקרא קטלנית ופי' הרא"ש מזלה גרם היינו פרנסה לפי מזלה ואשה זו מזלה רע ומתו אנשי' שלה כדי שתחיה בצער ועיין בהגה' פרישה. בתולה שמתו לה שני חתנים אם יש לחוש לקטלנית עיין בחות יאיר סי' קצ"ד. ועיין מ"ש התי"ט בפרק ד' דכתובות משנה ב':
ב
לשלישי. יש להסתפק אי דוקא בזה אחר זה קאמר או אפילו בסירוגין עיין ד"מ. אשה שמת בעלה ונשאת לאחר שהיה נשוי אשה אחרת ומת פסק בהלכות קטנות שאלה קנ"ב דהוי קטלנית. שתי נשים צרות שנשאו לב' אנשים ומתו. אפשר בשתיהן יחד לא ינשאו לא' אבל כל א' בפני עצמה תתלה הקלקלה בחברתה הלכות קטנות שאלה קנ"ג. קטלנית מתייבמת לכתחלה הרא"ם ח"א סי' כ"ב. ובתשובת חכם צבי שאלה א' הביא ראיה מפרש"י והרמב"ן פרשת וישב דשייך קטלנית אפי' ביבמה ע"ש ונ"ל דמתניתין ביבמות פרק א' ופרק ד"א איירי מאיסור' ולא מסכנת' עיין ודו"ק ועיין רלנ"ח סי' ל"ו ובהרדב"ז ח"א סי' רנ"ה וע"ל סי' קע"ד:
ג
תצא. כ"כ הרמב"ם דלדידיה אין איסור כלל אלא הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב שניזקו בהם הגופות חלשים עיין כ"מ בפכ"א הא"ב. ולדעת הרא"ש סכנה היא וכופין להוצי' דחמיר' סכנת' מאיסור':
ד
כתובה. דהמחבר הכריע כן לענין כתובה י"ל קים לי כהרא"ש ואינה יכולה להוציא הכתובה. ולענין כפיה על הגט י"ל קים לי' כהרמב"ם מיהו אם הוא רוצה לגרשה י"ל דיוכל לגרשה בע"כ ובכה"ג לא תיקן ר"ג במקום שיש ספק סכנת נפשות ב"ש ועיין ח"מ:
ה
כתובה. אע"ג דמיד במיתת השני נעשה מוחזקת שבעליה מתים עיין תוס' יבמות דף ס"ה ע"א ד"ה נשאת למי שאין לו בנים וכו'. ועיין ב"ש וב"ח:
ו
מתו. כלומר יש מקילין וס"ל דמעיין גורם וכל שאין מחמת חולה אינו כלום וכן כשמתו אחר אירוסין עיין ח"מ:
ז
בדבר. או שהוא מכת מדינה אפילו למ"ד מזל גורם לא תלינן בכה"ג במזל דידה וכן אם הוא זקן לאו קטלנית היא. ואם מתו בעליה כולם במיתה אחת יש לחוש אף הרמב"ם מודה בזה עיין ד"מ ב"ש:
ח
שנתגרשה. עיין יבמות דף כ"ו ע"א. לכאורה קשה לפי פרש"י שם דאפילו בגרושין נמי הוי קטלנית א"כ מוכח דמזלה גורם וה"ל לאוקמי לאיכ' בינייהו דגירשה ביבמות דף ס"ד ע"ב גם יש לדקדק בכתובות דף מ"ג ע"ב קאמרי' טעמא דהשיאה וגרשה וכו' אבל נתאלמנה תרי זימנא וכו' למה לא קאמר אבל נתגרשה תרי זימנא ע"ש. ויש ליישב ודו"ק ועיין בנ"י ספ"ב דיבמות:
ט
נשיו. ה"ה יותר רש"ל. ואפילו מתו נשיו כולם במיתה אחת אין חוששין. וכתב הח"מ דלמאן דפסק בי"ד רס"ג ס"ב דאף בשיש חוששין אם מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי אפשר דגם הכא חוששין לאיש הזה מאחר דמתו שתיהן במיתה אחת ומכ"ש אם מתו ג' נשיו דראוי לחוש. וב"ש כתב דהתם במילה החשש הוא מחמת חלישות כחו ולא דמיא להכא ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ט׳
א
בריית' יבמות דף ס"ד ע"ב וכרבי מסקנת הגמ' שם
ב
וכתב ה"ה שכן הוא דעת הרמב"ם שם דקי"ל כרב אשי דהוא בתרא דאמר מזל גורם
ג
כדעת הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכתב ה"ה והטעם שאין להוסיף על גזירת של דבריהם אלא מה שאמרו הם בפירוש וכו' ולא מצינו בשום מקום שהזכיר הקטלנית עם אותן שכופין אותם להוצי'
ד
טור מדברי אביו הרא"ש שם בפסקיו
ה
שם מתשובות אביו הרא"ש כלל נ"ד ונתן טעם משום דאם איתא דמדה זו באנשים כבנשים לא הוה שתקי חכמים מלדבר בזה
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ט׳
א
לא הכיר בה כו' כ' ח"מ דמל' רמ' משמע מדכ' ל"ת דיש לה כתו' ואני איני רואה רמז משמעו דהא לא איירי בלא הכיר בה ופשיט' דל"ת ככל הנשים אבל בלא הכיר בה ל"מ לדבריו בהלכות שסותם דלא תנשא ומשמע שאסורה דפשיט' דמקח טעות הוא אלא אפילו לדבריו בתשו' מ"מ מחמת הפחד לגופות החלשו' שאפשר שעי"ז יוזק אפשרי דנמי אין מ"ט גדול מזה שיבלה ימיו בפחד ובהלה (אך צ"ע אם לא יהא בדומין מומין שבגלוי ועיין סי' קי"ז) והב"ש מוסיף לתמוה וכ' דהא לדעת הרמ' משמע דאפי' לא הכיר בה יש לה כתו' כדמשמע מתשובת שהביא הכ"מ וגם שם ל"מ שום משמעו' כי מה שכתב ואח"כ כותבין לה ב"ד כתו' היינו הכל בהכיר בה ומה שכ' והיו מערימים ומקדשין וכו' הערמה היו שהיו מקדשין שלא בפרסו' שלא ימחו הב"ד לכתחילה לכן לע"ד מה שכתב דמצד קי"ל הוא דפ' המחבר הכי ומשמע דנ"מ לתפיסה צ"ע:
ב
להג"ה י"א וכו' אבל אם נהרג י"ל א"כ מה מקשה יבמו' ך"ו נימ' מתני' דלא כרבי אף אי קאי מיתה אמיתה ואולי מפרשים הקושי' למ"ד מזל גורם ואינהו פוסקים כמ"ד מעיין גורם ומיתת דבר לא משמע להו דאיכפל תנא לאיירי דוקא בכה"ג. והר"ן בתשו' ך"ח כ' שהוא מיראה הוראה בענין זה מאוד. ומהנ"ל נמי ראיה לפסק הלכות קטנות שבכ"ה:
בית שמואל
ט׳
א
או נתארסה. דק"ל מזל גורם מ"ה באיזה מיתה שמת אפילו לאו מחמת חולי נקראת קטלני' ופי' הרא"ש מזלה גורם היינו פרנסה לפי המזל ואשה זו מזלה רע ומתו אנשיה שלה כדי שתחי' בצער ועיין עוד מזה בהג"ה דרישה:
ב
לא תצא. אפילו התרה בו ריב"ש סי' רמ"ב ולהרמב"ם אין איסור כלל אלא הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים ואין חילוק בין פחד זה לבין האוכל מכישא דאסר גננא לשון הרמב"ם ועיין בכ"מ, ולדעת הרא"ש סכנה הוא וכופין להוציאה דחמירא סכנת' מאיסורא וכ"כ הרשב"א והנ"י:
ג
ואם הכיר בה וכו'. לכאורה תימא דעירב דעת הרא"ש עם דעת הרמב"ם דהא לדעת הרמב"ם משמע אפילו לא הכיר בה יש לה כתובה כדמשמע מתשו' שהביא בכ"מ וכן הקשה בח"מ ואפשר דחסר כאן וצ"ל וי"ל /וי"א/ תצא ואם הכיר בה וכו' ובזה ניחא שלא הביא רמ"א רוב דיעות החולקים על הרמב"ם דס"ל תצא, ולפי גירסא שלנו י"ל המחבר הכריע כן לענין כתובה א"י להוציא הכתובה כי י"ל קים לי כהרא"ש ולענין כפיה על הגט י"ל קים לי כרמב"ם מיהו אם הוא רוצה לגרשה י"ל דיכול לגרשה בע"כ ובכה"ג לא תיקן ר"ג במקום ספק סכנות נפשות:
ד
משני יש לה. אף על גב דמיד במיתת השני נעשה מחזקת שבעליה מתים כתב הרא"ש הטעם לענין ממון קי"ל בג' זימני הוי חזקה כלומר לעולם הלכה כרשב"ג בג' זימנין הוי חזקה אלא משום סכנות נפשות קי"ל כרבי בנשואין ומילה בתרי זימני הוי חזקה וכ"כ בט"ז בי"ד סימן ק' ועיין סי' קנ"ד והר"ן כתב בבעל השני י"ל שמא מתו כדרך כל הארץ אלא בבעל הג' אסורה להנשא דעכ"פ יש כאן ריעות' והוא /והיא/ לא גילה /גילתה/ לו מ"ה תצא בלא כתובה, ובזה מיושב קושית תו' ס"פ הבע"י למה לענין ממון הולכי' אחר רוב הנשים ובאיסור אין הולכים אחר הרוב ובעלמ' קי"ל בממון אין הולכים אחר הרוב ובאיסור הולכים אחר הרוב, וב"ח כתב דהיא מוחזקת כיון דהכתובה בידה אמרינן שטר העומד לגבו' כגבוי דמי תמוה דהא ב"ש ס"ל כן ולית הלכת' כוותיה שוב ראיתי קושיא זו בתשו' שער אפרים דף מ"ז ועיין במ' פ' הבע"י ובמהרי"ק שורש צ"ב:
ה
י"א דוקא. כלומר יש מקילין בזה וס"ל הלכה כמ"ד מעיין גורם וכל שאין מחמת חולי אינו כלום וכן כשמתו אחר ארוסין:
ו
או מת בדבר. הנה בת"ה סי' רי"א ובריב"ש כתבו מת בדבר או בכה"ג כל שהוא מכת מדינה אפילו למ"ד מזל גורם לא תלינן בכה"ג במזל דידה כמ"ש בח"ה לענין חכירו' וכ"כ ברי"ו וכן אם הוא זקן לאו קטלני' היא, ומסיים שם כל שמתו בעלי' כולם במיתה אחת יש לחוש אף הרמב"ם מודה בזה ועיין בד"מ:
ז
שתי נשיו. ה"ה יותר רש"ל ובי"ד סי' רס"ג הביא פלוגתא אם מתו שני בניו מחמת מילה אם חוששים בבן הג' והיינו הטעם שם החשש הוא מחמת חלישות הכח מ"ה ס"ל דתלינן אף באב וח"מ דהקשה משם ל"ד, ועיין תשו' הרא"ש כלל נ"ד אפי' אם מתו נשיו במיתה א' אין חוששין:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ט׳
א
אשה כו'. איפסק ה' שם כרבי וכן סתם מתני' שם ובפ"ד דכתובות:
ב
ואם נשאת כו'. כמ"ש בפ"ק דסוטה ולא יסף כו' כיון שידע' כו' אבל דעת הרא"ש בפ"ד דכתובות דתנא דחמירא סכנתא מאיסורא וכשם שכופין באיסורא כמ"ש בס"פ המדיר כו' וראי' ממ"ש שם במוכ' שחין דלא שבקינן ליה כו' מפני שממיקתו וביבמות פ"ד במעוברת ומינקת שאף לדברי חכמים יוציא בגט אפילו בכהן ואמרינן שם משום דחסא או משום דמעכרא חלבה וכפינן ואם נשאת כו' ואפילו כו'. הראשוני' בשם ריטב"א פ' דכופין להוציא דב"ד מוזהרין על זה דחמירא סכנתא מאיסורא אבל הרמב"ם למד ממ"ש בתוס' כו'. דא"ל בת ר"ח קטלית לך תלת ואתית כו' שם ואם איתא היאך יכול' והא אין מניחין כו' ועיין תשו' ריב"ש בארוכ' ליקוט:
ג
ואפילו כו'. דקידש כמו כנס כמ"ש בירושלמי פ"ב ה"י קידש כמו שכנס א"ל שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו כ"ה בספרי' שלנו וכ"ה נוסח הרשב"א והרמב"ן גורס שם קידש א"א לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו:
ד
ואם הכיר כו'. גמרא שם ס"ה א' ת"ר ניסת כו' תצא בלא כתובה וע"כ איירי מיד דאי בשהה עשר שנים הא דאמר שם מהו דתתבעי' לשלישי כו' אדעתא דהכי כו' הא ע"כ צריך לגרש כמ"ש במתני' שמא לא זכה להיבנות ממנ' וג"כ א"א לומר משום קנס דא"כ היאך קאמר דתתבעי' לשלישי אלא משום מקח טעות שלא הכיר בה וז"ש אנא אדעתי' כו' ושפיר נמי קאמר דתתבעי' לשלישי וכ"ה פ"ח ועד כמה מותרת להינשא עד שלשה יתר מכאן לא תינשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתוב' מפני שנישואי' נשואי טעות ועתוס' שם ד"ה תצא:
ה
אבל כו'. מדקאמר שם לשלישי כו' תצא כו' ועוד שם איבעיא להו נשאת לשלישי כו' ובלא הכיר מיירי כנ"ל:
ו
וי"א כו'. כמ"ד מעיין גורם ולעיל כ' כמ"ד מזל גורם כי כן עיקר אלא מפני שרוצ' לסיים ולכן כו':
ז
או מת כו'. זה אפילו למ"ד מזל גורם כמ"ש בב"מ ק"ה ב' וק"ו א':
ח
י"א כו'. אבל כו' ערש"י ותוספת ספ"ג וראי' לפירוש תוספת ולמ"ד מעין גורם ע"כ דוקא מיתה ובגמ' ל"ק א"ב אלא אירכ' כו':
ט
איש כו'. שפירש מזל גורם אין ר"ל שימות במזלה שזה אין תולין במזלה שימות אחר אלא מזל המזננות שבא לה ע"י איש כמ"ש ספ"ג דנדה נקבה נקי' כו' משא"כ בזכר זה כר כו':
חלקת מחוקק
ט׳
א
לא הכיר בה אין לה כתובה משלישי. אין לפרש שבשעת נשואין לא נודע לו ואחר הנשואין נודע לו ורוצה להחזיקה דבזה פשיט' דכותב לה כתובה דאסור להשהות אשה בלא כתובה (כדלקמן סי' ס"ה) אלא מיירי מיד שנודע לו רוצה לגרשה או שמת ולא נודע לו אין היורשין משלמין הכתובה ובאמת משמעו' דברי הרמב"ם (פכ"א מהא"ב) שכתב אם נשאת לא תצא משמעות לשונו ככל לא תצא שבתלמוד ואינו מוציא כלל בלא כתובה דלדעת הרמב"ם אין כאן טעות כלל כמו שכתב (הרמב"ם בעצמו) בתשובה הביאו הכ"מ (פכ"א מהא"ב) וז"ל שלישא קטלנית אין בו איסור אבל הוא על צד הניחוש והפחד והתמהון שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים וכו' ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נתחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשין בפני ב' עדים ואח"כ כותבין לה ב"ד כתובה ומכניסין אותה לחופה וכן היו עושים ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של ר' יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו אנחנו במצרים עכ"ל אבל הרא"ש ס"ל דכופין אותו להוציא בע"כ (כמו שהביא הטור דעתו בסי' זה) דחמיר' סכנת' ודאי יכול לטעון מקח טעות והרב המחב' הרכיב דעת הרמב"ם והרא"ש בהדדי ואינם מוכרחים ובפרט לדידן דק"ל דאין יכול לכוף האשה בע"כ לגרשה מטעם תקנת ר"ג (כדלקמן סי' קי"ט) קשה לי' להוציאה בע"כ בלא הכיר בה ע"פ דעת הרמב"ם דלא חשיב לה למום גמור דהא פסק לקמן סימן קי"ז (בהג"ה סעיף י"א) דדוקא בנכפה ובמום גדול כופין אותה אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרש' בע"כ:
ב
וי"א דדוק' אם מתו מיתת עצמם. (ביבמות דס"ד ע"ב) גבי היכא דנשאת לשנים ומתו דלא תנשא לשלישי אליבי' דרבי ולרביעי אליב' דרשב"ג פליגי בה אמוראי חד אמר מעיין גורם (פי' מעיין של אשה גורם להמית אנשיה) וחד אמר מזל גורם מאי בינייהו איכ' בינייהו דאירסה ומית א"נ דנפל מדיקל' ומית למ"ד מעיין גורם ליכא בשניהם כיון דאירסה ומת הא לא בא עליה שתגרום מעיינ' שימו' בעלה ובנפל מדיקל' הא לא מת ע"י חולי והנה הי"א פסק לפי גמרא הנ"ל דנפל מדיקל' ומית וא"כ חולק ג"כ על מ"ש לעיל בהג"ה או נתארסה דהא אמרי' דאיכא בינייהו נמי דאירסה ומית (ובחדא מחתא מחתינהו) והרב בהג"ה קיצר כאן מה שהי' לו להאריך:
ג
איש שמתו שתי נשיו. בתשובת הרא"ש כלל נ"ג סי' ח' שממנו הוצי' הרב דין זה כתוב שם דאפילו מתו שניהם במיתה א' כגון שמתו שתיהן מן ההריון (ולפ"ז) אפשר לו' דלמאן דפסק בי"ד סי' רס"ג סעיף ב' דאף באיש חוששין (אם מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי כמו שחוששין גבי אשה שמלה בני ראשון ושני ומתו מחמת מילה הרי היא בחזקת שבניה מתים מחמת מילה ולא תמול השלישי) אפשר דגם הכא חוששין לאיש הזה מאחר דמתו שתיהן במיתה אחת ומכ"ש אם מתו ג' נשיו דראוי לחוש:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ט׳
א
סעיף א' אשה שנשאת וכו' לשני אנשים ומתו לא תנשא וכו' נ"ב עי' בחיבורי לתורה פ' וישב בפסוק צדקה ממני וכו' שם העליתי דין חדש דלדעת הפוסקים דס"ל מזל גורם אז יש לחלק בין אם נישאת בעצמה לבעל ובין אם השיאוהו אביו בקטנותה אז י"ל מזל דאביו גרם כן ולא מזלה ואם הגדילה אח"כ ונישאת בעצמה אין לה דין קטלנית וכן להיפוך אם הבעלים הי' קטנים והשיאוהו אביהם זאת האשה יש לתלות דמזל אבי הבעלים גרם כן ואין לה דין קטלנית אך למ"ד מעיין גורם אין חילוק בדבר בכל ענין הוי קטלנית ייע"ש מ"ש בזה בעזה"י באריכות ודו"ק. והנה בדין קטלנית מה דלא אמרי' אחיות מוחזקת ואם ב' אחיות מתו בעליהן יהי' אסור ליקח אחותיהן הג' כמו במילה ביו"ד סימן רס"ג עיין בחבורי טטו"ד על יו"ד מ"ז סימן ר"ב ובש"ע סימן רס"ג ייע"ש מ"ש טעם נכון לחלק בעזה"י ודו"ק. והנה זה כערך כ"ב שנים שכתבתי בחיבורי לאהע"ז להקל בקטלנית אם הפסיק גירושין בינתיים וכעת הגיד לי אחד שבבאר היטב סימן זה הביא שנסתפקו בזה וכעת כתבתי בתשובה קנה מקומה בהל' ס"ת סימן רע"ט בהשמטות לחבורי ספר סת"ם כתבתי שנראה לי להיפוך לאסור וכתבתי כמה ראיות לכאן ולכאן ייע"ש בעזה"י ודו"ק. והנה ראיתי בב"ש שהביא בשם הת"ה שכ' דבזקן לא נעשית קטלנית ולפענ"ד יש לחלק כן דעד שמונים דבאופן המבואר בש"ס גיטין ולקמן סימן קמ"א דהמביא גט ממדה"י ניתן לה בחזקת שהוא קיים יש לה דין קטלנית אבל משמונים ואילך דבענין אם הי' מביא גט ממנו הי' ספק חי ספק מת אז אין לה דין קטלנית כן נראה לי דספק נפשות הוא וראוי להחמיר בי' כמה דאפשר ודו"ק:
ב
באותו סעיף בהג"ה וי"א דדוקא אם מתו מיתת עצמם וכו' או מת בדבר וכו' נ"ב הנה מה דכתב בלשון י"א היינו רק בשביל אידך טעמא שמא הוי הטעם מכח מזל גורם ולזה לא מהני דבר אבל למ"ד מעיין גורם אין ספק בדבר דמהני מת בדבר דחזי' דאינו מן המעיין ובפרט אם מת שלא בביתו חזי' אינו מן המעיין רק דכתב בלשון י"א בשביל אידך טעמא דמזל גורם ולפ"ז נראה אם האשה משכלת יודעת בטוב מו"מ לחיות את נפשה בלי צורך לסיוע הבעל ואז כתב הנו"ב בתשו' דל"ש בזה מזל גורם רק דבזה לבדו אין די דדלמא קיי"ל כמ"ד מעיין גורם אבל אם מת גם בדבר אז בתרתי לטיבותא מותרת ממ"נ בלי ספק ואין בזה חשש ופקפוק עוד וז"ב ונכון ודו"ק. והנה להני י"א דס"ל דבמת בדבר וכדומה ל"ש דין קטלנית אפשר למצוא עוד צד היתר אף אם מתו שניהם שלא בדבר אך אחד באמצע הי' לה שמת בדבר י"ל כיון דאפסקי' אחר באמצע לא נחשב חזקה כדמוכח הש"ס ב"ק גבי ראה שור נגח שור לא נגח דבעי' שיהי' מוחזק ג"פ לסרוגין אבל אם לא הוחזק ג"פ לסרוגין לא נחשב חזקה במה שנגח ג"פ כיון דבאמצע לא נגח א"כ לא הוי חזקה כן ה"נ בזה דבתרי זימני הוי חזקה נמי מכ"ש דבאפסקי' באמצע לא הוי חזקה להך דעה וז"ב לפענ"ד ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ט׳
א
אשה שנשאת. כ' בר"י אות ג' יש לחקור אם שתי אחיות מת בעליהן הראשונים אי נחשבו קטלניות ושוב כל חדא מנייהו לא תנשא אף לשני והאחות השלישי לא תנשא גם לראשון כי היכא דקי"ל ביו"ד סימן רס"ג לענין מילה דאחיות מחזיקות. ועלה במחשבתי דלמ"ד מעין גורם יש צד לומר כן כמו לעיל סי' ב' במשפחת נכפין וגבי מילה ביו"ד שם אבל למ"ד מזל גורם פשיטא דלא אמרינן בזה אחיות מחזיקות והא דלא אמר בפ' הבע"י דאיכא בינייהו הא כבר כתבו התוס' ב"ב דף ה' דבכמה דוכתי לא חייש לומר אלא חדא או תרי מילי ע"ש:
ב
או נתארסה. עבה"ט מ"ש ופי' הרא"ש מזלה גרם היינו פרנסה כו' ועיין בתשובת נו"ב סימן ט' שהמציא ע"פ זה קולא אחת דאשה שהיא אשת חיל ומצלחת במו"מ גם אחר מיתת בעלה מותרת למאי דקי"ל מזל גורם דהרי אין מזלה גורם לעניות ומ"מ לא מלאו לבו להתיר בפירוש אך מי שרוצה למיעבד עובדא (ולסמוך על הרמב"ם שהביא הב"ש סק"ב) יהיה לו יתד קצת לתלות בו ולהסיר הפחד מלבו ע"ש. ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן צ"ב שהעתיק דברי הרמב"ם בתשובת פאר הדור באריכות וכתב עליו משמעות דבריו דוקא אם נשאת לראשון ושני אבל אם נשאת לשלשה אנשים ומתו כשאלתך גם הרמב"ם מודה כו' אמנם אחרי שכתבת שבעל א' מת זקן ואחד אשר נשאה נגד עצת הרופאים שדנו דינו אם ישא אשה ימות אין ברור כ"כ שהאשה הנעצבת הזאת מוחזקת לקטלנית והרי זה דומה למה דאז"ל מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות ודכוותה בחורים אבל לא זקנים ואנשים בריאים ולא חולים. גם יש לצרף מ"ש מורי בנו"ב להמציא קולא אחת כו' ע"ש. והנה מ"ש דאם א' היה זקן אין ברור כו' כ"כ הב"ש סק"ו הובא בבה"ט סק"ז ועי' בר"י אות י' שכ"כ בשם מהרי"ו ס" קפ"ג דאם א' זקן אינו מהמנין וכתב ע"ז ויש סמך לזה מירושלמי פ"ג דתענית בתים שאמרו בריאים כו' ואח"ז ראיתי בתשובת מהר"י מלכו סי' מ"ז שהביא ראיה הנזכר אך לדינא הוא ז"ל והרב מהר"ר אברהם צמח הסכימו להיפך וכ' עוד הבר"י שם אפשר דאף לדעת מהרי"ו אם הזקן מופלג נהרג הוא לבדו או נפל ומת למאי דקיי"ל מזל גורם הזקן הזה מן המנין דכיון דאיקטול ולא מת על מטתו גם עד זקנה קטלנית היא עכ"ד מיהו כבר כתב הרמ"א בהגה לקמן דמקילין כמ"ד מעין גורם ובנהרג אינו כלום. אמנם היכא שגם אחותה כבר מת בעלה הראשון בזה יש מקום לומר דממ"נ היא קטלנית ע' לעיל סק"א. ועיין בס' עיקרי דינים ליו"ד סי' י"ד אות ח' בענין זה. ועיין בתשובת קהלת יעקב מהגאון מקארלין סימן ד' שהאריך ג"כ בענין זה ובעובד' דידיה לא היו לה רק שני אנשים. והאריך להביא ראיות דעיקר הלכה כרשב"ג בכל דוכתי רק חומרא בעלמ' הוא שהחמירו לפסוק בנישואין כרבי וכתב דלכן נוכל לסמוך כל שיש סברות וצדדין להקל כיון שהעידו פוסקים שנהגו רבים וגדולים להקל בזה"ז וכבר כתבו הפוסקים לענין לקדש הקטנה דאסור מדינא דש"ס דעתה נהגו להקל משום דקשה עתה למצוא זיוויג הגון (ע"ל סי' ל"ז ס"ח בהג"ה) כן י"ל בנ"ד ובפרט באשה ששהתה עם אנשים הראשונים זמן רב והולידו בנים ובנות וגדלו והצליחו יש לתלות מה שמתו אנשיה לא מצד מזל דידה או מעין זה רק מטעם אחר ועוד יש בנ"ד סמך נכון להקל ממ"ש בתשובת נו"ב להתיר באשה עשירה ומוצלחת כו' ומצורף לזה שלפי הנשמע לא היה בעלה בבריאותו מעת בואו פה וגם הראשון כך היה וידוע מה שצידדו להקל בזה מדברי הגמרא גבי מפולת כו' ע"כ לדעתי אין להחמיר ויוכל נפש היפה לסמוך בזה כו' ע"ש ומשמעות דבריו דבריו לה שלשה אנשים אין לסמוך על שום סברא וצד להקל. ועיין בתשובת גליא מסכת סי' י"א באריכות: ועיין בתשובת חתם סופר סי' כ"ג מבואר שם דאף לדעת הרמב"ם דאם נשאת לא תצא זהו במי שנשא בלא שאלת חכמים והרי קמן דלא קפיד וליכא סכנתא להרמב"ם אבל מי שבא לשאול וא"כ הרי קפיד והורו לו דלא תנשא ואחר כך נשאה אותו באמת אפילו נשאת תצא כיון דקפיד חמירא סכנת'. וכתב עוד דמ"ש התה"ד וכן הסכים הב"ש דאם היה א' מהם זקן יש לתלות בזקנה האי זקן נ"ל בר שבעים דאינו בר ששים הלא אביי נמי חיה שיתין שנין כדאית' בר"ה י"ח ע"א ואיך אמרו דביתהו דרבא לאלמנת אביי קטלית תלת כדאיתא בכתובות ס"ה אעפ"כ לא מקרי זקנה לענין זה אלא כבר שבעים ע"ש. ושם בסי' כ"ד אודות אשה ששהתה עם בעלה עשרים שנה ומת בזקנתו ונשאת לשני מי שידוע חולי ומכאובים מאז ומת ונישאת לשלישי מופלג בזקנה ומת ועכשיו מתה אחותה ורוצה בעל אחותה לישאנה ואומר שאינו מפחד כלל וכדעת הרמב"ם אך מהרי"ו כתב בי' אנשים גם הרמב"ם מודה ולהרא"ש כופין להוציא מכ"ש שלא יכנוס אלא שכתב הרב השואל נחשדת ומצוה להשיאה ועוד שהיא מתפרנס ממעשה ידיה והנו"ב כתב להתיר כו' והוא ז"ל השיב כי דברי הנו"ב לא שמיעא לי כלומר לא ס"ל אבע"א גמרא אבע"א סברא כו' אך נ"ל קצת להקל דבב"י מביא דברי התה"ד שכ' שמעלימים עין מפני שלפעמים המה ילדות ואיכא למיחש לקלקל וכוונתו נראה דס"ל כהראנ"ח דביבום לא חיישינן לקטלנית משום שומר מצוה כו' וא"כ גם בילדה היכא דאיכ' למיחש לקלקולא זה הנושא אותה ה"ל כשומר מצוה כולי ואם כך בחששא בעלמא מחמת שהיא ילדה מכ"ש בנד"ז שהיא חשודה באמת טוב ויפה להציל מעון ועוד יש לצרף הא דחזינן דהיתה עם בעלה הא' עשרים שנה ונתפרנסה ממנו ומת כדרכו זקן ושבע ואח"כ לא אתחזקה אלא תרי זימני ואיכא רמב"ם וריב"ש דמתירים ואף להחולקים י"ל הלא גם שניהם לא היה א' מהם שלא היה ראוי למות מחמת עצמו כולי ומסיים הרי יש כאן צדדים להתיר באופן שאם ירצה הרביעי לסמוך על זה אין אנו מוחין בידו אבל לא אחליט להתיר לרבים כ"א לזה שרוצה למיעבד עובדא בנפשיה לא נחסום אותו ע"ש):
ג
לא תנשא. עיין בתשובת הרדב"ז ח"ב סימן תרס"ח שנשאל באשה שמת בעלה ראשון ונשאת לאחר ונתן לה השני גט על זמן ומת בתוך הזמן אי אשה זו קטלנית. והשיב אם נתן לה גטה במעכשיו כנהוג ברוב הגיטין הנמסרות לזמן כיון שהגיע הזמן ולא בא הרי היא מגורשת למפרע ואינה זקוקה ליבום הילכך לא הוי קטלנית אלא מגורשת ומותרת לינשא לשלישי לכ"ע ואם מסר לה הגט ואמר לה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד זמן פלוני ומת בתוך הזמן אינה מגורשת דאין גט לאחר מיתה וזקוקה ליבום והרי כשאר האלמנות ובתרי הוי חזקה והרי הוא קטלנית וברור הוא עכ"ד:
ד
לשלישי. עבה"ט ומ"ש בשם הלק"ט שתי נשים צרו' כו' עיין בפ"ת ליו"ד סימן רס"ג ס"ב הבאתי בשם תשובת שבו"י ח"א סי' ע"ט שחולק עליו דכל ספק כי האי ראוי לאסור דחמירא סכנתא מאיסורא ע"ש. ומ"ש עוד קטלנית מתייבמת כו' ע' בספר בר"י שהאריך בזה והביא שכן דעת הרמב"ם בתשובה הביאה מהר"ם אלשקר סימן ע"ט ובכ"מ פכ"א מהא"ב וכן בתשו' הרלנ"ח סי' ל"ו עלה בהסכמה דקטלנית מותרת להתייבם אף לדעת הרא"ש אולם בתשובת הרד"ך בית שני חדר י"ג חלק על הרנ"ח ואסיק דלדעת הרא"ש גם ביבמה איסור קטלנית (ותשובה זו נעלמה מהרב ח"צ ז"ל דהוי תנא דמסייע לי' ובכלל דברי הרלד"ך דבריו) והביא ג"כ דברי הח"צ (שהזכיר הבה"ט ונשא ונתן בדבריו דישלדחות ראייתו ע"ש ועמ"ש לקמן סי' קס"ה ס"ק ה' בשם נו"ב מזה וכתב עוד הבר"י שם אות ב' לדברי הרא"ם והרלנ"ח וסיעתם דאין איסור קטלנית ביבמה גם לדעת הרא"ש יש לחקור יבמה שנתיבמה שני פעמים ומתו היבמין אם גם באופן זה נימא דתתייבם לשלישי כיון דראינו דזו הוחזקה קטלנית גם ביבום ודעתי נוטה דלא פליג עכ"ד ע"ש:
ה
או מת בדבר. עיין בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ב שדעתו ג"כ להקל בענין זה שאם מתו שני בעליה בדבר ר"ל מותרת לינשא לשלישי אך כתב דדוקא בידוע בודאי שמת מחמת הדבר כגון שיש לו מורסא או אות אחר מאותות הדבר ר"ל אבל אם יש ספק בדבר אזלינן לחומרא דספק סכנתא הוא ואף בידוע דוקא במתו שנים יש להקל כיון דאיכא מאן דפסק כרשב"ג אבל אם מתו שלשתם במגפה דחזקה גדולה היא לא תינשא לרביעי והבו דלא לוסיף עלה ע"ש:
ו
אשה שנתגרשה. עבה"ט מה שהקשה דהו"ל לומר איכא בינייהו דגירשה ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א ס"ס צ"ב שכתב דל"ק מידי ע"ש:
ז
שתי נשיו. עבה"ט וכן בספר בר"י אות י"ב דחה ג"כ דברי הח"מ ואין לדחות דין זה למילה ע"ש: (גם בתשובת חתם סופר סימן קל"ו מיישב דעת הש"ע דהכא לכ"ע אין חשש ע"ש):
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ט׳
א
סי' ט' ס"א הגה הגהת מיימוני בשם התוס'. נ"ב והר"ן ר"פ נערה:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ט׳
א
אשה שנישאת כו' הטעם בזה שמעיין שה גורם המיתה למשמש עמה ובנתארס' הטעם שמזלה גורם שימותו אנשיה:
ב
אין לה כתוס' דהוה הנשואין שלו בטעות אבל מן השני יש לה כתוב' מיורשיו כיון דלא הוחזק ג"פ ואע"ג דלענין איסור נישואין הוה חזקה בתרי זימנ' כר' מ"מ לענין ממון מודה רבי דבעינן ג"פ כמו בשור המועד כ"כ הרא"ש פ' נער' שנתפתת' ובפריש' דחה טעם זה וז"ל אבל לא שייך טעמא דכתוב' ממונ' לא קי"ל כרבי דסבירא ליה הוחזק' בב"פ דלא שייך לומר בחד ענין דבחצי' ס"ל כרבי ובחצי' דלא כוותי' עכ"ל ואישתמיטתי' דברי הרא"ש שזכרנו וגם לא נכון מ"ש דלא קיי"ל בחציה כרבי אלא אמרינן דבזה רבי מודה כמ"ש הרא"ש:
ג
רבים מקילים כו' נראה לדמות דבר זה לההיא דפ' מפנין לענין הקזה במעלי שבת' אע"ג דסכנה היא מ"מ כיון דדשו בי' רבים פי' רש"י הורגלו מתוך דוחק שומר פתאים ה' וכן בזה שהורגלו רבים בזה מפני שאין לכל א' ליזהר בזה דאין זיווג מצוי לו ע"כ לא חשו לסכנה עוד:
ד
שתי נשיו הטעם בתשובת הרא"ש כלל נ"ג דליכא קפידא אפילו אם מתו כולן מחמת הריון מפני דטעם המזל שנגז' על האשה שלא יהיה לה מי שיפרנסנה ומזונה תליה במזל משא"כ באיש ע"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5