א
נשים האסורות לכהן ודין אשת כהן ובו טו סעיפים:
כהן אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה ואסור בחלוצה מדרבנן לפכך אם עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא אבל גרושה אפי' אינה אלא ספק גרושה צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין ואפי' ריח גט פוסל בכהונה וכופין אותו להוציא והיכי דמי ריח גט כגון שאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם ואע"פ שלא הותרה בזה הגט נפסלה לכהונה (ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא אפילו הכי פסולה לכהונה) (תשו' הרשב"א סימן תק"נ) אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי אינו כלום ואינו פוסל ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי:
ב
קטנה שמיאנה בבעלה מותרת לכהן ואם נתן לה גט אסורה ואם אחר שנתן לה גט החזירה ומיאנה בו מותרת לכהן שהמיאון מבטל הגט ואם אחר שגרשה נשאת לאחר ומיאנה בו יש מי שאומר שמותרת לכהן:
ג
יצא קול פלוני כהן גירש את אשתו והרי היא יושבת תחתיו אין מוציאין מידו דלקלא דלבתר נשואין או דבתר אירוסין לא חיישינן ואם מת ונשאת לכהן אחר תצא:
ד
יצא קול פלוני כהן כתב גט לאשתו אם קורין באותו מקום לנתינת הגט כתיבה אף על גב דלכתיבה לחודה נמי קרו כתיבה הוי כאלו יצא הקול פלוני גירש אשתו ואם אין קורין לנתינת הגט כתיבה אין חוששין:
ה
יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה חוששין לקול לאוסרה לכהן ודוקא שיצא הקול בלא אמתלאה אבל אם יצא עם אמתלאה כגון שיצא הקול שקדשה או גירשה על תנאי או שזרק לה קדושין או הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה אין חוששין לקול ואם יש אמתלאה בגירושין ולא בקידושין חוששין לקול הקדושין לאוסרה לעלמא ואין חוששין לקול הגירושין לאוסרה לכהן ודוקא שיצא האמתלאה עם הקול מיד אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלאה אינה מבטלת הקול ואם אח"כ נתברר שהיה הקול שקר אפי' לא היה שם אמתלאה מבטלין אותו וכל קול שלא הוחזק בב"ד אינו קול לחוש לו (וע"ל סי' מ"ו יצא עליה קול חלוצה י"א דלא חיישינן):
ו
כהן שנשא אחת מהפסולות מחרימין אותם ומחרימין כל הנושא ונותן עמהן וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה:
ז
כהן שגירש אשתו לא תדור עמו במבוי ואם היו דרים בשכירות או בחצר של שניהם היא נדחית מפניו ואם החצר שלה הוא נדחה מפניה ויתבארו דברים אלו בסימן קי"ט :
ח
איזהו היא זונה כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלת לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה לכל או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת לינשא לו לפיכך הנרבעת לבהמה אע"פ שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם הבא על הנדה אע"פ שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה לינשא לו וכן הבא על הפנויה אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה שהיא במלקות לא נעשית זונה ולא נפסלה מהכהונה שהרי אינה אסורה לינשא לו אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינה מיוחדת בכהנים או מאיסורי עשה וא"צ לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לכותי ועבד הואיל והיא אסורה לינשא לו הרי זו זונה וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחות מבת ג' שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה וי"א שהבא על חייבי עשה או על חייבי לאוין אפי' חייבי לאוין דשאר לא עשאה זונה חוץ מהבא על היבמה:
ט
כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין כדרכה בין שלא כדרכה משהערה בה נפסלה משום זונה ובלבד שתהיה בת שלש שנים ויום אחד ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה:
י
אשת כהן שנבעלה אפי' באונס אסורה לו:
יא
אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה:
יב
אשת כהן שאומרת לבעלה נאנסתי או שגגתי ובא עלי אחר או שבא עד אחד והעיד לו עליה שזינתה בין באונס בין ברצון אינה אסורה עליו שמא עיניה נתנה באחר ואם היא נאמנת לו או העד נאמן לו וסמך דעתו לדבריו ה"ז יוציא כדי לצאת ידי ספק (וע"ל סימן קט"ו ס"ז וסימן קע"ז):
יג
אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה כמו שנתבאר הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהיא זונה שאסרה עצמה ונעשית כחתיכה דאיסורא:
יד
כהן שקדש גדולה או קטנה ואחר זמן בא עליה וטען שמצאה דרוסת איש נאסרת עליו מספק שמא קודם קידושין נבעלה או אחר קידושין אבל ישראל שטען טענה זו לא נאסרה עליו שיש כאן שני ספיקות שמא קודם קדושין שמא אחר קדושין ואפי' נאמר אחר קדושין שמא באונס שמא ברצון שהאנוסה מותרת לישראל לפיכך אם קדשה אביה לישראל והיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד וטען שמצאה דרוסת איש נאסרת עליו מספק שאין כאן אלא ספק אחד שמא באונס שמא ברצון וספק של איסור תורה לחומרא:
טו
כל אשה שקינא לה בעלה (או ב"ד) (טור) ונסתרה ולא שתת מי סוטה אסורה לבעלה אפילו הוא ישראל ואם מת בעלה אסורה לכהן:
טז
יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער ומת קודם שנתן לה גט הרי זו מותרת לכהן:
יז
פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך לו הבועל ואמרו לה מי הוא זה שבא עליך ואמרה אדם כשר הרי זו נאמנת ולא עוד אפי' ראוה מעוברת ואמרו לה ממי את מעוברת ואמרה מאדם כשר הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) (טור) מותרת לכהן בד"א כשהיה המקום שנבעלת בו פרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם והיו רוב העוברים שם כשרים ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות אבל אם היו רוב העוברים פוסלים אותה כגון כותים או ממזרים וכיוצא בהם אע"פ שרוב המקום שבאו ממנו כשרים או שהיו רוב אנשי המקום פסולים אע"פ שרוב העוברים שם כשרים חוששין לה ונאמר למי שפוסלת אותה נבעלה ולא תנשא לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא וי"א דבאומרת לכשר נבעלתי בחד רובא לכתחלה מכשירין ובדיעבד אפילו ברוב פסולים:
יח
ראוה שנבעלה או שנתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן שם אלא כותי א' או חלל אחד ועבד וכיוצא בהם הרי זו לא תנשא לכתחלה לכהן שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא ואם נשאת לא תצא הואיל והיא אומרת לכשר נבעלתי היתה אלמת או חרשת או שאמרה איני יודעת למי נבעלתי או שהיתה קטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול הרי זו ספק זונה ואם נשאת לכהן תצא אלא אם כן היו שני רובים המצויים כשרים ויש מי שאומר שאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחילה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא"כ הלכה היא אליו וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי תנשא לכתחלה:
באר היטב אבן העזר
ו׳
א
בגרושה. עי' במהרש"ך ח"א סי' קנ"ה:
ב
מדרבנן. עיין הר"א ששון סי' רי"א. נשא חלוצה אפילו נדר הנאה ממנה מעכשיו ואפי' יש לו אונס ממון אסור לקיימה הרא"ם ח"א סי' נ"ט. כהן שהוחזק בכהן ימים רבים ונשא חלוצה כי לא ידע שחלוצה היא אין כופין אותו להוצי' פסק שבות יעקב ח"א סי' צ"ג. דלדעת מהרשד"ם בחא"ה סי' רל"ה אין כופין בכהני בזמן הזה דכהני ספק נינהו. אבל בתשובת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ותשובת חוט השני סי' י"ז האריכו לסתור דעת מהרשד"ם. ושבות יעקב סי' הנ"ל דוחה דבריהם ומקיים דברי מהרשד"ם. עכ"פ העלה דאם רוצה לגרש זכור לטוב כיון שבניו נדחין מכהונה בממ"נ. אבל אין כופין בשוטים ע"ש. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו בסופו חולק על שבות יעקב וכתב חלילה להוצי' לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים מבלי פדויים ע"ש:
ג
להוצי'. אבל לכתחלה גזרו אף על ספק חלוצה עיין תוס' דיבמות דף כ"ד ע"א:
ד
להוצי'. וכן ספק חללה וספק זונה כלן מדאוריית' אלא ספק ממזר דרבנן. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. נשא ספק שבויה א"צ להוציאה ר"י הלוי סי' ל"ג:
ה
בעלמ'. בתשובת רש"ל כתב דוק' במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש ועיין הג"מ פרק האומר וב"י בסי' י"ג ושם מבואר דוק' אם שב"ד הצריכו גט אע"ג שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך עפ"י הדין לא הוי הגט וכ"כ הבה"י ב"ש:
ו
לכהונה. כתב (ב"י) [ב"ח] היינו לכתחלה אבל לא תצא. וט"ז חולק ב"ש:
ז
אסורה. משמע אפי' אם נשאת תצא ח"מ:
ח
לכהן. עכ"פ ובדיעבד אין מוציאין אותו לכ"ע:
ט
ונתגרשה. דוק' שיצ' קול שניהם יחדיו אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קדושין לא משגיחין בקול שיצ' אח"כ שנתגרשה ומותרת לזה שיצ' הקול שקידשה אפי' אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר. ואם יצא תרי קולות בפעם א' אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין כן הוא לדעת הראב"ד ודלא כהרמב"ם עיין ב"ש:
י
חיישינן. כיון דחליצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו ה"ה בקול לא גזרו אפי' בקול המוחזק בב"ד. ולפ"ז היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה מיהו הלשון לא חיישינן משמע דמותרת לכתחלה ועדיף מספק חלוצה אחרונים:
יא
שיגרשנה. עיין הראנ"ח ח"א סי' מ"ב. ונראה אף לישראל שנש' אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידויים וכפיות ב"ש:
יב
במבוי. עיין סי' קי"ט. כתב (הר"ש) [הב"ש] ולכאורה קשה מסוגית ריש כתובות שם אית' להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר. ולפענ"ד לאו קושיא היא דהא מסקינן שם לפי שהקילו חכמים שנוהג ימי המשתה כו' מש"ה אמרו דהו' ישן בין האנשים לא יקיל יותר ולאו טעמ' הוא משום איסור קל ע"ש ובהרא"ש. ועיין תוס' בסוטה דף ז' ע"א ד"ה אמר לאו ק"ו ופרכוהו וכו':
יג
לבהמה. וכן הנבעלת לרוח או לשד אינה אסורה לבעלה תשובת מהר"ם מלובלין סי' (קט"ו) [קט"ז]:
יד
לינש'. אע"ג דבעת נדתה אסורה מ"מ אשה זו יש תקנה לאיסורה:
טו
שהפקירה עצמה. ולדעת הסמ"ג יש להחמיר. בית שמואל:
טז
וכן הגיורת ומשוחררת. אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מבת ג' שנים אסורה לכהן לפי שבאה מעכו"ם השטופים בזמה עיין ב"ש:
יז
חייבי לאוין דשאר. היינו אנוסת אביו:
יח
היבמה. משום דאין קידושין תופסין ביבמה. וה"ה גיורת ומשוחררת דלכ"ע עשאה זונה ב"ש ובה"י:
יט
אסורה לו. עיין במגיד פ"א ופי"ח מהא"ב אם לוקה הכהן הבא עליה אח"כ משום זונה ומשום טומאה או לא. ובטור כתב בפשיטות דלוקה שתים ולפי המגיד דפירש שם דהרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה ב"ש:
כ
שנאנסה. כל שתחילת ביאה באונס אף שסוף ביאה ברצון הוי כנאנסה. ועיין בתרגום יונתן פרשת כי תצא. ועיין בה"י. אשה שהצילה את בעלה גם אחרים ע"י שהפקירה עצמה לזנות אי מותרת לבעלה או לא. פסק שבות יעקב ח"ב סי' קי"ו דאם האונס הוא על הבעילה עצמה הוי אונס גמור ומותרת לבעלה משא"כ אם היא מתרצית לבעילה ואונס אחר היא נאסרת לבעלה. ואם נאנסה ממש פשוט להתיר מ"מ צריכה טבילה שלא תהא מאוסה עליו ע"ש:
כא
לבעלה. וה"ה לבועל אם אינו כהן בה"י ע"ל סי' י"א:
כב
יוציא. ולקמן סי' קע"ח סעיף ט' בהג"ה די"א בזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן לומר שמאמינ' או שתאמין לדברי העד לבטל החרם ר"ג ע"ש:
כג
נאנסתי. ע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח. ואם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן אם אמרה טמאה אני ברצון נמי נאמנת כ"מ מתוס' דכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה מאיס עלי ע"ש ולפי דבריהם אשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון נאמנת ונראה דלא כתבו כן אלא למאן דס"ל דאומרת מאיס עלי כופין אותו להוצי' והוצרכנו לחלק בין ההיא דג' נשים לאומרת מאיס עלי אבל לדידן דקי"ל דאין כופין אותו להוציא ההיא דג' נשים אפי' באין נוטלת כתובה אינה נאמנת כנה"ג בהגהת הטור וכ"כ מהר"ם די בוטין סי' מ"ג עיין ב"ש. אשה שהודית שזינתה וגם ע"א אומר שהוא זינה עמה אסורה לבעלה תשובת חכם צבי סי' ק"נ:
כד
שבעולם. היינו לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אלא א"כ מאמין לדבריה. ואם עד אחד אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן. ואם היא מודה אם כן היינו הדין שהיא אמרה שזנתה. ואם היא שותקת תליא בפלוגת' אם שתיקה כהודאה דמיא או לא ב"ש ועיין סי' קט"ו:
כה
דאיסור'. ואם נותנת אמתל' לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה נאמנת. כ"כ הראב"ד. והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמרה כן כדי לגרש אותה עיין ברמב"ם פי"ח מהא"ב וכתב הב"ש מיהו בשאר אמתלא אף המגי"ד מודה דמהני. ואם עברה ונשאת לכהן. בניה כשרים דאינה נאמנת לפסול בניה דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם. ואם האב אומר דמאמין לדבריה יוכל לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה הוא. מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכ' ריעות' בפנינו ב"ש:
כו
דרוסת איש. עיין תוס' י"ט פרק א' דכתובות משנה ז'. וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"ח הרבה להקשות עליו ע"ש:
כז
מספק. אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקדושין ומחמת הזנות קודם קידושין מותרת כמבואר בסעיף ח':
כח
בעיר. אפי' קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פריצות בעלמא:
כט
לכהן. כתב מהריב"ל ח"א דף ק"ז דתרתי מילי נינהו דיצא עליה שם מזנה מיירי בפנויה דאי אתניהו תרווייהו שם מזנה ועידי כיעור ודאי אסור לכהן ועיין במהר"ם פדוואה סי' ל"ג ובמשפט צדק פ"ב סי' ס'. וע"ל ס"ק ט"ז בסי' ד' מש"ש בשם הב"ח. ועיין מ"ש הח"מ:
ל
שנבעלה. עיין מ"ש הב"ש שהאריך:
לא
רובות. ה"ה שני חזקות מהני משפטי שמואל סי' קי"ד. ועיין תי"ט פרק א' דכתובות משנה יו"ד. ועיין כנסת הגדולה בהגהת הטור. פנויה שעיברה והפילה ולא ידעו מזה כי אם אמה וגיסה ע"פ הגדת אמה ותבעה לאחד שיתן לה אתנן זונה או ישאנה ותשובת הנואף כמעט שהודה והתפשר עמה בסך מעות אם מותרת לכהן באמרה שלא נבעלתי כי אם לזה. פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ו דאסורה לכהן. אחד שהחליף דתו עם זונה ישראלית מרצונם הטוב ונהגו אישות זה עם זה איזה שנים וילדה בת ואח"כ חזרו כולם לדת ישראלית ומעיד הוא ואשתו שהבת מהם ולא מאחר ודעתו שיש להתירה לינשא לכהן. פסק שבות יעקב ח"ב סימן קי"ג דפסולה לכהונה. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח ועיין סימן ז' ס"ק ל"ד מש"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ו׳
א
מפורש בתורה
ב
ברייתא יבמות ד' כ"ד ע"א ובכמה דוכתי
ג
שם
ד
כ"כ הרמב"ם בפי"ז מה' א"ב וכ' ה"ה זה פשוט דספיקא דאורייתא הוא
ה
ברייתא שם
ו
שם דף נב ע"א ודף צב ע"א ודריש לה מדכתיב ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה
ז
משנה גיטין דפ"א ע"א וכב"ה
ח
משנה יבמות דק"ח ע"א
ט
טור דס"ל דלענין להתיר' לכהן אין חילוק בין מיאון דידיה למיאון דאחרים
י
מהא דשלח רב יוסף גיטין דפ"א ע"א וכדמפרש שם בגמ'
יא
ג"ז שם וכמו שכתב הטור אבל הרמב"ם לא חילק בזה
יב
משנה שם דף פ"ח ע"א וכדמפרש שם בגמ' דפ"ט ע"ב
יג
שם במשנה
יד
טור וכת' הב"י שפשוט הוא
טו
מסקנ' הגמ' שם
טז
פלוגתא דאמוראי שם וכתב הרא"ש שפסק הר"מ דמבטלין קלא
יז
מימר' דר"א שם
יח
ב"י בשם תשובת הרמב"ם וע"ש כל פרטי ההרחקות שכ' שם ומ"ש בשם תשו' אחרת לגאון
יט
ברייתא כתובות דף כח ע"א
כ
פשוט שם
כא
ע"ש דבישראל אסורים לדור בחצר א' כד
כב
ל' הרמב"ם רי' פי"ח וכרבנן במשנה יבמות דף ס"א ע"א ואפילו נתגיירה בפחותה מבת ג"ש וכדא' ר"נ שם ד"ס ע"ב
כג
בריית' שם דף ס"ח ע"א וכדמפרש בגמ' שם
כד
מה' דמקיש זרעו לו כו' שם דס"ט ע"א
כה
מימרא דרב יוסף שם דף נ"ט ע"ב
כו
מהא דאין אשה עושה חלל מנדה שם ד"ס ע"א
כז
שם בגמרא
כח
כחכמים שם בברייתא
כט
מהא דציינתיו לעיל וכן פירש"י שם
ל
כחכמים שם וכמו שציינתי לעיל בריש הסעיף
לא
ג"ז שם ברמב"ם וכתב ה"ה דכ"ש הוא משאר ח"ל דה' מספקא לן אי קדושין תופסין ביבמה שם דצ"ב ע"ב
לב
תוספת שם דס"ח ע"א וכתב הטור שלזה הסכים אביו הרא"ש
לג
ל' הרמב"ם שם פי"ח ממשנ' שם דנ"ג פ"ב
לד
ממשנה נדה דמ"ד ע"ב
לה
משנה שם דף מ"ה ע"א
לו
כלישנ' קמא דרבא שם דכ"ב ע"ב וכתב ה"ה שם הטעם למה פסק כל"ק
לז
מימר' דרב עמרם שם
לח
ג"ז שם ממשנה וגמ' דסוף נדרים דצ"א ע"ב וממימר' דרב קידושין ס"ו ע"א בההוא עובדא דסמי'
לט
שם נתבאר דה"ה בישראל ברצון
מ
שם בנדרים אמרו אסור' לאכול בתרומה דמשמע להרמב"ם דה"ה לינשא לכהן
מא
לשון הרמב"ם שם וכפי סברתו דאפילו מצא דם יכול לטעון פ"פ מצאתי אבל אין טענה זו בבגרות
מב
מימר' דר"א וכדמפרש שם בגמ' דכתובות ד"ט ע"א
מג
ג"ז שם ברמב"ם וע"ש במ"ש ה"ה
מד
ממשנה סוטה ד"ו ע"א
מה
ממימרא דרבא גיטין דפ"ט ע"א ופירש"י קול על הפנויה שזינתה לגוי ולעבד
מו
ולא מצאתי מאין יצא לו דין זה וצ"ע לע"ד שנראה שהוא סותר למש"ל סימן ד' סט"ו ושמא י"ל שדין זה דנשואה לא קאי איצ' קול מזנת או י"ל שגם הרישא בנשואה מיירי וש"ה וכמ"ש שם דהכל מרננין אחריה וכמ"ש שם התוספתא בסוטה
מז
ל' הרמב"ם שם ממשנה כתובות די"ג ע"א כר"ג ור"א שם
מח
שם במשנה כרבן גמליאל ור"א
מט
כר' יוחנן שם
נ
כאוקימת' דאמוראי שם דף ט"ו ע"ב
נא
טור מסוגיות הגמ' שם וכ"כ ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א
נב
ג"ז שם ברמב"ם מסוגי' דגמ' שם דאין הולכים אחר רוב סיע' בלבד וכו'
נג
טור וכפי גירסתו שם לא דקא אזלא איהי לגבייהו
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ו׳
א
הג"ה ואפי' לא נתגרשה רק משום קול ע' סי' י"ז סעי' נ"ח והב"ש מביא בשם תשובת רש"ל דוקא במשודכת וע"ש כי מסיק וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה:
ב
יצא קול פלוני כהן כ' ב"ש כהן מיותר ולע"ד י"ל הא על הרמ' אין קושי' דהעתיקו בהל' א' עם דין דסעי' ג' ואם על הטור וש"ע כיון שהם מחלקים אם קורין לכתיבה נתינה ומבואר בר"ן דלהכי אם קורין לנתינה כתיבה אף דלכתיבה נמי קורין כתיבה חוששים משום שקול זה לא לחנם יצא אלא לאסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום ודאי על שום נתינה יצא הקול וזה ל"ש אלא בכהן ואם אלו דברי הפרישה שאינו בידי א"י מדוע לא נ"נ ואולי סובר אף בישראל שייך דלא לחנם יצא כ"א להתירה לעלמא אבל התוספתא לא משמע כן אלא בשבל היתר. סתמא אין קול יוצא כ"כ. כ"א כפי תמיהות איסור על בעל' ע"ש. אם קורין ע' ב"ש חלוק על הב"ח ולע"ד ודאי הל' כהב"ח מן הטעם ב' שכ' ותו דכל מידי דתלי בבדיקה אנן לא סמכינן דא"א בקיאין לבדוק. וע' י"ד סי' נ"ז:
ג
יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה עי' ב"ש ומה שכתב ונראה דכן הוא דע' הטור לכן וכו' אמת שקצת משמע נמי לשונו הכי סי' מ"ו שכתב יצא קול פלונית נתקדשה ונתגרשה משמע ביחד אך ק"ק דבסי' מ"ו ששם עיקר דין זה של איסור והיתר לעלמא הי' לו לבאר מיד אמנם מה שכתב תו לחלק בין יצא בפעם א' מיחשב לגבי בעל זה אם כהן הוא קלא דקמא נשואי' ואסורה לו משא"כ בזא"ז שרי' לי' מטעם קלא דאחר ארוסין ושכ"כ דרישה לפ"ז לא הוכרח לומר דלהכי כ' מיד למידק כהראב"ד אלא דלעולם קאי בשטת הרמ' וכדמשמע סי' מ"ו שלא כ' מיד ואך הכא כיון דעיקר דין איסור כהונה דקדק מיד להורות דאז אסירה נמי לבעלה אם כהן היא אבל לע"ד הטור שכתב חוששין לקול לאוסרה לכהן לא משמע כ"א לכהן אחר מחדש ותו ק"ק לדינא דב"ש מנ"ל להגמ' לתי' המתני' דקתני מגורשת ה"ז מגורשת קאי לקולא שמותרת לעלמא דהא לשטתו הטור מסכים עם הראב"ד דמה דקתני מגורשת היינו דוקא מיד א"נ מה מקשה ואסרינן לה אגברא נימא דמה דקתני מגורשת ה"ז מגורשת לא נאמר כ"א לחומרא וקאי על זה שיצא עליו קול שקדשה וגרשה מיד והוא כהן אסרינן לה עלי' משום דהוא קלא דקמי' נשואין וה"ה דלעלמא נמי אסורה בשלמא לרש"י י"ל דלא משמע לי' לפרש כ"א בזא"ז אבל לדבריו ק' וע' ח"ר הקשה כעין זה ותי' דזה אין חידוש אבל דינו ודאי חידוש כי לע"ד גוף הסבר' ק' לי דאף בפעם אחד י"ל ממ"נ אם קול הקדו' אמת הו' קול הגרושין דאחר ארוסין. ואם שקר פשיטא דשרי' לי' דהא אם קידש בעדים. ודאי אפילו אם מיד יצא קול מ"מ הו' קלא דאחר ארוסין ובפרט לפרישו דעת הטור ס"ק י"א ע"ש:
ד
שהיא אסורה להנשא לו כבר תמה הה"מ עלי' דרמ' למה השמיט דמחזיר גרושתו משנשאת לא נעשה זונה ולא נפסלה מתרומה משום דלא הוי' זר אצלו מעיקר'. ע' ב"ש ביאר הסוגי' אליבא דתו' אין לוקין על הנושא אלמנות ח"ל וע' ספר ע"פ הוכיח דאף דעת התו' דלוקין על כל הנזכר בבריי' זו ואף כ' שלא נגע ולא פגע ההוא גלוי מילתא לדשם אמנם ברמב"ן פי' התורה פרשת קדושים מבוארת דעה זו ממש מה שמזכיר הב"ש בשם תו'. ודברי רבינו הטור תמוה שאחרי שהביא דע' אביו שאינה בכלל זונה הי' לו עכ"פ לבאר איסורן מהיכן נובע ואף יש לתמו' שאינו מזכיר אלמנות חלל כלל לא בפסול זונה ולא בפסול חללה וגם התי"ט פ' הבע"י צ"ע במה שכתב דממשנה ב' פ' הנ"ל יש סייעתא להתו' וא"י במה דהא נמי קתני התם בת ישראל לממזר פסול וע"ש בפי' המשניות להרמ' וגם בפירשו לפ"ד דקדו' משנה ו' ולשטתו יפה תמה איך להכניס בשם זונה או חללה ומ"מ לא נמנע מלכותבו משא"כ להתו' דזה לאו בפ"ע אין כ"כ קו' דע"י ההיקש דזרעו לו ילפינן דחלל נמי זר מקרי הואיל וכל זרעו חללים וכדדחק עצמו הרמ' שם מקודם וע' בהרשב"א ריש פ' הערל:
ה
ויהי' הבועל בן ט' שנים ויום א' איתא יבמות ס"ח ספק בן ט' נמי פוסל וע"ש תו ד"ה רישא וצ"ע מדוע השמיטו הטור וש"ע והרמ' פ"ח מה"ג העתיקו בל' ה"ז אסורה לאכול דקצת שמע רק לתרומה ולא לכהונה וי"ל נמי דנשמע בק"ו. ומהתו' הנ"ל יש למשמע דאם אשת איש נבעלה לס' בן ט' ועדיין בס' דשרי' לבעלה מכח חזקת קטן וחזקת היתר וע' סעי' י"ד ואף שאם כשבא לפניו הוא ודאי בן ט' עדיין צ"ע כי נראה שמדמו לנגע אחד בלילה דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן ולא מוקמינן הנוגע בחזק' טהרה וה"ה דל"מ האשה בחזקת טהרה ובריש נדה מסקו דזה אינו אלא לגבי קדשים וא"כ י"ל דוקא שם לגבי תרומה אבל להוציא אשה מבעלה לא ודוק וע' תשוב' ר"י מטראני חלק א' סי מ"א:
ו
הרי היא אסורה לכל כהן כ' ב"ש היינו לכתחי' אא"כ מאמן לדברי' משמע שאינה חוזרת ותימ' פשיטא שחייב להוציאה דהא הוי' כחתיכה דאיסורא וע' בר"ן כמה דחק שלא יהא שייך גבי הראשון חד"א אבל להב' פשיטא שחייב להוציא וע"כ לפרש הראב"ד בשחוזרה ובאמתלאי ובזה אפשר דיש לסמוך עליו אם נשאת אבל באינה חוזרת ודאי מחיוב להוציא וע' תשו' מ"פ סי' ל"ד הובא סי' קט"ו סעיף ז' בהג"ה ומ"ש וכ"כ ב"ח לא מצאתי:
ז
שאסרה עצמה כו' כ' ב"ש נראה א"נ לכהן בניה כשרים וכו' ולע"ד צ"ע כי י"ל ע"כ לא צרכינן לנאמנות אלא בולד או אפילו עובר שיש לו חזקת כשרות אבל אלו הבנים שנולדו לה מכהן וה"ה אלו אשה עושה עצמה חד"א ע"י שאומר' נתקדשה לפני עדים ושוב זינתה ולית לה אמתלא ממילא בניה ספיקי חללים וספיקי ממזרי' כיון שמכחה באו וכל הס' שדנין בה להחמיר ממילא הוא על ולדותי' וראי' מיבמות ע"ז דלתי' ר"נ ב"י דהל' כותי' לא שאל ר"י על בני בנים כ"א על הבנים וע"ש בתו' דהנ"מ לענין ממזרי' אם יבא על בת ישראל וק' למה נ"מ אמר לו יש לך בנים הי' לו להשיב בפשוט נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך דמשמע בין הי' לו כבר בין אשר יוולדו א"ו דדוקא על הבנים שהם בעולם עם ח"כ הוא דא"נ אפילו מכח יכיר מפני שלדבריו א"י הוא ואין עדות לא"י אבל אם אין לו אז בנים אף הבנים אשר יולדו יהיו בספק ממזר כיון שהוא עכ"פ ס' א"י לחומרא ע"י דשוי' נפשי' חד"א והיינו נמי טעם הברייתא דהתם הנאמרת לענין יכיר דנאמן על בנו קטן דהיינו אם אין לו בנים והוא בש"ע סי' ד' והברור שאז בנו ודאי ממזר ואף הבנים שיולדו להבן אח"כ דהא אין סברה שאח"כ כשיהי' להבן בנים שיוחזר לכשרותו. ואף שאין שום נאמנות להאב על בני בנים ש"מ שממילא נמשך כיון שבשע' אמירתו ליתניהו בעולם הב"ב עם ח"כ נמשכו בבואם אחרי אביהן ממילא וה"ה הכא:
ח
תו כ' ואם האב אומר וכו' כמו שנאמן לומר בן גרושה ואזיל בזה לשטתו סי' ס' ס"ק ט"ו שהוסיף תיבה וכ' לכן נראה וכו' או נשואין שלו נאמן ולא לדבר אחר לכן נאמן כו' וזה אינו דזה אין לו נאמנות דומי' שא"נ על בתו לומר שנשבית כיון שאינו מכח ביאתו וא"י מאין למד להוסיף או ע"י נשואין שלו ומה בכך היכן מצינן שנתנה תורה נאמנת ע"י יכיר במה שבעצמו א"י ומאמן לאשתו וע' תשו' הרא"ש כלל פ"ב גלל כן תמ' על הרמ' שהאמן לומר על בן פנוי' שהוא ממנו לענין ירושה ואף הרמ' לא האמינו לענין יבום לכן לע"ד לשטתו שהכשיר הלד בלא האמנת האב כן נמי עם האמנתו אבל לע"ד בלא נאמנותו עם נאמנתו הכל שוה וצ"ע. אם אינו ס' חלל:
ט
ומדי דברי בענין זה אזכיר בההוא עובדא שאירע פנוי' נתעברה וטרם שהמליטה נשתמדה והא"י לא רצו להמיר הולד והחזירוהו לעדת ישראל לע"ד יש לספוק אם לא יהא שתוקי לעולם ולא יהנה לו עדות אמו שהרי החכמים קראו אותו עדות כדאי' זו עדות שהאשה כשירה לו ובהנ"ל מצינן אף שהתורה האמינ' אב על בנו מ"מ א"י דהיינו מומר לא וה"ה בעדו' שהחכמים האמינו להאם י"ל מ"מ א"י דהיינו מומר לא והוי כמתה שנשאר שתוקי ואין לדמו' לא"א שזנתה אף דנוסף לה פסול עדות מחמת עבירה על מה שהיא אשה ומ"מ כשירה להכשיר העובר די"ל שני פ"ע במקום שהאשה כשירה מן מומרת והרי לענין נאמנת האב מכח יכיר לא שמענין דאם פסול מחמת עבירה דא"נ. ומ"מ אמר אין עדות לא"י ואפשר ה"ה מומר' וי"ל נמי דמ"מ אין לחלק ונאמנת וצ"ע.
י
שהרי הודית שהיא זונה ע' ח"מ וב"ש כנראה מדהביאו הפלוגתא בין הראב"ד והה"מ שדעתם שהרמ' מודה דע"י אמתלא שרי' ולע"ד סתימות הרמ' מורה כדהבינו הראב"ד והה"מ. ואולם מה שכתב הה"מ ומה שכתב הר"א ז"ל, שאם נתנה אמתלא שאמרה כן כדי שיגרשנה שנאמנת אפשר שאין ליסמוך על דבריה דהא בעלה לא הי' מצווה לגרשה אפילו יאמין לדבריה דהא אשת ישראל היא (וע' במ"ל דמזה נראה שהמ' לו גירס' א"י או כהן) ואפילו באשת כהן כיון שלא הי' מחיוב להאמינה אין דברי' כלום לע"ד אין זה טענה מכרעת דאטו נשי דינא גמירו וידעו דב"ד של אחריהם (וע' לקמן דברי הראב"ד לענין שטר אמנה תפסינן לאמתלא אף דלא הועיל באמירות אמנה) וא"כ צ"ע בהרמ' מה שהקשה הראב"ד אך תחלה צרכינן לעמוד על כונת הראב"ד שכתב אין שמועתו מכוונת שאם אמרה לאחר מיתה בעלה לא אמרתי אלא שיגרשני למה א"נ והלא לא הודת על עצמה הודאה לאסור ולא נתקבלו דבריה כלל (נראה מל' זה למשנה א' דהיו נתקבצו דבריה מודה שלא הי' מועיל שוב אמתלא זו להתירה לכהן אם מת ולא נתגרשה או לתרומה) והרי אשה שאמרה א"א אני וכו' אף בזו אם הי' קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל וע' מ"ל נראה שמפר' דר"ל כיון שהבעל לא הי' מחויב להאמינה הואיל והותרה הותרה ולהכי כות' הא אשת ישראל שאמרה נאנסתי מודה דאסורה לכהונה כיון דל"ש לא נתקבלו דברי' והגאון נ"כ נרו סי' ח' מביא סייעתא לסברת הב"ש מל' הראב"ד דבא"י שאמרה נטמאתי ברצון כיון שהפסידה כתו' מודה דלא מהני אמלתא וכ' אף שלא נתקבלו דבריה לאוסרה על בעלה מ"מ נתקבלו לענין הכתו' וכ' אלא דק' הא גם בא"כ עכ"פ נתקבלו דברי' לענין שאינה אוכלת בתרומה וכ' תו אלא דבלא"ה צריכינן לתי' הראב"ד כ' הטעם שלא נתקבלו דברי' ושוב מביא ראיה מאמר' א"א אני כו' והרי שם בשעה שאמרה א"א אני נתקבלו דברי' ושויתה חד"א ומ"מ מותרת באמתלא ולהכי חזר ופירש הראב"ד ע"פ דברי הח"מ שבסי' קט"ו הוא דרך רחוק לע"ד (ועסי' קט"ו) ועל פי' המ"ל ק' נמי קושית הגאון שי' דהא באמרה א"א אני נמי ל"ש הואיל והותרה להכי הנלע"ד לפרשו ע"פ מה דאיתא בשמו בהרא"ש פ"ב דכתו' כמעט נמי בסגנון זה והיכא דפרע לב"ח אחר שאמר אמנה הוא ובא לגבות מן הלוה כ' הראב"ד דגבי לי' מיניה כיון דמעיקרא לא המנוהו לגבי אחרים דאמרינן לאשתמועי מנייהו הוא דאמר וכו' הרי דתלה נמי טעם נאמנת האמתלא במה שלא נתקבלו דבריו הראשונים ולא האמינוהו לגבי אחרי' וק' נמי קושית הגאון שי' אבל אומר לע"ד הראב"ד ז"ל למדונו בזה עיקר גדול שהרי בי"ד קפ"ה הניח הטור בתימ' למה לא יועיל אמתל' להוחזקה נדה ומ"ש מאמירתה נדה אני הא החזקה נמי מדידה קאתי' כנראה דלא נסתפיק בתי' הרשב"א בתה"ב לחלק בין דבור למעשה וכבר הביא התה"ב ראיות ברורות דלהוחזקה לא מועיל אמתלא ולע"ד בדברי הראב"ד דמיושב שהרי בעדים שהעידו דקי"ל אין חוזרין ומגידין בלי ספק עם כל האמתלאות לא וכדאי' סנהדרין מ"ד ע"ב ל"צ דאע"ג דיהבו טעמא למילתיי' וכדקיי"ל ח"מ סי' מ"ו דאם כ"י יוצא א"נ לומר אנוסי' היינו מחמת נפשות אף דאין אמתלא יותר הוגנת א"ו כל שנתקבל פעם דבריהם לגבי אחרים בדרך נאמנות דהיינו בודאי ולא אך בס' שוב לא מהני שום אמתלא משא"כ אמרה א"א אני אטו נתקבל בנאמנות ודאי לגבי אחרים אין זה אלא מפני שברשותה הוא והאדם יוכל לשוות נפשו שאין משועבד לאחרים חד"א ולהכי אסורה מפני הס' אבל בנאנמו' ברור ל"נ דברים תדע דאלו נתקדשה לאחר ולא הי' לה אמתלא הרי מבואר סי' מ"ז דמקודשת מס' וכן מבואר בהרמ' סוף פ"א מה' א"ב כ' וכן האשה שאמרה מקוד' אני אינה נהרג על פיה עד שיהיו שם עדים או הוחזק. וה"ה אומרת טמאה בנדה לא מצינו דבעלה לוקה עלי' אלא בהוחזק' וכדדייק ל' התה"ב דף קס"ח אף דכתיב וספרה לה היינו בטהרתה האמינה התורה לודאי אבל לטומאה אין אמירתה אלא מצד שוויתה חד"א ואינו אלא כמו ס' (וכן מחלק הת"ה סי' רך"ב וכ' ומהשתא נראה וכו' דהא כתבו תו' פ' אע"פ דאין להתיר באומרת ט"א דוקא משום דשוויא חד"א אבל משום דנראין הדברים אמת לא הוה אסרינן לה) משא"כ בעדים שנתקבל דבריהם לגבי אחרים דהיינו בודאי להכי לא מהני אמתלא וכן בהוחזקה דבעלה לוקה ונתקבלו מעשיה לגבי הבעל לענין מלקות שהוא נאמנות בודאי חשוב כעדות ול"מ אמתלא (ובזה מיותר דלא צרכינן לחילוק הש"ך מסי' א' בי"ד בין אפשר ללא אפשר בע"א אלא דשם בלי ס' אין אדם נענש ע"פ סי' זה של עד' הטבח ולא נתקבלו דבריו אף לג"א אלא מס' ואיירי בשעשה הסי' לאחר שנשחטה והיא בחזקת היתר ואה"נ אלו נעשה מחמת שנתנבלה בשחיטה דצ"ע אם יועיל האמתלא אף בלא מעשה וכן צ"ע אם הוחזקה ל' יום לא"א אף ע"פ עצמה אם שוב מהני אמתלא וע' בהרמ' הנ"ל ה' ך"א ובמ"ל שהבאתי ריש סי' ג' וע' בש"ע סי' ק"ך סעיף ג' בהג"ה וע' תשו' פ"י סי' א') ודומיא דהכי באשת כהן שאמרה נאנסתי דלפי משנה א' שהיתה נאמנת בתורת וודאי עד שחייבינן הבעל להוציאה משעבודה נקראו דבריה כעדות שנתקבל לג"א והיה מודה הראב"ד אך למשנה ב' טוען הואיל ול"נ דבריה ואך לס' חשבנו אותם למה לא תועיל אמתלא כמו באומר' א"א אני וכן בכתוב' הנ"ל אלו היינו תופסים דבריו לודאי אף לגבי הב"ח שפיר היו דבריו מקובלים כעדות גמור לג"א ולא היה מהני אמתלא אך עתה שלא נחשב אלא לס' והראי' שלגבי הב"ח אמרינן שקורי משקר אך לגבי נפשו שייך להאמינו מדנאמן על עצמו לזה מהני אמתלא זה הנלע"ד בכונת הראב"ד (אח"ז נדפס ס' ס"ט ועסי' הנ"ל מה שמביא בשם ב"ש) ומעתה לע"ד טעם הרמ"א שלא דן הכא באמתלא דסובר כיון דלמשנה א' משום דהא מלתא דטמאה אני לך כסיפא לה תקינו להמנוה משום דאי לא קושטא קאמרה לא הוי מזלזלה בנפשה וכו' כמבואר בהר"ן הרי דאז היו דבריה מקובלים אף לאפוקי משעבוד הבעל תו אף למשנה ב' דחזו דאיכא למיחש וכו' היינו לגבי הבעל אבל לגבי עצמה אוקמוה אדינא קמא. ואין בין הראב"ד להרמ' אלא שהראב"ד ז"ל אזיל לג"ע נמי לפי משנה ב' ובדין תרומה הנאמר לאיסור ומשמע ברור אף בחוזרת ומסתמא באמתלא שאמרה כדי שיגרשנה מוכרח לדחוק דאיירי בשהאמתלא אינה הגון שלא הי' קטט' ביניהם והרמ' סובר כדכ' הרא"ש פ"ב דיבמות הל' ח' דר"ש איירי בחוזרת באמתלא ומ"מ קי"ל כרבא דאסורה ומשום דלג"ע אוקמו אדינא קמא דמשנה א' ולפ"ז נלע"ד להרמ' אין מועיל שום אמתלא דלא כהב"ש שהוציא מתי' הה"מ ז"ל כי במח"כ לע"ד התי' אינו עיקר וגם מה שסובר הב"ש בהראב"ד לחלק באשת ישראל הואיל ומפסד' כתו' ל"מ אמתלא נמי אינו כי טענתו אינו נתלה בהכי וההפסד כתו' נמי אינו נוגע אלא לעצמה ומשום הודאות בע"ד וכבר חזינן דבעיקר הדין דחיישי' שמא עיני' נותנה באחר לא מחלקינן בין א"כ באונס לא"י ברצון כמבואר סי' קט"ו יע"ש סעיף ו' ה"ה לגבי אמתלא לע"ד אין סברא לחלק בהכי והראיה שמביא מדלא משיג הראב"ד מקודם כבר תמה הגאון בעל נ"ב שי' ע"ש וגם מה שהוציא המ"ל מל' הראב"ד דא"י האומרת נאנסתי דמודה להנ"ל נמי ליתא ואדרבה לגרסתינו י"ל דבזה אף הרמ' מודה דמהני אמתלא אם יש בשום אופן מפני שמעולם בזו אף למשנה א' לא הי' שייכות להתקבל דבריה לגבי אחרים אלא שאין מוכרח כי מ"מ י"ל הואיל ולמשנה א' תפסינן אמירתה ודאי ע"י שלולא וכו' אף לגבי דההיא שייך לומר דסובר דלהכי אף לגבי נפשה אינו מועיל אבל להרא"ש פשיטא דמועיל ולשונו לע"ד מבואר בל"ז ואי משום דלא ליקשי ראיות הה"מ ז"ל מהיא אומרת משארסתני נאנסתי דפוסלה נפשה מכהונה בלא דברי המ"ל צ"ע דשם בפשוט מה אמתלא יש לה אם תאמר באמת עד שלא ארסתי נאנסתי ומה שאמרתי משארסתני כדי שלא להפסי' הכתוב' הי' לה לומר מ"ע אני וי"ל דעל הסתם דברו שאין לה אמתלא ואה"נ י"ל דבאמתלא המקובלת נאמנת ומעתה בגוף הנדון שנשאל הגאון שי' הנ"ל דהיינו אלמנה נשאת לכהן ותיכף אחר החתונ' נראה כריסה בין שניה ובזמן שזנתה היתה בכפר ואין שם רק ב' או ג' בתי יהודים ובתוכם אחי' ואחי בעלה ואמרה שנתעברה מאחי בעלה הראשון ומינתה מורשא בעדים לתבוע אחי בעלה והוציאה ממנו ממון אח"כ מת הילד וחוזרת לומר לכשר נבעלתי ומה שאמרה וכו' אך מחמת שנאה ולהוציא ממון כפי חתם פסק הגאון שי' איכא למשמע קצת דאלו לא הוציאה ממון היה מקום להאמין לדבריה האחרונים להראב"ד. להנ"ל לע"ד אף הראב"ד מודה מפני שדבריה ראשונים היו מקובלים ודאי אף לגבי הבעל אף שהאמת שבלעדי דבריה נמי היתה אסורה לו כ"ז שאינה אומרת לכשר נבעלתי כבסעיף ו' מ"מ באופן זה שר"פ אצלה ודברים מסכימים עם הרוב ודאי יאומנו דבריה לודאי ולא גרע ממה דאיתא בירושלמי מביאו הד"מ סי' קט"ו אם אומרת טמאה אני לך ונותנת אמתלא לדבריה נאמנת ואין אמתלא יותר מסיועת רוב הרי דנאמנת לודאי (אך ע' בזה סי' קט"ו) ובאופן זה לע"ד מודה הראב"ד ומכ"ש כדכ' הגאון נרו' שם שעיקר דמהני ברי דידה היינו ע"י צירף חזקה דכשרות זו שכבר ע"פ דבורה הא' היתה נאמנת בודאי ונעשה מוחזק לאיסור לע"ד כ"ע מודים דאין עדותה ב' כלום ומלבד כל הנ"ל מסתביר לע"ד שאין לדון בפשוט אמתלא אלא דומיא דמצינו במעשי דנשים שהי' האמתלא ביושר דומה לזה טענת הראב' הרי מסיים אם היה קטטה ביניהם ואולי ר"ל קטט שהיתה צודק נגדו וראוי לה להפקיעה מת"י משא"כ אמתלא בחמס להוציא שם רע על נקי ולגזול ממון מה"ת והיכן מצינו אמתלא גרועי כזו(א) וע' יש"ש חולין פ"ק הל' ח':
יא
והנה בתשו' ל"ל סי' פ"ב איתא. עובדא אלמנה הנשאה לכהן ח"י אייר תי"ד ובתשרי שאחריו ט"ו ילדה ומתחלה כיחשה מבעלה ולבסוף הודית שזינתה עם בעל אחותה והעלה שלולא חומר איסור כהונה הי' דעתו להתיר אפילו אחר חיית הולד ל' יום שוודאי זנתה מטעם האומרת טמאה אני לך חיישינן שמא עינה נתנה באחר וזה לא חשוב רגלים לדבר שמבואר סי' קט"ו שנאמנת דהכא עכ"פ אין רגלים שזנתה עם הפסול אותה וכ"ד לע"ד תמוהים חדא כדכתבתי דגבי כהן דא"י נמי פסולים אצלה והוו ר"פ אין רגלים ואמתלא יותר להאמן המוסכם עם הרוב וזה לשטתו אבל במח"כ תקפו עליו משנתו בעיקר ד"ז דאפילו בר"פ אצלה אלמת או מכחשת או אינה יודעת אפי' נשאת תצא כמבואר סעיף י"ח ומכ"ש בשאמרה מפסול וכי ס"ד לדידן ע"פ החשש בעיני' וכו' לוודאי כאלו אמרה לכשר נבעלתי:
יב
ודרך אגב אמינא שעיקר הדין שהוצי' להחמיר בכהן יותר מבישראל בענין הרגלים לדבר ויש נ"מ עכ"פ דרך משל הנשאת לכהן ושוב נתברר שהיתה מתיחדת או שנהגה פריצות יתירה עם א"י בעודה פנויה ואומר' נטמאתי ממנו אם יש להחמיר גבה להוציאה ע"י רגלים לדבר יותר מאשת ישראל מצד א"כ לע"ד צ"ע כי יסודו על תי' הגמ' יבמות פ"ח ע"ב א"כ שאני וע"פ חלוק ב' של פסקי מהרא"י סימן רך"ב שכ' על נידן שהיה לכהן חשש באשתו שזנתה תחתיו כ' ומה שכתבתי דמשום א"כ נחמור ואע"ג דאית לן צדדים להתיר כדאמרינן פ' הא"ר א"כ שני דאין כאן בית מיחש וכו' אלא דוקא בהא דנישאת באחד מעדים משום דב' וב' ואפילו חד וחד איכא לזות שפתים ותו נ"ל דדוקא א"כ דבישראל שרי כדפי' התם דאיירי כה"ג דאתו ב' ואמרו לא מת באותה שעה שנשאה זה ואח"כ מת ונמצא אסורה לו משום זונה כה"ג אמרינן א"כ שני דכיון דלישראל שרי ודוקא לכהן קדשתו תורה לאסור לו הקפידה כדי לברר קדושתו ולהחמיר על המצות שנצטוו לו יותר מישראל אבל מה דלישראל נמי הוי איסור ל"ש וקדשתו ולכך קאמר א"כ שני ולא לכהן שני משמע דוקא איסור דליתא אלא בכהונה עכ"ל והוסיף הצ"צ וכ' ויראה כיון דא"כ הוא יש להחמיר וכו' אבל אי לא הוי משום א"כ אע"ג דאיכא רגלים והוכחה דקושטה קאמרה לא הו' אמרינן דדלמא עיני' וכו' אע"ג דמעשה דתשו' מיימון סימן ח' מיירי נמי בא"כ ומ"מ מסיק דאמרי' עיניה וכו' ולא חייש לא"כ הא כבר העלה מהרא"י ולא אמרינן א"כ שני אלא היכא דלא הוי איסורא אלא משום כהונה דבישראל שרי וכו' יעין שם שכ' וכן משמע מרש"י התם קודם לזה בסמוך ד"ה אלא כה"ג דנשאת תחלה וכו' עכ"ל רש"י הרי פי' דמיירי באיסור שאינו אלא לכהן לכך בעובדא דתשו' מיימון אע"ג דכהן היה מ"מ כיון דאיסורא לאו בכהן תלי' שפיר קאמר דלמא עיניה אבל בנ"ד דהאיסור אך בכהן חמור טפי ואית למימר א"כ שני עכ"ל צ"ל והדברים קשאים לי מאוד חדא גוף הסברה וכי בשביל של ישראל נמי אסורה מאיסור לאו דאחרי אשר הטומאה הא מ"מ בכהן יש אסור זונה נוסף וגם הבנים חללים משא"כ בישראל דהבנים כשרים מה"ת לא יהא שייך א"כ שני ותו נהי דר"ל דהוא אך א"כ אף דלדברי העדים האחרונים אסורה נהי על הב' מאיסור עשה דונטמאה אחד לבעל ע"כ כונתם או משום דהסוגיא לרב אזלה ורב פ' דף צ"א כר"ש דאם נשאת ע"פ עדים חשובה אנוסה ומותרת לראשון וממילא במעידים שהיה חי ומת שמותרת לשני א"כ אפי' לדידן כיון דאינה אסורה לזה ולזה אלא מדרבנן י"ל דלא הוי אלא א"כ לחוד דלכהן אסורה ד"ת משום זונה עכ"ז ק' לפי רושם למה נקיט רש"י ז"ל פי' זה על הקושיא ולא על התי' א"כ שני א"ו בהקושיא מוכרח לפי' זה. דאלו שהאחרונים מעידים שעכשיו חי מ"ש דנקיט קרא דוקדשתו הא ודאי יש למידק מניה דוקא כהן הא ישראל כה"ג שרי וא"כ הא אדרבא מייתי סייעתא לרב דאיירי בישראל ומוכרח לפרש באופן זה דל"ש האיסור אלא בכהן ושפיר מיתיב לרב דמתיר בישראל אף אם האחרונים מעידים כי הוא זה בעלה ולא נראה לו לחלק בין זונה לכהן לבין א"א לישראל (וצ"ע מה ס"ד דמקשה הא בל"ז ק' מבריי' מני לא ת"ק ולא ר"מ) ואולי דבבריית' דר"מ בר יוסי היא אפשר לדחוק דאיירי בשעכשיו ודאי מת משא"כ על רב דודאי קשי') אבל כי משני א"כ שני אה"נ דאפילו מעידים עכשיו חי הוא דדוקא לכהן אסורה משום א"כ הנוסף לגבי' משום זונה הא לישראל ל"ת כרב ותדע דאטו נימא לתי' זה בכהן אם מעידים חי הי' ומה הוא דדפנו ותצא ואם מעידי' עכשיו חי כיון דישראל נמי אסור' ל"ת הא זה דבר שאין הדעת סובל א"כ כדכתיבנא אמנם אלו תי' זה הלכה ודאי ק' על הפוסקים והוא בש"ע סי' י"ז סעיף מ"ב דמה בכך שפסקו כת"ק דר"מ מ"מ הי' להם לחלק דבשנים אומרים מת ונשאת לא' מעדיה והוא כהן ובאו ב' ואומרים לא מת אפי' עכשיו מת נמי תצא משום דא"כ שני א"ו שדחו תי' זה מהלכה כי כפי ב' תירוצים האחרים לפי דפנו בעדי' אין חשש בברייתא זו כי לא נאמרה אלא לזהירות לקדשו בע"כ אף שטוען לא איכפת לו בקדושת כהונה וה"ה לאיסורי ישראלים נמי כדנראה מהב"ש ס"ק י"ג ולתי' הא"א בבאו עדים ואח"כ נשאת ור"מ ממילא לדידן אינה הנ' אבל לתי' א"כ שאני ודאי וקשה נהי דכפי' הברייתא דר"מ מוכח במסכ' כתוב' ך"ב מדמקשה עלה הבא עלי' באשם דאיירי אפילו בזמן שהס' אם עדיין חי דמ"מ לא תצא דהיינו כדסובר רב נמי לאוקימתא זו מ"מ הי' להם לפסוק כההוא בריית' לההיא שינוי א"ו שדחאוהו מהל' לכן לע"ד אין בית מיחוש בא"כ לענין הוצאו' אשה מבעלה במקום ס' יותר מבישראל ומה דאיתא כתוב' י"ד אבל מה אעשה וכו' היינו לכתחילה מצינן סלסל בכהנים ולא לענין הוצאות אשה מבעלה והיינו טעמא דתשו' מיימון שהביא הצ"צ ודוק
יג
נאסרת עליו מס' כ' ב"ש אא"כ וכו' דקי"ל פנויה שזנתה אם נשאת לכהן ל"ת כמ"ש בסמוך א"י במה איירי ולאיזה מקום רומז דהא בוודאי דא"א להחזיקה ע"י שמצא פתח פתוח לקדישה המופקרת וא"כ מבואר סעיף ח' דלכ"ע אף לכתחלה שרי' וע' ב"ש ס"ק י"ט ואם רומז לסעי' י"ח הא פשיטא דאי איירי כשיש לחוש שנבעלה לפסול לה דינה חרוץ דבמכחשת דהיא כאלמת דתצא אם לא שיש ב' רובים להכשיר וא"כ אף בקידש ובעל לאלתר הוי דינה ממש כראוה שנבעלה וע' סעיף י"ח.
יד
שמא קודם קדו' ב"ש מביא תו' שכתבו ולא אמרינן אוקמה אחזקה וכו' וכתב הפ"י מה מקשו נהי דמדאוריי' אזלינן בתר ח"ה מ"מ מדרבנן לא כדאי' ביבמות ל"א וכ"כ הפוסקים דמסוגיא זו מוכח דאפילו באו"ה לא אזלינן בתר ח"ה וכמו שהאריך פר"ח י"ד ך"ט ומסיק לכן נע"ד דפשוט להו להוציא מבעלה מוקמי' אדאוריי' כדאשכחן דף י"ג דאין אוסרין על היחוד אפילו לר"י וכו' וע"כ היינו משום ח"ה ומה שהחמירו בשבוי' היינו משום דרוב א"י פרוצי' וא"כ לענין פ"פ דל"ש אלא לאוסרה על בעלה פשיטא להו דאין להחמיר אפילו משום מ"י עכ"ל ויש לתמו' דהרי ממקום שבא שם מבאר הפר"ח דלהכי הוצרכו תו' לידחוק בס' דרוסה שיותר נוטה לאיסור משום דס"ל שבס' שקול אפי' מדרבנן אזלינן בתר ח"ה ומה ק' לו על תו' דאזלו ממש בכל הש"ס לשיטתייהו ואולי קושייתו אזלה מן מסקנת הסוגיא דיבמות דאפילו בס' גרושין צרתה צריכה חליצה ולא מוקמינן על חזקה וא"ל דשם שאני דאפילו בכת אחת וא' אומר קרוב לה גזרינן אטו תרי ותרי כדאיתא שם בתו' ד"ה אי די"ל דאזיל בשטת רשב"א שם שמפרש דע"כ איירי בכת אחת ששניהם מסופקים דאי בעד א' בלא"ה אין חוששין לפ"ז ודאי ק' מסוגי' דלשם על התו' וע"כ לומר אחרי שהוכיחו בד"ה אשה דחזקה דמחיים חשובה חזקה תו סוברים מה שמחמרינן בס' קדו' וגרושין יותר מבכל איסורין אינו מטעם שנולד מחיים כ"א משום חומרא דעריות וכן משמעות הש"ך י"ד סי' נ' לשיטת תשו' מ"ל. ואף בספק גרושה לחליצה עם שאנו אלא איסור לאו מ"מ כדי שלא יהיה אצלה באיסור כל ימיו מחמרינן וכה"ג יש בתו' ריש כתו' ד"ה שאם ובסוף פ' האשה שנתארמלה סוף ד"ה בית הפרס וא"כ שפיר מקשה אף לשטתם דה"ה הכא יש להחמיר אבל אין זה במשמעות דבריו ובפרט מה שהביא מהפר"ח אף גם כל הנ"ל אין מוכרח כי י"ל התו' סברי כמהר"מ המובא סי' ל' בח"מ ס"ק ח' וב"ש שם ועיקרו בתשובה הגה"מ ריש ה"א ואי משום קושי' הרשב"א יבמות הנ"ל עיין בח"מ סימן מ"ב וב"ש ס"ק ז' ולק"מ ובלי ס' התו' שמקילים בס' שקול בשיטת מהר"מ אזלו ומחלקים בין ס' דמציאות לס' דכת אחת זה אומר בכה וכו' כדמחלק המהר"מ להדי' (ולמה דלקמן מפני מ"י מודו י"ל דה"ה מפני מ"י ישראל וזה אף בס' חלוצה דקי"ל בניה ס' ממזרים ע"י נשואין) ובס' כר"ו סי' נ' מאריך בזה והעלה דבנולד הס' מחיים מודו דמדרבנן אסור ומה שק' מקו' תוס' דרוסה דלמא נמי דרבנן תי' בדרך רחוק ועכ"ז לא הועיל דשם נמי אמרינן למה הלכתא דאי כהן הוא אסורה לו והרי נולד הס' בשעת היתר ומ"מ אסורה והעיקר לע"ד כדכתיבנא באופן שאי מש"ה לא ק' על תו' מידי אך עכ"ז ק' נהי דאינם מחמירים בס' שקול היינו בדלא שייך מ"י אבל הכא שהבני' חללים ודאי ק' שהרי יבמות ס"ח ד"ה רישא כתבו ומיהו לכהונה ניחא דלא אזלינן בתר חזקה ומביאים ראיה מאינה טוענת דסעיף י"ח אפילו בר"כ אסורה ולא אזלינן בתר ח"ה וא"כ ודאי צ"ע וע"כ לבא לדברי הפ"י ז"ל דלא מסתביר להו דלאפוקי מבעלה החמירו ומסעיף י"ח ל"ק אף דשם אפילו נ"ת דשם נשאת באיסור והכא בהיתר. וא"כ יוצא לנו קולא גדולה מקושית תו' הלזו להמבואר סי' ס"ח בח"מ ס"ק ח' דבזמן הזה וכו' ואז י"ל דלא נאסרה לבעלה כהן ובלי ס' קיצר ואין דבריו אמורים כ"א בעיר שכולה ישראלים כשרים ואין לאשה זו שום קרוב הפוסלה בביאתו אבל בעיר שא"י או פסול או קרוב א' הא דינה חרוץ באלמת ודומי' דהכי הכא במכחשת דתצא אם לא בב' רובים להכשיר וא"כ נפל פותא בבירא משא"כ להתו' הנ"ל הי' נ"מ בעיר שרובה ישראל אז אפילו מע"מ או לסברת הב"ש שבסי' ד' אפילו ברוב א"י ע"י הס' דילמא אזלה איהי לגבייהו הוי מע"מ דמטעם ח"ה לכהונה ולבעל י"ל דמותרת דלאפוקי מבעל שבהיתר נשאה מוקמינן אדאוריי'. אמנם לע"ד חלילה להקל ואף שמצאתי סברה כזו דלאפוקי העמידו על ד"ת בתה"ב ה' נדה בית ז' שער ד' דף קפ"א ע"ב לענין שלא חשו לוסת ברואה מחמת מכה משום דא"כ אתה אוסרה על בעלה לעולם מ"מ לענין מ"י נלפ"ד דלא מוקמינן אחזקה היכא דאתער ע"י ריעותה ס' הנולד וראי' ממה שהבאתי כהן שגירש ס' קרוב לו או לה שמפקינן ואף אי איירי כנ"ל ע"י עד ועד מ"מ אך מדרבנן ולא אוקמוה אד"ת אך שבהיתר נשאת ואף אם ש"ה שהיא כבר ס' מגורשת ולא מקרי אפוקי מ"מ יש ראיה מתו' קידוש' ס"ו ע"א סוף ד"ה מה חזית דמסקו אבל ביוחסין דאיכא א"ד החמירו ואסור' מדרבנן והרי שם בהיתר נשאת אמו לאביו של ינאי ואלו הדין נותן שלא לאפוקי מפני החזקה איך אפשר ליפסול בנה הא הוי תרתי דסתרן וע' סי' ד' בארוס וארוסתו. גם חזינן בשנים אומרים נתקדשה וב' לא נתקדשה דלתו' הוי ס' דרבנן ומ"מ בלא נשאת לא' מעדי' פשיטא להגמ' דתצא אפילו בנשאת טרם שבאו הכת האומרים נתקדשה ובהיתר ולא מוקמינן אד"ת ש"מ דמשום מ"י ודאי החמירו אף לאפוקי ותו נלע"ד דאף סברת הרשב"א הנ"ל ע"כ לאו כללא הוא ואף באיסורי ערוה דל"ש גבייהו מ"י נמי י"ל דאוקמי דבריהם אפילו לאפוקי דאל"כ מה מקשה הרשב"א בתה"ב דף קט"ו על הר"י דאוסר ס"ס שאינו בס' תערובות מן סוגי' דפ"פ דילמא לא אסר כ"א מדרבנן ועו' הראיות שמביא מכמה סוגיות וקושית הגמ' ואמאי ס"ס היא היינו מה"ט גופא דלאפוקי פשוט להש"ס למוקים אד"ת ובאיסור דונטמאה הא ל"ש מ"י אלא ש"מ כנ"ל ומה שמביא הפ"י ראיה מן אין אוסרין על היחוד י"ל דלא חשבו היחוד לריעותא להתרוע בו החזקה ואי משום דר"י אמר אין אפטרופס לעריות אפשר לא קאמר כ"א למ"י וכדמשני הגמרא ואי איירי במודה שנבעלה וכמסקנת תו' פשיטא אין ראי' די"ל לא השתמש בסבר' זו כ"א לגרוע המיגו. אלא דא"כ קושי' התו' צ"ע. ואולי י"ל דאזל בשטת החולקים על רבינו יונה הובא בב"י סי' זה וס"ל דאפילו טוענת באשת ישראל נאנס' ובא"כ אינה תחתיו מ"מ אסור' ומן הטעם המבואר בהרא"ש דליכא חזקה המסייע דנגד חזקת הגוף יש חזקה דבתול' נולד' וכדמשני התו' ומבוארים הסוגי' בהאמת לדעתם כדי להעמידה כר"ג ואפילו בטוענת ומה דמשמע בסוף דבריהם בד"ה וא"א דאי טוענת מ"ע דשרי' היינו מטעם ס"ס וטוענת דלכ"ע בין לר"ג בין לר"י נאמנת דהא אז נמי י"ל את"ל דמשקרה במ"ע מ"מ יש ס' האחר משא"כ בטוענת בהיתר נבעלה דבמ"ע ליכא לספוק מדלא טענה בזה אפילו לר"ג לא מהני הברי כיון דביארו דל"ל חזקה להיתר וזה דלא כב"ש שכ' ומשמע מתו' וכו' אך א"כ צ"ע דאף בטוענת בהיתר תהא נאמנת במגו דמ"ע והיא קושית המהרש"א והפ"י תי' דבמכחשת ל"ש דהוי כמגו במקום עדים לגבי הבעת ותינח במכחשת אבל בטוענת כנ"ל ק' ויש לדחוק כיון דאף בטוענת מ"ע א"נ מצד עצמות הטענה כ"א בצירף הס"ס ועתה שטוענת אינה תחתיו ליכא לספוקי במ"ע מדלא טענה וליכא ס"ס לא אמרינן מגו דל"א מגו כ"א היכא שבטענה זו היתה נאמנת מצ"ע וקצת דומה לזה תי' הר"ן הביאו הב"ש ס"ק ט"ו. תו הקשה הפ"י על קושיא זו דתו' דהא איכא בכהן ס"ס לאיסור דאת"ל אינה תחתיו שמא מפסול. וע"כ לדחוק שרצו למוקים הדין אף בעיר שכולה ישראלים כשרים ואין לה שם שום קרוב וכה"ג ודאי לא חיישינן ומה שכ' דילמא בשדה נבעלה ע' ב"ש על סעיף י"ח דאין לחוש וכה"ג ההיכרח לדחוק בקושית תו' ב' מטעם ס"ס דמ"ע ואינה תחתיו וכן הקשו הר"ן והה"מ והאמת שבח"ר כ' ולפי דעתי אין זו קושי' לאשת כהן דאפילו אין תחתיו חוששין שמא מפסול וע"כ כל המקשי' אך כדי לבאר אפי' באופן הנ"ל. וא"ל מה הקושי' באשת כהן מס"ס הא קי"ל כר"ג באלמנות עיסה דמשום מ"י לא תנשא דזה אינו דהא קי"ל נמי דאם נשאת ל"ת ואף למה דאיתא בשם התו' בסי' ב' דבהבת אם נשאת תצא הכא לגבי הס' דמ"ע דאית לה נמי הה"י הוי דומי' דאלמנה שם אך א"כ היא בטוענת מ"ע יש להאמינה בלא ס"ס מטעם ברי ושמא בצירף ח"ה דהא לתו' מ"ע שכיח וא"כ אף בטוענת אינה תחתיו תהא נאמנת במגו דמ"ע והדרה הקושי' לדוכתה מה הקשו בא"כ מטעם חזקה. אי במכחשת הא מבואר בדבריהם יבמות הנ"ל. ואי בטוענת הא מוכרח בדעתם דבאמת שרי' במגו דמ"ע. ואולי מ"מ יש לדחוק כיון דאף בטוענת מ"ע א"נ כ"א משני שאז מצורף לטענת הברי ח"ה ובמה שטוענת עתה אינה תחתיו איתרע חזקה זו ע"פ תירוצים ל"ש מגו. א"נ אפשר לדחוק על דרך הפ"י ז"ל דמשמע להו בפשיטו' גבי איסור דהך איהו הוא דשוי' אנפשי' חד"א שהוא קל וראי' שאין עונשין עליו לא מיתה ולא מלקות כדאיתא ברמ' פ"א מהא"ב ומה דאיתא סי' ג' במי שבא ואומר כהן אני שלוקין אותו אם נשא פסולה היינו בהוחזק כמבואר במ"ל שם. באיסור כזה נראה להו דל"ש לאחמורי מדבריהם לאפוקי וא"כ הי' חוזר ההיתר הנ"ל לאיתנו אך צ"ע מאין פשוט להו. ואם הי' אפשר לומר דאזלו בשטת הר"י שס"ס אינו מותר כ"א ע"י ב' תערובות י"ל נמי דק' להו מה מקשה והא ס"ס הוא אלא ש"מ כנ"ל ואזיל שפיר. שוב מצאתי תי' זה בבדק הבית דף קט"ו כ' בל' זה אי נמי כולהו ב' ספיקא בעלמא בכל דוכתא ודאי איסור דרבנן הוא ולאו דאורייתא וכיון שכן הכא גבי אשה אין ראוי להאמינו על פיו לאוסרה עליו כיון דליכא אלא איסור דרבנן וע' תשו' מ"ל סי' פ' העמיד יסוד על קושי' תו' א' וצ"ע. והנה בתשו' כ"י סי' מ"ח רוצה ללמוד היתר לא"א משוגעת עתים חלומה והרתה לזנונים ולא טענה והי' ס' באיזה עת נבעלה מקושית תו' ב' ד"ה וא"א. וא"ת ולוקמה אחזקה וסתר במה שדימה רצון דשוטה דנמי שייך לומר דאם איתא קלא אית לי' כדתירצו תו' לע"ד זה אינו ומה שהוכיח מקושי' דאל"כ מה משני תו' דאכתי תיקשי לוקמי אחזקה ונאמר בעודה קטנה נבעלה כבר תי' הפ"י דיש כנגדה חזקת הגוף. גם מה שהעלה דתלי' בפלוגתת הרמ' בדין פתוי קטנה. וכה"ג ראיתי במ"ל פ' י"א מה"א שרוצה לדמותם ועכ"ז לע"ד אין דבריהם מוכרחים אלא מסתבר לע"ד דהרמ' מודה בשוטה דאנוס גמור ואין דומה לקטנה. ובא"ח סי' שמ"ג איתא קטן שהכה אביו טוב לו שיקבל תשובה כשיגדיל ושוטה מאן דכר שמי' שיקבל תשוב' לכשיבריא ואין אונס גדול מזה וע' סי' קע"ח וקרוב בעיני שאף הר"מ לא מחמיר אלא בקטנה בת חנוך:
טו
אמנם לע"ד מעיקר' דדינא צ"ע לשטת הפר"ח י"ד סי' ך"ט וסי' ק"י בכללי ס"ס סי' ו' דאפילו באו"ה מחמיר אף בה"מ דלא כשטת התו' ודלא כהכרע' הש"ך בסי' נ' בה"מ כשטת תו' ע"ש שכן משמעות דעתו וא"כ דיש להחמיר באו"ה בס' שקול מדרבנן מכ"ש בחשש איסור כל ימיו ומקושית תו' הלזו אין ראי' כ"כ דבאשת ישראל ודאי לשיטתייהו אזלו בפשוט. ואם אמנם שחלילה לי להכניס ראשי במחלוקת זו של הראשונים להכריע מ"מ לע"ד במס' חולין י"ג ע"ב וקל"ד ע"א מורה כשטת הרשב"א ור"ן בשם ר"י שהרי י"ג פירש"י על תי' אין רוב מינן אומות הלכך הוה להו מינן מיעוטא ולמעוטא ל"ח ומדלא פירש בפשוט דכיון דאין רובן מינן יש לילך אחר ח"ה הנאה דבהמה נשמע דסובר בפשוט הקושי' וניחש לא הי' מטעם רוב כי על רוב לא יוצדק וניחש א"ו מן מע"מ פריך וניחש מדרבנן ומוכרע בהתי' לפירושו. ודף קל"ד איתא אמר רבא הכא פרה בחזק' פטורה קיימא וכו' א"ל אביי והרי עיסה נעשית עד שלא נתגייר כו' ספק חייב א"ל ס' איסור לחומרא ופירש"י הלכך לא סמכינן על חזקה הרי להדי' כדעתם דבס' שקול מדרבנן מחמרינן באשתכח ריעותא המעורר הס' דלא ליזל בתר חזקה. שוב מצאתי התשו' פ"מ חלק א' סי' ט"ו קדמני בהראי' ב' אלא שהגאון המחבר פרי מגדים נרו' תוך ההקדמה לה"ט מביאו ומשיג דאדרבא משם ראיה לקולא מדהירושלמי ורש"י ור"מ נקטו הטעם מפני שהוא עון מיתה. והיינו טעמ' בקדו' משום חומר א"א דלא מוקמינן אחזקה הוא מה"ט דאית בי' עון מיתה וכו' אבל היכי דלית עון מיתה ודאי מוקמינן אחזקה. ולע"ד נעלם ממנו יבמות קי"ט אמר רבא הא דאורייתא והא דאוריי' מה לי א"כ מה לי איסור לאו הרי להדי' שכל שחשו מכח ס' אין לחלק אפילו בין א"כ. ומכ"ש לאיסור עון מיתה וע"ש נמי דף פ"ב וע' מ"ל פ"ב מה' י"ט. וע"כ מה' דנקטו טעם ע"מ לא לאפוקי עון לאו כ"א לאפוקי איסור ממון ע' בלשונם תמצא כדברי ומפני ההאמת שיש ע"מ נקטוהו בלשונם. ותדע נמי שהרי אף בס' פדיון פ"ח חייב אף שאין בהנאתו עון מיתה ומה שכתב דה"ט בקידוש' ע' לעיל כבר מבואר דאפי' בס' חליצה דאינו אלא לאו מחמרינן ולא הי' לו שם ד"ה אמנם להכניס במחלוקת זו ואף להכריע להקל. איברא ראיתי בספר כרו"פ סי' נ' בא"ד המתחיל אבל הש"ך ופר"ח כ' ואני בער ולא אדע דבהמה שנעשה גבינות מחלבה וכו' וביותר יקשה על הסמ"ק ואו"ה דהעתיק רמ"א וכו' הרי דיש כאן רק ס' או קודם ג' ימים או לאח"כ. והבהמה ודאי טריפה והחלב מכשירן ואוקמא אחזקתה ח"כ ואם הס' בבהמה או קודם שחיטה או אחר שחיטה נטריף משום הס' דבר זה רחוק מהשכל והר"ן אעפ"י שכ' כנ"ל בשם הר"י גבי נשחטה הותרה כ' להדי' דאם נולד ס' טריפות כל שנוכל לתלות לאחר שחיטה מוקמינן לי' בח"ה עכ"ל וצ"ע (ול' הר"ן לא העתיק על נכון כי ז"ל אעפ"י שנולד ס' טריפות כל שיש לתלותו לאחר שחיטה וכו' וכוונתו שיש דבר לפנינו לתלות בו שנעשה לא"ש דומי' דבא זאב וזה פשוט ואין שום סתירה בדבריו) ולכן ברור דהן לא אמרו אלא בדבר רחוק במציאות שיהי' נעשה לא"ש כגון נשבר הגף קודם שחיטה שכיח דהעוף פורח וכדומה אבל לא"ש מונח במקומו מי ישברנו ולכן לא תלינן עד כאן לשונו. וכל מעי' בל' ר"י שברשב"א ור"ן יראה ברור שהיפך כוונתם שהרי כתבו אלמא אי תרווייהו שכיחין או לא שכיחין לחומרא תלינן ויפה הבינו הש"ך ופר"ח. וקושיותו באמת לפ"ר עצומה ותמו' וסתירה בהרשב"א מני' ובי' וחי ה' שזה כמה שנים טרם שנדפס כתוב בצד ח"ר דדי הצ"ע בסתירה זו אף שמ"ל בתשו' הירגש אין טעם בדחוקו ע"ש. אבל הנלע"ד איפכא מדעתו. אלא שבחזקה זו של בהמה הנמצאת טרי' שלא בסיבה חוץ ממנה אלא בהשתנות מזג הפשוט וסידור הגוף מעצמו. אין הסי' בקידום ואיחור שקול אלא ע"י החזקה מסתביר להמשיך החזקה ולומר שבאריכות הזמן על יד על יד נשתנה מזג ונעשית טריפ' אך התו' רצו לדון מקושיתם דזה לא מקרי חזקה מדלא היתה מבורר' דאל"ה פשיטא יותר י"ל בפרה דלא נטרפה וע"ז השיב ר"י דלהאמת שפיר הוי חזק' דאתי' מכח רוב וממילא אף מדרבנן שרי' מדהס' אינו שקול. משא"כ בס' נשבר שהוא עסק הבא במקרה ע"י סבה והחזקה אינה מכרעת בסבר' לומר מכחה שנעשה לא"ש הן דתרווייהו שכיחן או ל"ש נהי דמ"מ מד"ת יש לילך אחר החזקה עד שיתברר ההיפך מדרבנן מחמרינן. תו אית' בתשו' כ"י הנ"ל עובדא בק"ק בריסק בטענה נאנסה אחרי שהרתה לזנוני' תחת בעלה ואסרוה הפ"י בק"א כתו' צידד להקל ע' עליו וע' תשו' ע"ה סי' ז"ך והפ"מ חלק ג' מורה להיתר בטוענת בעת שהיתה ישינה נבעלה והסכימו ב"ד ק"ק ק' ובחידושי ר"י טראני מחמיר ואולם הפ"י בד"ה השבתנו על המעוברת העלה דאף לשטת תו' ברי ושמא בצירף חזקת היתר לחוד לא מהני דאיכא רוב כנגדו וראי' משבוי' זולת בהצטרף עוד חזקה או בטוענת לכשר נבעלתי דיש להצטרף חזקה דבודקת ומזנה ולרא"ש ור"י אף בטוענת נאנסה מטעם חזקה נוספו' דצדיקות וכן איתא להדי' בתשו' רא"ש כלל פ"ב סי' א' סוג ב' חזקות אלו. ולהכי עלה בדעתו לחלק דר"י לא התיר כ"א באשת ישראל ולא בא"כ ע"י טענה אינה תחתיו אף דלא הי' רובא כנגדה כמו בשבוי' מ"מ חזקת בתולה נולדה מגרע ח"ה ולכן מודה ר"י דלא מהימנא ומביא ראי' מן הרמ"א ז"ל שלא הביא הכא הי"א שבסימן ס"ח ובדבריו מיושב קושי' הפ"מ מדוע תלה הרמ"א סי' קע"ח הדין במגו הא בסי' ס"ח התיר בלא מגו דשאני עובדא דסי' קע"ח דאבדה חזקת צדיקות מדנסתרה וק"ל. ובזה רוצה להשוות דעת הרמ' עם ר"י בק"א שלו והוקשה לו על הה"מ שמביא בשם הר"י ההיתר אף על אשת כהן (ולע"ד אי מש"ה ל"א דאי משום טענת אונס ותחתיו י"ל דליכא למיחש דאונס' קלא אית ליה ושפיר איכא נמי עדיין ח"כ זנות דפנוי נגד זנות דא"א. אך זה גופא ק"ק לי לומר דשייך בה ח"כ וצדיקו' דהא בל"ז חזקה זו אינה מבוררת כ"א מכח רובא. דאל"ה הא י"ל רשעה נולד' וזו כבר מוצאת מן הרוב אף אם בפנוי' זינתה) ובזה העלה בדעת הרמ' דל"ל כלל חזקה דבודקת כ"א שר"ג מכשיר ע"י ברי ושמא בח"ה לחוד אפי' בר"פ ושאני שבוי' דרובא דרובא פרוצי' (וע' בזה סי' ד') ושפיר למדו להאמינה הכא מדר"ג בטוענת אף דרובה רצון. וזה לע"ד ברור שהפוסקי' לא ס"ל סברת בודקת כמבואר סעיף י"ח שלא חילקו בין אונס לרצון גם בגיטין דף פ' כתבו תו' בעצמם דאינה בודקת אף דשם לא איירי בטוענת מ"מ ק' לשונם אך ק"ק עליו מעובדא דארוס דמועט דמועיטא ממש הוא וע"כ לבא לדברי ח"ר קידו' כיון דהארוס היתר לגבי' חשוב כמע"מ וע' סימן ד'. והנה לשיטת החולקים על הר"י הניח בק"א בצ"ע מפני שס"ל בטוענת מ"ע ודאי נאמנת דשכיח וכשיטת התו' וק' לי' אף בטוענת להיתר לבעלה נבעלה נמי תהא נאמנת במגו דמ"ע ובא"א שהרתה ואף דל"ל מגו העלה להתיר מטעם צירף חזקת כשרת לחזקת היתר בהדי ברי ושמא. ואמנם לשטת הרמ' ודאי י"ל בפשוט בטוענת מ"ע דלא מהימנא מטעם דלא שכיח ודמי' לשבוי' וכן בא"י הטוענת נאנסתי נמי והכל מפני הקושיא משבוי' ולמה שהארכתי סי' ד' דאפשר לחלק לשטת הה"מ דלא היתר ר"ג אלא היכ' שבלא דיבורה ד"ת כשירה וגבי ר"פ אצלה דוקא היכי דשייך ס' דילמא אזלה לגבייהו או בשנבעלה בשדה הב' רובים חדא כשרים וחדא פסולים בכגון דא דוקא וכדמשמע ל' הרמ' וש"ע סעיף י"ז משא"כ שבוי' דהר"פ רוב גמור וע"ש א"כ א"א הטוענת מ"ע או נאנסתי להרמ' י"ל דס"ל דחשוב הרצון רוב גמור ולא כתו' ואי משום הקושי' א"כ בס"ס נמי ע' פ"י שדחק לדחותה וא"כ בלא דבורה ד"ת לא היתה כשירה מטעם החזקה ודמי' לשבוי' ואינה נאמנת לכן לע"ד למעשה צ"ע גדול בקיבוץ חכמים להקל בלא מגו:
טז
ואפי' הוציאה וכו' כתב הבאר הגולה ול"מ מאין יצא לו. וז"ל הה"מ ומ"ש רבינו ואפילו הוציאה וכו' הוא מדאמרינן בגמרא דבר ברור וכבר נתבאר שאין כופין לגרש אשתו עד שיבאו ב"ע ויעידו שזנתה. ובאמת אין זה מספיק לראיה שתהא מותרת לכהן וע"ש פי' התו' ד"ה אכלה משמע דאף לר"י ב"נ אם נשאה כהן וידע מהקול תצא. ואולי י"ל שהרמ' ז"ל אינו מפרש הפלוגתא דמייתי הסוגיא כתנאי על רבא כמשמעות פירש"י ותו' דפליגו לענין נשיאיה לכהן ע"י קול שיצא עלי' כי מלבד שפירש תוספת דחוק בדברי ר"י ב"נ דאמר א"כ לא הנחת בת כיון דע"כ איירי בקלא דקמא נשואין. נוסף לזה הל' אכלה בשוק לא משמע אלא שיש עדים על מעשים הללו. להכי אפשר פי' דרבא דאמר יצא עלי' שם מזנה היינו דוקא כמבואר בב"ש קלא דאתחזיק כבסימן מ"ו ע"י פלוני מהיכן שמע מפלוני והלכו למדה"י ומ"מ אין חוששין מטעם פריצותא בעלמא חזו ר"ל דהוי כקול במקום אמתלא שאנן אמרינן אותן שהלכו לא ראו זנות כ"א פריצות ובשביל זה לא נאסרה לכהונה ועל זה מביא כתנאי. אכלה בשוק ר"מ אומר תצא מבעלה דס"ל ע"פ ע"כ תצא ור"ע אומר עד שישאו ויתנו וכו' בצירף ע"כ וריב"נ אומר א"כ לא הנחת והתו' אמרה כי מצא בה ערות דבר ברור דהיינו זנות ממש וכדקי"ל דבע"כ לא מפקינן. וא"כ מוכח מדרבא נסתייע מריב"נ לדיני' אף שעכ"פ נתחזק קלא דדבר מכוער ע"י הפריצות שחזו דשרי' לכהונה ש"מ דס"ל בפשוט דלריב"נ כשם שמבעלה לא מפקינן בע"כ ה"ה דשרי' לכהונה דאל"ה לא נסתייע במידי ועל רבא גופי' א"ל דמנ"ל כי י"ל דדייק מיתור לשונו א"כ לא הנחת וכו' הא כבר מייתי קרא דדבר אלא להורות דא"כ כו' ר"ל דליכא למיחש מדבר פריצות לזנות וממילא דה"ה לכהונה ואף לפי' תו' ע"כ לדחוק ע"ד זה בסייעתא דרבא מריב"נ. ובזה יש ליישב קושי' הפ"י סוף גיטן בתו' ד"ה עם בני אדם ס"ד כו' אבל זו חובה לגרשה כ' וא"י מה פשיטותא דהא לב"ש משמע שאין לגרש אא"כ מצא ערות דבר ממש כו' ומדב"ש נשמע לב"ה וכו' ולהנ"ל י"ל דלר"מ לשיטתי' מקשה דלדידיה פשיטא ליה דרוחצת לא עדיף מאכלה בשוק וכו' והוי רגלים לדבר שזנתה כמו אלו דס"ל תצא דמשמע עכ"פ חוב עליו לגרשה:
יז
פנוי' כ' ב"ש ונראה הא דבעינן ב' רובא איירי בשיש עכ"פ מיעוט פסולים אבל כשליכא כלל פסולים ל"ב וכו' וזה ברור וכבר הביא ראיה סי' ד' ס"ק ל"ח מתשו' רי"ו שבס"ק מ"ג שם. ואולם תוך הפסולים נכלל הקרובי' לה באיסור ערוה. תו כ' וכשיש לישראלים שכונה בפ"ע ואין דרך א"י מפסיק ה"ה כעיר בפ"ע וכאלו לא היו דרים שם א"י כמבואר בי"ד סי' קכ"ט יוצא מזה קולא גדולה פנויה שנתעברה והיא דרה בשכונת ישראל ואין לה קרוב בכל העיר. אם אין דרך א"י מפסיק שריא לכהן ולדידי צ"ע אם לא בראינו נבעלה לפנינו בשכונת ישראל ולא ידענו מי הבועל אז יש ללמוד מי"ד כמו דהתם לא חיישינן לגנב א"י מפני שאין דרכם מפסיק ואין רגלם מצוי בשכונה זו כן ה"נ ל"ח להבועל שהיה משכונה אחרת אבל נתעברה ואין ידוע באיזה מקום נבעלה פשיטא דיש לחוש דאזלה לגבייהו דהא זה המצוי ופשוט שעיר שישראלי' וא"י בגוה אף דאין דרכם מפסיק בשכונת ישראל מ"מ דרך ישראל מצוי בשכונתם וכל יום רגל בתולת ישראל מצוי שם ליקנות כל חפצם. ואדרבה בזה יש ללמוד מהתם להחמיר כמו דשם בדרך א"י מפסיק חיישינן לשמא בא הגנב משכונה אחרת כן הכא חיישינן לדידה וכו' מדויק ל' הבה"ב שהב"ש מביאו לראיה שמסיים וה"ה והוא הטעם לתינוקות שנבעלה שם ונראה דר"ל מפני שהרא"ה כ' עליו וכי מחלקין העיר בדינה למבואות ותנוקת שנבעלה בשכונה אחת ורוב העיר פסולים ורוב שכונה כשרים שבקינן רוב העיר ואזלינן בתר רובא דשכונה הא ודאי ליתא ור"ל מעובדא דתנוקת דנאמר אם רוב אנשי העיר ולא רוב שכונה וע"ז השיב דשם לא הי' לישראל שכונה מיוחדת ומסיים וה"ה לתינוקת הנבעלת שם ויש לדייק מני' הא נבעלת בשכונה מיוחדת אזלינן בתרה. אבל נתעברה ולא ידוע באיזה מקום נבעלה בודאי בכל מקום שרגלה מצוי יש לחוש לאפוקי עיר אחרת שבודאי אין רגלה מצוי שם לזה ל"ח לרובא דעלמא. והאמת מהראוי לדחוק שקיצר ואיירי בפנוי' שידוע נמי שאין רגלה מצוי משכונת הישראלים וחוצה. אלא שנראה אפשר שסומך על מה שכ' ס"ק ל"ד ומשמע מכל הפוסקים כשהיא במקום זה. ונתעברה ואיכא במקום זה ב' רובא ל"ח שמא זנתה במקום אחר ואמרינן כאן נמצא כאן הי' הזנות ומביא ראיה מי"ד ומסיי' אע"ג דכאן הו' דבר דניידי דהיא הולכת תמיד מ"מ ל"ח ואיברא מה שכתב דמשמע מכה"פ א"י אם רומז להטור מני' ל"מ מידי דהא תפס הרוב תמיד תוך העיר ופשיטא דלית למיחש לעיר אחרת שאין רגלה מצוי כי כלל גדול הולכין אחר המצוי בין להקל אך הרמ' שכתב דינו על רוב שבפרשת דרכים או בקרנות ומצריך ב' רובא במקום דניידי ומ"מ כ' ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת פתאום ושייכו ב' רובים דילי' ופשיטא שמעת שנבעלה עד שהוכר עוברה לא היתה בהפרשת דרכים ואולי מזה משמע לו דכיון שהוכר עוברה ונמצא באותו מקום שהוא ב"ר שם ודאי נעשה המעשה אף דבנתיים היתה נדה והולכת במקומ' אחרי'. אבל לע"ד אין זה דע' הרמ' שהרי מדייק ומסיים בד"א כשהי' המקום שנבעל' בו פרשת דרכים וע"כ מה שכ' ולא עוד וכו' ר"ל ואח"כ נתברר שנבעלה במקום של ב"ר וק"ל (ותדע שהרי הש"ס במס' קדו' תפס הס', בדילמא אזלה איהי לגבייהו) ואף בנבעל' בפנינו בשכונה דשפיר למד מהרשב"א שבי"ד ק' לי דהא ידוע דבית כל אחד בפ"ע יותר חשוב אין דרך שאר אנשי בית מצויים בו משכונה המיוחדת ואיך דרך א"י מפסיק ואדרבא כל בית נעול בלילה ובהשכונה הביא הרשב"א ז"ל ראי' אף שאין דלתותי' ננעלות. ופשיטא נמי שאין דרך אנשי בית זה מצוי בבית אחר והו' ממש כשכונה המיוחדת וכמו שכונת א"י מיוחד ואין דרך ישראל מפסיק ועדיף נמי' וזה הסברה מכרעת וכן הוא בפר"ח י"ד סי' ס"ג ס"ק ג' ד"ה ואכתי וא"כ נתעברה נילך אך בתר הבית שדרה. דהא כמו שאין דרך אחרים מפסיק תוך ביתה ולית למיחש לאחר שבא שם כן לית למיחש דילמא אזלה לבית אחר וזה מן התימ' וכל הסוגי' ריש פ' האומר דף ע"ג הנאמרה בשתוקי מורה להיפך דהא ודאי סתם מעוברת בבית דרה ונבעלה. ואף אם נדחק לפרש הרוב כשרים הנאמר שם קאי על בית דירתה אכתי איך יתפרש הדילמא וכו' והו' לי' קבוע הא כל השוכנים בבית א' הם קבועים ולא חשיבו ניידים לע"ד אף בפורשים מחדר לחדר שבתוך הבית וע' כתו' ט"ו תו' ד"ה דילמא. וא"כ תמיד הוי קיבוע ולא ר"כ ותו עובדא דאריס כתו' י"ג מסתמא בבית אביה נתעברה וכן הועתק בש"ע סי' ד' סעי' ז"ך ונימא לגבי הארו' דודאי מן אנשי הבית ויוחשב הכל פסולים אצלה דומי' דשכונה שדן עליו הב"ש ודוחק לומר ארוס שאני שרגלו מצוי בית חמיו. והאמת שק' לי אף על הרא"ש ז"ל שמצריך לדינא די"ד שיהא מגרשה מיוחד ננעל בלילה ומכ"ש לשטת האחרונים דהא הפר"ח נתן לבית דין שכונה הננעלת ובשלמא להבנת הב"י וד"מ שהרא"ש חולק וס"ל דאין דרך מפסיק לא מהני זולת כשננעל בלילה י"ל דע"כ לא סבר דננעל בלילה מהני כ"א לגנב כדכתיב בלילה יקום גנב אבל לזנות לא. אבל לשטת האחרונים דס"ל דאין דרך מפסיק ל"צ נעול ונעול מהני אפילו לדרך מפסיק כמבואר בפר"ח ק' (וראיות הרשב"א מכתו' אעפ"י שאין דלתות מדינה נעולות בעניותי לא זכיתי להבין דהא הגירס' בפנינו וכן הביאה התה"ד בעצמו בהלכו' תערובו' אעפ"י שנועלת וע' פירש"י לגירס' זו אין שום ראי' דנהי דנשמע דה"ה באינם נעולים זה למעליותא שסיעת מוכרי בשר שחוטה באים נמי התם) ואמת כי לולא פה קדוש הרא"ה ז"ל ואף הבה"ב נראה שהודה לו בזה הי' נלע"ד שאין לדמות בעילה לגניבה מטעם אין אפוטרופוס ואפילו מנעול לגבי נואף כלא חשוב כי המכירה ברמיזותיו היא שלחה ידה מן החור לפתוח לו וכל שכונה המיוחדת אינו מועיל זולת עיר אחרת שאין אחד מכיר בחבירו. אבל מפני שהראשונים דמיהו ע"כ לידחוק בדנתעברה י"ל דסתמא באותן בית לא נבעלה דומי' דאיתא בי"ד רצ"ח בחביות יין הנמצא טמון בכרם של ערלה מותר שאין הגנב גונב מכרם זה. אבל גם זה אין סברה ויותר מסתבר לע"ד שהראשונים לא דומי אלא עובדא דתינוקות שנאנסה דהוה ממש דומי' דגניבה אבל ברצון או נתעברה באמת לא שייך כלל לדמוי הטעם הנ"ל וצ"ע.
יח
תו כ' הב"ש גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש סי' ד' ואיכא ר"כ וכו' ע"פ סברת הב"ח לחלק בין א"ד לדרבנן שוב כ' אלא אפילו בלא סברת הב"ח נראה בכה"ג מודה הרמ' דל"ב ב' רובא מדברים אלו מוכח דקאי על טוענת ולא באילמת דבאילמת לכ"ע בעי ב"ר ואין מוכרח כלל בלא סברת הב"ח דהרמ' מודה וכבר ראיתי בתשובת כ"י חלק א"ע סימן כ"ו שכ' סוף דבר בנ"ד אסור לכהן כ"א בב"ר וכל זה אף אם הנואף אומר מנאי עכ"ל. אך עיקר סמיכתו על סברת הב"ח שתופס לעיקר סימן ד' וסימן קנ"ו ובזה החליט דבחד רוב שוב ליכא חשש איסור תורה ולכן ל"ח שמא זינתה עם אחרים. נשמע מיני' הא במע"מ אפילו הודה כשר שממנו הרה וגם היא אמרה שאך ממנו ולא מזולתו מ"מ חיישינן שמא נמי עם אחד מהמחצית פסולים זינתה. ותמהני לשטתו הא אף אם טוענת ברי שלא נבעלה לפסול אפילו בר"פ נמי יצאנו מחשש איסור תורה דהא ק"ל אם נשאת ל"ת ע"פ ברי דידה בצירף טעם יהי' מה שיהי' ומכ"ש כשטוענת לא נבעלתי ליותר מאחד הכשר נמצא כמו לשטתו בחד רוב ל"ח משום דאפי' אי חיישינן מ"ע הא הוי רוב אחד כן נמי אפילו בר"פ אף אי חיישינן מ"מ הא מד"ת נאמנת. ובעיקר ד"ז דהיינו פנוי' שנתעברה והוא והיא מודי' והעיר מע"מ הי' נלע"ד שכשירה ואפילו להרמ' דעד כאן לא א"ל שמואל ל"ר יודא ואת לא תיעבד עובדא אלא במה שהוצרך ליפסוק הל' כר"ג דהיינו בחדא ספיקא אבל במה דהושוו ר"ו ור"י ולא פליגו בו מה"ת שלא ליפסוק כותייהו לכתחילה וא"כ ל"מ לדברי תו' כתו' י"ג ד"ה ואין אוסרין על הייחוד דאף לזעירי לא פליג ר"י אלא במודה שנבעלה אבל בנסתרה מודה מטעם ס"ס א"כ הכא נהי דיש לחוש שזנתה עם זה שהודה מ"מ הא אינו אלא ס' ועוד את"ל נבעלה שמא לכשר. וכ"ת דאינו מתהפך משא"כ ס"ס דתוספות דמתהפיך ס' אם זה שנסתרה עמו היה כשר ואת"ל פסול שמא לא נבעלה כבר הסכימו רוב האחרונים דבאופן זה לא בעינן מתהפיך דתחילה החיוב לדון אם כלל נבעלה תו. אלא אפילו לפי' התו' דלזעירי מחמיר ר"י אפי' בטוענת מטע' דאין אפטר' לא חשוב ס"ס מ"מ נרא' דזה דוק' בנסתר'. אבל לחוש בדלא דיימא כלל שמא נבעלה מאחר מדאפקרה לגבי זה פשיטא דס"ס גמור הוא נמצא דבין לר"ג דאלים ברי ובין לר"י דאלים לי' ס"ס שרי' ומה"ת להצרי' רוב דוקא להכשיר ואך בעיר שרובה א"י דר"פ בזה צ"ע כי אפשר דלא נחשוב אז ס"ס ע"פ דברי תו' כתי' ט' ד"ה וא"א אמנם לשטת הה"מ וב"ש סימן ד' דס"ל דבעיר תמיד הרוב מהורס ע"י דילמא וכו' אפילו בכה"ג הוי ס"ס אבל לשטת הרשב"א שהבאתי שם דמ"מ עדיין הרוב במקומו י"ל דלא הוי ס"ס ע"פ סברת תו' כתו' הנ"ל (אך זה גופא עדיין צ"ע) ושפיר תלוי בפסקא דר"ג ועלי' נמי שייך ל"ת עובדא אך מ"מ יש לדון להקל אפילו בעיר שרובה א"י שהרי הרשב"א בעל סברא זו הוא מן החולקים על הרמ' ואפילו ביבמה מקיל אפילו בדדיימא כמבואר סי' קנ"ו בב"י וא"כ איתתא דא בין למר ובין למר שרי' להרמ' כבר העלתי סי' ד' דמסתביר לדעתו הרוב מהורס תוך העיר משום דלמא וכו' והווי ס"ס וברי ולהרשב"א כשרה מטעם דלא חש כלל לומ' מדאפקרה וצ"ע:
יט
תו כ' וכל זאת איירי כשזנתה אז בודק' ומזנה כו' ש"מ בלא מיגו ונאנסה לא מהני לכתחי' אפי' ב' רובא ותמהני לדברי תו' דר"ג לא איירי אלא בששייך בודקת יותר היה לו לבאר נאנסה בעדים בר"פ לא מהני ברי דידה ואף אם נשאת תצא דומי' דשבוי' שמשם למדו שיטתם ואפשר אפילו בר"כ. אבל לע"ד יפה כ' הפ"י ז"ל דסתימו' הפוסקים משמע דלא נחתו לחילוק של בודק' כי דוחק גדול לפרש ל' הפוסקי' ראוה שנבעלה דוקא ברצון ע' פ"י ד"ה השבתנו תו כ' וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהונה וא"א לחלק ביניהן כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אף לכהן מיהו אם הוא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעב' כי שמא כהן בא עלי' והולד חלל. וקיצר במקום וכו' תחילה כתב וא"א לחלק כו' משמע דוקא בעיר שכולה או רובה ישראלי' רק שהרוב ממזרים דבזה באמת א"א להפריד אבל עיר רובה א"י דאפשר כשר לקהל ופסול לכהונה כגון מא"י כדקי"ל סי' ד' וא"כ נהי דאומרת לישראל כשר נבעלתי הא לגבי עצמה אינה נאמנת לכתחילה וי"ל ה"ה לגבי הבת נהי דלאיסור קהל הוי כדיעבד ושרי מ"מ לכהן אסורה לכתחילה ומדסיי' מיהו וכו' משמע אבל באופן אחר לא אשכחינן בהולד תחילה ודיעבד ואפילו לכהן ול' הרמ"א ז"ל שהגיה סעיף י"ז ובתה מורה שמה שמסיי' נמי אבל אם היו ר"פ כגון וכו' ולא תנשא לכהן לכתחילה על הבת נמי קאי שאף שכשירה לקהל ע"י עדות האם מ"מ לכהן אסורה וכן דייק הרמ"א בתשו' סי' כ"ד מן הטור. וכן החליט הרש"ל ז"ל בתשו' סימן י"ז אך בתשו' הרמ"א סי' כ"ג נסתייע מל' הש"ע שהוא ל' הרמ' שהשמיט דין הבת דפליגו בה ר"א ור' יוחנן ומתמ' עליו ומוציא מזה שסמך על המוזכר בסי' ד' פנוי' שאמרה לכשר נבעלתי שהולד כשר ואפילו בר"פ דה"ה אף לכהונה ואפילו ברוב א"י. ובסימן כ"ד נתווכח אחד בזה הרבה וא"י מי בעל הדברים כי דבריו קצת מעורבבים א' כ' א"כ לענין כהונה אם בא עליה א"י או עבד דהולד פסול מדאורייתא כמ"ש הרמ' פי"ח דא"ב שזו היא זונה האמורה בתורה עכ"ל. ובפ' י"ח לא נזכר מזה דבר אדרבא תוך תשו' זו הובאו דברי הרמ' פ' ט"ו שסתם א"י ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ובאר הכ"מ אפילו לכהונה והאמת שעם זה התמי' קיימת שהי' להרמ' לבאר דין הבת היכי שר"פ מחללים ונשאת דל"ת כמו האם דזה דינו דר"ג אליבא דר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר מכשיר אף בבת ואף דל"ל ח"כ. ב' כ' להוכיח מפירש"י קידושי' דאבא שאול לא איירי אלא מפסול קהל ולא מאיסור כהונה ובהדי' פירש"י ד"ה חדא דר"ג לא ס"ל כי אם בה אבל בתה לא תנשא לכהן וא"ש מכשיר אף בבתה ג' כ' ותו דהא רש"י ותו' פירשו הא בר"כ כגון פנוי' ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכי דר"פ כגון ארוסה כו' והשתא ק' למה לא פי' דר"פ מיירי כשאין רוב משיאין לכהונה. ובהדי' פירשו נמי או פנוי' ואין רוב העיר משיאין לכהונה מכ"ז יש ספק אתי אם הוא בר סמכי אך מ"ע לדינא מסכמת דעתו לדע' הרש"ל דשתוקית אסורה לכהן לכתחילה במקום שרוב א"י אף דאמה אומר' לישראל כשר נבעלתי וכן החליט הרמ"א ז"ל סי' ך"ו ואף שהבאתי מפירש"י מבואר דלא"ש הבת מותרת לכהונה עכ"ז אין ראיה כי שפיר פירש דא"ש שבחדא שיטה עם ר"ג והם האמינוה אף לכתחילה משא"כ אנן דפסקינן כר"ג אך בדיעבד וכא"ש בשתוקי לכתחילה משום דפסול קהל ניחשב דיעב' י"ל שתוקי' לכהן מקרי לכתחילה ואסורה זולת להרמ' בב' רוב ולהטור בחד רוב ומה שנסתייע בסי' ך"ג מהרמ' כבר תי' סוף סי' ך"ד דלענין הדיעב' דלא תצא הבת בשטוענת האם ואפילו בר"פ כבר נשמע מדין הכשר קהל אף לכתחילה וזה בק"ו ולענין האיסור לכתחילה זולת בב' רובים לכשרות כבר נלמ' הבת בק"ו מהא' וע"ש ש"כ עוד וגם לא הוצר' לאשמעי' דתינש' לכתחיל' בב' רובי' כר"י דאמ' המכשי' בה וכו' דזה פשו' דהא אף ר"י דפוסל בה מתי' בב' רוב' וה"ה לר"א בבתה עכ"ל ובזה מיושב כהוגן והטור נמי לא הוסיף דין הבת לאשמעינן התירה בר"פ א"נ דל"ת דזה כבר נשמע כנ"ל מהיתר שתוקי בקהל רק מפני דלשטתו הוסיף אבל לכתחילה אין מתירין לו עד שיהיה ר"כ והיינו בחד רובא כר"ג בזה יש חידוש דהבת נמי שרי כר"ג וכר' יוחנן. וכן מצאתי בפי' המשניו' להרמ' מתני' דהיתה מעוברת דאינו מכשיר הבת לכהונה אלא בב' רובא וכן העתיקו הברטנור' ודלא כהתו"ט שם ובקידושי' שהסמיך דעתם לדע' יש מי שכתב שמביא הה"מ פ' ט"ו מה' א"ב. וזה אינו הרי הרמ' פו' בהדי' דלקהל לכתחילה כשר כא"ש והימ"ש אף לקהל מחמיר אלא שהעיקר לענין פסול קהל נחשב דיעבד ולכהונה הוא לכתחילה. ואולם למה שהעלתי ריש סי' ד' דבת א"י מישראל אף לדידן שפסקינן שהוא פגום לכהונה ודאי אינו כ"א פגום דרבנן אם לא בא עלי' אלא דרך זנות וע"ש אפשר לצדד להקל ולומר דע"כ לא אמר שמואל ואת ל"ת עובדא אלא בחשש איסור תורה וצ"ע:
כ
ויש מי שאומר ע' ב"ש כ' אלא הרמ' וטור גורסי' דילמא אזלו אלא לפי התירוץ מעלה עשו בעינן ע"פ הדין ב' רובא בלא גזירה א"י לפ"ר מה דחקו לזה מה שמבואר בהר"ן וכל המפרשים להיפך אלא דבכ"מ דבעינן ב"ר הטעם דגזרינן אטו רוב העיר וברוב העיר לפעמים יש למיחש לדילמא וכו' לכן לא סמכינן על רוב העיר גרידא ואפי' ידעינן דאזלו אינהו דומי' דפירש א' מציפורי ואולם מה שהרמ' והטו' מחולקי' כבר כתבתי סי' ד' שלע"ד דהר"מ סובר דע"י הס' מי אזיל למי כל הרוב מהורס והטור בשטת הרשב"א דהרוב מ"מ במקומו אלא שמצרכינן ב"ר משום הגזירה אטו רוב העיר וידעינן דאזלה היא לגבייהו תו כ' ונראה בפלוגתת אלו יש לחוש דעת הרמ' דאפילו בטוענת צריכה ב"ר והרש"ל ז"ל בתשובת ס' י"ז כ' והכרעתי בחיבורי כדעת הטור להכשירה לכהונה אפילו בחד רובא ודוקא בבדקוה ואמרה לכשר נבעלתי. ולע"ד אף המחמיר כהרמ' מ"מ ב' רובא דהטו' דהיינו רוב העיר ורוב הבתים ממקומות אחרים ישראלים כשרי' די ושרי' לכתחילה עכ"פ בטוענת כי רש"י ז"ל מסייע להטור בפירושי וכפי הנרא' הרמ' ז"ל בפי' ב' רובא יחיד הוא:
בית שמואל
ו׳
א
א"צ להוציא. והא דקי"ל יבמה שמת הולד תוך ל' יום ונשאת לכהן דאין חולצין כמ"ש לקמן ס"ס קס"ד עיין תו' פ"ב דיבמות דף כ"ד ע"א:
ב
ספק גרושה. וכן ספק חללה וספק זונה כולן מדאוריי' אלא ספק ממזר מדרבנן וע' במגיד פי"ז הא"ב:
ג
רק משום קול קדושין. בתשובת מהרש"ל סי' כ"ה כתב ודוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש וע' הג"מ פ' האומר ותשובת רמב"ן סי' קל"ב ותשובת הרא"ש בטור ס"ס מ"ו וב"י רס"ג ושם מבואר דוקא אם הב"ד הצריכו גט אף על גב שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך ע"פ הדין לא הוי גט והביא ד"מ שם וכ"כ בית הלל אלא בתשובת רשב"א סי' תק"ן משמע לכאורה דסותר לזה דהא שם היה ג"כ שידוכים וגירש מעצמו בלא דעת הב"ד ומ"מ פוסק שם דהוי גט ואפשר בתשו' סי' תק"ן שאני דאע"ג ע"פ הדין לא היה צריך לגרש וגירש מעצמו אמרינן שמא אמת הדבר דקידש משא"כ בתשובות שהביא הב"י לא היה שם אלא ב' עדים וא' מת א"כ תו ליכא חשש כלל וא"צ גט כלל:
ד
פסולה לכהונה. כתב ב"ח היינו לכתחילה אבל לא תצא לפ"ז צ"ל בתשובת רשב"א הנ"ל איירי בשידך לכהן ולא קדש ולא נשא מש"ה פסק שם דאסורה לו וצ"ע גם בט"ז חולק עליו:
ה
ורשאי הכהן. עי' סימן קמ"ג וסי' קמ"ה סעי' ט':
ו
יש מי שאומר. הרמב"ם אוסר לכהן והטור הוא המתיר וכתב אף על גב דקי"ל דאסורה לבעלה הראשון דשם הטעם הואיל היא מכרת ברמיזותיו אזיל ועביד דממאנת ונסיב לה ויש להביא ראיה לדעת הרמב"ם עמ"ש בסי' קנ"ה דאסורה לאחיו אף על גב דלא שייך לומר דמכיר ברמיזותיו וב"ח פסק בדיעבד אין מוציאין אות':
ז
תצא. לגבי השני הוי קול שלפני נשואין ולא חיישינן ללעז בנים מראשון כיון מראשון לא מפקי' אמרינן סמוך למיתה גירש שם:
ח
יצא קול פלוני כהן. נראה מ"ש כהן הוא מיותר אפילו בישראל נמי הדין כן ומ"ש בפרישה בזה אנ"ל:
ט
אם קורין וכו'. כן הוא בש"ס תצא והדבר צריך בדיקה אם קורין לנתינה כתיבה וכן כ' הטור והרמב"ם סתם וכתב תצא מן השני ולא חילק בין אם קורין לנתינה כתיבה והר"ן תמה עליו לכן פסק המחבר כהטור ועי' ב"ח מ"ש לישב גם יש לישב בענין אחר, מיהו מה שפוסק ב"ח כרמב"ם אנ"ל דהא להרי"ף ורש"י והרא"ש והטור והר"ן לא תצא אא"כ קורין לנתינה כתיבה נראה דכן הוא עיקר:
י
ונתגרשה. משמע מרש"י אפילו יצא קול סתם שנתקדשה ואח"כ יצא קול שנתגרשה מותרת לכל העולם שהוא קול וקול בתרא סותר לקול קמא וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין ך' והראב"ד כתב דוקא שיצא קול שניהם יחדיו דאל"כ לא חיישינן לקול בתרא ואסורה לעלמ' מפני קול סתם שנתקדשה לפלוני שיצא הקול בתחילה ונראה דכן הוא דעת הטור לכן כתב שיצא הקול שנתקדשה ונתגרשה מיד ולא כב"י שכתב בבדק הבית מה שכתב הטור מיד לרבות' כ"כ דאין דרך לגרש מיד וגם ב"ח משיג עליו, אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קידושין לא משגיחין בקול שיצא אח"כ שנתגרש' ומותר' לזה שיצא הקול שקידשה אפילו אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר ואם יצא תרי קולות בפ"א אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין וכ"כ בדרישה דאסורה לזה:
יא
או גירשה. כ"כ הטור ונ"ל דה"פ דאם יצא אמתלא בחד מהני הן בקידושין הן בגירושין תו אין חשש לענין איסור כהונה דאם יצא אמתלא בקידושין אמרינן דליכ' קדושין ממיל' ליכ' גירושין וכ"כ בפרישה מיהו קשה מנ"ל להטור למיקל בזה כיון שיצא קול גירושין קול זה מחזיק קול הקידושין ומתני' דתני ובלבד שלא יהא שום אמתלא י"ל היינו בקידושין לבד אם יש אמתלא לא חיישי' וכן בקדושין וגירושין על תנאי לא חיישי' אבל מהטור והמחבר משמע בקידש וגירש מבטל אמתלא של קדושין וגירושין וא"י מנ"ל, ומה שהקשה בח"מ ממ"ש בסעי' א' אם נתגרשה אפילו מחמת קול אסורה לכהן י"ל שם הטעם שמא איכא דשמע מגט ולא שמע מקדושין כמ"ש בתשובת רשב"א סי' תק"ן משא"כ כאן דיצאו הקולות בפ"א גם י"ל שם ראינו הגט וכאן ליכא אלא קול:
יב
קול חלוצה. כן הוא דעת הרמב"ם פי"ז וכתב המגיד כיון דחלוצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו וכן בקול לא גזרו אפי' קול המוחזק בב"ד וגירסת הרי"ף ורמב"ם שם סוף גיטין הכא בעולה אין חוששין כו' חלוצה אין חוששין ושם פי"ז דין י' משמע לכתחילה אסורה ספק חלוצה וכן משמע מרש"י יבמות דף כ"ד מיהו קול חלוצה משמע דמותרת לכתחיל' ועדיף מספק חלוצה ולא גרע מקול שיצא שיש עידי טומא' דמותר' לכתחילה כמ"ש בסי' ז' סעיף ז' והראב"ד ס"ל קול המוחזק בב"ד הוי כבירור ותצא מיהו נראה עיקר כשיט' הרי"ף והרמב"ם וכן הסכים המגיד:
יג
כהן שנשא. עיין ב"י מ"ש בשם א"ח מ"ש בשם הגאונים בשם הרמב"ם ועי' סי' קנ"ד ונראה אף לישראל שנשא אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידוים וכפיות:
יד
לא תדור עמו במבוי. היינו כ"ז שלא נשאת ואם נשאת לאחר עי' סי' קי"ט פלוגתת תו' והרא"ש ולהרא"ש והר"ן כל שאיסור חמור צריך הרחקה יותר ולכאורה קשה מסוגיי' ריש כתובות שם איתא להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר וי"ל:
טו
איזהו היא זונה כל שאינה ב"י. לרמב"ם עכו"ם שלא זנתה היא זונה ולוקין להכהן הבא עליה מן התורה לפ"ז איירי כאן אם היא כותית ולא איירי בגיורת ולא כח"מ שהקשה למה כפל דבריו דהא כתב אח"ז וכן הגיורת ולתוספות ולשאר פוסקים דוקא בזנתה לוקין הכהן הבא עליה ובגיורת אף כשלא זנתה ועי' סי' ט"ז:
טז
שהיא אסורה לינשא לו. כן הוא דעת הרמב"ם פי"ט וכן משמע מפי' רש"י פ' הע"י שנבעלה בעילת זנות פי' בת ישראל לנתין ולממזר ש"מ בחייבי לאווין נעשית זונה אבל תו' פ' החולץ (יבמות דף מ"ד) והרא"ש והסמ"ג והראב"ד פסקו דלא נעשית זונה אלא מחייבי מיתות או חייבי כריתות או מעכו"ם ועבד דאין קידושין תופסי' בהם מיהו מקרא כי תהיה לאיש זר ילפינן דביאת נתין וממזר וגר עמון ומואב פוסלין ונאסרת לכהן ובניה ג"כ חללים כשנשאת כמ"ש בסמ"ג להדיא שם וכתב ב"ח באמת אין נ"מ מפלוגת' זו אלא לענין מלקות אם כהן בא עליה אם חייב מלקות אבל לכ"ע נעשית זונה אלא לשיטת תו' וראב"ד ושאר פוסקים אלו ס"ל דאין לוקין אותו, וליישב הסוגייא דמבואר שם דלוקין עליה עיין ב"ח מ"ש ודבריו דחוקי' מאוד ונראה דשפיר כתב לכ"ע נעשית זונה אלא אין לוקין אותו וליישב הסוגייא י"ל דשם בסוגי' זו למד איסור כהונה מתרומה מק"ו והקשה וכי מזהירין מן הדין ותירץ גילוי מלת' בעלמ' הוא ולוקין ובדבר זה פליגו אביי ורבא בפ' ד' מיתות ובפ' הנשרפין לאביי לוקין על גילוי מלתא ולרבא אין לוקין והלכת' כרבא נגד אביי בכל מקום חוץ ביע"ל קג"ם מש"ה ס"ל לפוסקים אלו דאין לוקין אותו ובמכות דף י"ז איתא אפי' למ"ד עונשים מן הדין מ"מ אין מזהירין מן הדין א"כ לרבא אפי' בגילוי מלתא אין מזהירין והסוגייא יבמות שם אתיא ע"כ אליבא דאביי דס"ל בגילוי מלתא עונשים משום דהוי כאילו נכתב בהדיא בו תו אין לחלק בין עונש לאזהרה ולכאורה תימה על הרמב"ם דס"ל דלוקין אותו:
יז
הנרבעת לבהמה. וכן הנבעלת לרוח או לשד אף על גב שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה עיי' תשובות מהר"מ מלובלין סי' קט"ו:
יח
אינה אסורה לינשא. אף על גב בעת נדתה אסורה ולרמב"ם אפי' חופה אוסר כמה שכתב פרק ו' הלכות אישות מ"מ אשה זו אינה אסורה ויש תקנה לאיסורה:
יט
שהפקירה. משמע דאין איסור כלל לכהן לישא אותה אבל הסמ"ג כתב מדפסק בש"ס דלית הלכת' כר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה זונה היא ש"מ כשאר תנאים שם ראוי להחמיר ולדעת מהרש"ל גם הטור ס"ל כן ועי' סי' ט"ו וסי' כ"ו:
כ
וכן גיורת. הנה רש"י פי' שם בפ' הע"י דאיירי דנבעלה לעכו"ם ותו' והרמב"ם פי"ח והרא"ש ס"ל אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מג"ש קי"ל דאסורה לכהן ועיין ר"ס ט"ז וטעמם לפי שבאה מן העכו"ם השטופין בזמה, ולדעת הראב"ד ורשב"א ילפי' מקרא' דיחזקאל בתולו' מזרע בית ישראל כמ"ש סוף קידושין וכן הוא דעת תו' שם דף ס"א ולדעת הרמב"ם ילפינן מקרא זונה האמורה בתורה ומקרא דיחזקאל ילפינן דפי' הקרא כך הוא ועי' מ"ש המגיד ר"פ ט"ו גיורת אין מפורש בתורה ונ"מ מזה מ"ש רס"ה ע"ש:
כא
חוץ מהבא על היבמה. משום דאין קדושין תופסין דכתיב לא תהיה היינו ל' הויה אף על גב דקי"ל דצריכה גט היינו לחומרא בעלמא אבל אין קידושין תופסין בה כ"כ מהרש"ל וב"ח, ומ"ש חוץ יבמה היינו באלו שראויים לקידושין אבל עכו"ם ועבד לכ"ע עשאה זונה:
כב
אשת כהן וכו'. קמ"ל בזה דאסורה לבעלה ולא נשמע מדין אשת ישראל מ"ש בסעי' אח"ז דשם שאני להתיר לכתחל' לכהן ועיין בהמאור ובמלחמות ה', ועיין בסוגיא דף נ"ו דלוקין משום טומאה ומשום זונה ועי' במגיד פ"א ופי"ח דפירש גם הרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה דק"ל כל הביאות פסולים פוסלים בין באונס בין ברצון:
כג
אשת ישראל שנאנסה. בש"ס פליגי אבוה דשמואל ורבא והלכתא כרבא כל שהיא בתחילת ביאה באונס וסוף הביאה ברצון הוי כנאנסו עיין תו' ב"ק דף מ"א:
כד
נאנסתי. עיין סי' קט"ו וע' במרד' והג"א ולקמן סימן קע"ח, ונראה אם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן בגמ' שם לא פליגי אלא באומרת נאנסתי אם היא נאמנת אבל אם אומרת טמאה נאמנת ועיין בתו' כתובות דף ס"ג ובהרא"ש פ"ב דיבמות ובסי' קט"ו:
כה
אסורה לכל כהן. היינו לכתחילה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אא"כ מאמין לדבריה וכ"כ ב"ח ואם ע"א אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן ואם היא מודה א"כ היינו הדין שהיא אמרה שזנת' ואם היא שותקת תליא בפלוגת' בי"ד שם אם שתיקה כהודאה דמיא או לא:
כו
שהרי הודית. כתב הראב"ד אם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אות' נאמנת והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמר' כן כדי לגרש אותה לפי זה אף באשת ישראל שאמרה טמאה אני ונתנה אמתלא זו אינה נאמנת מיהו בשאר אמתלא אף המגיד מודה וכמ"ש בסי' קט"ו אף על גב דהמגיד מדייק דינו דאינה נאמנת מסוגיי' סוף נדרים דתנא שם באומרת טמאה אני אסורה לאכול תרומה ולא חילק בין אם נתנה אמתלא לדבריה או לא משמע לכאורה אף שאר אמתלא לא מהני דאל"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל וי"ל דוקא אמתלא מ"ש הראב"ד דשייך בכל הנשים הקשה למה לא חילק אבל שאר אמתלא ל"ק למה לא חילק ואפשר לדייק מראב"ד שכתב דין זה דמהני אמתלא באשת כהן ולא באשת ישראל פכ"ד ה"א דס"ל דלא מהני מדהפסידה הכתובה לפי דברי' הראשונים כמ"ש בסי' קט"ו:
כז
שאסרה עצמה. נראה אם נשאת לכהן בניה כשירים דאינה נאמנת לפסול בני' דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם ואם האב אומר דמאמין לדבריה יכול לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לו' בן גרושה היא מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכא ריעותא בפנינו:
כח
נאסרת עליו. אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקידושין ומחמת הזנות קודם הקידושין מותרת דקי"ל פנויה שזנתה אם נשאת לכהן לא תצא כמ"ש בסמוך:
כט
שמא קודם הקידושין. ולא אמרי' אוקמא אותה על חזקתה שהיתה כשירה די"ל אדרבה אוקמא אותה על חזקתה שהי' בתולה והשתא נבעלה תוס' ולא אמרינן ס"ס שמא קודם קידושין ושמא מוכת עץ עיין תוס' תירצו דאם היתה מוכת עץ היתה טוען כן דאין גנאי לה לו' מ"ע אני והמגיד תירץ מ"ע לא שכיחי ומשמע מתוס' אם אמרה מ"ע אני או אם אמרה קודם קידושין הי' נאמנת ועי' סי' ס"ח ושם נתבאר באריכות ועיין ברא"ש פ"ב דכתובות ובמגיד פי"ח:
ל
שם מזנה. היינו אפילו קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פרוצות בעלמא ובזה גם הראב"ד מודה אף על גב דס"ל קול חלוצה כשמוחזק בב"ד פסולה דשם אין לנו לתלות הקול בשום דבר ולא כב"ח ודרישה דהבינו דאיירי בקול דאין מוחזק בב"ד ואשתמט' להו מה שכתב הראב"ד והמגיד פי"ז הא"ב ומ"ש בסי' ד' כשעם מרננים אחרי' חוששין כתבתי שם דגרע טפי כשמרננים אחרי', וכ"כ בח"מ ומ"ש בעידי דבר כיעור דמותרת לכהן עיין ברמב"ם ובמגיד שם ועיין סימן י"א:
לא
פנויה וכולי. יש בזה ג' שיטות לרמב"ם צריך ב' רובי לכתחלה להנשא לכהן אפילו כשאמרה לכשר נבעלתי ואם לא אמרה לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ דאיכא תרי רובי של כשירי' ואם אמר' לכשר נבעלתי ונשאת לכהן לא תצא אפילו אם איכא רוב פסולים דלמד זאת מסוגיי' ספ"ק דכתובות וכתב המגיד דס"ל דסוגיא דאוקמא שם דאיכא תרי רובי כשירים איירי לענין אם מותרת לכהן לכתחלה אפילו אם אומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכן אם לא אמרה מהני מיהת בדיעבד לא תצא ונראה לפ"ז אפילו אם לא אמרה לכשר נבעלתי אם איכא תרי רובי מותרת לכהן אף לכתחלה דהא במתני' תנא תנשא היינו לכתחלה ואיירי ג"כ כשאינה אומרת ברי ומ"ש המגיד אם לא אמרה לכשר נבעלתי בדיעבד לא תצא לאו דסוגיא איירי בדיעבד דהא תנא תנשא אלא דנ"מ מזה כשאינה אומרת לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ כשיש תרי רובי מיהו הסוגיא איירי כשאיכ' תרי רובי תנשא אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי וכן משמע מתו' אבל הב"י כתב לדעת הרמב"ם כל הסוגיא איירי כשאומרת ברי אבל כשלא אמרה ברי לכתחלה לא תנשא אפילו בדאיכא תרי רובי, ונראה הא דבעינן תרי רובי איירי כשיש עכ"פ מיעוט פסולין אבל כשליכ' מיעוט פסולין לא בעינן תרי רובי וכשיש לישראלי' שכונה בפני עצמם ואין דרך עכו"ם מפסיק אז הוי כיעור /כעיר/ בפני עצמה וכאלו לא היה דרים שם עכו"ם כמ"ש בתורת הבית ובטי"ד סי' קנ"ט גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסעי' ד' ואיכא חד רוב כשירים מותרת לכהן לכן כשיש לישראלים שכונה אפילו דרך עכו"ם מפסיק מ"מ מסתמא הם בשכונה שרוב ישראל שכיח כמ"ש בי"ד סי' א' ובח"ה סי' רנ"ט א"כ למ"ש שם בשם ב"ח ובאיסור דרבנן לא חייש הרמב"ם שמא זנתה עם אחרים ג"כ א"כ בכה"ג שרוב כשירים הם ליכא חשש א"ד תו לא חיישינן שמא זנתה עם אחרים ג"כ אלא אפילו בלא סברת ב"ח נראה בכה"ג מודה הרמב"ם דלא בעינן תרי רובי היכא שידוע דהיא זנתה עם כשר, ולשיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בטוענת ברי אפי' לכתחילה סגי רוב א' והסוגייא איירי כשאינה אומרת לכשר נבעלתי ואז בין לכתחילה בין בדיעבד בעינן תרי רובי וכן הוא לפי' הרא"ש והטור וכן הוא לתירץ הראשון של תוס' ולדעת בעל המאור אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי סגי רוב א' ומותרת אפילו לכתחלה והיינו דס"ל כפי' רש"י דסוגייא אתיא כר' יהושע אבל לר"ג די רוב א' אפילו כשאינה אומרת ברי וכל זאת איירי כשזנתה אז בודקת ומזנה אבל בנאנסה וידוע שנאנסה אף ר"ג מודה דלא מהני ברי דידה א"כ שמואל דאמר הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד שיהיה רוב כשירים לא אמר בנאנסה כשאין לנו מגו ובתירוץ שני של תוס' כתבו דאיירי דאומרת ברי מ"מ לכתחילה בעינן תרי רובי ומגו ש"מ בלא מגו ונאנסו לא מהני לכתחילה אפילו תרי רובי גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד אז הוי כדיעבד לכן אפילו ברוב פסולים נאמנת להכשיר ואם א"א לשאול אותה עי' סי' ד', וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפילו לכהונה, מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל:
לב
ואם נשאת לא תצא. אפילו ברוב פסולים נמי לא תצא אלא ה"ק ברוב א' כשירים נמי דוקא אם נשאת לא תצא ולי"א א"צ ברוב א' דיעבד אלא ברוב פסולים אז נצרך דין דיעבד:
לג
שכל קבוע וכו'. ואיירי בדאיכא תרי רובי אלא כשנבעלה בעיר אשר דר בה פסול א' אז הוי קבוע אפילו לא ידעינן אם איהי אזל' לגביה או איהו אזל מ"מ לא מהני תרי רובי וכ"כ הב"י ולא מהני תרי רובי אלא כשהביאה היה במקום דניידי:
לד
ויש מי שאומר. היינו דעת הטור וכתב הב"י דגורס בש"ס לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו מ"ה אם לא ידעינן אם איהי אזלא מהני והרמב"ם גורס דלמא אזיל איהו ודבריו תמוהים בעיני מאוד הן בפי' הרמב"ם הן בפי' הטור גם הגירס' לא צריכא טעות היא וכבר מוחזק /מוחק/ מהרש"ל בח"ש אלא הרמב"ם והטור גורסי' דלמא אזלי אלא לפי התירוץ מעלה עשו ביוחסים בעינן ע"פ הדין תרי רובי בלא גזירה וס"ל להרמב"ם אם הביאה בעיר ויש לחוש שמא אזלא איהי לגביה א"כ תו לא הוי תרי רובי מ"ה בעינן דהביאה הוא בפרשת דרכים והטור אף על גב דס"ל ג"כ להמסקנ' בעינן תרי רובי מ"מ בא"י לא מחמירים כ"כ אא"כ בידוע דאזל' איהי לגביה ואם ידוע מי הוא הבועל מן העיר או מן הסיעה אז לא מהני תרי רובי דהא ידוע מי הוא אלא כשא"י מי הוא אז מהני תרי רובי כ"כ הרשב"א ולא פליג על הטור אלא אף לדעת הטור מ"מ היכ' דבעינן תרי רובי לא מהני כשידוע מי הוא ולא כמשמעות ב"י דרשב"א חולק על הטור, משמע מכל הפוסקים כשהיה במקום זה ונתעברה ואיכ' במקום זה תרי רובי לא חיישינן שמא זנתה במקום אחר אשר אין שם תרי רובי אלא אומרים כאן נמצא כאן היתה הזנות דהא קי"ל לענין איסור לא מחזיקים ממקום למקום כמ"ש ריש נדה פלוגת' דחזקיה ור' יוחנן לענין טומאה וכן פסק באו"ה והובא בהגהת הרב רמ"א כשנמצ' כלי חולבת בין כלים של בשר לא מחזיקים ממקום למקום ולא חיישינן שמא הודחה בין הכלים אף על גב דלא ילפינן איסור מטומאה מ"מ בכה"ג דאיכ' סבר' ילפינן איסור מטומאה ועי' בי"ד סי' ק"ה אף על גב דכאן הוי דבר דניידי דהיא הולכת תמיד מ"מ לא חיישינן שמא זנתה במקום אחר ונראה בפלוגת' אלו יש לחוש לדעת הרמב"ם אפילו באומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכשאינה אומרת ברי אז אפילו בדיעבד בעינן תרי רובי מיהו אם איכ' תרי רובי מותרת אף לכתחילה דהא לרוב פוסקים הדין הכי ולהמגיד י"ל גם הרמב"ם ס"ל הכי וכשאומרת ברי ונשאת אפילו ברוב פסולים לא תצא ועיין סימן ד':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ו׳
א
לפיכך כו'. אבל כו' שם ובגיטין כ"ח א' דלמא:
ב
בין כו'. שם נ"ט א':
ג
וכופין אותו להוציא בגיטין פ"ב מ' דדרשה גמורה ונפסלה מן התורה כמ"ש ורי"א טעמים כו' ואף להרמב"ם בפ"י מה"ג שכ' שהיא מדרבנן מ"מ כופין כמו בכל איסורי דרבנן כנ"ל סי' ד' וכמ"ש ברפ"ט דיבמות שניות כו' ריב"ש סי' שמ"ח:
ד
ואפילו לא כו'. אע"פ כו'. כמש"ש ל"ו א' דלמא איכא אונס כו' ואף על גב דאיכא ולד חיישינן כ"ש כאן דליכ' הוכחה ובקדושין ס"ה א' אלא כופין אמאי אמר כו' והא התם דאומר לא קדשתיך ומותר בקרובותיה כ"ז שלא גירש והכל יודעין שאין נותן גט רק בשבילה ופטור מכתובה אפ"ה נאסר בגט בקרובותיה:
ה
ורשאי הכהן. הרא"ש כלל מ"ה וכמ"ש ביומא י"ג א' דמגרש לה על תנאי כו':
ו
ואם אמר כו'. רמב"ם וכמ"ש במתני' וגמ' דאתי מיאון ומבטל לגט:
ז
ואם כו'. כמש"ש ומ"ש מיאון דחבריה כו' משא"כ לכהן עור:
ח
או דבתר כו'. שם פ"ט ב':
ט
יצא קול כו'. אע"ג דמוקים בגמ' להתירה לישא מ"מ עיקר הענין לאוסרה לכהן ממ"ש ובלבד שלא כו':
י
ואם יש כו'. שם במתני' איזהו היא אמתלא גירש כו' וע"כ בשאין בקדושין אמתלא דאל"כ א"צ לגרושין:
יא
ודוקא. שם פ"ט א' א"ר בב"ח אר"י כו':
יב
ואם אח"כ כו'. דר' יוחנן סבר בירושלמי כמ"ד מבטלין שאמר נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי פסולים בעל השם ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ועוד דסוריא אתרא דרב נהרדע' אתריה דשמואל וקי"ל כרב באיסור' ורב ששת משום דאתריה נהרדעא כמ"ש בפ"ד דמגילה דיתיב בבי כנישתא כו' עבד כשמואל וע"ל סי' מ"ו ס"ד בהג"ה:
יג
יצא עליה כו'. רמב"ם וכגי' הרי"ף ורא"ש ת"ר בעולה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה והראב"ד שם נראה שהיה גורס כגי' שלנו נשואה כו':
יד
כהן כו'. יבמות פ"ט ב' ושם ס' ב' וערש"י שם ד"ה מפיקנא כו' ובמ"ק ט"ז א' מנלן דשמתינן כו' ודאכיל ושתי כו':
טו
לאדם שהוא כו'. וכן פרש"י שם ד"ה ושנבעלה כו' וכמש"ש ה"א א' כיון שנבעלה לפסול כו' ואמר לאדם לאפוקי בהמה אע"ג שהיא בעילת איסור כמש"ל
טז
השוה לכל. ר"ל לאפוקי מאסור כהונה כמ"ש למטה דאינו לוקה עליה משום זונה אלא משום חללה כמ"ש בקדושין ע"ז וברש"י שם ד"ה כסדר כו' דמפסולי כהונה כו' וכמש"ל סי' ז' סי"ב:
יז
או שנבעלה לחלל. עבה"ג והיא מתני' שם פ"ד א' חלל שנשא ויש כו':
יח
לפיכך. קאי אלעיל שאמר לאדם דוקא כמ"ש.
יט
הבא כו'. ממ"ש ס' א' מאלה כו' ואם איתא ה"ה בכלל אלה כיון דזונה היא ואמרינן בתמורה נ"ט ב' והא לאו זונה היא.
כ
וכן כו' שם ס' א' ב' איפסיק הלכה דלא כר"א:
כא
אפילו כו'. דלא כר"א שם.
כב
שהיא במלקות. כשיטתו דס"ל במלקות ועמ"ש בסי' כ"ו ס"א:
כג
אבל הנבעלת כו'. או כו'. יבמות ע' א' ושם ס"ח א' בן תשע כו' ומצרי ואדומי ס"ל כן כמ"ש בכתובות ל' א"צ ובמש"ש בגמרא מנה"מ אר"י א"ר א"ק ובת כהן כיון שנבעלה לפסול לה פסלה כו' אשכחן כהנת כו' אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל כו' ולא מפיק שם מן הכלל רק מחזיר גרושתו והכלל דבכל איסור של תורה נאסר לכהונה בין איסור של תורה בין השוה בכל רק שזה זונה וזה חללה חוץ מנדה ופנוים ולבהמה וכ"ה לס' י"א רק שאינם נקראת זונה לסברתם אבל לדינא מודים מיהו נ"מ לדברי התוס' וס' אחרונה בכ"ז לולד דאינו פגום דמח"כ כיון שנעשית זונה הולד פגום אפי' לר' יהושע כמ"ש מ"ד ב' אלא אי איתמר כו' ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה וא"כ ה"ה לח"ל לדידן אם היתה זונה אלא דלהרמב"ם אף בח"כ הולד אינו חלל כמש"ל סי' ה' סי"ד ועמ"ש שם שכל הסוגיות אינן מוכיחין כדבריו ועוד קשה ממ"ש שם ס' אלה מאלה לאפוקי נדה משום דאינו עושה זונה הא לדבריו בכל ח"כ כן אף דעשאה זונה ונ"ל שסמך על ירושלמי פ"ד הלכה י"ג ר' חייא בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת פסלה מן הכהונה בלא כך אינה פסולה מן הכהונ' אלא פסולה לאכול בתרומה ר' חייא בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת בתה כשרה לכהונה מ"ט כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלמא דאינה תליא זה בזה ומזה הטעם כלל מחזיר גרושתו ג"כ בכל חייבי לאוין דנפסלת כדברי הירושלמי הנ"ל אבל אינו מוכרח דשאני התם דהתורה מיעטה היא תועבה ואף בזה דהיא עצמה פסולה פליג בגמ' דידן כנ"ל מה לאלמנה כו' ושם ס"ט א' ואימא כו' מחזיר גרושתו וכ"כ רש"י ע"ו ב' בד"ה היא כו' וכ"כ רש"י ביבמתו לשוק דכשירה לכהונה ג"כ מהאי טעמא משום דאינו זר אצלה מעיקרא דח"ל אינן פסולין אלא בזר אצלה מעיקרא משא"כ בח"כ דלא בעינן זר מעיקרא ועיין רש"י שם ותוס' ס"ח ב' ד"ה נכרי כו' והכלל דמדברי כל הפוסקים משמע דיבמה לשוק ומחזיר גרושתו אינן נפסלין לכהונה דלא כהרמב"ם ושאר ח"ל נפסלין אבל זונה לא מיקריא אבל ח"כ נעשית זונה ובניהם נפסלין אבל אחר העיון דברי הרמב"ם שכ' בס"ז סי"ד דאין הולד חלל נכונים דהכי אמרינן בפ"ד דקדושין בהדיא דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וכן שם איזהו חללה שנולדה מפסולי כהונה משמע אפי' מח"כ לא אלא שדבריו צריכין תיקון דודאי בתו פגומה מכהונה מח"כ כמ"ש ביבמו' וכן נ"ל בכל ח"ל לבד משתים הנ"ל יבמה וגרושה ומאותו הק"ו מאלמנה כמו בח"כ ונכרי ועבד כיון שגם בח"ל נפסלה כנ"ל וכמ"ש מ"ה א' ה"נ כיון שבעלה פסלה ואף שאינה נעשית חללה אלא שדוק' בבתה כמ"ש רש"י שם בד"ה שבנה כו' ושם מ"ד א' ד"ה שהולד כו' אלא שאינה חללה וז"ש פגום ונ"מ בזכר שאינו חלל ואשתו כשירה לכהונה וכן בנותיו וז"ש הרמב"ם וש"ע שם אין הולד חלל וז"ש בגמ' הולד פגום ול"ק חלל ולא ילפינן מק"ו ג"כ שיהא חלל דהתורה מיעטה דאין חלל כו' והא דאגריפס שכתב שם מלך שאני שצריך שיהא כשר מכל צד מובחר שבאחיך ואם נאמר דמ"ש בקדושין שם ואין חללה אלא מאיסורי כהונה היינו הכתובים בצדה גרושה זונה וחללה דוקא נ"מ במחלוקת הס' אחרונה דאין זונה מח"ל דאין בנים חללים וז"ש בקדושין שם הלכך כהן שבא על אחותו זונה כו' דוקא אחותו אבל פשטא דגמרא לא משמע כן דקאמר אלא מאיסור כהונ' משמע כל איסורי כהונה ולפ"ז אין נ"מ האידנא בין שני הסברות אלו וצ"ע:
כד
ואצ"ל כו'. כמ"ש במתני' שם ל"ב ב' ושם ל"ה א' ובמתני' שם י"ג ב' ע"ט ב' פ"ז ב' ושם מ"ד ב' ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה ובקדושין ע"ד ב' הבא על אחותו כו' ובתמורה שם וערש"י ביבמות ט"ו ב' ד"ה היא עצמה כו' ושם ס"ח ב' ד"ה עבד כנעני כו' תוספת שם ד"ה נכרי כו' ונראה לר"י כו':
כה
או לנכרי כו'. יבמו' מ"ה א' ס"ח ב'. ושם בגמ' א"ה נכרי כו' ובכמה מקומו' בקדושין וסוטה.
כו
וכן כו'. מתני' הנ"ל
כז
אפילו נתגיירה כו' ה"ז זונה. ומש"ש סופה להיות זונה כו' והראב"ד ורשב"א השיגו עליו מהא דקדושין ע"ח א' וכולן מקרא א' כו' אלמא לאו משום זונה והאי דיבמות ישבה הרשב"א שם ע"ש אבל הרמב"ם מפ' דקרא דיחזקאל גלי דגם היא בכלל זונה ועמ"מ שם וכ"כ שם ס"ח א' ד"ה אין זונה כו':
כח
וכן יבמה כו'. ממ"ש י"ד ב' הולד פגום לדברי ב"ש אע"ג דבולד מחזיר גרושתו כשר כמש"ש מ"ד ב' וקדושין ע"ז א' משום דהיא עצמה אין מתחללת כמש"ש דלא בסוגיא דשם ט"ו ב' למאי נ"מ כו' ורש"י שם ד"ה היא כו' ותוס' ד"ה מה כו' וכמש"ש ס"ט א' ואימא נבעלה כו' ול"ק יבמה לשוק וכן בקדושין שם אבל רש"י ותוספת לא ס"ל כן במש"ש אבל צ"ע דהא פי' בפי"ט שם דהולד כשר אפי' מכהן וע"ל סי' ז' סי"ד וי"ל דפ"ק הולד פגום אותן שנולדו מביאה שניה ואילך כמ"ש שם בש"ע וע"כ בביאה ראשונה נעשית זונה ולפ"ז ל"פ אהא דר' יהושע דשם בביאה ראשונה או בישראל אבל צ"ע כמש"ש:
כט
אבל הנבעלת כו' וי"א כו'. ליקט מתניתין ערוכה היא במופסלת בח"ל ר"ע הערל פצוע דכל כו' נשיהן כו' ועיין רש"י שם ודברי רש"י מגומגמין שכ' דשוויה חללה וכ"כ בפ"ו נ"ז א' ד"ה הואיל כו' וליתא דאין חללה כו' אלא זונה ולס' תוספות וי"א דלמטה אף זונה אינה אלא נפסלת לבד אבל אינה חייב עליה בל"ת דזונה וחללה וכמ"ש ע"ש עד כאן
כט) וי"א כו'. טור והוא מדברי תוס' שם ס"א א' ד"ה שנבעלה כו' ורא"ש שם ואין ר"ל דלא נפסלה דא"כ קשה כל הני ורא"ש הביאו בפסקיו אלא דאין לוקה משום זונה אלא אסורה משום ובת כהן וכו' וכמ"ש תוספות שם מ"ד ב' ד"ה ה"נ ונראה לר"י כו' והא דבעינן בפ' אלמנה כו' ומכל הנהו דלא תפסי כו' ול"פ על רש"י שם ס"א והרמב"ם אלא כפירש דמתני' דרש"י מפ' דאיפסלי ח"ל משום זונה וכן כתב הראב"ד בהשגות וכ"ד הרמב"ן וכב"ש ואינה לוקה משום ובת כהן וכו' ומשום דגילוי מילתא בעלמא הוא לכהונה מתרומה כמש"ש ואין עונשין עליהם לרבא בסנהדרין ע"ו א' נ"ד א' וסוגי' דיבמות כאביי וא"צ לזה דלא אמרו שם שלוקה אלא שנפסלה גם הקשה על הרמב"ם מההיא דרבא ול"ק דהא להרמב"ם אינה לוקה משום ובת כהן אלא משום זונה דס"ל דהן בכלל זונה ואנן ילפינן ק"ו מתרומה להבין פי' של זונה האמורה בתורה ול"ד להא דסנהדרין ובזה מתורץ קושיו' תוס' הנ"ל וא"ל ל"ל דכ' רחמנא זונה כו':
ל
אפי' ח"ל דשאר. ר"ל דלא כר"ע דלדידיה בכלל זונה הן כמ"ש תוספות שם מהא דתמורה שם וקידושין ע"ה ב' השתא ממזר כו' וע"ש (ביבמות) מט"א דדוקא בח"ל דשאר ס"ל לר"ע דמתני' שם ועי' גמרא שם:
לא
חוץ כו'. ואע"ג דקי"ל כשמואל דתפסי קידושין היינו לחומרא אבל מעיקר דינא קי"ל כרב ור' ינאי משמיה דחבורה וכר' יוחנן שם:
לב
כל כו'. מתני' ר"פ הבע"י וכן הבא כו' ופשטא דמתני' בשוה לכל הנהו מילי דיבמה שם וכ"כ הרמב"ם שם בפי' וכמ"ש בגמ' שם נ"ו ב' מאי וכן מאי לאו כו' ואע"ג דדחי שם דחויה בעלמ' למידחי הא דרב עמרם אבל כיון דקי"ל כר"ע ליתא להאי דחויה ואע"ג דאיפליג שם תרי לישנא דרבא באשת כהן אם לוקה משום זונה בשאר פסולים מודי דהא מתני' היא ספ"ק דכתובות י"ד ב' אר"י מעשה כו' ואף באשת איש קי"ל כלישנא קמא דרבא דאף באונס זונה היא דרב עמרם ע"כ כוותיה ס"ל דהא באשת ישראל לא שייך באונס משום טומאה וקי"ל כר"ע וכמ"ש בסימן נ"א וכ' הרמב"ם בפ"א כלישנא קמא ועמ"ש שם וספ"א וכ"כ הרז"ה אבל הראב"ד והרמב"ן כתב דכל באונס לא מיקריא זונה וכלי' בתרא אלא דאף ללישנ' בתרא פסולה לכהונה משום ובת כהן כנ"ל אלא דאינו לוקה משום זונה והילכך אתא מתני' הנ"ל שפיר וכן הא דרב עמרם ס"ל כלישנ' בתרא ולכך הוצרך להשמיענו דללי' קמא פשיטא כיון דנעשית זונה וכן בכל הפסולים ובזה ניחא דבסוף פ"ד אחין ס"ל לרבא כר"ע וק' ללישנ' בתרא דרבא:
לג
בין כדרכה כו'. מתני' שם ולא חלק כו' וכפירוש תוספת שם.
לד
משהערה. וכן הבא הנ"ל וכמ"ש בגמ' לא מאי וכן כו' אלא דפריך משום הא לא איצטריך ועתוס' שם ד"ה ובן כו'.
לה
אשת כהן כו'. פשוט בכמה מקומות ואמרינן היא לא נתפשה כו'.
לו
אשת ישראל כו'. דסוגיין דספ"ג שם כוותיה וכן ברפ"ב דכתובות ט"ז א' וקאמרה נאנסה דפסלה כו'.
לז
נאנסתי. מתני' בנדרים צ' ב' וכמש"ש צ"א א' אלא באשת כהן כו' אלא כו':
לח
או שגגתי. שם בעובדא דארלויי ופטויי ובאשת כהן איירי כמ"ש הרא"ש והר"ן שם וכמ"ש בסי' רע"ח ס"ג בהגה גדולה כו' וכמ"ש בסוטה כ"ח א':
לט
או שבא כו'. קידושין ס"ו א' וזינתה מ' ברצון וז"ש בין כו':
מ
ואם כו' או כו'. שם וה"ה בדידה דאין עדות ע"א כלום ובנדרים שם אר"נ עיניה כו' מ' הלא"ה שנאמנת לו אסורה וע"ל סי' קט"ו וסי' קע"ח:
מא
אשת כו'. כמ"ש בנדרים שם ומודה ר"ש כו'. וה"ה לכהונה וכמ"ש בכתובות ט"ז א' וקאמר' נאנסה כו' אע"ג דבעלה אין מאמינה וגם יכולה ליתן אמתלא משום כתובה אמרה כן:
מב
או קטנה ואחר כו'. סתם אפילו בעודה קטנה וכשיטתו שפ' בפ"ב מה' סוטה ובפ"ג מהא"ב דאף קטנה שזינתה אסורה וכ' המ"מ וראיה מקושית תוס' בכתובות כאן ד"ה ואב"א וא"ת ואכתי כו' והקשה המ"מ עליו מירושלמי דסוטה פ"א ופ"ב קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה אבל הרמב"ם נזהר מזה וכ' אבל קטנה בת מיאון אין מקנין לה שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפילו היה כהן לא נאסרה עליו וכ"כ בהא"ב שם ומפ' להירושלמי בקטנה בת מיאון וכמ"ש בנדה נ"ב א' וערש"י שם ד"ה והיא כו' וכגון קטנה כו' אבל פירוש אינו מכוון בירושלמי דה"ק התם בפ"א שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה"י טמא א"ל סוטה מהו רה"י א"ל מצינו שהיא אסורה לביתה ועיליהון דרבנן פליגין דאר"ז א"ר ייסא בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה והא תנינן כל שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור הא יש בו דעת לשאול ספיקו טמא ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לשאל ספיקו טהור ואם כפיר' הא בקטנה הטעם מפני שאין קידושי' כלום ואם קדשה אביה ה"נ דנאסרת וכן ברפ"ב שם בעלה מהו שיפרש עלי' חוץ מדעתה כו' ייבא כהדא דר"י ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעת ואלו הן הזב והזבה והמצורע והיולדות שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה ניחא זב וזבה ומצורע ויולדות ויש קטנה יולדת כו' אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין אתה יכול דאמר ר"ז ור"י בשם ר"י קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה וחרשת אין אתה יכול דכתי' ואמרה האשה אמן אמן כו' ואם אית' משכחת לה בקידשה אביה ועוד ק' מגמ' דפ"ד אחין ל"ג ב' הל"ק פיתוי כו' ושם בקידושין גמורין איירי דקאמר במתני' חייבין כו' ועוד דקאמר בישראל משרא כו' ולדבריו אף בכהן וכן אמרינן בפ' הבע"י ס"א ב' וע"ל סי' קע"ח ס"ג וסי' ס"ח ס"ז בהג"ה וי"א עוד כו' וקושית תוספת הנ"ל עתוס' שם ונ"כ המ"מ עצמו בשם המפרשים:
מג
דרוסת איש. לשון הירושלמי שם דתנינן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר דרוסת איש את הדא דתימ' בכתובות מנה ומאתים אבל לקיומא אינו יכול משום ספק סוטה מן הדא דא' ר' אילא בשם רבי אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימא משום ספק סוטה וכתב המ"מ ואמר הרמב"ם דרוסת איש שכולל ב' הטענות של בתולים וכמש"ל סי' ע"ח ס"ג וס"ז וכמ"ש ט' ב' אמר אביי אף אנן כו' דלא דקטעין כו' וכ' עוד שדעת הרמב"ם שאפילו במתרצת עצמה ואומרת נאנסתי או קודם אירוסין או מוכת עץ אינה נאמנת וי"ח ע"ז וע"ל סימן ס"ח ס"ז בהג"ה ושם ית' בע"ה וז"ש גדולה או קטנה שבטענת פ"פ חילוק בין בוגרת דאין לה טענת פ"פ כמש"ש ס"ג ואמר דרוסת איש את כנ"ל:
מד
אבל כו' לפיכך כו'. שם:
מה
וספק לאיסור כו'. ל' הירושלמי שם:
מו
כל אשה כו'. מתני' ריש סוטה אסורה לביתה כו' ואמר כו' ר"ל כל הני דמתני' שם ו' א' וכ"כ הרמב"ם להדיא ובש"ע השמיטה לפי דלא שייכין בזה"ז:
מז
או ב"ד. רמב"ם וטור וכמש"ש במתני' כ"ד א' ואלו שב"ד מקנין כו' ועגמ' שם כ"ה א' איבעי להו עוברת על דת ורצה כו' ת"ש ואלו כו':
מח
ואם מת כו'. שם כ"ח כ"ט אר"י כו':
מט
ואפילו הוציאה כו'. עתוס' שם ד"ה אכלה כו' דאל"כ לקלא בתר נישואין לא חיישינן וע"ש פ"א א' מאי תצא נמי כו':
נ
פנויה כו'. כמש"ש מאי מדברת כו' ואף זעירי מודה לרב אסי אלא דר"א פליג על זעירי ע"ש:
נא
ותהי כו'. כר' יוחנן שם ב' וכמ"ש בקידושין ע"ד א' ע"הא' דהלכה כאב' שאול:
נב
בד"א כו'. לשון הרמב"ם ושיטתו דהא דמתרצה בקרונות של ציפורי באומרת לכשר מדפריך אי ר"ג כו' ור"ג דוק' בברי כמש"ש א"ל לר"ג אלים ליה ברי כו' וקיל ליה בו' וה"ק בקרנות כו' עד מעלה עשו ביוחסין ולא סיים למילת' ול"ק הא דר"ג דנאמנת אף ברוב פסולין דוק' דיעבד אבל לכתחילה עד דאיכ' ב' רובא כשרים ופליג על שמואל דמתיב אף לכתחילה ברוב אחד באינה אומרת אפילו דיעבד צריך ב' רובי מדאמרינן שם אבל פירש א' מציפורי כו' ושם וליוחסין לא בעינן כו' מצא בה תינוק בו' ועוד דר"ג לא פליג על ר"י אלא בברי אבל בשמ' מחמיר טפי מר"י כמש"ש שם י"ד א' ור"י פוסל ברוב אחד במש"ש אי ר"י כו' ושם י"ג ב' לדברי הפוסל כו' ושיטת הרמב"ן ורשב"א ורא"ש והטור וש"פ דבאינה אומרת מיירי ולכך בעינן תרי רובי אף בדיעבד אבל באומרת סגי בחד רוב' אף לכתחילה כדשמואל ובדיעבד אף ברוב פסולי' וגם הרמב"ם מודה בזה כמ"ש שמואל שם וריב"ל ואבא שאול וקי"ל כוותיה כמ"ש בקידושין ע"ד ע"ה וכפירש הרמב"ם פט"ו וכמש"ל סי' ד' סכ"ז וכן תרי רובי אף באינה אומרת אף לכתחילה דהא מתני' תנש' לכתחילה קאמר ואף בזה מודה הרמב"ם כמ"ש שם נבעלת בשעת קרנות כשירה לכהונה ומ' אף לכתחילה ושם באינה אומרת איירי אף להרמב"ם מדקאמר אבל פי' כו' כנ"ל וכמ"ש המ"מ אלא שדברי הרמב"ם סתומי' דלא ככ"מ אף שלכאור' דברי הרמב"ם מ' כדבריו אבל אינו כן שהרמב"ם סתם כדרכו שלא לכתוב אלא המוזכר בגמ' ונמצ' שאין חילוק בין הב' שיטות אלא באומר' דלהרמב"ם צריך ב' רובי לכתב ולדידהו סגי בחד רובא ושיטתם יותר נכונה מדמביא ראיה מר' ינאי ושם באינה אומרת וכן דפריך ממצא תינוק וכן כל הסוגי' ועוד דמ' דלר"ג צריך ב' רובי לכתחילה ור"ג קאמר במתני' נאמנת מ' אף לכתב וכמש"ש י"ד א' וליטעמיך כו' ועוד דפריך אף ברוב פסולים ומשני דאף ברוב כשרים לא ועיקר חסר מן הספר וגם לא משני אי כר"ג אי כר"י אבל לשיטתם משני דלא שייך כלל בדר"ג ור"י דכה"ג ל"פ ובעינן ב' רובי כצ"ל.
נג
ובדיעבד כו'. כבר כתבתי דאף להרמב"ם צ"ל כן ולית מאן דפליג
נד
ראוהו כו'. אפילו בדאיכ' ב' רובי לא כמ"ש בקרונות כו' דוקא בפרשת דרכים אבל בעיר לא גזירה דילמ' אזל' איהי כו' וכגי' רש"י ותוספת דלמא אזל' כו':
נה
ואם נשאת כו' הואיל כו'. ל"ד דאפילו ברוב פסולים אלא דקמ"ל דאפילו בכה"ג דוק' שאומרת:
נו
היתה כו'. כנ"ל וכמ"ש בירושלמי שם ר' שמואל בר רב יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג ור"א אלא כר"י חזר לאמר יש שתוקי כר"ג ור"א בשותקת ואפ"ה במדברת באומרת איני יודעת:
נז
ויש מי כו'. כ"ב הטור וכ' ב"י דגי' בגמ' כגי' שלנו צ"ל דאזל' כו' ודבריו תמוהין דהא אף ברוב סיעה פסלינן גזירה משום עיר כו' בעיר גופ' וכ"ש למסקנ' דמעלה עשו ביוחסין אלא דהטור ס"ל דמ"ש בקרונות ל"ד ה"ה בעיר כל שיש תרי רובי ול"ק ורוב העיר אלא בדליכ' רוב סיעה בעיר אבל בתרי רוב מסתמא כשרה ולא גזרינן כולי האי דשמ' מרוב העיר ודלמ' אזל' וז"ש כיון כו' וסתמ' כו'
חלקת מחוקק
ו׳
א
אין צריך להוציא. משמע אבל לכתחילה גזרו אף על ספק חלוצה וכ"כ רש"י (יבמות דף כ"ד ע"א) לא גזור רבנן לאפוקי מספק ועיין לקמן סי' ז' סעיף ך':
ב
אפ"ה פסולה לכהונה. בהג"ה מרדכי (דף תרס"ב באלפסות הגדולות עם שלטי הגבורים) מביא כמה דעות דכשירה לכהונה וכן הביא ב"י תשובת הרשב"א בסי' י"ג ס"ק ג' שכשרה לכהונה בנתן גט שאינו צריך ע"פ הדין והוא ממש הפך תשובה זו שהביא הרב כאן בשם הרשב"א ויש לחלק:
ג
ואם נתן לה גט אסורה. משמע אפילו אם נשאת תצא:
ד
ונשאת לכהן אחר תצא. ולא חיישינן ללעז הבנים של הראשון (כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה) אתי למימר סמוך למיתה גירשה (גיטין דפ"א ע"א):
ה
ואם אין קורין לנתינת הגט כתיבה. מדברי הרמב"ם (פ"ז מהא"ב שכתב סתם יצא עליו קול פלוני כהן כתב גט לאשתו או נתן גט לאשתו וכו' ולא חילק בין אם קורין באותו מקום נתינת הגט כתיבה) משמע שס"ל שחכמי הגמרא נסתפקו בזה ולעולם חוששין (וע' בר"ן פ' הזורק שתמ' על הרמב"ם למה לא חילק בין אם קורין באותו מקום לנתינה כתיבה):
ו
כגון שיצא הקול שקידשה או גירשה על תנאי. יש לדקדק אם יש קול בקדושין ולא בגירושין מ"מ אסורה לכהונ' מחמת הגרושין כמבואר לעיל בהג"ה סעיף א' ויש לחלק:
ז
ולא בקדושין חוששין לקול הקדושין. זה הוא דעת הראב"ד והר"ן אבל הרמב"ן חולק ע"ז ע' לקמן סימן מ"ו ס"ק ד' העתיק הב"י ל' הר"ן בזה שהביא דעות הראב"ד והרמב"ן:
ח
יצא עליה קול חלוצה. י"א דלא חיישינן זהו ל' הרמב"ם (פי"ז מהא"ב) והסכים המגיד על ידו וזה לשונו וכבר נתבאר דבספק חלוצ' לא גזרו וה"ה וכ"ש ודאי קול אפי' שהוחזק בב"ד עכ"ל ולפי' זה היה ראוי לכתחלה לחוש לקול כמו בספק חלוצה (שכתבתי לעיל סעי' קטן א') ול' לא חיישינן לא משמע הכי והראב"ד נחלק על הרמב"ם בחליצה ע"ש:
ט
כל שאינה בת ישראל. היינו סיפ' דכ' וכן הגיורת והמשוחררת ולא ידעתי לאיזה טעם כפל דבריו וכן הוא בהרמב"ם (פי"ח מהא"ב):
י
וי"א שהא על חייבי עשה וכו'. הי"א הוא דעת הרמב"ם /הראב"ד/ (פ"ח /פי"ח/ מהא"ב) ובאמת אין ביניהם מחלוקת לדינא דודאי כ"ע ס"ל דכל הני דחשיב אפילו חלל פוסל לכהונה רק לענין מלקות משום זונה בזה נחלקו על הרמב"ם דס"ל דאסור מקרא אחרינ' (דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשי' כי אם בתולות מזרע בית ישראל (יחזקאל מ״ד:כ״ב) ואינו לוקה מקרא דזונה) וא"כ בחנם הביא הרב לדעה זו בשם מחלוקת מאחר דאין נפקא מינה בזמן הזה לענין מלקות:
יא
אפי' חייבי לאוין דשאר. היינו אנוסת אביו או חלוצתו ולר"ת מחזיר גרושתו וסוטה הוי נמי שאר עיין בהחולץ דף מ"ט:
יב
כחתיכה דאיסור'. ואם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה מחמת קטטה אמרה כך הוא מחלוקת בין הראב"ד והמגיד משנה (דהראב"ד ס"ל דנאמנת אם נותנת אמתלא לדבריה והמגיד משנה ס"ל דאינה נאמנת אף אם נותנת אמתלא לדבריה עיין בפי"ח מהא"ב):
יג
נאסרת עליו מספק. אבל אם האשה טוענת ברי שקודם לכן נאנס' ס"ל להרמב"ן והרשב"א דנאמנ' דמאחר שטוענת ברי ולא אמרי' דאסורה עליו אלא במכחש' אותו או בשותק' (והמגיד משנה לפי סברתו בדברי הרמב"ם ס"ל אפי' בטוענ' ברי אינה נאמנת עיין בפי"ח מהא"ב בדברי הרב המגיד שהביא שני הדעות והביאו גם הב"י בסי' זה ס"ק י"ט):
יד
הרי זו מותרת לכהן. ולעיל בסי' ד' סעיף ט"ו פסק (דהיכ' שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה וכו') היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה צ"ל דלעיל שאני דהואיל דהכל מרננים אחריה ודיימא טפי והוי כעדים והכא מיירי רק ששני עדים ראו בה דבר מכוער והב"ח כתב דהכא איירי בפנויה ולעיל איירי בא"א ואין דבריו ברורים דהא הכא בא"א איירי (ובאמת לפי מ"ש בטור סתם אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה אין חוששין לה לפוסלה לכהונה ניחא החילוק שמחלק הב"ח) אבל לפי מה שכת' כאן בשלחן ערוך הרב הבית יוסף הכא גם כן בא"א מיירי ועיין בקונטרס אחרון סי' ו':
טו
ואם נשאת לא תצא. כלומר אפילו ברוב פסולים אצלה וכר"ג לא ידעתי מ"ש לאחר זה לדעת י"א ובדיעבד אפילו ברוב פסולים הא גם לדעה ראשונה דינא הכי (ועיין בב"י):
טז
הואיל והיא אומרת לכשר נבעלתי. אפי' ברוב פסולין מכשר ר"ג ולאו דוק' במקום קבוע שהוא כמחצה על מחצה:
יז
אלא א"כ היו שני רובים. לא ביאר דבריו אם בשני רובים אפי' לכתחיל' תנשא או דוק' דיעבד ועובד' דר' יוחנן בן נורי (פי' דאית' בגמר' מעשה בתנוקת שירד' למלאות מים מן המעיין ונאנסה אמר ריב"נ אם רוב העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה) מיירי בטוענת ברי פי' שנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי וכן פי' הב"י שכן דעת הרמב"ם לחלק בין לכתחיל' לדיעבד (פי' אפי' בשני רובי') אבל המגיד משנה כתב שדעת הרמב"ם שאין חילוק:
יח
תנשא לכתחילה. (הוא דעת הטור) והיינו באינה טוענת (שלכשר נבעלתי) דאי טוענת (שלכשר נבעלתי) הא הטור בעל דעה זו ס"ל דבחד רובא סגי (אם אומרת לכשר נבעלתי אפילו לכתחלה):
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ו׳
א
סעיף א' כהן אסור מן התורה בגרושה וכו' נ"ב ראיתי להזכיר כאן דבר אחד הגם שאנחנו א"צ לזה מ"מ צריכין ג"כ אנחנו לקיים דברי חז"ל דע מה שתשוב וכו' לכן אמרתי להעלות פה על הספר והוא דוודאי אין חילוק אם נתגרשה עתה ובין היתה גרושה מכבר ונשאת ונתאלמנה אף דעתה הוי אלמנה ג"כ אסורה לכהן כיון דנאסרה פעם אחת תו לא מהני מה שנשאת אח"כ ונתאלמנה והדבר פשוט לכל איש אך למחות אבן הטועים נראה לי ראי' ברורה מן הש"ס דיבמות ד"ק ע"ב ממה דפריך שם שמואל ממשנה דלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונשאת וכו' אלא הם אוננים עליו היכי משכחת לה וכו' אלא לאו בזנות ומאי פריך נימא דגרשה אחד וקדשה אחר תוך ג"ח ונתאלמנה מן האירוסין ונשאת לכהן זה תוך ג"ח וילדה וא"כ חלל לא הוי ומשכחת לה שניהם אוננים ובע"כ מוכח דאף שנתאלמנה באמצע אסורה לכהן ועוד ראי' ממה דדרשו חז"ל בפסוק ואשה גרושה מאישה דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה כגון ואי את מותרת לכל אדם נמי אסורה לר"א דריש לה ולא מיבם ולמה לא דרשו לפי דמאישה דהשתא משמע דקמ"ל דאם היא גרושה מאישה דהשתא אסורה אבל אם היא אלמנה מאישה דהשתא אף דהוי גרושה מקודם מותרת ובע"כ מוכח דזה אינו כלל ועיין עוד ביבמות דנ"ו ע"ב במשנה דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' נתארמלה או נתגרשה מן הנשואין לא יאכלו ומן הארוסין יאכלו ועיי"ש בפירש"י ואי ס"ד דבאלמנה בתר נשואין מותרת לכהן למאי הוצרך לאשמעינן בנתאלמנה מן האירוסין דיאכלו בתרומה הרי אפילו לכהן מותרת כה"ג כיון דעתה נתארמלו וממ"נ בשביל אירוסין דהשתא לא נעשית חללה ובשביל גרושין הראשונים הרי עתה נתארמלה ובע"כ מוכח דליתי' ויסכר פי דוברי שקר בזה וזה יש לדחות די"ל דנשואין דהתירא מפקיעין הגרושין אבל נשואין דאיסורא אין מפקיעין הגרושין אך ראי' ראשונה חזקה ועוד כמה ראיות יש לי אלא שאין הפנאי גורם ולא העליתי רק ע"ד דע מה שתשיב וכו' וע' עוד ביבמות (ד' כ' ע"א) במשנה דאיסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ומפרש איסור קדושה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ומ"ט לא תתייבם הרי עתה נתאלמנה ועיי"ש בפרש"י שם דלא תתייבם דאסורה לאחיו ייע"ש ומפורש ג"כ כן דאחר המיתה נמי אסורה וסברא הנ"ל לחלק בין נשואין דאיסור לנשואין דהיתר לא מסתבר כלל וישתקע הדבר ולא יאמר ודו"ק:
ב
באותו סעיף לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה וכו' נ"ב הנה בזה יש דיעות בפוסקים דיש מתירין ספק חלוצה אפילו לכתחלה לכהן עיין בב"ש לקמן סימן זה ס"ק י"ב ובחו"מ ס"ק ח' בשם הה"מ וסייעתו ונלפע"ד להכריע כך דבספק חלוצה דהוי ספקא ממש כגון קידש אשה אחת מחמש נשים או ספק בן ט' לראשון דבכה"ג דמדאורייתא בעי מספק חלוצה בזה אסורה לכהן מדרבנן כוודאי חלוצה עכ"פ לענין לכתחלה אבל אם ילדה ולד מבעלה ודאי רק דלא חי למ"ד יום בזה מן התורה לא בעי חליצה כלל דרוב ולד מעלייא יולדין ואינו ספק נפל רק מדרבנן בעי חליצה מספק בזה ודאי הלכה כדעת הסוברים דמותרת אפילו לכתחלה לכהן וראי' דיש חילוק בזה ממ"ש לקמן סימן קס"ד (סעיף ז') כל יבמה שהיא ספק דדבריהם אם יש עליו זיקת יבם אם לאו כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע לו אם כלו לו חדשיו וכו' ואם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחלוצה אינו חולץ לה שאין אוסרין לזה את אשתו משום ספק דדבריהם משמע להדיא דהא בשאר ספק חלוצה לא מהני אם נתקדשה לכהן ובעי חליצה ואין על מה שתהי' נאסרת עליו רק בכה"ג דילדה ולד דהוי רק ספק דדבריהם בזה מקילין דאם כבר נתקדשה לכהן דלא תחלוץ ולכך כמו דיש חילוק זה התם כן ה"נ בזה לענין להתיר ספק חלוצה לכהן יש נמי חילוק זה ובפרט דהרי בלא"ה יש מתירין כל ספק חלוצה לכהן ודאי למעט בפלוגתא עדיף ואין לומר דאדרבא משם מוכח להיפוך מדאמרי' דאינה חולצת כדי שלא תהי' נאסרת על הכהן מוכח הא אם תחלוץ אף ספק כהך אוסר על הכהן אך ז"א דהרי בלא"ה הקשו שם התוס' דהרי עכ"פ בדיעבד לא תצא ותרצו דהתם שאני שיאמרו כיון דחולצת אחר הנשואין קמו רבנן במלתא וידעו דבבירור בעי חליצה ויאמרו חליצה מותרת לכהן ייע"ש וא"כ מיושב נמי דקדוק הנ"ל דהתם שאני כיון דכבר נתקדשה מקודם חליצה גרע אבל אם חולצת תחלה מספק בכה"ג מותרת לכהן לכתחילה והנה מדברי התוס' הנ"ל גופו מקושייתם יהי' מוכח כדברינו דאל"כ מה הקשו הרי י"ל שאני ושאני דהרי קיי"ל ביבמה לשוק לא תפסו בה קדושין רק מספק וא"כ מה קושיא בשלמא בספק חליצה שנתקדשה מתחילה נולד הספק בדבריהם שמן התורה אף אם היא חלוצה מותרת לו ואין ספק רק מדרבנן וגם מדרבנן נמי עכ"פ תפסי בה קדושין רק דאסרו לדור עמה ולכך מעיקרא קדושין טובים נינהו וכיון דכבר היא אשתו לא תצא משא"כ בספק יבמה שנתקדשה ואח"כ חלצה הרי תחלה נולד הספק בדאוריית' אם היא מדאוריית' בעי חליצה אפשר דלא תפסו בה קדושין כלל א"כ מעיקרא קדישי ריעא נינהו ואפשר דאינו אשתו עדיין כלל ולכך נהי דמספק בעי גט כיון דעכ"פ אינה אשתו בוודאי ולכך נדון בזה כתחילת נשואין ולכך היתה נאסרת עליו מספק ומאי הקשו ובע"כ דהם ס"ל דבכה"ג לכתחלה מותרת לכהן ולכך שפיר הקשו דלו יהא דהוי עתה תחילת נשואין נמי מותרת לכהן לכך הוכרחו לתרץ דזה גרע. מיהו יש לדחות ראי' זו לא הוי מצי לתרץ כן משום דהוי ס"ס לדידן בזה אולי לא בעי חליצה כלל ואולי גם ביבמה לשוק תפסו בה קדושין מיהו לדינא נראה ברור כמש"כ ובפרט דהוי מילתא דדבריהם ואין להקשות א"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה ז"א דא"כ תקשה כן להסוברים דכל ספק מותרת לכהן ובע"כ דלא אמרי' חשש זה רק היכי דבשעת חליצה לא ידענו אם מותרת לכהן רק אח"כ נודע שהיא מותרת בזה יש לחוש דילמא איכא דשמע בהא ולא שמע בהא אבל היכי דתיכף בתחילת החליצה נודע שמותרת לכהן לכך כל השומע החליצה דרכו לדקדק אם היא מכח וודאי או ספק ומידע ידע תיכף דמותרת לכהן ולא בעי כרוז לכהונה כנלפענ"ד נכון למעשה בזה ומ"ש המחבר ואפי' ריח הגט פוסל עי' מ"ש בזה דרך אגב ל"ק טולטשין קנה מקומה הל' גיטין סי' קמ"א שם דרך אגב כתבתי ג"כ מדין הנ"ל והוא במהדורא ט' שלי סי' קע"ז ייע"ש בעזה"י ודו"ק. וע' בב"ש ס"ק י"ד מה שהקשה מפ"ק דכתובות דכל שהאיסור קל צריך הרחקה יותר וע' מ"ש בזה בחיבורי לאו"ח ה"פ סי' תמ"ח בחלק הנרשם מאה ועשרה בדין י"ד מ"ש בתשובה למדינת אונגרין שנעלם במחכ"ת של הב"ש הש"ס דגיטין (ד' נ"ג ע"ב) ייע"ש דע"פ סוגיא שם מיושב קושיתו ייע"ש ודו"ק וע' מ"ש בחידושי ליישב קושיות הב"ש הנ"ל וכעת נראה דקשה עוד מן הש"ס דערובין (ד' ע"ו ע"א) דקאמר אי ברשויות דאוריית' ה"נ הבמ"ע ברשויות דרבנן וחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה א"כ מוכח דדרבנן צריך הרחקה טפי ולפמ"ש התוס' שם דלר' יוחנן בדרבנן הקילו א"כ הוי ממש פלוגתא דרב ור"י בזה וי"ל דהש"ס דכתובות אזיל כסברת רב דאיסור קל צריך הרחקה יותר והפוסקים ס"ל הלכה כר' יוחנן דבקל א"צ הרחקה כל כך ודו"ק:
ג
סעיף ה' בהג"ה יצא עליה קול חלוצה י"א דלא חיישי' נ"ב ע' מ"ש בזה בתשו' במדינות רוססיא ל"ק לינטוויץ ביו"ד הל' טריפות סי' נ"ז בענין שוחט שיצא עליו קול שאינו מדקדק בבדיקת הריאה ייע"ש מ"ש השייך לכאן ליישב דברי הרמב"ם שלא יסתרו זא"ז ייע"ש ודו"ק וע' בב"ש וע' בתשובתי ל"ק אונגוואהר במהדורא ה' שלי סי' קנ"ב מ"ש ליישב זה ע"כ והסברתי בטעמו אימתי חוששין לקלא ואימתי אין חוששין ייע"ש ודו"ק:
ד
סעיף ז' כהן וכו' לא תדור עמו במבוי וכו' נ"ב ע' בב"ש ס"ק י"ד אם איסור חמור צריך הרחקה יותר או איסור קל צריך הרחקה יותר וע' במשנה מס' דמאי פ' ג' משנה ג' ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו משמע הא בדמאי דהוי דרבנן אין סומכין על הודעה וכמ"ש שם הרב והתוי"ט בשם הירושלמי ומוכח להדיא דכל שהאיסור קל צריך הרחקה יותר ואפשר דוקא בשניהם דאוריי' אז ס"ל דבאיסור חמור צריך הרחקה יותר אבל באיסור דרבנן י"ל דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצריך בזה הרחקה יותר אך קשה א"כ הו"ל להש"ס פ"ט דכתובות להוכיח מהך משנה דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וצ"ע בזה ודו"ק:
ה
סעיף ח' וכן הגיורת והמשוחררת וכו' נ"ב הנה הב"ש כתב בשם רש"י דאיירי דנבעלת לעכו"ם וכו' והנה אחר המחילה קיצר בשיטת רש"י ונתן מכשול למעיין הנה אין כוונת רש"י לומר דאין גיורת אסורה לכהן רק בידוע שנבעלה דוודאי ז"א רק סתם גיורת נמי אסורה והיינו מכח דסתם גיורת יותר מבת ג' היא בחזקת שנבעלה וכדמוכח בפ"ק דכתובות ופרק אלו נערות שיש להם קנס רק רש"י מיירי בדס"א ע"ב במ"ש חכמים דאין זונה אלא גיורת ע"ז כתב רש"י דעיקרא דמילתא וודאי הוי משום ביאה דאין זונה אלא בנבעלה אבל מ"מ לענין איסור גם בלא ידע שנבעלה אסורה ואין היתר רק בידוע שלא נבעלה ועוד כוונת רש"י בע"כ הוי על פחות מבת ג' אז תליא מילתא בנבעלה אבל ביתר מבת ג' אפי' בידוע שלא נבעלה אסורה וכן מוכח להדי' בש"ס ד"ס ע"ב גבי תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה ופריך א"ה אפי' יתירא מבת ג' וכו' עיי"ש בפרש"י מוכח להדיא דאף לר"ש דס"ל פחותה מבת ג' שנים כשרה מ"מ מודה ביותר מבת ג' דפסולה אפי' בידוע שלא נבעלה א"כ מכש"כ לרבנן דס"ל אפי' פחותה מבת ג' שנים פסולה דבאפי' בלא נבעלה פסולה ובע"כ מ"ש רש"י בדס"א ע"ב בנבעלה היינו פחותה מבת ג"ש בזה בעינן שנבעלה אבל ביתר מבת ג"ש מודה רש"י דלא בעינן שנבעלה ואין לומר דכוונת רש"י על פחותה מבת ג' הרי בזה אין ביאתה ביאה והאיך שייך לומר דעשאה זונה אך א"כ נאמר ולטעמך מכש"כ דקשה דא"כ כיון דאנן קיי"ל כרבנן דאפי' פחות מבת ג"ש פסולה לכהונה א"כ בע"כ אין הטעם משום ביאה רק כדעת שאר המפורשים ולכך לכאורה הי' נראה דבאמת הני חכמים דקאמרו אין זונה אלא גיורת היינו ר"ש דס"ל פחותה מבת ג"ש כשרה לכהונה לכך י"ל דבביאה תלי' מילתא אך לדידן דקיי"ל דפחותה מבת ג"ש נמי פסולה בע"כ מודה רש"י דלא הוי טעמא מכח ביאה אך לפי האמת ז"א דהרי כבר כתבנו דמוכח לעיל ד"ס ע"ב דלר"ש נמי אסורה ביתר מבת ג' אפי' לא נבעלה והאיך כתב רש"י דנבעלה ובע"כ דכוונת רש"י רק דמשום זונה לא נאסרה רק בנבעלה אבל מ"מ אף בלא נבעלה אסורה מטעם אחר מכח בתולת מזרע בית ישראל ותימא שה"ה כתב בפי"ח מהל' א"ב שדעת רש"י כהרמב"ם ולפמ"ש אין ראיה משם דכוונת רש"י דמשום זונה לא נאסרה רק בנבעלה אך מ"מ אסורה מטעם אחר כנ"ל ועכ"פ לא הו"ל להב"ש להעתיק דעת רש"י לדינא כיון דעכ"פ אנן קיי"ל אפי' פחותה מג"ש אסורה א"כ בוודאי אין הטעם רק מכח שנבעלה רק מטעם אחר ואם נאמר דס"ל להב"ש דאף בפחותה שייך ביאה לשווי' זונה לענין זה א"כ שוב י"ל כדברינו בתחלה דדוקא בפחותה מבת ג"ש הוא דבעינן שנבעלה והיינו דבזה כיון דאינה ראויה לביאה בעינן ביאה ממש אבל ביותר מבת ג"ש כיון דראויה לבעול נעשה זונה וכדעת הרמב"ם וכדמוכח ביבמות ד"ס ע"ב הנ"ל גם אף לפי הבנת הב"ש דהכל תלוי בנבעלה וגם משמע לי' דכוונת רש"י דוקא בידוע שנבעלה הנה זה וודאי הוי כפחותה מג"ש דאז אינה מן הסתם בחזקת בעולה רק בידוע שנבעלה אבל בתר מבת ג"ש וודאי עכ"פ הוי בחזקת בעולה כדמוכח בכמה דוכתא ולכך נראה דאפי' אם נשאת לכהן ויש לה כמה בנים תצא ואין לנו צד קולא לסמוך בזה כלל וכן נראה להדיא מלשון הטוש"ע לקמן סי' זיין סכ"א דדוקא בהורתה ולדתה בקדושה בזה סיים אם נשאת ל"ת מוכח הא בלא"ה אפי' נשאת תצא ואין לזוז מפסק הש"ע וגם אין לצרף בזה דעת הרשד"ם הובא באחרונים דבזה"ז אין אנו בקיאין ביחוסי כהונה הנה מלבד שדעת הרשד"ם היא דחויה ורוב הפוסקים מוהרי"ט ודעמו ושו"ת כנסת יחזקאל חולקין עליו ופסקו דכופין להוציא עיין בבאר היטב בסימן זה אך מלבד זה הם דברו רק בנשא חלוצה דהוי וודאי דרבנן בזה סמך להקל אבל בגיורת דיש עוד כמה דיעות דס"ל דהוי מן התורה א"כ הוי ס"ס לאיסורא דילמא הוי מן התורה ואת"ל דרבנן דלמא הלכה כרוב הפוסקים דגם בזה"ז דין כהן גמור יש לו לכך אין מקום להקל בזה כלל וכן פסקתי הלכה למעשה שבא לידי ובנדון עוד איזה ספק שיש בזה כתבתי בחיבורי על יו"ד בהל' גרים ודוק היטב. ובהיותי בזה קשה לי טובא להסוברים דגיורת אינה רק מדרבנן תמיה לי טובא מן הש"ס דיבמות ד"ס ע"ב דקאמר שם תני רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש כשרה לכהן דכתיב וכל הטף בנשים החיו לכם הראוי לכם והרי הי' פנחס עמהם ורבנן לעבדים ולשפחות וקשה מה ראי' הוא זה אף יתירא מבת ג' הוי רק דרבנן א"כ י"ל ה"ה אף פחותה מב"ג י"ל דפסולה ומה ראי' הוא זה מן התורה ורבנן למה הוצרכו לומר ההוא לעבדים הול"ל מדאורייתא לא קאמינא כי קאמינא מדרבנן ולכאורה הי' אפשר לומר דהכוונה עפ"י דברי הטו"ז ביו"ד סימן קי"ז ובאו"ח סי' תקפ"ח דדבר שהוא מפורש להיתר אין כח ביד חז"ל לאוסרו ולכך ה"נ כיון דכתיב בפירוש החיו לכם אין כח ביד חז"ל לאוסרו אך א"כ קשה יותר מה פריך א"ה אף ביתר מב"ג נמי עיין שם בפרש"י ומה קושיא הרי יתירא מבת ג' לא נאמר מפורש החיו לכם רק ממילא משתמע מכלל הן מדלא צוה להרוג רק יודעת איש מוכח דבאינה יודעת החיו אך כיון דאינו מפורש בקרא שפיר גזרו חכמים אך בטף כיון דנאמר מפורש וכל טף החיו לכם לכך אין כח ביד חז"ל לאוסרו ומה פריך בע"כ מוכח דמן התורה הוא וזה ראי' גדולה לפענ"ד ואין לי פנאי לעיין אם הרגיש בזה באיזה ספר ודוק ואולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר:
ו
סעיף י' אשת כהן שנבעלה אפילו באונס וכו' נ"ב עי' מ"ש בתשובה ל"ק הארחוב קנה מקומה בסימן קע"ח במהדורא ד' שלי מה דנסתפקתי אם זנתה כשלא היתה בת דעת כלל אם אסורה או לא ייע"ש מ"ש בזה בעזה"י ודו"ק:
ז
סעיף יא אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת לבעלה וכו' נ"ב הנה התוס' במס' שבת ד"נ ד"ה לקוחין יש לך בה הקשו הרי אף שחטא דוד אבל היא היתה באונס ומותרת לבועל ותמהני דהרי דעת אבוה דשמואל במס' כתובות ד"כ האשה שנאנסה אסורה לבעלה שמא סופה ברצון ונהי דאנן קיי"ל דמותרת מ"מ הרי אמרי' דשבויי מלכות אינן כשבויי לסטים ואסורה וא"כ ה"נ מכש"כ בדוד יש לומר שמא נתרצית ולכך היתה אסורה לו ומאי הקשו ואין פנאי לעיין בספרים אם הרגישו בזה ולע"ע צ"ע ודו"ק:
ח
סעיף יג אשת כהן שאמרה לבעלה וכו' אסורה לכל כהן שבעולם וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק כ"ה מ"ש דאם נשאת לכהן אחר לא תצא ונשאלתי ממשכיל אחד מוה' הירש טרייסטער מ"ק הושאטין דלמה לא תצא הרי שוי' נפשה חד"א והשבתי דיפה הרגיש אך כבר קדמו הבית מאיר בזה והניח בקושיא ולפענ"ד הי' נראה לפרש כוונת הב"ש כך דהוא מיירי דליכא עדים שאמרה כן תחת בעלה הראשון רק היא אומרת כן שאמרה כן תחת בעלה הראשון והוי ס"ד לומר כיון דמדינא היתה נאמנת תמיד רק שחז"ל תקנו מכח שמא עיני' נתנה באחר י"ל דהיינו דוקא אם אומרת נאנסתי תחתיך דבזה אם נאמין לה כל הנשים יאמרו כן אבל לומר שנאנסה תחת בעלה הראשון ושאמרה כן לבעלה הראשון זה מלתא דלא שכיחא לא חששו חז"ל לעשות תקנה בזה גם י"ל דבזה יש לה מגו דנאנסתי תחתיך דהרי הב"ש כתב בסי' ס"ח באומרת מ"ע אני מעיקרא נאמנת במגו דמ"ע אני תחתיך ומ"ע אני תחתיך באמת אינה נאמנת דאין לה מגו ומ"מ אם אומרת מ"ע אני מעיקרא נחשב מגו מכח דהוי טענה מעלייתא דבזה אין לה כתובה ובזה יש לה כתובה ייע"ש א"כ ה"נ באם אומרת נאנסתי תחתיך יש לה כתובה ובאומרת נאנסתי תחת בעלה הראשון אין לה כתובה משני דהטעתו וא"כ הוי ס"ד דיש לה מגו ותהי' נאמנת לכך קמ"ל דמ"מ אין לה נאמנות מכח דדלמא ערומי קמערמה כמ"ש בש"ס גבי פוגמת ובפ"ק דב"מ גבי זה אומר שתים וזה אומר שלש כן הי' נראה לפ"ד אך אחר הישוב קצת א"ש בלא"ה דברי הב"ש דהרי הב"מ גופא כתב שם דבאומרת אמתלא ודאי נאמנת רק הב"ש מיירו בלא אמתלא והנה מבואר בהל' נדה סי' קפ"ה דבאם באה ושוכבת עמו הוי כאמתלא ייע"ש א"כ ה"נ כיון דנשאת לכהן אחר הוי כאמתלא ולכתחילה אסורה להנשא עד שתפרש האמתלא [גם הרי יש דיעות דלא מהני אמתלא לכך לכתחילה לא תנשא] אבל אם נישאת לא תצא דהנשואין הוי כאמתלא לכך לא תצא רק אם חוזרת ואומרת תחת בעלה השני שנאנסה תחת הראשון ואין לה אמתלא אז ממ"נ מכח אמירתה תחלה מה שנשאת לו הוי כאמתלא ומה דאומרת השתא דאין לה אמתלא י"ל דעיניה נתנה באחר ולכך לא תצא רק אם בעלה מאמין לה אז תצא כיון דהשתא מחזקת בדבריו שאין לה אמתלא וא"ש בעזה"י דברי הב"ש ודו"ק וע' מ"ש בתשו' ל"ק טרנפאל במהדורא ח' שלי סי' רמ"ד קנה מקומה הל' קדושין סי' מ"ח ובמהדורא ב' שלי בסי' קט"ו בתשו' ל"ק סימייאטיש ייע"ש שהארכנו בדין זה בכמה ענינים בעזה"י וע' מ"ש בתשובה בעזה"י בתשובה ל"ק בראיילוב קנה מקומה באהע"ז סימן י"א במהדורא ט' שלי סי' ק"ע להוסיף על דברי הב"ש שבאומרת ברצון לא מהני אמתלא לכ"ע ייע"ש ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ו׳
א
כהן אסור. עיין בתשובת חוט השני סימן י"ז באיש אחד שהיה מוחזק לכהן ט"ו שנה לכל דבר שבקדושה לישא כפיו (עבה"ט לעיל סימן ג' סק"א ומ"ש שם) ולפתוח ראשון ולקרוא ראשון ולפרוש מטומאת מת ועתה קידש גרושה אחת והכחיש את כהונתו לומר כי מעולם לא היה כהן ומה שאמר שהוא כהן לא היה אלא בשביל ליטול גדולה לעצמו לפתוח ראשון ולקרוא ראשון וכתוב הדבר פשוט שאין הכהן יכול להכחיש מה שהיה מוחזק בו זמן רב שהרי אפי' חזקת שלשים יום הוא חזקה אפילו להיות הורגין (וכדלקמן סי' י"ט ס"ב) וכ"ש חזקה של ט"ו שנים ואין לומר הרי נתן אמתלא לדבריו שעשה כן כדי ליטול גדולה ואמרינן בפ"ב דכתובות כו' (וכדלקמן סימן מ"ז ס"ד) זה אינו מכמה טעמים חדא שאין האמתלא מבוררת ועוד דכל דעשה מעשה ל"מ אמתלא והכא עשה מעשה במה שעלה לדוכן וכיוצא ואפי' למ"ד דמהני (ע' בי"ד סימן קפ"ה) היינו אם לא עשה המעשה רק זמן מועט וגם אם לא עשה המעשה כ"כ בגלוי לעיני כל דכולי האי לא מחציף אינש נפשיה וגם אם לא עשה רק דבר אחד אבל בנ"ד שעשה מעשים הרבה כ"כ שנשא כפיו וחתם עצמו כהן ונהג בכל דיני כהן כמה פעמים פשיטא שאין מועיל אמתלא ועוד דכל היכא שעושה איסור לאו כל כמיני' לתת אמתלא דמוקמינן ליה בחזקת שלא עשה איסור עד עתה שנכנסה בו רוח שטות ועוד דחזקה זו של נשיאת כפים אלימא טפי שאין האמתלא מועלת בה ועוד נראה דכל מקום שאמרו חכמים דמהני אמתלא היינו כשאמתלא הוא לסלק את ההיזק אבל אם אמר שעשה כן לשם תועלת לא מהני אמתלא וטעמו של דבר הוא משום כל אמתלא הוא בטענת אונס כאילו אמר שלא עשה מתחלה כן אלא מפני האונס ואם האונס הוא מפני ההפסד חשוב אונס דאתי ליה מעלמא ואם הוא מפני שירא שמא לא יגיע לו התועלת שהוא מבקש הוי אונסא דאתיא ליה מנפשי' (עיין בתשובת ברית אברהם סי' צ"ד אות ו' שפקפק עליו בזה ע"ש) ובזה מרווח לן למה לא הזכירו חז"ל שתועיל אמתלא גבי כל הני דשוי אנפשי' חד"א) עמ"ש לקמן סי' קט"ו ס"ו ס"ק כ"ט) ועוד דבזמן ארוך כ"כ כזה אין סברא שתועיל אמתלא (עב"ש לקמן סימן י"ט ומ"ש בפ"ת שם) ואע"פ שלא נתנו חכמים שיעור לדבר מ"מ ענין האמתלא הוא לפי ראות חכמי ישראל ומכל הני טעמי אמינא שאין יכול להכחיש כהונתו וכופין אותו לגרשה כמו בכהן דעלמא. ואין חילוק בין זמן הזה לדורות הראשונים מהיה להם כתב יחוס ואדרבא כיון שכל הכהנים בזה"ז הן בכהונתן מחמת חזקה א"כ הכהן הזה הוא כמו שאר כהנים כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' מ"ז ס"ד:
ועיין בתשובת מנחת עני סי' מ"ח מכהן שעבר וקידש אשה פסולה לכהונה ואח"כ גירשה אם צריך תשובה וכפרה על הקידושין מי אמרינן כיון דקיי"ל כרבא בקידושין דף ע"ח דאמר קידש אינו לוקה אין כאן איסור כלל או דילמא נהי דאינו לוקה איסורא מיהא עביד וצריך כפרה. וכתב דלכאורה יש ללמוד מדברי התוס' ב"מ דף י' ע"ב דעכ"פ איסורא מיהא איכא. ושוב דחה זה דאין ראי' מדברי התוס' אלו והביא ראיה ברורה מסוגיא דסוטה דף מ"ד דבקידש לחודא אפי' איסור דרבנן ליכא וא"כ א"צ כפרה ע"ש ועייו בתוס' יבמות דף י' ע"א בד"ה לרבי יהודה מ"ש שם דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול ע"ש ודו"ק: (כעת מצאתי בס' ב"מ לקמן סי' ט"ו ס"א שתופס בפשיטות דמ"מ איסור דרבנן מיהא איכא ומייתי נמי דברי התוס' דיבמות הנ"ל וכתב דא"ל מסוטה מ"ד דמוכח דמח"ל אין בקדושין אפי' איסור דרבנן כו' די"ל לר"י הגלילי הברייתא לא נאמרה לדינא אלא לפרש הקרא של ולא לקחה מקמי דאסרו חכמים הקדושין עכ"ל ע"ש)
ב
מה"ת בגרושה. עיין בתשובת רד"בז ח"ב סי' תס"א על כהן שרצה לישא גרושה ואמרו קרובי האשה שאין האשה עוברת על לאו זה. והשיב מה זו שאלה כל העונשין האיש והאשה שוין בהן וכמו שהוא עובר כן הנשאת לו ג"כ עוברת כו' ע"ש. ועיין בס' בר"י שתמה עליו דביבמות דף פ"ד ע"ב מבואר דמהא ליכא למגמר רק יליף לה התם מלא יקחו יתירא ע"ש:
ג
בחלוצה מדרבנן. עבה"ט מ"ש דבתשובת כנ"י חולק על שבו"י ועיין בתשובת זכרון יוסף סי' ג' שחולק ג"כ ע"ש וכן דעת הרב בר"י אות ג' ועמ"ש מזה בפ"ת לי"ד סימן שכ"ב סק"ג:
ד
ספק חלוצה א"צ להוציא. עיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' ו' ובס' ישועות יעקב מ"ש בזה:
ה
צריך להוציא. עבה"ט ומ"ש בשם הר"י הלוי נשא ספק שבוי' א"צ להוציא. עיין בס' שעה"מ פי"ט מהא"ב דין כ"ג שכ' עליו לכאורה הדין עמו כיון דס"ס הוא הו"ל כאלמנת עיסה שכתב הרמב"ם (ובש"ע לעיל סימן ב' ס"ה) דאם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספיקות אך באמת ז"א דהא כתב האו"ה הביאו הפר"ח בכללי ס"ס אות יו"ד (עש"ך שם אות י"ח) דגבינות של ישראל שהיו בבית הכותי וספק אם נחלפו לא מקרי ס"ס דמאחר שאסרו חכמים גבינות הכותים מחמת אותו ספק הרי הוא כודאי איסור וצריך ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים והא דאיסור דרבנן ניתר בספק אחד היינו דוקא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן משום גזירה כו' וה"נ דכוותא דמאחר שאסרו חכמים שבוי' מחמת ספק נטמאה חשיב כודאי איסור ואינו ניתר לא מטעם ס"ס ולא מטעם ספק דרבנן ומצאתי ראיה שאין עליה תשובה מהא דגרסינן פ' האומר דף ס"ו גבי ההיא דינאי כו' עכ"ד ע"ש וע' בב"ש לעיל סימן ב' ס"ק י"ד ועמ"ש לקמן סי' ז' ס"א סק"ב:
ו
ורשאי הכהן לכתחלה עיין בתשובת ברית אברהם סימן ק"ט שהאריך בזה בפלפול עצום וגם במה שהביא שס מתשובת מהרי"ט ח"א סימן נ' ע"ש:
ז
לאדם שהיא אסורה עב"ש סוס"ק ט"ז מה שתמה על הרמב"ם ועיין בת' נו"ב תניינא סימן ג' מ"ש בזה. (ועיין בתשובת חתם סופר סי' צ"ג אודות אלמנה אחת מהפורשים מדרכי ישראל לחלל שבת בפרהסיא ולא חסר לו כלום אלא שלא נטמע בין הישמעאלים ונשתדכה אלמנתו לכהן ונסתפק הרב השואל אי שריא ליה דאולי בעילת עוזב דת פוסל לכהונה כאשר נסתפק בזה בס' אבני מלואים סימן ז' ס"ק י"ג והניח בצ"ע אם להתירה לכהן ואולי עכ"פ יש לאסור מדרבנן והוא ז"ל האריך בזה ומסיק לדינא דשריא לכהונה ע"ש):
ח
ולבהמה עבה"ט בשם מהר"ם לובלין ועיין בר"י שכ' דיש קצת סמך לזה מירושלמי פ"ק דשבת הלכה ג' אתא חדא רוחא כו' אמרה ליה לא תצוק רוחא אנא ע"ש
ט
אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין. עיין בס' שעה"מ פ"י מהל' אישות בקונ' חופת חתנים ס"ה (לאחר שהאריך שם בענין אי חופה חשיבא כבעולה ממש לכל דבר ויובא קצת לקמן סימן מ"ו ס"ה סק"ד) כתב וז"ל ומכלל האמור נראה דלענין פסול זונה דקי"ל אם נבעלה לפסול לה נפסלה לכהונה ה"ה אם נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי נפסלה לכהונה שהרי ביבמות דף ס"ט פריך ואימא משעת הויה ומשני דומיא דכ"ג באלמנה מה ב"ג בביאה כו' וא"כ כי היכא דכ"ג באלמנה חופה פוסלת (כמבואר במשנה יבמות דף נ"ו וע"ל סימן ז' סי"ב ומ"ש שם ס"ק כ"ב) ה"נ בנכנסה לחופה לא' מן הפסולים ואף שהרמב"ם והטור לא הזכירו אלא נבעלה גם לא ראיתי לשום אחד מהמחברים ז"ל שכתבו כן מ"מ נראה שהדין דין אמת כמו שכתבתי ועיין בב"ש סימן ז' ס"ק ל"ו ודוק עכ"ל (ומה שנרשם שם ע"ז הגהת טעם המלך וכתב שם וז"ל לולי אי הרב ז"ל לא הוי רב גובריי כו' הייתי צועק ככרוכיא וכי יעלה על דעת לומר דדבר דבביאה תליא תהיה נפסלת ונעשית חללה בחופה לחוד כו' ע"ש נלע"ד דהגהה זו אין כאן מקומה ושייך על דף הקודם שם במ"ש דלהתוס' חופה חשיבא כביאה ממש מדאורייתא אפי' לענין חללה כו' וקאי התם אפי' בדאיכא עדים שלא נבעלה ע"ז שייך הגהה זו עש"ה ודו"ק)
י
וכן יבמה עיין בס' שעה"מ פי"ח מהא"ב דין ג' מ"ש בזה:
יא
שנאנסה. עבה"ט מ"ש כל שתחילת ביאה באונס כו' ועיין בתשובת נו"ב תניינא סי' ק"נ שהביא דברי הרש"ל בפ' הבע"י סימן ג' שכ' דגם האשה אם עושה מעשה בסוף ביאה היינו שמהדקת עצמה לא אמרינן יצר אלבשה והוא ז"ל כתב עליו שדינו תמוה בעיניו דמה בכך שהיא עושה מעשה כיון שיצר אלבשה ויצר אנסה גם המעשה היא באונס כו' ע"ש.
ועיין בנו"ב תניינא ס"ס כ"א שכ' וז"ל ומה שנסתפקת איך שייך להאמינה שנאנסה כיון שנבעלה בעיר ולמה לא צעקה. הנה אומר לך כלל גדול בזה היכא שעדים רואים מרחוק שהיא נבעלת ואינם יכולים להשיג בשכלם אם היא מתרצית או באונס ועכ"פ רואים שהיא אינה מתלחמת נגדו אז אעפ"כ בשדה אנו אומרים שהיתה באונס והא דלא נתלחמה נגדו לפי שהרגישה בחלושת כחה שאין בכחה להלחם ומתיראית שיהרגנה ולזעוק אין כאן שייכות שהרי היא בשדה אבל בעיר בודאי נתרצתה מדלא עמדה לנגדו בכל כחה שלא להניחו לבעול ואין מלמד זכות שידעה שהיא חלושה ולא תועיל במלחמתה דא"כ היה לה לזעוק אל אחרים שיושיעו לה אבל במקום שהיא אומרת שהיתה מתגברת נגדו בכל כחה מתחלה ועד סוף אף שהיה בעיר ולא צעקה אין ראיה שהיתה מפותה דמה שלא צעקה הוא מפני שהיתה סבורה שאינה צריכה תשועת אחרים שבטחה בכחה ואף שעל סוף ביאה אין זו אמתלא כיון שראתה שהוא גבר אלים ובא עליה היה לה לזעוק מ"מ אין זה מועיל לאסרה שאפי' אם נתרצית ממש הרי תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה ישראל דזה נחשב אונס ולכן אם האשה הזאת (בנדון דידיה) אומרת בברי שנתלחמה נגדו עד הכנסת האבר והיתה סבורה שיהיה בכחה למנעו עד שהכניס היא מותרת לבעלה ואינו מגרע מה שלא צעקה. ושוב מצאתי כן בפי' הרמב"ן על התורה פ' תצא ע"ש. וגם בס"ס י"א שם כתב כן בקצרה ע"ש (עיין בנ"צ מ"ש בזה) . אכן בתשובת מהר"ם אלשקר סימן צ"ד לא כתב כן. וקרוב לומר דהנו"ב כתב כל הנ"ל משום דלא שמיעא ליה דברי מהר"ם אלשקר (שהרי ספרו לא היה בידו כמו שכתב הוא בעצמו בסי' ט"ו) אבל אולי שמיע' ליה הוה מקבל דשם הביא מדברי כמה ראשונים ז"ל שכתבו להדיא דהנבעלת בעיר אין סומכין על דבריה שהיא אנוסה עד שתביא ראי' שנאנסה כגון שראו אותו ששלף חרב עליה או שסתם את פיה שלא תוכל לזעוק ע"ש. ועיין בזה בתשובת ח"צ סי' קמ"ה וקמ"ו ובתשובת אא"ז פמ"א ח"ג סימן כ"ב ובתשובת חמדת שלמה סימן סמ"ך:
ומ"ש הבה"ט בשם שבו"י אשה שהצילה את בעלה כו' עיין בס' בית מאיר לקמן סימן קע"ח ס"ג העתיק משמו דאפילו עשתה להצלת עצמה מיראתה פן יהרגנה נמי אסרה (היינו היכא שהאנס לא תבעה כלל רק רצה להורגה והיא שידלתו כדי שתנצל) . ומ"ש הבה"ט משמו דאם האונס הוא על הבעילה כו' כתב בס' בית מאיר שם דר"ל לא מבעיא שתקפה ובא עליה דזה פשיטא אלא אפי' דומיא דאסתר תחילה שהיתה באונס דהיינו שלא היתה מתרצית עד שתבעה אחשורוש שהיה לה אימת מלכות והיתה אנוסה על הביאה ממש ושריא לבעלה מרדכי וע"ש עוד. ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סימן קנ"ז סק"ב ודוק:
ועיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן קס"א אחר שהביא שם דברי מהרי"ק המובא בב"ש סימן קמ"ח סק"ד כתב וז"ל ומ"מ גוף דין זה שיהיה מותר לא"א לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובה וכדומה שהיא ת' בית יעקב באנשים ונשים שהלכו בדרך כו' ופסק בתשובה ההיא ששפיר עבדה ומצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות רק שאעפ"כ נאסרה על בעלה והביא ראיה מאסתר ואני אומר כשם שאין מתרפאין בגילוי עריות כך אין מצילין בה נפשות כו' ואסתר שאני שהיה להצלת כלל ישראל והיה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוח הקודש ע"ש:
יב
כחתיכה דאיסורא. עבה"ט מ"ש ואם נותנת אמתלא כו' עד אף המגיד מודה דמהני. ובב"ש כתב עוד וז"ל ואפשר לדייק מראב"ד שכ' דין זה באשת כהן דמהני אמתל' ולא באשת ישראל בפכ"ד מהל' אישות דס"ל דלא מהני מדהפסידה הכתובה לפי דבריו הראשונים כמ"ש בסי' קט"ו עכ"ל ועיין בתשובת נו"ב סימן ח' וסימן י"א שכ' דאין ראית הב"ש מכרעת כלל ואעפ"כ דינו אמת ולא מטעם הוכחתו מ"ש באורך. והנה בגוף סברת הנו"ב שם דהיכא שנוגע לאיסיר ולממון אחר שיצאה מב"ד כיון שאינו מועיל אמתלא לממון גם לאיסור לא מהני וכתב דכבר ביאר בתשובה אחרת ראיה לסברא זו מדברי הרא"ה ע"ש הנה התשובה אחרת הלא היא בספרו סימן סמ"ך (ויובא לקמן סי' מ"ז ס"ד סק"ג) וכפי הנראה שם תופס יותר לעיקר פירוש האחרון בדברי הרא"ה (שהובא בהגהת רמ"א ס"ס מ"ז באמרה נתקדשתי לפלוני ל"מ אמתלא) דקאי על האמתל' שאמרו בגמרא שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ולכן ל"מ באמרה לפלוני משום דנגד זכותו שהודית לית לה אמתלא אבל היכא שהאמתלא הוא גם על זכותו מודה הרא"ה. וקצת נראה שגם דברי הב"ש כאן שכ' דבאשת ישראל ל"מ אמתלא. קאי ג"כ על אמתלא שהזכיר הראב"ד וכיון שאינה טובה כ"כ שהרי הה"מ פקפק עלה ל"מ היכא דהפסידה כתובתה דכולי האי לא עבדה אבל באמתלא אחרת טובה שכדאי היה לה גם להפסיד הכתובה אפשר דמהני. ובזה א"ש שלא יהיו דברי הב"ש סותרים זא"ז ממ"ש כאן למ"ש בסי' קט"ו ס"ק ל"א ע"ש ודו"ק:
יג
שקינא לה בעלה. כ' בר"י דוקא קינוי הראוי אבל אם קינא לה דרך אברים נעשה כאומר איני חושדך אלא דרך אברים ואף אם נסתרה אינה אסורה וכמ"ש רבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ב והרב משנה למלך סוף הלכות סוטה:
יד
או ב"ד וכמ"ש לקמן סי' קע"ח סי"ג ועמ"ש הה"מ פי"ח מהא"ב:
טו
שם מזנה (עיין בתשובת חתם סופר סי' ח' ע"ד ישראל שדר בין האומות יחידי ובתו נתקשרה בשידוכין לכהן א' ויצא קול שהרתה לזנות ושילדה והיא ואבותיה מכחישים ואומרים שמחמת חולי נתעכב וסתה איזה חדשים ועי"ז הוציאה ערלית א' שם רע הנ"ל ומעולם לא זנתה ועתה הגיע תור נישואין לכהן ונשאל אי מותרת לו והאריך שם בענין קושיית האחרונים שדין דהכא סותר למ"ש לעיל סי' ד' סעיף ט"ו ומסיק דודאי דברי הב"ח נכונים דהתם בא"א והכא מיירי בפנויה ודברי הב"ש סי' ד' שם תמוהים כו' והחילוק שמחלקים הח"מ וב"ש דרינון הוה טפי מקול לפע"ד נתנו דבריהם לשיעורין ומי ישער זה. והשתא בנ"ד אע"ג דבפנויה היא ואי יצא שם מזנה היינו תולין בפריצות בעלמ' ולא היינו חוששין אי היה רינון או קול דלא כח"מ וב"ש הנ"ל מ"מ היינו ביצא קול שזינתה אך הכא שהקול היא שנתעברה וילדה א"א לפרש בפריצותא ומש"ה אי היה קול שנתחזק בב"ד היה ברור שאסור' לכהן ובפרט לכתחלה ואע"ג די"ל ספק הקול אמת ספק שקר ואת"ל אמת דילמא מהכשרים לכהונה הכא בדרה בכפר של אה"ע ואפילו ישנים בבית אביה ג"כ יהודי' שאינם באיסור ערוה לה וה"ל קבוע כמע"מ מ"מ הא כתב הטור דמסתמא הולך הבועל אצלה ומרובא פריש ומכ"ש הכא שאינה נבדקת לומר לכשר נבעלתי כו' אך הכא ראוי לב"ד לחקור אם אמת הוא שקול הלידה יצא ע"י ערלית א' ואז מותרת להנשא אפי' לכתחלה דאפי' לפרש"י דדומה לא יקח אא"כ א"א לו בענין אחר ולרש"י אפשר דדומה הוא דיימא בעלמא בלי שום התחזקת קול מ"מ הכא שכבר נתקשרה בשידוכין וקנסות וגדולה בושה הוה כמו א"א בענין אחר מ"מ נ"ל דצריך להזהיר את הכהן באיום גדול שאם ימצא פ"פ יוציא דלפע"ד פ"פ ע"י לידה אפי' פנוי בקי ולהודיע גם לה שתחוש לעצמה אם נפשה יודעת דלא מטוהרה ומה טוב להטיל חרם סתם בפני אבותיה על מי שמכשיל הכהן הזה כו' עכ"ד ע"ש עוד בסי' כ"ב):
(טו) שראוה שנבעלה. עב"ש באמצע ס"ק ל"א שכ' וז"ל גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסי' ד' ואיכא חד רוב כשרים מותרת לכהן כו' ועיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס כ"ז שהעתיק מ"ש בגליון הב"ש שלו וז"ל ולי נראה דבזה אפילו ליכא רובא כלל גם כן מותרת דממה שהחמיר הרמב"ם לענין יבום (לקמן סי' קנ"ו ס"ט) אין ראיה דכאן איכא ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל שנבעלה שמא גם האחר שבעל' כשר היה ואמנם ממה שמבואר בסי' ד' סכ"ו שאפי' מודה אותו פלוני כו' והרי גם שם יש ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל שנבעלה שמא גם האחר ממזר הוא ואפ"ה אין הולד אלא ספק ממזר היה קצת ראיה דלא מהני ס"ס ונראה דשאני ס"ס להכשיר דמסייע ליה חזקה דאשה בודקת ומזנ' ועוד דשם הולד אין לו חזקת ממזרות אבל הכא האשה יש לה חזקת כשרות לכהונה ואולי דגם הב"ש דבעי עכ"פ חד רובא היינו להכשיר גם את בתה עכ"ל. ושם בסי' כ"ח העתיק ג"כ זה בתוספת ביאור קצת ע"ש ובס"ס כ"ט. וכ' עוד ואמנם כל זה אם יש עדים על הבעילה כו' (יובא לקמן ס"ק שאח"ז) . ועיין בס' קהלת יעקב מהגאון מליסא שגם הוא ז"ל השיג על הב"ש בזה (ואיהו מיקל טפי מהנו"ב הנ"ל דגם ברוב פסולים מותרת) וכתב וז"ל מדברי הב"ש משמע דבר"פ פסולה אף דידוע שזינתה עם כשר והא ודאי א"א לומר דבהדיא תנן במשנה דאף לר"י דמחמיר ופוסל מ"מ קאמר עד שתביא ראיה לדבריה מוכח בהדיא דכשמביאה ראיה שפלוני שנבעלה לו כשר היה אף לר"י כשר וכ"כ בס' הפלאה וזה פשוט מאד ועוד דהא על ביאה אחרת איכא ס"ס גמור שמא לא נבעלה ושמא נכשר ואיכא ברי וס"ס כו' (גם בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' פ"ה האריך בזה ודעתו גם כן דאפילו ברוב פסולים מותרת עש"ב):
וכתב עוד ולפ"ז נראה אם הבועל מוד' שממנו נתעברה והוא כהן שיכול לישא אותה אפי' בר"פ דהא הודעת הבועל מהני כדמוכח בסי' ד' סכ"ו שכתוב הטעם גבי הודעת הבועל שמ"מ הולד ספק רק מטעם מדאפקרה אלמא דהודעת הבועל מהני והוי כידוע שנבעלה ממנו וכיון שהוא כשר ול"ח לבעילות יותר כשר' לכהונה וכ"כ בס' הפלאה דף נ"ג ובת"י דלא חיישינן להא דאפקר'. ודלא כת' כנ"י סי' נ"ו שאוסר מטעם מדאפקרה ומביא ראיה מהרמב"ם גבי יבום וז"א ראיה כו'. וכתב עוד אמנם בס' הפלאה כ' דאף דלענין להנשא לכהן אחר מהני הודאת הבועל אבל להנשא לכהן עצמו שמעיד שממנו נתעברה או בא עליה אינו נאמן כמו גבי שבויה דמעיד בה לא ישאנה ולי נראה דשאני שבויה דבלא הודאת הבועל היה הדין אפי' בנשאת תצא ע"כ לא מהני הודעת העד לענין להנשא לו מחמת שנחשד שהעיד בשקר ויהיה כל ימיו באיסור אבל הכא אפי' בלא הודאת העד היה הדין אם נשאת לא תצא דאיכא ברי וחזקה רק חומרא בעלמא לכתחילה לא תנשא לכהן ודאי מהני הודאת הבועל וגדולה מזו מצינו דמהני הודאת הבועל לענין מעוברת חבירו אף דשם חמירא דאפי' אם נשאת תצא מכ"ש כאן דאם הבועל מודה דמהני הדאתו אף להנשא לו אם הוא כהן עכ"ד ע"ש. והנ' דעת הגאון בעל נו"ב בכמה תשובות אינו כן אך דעת הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל כדעת קהלת יעקב הנ"ל. ודברי שניהם יובא בס"ק שאח"ז באריכות. עוד כתב הב"ש דלתירוץ ב' של תוס' שכתבו דבעינן תרי רובי ומיגו ש"מ דכשנאנסה וליכא מיגו אסורה לכתחיל' אפי' איכא תרי רובי וע' בס' קהלת יעקב שם שכ' עליו לא ידעתי שום הוכחה מדברי התוס' ואי אפשר לומר כן כלל ע"ש (ועי' בזה בס' ב"מ ובתשו' חתם סופר סי' ט' וי"ח):
עוד כתב הב"ש וז"ל גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד הוי כדיעבד לכן אפי' ברוב פסולים נאמנת להכשיר כו' וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפי' ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפי' לכהונה. מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל עכ"ל. ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' צ"א בעובדא בפנויה שהרתה לזנונים ונשאת לאיש וילדה בת ובעלה היה מחזיק אותו לבתו בכל עניינים וכשגדלה שדכו אותה לכהן ונשאל אם מותרת לכהן. והשיב דהיינו דברי הב"ש שכ' כשהולד כשר לקהל כשר גם לכהן וא"א לחלק ביניהם. וכתב דלכאורה טעמו בזה דאם באת להחמיר שלא להאמין לדבריה ממילא תצטרך לפסלה מקהל כדין שתוקי שלא נבדקה האם וזה הוי דיעבד. אף דאפשר דאסורה לכהונה וכשיר' לקהל כגון דזינתה עם ערבי מ"מ לא פלגינן דבור' להאמינה לחצאין ומה דהיא לא תנשא לכהן ולא אמרינן כיון דמאמינים לדבריה לגבי בתה ממילא גם היא כשרה לכהונ' צ"ל דלגבי תרי גופי פלגינן דבורה. אמנם לפ"ז יקשה מ"ש הב"ש עוד מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחיל' ודיעבד כי שמא כהן בא עליה. ונימא ג"כ דלא פלגינן כו'. ולזה נראה דכוונת הב"ש כך דלגבי חשש נכרי י"ל דבתה תנשא לכתחלה כיון דמדינא מועיל ברי דידה לגבי הבת אלא דלכתחלה לא תעביד עובדא. בזה כיון דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דערבי הבא עב"י אין הולד פגום לכהונה כדמשמע מסתימת הרמב"ם גם הרמב"ן במלחמות כתב דאם נישאת לכהן לא תצא וכ"כ הב"ש סי' ד' סק"ב להלכה ואף להפוסקים דסברי דהולד פגום לכהונה י"ל דהוא רק דרבנן כו' בזה י"ל דאף לכתחיל' עבדינן עובדא. אבל בגרושה דהוי לכהונה חשש דאורייתא דשמא נבעל' לכהן מש"ה גבי ולד נמי מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד כו' ומסיק וז"ל היוצא לנו מזה דבנ"ד לדע' הב"ש מהני ברי דהאם לחוד להכשיר הבת לכתחיל' והכי משמע מדברי הברטנורא ספ"ק דכתובות וזהו דעת השואל בשו"ת רמ"א סי' כ"ד אלא דמ"מ אחרי דהרמ"א השיב שם לחומרא מאן ספין ומאן רקיע להקל. אך בנ"ד דהוה אומר ברי ג"כ דמיניה הוא ובז' י"ל דאף ר"י מתיר כדאמרינן חדא דהא קמוד' בזה יש לסמוך להקל אפילו לכתחילה עכ"ל:
וע"ש עוד שכ' דמ"ש הב"ש מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כו' דבריו תמוהים דמשמע דאם נישאת לא תצא וצ"ע טובא דהא מה דמקילין דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה היינו דחזקת האם מהני לבתה וזהו שייך אם הנ"מ גם על האם משא"כ בגרושה כו' ואולי י"ל דס"ל כי היכא דברי וחזקת כשרות מהני ה"נ ברי ורוב כשירים ולגבי ממזרים וכהנים הוי רובא כשרים ומצד נכרי כיון דבתה פגום רק מדרבנן מהני הברי לחוד. ואך עדיין קשה מלישנא והב"ש משמע דאפילו ברוב ממזרים הדין כן ובזה לכאורה גם בדיעבד תצא כיון דליכ' חזקת כשרות דמסייע וצ"ע לדינא עכ"ד ע"ש וע' בס' ב"מ מ"ש בזה:
טז
שם מזנה (עיין בתשובת חתם סופר סי' ח' ע"ד ישראל שדר בין האומות יחידי ובתו נתקשרה בשידוכין לכהן א' ויצא קול שהרתה לזנות ושילדה והיא ואבותיה מכחישים ואומרים שמחמת חולי נתעכב וסתה איזה חדשים ועי"ז הוציאה ערלית א' שם רע הנ"ל ומעולם לא זנתה ועתה הגיע תור נישואין לכהן ונשאל אי מותרת לו והאריך שם בענין קושיית האחרונים שדין דהכא סותר למ"ש לעיל סי' ד' סעיף ט"ו ומסיק דודאי דברי הב"ח נכונים דהתם בא"א והכא מיירי בפנויה ודברי הב"ש סי' ד' שם תמוהים כו' והחילוק שמחלקים הח"מ וב"ש דרינון הוה טפי מקול לפע"ד נתנו דבריהם לשיעורין ומי ישער זה. והשתא בנ"ד אע"ג דבפנויה היא ואי יצא שם מזנה היינו תולין בפריצות בעלמ' ולא היינו חוששין אי היה רינון או קול דלא כח"מ וב"ש הנ"ל מ"מ היינו ביצא קול שזינתה אך הכא שהקול היא שנתעברה וילדה א"א לפרש בפריצותא ומש"ה אי היה קול שנתחזק בב"ד היה ברור שאסור' לכהן ובפרט לכתחלה ואע"ג די"ל ספק הקול אמת ספק שקר ואת"ל אמת דילמא מהכשרים לכהונה הכא בדרה בכפר של אה"ע ואפילו ישנים בבית אביה ג"כ יהודי' שאינם באיסור ערוה לה וה"ל קבוע כמע"מ מ"מ הא כתב הטור דמסתמא הולך הבועל אצלה ומרובא פריש ומכ"ש הכא שאינה נבדקת לומר לכשר נבעלתי כו' אך הכא ראוי לב"ד לחקור אם אמת הוא שקול הלידה יצא ע"י ערלית א' ואז מותרת להנשא אפי' לכתחלה דאפי' לפרש"י דדומה לא יקח אא"כ א"א לו בענין אחר ולרש"י אפשר דדומה הוא דיימא בעלמא בלי שום התחזקת קול מ"מ הכא שכבר נתקשרה בשידוכין וקנסות וגדולה בושה הוה כמו א"א בענין אחר מ"מ נ"ל דצריך להזהיר את הכהן באיום גדול שאם ימצא פ"פ יוציא דלפע"ד פ"פ ע"י לידה אפי' פנוי בקי ולהודיע גם לה שתחוש לעצמה אם נפשה יודעת דלא מטוהרה ומה טוב להטיל חרם סתם בפני אבותיה על מי שמכשיל הכהן הזה כו' עכ"ד ע"ש עוד בסי' כ"ב):
(טו) שראוה שנבעלה. עב"ש באמצע ס"ק ל"א שכ' וז"ל גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסי' ד' ואיכא חד רוב כשרים מותרת לכהן כו' ועיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס כ"ז שהעתיק מ"ש בגליון הב"ש שלו וז"ל ולי נראה דבזה אפילו ליכא רובא כלל גם כן מותרת דממה שהחמיר הרמב"ם לענין יבום (לקמן סי' קנ"ו ס"ט) אין ראיה דכאן איכא ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל שנבעלה שמא גם האחר שבעל' כשר היה ואמנם ממה שמבואר בסי' ד' סכ"ו שאפי' מודה אותו פלוני כו' והרי גם שם יש ס"ס שמא לא נבעלה לאחר כלל ואת"ל שנבעלה שמא גם האחר ממזר הוא ואפ"ה אין הולד אלא ספק ממזר היה קצת ראיה דלא מהני ס"ס ונראה דשאני ס"ס להכשיר דמסייע ליה חזקה דאשה בודקת ומזנ' ועוד דשם הולד אין לו חזקת ממזרות אבל הכא האשה יש לה חזקת כשרות לכהונה ואולי דגם הב"ש דבעי עכ"פ חד רובא היינו להכשיר גם את בתה עכ"ל. ושם בסי' כ"ח העתיק ג"כ זה בתוספת ביאור קצת ע"ש ובס"ס כ"ט. וכ' עוד ואמנם כל זה אם יש עדים על הבעילה כו' (יובא לקמן ס"ק שאח"ז) . ועיין בס' קהלת יעקב מהגאון מליסא שגם הוא ז"ל השיג על הב"ש בזה (ואיהו מיקל טפי מהנו"ב הנ"ל דגם ברוב פסולים מותרת) וכתב וז"ל מדברי הב"ש משמע דבר"פ פסולה אף דידוע שזינתה עם כשר והא ודאי א"א לומר דבהדיא תנן במשנה דאף לר"י דמחמיר ופוסל מ"מ קאמר עד שתביא ראיה לדבריה מוכח בהדיא דכשמביאה ראיה שפלוני שנבעלה לו כשר היה אף לר"י כשר וכ"כ בס' הפלאה וזה פשוט מאד ועוד דהא על ביאה אחרת איכא ס"ס גמור שמא לא נבעלה ושמא נכשר ואיכא ברי וס"ס כו' (גם בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' פ"ה האריך בזה ודעתו גם כן דאפילו ברוב פסולים מותרת עש"ב):
וכתב עוד ולפ"ז נראה אם הבועל מוד' שממנו נתעברה והוא כהן שיכול לישא אותה אפי' בר"פ דהא הודעת הבועל מהני כדמוכח בסי' ד' סכ"ו שכתוב הטעם גבי הודעת הבועל שמ"מ הולד ספק רק מטעם מדאפקרה אלמא דהודעת הבועל מהני והוי כידוע שנבעלה ממנו וכיון שהוא כשר ול"ח לבעילות יותר כשר' לכהונה וכ"כ בס' הפלאה דף נ"ג ובת"י דלא חיישינן להא דאפקר'. ודלא כת' כנ"י סי' נ"ו שאוסר מטעם מדאפקרה ומביא ראיה מהרמב"ם גבי יבום וז"א ראיה כו'. וכתב עוד אמנם בס' הפלאה כ' דאף דלענין להנשא לכהן אחר מהני הודאת הבועל אבל להנשא לכהן עצמו שמעיד שממנו נתעברה או בא עליה אינו נאמן כמו גבי שבויה דמעיד בה לא ישאנה ולי נראה דשאני שבויה דבלא הודאת הבועל היה הדין אפי' בנשאת תצא ע"כ לא מהני הודעת העד לענין להנשא לו מחמת שנחשד שהעיד בשקר ויהיה כל ימיו באיסור אבל הכא אפי' בלא הודאת העד היה הדין אם נשאת לא תצא דאיכא ברי וחזקה רק חומרא בעלמא לכתחילה לא תנשא לכהן ודאי מהני הודאת הבועל וגדולה מזו מצינו דמהני הודאת הבועל לענין מעוברת חבירו אף דשם חמירא דאפי' אם נשאת תצא מכ"ש כאן דאם הבועל מודה דמהני הדאתו אף להנשא לו אם הוא כהן עכ"ד ע"ש. והנ' דעת הגאון בעל נו"ב בכמה תשובות אינו כן אך דעת הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל כדעת קהלת יעקב הנ"ל. ודברי שניהם יובא בס"ק שאח"ז באריכות. עוד כתב הב"ש דלתירוץ ב' של תוס' שכתבו דבעינן תרי רובי ומיגו ש"מ דכשנאנסה וליכא מיגו אסורה לכתחיל' אפי' איכא תרי רובי וע' בס' קהלת יעקב שם שכ' עליו לא ידעתי שום הוכחה מדברי התוס' ואי אפשר לומר כן כלל ע"ש (ועי' בזה בס' ב"מ ובתשו' חתם סופר סי' ט' וי"ח):
עוד כתב הב"ש וז"ל גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד הוי כדיעבד לכן אפי' ברוב פסולים נאמנת להכשיר כו' וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפי' ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפי' לכהונה. מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל עכ"ל. ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' צ"א בעובדא בפנויה שהרתה לזנונים ונשאת לאיש וילדה בת ובעלה היה מחזיק אותו לבתו בכל עניינים וכשגדלה שדכו אותה לכהן ונשאל אם מותרת לכהן. והשיב דהיינו דברי הב"ש שכ' כשהולד כשר לקהל כשר גם לכהן וא"א לחלק ביניהם. וכתב דלכאורה טעמו בזה דאם באת להחמיר שלא להאמין לדבריה ממילא תצטרך לפסלה מקהל כדין שתוקי שלא נבדקה האם וזה הוי דיעבד. אף דאפשר דאסורה לכהונה וכשיר' לקהל כגון דזינתה עם ערבי מ"מ לא פלגינן דבור' להאמינה לחצאין ומה דהיא לא תנשא לכהן ולא אמרינן כיון דמאמינים לדבריה לגבי בתה ממילא גם היא כשרה לכהונ' צ"ל דלגבי תרי גופי פלגינן דבורה. אמנם לפ"ז יקשה מ"ש הב"ש עוד מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחיל' ודיעבד כי שמא כהן בא עליה. ונימא ג"כ דלא פלגינן כו'. ולזה נראה דכוונת הב"ש כך דלגבי חשש נכרי י"ל דבתה תנשא לכתחלה כיון דמדינא מועיל ברי דידה לגבי הבת אלא דלכתחלה לא תעביד עובדא. בזה כיון דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דערבי הבא עב"י אין הולד פגום לכהונה כדמשמע מסתימת הרמב"ם גם הרמב"ן במלחמות כתב דאם נישאת לכהן לא תצא וכ"כ הב"ש סי' ד' סק"ב להלכה ואף להפוסקים דסברי דהולד פגום לכהונה י"ל דהוא רק דרבנן כו' בזה י"ל דאף לכתחיל' עבדינן עובדא. אבל בגרושה דהוי לכהונה חשש דאורייתא דשמא נבעל' לכהן מש"ה גבי ולד נמי מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד כו' ומסיק וז"ל היוצא לנו מזה דבנ"ד לדע' הב"ש מהני ברי דהאם לחוד להכשיר הבת לכתחיל' והכי משמע מדברי הברטנורא ספ"ק דכתובות וזהו דעת השואל בשו"ת רמ"א סי' כ"ד אלא דמ"מ אחרי דהרמ"א השיב שם לחומרא מאן ספין ומאן רקיע להקל. אך בנ"ד דהוה אומר ברי ג"כ דמיניה הוא ובז' י"ל דאף ר"י מתיר כדאמרינן חדא דהא קמוד' בזה יש לסמוך להקל אפילו לכתחילה עכ"ל:
וע"ש עוד שכ' דמ"ש הב"ש מיהו אם היא גרושה שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כו' דבריו תמוהים דמשמע דאם נישאת לא תצא וצ"ע טובא דהא מה דמקילין דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה היינו דחזקת האם מהני לבתה וזהו שייך אם הנ"מ גם על האם משא"כ בגרושה כו' ואולי י"ל דס"ל כי היכא דברי וחזקת כשרות מהני ה"נ ברי ורוב כשירים ולגבי ממזרים וכהנים הוי רובא כשרים ומצד נכרי כיון דבתה פגום רק מדרבנן מהני הברי לחוד. ואך עדיין קשה מלישנא והב"ש משמע דאפילו ברוב ממזרים הדין כן ובזה לכאורה גם בדיעבד תצא כיון דליכ' חזקת כשרות דמסייע וצ"ע לדינא עכ"ד ע"ש וע' בס' ב"מ מ"ש בזה:
יז
ראוה מעוברת. עי' בתשו' נו"ב תניינא סי' כ"ח שנשאל אודות בתולה שזינתה והרתה לזנונים ואמרה מאיש פלוני הכהן וגם הוא הודה לדבריה רק שאמר שהיתה דיימא גם מפלוני שראה שנוהגת פריצות וחבה יתירה עמו וגם אותו פ' כשר הוא אצלה אבל הוא מסופק אם לא זינתה ג"כ עם א' מבני ביתה הפסולים לה ועתה נתקשר הכהן עמה בתנאים לישא אותה באופן אם היא מותרת לו. ונסתפק הרב השואל אם יש לחוש לכהונה אף ששניהם מודים כמו שאינו מועיל לפטור מיבום לדעת הרמב"ם (הובא לקמן סי' קנ"ו ס"פ) או דילמ' שאני יבום שאין לה חזקה להיתר משא"כ לכהונה יש לה ח"כ ומדברי הב"ש ס"ק ל"א משמע דאין חילוק. והוא ז"ל השיב לו מה דחזינ' דמספק' ליה אליב' דהרמב"ם ולדידי להפוך הוא דאפי' לדברי הרא"ש דמיקל לענין יבום כאן מודה דלא מהני הודאתו שהרי אין הכהן נאמן להעיד על השבויה שהיא טהורה כדי שישאנה דחיישי' שמא עיניו נתן בה כמבואר בכתובות ל"ו ובש"ע סי' ז' ס"ג וא"כ למה יהיה כאן נאמן כיון שרוצה לישאנה. ואם היה מודה שבא עליה והיתה רוצה להנשא לכהן אחר היה מקום לפלפל אם זה תלוי במחלוקת הרא"ש והרמב"ם וכבר כתבתי בתשובה אחרת (הוא בסי' ל"ג יובא לקמן סי' קנ"ו ס"ט ס"ק ס"ג שאף הרא"ש אינו מאמינו לענין יבום אלא במודה שבא על הפנויה ואינו נושאה כו' וא"כ ק"ו כאן. ואין לומר כשם דבשבויה אם פדאה ומעיד בה ישאנה דלא שדי זוזי בכדי ה"נ כיון שאומר על עצמו שבא על נדה שהרי כל פנויה בזמנינו נדות הם אי לאו שאמת אמר לא היה משים עצמו רשע אני אומר אדרב' משום זה ראוי שלא להאמינו דאין אדם מע"ר ושקר הוא אומר כו' ועפ"ז נראה דמ"ש הב"ש ס"ק ל"א דבכה"ג מודה הרמב"ם דסגי בחד רוב' היינו שם דמיירי בידוע שנבעלה לכשר ומיירי שידוע ע"פ עדים או ע"פ הבועל ואינו כהן אבל כאן שאין אנו יודעים רק מפיה ומפי הבועל שהוא כהן והוא עצמו רוצה ליש' אותה דיבור' דידיה אינו מועיל מאומה אפי' להרא"ש וא"כ דינה של ריבה זו תלי' בכל הני פלוגת' שבס"ס ו' ואמנם לפי מה שהזכיר הרב השואל שרוב בני ביתה כשרים אצלה וגם רוב הבאים לביתה ארחי ופרחי הם כשרים אצלה א"כ אפשר דהוי כתרי רובי (עיין בתשובת חתם סופר סי' י"ח שכ' דמ"ש בנו"ב תניינ' סי' כ"ח דבית מיוחד ליהודים הוי כעיר בפ"ע אע"ג שנראה דבר חידוש מ"מ כן הוא בפר"ח יו"ד סי' ס"ג כו' ע"ש עוד) . אלא דאכתי כיון שיש בביתה בני בית הפסולים לה א"כ קבוע כמחצה ע"מ דמי ותלי' בפלוגת' שבין הרמב"ם והטור שהוב' בש"ע ס"ס ו' אי חיישי' דלמ' אזל' איהי לגביה ועוד כי לפי הנראה בני ביתה הפסולים אצלה היינו קרובים וא"כ ח"כ הם ויש כאן ס"ס להחמיר שמא לקרובים נבעלה והיא פסולה והעובר ממזר ואת"ל לא נבעלה לקרובים שמא לערבי נבעלה והולד כשר והיא פסולה (ע' בתשו' ברית אברהם סי' ט"ו אות ד' בנדון דידיה שלא נמצ' לה פרוצה בעירה שום קרוב הפסול לה רק אביה לבד וכתב דבזה לא הוי ס"ס להחמיר כיון דקיי"ל דמותרת להתיחד עמו כדאי' ר"ס כ"ב לא נכנס כלל לספק דאין יצרו תקפו כלל והגם דבנ"י ס"פ אלמנה לכה"ג הזכיר בתוך הפסולים אביה ואחיה מ"מ בנ"ד כיון שאביה הוא מוחזק בכשרות עכ"פ הוא דבר שאינו מצוי ולא נכנס לספק ואפשר דהנ"י אגב שיטפא נקט אביה. וגם י"ל כיון שאביה בפנינו מהימן ע"ז שאין העובר ממנו לסלק מהעובר חשש ספק ממזר וא"כ תו ליכ' ס"ס להחמיר לגבי דידה ע"ש): ואמנם ראיתי במכתבו דלפעמים שכבה שם גם בחולה אחת משרתת היודעת מגוף המעשה הנה אם המשרתת תעיד שיודעת בודאי שנבעלה להכהן נאמנת כי עד א' הנאמן באיסורין היכ' דלא איתחזק איסור' אין חילוק בין עד כשר או אשה וא"כ שוב הוי כמו שמיירי הב"ש שידוע בודאי שזה בא עליה ובזה שפיר איכ' למימר דלא חיישי' שמא גם אחר בא עליה אפי' להרמב"ם ואף דהב"ש כתב שחוששין (ובעי' עכ"פ חד רובא) כבר כתבתי בגליון הב"ש דלי נראה דבזה אפי' ליכא חד רובא ג"כ מותרת כו' (הובא בס"ק הקודם) וא"כ גם כאן אם המשרתת תעיד כנ"ל יש להתירה לכהן הזה. וכל זה לענין היתר נישואין אבל העובר הזה לכשיולד ויהיה זכר אם להחזיקו לכהן הגמור עי' בב"ש סי' ד' סק"מ (ועמ"ש לעיל ס"ס ג' מזה) עכ"ד. וע"ש בסי' כ"ט שפלפל בכל הנ"ל (ותוכן הדברים שנתבאר שם מבואר בקצרה בתשובה הקודמת שם שיובא לקמן בסמוך: וע' עוד בתשו' הקודמת שם שנשאל על מעשה כיוצא בזה בפנוי' משודכת לכהן שהרתה לזנונים ואמרה שמהחתן נתעברה וגם הוא הודה שהוא אבי העובר ואינו חושד את הכלה שנבעלה ג"כ לאחר ומקום הכלה אין לישראל שכונה בפ"ע ורוב העיר א"י אם מותרת להנשא לו. והזכיר הרב השואל כי יש חששא גדולה אם לא יתירו להם לישא זא"ז והוא כי חק הממשלה שם שאם פנוי' הרה ויולדת קודם שתנשא לזה שנבעלה לו לוקחים הילד לעבודה: והשיב ע"ז באריכות ותורף דבריו דלפום ריהטא תליא בפלוגת' שבין הרמב"ם והרא"ש לענין יבום אך כבר כתבתי בתשו' אחרת דלדעתי כהן שאו' שזינה עם פנויה שכריסה בין שיניה ואומר שממנו היא הרה ורוצה לישא אותה אפי' הרא"ש מודה שאינו נאמן דחיישי' שעיניו נתן בה כו' והא דאמרי' בכתובות י"ד למאי ניחוש לה חדא דקא מודה כו' ולא חיישי' שעיניו נתן בה ואם לא יודה לא יוכל לישאנה שאני ארוס שאם זינתה תחתיו מאוסה היא בעיניו כמבואר בסי' קי"ז ס"א בהגה ולדעת הב"ש סק"ה אפילו בלי עדים מותר להתיחד עמה מטעם זה משא"כ בזונה דעלמ' שאינה ארוסתו אינה מאוסה בעיניו וא"כ גם כאן חיישי' שמא עיניו נתן בה. אף דגם בלי דיבור דידיה עכ"פ ע"פ דיבורה לחוד אם נשאת לא תצא רק לכתחלה לא תנשא משום דמעלה עשו ביוחסין וא"כ אין כאן איסור תורה נראה דגם באיסור דרבנן חיישי' שהרי שבוי' שאסורה לכהן ע"פ פשטן של דברי הראשונים הוא רק דרבנן ואעפ"כ חיישי' (ובסי' כ"ט שם כתב עוד בזה דאף דלענין מעוברת חבירו לא חיישי' כמ"ש הב"ש סי' י"ג סק"י שאני התם דעיקר האיסור דרבנן אבל כאן חכמים אסרוה מחשש איסור תורה ולכן חיישי' גם בשבוי' ע"ש) . ואמנם יש לחלק דשאני שבוי' דבלי עדותו ודאי אם נשאת תצא אבל כאן שאפי' בלי דיבורא דידיה ע"פ ברי שלה לחוד ג"כ אם נשאת לא תצא. ומ"מ אף שאין לנו ראיה מכרעת לאיסור הרי גם להיתר אין לנו ראיה שלא נחוש שמא עיניו נתן בה. ואף דכאן איכא ס"ס להתיר שמא לא נבעלה לאחר כלל ושמא גם האחר כשר היה וכבר כתבתי בגליון הב"ש דבזה אפי' ליכא רובא כלל כו' (ולפ"ז איכא למימר דבנ"ד גם להרמב"ם אין חשש) ז"א דכל זה אם יש עדים על הבעילה אבל כאן הרי אנו חוששין שמא ענ"ב ומשקר ואומר שבעל כו' וא"כ בנ"ד אפי' לדעת הרא"ש אסורה. אמנם כיון שכל עיקר סמיכות שלו לחוש שמא ענ"ב הוא ממה שאמרו בכהן המעיד על השבוי' א"כ הבו דלא לוסיף והרי שם אם פדאה ישאנה דלא שדי זוזי בכדי וא"כ כאן שהודה שהיא מעוברת ממנו וא"כ מתחייב עצמו בכל חיובי האב לזרעו כמבואר בש"ע ר"ס ע"א וכתב שם הח"מ דיורדין לנכסיו א"כ אפשר דמחשב כמו פדאה. אלא שאין סברא זו ברירא לי (ע' בתשו' ברית אברהם סי' ט"ו ג' מ"ש בזה) ועוד הרי להב"ש אפי' בודאי בא עליה צריך עכ"פ חד רובא וכאן אדרבא רוב פסולין אצלה ועוד דודאי יש שם כמה מהקרובים שהם ח"כ ויש כאן ס"ס להחמיר שמא נתעברה מח"כ והולד אפי' ממזר ואת"ל שלא מח"כ והולד כשר שמא מפסול לה והיא פסולה לכהונה ורוב פסולים מסייע לס"ס להחמיר. אלא שאם היה נודע לנו שהמשודך בא עליה א"כ מתחילה צריכין אנו להתחיל בספק שמא לא זינתה עם אחר כלל אבל כאן שלא נודע רק מפיו ושמא משקר לפי שעיניו נתן בה וסברא זו שיהיה חיוב צרכי הולד כמו פדאה לא ברירא לי אין עלינו לעיין בתקנת הזונות. אך אחרי שהזכיר הרב השואל דיש כאן חששא גדולה כו' אמרתי כיון שעכ"פ אין כאן איסור תורה שהרי בדיעבד לא תצא שרינן ליה איסור' זוטא ולא גרע מהמבואר בא"ח ס"ס ש"ו במי שהגידו לו שרוצים לאנוס בתו כו'. ואמנס לפי שתמיד אני מחפש להנצל מכל חשש ספק איסור תורה בכל מה דאפשר לכן לדעתי כשיכנסנה לחופה יקדשנה בתנאי אם לא נבעלה לפסול ומעתה אם לא נבעלה לפסול הרי היא מותרת לו ואם נבעלה לפסול לה א"כ בטלו הקידושין ויש לנו תנא דמסייע להנצל מאיסור תורה הרמב"ם בפי"ז מא"ב דין ב' ובאיסורי כהונה הסכים עמו המ"מ שם ומשום איסור קדשה שאסור להרמב"ם ג"כ ליכא שכל זה בבא עליה בלא קידושין ונישואין לגמרי אבל בקידושין ונישואין על תנאי אינו אסור אפילו להרמב"ם. ואופני קידושין על תנאי יראה בחבורי נו"ב סי' נ"ו ויסדר עניינו כאן לפי ענין התנאי. ואמנם לענין העובר כשיולד אם להחזיקו בכהן ודאי לכשתלד נחכם בדבר עכ"ד ע"ש.
והנה כל טצדקי הנ"ל סובב הולך הכל ע"פ החשש שהמציא הגאון ז"ל לחוש דהודאתו לאו כלום הוא דשמא ענ"ב. ובגוף סברא זאת אין כן דעת הגאון מליסא בס' קהלת יעקב כמובא בש"ק הקודם. ]וכן בתשו' חתם סופר ס"ס ט' חולק על סברת הנו"ב וכתב דאין להמציא דברים חדשים מלבינו אשר לא שערום ראשונים ז"ל כו' עש"ה ואולם הוא עצמו כתב סברא זאת בס"ס י"ח שם בענין פנויה שנשתדכה לכהן וידוע שזה כעשר שנים התרתה לזנונים ובדקוה עתה ואמרה פלוני כשר כו' ומסיים שם דכל זה אי נבדקה כבר קודם שנשתדכה לזה הכהן שאז ברי שלה מהני אבל אי לא נבדקה מעולם רק עתה בשעת מעשה בודאי חיישי' שמא עיניה נתנה בו וכמו שהאריך בנו"ב כו' וכיון דאפי' ברי אין כאן אפי' נשאת תצא ע"ש הן אמת דיש לחלק בין דידיה לדידה אך סתימת לשונו לא משמע כן וצ"ע[ גם בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' פ"ה האריך בדברי הנו"ב הנ"ל ודעתו ג"כ דהודאת הבועל מהני אף להנשא לו ואין ללמוד זה משבויה רק שפלפל בנדון דידיה שכיחש מתחלה ולסוף הודה ונתן אמתלא על הכחשתו בתחילה וכתב דיש לדון בזה ע"פ דברי תוס' יבמות דף קי"ח ד"ה סד"א ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא מהני רק רק לדונו בשתיקה מתחילה ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דבור השני וא"כ הכא דבעינן דבורו והודאתו להתיר לא מהני אמתלא אמנם לזה י"ל דסברת מהרש"א הוא רק היכא דצריכין לדבורו השני מדין עדות משא"כ הכא דמדין ברי וברי הוא כו' ועוד י"ל דנ"ד עדיף כיון דעד א' העיד דמיד א"ל שא"י להכחיש מה שגלוי לשמים דממנו נתעברה רק אחיו כופין אותו להכחישה בב"ד א"כ מעולם לא שויא אנפשיה חד"א וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קע"ה ואף דהט"ז כתב שם ב' עדים י"ל דוקא התם דהוי דבר שבערוה אבל בנ"ד לענין חללות כהונה י"ל דלא מקרי דבר שבערוה ואף עד א' נאמן (ובסוף הספר בהשמטות כתב בזה דעדיין יש מקום עיון בזה אי חללות אינו בכלל דבר שבערוה אך מ"מ י"ל דבנ"ד דלא הוי רק מחמת שויא אנפשיה חד"א ודאי לא הוי דבר שבערוה ע"ש) אולם עוד יש לפקפק וגדולה היא אצלי דנהי דלענין שויא אנפשיה חד"א מהני אמתלא מ"מ הכא דהכחשתו היה ענין עדות אינו בני דהתורה האמינתו וכיון דאמר בפני ב"ד הוי כהעיד בב"ד דאינו חוזר ומגיד אף באמתלא וכמ"ש ההפלאה בכתובות דף ב"ב כו' ומסיים דצ"ע לדינא ע"ש. ושם בסי' ק"י האריך יותר בפרט הזה וצדד שם להקל ויובא קצת לקמן סי' י"ג סי"א סקי"ח:
שוב ראיתי בתשו' ברית אברהם שנשאל ג"כ על מעשה כיוצא בו ודעתו נוטה ג"כ דהודאת הבועל מהני אף להנשא לו (ולפי דבנדון דידיה היה כמה שינויים מעובדא דהנו"ב הל"ל וגם מבואר שם הערות חדשות וסברות אחרות בענין זה וכן אעתיק יסוד דבריו בשלימות) וז"ל השאלה שם נער פלוני הכהן היה משרת במלאכת העבדנות אצל ר' פלוני ואחר חג הסוכות גילה הנער לבעה"ב שלו ואשתו איך שבתו הבתולה נבעלה לו והיא הרה ממנו אח"כ בא הבתולה הנ"ל והודית ג"כ בפני אביה ואמה שהיא הרה מנער הנ"ל (ועדיין לא הוכר עוברה) ויהי כאשר נתפרסם זאת בעיר והגיע לאזני הב"ד שלחו אחריהם וחקרו ודרשו אותם זה שלא בפני זה והגידו שניהם שנבעלה לו ד' פעמים והיא מעוברת ממנו וגם חקרו את הנער אם אינו חושדה שבעלה ג"כ לאחר ואולי אין העובר ממנו והשיב שברור לו שלא היה לה שום קרבות עם אדם אחר רק עמו וגם היא הגידה כן היות שלנו ביחד בחדר א' עם עוד נער משרת וכעת שהרגישו שהנער השני ישן נבעלה אליו ד"פ ואיימו הב"ד עליהם לפסוק להם שבועה חמורה בבה"כ בפני שמשי הקהל והיו מוכנים לישבע וכבר התחילו להגיד נוסח השבועה אך שהב"ד הזהירו לשמשים בחשאי שכאשר יראו שהמה מוכנים לישבע לא יניחו אותם לבא לידי שבועת חנם כי אין נ"מ לדינא בזה עמש"ל סי' י"ג סי"א סקי"ח בשם ת' פני אריה) ועם כ"ז נתנו ת"כ על כל הנ"ל ועתה הפרוצים הנ"ל רוצים לישא זא"ז ונשאל אם היא מותרת לו באשר הוא כהן (ובגוף התשובה שם סי' י"א מבואר דהעיר הזאת היא רוב פסולים כי העיר גדולה רוב ערביים אך בית הבעה"ב העבדן הוא בשכונת ישראל בפ"ע. ובסי' י"ב שם מבואר דבשכינה זו היא דרך ערביים מפסיק לילך לבית המטבחים של היהודים לקנות בשר ובסי' ט"ו שם מבואר שלא נמצא שם שום קרוב להפרוצה האסור לה רק אביה לבד והוא מוחזק בכשרות):
והאריך הרבה בזה. מתחילה בס"י כ' לפלפל כיון דעדיין לא הוכר עוברה כאשר הגידו במה נשים לכאורה יש להאמינה במגו דלא נבעלתי כלל והיו שניהם שותקים ובשני בעלי דברים לא הוי מגו דבי תרי ובפרטיות במגו דאי בעי שתקו ואף שהיה נתברר אחר הנישואין שהיא הרה מקודם הלא אחר הנישואין היתה מהימנא שהיא ממנו לענין דלא תצא גם ברוב פסולים ע"פ ברי דידה וא"כ אפשר להתיר שתנשא לו מיד ע"פ המגו הנ"ל כדאי' רפ"ב דכתובות בהא דראוה מדברת. לזעירי כו'. אמנם ז"א כיון שהקול נשמע קודם בואם לב"ד שהיא מעוברת לא הוי מגו דירא לשנות הידוע כמ"ש רמ"א בח"מ סי' ע"ב סי"ח באם שהוא מפורסם שהוא בידו כו' אף דהכא הקול יצא ע"פ דבריהם ואית להו מיגו שלא היו מוציאים הקול כלל מ"מ זה הוי מגו למפרע דאף שאמרו מיד קודם בואם לב"ד שממנו היא הרה מבואר ברמ"א שם דאפי' אמר בשעה שראוהו עדים שחייב לו כך וכך כמו שטוען עכשיו בב"ד לא מהימן. ואף דהש"ך שם סקצ"א חילק בזה דדוקא באם טען תחילה ממושכן כו' ומה דהתומים השיג עליו דבריו תמוהים וא"כ בנ"ד י"ל כיון דבשעה שהוציאו הקול בעצמם מהימני לומר שממנו היא הרה במגו הנ"ל ואח"ז כשבאו לפני הב"ד עומדים בטענתם הנ"ל מהני שפיר כמ"ש הש"ך שם בעומד בטענת לקוח. ז"א דעיקר החילוק של הש"ך הוא כיון דבטענת ממושכן לא היה יכול לזכות רק ע"פ גביה בב"ד משא"כ בטענת לקוח לפי דבריו ממיל' הוא שלו ולא היה צריך ב"ד ולפ"ז גם בנ"ד במה שאמרו מיד בשעת הוצאת הקול שממנו היא מעוברת היה בלתי אפשר שתנשא לו מבלי פסק ב"ד דשמא נבעלה גם לפסול לה וגם היו צריכים ב"ד לקבל הודאתו בכדי שלא יוכל הנער לחזור בו וא"כ אף שאח"ז עומדים בטענתם בב"ד מ"מ לא הוי מגו למפרע דכבר משוי ליה ראה שהיא מעוברת ע"פ הקול וליכא עכשיו מגו (ע' בזה בסוף ס' מחנה אפרים וגם בתשו' נו"ב תניינא ס"ס י"ח ויובא קצת לקמן סי' קע"ח ס"ג סקי"ד. ועוד יש לדון לדון קצת בעיקר המגו בנ"ד כי אולי יודעת בעצמה שמעוברת מאחר ומתיראת שיתברר הדבר אחר שתנשא לו ואולי תמאס בעיני הבעל ויאמר אח"ז שאינו ממנו ונוח לה לטעון כן דמיד בכ"ד לקבל הודאת הנער עכשיו כו' וגם דהמעיין בתוס' דף ט"ו ע"א ד"ה כמאן לפי' האי נמי מבואר גם היכא דאיכא מגו לא מקילין רק דיעבד וא"כ אין להקל בנ"ד לכתחלה ע"פ המגו ועוד דבנ"ד שהנער משודך עם כלה אחרת והיא משודכת עם חתן אחר ולפי הנשמע כבר היו רוצים לישא זא"ז אך שאביה ואמה לא התרצו עד עתה ע"פ הכרח וא"כ בע"כ היו צריכים לגלות הדבר שהיא מעוברת בכדי שיוכלו עי"ז לבטל קשרי שדוכין שהיה להם עם אחרים וליכא מגו. והביא דשוב מנא בתשו' כנ"י סי' נ"ו עובדא כיוצא בזו ממש שהיה אך ידוע לאמה שהיא מעוברת והפילה וכתב ג"כ קצת סברות הנ"ל דאין להתיר ע"פ המגו:
ושוב אח"ז בסימן י"א האריך ואף דליכא מגו בנ"ד וכן אפילו היכא שידוע שהיא מעוברת מ"מ מאחר דאיהו מודה ג"כ שנבעלה לו אין לחוש שמא זינתה עם אחרים ג"כ ונבעלה לפסול לה. והאריך שם בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש לענין יבום שהובא בטור סימן קנ"ו ובדברי הח"מ וב"ש סימן ד' סכ"ו וסכ"ח ובסימן קנ"ו ס"ט ומסיק לחלק דאף הרמב"ם לא חייש אלא בזינתה עם פסול ומדאפקרה עצמה כ"כ שזינתה עם פסול לה ודאי יש לחוש שמא זנתה עם אחר ג"כ (עמ"ש בזה בסימן קנ"ו שם ס"ק כ"א ולכן בנ"ד אין לחוש שנבעלה גם לערבי רק לזה שידעינן שבא עליה ע"פ הודאתו ודלא כתשו' כנ"י שהחמיר לדינא בכיוצא בזה. אך לפי חילוק הב"ח והב"ש דבדאוריית' חיישינן לשמא זינתה עם אחרים ממילא גם בנ"ד הוי איסור דאורייתא. ומ"מ י"ל לפי דמחלקו הפוסקים בעובדא דארוס וארוסתו דלא חיישינן לשמא זנתה עם אחרים משום שבא עליה כמה פעמים א"כ בנ"ד לפי הודאתה שבא עליה ד' פעמי' י"ל דלא חיישינן ומכ"ש דאפשר לדמות לעובדא דתשו' הרא"ש כו' אך אין זה ברור דשם יחדה לפלגש וכמו שחילק בת' חוט השני סי' י"ח דמיוחדת היינו שרגילה אצלו בפרסום ואינו בוש אם יתפסו ורוב בעילות בתר דידיה משא"כ בכה"ג שלא היו יכולים לקלקל רק לפרקים ובהצנע בעת שהיה הנער השני ישן ע"כ מצד זה אין ההיתר ברור: ושוב בסי' י"ב כתב לבאר דיש היתר מרווח בנ"ד דאף הכנ"י לא החמיר רק בעובדא דידיה דהיה רוב פסולים אבל בנ"ד שבית הבעה"ב העבדן הוא בשכונת ישראל בפ"ע והב"ש כתב להדיא בס"ק ל"א דבכה"ג הוי כעיר בפ"ע שאין הכותים דרים בה ואף שאין דברי הב"ש בזה ברורים כ"כ (עיין בס' ב"מ שהאריך לפקפק על דינו של הב"ש הנ"ל אך בתשו' חתם סופר סי' ט' וי"ח מקיים דברי הב"ש בענין חשש אינו יהודי משא"כ בעכין פסול ישראל נתין או ממזר עש"ה) וגם בנ"ד חקרנו ודרשנו דיש דרך א"י מפסיק מ"מ הרי גם בזה כתב הב"ש דהוי עכ"פ רוב ישראל שכיחי דלא מהני חד רובא לכתחלה מ"מ זה לא הוי רק דרבנן וממילא בידוע בזנתה עם כשר לכ"ע ל"ח לשמא זנתה עם אחרים כמ"ש הב"ש סי' ד' סק"מ ובסי' ו' ס"ק ל"א. והאריך שם לפלפל בדברי הב"ש בזה: ואח"כ בסי' י"ג כ' לבאר ספק מחודש בנ"ד דכל מה שהעלה בסי' הקדום להקל שלא לחוש לזנתה עם אחר היינו בידוע שנבעלה לזה הכשר כמ"ש הב"ש אבל בנ"ד דאינו ידוע רק ע"פ דבריהם אף דמהב"ש סי' ד' ס"ק מ"ח מבואר דהוא מודה שוה לידוע שבא עליה י"ל דהכא בנ"ד אינו נאמן בהודאתו כלום דהא סתם פניות נדות הם וא"כ אין אדם מע"ר שבעל פנויה בנידתה כו' אך דיש לדון ע"ז מעובדא דארוס וארוסתו דאמר חדא דהא קמודה אף די"ל שאומרת שטבלה לנדתה מ"מ הא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה והא ודאי דאף באיסור דרבנן אין אדם מע"ר (והאריך שם להביא ראיות ע"ז ודלא כהתומים בכללי מגו אות ק"ה) ומהא דמקילין לענין חשש מעוברת חבירו לא קשה די"ל כיון דבלא"ה קצת פוסקים מתירין בזמנה וגוף האיסור אינו רק דרבנן לא מחמירינן כ"כ ע"פ חזקה דאין אמע"ר אך בהא דארוס וארוסתו יקשה כהנ"ל וע"כ נ"ל דהתם הטעם כמ"ש בחידושי הרשב"א פ' האומר דס"ו ע"א דהיכא דהבעלי דברים אומרים ברי אין הב"ד נזקקים להם ולא מהני חזקת איסור כלל הובא בס' פ"י פ"ב דכתובות דכ"ב ולפ"ז י"ל דה"ה בחזקה דאין אמע"ר אינו מועיל להוציאה בששניהם אומרים ברי ואין הב"ד נזקקים להם וא"ש עובדא דארוס ואריסתו ולפ"ז גם בנ"ד דהוא לכתחלה מ"מ י"ל דכיון שקודם שנולד הספק היה להם חז"ה שהיא מותרת לו אך מחמת שנולד הספק דשמא היא מעוברת מאחר ובשניהם אומרי' ברי לא מועיל חזקה דאין מעיר ליאסור עליהם מה שהיה מוחזק להם בהיתר וכמו שהאריך בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ"א כו'. ואף דהנער אינו יודע שמא נבעלה לאחר ג"כ וזה לא מצי למיטען בברי מ"מ כיון דע"פ ברי דידיה מחזקינן שבא עליה בודאי ממילא לא חיישינן שמא זינתה עם אחר מחמת הס"ס ושכונה ישראל כנזכר בסי' הקדום ועוד אפ"ל כיון שהנער אומר אינו חושדה ואין לבו נוקפו כי ברור לו שלא זנתה עם שום אחר אפשר דזה נחשב לברי ממש כו' ועוד דכיון שכ' הב"ש דבשכונה ישראל ליכא רק איסור דרבנן ממילא דמי ממש להא דמעוברת חבירו שמקילין בשניהם מודים דלא מחמרינן משום אין אמע"ר וכמ"ש כיון דהוא דרבנן וקצת פוסקים מקילין במזנה וה"ה הכא לפ"ד בעל המאור מהני רוב ישראל גם בלא ברי דידה אף לכתחלה כמובא בב"ש ס"ק ל"א ואליבא דכ"ע לא תצא בברי דידה ורוב כשרים וא"כ גם להמחמירין עכ"פ אין להחמיר משום חזקה דאין אמע"ר כו' ועוד בנ"ד לא שייך אאמע"ר די"ל פלגינן דיבורא דלאו איהו בעל רק שיודע שנבעלה לכשר אחר ואף דא"כ אסורה לו משום מעוברת חבירו ז"א דהא לגבי הך איסור דרבנן מהימנינן ליה שאיהו הבועל כו': ושוב אח"ז בסי' י"ד כ' דיש להעיר להחמיר בנ"ד ובכיוצא בזה עפמ"ש בס' הפלאה כתובות די"ג שהעלה דלכהן זה שנבעלה לו לפי דבריו גם הוא אינו נאמן משום דחיישינן שמא עיניו נתן בה כמו דקיי"ל בשבוי' כו' והוא ז"ל כתב להשיב על דבריו חדא דאפשר לחלק דבאמת לא חיישינן דמשקר לגמרי בכדי שישאנה רק דחיישי' דאולי מאמין להאשה שאמרה לו טהורה אני או ששמע משפחתה או מקטן והמה נאמנים אצלו לזה אלבשי' יצרי' להעיד בשקר שהוא יודע וזה לא שייך בנ"ד דהיא אמרה שהוא ממנו וידוע לו אי משקרת (עב"ש לקמן סי' קל"ב ס"ק י"ב ודוק) עוד דהתם בשבוי' לולא עדותו אפי' דיעבד תצא כו' ועוד אפ"ל כיון דלענין הולד מהימנינן ליה בודאי שבא עליה והוא בנו ממילא גם לענין זה להנשא לו הוי דיעבד כיון דבמפתה אף דליכא מ"ע דולו תהיה לאשה מ"מ מצוה לכונסה כמבואר ברמ"א סי' קע"ז ס"ה וא"כ אם לא ישאנה ידעו כולם שמחמת איסור הוא ויהא לב אדם נוקפו על הולד ולא יוכל הולד לישא והולד באמת שרי דלפסולי קהל הוי דיעבד וקצת ראיה לסברא זו מדברי הר"ן בעובדא דארוס וארוסתו כו' והאריך בזה. ומסיים והגם שאין מהראוי לכנוס בדוחק בשביל תקנת הפרוצות אך לפי הנראה יוכל לבא כמה מכשולים להולד שאם לא ישאנה ירחיק הנער נדוד וישאר הולד כיתום מהאב וגם בתשו' צ"צ ס"ס נ"ה כתב דזונות עבידי דחנקי בניהו וקרוב הדבר להיות פ"נ כו' מכל הלין טעמים נלע"ד דאפשר להתיר שתנשא הפנוי' להנער הכהן הנ"ל (ומ"ש עוד שם בענין דיש חשש שנתבטל נאמנותה על הראי' וספירת ז"נ אכתוב בזה לקמן סי' י"ג סי"א סוס"ק י"ח):
ושוב בסימן ט"ו כתב שמצא בת' נו"ב תניינא שהעיר להחמיר בענין כזה. והביא שם קצת מדברי הנו"ב שהזכרתי למעלה ופלפל קצת בדבריו וכתב שלא מצא בדברי הנ"ב שום השגה לסתור מה שהעלה הוא בזה דמה שהחמיר הנו"ב בנדון דידיה הוא משום הס"ס להחמיר מאחר שנמצא בביתה כמה מהקרובים שהם ח"כ וגם בעובדא דידיה היה רוב פסולים דלא היה שכונה ישראל משא"כ בנ"ד דשכונה ישראל ולא נמצא שם שום קרוב האסור לה כולי וליכא ס"ס להחמיר רק להקל. שפיר אפשר להתיר:
ושוב פלפול עוד במה שהמציא הנו"ב הנ"ל להקל ע"פ קדושי תנאי (באמת נראה דהנו"ב ז"ל לא סמך כלל ע"ז להקל רק אמר לעשות כן עצהיו"ט וכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ובזה נסתלקו כל תמיהותיו) והעיר בזה דלפ"ז ממילא גם באם ימות הבועל הלזה אחר הנישואין לא תוכל להנשא לכהן אחר רק ע"פ תנאי ואף לפ"ד הח"מ בסימן ד' ס"ק כ"ח בעובדא דארוס וארוסתו דגם לאחר מיתת הארוס מותרת לכהן כיון דהותרה הותרה מ"מ בנ"ד לא הותר מעולם כו' וגם העיר עוד דלפ"ז יש לדון על הבנות שיוולדו לו מאשה זאת אחר שיוולד העובר הלז אם יהיו מותרות לכהן ולזה אין מועיל קידושי תנאי דאף דלגבי עצמו מהימני דביאה בלא קדושין הוא דרבנן מ"מ הא לגבי אותן הבנות הוי איסור דאורייתא חללה לכהן אם לא דגם אותן הבנות יתקדשו לכהן על תנאי והוא דבר רחוק ובדידהו גרע טפי האיסור מהאיסור של העובר של עכשיו דהוא דיעבד לפסולי קהל וכשר גם לכהונה וגם בלא דיעבד הא כל החשש מכותי הבא עב"י אינו פגום לכהונה רק מדרבנן ולזה מהימני משא"כ באותן הבנות לכהן הוי חשש דאורייתא ואף דכל היכא דדיעבד לא תצא ודאי גם הולדות שיוולדו אח"ז כשרים דכי נימא דלא תצא וירבו פסולים וע"כ כיון דהותרה הותרה לגמרי משא"כ ע"פ תנאי לא הותרו מעולם האיסור דאורייתא. ועוד העיר דא"כ בכל הני דמחמרינן ס"ס ו' דבעי תרי רובי ניקל בקידושי תנאי דלגבי איסור דרבנן הוא בעילה בלא קדושין ראוי להאמינה. וגם מה דפשיטא ליה להנו"ב. דלהרמב"ם בעילה בלא קדושין ליכא איסור דאורייתא אינו ברור כ"כ ואפ"ל דגם להרמב"ם הוי איסור דאורייתא רק דאינו לוקה וגם י"ל דכל היכא דהוא דרך קיחה אף דע"פ התנאי ליכא תפיסת קדושין מ"מ עובר דהכי קפיד קרא באם הביאה הוא דרך קיחה וכעין מ"ש הרמב"ן בע"מ שלא תינשאי לפלוני כו' (עב"ש לקמן סי' קמ"ג ס"ק ל"א) . וגם בגוף דבר זה אם מועיל כאן תנאי יש לפקפק לפ"ד הנו"ב בתשובה אחרת (הוא בנו"ב קמא סי' ע"ה יובא לקמן סי' קי"ט סק"ו) דמבואר מדבריו דבקדושי עבירה לא מהני ע"י שליח כיון דאין שליח לדבר עבירה לפ"ז הא בתנאי בעינן אפשר לקיים ע"י שליח וכאן דהקדושין בלא תנאי א"א לקיים ע"י שליח לא מהני ביה תנאי כו' אך לזה י"ל עפ"מ שפלפל המל"מ בפ"ר מהלכו' אישות סוף פ"א דלא בעינן משפטי התנאי רק בתנאי דלהבא והכא הוי תנאי דלשעבר אם לא נבעלה לפסול לה וא"כ י"ל דלא בעינן ג"כ אפשר לקיים ע"י שליח (עמ"ש בזה לזמן סי' קס"ט סכ"ה ס"ק כ"ד) . ואחר כל הפלפולים הנ"ל כתב מאחר דתנאי הלזה יש עיקולי ופשורי לדעתי ראוי ונכון בנ"ד להתיר מבלי תנאי כי גם עובדא דנו"ב היה ברוב פסולים משא"כ בנ"ד בשכונת ישראל וכנ"ל אך מחמת דבלא"ה ראוי לפרסם קלונם ברבים למגדר מלתא והדבר יצא מפי הגאון נו"ב ז"ל אמרתי יהי כן שיקדש בפרסום תחת החופה בתנאי מפורש אם לא נבעלה לפסול לה ובאריכות לשון התנאי ובאם לא יועיל לא יזיק כו' ואלופי הקהל יראו לקיים עוד למגדר מלתא כפי אשר יראו בעיניהם עכת"ד:
וכתב עוד כל זה ראיתי להקל להתיר להפירוצים שישאו זא"ז אך לענין חליצה כו' (זה יובא לקמן סי' קנ"ו ס"ט) . ולענין העובר הזה אם יהיה זכר לענין נשיאות כפיים מבואר בב"ש סי' ד' סק"מ כו' וגם בתשובת עה"ג סי' א' מפרש דברי הרמ"א בס"ס ג' דרק לכל דבר דרבנן ודברי הכנ"י סי' נ"ו תמוהים בזה: והגם דהעליתי למעלה לחלק דבזינתה עם כשר לא חיישינן כלום מ"מ קשה לסמוך על דעתי להקל בדאורייתא. אך אם תלד בת לענין אם היא פגומה לכהונה הלא בכותי ועבד הבא עב"י נחלקו הפוסקים אם הולד פגום לכהונה ודיעבד ודאי לא תצא לכן ע"ז ודאי יש להאמינם רק שתהיה פגומה קצת כדין ולד שבא מן הנדה. ובאם יהיה העובר זכר לענין פדיון הנה האב א"צ לפדותו דהוא טוען בודאי שהוא ממנו אך לכשיגדל הבן יפדה עצמו בלא ברכה וממעות יוכל ליתן לאביו ממ"נ ולענין לטמאות אם ימות אחד מהם האב להבן הוי איסור דאורייתא ואין רצוני לסמוך על דעתי להקל אבל הבן להאב מותר לטמאות עצמו ממ"נ. ובת' רדב"ז ח"ג סי' תקכ"ו מבואר עוד חילוקי דינים בזה במקום דנהיגי ביבום אך דאיהו לא החמיר בדאורייתא רק בדיימא מעלמא ומיני' יש ללמוד לנ"ד גם בדלא דיימא מעלמא עכ"ד ע"ש. ועיין עוד בתשובת חמדת שלמה סי' ע"ח מ"ש בזה:
יח
כשהיה המקום שנבעלה. ולפ"ז במעוברת אסורה עד שיתברר ע"פ עדים שראוה אפי' פעם אחת שנבעלה בקרונות. קהלת יעקב ועמ"ש בס"ק הקודם:
יט
ורוב העיר. עיין בחידושי רבינו עקיבא איגר ז"ל בגליון המשניות פ"ק דכתובות משנה י' שכ' נראה דאם הרוב עודף על המיעוט רק באחד דיש למשל ך' פסולים ואח' ועשרים עשרים דבזה אסורה לכהן מאותו העיר דהא הוא יודע בעצמו שהוא לא בא עליה ואם כן הוא אינו בכלל הספיקות ולגבי דידיה נשאר רק מחצה ע"מ שעומדים בספק ואינו יכול לתלות ברוב. וחידוש שלא נמצא מפורש מי שדיבר מזה עכ"ל:
כ
שני ריבות. עבה"ט מ"ש בשם כנ"י פנויה שעיברה כולי ועיין מזה בתשובת שבו"י ח"ג סימן קט"ו ועמש"ל ס"ק ט"ז:
כא
ובדיעבד אפי' ברוב פסולים. עיין בתשובת נו"ב סימן ח' שנשאל אודות אלמנה אחת שהיתה דרה בכפר מלא ערביים ואין שם רק ב' או ג' בתי יהודים ובתוכם חמיה ואחי בעלה ונשאת לכהן ותיכף אחר החתונה היה כריסה בין שיניה וילדה באופן שזינתה בעודה בכפר הנ"ל ואמרה שעם אחי בעלה הראשון זינתה ומינתה מורשה לתבוע אותו ממון והוציאה ממנו איזה סך ואח"כ מת הילד וחזרה מדבריה ואומרת לכשר נבעלתי ומה שאמר' על גיסה היה מחמת שנאה וקטטה שהיה לו עמו הוציאה שם רע עליו להוציא ממנו ממון. מהו דינה אם מותרת לבעלה הכהן אם נסמוך על דבריה הראשונים או על האחרונים. והשיב הא ודאי שאם לא היתה אומרת כלל עם מי זינתה שהיה הדין שתצא כיון דרוב פסולים אצלה בכפר הנ"ל וא"כ שוב אנו אומרים שאמירה דידה קושטא הוא ושויתה כפשה חד"א שאם עיניה היתה נותנת באחר די היה לה לשתוק ולמה אמר' על נפשה שזינתה עם הפסול. ורק צריכין אנו לדון אם תהא נאמנת לחזור וליתן אמתלא הנ"ל ולסמוך שוב על דבריה האחרונים ולכאורה דבר זה תליא בפלוגתא שבין הראב"ד והה"מ שהובא בב"ש ס"ק כ"ו ואפשר דכאן גם לדעת הראב"ד לא מהני למ"ש הב"ש שם דמודה הראב"ד באשת ישראל מדהפסידה הכתובה לפי דבריה הראשונים וא"כ גם כאן הפסידה הכתוב' כו' והאריך בזה (והובא קצת לעיל סי"ג ס"ק י"ב) ומסיק דבאמת נ"ד אינו ענין לפלוגתא של הראב"ד והה"מ הנ"ל וכאן אף אי נימא דמועיל אמתלא שלה להסיר דברים הראשונים מ"מ ע"פ הדין אינ' נאמנת בדבור האחרון דע"כ לא קאמר ר"ג דאלים ברי אפי' ברוב פסולים אלא מטעם שיש לה חזקת כשרות לכהונה וברי דידה מסייע לחזקה וא"כ בנ"ד שתבעה את אחי בעלה ולקח' ממנו ממון נסתר חזקה זו חדא דחזקות ממון סותר לחזקת הגוף דאמרי' אוקי ממונא בחזקתה שא"צ להחזיר לו שבדין נתן לה לפי שממנו נטמאה ועוד דאוקמא בחזקת כשרות שאינה גוזלת ולא לקחה ממון מאחי בעלה שלא כדין ועוד דאיך נאמין לאמת לא דידה והלא אין אדם מע"ר ואיך נאמינה שהיתה רשעה וגזלה ממון מאחי בעל' ואף שעכ"פ היא רשעה מחמת הזנות ז"א דאולי באונס אף דלא שכיח אבל בגזל היא בודאי רשעה במזיד ולכן אומר אני שאשה זו אסורה בודאי לבעלה הכהן ע"ש. ולכאורה יש לתמוה דמדבריו משמע דאילו תבעה ולא לקחה ממון מגיסה שפיר היה אפשר לומר דמועיל אמתלא והיינו מקבלים דבריה האחרונים. ומדוע לא הזכיר דברי התוס' ביבמות דף קי"ח ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא לא מהני רק להסיר דבריה הראשונים אבל לא להתיר ע"י דבור השני ע"ש אמנם באמת לק"מ לפמ"ש רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובה סי' פ"ה (והובא קצת לעיל ס"ק ט"ז ולקמן סי' מ"ז ס"ד) דסברת מהרש"א הוא רק דא"א לדון לשויא דבורו השני לעדות כההיא דמת בעלך דהימנוהו רבנן מדין עדות כו' אבל בנ"ד מה דמהימנינן ברי דידה לאו מדין עדות הוא ודו"ק: (ועיין בתשובת חתם סופר סי' ר"ט ע"ד אשת כהן שנמצאת מעוברת וילדה מיד אחר חתונתה והיא אומרת מיניה והוא מכחיש' דעכ"פ לאו מיניה אך רוצה בקיומ' (ובאופן דליכא משום מניקת חבירו) והביא שם דברי מורו הגאון בהפלאה דף י"ג במשנ' איש פלוני וכהן הוא שכ' דכשהוא מכחיש' הו"ל ברי וברי דלא אמר ר"ג כמ"ש הרא"ש גבי ארוס וארוסתו ולכן כ' שדברי הטור בזה צ"ע. והיינו מ"ש הטור (בסי' ד' ובש"ע שם סכ"ז) גבי ארוס' דנאמנת לומר לארוס נבעלתי אפי הוא מכחיש' ואם נשאת לכהן לא תצא כו' דזהו שלא כדברי אביו הרא"ש ז"ל. והוא ז"ל תמה עליו שדברי הרא"ש הנ"ל הוא גבי עובר שהיא מעידה עליו והוא מעיד להיפך בברי ובכי הא לא אמר ר"ג אבל כשהיא טוענת על עצמה כשר' אני ולכשר נבעלתי ואינו עד א' דעלמא מעיד על כשרה שהיא פסולה א"נ בהכחשת בע"ד ה"ה הבעל אינו נאמן יותר מע"א דעלמא ובזה ל"ש ברי וברי וכ"כ להדיא בנ"י ס"פ אלמנה לכה"ג בשם הריטב"א כו' (גם בביאור רבינו הגר"א ז"ל שם ס"ק ס"ז מחלק כן ע"ש) . ובנדון השאלה מסיק אף דגבי ארוסה פסקינן (לעיל סי' ד' סכ"ז) דלארוס גופיה אסורה היינו דשם בודאי שויא אנח"ד כיון דכ"ע פסולים אללה אך הכא דאינו מכחישה שלא נבעל' לכשר אלא שאינו ממנו אין לכופו להוציא מכמה טעמים עש"ה):
כב
הית' אלמת כו'. עיין בתשובת נו"ב ס"ס ז' שכתב הדבר תמוה דמה בכך שהיא אלמת והלא בת דעת היא ויכולה לרמוז רמוזי וכן מ"ש או שהיתה קטנה שאינה מכרת כו' מה בכך שאינה מכרת הרי אם אומרת לפלוני הזה נבעלתי אנן מכירין את פלוני אם כשר הוא או פסול ואם כוונתו שאין סומכין על דבריה לא היה לו לתלות הטעם במה שאינ' מכרת. והנראה בזה שהרמב"ם סובר דהא דסומכין על דבריה באומרת לכשר נבעלתי הוא מפני שיש סיוע לדבריה דאשה מזנ' בודקת ומזנה כו' אבל באומרת איני יודע הרי חזינן שלא בדקה או בחרשת שאינה בת דעת לא שייך בה בודקת וגם לא שייך בה אמירה ולא רמיזה וכן בקטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול ל"ש בודקת ובאלמת י"ל ג"כ שכיון שהיא אלמת אינה רגילה כ"כ עם בני אדם ואינ' בקיאה באנשים לידע מי כשר כו' ע"ש:
כג
ויש מי שאומר כו' (עיין בס' ב"מ ועיין בתשו' חתם סופר ר"ס י"ח שכ' על נדון השאל' דידיה וז"ל אך באמת לדינא אי היה כאן תרי רובא משום הך דנבעלה בעיר היה ראוי להכריע כהטור להקל וכ"כ בית מאיר במסקנא בסוף הסי' כו' עכ"ל ע"ש):
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ו׳
א
סי' ו' ס"א הגה פסולה לכהונה. נ"ב עיין תשו' לחם רב סי' ל"ו:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ו׳
א
אבל גרושה כו' וה"ה ספק זונה וחללה כ"ה ברמב"ם פי' במקום שאין לה מגו כגון בודאי נושבת ע"פ ב' עדים וספק אם היא טהורה וא"ל בספק זה אמאי לא מוקמינן לה אחזקה דכשנולדה לא היתה זונה די"ל כיון שנשבית מסתמא נטמאה כנ"ל:
ב
חומרא בעלמא פסולה לכהונה כו' בב"י סימן ק"ן (צ"ל י"ג) לקמן מביא זה בשם תשובת רשב"א סימן תק"ן וכתב וז"ל וכ"ש זו שיצא עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושין מעליא הוי כו' ואע"ג דלרווחא דמלתא הוציאה בגט נמצאת אתה מצריכו כרוז ואפי' דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דר"פ החולץ עכ"ל משמע מזה דאפי' דיעבד אם נשא כהן יוציא דהא בר"פ אשה שהלך אמרינן ג"כ לחשש זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' ואמרינן שם דמ"ה לא תנשא לעולם ואין לך דיעבד גדול מזה שהרי אין לה תקנה וכמ"ש הר"ן מביאו (ב"י סי' ו') צ"ל קנ"ו לענין אחר וכן משמע לשון רמ"א דנקט פסולה לכהונה משמע אפי' דיעבד אלא שמו"ח ז"ל כתב היכא שנתגרשה מחמת קול בעלמא ואין הגט אלא מחמת חומרא דאם עבר ונשא אין מוציאין ממנו ואין שום ראיה לקולא זו ואין להקל בזה:
ג
ואם אחר שנתן לה גט כו' כשהמיאון מבטל הגט פי' דגלי עלי' דקטנה היא והגט בטל ואמרינן גגמ' דדוקא אם הראשון שגירשה החזירה ומיאנה מהני זה המיאון לבטל הגט ומ"ה אם ניסת לאחר אחר הגט ומת מותרת לראשון ואין כאן מחזיר גרושתו אבל אם אחר הגט ניסת לאחר ומיאנ' בו לא מהני המיאון הזה לבטל הגט ונשארה עדיין גרושה ואסורה לחזור לראשון כדין מחזיר גרושתו הטעם דדוקא מיאון דידיה מהני אבל לא מיאון דחברי' דאי תאמר דמהני מיאון דחברי' חיישינן מתוך שמכרת הראשון ברמיזותי' ובקריצותי' שמא ירמוז עליה בעלה בעודה תחת השני שתמאן בו ותחזור לו כיון שהוא אוהב' אותו רק שוהא גירשה בע"כ משא"כ במיאון דידיה שהוא רואה שהיא שנאה אותו לא יבא לרמוז לה שתשוב אליו אחר שתנשא לאחר וכתב הרמב"ם דגם לענין כהונה יש חילוק זה דאם מיאנה בראשון הגט בטל ומותרת בכהן ומיאון דאחר לא מהני ונשאר עליה גרושה ואסורה לכהן והטור הקשה עליו דבשלמא לענין שתחזור לראשון יש לטעם לחילוק כמו שזכרנו שלא יבא הראשון לפתות' שתצא מן השני במיאון ע"כ לא מהני המיאון אבל לענין היתר לכהן אין חילוק בין מיאון דחברי' למיאון דידיה וכתב ב"י שדברי הטור דברי טעם הן מ"מ י"ל שלא נתנו דבריהם לשיעורין לומר לענין זה המיאון דחבריה מבטל הגט ולענין זה לא מבטל וכאן בש"ע הביא דעת הטור בשם יש מי שאומר ולא הביא כלל דעת הרמב"ם אע"ג דחביבין עליו דברי הרמב"ם בכ"מ ואף שאיני כדאי להכריע בין שני הרים גדולים אחוה דעתי שהעיקר כדברי הרמב"ם דמן התלמוד אסורה לכהן מטעם גזירה שמא יראו דאשה גרושה היא זאת מדאסרינן לבעלה הראשון מחמת מחזיר גרושתו ועכשיו ניסת לכהן יאמרו גרושה מותרת לכהן וראי' ברורה לזה מדאמרינן ר"פ האשה שהלך דמספק אם צריכה חלוצה לא תחלוץ ולא תנשא לאחר ואמרינן שם שהטעם שמא יתברר אח"כ בעדים שהחליצה היתה בחנם ותהיה מותרת לכהן והעולם יטעו לומר שחלוצה מותרת לכהן ואע"פ שנעשו כרוז שהחליצה היתה בחנם מ"מ שמא לא ישמעו איזה אנשים הכרוז ויטעו להחזיר החלוצה לכהן והנה הדברים ק"ו דמה התם שלפי האמת נתברר בעדים שבחנם חלצה חיישי' להתירה לכהן כ"ש כאן שבאמת הגירושין מועילים שהרי אנו אוסרים אותו להראשון וסברו שגירושין גמורין אע"פ שהיא קטנה מהני בה גירושין כמו שחששו באמת בנתגרשה בקטנותה מהראשון שפסולין מכהונה אע"פ שהכל רואין שהיא קטנה מ"מ חשו בה לכהונה והנה עכשיו אחר המיאון מן האחד נמי יאמרו כן ששם גירושין לא נעקר ממנה וראי' מדאסרינן אותה לבעלה האחר ואם היא תנש' לכהן יאמרו גרוש' מותרת לכהן כי לא ידעו לחלק בטעם ביניהם ע"כ אין היתר לכהן אלא במיאון דהראשון אחר הגט דאז מותרת לחזור להא' וידעו אבל דנעקר ממנה שם גרושה כנלע"ד:
ד
ואם אין קורין כו' דהכי אמרי' בגמ' שלח לי' רב לשמואל יצא קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושב' תחתיו מהו שלח ליה תצא והדב' צריך בדיקה פירש"י תצא מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאה מאי הי אלימ' דאין מבטלינן קלא או לא והא נהרדעי אתר' דשמואל הוה ובנהרדע' (לא) מבטלינן קלא אלא דאי קרו לנתינה כתיבה כו' והרמב"ם כ' כאן בסתם תצא ולא חילק בין קורין כו' ודבר זה הקשה ב"י ותמה על המ"מ שלא הרגיש בה ומו"ח ז"ל תירץ מה שתירץ והביא בשם חכם א' דרמב"ם לא פירש דברי שמואל שאמר תצא כו' כפי' רש"י דק"ל דא"כ הל"ל איפכא הדבר צריך בדיקה ותצא דהא צריך בדיקה קודם שנוציאנה לפי' רש"י א"ו הפי' כמו בפ' התקבל (גיטין דף ס"ו) דאמר שמואל תצא והדבר צריך תלמוד דפירושו תצא מספק מפני שצריך ללמוד אם הוא כשר או לאו ה"נ קא' תצא מספק משום שצריך בדיקה אם קורין לנתינ' כו' וא"א לעמוד ע"ז וכן למאי דס"ד דמקשן דצריך בדיקה אם נוהגין לבטל הקול אם לאו נמי ה"ק תצא כיון שא"א לעמוד עליו בבירורו היאך המנהג ופריך והא נהרדעי אתרא דשמואל ושם ברור הוא דמבטלין ע"כ ונכונים הם עכ"ל ול"נ דאינם נכונים דמה שהביא ראיה מלשון תצא והדבר צריך תלמוד אשתמיטי' הא דאיתא עוד כהאי לישנ' פעם ג' דהיינו בפ' המגרש (גיטין דף פ"ט) שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא א' וקדשה מהו שלח להו תצא והעמידו (הדבר) על בוריו פי' שיבדוק אחר הקול כו' ואמרי' אח"כ לא מצאו הדבר על בוריו (מהו) אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני כו' הרי לפניך דהך תצא אין פירושו דמכח ספק תצא עכ"פ דהא מסקי' שם דאם לא מצאו בורי' של דבר דמותרת לשני אע"כ דה"ק תצא אלא דתחלה צריך לברר הדבר אם חייב שני לגרש או מותרת לו וא"כ הך תצא אינו תצא עכ"פ אלא אפשר שתצא וה"נ ממש דכוותי' דבכאן והיינו כפירש"י והיינו ממש ההי' דפ' התקבל ששם אמר תצא והדבר צריך תלמוד דמבואר בהדיא דה"ק דעתי שתא אבל קודם שתצא צריך תלמוד אם תצא אם לא וכן פירש"י בהדיא דאין הדבר ברור לדעתי וצריך אני ללמוד מן הגדולים עכ"ל ותו דכיון שאמר צריך בדיקה משמע דאפשר בבדיקה ותו דמה שפירש לדעת המקשן כיון שיש ספק במנהג אם מבטלין תצא מספק וזה ודאי אינו דודאי אזלינן לקולא בספק דהקול אינו אלא חומרא דרבנן ואין איסור אלא במקום שאין מבטלין בבירור וכדי לתרץ דעת הרמב"ם נ"ל דהך מלתא דבדיקה (האיך) (צ"ל הכי) פירוש' דבפ' המניח איתא ג"כ חילוק בן קריאת כד או חביות לענין אם תלוי ברוב אנשי מקום או דוקא כולם והכא לא נתברר אי אזלינן בתר הרוב של המקום ע"כ לא הביא הך בדיקה כלל ואזלינן לחומרא דבדיקה לא מהני כלל (דברי המגיה כ' ב"ש בסק"ח יצא קול פלוני כהן כו' דהאי כהן מיותר הוא עכ"ל ול"נ דאפשר אם יצא הקול בישראל חוששין אח"כ לכהן דשמ' יאמרו גם נתן הישראל הגט ואח"כ נשאה וכהרמב"ם דלא מחלק בין קורין לכתיבה נתינה אם כן יאמרו כהן נשא גרושה אבל בכהן ליכא למיחש לכהן שני כיון דהיתה תחת הראשון בודאי לא נתן לה הגט אחר הכתיבה שהרי לא יצא הקול רק על הכתיבה ואין קורין לכתיבה נתינה וגם מקור מוצא דין זה הוא מגמ' ס"פ הזורק ושם מיירי בהדיא מכאן ואפשר בישראל אין הדין כן דאף במקום שאין קורין לכתיבה נתינה אסורה אח"כ לכהן מטעם שכתבנו דבכהן איכא תרתי לטיבותא דהרי היתה תחת הראשון וגם אין קורין לכתיבה נתינה אבל בישראל אינו אלא חדא לטיבותא דאין קורין לכתיבה נתינה חוששין כהרמב"ם דלא מחלק בין קורין כו' ואם היינו רוצים לומר דמיות' הוא ובטעות הוא טפי היה לנו לומ' כן דברמב"ם הוא בטעות מה שכתב כהן ולא הי' ק' מידי מה שהוקשו הפוסקים עליו למה לא מחלק בין קורין לכתיבה נתינה או לא דה"מ לאוקמי דאיירי בישראל ואין שם חילוק הנ"ל כמ"ש עכד"ה):
ה
שנתקדשה ונתגרשה בטור כ' ונתגרשה מיד ותמה ב"י בפ' ב"ה ל"ל אך מיד ולכך לא כתבו כאן בש"ע וי"ל דמ"ש הטור פירושו דקול הגירושין יצא ג"כ מיד באותו השעה שיצא קול הקידושין כמש שאח"כ אצל אמתלא אבל באמת הגירושין עצמן היו זמן רב אחר הקידושין וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד:
ו
לאוסר' לכהן פי' אם מת הראשון שיצא הקול עליו:
ז
ואם אח"כ נתברר זה קאי אבל הקולות שיצאו אפי' בלא אמתלא:
ח
כהן שגירש כו' דינים אלו נתבארו בדברינו סי' קי"ח סעיף י"ח ע"ש:
ט
לפיכך הנרבעת לבהמה כו' עיין בתשובה ר"מ מלובלין בענין ביאה של הרוח שקורין (טראכט) שאינו אוסר אשה על בעלה:
י
וי"א שהבא על חייבי עשה כו' הקשה הב"י ע"ז מברייתא דקתני פסולה לכהונה יעיין סימן ז' דלק"ם וכן יבמה כו' עשאה זונה פירש דקיימא לן כשמואל דאמר מספקא ליה אם לא תהיה אשת המת החוצה פירושו לא יהיה הויה של קידושין מילא הוה זונה או לא ע"כ צריכה גט מספק וכמ"ש בסי' י"ח וא"כ מש"כ דהוה זונה פי' מצד החומרא נחשבה לזונה ובזה מתורץ קושיות ב"י:
יא
שהרי הודית כו' ואפילו אם נותנת אמתלא על מה שהודית דהיינו שלא אמרתי אלא שיגרשני בעלי אינה נאמנת כ"כ המ"מ:
יב
או אחר הקדושין וכ' ב"י ואם קידש ובעל מיד נראה שאפילו אשת כהן מותרת דהא ודאי כיון דתחתיו לא נבעלה שרי' כו' ונראה דהה לבא עלה לאחר זמן ועדים מעידין שלא נפרשה מהם בכל אותו זמן בענין שאין לספק שנבעלה לאחר באותו זמן דאפילו אשת כהן שרי' עכ"ל ונר' דהך בתרייתא מיירי שחשודה היא בעיניו והושיב לה בכוונה שומרים לעיד עליה משא"כ בלא"ה אלא שעדים מעידין עליה שלא נבעלה ודאי לא מהני עדותן דמלתא דלא רמיא עליה דאינשי לא דמי אנפשה ואפשר שטועים וסבורים כן דדוקא בשבויה מהני אפילו ע"א שלא נטמאה כיון שנשבעית יש עליה איסור מסתמא ע"כ אותו שמעיד ע"ז הוא מתכוין לראיה ולהעיד ידיעה נאמנת משא"כ בהך אשה דמי יודע שתצטרך לעדות אח"כ וא"כ אין כאן עדות נאמנת והראיה ממ"ש הרא"ם בתשובה כלל נ"ט סימן א' ורמ"א מביאו בח"ה סימן כ"ט דאותו שמעיד על שום דבר ואומר שפלוני היה עמו ואותו פלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי היה בשעת עדות ע"כ וק"ו כאן שאין אדם מדקדק לראות אחר אשה אם היא זונה או לאו א"ו כדפרישית (הנה וקשה לי אף ביחוד עדים מתילה לא מהני לזה כדאיתא להדיא בגמרא (דף ו' פ"ב) דיחדו לה פרחי כהונה ללוותה ואפ"ה משני שם בגמ' כגון שנצרכה לנקבי' דאטו פרחי כהונה בכיפי תלי' וא"כ א"א להעיד ע"ז ודוק: (כ"ד הק' ארי' יהודה ליב) (דברי המגיה ואין זה אפילו ריח קושיא דהתם לא מיירי שייחדו לשמרה ולא רמי אנפשייהו לשמרה כשצריכה לנקבי' עכד"ה):
יג
אין חוששין לה הטעם שמא פריצתה הוא דחזו לה ששחקה בשוק עם גוי ועבד או מיעך לה בין דדיה ועיין מ"ש סימן ד' סעיף ט"ו:
יד
שחכמים עשו מעלה ביוחסין זו דעת הרמב"ם ותמיה לי טובה דלפ"ז החמירו אף אם אומרת לכשר נבעלתי משום מעלת יוחסין וא"כ אמאי פרכינן בגמ' ומי בעינן תרי רובא והתניא ט' חניות כו' פי' דסגי בחד רוב ומשנינן דמעלה עשו ביוחסין ה"ל להקשות טפי והא אילו חד רובא לא בעינן דקי"ל כר"ג להכשיר ואפילו ברוב פסולים אצלח ותו דגם לפי התרצן משמע דמעלת יוחסין צריך תרי רובא אבל בחד רובא בעינן עכ"פ חד רובא כההיא ט' חנויות וזה אינו למאי דקי"ל כר"ג ואפילו ברוב פסולים אצלה בשלמא להר"ן והטור שס"ל באומרת לכשר נבעלתי א"צ רוב כלל כר"ג והך סוגיא דמעלה עשו ביוחסין מיירי שאינה אומרת כלל ואז צריך אפילו תרי רובי אתי שפי' אבל להרמב"ם וכפי מה שפי' בו ב"י קשה טובא וצ"ע:
טו
וסתמא נמי כו' זה דעת הטור דגורס כגי' שלנו ל"צ דאזל' לגבייהו כו' פי' דבודאי אזל' לעיר אז הוה קבוע ואין אלא חד רובא דאנשי סיע' משמע מסתמא לא מחמרינן לומר שמא הלכה לשם אלא יש שם גם רוב העיר והטעם כיון דעכ"פ יש חד בבירור ורוב השני הוא ספק לא גזרינן כאן משום רוב העיר גרידא כיון דברוב עיר נמי יש ספק ולא גזרו משום רוב עיר אלא משום רוב עיר (צ"ל סיעה) שבודאי יש שם קבוע (דברי המגיה זה שהגיה במקום תיבת עיר צ"ל סיע' לא יפה הגיה אלא הכי פרושו הא דאמרו דרוב א' לא מהני היינו אם רוב העיר או קבוע בודאי אבל בספק קבוע הוה כב' רובי וק"ל עכד"ה) והב"י כ' דטעם הקול' משום דאין כאן חומרא אלא מחמת יוחסין וא"צ לזה אלא אף לחומרא דיחסין מותר בזה כמ"ש. כתב ב"י בשם הר"ן במקום שאם ניסת לכהן דלא תצא בדעבד וכן נמי נאמנת להכשיר העובר לפי שלא נחמירו בו כלל שאם היו מחמירין בו לבא בקהל לא היה בו תקנה ולפיכך דין הולד כדין האשה שניסת כו' עכ"ל מבואר דכמו שלענין האשה עצמה שנאמנת לכהן בדעבד כן הדין בבתה לכתחילה להנשא לישראל אפילו לכתחילה ברוב פסולים לבא בקהל כיון דא"א בע"א אבל להנשא הבת שלה לכהן ודאי אסורה לכתחילה כמו אמה. כהן שבא על פנוי' וילדה בן והוא מודה כשר הבן לכהונה ולא מפסל בשביל שאין זרעו מיוחס אחריו ב"י בשם תשובת הרא"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5