א
שישתדל כל אדם ליקח לו אשה הגונה ובו יא"ס:
לא ישא אדם אשה שיש בה שום פיסול: הגה כל הנושא אשה פסולה משום ממון הויין לו בנים שאינם מהוגנים אבל בלאו הכי שאינה פסולה עליו אלא שנושאה משום ממון מותר (תשובת ריב"ש סימן ט"ו מי שרוצה לישא אשה פסולה בני משפחתו יכולין למחות בו (הר"ן פרק המוכר) ואם אינו רוצה להשגיח בהם יעשו איזה דבר לסי' שלא יתערב זרעו בזרעם ומי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח (ב"י בשם א"ח):
ב
כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה ואעפ"כ אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או ב' בני אדם שמתגרים זה בזה) בפ"י יוחסין) או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להם וראוי להתרחק מהם שאלו סימני פסלות הם וכן כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא ואם אומר להם שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא:
ג
משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר או חלל או שיש בהם עבדות ה"ז ספק ואם משפחת כהנים היא לא ישא ממנה אשה עד שיבדוק עליה ד' אמהות שהן ח' אמה ואם אמה אם אבי אמה ואמה. וכן הוא בודק על אם אביה ואמה אם אבי אביה ואמה ואם היתה משפחה זו שקרא עליה ערער לוים או ישראלים מוסיף לבדוק עליהם עוד אחת ונמצא בודק עשרה אמהות אבל אשה הבאה לינשא אינה צריכה לבדוק שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים:
ד
כל שקורין לו ממזר ושותק או נתין ושותק או חלל ושותק או עבד ושותק חוששין לו ולמשפחתו ואין נושאין מהם אא"כ בודקין כמו שנתבאר: הגה וי"א דדוקא משפחה שנתערב בה אחד מאלו הפסולים אבל אדם אחר שקורין לו כך ושותק אין בכך כלום. (טור בשם ר"י וב"י בשם הרמב"ן והרשב"א) וי"א עוד דכ"ז דוקא בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקין למי שחרף חבירו ומענישים אותו כראוי לכן הוי שתיקה כהודאה אבל עכשיו השותק על המריבה הרי זה משובח אא"כ קורין לו כך שלא בשעת מריבה (ב"י בשם השגות הראב"ד) וי"א דלא אמרי' שתיקה כהודאה אא"כ צווח על פיסול אחר אבל אם שותק תמיד לא הוי כהודאה (הר"ן סוף פ"ק דכתובות) וכ"ז מיירי בפיסול הנוגע בעצמו אבל אם רוצים לפסול זרעו בפניו ושותק אין בכך הודאה אבל למיחש קצת מיהא בעינן (תשובת ר"מ פדוואה סי' י"ד) והשומע חרפתו בשאר דברים ושותק סימן הוא שהוא מיוחס:
ה
משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אשה כשרה שנשאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה אסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא מפני שהם שתי ספקות שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה אלמנתו ואם נאמר שהיא אלמנתו שמא אינו חלל: הגה וי"א דוקא האלמנה דהוה ליה חזקת כשרות אבל בתה אפי' נשאת תצא ויש מקילין ואומרים דאין חילוק בינה לבתה (ב' הדעות בב"י בסס"ז) אבל אם נתערב בה חלל ודאי כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק ואם נשאת תצא וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי: הגה וכ"ז דוקא למי שיודע בדבר אבל משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים כיון שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת כשרות שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא ומ"מ כשר הדבר לגלות לצנועין (כך משמע מהר"ן פרק עשרה יוחסין) ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולים ומכריזין עליהם כדי שיפרישו מהם הכשרים (שם בהגהות אלפסי) ועיין בחוה"מ סימן ל"ה מי נאמן להעיד על משפחות:
ו
לעולם ישתדל אדם לישא בת ת"ח ולהשיא בתו לת"ח לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ: הגה ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם בהמה וכל זה בע"ה שאינו מדקדק במצות (טור) ומצוה לאדם שישא בת אחותו (גמ' בסנהדרין וביבמות) וי"א אף בת אחיו (הרמב"ם פ"ב דהל' א"ב):
ז
לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין. ולא ממשפחת נכפין. והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם לידי כך:
ח
ע"ה לא ישא כהנת ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שתמות היא או הוא מהרה או תקלה תבא ביניהם אבל ת"ח שנושא כהנת הרי זה נאה ומשובח תורה וכהונה במקום א':
ט
לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות:
י
לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה ואם הודיע תחלה שהוא נושא אותה לימים ידועים מותר:
יא
לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת שמא יזדווגו הבנים זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ואדם גדול ששמו ידוע וזרעו מפורסם אחריו מותר:
באר היטב אבן העזר
ב׳
א
פיסול. היינו פסול דאסורה לו כגון חשש ממזר או חללה לכ"ג וכה"ג:
ב
ממון. ה"ה הנושא בלא ממון נמי איכא עונש אלא כוונתו לדייק אם נושא אשה בשביל ממון וליכא בה פסול משפחה ליכא איסור ח"מ ב"ש:
ג
ממון. אע"ג דלפני זה כתב כל שאינה פסולה עליו מותר לישא לשם ממון היינו אם נותנין לו ממון ברצון טוב אבל לעגן כלתו בשביל זה או לענין עצמו ולהמתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתתן לו ממון אסור ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון וכו' כלומר שהעכוב מלישא אשה בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים זרים ח"מ ב"ש ועיין בבה"י:
ד
כשרות. בטור כ' בשם הרמ"ה מי שאינו משפחתו ידוע לנו לא אמרינן שהוא בחזקת כשרות לכן יש להחמיר ב"ש: וכ"כ בה"י מי שבא מארץ אחרת הן איש או אשה או בחור או בתולה או אלמן או אלמנה צריך ראיה שהוא ישראל ואף שמתנהגים כדת ישראל ומדברים בלשונינו ויודעים בכל טוב היהודים אעפ"כ צריכין ראיה וכן הוא תקנות מדינות ליטא שאין לסדר שום קידושין אא"כ שיש לו ראיה שהוא ישראל ומאיזה משפחה ע"ש: וכ"כ מהרי"ט בתשובה ח"א סימן קמ"ט ע"ש:
ה
ואכזריות. דג' סימנים יש בישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים. וכל שאין לו ג' סימנים אין ראוי לדבק בו ודוקא שאין לו סימן כלל אבל אם יש א' מסמנים אלו ראוי לדבק בו וגבעונים הי' ניכר בהם שאין לו שום סימן ב"ש:
ו
שנים. כ"כ הרמב"ם. אבל רש"י פירש שקראו שנים שמץ פסול ולא שמעידין עדות גמור:
ז
עבדות. לא כתב או עבד דעבד שנתערב בישראל הולד כשר ולהרמב"ם אף לכהונה לא פגום. ע"כ נקט עבדות כלומר דהערעור הוא שיש בהם עבדים ושפחות וכל ולד הנולד במשפחה הוא ספק עבד דשמא נולד מן השפחה ח"מ:
ח
לבדוק. לפרש"י שהבאתי בסמוך ס"ק ו' דליכא עדות גמור שנתערב מממזר שפיר. אבל להרמב"ם דאיכא עדות גמור קשה למה א"צ בדיקה הלא היא מוזהר [ת] שלא תשא ממזר ע"כ יש להחמיר בשיש עדות שצריכה היא לבדוק אחריו ח"מ ב"ש:
ט
ולמשפחתו. ולא אמרינן דזה השותק הוא הפסול ושאר בני המשפחה אין צריך בדיקה אלא החשש במשפחה כול' ב"ש דלא כח"מ:
י
א'. קשה אם נתערב בה למה לי דזה שותק ת"ל דצריך בדיקה כיון שנתערב בה א' מפסולים ותירץ הב"ש דנ"מ אם נתערב ספק ממזר מותר לישראל לישא אשה מן משפחה זו כמבואר לקמן ומ"מ אם שתקה מחזיקי' אוחה שהיא ממזרת. גם נ"מ אם נתערב ספק חלל או אלמנה ממשפחה זו אם נשאת לא תצא כמבואר בסעיף ה' אבל אם שותקת תצא. וב"ח וח"מ תירצו בע"א:
יא
לבתה. וכ"ד האחרונים:
יב
ממזר. היינו אם יש עדים אז אסור ישראל לישא מן משפחה זו אבל אם יצא קול שנתערב אין איסור ומותר לישראל לישא מן משפחה זו ב"ש ע"ש:
יג
נטמעה. אפי' אם ידוע לשנים שנטמעה באיזה משפחה פסול אין ראוי לגלות ב"ש. וח"מ חוכך בזה דהאיך אין לגלות דהיום או מחר יבאו עדים ויהיו הבנים ספק ממזרים ע"ש. ודוקא ממזרים ונתינים דאין ראוים לבא בקהל ונטמעו אין מגלים אבל חללין דיש להם תקנה להתחתן בישראל מגלים ב"ש. וא"ל הא קי"ל ממזר דלא ידוע אינו חי ומבואר בספר חסידים אפי' יב"ח אינו חי וא"כ האיך אשכחן דנטמעו ממזרים: תירוץ ב"ש דאיירי במקומו היה ידוע ואז חי ואח"כ הלך למקום אחר ונושא אשה ושם א"י אם הוא ממזר:
יד
הדור. ואם יקח המיוחסת יצטרך לקבל צדקה טוב שיקח אותה שאינה מיוחסת ס"ח סימן שפ"א:
טו
ג"פ. צ"ע בי"ד סי' רס"ג ח"ג פסק אם אשה מלה בנה ומת מחמת מילה וגם אחותה מלה בנה ומת מחמת מילה שאר האחיות לא ימולו בניהן כו' א"כ משמע שני פעמים הוה חזקה ובהדיא משמע בגמ' דיבמות דף ס"ד דדין א' להם לענין מילה וצרעת. וע' בה"י בי"ד רס"ג מ"ש:
טז
ילדה. דוקא כשאינה חפיצה בו אבל כשהיא חפיצה בו מותר ס"ח סי' שע"ה וכ"כ ח"מ:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
מימרא דרבב"ח קדושין ד"ע ע"א וכפי' רש"י שם
ב
ל' הרמב"ם בפי"ט מהא"ב ממימרת דר"י כו' אליבא דחכמים שם דף ע"ו ע"ב
ג
מימרא דר"י כו' וריב"ל כו' דף ע"א ע"ב ואמרי' שם שמץ פסול יש בא' מהן ואין מניחין אות' לידבק בחבירתה
ד
ממימרא דרב שתיקות' דבבל היינו ייחוסא ושאר אמוראי שם
ה
ברייתא ומימרא דשמואל שם ד"ע ע"א
ו
מהא דאיתא ביבמות דף ע"ח ע"ב בענין הגבעוני' ג' סמנים יש באומה זו רחמנים ביישנים ג"ח
ז
שם ממשנה קידושין דף ע"ו ע"א וכדאמר ר"ח בר גורי' כו' שם ע"ב
ח
מהא דאמרי' אין ערעור פחות משנים כתובות נ"ו ע"א ובכמה דוכתי וכפירושו שיעידו בפירוש
ט
שם במשנה דקדושין ובפי' בהא דתנן הנושא אשה כהנת
י
שם משמיה דרב
יא
ברייתא כתובות די"ד ע"ב וכת"ק
יב
למד רבינו זה מדין שקרא עליו ערעור
יג
משנה פ"ח דעדיות וכרשב"ג שם וכדמוקי לה בכתובות די"ד ע"א דאלמנת עיס' הוי כתרי ספיקות
יד
ממשנה דהנושא אשה כהנת וכפי' וציינתיו לעיל סעיף ד'
טו
פשוט היא שאסור ממזר לבא בקהל ואסור חלל לכהונה כולן ח"ל הם ושוים הם
טז
ל' הטור מברייתות פסחים דמ"ט ע"ב
יז
ל' רמב"ם בפכ"א מהא"ב ממימרא דרבא יבמות דס"ד ע"ב
יח
מימרא דאמוראי פסחים דף מ"ט ע"א
יט
מהא דאמרו משיאין לו עצה ההוגנת לו משנה יבמות דף ק"ו ע"ב ומהא דדרשי אל תחלל את בתך להזנותה סנהדרין דף ע"ו ע"ב
כ
בריית' יבמו' דל"ז ע"ב
כא
ברייתא שם
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
בחזקת כשרות כ' הב"ש בשם הרמ"א וכו' כי חיישינן שמא ממזר או עבד הוא בהטור לא נזכר כ"א החשש דעבד ואפשר סובר דלממזר ליכא למיח' דמכירים ישראל ממזרים שביניהם משא"כ לעבד הוכיח מקושי' הגמ' כתו' כ"ח ודלמא עבד כהן הוא דאיכא למיח' וע' ח"מ סי' ג' ולכן מוכרח להביא ראי' שאמו ישראלית שבזה יוצא מחשש עבד ועכו"ם ועל אביו באמת א"צ לראי' כי ל"ח לממזר וניחא בזה יבמות מ"ה זיל גלי כי לא יבדקו כ"א על אמו כדאי' בתו' שם מ"ז ד"ה במוחזק וא"כ יש ללמד זכות על מנהגינו שאין בודקין כלל היינו ע"פ דברי רש"י ז"ל יבמות מ"ז ע"א ד"ה צרך להביא ראי' שמא גבעוני מהול הוא משמע אבל אי לאו הכי הי' המיל' סי' גירות וידוע האידנא גבעונים אינם מצוין. וישמעאלים אינם פרועים ועבדים מהולים נמי אינם מצוים כבח"מ ס"ק הנ"ל לכן לא חיישינן:
ב
תו כ' והב"י וב"ח מחולקים בפי' דבריהם ביאר דבריו כי ז"ל תו' בשם ר"ת כתו' כ"ד לשמש ע"ג המזבח צריך ראי' ר"ל איהו עצמו וגם אינו נאמן להכשיר בתו לכהן אף אם ישא אשה בדוקה משמע דבתו אסור' לכל כהן מחשש שמא חלל' היא אבל הרא"ש וטור וב"י העתיקו ל' ר"ת בסגנון זה ואין בתו כשיר' לכהן המשמש ע"ג המזבח משמע אבל כהן פשוט א"צ ליזהר מחשש שמא הוא חלל ובתו חלל' ואסור' לו. ובזה מחולקים הב"י וב"ח בפי' הטור אלא דלפ"ז א"י לפרש מה שכ' והמגיד כ' לתי' ב' דהרמ' ס"ל אפי' לישא לכהן חיישינן שמא חלל' היא ולא די שאין זה במשמע אלא דלע"ד איפכא מפורש שז"ל יש מן המפרשים שכתבו אלא שאינו נאמן ליוחסי' שכל כהן שהוא בודק (ר"ל לע"ד לשמש ע"ג מזבח) אינו נושא בתו מבואר כמו שמסיים אבל אם אינו רוצ' לבדוק (ר"ל כהן פשט שאינו רוצ' לבדוק כדי לשמש) הרי הוא נושא בתו וכמו כן משפח' בדוק' מיוחסת לא יבדקו בו מההוא טעמא דבתו לא בדוק לענינים המיוחסים משמע אבל מחשש איסור כהונ' פשוט בתו כשיר' אמנם קושיתו נכונ' והיא בהב"ח על הבנת ב"י בהטור אליבא דרמ' והעיקר לע"ד כהתי' ב':
ג
ואולם לע"ד יש ללמוד מהרמ' פ' כ' ה' י"ב שחוש' אפי' בזמן הזה ובתרומ' לחש' חלל ואינו ידוע שהרי כ' אין מעלין אותו לכהונ' שמא חלל הוא וע"ש בהה"מ מבאר אפי' בלא יצא עליו קול ערער וכן מבוארים דבריו בה' ט"ו והמה מועתקים בטור סי' ג' וא"כ אף ק"ו הוא דהא לישא כהן בתו יש חשש איסור תור' ושם איירי בכהני זמן ובתרומ' דרבנן ולפ"ר צ"ע להבנתי כבהה"מ. אבל אחר העיון ל"ק דהא שם בה' ה' איירי במי שאביו מעיד עליו כדין שהוא כהן ונאמן להאכילו בת"ד ולנ"כ ולא חיישי' לחלל אף דנ"כ נמי א"ד ונאמן בזה ע"א כי א"צ ב"ע אלא ליוחסים גמורים ומה שמצריך ב"ע לתרומ' דאוריי' היינו משום דמעלים ממנה ליוחסין גמורים וה"ה דלישא בתו לכהן פשוט נמי ודאי דאביו נאמן עליו משא"כ בה' י"ב דאיירי בבא ממדה"י ולא העיד עליו כדין שהוא כהן העד א' בזה צרכינן לחוש לאיסור חלל לענין כהונ' ואפי' בתרומ' דרבנן ומכ"ש לאיסור חלל אפי' בכהני הזמן אך לפ"ז דחוק מאוד ל' נאמן להאכילו בתרומ' וא"כ להשיאו אשה דבשלמא לפי' הב"ח בר"ת דאף מחשש איסור כהונ' לא צרכינן לשום עדות שפיר וא"כ להשיאו אשה בדוק' להכשיר בתו לכהן משמש ואי להשיאו אשה להכשיר בתו לכהן פשוט לזה א"צ לנאמנותו אבל למה שהוכחתי מהרמ' ולהבנתי בתי' ב' דהה"מ מה שייך וא"נ להשיאו דנהי דא"נ להשיאו בדוק' מהני להשיאו פשוט' להכשיר בתו לכ"פ ואולי כיון דהמשיא אין מדקדק בזה כ"כ לא שייך בזה נאמנות המעיד. לפ"ז יוצא לנו בדעת הרמ' דבאינו ידוע' משפחתו בתו אסור' לכהן מחש' חלל'. אמנם ירא' לע"ד שזה אינו אלא במי שמחזיק עצמו לכהן ואין משפחתו ידוע דומי' דמי שחלק עם אחיו כהנים דעכ"פ ידוע שהוא בן כהן ויש לחו' שמא מא"כ נולד או בגוונא דבריי' דאני כהן וחברי כהן. אבל בזר הבא לפנינו ודאי אין לחו' לכהן לישא בתו דלמא בן כהן וחלל הוא ובתו חלל' דיש לצרף רובא דזרים והרב' ספיקות ובזה יש ליישב הל' וא"נ להשיאו אשה בדוק' דאלו לנשיאות בתו לכ"פ בלא עדותו והי' בחזקת זר נמי בתו כשיר' לכל כהן ועדיין צ"ע דע' הר"מ שהרי תו כ' הב"ש ובסי' אחר זה מבואר וכו' ורומז לס"ק ה' שם והוכחתו מדהעתיק הש"ע ל' הר"מ מבית הספר והרמ"א לא הגי' ותחל' אבאר מה שיש לדקדק בדבריו שכ' ואף למ"ש הטור שהלכ' כמתני' הנושא אשה צריך בדיק' היינו לישא אשה או לתרומ' ד"ת אבל לת"ד א"ח שמא עבד הוא ולפ"ר ק' שהרי כ"ח ע"ב מוקמי' המתניתין רק לת"ד הוא דמהני העדות ומ"מ מקש' ודלמא עבד כהן הוא ומייתי מזה סייעתא לריב"ל תו כ' דמהרמ' וש"ע מביאים מב"ה ש"מ דס"ל דחוששין באינו ידוע לממזר ועבד ולע"ד אף לדעתו אין מזה ראי' להבנת הב"י בהרמ' וטור ולהבנתו בהה"מ בתי' ב' ולמה שהוכחתי מר"מ דלאיסור כהונ' חוששין אף לחלל משום מעל' דיחו' כהונ' ל"א כ"י בחזקת כשרות ואפי' לת"ד א"כ אין ראי' לחשש ממזר ועבד בכל עולם וכפי תי' א' דהה"מ והכא לתרומ' דרבנן שהוא יחו' כהונ' שפיר מקש' ודלמא עבד ויפ' העתיקו אלא דא"כ על הטור ק' שלא העתיק ממ"נ להב"ח בדעתו דאפי' לחלל לא חיישי' משום דכ"י בח"כ ומכ"ש לת"ד לא מקש' הגמ' ולהב"י לדעתו הי' לו להעתיק והב"י כ' שלכן לא העתיק בדין מסל"ת מב"ה דסובר ל"ד הי' וע"כ שמחלק בדעת הטור כחילוק הב"ש בין חשש חלל שהיא א"ד חיישי' משום י"כ ובין ת"ד דל"ח ונשאר לבאר הקושי' ודלמא וכו' שמוקים בת"ד וצ"ל דהקו' לר"מ דס"ל דל"א כ"י בח"כ או מדסתם מתני' ר"מ וכדגם בפ' י' יוחסין סתם כר"מ וא"נ דהעיקר סמך לאתויי סייעתא לריב"ל ממתני' דקתני ב"ה ולא שייך לשנוי עובדא הכי הי' ונקיט בל' קושיא ודילמא וכו' כדי לבאר המתני' ולהביא הסייעתא ואולי להכי כיון הב"ש וקוצר והב"י ז"ל דחק בעובדא דמסל"ת להעמיד להלכה כרבנן וק' דהא ע"כ מוקמינן מתני' זו כר"י דהוא בר פלוגתא דר"מ ותו הקושי' ב' שמקשה ודילמא וכו' לא אזלה לפי' זה אמנם במחילת כ"ת רבינו ב"י לע"ד דוחק גדול לפרש מב"ה דמתני' דוקא ודר"ח ל"ד וכמבואר בתו' והב"ח מתי' השמטת הטור ע"פ דברי תו' ודילמא ודחק בקושי' הגמ' ולע"ד דברי התו' פשוטים דנהי דא"צ לחוש מההוא טעמא לחלוק לעבד מטעם קלקל דל"ש שיבוא על ידו מ"מ לקיים עדות ולהעמיד יסוד דאלו עבד הי' לא מחציף נפשו פן יחקרו עליו פשיטא דמוכרחים לחוש בעדות ובמה שעבר אף לחצוף ובפרט שסומך על העד וגם מי לא אירי' נמי במעיד על קטן שאין לו דעת לחוש לקלקולו. וע' בפ"י מתי' הטור ומוקי' הקושי' ביש עליו עוררים ולע"ד תמו' דביש עליו עוררים צריך ב"ע כמבואר בהלכה הקודמת וכבר כתבו שם תו' ד"ה והוא שיש דבעדות זה בחד סגי משום דמוקים בתרומה דרבנן נלע"ד אומר שכבר הרגישו התו' בקושי' זו לשטתם דלהל' אמרינן בכ"י שהוא בח"כ ומשמעותו הפשט אף לייחוס כהונה פשוטה ולהכי כתבו ד"ה ודלמא פי' ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין ולא אמרו ועכשיו יאכל תרומה א"ו דסברו לענין איסור כ"י בחזקת משוחררים כמו לענין איסור נשואין אלא בתרומה שנוגע מעדו' זה היזק לכהנים ונהי דלא חשיבו מוחזקים נגדו להצריך ב"ע מ"מ ראיה ברורה בעי דאל"ה חשיבו הכהנים ודאים והוא ס' ואין ס' מוציא מידי ודאי ולהכי הוא דצריך נמי להעיד מב"ה וכבר הירגש הפ"י בסברה זו אלא שלא נחית להסתייע מהתו' וא"כ י"ל הטור שעיקר דבריו על המצוי ותרומה בזה"ז אינה מצוי' ואין נ"כ כ"א לנ"ג ולקרות בתורה שהוא עניני איסור דומי' דנשיאת אשה אמרינן כ"י בח"כ וא"כ ראיה מהש"ע ומכ"ש מהר"מ שהעתיקו מב"ה משום תרומה אבל חלילה לע"ד להעלות על הדעת שהש"ע מכריע בהעתקה זו מה שההלכה רופפת בידינו והולכי' בה אחר המנהג והר"ן העיד בפירש שמעשה בכ"י שנושאין נשים אף מי שאינו ידוע כלל ואלו רצה להכריע נגד המנהג לא היה סותם דכל המשפחות בח"כ שעל זה בנו המנהג ויסמוך בהכרעתו על דקדק העתקה שלא דיברו ממנו הראשונים ולפ"ז אף מהרמ' ה' י"ב הנ"ל אין ראי' ברורה בכהן אין ידוע לחוש לבתו לחללה די"ל דלא חייש לחלל כ"א לתרומה כדחייש הסוגי' לעבד מטעם התו' של הנטילה שלא כדין וצ"ע וכבר כ' נמי הב"ח בי"ד סי' רס"ח דנוהגין האידנא להשיא נשים לאורחי' הבאים ואומרים ישראלים אנו ואפי' בזה"ז שרובי' עכו"ם ודוקא במי שאומר נתגיירתי הוא דא"נ האידנא במגו לדעתו והיינו כתי' ב' דהה"מ הכא ע' ודוק ושם נאמר דלהתו' נאמן במגו בכל מקום ואף הרמ' פי' המגו בא"י בזמן שהיה רוב ישראל וק' מה מגו היא זו דילמא ניחא לו בכשרות ופסולות שהגר מותר ואילו ישראל הא אסור בפסולות ותו' יבמות אפשר שכתבו אך לפרש הברייתא שנזכר בה ר"י דס"ל קהל גרים אקרי קהל אבל להלכה ק' ואולי זה דעת הראב"ד שלא נחת למגו זו ובע"כ אף להר"מ מה דנאמן היינו לישא כשירה ובממזר' אסור דהיא אסורה בין לעכו' ובין לישראל ומה"ת להאמינו וצ"ע סתימות הפוסקים וע' סי' ז' ב"ש ס"ק ט"ו וע' סי' קנ"ו סעיף ו' דברי הרמב"ן מס' ב"ב מבואר דאין אומרים מגו לחצאין וע' סי' ס"ז סעיף ב'. ואחרי שפה פלוגתת הרמ"ה אדבר נמי על מה דאיתא בסמ"ע סי' רע"ט ס"ק ט' וצ"ל דוקא וכו' ומסיים ועמ"ש עוד מזה בסמוך ור"ל ס"ק ו' כנראה אינו נוח לו במה דשם כ' דאיירי שאומר בני הוא משפחה אלא אפילו חזר ואמר לאו בני הוא אלא עבד ולכן כ' מה שכ' וק' ממ"נ אי להפוסקים דכ"י בח"כ פשיטא דאפילו בכה"ג שנתגדל בביתו ולא ידעינן מי הוא דא"נ שהוא עבד דחד סהדא הוא ואי להרמ"ה בכה"ג שלא ידעינן מי הוא אפילו אמר בני הוא וכשר א"נ להשיאו אשה ומה לי ולנאמנותו שאומר עבד וגם כשאינו על בית המכס איך א"נ ולע"ד מעיקר י"ל דודאי לדידן באמת א"נ לפסלו אלא כיון דאיירי בשלא הי' להבן חזקת ירושה רק במה שאמר בני הוא והתורה האמינתו ביכיר לכן ברישא כי חזר ואמר עבדי א"נ ויורש משא"כ על בית המכס ודאי אי לא חזר ואמר עבדי נמי היה יורש ע"י אמירתו בני אך במה שחזר ואמר עבדי נאמן להחליף דבורו א' ונשאר כלא אמר כלום וממילא אינו יורש ולענין יחוס לרוב הפוסקים כשר ולהרמ"ה בל"ז ס' תדע דהא הרמ"ה מוקום דינא דבית המכס בלא אתחזיק אמו בבת ישראל ות"ל לענין יחוס מה צורך לנאמנותו בל"ז אין משיאין לו אשה שמא אמו שפחה א"ו דכל עיקרה היינו שנאמן להחליף מה שאמר בני ואינו יורשו משא"כ באתחזיק אמו אך אביו לא ידעינן ואמר פעם בני אף שהיה בבית החכם מ"מ כיון שא"א להאמן דבריו האחרונים דלאו כ"כ לאחזוקה שפחה הם בטלים והו' כלא אמר מידי ודבריו הא' קיימים (ובזה מיושב קו' הב"ח על הרמ"ה ע"ש שתירוצו לא הבנתי לפ"ר ולהנ"ל ניחא דש"ה כיון שדבריו ב' א"א להתקיים והוי כלא היו יורש ע"פ דבורו א' משא"כ כשאמר על מוחזק בנו שאינו בנו דלא אתחזק מעולם על פיו אלא חזקה בעלמא והתורה האמינתו ביכיר לאפוקי מחזקה לירושה נאמן אף שא"נ ליחוס ואה"נ לע"ד אם הוחזק ע"י אמירתו בני שא"צ שוב לומר אינו בני אלא ממזר כמבואר סי' ד' בהג"ה סעיף כ"ט לענין יחוס וה"ה לענין ירושה שכיון שפעם הכירו בפיו א"נ לומר אינו בני אף לירושה וע' סי' רע"ז סעיף י"ב בהג"ה) משא"כ היכי דלא אתחזיק אמו שדבריו הב' הן אפשריות לא תפסינן דבריו הא' משום דיש אמתלא לדבריו כדי וכו' אך להפוסקים דכ"י בח"ב א"כ מה בכך דלא אתחזיק אמו הא לא אתחזיק להרמ"ה כאתחזק ובפרט באופן הסמ"ע שאומר אינו בני כלל אלא עבד דעלמא נימא הואיל ולא כ"כ לאחזוקי' בעבד דבריו הב' בטלים ודבריו הא' קיימים ואולי זה כונת הטור שדקדק ליכתוב והרמ"ה כתב בל' פלוגתא וע' פרישה משום דהרמ"ה דהכא ואפשר לו לומר והנ"מ וכו' משא"כ להטור דיש לו מ"מ חזקה דכ"י ומ"מ נאמן לחזור ה"ה אף דאתחזיק אמו נאמן לירושה אך לפ"ז ק"ק על הש"ע שהעתיק דברי הרמ"ה שם והכא סתם להנ"ל דכ"י בח"כ. ולהנ"ל שההוא דינא עיקרו אך לירושה בעניותי מסופק אני בגוף הדין שכתב הסמ"ע ס"ק ו' ס"ק י"א דמשמע שנאמן האב על המוחזק בבנו שהוא בנו משפחה והוא עבד דלע"ד י"ל דאפילו בכה"ג א"נ דאף להפוסקים דנאמן בממזר בלא צד בכורה היינו משום דמ"מ מודה שהוא בנו והקרא האמין להאב על בנו או כשאומר ממזר ע"י ממילא דלאו בנו נמי בכלל יכיר הוא משא"כ כשאומר בני משפחה דמיד שאומר עבד הוא לאו בכלל בבנו דבנו משפחה אינו בנו ובמה שאמר לאו בנו משום זה עדיין לאו ממילא עבד הוא ולא הו' בכלל נאמנות דיכיר ומה שנאמר בההוא דינא דנאמן היינו לירושה וצ"ע:
ד
הג"ה וי"א דוקא משפחה שנתערב בה ע' ב"ש ומה שמשיג על הח"מ אף בהטור משמע כהח"מ מדכ' והוא הוא משמע אבל שאר משפחה כשרה מ"מ ל' הרמ"א מבואר כהב"ש שאינו מועיל שתיקתו להכשיר המשפחה ומה דמשני וכ' דר"י אמר דבריו על דברי ר' יהושע כן יש נמי בחדושי רא"ה ומה שדחק למצוא נ"מ למה דפסיקנן כר"ג לחומרא בשתיקותי' דזה עיקר קושי' האחרונים לע"ד י"ל דודאי הר"מ שמפרש במשפחה המוחזקת בכשרות ולהצריכ' בדיקה ע"י השתיק' כמשפחה שהי' עלי' ערער הא הוצרך הה"מ לדחוק אליבי' דמה יועיל הבדיקה הא שתיקה כהודאה והודאו' בע"ד וכו' וכתב ומפרש רבינו שהוא כמו משפחה שקרא עלי' ערער דבבדיק' סגי לה ור"ל דלא חשבינן ההיא שתיקה כהודא' ממש כ"א להצריכ' בדיקה מספק משא"כ להר"י שהוא י"א דרמ"א לדעתו משפחה שידעינן ע"י ערער שנתערב בה וצריכה בדיקה ואלמנה הנשאת בלא בדיקה פסולה השתוק עושה לה כודאי כדכ' הרא"ה והוי יודע דכל שתוקי לא מקרי לעולם ס' אלא לדברי הפוסל פוסל ודאי ולדברי המכשיר מכשיר ודאי עכ"ל וא"כ לא מהני כל בדיקות מטע' הודאת בע"ד והנ"מ פשוט לענין בדיקה ומה שמסיימו תו' סוף ד"ה מסתיי' ולא נאמן דשתיקה כהודא' ע"כ י"ל דלא נאמר שתיקה כהודא' בלי טעם אלא מטמעא מדחזינן דמתיירא פן יודע פסולו בבירר ש"מ דאמת הוא והוי' הודאה דאל"כ הא רש"י פי' בהת"ק הטעם משום הודאה ולא מקשו עליו וע"ש מהרש"א ואולם אף נ"מ דב"ש נכון שאם נשאת תצא והיינו משום דלא מהני בדיקה ואלו הי' מועיל בדיקה עדיין הוא ס"ס ול"ת:
ה
אסורה לכהן כתב ב"ש בש"ס וכו' אבל אם אומרת ברי וכו' ואף דהתי"ט סוף עדיות כתב נמי הכי בל' זה אבל אם אומרת ברי אפילו בחד סי' מכשיר ר"ג מ"מ נלע"ד דלהמסקנה דלא הו' טעם ר"י משום חזקה דבודקת ונשאת הדרינן לגמרי וסברינן דלא שייך בדין זה טענות ברי דאי על גוף הגרושין כבר פירש"י ז"ל כי היכי דלדידן מספקא לדידה נמי א"א למיקם עלה דמילתא ואי בטוענת ידוע לי שאינו מן התערובות אמרינן לה ברר דבריך למי נשאת ובן מי הי' עד שיתברר ולכן סתמו הפוסקים תו כתב מיהו ק' לשטת הב"י ולע"ד י"ל דמ"מ מקשה מסברות הפוכו' דגבי ראוי' שנבעל' מקיל ר"ג ואפי' ל"ש בודק' ואפי' ברו' פסולי' וגבי אלמנ' עיס' מחמי' מר"י לכתחיל' אף דשייך בודקת ומדויק בזה דלא מקשה דר"ג אדר"ג עד דמשני רומי' דר"י תו כ' א"כ מה מקשה וכו' דהא בס' חלל ל"ש ב' רובא ר"ל אף דרוב המשפח' כשרים וי"ל ע"י הס"ס וחד רוב חשוב כב' רובא דליתא כיון שנשאת האשה הדר' לניחותא לבית בעלה והוי לה בעלה קבוע ואף דלא מינכר ולא הו' קיבוע דאורייתא מ"מ לא גרע מכל חשיבות דבעל חי דלא בטל וחשיב במקום קבועות מע"מ וע' נזיר י"ב ובתו' ולאפוקי ממה שהחליט הפ"י בתשו' ש"י חלק י"ד סי' מ"ח באלמנות עיסה דהו' רובא וע' בהמלחמות סוף פ"ק דכתו' במה שמשיג על בעל המאור שר"ל דלר"ג באינה טוענת בחד רוב נמי מכשיר מההי' דאלמנת עיסה הוצרך לדחוק לאשכוחי רוב בשפי' אחד למקום אחר ונשא שם:
ו
הג"ה אבל בתה תצא כן דקדק הב"י מהרמ' ואפשר משום דחזינן דר"י בעדותו נקיט אלמנה למידק דבבת מודה כדאי' בתו' אבל לדידן דקי"ל כר"ג אלו אין חילוק בין הבת לאלמנה הי' לו למנקט כל אשה מהן כדנקיט בסיפא ומדייק דס"ל דבת כיון דלא הי' בכלל עדות דר"י אף אם נ"ת אף דהיא ס"ס כיון דל"ל ח"כ ומשום מעלת יוחסין ואולם הי"א בשם ר"ת והב"י והב"ש הראו מקום בד"ה ת"ר ע' ב"ח לפירוש ותי' ר"ת דבקדושין איירי באלמנה ובת שלא באו לכלל שיטהרו עצמם בצויח' או בשתיקה ודכתו' איירי בשבא העיסה לכלל זה אין מדבריו ראיה בענין אלמנה ובת של קידושין ואפשר כיון שאין ההיתר אלא מכח ס"ס בלא חזקה אפילו נ"ת ומכ"ש לפי' מ"ש לר"ת ע"ש שלע"ד הוא המחור נמי אין ראיה כלל ומי יתן ואדע כונת הב"י ורמ"א וב"ש שהוציאו מר"ת הכי ברור ואדרבא בהדיא כ' אבל במקום שמזכיר אלמנת דוקא אלמנה ולא בת הרי דנמי מחלק אמנם פשטות הל' כל שאי אתה נושא בתו וכו' משמע דשוים והדקדק מהרמ' ע' ח"מ. וכ' הב"ש מיהו י"ל דתצא מטעם אחר משום דלא הוי ס"ס גמור וכו' קושי' זו איתא נמי תשוב' ש"י סי' מ"ח בשם הפ"י וניחא לו בתי' הב"ש הכא שכתב גם אם כהן בא לישא אלמנה וכו' י"ל כיון דיש לה ח"כ ור"ל בהצטרף חזקה אמרינן ס"ס גרוע וע"ז הקשה הש"י דא"כ מה מקשו תו' מן הבת ותי' הפ"י דתו' קאי בשטת ר"ת ודברים אלו תפס לעיקר הכרו"פ סי' ק"י ס"ק ל' כ' ומה שהקשה הב"ש בא"ע וכן מפורסים בשם הגאון מו' הילמן מהא דאלמנת עיסה דמתיר ר"י וכו' צ"ל שהאלמנה יש לה ח"כ ובתה באמת פסולה ואע"ג דתו' כתבו כתו' י"ד ד"ה א"ע דבתה פסולה לא מדינא רק מעלה זהו כתבו לר"ת דמכשיר כל הנהו ס"ס אבל לר"י דחולק הבת מדינא פסול. ובעניותי אחרי רואי כל הגדולים תפשו האלמנה ובת לס' אחד בגוף וא' בתערובות זחלתי ואירא מלחות דעתי ומ"מ עצר במילין מי יוכל הא מבואר ש"ך י"ד סי' ק"י סי' ד' מדיני ס"ס דאם היה בחצר תרנגולת ס' טריפ' ותרנגולת כשירה ונמצא ביצה שרי מטעם ס"ס ס' א' אם הטילה הס' ואת"ל הטילה שמא כשירה ובזה לא נחלק אדם זולת הש"כ באריכות דיניו כ' דין זה דוקא בשלא ניכרים התרנגולת אבל בניכרים אסור והפר"ח סובר מהיפך להיפך דבלא ניכרים הי' תערובות חד בחד דלא ניחשב ס' לומר שמא הכשירה הטילה דאף הכשר ניחשב לטריפה והש"ך בקיצורים כנראה שחזר במקצת ס"ק ה' ולא הקפיד בניכר אם לא ובנדון שלפנינו ל"מ להש"ך דהו' ס"ס באופן המועיל האלמנה והבת דהא לא צרכינן לדון על התערובות כ"א על האלמנה ובתה הבאים מכח התערובות ואין הבדל ביניהם לבין הביצ' והבת היינו הביצה ממש ובשעה א' חלו הב' ס"ס אם החלל בעל אותה ואת"ל בעל שמא הוא כשר והוו ב' ספיקות בענין א' וגוף א' אף לר"י ואפילו להפר"ח ע"כ לא אמר דבאינם נכרים הביצה אסור אלא חד בחד שלא ניחשב ס' אבל הכא דרוב המשפחה כשרים אלא מטעם דאדם חשוב הוי ק"ד ומד"ת בטל דהא אינו ניכר זה בלי ס' אף דחשוב מע"מ מדרבנן מ"מ מידי ס' לא נפיק לענין ס"ס ולבי אומר לי שהאו"ה הוציא כלל זה מהכא והספר אין אתי ואם שאף הרשב"א בתשו' כ' נמי הכי ושמח בהן הפ"י ז"ל אי מש"ה ל"א כלל שהרי שם אזל בהמחשב' דלהר"י אין היתר ס"ס זולת ע"י ב' תערובות ואפילו שני הספיקות בגוף נמי לא ותדע שהרי מקשה שם נמי מסוגי' דפ"פ משא"כ למה דנקטינן ע"פ דבריו שבת"ה לק"מ. שוב אחר כמה שנים מצאתי שקדמני בזה המ"י כלל מ"ג ס"ק ך"ד. תו כ' הב"ש וקושי' זו וכו' אבל ישראל וכו' ובאיסור דרבנן קיל ר"ל דס' ממזר קל מס' חלל דזה ד"ת שרי משא"כ שאר איסורין דאזיל בשט' הפוסקים דס' דאור' ד"ת להחמיר וע' פר"ח י"ד סי' ק"י ס"ק מ"ו תראה דבריו בלתי מתקיימי' לשטתו עם הסכמת הט"ז ע' ודוק ובל"ז ק' ממה שבעצמו כ' דלא ניחא לו בטעמו בהאלמנ' דאמרינן מגו גרוע מפני החזקה וכ' ויש לדחות מס' טריפה וכו' כן יש להקשות על ס' ממזר מזה דגבי ס"ט נמי הס"א ד"ת שרי בס' שקול ומ"מ לא מכשרינן בס"א בגוף וא' בתערובות אך ע' בדק הבית שם גבי פלוגתא דר"י ור"ת ולדברי' הנ"ל הכל ניחא בע"ה:
ז
וה"ה אם נתערב זה דלא כפי הראב"ד מס' עדיות פ"ה משנה ג' אלא כפי' הרמ' שם וכ' ב"ש נשמע מזה אם הי' כה"ג חשש לישראל וכו' אי משום דקדק זה אפשר לדחות כיון דל"ש איסור אלמנה אלא בכהן ולהחזק' דכשרות ואפ"ה עשו מעלה נקיט ל' זה שלא שייך להחמיר כה"ג אלא משום מ"כ אבל בישראל אלו הי' באפשריות להמצא נמי לגבייהו ס"ס בהדי חזקה לא הוי מחמירים ולעולם י"ל דבבת דל"ל ח"כ אף לישראל משום מעלת יחוס ישראל נמי החמירו בס"ס עכ"פ לכתחילה ואפשר אף דיעבד ומה שהשוה הר"מ ס' ממזר לס' חלל בזה ודאי פי' הב"ש מוכרח דקאי על אלמנתו כמבו' סוף ל' הרמ' וע' סי' ד' סעיף ך"ו:
ח
לא ישא אדם אשה כ' בית הלל דהאיד' נוהגין שלא לישא ב' נשים אין נ"מ גדלה בדין זה ואמת של' ההגמ' והר"מ לא ישא אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת משמע דוקא כנושא על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה והטעם י"ל משום דאז על הרוב מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש ומשום מילתא דל"ש שמניחם אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו:
בית שמואל
ב׳
א
שיש בה שום פיסול. היינו פסול דאסורה לו היינו משום חשש ממזר או חללה לכ"ג וכה"ג:
ב
משום ממון. ה"ה הנושא בלא ממון נמי איכא עונש אלא כוונתו לדייק אם נושא אשה בשביל ממון וליכא בה פסול משפחה ליכא איסור ומ"ש בסמוך שאינו ממון של יושר היינו כשרוצה לעגן אותה בשביל ממון כ"כ בח"מ:
ג
בחזקת כשרות. בטור כתב בשם הרמ"ה מי שאין משפחתו ידועה לנו לא אמרינן שהוא בחזקת כשרות כי חיישינן שמא ממזר או עבד הוא וצריך ראיה ליוחסין וכ"כ המגיד פ"כ ה"ה בתירוץ ראשון דאף הרמב"ם ס"ל כן וכן משמע ברש"י פ"ב דכתובות, ותוספת והרא"ש והר"ן ס"ל אפילו מי שאין משפחתו ידועה לנו לא חיישינן שמא ממזר הוא אלא לענין חשש כהונה צריך ראיה והב"י וב"ח מחולקים בפי' דבריהם כי י"ל חשש כהונה היינו לשמש ע"ג מזבח צריך ראי' אבל לישא לכהן אין חוששים משום חללה גם י"ל אפילו לישא לכהן נמי איכא חשש שמא חללה היא, והמגיד כתב שם לתירוץ שני דהרמב"ם ס"ל אפילו לישא לכהן חיישינן שמא חללה היא, ולכאורה קשה דהא משמע מרמב"ם פי"ט ובסמוך הביא לשונו דוקא כששנים מעידים שנתערב משפחה חלל אז חיישינן משום חלל אבל בלא עדים לא חיישינן ואפשר כוונת המגיד בתירוץ השני ג"כ אם משפחתו א"י לנו ס"ל להרמב"ם דחיישינן שמא חלל הוא לא חיישינן משום ממזר ולתירוץ הראשון ס"ל להרמב"ם אם אין משפחתו ידוע לנו חיישינן משום ממזר ושני תירוצים שלו איירי דאין משפחתו ידוע לנו ובסמוך איירי דמשפחתו ידוע לנו גם י"ל כשיש עדים שנתערב חלל אז צריכים בדיקה ד' אמהות אבל כשליכא עדים א"צ בדיקה ד' אמהות, ובסימן אח"ז מבואר דהמחבר נמי ס"ל מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישינן שמא ממזר הוא לכן יש להחמיר מי שא"י לנו יש לחוש שמא ממזר הוא ולישב הסוגיא ודברי הטור הארכתי, וע"א נאמן לענין תרומה דרבנן ולנ"כ אבל לא להשיאו אשה ועיין לקמן:
ד
ועז פנים. כתב הב"י בכהן ליכא חשש זה אפי' אם הוא ע"פ ובדרישה כתב כיון שהוא ע"פ ומרבה מריבה חיישינן אפילו בכהן:
ה
וכן מי שיש לו ע"פ ואכזריות וכו'. ובש"ס איתא ג' סימנים יש בישראל ביישנים רחמנים וג"ח כל שיש לו ג' סימנים וכו' וכל שאין לו ג' סימנים אין ראוי לדבק בו צ"ל שאין לו ג' סימנים כלל אבל אם יש א' מסימנים אלו ראוי לדבק בו וגבעונים היה ניכר בהם שאין להם שום סי':
ו
והוא שיעידו שנים. כ"כ הרמב"ם אבל רש"י פי' שקראו שנים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמור:
ז
לוים או ישראלים. לשיטת ר"י ורמב"ם אפילו אם נתערב ממזר או נתין מ"מ יש חילוק בין המשפחות כי משפחות כהנים מיוחסים טפי ולא שכיח בהם פסולים מיהו לשאר פוסקים בחשש חלל היינו פסול כהונה א"צ לבדוק אלא ח' אמהות אבל חשש שפסול לישראל היינו ממזר צריך לבדוק י' אמהות:
ח
עשרה אמהות. ולא אבות משום גברי אית להו קטטה ומריבה ביוחסים הם מינצו ואלו היה איזה פסול באבות היה מפורסם אבל נשים לאו ביוחסים מינצו ואינו מפורסם הפסול לכן חיישינן טפי בנשים וא"ל למה חיישינן לאם אביה משום ממזרת ולא אמרינן אם אם אביה היתה ממזרת א"כ אביה הוא ממזר ולמה אינו מפורסם וי"ל כיון דממזר הוא מצד האם אינו מפורסם:
ט
אבל אשה וכו'. לפי' רש"י שהבאתי בסמוך דליכא עדות גמור שנתערב ממזר שפיר אבל לרמב"ם דאיכא עדות גמור קשה למה א"צ בדיקה הלא היא מוזהר' שלא תשא ממזר דקי"ל כל שהוא מוזהר היא ג"כ מוזהר' ואפשר משום כ"א ממשפחה הוא ספק ממזר ומן התורה כשר לכן היא דאינה מוזהר' על חלל וא"צ בדיקה משום חלל מ"ה לא החמירו חז"ל דצריכה בדיקה משום חשש ממזר כמ"ש ברש"י לפי שיטתו דליכא עדות גמור ולא החמירו חז"ל עליה לבדוק כיון דמדאורייתא א"צ בדיקה משום חללה כן הוא לפי' הרמב"ם אפילו אם איכא עדות גמור א"צ בדיקה, מיהו בעל המאור ובמלחמות ה' חולקים עליו וס"ל משום חשש ממזר צריכה היא לבדוק אחריו ומכ"ש כשיש עדים שנתערב ממזר וכן הוא לפרש"י לכן פרש"י דליכא עדות גמור משום דס"ל כשיש עדות גמור צריכה היא לבדוק אחריו ויש להחמיר:
י
או חלל. למ"ש רס"ז לרמב"ם אפי' אם לא קראו אותו ושותק חיישינן משום חלל הוא צ"ל כשקראו אותו ושותק בודקין אותו ד' אמהות אבל משום חשש בעלמא א"צ בדיקה ד' אמהות:
יא
חוששין לו ולמשפחתו. אפי' אם קוראים לו ושותק לא מהני להכשיר משפחתו אלא החשש המשפחה במקומו עומד ולא כח"מ וכ"כ בפרישה דלא מהני להכשיר את המשפחה:
יב
שנתערב בה. וקשה אם נתערב בה למה לי דזה שותק ת"ל דצריך בדיקה כיון שנתערב בה א' מפסולים וכן הקשה ב"ח וח"מ רוצה לתרץ אם נתערב ושותק אז אמרי' דזהו הפסול ושאר בני המשפחה א"צ בדיקה וכבר כתבתי דליתא גם מדברי רמ"א מוכח דליתא דהא קאי על דברי המחבר שכתב חוששין לו ולמשפחתו ש"מ כל המשפחה צריכה בדיקה וב"ח כתב כשיש עדים שנתערב צריך בדיקה ד' אמהות וכאן איירי דליכא עדים שנתערב אלא חשש בעלמא הוא וגוף הדין זה כתבו בשם ר"י וי"ל ר"י כתב כן על הסוגיא דהעיד ר' יהושע על אלמנות עיסה להכשיר כל שאין בה שתוק ממזר וחלל אבל אם שתקה מחזיקים אותה שהיא ממזרת או חללה ע"ז כתב הא דפוסל ר"י כששתקה היינו דוקא כשנתערב במשפחה א' מפסולים וס"ל לר"י כל אלמנה ממשפחה זו כשירה ומ"מ אם שתקה היא פסולה ולמה דקי"ל כר"ג אם נתערב פסול כל אלמנה פסולה לא נ"מ מזה אלא נ"מ שתיקה אינו פוסל גם נ"מ אפילו לר"ג אם נתערב במשפחה ספק ממזר מותר ישראל לישא אשה מן משפחה זו כמ"ש לקמן מ"מ אם שתקה מחזיקי' אותה שהיא ממזרת, גם נ"מ אם נתערב ספק חלל או אלמנה ממשפחה זו אם נשאת לא תצא אבל אם שותקת תצא:
יג
אסורה לכהן לכתחלה. בש"ס אוקמיה אליבא דר"ג כשהיא אינה אומרת ברי שבעלה כשר היה אבל אם אומרת ברי מודה ר"ג דכשרה לכהונה מיהו י"ל לדידן דלא קי"ל כר"ג באומרת ברי לכשר נבעלתי וקי"ל דאין נאמנת אפילו אם איכא רוב כשרים כמ"ש בסי' ו' א"כ ה"נ לא מהני ברי שלה וכן משמע מלשון הרמב"ם והיינו לשון המחבר דסתם וכתב דאסורה לכהן משמע אפילו אם אומרת ברי, מיהו ק' למ"ש הב"י סס"ו דר"ג בעצמו מודה פנויה שנתעברה דאסור לישא לכהן אא"כ דאיכא תרי רובי כשירים א"כ מה מקשה לר"ג בסוגיא זו מהא דר"ג אוסר אלמנות עיסה היינו שנתערב ספק חלל דהא בספק חלל לא שייך תרי רובי והיה נראה להוכיח מזה בספק חלל ואיכא חד רוב דומה לשאר איסור כשיש תרי רובי לפ"ז מוכח דמהני ברי דידה /דהא/ בתרי רובי מהני ג"כ ברי דידה ומסוגיא זו נשמע דפליגי ר"ג ור"י כשאינה אומרת ברי דבעלה כשר היה כמ"ש גם אינה שותקת כשאומרים לה דהיא ממזרת או חללה בזו ס"ל לר"ג דאסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא אבל שותקת כשאומרים לה שהיא ממזרת או חללה י"ל דתצא כיון דיש תערובת במשפחה זו כמ"ש בסמוך:
יד
ויש מקילין. כ"כ ב"י ס"ס ז' בשם ר"ת והיינו מ"ש תוס' שם דף י"ד דר"ת גורס בברייתא איזהו עיסה וקאי על הבת:
טו
אם נתערב. היינו אם יש עדים שנתערב ודאי ממזר אז אסור ישראל לישא מן משפחה זו, אבל אם יצא קול שנתערב ודאי ממזר אין איסור ומותר ישראל לישא מן משפחה זו וכ"כ ב"ח, גם נראה אפילו כהן א"צ לחוש אם יצא קול שנתערב במשפחה זו ודאי חלל דהא כ' הרמב"ם דדווקא אם העידו עדים שנתערב חלל צריך בדיקה ואיך כתב כאן אסור עד שיבדוק ולא כתב דבדיקה זו לאו כבדיקה שכתב לפני זה כמ"ש בסעיף ג' ש"מ דסבירא ליה דא"צ לחוש אלא אם העדים מעידים שנתערב במשפחה חלל, אבל אם יצא קול אין לחוש, ובזה נדחה דברי ב"ח מ"ש בסי' ז' לפרש דברי הטור דאיירי בסי' זה בקול היוצא דנתערב פסול אז א"צ לחוש בספק חלל שיצא הקול שנתערב ספק חלל אבל אם יצא הקול שנתערב ודאי חלל צריך לחוש וליתא:
טז
כיון שנטמעה. בש"ס קאי על ממזר ופרש"י שלא נודע פיסולו ולכאורה קשה הא קי"ל ממזר לא חי והיינו אינו חי יב"ח כמ"ש בספר חסידים דאינו חי כמו טרפה דאינו חי, ואפשר במקומו היה ידוע ואז חי ואחר כך הלך למקום אחר ונושא אשה ושם א"י אם הוא ממזר:
יז
נטמעה. הר"ן כתב ראיה לדין זה מדמצינו אליהו לא יגלה לעתיד הפסולים שנטמעו דאף על גב הכל גלוי לו עוד איתא בש"ס אר"י היכלא בידינו הוא לגלות אלא כיון שנטמעה נטמעה ותו איתא שם עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלות' מכל זה נשמע אפילו אם ידוע לשנים שנטמאה באיזה משפחה פסול אין ראוי לגלות כמה דמצינו בש"ס דלא היו מגלים אף על גב דהיה ידוע לחכמים, עוד נראה מש"ס הנ"ל דוקא ממזרים ונתינים דאינן ראוים לבוא בקהל ונטמעו אין מגלין אבל חללין דיש להם תקנה להתחתן בישראלים מגלים גם אלי' לעתיד יגלה לכן אמר רבי יוסי ממזרים ונתינים טהורים לעתיד ואיירי שנטמעו כמו שכתב הר"ן ומ"מ נקיט ממזרים ונתינים ש"מ חללים מגלים:
יח
וכל זה בע"ה שאינו מדקדק. עיין ב"י ודרישה וב"ח אפילו אינו עובר להכעיס מ"מ כיון שעובר על מצות ויודע המצוה נאמר עליו הם שקץ ובנותיהם שקץ ומ"ש הטור דעובר להכעיס עיין בדבריהם:
יט
ולא זקן ילד'. כתב בח"מ אם היא מרוצה לישא אותו מותר:
כ
ואם הודיע. והקשה הב"י על הטור שכתב דין זה בשם הרמב"ם הא מבואר כן בש"ס דאמר ר"נ מאן הויא ליומא ובט"ז מתרץ די"ל לפי התירוץ אחרון שם דאמר רבנן יחודי הוי מייחדי ולא בא עליה נדחה תירץ קמא וליומא אסור אפילו אם הוא מודיע אלא הרמב"ם פוסק אף לפי המסקנ' לא נדחה זאת ומותר אם מודיע:
כא
ואדם גדול. הרי"ף והרא"ש לא הביאו את זאת משמע דלא ס"ל את זאת ועיין ב"י בי"ד סי' קצ"ב וי"ל כמ"ש בשם הט"ז דס"ל לפי התירוץ האחרון יחודי הוי מיחדי תו לא אמרי' תירוץ קמא שאני רבנן דפקיע שמייהו:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
לא ישא כו'. עבה"ג ושם אמר רב המנונא כלל כו'. שם.
ב
אבל בלא"ה כו'. מדקאמר בנים זרים וכפרש"י שם ד"ה בנים כו':
ג
מי שרוצה כו'. משום פגם משפחה דאף במוכר קברו יכולין למחות מה"ט כמ"ש בב"ב ובבכורות:
ד
ואם אינו כו'. כמ"ש ספ"ב דכתובות:
ה
ומי שעושה כו'. כמש"ו כל העושה כן נקר' כו' וכמש"ש ה"ל בנים שאינן מהוגנים ושמא תאמר כו' וז"ש אינו מצליח ואין זיוויגו כו':
ו
כי הממון כו'. כמש"י וכל העושה כו' וזהו דלא כריב"ש הנ"ל ועח"מ אבל העיקר דס"ל לא"ת דכל משום ממון ה"ל ג"כ נושא כו' אלא דאם הי' לוקחה בלא"ה אע"ג דלוקח ממון ג"כ אין נקרא נושא כו' וז"ש אלא כו':
ז
כל המשפחות כו'. עבה"ג ואע"ג דרב אשי לא ס"ל כן שם ע"ב ב'. וכן כל הסוגיא שם דא"י עיסה כו' וכל הארצות וכן כל הסוגיא שם מ"מ כיון דאמימ' עבד עובד' ולא קיבלה להא דר"א וכן הסוגיא במקומה ע"ו ב' כן הלכה:
ח
ומותר כו'. כאמימר וכנ"ל:
ט
או שני כו'. שם:
י
או ראיית איש כו'. שם ע' ב' וכל כהן כו' ודלא כר"א ומה שכתב מרבה מריבה כמ"ש אם ראית כו' כמריבי כהן:
יא
ואם אומר כו'. שם:
יב
חוששין. כמש"ש אומר דאמר שמואל כו':
יג
ושונא את הבריות. פ"ד די"ט הני מערב רב כו' כל המרחם כו':
יד
ארבע אמהות כו'. מדקאמר בלישנ' קמא משנתינו כו':
טו
ונמצ' כו'. גי' במתניתא תנא ארבעה אמהות שכן עשר כו' אלא מתני' נימא פליגא דהא במתני' משמע על כל דור אחת והוי י"ב לא כו' ר"ל על הכל:
טז
ולמשפחתו כו'. כמש"ש איזהו עיסה כו':
יז
אא"כ בודקין. עבה"ג ור"ל דלא גרע משנים מעידין שנתערב:
יח
וי"א כו'. דעל עיסה קאי:
יט
אבל אדם כו'. ממ"ש בקדושין ע"א ב' שתיקותא כו':
כ
וי"א כו'. וז"ש שתיקותיה דבבל כו' משום דבבבל לא דנו דיני קנסות כמו בזה"ז בכ"מ ואמרו שם כי האי דבדקי כו' הי מינייהו דקדים שתיק ולא דשתיק לגמרי:
כא
השותק על המריבה כו'. כמ"ש בספ"ו דחולין:
כב
וי"א דלא כו'. כמש"ש ממזר וצוח וחלל שותק כו' וכן כ' רש"י ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה ממזר כו':
כג
וכ"ז כו'. כ"כ שם מצורף להנך שלשה י"א ס"ל ועוד לדעת בה"ג בתוס' דב"ב קכ"ז ב' שאין יכול לפסול זרעו אלא ע"י הכרת בכור וכ"כ תוס' ביבמות מ"ז א' ד"ה והלכתא בשם ר"ת ועוד כמ"ש שם בכתובות והאי דשתיק משום דלא איכפת כו' וכן בכה"ג כיון שהוא עצמו אינו נפסל וכמ"ש בב"ר פ' נ"ו נ' א' שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים אלא כו' ע"ש וכ' ומ"מ כו':
כד
והשומע כו'. גמ' הנ"ל:
כה
משפחה כו'. רמב"ם וכן פירוש תוס' שם ד"ה אלמנת כו':
כו
אסורה כו'. כר"ג וכמ"ש בקדושין ע"ה א' אר"ח הכל מודים כו':
כז
ואם נשאת כו'. דר"ג לא אמר אלא שאין מושיבין ב"ד על כך לקרב שהכהנים כו':
כח
וי"א דוקא כו'. תוס' שם ד"ה אלמנת וא"ת דבפרק כו' וי"ל כו' ומ"ש ב"ש דיש לדייק מדברי התוס' הנ"ל אפכ' ממ"ש ואע"ג דבעלמא כו' מעלה כו' ושם בתרי רובא כשר בדיעבד אף בחד רובא אבל אין כוונת תוס' רק להביא ראיה דבכהונה החמירו יותר משאר מקומות כמו שמצינו לענין רוב אבל ודאי פסול מ' אף בדיעבד:
כט
ויש מקילין כו'. הוא כפי' ר"ת בתוס' שם ד"ה ת"ר כו' שהקשה על גי' הספרים איזהו אלמנת כו' דא"כ שתיק ממזר דכשר וכ"ש בסתם אלמנת עיסה ובקדושין שם פוסל ר' יוסי דמכשיר כאן בשתיק ופי' דקאי אבת וכ"ה בירושלמי איזהו עיסה כל שאין בה כו' ר"מ כל שאין בה א' מכל אלו בתה כשירה ופי' הרש"א דלפי"ז ההיא דקדושין איירי באותה עיסה דפסולה כאן למר בצוחה ולמר בשתיקה ובכה"ג אמר ר"י שם דאף אלמנתו פסולה וא"כ אין ראיה מההיא דקדושין ואין חילוק ורש"ל פי' בע"א וכן פי' הב"ח כדבריו וע"ש:
ל
אבל אם כו'. דבזה אף ר' יהושע מודה כמ"ש שם לר"י אלימא כו' אף לדידן דקי"ל בברי כר"נ דוקא שטוענת ברי משא"כ כאן:
לא
וכ"ה כו'. ר"ל שממזר ודאי כמו חלל ודאי וספק כמו חלל ספק ב"י כמ"ש שם בסוגי' וס"ל להרמב"ם כיון שגזר ריב"ז שלא להושיב כו' נשאר לכתחילה באיסור אף בפסולי' קהל דלא כרש"ל וכאן ודאי קאי על בת האשה לא שייך כאן:
לב
וכ"ז כו' אבל כו'. שם ע"א א' אריב"ל כסף כו' אמר ר"י צדקה כו' אר"י היכל' כו' אמר אביי אף אנן כו' כגון אלו דידעי אבל כו' וכיון שאין אליהו עתיד לגלותן אע"פ שיודע אותן ה"ה היודעין שאין בין העה"ז לימות המשיח כלום לענין זה ר"ן וז"ש היודע כו' וכמש"ש הריני נזיר אם כו':
לג
שכל המשפחות כו'. שם ע"ב ב' הלכה כר' יוסי ופ' הרא"ש דר"י ור"י פליגי במשפחה שנטמעה ור"ל לע"ל אף שיבא אליהו וגלו לו מ"מ יטהר הכל וה"ה בזה"ז ר"ן וז"ש שכל כו':
לד
ומ"מ כשר כו'. כמ"ש שם ע"א א' אבל חכמים מוסרין כו' ואף שאין איסור כלל מ"מ משום השראת שכינה כמ"ש ע' ב' אר"ח בר חנינא כו' ר"ן:
לה
ודוק' כו' אבל כו'. שם אכריז עלי' דעבדא הוא ההוא יומא כו':
לו
ועל בנותיהן כו'. שם:
לז
וכ"ז כו'. רש"י שם:
לח
ומצוה כו'. וי"א כו' עתוס' דיבמות ס"ב ב' ד"ה והנוש' ורש"י שם
לט
אבל ת"ח כו'. שם:
מ
ואם הודיע כו'. שם מאן הוי ליומא:
מא
ואדם כו'. שם:
חלקת מחוקק
ב׳
א
וכל העושה כן מקרי נושא כו'. אף על גב דלפני זה כתב כל שאינה פסולה עליו מותר לישא משום ממון היינו אם נותנין לו ממון (ברצון טוב) אבל לעגן כלתו בשביל זה זה או לעגן עצמו ולהמתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתתן לו ממון אסור וכן סיים בא"ח ורבים נכשלים בעבירה כשאינם נושאין אשה במהרה ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון וכו' כלו' שהעיכוב מלישא אשה בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים זרים:
ב
או שיש בהם עבדות. לא כתב או עבד דעבד שנתערב בישראל הוולד כשר ולהרמב"ם אף לכהונ' לא פגום ע"כ נקט עבדות, כלומ' דהערעור הוא שיש בהם עבדים ושפחות וכל ולד הנולד במשפחה הוא ספק עבד דשמא נולד מן השפחה:
ג
ואם משפחת כהנים היא לא ישא וכו'. הרב העתיק לשון הרמב"ם שהוא ע"ד פירש"י (רצה לומר שמפי' רש"י נראה דהא דקאמר לא ישא ממנה אשה יהיה מי שיהיה הנושא אם כהן או לוי או ישראל וכן למטה שכתב אם היתה המשפחה שקרא עליה ערעור לוים או ישראלים פי' אם האשה היא מלוים או מישראלים והנושא הוא מי שיהיה כך פי' הרב המגיד דברי הרמב"ם ע"ד פי' רש"י) וצריך לפרש כאן דלצדדין קתני דאם הערעור הוא על החלל אז אין צריך לבדוק אלא כהן הנושא ואם הערעור על פסולי קהל אף ישראל צריך לבדוק ומ"מ יש חילוק (בבדיקת פסולי קהל) דאם הערעור יצא על משפחת כהנים אז אין צריך בדיקה רק ח' אמהות אפי' אם הערעור יצא שנתערב בהן פסולי קהל אבל אם הערעור יצא על משפחת לוים וישראלים מוסיף לבדוק מפני שהעירוב מצוי יותר בהם כמ"ש הרמב"ם אבל יש כאן דעה אחרת דרישא מיירי בכהן הבודק מחמת ערעור דפסולי כהונה די לו בבדיק' ח' נשים אבל לוי וישראל הבודקין וה"ה כהן הבודק מחמת פסולי הקהל צריך להוסיף בדיקה אם יצא ערעור שנתערב פסולי קהל וכל היכא שהחשש משום פסולי קהל גם האשה בודקת לדעתם (ולא אמרו שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולים אלא כשאין שם רק חשש פסולי כהונה אבל בחשש פסולי קהל צריכה גם היא לבדוק) וכמו שמבואר בהר"ן ובמ"מ דעה זו (וטעם הנ"ל):
ד
ונמצא בודק עשרה אמהות. כבר הניח המ"מ בצ"ע דבגמרא משמע דבודק לפחות י"ב אמהות דהא יש כאן ד' אמהות וכשמוסיף לבדוק בכל אחת דור אחד נמצא ו' הן י"ב:
ה
שלא הוזהרו כשירות. כלומר מאחר שלא החמירה עליהן תורה בפיסולי כהונה גם רבנן לא החמירו עליהן לבדוק בדיקת דורות אבל מ"מ בדיקה סתם בעי דהא מאחר שיש עידי ערעור שנתערב בהן ממזר צריכה היא לחוש לספק דאורייתא כאיש ולדעת רש"י ניחא דפי' דערעור אינו רק קול בעלמא (כלומ' ודלא כמו שכתב בתחלת סעיף זה והוא שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר והוא דעת הרמב"ם) וכבר כתבתי בסעיף שלפני זה שיש חולקין וס"ל דבפסולי קהל אף האשה בודקת וכמבואר בר"ן ובמ"מ:
ו
וי"א דוקא משפחה שנתערב בה וכו'. כלו' שקול יוצא שנתערב בה דאלו בעדים הא כתב לפני זה דבלא שתיקה צריך לבדוק ומיהו יש לדחות (דאף כאן מיירי בעדים) וה"ק דהוא לבדו צריך בדיקה (מאחר שהוא שותק אתיליד ביה ריעותא) והאחרים במשפחתו פטורין מן הבדיקה כל זמן שלא נבדק הוא:
ז
וכל זה מיירי בפיסול הנוגע בעצמו. משמעות לשון זה אף דאיכא כולה לריעותא דהיינו שיש קול שנתערב במשפחה פסולה וגם בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקים על החרפות וגם שצוח על פסול אחר ושותק על פסול זה אפ"ה בפסול הנוגע לזרעו אין השתיקה הודאה רק למיחש קצת אבל המעיין בתשובה יראה שלא עשה זה רק לסניף בדרך אפשר ודוקא בדיעבד שלא להוציא אבל היכא דאיכא כולהו לריעות' פשיטא דיש לחוש לכתחילה שלא להתחתן עמו:
ח
אבל בתה אפילו נשאת תצא. בגמ' בקידושין דע"ה ע"א מבואר דהמכשירי' באלמנ' לכתחילה מודים בבתה דאסורה עכ"פ לכתחילה ורשב"ג דמחמיר אמר דכל שאין אתה נושא בתה אין אתה נושא אלמנתו אבל דהבת אפילו נשאת תצא אפי' בס"ס זה לא מצינו מבואר והדקדוק שדקדק הב"י והכ"מ מדברי הרמב"ם אינו כדאי לבנות ע"ז יסוד ולחדש דין זה גם בדברי התוס' (בכתובו' דף י"ד בד"ה אלמנת עיסה ובד"ה תנו רבנן) לא נזכר אף שיש חילוק בין בת לאלמנה היינו לכתחלה אבל לא שתצא הבת ועיין בב"י לקמן ס"ס ז' כן שם הובא בטור מקור דין זה:
ט
והיודע פיסולה אינו רשאי לגלותה. לפי זה ערער תרי שנתבאר לעיל (תחלת סעיף ג') שהעידו שנים שנתערב במשפחה פסול ממזר או חלל עשו שלא כדין שהעידו מה שאין ראוי לגלות אבל קשה מאחר דפסק לפני זה (בסעיף זה) בספק אחד דאסור ואם נשאת תצא איך אין מצוה לגלות דהיום או למחר יבואו עדים ויהיו הבנים ספק ממזרים ועל הר"ן שממנו (נובע דברי הרב מהרמ"א בהגה זו) שכתב זה אין לתמוה דהוא אפשר מיירי בפסול שאינו מבור' רק שחשש קול יוצא ועל זה קאי דא"צ להודיע רק לצנועים אבל שני עדים שיודעין מתערובות פסול רחוק לומר שלא יעידו מאחר שהבנים כשיודעו הם ספק ממזרים:
י
והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם כו'. ואפי' ר' מודה שאין לחוש במשפחה פחות מתלת' זימני כך כתב בנ"י בפ' הע"י:
יא
שדבר זה גורם לזנות. עיין בספר חסידים סי' (שעט) שאין אסור בדבר אם היא מתרצה לכך (ומביא שם מעשם שבתולה אחת נשאת לזקן אשר היא היתה חפיצה בו ויצאו מהם בנים תלמידי חכמים):
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ב׳
א
סעיף י' לא ישא אדם וכו' ואם הודיע וכו' נ"ב ע' בב"ש שלכך כתבו הטור בשם הרמב"ם די"ל דלפי מסקנת הש"ס דיחוד הוי מייחדי נדמה זה ייע"ש ומה שיצא להרמב"ם באמת כן נרא' דהוא מן הש"ס ביומא (ד' י"ג ע"ב) גבי אשה אחרת מתקינין לו דמסיק שם הש"ס דכנס' ומגרש לה וקשה איך נושא לכתחל' אשה ודעתו לגרש' הרי זה אסור הוא ובפרט דשם בעינן חופה ממש דבלא"ה לא הוי ביתו וכמ"ש בש"ס שם וחופ' בעי' שתהיה ראויה לביא' וכאן אינה ראוי' לביא' כיון דדעתו לגרש' ואסור לו לבא עלי' ואין לומר דמכח מעלת יו"כ לתקן את העבוד' לא העמידו בזה חז"ל את דבריהם דא"כ ל"ל התקנות הללו טפי הי' נכון שאם תמות אשתו ביו"כ ישא אותה אז כמפורש בירושלמי באמת ובע"כ שהש"ס דילן סובר שגם בזה העמידו חז"ל דבריהם ואם לא העמידו טפי הו"ל להתיר לקדשה ביו"כ ויש עוד צד להתיר דאין שבות במקדש גם לא יצטרך לפסול בתולת בת ישראל בכל שנה מהכהונ' וכמ"ש הש"א בתשובותיו לנדון דידי' ואם ס"ל להש"ס דילן שאעפ"כ העמידו חז"ל לדבריהם כיון שאפשר לעשות דרך היתר ממש לכונס' ולגרש' מוכח מזה דהכניסה אין בה שום איסור דרבנן כלל ואמאי אסור לישא אשה מדעת' לגרש' אלא ודאי כשמודיע לה והיא מסכמת אין איסור בדבר כלל והוא הוכח' ברור' וע' בחידושי מ"ש בסוגיות הש"ס שם ובביאור דעת הרמב"ם ודוק היטב:
ב
סעיף יא לא ישא אדם אשה וכו' נ"ב עי' מ"ש בתשו' בזה ל"ק בערימלייא במדינת רוססיא קנה מקומ' באה"ע הל' גיטין סימן קל"ד דרך אגב במהדורא ד' שלי ייע"ש ודו"ק:
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
סעיף י"א אודות במדינה אחת אשה ואחר כך במדינה אחרת. גדר מדינה בכך אולי ריחוק או שינוי מבטא קצת או שינוי מלכות ושרים או שינוי נימוסים שהרי בארץ הקדושה ג' ארצות והכל מלך אחד. ומכל מקום מצד מלכות גם כן יש לומר דהוה ליה ב' מדינות ובפרט בגבולים ביניהם עם קפידות ועיכובים. ומי שיותר נוטה שלא יוליד יש לומר ספק ספיקא לקולא היטב ומכל מקום מצד אחותה גופה לבניו או אשת אחיו רק אם אין לו בן י"ל ס"ס. ומכל מקום אולי לא פליג בזה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
(לא יעגן כלתו כו'. עיין בתשוב' חתם סופר סי' ק"נ דהגאון השואל רצה לומר דהיינו דוקא ביש בידו לפרנס א"ע בלאו הכי והוא ז"ל כ' דמדברי הא"ח בשם הראב"ד דמייתי הרב"י ס"ס ס"ו מדתלי טעמא בהרהור עבירה ועיגון ש"מ אפי' הוא עני לא יעגן עצמו כו' ע"ש. ועיין בשל"ה דף קמ"ג ע"ב שכ' וז"ל אמנם אותן הנוהגין לרמות החתן בכל מה שיוכלו לרמות אותו בענין נדונייתו וגם לכופו שילך לחופה אף שלא נתנו לו הנדוניא משלם שהבטיחוהו איני יודע מנין להם הדין הזה ואדרבה תנן בפ' בתרא דכתובות הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל כו' אף לדברי אדמון אין אנו יכולין לכפותו להכניסה אף שכבר קידשה והנה הם סברי מצוה עבדי שלא לבייש בת ישראל אבל לא נראה הגון בעיני עכ"ל ועמ"ש לקמן סימן נ"ב סק"ב):
ב
בחזקת כשרות. עב"ש סק"ב (כי הבה"ט קיצר מאד בדבריו) עד ובסי' שאח"ז מבואר דהמחבר נמי ס"ל מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישינן שמא ממזר הוא לכן יש להחמיר ועיין בספ' שער המלך פ"כ מהא"ב דין ה' שכ' להוכיח שדעת המחבר אינו כן ודלא כהב"ש (ויובא לקמן סימן ג' ס"א סק"ו) וגם השיג שם בענין זה על הב"ח ותשובת מהרי"ט ח"א סימן קמ"ט והאריך הרבה בהלכה זו ומסיק וז"ל ולענין הלכה הנה לענין פסולי קהל דעת כל הפוסקים דאפי' מי שאין לו חזקת משפחה כגון שבא מארץ רחוקה אמרי' כל המשפחות בחזקת כשרות זולתי דעת הרמ"ה שכ' הטור ולחד תירוץ שכ' ה"ה בדעת הרמב"ם ודלא כהרב ב"ש ובס' בה"י שיחסו סבר' זו לדעת מרן והטור דלית' אך לענין פסולי כהונה דעת הר"ן בס"פ הע"י דכל שאין לו חזקת משפחה חיישינן וכן הוא דעת הטו' כמו שהוכחנו מדבריו וכן נראה לי להוכיח שכן דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל כו' ואולם דעת התו' והנ"י דאפי' היכא דליכא חזקת משפחה כו' עש"ב:
ג
שיעידו שנים. עבה"ט ע"ש אבל רש"י פי' כו' ועיין בתשובת רשד"ם אה"ע סי' רל"ו שכ' אפי' לדעת רש"י נראה כי כדי להחזיק בפיסול צריך שיהיו שני עדים יבואו ויגידו אפי' שלא יגידו בתורת עדות גמורה שכן כתב שקראו עליה שני עדים שמץ פיסול מדקאמר עדים אין עדים אלא בב"ד עכ"ל:
ד
ספק ממזר עבה"ט ס"ק י"ב. והציון על תיבת ספק ממזר ט"ס וצריך לציין על תיבות או ממזר ודאי עב"ש. ועב"ש ס"ק ט"ז עד ומ"ש הטור ס"ס ס' ישראל שנתערב ספק איסור ט"ס הוא כו' ועיין בתשובת פרח שושן חי"ד כלל ג' סי' א' מ"ש בזה. וע' עוד בס' שעה"מ פי"ט מהא"ב דין כ"ג באריכות:
ה
לישא בת ת"ח. כתב בר"י נראה דאף לדעת מרי"ו (בתשובה סי' קס"ג הובאה במהרי"ק שורש קס"ז ועיין בסמ"ע ס"ס רס"ב) ודעימי' שכתבו דדין ח"ח שאמרו חז"ל בנמה ענינים ליתא בזה"ז וגם העליתי בח"מ סימן ט"ו אות ג' דלדעת זו גם צורב' מרבנן ליתא דלא כשבו"י ח"א סי' קד"ס מ"מ לענין זה לישא בת ת"ח נראה דשפיר נוהג בזה"ז כו' ולא המדרש היא עיקר אלא המעשה שהת"ח יהיה רשום ביראת חטא כחכמי דורו החשובים והכל לשם שמים ע"ש:
ו
ועל בנותיהן. כ' בר"י דקדק הרב ט"ז מרש"י שאם בת הע"ה מבינה דהעוסק בתורה אהניא לי' בעה"ז ובעה"ב אין בזה איסור מצד שאביה ע"ה ע"ש. ולפ"ז אם היא בת עשיר ומספיק לחתנו שרי כי כל הקפידא שלא תסיתה להתעסק בסחורה. ובלא"ה אין העולם נזהרים בזה ע"ש:
ז
אף בת אחיו. וכן סתם הרמ"א לקמן סי' ט"ו סעיף ב"ה וע' בס' בר"י באורך: (ועמ"ש בפ"ת לי"ד סי' קס"ז סק"ו בענין מ"ש בצוואת ר"י חסיד ז"ל שלא ישא אשה ששמה כשם אמו כו' דבתשובת נו"ב תניינא כתב דכל צוואתו לא הי' אלא לזרעו ודוקא בשם העצם כו' ובס' חכ"א כתב דדוקא כשהם משולשים כו' ע"ש ועיין בת' שב יעקב סי' כ"ג הובא לקמן סי' נ' ס"ק י"ד. וכעת ראיתי בתשובת חתם סופר חא"ע ס"ס קט"ז שכ' ע"ד מי שרוצה לדבק בבן טובים בחור וטוב אלא דחייש מ"ש העולם משום דשם הבחור כשם החותן ושם אמו כשם אמה של המשודכת הנה מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי' ובפרט דאיכא כאן זכות תורה דאפילו אדבית עלי מתכפר בתורה וגמ"ח כו' ובפרט דבס"ח עצמו סי' תע"ז לא נמצא רק דלא ישאו האב והבן ובן הבן שלשה נשים ששמות שלשתן שוות כו' ש"מ דליכא קפידא במידי אחרינא עכ"ד. ובס' כרם שלמה כתב שהגידו לו שבהיות הגאון בעל חתם סופר אב"ד בדרעזניץ עשה הלכה למעשה לשנות שם החתן מפני שהיה שמו כשם חותנו ותו אין בית מיחוש ע"ש וצ"ל מה דלא הזכיר מזה בתשוב' הנ"ל לפי שהיה שם טעם זכות דתורה לא הוצרך לעצה אחרת:
ח
שהוחזק ג"פ עבה"ט מ"ש צ"ע כו' ועי' בר"י אות ח' שהביא דברי היש"ש פ' הבע"י סימן ל"ג שכ' וז"ל וכתבו הרי"ף והרא"ש ומסתברא דמילה כו' ואע"ג דמשפחת נכפין ומצורעין נמי ספק נפשות הוא אפ"ה פסק רבא דבעינן תלתא זימני אף דס"ל לרבא גופיה כרבי בנישואין מ"מ הכא שאני דאפי' רבי מודה שאין לחוש למשפחה אם לא דהוחזק תלתא זימני וכ"כ נימוקי יוסף ומ"מ נראה דגבי אחיות אף בתרי אחיות הוי חזקה גם לענין נכפה ומצורע עכ"ל. ושוב הביא דגם בס' יד אהרן מחלק מסברתו בין אחיות למשפחה וזכינו לדין דתרי אחיות מצורעות הם מחזיקות אלא דבחידושי הרשב"א יבמות שם מבואר דרבא סבר דגם אחיות אין מחזיקות אלא בתלתא זימני ע"ש. ועיין לקמן סי' ט' ובב"ש סק"ד ובסי' קנ"ד סעי' י"ב ובח"מ שם סק"י ובתשו' תשוב' מאהבה ח"א ר"ס צ"ב:
ט
ע"ה לא ישא כהנת. עיין בתשובת חות יאיר סימן ע' שכ' דאין לנו ע"ה שדברו חכמים פה כמו שאין ע"ה שאמרו בו ששה דברים בפסחים פ"ג יע"ש ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סימן רי"ז ס"ק ט"ז:
י
אשה במדינה זו וילך וישא כו'. עיין בס' בית מאיר שכ' דבס' בית הלל כתב דהאידנא דאין נושאין שתי נשים אין נ"מ גדולה בדין זה. ואמת שלשון הגמ' והרמב"ם לא ישא אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת משמע דוקא בנושא על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה והטעם י"ל משום דאז על הרוב מוליך בניו הקטנים עמו ואין לחוש ומשום מלתא דלא שכיח שמניחים אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו עכ"ל:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
סי' ב' בב"ש אות י"ג דלא קיי"ל כר"ג באומרת ברי. נ"ב לענ"ד זהו רק במה דר"י פוסל כדאמרי' ואת לא תעבוד עובד' היינו אף דהלכה כר"ג מ"מ לא תיעבד עובד' לחוש לדר"י אבל הכא דלתרווייהו שרי דלר"י מטעם דאלים לי' ס"ס ולר"ג מטעם דאלים לי' ברי מה"ת להחמיר:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ב׳
א
כל המשפחות כו' כ' ב"ש סק"ג דלרמב"ם אסור לכהן לישא אשה שאין משפחתה ידוע' אף לתי' השני של המ"מ ומכח זה כ' ג"כ על מה דקאמר בסק"י בקורין לו חלל ושותק אין נושאין מהם אא"כ בודקין וכ' הוא דהיינו ד' אמהות דבלא שתיק' נמי צריך לבדוק להרמב"ם עכ"ל ולא עיין היטי' דלרמב"ם א"צ לבדוק רק אחר חללה גרידה דכל המשפחות בחזקת כשרות הם כ"א לעלות לדוכן ולסנהדרין ולעבודת המזבח שיהא בנו כשר למזבח לכהן ושיהא בתו כשרה לכהן משמע על המזבח אז צריכה בדיקה וכן כ' הב"י רז"ל מ"מ כ' שאחרים סוברים כדברי רבינו אפי' בחללות א"צ לבדוק כ"ז שלא קרא עליה ערער וכך הם דברי הרמב"ם בפי' המשנה ובפ"ב מהא"ב אלא שהוא סובר כו' עכ"ל כן כ' הב"ח ע"ש שהאריך דהרמב"ם סובר דאין צריך לבדוק אחר חללות ובסי' ג' הביא ג"כ הב"י והב"ח דעת המ"מ ולא משמע כן כלל דלצריך בדיקה אחר חללות גרידא לרמב"ם לתירץ שני של המ"מ: (עד כאן השלמתי במיעוט הבנתי והשגתי מה שהיה חסר מט"ז):
ב
כל המשפחות כו' כ' ב"ש סק"ג דלרמב"ם אסור לכהן לישא אשה שאין משפחתה ידוע' אף לתי' השני של המ"מ ומכח זה כ' ג"כ על מה דקאמר בסק"י בקורין לו חלל ושותק אין נושאין מהם אא"כ בודקין וכ' הוא דהיינו ד' אמהות דבלא שתיק' נמי צריך לבדוק להרמב"ם עכ"ל ולא עיין היטי' דלרמב"ם א"צ לבדוק רק אחר חללה גרידה דכל המשפחות בחזקת כשרות הם כ"א לעלות לדוכן ולסנהדרין ולעבודת המזבח שיהא בנו כשר למזבח לכהן ושיהא בתו כשרה לכהן משמע על המזבח אז צריכה בדיקה וכן כ' הב"י רז"ל מ"מ כ' שאחרים סוברים כדברי רבינו אפי' בחללות א"צ לבדוק כ"ז שלא קרא עליה ערער וכך הם דברי הרמב"ם בפי' המשנה ובפ"ב מהא"ב אלא שהוא סובר כו' עכ"ל כן כ' הב"ח ע"ש שהאריך דהרמב"ם סובר דאין צריך לבדוק אחר חללות ובסי' ג' הביא ג"כ הב"י והב"ח דעת המ"מ ולא משמע כן כלל דלצריך בדיקה אחר חללות גרידא לרמב"ם לתירץ שני של המ"מ: (עד כאן השלמתי במיעוט הבנתי והשגתי מה שהיה חסר מט"ז):
ג
א שלא הוזהרו כשרות כו' פירש"י כגון חלל ונר כיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבדי תקנתא לאצרכינהו בדיקה אפילו משום ממזרת דדוקא כי אתחזק איסורא ביה אבל לחששה ולמבדק לא אצרכינהו עכ"ל אבל מלשון סעי' זה שהוא לשון הרמב"ם שכ' דין זה אקר' עליו ערער משמע אפילו אי אתחזק איסורא לא הוזהרו נשי' ע"י וא"ל מ"ש לוים וישראלים מנשים דהא גם הם לא הוזהרו על חללים וגרים ואפ"ה הוזהרו לינש' לפסילים וצריכים בדיקה דשאני התם דמצינן בהו קול' טפי מזכרים דידהו דאם הם כהנים אסורים בהלכה וגרים ונשים אפי' כהנת מותרים בהם משא"כ בלוים וישראלים לא מצינו קולא במין דידהו בשום צד:
ב וי"א דוקא משפחה שנתערב בה א' מהפסולים כ"כ הטור בשם פר"י וקשה דהטור העתיק תחילה בשם רמב"ם כל ששקורין לו ממזר כו' ושותק חוששין לו כו' וכמו שהעתיק כאן בסעי' זה בש"ע ואח"כ כ' וכן כל משפח' שקר' עליה ערעור כו' כמו שהעתיק בש"ע סעי' ג' משמע דבפיסול דשתק לא מיירי מערעור וא"כ איך הביא על פר"י דמיירי הך ממזר ושתק שקרא עליו ערעור דהא בערעור צריך בדיקה בלאו הכי כיון שיש עירו' לפנינו וראיתי מחלקים דהך נתערב בשתיקה אינו בעדים אלא בקול בעלמא ואלו דברי רוח דהא נתער' קאמר משמע ע"פ עדים ברורים. וצ"ל דהטור לא הביא פר"י לפרש דברי הרמב"ם אלא לחלוק עליו וזה מוכח מלשון הטור שכ' מ"ש הרמב"ם כל שקורין לו כו' פר"י כו' דאמאי הביא פר"י לפרש דברי הרמב"ם ה"ל להביא על הגמרא דאיתא שם כך בממזר שתיק או דפר"י חולק על הרמב"ם דהרמב"ם כ' פסול ממזר ושתיק בלא תערובת פסול ור"י פי' דדווקא תערובות פסול בעינן ונראה דבזה תלוי עוד ב' פלוגתות דהיינו דלרמב"ם הוה פסול זה דשתיק ספק ומהני ביה בדיקה אבל לר"י אמרינן דאותו ששתיק הוא פסול בודאי ולא מהני ביה בדיקה ותו דהשא' משפחתו הם כשרים כיון שנתברר ספקות באותו ששותק ולהרמב"ם הויין כל המשפח' ספק פסולים וכן משמע מדברי רמ"א שכ' וי"א דמשמע שחולק על מ"ש תחלה על דברי רמב"ם: (דברי המגיה כתב ב"ש בס"ק י"א אפי' אם קוראין לו ושותק לא מהני להכשיר משפחתו ולא כחמ"ח וגם בסקי"ב כ' על מ"ש בח"מ אם נתערב ושותק אז אמרינן דזהו הפסול ושאר המשפחה א"צ בדיקה וכבר כתבתי דליתא גם מדברי רמ"א מוכח דליתא דקאי על המחבר שכ' חוששין לו ולמשפחתו ש"מ כל המשפחה צריך בדיקה עכ"ל ולפי' הט"ז דהטור ורמ"א הביאו פר"י לחלוק על הרמב"ם דבשתיקה לחוד לא מפסל א"כ גם החמ"ה ס"ל כן דלהמחבר חוששין לכל המשפחה ומיירי בלא נתערב אבל לי"א שמביא רמ"א שאר המשפחה כשרים אלא שהרמ"א כ' דשאר המשפחה כשרים כ"ז שלא נבדק זה ששותק משמע דמהני ביה בדיקה והט"ז ס"ל דלא מהני ביה בדיקה כלל לר"י ונראה להכריע כט"ז מתרי טעמא חדא דכ' הטור כשנתערב במשפחתו כו' וא' מהמשפחה קורין אותו ממזר או נתין ושותק אז הוה הוכח' שהוא הוא משמע דבודאי קאמר דהוא הוא ולא כ' דצריך לבדוק אחריו א"ו ולא מהני ביה בדיקה ועוד דהרי הטור מיירי אפי' אם נתערב בהם ספק ממזר כמ"ש ב"י והמ"מ והרמב"ן ורשב"א וב"ח כו' ג"כ דלאו דוקא בודאי ממזר מיירי הטור אלא ה"ה ספק ממזר בקוראין אותו ממזר ושותק הוכחה שהוא הוא הספק עכ"ל א"כ לפי מ"ש התוס' בכתובות דף י"ד בד"ה אלמנת עיפה לחלק בין אלמנה גופה לבתה דאלמנה כשרה מכח ס"ס משום דהי' לה חזקת כשרות ובתה פסולה משום דאין לה חזקת כשרות א"כ גם כאם אם נאמר כל זמן שלא נבדוק זה ששותק כל המשפחה כשרים דנתברר פסולים בזה ששותק א"כ כל המשפחה בחזקת כשרות קודם בדיקתו של זה ושוב לא ממהני בהם ספק ספקא אחר בדיקתו של זה כמו באלמנה גופה וכל המשפחה מותרין וא"כ יהיה קולא בזה מכח שתיקתו של זה ובודאי לא יעל על דעת שום אדם לומר כן א"ו כדברי הט"ז דזה ששותק לא מהני ביה בדיקה ולעולם הוא פסול ומשפחתו כשרים עכד"ה):
ב שלא בשעת מריבה זה דעת הראב"ד ותמהתי כיון דמסיק שלא בשעת מריבה פסול מי ששותק ל"ל החילוק שחילק תחלה בין דורות הראשונים שהיו מענישים כראוי שלא די בחילוק זה לחוד לומ' דאין פסול שיתוק אלא שלא בשעת מריבה אבל בשעת מריבה שבח הוא לו וכמאמר הכ' כבוד לאיש שבת מריב:
ד
ארור שוכ' עם בהמה פירש"י שדומו' לבהמה שאין להם לב להבין כי חייך ואורך ימיך עכ"ל נראה פי' לדבריו דטבע הנשים שיבטלו בעליהם מתורה בשביל שהם סוברים שמכח זה יתעסקו בסחורות ויהיה להם טובות עה"ז משא"כ אם יעסקו בתורה לא יהו להם רק עה"ב לחוד ובאמת אינו כן אלא היא חייך בעה"ז ואורך ימיך בעולם שכולו ארוך שהוא עו"ה ולמדנו מדברי רש"י אלו שאם נמצא בת לע"ה שהיא חכמה ומבינה ענין שזכרנו דאין בזה איסור מצד שאבי' ע"ה כנלע"ד:
ה
בע"ה שאין מדקדק במצות בטו' כ' ולא בכל ע"ה קאמר אלא במי שהוא חשוד לעבו' להכעיס וחלק ב"י ע"ז ואמר אפילו אינו עובר להכעיס אלא לתאבון או שאינו בקי בדקדוקי מצות וכן הם דברי רש"י שכ' נשותיהם שרץ שאינן זהירות במצות עכ"ל והך דקדוקי מצות אין פירושו שאין יודעים רק עיקר המצות ולא דקדוקי' ופרטי' דא"כ רוב בני אדם מהמון עם אינם יודעים זה ודוקא לאנשים צדיקים רגילים לקרותם מדקדקים דמדאמרו על זה נשותיהם שרץ משמע דקאי על עניני נדה דצריכה ידיעה ברורה להזהר מאוד מזה וכיון שהבעל ע"ה ואינו יכול ללמדה ע"כ הם קרוי שרץ שהוא שורץ ומוליד באיסור ועל מ"ש הטור שהוא חשוד לעבור להכעיס ק' האיך תלוי זה בע"ה וכי לא שייך לומר כן אף בידוע רבונו ומכוין למרוד בו אלא נראה דלא בא לאפוקי ע"ה ששומע לקול מוריו דיש לו תקנה דילך אצל חכם וישמע ממנו משא"כ בע"ה שהוא שונא חכמים כמ"ש ר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור לזה אין תקנה כי אף אם ישמע מן החכם ילעיג עליו מחמת שנאתו ונמצא מתורץ תמיהת הב"י דודאי אף הטור נתכוין שעוב' לתיאבון אלא שאנו חושדים אותו שיעבו' גם להכעיס נמצא שאין לו תקנה במוסר חכמים כנ"ל בזה:
ו
ואם הודיע אותן תחלה כו' בטור כ"כ בשם רמב"ם ותמה ב"י הלא תלמיד ערוך הוא בפ' החולץ והיינו במה דאמרינן בדף ל"ז דרב הוה אומר מאן הוה אתתי ליומ' ותירץ בדרישה דרב לא היה רוצה לגרשה אלא להתעכב עמה פה יום ואח"כ ילך משם ולפרקים יחזו' אלי' ואין זה מיושב דהא גם הרמב"ם כ' ואם הודיעה תחילה שנוש' אותה לימים ידועים כו' אפשר לפרש גם זה בדרך שאתה תוכל לפרש הגמ' דרב כיון דאיכא שם לפרש כן כן נמי בדברי רמב"ם אלא נלע"ד לתרץ דאין ללמוד בגמ' דרב כיון דאיכא שם ואיבעית אימא יחודי בעלמא הוא דמייחדי כי היכא דלהוי ליה פת בסלו ואפשר דהך תירוצא הוא עיקר וא"כ אין משם ראיה להתיר בבא עליה דיש איסור בשעת ביאה דהוה דומה לגרושת הלב שהיא א' מט' בנים פסולים אבל מדברי הרמב"ם יש ללמוד שפיר שאמ' שנש' אות' כו' וסתם נשואין הם לביאה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5