שולחן ערוך, אורח חיים ת״ה: דין היוצא חוץ לתחום ובו ט סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין היוצא חוץ לתחום ובו ט סעיפים:
מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס להיות כבני העיר ואין לו אלא ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ:

ב

היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס:

ג

מי שקידש עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת לא יכנס להיות כבני העיר ואינו מהלך אלא אלפי' אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום:

ד

מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת מותר לעשות לו מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולי' לילך שם ויעשו סביביו כמו מחיצה ויכנס ביניה' והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה שלשם כך נקראו אבל אם יצא לדעת אסור:

ה

מי שהוציאוהו חוץ לתחו' עכו"ם או רוח רעה או שאר כל אונס או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו לתוך התחו' כאלו לא יצא והרי כל העיר כארבע אמות כבתחלה וחוצה לה אלפי' אמה לכל רוח אבל אם חוזר לדעת אין לו אלא ד' אמות: הגה וכן אם נכנס לספינה ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם הרי הוא כאלו לא יצא דהוה ליה כמו שהוציאוהו עכו"ם והחזירוהו (א"ז):

ו

נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה או בעיר אחרת מוקפת חומה לדירה או שנאנס בשאר אונס או ששגג ויצא חוץ לתחו' ונכנס לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו מהלך את כולו אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת אע"פ שהוא בתוך אחד מאלו אין לו אלא ארבע אמות:

ז

מי שהפליגה ספינתו בים מהלך את כולה הואיל ושבת באויר מחיצו' ואם נפחתו דפני ספינה בשבת אם היא מהלכת מהלך את כולה ואם היא עומדת אינו מהלך בה אלא ארבע אמות: הגה ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה ובראשו אין לו אזלינן בתר אמצעי ואפילו אין לו כלל רק יש בו לחקוק עשרה דאמרינן חוקקין להשלים (א"ז):

ח

יצא לדעת והחזירוהו עכו"ם אין לו אלא ד' אמות ומיהו אם החזירוהו לעירו (המוקפת מחיצות לדירה) (הרא"ש פרק מי שהוציאוהו ורבינו ירוחם חי"א וא"ז) כולה כד' אמות ואפי' יצא לדעת וחזר לדעת (וע"ל דין סתם עיירות סימן ת"א):

ט

פירות שהוציא חוץ לתחום והחזירם אפי' במזיד לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כד"א וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה אם הוא יו"ט ואם הוא שבת מותרין באכילה במקומם אפי' לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד מ"ט אנוסים הם וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפי' מי שלא הוציאם ויש מתירים למי שלא הוציאם:

א

אחת. עיין מ"א שהעלה מאחר דד"א שלו מובלעים בתוך התחום ולכן נ"ל להקל בזה אם היה אונס דקי"ל הבלעת תחומין מילתא היא. אבל לדבר הרשות דכ"ע לאו מילתא ע"ש:

ב

ארבע. עמ"ש בסי' ת"ט ס"ה:

ג

לילך. וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה עיין מ"ש ס"א. מ"א:

ד

ויצאה. עיין סי' רמ"ח ס"ו:

ה

מוקפת. ואם בא לעיבורה של עיר הוי כעיר מהרי"ל וסיים שם ונהגו שלא לצאת מהספינה אלא ישאוהו עכו"ם להעיר או לשפת הים מקום שהוא גבוה יו"ד עיין מ"א:

ו

לעירו. הואיל ושבת באויר מחיצות אבל לעיר אחרת אפי' נתנוהו עכו"ם אין לו אלא ד' אמות כיון שיצא לדעת עיין ס"ו וס"ז. מ"א:

ז

כארבע. ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת:

ח

לאכלם. אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכה לשם רש"י עיין ססי' תקט"ו:

ט

חוץ. אפילו הם בעיר מוקף חומה ט"ז עיין שם שהאריך:

א

משנה עירובין נ"ב וכת"ק וכ"פ רמב"ם בפרק כ"ו

ב

שם בגמ' וכלישנא בתרא

ג

משנה שם נ"ב

ד

שם בגמרא מ"ג בעובדא דנחמי'

ה

שם מ"ד

ו

ממשמעות הגמ' שם וכ"פ הרא"ש שם

ז

וע"ל סי' שס"ב סעיף ה')

ח

משנה שם מ"ח וכפירוש רש"י שם

ט

שם בגמרא מדיוקא דמתני'

י

שם במשנה כרש"בג וכדפסק רב שם בגמרא מ"ב תוס' והרא"ש כהרמב"ם בפכ"ז מהלכות שבת

יא

שם מ"א מדיוקא דמתניתין

יב

שם במשנה כרשב"ג

יג

הגהות אשירי שם

יד

שם בגמרא מ"א מדיוקא דמתניתין

טו

הרא"ש והמרדכי שם בשם ר"מ מסוגית הגמרא

טז

שם בגמרא מ"א

יז

הגהת אשירי בשם התוס'

יח

ברייתא שם ובגמרא וכתנא קמא

יט

הרא"ש שם

כ

מרדכי בשם הר"מ

א

ס"א מי שיצא. כת"ק והא דאמרינן מ"ד א' דר"נ פ' כר"א ההיא באונס וכמש"ש מ"ה א' ומדר"א קמותבת למר אלמא אין הלכה כר"א ובמלחמת כת' דהך סוגיא מ"ד א' אידחיא ליה מקמי האי סוגיא מ"ד א' ודבר רז"ה נכונים:

ב

מעמידת. ערש"י שם ד"ה מי שיצא. במזיד ומדעת כו'. כיון למש"ש שם מ"ה א' א"ל אין דשמיע כו' וה"ה לאונס כמ"ש מ"א ב' וכ"כ הראב"ד אבל הרמב"ם מפרש אפי' באונס יצא לכך כת' מעמידת כו' שפסק כר"י שאמר אם בירר כו' שם מ"ה א' וזה כיון שהתחיל באמ' כבר בירר כו':

ג

להיות כבני. אבל לעיר מותר לכנס כמש"ל סי שצ"ז ס"א וערש"י שם ד"ה ולמודד כו' ובזה מתורץ מה שהקשה המ"מ על הרמב"ם שם:

א

ס"ד אבל אם. כמ"ש ס"ה אבל כו' ובס"ו אבל כו' ובסי' ת"ו ואם יצא כו':

א

ס"ה או שאר. מהא דאמרי' שם עייל לתחומא כו' וע' רש"י שם ד"ה עייל כו' ובתזר לדעת לא מהני כנ"ל וכמ"ש למטה אבל כו' ושם מ"ט אנוסים הן כו':

ב

או ששגג. מהנ"ל ס"ד בעובדא דר' חנילאי. וכ"ז הוצרך לאשמועינן משום סיפא החזירוהו:

ג

אבל. גמ' שם:

ד

וכן אם. כנ"ל בסי' ד' דספינה שלא לדעת וכמש"ש ת"ש מעשה כו' במהלכת ברקק ואפ"ה לר"ג מהלך את כולה ולר"ג ע"כ אין טעמו משום דשבת כנ"ל בס"ס ת"ד ע"ש כמ"ש שם:

א

ס"ו מוקפת. רש"י שם:

ב

לדירה. תוס' מ"ז ב' וכנ"ל:

ג

אבל אם כו'. מדתנן הוליכוהו ונתנוהו וכמו שדקדקו בגמרא הוציאוהו החזירוהו. רמב"ם ורמב"ן ור"ן והג"א ס"ס ב' ד"ה וכן פסק כו' וס"ג ד"ה ואם עבר כו' וכ' ב"י שכ"ד רשב"ם בתוס' מ"ג א' בד"ה הלכה כו' ועוד כו' אך כו' ואין ראיה די"ל דהרשב"ם ס"ל כדעת ר"ח הביאו הג"א שפ' כשמואל וכרבה דוקא בשבת כו' אבל צ"ע דהא במהלכת ל"פ וכן לפי' ב"י וכן תי' במלחמות על מה שהקשה הרז"ה על הרי"ף כיון שפסק כרב למה הזכיר הא דרבה ור"ז ותי' הרמב"ן דנ"מ לקופץ מספינה לספינה דהוי לדעת דאין לו אלא ד"א כשיטתם כנ"ל מ"מ מהלך את כולו במהלכת מטעמא דר"ז כו' וכ' ב"י אבל תוס' פליגי ע"ז שם שכ' ומה שפי' רשב"ם כו' וכן הרא"ש שם ומרדכי וסה"ת וכ"כ תוס' בהדיא כ"ט א' סד"ה והושיבו וכ"ד הרשב"א והקשה דלדידהו מאי פריך פשיטא דלמא הא קמ"ל דאף כה"ג א"ל אלא ד"א וכמ"ש הרא"ש וש"פ בס"ח וע' במ"מ שתי' קושיית הרשב"א ודבריו דחוקים ע"ש:

א

ס"ז הואיל ושבת. ל"ד ור"ל והואיל והיה באויר כו' ונקט ושבת לרבותא דסיפא וכמ"ש בהג"א שם ד"ה אי אפשר. ואם נפחתי כו'. ומ"א תירץ דמיירי בנכנס בשבת דה"ל כיצא לדעת ואפ"ה כיון ששבת. ולכאורה כן מ' בגמ' דכ"ע מיהת הלכה כו' ואע"פ שבדיר וסהר לא מהני האונס אבל לשון ש"ע לא משמע כן ולא ה"ל לשבוק דינא דמתני' וגמ' שם וע' הג"א שם ד"ה ר"י וד"ה ואם עבר ותוס' שם ד"ה הלכה ועוד פסק רשב"ם כו' ומה שפי' רשב"ם כו' ור"י ס"ל דהוי כיצא שלא לדעת כמ"ש רשב"ם שם דספינה ממילא אזלא כו':

ב

ואם נפחתו. שם מ"ב ב' ומ"ג א' וקי"ל כרבה וכמ"ש למט' ואע"ג דאין נ"מ דקי"ל כרב נ"מ בכה"ג וכמש"ש צ"א ב' ושם משמע דקי"ל כרבה:

ג

ואם. ובראשו. שבת ז' ב' ואם חקק בו כו':

ד

דאמרינן. כר"מ ואע"ג דלא קי"ל כוותיה בדרבנן קי"ל כוותיה דים כרמלית הוא כמ"ש בפ' הזורק וראיה מדר' ס"ל כותיה בעירובין ל"ג ואע"ג דלא קי"ל כותיה דר' בהא שסובר כר"י היינו משום דמתני' דלא כוותיה נתנו בקנה כו' וטעמא דר' דס"ל כר"מ משום דבדרבנן הוא וע"ש תוס' ד"ה וכלכלה כו' ובזה אין צריך לפי' ולא לפירוש רש"י דברשויות דאורייתא לא סבר רבי כוותיה אבל צ"ע דל"ל לכל זה הא קי"ל שם צ"ג ב' גידוד חמשה כו' ואפשר דסבר דהטעם בגידוד משום דחוקקין ולזה נתכוין מ"א ס"ק י"א ואפשר שר"ל כו' אבל אין נראה חדא דא"כ ס"ל כר"מ ועוד דאפי' ר"ח מודה בכה"ג וכמ"ש תוס' בשבת ז' ב' ד"ה והלכה כו' דכשאין במקום א' עשרה לא אמרי' חוקקין וכן צ"ע מ"ש כאן דאמרי' חוקקין כו' ומ"מ הדין אמת מהא דגידוד הנ"ל וא"צ לחוקקין:

א

ס"ח לעירו. עמ"א וכ"ה ברא"ש ומרדכי:

ב

המוקפת. כנ"ל:

ג

כולה כד"א. ואפי'. מדפריך שם הא נמי תנינא החזירוהו כו' ודלמא קמ"ל דאפי' בכה"ג אין לו אלא ד"א וא"ל א"כ ברישא דפריך פשיטא השתא כו' ודלמא קמ"ל כה"ג והרמב"ם וש"ע פ' לעיל ס"ד אבל אם יצא כו' וכמו שהקשה הרשב"א שם י"ל כתירוץ השני של מ"מ שם דלשמואל פריך שפיר דהוא פ' כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר וא"כ אפי' בשלא לדעת אין לו אלא ד"א ופריך שפיר אבל בסיפא דגם שמואל מודה כמש"ש דכ"ע מיהת כו' מ"ט הואיל ושבת באויר כו':

א

ס"ט שכל העיר כו' ואם היא כו'. רש"י שם:

ב

ואפי' לאותו. תוס' שם ד"ה לא הפסידו כו' ולמדו כן ממשמעות הגמ' לא הפסידו:

ג

אפי' מי שלא. תוס' שם ד"ה במזי ד כו' מדקאמר סתם לא יאכלו וכמ"ש במבשל סתם לא יאכל אין חילוק רק במקום שחילק שם בפירוש:

ד

ויש מתירים. כמו ע"י א"י שם מ' א' ומ"ז ב' ופ"ג די"ט כ"ד א':

א

מוקפת חומה לדירה – עיין מ"ב. ודע דמ"א הביא דעת ריא"ז דעבורה של עיר נמי נחשב כעיר וממילא דכ"ש דפליג על עיקר דין המחבר דלא בעינן היקף חומה כלל וכן מבואר שם להדיא ע"ש וכתב המגן אברהם דכן הוא באגודה ובאמת מצאתי עוד כמה ראשונים שסוברין כן היינו הרמב"ן בחידושיו לעירובין האריך שם בזה דאפילו אין מוקף מחיצות ור"ה עובר בתוכה נמי חשיבא כד"א לענין זה והביא שם שכן הוא ג"כ דעת רבינו תם בתשובה דאפילו אין מוקף מחיצות נמי ש"ד וכן הוא דעת רבינו יואל מובא באו"ז בהלכות ע"ש סימן ו' שכתב שם דלולא דמסתפי היה מתיר אפילו בלא היקף מחיצות ועכ"פ אפילו לפי מה שנקט שם מתחלה להחמיר דבעינן היקף מ"מ סובר שם דאפילו אם היה ר"ה עובר בתוכה ובודאי אסור לטלטל שם אפ"ה מותר לו להלך בכולה דהיתר הילוך אינו תלוי בטלטול עי"ש ומ"מ קשה הדבר להקל כנגד השו"ע דרוב הפוסקים קיימי בשיטת השו"ע הלא המה רש"י ור"י בעל התוספות ורבינו אפרים מובא באו"ז בהלכות ע"ש סימן ו' [וע"ש שהחמיר עוד יותר] ואור זרוע בהלכות עירובין סימן קנ"א ורבינו יונתן והעיטור בהלכות יו"ט דף קמ"ד והרא"ש והריטב"א והר"ן בחידושיו לר"ה ושבולי לקט בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר' אביגדור כהן צדק ע"ש בסימן קי"א וכן הוא ג"כ דעת הטור בסימן ת"א ורי"ו כמו שמובא בב"י. ומ"מ אפשר שבשעת הדחק יש לסמוך להקל כדעת הרמב"ן וסייעתו אפילו בלא מהיקף מחיצות מאחר דמלתא דרבנן הוא וע"ש ברמב"ן דסובר דעיבורה של עיר נחשב ג"כ כעיר לענין זה דמותר לילך אפילו בתוך עיבורה מיהו מה שהביא המגן אברהם בשם ריא"ז דאפילו בהכניסוהו לעיבורו של עיר נמי חשוב לו כל העיר כד"א זו קולא יתירא דאף הרמב"ן מחמיר בזה בהדיא ע"ש ומסתברא לי דגם הריא"ז לא הקיל אלא בהכניסוהו לעיר שאז מותר גם בעיבורו אבל לא בהכניסוהו לעיבורו וכדעת הרמב"ן ע"ש בשה"ג שיש לפרש כן בדברי ריא"ז:

ב

אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת וכו' – עיין מ"ב והוא לפי דעת הרמב"ם וסייעתו וכפי שביאר הרה"מ ודע דהרשב"א וריטב"א ותוספות עירובין כ"ט [בד"ה והושיבוהו בתי' בתרא שם] פליגי ע"ז וסברי דבכל גווני מקילינן במקום המוקף מחיצות לחשבו כולו כד' אמות ואפי' ביצא במזיד חוץ לתחום ונכנס לתוך אחד מאלו וגם בביאור הגר"א משמע שנוטה יותר לדעה זו עיין מה שהאריך בזה ומ"מ למעשה בודאי יש להחמיר כדעת המחבר דהרבה ראשונים קיימי בשיטת הרמב"ם עיין בב"י וכן כתב האו"ז בפ' מי שהוציאוהו וכן משמע מדברי הר"מ המובא ברא"ש ובמרדכי ומועתק בסעיף ח' מדנקט לעירו דוקא וכמ"ש במג"א שם וכן הוא דעת שיבולי לקט בסימן קי"א בשם אחיו ר' בנימין ובשם ר' ישעיה עיי"ש ובפרט שהרשב"א בעצמו כתב בעבודת הקודש דיש לחוש לדברי המחמירין בזה:

א

הואיל ושבת וכו' – עיין מ"ב ובמג"א מיישב דברי השו"ע דשבת באויר מחיצות דוקא ומיירי שהפליג באיסור כגון שנכנס שם בע"ש וקנה שביתה ויצא ולמחר נכנס בספינה והפליג והמחבר לטעמיה בסי' רמ"ח ס"ג דכיון דיצא מן הספינה בלילה הוי ליה כמו שלא קנה שביתה ואסור ליה להפליג למחר ובכגון זה שמפליג באיסור בשבת בודאי אסור לו לזוז מד' אמותיו בספינה גופא וכמו ביצא חוץ לתחום מדעת המבואר בסעיף ו' ואשמעינן הכא דבענינו ששבת עכ"פ באויר מחיצות ביה"ש אע"ג דלא מהני ליה לענין להתיר להפליג מ"מ אם הפליג מותר ליה לטלטל בכל הספינה רק אם לקחוהו עכו"ם משם ונתנוהו בספינה אחרת שלא שבת בה אסור לו לשם לזוז מד' אמותיו [ומ"מ אם נצרך לנקביו יכול לכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה דאנוס הוא ביציאתו וכמ"ש בסי' ת"ו] וכ"ז הוא לדעת המחבר אבל לפי דעת הרמ"א שם בסי' רמ"ח דמותר לצאת בלילה מן הספינה ולהפליג למחר א"כ לא משכחת האי דינא דכיון דנכנס בהיתר הוה ליה כיצא שלא לדעת [והשמטנו דברי איזה אחרונים שהביאו בזה דעת הרשב"ם והר"ן דאפילו בנכנס בהיתר ג"כ בעינן דוקא ששבת דאין לנו להחמיר כ"כ מאחר דלדעת ר"י אפילו בנכנס באיסור מיקרי יצא שלא לדעת משום דספינה ממילא אזלא וא"כ יש לנו לנקוט כדעת האו"ז והגהת אשר"י דכתבו שם דדוקא היכי דנכנס שלא כדין מיקרי יצא לדעת עי"ש באו"ז ה' עירובין סי' קמ"ו וכן הוא דעת הרא"ש פ' מי שהוציאוהו סימן ו' ודוק] זהו קוטב דברי מג"א לפי מה שפירשו הא"ר ומחה"ש ופמ"ג וכ"כ התו"ש:

ב

ואם נפחתו דפני ספינה בשבת – ולא אמרינן בזה הואיל והותרה הותרה דהיכא דליתנהו למחיצות לא אמרינן הכי [א"ר] והקדימו בזה האו"ז:

א

אם החזירוהו לעירו המוקפת וכו' – עיין בית מאיר שמגמגם בזה דהלא עיקר חידוש דין זה הוא מטעם ששבת בה בין השמשות וא"כ מסתברא דלא בעינן כאן היקף מחיצות סביבות העיר וכמו דקיי"ל בעלמא בשובת בעיר שיש לו אלפים אמה לכל רוח ואפילו אינה מוקפת כלל עיין בטור סי' שצ"ח ובאמת הרמ"א הוציא דין זה רק מסעיף ו' ומה שנרשם בהג"ה בשם הרא"ש ורי"ו ואו"ז הוא ג"כ מדברי הפוסקים הנ"ל גבי דינא דסעיף ו' ובאמת אין ראיה משם דשאני התם דלא שבתו שם בין השמשות ומ"מ אינו מוכרח דע"כ אינו כשבת ממש שהרי אין לו רק עירו ולא אלפים כבתחלה גם מ"ש בית מאיר בעיקר דין זה דרמב"ם לא ס"ל כר"מ אין לנו לחוש להחמיר מאחר שדעת הרשב"א וסייעתו להקל אפילו בעיר אחרת וכמו שכתבנו לעיל בבה"ל עיי"ש וא"כ עכ"פ בהחזירוהו לעיר ששבת בה בודאי אין להחמיר:

א

שהחזירם לצרכו – הלשון אינו מדויק דמלשון שהחזירה משמע דאפילו אותו האיש שהחזירן ג"כ מותר בהם ומלשון לצורכו משמע דמיירי באחר שהוציא והחזיר לצורכו ובזה דוקא מתיר דעכ"פ הוא בעצמו לא עשה מעשה באיסור אבל בהוציא הוא בעצמו אפשר שפיר דעכ"פ לו בעצמו אסור ובב"י הביא ב' דיעות בזה והגהת אשר"י מחמיר בזה עיי"ש בב"י ותראה דלשון המחבר הוא ממש כלשון הגהת אשר"י והלשון באמת מגומגם ובאו"ז שממנו העתיק הגהת אשר"י דבריו איתא שהחזירום ולא שהחזירם וקאי על אחרים שהחזירו בשבילו ורק בזה מתירין אנו וא"כ אפשר דכן גם כוונת המחבר וכן משמע בלבוש ובע"ש שפירשו כן בדברי המחבר אכן הגר"א מפרש דהמוציא בעצמו ג"כ מותר וכפשטות הלשון לאותו ישראל שהחזירם ולדינא בודאי יש לנקוט להקל בזה כפי' הגר"א דגם הריטב"א בחי' כתב כן בשם רבו וכן משמע בחידושי הרמב"ן והרשב"א וכ"פ הגר"ז:

ב

מ"ט אנוסים – עיין במג"א במה שכתב לתרץ דלא תיקשי מהא דקיי"ל דהמבטל בשבת במזיד אסור ותי' בשם הפוסקים משום דהתם איסורא דאורייתא עיי"ש מה שהאריך והנה במחבר קשה לומר כן שהרי מסיים גם דין זה לענין הוצאות שבת דאיסורו דאורייתא אם לא דנימא דמיירי בכרמלית ובאמת יש עוד תירוצים לקושית מג"א בשם הפוסקים דשאני הכא שהרי הוחזרו למקומם ואינו נהנה במעשה שבת כלום עיין בחי' רמב"ן שתירץ כן ויש עוד תירוצים עיין בריטב"א שם וכן כתבו האחרונים מאמר מרדכי וחמד משה וא"ר ונ"א ה' שבת כלל ט' עיי"ש שהאריך:

א

סעיף א' הנ"ל. נ"ב בפלוגתת הפוסקים שאם יש תחומין מן התורה חוץ לי"ב מיל נראה כעת ראיה ברורה דהוי רק דרבנן ממ"ש בש"ס שם דף נ"ח ע"ב אר"נ אר"א בר' אבוהו אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה ולמה לא נקט תחומין גופייהו לענין י"ב מיל דהוי מן התורה ואין מקדרין ולמה עזב תחומין דעסיק בהו ונקט דבר אחר בע"כ מוכח דתחומין הוי כולו דרבנן ולדעתי זה ראיה שאין עליה תשובה וכן דייק הש"ס בעצמו דף ל"ה ע"ב מזה דלר"מ תחומין דרבנן עיי"ש ודוק:

ב

סעיף ז' בהג"ה דאמרי' חוקקין להשלים. נ"ב ע' במג"א וע' בספר אלי' רבא וע' בתשובה שלי לק"ק טרעביוולא בחיבורי לאו"ח משנת תד"ר לפ"ק בהלכות עירובין סימן שס"ג מ"ש שם ליישב קושית המג"א ע"ש ודוק:

א

[א] אפילו אמה אחת וכו'. ודעת הב"ח ועולת שבת דוקא במזיד אבל יצא באונס או לדבר מצוה כל שלא יצא יותר משני אמות יכנוס להיות כבני העיר, ומגן אברהם חולק מדברי ראב"ד ומגיד משנה דבברירתו תליא מילתא ונראה כבורר אל עבר פניו. ואינו השגה כלל דהם הוכיחו כן לדעת הרי"ף דסבירא ליה והוא על שמונה וכן בריש סימן שצ"ו פירשתי כן דברי מלבושי יום טוב וט"ז וכן כתב הפרישה וכן מבואר מר' יהונתן והמאור סוף פרק מי שהוציאוהו ותוס' דף מ"ד ועוד דהא ליש אומרים סימן שצ"ו יש לו בכל צד ארבע אמות, אם כן על כרחך צריך לחלק בין שוגג ומזיד לבין אונס ודבר מצוה, ולפי זה נראה לי דכל ארבע אמות נכנס להיות כבן עיר וכן פסק בעבודת הקודש דף ל"א. והנה מגן אברהם אחר שהביא דברי מגיד משנה וראב"ד כתב לכן נראה לי להקל בזה אם היה אונס, עד כאן. והוא תמוה דהא המגיד משנה אוסר בכל ענין כיון שנראה כבורר, ונראה לי שיש חסרון בדברי ראב"ד שהביא דבראב"ד גופיה כתב דמיירי שבירר צד החיצון אלא שהמגיד משנה כתב שנראה כבורר וכיון שכתב שהוא דוחק סבירא ליה להקל כראב"ד באם לא בירר כן נראה לי לישב דבריו ז"ל, ומכל מקום לדינא עיקר כדפירשתי:

ב

[ב] תוך התחום וכו'. ולפי מה שכתבתי לעיל הוא הדין אם רגל אחת תוך ארבע אמות מתחום ורגל אחת חוץ לארבע אמות מחוץ לתחום נראה לי וכן משמע בעבודת הקודש שם:

ג

[ג] מחיצה וכו'. אפילו המחיצה יותר מאלפיים מהלך כולה כמו שכתב סימן ת"ג וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה:

ד

[ד] שלא ידעו וכו'. עיין סימן שס"ב סעיף ה' מזה:

ה

[ה] בספינה וכו'. פירש מגן אברהם שהיתה ספינה בין השמשות למטה מעשרה וקנה שם שביתה והפליג בשבת וחזרה לאחוריה הוה ליה שלא מדעת כיון שנכנס בהיתר או שנכנס בשבת לישב בה דאם נכנס על מנת להפליג הוי כיוצא לדעת:

ו

[ו] מוקפת חומה וכו'. משמע דאפילו בא בעיבור של עיר לא מהני:

ז

[ז] הואיל ושבת וכו'. אבל אם בא לעיר אחרת אסור דלא שבת באויר מחיצות דכיון דנכנס בשבת לספינה הוה ליה כיצא לדעת ועולת שבת לא דק והוא הדין אם נתנוהו לכותי לספינה אחרת ומכל מקום יכול ליכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה, וצריך עיון הא מיירי הכא שנכנס מבעוד יום דהא שבת שם והוא גופיה כתב אחר כך דאם נכנס בהיתר כגון שקנה שביתה אתמול הוה ליה כיצא שלא לדעת, וצריך לומר שיצא אחר שהחשיך מספינה לחדר ונכנס לתוכן וצריך עיון. כתב בשלטי גיבורים דף ר' אפילו קפץ מספינה לספינה עד שלא יצא חוץ לתחום והספינה השניה הוציאתו חוץ לתחומו הרי זה מהלך את כולה אף שלא שבת במחיצות שניה:

ח

[ח] נפחתו וכו'. יש תימא הא שבת כיון שהותרה למקצת הותרה לכל (עולת שבת), ולא קשה מידי כדלעיל סוף סימן שס"ה דלא אמרינן הכי אלא במוקף מחיצות:

ט

[ט] [לבוש] אם נשארו וכו'. לשון השולחן ערוך ואם באמצעו יש לו וכו', ופירש מגן אברהם שבראשו משופעת אבל אם נפרצו המחיצות שבראשו בעינן שלא יהא פרוץ מרובה על העומד, עד כאן, ודברי לבוש לא משמע הכי:

י

[י] חוקקין וכו'. תמה אני דקיימא לן כלבוש עיין עטרת זהב סימן רפ"ז דאין חוקקין להשלים (מלבושי יום טוב), ויותר הוה ליה לתמוה מלבוש זה סימן שס"ה סעיף י', ומגן אברהם כתב אפשר דרצה לומר שאין לו מחיצות עשרה עובי הנסרים מצטרפין, עד כאן, ודחוק. ולעניות דעתי ליישב דשאני הכא בעירובין דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב כדאיתא בעירובין דף מ"ו:

יא

[יא] המוקפות וכו'. והוא הדין למבוי שיש בו צורת הפתח עיין סוף סימן ת"א, ודוקא לעיר ששבת אבל לעיר אחרת אין לו אלא ארבע אמות כיון שיצא לדעת ואפילו לעיר המוקפת ששבת אין התיר אלא בעיר אבל חוץ אין לו כלום:

יב

[יב] אפילו במזיד וכו'. ולא דמי למבשל בשבת במזיד דאסור דהתם איסור דאורייתא (תוס' דף מ"א), וקשיא לי דהתם נעשה בו דבר שנתבשל אבל הכא כיון שהוחזר למקומו לא נעשה בו כלום מיהו בירושלמי שאביא בסוף סימן זה משמע דאין חילוק. והנה מגן אברהם הקשה ממטביל ומעשר שהם מדרבנן ואפילו הכי בדאית ליה פירא אחרינא, ותירץ דהכא מיירי בדלית ליה פירא אחרינא, ומסתימת כל הפוסקים לא משמע הכי, גם קצת קשה מאי פריך הש"ס מר' נחמיה דאסור במזיד דילמא מיירי בדאית ליה פירא אחרינא, אלא נראה לי כיון שלא נעשה בו כלום לא החמירו באיסור דרבנן:

יג

[יג] מותרין. לאוכלן אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכה להם (רש"י שם), גם נראה לי דמצינו כשנתן לו פירות ישראל אחר שלא עירב והוא עירב או שנתן לו כותים עיין סימן ת"א ס"ק ב', ואין להקשות על רש"י הנזכר לעיל דבסוף סימן תקט"ו דאסור משום מוקצה, ויש לומר דמיירי רש"י שפירות היו של כותים דליכא מוקצה, ומגן אברהם שם תירץ בענין אחר דחוק ועוד אפרש שם:

יד

[יד] ואסור לטלטלם וכו'. ואם הוא בעיר מוקף לדירה מותר בכל העיר אבל הוציאם במזיד אפילו לעיר המוקף אין לו אלא ארבע אמות דהוי כיצא לדעת ט"ז:

טו

[טו] אסור לאכלם וכו'. מכל מקום מותר בטילטול תוך ארבע אמות כיון דבין השמשות היו תוך התחום אין כאן מוקצה ואף דקיימא לן בריש סימן תקט"ו דמה דאסור באכילה אסור בטילטול שאני הכא שאין איסור אכילה אלא משום קנס כן משמע בט"ז, ומגן אברהם שם תירץ דהכא יש להם היתר אכילה אם חזרו למקומן:

טז

[טז] ויש מתירין וכו'. ורש"ל פרק אין צדין סימן ט' פסק בסתם כסברא ראשונה, וכן נראה לי עיקר שכן כתבו תוס' שם ורשב"א ומגיד ודברי מרדכי יחידאי הוא. ואם הוציא כותים לכולי עלמא מותר לישראל אחר ואם בשוגג אף לישראל זה מותר באכילה, ואף דבעבודת הקודש דף ל"ה אוסר אף בשוגג הוא אזיל לטעמיה דגם בישראל אוסר אפילו בשוגג. כתב עבודת הקודש שם במה דברים אמורים ביום טוב אבל לא בשבת אפילו העבירן ישראל ארבע אמות ברשות הרבים או שהחזירן מרשות הרבים לרשות היחיד לא יאכלו, עד כאן. והאריך המגיד פרק ו' דשבת בטעמו ויש לומר רמב"ם דסבירא ליה דהחמירו בתחומין דדבריהן יותר מארבע אמות ברשות הרבים עיין שם. ואני מצאתי ברוקח סימן קפ"ד ירושלמי פירות שיצאו לרשות הרבים וחזר שוגג יאכל מזיד לא יאכל ר' נחמיה אומר בין בשוגג בין במזיד לא יאכל עד שיחזרו למקומן, עד כאן. וכן הוא בירושלמי פרק מי שהוציאוהו וסיים שם עד שיחזרו למקומן שוגגין וצריך עיון:

א

א) [סעיף א'] מי שיצא חוץ לתחום וכו' והיינו במזיד ומדעת שלא לשם מצוה. רש"י וכ"כ הב"ח אבל אם יצא שלא מדעת עיין לקמן סעי' ד' ובאו' ג' ואם יצא בשוגג עיין א"ר סי' שצ"ו או' ג' ובסי' זה או' א' שכתב דשוגג הרי הוא כמזיד אבל מסעי' ה' דלקמן מוכח דשוגג כאנוס יעו"ש וכ"כ מ"ב או' ב'

א

ב) שם. אפי' אמה אחת לא יכנס וכו' כ"כ הטור וכ"כ הרמב"ם פכ"ז. וכתב שם המ"מ שהרשב"א פסק כר"ש דאמר אפי' יצא ט"ו אמה יכנס לפי שאין המודדים מכוונים המדות וחוץ למקום הציון יש ט"ו אמה יעו"ש והביאו ב"י וכתב נקטינן כהרמב"ם. וכ"ה דעת האחרונים.

א

ג) שם. ואין לו אלא ד"א מעמידת רגליו ולחוץ. כ"כ הרמב"ם פכ"ז דין י"א ומשמע אבל לצד פנים אינו יכול להלך אפי' אמה א' וטעם הרמב"ם כתב שם המ"מ משום דס"ל כר' יהודה במשנה שם דאמר דאין לו אלא ד"א לרוח א' וכיון שזה מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו ולכן אין לו אלא ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ יעו"ש אמנם עיין לעיל סי' שצ"ו סעי' א' בהגה שהביא פלוגתא בזה די"א דאלו ד"א הוא באמצען ויש לו ב' אמות לכל רוח וי"א ד' אמות לכל רוח והבאנו שם דעת הפו' המסכימים לזה יעו"ש ובענין זה ליכנס להיות כאנשי העיר כתב המ"א סק"א וא"ר או' א' דכל שיצא באונס או לדבר מצוה והוא בתוך ד"א של התחום מותר ליכנס ולהיות כאנשי העיר יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' א' ח"א כלל ע"ו או' כ"ח. מ"ב או' ב'

א

ד) [סעיף ב'] יכנס. דבתר רובו שדינן ליה וכיון דלא הויא אלא רגלו א' חוץ לתחום עדיין רובו בתוך התחום הילכך יכנס. רש"י, ולפי מ"ש לעיל דיש לו ד"א חוץ לתחום גם בזה יהיה הדין כן דאם יצא באונס ורגלו אחת תוך ד"א לתחום ורגלו א' חוץ לד"א מחוץ לתחום יכנס. א"ר או' ב' ח"א שם. מ"ב או' ד'

א

ה) [סעיף ג'] והוא חוץ לתחום וכו' דאלו היה בתוך התחום כיון שדעתו ליכנס לעיר הרי הוא כבני העיר ומהלך את כל העיר ואלפים אמה לכל רוח מן העיר כמ"ש לעיל סי' ת'

א

ו) שם. לא יכנס להיות כבני העיר וכו' אבל יכול להלך בעיר ג' אמות שהרי יש לו אלפים חוץ מד' אמות שהן מקום שביתתו כמ"ש רסי' שצ"ז. ר"ז או' ג'

א

ז) [סעיף ד'] שלא לדעת. כגון שהיה דעתו טרוד ולא ידע שיוצא חוץ לתחום כמבואר בגמ' וה"ה אם יצא באונס או בשגגה כמבואר בסעי' שאח"ז וה"ה אם יצא לדבר מצוה דחשיב נמי כאונס כמ"ש לעיל או' ג'

א

ח) שם. מותר לעשת לו מחיצה וכו' וטעם היתר זה הוא משום דכשהקיפוהו בני אדם מחיצות הו"ל כמו קרפף מוקף דחשיב כולו כד"א וזה ילך בתוך ההיקף לצד העיר ונמצא שנכנס לתוך תחומו בהיתר וכיון שנכנס לתוך תחומו הוי כאלו לא יצא. ב"י. ור"ל ואז הוי כל העיר כד"א כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כמ"ש בסעי' שאח"ז.

א

ט) שם. מותר לעשות לו מחיצה וכו' והיא שלא תהיה יותר על אלפים אמה. הרמב"ם פכ"ז דין י"ד אבל המ"מ שם כתב דהראב"ד והרשב"א נחלקו עליו ואפי' גדולה כמה שרי יעו"ש. והב"ד ב"י, וכ"כ המ"א סק"ב דאפ' המחיצה יותר מאלפים מהלך את כולה. וכ"כ א"ר או' ג' תו"ש או' ג' ר"ז או' ד'

א

י) שם. ויכולין לילך שם וכו' וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה. מ"א סק"ג א"ר שם. תו"ש או' ד' ר"ז שם. ולפי מ"ש לעיל סוף או' ג' דבאנוס אפי' יצא תוך ד"א שחוץ לתחום שרי לחזור ה"ה הכא אף אם לא הגיעה המחיצה רק עד פחות מד"א לתוך התחום שרי. וכ"פ התו"ש שם. ר"ז שם.

א

יא) שם. והוא שלא ידעו וכו' ועיין עוד פרטי דינים בענין מחיצות בני אדם בסי' שס"ב ובדברינו לשם וה"ה לכאן. ומי שעשה בידיעת בני אדם שידעו שהם עושים למחיצה מלקין כך פשוט בעירובין. רי"ו, פת"ע או' ה'

א

יב) שם. אבל אם יצא לדעת אסור שהרי אף אם הוא בתוך מחיצות גמורות אינו רשאי ביצא לדעת לילך יותר מד"א כדלקמן ססעי' ו' וא"כ כ"ש במחיצות של בני אדם שאינו יכול להלך.

א

יג) [סעיף ה'] או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח"כ נשתפה והרי הוא חוץ לתחום. רש"י.

א

יד) שם. או ששגג וכו' אע"ג דכ"ש הוא מדין אונס מ"מ נקט זה לאשמעינן משום סיפא דגם בזה אם החזירוהו כאלו לא יצא. ביאורי הגר"א.

א

טו) שם. אין לו אלא ד"א. ועיין לעיל סי' שצ"ו סעי' א' איך מודדין אלו הד"א יעו"ש.

א

טז) שם. אין לו אלא ד"א. והיינו באין לו מחיצה של בני אדם. לבוש.

א

טוב) שם. אבל אם חוזר לדעת וכו' משמע אבל אם חזר שלא מדעת כגון ששגג ונכנס לתוך התחום הו"ל כאלו החזירוהו.

א

חי) שם. אין לו אלא ד"א. וה"ד בלא נכנס לעירו אבל אם נכנס לעירו המוקפת חומה הרי היא לו כולה כד"א כמ"ש לקמן סעי' ח' ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

יט) שם הגה. וכן אם נכנס לספינה וכו' היינו בשבת דאם נכנס מבע"י לא קנה שביתה כלל אם היא למעלה מעשרה וצ"ל דנכנס לישב בה דאם נכנס ע"מ להפליג הוי כיוצא לדעת כמ"ש סעי' ז' א"נ מיירי שהיתה הספינה ביה"ש למטה מיו"ד וקנה שם שביתה והפליגה בשבת וחזרה לאחוריה דהו"ל שלא לדעת כיון שנכנס בהיתר מ"א סק"ה. א"ר או' ה' תו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

א

כ) [סעיף ו'] נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום וכו' ר"ל שהוציאוהו מתוך התחום ונתנוהו חוץ לתחום בדיר וכו' דאלו יצא לדעת אעפ"י שהחזירוהו עכו"ם אין לו אלא ד"א כמ"ש לקמן סעי' ח' יעו"ש.

א

כא) שם. בדיר או בסהר. דיר הוא גדר של בהמות שעושין בשדות היוה כאן והיום כאן כדי לזבלן בגללי הבהמות וסהר שעושין לבהמות של עיר. רש"י עירובין ח"י ע"א. ולא הזכיר כאן שיהיו מוקפין לדירה משום דמסתמא אין בהם יותר מבית סאתים וכל שאין בו יותר מסאתים מותר לטלטל בכולו אעפ"י שלא הוקף לדירה כמ"ש רסי' שנ"ח אבל אין ה"נ דאם היו יותר מסאתים צריך שיהיו מוקפין לדירה דהיינו ששומר הבהמות דר בהם ואם לאו אין לטלטל בהם כ"א בד"א.

א

כב) שם בדיר או סהר. ואם נתנוהו בקרפף של חיות המוקף מחיצות והחיות הם מה שקורין עי"ר גארטי"ן שאין דרך בני אדם לדור עמהם שמזיקין אפי' יש דירה שם קבועה לשומר בעל דירתו דלא עבדי אינשי דדיירי בגדודי חיות ואין לטלטל ביתר מסאתים דודאי גדודי חיות גרע מזרעים ואפי' פחות מסאתים יש מקום לדין. נוב"י מה"ת סי' מ"ז יעו"ש. והביאו השע"ת.

א

כג) שם. בדיר וכו' ואם נתנוהו סמוך לדיר וסהר באופן שכלו הד"א תוך הדיר וסהר אין לו אלא ד"א ואסור לילך חוץ לד"א שלא אמרו אלא דרה"י נחשב כד"א המגיעים לו באותו מקום אבל לא הקילו בזה לעשות רה"י במקצת ד"א דדבר זה לא מצינו בשום מקום והוא פשוט בעיני. תו"ש או' ז'

א

כד) שם. ומרעה. שהיא לדירה או שאין בה יותר מסאתים ר"ז או' ו' ועיין לעיל סי' שצ"ח סעי' ו' איזה מערה קרויה לדירה ובדברינו לשם או' ט"ל בס"ד.

א

כה) שם. או בעיר אחרת. דאי בעירו אפי' יצא לדעת ונכנס לדעת הרי היא לו כד"א כמ"ש לקמן סעי' ח' יעו"ש.

א

כו) שם. מוקפת חומה לדירה. דעי"ז הויא כרה"י והוי כולה כד"א. וה"ה אם תיקנו המבואות כדינן בצוה"ף או בלחי וקורה חשיבי מוקף לדירה כמ"ש לעיל סי' ת"א או' י"א יעו"ש.

א

כז) שם. מוקפת חומה וכו' משמע דאפי' בא בעיבורה של עיר לא מהני כמ"ש התו' והרא"ש דלא כמ"ש השה"ג בשם י"א מיהו במהרי"ל משמע דס"ל דעיבורה של עיר כעיר וכ"כ האגודה וסיים ונהגו שלא לצאת מהספינה (היינו בהביאוהו עכו"ם בספינה אל מחוץ לעיר) אלא ישאוהו עכו"ם להעיר או לשפת הים מקום שהוא גבוה יו"ד. שי"א שאם נכנס לנמל עומק המים הוי מחיצה (לעיר והוו כאלו נכנס לעיר) כדאמרינן גבי מבוי עכ"ל. מ"א סק"ז ח"א כלל ע"ו או' ל"ג.

א

כח) שם. או שנאנס וכו' כלומר ע"י רוח רעה. ב"י ועיין לעיל או' י"ג.

א

כט) שם. ונזכר והוא בתוכו וכו' לאפוקי אם נזכר קודם שנכנס לתוכו דאין לו אלא ד"א וכמ"ש לעיל או' כ"ג.

א

ל) שם. מהלך את כולו. דכיון שהוא מוקף מחיצות סביב כולו כד"א. אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת אז לא אמרינן דכל העיר חשוב לו כד"א כיון שלא שבת באויר אותן מחיצות וביאתו לשם היא באיסור כ"ה דעת הרמב"ם פכ"ז דין י"ב וכתב המ"מ שם דהרשב"א חולק דאפי' בדעת אמרינן כל העיר כד"א אלא שכתב דדברי הרמב"ם עיקר יעו"ש. ע"ז סק"א וכ"ה דעת האחרונים כפסק הש"ע.

א

לא) שם. מהלך את כולו. ואע"ג דלא שבת בה מ"מ הקילו ביה חז"ל הואיל ואין לו אלא ד"א ויצא שלא לדעת תו"ש או' ט'

א

לב) שם. אין לו אלא ד"א. בין שנכנס מדעתו בין שהכניסוהו עכו"ם לשם דכיון שיצא מדעת לא אמרינן בזה כולו כד"א:

א

לג) [סעיף ז'] מי שהפליגה ספינתו בים וכו' ומיירי שהיה עומד בע"ש בנמל מקים שהספינה גוששת. והיה בדעתו לצאת מן הספינה וליכנס לעיר ונמצא שקנה שביתה ביבשה ובא רוח גדול וחזק ודחה את הספינה והפליגה באמצעית הים ונמצא תוץ לתחום ר' יהונתן על הרי"ך ר"פ מי שהוציאוהו פרישה או' ג' וצ"ל דהיתה הספינה מהלכת פחות מגובה י"ט דאי למעלה מי"ט הא אין איסור תחומין למעלה מי"ט בימים ובנהרות כמ"ש בסי' הקודם ואיך אומר ונמצא חוץ לתחום וכן מוכח ממ"ש אח"כ בש"ע אם היא מהלכת וכו' דאם היא למעלה מי"ט למה צריך לחלק והלא אין איסור תחומין למעלה מי"ט כנז' ומ"ש בבד"ה דאם הספינה גוששת שאין בינה ובין קרקע הים י"ט אינו מותר להלך את כולה וכו' כבר כתב המ"א לעיל בסי' הקודם סק"ב על בד"ה הנז' דבסי' ת"ה סעי' ז' איתא בהדיא דמותר יעו"ש. והבאנו דבריו לשם או' כ"ג יעו"ש. ועיין לקמן או' מ'

א

לד) שם. מהלך את כולה. ר"ל אפי' כשהיא עומדת כיון שיש לה מחיצות כדמוכח ממ"ש אח"כ, וכ"כ ח"א כלל ע"ו או' ל"ו.

א

לה) שם. הואיל ושבת. באויר מחיצות. לאו דוקא דהא אפי' אם לא שבת באויר מחיצות מותר להלך את כולה אם יצא באונס כמ"ש בסעי' הקודם אלא ר"ל הואיל והוא באויר מחיצות.

א

לו) שם. הואיל ושבת וכו' אבל אם בא לעיר אחרת אסור דלא שבת באויר מחיצות דכיון דנכנס בשבת לתוך הספינה הו"ל כיוצא לדעת. הג"א וב"ז סי' ר"ך. וה"ה אם נתנוהו עכו"ם לספינה אחרת ומ"מ יכול ליכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה כמ"ש סי' ת"ו ומשמע מדברי הג"א דאם נכנס בהיתר כגון שקנה שביתה אתמול הו"ל כיצא שלא לדעת וכ"מ ססי'. ת"ד מ"א סק"ז א"ר או' ז' תו"ש או' יו"ד. ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' ג' בענין קניית שביתה בע"ש בספינה ובדברינו לשם בס"ד

א

לז) וכתב בשה"ג אפי' קפץ מספינה לספינה עד שלא יצא חוץ לתחום והספינה השנייה הוציאתו חוץ לתחומו ה"ז מהלך את כולה אף שלא שבת במחיצות שנייה. א"ר שם.

א

לח) שם. ואם נפחתו דופני הספינה בשבת. ונעשו פחות מגובה י"ט. ר"ז או' ז' וה"ה אם נפרצה במילואה או שנפרצה ביותר מיו"ד אמות אעפ"י שאין במילואה או שנעשה פרוץ יותר מהעומד שבכ"ז הוי ביטול מחיצה כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' ח' וסעי' ט' וסי' שע"ב סעי' ז' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד. ועיין לקמן או' מ"א.

א

טל) שם. אם היא מהלכת וכו' דאז ליכא למימר דלא קנה אלא הד"א שהוא עומד שם בשעה שנפחתו הדפנות כיון דהספינה מהלכת בקפיצה וכל קפיצה וקפיצה הוא יותר מד"א ונמצא שהספינה נוטלתו בכל פעם מד"א שמגיעים לו לתוך ד"א אחרים וצריך ליתן לו שם ד"א וכשחוזרת ונוטלת אותו גם משם צריך ליתן לו ד"א אחרים וכן לעולם אבל בספינה עומדת יש לו ד"א מיוחדות בתוך הספינה ואין מהלך את כולה כיון שנתקלקלו מחיצותיה ובזה לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כיון שנפרצה לכרמלית כמ"ש ססי' שס"ה. תו"ש או' י"א.

א

מ) שם. ואם היא עומדת וכו' חוץ לתחום במקום שהוא נמוך למטה מי"ט דלמעלה מי"ט הלא נקטינן דאין בו איסור תחומין ומותר לילך כמו שירצה אפי' בלא מחיצות כלל. כ"כ מ"ב או' ל"א. אבל הר"ז או' ו' כתב דאפי' במקום שהיא עומדת למעלה מי"ט אינו מהלך בה יותר מד"א שלא אמרו אין תחומין למעלה מי"ט אלא בהילוך הספינה ע"פ המים שהוא דומה לקפיצה באויר ואינו נקרא הילוך כמ"ש סי' ת"ד אבל הילוך אדם בספינה כשהיא עומדת חוץ לתחום ואין לה מחיצות כמהלך בארץ יעו"ש.

א

מא) שם בהגה. ובראשו אין לו וכו' פי' שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כדרך ספינות קטנית אפ"ה הוי רה"י דמה שבראשו הוי כחורי רה"י שהם כרה"י כמ"ש סי' שמ"ה אבל אם נפרצו המחיצות שבראשו בעינן שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד ולא תהיה פירצה יתירה על יו"ד כמ"ש סי' שס"ב ומשמע דאם אין מחיצות יו"ד לא הוי רה"י ולא אמרינן גוד אחית מחיצתא. מ"א הק"ט תו"ש או' י"ב.

א

מב) שם בהגה דאמרינן חוקקין להשלים. ואע"ג דק"ל דאין חוקקין להשלים אפשר שר"ל שאין לו מחיצות י"ט ועובי הנסרים מצטרפין כמ"ש סי' שע"ב סעי' ו' דתל גבוה ה' טפחים ובנה עליה מחיצה גבוה ה' טפחים מצטרפין ומקרי גבוה י"ט וא"כ ה"ה הכא מיירי שהמחיצות אין גבוהים כ"א ה' טפחים וכדומה ועובי הנסרים של שולי הספינה עבים ה' טפחים דמצטרפין לגובה יו"ד ומקרי רה"י מ"א ס"ק י"א ומחה"ש. וכ"כ הר"ז או' ז' לדעת המ"א. וא"כ מ"ש בהגה ואין לו כלל וכו' הוא לאו דוקא מחה"ש שם. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב על דברי המ"א הנז' שהוא דחוק אלא שכתב דשאני הכא משום דק"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם.

א

מג) ואם אין לו מחיצות כלל אלא עץ עב וגבוה יו"ד (מן המים) זה מילתא דפשיטא דתל גבוה יו"ד מיקרי רה"י אם רחב ד"ט אלא דאין זה מיקרי ספינה. מחה"ש שם.

א

מד) [סעיף ח'] יצא לדעת והחזירוהו עכו"ם וכו' וכ"ש חזר לדעת אפי' הוציאוהו עכו"ם. טור וב"י.

א

מה) שם. ומיהו אם החזירוהו לעירו וכו' הואיל ושבת באויר אותם מחיצות אבל בעיר אחרת אין לו אלא ד"א אפי' נתלוהו עכו"ם לשם כיון שיצא לדעת. מ"א ס"ק י"ב (וכתב על העו"ש דלא דק) א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ד. מאמ"ר או' ג' מוקפת מחיצות לדירה ואפי' בחצר או בבית אין לו אלא ד"א ואין כולו נחשב לו כד"א הואיל ולא שבת באויר אלו המחיצות. ר"ז או' ו' ועיין לעיל או' ל'

א

מו) וכל שלא שבת בה בעינן יצא שלא לדעת ובא שם שלא לדעת ואז מהלך כולה כבסעי' ו' יעו"ש. א"א או' י"ב. ח"א כלל ע"ו או' ל' ועיין לקמן או' מ"ט.

א

מז) שם הגה. המוקפת מחיצות לדירה. וה"ה למבוי שיש בו עירוב צוה"פ. ט"ז סק"ג א"ר שם ח"א שם. ואפי' שלא עירבו דאסור לטלטל מבתים למבוי מ"מ רה"י גמור הוא והולך כולה כד"א. מש"ז או' ג' ועיין לעיל סי' ת"א או' י"א

א

מח) שם. כולה כד"א. ומ"מ אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת. מ"א ס"ק י"ג. א"ר שם. ר"ז או' ה' ח"א שם.

א

מט) ואם יצא שלא לדעת והחזירוהו שלא לדעת הרי הוא כבתחלה כבסעי' ה' ומהלך כל העיר כד"א אף שאין מוקפת כלל וחוצה לה ב' אלפים לכל צד. א"א או' י"ג.

א

נ) [סעיף ט'] אפי' במזיד וכו' ר"ל אע"ג דלגבי אדם אמרינן בסעי' הקודם דאם יצא לדעת והחזירוהו אין לי אלא ד"א אפ"ה פירות לא הפסידו מקומם אם הוחזרו לתחומם והטעם כמ"ש אח"כ משום דאנוסים הם.

א

נא) שם. אם הוא יו"ט וכו' פי' דאז מותר להוציא מרשות לרשות משא"כ בשבת שאין היתר אלא במקומם. ט"ז סק"ד. תו"ש או' ט"ז. ור"ל דביו"ט דהוצאה מרשות לרשות שריא כיון שחזרו לתחומם מותר להוליכם לעיר וחוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח אבל בשבת כיון דההוצאה אסורה אפי' חזרו לתחומם אין להם טלטול אלא בד"א וע"כ אין להם היתר רק לאוכלם במקומם ורק אם הוחזרו לעיר המעורבת הרי היא כד"א כיון שמותר לטלטל בכולה אפי' בשבת.

א

בנ) שם. ואפי' לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד. משום דהני פירות קנו ממש שביתה בזאת העיר ולא דמי לדבר הבא מחוץ לתחום דאסור משום דעבד בהו איסור מיהו אותו שהחזיר במזיד אסור לדידיה הואיל ונעשה בהם איסור שהביאם מחוץ לתחום והתו' מתירין אפי' לאותו שהחזירם. ב"י בשם הג"א וכ"פ הר"ז או' ט' דאפי' להמחזיר עצמו שעשה איסור אין קונסין אותו שלא יאכלם בשבת. וכ"כ האחרונים.

א

גנ) שם. מאי טעמא. אנוסים הם. ר"ל כמו שהאדם אם הוציאוהו והחזירוהו באונס הרי הוא כאלו לא יצא כמ"ש סעי' ה' גם הפירות כן כיון שהוצאתם וחזירתם היא בעל כרחם.

א

דנ) שם. אנוסים הם. ולא דמי למבשל בשבת במזיד דאסיר דהתם איסורא דאורייתא הוא, תו' והא דמטביל כליו והמעשר דאיסורא דרבנן נינהו וקנסינן התם בדאית ליה פירי אחריני והכא מיירי בדלית ליה פירי אחריני. מ"א ס"ק י"ד. אמנם בס' נתיב חיים כתב על דברי המ"א הנז' דלא נהירא דא"כ הו"ל להרי"ף והרא"ש לפרש דבאית ליה פירי אחריני אסור וכתב דהתם טעם האיסור משום דנעשה תיקון בגוף הדבר ההוא אבל הכא לא נעשה כלום בגוף הפירות יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ב. חמ"מ או' א' ר"ז או' ט' ועיין עוד מ"ש האחרונים.

א

הנ) שם. אם הוציאן בשוגג מותר לאכלם. אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכה לשם. רש"י מ"א ס"ק ט"ו א"ר או' י"ג. ועיין מהרש"א שדקדק בדברי רש"י הנז' דלאותו אדם שהוציאן אסורין והביאו המחה"ש אבל התו"ש או' ח"י כתב דמדברי הש"ע משמע דאם הוציאן בשוגג גם לדידיה שרי וגם על דברי מהרש"א כתב דאין מוכרחין דאפשר דגם רש"י ס"ל דשרי גם לדידיה והא דכתב אם יש אדם אחר משום דלשון יאכלו משמע דקאי אאחרים וכמ"ש מהרש"א שם ונקט הכי משום סיפא דקמ"ל דבמזיד אסור אף לאחרים יעו"ש. וכ"כ בחי' הריטב"א דגם לדידיה שרי. א"ר או' ט"ז

א

ונ) שם ואסור לטלטלם חוץ לד"א. וכמבואר לעיל סעי' ה' גבי אדם דאפי' הוציאוהו באונס אין לו אלא ד"א מיהו אם הכניסם לעיר המוקפת לדירה הרי היא כד"א ומותר לטלטלם בכולה כמ"ש לעיל סעי' ו' גבי אדם והיינו ביו"ט דלית בה איסור הוצאה אבל בשבת אין לטלטל בה כ"א בד"א ורק אם היא מעורבת שרי לטלטלם בכולה.

א

זנ) שם. ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם וכו' ומ"מ מותר בטלטול תוך ד"א דכיון דביה"ש היו תוך התחום אין כאן מוקצה ואף דק"ל ברסי' תקט"ו דמה שאסור באכילה אסור בטלטול שאני הכא שאין איסור אכילה אלא משום קנס כ"כ הט"ז בססי' זה ומ"א שם סק"ב תירץ דשאני הכא דיש להם היתר אכילה אם חזרו למקומן א"ר או' ט"ו.

א

חנ) ואם הכניסם לעיר המוקפת מחיצות אפי' במזיד מותר לטלטלם בכל העיר דכולה כד"א. רש"ל פ' אין צדין סי' ט' והסכימו לדבריו התו"ש או' י"ט והמאמ"ר או' ו' והשיגו על הט"ז סק"ו שכתב דלא כרש"ל יעו"ש וכ"כ בס' בית מאיר. מ"ב או' ן' והיינו ביו"ט אעפ"י שאינה מעורבת ובשבת דוקא כשהיא מעורבת וכמ"ש לעיל או' נ"ו והוא פשוט.

א

נט) שם, אפי' מי שלא הוציאם. כיון שנעשה האיסור ע"י ישראל משא"כ ע"י עכו"ם דשרי לישראל אחר כמ"ש סי' שכ"ה סעי' ח' מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' ט"ז. תו"ש או' ך' ר"ז או' ט' וה"ה בכל מקום שאוסרין הבאים מחוץ לתחום אם נעשה ע"י ישראל אסור לכל ישראל. עו"ש או' ד'

א

ס) שם ויש מתירים למי שלא הוציאם. דלא גזרינן כאחר משום דידיה. לבוש. ורש"ל פ' א"צ סי' ח' פסק כסברא ראשונה וכ"נ עיקר שכ"כ התו' שם והרשב"א והמגיד ודברי המרדכי יחידאה הוא. א"ר שם. וכ"פ הא"א או' ט"ז והר"ז שם כסברא ראשונה. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז'.

א

מעמידת רגליו ולחוץ. כיוון למה שהקשה הראב"ד דהא קי"ל הבלעת תחומין מילתא היא בין שיצא לדבר מצוה בין שיצא באונס (כמ"ש סי' ת"ז ס"ב) וזה ג"כ אנוס הוא בריחוק אמה ואמאי לא יכנס הרי ד"א שלו מובלעי' בתוך התחום ותי' המ"מ דכיון שהוא מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו ודוחק עכ"ל ולכן נ"ל להקל בזה אם היה אונס וכ"ד כל הפוסקים דוק ותשכח אבל לדבר הרשות דכ"ע לאו מילתא וכן כתב המאור ועבב"ח סי' שצ"ו וכמדומה שלא ראה דברי הראב"ד שמשמע כפי' המ"מ וכ"מ מלשון הרמב"ם והע"ש נמשך אחר הב"ח גם דברי הכ"מ שם צ"ע עסג"ד:

ב

מחיצה של כו'. משמע אפי' מחיצה יותר מאלפים מהלך את כולה וכמ"ש סי' ת"ג:

ג

לילך שם. וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה עמ"ש ס"א:

ד

לדעת אסור. שהרי אף במחיצה אסור לו יותר מד"א כמ"ש ס"ו:

ה

נכנס לספינה. היינו בשבת דאם נכנס מבע"י לא קנה שביתה כלל אם היא למעלה מי' וצ"ל דנכנס לישב בה דאם נכנס ע"מ להפליג הוי כיוצא לדעת כמ"ש ס"ז ועס"ח א"נ מיירי שהיתה הספינה ב"ה למטה מי' וקנה שם שביתה והפליגה בשבת וחזרה לאחורי' דה"ל שלא לדעת כיון שנכנס בהיתר עסי' רמ"ח:

ו

מוקפת חומה. משמע דאפי' בא בעיבורה של עיר לא מהני כמ"ש התו' והרא"ש דלא כמ"ש הש"ג בשם י"א ובמהרי"ל כתוב וז"ל ושם שני ראשי העיר בתוך המים כגון במגנצא ששני מגדלים במים והעיר ביניהם כקשת אם באה בין שני המגדלים מותר ליכנס עכ"ל משמע דס"ל דעיבורה של עיר כעיר וכן כ' האגודה וסיים ונהגו שלא לצאת מהספינה אלא ישאוהו עכו"ם להעיר או לשפת הים מקום שהיא גבוה י' ע"ש שי"א אם נכנס לנמל עומק המים הוי מחיצה כדאמרי' גבי מבוי עכ"ל:

ז

הואיל ושבת וכו'. אבל אם בא לעיר אחרת אסור דלא שבת באויר מחיצות דכיון דנכנס בשבת לתוך הספינה הוה ליה כיוצא לדעת (הגהות אשירי וב"ז סי' ר"כ) והעולת שבת לא דק ונכנס בדוחקים ועיין סעיף ח' והוא הדין אם נתנוהו עכו"ם לספינה אחרת ומ"מ יכול ליכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה כמ"ש סי' ת"ו (ראב"ן) ומשמע מדברי הג"א אם נכנס בהיתר כגון שקנה שביתה אתמול ה"ל כיצא שלא לדעת וכ"מ סס"י ת"ד:

ח

מהלך את כולה. דלעולם עומד בתוך ד"א אחרים דלעולם ספינה נוטלתו מתחלת ד"א ונותנתו לד"א אחרים:

ט

אינו מהלך בה. עסי' שע"ד ס"ב והע"ש לא ע"ש עמ"ש סימן שנ"ה סס"א:

י

ובראשו אין לו וכו'. פי' שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כדרך ספינות קטנות אפ"ה הוי רה"י דמה שבראשו הוי כחורי רה"י שהם כרה"י כמ"ש סי' שמ"ה אבל אם נפרצו המחיצות שבראשו בעינן שלא יהא פרוץ מרובה על העומד ולא תהא פירצה יתירה על י' כמ"ש סי' שס"ב משמע דאם אין מחיצות י' לא הוי רה"י ולא אמרינן גוד אחית מחיצתא ועיין סימן שנ"ה וכ"מ בתוס' בשבת דף ק"א בד"ה וזרק וכו' וכ"מ בעירובין דף כ"ו וד' ל"ג ע"ב ברש"י:

יא

חוקקין להשלים. דין זה צ"ע ונ"ל שכוון להא דאמרי' בעירובין שם וע"ש בפירש"י ותבין דמיירי בספינה קטנה שתלויה בספינה גדולה דמצטרפין ע"ש וצ"ע דהא לא קיימא לן כר"מ סי' שמ"ה ס"י וסי' שס"ב ואפשר שר"ל שאין לו מחיצות י' עובי הנסרים מצטרפים כמ"ש סימן שע"ב ס"ו:

יב

לעירו. הואיל ושבת באויר מחיצות אבל בעיר אחרת אין לו אלא ד"א אפי' נתנוהו עכו"ם לשם כיון שיצא לדעת עס"ו וס"ז וכ"כ הרא"ש והע"ש נמשך אחר טעותו מ"ש ס"ז ושנה בה כאן וגרס לעיר ולא דק:

יג

כד' אמות. ומ"מ אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת:

יד

אנוסים הם. וגם הם במקומן ול"ד למבשל בשבת במזיד דאסו' דהתם אסורא דאוריית' הוא, תו', וצ"ע דהא המטביל כליו והמעשר דאסורא דרבנן נינהו וקנסינן כדאיתא פ"ב דתרומות וצ"ל דדוקא בדאית ליה פרי אחריני וכדאיתא פ"ב דביצה כ"כ הרא"ש והכא מיירי בדל"ל פירי אחריני:

טו

מותרים לאכלם. אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכ' לשם (רש"י) עסי' תקט"ו:

טז

אפי' מי שלא הוציאם. כיון שנעשה האיסור ע"י ישראל משא"כ ע"י עכו"ם כמ"ש סי' שכ"ה ס"ח וערסי' שי"ח וסי' רי"ח:

א

(א) לא יכנס להיות וכו' – ר"ל דלא תימא דאמה אחת לא חשיב יציאה וממילא הוא כבני העיר:

ב

(ב) מעמידת רגליו ולחוץ – אבל לצד פנים כלל לא דאף דבודאי לכו"ע יכול לברר הד"א שלו לכל צד שירצה שאני הכא כיון שהתחיל ללכת אל עבר זה נראה כבורר הד"א ממנו ולהלאה. והנה המחבר אזיל לטעמיה בסי' שצ"ו דאין לו רק ד"א אבל לפי מה שהביא הרמ"א שם בהג"ה בשם יש אומרים דיש לו ד' אמות לכל צד והכריעו שם האחרונים כדעה זו א"כ יכול לילך הד"א שלו אף לצד העיר דהיינו אם יצא אמה אחת יוכל לחזור לתוך התחום בשיעור שלש אמות ודע דכל זה אם יצא במזיד אבל אם יצא באונס או מחמת טרדתו שכח ויצא הסכימו האחרונים דכל שלא יצא מן התחום ארבע אמות מותר לו לחזור ולכנוס תוך העיר דבכגון זה אמרינן דכיון שיש לו רשות לחזור לתוך תחומו חשוב כאלו לא יצא כלל מן התחום והרי הוא כבני העיר וכ"ש אם יצא לדבר מצוה דמותר לו לחזור תוך תחומו ומשם לעיר כל שלא יצא מתוך התחום ארבע אמות:

ג

(ג) יכנס – דבתר רובו שדינן וכיון דלא הוי אלא רגלו אחת חוץ לתחום ועדיין רובו בתוך התחום הלכך יכנס. ולפי מה שכתבנו לעיל דיש לו שיעור ד"א חוץ לתחום גם בזה יהיה הדין אם יצא ע"י אונס ורגלו אחת הוא עדיין בתוך ד"א של התחום חשיב כאלו עדיין לא יצא [א"ר וש"א]:

ד

(ד) והוא חוץ לתחום העיר – דאלו היה בתוך תחום העיר חשוב כבני העיר כיון שדעתו לכנוס לעיר ויש לו כל העיר ואלפים אמה סביבה לכל צד אבל כיון שהחשיך לו אמה אחת חוץ לתחום אין לו אלא אלפים אמה סביב מקומו ששבת שם:

ה

(ה) להיות כבני העיר – ר"ל אף דמותר לו לכנוס לתוך העיר במקצת דכיון ששבת רק אמה אחת חוץ לאלפים הסמוכים לעיר יש לו לכנוס ג' אמות בתוך העיר דשיעור אלפים מודדין חוץ מארבע אמות ששבת בהן כדלעיל בסי' שצ"ז מ"מ אינו נחשב עי"ז להיות כבני העיר שיהיה מותר לו לילך בתוכה ואלפים סביבה כיון דעכ"פ בעת שקידש היום היה חוץ לתחום העיר [הגר"א]:

ו

(ו) שלא לדעת – באונס או ששגג ויצא וה"ה לדבר מצוה:

ז

(ז) מותר וכו' – ר"ל שעושים לו תקנה שיחזור לתוך תחומו והוא דכיון שיצא אף שאין לו רק ד"א קי"ל דאם היו שם מחיצות מותר להלוך בכל רוחב המחיצות דכולה כארבע אמותיו חשיבא וכמש"כ לקמיה בס"ו ולפיכך כשעושין לו מחיצה של בני אדם סביביו עד תחומו נכנס עי"ז בתחומו וכיון שנכנס בתחומו בהיתר הרי הוא כאלו לא יצא וכדלקמיה בס"ה:

ח

(ח) מחיצה של בני אדם – ואפי' אם היה אורך המחיצות יותר מאלפים מותר להלך את כולה:

ט

(ט) ויכנס ביניהם – היינו שיכנס ביניהם עד תוך תחומו וכיון שנכנס לתוך התחום מותר לילך לעירו אף בלא מחיצות וכנ"ל. ולפי מה שכתבנו לעיל סק"ב בשם הפוסקים אף אם לא הגיע המחיצות של בני אדם עד תוך התחום ממש אלא סמוך לתחום פחות מד"א ג"כ שרי דכיון דעכ"פ ד' אמותיו כלים בתוך תחומו מותר לכנס:

י

(י) והוא שלא ידעו – עיין בסי' שס"ב שנתבאר שם פרטי הדינים של מחיצות בני אדם:

יא

(יא) לדעת אסור – שהרי אף אם הוא בתוך מחיצות גמורות אינו רשאי בכה"ג לילך יותר מד' אמות וכדלקמיה בס"ו וכ"ש במחיצות של בני אדם:

יב

(יב) מי שהוציאוהו וכו' – ר"ל דאפי' באופן זה שהיה אנוס בדבר ג"כ אין לו אלא ד"א וכ"ש כשיצא במזיד וכנ"ל בס"א:

יג

(יג) או רוח רעה – שנטרפה דעתו ואח"כ נשתפה:

יד

(יד) או ששגג ויצא – אף דכ"ש הוא מדין אונס נקט זה משום סיפא דהחזירוהו מהני אפי' בזה:

טו

(טו) אלא ארבע אמות – עיין לעיל בסימן שצ"ו בהג"ה איך חושבין הד"א:

טז

(טז) אם חוזר לדעת וכו' – ר"ל ברצון ובדעת לאפוקי אם שגג וחזר חשיב כאלו החזירוהו:

יז

(יז) אלא ארבע אמות – ודוקא שלא נכנס לעירו אבל אם נכנס לעירו המוקפת מחיצות הרי היא כולה כד"א וכדלקמיה בס"ח וע"ש מש"כ בזה:

יח

(יח) נכנס לספינה – מיירי שקנה שביתה ביבשה ונכנס לספינה בשבת סתם לישב בה [ולא להפליג דאי נכנס להפליג הוי כיצא לדעת ואין לו אלא ארבע אמות] ובין כך הפליגה הספינה:

יט

(יט) חוץ לתחום – ומיירי שהיה אותו המקום שחוץ לתחום פחות מעשרה טפחים וא"כ היה אסור לו להחזיר מדעתו למקום הראשון וכדלעיל בסוף סימן ת"ד אלא משום דחזרה מעצמה לאחוריה מתירין לו:

כ

(כ) נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום וכו' – ר"ל שהוציאוהו מתוך התחום ונתנוהו שם:

כא

(כא) בדיר – גדר של בהמות שעושין בשדות היום כאן והיום כאן כדי לזבלן בגללי הבהמות וסהר נעשה לבהמות העיר ולא הזכיר כאן שיהיה מוקף לדירה משום דלא בעינן מוקף לדירה אלא בשהיה השטח יותר מבית סאתים וסתם דיר וסהר לא הוי כ"כ ובאם שהיה יותר מב"ס בעינן שיהא מוקף לדירה כגון ששומר הבהמות דר שם:

כב

(כב) מוקפת חומה לדירה – דעי"ז הוי כרה"י והוי כולה כד' אמות וה"ה לעיירות שאין מוקפות חומה ויש בהן תיקוני עירובין וכמו שכתבנו לעיל בסימן ת"א במ"ב עיי"ש. ודע דה"ה אם הביאוהו עכו"ם בספינה ג"כ אינו מותר מעצמו לצאת מן הספינה אם היא עומדת למטה מיו"ד אלא אם כן כשנכנסה הספינה בתוך היקף מחיצות העיר וי"א דאפילו אם העיר אינה מוקפת במחיצה מצד הנמל עומק מקום המים שבמקום הנמל נחשב למחיצה ועיין במג"א מ"ש בזה בשם מהרי"ל ונתבאר בביאור הלכה:

כג

(כג) או ששגג ויצא – ר"ל שהיה טרוד בעניניו ומתוך כך לא נתן לבו על תחומו ויצא וכל כה"ג:

כד

(כד) ונזכר והוא בתוכו – לאפוקי בשנזכר קודם שנכנס ונכנס אין לו אלא ד"א דהרי נכנס לדעת:

כה

(כה) אע"פ שהוא בתוך אחד מאלו – בין שנכנס מדעתו בין שהכניסוהו עכו"ם לשם כיון שעכ"פ יציאתו מתחום היה מדעת לא אמרינן בזה כולו כד' אמות ועיין בבה"ל:

כו

(כו) מי שהפליגה וכו' – מיירי שבא בע"ש סמוך לחשיכה לנמל מקום שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים והיה בדעתו לצאת מן הספינה ולכנוס לעיר ונמצא שקנה שביתה ביבשה ובא רוח והפליג את הספינה חוץ לתחום במקום שהיו המים פחותים מעשרה טפחים מן הקרקע ולפי המבואר לעיל בסימן ת"ד אסור לו לצאת מן הספינה דאין לו אלא ד"א אפ"ה בספינה גופא מהלך את כולה דכארבע אמות דמיא הואיל ומוקפת מחיצות:

כז

(כז) מהלך את כולה – אפילו כשהיא עומדת:

כח

(כח) הואיל ושבת באויר מחיצות – הלשון מגומגם ולאו דוקא הוא דלפי המבואר לעיל בס"ו אם הפליגה ספינתו שלא מדעתו והביאתו לתוך עיר המוקפת מחיצות שלא שבת בה או שנתנוהו עכו"ם לתוך ספינה אחרת נמי מהלך את כולה כיון שיציאתו באונס היתה אלא עיקר הכונה הוא הואיל והוא באויר מחיצות לאפוקי כשנפחת וכדמסיים:

כט

(כט) ואם נפחתו וכו' – ולא נשארו גבוה י"ט דבטל שם מחיצות עי"ז וה"ה אם נפרץ במקום אחד פרצה ביותר מעשר אמות ברחבה או שהיה פרוץ מרובה על העומד דבכל אלה בטל מינה שם רה"י [אחרונים]:

ל

(ל) מהלכת – דבמהלכת לא שייך לומר דיוצא מארבע אמות שלו בהליכתו דבכל שעה עומד בארבע אמות אחרים דספינה נוטלתו תמיד מארבע אמותיו לארבע אמות אחרים [גמרא]:

לא

(לא) עומדת – חוץ לתחום במקום שהוא נמוך למטה מעשרה טפחים דלמעלה מי"ט הלא נקטינן דאין בו איסור תחומין ומותר להלך כמה שירצה אפילו בלא מחיצות כלל ועיין בסימן רמ"ח ס"ב במש"כ מה נקרא למטה מעשרה:

לב

(לב) ובראשו וכו' – כגון שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כלפי מעלה כדרך ספינות קטנות אפ"ה הוי כולה רה"י דמה שבראשה יש עליה דין חורי רה"י דכרה"י הוא כדלעיל בסימן שמ"ה:

לג

(לג) ואפילו אין לו כלל – שגם באמצעיתו אין עמוק עשרה:

לד

(לד) לחקוק – דהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה יש בהם לחקוק כדי שיעור להצטרף עם המחיצות להשלים לגבוה עשרה:

לה

(לה) חוקקין – ואף דקי"ל אין חוקקין להשלים שאני הכא דהוא בכלל מה דאמרינן [בסימן שע"ב ס"ו] גידוד חמשה [היינו תל גבוה חמשה] ומחיצה חמשה מצטרפין לשיעור י' טפחים:

לו

(לו) והחזירוהו – לתחומו:

לז

(לז) אלא ד"א – דבעינן שיהיה היציאה והחזרה באונס וכנ"ל בס"ה:

לח

(לח) לעירו – ששבת בה מבע"י אבל אם הוליכוהו לעיר אחרת אין לו אלא ד"א כיון שיצא מתחומו לדעת וכמו שכתב בסעיף ו':

לט

(לט) המוקפת מחיצות – עיין בביאור הלכה מ"ש בזה:

מ

(מ) לדירה – וה"ה אם מבואותיה מתוקנים בצורת הפתח וכנ"ל:

מא

(מא) כולה כד"א – כיון ששבת בה מבעוד יום. ומ"מ אסור לו לצאת חוצה לו אפילו אמה אחת כיון דעכ"פ יצא מדעת הפסיד תחומו:

מב

(מב) אפילו במזיד – ר"ל אף דלגבי אדם קי"ל לעיל דאם היציאה היה במזיד הפסיד מקומו ואין לו אלא ד"א פירות לא הפסידו מקומן שהיה להם בין השמשות שאנוסים הם ביציאתם ובחזירתם וכדלקמיה:

מג

(מג) אם הוא יו"ט – שמותר להוליכן בכל התחום דבשבת הלא אסור להעבירן ד"א אפילו בתוך התחום [אם לא שהיה עיר מעורבת שאז מותר לטלטלן בכל העיר]:

מד

(מד) ואם הוא שבת וכו' – ר"ל דגם בשבת איכא נ"מ עכ"פ לענין אכילה:

מה

(מה) במקומן – ר"ל במקום שהחזירן בתוך התחום בארבע אמותיהן:

מו

(מו) ואפילו לאותו ישראל וכו' – ואע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי שבא בשבילו שאני הכא שהוחזרו למקום ששבתו בין השמשות:

מז

(מז) אנוסים הם – ר"ל דאף שהוציאן האדם במזיד הפירות עצמן אנוסים הם ביציאתן ובחזירתן והרי הן כאדם שהוציאוהו באונס והחזירוהו לעיל בס"ה וכן לענין היתר אכילה הותרו נמי ע"י חזירתן:

מח

(מח) מותרין לאכלם – שם בין לאנשים אחרים שנמצאים שם במקום הפירות ובין להמוציא בעצמו:

מט

(מט) ואסור לטלטלם חוץ לד"א – וכמבואר לעיל בס"ה גבי אדם דאפילו יצא שלא לדעת אין לו אלא ד"א:

נ

(נ) אסור לאכלם – אבל לטלטלם מותר בארבע אמותיהן וכ"ז אם היו ע"פ השדה אבל אם הביאן בעיר המוקפת מחיצות אע"ג דעבד איסורא מ"מ מותר לטלטלן בכל העיר כולה בין שהוציאן שוגג בין שהוציאן מזיד:

נא

(נא) אפילו מי שלא הוציאם – ואע"ג דפירות שהביא עכו"ם מחוץ לתחום אינו אסור רק למי שהובאו בשבילו הכא כיון דאיתעביד איסורא ע"י ישראל חמיר טפי:

נב

(נב) למי שלא הוציאם – ודוקא אם לא הוציאו בשבילו דאל"ה גם לדעה זו אסור ולדינא קי"ל כדעה ראשונה דאפילו למי שלא הוציאו בשבילו ג"כ אסור לאכול דהיא דעת רוב הפוסקים [א"ר]:

א

(מ"א ס"ק י"ד.) וצ"ל דדוקא בדאית נ"ב ולא נהירא דאם כן ה"ל להרי"ף והרא"ש לפרש דבדאית ליה פרי אחרינא אסור למאן דאפקא אבל העיקר מה שמצאתי בחי' ריטב"א בשם ר' יונה וז"ל דאפילו בשבת לא מיתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה בר"ה או הכנסה והוצאה שלא אסרו במעשה אלא דבר שיש בו מעשה דהיינו שנעש' שום תיקון בגופו שזה נקרא מעשה והיינו דנקטינן בכל דוכתא מעשה שבת וטעמא מסתבר הוא:

ב

(ש"ע סעיף ז') ואם הוא ליפתן בכדי נ"ב ע' ברמב"ם פ"ו מה' מתנות עניים הלכה ו':

א

מג"א ס"ק א' בין שיצא באונס. למ"ש תוס' בסוגיין די"ל דגם באונס ל"א הבלעת תחומין. ושאני ההיא דלקמן סי' ת"ו בנכנס למקום צנוע כמ"ש תוס' מ"ד ע"א ד"ה א"ד. כיון דכבר יצא מד"א שנתנו לו חכמים והיה מהדין ליתן לו ד"א אחרות. וכיון שהוא בתחום הראשון לא נתנו לו ד"א אחרות אלא חוזר לתחומו הראשון אבל הכא שלא הפסיד הד"א לא יכנס וכ"כ עוד תוס' שם ע"ב ד"ה ומ"מ וכו'. וההי' דלקמן סי' ת"ט ס"ב בפשוטו דהתם לדבר מצוה מהני כדאיתא בסוגיין דמ"ו אבל באונס י"ל דל"ד לדבר מצוה. והיכא דלא הפסיד הד"א שלו לא יכנס:

ב

מג"א ס"ק ב' אפי' מחיצה יותר מאלפים. זהו כדעת הראב"ד והרשב"א דדמי לנתנוהו לדיר וסהר אבל דעת הרמב"ם דאין לו אלא אלפים. וכ' הה"מ בטעמו דיוצא שלא לדעת כל מה שנחשב לו ד"א כששבת שם נחשב לו ג"כ כשיצא שלא לדעת כד"א וזהו דיר וסהר אבל בנתנם במקום שלאחר מיכן נעשה המחיצה שהרי אם שבת שם לא היה נחשב לו המקום ההוא כד"א כדלעיל סי' ת"ג כ"ש כשיצא דלא שבת שלא יחשב לו כד"א ודי אם נתיר לו אלפיים אמה כהיתירו דשבת שם עיי"ש:

ג

סעיף ו' חוץ לתחום בדיר או בסהר. והשומר הבהמות דר שם רבינו יהונתן וע' שו"ת נ"ב ח"ב חא"ח סי' ס"ז:

א

(בש"ע סעיף ו) נתנוהו בדיר או בסהר כו' וכתב בנ"ב מ"ת סי' מ"ז אם נתנוהו בקרפף של חיות המוקף מחיצות והחיות המה שמה שקורין טיר גארטין אפי' יש שם דירה קבוע לשומר בטל דירתו דלא עבדי אינשי דדיירי בגדודי חיות ואין לטלטל ביתר מסאתים דודאי גדודי חיות גרע מזרעים ואפי' יפחות מסאתים יש מקום לדון ע"ש:

א

מהלך את כולה. דכיון שהוא מוקף מחיצות חשיב כולו כד"א אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת כן אז לא אמרינן דכל העיר חשוב לו כד"א כיון שלא שבת באויר אותה מחיצות וביאתו לשם היא באיסור כ"ה דעת הרמב"ם פכ"ז מה"ש וכ' המ"מ שם דרשב"א חולק ע"ז דאפי' בלדעת אמרי' כל העיר כד"א ופסק כרמב"ם:

ב

אם היא מהלכת כו'. דבכל קפיצה וקפיצה היא יותר מד"א נמצא שאין לה תורת ד"א כלל שלא עמדה הספינ' ד"א פסיעה א' הלכך לא קנו לו ד"א:

ג

המוקפת מחיצות כו'. לעיל ס"ס ת"א כתבתי דנ"ל דהוא הדין למבוי שיש בו עירוב צ"ה:

ד

ואפי' יצא לדעת וחוזר לדעת. כצ"ל:

ה

אם הוא י"ט. פי' שאז מותר להוציא מרשו' לרשו' משא"כ בשב' שאין היתר אלא במקומ':

ו

ואסור לטלטלם חוץ לארבע. בטור כתוב אם הוציאן בשוגג מותרים במזיד אסור לטלטלם חוץ לד' אמותיו וכתב ב"י דודאי אפי' הוציאן בשוגג אין להם אלא ד"א והטור דנקט במזיד היינו משום איסור אכילה ול"נ לפרש דברי הטור דמיירי בעיר המוקפ' ובזה ס"ל כרמב"ם דסעיף ו' שזכרנו שם דביוצא לדעת ונכנס לדיר וסהר דלא אמרינן כל העיר כד"א אלא דוקא ביצא באונס ה"נ דכוותיה דאם בשוגג נחשב לו כל העיר כד"א אבל במזיד לא נחשב לו כן וע"כ נקט הטו' חוץ לד' אמותיו בוי"ו להורות אפי' אם הוא ברה"י או בעיר המוקפת אין לו אלא ד"א ולרש"ל ראיתי בפ' א"צ סי' ט' שהביא דברי הטור אלו במ"ש ואסור לטלטל חוץ לד"א וכ' ע"ז פי' בעיר שאין מוקפת חומה כו' ולעד"נ כמ"ש דאפילו במוקפת חומה קאמר דאסור כיון שאין כאן אונס וכמ"ש בההיא דבסמוך: שוב ראיתי להעתיק דברי רש"ל שם ומה שנראה לי בזה ז"ל שם כתב הרי"ף והרא"ש וז"ל הא דאמרי' אם יש מאותו מין במחובר אסור לא מבעיא באכילה דאסור אלא אפי' לטלטל נמי אסור דלא חזי לאכילה וכמוקצ' דמי אבל הבא מחוץ לתחום אע"ג דאסור באכילה מותר לטלטל כיון דמותר לישראל אחר ע"כ כו' והטור כ' בסתמא סוף סי' ת"ה היכא שהוציא הישראל פירות חוץ למקומן במזיד שאסורים באכילה לכל ואסורין לטלטל חוץ לד"א הא בתוך ד"א שרי וחוץ לכבודו לא נחית לדקדק הלא אביו הרא"ש תפס דברי הרי"ף שכל שאסור באכילה מכח איסור היום אסור לכל נמי לטלטל ולכאורה כך נראה להורות כי מי הוא שיכול להקל כנגדם בלי ראייה אכן כשירדתי לדקדק בריש שמעתא דא"צ אומר אני דליתא לסברת הרי"ף ואף שהרא"ש הסכים עמו כי תורה היא וללמוד אני צריך מדמסקי' שם במתני' דעכו"ם שהביא דגים לר"ג דאמר מותרים הם ומסיק שם דלא שרי ר"ג אלא לקבל דהיינו בטלטול אבל באכיל' מודה דאסור דספק ניצוד היום ואמאי לא אסר נמי לטלטל מטעם דאסור באכיל' ומה בכך שספק הוא ס"ס מאחר שאסור באכילה מוקצה הוא ואסור לטלטל ועוד דפריך אח"כ מברייתא דקתני עכו"ם שהביא דורון לישראל דגים לחים ופירות ב"י מותרין אא"ב מותרין לקבל שפיר אא"א לאכילה פירות ב"י מי שרי באכילה אלמא דס"ל דאפי' ב"י דאסורים באכילה שרי בטלטול ואיך ס"ד דמקשן דמותרים לקבל ואמאי לא אסירי משום מוקצ' ואף לפי המסקנא שהשיב לו ולטעמיך פירות ב"י מי שרי בטלטול משמע דכולי עלמא ידעי דפירות בני יומן אסורין והיינו משום מוקצה דמחובר כמו שפירש רש"י דאי כסברתו הל"ל ולטעמיך מאחר דאסורי באכילה בטילטול מי שרי דהא מוקצה הוא אלא ודאי ליתא להאי סברא ודברי רש"י נכונים ועיקר והשתא נמצא מ"ש הטור שאסורין לטלטל חוץ לד"א הא תוך ד' אמות שרי הוא הנכון ואליבא דרש"י וכ"ד האחרונים עכ"ל ואשתומם על זה דבא לדחות דברי הרי"ף והרא"ש בתלמוד ערוך בסוגיא שהם עוסקים וחליל' לייחס זה אפי' לקטן מהמחברי' כ"ש לגדולי ישראל שהאמת אתם כאשר אבאר וממקום שבא עליהם רש"ל משם ראיית' אי' שם בא"צ בסוגיא משנה מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מעי"ט לא יטול מהם בי"ט אלא א"כ יודע שניצודו מעי"ט ומעשה בעכו"ם א' שהביא דגים לר"ג ואמר מותרים הם אלא שאין רצוני לקבל הימנו מעשה לסתור חסורי מחסר' וה"ק ספק מוכן אסור ור"ג מתיר ומעשה נמי כו' ואמרי' בגמ' מותרין הם אמר רב מותרין לקבל פירש"י בטלטול דכולי האי לא אחמור רבנן בספק מוכן לאסרו בטלטול אבל באכילה לא שרינהו ר"ג ולוי אמר מותרים באכילה מיתיבי עכו"ם שהביא דורון לישראל אפי' דגים המפולמין פי' לחים ופירות בני יומן מותרין בשלמא למ"ד מותרין לקבל שפיר אלא למ"ד מותרין באכילה פרי ב"י מי שרי באכילה ולטעמיך פרי ב"י מי שרי בטלטול אלא בכוורי דאדימי ופירי דכבשא פירש התוס' דאז יש ספק מאימת נינהו דלא כפירש"י והנה פירש הרי"ף והרא"ש דרב דאמר מותרים שאמר ר"ג היינו לקבל ודאי לא פסק הלכה כר"ג אלא לפרש מילתיה דר"ג וכמ"ש גם רש"י ומדר"ג נשמע לת"ק דפליג על ר"ג ואסר דרב ס"ל דר"ג ס"ל בספק מוכן לא החמירו לאסור בטלטול אלא באכילה ממילא ת"ק דאוסר אוסר אפי' בטלטול וללוי מותר לר"ג אפילו באכילה ממילא לת"ק אוסר באכילה דוקא ופרכינן מההוא דפירי דמותר בשלמא למ"ד בטלטול שפיר נראה דה"ק דאפי' במחובר ודאי אין כאן מוקצה דקי"ל כר"ש דל"ל מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקין וזה מחובר עדיף מגרוגרות וצמוקין דאפשר דדעתי' עלוי' מאתמול שיהי' נתלש ע"י עכו"ם וכן במחוסר צידה ואעפ"י שלפי האמת הוא מחובר כמו גרוגרו' וצמוקין מ"מ המקשן לא ס"ל כן ומ"ה קשה על מ"ד מותרין באכילה וע"ז אמר ולטעמיך מי שרי בטלטול דאיהו ס"ל כמו שהוא האמת דמחובר הוה כגרוגרת וצמוקין ואסור וע"ז משני דמיירי דיש ספק אימת נתלש או ניצוד ובזה ר"ג מתיר אפי' באכילה ללוי ולרב רק בטלטול ממילא לת"ק דקי"ל כוותיה אסור אפי' בטלטול ואע"ג דאין כאן מוקצה כיון דספק הוא מ"מ מדאסור בספק באכילה היום מקצה ליה מאתמול דעתיה מזה וזה עצמו הטעם שפסקו רי"ף ורא"ש דבמחובר אפי' בספק אסור אפי' בטלטול והטור שפסק כאן בפירות שיצאו בשבת ולא הוחזרו מותרים בטלטול תוך ד"א אפי' במזיד שהרי אין כאן מוקצה שהרי ב"ה היו תוך התחום והא דאסור באכילה משום קנסא דקעביד איסורא במזיד כנ"ל כ"ז ברור ורש"ל אגב חורפיה לא עיין שפיר בזה: