שולחן ערוך, אורח חיים ת״ד: אם יש תחומין למעלה מי' טפחים. ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

א

אם יש תחומין למעלה מי' טפחים. ובו ס"א:
המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחי' על ארבעה טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו ומה שיהיה דרבנן יהיה ספיקו להקל: הגה מיהו אם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין די"ב מיל הוה דאורייתא (ד"ע ותשובת רמב"ם) והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל לפי שאינם דומים לדגלי מדבר מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעול' היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר יורד ואינו נמנע ויש לו אלפי' אמה ממקום שפגע בו למטה מי': הגה ואם הוא ספק אם הוא למעלה מעשרה או לא אזלינן לקולא (המגיד פכ"ז) ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה מעשרה דאין לו רק ארבע אמות מ"מ אם צריך לצאת מן הספינה מכח גשמים שיורדים עליו או שהחמה זורחת עליו או שצריך לנקביו וצריך מכח זה ליכנס בעיר הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו וכיון דעל על (א"ז ומרדכי והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו) ועיין לקמן סי' ת"ו ועיין לעיל סי' רס"ו מי שרוכב בדרך וחשכה לו בערב שבת כיצד יעשה:

א

בימים. אפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. ר"מ אלשקר סימן ק"ח כתב דמותר לירד מן הספינה במעבורת אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת ועי' ת"ד ע"ד כנה"ג. ועיין מ"ש סי' של"ט ס"ז:

ב

למעלה. וכתב המ"א ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד"ה בשם הרשב"ץ:

ג

יצא. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים:

ד

וצריך. וה"ה אם דחפוהו עכו"ם לתוך העיר ה"ל כולה כד"א ועיין מ"ש סימן ת"ה ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מיוד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ"ש סי' ת"ג וסי' ת'. הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי"ט שלאחריו חוץ לד"א. ב"י ועיין מ"א:

א

בעיא בגמרא דף מ"ג ולא נפשטא וכתבו רמב"ם בפכ"ז מה"ש

ב

ה"ה בשם תשובת הרמב"ם

ג

שם ושם

ד

רמב"ם והרמב"ן והרשב"א ממתניתין דעירובין מ"א במעשה דר"ג אוקי לה שם בגמר' במהלכת למטה מי'

א

ס"א ומה שיהיה. ע' רי"ף פ"ו דשבת גבי פורפת כו' וכ"ה בגמרא שם ל"ד א' עירובין מ"ה ב' י"ט ג' ב' ושארי מקומות בש"ס וה"ה בספיקא דדינא כמ"ש בפ"ק דע"ז:

ב

מיהו. שם ושם:

ג

ולא ע"י. בגמ' שם:

ד

למ"ד כו'. רי"ף ספ"ק דעירובין בשם הירושלמי וכ"כ תוס' בחגיגה י"ז ב' בד"ה דכתי' כו' בשם י"מ אבל כת' דהש"ס שלנו פליג על הירושל' מדקאמר בפ"ו דשבת ופכ"ד דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע ול"ק ג"כ אליבא דרבנן ובכה"ג וכן הקשה הרא"ש בספ"ק דעירובין וכן הריטב"א וש"פ והביאו עוד ראיות ממ"ש בכמה מקומות תחומין דרבנן עירובין דרבנן וע' תוס' שכ ואינה כלום דודאי ד' אלפים אמות דרבנן אבל ראיה גדולה יש ממ"ש מ"ה ב' ואמאי ליקני כו' ואב"א הוי כו' ושם כמה מילין:

ה

והואיל ואין. לשיטת הרי"ף בפ"ק דשבת דבמקום שיש איסור תחומין אפי מיום ראשון אסור להפליג וכמ"ש בסי' רמ"ח וע"כ הא דספינה למעלה מי' כמ"ש הרי"ף שם וצ"ל דאין תחומין:

ו

מי שבא. שם ל"א בספינה כו' ת"ש מעשה שבאו כו':

ז

ממקום שפגע. אפי' באמצע היום מדקאמר שם אא"ב כו' ודלמא עמדה ועתוס' מ"ה ב' ד"ה ליקנו בעובדא דר"ג כו' וז"ש כאן לעולם היתה כו':

ח

ואם הוא. כנ"ל דספיקא דרבנן הוא:

ט

ואם כבר כו' דאין לו. שם אי א"ב כו' דילמא עמדה:

י

מ"מ אם צריך. כמש"ל סי' ת"ו:

יא

ה"ל כל העיר. שם הוליכוהו לעיר. וה"ה בכה"ג כמ"ש אא"ב כו' כנ"ל והלכה כר"ג וא"ל משום דשבת באויר מחיצות דמדפריך דכ"ע מיהת הלכה כר"ג בספינה כו' ולא שאלו על ר"ג גופא מ"ט אלא ש"מ דאף ע"ג דיצא לדעת לא מהני כמ"ש בסי' ת"ה ס"ו כאן ה"ל כשלא לדעת:

א

ואין בכל אחד מהן ד"ט וכו' – עין בליקוטי ח"ס חלק ששי סימן צ"ו בעגלות ההולכים ע"י קיטור [שנקרא אייזין באן] דאין לישב עליהם בשבת וגם בע"ש אסור אם יודע שיסע בשבת משום תחומין וע"ש עוד טעם וכ"כ בתשובות מהרי"א ח"א סי' נ"ח דעל העגלות שקורין אייזינבאהן בכ"ע אסור וכ"כ בספר כלכלת שבת:

ב

למאן דאמר וכו' – ודע דלענין הוצאת בהמתו או כליו חוץ לי"ב מיל כתב בכנה"ג דיש מחלוקת בזה הרלב"ח כתב דבזה לכו"ע מדרבנן והר"מ אלשקר סובר דהוא דאורייתא והעתיקו המגן אברהם ובחידושי הרמב"ן לעירובין איתא דלמ"ד תחומין די"ב מיל הוא דאורייתא אף כליו הוא דאורייתא. ומ"מ נראה דיש להקל בזה בלמעלה מעשרה דהלא עצם תחום די"ב מיל ולמטה מעשרה אף באדם להרבה פוסקים אינו אלא מדרבנן:

ג

והואיל ואין בימים ונהרות וכו' – וכ' בחידושי הגרעק"א בשם הרב המגיד וה"ה דאין בכרמלית ומסיים דלפ"ז לדידן דלית לנו ר"ה אין לנו עכשיו כלל תחומין דאורייתא עכ"ל וכ"כ הגר"ז. אכן באמת קשה לומר כן ואדרבה מסתימת המחבר שלא זכר כלל כרמלית רק ומים ונהרות משמע דדוקא ימים ונהרות שאינן מקום הילוך כלל וכן מדכתב הרמ"א בהג"ה מיהו אם היה הולך וכו' למ"ד תחומין דאורייתא משמע דגם לדידן איכא תחומין דאורייתא והלא לדעת איזה אחרונים הרמ"א הוא מן העומדים בשיטה זו דבימינו ליכא רה"ר עיין בסי' רמ"ו וע"כ דאין מחלק בזה ובאמת עיקר סברא זו אף שנובעת מדברי הרמב"ם בת' מ"מ קשה להולמה שהרי בש"ס איכא מ"ד דס"ל אלפים נמי ד"ת ויליף לה ממגרשי העיר אלף למגרש ואלף לתחום והתם בודאי לא הוי אלא כרמלית דאלף השני שהיה שדה לבהמתו בודאי אינו רה"ר ואפ"ה לר"ע לוקין עליה ביצא לחוץ מן השיעור הזה ואם כן כמו כן לדידן דדוקא י"ב מיל מה"ת בודאי אפילו אם היו י"ב מיל כרמלית אעפ"כ איכא איסור דאל יצא וכן מוכח מרמב"ן בסוגין ד' מ"ג דלא ס"ל כסברת הרמב"ם ואע"פ שבעיקר הדין כוון ג"כ לדברי הרמב"ם בתשובה וז"ל שם ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הילוך הספינה אינו קרוי הילוך כלל ותמה על עצמך הוא יושב ברה"י שלו שהספינה רה"י היא וכו' ואתה חושש לו משום מהלך ג' פרסאות איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וכו' עיי"ש הרי דלא קאתי עלה רק משום שאינו מהלך הא אילו הלך ברגליו במים י"ב מיל הוא דאורייתא למ"ד י"ב מיל דאורייתא וכש"כ בכרמלית ביבשה וא"כ אף שננקוט להקל במים בכל גווני אפילו בהולך ברגליו ומשום דאינו דומה לדגלי מדבר כלל אבל עכ"פ ביבשה אף בכרמלית יש לנו להחמיר ואף שאינו דומה לגמרי לדגלי מדבר כן נראה לענ"ד:

ד

ממקום שפגע וכו' – לכאורה מדסתם משמע דאפילו רק דרך הלוכה פגעה במקום שהוא למטה מעשרה גם כן קנה שביתה באותו מקום וקשה דהא משמע בגמרא דף מ"ה דהיכא דמינד ניידי לא קנה שביתה אפילו בלמטה מעשרה והכי נמי דכוותיה ואפשר לחלק דהולך בספינה שאני דספינה מינח נייחא ומיא דקא מסגי תותה וכמו שמצינו סברא זו בב"מ דף ט' ע"ב אמנם אח"כ מצאתי בחידושי רשב"א שהקשה כעין זה על הא דמספקינן בגמרא לענין ספינה בהולכת למעלה מעשרה אי יש תחומין אי לא ומייתינן ראיה לזה מספינה דר"ג ע"ש כתב ע"ז וז"ל וקשה לי דהא ספינה מינד ניידא ואמרינן לקמן דמיא בעבים לא קנו שביתה משום דניידי וכו' וי"ל דספינה דר"ג כל בין השמשות מינח נייחא אח"כ מצאתי כדבריו ג"כ בחידושי הרמב"ן שאפילו בפחות מעשרה בספינה מהלכת אין בה משום יוצא מחוץ לתחום משום דמינד ניידי עי"ש אמנם מכל הפוסקים דסתמו בזה וכן מלשון הש"ס דקאמר במהלכת ברקק משמע דאפילו דרך הלוכה קנה שביתה וצ"ע למעשה:

א

סעיף א' נ"ב הנה גרסינן בעירובין דף מ"ג בעי ר"ח יש תחומין למעלה מעשרה וכו' דוקא נדר וכו' אימתי אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות היכא אתי שבתא ומפיק עלי ולכאורה קשה מאי פריך הרי אמרינן בפ"ב דסוכה ופ"ב דגיטין דלשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן וא"כ יש לומר ה"נ כן דניהו דהתוס' במס' קידושין כתבו דהך סברא הוי דוקא בדבר שסופו להיות כן מ"מ הרי ביאת משיח ודאי סופו להיות כן א"כ י"ל ה"נ בשלמא בו ביום אסור לשתות מכח דהוה ספק שמא היום יבא וכן כל ימות החול אבל בשבת דלא יבוא היום רק דיש לחוש שמא כבר בא לזה לא חיישינן ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא שלא בא וחזקת היתר שלו שהיה מותר ביין ומאי פריך אך נראה דאתי שפיר דהרי בכל יום אף דחיישינן שיבוא משיח מכל מקום צריכין לו' שבא אליהו מאתמול דאל"כ היאך יבוא משיח וא"כ כולו הוי חשש שכבר בא דאל"כ למה ניחוש שיבוא משיח אם מאתמול לא בא אליהו ובע"כ דחיישינן נמי לשמא כבר בא ושפיר פריך למה מותר בשבת הרי חייל עליו נזירות ובהכי מדוייק לשון הש"ס דפריך דקא נדר אימת ומה שייך לכאן הרי זה היה יכול להקשות בלא זה. אך לפי הנ"ל אתי שפיר דבלא הש"ס דלעיל לא הוי קשה דיש לו' דלא הוי הדרך שיבוא אליהו קודם ואפשר לבוא משיח בלא זה וא"כ יש לו' דלשמא יבא חיישינן לשמא בא לא חיישינן אבל כיון דהש"ס מסיק לעיל דאי אפשר לבוא משיח עד שיבוא אליהו מקודם א"כ בכל יום הוי רק החשש שמא כבר בא וא"כ שפיר פריך דקאי בחול גם בשבת לתסור ודוק ואתי שפיר: &ובהכי מיושב עוד מה דקשה למה נקט התנא דנדר הריני נזיר ביום שבא בן דוד הו"ל לו' שנדר ביום שאליהו בא אך לפי הנ"ל אתי שפיר דקמ"ל רבותא ל"מ בנדר ביום שאליהו בא דודאי חיישינן דהרי הוי שמא יבא אבל בנדר ביום שבן דוד בא הרי אי אפשר שיבא רק אם יבוא אליהו קודם א"כ הוי החשש שמא כבר בא אליהו מכל מקום חיישינן ואתי שפיר ממ"נ להס"ד דלא ידע דאין בן דוד בא עד שיבוא אליהו תחלה לא הוי קשה לו למה לא נקט אליהו די"ל דנקט במלתא דפסיקתא דבודאי יהיה ולפי מה דמסיק דאין בן דוד בא עד שיבוא אליהו יום הקודם אתי שפיר דלא נקט ביום שיבוא אליהו דקמ"ל דגם לשמא בא חיישינן ואתי שפיר ודוק היטב. ודרך אגב אציין מ"ש הב"י כאן בסימן זה בשם הרשב"א דלכך אזלינן לחומרא מכח חזקת תחום ביתו ועיין בזה בחיבורי על יו"ד מהדורא ה' סי' קיב מ"ש שם ביאור דברי הרשב"א על נכון גם ביאור דברי הרמב"ם מ"ש דחוץ לי"ב מיל הוי דאורייתא ע"ש באורך בעזה"י ודוק היטב:

א

[א] [לבוש] יש להחמיר וכו'. צריך עיון דבשולחן ערוך משמע דפסק לקולא אף ביבשה אם לא מחוץ לשתים עשרה מיל למאן דאמר שהוא דאורייתא, וכן כתב ריא"ז ושלטי גיבורים וכן עיקר, ועיין בכנסת הגדולה דיש אומרים דכליו ובהמתו לכולי עלמא דרבנן אפילו ביותר משתים עשרה מיל:

ב

[ב] על גבי עמודים וכו'. והוא הדין בעמוד אחד שהוא בסוף התחום ומקצתו חוץ לתחום דאסור לעלות עליו בסוף התחום ולירד מצד השני שהוא חוץ לתחום (טור), וכן משמע במה שכתב הלבוש אחר שאסור לעלות וכו' ולירד וכו':

ג

[ג] ואין בכל אחד רוחב וכו'. אף דאורך הרבה לא מהני עד שיהא ארבע על ארבע וכן משמע ברמב"ם פרק כ"ז מהלכות שבת:

ד

[ד] שפגע למטה מעשרה וכו'. או שיצא פעם אחת ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה (מגן אברהם). כתב בית יוסף דמכל מקום אם הספינה מחוץ לתחום נכנסת לתוך העיר עצמה כל העיר כארבע אמות, ומהרי"ל כתב אם שני קצי העיר נמשכין לתוך המים כגון עיר מגנצ"א שהעיר בנויה לארכה ביניהם כעין קשת מותר לילך מספינה כשבאת לתוך הקשת דהוא כמו תוך העיר:

ה

[ה] אם ספק וכו'. והוא הדין ביבשה אם הוא בסוף אלפים:

ו

[ו] וכיון דעל וכו'. והוא הדין אם דחפוהו כותי לתוך העיר אך לא יאמר להם שידחפוהו (מהרי"ל), ובקושטנינ"ה ראיתי נוהגין שישראל אחר אומר לכותי שיוציאהו (שיירי כנסת הגדולה). כתב מגן אברהם אם לא יצא ממקום שפגע למטה מעשרת אלפים אמה וכלתו מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר, עד כאן, ועיין סוף סימן ת"ג. ספינה הבא בשבת מחוץ לתחום ממקום שפגע למטה מעשר אסור לירד ממנה אפילו ביום טוב שאחריו (ריא"ז שלטי גיבורים פרק קמא דביצה), וכן בשבת שאחר יום טוב אבל ביום טוב שני של גלויות מותר (כנסת הגדולה), ובסימן תק"א מסתפק ביום טוב שני של ראש השנה, אבל מגן אברהם פסק כהגהות אשירי ושבלי הלקט ובית יוסף דאפילו ביום טוב שאחר שבת מותר דזה לא הוי הכנה ומשמע דהוא הדין כשבא ביבשה מחוץ לתחום, ועיין סימן רמ"ח וסוף סימן של"ט מדיני ספינה:

א

א) [סעיף א'] המהלך חוץ לתחום למעלה מי"ט וכו' דאם יש תחומין למעלה מי"ט בעיא היא דלא אפשיטא בגמ' עירובין מ"ג ונחלקו בה הפו' אי נקטינן לחומרא או לקולא וכמה מן הגדולים כתבו שכל מה שיהיה מן התחומין מה"ת ספיקו להחמיר ומה שהוא מדבריהם ספקו להקל כמבואר בב"י וכמו שפסק כאן בש"ע.

א

ב) שם. כגון שקפץ ע"ג עמודים וכו' או שהולך באויר ע"י שם. גמ' ופירש"י שם.

א

ג) שם. ואין בכל א' מהם ד"ט וכו' ואף דארוך הרבה לא מהני עד שיהא ד' על ד' א"ר או' ג'

א

ד) שם. ואין בכל א' מהם ד"ט וכו' דאם רחבים ד"ט ארעא סמיכתא היא. גמ' שם. פי' ופשיטא דאיסור תחומין נוהג בו. ואם היה עמוד גבוה עשרה ורחב ד' ונכנס ראשו א' לתוך התחום לא יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא. רש"י שם.

א

ה) ולפ"ז עגלות ההולכות ע"י קיטור דהיינו שמבעירין אש במכוני שלהם והם הולכים מאליהם ע"י מסילות הברזל שקורין שימין דיפ"יר הגם דלית בהו איסור משום משתמש בב"ח ולא משום עכו"ם העושה הבערה בשביל ישראל דהא הרוב עכו"ם וגם מוכרח הוא לילך בזמן הקבוע לו מ"מ כיון דרחב ד"ט אעפ"י שגבוה י"ט הרי הוא כארעא סמיכתא כנז' וא"כ אסור לישב בו משום איסור תחומין, וכ"כ בשו"ת חת"ס ח"ו סי' צ"ז יעו"ש. וכ"כ בשו"ת מהרי"א אסאד ריא"א סי' נ"ח. וכ"כ בתפא"י על המשניות בכלכלת שבת, וכ"כ בשו"ת זבחי צדק אשר בסוף ח"ב סי' כ"ג. וכ"כ בשו"ת עולת איש חא"ח סי' ו' והב"ד הרב בנו כמהר"ר חיים משה נר"ו בס' משה האיש בהשמטה אחר חלק חו"מ ואפי' אם ישב בעגלות הנז' בע"ש אם יודע שתלך בשבת אסור. כ"כ בחת"ס ובעולת איש שם. ועיין לעיל סי' רס"ו או ך'

א

ו) ואם זה העגלות של מסלת הברזל הנז' אין הולכות כ"א בתוך התחום עיין בשו"ת זבחי צדק הנז' סי' כ"ד שהביא משם ס' אמרי שבת הנד"מ דאפ"ה אסור לילך בהם בשבת משום עובדין דחול אבל הוא ז"ל השיג עליו וכתב דאין בזה משום עובדין דחול וכתב שכ"כ ג"כ בתשו' ?תמ"ס הנז' ורק אם הולך לצורך חול להתקרב למסחרו אסור יעו"ש אמנם בשו"ת יהודה יעלה חא"א סי' נ"ח האריך הרחיב בענין זה וכתב וז"ל א"כ הוא הדין וכ"ש מה"ט אסור להלוך בשבת בקרונות ההולכות בכח האש ותמרות עשן אף שהנוסעים הם רוב עכו"ם וכו' וגם החולקים על הטור בסי' רע"ו גבי הבערת אש בחימום מודים בהילוך הקרון בכח גבורת האש כיון דנהנה מזאת המלאכה ממש ולית לן בה נר לא' נר למאה וודאי חיישינן למרבה בשבילו וכו' ואפי' בתוך התחום נמי אסור מה"ט דאמרן וכ"ש חוץ לתחום וכו' יעו"ש. והביאו הרב משה האיש בתשו' הנז'

א

ז) ובענין הקרון הנקרא מותור סיכל ובלשון ערבי טנאבי"ר שהוא הולך ג"כ מכח האש עיין בתשו' הרב משה האיש שם שכתב דבשבת ודאי אסור אף ע"י עכו"ם וכ"ש ע"י ישראל אך ביו"ט והולך ע"י עכו"ם ובתוך התחום שרי להלך בו לכורך מצוה דוקא כגון להלוך לבהכ"נ שהדרך רחוק ויש לו טורח להלך ברגליו יעו"ש.

א

ח) ובענין האופנים שקורין בסקילי"ט והוא כמו עגלה קטנה שיש בה מקום ישיבת אדם א' לבד ואינה הולכת מכח האש אלא שיש בה שני גלגלים וסביב של כל גלגל וגלגל יש עור ונופחין אותו העור ע"י ברזל הקבוע בו העשוי לכך, ואז מתמלאים אותם העורות רוח מסביב כדי שיהא קל לרוץ ודורס ברגליו על איזה ברזל העשוי לכך והולך מאליו ולפעמים מרוב ההליכה ניקב אותו עור ומזמינין עור ודבק לעת הצורך כדי שאם ינקב בזמן ההילוך תיכף סותמין אותו הנקב בעור ודבק המזומן אצלם. אם מותר לילך בזה בשבת או ביו"ט, עיין בתשו' רב פעלים ח"א סי' כ"ה שכתב דבעיר המעורבת מותר לילך בו בתוך העיר בשבת או ביו"ט אפי' לטייל וכ"ש לדבר מצוה ורק צריך ליזהר שלא יעשה הכנסת הרוח בעור בשבת או ביו"ט משום דהוי מתקן מנא אלא יזהר לעשותו מע"ש או מעיו"ט ויהיה נפוח ועומד מבע"י. ברם בעיר שאין בה עירוב ורחובותיה הם כרמלית דההוצאה שם אסור אין להתיר אלא רק למי שרבים צריכים לו ול"ד לשמוע חכמתו או לפקח על עסקי רבים אלא ה"ה אם הוא ש"צ או לקרות הפ' ואין זולתו יודע לקרות או לדבר מצוה כגון שהולך לבהכ"נ לשמוע קדיש וקדושה והדרך רחוק והוא חלוש מחמת זקנה או דבר אחר אבל בעיר שרחובות שלה רחבים ט"ז אמה אין להתיר אפי' למי שרבים צריכים לו והולך למצוה גדולה משום דכמה רבוותא ס"ל דאיכא רה"ר בזה"ז היכא דהרחובות רחבים ט"ז אמה אעפ"י שאין ס"ר בוקעים בו בכל יום יעו"ש: אמנם יש קצת מהאחרונים שדעתם להחמיר בזה משום דרוב ההולכים באופנים הנז' אינם בני תורה ואם תתיר להם בעיר ילכו גם מחוץ לעיר ובנקל יצאו חוץ לתחום דהא ברגע א' ילך כמה אמות וגם שיש לחוש שמא ינקב העור בדרך ויבא לתקנו בעור ובדבק כמו שרגיל לעשות בחול והו"ל מתקן מנא ועובר על איסור דאורייתא וגם לפעמים ימצא מקום גבוה שאינו יכול להתגלגל עליו ויצטרך לנושאו בידיו והו"ל מטלטל ד"א ברה"ר או או בכרמלית וכן הוא המנהג בארץ צבי שאין הולכין באופנים הנז' לא בשבת ולא ביו"ט אפי' בתוך העיר שיש בה עירוב

א

ט) המחארה דהיינו כעין תיבה פרוצה מצד א' ומניחין על הגמל שתים א' מכאן וא' מכאן ויושבין בתוכה הולכי דרכים אית בה איסור תחומין ואיסור משתמש בבע"ח ושמא יחתוך זמורה ויותר טוב בהתר איסור א' שילך ברגליו אם אין לו סכנה בהולך ברגליו הרדב"ז בתשו' החדשות הנדפסות בפירדא סי' תק"ס יעוש"ב והביאו מחב"ר או' ב' ועיקרי הד"ט סי' ט"ו או' ל' יעו"ש (ועיין לעיל סי' של"ט או' ב')

א

י) וה"ה בעגלה העשויה כמין תיבה ויושבין בה שני בני אדם ויש בה שני עצים מצד זה ושני עצים מצד זה וכל שני עצים מניחין על פרד א' והיא מהלכת בין שני פרדות הנושאין אותה אחד מלפניה וא' מלאחריה יש בה איסור משום תחומין ומשום משתמש בב"ח וחותך זמורה.

א

יא) שם, ומה שיהיה בדרבנן וכו' כגון חוץ לאלפים אמה עד י"ב מיל דלכ"ע הוא מדרבנן כמ"ש לעיל רסי' שצ"ז יעו"ש ובלבוש כתב דביבשה שהוא במקום רה"ר ממש ודומה לדגלי מדבר אפי' בתוך י"ב מיל יש להחמיר יעו"ש אבל הא"ר או' א' כתב דבש"ע משמע דפסק לקולא אף ביבשה אם לא חוץ לי"ב מיל למ"ד דאורייתא וכתב שכ"כ ריא"ז ושה"ג וכן עיקר. וכ"פ הר"ז או' ב' וכ"כ האחרונים ועיין לקמן או' ט"ו.

א

יב) שם. ומה שיהיה בדרבנן וכו' וה"ה בספיקא דדינא כמ"ש בפ"ק דע"ז ביאורי הגר"א.

א

יג) שם הגה. מיהו אם היה הולך בדרך זה. ר"ל ע"ג עמודים שגבוהין עשרה ואין ב"פ ואינם רחבין ד' עו"ש או' א'

א

יד) שם בהגה. למ"ד תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא משום דאיכא פלוגתא בזה כמ"ש לעיל רסי' שצ"ז יעו"ש. ולפי מ"ש ב"י סי' תצ"ה בשם הכלבו דלאו דמחמר ושביתת בהמתו ליכא ביו"ט דלא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה אלא אבות מלאכות יע"ש ה"נ לאו דתחומין ליכא ביו"ט אבל הרשב"ן ח"ב סי' רי"ג כתב דתחומין די"ב מיל הוו מה"ת ביו"ט נמי יעו"ש. וכן מוכח בפ' משילין דלמ"ד תחומין דאורייתא ביו"ט נמי אסור מה"ת יעו"ש. ער"ה או' ב' ועיין לקמן סי' תט"ז סעי' ה' וסי' תקכ"ח סעי' א'.

א

טו) שם בהגה. למ"ד תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא. והוא שיהיו כל הי"ב מיל רה"ר גמורה מה"ת ע"ד שנתבאר סס"י שמ"ה סעי' ז' כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רה"ר גמורה שמשם למדו איסור תחומין מה"ת אבל אם חסר א' מתנאי רה"ר בענין שמה"ת מותר לטלטל בכולו אצ"ל שמותר להלך בכולו. ר"ז או' ב' ובענין אי איכא רה"ר בזה"ז עיין לעיל סי' שמ"ה או' ל"ז ול"ח ואו' ע"ג יעו"ש.

א

טז) שם בהגה. למ"ד תחומין די"ב מיל וכו' והיינו דוקא ביבשה אבל במים הכל מדרבנן, עו"ש או' א' מאמ"ר או' א'

א

טוב) שם בהגה. הוי דאורייתא. ודוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן הרלנ"ח סי' כ"ח. והר"מ אלשקר סי' מ"א נראה שהולך בזה. כנה"ג בהגב"י סי' שצ"ז מ"א סי' זה סק"א ועיין לעיל סי' שצ"ז או' ב'

א

חי) שם. והואיל ואין בימים וכו' ואפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. מ"א סק"ב.

א

טי) שם. מי שבא בספינה בשבת וכו' פי' שבא מחוץ לתחום. עו"ש או' ב' וענין היציאה מן הספינה יש שאמרו דדוקא ע"י כבש אבל במעבורת לא ויש שאמרו דאפי' במעבורת מותר ומתבאר מדברי הר"מ אלשקר סי' ק"ח דיש להקל אם לא במקום שנהגו להחמיר. ועיין בתמים דעים סי' ע"ד. כנה"ג בהגב"י, מ"א שם.

א

כ) ובענין ספינה שהגיעה לנמל בשבת אם מותר לירד ממנה ליבשה הני ידעי רבנן מ"ש מהר"מ אלשקר בסי' ק"ח שהרמב"ם התיר ושכן מצא בתשו' לר"ת עד שתמה על המחמירין. וכיוצא בזה הביא משם הרשב"א כמו שיעו"ש ועיין בתשי' מהר"א בן טואה אשר בסוף ס' התשב"ן בסי' י"ב שהאריך בהיתר זה וכתב שכן דעת רבים מהאחרונים. כס"א סי' של"ע או' ו'

א

כא) ולענין סדר היציאה מן הספינה הביא מהר"ם אלשקר שם משם המחמירין דוקא ע"י כבש ולא ע"י ספינה קטנה מפני גוים העושים מלאכה בשביל ישראל ושוב הביא משם ר' ישעיה ומשם גאונים שהתירו בפירוש גם ע"י ספינה קטנה משום דהגוים לעצמם מכוונים פי' כיון שההליכה אינה בשביל ישראל דהא לא ידעי דאיכא ישראל בספינה והחזרה אינה אלא לעצמם דהא צריכים הם לחזור לעיר ומה יעשו שם בלב ים נמצא דעל דעת גוים מנהיגים וכיון דהרוב הם מלחים גוים שרי לישראל בהדייהו בדק"ל בהני מילי דהולכין אחר הרוב. ולי נראה טעם נכון אפי' לדעת האוסרים ע"י מעבורת דיתכן שלא אסרו אלא דוקא כשהמלאכה כולה היא בשביל ישראל אבל כל דאיכא רוב גוים ומיעוטא ישראל אזלי ומודו דשרי וכיון דמידי דרבנן הוא יש לסמוך ע"ז להקל וכן שמעתי מכמה גדולי עולם שהגיעו לנמל בשבת ויצאו ליבשה. כס"א שם.

א

כב) ואם הספינה אינה רוצה ליכנס בנמל ועומדת מרחוק ורומזת לאנשי העיר לשלוח לה מעבירת להוציא איזה אנשים מתוכה ואח"כ הולכת לדרכה אל אחת הערים אם יש שם ישראל שדעתו לבא למקום הזה דוקא ולא למקום אחר יש להתיר בשופי לצאת ביבשה גם ע"י מעבורת לכ"ע כיון דאיכא סכנת נפשות בלתי שום הכרח לילך למקום אחר שא"צ לילך ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואף למ"ש מהר"ם אלשקר שם דבמקום שנהגו להחמיר אין לפרוץ גדר לא כתב כן אלא כשהספינה נכנסה לנמל והרי הוא עתיד לצאת בלילה או ליום המחרת דליכא סכנתא אך בעוברת הספינה דרך העברה בלב ים ואינה נכנסת לנמל הא ודאי פשיטא דאין להחמיר כלל אך הוא צריך ליזהר שלא יוציא שום משא עליו וליזהר מאיזה דברים הגורמים חילול שבת כס"א שם. ולענין טלטול בספינה עיין לעיל סי' שס"ב סעי' ד' וסי' שס"ו סעי' ב' בהגה וססי' שפ"ב ולקמן סי' ת"ה סעי' ז' ועוד עיין לעיל סי' רמ"ח או' ל"ב בעניין אם מותר לצאת מספינה לספינה יעו"ש.

א

כג) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו' ואם הספינה גוששת שאין בינה ובין קרקע הים י"ט אינו מותר להלך את כולה דאין לו להלך בה יותר ממיל. בד"ה סי' ת"ה והביאו כנה"ג שם. מיהו המ"א בסי' זה סק"ב כתב דשם בסי' ת"ה סעי' ז' איתא בהדיא דמותר יעו"ש

א

כד) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו' ואע"ג דמים קנו שביתה אעפ"י שהם למעלה מי"ט כמ"ש סי' שצ"ז סעי' י"ד י"ל דמים חשיבי כולהו כחדא דמחוברין הם לקרקע. תו' עירובין מ"ה ע"ב מ"א סק"ג.

א

כה) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו' ואם יצא פעם אחת ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד"ה שם מ"א בסי' זה סק"ג, א"ר או' ד' תו"ש או' ד'

א

כו) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו' לאפוקי אם מהלך הספינה היה עובר על מקום שאינו נמוך עשרה דאז קנה שם שביתה דאעפ"י שיש לו רשות להלך אח"כ למעלה מעשרה כמה שירצה מ"מ אם הגיע במקום שאינו נמוך עשרה או ליבשה אינו יכול לזוז ממקומו כיון שכבר הלך מקניית רשותו אלפים אמה. וכ"כ הריטב"א בהדיא וזהו שסיים הש"ע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מעשרה. עו"ש א' ב' ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' א' בהגה אם מותר להפליג בספינה אם אין בגובה המים י"ט יעו"ש.

א

כז) שם. לעולם היתה למעלה מעשרה וכו' עיין בשו"ת רע"א מהד"ת סי' ב' שנשאל במים הנקרשים ובעמקם י"ט אם יש היתר לילך על גבם חוץ לתחום כמו בנהר למעלה מעשרה. וכתב דלסברת אבן העוזר בסי' שס"ג דדין קרוש כדין מים והביא ראי' ממתני' דאהלות ולראיה זו כוון ג"כ בשו"ת שב יעקב סי' י"ז לזה יש להקל ג"כ לענין תחומין יעו"ש א"ח או' ג' ועיין לעיל סי' שס"ג או' רי"ב.

א

כח) שם הגה. ואם הוא ספק וכו' נראה דה"ה ביבשה אם הוא בסוף אלפים אמה עו"ש או' ב' א"ר או' ה' ור"ל דגם ביבשה ספק למעלה מי"ט אזלינן לקולא מיהו בקובץ על הרמב"ם פכ"ז כתב דביבשה אין להתיר יעו"ש, פ"ת. א"ח שם. ועיין לעיל או' י"א.

א

כט) שם בהגה. ואם הוא ספק וכו' מכאן מוכח דאפי' איכא ס"ס להחמיר ולא הוי ספק שקול כי הכא דאת"ל הוו למעלה מי"ט שמא איכא איסור תחומין אזלינן לקולא באיסור דרבנן וכ"כ הרב שער המלך בפ"ז דאישות עו"ש ודלא כהרב פ"מ ח"א סי' ע"ה והפר"ח ביו"ד סי' ס"ט יעו"ש. ומיהו י"ל דהקילו באיסור תחומין טפי משום דאינו שוה בכל. ער"ה או' ג' יעו"ש ובשש"א ודוק.

א

ל) שם בהגה. ואם כבר יצא וכו' כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים מ"א סק"ד.

א

לא) שם בהגה. ומ"מ אם צריך לצאת וכו' בקושטנדינא נהגו לצאת אעפ"י שלא באו לתחום עד חשיכא ואני חושב שהמנהג הזה נתפשט מאליו ולא מיחו בידם כיון שיש להם על מה שיסמוכו ואכן ראוי ליזהר שלא יוציאו מטלטלין מן הספינה ואפי' ע"י עכו"ם מהריב"ל ח"ג סי' ע"ג והדרב"ז בתשו' ח"א סי' פ"ז כתב אין ראוי להתיר זה בפני ע"ה וכן אני נוהג שאיני יוצא אלא א"כ הוצרכתי לנקבי כנה"ג בהגב"י. עו"ש או' ב' וכ"ז אם הספינה עומדת שם כל השבת ויכול להתעכב שם עד מו"ש אבל אם הספינה עוברת משם ביום שבת ואם ישאר שם הספינה תוליכו לעיר אחרת שאינו חפץ בה שרי לצאת אעפ"י שאין צריך לנקביו וכמ"ש לעיל או' כ"ב וגם חפציו שרי להוציא ע"י עכו"ם שלא ילכו לאיבוד ורק שלא יעשה עמו מקח על שכר ההוצאה רק יאמר לו למחר אני מרצה אותך.

א

לב) ואם שני קצי העיר נמשכים אל תוך המים והעיר בנויה לארכה ביניהם כמין קשת אז מותר לירד מתוך הספינה בעצמה כשבאת אל הספר תוך הקשת דהוא חשוב כמו תוך העיר. דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגב"י או' ב' ועיין מ"א סי' ת"ה סק"ו ובדברינו לשם או' כ"ז.

א

לג) ואף במקום שאסור לצאת אם כותים ירדפוהו חוצה מותר אך לא יאמר להם שירדפוהו, דרשות מהרי"ל. ובקושטא ראיתי נוהגים שישראל אחד אומר לגוי שיוציאוהו בע"כ, שכנה"ג שם או' ג' מ"א סק"ה. א"ר או' ו' תו"ש או' ז' ר"ז או' ג'

א

לד) שם בהגה. הו"ל כל העיר כד"א וכו' והטעם דכיון שיצא בהיתר הו"ל כמי שיצא שלא לדעת דכל העיר כד"א כמ"ש סי' ת"ה סעי' ה' וסעי' ו' מ"א שם. תו"ש שם.

א

לה) שם בהגה. הו"ל כל העיר כד"א וכו' ואם יצא ממקום שפגע למטה מיו"ד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר. מ"א שם. א"ר שם תו"ש שם ר"ז שם ועיין לעיל סי' ת"ג או' י"ב.

א

לו) הבא בשבת מחוץ לתחום דהיינו (תוספת ביאור מן התו"ש) שפגע פעם אחת למטה מיו"ד וגם עתה הוא למטה מי"ט אף שבהליכה היה עולה למעלה מי"ט מ"מ כיון שעכשיו הוא למטה מי"ט והוא רחוק ממקום שביתתו חוץ לתחום אין לו בשבת רק ד"א ומ"מ ביו"ט שלאחריו יש לו אלפים משום דיו"ט ושבת הם ב' קדושות ואין בו איסור משום הכנה (כדלקמן סי' תט"ז סעי' ב') כיון דלא עביד ולא מידי. ב"י בשם הג"א ושה"ל דלא כהשה"ג. מ"א שם. א"ר שם, תו"ש שם, ר"ז או' ד' מחה"ש.

א

לז) שם בהגה. או שצריך לנקביו וכו' וכ"ז כשלא מצא מקום צנוע לפנות בו וכן מקום להסתר מהחמה או מהגשמים עד שיכנס לתוך העיר דאל"ה אסור לו לפנות וכדלקמן סי' ת"ו וז"ש מור"ם ז"ל ועיין לקמן סי' ת"ו.

א

הוי דאורייתא. ודוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן (רלב"ח כ"ח) ובר"מ אלשקר מ"א נראה שחולק בזה (כ"ה שצ"ז):

ב

והואיל וכו'. אפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין וכו' ולכן אזלינן לקולא (מ"מ וכ"מ פכ"ז) ר"מ אלשקר סימן ק"ח כ' דמותר לירד מן הספינה במעבור' אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת וע' ת"ד ע"ד (כ"ה) עמ"ש ססי' של"ט וכ' בכ"ה דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה דאין להלך בה יותר ממיל עכ"ל בשם בד"ה ובסי' ת"ה ס"ז אי' בהדיא דמותר ע"ש:

ג

למעלה מי'. ואף על גב דמים קנו שביתה אף על פי שהם למעלה מי' כמו שכתבתי סי' שצ"ו סי"ד י"ל דמים חשיבי כולהו כחדא דמחוברין הם לקרקע (תו' ד' מ"ה) ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים (בד"ה בשם הרשב"ץ):

ד

ואם כבר יצא. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים:

ה

ה"ל כל העיר כד"א. צ"ל דמיקרי יצא שלא לדעת עסי' ת"ה ס"ז וה"ה דחפוהו עכו"ם לתוך העיר ה"ל כולה כד"א ועמ"ש סי' ת"ה ס"ו (מהרי"ל) ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מי' אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ"ש סי' ת"ג וסימן א': הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי"ט שלאחריו חוץ לד"א (ב"י והג"ה וש"ל דלא כש"ג) ופשוט דהג"א מיירי שפגע פעם א' למטה מי' דהא פסק דאין תחומין למעלה מי' ושניהם הם מא"ז אלא שהרב"י מביא ממנו ראי' למ"ד יש תחומין למעלה מי' והפליג מע"ש והע"ש לא דק עסי' רמ"ח:

א

(א) למעלה מעשרה טפחים – דכל למעלה מעשרה אינו מקום הילוך דעיקר מקום הילוך על הארץ היא או עכ"פ בתוך עשרה דחשיב נמי כהילוך על הארץ ונסתפקו חז"ל אם שייך בזה איסור תחומין:

ב

(ב) שקפץ וכו' – וה"ה בהילוך באויר ע"י שם וכדלקמיה:

ג

(ג) ואין וכו' – דהרי הוא כאלו הולך באויר אבל אם היה בהם ד' על ד' דניחא תשמישתיה להילוך חשוב כמהלך על הארץ ופשיטא דאיסור תחומין נוהג שם. ואפילו אם היה רק עמוד אחד של ארבעה טפחים מקצתו בתוך תחומו ומקצתו חוץ לתחומו אסור לצאת מראש האחד לראש השני [רש"י]:

ד

(ד) ד"ט על ד"ט – הא אם היה מצד אחד פחות מד"ט אף אם היה ארוך הרבה לא ניחא תשמישתיה וג"כ בכלל ספק הוא:

ה

(ה) בדרבנן – כגון חוץ לתחום דאלפים אמה עד י"ב מיל שהוא לכו"ע מדרבנן:

ו

(ו) בדרך זה – ר"ל ע"י עמודים:

ז

(ז) למאן דאמר וכו' – ר"ל להפוסקים דנקטי להלכה כהירושלמי דחוץ לי"ב מיל הוי דאורייתא וילפינן זאת מקרא דאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ומקום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. ומדברי המחבר שכתב ומה שיהיה בדרבנן וכו' משמע שמצדד כן להלכה להחמיר ביבשה בחוץ לי"ב מיל אפילו בלמעלה מעשרה שהוא ספק דאורייתא ובביאור הגר"א נוטה דעתו להפוסקים דלעולם הוא דרבנן:

ח

(ח) והואיל ואין בימים ובנהרות וכו' – ר"ל אפילו חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאין דומין וכו' דלמ"ד דאורייתא ממדבר ילפינן כנ"ל והליכתן במדבר היה ביבשה ולא במים ולכן מקילינן בהו למעלה מעשרה:

ט

(ט) מי שבא בספינה בשבת – אין ר"ל שנכנס בספינה בשבת דאי הכי הלא היה בביה"ש ביבשה וקנה שם שביתה ואסור לירד מהספינה לנמל אלא ר"ל שבא עם הספינה בשבת והגיע לנמל:

י

(י) לעולם וכו' – דאם היתה אפילו פ"א למטה מעשרה אף בתוך השבת קנה שם שביתה ואם ממקום ההוא עד הנמל הוא יותר מאלפים שוב אינו רשאי לירד מהספינה להנמל דאין לו אלא ד"א דהיינו מקום ישיבתו בספינה שחשיבא כולה כארבע אמות וכשמפליג בשבת בספינה העומדת למעלה מעשרה טפחים ע"מ לירד ממנה בשבת זה במקום אחר מעבר השני שהוא חוץ לאלפים אמה צריך ליזהר שמיד שקנה שם שביתה בספינה בבין השמשות כשהיא עומדת למעלה מעשרה טפחים לא יצא ליבשה דאם יצא ליבשה שעה אחת קנה שם שביתה ושוב יהיה אסור לו לירד ממנה לנמל שהוא חוץ לאלפים ממקום שביתתו על הארץ וכמש"כ בסימן רמ"ח ע"ש:

יא

(יא) יורד וכו' – ואם הספינה רחוק מן הנמל יורד דרך כבש. ולעבור דרך מעבורת השט ע"פ המים (שקורין פראם) אם היא קשורה בספינה ובנמל לכו"ע מותר לירד ואם אינה קשורה יש מתירין ויש אוסרין מפני שנראה כשט כיון שלא שבת עליו מבע"י אכן בשו"ע הגר"ז משמע דכשלא יצא מן הספינה ליבשה מעת ששבת ביה"ש עד עכשיו מותר:

יב

(יב) ממקום שפגע – ר"ל אם פגע במקום שהוא למטה מיו"ד רחוק מן הנמל מודדין לו האלפים אמה משם:

יג

(יג) אם הוא למעלה מעשרה וכו' – קאי אשיעור י"ב מיל דימים ונהרות וה"ה לענין שיעור דאלפים דיבשה:

יד

(יד) אזלינן לקולא – ותלינן דמשנכנס השבת עד שהגיע לנמל היה למעלה מעשרה משום דספיקא דרבנן לקולא:

טו

(טו) ואם כבר יצא – ר"ל שפגע במקום אחד למטה מי"ט וקנה שם שביתה ונתרחק שם יותר מאלפים דמן הדין אין לו רק ד"א כדין יצא חוץ לתחום דאפילו באונס אין לו רק ד"א אפ"ה אם מחמת אונס נכנס בתוך עיר מוקפת מחיצות נחשב לו כל העיר כד"א כדין הוציאוהו עכו"ם ונתנוהו בתוך עיר מוקפת מחיצות בסימן ת"ה ואם לא יצא חוץ לאלפים ורק שכלתה מדתו בחצי העיר אינו רשאי לילך רק עד מקום שכלתה מדתו. הבא ביו"ט מחוץ לתחום ממקום שפגע למטה מעשרה מ"מ בשבת שלאחריו מותר ללכת אלפים ממקום שעומד דשבת ויו"ט שתי קדושות הן ומשום הכנה אין בו איסור כיון דלא עביד ולא מידי [אחרונים]:

טז

(טז) מכח גשמים וכו' – וכ"ש אם דחפוהו עכו"ם לתוך העיר דהוי ליה כל העיר כולה כד"א ומ"מ לא יאמר לעכו"ם שידחפו אותו:

יז

(יז) או שצריך וכו' – וכל זה כשלא מצא מקום צנוע לפנות וכן מקום להסתר מחמה או גשמים עד תוך העיר דאל"ה אסור לו לכנוס וכדלקמן בסימן ת"ו וזהו שכתב רמ"א ועיין לקמן וכו':

א

סעיף ב' בימים ובנהרות. ולא בכרמלית שם בהה"מ. לפ"ז להסוברים דעתה אין לנו רה"ר ע' לעיל סי' ש"ג סח"י ליכא תחומים מדאורייתא:

ב

שם ויש לו אלפים אמה במהרש"א בעירובין מ"ה בתוס' ד"ה ולקני שביתה כ' דבכה"ג אין לו אלא ד"א אא"כ כשהיה דעתו בתחלת שבת לקנות שבית' באיזה אילן או גדר שיש שם בזה מהני כיון דהיה תחלת שבת למעלה מי' הוי כאלו היה תוך התחום של האילן והגדר:

ג

שם בהג"ה ואם הוא ספק אם. עמ"ש לעיל סי' רמ"ח בגליון. וכעת מצאתי בשער המלך פ"י מהל' מקוואות כלל ח' כדברי:

א

ואין בכל אחד מהן ד"ט. דאי היה ד"ט היה ניחא להילוך שם פשיטא דאיסור תחומין נוהג שם אלא באין שם ד"ט ולא ניחא הילוך שם מספק' לן: