שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו: ברכת הלבנה וזמנה ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

ברכת הלבנה וזמנה ובו ד סעיפים:
הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו': הגה ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה (אגור):

ב

אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים: הגה ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש אז ממתינין עד מוצאי שבת אבל אם היא אח"כ אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים (ת"ה סי' ל"ה) . אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם י"ה (מהרי"ל) ובמוצאי י"כ מקדשין אותה דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית (ד"ע) ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו י"ט (מהרי"ל הל' י"ט) ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלשה פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': הגה ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך (הג"ה החדשות) ומשיב הוי כשואל (טור) ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות ורקודין בקדוש החדש דוגמת שמחת נשואין: (בחיי פרשת וישב וד"ע):

ג

עד אימתי מברכין עליה עד י"ו מיום המולד ולא י"ו בכלל: (ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד) (תשובת מהרי"ל):

ד

אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה: הגה ואין מקדשין הלבנה תחת הגג: (הגהות אלפסי החדשות):

א

ונהנין. שזריחת' ניכרת על גבי הקרקע ולא יהא מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אא"כ הוא דבר זך שהלבנה נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה עססי' זה. וה"ה אם נתכסה בעבים אבל אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה רדב"ז ח"א סי' קנ"ו וכנה"ג משמע כשיודע שתתכסה תיכף לא יתחיל לברך מ"א וע' בת' דב"ש סי' רמ"ב שכתב דהרואה לבנה מתוך אספקלריא או מראה של זכוכית שאין לברך עליה ע"ש באורך. מה שאין הנשים נוהגים לקדש הלבנה אע"ג דהן מקיימות כמה מ"ע שהזמ"ג מפני שהם גרמו פגם הלבנה מ"א בשם של"ה ע"ש. ועיין עוד טעם אחר בשבות יעקב ח"ב סימן י"א. סומא חייב לקדש הלבנה רש"ל בתשובה מ"א. בחדש א' אירע שלא ניראת הלבנה ולא קידשו הלבנה באותו חדש וגזר רב אחד תענית על זה ואין לו על מה לסמוך שבות יעקב ח"ב סימן י' ועסי' תק"פ ס"ק ט':

ב

במוצאי. כתב המגיד כשמקדשין הלבנה במ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכל לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח מ"א. ועש"ת ב"ח סי' פ':

ג

יו"ד בחדש. והיינו שישארו עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד עמ"א:

ד

לא. והאר"י ז"ל כ' לקדש במוצאי ט"ב וכ"כ הכנה"ג שכן נוהגין בירושלים ובקושטנטינא וכתב בשבות יעקב ח"ב סי' י"א שכן הוא מנהגם אבל טועמים מידי קודם ע"ש. וכ' המ"א ולכן נ"ל דיחיד המתענה יקדש עם הציבור משום ברוב עם הדרת מלך ואפילו ת"ת מבטלים משום זה. ואפי' ציבור המתענים אם יראו שיעבו' הזמן יקדשו בליל התענית עכ"ל. וכ"כ הט"ז דאם לא קדשו הלבנה תענית אסת' יש לברך אז ולא משגיחין בתענית כיון שהשעה עוברת. אבל בז' ימי אבלות לא יקדש אבל אם לא השלים אבילתו עד יו"ד בחודש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו מ"א. והשבות יעקב ח"ב סימן י"א כ' שאבל אין לו לקדש את הלבנה עד אחר ג' לבכי ע"ש ובת' ש"א בחי"ד סימן צ"ה כתב דדוקא אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו אבל כשיש עוד זמן לקדש אינו יכול לקדש בימי אבלו ע"ש:

ה

שחל בו בי"ט. ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת והטעם דיש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט או בשבת חוץ לתחום ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים על זה ובמהרי"ל כ' שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ וב"ח כתב שפ"א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל. (ובת' בעל כה"ג מסיק ואם יום י"ו נפל בשבת לא יקדשנה ולאחר שבת יקדשנה בלא שם ומלכות. ובחול מתיר לקדשה בליל י"ו) אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד ועיין רדב"ז ח"א סי' קל"ג. ועיין ח"י בסימן תצ"ד ס"ק ב' מש"ש:

ו

ותולה. בשל"ה והג"ה י"נ שלא יסתכל בה רק פעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה:

ז

ג"פ. ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו. של"ה:

ח

תפול וכו'. ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית. ואח"כ למפרע. וכתב האר"י ז"ל שיש לומר קודם ברכת הלבנה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור וינער שולי בגדיו. וגם קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי עד מן החרכים. ובשל"ה כתב שי"א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו':

ט

המולד. עמ"א שהעלה דהני י"ו משעת המולד חשבינן להו מעל"ע ואם חל במ"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור ע"ש וע' דב"ש סי' רט"ז:

י

שבעה. והסכמת האחרונים אם חל מ"ש אחר ג' לחדש מהמולד מקדשין אז מפני שהציבור מקובצים אז וברוב עם הדרת מלך וגם שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ"ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולים להמתין עד מ"ש הבא כמ"ש ס"ב ע"ש:

יא

ואין. ב"ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיוצא לקראת המלך וכ"כ בהגמ"נ ומ"מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו"ם מקדש תחת הגג או בביתו דרך חלון ופתח עכ"ל. וכ"ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית. וכ"כ מט"מ וז"ל ראיתי רש"ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידש ע"ש ועס"ק א' מש"ש:

א

מימרא דרב יהודה סנהדרין מ"ב

ב

טור בשם מסכת סופרים

ג

שם

ד

שם בסנה' וכנהרדעי

ה

הר"י גיטליא בעל שערי אורה בתשוב':

א

ס"א ואין לקדש. שפי' הא דמ"ס כשהוא מבוסס על הלבנה ר"ל שתתבסס אורה ונהנין ממנה וה"ה בכה"ג:

א

ס"ב ודוקא אם כו'. מדאמרינן פ"ד דיבמות תלה בקטן כו' או בגדול כו' ואמרינן שם בגמ' מ"ט שהויי מצוה לא משהינן ודוקא בגדול כו' שאפשר לבא לידי דיחוי אבל אם אינו במ"ה ממתינן עליו:

ב

אין כו' קודם כו'. כנ"ל כשהוא מבושם בשמחה:

ג

מעומד. גמ' שם:

ד

ואומר כו' ורוקד כו' ואומר כו' ויאמר. הכל במ"ס:

ה

שמלכותו. כמ"ש כירח יכון עולם וע' ר"ה כ"ה א' וע' רש"י שם ד"ה דוד:

א

ס"ג ואין לקדש אלא. גמרא שם עד שתתמלא כו':

א

ס"ד ואין. שם מרימר כו':

א

אשר במאמרו ברא שחקים וכו' – עיין בסנהדרין מ"ב ע"א דקאמר שם במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי אפילו נשי דידן נמי מברכי אלא כדא"ר יהודה אשר במאמרו וכו' ומשמע מזה דאם בדיעבד בירך ברוך אתה ה' אהינו מלך העולם מחדש חדשים דיצא אלא דאינו מן המובחר והוא מנהג נשים וע"ה וצ"ע:

ב

ונהנין מאורה – עיין מ"ב מש"כ לענין אם הוא משער שתתכסה הלבנה בעבים וכו'. הוא מתשובת רדב"ז והעתיקוהו המגן אברהם וש"א והגאון ר"ח צאנזאר בהגהותיו כתב דנ"ל דאפילו לא התחיל עדיין לברך עד שנתכסה הלבנה כל שלא עבר יותר מכדי דיבור משעה שזרחה הלבנה יכול לכתחלה להתחיל ולברך אפילו כיסהו הענן ומקורו מההיא דלעיל סימן רכ"ז ס"ג עי"ש ויש לדחות קצת דהתם לענין רעם וברקים נתקן הברכה רק על מנהגו של עולם אבל הכא הלא בעינן שיהנה לאורה וע"כ אינו מברך אחר שנגמר ההנאה וכמו לענין ברכת המוציא דאינו מברך אחר שגמר סעודתו וכדלעיל בסימן קס"ז ס"ח עי"ש במ"ב ומשמע דאפילו נזכר בתוך כדי דיבור. ולענין סומא עיין במ"ב והוא מרש"ל בת' סימן ע"ז ומהריק"ש חולק אכן המגן אברהם וא"ר ופר"ח וש"א העתיקו דברי רש"ל להלכה עוד העתיקו תשובת הרדב"ז דאם יש מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אם המסך הוא עב עד שאין הלבנה נראית לו שאין מברך והוא ברכה לבטלה וכדמבואר להדיא בתשובתו ח"א סי' שמ"א ומ"מ נראה דגם הרש"ל מודה לזה מפני שבזה כל העולם אין נהנין אז מאורה נראית לדבר שז"ל רש"ל שם ומשו"ה אינו קשה ג"כ מבורא מאורי האש שפסק ראבי"ה בפ"ב דמגילה שסומא אינו מברך משום דהמצוה אינה תלויה בהנאה לחוד אלא דוקא בראיה עם ההנאה כדקתני התם אין מברכין עד שיראה השלהבת וישתמש לאורה ודוקא ברכת מאורי האש אבל ברכת הלבנה נ"ל דיכול שפיר לברך אף שאמרו ג"כ בה עד שיאותו לאורו מ"מ לא אמרו שהוא יראה לאורה אלא שהעולם יאותו לאורה כי ברכה זו על בריאת עולמו וחידושו קאי ודומה לסומא שיכול לברך יוצר המאורות עכ"ל רש"ל הרי דהוא ג"כ סובר דבעינן שהעולם יאותו לאורו וממילא אם נתכסה בעבים הרי אין נהנין לאורה הרי דרש"ל מודה לדינו של הרדב"ז אבל הרדב"ז נראה דלכאורה דאינו מודה לדינו של רש"ל לענין סומא וסובר כמהריק"ש שז"ל בתשובתו תנן אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו וכמה אמר עולא עד שיכיר וכו' ולענין ברכת הלבנה נמי אם המסך הוא דק וכו' וכו' וה"ה לענין הענן וכו' וא"ת הכא על מנהגו של עולם הוא מברך ואפילו כשלא יהנה מאורה מה בכך הא ליתא דהא אמר ר"י הרואה לבנה בחידושה וכו' ותו גרסינן במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא וכו' ותולה עיניו כנגדה וכו' הרי בהדיא שצריך להביט בה עכ"ל עי"ש מכל זה משמע לכאורה דפליג על רש"ל לענין סומא וסובר כמהריק"ש וע"כ נראה לענין סומא דיותר טוב שלא יברך בעצמו ויבקש לאחר שיוציאנו בברכה אשר במאמרו ברא שחקים [ושארי האמירות שאומרים בעת קידוש הלבנה יכול לומר בעצמו]:

א

אלא וכו' – ודע דמדינא מותר לקדש אפילו ביחידי כמש"כ הפר"ח וכ"ש דלא בעי עשרה אלא דלכתחלה מצוה לעשותה ברוב עם כי ברוב עם הדרת מלך ולהכי אם יודע שיזדמן לו לברך בעשרה לאחר איזה ימים עד ליל עשירי צריך להמתין ויותר לא וכמו שכתב בהג"ה לענין מוצאי שבת כ"כ בהפר אשל אברהם ולפי מה שהוכיח הח"א בכלל ס"ח דבשלשה נמי נקרא ברוב עם אין צריך בשביל עשרה להמתין עד ליל יו"ד ובפרט בחורף בימי העננים:

ב

במוצאי שבת – ודעת הב"ח שלא להחמיץ המצוה עד מו"ש אלא אחר שעברו עליה שלשה ימים מהמולד מקדשין וכ"כ במעשה רב [המיוסד על הנהגת הגר"א] ועיין בסוף הסימן:

ג

קודם תשעה באב – וכתב המג"א וה"ה באבל שאין לו לקדש בז' ימי אבלו ומסיים דאם לא ישלים אבילותו עד י' בחודש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו עכ"ל ודבריו קשים מאד להתיר לקדש בימי אבילותו משום חששא בעלמא שמא יהיו ה' לילות מכוסים בעבים והרי במוצאי ט"ב אין מקדשים וממתינים עד ליל שלאחריה שהיא ליל י"א ולא חיישינן לה' לילות מכוסים בעבים וביותר לפי מה שכתבנו במ"ב בשם הד"מ אם חל ביום ה' ממתינין עד מוצאי שבת שהוא ליל י"ב אלמא דמשום מילתא כל דהוא כעין קידוש במוצאי ט"ב דאין בזה שום חששא שהרי כבר נפסק האבילות אלא דאינו כ"כ בשמחה לא חיישינן לשמא לא יכול לקדש אח"כ וכש"כ באבל שאסור בשמחה שבודאי אין צריך לחוש שמא לא יכול אח"כ לקדש ואפשר דהמג"א כתב זה לפי מה שהביא אח"כ בסעיף קטן ו' דגם במוצאי ט"ב יש לקדש עיי"ש אבל גם זה קשה חדא דהמ"א לא הכריע שם כן אלא כתב דמשום זה אפשר עכ"פ להקל ביחיד המתענה להשלים עם הציבור עי"ש ועוד דבאמת אין זה ענין להתם דאפילו לפי מסקנת האחרונים שם להחליט שצריך לקדש במוצאי ט"ב ולא להמתין על ימים שאח"כ מ"מ שפיר מודו באבל להמתין עד כלות ימי אבלו דשאני התם דאין שום חששא שהרי כבר נפסק האבל אבל בימי האבילות ובפרט באבילות דיחיד דחמירי בודאי אין לו לקדש בימי אבילותו כל שיש שהות עוד עד חצי חודש וכן משמע מלשון מהרי"ל בה' תשעה באב שכתב במוצאי שבת חזון לא היה מהרי"ל מקדש הלבנה ואיחר עד מוצאי שבת נחמו ויהיב טעמא מאחר דנחשב לדידן קבלת פני השכינה ואין מקבלין אותה אלא מתוך שמחה והאידנא אסורין בשמחה עכ"ל ופשוט דאבילות דיחיד לא גרע עכ"פ ואדרבה מסתבר דאפילו לפי מה שכתב בד"מ דכ"ז באם היה ת"ב ביום ה' אבל אם היה ביום ג' אין לו להמתין עד מוצאי שבת עי"ש כ"ז התם דכבר נפסק אבילות אבל בעניננו גם הד"מ מודו דאפילו לא ישאר בכלות ימי אבילות רק לילה אחת יש לו להמתין עד כלות ימי אבילותו ולא חיישי' לשמא לא יוכל לקדש בלילה האחרונה וכן מבואר באמת בת' שער אפרים סי' פ"ה בלשון השאלה שם דאם יש שהות לא קמיבעי ליה דצריך להמתין כי קמיבעי ליה באין שהות וקמספקא ליה אפשר דדמי לנ"כ דמבואר לעיל בסי' קכ"ח ס' מ"ג דאינו נ"כ ומ"מ מסיק דיותר קרוב לומר דמחייב לקדש עיי"ש ועיין בבאר היטב ובש"ת דעת שבו"י בזה כעין הכרעה ולענ"ד הדין עם בעל שערי אפרים:

ד

ולא קודם יוהכ"פ – ודעת הלבוש דאדרבה יש לו לקיים המצוה בימים כאלו שתלויין ועומדין ופן זכות אחד יכריע הכף וכן נוטה דעת בית מאיר:

ה

ומברך מעומד – בש"ס איתא תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים פ"א בחודש דים אמר אביי וכו'. והכונה במה שאמר להקביל היינו שע"י הלבנה ושארי צבא השמים ששומרים תמיד את תפקידם אנו רואין גדולתו של הקב"ה. ואנו מברכין פועל אמת על הקב"ה שהוא אלהים אמת שפעולתו אמת היינו שהפעולה עצמה היא ג"כ אמת שהיא קיימת לעולם כענין שנאמר ויעמידם לעד לעולם. וכלל הברכה להש"י לבדו ולזולתו ח"ו אין לברך ולהתפלל רק ע"י הלבנה נראה גבורותיו וזהו להקביל פני אביהם די [פמ"ג] ושמעתי מאחד דברי טעם במה שנהגו בכמה מקומות אחר קידוש לבנה לומר עלינו לשבח היינו שלא יטעו ח"ו במה שאנו יוצאין נגד הלבנה ושמחין נגדה שיש שום חשש רעיון שאנו נותנין כבוד ללבנה לכך אנו אומרין עלינו לשבח ומסיימין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' אין עוד ומה שאנו יוצאין הוא רק כדי לראות גבורות של הקב"ה שהוא מאיר ברצונו לכל באי עולם וכענין שנאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ואיתא בש"ס אמר אביי הלכך צ"ל מעומד מרימר ומר זוטרא הוי מכתפי להו ומברכי ועיין פירושו בטור וביד רמה לר' מאיר הלוי למס' סנהדרין פי' דמחמת זקנותן וכבדן אי אפשר היה להן לעמוד והיו נסמכין על כתף של עבדיהם כדי לקדש בעמידה עי"ש ומשמע מזה דעכ"פ סמיכה לענין זה כעמידה למאן דאי אפשר לו בעמידה ועיין בחי' רע"א בשם תו"ח דאסר לסמוך אז על מקלו והיינו בדאפשר לו בלא"ה:

ו

ונוהגין וכו' דוד מלך וכו' – עיין בפר"ח שכתב שיש לזה סמך מפ"ב דר"ה דא"ל ר' לר"ח זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל וכו' וע"ש בפירש"י:

א

ולא ט"ז בכלל – עיין בכנה"ג שהביא בשם מקצת מפרשים דגם ט"ז בכלל [וכן משמע ביד רמה בסוגיא זו] ואף שאין הלכה כן אלא כמחבר ורמ"א וכמו שכתב בפר"ח מ"מ כתבו איזה אחרונים דבדיעבד אם לא קידש עד ט"ז יקדש בליל ט"ז בלי שם ומלכות אכן אם הוא עדיין יום ט"ו אלא שהיה אחר י"ב שעות ותשצ"ג חלקים אפשר שיש לסמוך על בעל מור וקציעה שדעתו להתיר לברך בשם ומלכות וכן הסכים הגאון מהר"ץ אורינשטיין. ועיין עוד בנו"ב סימן מ"א דאם לא היה יכול לקדש עד עתה שהיה תמיד מעונן וכיוצא והיה קורא ק"ש ונראתה הלבנה ואם ימתין עד אחר ק"ש ותפלה יכלה הזמן של קידוש הלבנה יש לו לפסוק אפילו באמצע הפרק ולקדש ומ"מ אם אפשר לו יגמור הפרק ועיין עוד שם פרטי דינים ומ"מ פשוט דאין רשאי לומר אז אלא הברכה ולא שארי פסוקים:

א

במחבר סעיף ד' שבעת ימים עליה. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ק"ב: [בנידון מה שאירע בק"ק קראקא שבחדש כסליו נתכסה הלבנה ויען כי חולי הקאלרא שלט שם ונצטערו הרבה על זה על סימנא מלתא היא וידוע כי הרופאים מזהירים מאד בזמן המגפה ר"ל שלא יצטערו ולא יתנו על לב שום דאגה ע"כ התחכם הה"ג האב"ד שם להשקיט לב הדואגים להורות שגם בליל ט"ז יוכלו לברך ברכת החודש וסמך עצמו על דברי שיורי כה"ג שמצא כתוב בשיטה א' לאחרון א' במסכת סנהדרין בשם ר' פרץ ורב המאירי שגם ט"ז בכלל הכשר ברכת הלבנה ואמנם בתשובות דבר שמואל סס"י רי"ו כתב על זה וז"ל ולא נתברר לנו הטעם ושאל השואל את דעת המחבר ז"ל מה אומר בדבר הזה, ולאחר שטרח למצוא דעת קדושים ולברר ולבאר טעם הר"פ והמאירי סיים בזה"ל וא"כ בדיעבד שכבר הורה זקן מעכ"ת אין מזחיחין אותו]:

א

סעיף א' הרואה לבנה בחידושה וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"א שכתב דברכת הלבנה הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות וכתב כן בשם השל"ה הקדוש. ולדעתי זה היא תמוה מאד ואין לו ענין כלל למ"ע שהז"ג דכלל זה לא נאמר רק במצוה דגוף המצוה שייכא תמיד בכל ענין וככל זמן כגון במצה או סוכה ולולב וכדומה דמצוה זו אפשר להתקיים בחשוון כמו בתשרי ואייר כמו בניסן ואעפ"כ אמרה התורה שבימים הללו חייב ומכאן ואילך פטור מוכח דהוי מ"ע שהז"ג ולכך נשים פטורות אבל בלבנה אטו הוה לה מניעה מכח הזמן זה הוי המניעה מגוף המצוה שלא שייכא אז דממ"נ אם כבר בירך פעם אחת על ראייתה לא שייך ברכה עוד ב"פ כיון שכבר בירך פ"א לו יהא דהוי פרי חדש אם בירך עליו בשעת ראיה או אכילה א"צ לברך אח"כ עוד ומכל מקום כשמתחדש בשנה החדשה פרי חדש מברכין שנית ואטו יחשב בזה זמן גרמא זה ודאי אינו דאין המניעה מכח הזמן ואף אם לא ברכו עליו בחודש הזה מכל מקום לא שייך עוד ברכה מכח דמתחלת להתקטן אחר כך וא"כ הוי מניעת הברכה שאין כאן גוף הדבר לברד עליו והוה המניעה מכח הדבר שאין כאן לברך עליו ולא מכח הזמן דאטו בפירי דלא שכיח רק בקיץ לא תהיה האשה מברכת על אכילתה או ראייתה שהחיינו כיון דהוי זמן גרמא שבחורף ליתנהו להנך פירות זה ודאי אינו. כך הלבנה בכל חדש כמו הפירי בכל שנה ולכך כיון דאין מניעה זו מכח גוף הזמן רק מכח הלבנה דבשעת הידוש מברכין ובשעת חסרונה אין מברכין ואין המניעה מכח הזמן רק מגוף הלבנה והוי ממש הלבנה חודש בחדשה כפירי של שנה ואין זה מ"ע שהזמן גרמא כנלפע"ד ברור ורבנן לא דקו בהאי מלתא במחילה מכבודם הרמה ודו"ק:

ב

סעיף ב' אין מברכין על הירח אלא במ"ש וכו'. בחידושי תורה שלי כמאמר על חג חשבועות שנת תק"צ העליתי שם דאף לאלו הסוברים שאין ממתינים עד זיי"ן מעל"ע ומקדשין הלבנה קודם מכל מקום בחג חשבועות ראוי להמתין בקידוש הלבנה עד אחר יו"ט כמו ביוה"כ וט"ב. והטעם דראוי להמתין עד אחר מתן תורה ונעשו המאורות שלנו בכח התורה וגם אז נתחזקו המאורות שהיו תלויין ברפיון עד מתן תורה כמו שאמרו חז"ל דלכך נכתב ביום הששי שכולם היו תלויין בששי בסיון וכן אמרו חז"ל ארץ יראה ושקטה דתחילה יראה ולבסוף שקטה ואם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכך היו המאורות תלויין ברפיון עד יום ששי בסיון אז נתחזקו ונתאמצו ונתחדשו אז לכך נחשבו כנבראו מחדש ולכך יש להמתין בקידוש הלבנה עד אחר יו"ט כנלפע"ד נכון ודו"ק:
שם סעיף ב' בהג"ה ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים וכו' נ"ב הנה רש"י במס' ר"ה גבי ושלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים פירוש דדוד נמשל ללבנה דכתיב כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם. והנה לכאורה לא נודע הכוונה דאדרבא מזה משמע דנמשל גם לחמה ולמה המשילו טפי ללבנה מלחמה אחרי ששניהם נזכרו בפסוק. אך נראה דאתי שפיר ויובן ג"כ בזה מה דהוי מליצת דוד מלך ישראל חי וקים לענין קידוש הלבנה. והוא בשנבין גוף הפסוק במ"ש כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם. והוא דהנה הרב בעל עקידה כתב דכמו שהלבנה יש לה ט"ו מעלות בעלייה וט"ו מעלות ביריד' בן ה"נ הוי ט"ו מעלות בעלייה משיצאו ממצרים עד ימי שלמה ואח"כ ט"ו בירידה ע"ש. ולפ"ז הנה למטה לפעמים מלכות בית דוד עולה לפעמים יורד והוי אפשר לטעות דגם למעלה הוי כן דלפעמים יש לו עלייה ולפעמים ירידה ולכך אומר הקב"ה שאינו כן רק כמו שהשמש תמיד במעלה אחת ומדרגה אחת בגדולתו כן ה"נ מלכות דוד כסאו כשמש נגדי דנגדי למעלה הוי כחשיכות תמיד בשוה אבל כירח יכון עולם דכנגד העולם למטה הוי כירח פעמים גדול פעמים קטן אבל למעלה תמיד גדול. והנה אחז"ל כל המניח בן כמותו כאילו לא מת וא"כ ה"נ כדוד דהנה לפי ראות עינינו שאחר מלכות שלמה. היו זרע דוד הולכים הלוך וחסור א"כ לא הניח דוד בן כמותו והיה נחשב ח"ו כמת. אבל כאן שאנו בטוחין אף שכעת הלוך וחסור סופו לחזור ולעלות לגדולתו א"כ נחשב כחי כיון שהניח בנים כמותו דוד מלך ישראל חי וקים שנחשב חי וקים לעולם והיינו דכמו שהלבנה אף שממעטת חוזרת ומתחדשת כן הוי מלכות דוד. לכך כיון שסופו להיות מחודש לכך מעתה הוי חי וקיים ובפרט אם גם למעלה היו ח"ו פוחת והולך לא היה נקרא מניח בן כמותו ולא היה נחשב כחי אבל כיון דאמר כסאו כשמש נגדי ולמעלה עומד תמיד כגדולתו רק למטה נתקטן לכך ממ"נ נחשב חי וקיים וזה שאמר הכתוב כסאו כשמש נגדי דלנגדי הוי תמיד כשמש כירח יכון עולם דלמטה לבדו הוי כירח ועד בשחק נאמן סלה כלומר שהקב"ה השוכן בשחק נאמן להעיד על כך דלמעלה הוי כשמש לכך נקרא חי וקיים תמיד כיון שהניח בן כמותו ואתי שפיר ודו"ק: שם סעיף ג' עד אימתי מברכין עליה וכו'. נ"ב הנה נשאלתי מחכם אחד ששאל ע"ד הטור וסייעתו דס"ל דחשבינן מיום המולד והקשה רו"מ מן הש"ס סנהדרין [דף י"ג:] דפריך שם ולעבדיה לאדר ע"ש ומה יועיל אם נעבדיה לאדר סוף סוף יהיה יותר מי"ד ימים מיום המולד ואין לומ' דיש חילוק בין דין התקופה לברכת הלבנה דא"כ מה הקשו התוס' שם על פירש"י ממה דס"ל לרבי יוחנן דמברכין עד ט"ו עכ"ד בקצרה. וזה אשר השבתי. הנה קושייתו לק"מ דודאי שאני ברכת הלבנה מדין התקופה דגבי ברכת הלבנה בתר השתא אזלינן אם השתא כבר נתמלא פגימתה ואינה בחידושה עוד לא שייך לברך עליה ומה בכך דיתכן לפעמים שתהיה בזמן כזה בחידושה סוף סוף השתא כבר נתיישנה ולא שייך ברכה עליה אבל לענין התקופה באמת מצד הסברא לא שייך התקופה לענין הלבנה ואם לא הוי מגלי קרא דבעינן שתפול בתקופה בחידושה של לבנה לא הוי תלינן בלל זה בזה וא"כ ניהו דגלי קרא דבעינן שתהיה בתוך חידושה של לבנה מכל מקום אמרינן דאין לך בו אלא חידושי ובזה אמרינן דבימי החודש תליא מלתא ולא בימי המולד רק דהתורה נתנה שיעור דכ"כ תהיה בתוך ימי החודש כשיעור הימים שראויין להתחדש בה הלבנה וחידושה של לבנה לא נאמר רק לשיעורה דהתקופה מחוייבת ליפול בתחלת החודש בשיעור הימים שהם ימי חידושה של לבנה ולכך הוי שיעורא בי"ד ימים בימי החודש דהרי משך חידושה של לבנה הוי י"ד יום ולכך כמו שיעור זה של הלבנה דהוי במשך המולד הוי שיעור התקופה במשך החודש ולבך שפיר הקשו התוס' על פירש"י כיון דר"י אמר שם דזמן חידושה של לבנה הוי ט"ו ימים א"כ היה ראוי להיות נמשך התקופה ט"ו יום לחודש לפי שיעור חידושה של לבנה והש"ס שפיד פריך דלעבדיה לאדר דודאי דלענין התקופה בימי החודש תליא מלתא כמ"ש דאין לך בו אלא חידושו והכוונה על ימות החודש שיהיה בחידושו של חודש רק דשיעור הוי שכ"כ יהיה נמשך בהחודש כפי הימים שהמה ימי חידושה של לבנה ומשמע להש"ס כן דס"ל לאחרים דבימי החודש תליא מלתא ולא בימי המולד דהרי מה שכתוב בברייתא אחרים אומרים מעוטו קאי אדלעיל מינה דלעיל אמר אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה התקופה חסירה רובו של חודש וכמה רובו ששה עשר יום וכו'. והנה הת"ק ודאי כוונתו על ימי החודש ממש לא על ימי המולד דהרי זיל בתר טעמא דטעמא דידיה כי היכי דליהוי החג בתקופה חדשה וא"כ בזה ודאי בתר ימי החודש אזלינן ולא בתר המולד ועלה קאמרו אחרים מעיטו משמע דקאי על שמיירי מיניה הת"ק וא"כ מוכח דגם הם ס"ל דבימי החודש תליא מלתא לא בימי המולד דק דשיעורא הוי בשיעור חדשה של לבנה ולכך פריך שפיר ולעבריה לאדר והתוס' ג"כ שפיר הקשו על רש"י וז"ב ונכון לפענ"ד ודו"ק היטב: (שם בהג"ה) ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד. נ"ב הנה בדין אם לא נראית הלבנה עד אחר כ"ט י"ב תשצ"ג אך לא נשלמו ט"ו מעת לעת ממש. הנה בזה יש ספק אם לברך או לא ולכאורה הוי ס"ס שלא לברך דלמא הלכה כרמ"א דשיעורו רק חצי כ"ט י"ב תשצ"ג ואת"ל דהלכה כהמחבר דלמא הכוונה בלא מעל"ע כמ"ש המג"א דיש לפרש כן דלא בעינן מעל"ע א"כ הוי ס"ס שלא לברך. אך נראה כיון דהוי בזה חיבוב מצוה ושעת הדחק יש לברך רק שלא יברכו הכל רק אחד יברך בשם ומלכות ויכוין להוציא הרבים והם יכוונו לצאת בברכתו וכולם יברכו בלא שם ומלכות והיינו דלמה יעשו כולם ספק ברכה לבטלה יעשה אחד מהם ברכה לבטלה ולא יכנסו כולם בספק זה גם אם אחד מוציא הרבים אין חשש עבירה כל כך כיון דמכוין לשם מצוה ואף דהוי בעבירה מכל מקום במצוה דדבים לא קפדינן על מהב"ע כמ"ש בש"ס ברכות וגיטין גבי ר"א שחרר עבדו וכו'. דהרי המג"א כתב בסי' תמ"ה דלא נקרא מצוה דרבים רק כשאחד מוציא את הרבים ולא כשהרבים עושים מצוה יחד א"כ ה"נ יהיה האחד מוציא את הרבים ויהיה מצוה דרבים וליכא בזה חשש מהב"ע. הן אמת דבחידושי כתבנו דאף במצוה דרבים חיישינן למהב"ע כל היכי דאפשר למצוה זו להיות ביחידות ודוקא היכא דאי אפשר להיות נעשה ביחידות נעשה מצוה דרבים שלא לפסול ביה משום מהב"ע מ"מ בזה דבלא"ה יש דיעות דבעינן מעל"ע שפיר ראוי לצרף זה להיות אחד מוציא את הרבים ואז ניקל העבירה זו כיון דחזינן דמצוה דרבים הוי מעלה לענין מהב"ע א"כ ה"נ ראוי לראות להיות נעשה מצוה דרבים במה דאפשר כדי להקטין העבירה להגדיל המצוה ולכך טוב ונכון הוא שאחד יברך בקול רם וישמעו ממנו הברכה ראש וסוף ויכוונו לצאת בו והם יברכו לעצמם בלא שם ומלכות כנלפענ"ד לנהוג בזה וכן הוריתי הלכה למעשה שנת תקצ"א פה"ק בראד שלא נראית הלבנה בחודש כסליו עד ליל ד' ט"ו כסליו וכבר כלו חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מקודם רק עדיין היה איזה שעות תוך ט"ו מעל"ע אם חשבינן מעל"ע והוריתי לנהוג כנ"ל. אך אח"כ נטרפה השעה ולא נראית הלבנה כלל ולא קדשוהו בלל בחודש הזה. יהא רעוא שיהיה לאות לטובה והיו לאותות ולמועדים ולימים טובים בשמחה אמן:

א

[א] [לבוש] ויתלה עיניו וכו'. ומיושר רגליו (טור ושולחן ערוך). יסתכל בלבנה עד שיסיים הברכה ומשם ואילך אסור להביט בה כאילו מסתכל בקשת (כנסת הגדולה מספר חרדים), אבל בשל"ה דף ע"ד כתב רואה בה ראיה כשירצה לברך וכשמתחיל אז אין מסתכל, עד כאן. ולשון ויתלה עיניו וכו' שכתב כל הפוסקים והוא ממסכת סופרים לא משמע קצת הכי, ועוד כתב שיזהר מאד שלא יכרע ברכיו לרקוד אלא יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד. כתב כנסת הגדולה הא דאין מברכין זמן משום שהוא פחות משלושים יום, עד כאן, אבל מצאתי בספר תניא שאין צריך לברך זמן שהרי מברכין על חדושה:

ב

[ב] [לבוש] אמת שבדין וכו'. ויש אומרים אמת שהיא קיימת שנאמר ויעמידם לעד לעולם (ר' דוד אבודרהם). לעמוסי בטן העתידים להתחדש כמותה אינו ענין לחורבן הבית שהיה כמו שכתב אלא לחדש הנשמות בכלל מעשה בראשית ממה שנתמעט בעטיו של נחש:

ג

[ג] [לבוש] יאמר ברוך יוצרך וכו'. משמע רק פעם אחת, ומה שכתבו בטור ובשולחן ערוך ואומר שלושה פעמים בסימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו' צריך לומר דשלושה פעמים לא קאי על ברוך יוצרך וכן משמע באבודרהם ועיין בס"ק ה' מוכח כן:

ד

[ד] [לבוש] ידמו כאבן עד יעבור עמך ה'. עד יעבור עם זו קנית ואומר למפרע קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו כן כתב מטה משה בשם רש"ל ורוקח וכן כתב ר' דוד אבודרהם. כתב הט"ז זה לשונו בטור כתב דלאחר שאומר תפול וכו' אומר שלושה פעמים אמן אמן הללויה, עד כאן, וליתא דזה לשון הטור ואומר כן שלושה פעמים אמן ואמן הללויה, עד כאן, מבואר דמה שכתב ואומר כן שלושה פעמים קאי למעלה על תפול וכו' אבל אמן וכו' אומר פעם אחת וכן משמע בכלבו וזה לשונו אמן אמן סלה הללויה וכן כתב רוקח. עוד כתב קבלה מרבי יהודה החסיד לומר קול דודי הנה זה בא וגו' דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, ובשל"ה כתב שיש אומרים שיר למעלות אשא וכו' וגם הללו אל בקדשו וגו' ותנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיין אמר אביי הילכך נימרינהו מעומד, ואחר כך יאמר גם כן סימן טוב וכו', כבר כתבתי לשון השולחן ערוך דאומרה שלושה פעמים מיהו מצאתי בכלבו וספר תניא שאומר סימן טוב סימן טוב סימן טוב תהון לנא ולכל ישראל הרי דאומר רק סימן טוב שלושה פעמים, שלום עליכם וכו' אחרי כי קלל ואמר תפול וכו' ראוי לומר לחבירו לא עליך כי אם שלום (מטה משה), בשולחן ערוך מהר"י לוריא כתב לומר שלום עליכם שלושה פעמים כי מציאת הקיטרוג הראשון היה באומרה אי אפשר לשני מלכים וכו' לזה אומרים שלום עליכם שלא יהא עוד קיטרוג וכן כתב ספר צידה לדרך. כתב בכתב שינער שולי בגדיו:

ה

[ה] במוצאי שבת וכו'. והוא הדין מוצאי יום טוב וכן משמע בתשובת מנחם עזריה סימן ע"ח:

ו

[ו] [לבוש] ויוכלו ליהנות וכו'. שתהא זריחתה ניכרת על גבי קרקע עיין ריש סימן תקס"ב. כתב כנסת הגדולה בשם רדב"ז אין מברכין בזמן שיש מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אם לא שמסך דק וקלוש עד שמכיר דברים שניכרים לאור הלבנה והוא הדין אם נתכסה בעבים אם הם דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה ענן עב גומר הברכה, עד כאן, משמע כשיודע שיתכסה תיכף לא יתחיל לברך (מגן אברהם):

ז

[ז] [לבוש] סומא חייב לברך. ורש"ל נשים פטורות דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ואף שמקיימת סוכה הכא שאני שגרמו פגם הלבנה (של"ה :

ח

[ח] [לבוש] ולא עד בכלל וכו'. זה לשון שיירי כנסת הגדולה מצאתי לגדול אחרון בשם תלמידי הר"ף ומאור דאפילו ט"ז בכלל, עד כאן, גם נראה לי ראיה מסנהדרין דף מ"א רב יהודא אומר עד ז' נהרדעי אמר עד י"ז וכיון דלר"י לוריא ז' בכלל דהא לא נתמלא חצי עיגול עד סוף ז' כדפירשו רש"י ונימוקי יוסף שם אם כן הוא הדין לנהרדעי וצריך עיון, ועיין ס"ק ט"ו, מיהו עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג אין נפקא מינה כל כך:

ט

[ט] [לבוש] דהיינו עד עבור וכו'. פירוש דבתשובת מהרי"ל סימן קמ"ג מסתפק השואל אי אמרינן מעת לעת מן המולד והשיב עד עבור חצי כ"ט וכו' והיינו מעת לעת, ובזה מתורץ כל מה שדקדק מגן אברהם. ובעולת תמיד כתב צריך עיון דלפי מה שכתב רמ"א שאין מקדשין ביום לית נפקא מינה בזה ודו"ק, עד כאן, נראה שהבין דאף שמולד הוא בחצי יום או לילה אין מתחילין לחשוב אותו יום כלל אלא מתחילין לחשוב מתחילת הלילה שאחריה ולכך הקשה שאין נפקא מינה בין ט"ו יום שלימות או חצי כ"ט וכו' דלעולם הזמן כלה קודם ליל י"ו, וליתא דמאותה שעה שמתחיל המולד מנינן מעת לעת חצי כ"ט י"ב תשצ"ג דהא בעינן מלואה של לבנה ואם כן נפקא מינה טובא אחר שכלה הזמן אסור לקדש:

י

[י] [לבוש] ליקוי הלבנה וכו'. אבל סתמא סמכינן אחשבונו שהוא המולד ראה אפילו אם הוא ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם שש או אחריו מהרי"ל:

יא

[יא] [לבוש] אם יראה וכו'. היינו כיון שרוצה לעשותה מן המובחר מותר להמתין אם אין להסתפק שתהא עוברת אבל בשאר מצוה שאינו ממתין לעשותה מן המובחר אסור להמתין שאין מחמיצין את המצוה, ובתשובת בית יעקב סימן קמ"ב האריך לחלוק ולאסור אף כשאין עוברת אף כשרוצה לעשות מן המובחר והכל לחינם שהרי מייתי תרומת הדשן סימן ל"ה ראיה מדתני בחליצה ובגדול עד שיבוא ממדינת הים ליתני עד שיבוא ממדינה למדינה בארץ ישראל אלא דוקא בזה שמא לא יבוא לעולם ממדינת הים הוא דלא משהינן, גם מה שהאריך להקשות שם הא חיישינן למיתה אפילו זמן מועט לא קשה מידי דבזה שממתין כדי שיעשה מצוה מן המובחר הוי כעושה דוגמת קידוש לבנה אחר יום כיפור, גם רש"ל חילק בין הא דאין עושה מצוה לעושה איסור בידים ודו"ק, וראיה מעובדא דפנחס בן יאיר בחולין שלא רצה לסעוד אצל רבי ואמר השתא לא מצינו שהולך לפדיון שבויים לאו ראיה כלל דשבוי כולהו איתנהו ביה ושמא ימות השבוי, ועוד דשם בהמתנה לא יהא מצוה מן המובחר יותר מקודם גם שאר ראיות שם אינן:

יב

[יב] [לבוש] אבל ליל מוצאי שבת וכו'. כתב מגן אברהם דצריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד:

יג

[יג] [לבוש] יש ללבוש וכו'. בגדי שבת (שלטי גיבורים) ואין נוהגין כן (כנסת הגדולה):

יד

[יד] [לבוש] ונראה לי שאם חל וכו'. וכן הסכים מלבושי יום טוב והב"ח ואחרונים כתבו לקדש במוצאי שבת אחר שלושה ימים משמע שאם לא קידש במוצאי שבת אין לקדש כלל באמצע שבוע עד שיעברו שבעה ימים כמו שכתב בשולחן ערוך, ומה שמתמה הב"ח הביאו הט"ז מש"ס שם דלחד תנא אין מברכין אחר שבעה אלא קודם נראה לי ולמדתי מתשובת מנחם עזריה סימן ע"ח דפירש הך מאן דאמר לענין התחילה ומאן דאמר עד י"ו קאי אסילוק ולא פליגי ודו"ק, ומכל מקום מבואר שם דבליל שבע גופיה מקדש דעד שבע ולא בכלל שבע אפשר לפרש כן דעת שולחן ערוך, ומה שכתב עד שיעברו שבעה ימים רצה לומר שיבוא יום שביעי וקל להבין ועיין ס"ק ט':

טו

[טו] קודם תשעה באב וכו'. דשורין באבילות ואם כן הוא הדין אבל תוך שבעה, אבל אם לא ישלם אבילתו עד עשירי בחודש ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו (מגן אברהם), ונראה דמקדש בביתו אם יכול ועיין יורה דעה סימן שצ"ד סעיף ב':

טז

[טז] במוצאי תשעה באב וכו'. עיין סוף סימן תקנ"א ובסדר היום וכנסת הגדולה מתירין בכל מוצאי תעניות ולכן נראה לי יחיד המתענה יקדש עם הציבור משום ברוב עם הדרת מלך ואפילו ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל תענית (מגן אברהם). וטוב לטעום מיד קודם קידוש מיהו כדי לקדש בציבור עדיף משימתין כדי לטעום, נראה לי:

יז

[יז] תחת הגג וכו'. אלא בחצר או ברחוב במקום טהרה (שלטי גיבורים דף נ"ג), וכתב הב"ח ואחרונים מי שחושש באיזה מיחוש ולא יוכל לצאת לחוץ או כששרויין בין הכותים או שיש מבואת טינופת יקדש בבית דרך חלון ופתח ורש"ל עשה כן כשהיה יושב בחבורת שמחה. פה פראג מקדשין לפעמים בבית הקברות צריכין ליזהר להתרחק מקברים ארבע אמות עיין יורה דעה סימן ש"מ:

יח

[יח] [לבוש] כגון שבועות וכו'. אתה מוצא בפסח גם כן אבל בסוכות לא משום לא אד"ו רא"ש (מלבושי יום טוב). ולעניות דעתי בכיון דקדק הלבוש וכתב שבועות שאפשר לקדש אחר כך אבל פסח וסוכות דאי אפשר לקדש אחר כך מותר אף כשחל באמצע שבוע וכן פסק הב"ח במעשה, ונראה דכן הדין בליל שבת דמותר באי אפשר אחר כך:

יט

[יט] [לבוש] לאפשר הטעם וכו'. כהאי גוונא כתב בתשובת מנחם עזריה סימן ע"ח זה לשונו, דכיון דעדיף כבוד שבת כלה מלכתא וקדושת יום טוב מהקבלת פני לבנה:

כ

[כ] [לבוש] אין מערבין וכו'. וקדמונינו אמרו דמיחזי כיוצא חוץ לתחום:

א

חי וקיים. מה שנמשל מלכותו ללבנ' דכמו הירח פעמים מזריח ופעמים מאפיל כן זרעו כשהם טובים מאירים כו' ומ"ש חי וקים הוא אף שאפל בירח העבר חוזר להאיר כן ישראל יגאלו בזמן קרוב ויחזור מלכותו והמלכות שלו חי וקים דחוזר לזרעו והוי כאילו הוא בחיים ועיין מדרש פ' בא ורקנטי סוף פנחס דורש הכוונה אכנסת ישראל ועיין בלבוש והרב בי"ד כתב סי' תקנ"ה מפרשו ע"פ ירושלמי דשבת דדוד בקש אגור' באהלך עולמים כו' שיאמרו הלכה משמו ושפתותיו דובבות עיין יבמות צ"ו ובכורות צ"א:

א

א) [סעיף א'] הרואה לבנה בחידושה וכו' נשים פטורות דמ"ע שהז"ג הוא ואע"ג דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה וכו' מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה. של"ה. ובסנהדרין (מ"ב ע"א) אמרינן על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט, מ"א ריש הסי' וע"כ נראה כיון דבש"ס משמע דמברכין יש להם לשמוע הברכה מאחרים ולכוין לצאת או לומר רק ברוך מחדש חדשים כנז' בש"ס דזו ברכת הנשים. ואפשר דגם השל"ה יודה לזה דלא יש קפידה כ"א בנוסח הברכה הארוכה של אנשים אבל בזה אין קפידה:

א

ב) שם. הרואה לבנה וכו' סומא חייב בברכת הלבנה. רש"ל בתשו' סי' ע"ז. כנה"ג בהגה"ט. מ"א שם. אמנם מהריק"ש כתב מדקאמרי הרואה לבנה וכו' חלו בראיה וסומא לא יברך עכ"ד. והביאו הברכ"י סי' רכ"ד אות א' וכ"כ בספרו מחב"ר סי' רכ"ט אות ו' וז"ל והגם דמהרש"ל בתשו' סי' ע"ז ודעימיה ס"ל דמברך ברכת הלבנה הסומא מ"מ הוי ספק ברכות עכ"ל וכ"כ הש"ץ דף רל"א ע"ג דהישר בזה שלא יברך וישמע מפי המברך לאפוקי נפשי' מפלוגת'. וכ"כ החס"ל או' ב' בן א"ח פ' ויקרא או' כ"ג. מיהו שאר אמירות שאומר בעת קידוש הלבנה יוכל לומר בעצמו:

א

ג) והרואה ע"י בתי עינים יכול לברך אעפ"י שלא יכול לראות בלי בתי עינים. שע"ת אות א' בן א"ח שם:

ב

ג) קהלה שבאו לברך ברכת הלבנה ולא נמצא בהם מי שיודע לברך רק שומא א' ועמד ובירך אפשר דגם למהריק"ש דאינו חייב מ"מ מוציא אחרים ודומה למ"ש בסי' רצ"ז דמי שאינו מריח מוציא בברכתו אחרים. שדה הארץ ח"ג סי' ט' עיקרי הד"ע סס"י ט"ז:

א

ד) שם. הרואה לבנה בחידושה וכו' יורדי הים אין מפליגין עד אחר ה' ימים לחידוש הלבנה. ונזהרין שלא להקיז סמוך לחידושה. והפשתן שימצא במשרה או בתוך היורה לבשל בחידוש הלבנה לוקה וכמה מלאכות צריך שמירה שלא לעשות בעת שהלבנה מתחדשת. הרב החינוך סי' ת"ג. ברכ"י אות ב' שע"ת שם. ועיין לעיל סי' תי"ז או' כ"כ: ה) שם. מברך אשר במאמרו וכו' שלא ישנו את תפקידם. מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם. ששים ושמחים כדכתיב ישיש כגבור. פועלי אמת שאינם משנים את סדרם. וללבנה אמר הקב"ה שתתחדש בכל חדש. עטרת תפארת היא זו לעמוסי בטן סי' הוא להם שאף הם שמונים לה עתידים להתחדש בגלותם (והב"ח גרס בגדולתן וכ"כ א"ר אות ב' דאינו ענין לחרבן הבית אלא לחידוש הנשמות) כמותה ולפאר ליוצרם. רש"י סנהדרין מ"ב ע"א. והתו' שם כתבו דאית דגרס פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש עכ"ל וכ"כ הר' יונה פועל אמת שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימת כענין שנאמר ויעמידם לעד לעולם שאם היה חוזר לצבאיו מספיק היה שיאמר פועלי אמת ולמה היה צ"ל עוד שהפעולה שהם פועלים שהיא אמת עכ"ל. ב"י. וכ"כ הב"ח דנקטינן לברך ברכה זו כגירסת התו' יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ג' דהנכון לומר פועל אמת שפעולתו וכו' וכ"ה גירסת גורי האר"י ז"ל ופירשוה על דרך האמת וכ"כ ר' בחיי פ' האזינו עכ"ל והביאו ה"ה בש"ץ דף רל"ב ע"ד. וכ"ה בס' מבו"ש להאר"י ז"ל דף ס' ע"ג ובס' פע"ח ש' י"ט פ"ג ובסי' הרש"ש ז"ל ועי"ש פי' הברכה כולה ע"ד האמת יעו"ש. וראוי להפסיק בין שתתחדש ובין עטרת. א"א אות ט':

א

ו) בטור גרס לעשות רצון קונם. וכ"ה נוסחת הרא"ש וכל הפו' והיא הנוסחא הנמצאת בספרינו בגמ' אבל הרי"ף ז"ל בס"פ תה"ש והרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ב הביאו הנוסחא רצון קוניהם ומכאן כתב מהר"א די בוטון בתשו' סי' א' דאו' בתפלת יוצר של שבת עושין באימה רצון קוניהם והרבה ראיות לזה. ובכל מה שהרבה להביא ראיות יראה דהאומר רצון קונם לא הפסיד. שכנה"ג בהגה"ט אות א'. אמנם בס' מבו"ש שם כתוב רצון קוניהם ונתן טעם בסוד יעו"ש. וכ"ה בסי' הרש"ש ז"ל וכ"כ הפר"ח דבס' ערוגת הבושם פכ"א כתב שיו"ד של קוניהם הוי תמורת ה"י למ"ד הפועל כמו בורא השמים ונוטיהם וכן עיקר ע"ד הסוד ואם זכית להבין קרא דכתיב בקהלת וזכור את בוראיך מלא ביו"ד בין תבין את אשר לפניך עכ"ל. והביאו הש"ץ שם. ועיין לעיל סי' נ"ט אות ט':

א

ז) הנה בנוסח ברכת הלבנה בהרמב"ם ה"ב פ"י הלכה ט"ז הביא הנוסחא שהם עתידים להתחדש וכו' (וכ"ה בגמ' ובפי' ר"ח) וכ"כ בס' אבודרהם ול"ג שאף הם עתידים כי בלא"ה הטוב הוא שלא להזכיר אף בברכת הלבנה ע"ד שכתבו הפו' כן בברהמ"ז דאפי' ברצה והחליצנו במקום ואף על פי שאכלנו וכו' יש מדקדקים לומר ועם שאכלנו וכן נמי בס' עבודת יוה"כ בכל מקום שכתוב אף הוא היה וכו' כותבים אז גם וכו' כידוע. רו"ח אות א' וכ"ה הנוסח במבו"ש ופע"ח שם שהם עתידים וכו' יעו"ש:

א

ח) שם. מברך אשר במאמרו וכו' וכל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה. סנהדרין מ"ב ע"א:

א

ט) ברכת הלבנה יאמר תיבה בתיבה בנחת רוח ושפה ברורה כי הרי הוא אומר שהוא מקבל פני שכינה ואיך ישלח דברו בחפזון ועראי כבלע את הקודש ותיבות הברכה תבלעמו אר"ש. מו"ב אות קפ"ז:

א

י) בחורים שרוצים להארס אשה ילמדו להם לסגולה שלא יאבדו לומר ברכת הלבנה בכונה ובצבור כמ"ש בס' המדות למהר"ן ז"ל בערך חיתון יעו"ש. רו"ח אות ד':

א

יא) מעשה שאירע לאחד שפגע בעכו"ם בלילה ורצה הגוי להרגו וראה שהלבנה זרחה וביקש מהגוי שיניחנו לעשות מצוה א' שצונו הבורא ית' קודם ואח"כ יעשה עמו מה שלבו חפץ והלבנה היתה בחידושה וקידשה בכונה גדולה ואח"כ רצה למסור נפשו בשמחה על ק"ה ונעשה לו נס כשדלג וקפץ ג"פ כמנהג ונשאו הרוח מאת העכו"ם ושוב לא ראו זה את זה וניצול ממנו. ס' אור חדש ק"ק על ברכת הנהנין ד"ן ע"ג יעו"ש. יפ"ל ח"ג אות ב' ומעשה זו הביא אותה ג"כ א"ר סי' תר"ב וש"ץ דף רל"ג ע"ג:

א

יב) וכתב עו"ש בס' אור חדש וגם שמעתי שמי שיקדש הלבנה מיום שיקדשה לא ידאג שימות באותו החדש מאותו היום ואילך עכ"ל. והביאו א"ר וש"ץ שם. והיינו שלא ימות מיתה משונה. ס' הברית. תו' חיים על ח"א כלל קי"ח אות י"ט:

א

יג) יחיד יכול לברך ברכת הלבנה מדלא מני לה בפ' הקורא המגלה עומד בהני מילי דליתנהו בפחות מיו"ד. פר"ח. וכ"כ ב"ד סי' קל"ב. י"א מ"ב בהגה"ט אות ג' מיהו לכתחלה ודאי שצריך לחזר לברך אותה עם הצבור משום ברוב עם וכו' וגם כדי לוכל לומר אח"כ קדיש. ולפחות אם א"א ביו"ד יאמר אותה בג' דאז הוי כרבים כמ"ש לעיל סי' תכ"ב סעיף ב' בהגה:

א

יד) קודם ברכת הלבנה צ"ל הללויה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור. מבו"ש דף ס' ע"ד. פע"ח שער י"ט פ"ג ויעו"ש טעם בסוד. והמנהג לומר קודם כל מזמור השמים מספרים כבוד אל כולו ואח"כ הללויה הללו את ה' מן השמים וכו' עד חק נתן ולא יעבור. ואח"כ יראה הלבנה והכוכבים ויאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות ברכת הלבנה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ יאמר ברכת הלבנה מילה במילה ובכונה. ועיין לקמן אות ל"ז הסדר שצ"ל אחר הברכה ע"פ הסוד:

א

טו) שם הגה. ואין לקדש החדש אלא בלילה וכו' וכל הלילה זמנה הוא אפי' אחר חצות. בן א"ח פ' ויקרא אות כ"ג:

א

טז) שם הגה. בעת שהלבנה זורחת וכו' שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע דבכה"ג הוי לילה לכל דבר. שה"ג אשר סביב המרדכי בפ' אלו דברים בשם מהר"ם ז"ל. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"א. ונראה דל"ד שתהא ניכרת ע"ג קרקע של חצר אלא אע"ג דעדיין אינו ניכר שם כיון שזריחתה ניכרת מן החלון אל תוך הבית שפיר דמי לברך עליה. כס"א אות ב':

א

טוב) שם בהגה. ונהנין מאורה. עיין ברכ"י אות ד' מה שהאריך והוכיח שאין הכונה אלא שתהא מאירה בטוב אבל לא שצריך שנהנה מאורה ממש אלא כל שצופה ומביט בזריחתה יכול לברך יעו"ש. וכ"כ מהרי"ע בס' מ"י בסוף הס' דל"ה ע"ב יעו"ש. ש"ץ דף רל"א ע"א:

א

חי) אין מברכין על הלבנה בזמן שיש מסך מבדיל בינינו ובינה אם לא שהמסך דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא מכיר דברים שהם נכרים לאור הלבנה. וה"ה לענין העבים אם הוא עב איני מברך ואם הוא דק וקלוש מברך. ואם התחיל לברך. וכסה הענן גומר הברכה. הרדב"ז ח"א סי' קנ"ד. כנה"ג בהג"ט. ומשמע כשיודע שתתכסה תכף לא יתחיל לברך. מ"א סק"א. א"ר אות ו' אמנם החיד"א בס' מו"ב אות קפ"ד כתב דאפי' אם יש ענן דק עליה לא יברך. וכ"כ בן א"ח פ' ויקרא אות כ"ג:

א

יט) ואם יכולין לברך ברכת הלבנה בעד החלון של זכוכית עיין בשו"ת שבות יעקב ח"א חא"ה סי' קכ"ו שמתיר יעו"ש וכ"כ בשו"ת קול אליאו ח"ב סי' י"ז ובספרו כס"א על סי' זה אות א' וכ"כ הברכ"י סי' רכ"ד אות א' ובסי' זה אות ד' וכ"כ בספרו מו"ב אות קפ"ה דאם יש לו מיחוש יכול לברך מן החלון ואם מצטער מהרוח שהוא קצת חולה וירא שלא יזקינו ושמא יעבור הזמן יכול לברך כשרואה אותה מן החלון דרך זכוכית ובלבד שיראנה מאירה ובהירה עכ"ג ועיין לקמן סס"י זה בהגה.

א

כ) [סעיף ב'] אין מברכין על הירח וכו' כתיב בדרשות מהרי"ל סוף ה' שבועות דמהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום יו"ט שחל במו"ש ויהב טעמא כשם שיש תחומים למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני שכינה ביו"ט חוץ לתחום ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחנה ואין לומר ביו"ט אמנם העיד על רבו מהר"ש דלא היה מקפיד והיה מקדשה גם ביו"ט מו"ש עכ"ל והב"ד מור"ם ז"ל בד"מ סוף אות ב' ופסק בהגה ססע"י זה כמהרי"ל וכ"פ הלבוש סס"י זה. ומ"ש הט"ז סק"א דבריו אין מבוררין כמ"ש המאמ"ר אות א' ומ"ש המש"ז אות א' ליישב דברי הט"ז וכתב דוכן עיקר שכתב הט"ז הוא לשון מהרי"ל זה אינו כאשר העתקנו לשונו. ועיין עוד לקמן אות ל"ב:

א

כא) שם. במו"ש וכו' וסי' זה יהיה בידך בחדש שתברכו ברכת הלבנה במו"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ולא יוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח. מגיד מישרים על שיר השירים. מ"א סק"ב. שמעתי שאו' בדמשק ששאלו להרח"ו טעם למה אנו מברכין ברכת הלבנה במו"ש ואמר כי הטעם הוא שאז נחרב הבית והלכה השכינה בגלות לכן אנו או' שעתידין להתחדש כמותה הרי ביום שנחרב אנו מבשרין חידוש ישראל והשכינה. מהר"י צמ"ח בפע"ח שער י"ט פ"ג:

א

כב) שם במו"ש וכו' וה"ה מוצאי יו"ט וכ"מ בתשו' הרמ"ע סי' ע"ח. א"ר אות ה' והיינו יו"ט של שבועות. א"א אות ב':

א

כג) שם הגה ודוקא אם ליל מו"ש הוא קודם יו"ד בחדש וכו' משמע דאם ליל מו"ש הוא ליל יו"ד אין ממתינין אבל לפי הטעם שכתב משמע דאפי' מו"ש הוא ליל י"א ממתינין דאפי' יהיה ד' לילות עננים דהיינו י"א י"ב י"ג י"ד עדיין יכולין לקדש ליל ט"ו וצ"ל דמ"ש ד' עננים ר"ל לבד ממו"ש ומ"ש קודם יו"ד בחדש ה"ק דהלילה הוא קודם יום יו"ד דהיינו שיום א' הוא יו"ד וזהו שסיים אבל אם הוא אח"כ וכו' פי' שביום השבת הוא יום יו"ד אין ממתינין עד מו"ש ולפי מ"ש סעיף ג' בהגה צריך לחשוב אם ישאר עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד. מ"א סק"ג. א"ר אות י"ב. ומיהו עיין במ"א סי' כ"ה סק"ב שכתב מש"ס יבמות ט"ל דכל שהויי מצוה לא משהינן אעפ"י שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יוחר מן המובחר וכ"ה בילקוט ויקרא סוף דף קכ"ט ובמנחות ע"ב חביבה מצוה בשעתה יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קי"ח אות י"ד דמטעם זה אין להמתין כלל עד מו"ש יעו"ש. ומטעם זה י"ל נמי דאם הגיע זמן ברכת הלבנה ואינו יכול לעשותה ברבים דאין לאחרה בשביל כך כיון דאינו אלא למצוה מן המובחר כמ"ש לעיל אות י"ג יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' צ"ז אות ט' כי מצות זריזין מקדימין דחי למצות ברוב עם.

א

כד) שם בהגה. יש ללבוש בגדים נאים. ואין נוהגין כן. כנה"ג בהגה"ט והביאו א"ר אות י"ג. אבל הפר"ח כתב דכן ראוי לנהוג ולפחות ללבוש הקאפה של שבת.

א

כה) שם בהגה. אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב. דשרוין באבילות. וא"כ ה"ה אבל בז' ימי אבילות לא יקדש אבל אם לא ישלים אבילתו עד יו"ד בחדש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו. מ"א סק"ד. והרב שבו"י מ"ב סי' י"א כתב שאין לו לקדש עד אחר ג' לבכי שהוא ליל י"ב והרב שע"א סי' צ"ה כתב דדוקא אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו אבל כשיש עוד זמן לקדש אינו יכול לקדש בימי אבלו יעו"ש י"א בהגה"ט. ועיין בס' דבר משה הלכות אבל סי' פ"ד שכתב דהכי ק"ל. ש"ץ דף רל"ב ע"ג.

א

כו) ונראה דמקדש בביתו אם יכול. א"ר אות ט"ו. ומשמע דאם אינו יכול לקדש בביתו מותר לצאת חוץ וכ"מ ביו"ד סי' שצ"ג סעיף ב' וכ"כ בשו"ת שע"א שם:

ב

כו) כשאירע מת בעיר שעדיין לא נקבר לא יאמרו ברכת הלבנה כ"א אחר שיוציאוהו מהעיר גם בבה"ק לא יאמרו ברכת הלבנה אלא ירחיקו משם. קשל"ה וא"ז. כף החיים להרח"פ סימן ל"ה אות י"ב. ועיין א"ר סוף אות י"ז:

א

כז) שם בהגה. ולא קודם יוה"כ. כי אז מאויימים מכח הדין ואין בהם שמחה. ד"מ אות ב' מ"א סק"ה. אבל הלבוש כתב דיש לנו לעשות אותה קודם יוה"כ שאם יהיו עונותינו שקולים עם הזכיות תכריע זאת המצוה. וכ"כ החיד"א בס' מו"ב סי' ט' אות רפ"ג דהיותר נכון לברך הלבנה קודם יוה"כ מכמה טעמים עכ"ל. וכ"כ החס"ל אות ג' וכן הסכים הרח"פ בס' לב חיים ח"ב סי' קס"א ובס' מועד לכל חי סימן ט"ו אות ן' ורו"ח סימן תר"ג אות ג' יעו"ש. יפ"ל סימן זה אות ב':

א

כח) שם בהגה. ובמוצאי יוה"כ מקדשין וכו' אפילו קודם שיטעום. ח"א כלל קי"ח אות ט"ו:

א

כט) שם בהגה. אבל לא במוצאי תשעה באב וכו' משום דאז אין שרויים בשמחה. ד"מ אות ב' אמנם הכנה"ג בהגב"י כתב דיש לברך על הלבנה במוצאי תשעה באב דשהויי מצוה לא משהינן בטעמים חלושים וכתב שכך נוהגין בירושלים ובחברון תובב"א ושכך נוהגין בקושטא יעו"ש. וכ"כ הפר"ח אלא שכתב שצריך ליזהר שלא לברך בלא מנעל. וכ"כ שבו"י ח"ב סימן י"א שנוהגין לקדשו במוצאי ט"ב כהסכמת אחרונים אלא שנוהגים לטעום מידי קודם. וכ"כ מהר"י צמח שבדמשק שאלו להרח"ו ז"ל למה או' ברכת הלבנה במוצאי ט"ב והשיב לבשר ללבנה ולישראל כי אעפ"י שנחרב הבית וגלו הרי הם עתידים להתחדש כמותה והרי ישראל והשכינה עתידין להתחדש וזהו בשורה אז וגם כי בט"ב נולד משיח עכ"ל והובא בפע"ח שער כ"ג פ"א, וכ"כ א"ר סי' תקנ"א אות מ"ו וכ"כ החיד"א במו"ב סימן ח' אות רל"ט, ש"ץ דף רל"ב ע"ב, חס"ל אות ג' קיצור ש"ע סימן קכ"ד אות י"ט. בן א"ח פרשת דברים אות כ"ח:

א

ל) שם בהגה. או שאר תענית. יחיד המתענה יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך דאפי' ת"ת מבטלין משום זה (ר"ל משום ברוב עם) כמ"ש סי' רצ"ח סעיף י"ד. ואפי' צבור המתענין אם יראה שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית. מ"א סק"ו. וכ"כ הט"ז סק"ב. וטוב לטעום מידי קודם מיהו כדי לקדש בציבור עדיף משימתין כדי לטעום. א"ר אות ט"ז:

א

לא) שם בהגה. שחל בו יו"ט. והטעם עיין לעיל אות ך' ועוד י"ל הטעם כי ע"י ברכת הלבנה יהיה עילוי לבחי' המלכות וביו"ט ושבת בלא"ה יש לה עילוי ע"י קדושת היום ואח"כ ראיתי שכ"כ בס' מגיד מישרים על שיר השירים יעו"ש ועיין עוד באות שאח"ז:

א

לב) שם בהגה. שחל בו יו"ט. ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת. ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים ע"ז וכ"כ הרקנ"ט סימן פ"ו. ובמהרי"ל כתוב שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ והב"ח כתב שפעם א' לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשה מעשה בקראקא וקדשוה מאחר שא"א לקדשה אח"כ עכ"ל אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד. מ"א סק"ז. א"ר אות ח"י. פר"ח. ש"ץ דף רל"ב ע"א. ח"א כלל קי"ח אות ט"ו. קיצור ש"ע סימן צ"ז אות י"ב. חס"ל אות ג':

א

לג) וה"ה שבת שחל בו יו"ט אם עובר הזמן י"ל דמקדשין א"א אות ז' ויש לקדשה אז מיד בצה"כ ויאותו לאור הלבנה ואח"כ יתפלל מעריב. מט"א וש"א. תו' חיים על ח"א שם אות ל"א:

א

לד) שם. ותולה עיניו וכו' פשט הלשון נראה דמסתכל בה משהתחיל לברך עד שיסיים כל הסדר והכי נהוג עלמא אבל שמעתי בשם ספר חרדים שכתב שלא יביט בה כ"א בשעת הברכה בלבד ואח"כ אסור להביט בה כמי שמסתכל בקשת. שכנה"ג בהגה"ט אות ה' ובשל"ה והגהת י"נ כתבו שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה. מ"א סק"ח. וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ו' אות קפ"ו דלא יסתכל בלבנה אלא קודם שיברך דכתב הרמ"ה דאסור להסתכל בה על דרך האמת עכ"ל. ועיין לעיל אות י"ד:

א

לה) שם. סי' טוב תהיה לכל ישראל. עיקר הגירסא לומר סי' טוב תהי לכל ישראל ולא תהיה. כ"כ הפר"ח ז"ל. ש"ץ דף רל"ג ע"א בן א"ח פ' ויקרא אות כ"ו. והמנהג לומר לנו ולכל ישראל. וכ"ה בלבוש ובסידור הרש"ש ז"ל. וכ"כ החס"ל אות ה':

א

לו) שם. ברוך יוצרך וכו' ברוך יוצריך ברוך עושיך ברוך קוניך ברוך בוראיך וסי' יעקב והוא רמז לו. טור. והטעם כתב הב"ח לפי שיעקב נקרא שמש כמ"ש רז"ל ע"פ כי בא השמש וכתיב והנה השמש והירח והלבנה מאירה מאור השמש ע"כ צורת הלבנה מתוקנת בצורת יעקב עכ"ל. וכ"כ הלבוש דאו' על סי' יעק"ב. וכ"כ בס' מבו"ש להאר"י ז"ל דף ס' ע"ג ועי"ש טעם בסוד. וכ"כ המחב"ר אות ג" ובספרו מו"ב סי' ו' אות קפ"ח בשם מהר"ר חיים ן' עטר והרב המקובל מהר"ן שפירא זלה"ה בעל ס' מצ"ש שעיקר הנוסחא ברוך יעק"ב יעו"ש ומ"ש שם בשם הרמ"ז שהיה אומר על סדר אבי"ע מלמטה למעלה דהיינו עושיך יוצריך וכו' כ"ה ג"כ בפע"ח שער י"ט פ"ג מהחברים אבל העיקר הוא כמ"ש בס' מבו"ש שהסי' יעק"ב משום שהוא א' מח' שערים שסידר מהרש"ו ז"ל מכתבי אביו מהרח"ו ז"ל ועליו יש לסמוך יותר משאר המקובלים כנז' באחרונים. וכ"ה בסי' הרש"ש ז"ל. וכ"כ החס"ל אות ה' בן א"ח שם:

א

לז) שם. ברוך יוצריך וכו' משמע דגם ברוך יוצריך וכו' אומר ג"פ וכ"כ הא"א אות ב' דמנהג העולם לומר ג"פ מיהו הא"ר אות ג' כתב דברוך יוצריך וכו' אומרים רק פ"א יעוש. ובסי' הרש"ש כתוב לאמר אחר הברכה ג"פ סי' טוב וכו' ואח"כ ברוך יוצריך וכו' פ"א. ואח"כ אומר כשם שאנחנו מרקדים וכו' ודולג ג"פ ואח"כ אומר תפול עליהם וכו' ישר והפוך פ"א וחוזר לומר זה הסדר ג"פ ואח"כ אומר דוד מלך וכו' ג"פ ואח"כ אומר ג"פ אמן וג"פ סלה. וז"פ פסוק לב טהור וכו' כנגד כחב"ד חג"ת ואח"כ שיר למעלות אשא עיני וכו' הללויה הללו אל בקדשו וכו' תנא דבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל וכו' אמר אביי הילכך נימרינהו מעומד ע"כ. ועיין לקמן אות מ"ד ואות מ"ז:

א

לח) שם. הגה. ורוקד ג"פ וכו' שהוא סימן שמחה דכיון שהוא כקבלת השכינה משמחין כנגדה. לבוש. ועיין בס' מבו"ש ופע"ח שם ובסי' הרש"ש ז"ל טעם בסוד בענין הריקוד יע"ש:

א

טל) שם הגה ורוקד ג"פ וכו' ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו. של"ה בשער האותיות אות ק'. מ"א סק"ט:

א

מ) שם בהגה. ואומר כשם שאני רוקד וכו' כן הביאו הנוסחא רי"ו והרד"א וס' המפה והלבוש וכ"ה הנוסחא במ"ס פ"ד הלכה ב' אבל הנוסחא השגורה בפינו היא הנוסחא הכתובה בסידורים כשם שאנחנו מרקדים כנגדיך ושמעתי שיש מי שהיה מוחה מלומר כן מפני שמרקדין מובנו שמרקדין לאחרים והנהיג לומר רוקדים וליתא שמרקדין לאחרים צ"ל מרקידים אבל מרקדין משמעו נמי רוקדים ומשנה שלימה שנינו פ' משילין לא מטפחין ולא מרקדין ובפ"ב דכתובות ברייתא כיצד מרקדין לפני הכלה ובפ' חלק גוים מרקדין בהיכלו וכו' ופ' ע"פ ואל תעמוד בפני השור שהשטן מרקד בין קרניו וכו' שכנה"ג בהגה"ט אות ו' ויעוש"ב וכ"כ הפר"ח. והגור אריה הכריע דצ"ל מרקדין. והב"ד כף החיים להרח"ף סי' ל"ה אות ח"י. וכ"ה הגירסא בס' מבו"ש שם. וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל:

א

מא) ואם הוא ביחיד אומר כשם שאני מרקד. כ"כ האחרונים. ולי נראה דגם ביחיד יכול לומר כשם כשאנחנו מרקדים מפני שהאדם יש בו נר"ן וע"כ יוכל לומר בלשון רבים:

א

מב) שם. בהגה. ואומר תפול עליהם וכו' ג"פ ישר להציל מלכות דבי"ע מן הקלי' ובהפך להשליך הקלי' על שונאי ישראל להכניעם. מבו"ש ופע"ח שם. וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל:

א

מג) שם בהגה. ולמפרע כאבן וכו' ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע. מ"א סק"י. א"ר או' ד' אבל הלבוש כתב כדברי הטור ומור"ם ז"ל דאומר רק עד כאבן ואח"כ למפרע כאבן ידמו וכו' וכ"נ דעת האחרונים שלא העתיקו מ"ש מ"א בשם מט"מ ורוקח. וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל עד ידמו כאבן ישר והפוך ויעו"ש טעם בסוד:

א

מד) קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי הנה זה בא וגו' דומה דודי לצבי וגו' עד מציץ מן החרכים. מט"מ סי' תקמ"א. שכנה"ג בהגה"ט אות ט' ובשל"ה כתוב שי"א שיר למעלות אשא עיני וגו' וגם הללויה הללו אל בקדשו וגו' תנא דבי ישמעחאל אלמלי לא זכו ישראל וכו' אמר אביי הלכך לימרנהו מעימד. ואח"כ קדיש דרבנן והביאו מ"א שם. א"ר שם. ש"ץ דף רל"ג ע"ב. ובסידור הרש"ש כתוב לאמר קול דודי הנה זה בא וכו' אחר הללויה הללו אל בקדשו וכו' ואח"כ תנא דבי ישמעאל וכו' ועיין עו"ש בפסוקים המסודרים לומר אחר הללו אל בקדשו וכו' ולא העתקנו אותם מפני שאינם חובה ולא כתוב בהם טעם בסוד וגם הלא הם כתובים בסי' ב"ע ובש"ץ דף רל"ג ע"ג. ואפשר כי משם העתיקום וכתבו אותם בסי' הרש"ש ז"ל:

א

מה) וכתב בספר כ"מ כ"י דראוי לומר עתה פסוק והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' עד סופו. בן א"ח שם. ויש נוהגין לאומרו בסוף סדר ברכת הלבנה אחר הקדיש:

א

מו) שם בהגה. ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך. כלומר מפני שאמר תפול עליהם אימתה אומר לחבירו שלום עליך. מט"מ סי' תק"מ שכנה"ג בהגה"ט אות ח' מ"א ס"ק י"א. ובס' מבו"ש דף ס"א ע"א כתוב נאמר דאחר ברכת הלבנה צ"ל ג"פ שלום עליכם והוא כי מציאות קטרוג הראשון היה של לבנה באומרה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' ולזה אנחנו אומרים אחר ברכת הלבנה שלום עליכם שלא יהיה עוד קטרוג אלא שלום עכ"ל. וכ"ה בשער הכוונות דף ס' ע"ב ובפע"ח שער י"ט פ"ג א"ר שם. ש"ץ שם. ונוהגין לאומרו אחר עושה שלום במרומיו וכו' של הקדיש כדי שיהא שלום אצל שלום:

א

מז) שם בהגה. ונוהגין לומר דוד וכו' וכתב בס' כ"מ כ"י באומרו דוד מלך ישראל יכוין דויד מלא באות יו"ד. בן א"ח שם אות כ"ו, ואחר דוד מלך ישראל חי וקיים יאמר אמן ג"פ ויכוין אמן גי' יאהדונה"י סלה ועד, ויאמין באמונה שלימה שעתיד הקב"ה לגאול אותנו ונצפה לישועתו, מו"ב סי' ו' אות קפ"ט ועיין לעיל אות נ"ז מ"ש מסידור הרש"ש ז"ל די"ל אמן ג"פ וסלה ג"פ יעו"ש ועי"ש במו"ב אות ק"ץ שכתב דאין לומר עלינו לשבח וכו' אחר ברכת הלבנה אבל הרו"ח אות ג' כתב ליישב המנהג יעו"ש ומ"מ במקום שאין מנהג שב וא"ת עדיף:

א

מח) אחר ברכת הלבנה צריך לנער את שולי הבגדים כדי להבריח החיצונים והקליפות שנברחו מקטרוג הלבנה. מבו"ש דף כ"א ע"א. פע"ח שער י"ט פ"ג, מ"א ס"ק י"א. א"ר סוף אות ד' ומורי ז"ל היה מנער כנפות הטלית קטן כי הוא בגד המלכות כנודע, פע"ח שם, ש"ץ דף רל"ג ע"ב:

א

מט) מה שנוהגין לראות פניהם בכסף, מנהג טוב ויפה הוא דכסף מד"ר וזהב הוא מדה"ד והשתא עידן למבעי רחמי, כף החיים להרח"פ סי' ל"ה אות כ"ז. ועי"ש באות כח שכתב דאחר ברכת הלבנה יפריש ג' פרוטות לצדקה וכ"כ בספרו רו"ח אות ה' יעו"ש. וכוונת הצדקה עיין לעיל סימן קל"ב סוף אות ו':

א

נ) [סעיף ג'] עד ט"ז מיום המולד וכו' מל' זה משמע דלא חשבינן מעת לעת כגון שחל המולד ך' שעות על יום א' אסור לקדשה ביום ב' ולדברי רמ"א מותר לקדשה דהא חשבינן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג משעת המולד א"כ צריך לחשוב י"ד ימים י"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי וא"כ רמ"א בא להוסיף ולשונו משמע שבא לגרוע שכתב ואין לקדשה וכו' ובאמת בטור כתב (ר"ל וא"כ גם דברי הש"ע י"ל כן, וכ"כ המאמ"ר אות ג') וז"ל והני ט"ז משעת המולד חשבינן להו משמע דחשבינן מעת לעת ואם חל במו"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור. מ"א ס"ק י"ב. ועיין לקמן אות ג"ן:

א

נא) שם. ולא ט"ז בכלל, והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחדש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח ורב המקום ביניהם ולכך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך ב"י בשם הכלבו:

א

בנ) שם. ולא ט"ז בכלל. רבינו ב"י לא הביא חולק בזה וכ"פ בס' הקצר ואני מצאתי בשטת סנהדרין בשם תלמידי הר"פ והרב המאירי דאפילו ט"ז בכלל. שכנה"ג בהגה"ט אות ב' אמנם הפר"ח כתב על דברי הנ"ז דאינו מחוור יעו"ש. ובלא"ה ק"ל סב"ל דאיך יברך בדבר דאית ביה פלוגתא אלא דנ"מ דאם לא בירך עד ט"ז דאז יברך בלא שו"מ:

א

נג) שם הגה. ואין לקדשה אלא עד חצי כ"ט וכו' וכן נוהגין שלא לקדשה אח"כ, ב"ח. וכ"פ בקשל"ה, ח"א כלל קי"ח אות י"ד. קיצור ש"ע סי' צ"ז אות יו"ד, והגם דיש מן האחרונים שפסקו דיכול לקדשה עד ט"ו ימים שלמים מן המולד מ"מ אנן ק"ל בסב"ל אפי' כנגד הש"ע ואפי' כנגד הרוב כמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' יעו"ש:

א

דנ) שם בהגה. תשצ"ג. ר"ל תשצ"ג חלקים מן השעה והשעה היא תתר"פ חלקים כמ"ש הטור סי' תכ"ז ועי"ש מ"ש כללים למצוא מולד הלבנה יעו"ש:

א

הנ) שם בהגה. ואין לקדשה אלא עד חצי כ"ט וכו' אם לא יכלו לקדש שהיה מעונן וכיוצא ובעוד שקורא ק"ש ירח יגיה אורו ואם ממתין עד שיקרא ק"ש ויתפלל י"ח יכלה זמן קידוש הלבנה ודאי כיון שהוא שעת הדחק יפסוק ק"ש ויברך ברכת הלבנה. ואם אפשר לגמור הפרק ולפסוק בין הפרקים לא יפסיק באמצע פרק. נוב"י חא"ח סי' מ"א. מחב"ר בק"א או' ג' שע"ת או' ט':

א

ונ) אם בקריאת המגילה אירע כזה שיכלה זמן קדוש הלבנה קודם שיסיים קריאת המגילה אם כל הצבור לא קדשו יפסיקו כולם ויקדשו הלבנה ואח"כ יגמרו קריאת המגילה. ואם יחיד לא קדש הלבנה והוא קורא המגילה עם הצבור לא תעזוב נפשו פרסומי ניסא משום קדוש הלבנה. הרב הנז' שם. מחב"ר שם או' ד':

א

זנ) אפי' עדיין לא התחיל לקרות ויש לפניו צבור שיתחיל עמהם ויש לפניו קדוש לבנה ידחה קדוש לבנה לגמרי כדי לקרות בצבור, הרב הנז' שם. מחב"ר שם או' ה'.

א

חנ) אם כל הצבור עדיין לא התחילו וזמנה אינה עוברת וכל הצבור יש לפניהם ב' מצות יקדימו קדוש לבנה דתדיר קודם וגם דיש לחוש שלא תתכסה בעבים. הרב הנז' שם, מחב"ר שם או' ו':

א

טנ) בשאר ימות השנה אם הלבנה זורחת ויש לפנינו ק"ש וברכותיה וקדוש הלבנה אם יש איזה לילות עדיין דכולי האי אין לחוש שתתכסה ק"ש עדיף דתדיר ומדאו' ואם הזמן קצר שיש לחוש לעננים וכן אם העת גשמים ולפי הזמן יש לחוש גם בג' לילות יש להקדים ברכת הלבנה וכן נהג לקדש הלבנה כמה פעמים קודם מעריב הרב הנז' שם. מחב"ר שם או' ז' שע"ת שם:

א

ס) שם בהגה. ואין לקדשה אלא עד חצי וכו' ואם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות בודאי שאין לברך אח"כ אבל סתמא סמכינן אחשבוננו אפי' אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו. ב"י בשם תשו' אשכנזית והיא בשו"ת מהרי"ל סי' י"ט ועיין ד"מ או' א' ולבוש סעי' ד' ומ"ש ע"ז המאמ"ר או' ד' יעו"ש:

א

סא) [סעיף ד'] עד שיעברו ז' ימים עליה, כ"כ ב"י בשם הר"י גיקטיליא שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים אבל בשם הר' יונה כתב שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים ולזה הסכים הב"ח וכתב וכן קבלנו מרבותינו שכך נהגו כל הקדמונים לקדש אותה במו"ש לאחר שעברו עליה ג' ימים יעו"ש, וכן הסכים הפר"ח וכתב וכן נהגנו אנו ורבותינו יעו"ש. וכ"כ הלבוש דאם חל מו"ש הראשון ו' ימים בחדש או אפי' ה' ורואין בו הלבנה שאורה רב ומתוק שיש לסמוך על הר' יונה ולברך עליה אפי' קודם ז' יעו"ש, והב"ד הט"ז סק"ג ומ"א ס"ק י"ג. וכתב הא"ר או' י"ד משמע שאם לא קידש במו"ש אין לקדש כלל באמצע שבוע עד שיעברו ז' ימים כמ"ש בש"ע יעו"ש וכ"מ בח"א כלל קי"ח או' י"ד. מיהו בפר"ח משמע דגם בחול יכול לקדש אחר ג' ימים וע"כ כתב המש"ז או' ג' דמי שנוהג לקדש אחר ג' ימים מעת המולד אף בחול אין לגעור בו יעו"ש. אמנם בס' מגיד משרים על שיר השירים כתוב שאמר לו המגיד למרן ז"ל דאין מברכין עד שיעבור ו' ימים לפי שכחות החיצונים מתדבקים בכ"י תתאה בהתתדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי בראשית וע"י כן הם נפרדים ממנה וכו' ואם היו מברכין קודם ז' ימים שעדיין כחות החיצונים דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם והיו מערבין קודש בחול יעו"ש. וכ"כ בסי' הרש"ש ז"ל דאין לקדשה עד שיעברו עליה ז' ימים שלימים מהמולד שהם כנגד כחב"ד חג"ת דז"א עד שתגיע הארת כחב"ד חג"ת דז"א לכתר דמלכות שכנגד ת"ת דז"א עכ"ל, וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ו' או' קפ"ב דאין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו ז' ימים שלימים מעת המולד עכ"ל, וכ"כ בסי' הגר"ז, חס"ל או' ג' בן א"ח פ' ויקרא או' כ"ג:

א

סב) שם. עד שיעברו ז' ימים עליה, ואם ליל מו"ש היא ז' ימים לחדושה מברך עליה אעפ"י שלא עברו ז' ימים שלמים. שכנה"ג בהגב"י. והא"ר או' י"ד כתב דבליל ז' אף בחול יכול לקדש יעו"ש. אמנם הרב ב"ד סי' קל"ב הביא לשון הרה"ג מהר"י גיקאטיליא ז"ל שכתב להדיא דאפי' במו"ש אין לקדשה עד שיעברו עליה ז' ימים שלמים והשיב על דברי שכנה"ג הנז' יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ד' והביאו השע"ת או יו"ד:

א

סג) שם הגה, ואין מקדשין הלבנה תחת הגג. דאין זה דרך כבוד אלא יוצאין מתחת הגג לתוך הרחוב כדרך שיוצאין לקבל פני המלך מיהו כ"ז היכא דאפשר אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ א"נ כששרויין בין העכו"ם יכול לקדש בביתו דרך חלון ופתח, ב"ח, וכ"כ מט"מ סי' תקל"ז דאני ראיתי למורי הרב ז"ל (רש"ל) שהיה יושב בחבורה שמח וטוב לב והגיע שעת קדוש הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחוץ וצוה לפתוח החלון נגד הלבנה ובירך ברכת הלבנה וקדשה עכ"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' מ"א ס"ק י"ד, א"ר או' י"ז, ועיין לעיל או' י"ט:

א

סד) וכ"ש כשיש מבואות המטונפות דמוטב לקדש בבית מ"א שם, א"ר שם. וצריך ליזהר בזה ולפניו כמלא עיניו אסור אפי' בלילה אם היה יכול לראותה ביום ולאחריו ומן הצדדין סגי בד"א. כמ"ש לעיל רס"י ע"ט יעו"ש מחה"ש. ואם נקרשת מחמת הקור עיין לעיל סי' פ"ב או' ב':

א

נשים פטורות – דמ"ע שהז"ג הוא ואף על גב דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט: סומא חייב לקדש הלבנה (רש"ל בתשו'): זורחת. שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע (מט"מ ש"ג) עסי' תקס"ב, צריך שלא יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אא"כ הוא דבר זך שהלבנ' נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הנכרים לאור הלבנה (עססי' זה) וה"ה אם נתכסה בעבים אבל אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה (רדב"ז ח"א קנ"ז כ"ה) משמע כשיודע שתתכסה תכף לא יתחיל לברך:

ב

במ"ש. כ' המגיד כשמקדשין הלבנה במ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח:

ג

קודם י' בחדש. משמע דאם ליל מ"ש הוא ליל עשירי אין ממתינין אבל לפי הטעם שכ' משמע דאפי' במ"ש הוא ליל י"א ממתינים דאפי' יהיה ד' לילות עננים דהיינו י"א י"ב י"ג י"ד עדיין יכולין לקדש ליל ט"ו וצ"ל דמ"ש ד' עננים ר"ל לבד ממ"ש ומ"ש קודם י' בחדש ה"ק דהלילה הוא קודם יום י' דהיינו שיום א' הוא י' וזהו שסיים אבל אם הוא אח"כ וכו' פי' שביום השבת הוא יום י' אין ממתינין עד מ"ש ולפי מ"ש ס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד:

ד

קודם ט"ב. דשרוין באבילו' וא"כ ה"ה אבל בז' ימי אבילות לא יקדש אבל אם לא ישלים אבילותו עד י' בחדש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו:

ה

קודם י"כ. דאז שרוים בצער על מחילת עונות:

ו

או שאר תענית. ובכ"ה כ' שנוהגין במקומו לקדש בליל תענית ולכן נ"ל דיחיד המתענ' יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך (עמ"ש ס"ד) דאפי' ת"ת מבטלים משום זה כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד ואפי' ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית:

ז

שחל בו י"ט. ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים ע"ז וכ"כ הרקנ"ט סי' פ"ו, ובמהרי"ל כתוב שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ וב"ח כ' שפעם א' לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשה מעשה בקראקא וקדשוה מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד וע' רדב"ז ח"א סימן קל"ג:

ח

ותולה עיניו. ובשל"ה והגה' י"נ שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה:

ט

ורוקד ג' פעמים. ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו (של"ה):

י

ולמפרע כאבן וכו'. ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע וגם קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי הנה זה בא וגו' דומה דודי וגו' עד מן החרכים, ובשל"ה כתוב שי"א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו':

יא

שלום עליך. כלומר מפני שאמר תפול עליהם אימתה אומר לחבירו שלום עליך, כתוב בכתבים שינער שולי בגדיו:

יב

מיום המולד. מל' זה משמע דלא חשבי' מעת לעת כגון שחל המולד כ' שעות על יום א' אסור לקדש' ביום ב' ולדברי רמ"א מותר לקדשה דהא חשבי' חצי כ"ט י"ב תשצ"ג משעת המולד וא"כ צריך לחשוב י"ד ימים י"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי וא"כ רמ"א בא להוסיף ולשונו משמע שבא לגרוע שכתב ואין לקדשה וכו' ובאמת בטור כתוב וז"ל והני י"ו משעת המולד חשבי' להו משמע דחשבי' מעת לעת, ואם חל במ"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור:

יג

שבעת ימים. וז"ל הרמב"ם וסמ"ג ואם לא בירך ליל א' מברך עד יום י"ו וכ' רש"ל בביאורו מכאן משמע דא"צ להמתין ג' ימים כמ"ש בלקוטי ספרים עכ"ל, ובס' הקנה כ' ג"כ מצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון אבל בהגמ"י כתוב ג"כ להמתין ז' ימים וכ"כ בי"מ מאכ"ח ח"א סל"ט, ובלבוש כ' אם חל מ"ש קודם ז' ימים סומכין על רבינו יונה ומקדשין אחר ג' מפני שהוא מ"ש וגם מפני שהציבור מקובצין וברוב עם הדרת מלך, וכ"כ הב"ח שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ"ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולין להמתין עד מ"ש הבא כמ"ש ס"ב:

יד

תחת הגג. ולא נודע אצלנו טעם המנהג (שם בהגהת אלפסי) ומהרי"ל כתב הטעם שלא יאהיל עליו שום טומאה וב"ח כתב הטעם שיוצאין לרחוב כדרך אדם שיצא לקראת המלך וכ"כ בהגמ"י מ"מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו"ם מקדש תחת הגג עכ"ל וז"ל מט"מ אני ראיתי רש"ל ז"ל כשהיה בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידשה עכ"ל (וע"ש ס"א) וכ"ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית:

א

(א) הרואה וכו' – ונשים פטורות מלקדש הלבנה דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואף דכל מ"ע שהזמן גרמא נוהגות הנשים שמקיימות ומברכות עליהן מ"מ מצוה זו אין צריכין לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה. וסומא חייב בקידוש הלבנה כי ברכה זו נתקנה על חידוש העולם וגם הוא נהנה ע"י שאחרים רואין ומוליכין אותו על הדרך ודומה ליוצר המאורות כ"כ האחרונים ועיין בבה"ל וקטן משהגיע לחינוך מחנכין לו בה [כ"כ בשם רי"ע ונראה דזהו רק לר"ת בסימן עיי"ן אבל לרש"י שם לא נהירא ודמי לק"ש עי"ש ואפשר דכונתו ג"כ דטוב לנהוג כן לכתחלה וכמו שפסק שם בשו"ע לענין ק"ש עי"ש]:

ב

(ב) אלא בלילה – לאפוקי ביה"ש שהלבנה נראית קצת ועדיין הוא יום:

ג

(ג) ונהנין מאורה – דהיינו בעת שזריחתה ניכרת ע"ג קרקע. אם נתכסה הלבנה בעבים אם העב דק וקלוש שנראית הלבנה ממנו ונהנה בה מברך ואם הענן עב אינו מברך ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסה בעבים גומר הברכה אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה באמצע ברכתו שאז לא יתחיל ברכתו ועיין בה"ל וה"ה אם יש מסך מבדיל בינו לבין הלבנה הדין ג"כ כמו לענין עבים דאם המסך הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנה ויכול להכיר מן הדברים שהם ניכרים לאור הלבנה יכול לברך עליו ואם המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך דהוי ברכה לבטלה ועיין מה שכתבנו בסוף הסימן:

ד

(ד) אין מברכין וכו' – למצוה מן המובחר הוא וכדמסיים בהג"ה וכתב בס' מגיד מישרים סימן זה יהיה בידך בחודש שתברכו ברכת הלבנה במו"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החודש לא יהיה מוצלח ח"ו:

ה

(ה) אלא במו"ש – וה"ה במוצאי יו"ט:

ו

(ו) אבל אם הוא אח"כ – ר"ל שליל מו"ש הוא ליל י"א אין להמתין דשמא תתכסה בעבים אז וגם בארבע לילות שאח"כ ולפי מש"כ בס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה לילות עד חצי כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים ממולד:

ז

(ז) בגדים נאים – ועכשיו אין נוהגין לדקדק בזה:

ח

(ח) קודם ט"ב – דשרויין באבילות:

ט

(ט) קודם יוה"כ – דג"כ מאויימין מכח הדין ואין שרויין בשמחה ועיין בבה"ל:

י

(י) אבל לא במוצאי וכו' – דאין שרויין בשמחה ויברכו בימים שאחריה ומבואר בד"מ דאם ט"ב חל ביום ה' יש לו להמתין עד מו"ש שהוא י"ב לחודש:

יא

(יא) או שאר תענית – כגון אם לא קידש בחודש טבת עד התענית אין לו לקדש אחר התענית אלא ימתין עד הלילה שלאחריה שהוא י"ב לחודש ומ"מ אם אירע זה בחודש אדר שלא קידשו עד תענית אסתר כתב הט"ז דיש לקדש אחר התענית כיון שהשעה עוברת. והנה כ"ז לדעת רמ"א אבל דעת האחרונים בכל זה דמקדשין אפילו במוצאי ט"ב וכ"ש בשאר תענית אלא דכתבו דצריך לטעום קודם ובמוצאי יוה"כ מתוך ששמחין שיצאו בדימוס מקדשין אף קודם שיטעמו ומיהו במוצאי ט"ב צריך ליזהר שלא לקדש בלי מנעלים. ולענין אבל אימת מקדש דעת המ"א דאם ישלים אבילותו קודם עשירי בחודש ימתין ויקדש בליל י' אבל אם כלה אבילותו ביו"ד בחודש לא ימתין על ליל י"א ומוטב שיקדש הלבנה בתוך ימי אבילותו ודעת בעל שערי אפרים דאם יש שהות לקדש אחר כלות ימי אבילותו ימתין אך אם כשימתין יעבור הזמן יכול לקדש בתוך ימי אבילותו ויכול לצאת לחוץ לקדש ועיין בה"ל:

יב

(יב) שחל בו יו"ט – ומכ"ש שאין מקדשין אותה בליל שבת והרבה טעמים נאמרו בזה ע"פ הקבלה ומ"מ אם לא קידשו עד שבת ויו"ט ויעבור הזמן בודאי מותר לקדש גם בשבת ויו"ט ואפילו ביחידי וכן הוא מסקנת הפוסקים:

יג

(יג) ותולה וכו' ואומר וכו' – כתב בשיורי כנה"ג דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה וכן נהוג עלמא אבל שמע משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד מלהסתכל בלבנה ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים הברכה והמ"א בשם של"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואח"כ לא יסתכל בה:

יד

(יד) ורוקד וכו' – וכתבו האחרונים דיזהר מאוד שלא יכרע ברכיו לרקוד דלא יהא נראה ככורע ללבנה אלא יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד:

טו

(טו) ולמפרע כאבן – וכתב מ"א בשם מטה משה שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע:

טז

(טז) ויאמר לחבירו וכו' – כלומר מפני שאמר בתחלה תפול וכו' אומר לחבירו שלום עליך [מ"א] ועיין מ"א שהזכיר עוד על כמה פסוקים שיש קבלה לאומרם ולא העתקנום דכבר כתובים הם בסדר קידוש הלבנה ונהגו הכל לאמרם:

יז

(יז) מיום המולד – ל"ד מיום אלא משעת המולד מנינן דמשעה זו מנינן ט"ו יום מעל"ע וא"כ כשהיה המולד באמצע יום הראשון מותר לקדש בליל יום שני דעדיין ליכא ט"ו מעל"ע:

יח

(יח) ולא ט"ז בכלל – דכיון שעבר ט"ו יום הולכת הלוך וחסור ואין כאן חידוש:

יט

(יט) אלא עד חצי וכו' – דקי"ל דאין חדשה של לבנה פחות מן כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקי שעה [דשעה מתחלק על תתר"ף חלקים] וא"כ אם חל המולד במ"ש ב' או ג' שעות בלילה אסור לקדשה בעוד שני שבועות בתחלת ליל שני להרמ"א אע"פ שלא נמלאו עדיין ט"ו יום שלמים:

כ

(כ) עד שיעברו ז' – ורוב האחרונים פליגי ע"ז ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה אכן אם הג' לחודש הוא באחד מימי השבוע נכון להמתין עד מו"ש הבאה וכפי המבואר בס"ב בהג"ה וכמה אחרונים והגר"א מכללם מקילין אף באופן זה וסברי דאין כדאי להשהות המצוה בכל גווני וע"כ הנוהג כן בודאי יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף וגשם בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח:

כא

(כא) תחת הגג – אלא תחת כיפת השמים והטעם דקידוש הלבנה הוא כקבלת פני השכינה ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאין לקראת מלכים ומ"מ כ"ז הוא רק לכתחלה אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ אי נמי שהמקום אינו נקי או ששרוי בין העכו"ם יקדש בביתו דרך חלון או פתח הפתוח נגד הלבנה:

א

סעיף א' אשר במאמרו ברא שחקים. ע' בס' הברי' ח"א מאמר ד' פ"ב:

ב

סעיף ב' אלא במוצאי שבת. הא דאין מברכים בליל שבת ע' ת' הרב"י סי' קל"ג:

ג

שם ומברך מעומד. ע' בתורת חיים דיש ליזהר אפי' מלסמוך על המקל:

א

בש"ע הרואה לבנה בחדושה כו' כתב בספר החינוך סי' ת"ג יורדי הים אין מפליגין אחר ה' ימים לחידושה ונזהרין שלא להקיז סמוך לחידושה והפשתן שימצא במשרה או בתוך היורה לבשל בחדוש הלבנה לוקה. וכמה מלאכות צריך שמירה שלא לעשות בעת שהלבנה מתחדשת ע"ש והביאו הר"י ועיין בה"ט בשם דבר שמואל וע"ש שמבואר מדבריו שאין זה רק לכתחלה יש לחוש לספק שמא מתוך בהירות האספקלריא מזהיר בו דמות לבנה אך אם אנשים מבחוץ רואים הלבנה עצמה ומעידים לו עליו שפיר מברך כיון שזריחת הלבנה ניכרת לכל באותו זמן ומכ"ש להרש"ל דגם סומא יברך ע"ש ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכו לענין לראות בחציצה ע"י בתי עינים שקורין ברילין שהביא שם דברי הדב"ש וכ' דאין ראיה מההיא דר"ה דמיירי שלא ראה אותה בעובי הרקיע. אבל הרואה דרך עששית לרקיע ורואה הלבנה הוי ראיה ממש ומברך ואולי הדב"ש מיירי שלא ראה רק תוך האספקלריא או מזכוכית ולא בעובי הרקיע ממש ולענ"ד ודאי דבהכי מיירי שאז יש שייכות לו' שמא הוא עיגול עב לבן אבל כשרואה דרך חלון לרקיע ורואת צורתה הלבנה ברקיע דרך הזכוכית ליכא למיטעי כלל ונראה פשוט דמי שרואה ע"י בתי עינים שהוא יכול לברך אפילו אם קמו עיניו מלראות בלא בתי עינים שהרי למהרש"ל אפילו סומא יברך. ואף שבדב"ש כתב שיש לפקפק בראיותיו מ"מ אין חולקין עליו ואם רוצה לקדש דרך חלון ויוכל לפתוח החלון יש לעשות כן לכתחלה כדמשמע מעובדא דרש"ל:

ב

בש"ע סעיף ב ברוך יוצרך וכתב במח"ב ששמע מפה קדוש בעל אור החיים ז"ל שהיה אומר כן בסי' יעקב ומהר"ק שפירא פי' נוסח זה ע"פ הסוד ובאגרות הרמ"ז סי' י' חולק ע"ז וכתב שראוי לו' ע"פ הסוד עושיך יוצריך בוראיך קוניך שהיא כסד' אבי"ע ממטה למעלה וכן מצא להרמ"ע ז"ל וכן היה נוהג בינו לבין עצמו אלא שאינו מודיע לאחרים ע"ש:

ג

לא. עבה"ט מ"ש בשם הש"י ח"ב לענין אבל וע"ש שב' דאפי' בכלות ג' לבכי יהיה ליל י"ב לחודש ימתין ולמד כן מהד"מ לענין ט"ב ע"ש:

ד

שחל. עיין בה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ג סי' ל"ח אם לא נראית עד ליל שבת ויש עדיין שהות לקדש במ"ש האריך הגאון מה' דוד אופנהיים ז"ל להתיר לקדש בליל שבת והגאון בעל ש"י נראה שאין דעתו כן כיון דאיכא שהות לקדשה במ"ש שהוא עדיין תוך חצי ך"ט י"ב תשצ"ג ועיין בשו"ת ב"ח סי' פ' ומ"ש בה"ט ואם יום י"ו כו' עיין בתשו' דבר שמואל סי' רי"ו שדעתו שעד י"ו ולא עד בכלל ועיין בשבות יעקב דלעיל שכתב ג"כ דאין לסמוך למעשה לקדש ביום י"ו רק אם לא היה יכול לקדש מקודם יש לקדשה בליל י"ו בלא שם ומלכות ע"ש:

ה

המולד, ועיין בשו"ת נ"ב סי' מ"א אם לא יכלו לקדש שהיה מעונן וכיוצא ובעוד שהיה קורא ק"ש נראית הלבנה ואם ימתין עד שיקרא ק"ש ויתפלל י"ח יכלה הזמן של קידוש הלבנה ודאי כיון שהוא שעת הדחק יפסוק ק"ש ויברך ברכת הלבנה ואם אפשר לגמור הפרק ולפסוק בין הפרקים לא יפסיק באמצע הפרק ולענין אם יש לפנינו ק"ש וברכותיה וקידוש הלבנה אם יש איזהו לילות עדיין דכולי האי אין לחוש שתתכסה ק"ש עדיף דתדיר ומדאורייתא ואם הזמן קצר שיש לחוש לעננים וכן אם העת גשמים ולפי הזמן יש לחוש גם בג' לילות יש להקדים ברכת הלבנה וכן נהגתי כמה פעמים לקדש קודם מעריב ע"ש וע"ש שכתב אם אירע זמן קריאת המגילה בעת כלות זמן קידוש הלבנה ע"ש כמה חילוקי דינים כתבתי בשערי אפרים שער ו' ס"ק נג:

ו

שבעה, עיין בה"ט וע' בשבות יעקב סי' לט במ"ש שחל בה' בחודש וקדשו רוב הקהל ע"פ הוראת המורה ושוב נתקבצו קצת לקדש ונתכסית ונראית בליל א' ויש חשש לו' דהואיל ונראה ונדחית אידחי עד אחר ז' מן המולד והשיב דלא שייך בכאן דחייה כלל ושרי לקדש בליל א' ע"ש ועיין בשו"ת ב"ח סי' פא ועיין בבר"י שמ"ש בתשו' מנחם עזריה סי' עח והא"ר דבליל ז' ראוי לברך גם לפי הקבלה אינו נראה כמבואר בתשובת מהר"י גיקטליא ע"ש:

ז

ואין. עיין באר היטב ועיין ברבינו יונה שנשאל בעת שסגורים מחמת דבר ר"ל אם רשאי לקדש הלבנה דרך חלון וכתב להתיר אף שבין סריגי החלונות הוא פחות מג' וכלבוד לא אמרינן להחמיר ועיין בה"א סי' תכ"ב וצ"ע על הח"צ סי' נ"ט שלא הזכיר המג"א ושער אפרים סי' קיט ועיין בקרבן נתנאל דף ע' אך בזה בלא"ה לא שייך לבוד שלא נאמר אלא לענין מחיצות אבל כאן אם נראית יפה די בכך ואין ראיה מהדב"ש שהובא לעיל ס"ק א' וגם כי הש"י בתשוב' דחה ראיותיו ע"ש:

א

אין מברכין על הירח כו'. במהרי"ל סוף ה' שבועות כ' מהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות שחל בא' ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינ' בי"ט חוץ לתחום אמנם העיד על רבו המובהק דלא הי' מקפיד והי' מקדש גם בי"ט במ"ש וכן עיקר ע"כ לא הביאו רמ"א:

ב

או שאר תענית. נראה דאם לא קדשו עד תענית אסתר יש לברך אז ולא משגיחים בתענית כיון שהשעה עוברת:

ג

עד שיעברו ז' ימים. כ' מו"ח ז"ל וז"ל איכא לתמוה מדאמרי' בגמר' עד כמה מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתה ואר"י עד ז' נהרדעי אמרי עד י"ו ופרש"י עד ז' אם לא בירך היום יברך למחר עד ז' אלמא דלכתחל' מברך עליה קודם שעברו עליה ז' ימים ונהרדעי ל"פ בהא אלא מוסיפין עד י"ו ותו קשה דהא הר"ר יונה כ' על הך דמ"ש דאין מברכין על הלבנ' עד שתתבשם פי' עד שתתמתק אורה שאדם נהנה מאור שלה דהיינו אחר ג' ימים וכן קבלנו מרבותינו שכן נהגו כל הקדמוני' שלא להחמיץ את המצוה ולקדש אותה במ"ש אחר שעברו עליה ג' ימים עכ"ל. ובלבוש כתוב שאם חל מ"ש הראשון אפי' ה' ימים בחדש ורואין בו הלבנה שאורה רב ומתוק שיש לסמוך על ר"י ולברך עליה ולא ימתין עד אחר ז' לברך בחול ולא ימתין על מ"ש שיהיה יותר מי"א ימים וכן נ"ל למעשה ולאו בימים תליא מלתא אלא מעת שנהנין מאורם בטוב ועכ"פ אחר שלשה ימים:

ד

תחת הגג. כתב מו"ח ז"ל הטעם דאין זה דרך כבוד אלא יוצאין מתחת הגג לתוך הרחוב כדרך שיוצאין לקבל פני המלך שיוצאי' לקראתו מיהו כ"ז היכא דאפשר אבל מי שחושש באיזו מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ א"נ כששרוי בין העכו"ם יוכל לקדש בביתו דרך חלון ופתח עכ"ל: בטור כתו' דלאחר שאומר תפול עליהם כו' אומר ג' פעמים אמן אמן הללויה וילך לביתו בלב טוב: כתב רש"ל בתשו' סי' ע"ז דסומא יכול לברך על הלבנה אף שאין יכול לברך מאורי אש כי זה נתקן על חידוש העולם ודומה ליוצר המאורות: מ"כ בשם ספר שושן סודו' דמתחל' מסתכל בלבנ' ואח"כ מסתכל למט' וגומ' הברכה: