שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ה: דיני ר"ח שחל להיות בשבת. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני ר"ח שחל להיות בשבת. ובו ג סעיפים:
ראש חדש שחל להיו' בשבת ערבי' שחרי' ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא ומוציאי' שני ספרי' וקורין בראשון שבעה בסדר היום ובשני קורא מפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכ' עד סוף הפרש' ומפטירין השמי' כסאי (ואם מזכיר של ר"ח ע"ל סי' רפ"ד ס"ב) חוץ מראש חדש אלול שחל להיות בשבת שמפטירין עניי' סוערה: הגה ויש אומרים השמים כסאי (טור ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) וכן נוהגים במדינות אלו אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין שמעו (אבודרהם ומרדכי פ' בני העיר ומנהגים) וי"א השמי' כסאי ) וכן עיקר במקום שאין מנהג (ת"ה סי' י"ט ומנהגי מהרא"ק) ואם אירע ראש חדש בד' פרשיות מפטירין בשל פרשה (מנהגים) ועיין לקמן סי' תרפ"ה:

ב

ראש חודש שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש (ואין דוחין עניה סוערה ולא שמעו משום מחר חדש) (מנהגים) ואם ראש חודש שני ימים שבת ויום ראשון מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר ג"כ הוא ראש חודש: הגה וי"א שאין להפסיק מנביא לנביא ואין אומרים רק הפטרת ר"ח (ת"ה סי' כ' ופסקיו סי' צ"ד) וכן נוהגין אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן וכן אם היה חתונה בר"ח או בשאר שבתות שאין דוחין ההפטרה:

ג

ראש חדש שחל להיות בשבת כולל במוסף בברכה רביעית שבת ור'"ח וחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים:

א

ובשני. לשון מנהגים ומניחים ספר תורה שנייה אצלה ואו' חצי קדיש על שניהם:

ב

השמים. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם ענייה סוערה. לבוש:

ג

ולא שמעו. זהו משנה שא"צ דלעולם אין ר"ח אב בא' בשבת:

ד

שאין דוחין. ואז אומרים מקצת שוש אשיש. מ"א:

ה

וראשי. ואם חתם בשל שבת לבד יצא בתפילה ולא בקידוש בי"ט ע"ש דף קי"ז ועמ"א סימן תפ"ז ס"ק ב':

א

ברייתא ביצה י"ז עירובין מ'

ב

טור מרדכי בפרק ב' דשבת

ג

מימרא דרב הונא מגילה ל"א

ד

מרדכי שם והרד"א וכתב עליו הב"י שהוא היה בקי בהני מילי טבא ולכן ראוי למוך על דבריו

ה

שם בגמרא

ו

ב"י בשם חמיו ה"ר יצחק סב"מ

ז

בית יוסף

ח

ציינתיו לעיל סעיף א'

ט

תוספות והר"ן מהא דאותב' לוי לרבי ברכות מ"ט

א

ס"א ואינו מזכיר. כמ"ש שבת כ"ד א' ר"ח שחל להיו' בשב' כו' וקי"ל כרב גידל כמש"ל סי' רפ"ד ס"ב ה"נ אלמלא אין ר"ח אין הזכרה בעבודה בשבת מרדכי והרא"ש כ' טעם אחר:

ב

ומוציאין שני ספרים. מגילה כ"ט ב' ר"ח טבת כו' ר"ח אדר כו':

ג

וקורין בראשון כו'. שם שני דאלו ר"ח קרו שיתא כו' וכמ"ד מפטיר עולה למנין שבעה ואנן עבדינן לאפוקי נפשין מפלוגתא וכמ"ש תוס' שם כ"ג א' ד"ה חד כו':

ד

וביום השבת. דבכל שבת ראוי לקרות רק מחמת שהוא ב' פסוקים כמ"ש תוס' שם ד"ה כיון ולעיל סי' רפ"ג.

ה

חוץ מר"ח. שאין נדחין שבע דנחמתא:

ו

וי"א. דהשמים כסאי הוא דיכא דגמרא:

ז

אבל ר"ח. כי מדינא דגמרא נדחית השמים כסאי מפני פורענותא דר"ח אב כמ"ש במגילה שם ל"א ב' וה"ה לדידן שמפטירין שמעו וכ"ה בתוס' שם ד"ה ר"ח כו':

ח

וי"א השמים. הג"מ ותוס' בפ"ב דפסחים מ' ב' סוף ד"ה אבל. ואע"ג דבגמרא אמרו בפירוש שאין מפטירין השמים כסאי בר"ח אב שחל להיות בשבת י"ל כמ"ש תוס' במגילה שם דר"ה סבר כמ"ד דאבילות חל מר"ח ואנן קי"ל כמ"ד דאין חל חלא בשבוע שחל ט"ב בתוכה ולכך אנו מפטירין חדשיכם בשבת שחל ט"ב אחריה וכ"כ בתה"ד שגדול אחד פסק בתחלה להפטיר שמעו וא"ל א' מתלמידיו שתוס' פ' כל שעה כ' להפטיר השמים כסאי וחזר ואמר הואיל ומימי התוס' אנו שותין יש לנהוג כדבריהם וכת' תה"ד ונראה דהכי עיקר אע"ג דשמעתי דתוס' דמגילה כתבו להפטיר שמעו לא ידעתי שמא תוס' דשנץ הם כו' ע"ש. אבל האמת יורה דרכו דהעיקר כסברא הראשונה שאילו ראה דברי תוס' הנ"ל היה אותו גדול ודאי פוסק כדבריהם ודאי שדברי תוס' דמגילה עיקר הוא שכ"ה בפסיקתא ותוס' דפ' כ"ש ט"ס הוא שהרי כתבו שם וכ"ה בפסיקתא והביאו במגילה ושם הוא שמעו ורש"א נדחק שם מאד אבל כל דבריו דחויין הן וכן פסק הרא"ש שם ומרדכי וסמ"ג ודבריהם ידוע שהן ע"פ תוס' שלנו ולא הזכירו כלל תוס' דפרק כל שעה וכ' תה"ד שכ"מ בא"ז כס' ראשונה וכ"ה במנהגים שלנו וכ"פ בד"מ:

ט

ואם אירע. מגילה כ"ט ב':

א

ס"ב ואם ר"ח ב' ימים כו'. כן מוכח ממרדכי שהביא בהג"ה לעיל ס"א וי"א השמים כסאי בר"ח אלול וע"כ יום ראשון חל בשבת כמ"ש בסי' תכ"ח ס"ב:

ב

וי"א שאין. מגילה כ"ד א' יומא ס"ט א'. וס' הראשונה ס"ל כיון דהאידנא קרינן בחומשין אין קפידא כ"כ:

ג

אבל. שם:

א

ס"ג וחותם מקדש כו'. שם כרבינא וכדתריץ כו' וע"ש בתוס' ד"ה אין הלכה כו' וה"ה לר"ח כמו שכ' בברכות מ"ט א' ובירושל' פ' בתרא דברכות בתפלה ר' יוסי בר נהוראה אומר מקדש ישראל ור"ח ר"ח בר אשי אמר מקדש ישראל וראשי חדשים:

א

במג"א ס"ק ב' וכן נהגו בפוזניא, נ"ב וכן נוהגים:

א

סעיף א' ומפטירין השמים כסאי וכו'. נ"ב הנה מכל אלו הפטורות דדחינן הפטורת השבוע מקמייהו ולא אמרינן דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם מוכח מזה דאין לתדיר רק מעלת הקדימה דאם יש לו לעשות שניהם אזי יש לו להקדים התדיר תחלה אבל אם א"י לעשות רק אחד מהם אז חובת היום מה שנתחדש עכשיו קודם ועדיף ודחינן מעלת התדיר מקמיה. והנה ראיתי בתוספת מסכת סוכה [דף נד:] ד"ה ועוד תדיר ושאינו תדיר וכו' שכתבו דה"ה דבלא ר"ס היו יכולין להקשות כן. אבל הוא תמוה באמת דבלא ר"ס כיון שלא היה אומר רק אחד מהם אז לא שייך לומר תדיר קודם רק בזה הוי חובת היום עדיף רק כיון דמשני דאומר שניהם רק הכוונה דלקדם פריך שפיר דכיון דאומר שניהם ראוי להקדים התדיר. והנה אין להקשות על גוף הש"ס דכאן משמע דפשיטא ליה דתדיר קודם ולקמן [דף נו:] ס"ל לרב דחובת היום עדיף די"ל חדא דהש"ס פריך כאן למ"ד גם התם זמן קודם וס"ל דתדיר קודם ועוד י"ל דדוקא התם דסוכה וזמן המה ענינים נפרדים שייך לומר דסוכה נקרא חובת היום נגד זמן כיון דסוכה הוי מצוה בפני עצמה ואינה שייכה לברכת הזמן של רגל אכב שיר של ר"ח ושל יום כיון דהוי שניהם עניני שיר לא שייך לקרוא של ר"ח חובת היום נגד שבת ולכך שייך ביה לומר תדיר קודם. והנה מ"ש לעיל דמעלת תדיר לא הוי רק לקדם אבל לא היכי דנדחה אחד ממש. הנה כן כתבנו בחידושי בהשמטות לסימן תרס"ג כתבנו כן בפשיטות. אך כעת ראיתי דבאמת היא בעיא במנחות גבי מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר אם אין להם כדי שניהם אם תדיר עדיף או מקודש עדיף והוי בעיא דלא איפשטא שם. והנה מרישא שם אין ראיה מתמידין דהיום ומוספין דהיום דהתם הוי תרתי יחד תדיר ומקודש אבל תדיר לבדו י"ל חובת היום עדיף רק ממה דמבעיא שם במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר יש ראיה שפיר. וועכ"פ מיושב בזה קושית התוס' הנ"ל דלכך לא מצי פריך בתחלה די"ל באמת היכי דנדחה לגמרי הוי חובת היום עדיף מתדיר ולכך לא פריך רק לר"ס דאומר שניהם בזה פריך דראוי להקדים התדיר. והנה י"ל דממנחות אין ראיה די"ל דהיכא דגם התדיר יעשה היום י"ל בודאי התדיר דוחה להשני לגמרי רק התם כיון דהתדיר יעשה רק למחר ומוספין היום י"ל לכך י"ל דמוספין קודמין מיהו מרישא דהתם דקאמר דבמוספין דהאידנא ותמידין דהאידנא פשיטא דיעשה תמידין דהוי תדיר ומקודש משמע דעבוד תדיר לבדו לא הוי דחינן המוספין והנה ממנהגינו דאנו מפטירין מחר חדש או השמים כסאי וכדומה ועוזבין הפטרת השבוע אף דהוי תדיר מוכה לכאורה דמנהגינו כצד זה דחובת היום שנתחדש עכשיו עדיף ממעלת תדיר וכהך צד דמוספין דהאידנא עדיפא והנה מה שחלקתי דלענין להקדים תדיר עדיף ולענין לדחות לגמרי חובת היום עדיף מצינו כיוצא בזה ביו"ד סימן ש"ס במשתה חתן וסעודת הבראה דהיכי דיש בידו שניהם הוי אבל קודם והיכי דליכא שניהם הוי משתה חתן קודם וכן בתנחומי אכלים וב"ח ע"ש בא"ד וכן מצינו עוד כיוצא בזה א"כ י"ל ה"ה בזה הוי כן ודו"ק וכ"כ התוספות הך סברא בפ"ב דשבת גבי נר חנוכה ונר שבת דהיכי דאפשר לקיים שתיהן תדיר עדיף ובאין אפשר לקיים שתיהן איתא בש"ע או"ח הלכות ר"ח סימן תכ"ב דפרסומי ניסא עדיף ועיין בט"ז סי' תרפ"א וה"ה בנ"ד ודו"ק:

ב

שם סעיף ג' ר"ח שהל להיות בשבת וכו' נ"ב הנה נשאלתי בדין אם התפלל במוסף של שבת ור"ח רק מוסף של שבת תכנת שבת לבד אם מחוייב לחזור ולהתפלל או לא. והשבתי דפשיטא כיון שלא זכר מוסף ר"ח שמחוייב לחזור ולהתפלל כדין אם לא זכר מוסף של יו"ט ושל שבת דמבואר בש"ע סימן רס"ח דחוזר. ועוד ראיה מפורשת ממ"ש המבי"ט בתשובה הובא בבאה"ט הלכות ר"ה סימן תקצ"א באם אמר ביום שני מוסף א"צ לחזור משמע הא אם התפלל ביום א' ואמר מוסף חוזר אם כן מפורש להדיא דאם לא הזכיר של ר"ח במוסף דחוזר וז"ב ונכון: ולא מבעיא אם לא זכר יעלה ויבא במוסף רק אף גם אם זכר יעלה ויבוא בעבודה חייב לחזור ולהתפלל ואף שמשערי תשובה ה"פ מוכח להיפוך מכל מקום עיין בחיבורי החדש לה"פ סימן ת"ץ מ"ש בזה והוכחתי כנ"ל ודו"ק היטב:

א

(רמ"א) ובפראג המנהג להפטיר שמעו עיין אליה רבה סימן תקמ"ט:

א

[א] קורא מפטיר וכו'. דיני הפטרות ומנהגים יתבארו כל אחד במקומו בס"ד:

ב

[ב] עניה סוערה וכו'. ולא שמעו (רמ"א), וכתוב מגן אברהם זהו משנה שאין צריכה דלעולם אין ראש חודש אב באחד בשבת, עד כאן, ונראה שזהו טעם הלבוש שהשמיטו:

ג

[ג] [לבוש] מראשי חדשים וכו'. ואם לא חתם אלא מקדש השבת יצא (כנסת הגדולה):

א

מחר חודש. ואם בירך וקרא הפטורת השבוע ושוב נזכר שהל"ל מחר חודש ע' בס' דבר משה סי' כ"ה דאין לחזור ולברך:

א

א) [סעיף א'] ר"ח שחל להיות בשבת וכו' דהכי איתא במס' ביצה (י"ז ע"א) שבת שחל להיות בר"ח או בחו"ה ערבית ושחרית ומנחה מתפלל ז' ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ע"כ ומביאו ב"י ומיהו מ"ש דאם לא אמר מחזירין אותו דמשמע אפי' בערבית ה"ד בחו"ה אבל בר"ח אם לא אמר בערבית אין מחזירין אותו כמ"ש לעיל סי' תכ"ב סעיף א' יעו"ש:

א

ב) שם, ואינו מזכיר וכו' לפי שכבר הזכיר בברכה רביעית טור לבוש:

א

ג) שם, ואינו מזכיר וכו' וכן בברה"מ אומר יעלה ויבא מיד אחר רצה ואינו מזכיר בו של שבת שכבר הזכירו ברצה לבוש ועיין לעיל סי' קפ"ח סעי' ה' וסעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

א

ד) ואם לא אמר יעלה ויבא בין בתפלה בין בברהמ"ז הוי דיו חזרתו כמו בר"ח בחול שנת' סי' תכ"ב ותכ"ד יעו"ש ואומרים הלל כמו בר"ח שבחול לבוש.

א

ה) שם. וקורין בראשון ז' וכו' דלכתחלה עבדינן אליבא דכ"ע דאין המפטיר עולה למנין ז' הגר"א וכ"כ המאמ"ר אות א' ועי"ש מה שהשיג על הפר"ח יעו"ש ועיין לעיל סי' רפ"ב סעיף ד':

א

ו) שם. ובשני קורא מפטיר וכו' ובענין הקדיש שאומרים אחר קה"ת כבר כתבנו לעיל בסעיף קמ"ז אות מ"ד ואו' מ"ה דמנהג בני אשכנז אומרים קדיש א' על שניהם ובני ספרד אומרים קדיש על כל אחד יעו"ש.

א

ז) שם. ובשני קורא מפטיר וכו' ובברכת ההפטרה אין מזכיר ר"ח כמ"ש לעיל סי' רפ"ד סעי' ב' יעו"ש ועיין ברכ"י או' ב' שכ"כ בשם הרשב"ץ ח"ב סי' רמ"ח ולא זכר שכ"ה בהדיא לעיל בש"ע. ומ"ש שם הברכ"י ואף בשבת וחו"ה של סוכות אין אנו חותמין אלא בשל שבת עיין מ"א סי' ת"ץ סק"ז שכתב אבל בשבת דחו"ה של סוכות מסיים והזמנים דמשום דחלוקים במוספין חמיר טפי וכ"כ בססי' תרס"ג בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"ה המנהג ברוב המקומות דבשבת חו"ה דסוכות חותמין והזמנים.

א

ח) שם. וביום השבת וכו' ואעפ"י שבשאר שבתות השנה אין קורין פ' וביום השבת היינו משום שאין בה אלא ב' פסוקים ואין קורא בתורה פחות מג' פסוקים כמ"ש לעיל סי' רפ"ג אבל בר"ח ושבת הואיל וקורין ובראשי חדשיכם קורין זאת עמה שהיא סמוכה לה. לבוש. ועיין עוד בדברינו לשם בס"ד.

א

ט) שם. ומפטירין השמים כסאי. שיש בה ענין ר"ח שנאמר בה והיה מדי חדש וכו' לבוש. ואם שכח וקרא בהפטרה של השבוע קורא אחריה השמים כסאי ואם נזכר אחר שכבר בירך ברכות אחרונות קורא אותה בלי ברכה. מ"ב אות ד'.

א

י) שם. חוץ מר"ח אלול וכו' לפי שאין מדלגין ג' דפרענותא וז' דנחמתא בשום הפטרה אחרת כלל, ב"י בשם הרד"א, ועיין לקמן סי' תכ"ח סעי' ח'.

א

יא) שם. שמפטירין עניה סוערה. ואחר שגמרו ההפטרה אומרים פסוק ראשון מהפטרת השמים כסאי ופסוק והיה מדי חודש וכו' לזכר שהיום ר"ח ב"י. ועיין לקמן אות כ"ב.

א

יב) שם. הגה. וי"א השמים כסאי. כי יש בה תרתי דהיינו ר"ח ונחמת ירושלים ג"כ כמו עניה סוערה ט"ז סק"ב. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם עניה סוערה. לבוש בסי' זה וסי' תקפ"א מ"א סק"א.

א

יג) שם. בהגה. וכן נוהגין במדינות אלו. היינו במדינות אשכנז אבל בספרד נוהגין כפסק הש"ע.

א

יד) שם. בהגה. אבל ר"ח אב שחל להיות בשבת מפטירין שמעו. וכן נוהגין ברוב המקומות. לבוש סי' תקמ"ט. וכן נוהגין בפראג. א"ר שם אות ג' דג"מ בסי' זה. שע"ת אות א' ועיין לעיל אות י"א.

א

טו) שם. בהגה. וי"א השמים כסאי וכו' וכן נהגו בפוזנא. לבוש שם. מ"א סק"ב.

א

טז) שם. בהגה וכן עיקר וכו' ומיהו עיין בביאור הגר"א שדחה סברא זו מהלכה ופסק כדעה ראשונה דמפטירין שמעו יעו"ש. ומ"מ במקום שנהגו אין לשנות אחרונים.

א

טוב) שם. בהגה ואם אירע ר"ח בד' פרשיות מפטירין בשל פרשה כלומר בהפטרה הקבוע לאותו פרשה וכמ"ש לקמן סי' תרפ"ה יעו"ש עו"ש אות א'

א

חי) [סעיף ב'] מחר חדש ואם בירך וקרא הפטרת השבוע ושוב נזכר שהול"ל מחר חדש א"צ לחזור ולברך דבר משה ח"א חא"ח סי' כ"ה אות ג' י"א מ"ב בהגה"ט אות ב' ועיין לעיל אות ט'.

א

יט) שם. הגה ואין דוחין עניה סוערה וכו' הטעם משום דבהפטרת מחר חדש לא נזכר כלל מנחמת ירושלים ולפיכך אין בה כח לדחות הפטרת עניה סוערה. עו"ש אות ב'.

א

ך) שם. בהגה ולא שמעו וכו' זהו משנה שא"צ דלעולם ואין ר"ח אב בא' בשבת מ"א סק"ג ועיין לקמן סי' תכ"ח סעיף ב'

א

כא) שם ואם ר"ח שני ימים וכו' פי' דלא תימא דכיון דיום שני עיקר יפטירו מחר חדש קמל"ן דלא עו"ש אות ב'.

א

כב) שם. הגה. וי"א שאין להפסיק מנביא וכו' וכ"כ ב"ש דף נ"ח שיש לבטל מנהגין הדולגים. מ"א סק"ד ובלבוש כתב דיאמר פסוק ראשון ואחרון דמחר חדש בעל פה משום דאין מדלגין מנביא לנביא ומיהו עיין לעיל סי' קמ"ד או' י"א הטעם דמדלגים עתה מנביא לנביא יעו"ש. וע"כ נהרא נהרא ופשטיה.

א

כג) שם בהגה. וכן אם היה תחונה בר"ח וכו' כלומר לאותן שנוהגין לקרות בחתונה שוש אשיש ואם אירע חתונה באותה שבת שאין דוחין ההפטרה של אותה שבת מפני שוש אשיש כמ"ש לקמן ססי' תכ"ח אז אם שוש אשיש היא באותו נביא שיש בו הפטרה של אותה שבת קורין לבסוף קצת פסוקין מהפטרת שוש אשיש, עו"ש או' ב' וכ"כ היא"פ ומאמ"ר או' ב' ועיין לעיל סי' קמ"ד סעי' ב':

א

כד) [סעיף ג'] כולל במוסף וכו' והטעם שמניחים מוסף שבת ואומרים אתה יצרת מפני שבמוסף שבת לא יפול בו עירוב שבת ור"ח. וי"א טעם אחר כדי לפרסם שהוא ר"ח. שה"ג אשר סביב המרדכי פ' במה מדליקין בשם א"ח. כנה"ג בהגה"ט:

א

כה) שם. כולל במוסף וכו' אם טעו ביום שבת ור"ח והתפללו מוסף שבת במקום שבת ור"ח (והיינו שהזכיר ג"כ ר"ח ביעלה ויבא) לדעת הרדב"ז בסי' רס"א צריך לחזור ולומר מוסף שבת ור"ח וכ"נ שהוא דעת הרב החבי"ב אבל הפר"ח בסי' תכ"ג (והבאנו דבריו שם או' י"ב) חלק על הרדב"ז וכפ"ז צריך לכוין עם הש"ץ תיבה בתיבה לפי שתפלת נדבה אינו יכול להתפלל שאין מתנדבין קרבן מוסף. פה"א ח"א דף י"ז ע"ב, ואם התפלל ביחיד א"צ לחזור ולהתפלל תפלת מוסף דספק ברכות להקל. י"א מ"ב סי' תכ"ג בהגה"ט או' א' וכ"כ הש"ץ דף ר"ל ע"א בסופו:

א

כו) ואם לא אמר כ"א מוסף שבת לבד ולא הזכיר ענין ר"ח כלל וחתם בשבת אעפ"י שכבר הוציאו ס"ת וקראו חובת היום של ר"ח צריך לחזור ולהתפלל מוסף שבת ור"ח. מים רבים חא"ח סי' מ"א. י"א מ"ב בהגה"ט או ד' ברכ"י סי' ת"ץ או' ח' ה"ה בש"ץ דף רכ"ט ע"ד. חס"ל או' ג':

א

כז) ואם חל ר"ח בשבת בין שטעה והתפלל במקום מוסף תפלת שמ"ע של שבת או שהתפלל תפלת חול והזכיר בה שבת ור"ח בין שהוא מסופק אם התפלל מוסף או לא לית ליה תקנתא רק שישמע מש"ץ חזרת מוסף ואם לאו ה"ז מעוות לא יוכל לתקון בשום אופן, ש"ץ דף רכ"ט ע"ג, ועיין עוד מזה לעיל סי' תכ"ג:

א

כח) שם, וחותם מקדש השבת וכו' ואם לא חתם אלא מקדש השבת יצא, כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' ג' פר"ח, וכן הסכים הש"ץ דף ר"ל ע"א ודלא כהמאמ"ר או' ד' שפקפק בזה יעו"ש. חס"ל שם, וה"ד שהזכיר באמצע ענין ר"ח אבל אם לא הזכיר לא באמצע ולא בחתימה חוזר כמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש:

א

כט) סגולה נפלאה מכל צרה וצוקה ובפרט בזמן הדבר שמה"ד מתוחה לומר בכל ג' תפלות של ר"ח עלינו לשבח וכו' עד אין עוד ישר והפוך ז"פ ובפ"א יאמר אבג ית"ץ ובפ"ב קרע שט"ן וכו' ואח"כ יאמר על כן נקוה לך עד גמירא. ויכוין בס"ת מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך ס"ת תכ"ה ואח"כ יאמר מזמור ז' שגיון לדוד וכו' פע"ח שער י"ט פ"ג:

א

וי"א השמים כסאי. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם עניה סוערה (לבוש סי' תקפ"א):

ב

וכן עיקר. וכן נהגו בפוזנא (לבוש):

ג

ולא שמעו. זהו משנה שא"צ דלעולם אין ר"ח אב בא' בשבת:

ד

וי"א שאין להפסיק כו'. וכ"כ ב"ש ד' נ"ח שיש לבטל מנהגים הדולגי' עסי' תרע"ד סס"ב (עסי' קמ"ד):

ה

וכן אם היה חתונה וכו'. אז אומרים מקצת שוש אשיש:

ו

וראשי חדשים. ואם חתם בשל שבת לבד כתבתי בתשו' מה דינו (כ"ה) ועסי' רס"ח ס"ד וסי' תכ"ז ס"א:

א

(א) ואינו מזכיר וכו' – שהרי כבר הזכיר שבת בברכה רביעית:

ב

(ב) שבעה בסדר היום – דלכתחלה אין מפטיר עולה למנין שבעה וכדלעיל סי' רפ"ב ס"ד:

ג

(ג) ובשני קורא – ומניחין ספר שני אצל ספר ראשון ואומר חצי קדיש על שניהם:

ד

(ד) ומפטירין השמים וכו' – ששם נזכר מענין ר"ח ואם שכח וקרא בהפטרה של שבוע קורא אחריה השמים כסאי ואם נזכר אחר שכבר בירך ברכות אחרונות קורא אותה בלי ברכה:

ה

(ה) שמפטירין עניה וכו' – מפני שאין לדלג ז' דנחמתא עיין לקמן סי' תכ"ח ס"ח:

ו

(ו) וי"א השמים וכו' – דבהפטרה זו יש בה תרתי זכרון ר"ח ונחמות ירושלים:

ז

(ז) וכן נוהגים – וכתבו האחרונים דאעפ"כ אין לדלג אחת מז' דנחמתא וע"כ כשיפטירו בפ' תצא ברני עקרה יסיימו גם בעניה סוערה הכתובה אחריה:

ח

(ח) וכן עיקר במקום שאין מנהג – ועיין בביאור הגר"א שדחה סברא זו מהלכה ופסק כדעה ראשונה דמפטירין שמעו:

ט

(ט) ולא שמעו – כתב המג"א דאגב שיטפא הזכיר זאת בהג"ה דלעולם לא חל ר"ח אב באחד בשבת:

י

(י) מפטירין השמים כסאי – דס"ד דיום ב' דר"ח הוא עיקר ונפטיר בשבת מחר חודש:

יא

(יא) רק הפטרת ר"ח – ולא מסיימים בפסוקי דהפטרת מחר חודש:

יב

(יב) אם היה חתונה בר"ח – ר"ל דמנהג הוא בשבת שיש חתן לדחות הפטרת השבוע ולקרות הפטרת שוש אשיש שהוא מענינא כדמבואר לקמן בסוף סימן תכ"ח ומבואר שם דכ"ז הוא בשבתות דעלמא שאין הפטרה שלהם מוזכרת בש"ס אבל בהפטרות שנזכרים בש"ס ומדרשים אין דוחין אותן מפני חתונה שאין זה אלא מנהג בעלמא וגם אחר שקראום אין לקרות שוש אשיש מפני שאין מדלגין מנביא לנביא וע"ז אשמעי' כאן בהג"ה דעכ"פ במקום שהם בנביא אחד כגון בשבת ר"ח שקורין השמים כסאי שהוא בנביא אחד עם הפטרות שוש אשיש אז אין לדחות שוש אשיש לגמרי ויש לקרות מקצת ממנה אחר שיסיים השמים כסאי:

יג

(יג) או בשאר שבתות – כגון הני המוזכרים סוף סימן תכ"ח עיי"ש:

יד

(יד) כולל במוסף וכו' – בסידורים כתוב בשבת ר"ח ובשאר ימים טובים אחר שמסיים קרבן שבת יסיים זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור וכן כתב בסידור רב עמרם אכן כמה פוסקים כתבו דהוי יתור לשון וקמי שמים גליא והוי הפסק ולכן כתבו שאין לאומרו:

טו

(טו) מקדש השבת וכו' – ואם חתם בשל שבת לבד יצא בדיעבד:

א

סעיף א' ובשני קורא מפטיר וביום השבת. ע' תשו' קול אלי' סעיף י"ג:

א

בש"ע (בהגה) וכן עיקר כו' ובדגול מרבבה כתב שבפראג נוהגין להפטיר שמעו ועיין בא"ר סי' תקמט:

ב

שאין דוחין כו' עבה"ט ועיין ביאור הדברים ביד אפרים:

א

ואינו מזכיר של שבת. עיין סי' תפ"ה מזה:

ב

וי"א השמים כסאי. כי יש בה תרתי דהיינו ר"ח ונחמות ירושלים ג"כ כמו בענייה סוערה: