שולחן ערוך, אורח חיים שצ״ח: דין היאך מודדין אלפים אמה ובו יא סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין היאך מודדין אלפים אמה ובו יא סעיפים:
הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר אם היתה העיר אריכא וקטינא או שהיתה מרובעת לא לרבוע העולם הואיל ויש לה ארבע זויות שוות מניחים אותה כמות שהיא ומודדים לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה:

ב

היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאלו היא בתוך המרובע ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפי' אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אותה ואח"כ מוציאין חוץ למרובע אלפי' אמה לכל רוח:

ג

כשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחו' העולם ומכוונ' כנגדה:

ד

היתה רחבה מצד א' וקצרה מצד א' רואין אותה כאלו כולה רחבה היתה עשויה כמין גם או כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבע אלפי' אמה מודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאלו הוא מלא בתים ואם היו בין שני ראשיה ד' אלפי' אין מודדין לה אלא מן הקשת: הגה ויש אומרים מן המקום שנתקצר שם הקשת שאין בו ארבע אלפים אמה וכל זה שיש בין הקשת והיתר יותר מאלפים אבל אם אין ביניהם אלפים מודדין בכל ענין מן היתר וכן נראה להקל (הגהות מיימוני פרק כ"ה מהלכות שבת והרא"ש והטור):

ה

כל בית דירה שהוא יוצא מהעיר אם היה בינו ובין העיר שבעי' אמה ושני שלישים שהוא צלע בית סאתים המרובעות או פחות מזה הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זה: הגה ויש אומרים שאין מתחילין למדוד מיד מן הבית אלא מותחין חוט על פני רוחב העיר נגד הבית ומרחיקין משם שבעים אמה ושיריים ומתחילין וכן בכל מקום שמודדין (טור) וכן נראה לי להקל:

ו

היה בית קרוב לעיר בשבעי' אמה ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעי' אמה ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה ימי' הרי הכל כעיר אח' וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון והוא שיהי' בית דירה זה ד' אמות על ד"א או יותר וכן בית הכנס' שיש בו בית דירה לחזני' ובית ע"א שיש בו בית דירה לכהני' והאוצרו' שיש בהם בית דיר' והגשר והקבר שיש בהם בית דירה ושלש מחיצו' שאין עליהם תקרה ויש בהם ד"א על ד"א והבית הבנוי בים ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דיר' כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעי' אמה ושירי' ומאותו הבית היוצא רואים כאלו חוט מתוח על פני כל העיר ומודדין חוץ מאותו החוט אלפים אמה: הגה ואם היו שני בתים כאלו נגד העיר דינם כעיר העשויה כקשת (טור) אבל שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אע"פ שדרים ביניהם והגשר והקבר ובית הכנסת ובית ע"א והאוצרות שאין בהם בית דירה והבור והשיח והמערה והשובך ובית שבספינה כל אלו וכיוצא בהם אין מצטרפין עמה:

ז

היו שתי עיירות זו סמוכה לזו קמ"א אמות ושליש כדי שיהיה ע' אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו חשובים שתיהם כעיר אחת ונמצאת כל עיר מהן מהלכות את כל העיר השניה וחוצה לה אלפים אמה: הגה וכן חומת העיר שנפרצה מב' רוחותיה זו כנגד זו וחרבו הבתים שביניהם עד קמ"א אמה ושליש דינו כסתום (טור) אבל בית אחד אפי' גדול הרבה אין לו דין עיר לתת לו שבעים אמה ושיריים. (תוס' ורא"ש פרק כיצד מעברין וטור):

ח

היו שלשה כפרים משולשים אם יש בין האמצעים ובין כל אחד מהחיצונים אלפים אמה או פחות מכאן ובין שנים החיצונים רפ"ג אמות פחות שליש (מלבד רוחב העיר האמצעי) (טור) כדי שיהיה בין כל אחד מהם ובין האמצעי כשתראה אותו כאלו הוא ביניהם קמ"א ושליש הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדים להם אלפים אמה לכל רוח מחוץ לשלשתן (וי"א דאין מודדין מן האמצעי רק מחומותיה) (תוס' והרא"ש פ' כיצד מעברין וטור):

ט

עיר שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש ומשתמשים בו שאינו מלא אלא בשעת הגשם אם יש לפניה מצבה רוחב ד' אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השני ויעשה הנחל כלו בכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצדה ואם לא היה שם מצבה אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם:

י

יושבי צריפים דהיינו שיושבים באהלים שעושין מהוצין וערבה אין להם דין עיר ולפיכך אין מודדין להם אלפים אמה אלא מפתח בתיהם: (אם אין להם כמין היקף מחיצה י' או חריץ י' סביב בתיהם) (ב"י בשם שבולי לקט) ואם יש שם שלש חצירות של שני שני בתים קבועים של אבן או של נסרים אלו עושים את כלם קבע ויש להם דין עיר ומרבעים אותה ונותנין לה אלפים אמה לכל רוח כשאר העיירות:

יא

עיר שהוקפה ואח"כ ישבה מודדין לה ממקום ישיבתה ישבה ואחר כך הוקפה מודדין לה מחומתה:

א

אריכא. פירוש שאין רחבה כארכה:

ב

שנתקצר. או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים. טור:

ג

בית דירה. אע"פ שאין דרין בה:

ד

ארבע. ואם אין בה רוחב ד"א אע"פ שארוכה כמה לא מיקרי בית עיין סימן שמ"ה:

ה

ומערה. הבורגנין שעושין שומרי הגנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיחי גנבי או גשמים ששוטפין אותן. ב"י:

ו

כעיר. עיין מ"א שכתב שיש כאן ט"ס ע"ש:

ז

בית א'. אא"כ עומד בתוך ע' לעיר:

ח

מפתח. פי' מבית החיצון:

ט

באהלים. שאין קבועים במקום אחד אלא יושבין כאן זמן מה ואח"כ הולכים למקום אחר אבל אם קבועים במקום אחד הוי כעיר. מ"א:

י

ישיבתה. פירוש מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:

א

ברייתא עירובין כ"ה ובגמרא שם

ב

משנה שם נ"ב וברייתא ל"ה

ג

רמב"ם בפכ"ח מה"ש

ד

ברייתא שם

ה

ברייתא שם

ו

ברייתא שם

ז

פי' היא כף יונית (ונ"ל גימל שכן גמא היא אות שלישית יונית וצורתה כדלת הפוכה)

ח

שם בגמרא וכרב הונא כן דעת הרי"ף והרמב"ם בפכ"ח מה"ש

ט

משנה שם בפירש"י שם בגמרא כ"ה

י

רמב"ם בפכ"א מה"ש מעובדא דהוו אתו לבי כנישתא דדניאל שם כ"ד

יא

ברייתא שם נ"ה

יב

בעיא שם ולא נפשטא ופסק רמב"ם בפרק כ"א לקולא

יג

שם בברייתא דר' חייא וגמרא שם

יד

שם ברייתא

טו

משנ' שם כו וכדמפרש לה רב הונא שם ורמב"ם בפכ"ח מה"ש וש"פ

טז

שם במשנה ובגמרא מפרש לה הכי אליבא דרב הונא

יז

שם גמרא ס"א

יח

הרי"ף שם נ'

יט

הרמב"ם בפכ"ח מה"ש

כ

פי' איצטבא הוא פי' דקה הנזכר בגמ' ובפוסקים והרב נקט מצבה במקום דקה)

כא

שם גמרא נ"ה

כב

שם וכ"פ הרמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת

כג

רמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת מהא דעיר חדשה מודדין לה מישיבתה ישבה וכו' שם ב"י

א

ס"ב וכן אם היתה. שם מרובעת אין עושין כו' דוקא מרובעת:

א

ס"ד כמין גם. רמב"ם וטור ולמדו מקשת כמו שהשווה אותם בברייתא:

ב

וי"א. דלא גרע מאילו ניטל אותו של מעלה תוס' ד"ה אם: וכ"ז. ג"כ מטעמא דגמרא הדר אתי דרך כו'. תוס' ד"ה פחות:

א

ס"ה כל בית. מתני' נ"ב ב':

ב

דירה. נ"ה ב' וכמ"ש תוס' ד"ה נפש:

ג

אם היה. נ"ז ב' הנך אטמהתא כו':

ד

שהוא צלע. כ"ג ב':

ה

וכשמודדין. כחכמים במתני' נ"ז א':

ו

וי"א. כר"מ שם שהלכה כדברי המיקל אפי' יחיד נגד רבים כמ"ש מ"ו א' ועוד דרבא ס"ל כוותיה כמ"ש שם ל"ב ב' וע' כ"ז ברא"ש בשם הר"מ וס"ל דמש"ש אצטריך סד"א כו' קמ"ל דבכ"מ הדין כן. וצ"ע דא"כ למה לא פסק ככל יחיד כר"ש בספ"ד אפי' ט"ו אמה וכ"פ הרשב"א שם ובש"מ וגם אין הלשון משמע כן אלא כדעת הרמב"ם דקמ"ל כאן דהלכה כר"י ב"נ וכן כת' הרי"ף וש"פ:

א

ס"ו והוא שיהא. ע"ש תוס' ד"ה נפש:

ב

ושלש. מתני' וגמ' שם:

ג

ויש בהם. כנ"ל:

ד

ומעזיבה. ט"ס וליתא בגמ' ולא בכל הפוסקים:

ה

ומודדין חוץ. הולך לשיטתו בס"ה:

ו

ואם היו. מסקנת התוס' שם ד"ה עיר ועמ"א שמגיה הלשון:

ז

אבל שתי. שם וכתי' הגמ':

א

ס"ז וכן חומת. נ"ה א':

ב

אבל בית. מדאמרינן כ"א א' בתוך ע' אמה ושיריים וכן שם נ"ז ב' בקושיא אמר קמ"א אמה ותיב' אמר ע' אמה ושיריים וכגי' בסוכה עיבור לעיר וכמ"ש בירושל' דסוטה. תוס' ד"ה רב הונא נ"ז א' והרא"ש שם ותוס' בסוכה ג' ב':

א

ס"ח מלבד רוחב כו'. צ"ל אחר תיבת פחות שליש:

ב

וי"א דאין. כפי' הראשון שבתוס' שם ד"ה התם דוקא אם בין שנים החיצונים ד' אלפים אמה אז אין מודדין כו' וכמש"ש בגמ' דע"ז היתה הקושיא והתי' התם ל"ל כו'. אבל בקשת מודדין אפי' לאמצעית דמ"ש תוס' ורא"ש שם וה"נ בני ראש הקשת כו' כבר כת' רש"א דה"ק דמטעם מלי אסור וצריך לטעמא דהדר דרך בתים דלכאורה י"ל דמאי פריך והאר"ה עיר כו' הא באלפים מותר אפי' בד' אלפים משום דמובלע בחד צד אלא דה"פ דבקשת מובלע בחד צד ש"ד משום דאיכא בתים אבל כאן לא סגי במובלע בחד צד כמו שתי' שם התם כו' וצריך שיהיה מובלע מב' צדדין ותי' התם כו' ורש"ל כ' דתוס' בתי' הראשון ס"ל דהקושיא הוא אליבא דרבר"ה דאל"כ לא פריך גמ' כלום והאמר ר"ה כו' כנ"ל אלא לרבה בר"ה דבעי מובלע מב' צדדין וז"ש בתירוץ השני ועי"ל דהתם כו' דבאמת תי' של הגמ' כ"ה והוא אליבא דרבה בר ר"ה ודבריו נכונים ואע"ג שהוא שלא אליבא דהלכתא כ' הרא"ש משום גמ' דג' כפרים ולאסבורי לפי' דגמרא כתבה ועמ"א ס"ק י"ב ומ"ש מ"א סק"ד לא עיין במהרש"א על תוס' הזה וכמ"ש בתוס' נ"ה א' ד"ה פחות והטור כת' ג"כ לשון אחרון של תוס' הנ"ל לחומרא וכ"כ הרא"ש והשמיטו הרמ"א:

א

ס"י אם אין להם. דאפילו אם היה רק בית אחד שם מותר כו' שהוקף לדירה:

א

וי"א מן המקום שנתקצר – עיין בטור שדעתו דאפילו במקום שלא נתקצר עדיין כל שאין מן המקום ההוא עד גג הקשת רק אלפים חשיב כל אותו המקום כאלו מלא בתים ומודדין האלפים של תחום משם ולחוץ והעתיקו המגן אברהם אבל לשון הגמרא דחוק מאוד לפ"ז דהא קאמר דאם רחב במקום היתר יותר מד' אלפים מודדין מן הקשת ולדבריו הו"ל לומר ממרחק אלפים מן הקשת וגם מרש"י משמע דהמדידה צריך להיות מראש הקשת וכן מאור זרוע ומספר העתים שהובא בב"י [ומה דפסק הרמ"א ממקום שנתקצר עיין בריטב"א שיישב זה אף לפירש"י וגם מה דקאמר הגמרא מן הקשת] ומה שכתב הב"י דהטור למד זה ממה שהקילו התוס' והרא"ש לענין כשאין בין יתר לקשת יותר מאלפים דה"ה כשיש יותר מאלפים דעכ"פ מודדין ממקום שהוא בתוך אלפים וכמו דמקילינן בנתקצר יש לחלק בפשיטות ובפרט דדין זה גופא כשאין בין יתר לקשת יותר מאלפים שהובא ברמ"א להקל אינו דין ברור כלל עיין בנהר שלום ומאמר מרדכי וגאון יעקב שכתבו דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל דבר זה מדסתמו ולא חילקו בזה וברשב"א וריטב"א בחידושיהם כתבו בהדיא דאין הלכה כהתוספות בזה ואף דאפשר לסמוך על הפוסקים שהביא הרמ"א משום דהלכה כדברי המקיל בעירוב עכ"פ במה שהמציא עוד הטור ללמוד מזה עוד קולא קשה מאוד לסמוך ע"ז ונ"ל שמן הטעם הזה השמיט הרמ"א והלבוש דין זה בהעתקתם את דברי הטור וכן בח"א השמיט האי דינא:

א

וכן נראה לי להקל – שיטה זו היא דעת ר"מ מרוטנבורג והעתיקוהו להלכה הרא"ש והמרדכי וכן דעת הרשב"א בעבוה"ק דאפילו לעיר אחת נותנין קרפף ודעת המחבר היא דעת הרמב"ם וכן מצאתי גם בסמ"ג וכן הסכים הריטב"א בחידושיו וכ"כ הרע"ב. ולמעשה הנוהג להקל כדעת המקילין בודאי אין למחות בידו ובפרט שהרמ"א מיקל בדבר אולם מה שהעתיק הרמ"א את דעת הטור להקל בשנמצא בית בתוך השבעים אמה ושיריים שנותנין לו משם עוד שבעים אמה צ"ע בדבר דדעת הראב"ד והעתיקו הרשב"א בחידושיו בלי שום חולק [וכן סתם בעבוה"ק] וכ"כ ג"כ הריטב"א דאף לדעת הסוברין דנותנין קרפף לעיר אחת הוא רק בשאין שם בית בתוך השבעים אמה אבל כשיש עיבור לעיר מחמת בית שנמצא שם שוב אין נותנין קרפף ומשלימין רק עד שבעים אמה ושיריים מחומת העיר ובודאי יש לחוש לדבריהם כיון דלדעה הראשונה הלא ס"ל דאין נותנין כלל קרפף לעיר אחת ועיין בביאור הגר"א שמצדד לעיקר כדעה הראשונה ובודאי יש לחוש לדבריהם עכ"פ באופן זה:

א

ד' אמות על ד' אמות – עיין במגן אברהם שכתב דאם אין בה רוחב ד"א אף ע"פ שארוכה כמה לא מקרי בית ולא העתקתיו כי האחרונים השיגו עליו ודעתם דדבר זה תלוי בפלוגתא המובא ביורה דעה סימן רפ"ו סי"ג ובש"ך שם לענין מזוזה ע"ש:

ב

והאוצרות – וה"ה אורוות סוסים שיש בהן בית דירה [גמרא]:

ג

תקרה ומעזיבה – הגר"א כתב דלא גרסינן מעזיבה כי בגמרא ליתא וכן בפוסקים ע"ש. ואני בעניי מצאתי זה הלשון בסמ"ג ובעבוה"ק:

ד

שיש בנין על פיה – בגמרא פריך ותיפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכא אלא להשלים פי' הבנין והמערה מצטרפין לד"א [רש"י] וכתבו התוספות והוא שיהא רוב הד"א מן הבנין א"נ קמשמע לן שמתחילין למדוד מסוף המערה ואיירי שיש בבנין לבד ד"א עכ"ל התוספות והעתיקו המגן אברהם והריטב"א הוסיף עוד דאפילו הבנין היה עומד חוץ להשבעים אמה ושיריים והמערה בתוך השיעור הזה ג"כ מהני כאלו היה הבית ומערה דבר אחד. והנה אף דבגמרא לא נזכר ענין השלמה אלא לגבי בנין שע"ג מערה לכאורה נראה לומר דה"ה באינך ובפרט לפירוש התוס' וריטב"א דהיינו לחשוב כל המערה במדידת השבעים אמה ושיריים מסתבר לומר דה"ה באינך דמ"ש וגם הלשון משמע קצת כן דנקט' ביהכ"נ שיש בו בית דירה וכן באוצרות וכולהו ומשמע דכל הבהכ"נ או האוצרות נמדדין ע"י הבית דירה שבתוכם:

ה

ואם היו שני בתים וכו' – עיין במ"ב מה שהגהנו והוא ממגן אברהם וביאור הגר"א והוא כשיטת הר"י ור"ח המוזכר בתוספות דפגום היוצא מהעיר יש לו דין קשת וכן הוא ג"כ דעת הראב"ד המובא בחידושי הרשב"א אמנם דעת הרשב"א גופא והסכים עמו הריטב"א דפגום קיל מקשת ואפילו החלל שבין שני שורות הבתים מחזיק יותר מארבעה אלפים ג"כ מודדין התחום של העיר מבית האחרון וכן אם הוא יוצא מצד אחד לעולם מודדין התחום של העיר מבית האחרון [והיינו אפילו כשהולך מצד השני שאין שם בתים] והוא כס"ד דהתוספות ועיין ברא"ש שגם הוא לא הכריע בזה ואפשר שיש לסמוך עליהם להקל בשעת הדחק. ודע דאם הבתים שיוצאין זה אחר זה הוא כנגד אמצע העיר גם דעת הראב"ד להקל בזה והביאו הרשב"א בחידושיו ע"ש ואפשר שגם הר"י ור"ח מודים לו. ודע דמה שכתבנו דכ"ש אם בצד אחד יוצאים בתים וכו' אם העיר ארוכה יותר מד' אלפים וכו' הגם שבמ"א כתב מאלפים ט"ס הוא וכמו שהגיה בתו"ש ומחצית השקל שצ"ל יותר מד' אלפים וכן מוכח בהדיא בדברי הר"ח והראב"ד [המובא בחידושי הרשב"א והריטב"א] שהם בעלי שיטה זו וכ"כ בגאון יעקב ודלא כח"א והיד אפרים שרצו ליישב הגירסא במגן אברהם כמו שהיא לפנינו ואלו ראו ברשב"א דברי הר"ח והראב"ד לא כתבו זאת [ומה שרצה היד אפרים לחדש במהדידה בין אם מודדין באלכסון או בשוה הוא נגד הרשב"א והריטב"א שכתבו בהדיא דהיכא שהוא פחות מד' אלפים באלכסון לענין גאם אז צריך לרבע אותה אח"כ בשוה וכמו שהעתקתי במ"ב ס"ק י"ג]:

א

רפ"ג אמות פחות שליש וכו' – יש להסתפק אם היה ביניהם השיעור דרפ"ג אמות ולא יותר ורק שהאמצעי לא היה עומד מכוון באמצע ורק נוטה לצד אחד יותר דאלו היו רואין אותו כאלו עומד כך באמצע בשורה אחת היה ממנה לצד אחד פחות מקמ"א ולצד השני יותר מקמ"א ובזה הלא לא מהני לעשותן כעיר אחת דכיון דמצד אחד תהא ריוח חלל יותר מקמ"א אין הכפר ההוא מצטרף ונמצא אין כאן רק שנים ובשנים אין לנו כלל דין הזה שנימא רואין כאלו סמוכה אף שרחוקה אלפים דלשני עירות אין נותנין רק קמ"א אמה ולא יותר וכמבואר בס"ז או אפשר דכיון דבסך הכל אין כאן אלא רפ"ג אמות אף שהיא נוטה לצד אחד קצת רואין אותה כאלו נתונה באמצע דאין צריך לכוין כ"כ שתהא יושבת כנגדן באמצע מכוון דוקא. והנה מלשון המשנה אם יש בין שניים החיצונים קמ"א אמה ושליש משמע שצריך שיהיה מכוון דוקא שלא תהא מכל צד יותר מקמ"א אמה אכן מלשון הרמב"ם דכלל שתהא ביניהם רפ"ג אמות משמע לכאורה דאין קפידא בזה ורק שבין כולם לא תהיה יותר מהשיעור ואז רואין האמצעית כאלו נתונה מכוון באמצע בין שניהם וצ"ע שוב מצאתי בחתם סופר תשובה צ"ד שנשאל בזה ומדעתו נראה שצריך שיהיה מכוון באמצע דוקא רחוקה משניהם בשוה ודע דמה שכתב שם לענין עיר העשויה כמין גאם שאין מרבעין אותה ורק מותחין החוט באלכסון כמין יתר של קשת זה אינו דברשב"א בחידושיו (הנדפס מחדש) וכן בריטב"א כתב להדיא דעושין לה ריבוע וכדעת השואל בתשובה שם ולפלא שלא עיין בריטב"א:

ב

מחוץ לשלשתן – עיין מ"ב שפירשנו דהכונה שאף להאמצעית מודדין האלפים משנים החיצונים ולחוץ כ"כ בריטב"א וכן פירשו דברי הרמב"ם שממנו העתיק השו"ע ולענ"ד יש לפרש דעת הרמב"ם דס"ל דאף להחיצונים מודדין התחום מן האמצע ולהלן אלפים אמה דהוי כולם כעיר אחת שהיא משולשת בשלשה קצוות דהדר בקצה אחד מותר לילך לשני קצוות האחרות ומחוץ להם אלפים וזה מכוון בלשונו שכתב הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדין וכו' לכל רוח חוץ משלשתן אלא שלא הזכירו המפרשים זה:

א

ולפיכך וכו' אלא מפתח בתיהם – אין הפירוש מפתח בתיהם כמו בסעיף הקודם דהתם לא בא אלא לאפוקי דאין הנחל נמדד עמה אבל הבתים עצמם חשובין כשאר עיר דהוי כולם כד"א ומודדין אלפים סביבם משא"כ הכא אין שם עיר עליהם ומודדן לכל בית בפנ"ע אלפים בסיבה דאין מצטרפין יחד כלל כעיר:

א

בתחלת הסימן נ"ב עיין תשובות חו"י סימן קנ"ה:

ב

שם במג"א ס"ק ד' וצ"ע למה סתם הטור. נ"ב עיין ק"נ סימן ד' ד"ה ואם לא וכו':

ג

שם במחבר סעיף ח' הי' ג' כפרים. נ"ב עיין תשובותי:

ד

שם במג"א ס"ק י"ב וא"כ משמע דאם יש וכו' פחות מד' אלפים. נ"ב עיין ק"נ ד' ד"ה וה"נ וכו' ע"ש:

א

ובורגנין אין צריכין להיות ד' אמות על ד"א כן מוכח במסכת סוכה דף ג' ע"ב ויותר מוכח שם ברש"י בד"ה לא חזי למלתא דכל בית עשוי לדירת קבע תמיד ואם כן משמע דמה שהוא לדירת עראי חזי אף דליכא ד' אמות על ד"א ואם כן בורגנין שהוא רק ללינת לילה ולאדם אחד לא בעינן ד' אמות אבל זה פשוט דלא מחשב בורגנין אלא עשו באמת לצורך שומר השדה או פירות דאל"כ האי בית שאין בו ד' אמות על ד"א אף דלא חזי למלתא מ"מ להוי כבורגין אלא ודאי כיון שאינו עשוי לשמור בו לאו כלום וא"כ מי שרוצה לעשות צריפין בכל שבעים אמה כדי להרחיב התחום ואותן צריפין עשוין רק בשביל כן ולא לשמור מהם שדות או פירות לאו כלום הוא וזה פשוט מאוד בעיני:

א

[א] [לבוש] וקצרה ברחבה וכו'. מניחין כמות שהיא ואין אומרים נראה אותו כאילו רחבה כארכה:

ב

[ב] [לבוש] כדכתיב לעיל וכו'. בריש סימן שצ"ז:

ג

[ג] רואים וכו'. ומודדין אלפיים מצד הרחב אף שיהא יותר מצד הקצר:

ד

[ד] מן המקום שנתקצר או ממקום שלא נשאר הקשת עד שם יותר מאלפיים (טור). כתב עבודת הקודש דלא אף בעיר שאין מודדין אלא מן הקשת אפילו כן מרבעין אותו מבחוץ וכל אנשי הקשת מהלכין כל אותו ריבוע ומודדין אותו ריבוע ולהלן אלפיים אמה:

ה

[ה] [לבוש] יש מחלוקת וכו'. ולא ידעתי איסור (מלבושי יום טוב):

ו

[ו] על ארבע אמות וכו'. ואם אין בה רוחב ארבע אמות אף על פי שארוכה כמה אמות לא מיקרי בית:

ז

[ז] ומערה וכו'. פירוש כשאין בתוכה ארבע אמות ויש בנין על פיה שמשלים לארבע אמות נמדדת עמה (עבודת הקודש). הבורגנין שעושין שומרי גנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיחי גנבי או ביש מים ששוטפין אותן (בית יוסף):

ח

[ח] [לבוש] ואם יש עליהן תיקרה וכו'. והראב"ד והרשב"א פסקו דאין מצטרפין (ריב"ש ר"א :

ט

[ט] מאותו חוט וכו'. כפי הדעת שכתב לעיל:

י

[י] [לבוש] כמו שיתבאר. רצה לומר בסעיף ח', אבל אינו כן שרמ"א לא נתכוין לזה אלא לדלעיל סעיף ד' וכן הוא בטור, גם בריש כיצד מעברין ונסתפקו התוס' והרא"ש שם באם היו כן הרבה בתים כאילו בזה אחר זה, וכמו שכתבתי בריש זה הסעיף, וגם נסתפק הרא"ש ברחבה וקצרה בריש סעיף ד' אם נאמר רואין אותה כאילו היה שוה אפילו ארוך העיר ארבע אלפים אמה (מלבושי יום טוב). ומגן אברהם כתב דכן צריך להגיהה ברמ"א ואם היו בתים כאלו נגד שתי ראשי עיר, ונראה לי כוונתו שאם הרבה בתים יוצאין זה אחר זה עד רחוק מאלפיים מן העיר וכן בצד השני דינה כעיר העשויה כקשת, ונראה לי דכל שכן אם בצד אחד יוצאין בתים עד חוץ לאלפיים אם העיר ארוכה יותר מאלפיים אין מותחין המדה כנגד הבית בצד הכל, ודע דעל כל פנים מותר לילך עד הבית האחרון:

יא

[יא] וחרבו וכו'. דאז נעשו כשתי עיירות:

יב

[יב] וישתמשו וכו'. צריך עיון אם בכל מקום שמשתמשין בני העיר נתחיל למדוד משם (מגן אברהם). ונראה לי להקל דהא בגוף דין זה פליגי רש"י ורשב"א:

יג

[יג] מפתח בתיהם וכו'. פירוש מבית החיצון והיינו מקיר העיר:

יד

[יד] [לבוש] שקלה הוא וכו'. משמע אף קבועים במקום אחד, אבל בשבלי הלקט הביאו בית יוסף ומגן אברהם דוקא כשאין במקום אחד אלא יושבין כאן זמן זה ואחר כך הולכין למקום אחר, וכן משמע בעבודת הקודש ורבינו ירוחם:

א

א) [סעיף א'] הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר וכו' לפי שמותר לאדם להלך בשבת את כל העיר כולה אפי' היתה כנינוה בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה. וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח מרובעות כטבלה מרובעת כדי שיהיה נשכר את הזויות. הרמב"ם פכ"ז דין ב' ועיין לקמן סי' שצ"ט סעי' יו"ד מיהו אם העיר חריבה מדיוריה אם אינה מוקפת חומה אינו מהלך את כולה כיון דלא שבת באויר מחיצות. רש"י עירובין ס"א ע"ב וכ"מ ססי' שצ"ו תו"ש רסי' זה.

א

ב) שם. אריכא וקטינא פי' שאין רחבה כאורכה. מ"א סק"א.

א

ג) שם. ולא לרבוע העולם. שיהא צפונה לצפון העולם ודרומה לדרום העולם אלא עומדת באלכסון רש"י עירובין נ"ה ע"א ומביאו ב"י.

א

ד) שם. הואיל ויש לה זויות שוות. לאפוקי רחבה מצד א' וקצרה מצד א' הכתוב בסעי' ד' יעו"ש.

א

ה) שם. מניחים אותה כמו שהיא וכו' ר"ל באריכא וקטינה אין מוסיפין על רחבה להשוותה לארכה וכשאינה מרובעת לריבוע העולם אין מוסיפין עליה לרבע אותה בריבוע העולם אלא מניחין אותה כמו שהיא ומודדין וכו' גמ' ופירש"י שם והביאה ב"י.

א

ו) [סעיף ב'] מרבעים אותה וכו' ר"ל דאם היתה משולשת רואין צד הקצר כאלו הוא מלא בתים כמו צד הרחב ומושך חוט ביושר ומשם מודד אלפים אמה וכן אם יש בה צלעות רואין מקום הריק כאלו הוא מלא בתים ומושך חוט ביושר ומודד אלפים אמה.

א

ז) [סעיף ג'] כשהוא מרבעה וכו' כלומר שהיתה עגולה או בית נכנס ובית יוצא והוצרך לרבעה אנו נותנין לו עצה שירבענה ברבוע עולם ואעפ"י שאם היתה מרובעת מתחלה ואין רבועה כרבוע עולם אין לנו למדוד אלא מריבוע הנמצא לו אבל כיון שרוצה לרבעה טוב שירבענ' לריבוע עולם ר' יהונתן על הרי"ף פ"ה דעירובין. ואם ציינו הריבוע שלא לריבוע העולם והסכימו בני העיר לזה אין היחיד יכול לפרוש מהצבור לומר אחשוב לי כרצוני נוב"י מה"ת סי' נ"א יעו"ש והביאו שע"ת.

א

ח) שם. בריבוע עולם. היינו שנותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם ולא באלכסונו של עולם. גמ' עירובין כ"ו ע"א ופירש"י שם.

א

ט) [סעיף ד'] רואין אותה כאלו כולה רחבה. כלומר כשבא למדוד התחומין ברוח הקצר אינו מודד מן החומה אלא רואין כאלו חוט משוך מצדה הרחב לצדה הקצר וממקום החוט מתחיל למדוד וכאלו היה הצד השני רחב כחבירו. ב"י.

א

י) שם. היתה עשויה כמין גם. בערוך ערך גם פי' כמין ד' הפוך ורש"י שם פי' גימל יווני עשוי כמין כף פשוטה שלנו וכן פי' בזבחים ס"א ע"ב יעו"ש.

א

יא) שם או כקשת. שהבתים בנוייה סביב כחצי עיגול ובין שני ראשיה המקום פנוי בלא בתים.

א

יב) שם. פחות מד' אלפים אמה וכו' שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאלו היא מלאה בתים. רש"י ומביאו ב"י. ועיין לקמן או' י"ד.

א

יג) שם. מודדין לה מן היתר. שהקשת הוא כעין חצי עיגול ויש חבל קשור בשני ראשיו מזה לזה וזה נקרא יתר ומשם והלאה מודדין האלפים אמה:

א

יד) שם מודדין לה מן היתר. ומשמע מסתמיות דברי הש"ע דאפי' אם יש מן הקשת ליתר יותר מאלפים אמה כיון שאין בין ראשיה ד' אלפים אמה מודדין מן היתר וכמ"ש הטור והגם דבב"י כתב שהרי"ף והרמב"ם ס"ל כרב הונא דדוקא אם היה אלפים מן הקשת עד היתר ולא יותר ומשמע דהכי ס"ל להלכה מ"מ בבד"ה חזר בו וכתב דאפ"ל דמסתמו ולא חילקו משמע דאפי' יש בין יתר לקשת יותר מאלפים אמה נמי מודדין מן היתר יעו"ש וכ"כ בכ"מ על הרמב"ם פכ"ח דין ח' יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' א' וכתב דדברי מרן בבד"ה נשמטו מקצת האחרונים יעו"ש וכ"כ הלבוש וכ"פ הב"ח. ר"ז או' ד' ח"א כלל ע"ו או' י"ד

א

טו) וה"ה נמי אם אין בין הקשת ליתר אלא אלפים אמה אעפ"י שיש בין שני ראשי הקשת יותר מד' אלפים אמה מודדין מן היתר. טור לבוש. ב"ח ר"ז שם ח"א שם. וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה סוף סעי' זה.

א

טז) שם. ורואין את כל הרחוב וכו' וכן העשויה כמין גם היוצא ממזרח למערב אעפ"י שאין בתים במערב רואין כאלו מלא כל החלל בתים וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חללה חלק של עיר עולה לו מן המדה. רש"י ומביאו ב"י. וגם בזה דוקא אם אין בין שני ראשי הגם באלכסון מזוית לזוית ד' אלפים אמה. רשב"א וריטב"א

א

טוב) שם. אין מודדין לה אלא מן הקשת. משמע אלא דלכל אחד מודדין לו מפתח ביתו וכמ"ש ב"י בשם ספר העתים וכ"מ מרש"י יעו"ש אבל הטור כתב דאין מודדין לה מן היתר אלא ממקום שלא נשאר הקשת עד שם יותר מאלפים או שנתקצרה עד שלא נשאר ביניהם ד' אלפים יעו"ש. וז"ש מור"ם ז"ל בהגה וי"א וכו' משום דאיכא פלוגתא בזה ועיין לקמן או' ך'.

א

חי) שם. אלא מן הקשת. ומיהו יכולין לילך דרך הבתים עד ראשי הקשת ומשם והלאה יש להם אלפים אמה. גמ' מ"א סק"ב תו"ש או' ג' ר"ז או' ה' ת"א כלל ע"ו או' י"ד אבל דרך היתר אסור לבא. מ"א שם א"א או ב' ר"ז שם.

א

יט) שם. אלא מן הקשת. ואף בעיר שאין מודדין אלא מן הקשת. אפ"ה מרבעין אותה מבחוץ וכל אנשי הקשת מהלכין כל אותו ריבוע ומודדין מאותו ריבוע ולהלן אלפים אמה. א"ר או' ד' בשם עה"ק א"א שם מחה"ש סק"ב ח"א שם.

א

ך) שם בהגה. וי"א מן המקום שנתקצר שם הקשת וכו' או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים. טור מ"א סק"ג. א"ר שם וכ"פ הר"ז או' ה' ומיהו עיין לעיל או' טו"ב שכתבנו שיש פלוגתא בזה וע"כ אין להקל כ"א לצורך הרבה:

א

כא) שם בהגה מודדין בכל ענין מן היתר וכו' והטעם משום דמצו אתו דרך היתר מהראש האחד של הקשת לראש האחר ע"י בתים כיון דהיתר מובלע תוך הקשת ב"י ועיין מ"א סק"ד שכתב דדוקא לחיצונים ולא לאמצעים אבל הרב נתיב חיים ואה"ע ומחה"ש ס"ק י"ב חלקו עליו וכתבו דגם לאמצעים מודדין מן היתר כיון דיכולין לילך שם ע"י בתים יעו"ש.

א

כב) [סעיף ה'] כל בית דירה וכו' ואפי' אם אין דרים בו עכשיו מ"א סק"ה תו"ש או' ה' ר"ז או' ו' ת"א כלל ע"ו או' י"ב. והוא שיהיה ראוי. לדירה שיש בו ד"א על ד"א או יותר וג' מחיצות כמ"ש לקמן סעי' ו' יעו"ש.

א

כג) ואם עשה עכו"ם את בית דירה זו בשבת זו לא מהני עיין סי' ת"ג וה"ה אם נחרבה בשבת נמו לא מהני תו"ש שם.

א

כד) שם. כל בית דירה וכו' אבל אם לא היה עשוי לדירה או שהיה עשוי לדירת עראי אין עושין אותו עיבור לעיר לפיכך הבורגנין שעושין שומרי הפירות בגנות ופרדסין ושומרי העיר חוץ לעיר אינם נמדדין עם העיר מפני שהם עראי מפני הגנבים ומפני הגשמים ששוטפין אותם ב"י בשם הרשב"א מ"א סק"ח א"ר או' ז' תו"ש. או' יו"ד אבל באתרא דלא שכיחי גנבי נמדדין עמה ב"י ר"ז או' ט' ובורגנין א"צ להיות ד"א על ד"א דג"מ שע"ת או' ה'.

א

כה) שם. מודדין חוץ מבית דירה זה. דהיינו שמאותו הבית היוצא רואין כאלו חוט מתוח על פני כל העיר ומודדין חוץ מאותו החוט אלפים אמה. כמ"ש לקמן סעי' ו'.

א

כו) שם הגה. וי"א שאין מתחילין למדוד וכו' וכן אחר שריבעו את העיר אין מתחילין למדוד מהריבוע מיד אלא מוסיפין עליה ע' אמה ושירים ומשם ואילך מתחילין למדוד אלפים טור. והיא סברת הרא"ש והמרדכי בשם ר"מ שכתב דהלכה כר"מ במשנה שאמר נותנין קרפף לעיר אבל הב"י כתב שמדברי הרמב"ם פכ"ח נראה שפוסק כחכמים שם במשנה שאמרו דלא אמרו קרפף אלא בין ב' עיירות וכתב שכ"נ נמי מדברי הרי"ף יעו"ש ולבן לא כתב זה בש"ע לעיל אצל ריבוע העיר שנותנין שבעים אמה ושירים ואח"כ מודדין אלפים וכן בסעי' זה שכתב מודדין חוץ מבית דירה זה ובסעי' שאח"ז שכתב מודדין מחוץ לבית האחרון משמע שמודדין בסמוך לבית ממש בלא שיור כלל וז"ש מור"ם ז"ל בהגה וי"א שאין מתחילין למדוד וכו' משום דאין כן דעת הש"ע ועיין באו' שאח"ז.

א

כז) שם בהגה. וכ"נ לי עיקר. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ו' ח"א כלל ע"ו או' ט"ז מיהו דעת הראב"ד והעתיקו הרשב"א בחידושיו ודעת הריטב"א דאף לדעת הסוברים דנותנין קרפף לעיר היינו דוקא כשאין שם בית בתוך השבעים אמה אבל כשיש עיבור לעיר מחמת בית שנמצא שם שוב אין נותנין לה קרפף יעו"ש.

א

כח) [סעיף ו'] מודדין מחוץ לבית האחרון. ולי"א שהביא מור"ם ז"ל בהגה בסעי' הקודם מתחילין למדוד אחר שבעים אמה ושירים לבית האחרון. כ"כ האחרונים.

א

כט) שם. ד"א על ד"א וכו' ואם אין בה רוחב ד"א אעפ"י שארוכה כמה לא מקרי בית, מ"א סק"ו א"ר או' ו' ועיין לעיל סי' שס"ו או' ל' שכתבנו דיש פלוגתא בזה דלהרא"ש לא מקרי בית ולהרמב"ם והש"ע דפסק כוותיה לגבי מזוזה מקרי בית יעו"ש והכא איכא עוד פלוגתא דלהרא"ש מרחיקין שבעים אמה ושירים מן הבית ואח"כ מודדין אלפים ולהרמב"ם והש"ע מודדין מסמוך לבית כמ"ש. לעיל או' כ"ו יעו"ש וא"כ בבית זה שאין רחבו ד"א לכ"ע אין נותנין לו שבעים אמה ושירים מן הבית ואח"כ מודדין אלפים דלהרא"ש לא מיקרי בית ולהרמב"ם והש"ע אע"ג דס"ל דמקרי בית מ"מ ס"ל אפי' בבית מעלים אין מודדין אלא בסמוך.

א

ל) שם. בית דירה לחזנים. דסתם בהכ"נ לאו לדירה עביד הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת לאו דירה היא רש"י.

א

לא) שם. בית דירה לכהניהם. דבית עכו"ם נמי לאו לדירה עביד רש"י.

א

לב) שם. והאוצרות שיש בהם בית דירה. דאוצרות לתבואה ולשמן וליין לאו לדירה נינהו. רש"י ובית דירה היינו לשומרים לבוש.

א

גל) שם. והאוצרות וכו' וה"ה אורוות סוסים שיש בהם בית דירה גמ' והביאה הטור והאחרונים.

א

לד) שם. שיש בהם בית דירה. לשומר הגשר ובית הקברות. ועיין בפ"ת שמצדד דבית דירה של הגשר אפי' אין בו ד"א כיון דחזי למילתיה לישב שם ולקבל הפתקים וכמו בורגנין יעו"ש ועיין לעיל סוף או' כ"ד:

א

לה) שם. שיש בהם בית דירה וכל אלו אפי' נהרסין ואין עליהם תקרה ואפי' אין דרין עכשיו שם אלא יש בהם ג' מחיצות חשובים לבית דירה כשיש בהם ד"א על ד"א לבוש ח"א כלל ע"ו או' י"ב. מיהו הר"ז או' ח' כתב דג' מחיצות שאין עליהם תקרה צ"ל דרים ביניהם אבל אם יש עליהם תקרה ומעזיבה אעפ"י שאין דרים שם בית גמור הוא:

א

לו) שם. וג' מחיצות שאין עליהם תקרה. כגון בית שנהרס ולא נשאר בו אלא ג' מחיצות בלא תקרה. טור והיינו אם גבוהות י"ט ר"ז שם.

א

לז) שם. והבית הבנוי בים. שעשוי לפנות בו כלים שבספינה גמ' ופירש"י שבנוי באיי הים בתוך ע' אמה ושירים לעיר.

א

לח) שם. ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה וכו' זוהי בעיא דלא אפשיטא ופסקה הרמב"ם פכ"ח לקולה משום כהלכה כדברי המיקל בעירוב וכ"פ בש"ע אבל הרי"ף והרא"ש לא הזכירוה נראה שדעתם להחמיר וס"ל דבעיא דלא אפשיטא לא הוי בכלל הלכה כדברי המיקל בעירוב והכי מסתבר ב"ח: וכ"כ הראב"ד על הרמב"ם שם דבעיא דלא אפשיטא היא ולחומרא וכ"ה דעת הרשב"א והב"ד א"ר או' ח' וכ"כ הנה"ש או' ב' דראוי להחמיר בזה יעו"ש מיהו הלבוש פסק כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ח' ח"א כלל ע"ו או' י"ב.

א

טל) שם. ומערה שיש בנין על פיה. דאל"ה אינה נחשבת לבית דירה. בגמ' פריך ותפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכה אלא להשלים. ופירש"י דאם אין בבנין ד"א על ד"א המערה משלמת. וכתבו התו' שם בשם ר"י דצריך שיהא הבנין רוב ד"א וכתבו עוד פי' אחר כגון שיש בבנין ד"א ומ"ש להשלים היינו שהמערה מצטרפת לבנין ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ח תו"ש או' יו"ד. והיינו אם הבנין בתוך ע' אמה לעיר. ר"ז שם.

א

מ) שם. ומודדין חוץ מאותו החוט וכו' זהו דעת הש"ע אבל לדעת מור"ם ז"ל בהגה לעיל סעי' ד' מרחיקין ע' אמה ושירים ואח"כ מודדין אלפים כמ"ש לעיל או' כ"ו וכ"ה בהדיא בטור.

א

מא) שם. והבור והשיח וכו' ואעפ"י שדרים בהם אין דירתם כלום ר"ז או ח'.

א

מב) שם. ובית שבספינה. דלא קביע ליה דוכתא פעמים שהוא בתוך ע' לעיר ופעמים שאינו רש"י מ"א סק"י

א

מג) שם. אין מצטרפין עמה. וכן כרמים הסמוכים לעיר אעפ"י שמוקפים גדר אין נחשבים לעיר אם אין בית דירה בתוכם אמנם אם יש בתוך הכרם בית הבד הסמוך לעיר נותנין אותו עיבור לעיר וכן אם יש בתוך הכרם השני בית הבד תוך ע' אמה לראשון גם הוא יחשב ואע"ג דאין דרים בו עתה כיון דבעת הבציר דרים בו כמה שבועות ובכל השנה הוא בית האוצר לכלי הבד. שו"ת ריב"א חא"ח סי' י"ג א"ח או' ב'

א

מד) כפר שהבתים שבו רחוקים זמ"ז ערך מאה אמה אך כל בית מוקף בגדר ובו גינה זרועה ואם נחשוב גם ההיקף כמו דירה לא נשאר פנוי בין הבתים ע' אמה ושירים או שנאמר שהזרעים מבטלים הדירה כמו לענין טלטול בסי' שכ"ח וצריך למדוד כל א' מפתח ביתו עיין בשו"ת בית שלמה ח"א סי' כ"ח שכתב דאם אין בכל הגינה יותר מב"ס מתעברת עם הכפר אבל אם יש בה יותר מב"ס אינה מתעברת ואעפ"י שהיא סמוכה לבית אמרינן דזרעים מבטלים הדירה יעו"ש א"ח או' ד'

א

מה) שם הגה. ואם היו שני בתים כאלו נגד העיר וכו' ט"ס הוא וצ"ל ואם היו בתים כאלו נגד ראשי וכו' וכוונתו למ"ש הרא"ש שאם הרבה בתים יוצאין זה אח"ז עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד השני דינה כעיר העשויה כקשת וכ"מ בד"מ ונ"ל דכ"ש אם בצד א' יוצאים בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מד' אלפים (כן הגיה התו"ש ומחה"ש) אין מותחין המדה נגד הבית בצד השני. ודע דעכ"פ מותר לילך (דרך בתים) עד הבית האחרון (ומשם מודד אלפים) וכמ"ש ריש הסעי' מ"א סק"ט תו"ש או' י"א ועיין לעיל או' ח"י.

א

מו) שם בהגה. דינם כעיר העשויה כקשת. עיין לעיל סעי' ד'

א

מז) [סעיף ז'] וחוצה לה אלפים אמם. ולדעת י"א שהביא מור"ם ז"ל בהגה סעי' ד' נותנין תחלה ע' אמה ושירים ואח"כ מודדין אלפים.

א

מח) שם בהגה. וחרבו הבתים וכו' דאז נעשו כשתי עיירות א"ר או' י"א.

א

מט) שם בהגה. עד קמ"ה אמה וכו' אבל ביותר מזה נחשבים כשתי עיירות נפרדות.

א

נ) שם בהגה. אבל בית א' וכו' אלא א"כ עומד בתוך ע' לעיר טור מ"א ס"ק י"א.

א

נא) שם בהגה. אבל בית א' וכו' ככר שיש בתוך קמ"א ושליש חצר ובית לא מהני ואפי' ב' חצירות עד שיהיו ג' חצירות של שני בתים שאז נקראו עיר ממש ומודדין הכפר מן החצירות והלאה. נוב"י מה"ת סי' נ"ב שע"ת או' ז'.

א

בנ) שם בהגה. אין לו דין עיר וכו' ואם היו ג' חצירות ובכל חצר שני בתים אז מקרי עיר ליתן לה עיבור. חי' רע"א:

א

גנ) [סעיף ח'] היו ג' כפרים משולשים. כגון ששתים עומדות זו כנגד זו ושלישית כנגד אויר שבין שתיהן טור לבוש.

א

דנ) שם. אם יש בין האמצעי וכו' פי' דאמצעי רחוקה מכל אחת אלפים אמה. והטעם פירש"י הואיל ויכול לבא מזו לזו בלא עירוב אמרינן רואין כאלו האמצעי עומדת ביניהם עו"ש או' ז'

א

הנ) שם הגה. מלבד רוחב וכו' הגה זו צ"ל אחר מ"ש בש"ע דפ"ג פחות שליש. וכ"ה בפירש"י תו"ש או' ט"ו.

א

ונ) שם הגה. מלבד רוחב העיר האמצעי. ר"ל דאלו הרפ"ג אמות פחות שליש הוא מלבד רוחב כפר האמצעי דהיינו דאנחנו רואין כאלו כפר האמצעי נכנס בין שנים החיצונים ויש מצד זה של האמצעי עד החיצון קמ"א ושליש וכן מצד השני של האמצעי עד החיצון השני קמ"א ושליש שסך הכל רפ"ג פחות שליש ואפי' אם היה יותר מד' אלפים בין שנים החיצונים כל כשנכנס האמצעי בין שניהם לא ישאר אויר כ"א קמ"א ושליש מכל צד מצטרפין. ועיין לבוש ור"ז או' י"ב.

א

זנ) ועיין בחת"ס סי' צ"ד שכתב דבעינן דוקא קמ"א ושליש מכל צד אבל אם יש יותר מקמ"א ושליש מצד א' כגון שאם תכניס האמצעי בינהם אינו נכנס באמצע אלא מצד א' יותר מקמ"א ושליש מצד השני פחות אין מצטרפין יעו"ש.

א

חנ) שם. כדי שיהיה בין כל א' מהם וכו' וגם לא תהא האמצעית גדולה מהאויר שביניהם בענין שכשנאמר רואים אותו כאלו הוא ביניהן שיכול אותה האויר שביניהן. טור, אבל אם היתה האמצעית גדולה יותר על האויר שבין ב' החצוניות אין מצטרפין לבוש.

א

טנ) שם. הרי שלשתן כמדינה אחת. ומותר לשנים החיצונים לילך מזה לזה אפי' רחוקים הרבה אחד מחבירו וגם משם ולחוץ אלפים אמה דכעיר א' חשיבי.

א

ס) שם. מחוץ לשלשתן ר"ל אפי' האמצעי מותר לו לילך עד בין החצונים ומשם ולהלן מודדין לו אלפים אמה כיון דשלשתן כעיר א' חשיבי.

א

סא) שם הגה. ויש אומרים שאין מודדין להאמצעי כצ"ל ור"ל דלא כפסק הש"ע דשלשתן נעשין כמדינה אחת אלא רק שנים החיצונים אבל האמצעית מודדין תחום שלה מחומותיה כמבואר בטור וב"י ודרישה או' יו"ד. ולענין הלכה בד"ס הילך אחר המיקל ומודדין להאמצעי אלפים מחוץ לחיצונים ואעפ"י כן לא הפסיד לרוח השנית ר"ז סוף או' י"ב.

א

סב) [סעיף ט'] אם יש לפניה מצבה פי' אצטבא ב"י.

א

סג) שם. מפני המצבה הבנויה בצדה שע"י משתמשין בנחל גם כשהיא מליאה תו"ש או' י"ז ואע"ג דאין מערבין להעיר אלא בית דירה והנחל אינו ראוי לדירה י"ל דהתם הוא כשבאין לעבר העיר מפני מקום המסויים שחוצה לי אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויים להשתמש בו כל בני העיר אעפ"י שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר. ריטב"א.

א

סד) ועיין מ"א ס"ק י"ג שמסתפק אם בכל מקום שמשתמשים בו בני העיר (ר"ל אפי' ארץ חלקה אם משתמשים בה בני העיר נחשב בכלל העיר) נתחיל למדוד משם וכתב עליו הא"ר או' י"ב דאין להקל (כן הגיה המאמ"ר או' ז') דהא בגוף דין זה פליגי רש"י ורשב"א עכ"ל ור"ל שחולקין על דין זה וסוברין דהנחל עולה במדת אלפים וא"כ הבו דלא להוסיף עלה.

א

סה) שם. אלא מפתח בתיהם אין ר"ל כל אחד מפתח ביתו כמו בסעי' שאח"ז אלא מודדין מקיר העיר ולא אבדו אלא שיעור רחב הנחל. מ"מ פכ"ח דין ט' והביאו מ"א ס"ק י"ד והאחרונים.

א

סו) [סעיף יוד'] שיושבים באהלים וכו' שאין קבועין במקים א' אלא יושבין כאן עד שכלה המרעה ואח"כ הולכין למקום אחר. שה"ל בשם פירש"י והביאו ב"י. אבל אם קבועים במקום א' הוי כעיר מ"א ס"ק ט"ו ועיין בא"א או' ט"ו שמסתפק דעד איזה זמן נקראו קבועים קיץ א' או שלשים יום יעו"ש נראה דכל שאין קבועים שם משום מרעה אלא דאפי' כלה המרעה הם יושבים שם ואין נעתקים משם אלא ע"י סיבה מפני פחד או שיבש הנחל וכדומה אם ישבו שם ל' יום הוו קבועים.

א

סז) שם. אלא מפתח בתיהם. ר"ל שאין מצטרפין יחד להיות כעיר אלא לכל אחד ואחד מודדין לו האלפים מפתח אהלו ר"ז או' י"ד.

א

סח) שם. אלא מפתח בתיהם. וכן אלו היהודים היוצאים במחנה לציר על העיירות אעפ"י שיש שם כמה וכמה אהלים אין מודדין להם אלא מפתח אהליהם לכל א' מפתח אהלו ב"י בשם השה"ל.

א

סט) שם הגה. אם אין להם כמין היקף מחיצה יו"ד ואפי' מחיצה קלה של שתי או של ערב חשובה מחיצה אך שלא יהא בין קנה לחבירו או בין חבל לחבירו ג"ט ולא תהיה שם שרצה יותר על יו"ד אמות ולא יהא פרוץ מרובה על העומד. ב"י בשם הנז' ועיין לעיל סי' ש"ס סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

א

ע) שם בהגה. מחיצה יו"ד ומיירי שישבה ואח"כ הוקף כמ"ש בסע"י שאח"ז.

א

עא) [סעיף יא'] מודדין לה ממקום ישיבתה. פי' דאם אינה מיושבת כולה עד החומה מודדין מן הבתים ולא מן החומה רש"י ומביאו ב"י ואחרונים.

א

עב) שם ממקום ישיבתה פי' מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה ב"י בשם המ"מ מ"א ס"ק ט"ז אבל אם יש בחומה בית דירה מודדין מן החומה וה"ד שהחומה עם הבית דירה קרובים לבתי העיר תוך ע' אמה ושיריים מחה"ש.

א

עג) שם. ממקום ישיבתה. ולי"א בהגה סעי' ה' מרחיקין מן הבתים או מן החומה ע' אמה ושירים ומשם מודדין אלפים. ב"י תו"ש או' כ"ב מחה"ש שם ועיין לעיל או' כ"ז.

א

עד) שם. ישבה ואח"כ הוקפה וכו' ואפי' תקנו המבואות בצוה"ף חשיבי מוקף לדירה מ"א סי' ת"א ועי"ש.

א

עה) שם. מודדין לה מחומתה. ואפי' החומה רחוקה הרבה מן הבתים כיון שהוקפה אח"כ מקרי מוקף לדירה וכל מה שבתוכה חשיב כד"א ולדעת י"א בהגה לעיל סעי' ה' נותנין לה ע' אמה ושירים מחוץ לחומה ואח"כ מודדין אלפים.

א

אריכא וקטינא. פי' שאין רחבה כארכה:

ב

מן הקשת. וכתב הרב המאירי אותם ששבתו בקשת הולכין כל ריבועו של קשת ועגולו עד ראשי הקשת ומשם ואילך אלפים אמה ע"כ אבל דרך היתר אסורי' לבוא (רדב"ז ח"א ק"ז) והכי איתא בגמ' דאי בעי הדר ואתי דרך בתים:

ג

מן המקום. שנתקצר או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים (טור):

ד

מן היתר. עמ"ש ס"ח דדוקא לחיצונה אבל לא לאמצעי' וצ"ע למה סתם הטור:

ה

בית דירה. אף ע"פ שאין דרין שם:

ו

על ד"א. ואם אין בה רוחב ד"א אף על פי שארוכה כמה לא מקרי בית עסי' שמ"ה:

ז

הבנוי בים. שעשוי' לפנות בו כלים שבספינ':

ח

ומערה וכו'. בגמרא פריך ותיפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכא אלא להשלים פי' הבנין והמערה מצטרפין לד"א ובלבד שיהא רוב הד"א מן הבנין א"נ קמ"ל שמתחילין למדוד מסוף המערה ואיירי שיש בבנין לבד ד"א (תו') הבורגנין שעושין שומרי גנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיח גנבי או גשמים ששוטפין אותו (ב"י רשב"א):

ט

דינם כעיר כו'. צ"ע דהא כל בית עומד בתוך ע' ולעיל בס"ד כ' שאם אין בין קשת ליתר אלפים מודדין מן היתר וא"כ היינו מתעברין עמה לכן נ"ל דהסופר החליף התיבות וכן צ"ל אם היו בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו' וכונתו למ"ש הרא"ש שאם הרבה בתים יוצאין זה אח"ז עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד הב' דינה כעיר העשויה כקשת וכ"מ בד"מ ונ"ל דכ"ש אם בצד א' יוצאים בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מאלפים אין מותחין המידה נגד הבית בצד הב' ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית האחרון וכמ"ש ריש הסעיף (ע' ת"ש):

י

ובית שבספינה. דלא קביעא ופעמים שהולכות חוץ לע' אמה:

יא

בית א' כו'. אא"כ עומד בתוך ע' לעיר:

יב

מחומותיה. בגמ' פריך מ"ש דבעיר כקשת צריך שלא יהא בין קשת לקשת יותר מד"א והכא אפי' יש בין חיצון לחיצון יותר שרי ומשני התם נמי דוקא לעומדים באמצע הקשת אין מודדים להם אלא מפתח ביתם שא"א כאלו ביתם נתונות במקום היתר דא"כ מפסד' להו אידך גיסא וכו' וה"נ האמצעית אין מודדים לה אלא מחומותיה אלא דוקא לשנים החיצונים הוא דאמר מלי וה"ה בעיר כקשת אם בני ראש קשת זו באין לילך לצד ראש קשת הא' חשבי' להו כחדא אפי' איכא טובא בין ב' ראשי הקשת ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפי' (תו' ורא"ש) וא"כ משמע דאם יש בין ב' החיצונים פחות מד' אלפי' אפי' האמצעית מודדין מהחיצונות כמו בעיר כקשת וצ"ע דסתם הטור ומיהו אם יש בין חיצון לאמצעי יותר מאלפים בכל ענין אסור דל"ד לעיר כקשת כיון דליכא בתים בין חיצונית לאמצעית משא"כ בעיר כקשת עס"ד:

יג

וישתמשו. צ"ע אם בכ"מ שמשתמשים בני העיר נתחיל למדוד משם:

יד

מפתח בתיהם. פי' מבית החיצון (מ"מ):

טו

באהלים. שאין קבועים במקום א' אלא יושבים כאן זמן מה ואח"כ הולכים למקום אחר (ש"ל רש"י) כ"מ בגמרא אבל אם קבועים במקום א' הוי כעיר:

טז

ממקו' ישיבתה. פי' מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:

א

(א) אריכא וקטינא – פי' שאין רחבה כארכה:

ב

(ב) ולא לריבוע העולם – היינו שאין עומדת צפונה לצפון העולם ודרומה לדרום העולם אלא באלכסון:

ג

(ג) ארבע זויות שוות – לאפוקי כשהיא רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר אין זה זויות שוות ואין זה ריבוע ומרבעין אותה כמבואר בס"ד:

ד

(ד) כמות שהיא – היינו באריכא וקטינא אין מוסיפין על רחבה להשוותה לארכה וכן כשאינה מרובעת לריבוע העולם אין מוסיפין עליה לרבע אותה בריבוע העולם כמו בסעיף ג':

ה

(ה) משולשת וכו' מרבעין אותה – שמושכין הריבוע להשוות צד הקצר כפי אורך צד הארוך:

ו

(ו) צלעות רבות – שיש לה ששה זויות או שמונה מושכין החוט לרבעה כנגד המקומות היותר רחבין בה ומהמרובע ואילך מודדין האלפים אמה לכל צד:

ז

(ז) בריבוע העולם – היינו שאינו יכול לעשות הריבוע כמו שירצה אלא דוקא לפי רוחות העולם דרום כנגד דרום וצפון כנגד צפון ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:

ח

(ח) כאלו כולה רחבה – היינו כשבא למדוד התחומין אצל מקום הקצר אין מודדין מן החומה אלא מוסיפין מתחלה על העיר עד שיהא שוה עם מקום הרחב ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:

ט

(ט) כמין גם – הוא אות יונית וצורתה כמין כ"ף פשוטה:

י

(י) או כקשת – שבתיה בנויים כחצי עיגול ובין שני ראשיה המקום פנוי:

יא

(יא) פחות מד' אלפים אמה – שתחום ראשה של זו מובלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת עי"ז ורואין כאלו היה מלא בתים במקום החלל ומודדין האלפים מקצות הקשת והלאה:

יב

(יב) מודדין לה מן היתר – יתר נקרא חבל הקשור בשני קצות הקשת ומשם והלאה מודדין האלפים אמה:

יג

(יג) ורואין את כל הרוחב וכו' – וה"נ לענין עשויה כמין גאם רואין כאלו מלאה בתים בריבוע ממזרח למערב ומצפון לדרום וגם בזה דוקא אם אין בין שני ראשי הגאם באלכסון מזוית לזוית רק פחות מארבע אלפים אמה:

יד

(יד) כאלו הוא מלא בתים – וע"כ יכול לילך כל החלל שמן ראש הקשת עד היתר ואין עולה לו בחשבון אלפים וכן לענין הרוחב יכול לילך מדרומו של הקשת לצפונו דרך חללו ונותנין לו אלפים אמה שלמים מן צד הצפון והלאה דכל הקשת וחללו רק כד' אמות דמיא:

טו

(טו) אלא מן הקשת – הטעם דכיון דאין מובלעין התחומין זה בזה וא"א להלך מקצה הקשת האחד לקצה השני ע"כ א"א לחשוב החלל בכלל עיר ועולה בתוך שיעור אלפים והסכימו הפוסקים דכ"ז כשרוצה לילך דרך החלל של הקשת עד היתר ולהלאה אבל מותרים לילך סביב דרך הבתים שבקשת עד קצה הקשת ומשם ואילך מודדין לו אלפים אמה מאחר שהולך הכל בעיר חשיב כולה כד"א:

טז

(טז) מן המקום וכו' – דס"ל דאף דבראשי הקשת היה רחב ד' אלפים ויותר אפ"ה כיון שבאמצע הקשת מתקצר עד שאין בין זה לזה ד' אלפים אמה נחשב עד אותו מקום כאלו מלא בתים ומתחילין למדוד האלפים אף לאותן שדרין בגג הקשת רק מאותו מקום ולהלאה שמשם הולך ומתרחב ליותר מד' אלפים אמה:

יז

(יז) אם אין ביניהם אלפים – אם אין ביניהם אלא אלפים כצ"ל:

יח

(יח) בכל ענין מן היתר – כיון דהיתר מובלע תוך התחום ויכול להגיע אליו מן הקשת רואין כאלו הוא מלא בתים כל החלל ועיין במ"א שדעתו דלא מהני זה רק להיושבין בראשי הקשת שיהיו יכולין לילך מראש זה לראש אחר אף שהוא יותר מארבע אלפים אבל לא ליושבין בגג הקשת למעלה שימדדו מן היתר אבל האחרונים חולקין עליו ודעתם דמהני גם ליושבין בגג הקשת שימדדו מן היתר התחום שבת. ודע דלכו"ע מותרים בעלי הקשת לילך אלפים אמה מבתיהם ולמעלה בכל ענין:

יט

(יט) בית דירה – אע"פ שאין דרין בה [אחרונים]:

כ

(כ) חוץ מבית דירה זה – פי' שמותחין חוט על כל פני רוחב העיר כנגד בית דירה זו כדי שיהא התחום שוה בכל מקום וכדאיתא לעיל בריש ס"ד ומשם ולהלן מודדין התחום:

כא

(כא) וכן בכל מקום שמודדין – פי' כשאין שם בית דירה בתוך שבעים אמה נותנין ג"כ שבעים אמה ושיריים לעיר ואח"כ מודדין התחום ולדעה ראשונה אין נותנין שבעים אמה ושיריים לעיר אחת כלל ומודדין האלפים מחומתה ורק בשתי עיירות סמוכות נותנין ביניהן קרפיפות כמבואר בס"ז:

כב

(כב) וכן נראה לי להקל – עיין בביאור הלכה מה שכתבנו בזה:

כג

(כג) כעיר אחת – שבתיה מפוזרין:

כד

(כד) מחוץ לבית האחרון – אזיל לטעמיה בס"ה ולרמ"א שם נותנין בתחלה בסוף בית האחרון שבעים אמה ושיריים ואח"כ מודדין התחום ולמעשה העיקר בזה כדעת המחבר כמו שכתבנו בבה"ל:

כה

(כה) לחזנים – דסתם בית הכנסת לאו לדירה עביד:

כו

(כו) לכהניהם – דלענין הצטרפות לעיבור לא בעינן דוקא דירת ישראל:

כז

(כז) והאוצרות – לתבואה וליין ולשמן ולאו לדירה מקרי הלכך בעינן שיהיה בהן בית דירה לשומרים וכל הנך בית דירה בעינן שיהיה בהן ד"א על ד"א [תוספות]:

כח

(כח) שיש בהם בית דירה – לשומר הגשר [ליטול מהם מכם] ובית הקברות:

כט

(כט) ושלש מחיצות וכו' – שהיה שם בית דירה מתחלה ונהרס וה"ה בכל הני דקחשיב מקודם אם נהרס ונשארו עדיין ג' מחיצות ובלא תקרה או שתים עם תקרה וכדלקמיה:

ל

(ל) הבנוי בים – שעשוי לפנות בו כלים שבספינה לכך נחשב בית דירה וגם זה מיירי שיש בה ד"א על ד"א ועומדת בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר:

לא

(לא) ושתי מחיצות וכו' – איירי ג"כ שהיה בית דירה מתחלה ונהרס:

לב

(לב) ומעזיבה – ט"ס וליתא בגמרא ופוסקים (הגר"א):

לג

(לג) ומערה שיש וכו' – דאל"ה אין מערה נחשבת לבית דירה. הבורגנין [סוכות] שעושין שומרי גנות ושומרי העיר לשמור העיר והפירות אין נמדדין עמה ודוקא במקום דשכיחי גנבי דגנבי להו או גשמים ששוטפין אותן הלכך לא חשיבי מידי אבל בעלמא נמדדין עמה. ועיין בשע"ת דבורגנין אין צריך להיות בהן ד"א ועיין עוד מה שכתב בזה:

לד

(לד) ובית שבספינה – דלא קביעא ופעמים שהולכת חוץ לשבעים אמה [רש"י]:

לה

(לה) שני בתים כאלו נגד העיר – ט"ס הוא וצ"ל בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו'. ור"ל שאם הרבה בתים יוצאין זה אחר זה עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד השני דינה כעיר העשויה כקשת והיינו דאם היה בין שני הצדדין ארבע אלפים אמה אין מודדין התחום אלא מעצם העיר ולא מן אלו הבתים וכ"ש אם בצד אחד יוצאין בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מארבע אלפים אין מותחין המדה נגד הבית בצד השני. ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית האחרון כמש"כ ריש הסעיף:

לו

(לו) וחוצה לה אלפים אמה – ולדעת ההג"ה בס"ד נותנין מתחלה ע' אמה ושיריים ואח"כ האלפים אמה:

לז

(לז) דינו כסתום – ויכול לילך מקצה העיר ועד קצהו ומשם ולחוץ מודדין התחום דכל שאין בהפרצה יותר משיעור שני עיבורים עדיין כעיר אחת היא אבל ביותר מזה נחשב כשתי עיירות נפרדות:

לח

(לח) אבל בית אחד – בין שהוא עומד בפ"ע ובין שהוא סמוך לעיר ברחוק יותר משבעים אמה ושיריים דבשתי עיירות כה"ג נחשבין כעיר אחת עד קמ"א אמה ושליש וכנ"ל אבל בית אחת אין לה דין עיר. ואם היו שלשה חצרות ובכל חצר שני בתים אז מקרי עיר ליתן לה עיבור [חי' רע"א]:

לט

(לט) אלפים אמה – דיכולין לבוא מהאמצעי לשניהם בלי עירוב לכך אמרינן רואין כאלו האמצעי היה נתון בין שני החיצונים בשורה אחת משא"כ אם היה רחוק יותר מאלפים אמה אינו מצטרף האמצעי עם שני החיצונים שיהיה עי"ז כעיר אחת אם לא שהיה בין שני החיצונים רק קמ"א אמה ושליש שאז אינם צריכין לצירוף האמצעי כלל:

מ

(מ) מלבד רוחב וכו' – ר"ל דאם נעמיד הכפר האמצעי בין שני החיצונים באמצע לא ישאר ריוח כ"א קמ"א אמה ושליש מצד אחד שבין האמצעי לחיצון וכן מצד השני שהוא בס"ה רפ"ג אמות פחות שליש:

מא

(מא) כמדינה אחת – ומותר לשנים החיצונים לילך מזה לזה אפילו רחוקים הרבה אחד מחבירו וגם משם ולחוץ אלפים אמה דכעיר אחת חשיבי:

מב

(מב) לכל רוח – ר"ל אפילו האמצעי מותר לו לילך עד בין החיצונים ומשם ולהלן אלפים אמה ואפילו אם בין שני החיצונים יש ריוח יותר מארבעה אלפים אמה ג"כ דינא הכי כיון דאם נעמיד האמצעי ביניהם לא ישאר כ"א קמ"א אמה ושליש מכל צד:

מג

(מג) דאין מודדין להאמצעי – כצ"ל:

מד

(מד) רק מחומותיה – ר"ל דלא מהני הסברא דרואין רק לענין שני החיצונים שיהיו כעיר אחת אבל לא לענין אמצעית עצמה וע"כ מדידת תחומין שלה הוא רק סביב חומותיה לכל צד בלבד וטעמם שאם נראה אותו כמובלע ועומד בין החיצונים יפסיד כ"כ לרוח השנית שאינה לצד החיצונים ולענין הלכה נקטינן כדעה הראשונה דבד"ס הלך אחר המקיל ומודדים להאמצעי אלפים מחוץ לחיצונים ואפ"ה לא הפסיד לרוח השנית:

מה

(מה) מצבה – ר"ל איצטבא:

מו

(מו) הבנויה בצדה – שע"י משתמשים בנחל גם כשהיא מלאה ואע"ג דאין מעברין להעיר אלא בית דירה והנחל הלא אינו ראוי לדירה י"ל דהתם הוא כשבאין לעבר העיר מפני מקום מסויים שחוצה לו אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויין להשתמש בו כל בני העיר אע"פ שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר [ריטב"א]. ועיין במ"א שמסתפק אם בכל מקום שמשתמשים בני העיר נתחיל למדוד משם ועיין בא"ר שהסכים דאין להקל דגם בנחל גופא דעת כמה ראשונים שחולקין וסוברין דהנחל עולה במדת האלפים והבו דלא להוסיף עלה:

מז

(מז) לא היה שם מצבה – של רוחב ארבע אמות וכ"ש אם לא היה כלל:

מח

(מח) מפתח בתיהם – פי' מבית החיצון והיינו מקיר העיר:

מט

(מט) שיושבים באהלים – שאין קבועין במקום אחד אלא יושבים כאן זמן מה ואח"כ כשכלה המרעה הולכים למקום אחר. ואם קבועים במקום אחד הוי כעיר ועיין בפמ"ג שמסתפק בכמה זמן נקרא קבוע:

נ

(נ) מפתח בתיהם – ר"ל שאין מצטרפין יחד להיות כעיר אלא מודדין האלפים לכל אחד בפ"ע מפתח ביתו:

נא

(נא) אם אין להם כמין היקף וכו' – דאם יש להם היקף זה סביב למחניהם נחשב כל השטח כולו כד"א ומודדין האלפים מסביב ההיקף:

נב

(נב) מחיצה עשרה – ומיירי שישבה ולבסוף הוקף וכדלקמיה:

נג

(נג) ואח"כ ישבה – ואינה מיושבת כולה עד החומה:

נד

(נד) ממקום ישיבתה – פי' לא ימדוד מהחומה אלא מן הבתים [ולדעת הרמ"א לעיל בס"ה נותן לה עוד ע' אמה ושיריים] שהחומה זו אינה חשובה לשוייה כולה כד"א שלא הוקפה לדירה שנעשית קודם ישיבתה אם לא שיש בחומה בית דירה והיא בתוך ע' אמה ושיריים לישיבת בתי העיר מצטרפת עמה:

נה

(נה) מחומתה – אפילו החומה רחוק הרבה מן הבתים דכיון שהוקפה אח"כ מקרי הוקף לדירה וכל מה שבתוכה חשיב כד"א ולדעת הרמ"א לעיל בס"ה נותנין לה מתחלה השבעים אמה ושיריים מחוץ לחומה ואח"כ מודדין לה האלפים:

א

(מ"א ס"ק ד') וצ"ע למה סתם. נ"ב וי"ל דהכא היינו טעמא דמצי אתי דרך היתר מראש א' מן הקשת לראש אחר ע"י בתים כיון דהיתר מובלע תוך הקשת כמ"ש התוס' דף כ"ה ד"ה פחות משא"כ בס"א שאין בתים אף על גב דהוי תוך אלפים ויכול לבוא לאמצעית מ"מ רחוקה החיצונית מן האמצעית שוב אלפים שאין יכול עוד לבוא שם לצאת חוץ לתחום:

ב

(מ"א ס"ק י"ב) וצ"ע דסתם הטור נ"ב שגג בזה כי מי הגיד לו ממשמעות זו בשלמא היושבים באמצעית הקשת יכולים למדוד משני ראשי קשת ולהלן דמשני ראשי הקשת המה מעיר א' אלא שנראה כשני עיירות כיון שמובלע הוי כחד ואף יושבי האמצעית יכולין לבוא ע"י בתים לשני ראשי קשת דיינין להו כמו יושבי ראשי קשת לענין זה למדוד תחומין משם אבל ג' כפרים לא חשבינן להו כחד כיון דמובלע תחומין בשני דבשני עיירית לא חשבינן להו כחד אא"כ אינם רחוקים זו מזו יותר מקמ"א אמה והא דחשבינן בג' כפרים להיות שלשתן כאחד היינו טעמא דכל ב' כפרים הסמוכות זה לזה רשאין למדוד תחומין מכפר שני הימנית דחשבינן כחד דאמרינן מלי אויר שביניהן מכפר שלישי אם כן שאתה מתיר מכח מלי. תו לא יכול למדוד התחום מכפר צד שמאלו דהא אם יבא למדוד התחום מכפר צד שמאל מכח מה דאמרינן מלי מכח כפר ג' הימיני א"כ מפסיד התחום מכפר הימיני וצדקו דברי הטור שלא חילק:

א

סעיף ו' בהג"ה אין לו דין עיר לתת. ובעי' ג' חצירות של בני בתים דאז מקרי עיר ליתן לו קרפף ודמי לסעיף י' לענין יושבי צריפי' שו"ת נ"ב ח"ב:

א

בש"ע סעיף ג' כשהוא מרבעה כו' וכתב בנ"ב מ"ת סי' נ"א לענין מדידת התחום לכתחלה יש לרבע לרבוע העולם אבל אם כבר ציין הרבוע שלא לרבוע העולם והסכימו בני העיר לזה שוב בני העיר לכל השבתות מרויבים להשאר במדה זו ואין היחיד יכול לפרוש מהצבור לו' אחשוב לי כרצוני אם לא שהסכימו כל יושביה לציין באופן אחר ע"ש:

ב

ומערה. עבה"ט וכתב בדגול מרבבה דבורגנין א"צ להיות ד' אמות על ד"א כמ"ש בסוכה דף ג' וע"ש ברש"י דמשמע דבורגנין כיון שהוא רק ללינת לילה: ולאדם אחד ועשוי לדירת עראי א"צ ד"א ומ"מ צריך שיהיה עשוי באמת לצורך שדות או פירות וכן מוכח בסוכה דהא דבית שאין בו ד"א דאם איתא דמהני בסתם קשה דהא בית אף דלא חזי למלתיה להוי כבורגנין ולכן מי שרוצה לעשות צריפין בכל ע' אמה להרחיב התחום ואותן צריפים עשוים רק בשביל כן ולא לשמור שדות או פירות לאו כלום וזה פשוט מאד בעיני:

ג

בית אחד. עבה"ט וכתב בנ"ב מ"ת סי' נ"ב כפר שיש בתוך קמ"א ושליש חצר ובית ל"מ ואפי' ב' חצירות עד שיהיו ג' חצירות של ב' בתים ואז מודדים הכפר מן החצירות והלאה שם כ' דלא תיקשי מסי' שצב שפסקו שם לענין שיור דאפי' בית א' הוי שיור ע"ש: