שולחן ערוך, אורח חיים שצ״ט: במה מודדין התחומין ובמקום המדידה ומי הוא המודד. ובו יא סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

במה מודדין התחומין ובמקום המדידה ומי הוא המודד. ובו יא סעיפים:
אין מודדין תחום העיר אלא בחבל של פשתן של חמשים אמה לא פחות שהוא נמתח ביותר ולא ארוך יותר מפני שאינו נמתח כראוי:

ב

אם יש נהר לפניו לסוף ע"ה אמה לאחר שמדד חמשים אמה חוזר לאחוריו כ"ה אמה כדי שיהא החבל של נ' אמה שלם עד הנהר:

ג

ישים החבל כנגד לבו וימתחנו בכל כחו:

ד

לא ימדוד אלא כנגד העיר אפי' אם יש הרים וגאיות כנגדה ולא ילך מכנגדה בצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור כנגד העיר ולפי מדה שמדד שם אלא ימדוד כנגד העיר וכשיגיע להר אם הוא כ"כ זקוף שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו ולמטה בשיפולו ד' אמות אז אין צריך למדוד (כל כך) הירידה והעליה אם יש מישור בראשו אם אין מישור בראשו אינו מודד כלל ואם חוט מתרחק מכנגדו ארבע אמות ומתלקטים י' מתוך ה' דהיינו שבהילוך ה' אמות של שיפוע עולה עשרה טפחי' אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא נ' אמה מבליעו בחבל של נ' אמה שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה ואם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מודדו בחבל של ד' אמות וכך יעשה אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו ברחוק ד' אמות ונותן התחתון החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמו' ומודדין כבתחלה וכן יעשה עד שימדוד כולו ואם הוא משופע יותר שבהילוך ד' אמות עולה י' טפחים אז הקילו בו ולא הטריחוה להבליעו בחבל של נ' אמה ע"י קורו' אלא אם אין בו אלא חמשים אמה ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת ואם יש בו יותר מנ' אמה מודדו בחבל של ארבע אמות:

ה

הגיע לגיא אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות אז רואים אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו מודדו בחבל של ד' אמות והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים אבל אם הוא עמוק יותר מאלפים מודד הירידה והעליה של כל השיפוע ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות אז אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו אינו מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה ואפי' אם עמוק יותר מאלפים:

ו

הגיע להר (או לגיא) וכל מה שהוא ממנו מכנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה שאינו יכול להבליעו וכגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו אם יכול להבליעו בתוך אלפי' של צד צפון או דרום ילך שם ויבליעו כיון שהוא עדיין בתוך התחום של צד העיר אבל אם אינו יכול להבליעו בתוך אלפים של צד העיר לא יתרחק יותר לצד העיר כדי להבליעו:

ז

אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע:

ח

היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום שומעין לו אף בתחום שריבה: הגה מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדו במזרחית דרומית מותח החוט של סי' התחום מזה לזה באלכסון (הרא"ש וטור) וי"א בשוה לפי המקום שריבה בו (ב"י בשם רש"י ורשב"א):

ט

אם באו ב' מומחים ומדדו את התחום אחד ריבה ואחד מיעט שומעין למרב' ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה של עיר כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הא' מקרן אלכסון של עיר מדד אלפים ולפיכך מיעט מדתו ונמצא צלע התחתון בינו ובין העיר פחות מאלפים וזה האחרון מדד אלפים מצלע העיר ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה:

י

עושין התחומין כטבלא מרובעת דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ וכן לצפון ואח"כ רואים כאלו היתה טבלא מרובעת בקרן למלאותו ונמצא התחום בקרן אלפים ואלכסונן שהם אלפים ות"ת אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים באלכסון וכן בקרן שכנגדו ויתן החוט מזה לזה שא"כ מפסיד הת"ת שבקרן וגם לא יהיה התחום כנגד העיר אלא אלף ותכ"ח:

יא

אפילו עבד אפי' שפחה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת אבל קטן לא בעודו קטן אבל נאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדותו:

א

נהר. שהוא רחב יותר מכ"ה אמה. ב"י:

ב

שטעה. היינו אם עולה יותר על תק"פ אמה בקירוב. רמב"ם:

א

גמרא עירובין נ"ח

ב

משנה

ג

פלוגתא בירושלמי והכריע הטור כמ"ד שחוזר לאחוריו

ד

משנה שם כ"ז

ה

בפי' רש"י נ"ח בשם התוספתא

ו

משנה שם וכפי' התוס' ורא"ש בשם ר"ח

ז

משנה שם נ"ז

ח

בגמרא נ"ח מימרא דרב יהודה

ט

הרא"ש שם כאשר הגהתי כן הוא ברא"ש שהביא הב"י

י

שם מימרא דרבא

יא

התוס' והרא"ש שם

יב

שם בגמ' בפי' המשנה מקדרין

יג

ברייתא שם וכפירש"י

יד

הרא"ש שם

טו

משנה שם נ"ז וגמרא פ"ח

טז

שם במשנה ובפי' רש"י

יז

שם בגמ'

יח

הרא"ש שם

יט

שם בגמרא

כ

הרא"ש שם

כא

היינו מאי דאמר רב יהודה שם

כב

כלישנא בתרא דרב יוסף

כג

משנה שם נ"ז וכפי' רש"י שם

כד

משנה שם כפי' רש"י והרמב"ם

כה

רמב"ם בפכ"ח מה"ש

כו

פי' וכ"ש ששומעין לו במקום שמיעט להחמיר ב"י)

כז

משנה שם

כח

בגמ'

כט

כפירוש רמב"ם בפ' כ"ח מה"ש

ל

משנה שם

לא

מ"ש ז"ל כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונ' ותרי חומשי דאלפים הוי ת"ת:

לב

פירוש דתרי חומשי דאלף ותכ"ח הוו תקפ"ב (בקירוב)

לג

משנה שם נ"א

לד

משנה כתובות מ"ח

א

ס"א לא. ולא. מתני' שם:

ב

שהוא. מפני. גמ' שם:

א

ס"ב אם יש. רא"ש בשם ירושלמי וכ' הטור מסתברא כהאי מ"ד:

א

ס"ד וכשיגיע להר הגיע לגיא כו'. שם אר"י א"ש ל"ש אלא שאין חוט המשקולת עד מתני' ושם בתוס' ד"ה אבל. ור"ת כו' ע"ש כמה פי' עד כמה יהיה הגיא כו' עד ורבינו שמואל. וכלל לשיטת טוש"ע בגמרא שם שיש שם ג' בבות מילתיה דשמואל ולישנא בתרא דרב יוסף ולישנא בתרא דרבא. בבא ראשונה בקידור לבד ואחרונה בהבלעה לבד מציעתא בשניהם מציעתא בגיא לבד אחרונה בהר לבד וראשונם אף בהר ושם אף בהבלעה נמצא בגיא ב' בבות ראשונה ומציעתא א' בקידור וא' בשניהם ובהר ב' אחרונה וראשונה א' בהבלעה וא' בשניהם והכלל דהבלעה דגיא קל מכולם ודהר קשה מכולם ולפ"ז הכלל בקיצור כי ראשונה בכולם לבד הבלעה דגיא שהוא קל בטורח מכולם ואחרונה בהבלעה דהר לבד שחמור בטורח מכולם ומציעתא בשנים דגיא בהבלעה וקידור דשלא להבליע ולא לקדר ודאי שאין חילוק ביניהם וסי' אב"ג למפרע אבל רש"י לא כת' כן אלא מילתא דרבא בקידור ובהבלעה דהר אך דמשמע כדברי רש"י וכן בעומקו של גיא חולק ג"כ רש"י שמפרש רק בהבלעה. וכלל אלו הב' סעיפים שפסק כאחרים שם וכלישנא בתרא דרב יוסף וכלישנא בתרא דרבא ויש שם ג' חילוקים כנ"ל ב' בגיא וא' בהר האחד בין חוט יורד כו'. הב' בין עמוק אלפים או לא בשאין חוט כו'. הג' במתלקט כו' וחילוק הא' לא קאי אלא אקידור וכמ"ש רש"י שם שהבלעה היא קל בגיא כנ"ל. וחילוק הג' לא קאי אלא אהבלעה שבהר הוא חמור ההבלעה כנ"ל. וחילוק הב' קאי בין אקידור בין אהבלעה וחילוק הב' לא שייך כלל בהר וחילוק הג' לא שייך כלל בגיא וחילוק הא' שייך נמי בהר אלא ששם קאי בין אקידור בין אהבלעה דשם חמור יותר ההבלעה הכל כמ"ש למעלה:

א

ס"ו הגיע. כל"א שם ברש"י:

א

ס"ח היה לנו. שם מתני' וגמרא וכפי' הרמב"ם וע"ש בפי' המשנה:

ב

מדד כו'. הרא"ש שם פ"ה ס"ח ע"ש. אבל ליתא דהא ודאי כשמודדין התחום מאמצע העיר אלפים במישור אזי שוה ציון התחום לכל אותו הרוח אף שבמקום א' יש שם הרים שהיינו צריכים לקדר והיה שם ציון סוף האלפים קודם ציון תחום זה מ"מ ודאי אזלי' בתר מדידת תחום במקום א' דהיאך אפשר שכל א' יצטרך למדוד ברוח א' בכל המקומות שבאותו רוח אלא כמש"ש שמותחין חוט שוה לכל אותו רוח וא"כ למה נחמיר כאן שימדדו לו באלכסון ויפחתו לו בצד הב' הרבה בחנם אלא נראה ברור דלשיטת התוס' שם הכי פי' אם מדד מב' רוחות דהיינו למזרח ולמערב וריבה ברוח א' וברוח הב' מיעט שומעין אף למקום שמיעט ולא יהבינן שם רק כפי שמדד ולא אמרינן שטעה אלא דתלינן בקידורין ובמדידה יפה:

א

אין מודדין תחום העיר וכו' – כתב הכלבו בשם הר"מ אדם שמודד אלפים אמה לתחום שבת דרך הילוכו אם אין שם אלא אלפים בצמצום אין לסמוך ע"ז ולילך בכולן שמא יש יותר כי מן הדין אין לאמה כ"א ששה טפחים עכ"ל ד"מ וכונתו דשמא אין מצמצם למדוד פסיעה בינונית ונראה ראיה לדבריו דלא מצינו בגמרא לסמוך על פסיעות כ"א כששבת בבקעה ואינו יודע תחום שבת [דף מ"ב] שא"א לו בענין אחר אבל עיקר מדידה לכתחלה הוא בחבלים כמו דאיתא בעניננו ומ"מ נראה מדברי הכל בו שאם אין בדעתו למנות כל אלפים בשלימות יוכל לסמוך אף לכתחלה על מדידות פסיעות:

א

ישים החבל כנגד לבו – עיין במ"ב ועיין בחידושי הריטב"א שכתב דה"ה דיכול למדוד בהנחת החבל ע"ג קרקע ולא ממעטינן רק שלא יניח אחד כנגד ראשו ואחד כנגד מרגלותיו ונמצא ממעט בתחומין:

א

אז אין צריך למדוד וכו' – ואין חילוק בזה בין אם הוא רחב חמשים או יותר:

ב

ומתלקט יו"ד מתוך ה' – ואם מתלקטים מתוך ששה שנוח ההר מאוד להילוך דעת הרשב"א שבזה מודד ההר כשאר קרקע חלקה והרה"מ מצדד שהרמב"ם ג"כ סובר הכי והעתיק הא"ר דברי הרשב"א להלכה. וכן משמע ג"כ בריא"ז שהובא בש"ג ע"ש ודע שאם יש ג"כ מקום מישור כנגד העיר א"צ כלל למדוד את ההר אלא מודד את מקום המישור ונשכר מקום ההר [גאון יעקב בשם התוספתא] ואין חילוק בין ההר הוא גדול או קטן:

ג

ואם יש בו יותר וכו' בחבל של ד"א – דין זה הוא דעת הרא"ש והטור דס"ל דמה שאמר בגמרא אומדו הוא רק בשהיה רחבו עד חמשים אמה דלא מטרחינן אותו להבליעו אבל לא בשהיה רחב יותר דבעלמא בעינן קידור דוקא גם בזה דינא הכי וכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם בפרק כ"ח מהלכות שבת הלכה ט"ו אמנם דעת רש"י והרשב"א בעבוה"ק ורבינו יונתן דאף בזה סגי ע"י אומדנא ועיין בביאור הגר"א וכן בחידושיו על הש"ס שמצדד לדינא כהני רבוותא להקל:

א

והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים – אבל עד אלפים אין חילוק בעמקו בין עשרים אמה או נ' או אלף ויותר הכל תלוי אם מתרחק למטה מכנגדו ד"א אע"פ ששני אמות שיפוע של דבר מועט נוח להשתמש יותר מארבע אמות שיפוע של דבר גדול והטעם דמדת חכמים כך הוא [תוספות]:

א

באלכסון – עיין במ"ב הטעם ובביאור הגר"א תמה ע"ז דהא ודאי כשמודדין התחום מאמצע העיר אלפים במישור עושין ציון התחום שוה לכל אותו הרוח אף שבמקום אחד יש שם הרים שהיו צריכין לקדר והיה שם ציון סוף האלפים קודם ציון תחום זה מ"מ ודאי אזלינן בתר מדידת תחום במקום אחד דהאיך אפשר שכל אחד יצטרך למדוד ברוח אחד בכל המקומות שבאותו רוח אלא כמו שאמרו [לענין עיר] שמותחין חוט שוה לכל אותו רוח וא"כ למה נחמיר כאן שימדדו לו באלכסון ויפחתו לו בצד השני הרבה בחנם אלא נראה ברור דכונת התוספות הוא באופן אחר עי"ש וכן במחצית השקל תמה ג"כ על סברת הרא"ש ע"ש ועיין בספר דמשק אליעזר שחתר ליישב סברת הרא"ש ולמעשה נראה להקל כמש"כ הגר"א והמחה"ש דהתוספתא מסייעתן שז"ל היה לפניו הר ומישור מודד את המישור ונשכר ומניח את ההר [ר"ל שנשכר במה שאין צריך למדוד שיפוע ההר] ולא נזכר שום נ"מ בתוספתא בין שהיה המישור נגד העיר באמצע או שהיה המישור אצל קרן זה וההר בקרן שכנגדו באותו רוח ופשטא דלישנא דמתניתין דאין מודדין אלא מן המומחה לפירוש הרי"ף וכן בר"ח שלפנינו ג"כ כך הוא דצריך למדוד מן מקום שוה וישר ע"ש:

א

כטבלא מרובעת – לאו דוקא מרובעת ממש קאמר שיהיה ארכה כרחבה דהא לפעמים כשהעיר רחב אלף אמה ואורך אלפים למצא עיר עם התחומין אורך ששת אלפים ורוחב חמשת אלפים אלא הא דקאמר שיהא כטבלא מרובעת לאפוקי שלא תהא עגול כדי שיהיה נשכר לזוית [אחרונים]:

א

עד כאן תחום שבת – אין ר"ל שמדדום דהא אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה וכנ"ל בס"ז אלא ר"ל שיודעין שהיו מוחזקין לילך עד כאן ומסתמא בפעם ראשונה היה ע"י אדם שיודע אופני המדידה:

א

סעיף ח' היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום שומעין לו אף בתחום שריבה נ"ב הנה מקור דין זה הוא בש"ס עירובין דף נ"ח ע"ב במשנה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר למקום שריבה שומעין ובש"ס שם דף נ"ט פריך למקום שריבה אין למקום שמיעט לא ומשני אף למקום שריבה ע"ש ברש"י ותוס' שנדחקו בפירושו ולפענ"ד נראה בעזה"י לפרש כך דהנה מסוגיא זו יהיה ראיה דספק דרבנן דסתרי אהדדי נמי הוי להקל דהנה באריכות התחומין וקצרן יש להקל ולהחמיר בפ"א דהנה בסתם תחומין הוי הריבוי להקל אך יש כמה נ"מ להיפוך כגון מי שיצא ברשות בש"ס דף מ"ד ע"ב במי שיצא ברשות דיש לו אלפים לכל רוח ואם הוי בתוך התחום כאלו לא יצא וא"כ אם נשער התחום כפי המרבה הוי עדיין תוך התחום והוי כאלו לא יצא ואם נשער כפי הממעט כבר יצא לחוץ ויש לו אלפים לכל רוח וכן נ"מ במה דתנינן במשנה דף ל"ה בנתגלגל חוץ לתחום וכו' דספק ס"ל לר"מ דהוי חמור גמל לזה אם הניח העירוב בתוך התחום אבל אם הניח העירוב חוץ לתחום כיון דבזה לא קנה העירוב כידוע א"כ נשאר על תחום ביתו וכן במ"ש בש"ס דף מ"ט ע"ב באמר לעבדיו צאו וערבו לי בב' רוחות דאז מצעי התחום לא יזיז ממקומו אבל אם אחד עירב חוץ לתחום א"כ לא עשה כלום וממילא נשאר על העירוב השני וא"כ המיעוט הוי להקל עליו ומשכחת לה קולא במה שממעט התחומין ולזה פריך כן כיון דאמר שומעין לזה שריבה והיינו לקולא שהרי לפעמים נמשך חומרא מן הריבוי כנ"ל וא"כ סתרי אהדדי ובע"כ ספק דרבנן דסתרי אהדדי הוה להקל או דתחומין שאני ובזה הקילו אף דסתרי אהדדי וא"כ קשה נמי להיפוך למה אין שומעין לזה שמיעט היכא דהוי קולא להיפוך ולזה משני אימא אף לזה שריבה ובאמת כל היכא דהוי לקולא שומעין אם הוי הריבוי לקולא שומעין למרבה ואם הוי המיעוט לקולא שומעין למיעוט ואתי שפיר ודו"ק. והנה לשון המחבר בזה היא שומעין לו אף במקום שריבה אבל תיבת אף הוסיף המחבר ז"ל אבל הרמב"ם בפכ"ח כתב בלשון זה שומעין לו למקום שריבה ולא כתב לשון אף ובאמת שהיא תמוה דהרי מסיק הש"ס דאימא אף למקום שריבה. אך נראה דא"ש דהרמב"ם לפי שיטתו דמפרש דהך משנה מיירי במוחזקין לנו בתחומין ובא אחר וריבה. והנה זה יהיה תליא בבעיא דמיבעיא ביבמות ריש פרק האשה רבה אי ע"א נאמן נגד החזקה או לא ועיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ג שהעלה דהדבר בספק אי ע"א נאמן נגד החזקה או לא וא"כ הוי בספק אם ע"א עדיף מחזקה או שקולין הם וא"כ ה"נ תליא בדין זה דאי נימא דע"א עדיף מחזקה אז ראוי לשמוע לו אף דהוא מחמיר ול"ש דהוי סד"ר להקל דהרי ע"א עדיף לכך נאמן אף להחמיר אבל אם ע"א אינו נאמן נגד החזקה ומוכח דשקולין הם א"כ בשלמא להקל שומעין דהוי הדבר שקול דספק דרבנן להקל אבל להחמיר אין שומעין לו דסד"ר להקל ולכך מפרש הרמב"ם כן דהש"ס דפריך למקום שריבה אין למקום שמיעט לא הוי כוונתו רק כך דא"כ תיפשוט האיבעיא דיבמות בפרק האשה רבה דע"א אינו נאמן נגד החזקה דחזקה וע"א שקולים לכך ממילא להחמיר אין שומעין לו אבל אם ע"א נאמן נגד החזקה א"כ ע"א עדיף א"כ ראוי להיות נאמן אף להחמיר וא"כ תפשוט הך האיבעיא לכך דחי הש"ס דלעולם לא תפשוט די"ל אף למקום שריבה קאמר מכ"ש למקום שמיעט מכח דע"א עדיף מחזקה וא"כ תינח הש"ס דדוחה דלא תפשוט אבל לדידן כיון דנשאר הדבר בספק כמ"ש הש"ך א"כ שוב כיון דהוי ספק לנו אם ע"א עדיף או לא ממילא דוקא להקל שומעין מכח סד"ר להקל אבל להחמיר אין שומעין לו דדילמא חזקה שוה כמו ע"א והו"ל ספק דרבנן להקל וס"ס לא הוי דהוי משם אחד אם עד אחד נאמן או לא ואם הוי כאן תחום שבת או לא. ולפ"ז אדרבא מ"ש המחבר אף למקום שריבה דמשמע שכ"ש למקום שמיעט וכמ"ש בבאר הגולה אינו מוכיח דמה כ"ש הוא זה להקל שומעין דספק דרבנן להקל משא"כ להחמיר יש לו' דאינו נאמן. והנה י"ל דעוד הוציא הרמב"ם פירוש זה מלשון הש"ס שם דפריך ריבה לאחד וכו' היינו הך ומשני ה"ק ריבה אחד ומיעט אחד שומעין לזה שריבה והרי הש"ס מסיק תחלה אף לזה שריבה. והנה לפירש"י קשה גם כאן תקשה הרי אף למיעוט שומעין דיש בכלל מאתים מנה ובשלמא לדעת התוס' והרא"ש אתי שפיר דכאן כיון דמעידין על מקום אחד ל"ש להקשות ולתרץ כן אבל לפירש"י קשה דלמה שינה הש"ס כאן לשונו והול"ל שומעין אף לזה שריבה אבל לפירוש הנ"ל אתי שפיר דפירוש הרא"ש והטור לא ניחא להרמב"ם דס"ל דאין סברא להיות תחום אחד קצר ותחום אחד ארוך כדעת רש"י ולא ניחא ליה בזה להרמב"ם ובפירש"י נמי לא ניחא ליה מכח דקדוק הנ"ל דלמה לא קאמר הש"ס אף למקום שריבה ולזה מפרש כפירושינו הנ"ל ולכך א"ש דבשלמא נגד החזקה שפיר משני אף למי שריבה ומכ"ש אם מיעט להך סברא דעד אחד עדיף מחזקה אבל בב' עדים זה כנגד זה דודאי שקולין דזה ודאי רק למרובה שומעין וא"ש ודוק היטב:

א

[א] [לבוש] רחבה יותר וכו'. פירוש באומד הדעת אם היו יודעין בודאי כמה הוא יותר מעשרים וחמש אז היו צריכין למדוד הנחל כלל (פרישה), ואני אומר אף שיודעין לא מהני כיון שלא נמתח כדינו בחבל של חמישים:

ב

[ב] בכל כחו וכו'. לפי שחבל מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי:

ג

[ג] חוט המשקולת וכו'. פירוש המשקולת של בנאים שדרכם להשוות הכותלים בזה:

ד

[ד] ואם אין בראשו מישור וכו'. לא ידעתי מנא ליה הא דאפילו יש בראשו מישור הואיל דשיפוע כזה נוח להלך עליו מודד ובשולחן ערוך לא התנה זה התנאי דאם אין בראשו מישור (מלבושי יום טוב), ולעניות דעתי דגם דעת הלבוש כן אלא דלרבותא אמר דאף שאין בראשו מישור מודדין הכל וכל שכן יש בראשו מישור דאף בשיפוע גבוה כל כך מודדין הכל מקל וחומר דאין בראשו מישור דאין מודדין כלל בששיפוע גבוה כל כך:

ה

[ה] עשר בתוך חמש וכו'. אבל עשר ביתר מחמש הרי הן כקרקע חלקה לפי שתשמישו בנחת ומודדו בחבל מדידה יפה (עבודת הקודש):

ו

[ו] [לבוש] לא חלקו וכו'. מתוך חמש נראה לי אבל יותר מחמש נראה דמודד בקרקע חלקה כדלעיל בסעיף ד':

ז

[ז] [לבוש] ולא התירו לו וכו' לפי אומד וכו'. פירוש ומכל שכן דקשה מאי שנא בסעיף ד' דאם אין מתרחק ארבע אמות אין נוטלין שיפוע לגבוה כלל:

ח

[ח] של צד צפון וכו'. פירוש כשהר לצד מזרח יכול להבליעו באותו רוח אפילו שלא כנגד העיר אלא לימין העיר או לשמאלה הולך ומבליע שם ומודד וצופה עד שהוא יכול לחזור ולמדוד כנגד העיר וחוזר ומשלים המדה כנגד העיר:

ט

[ט] [לבוש] בקי וכו'. חכם בתשבורת ומהיר במדידת קרקע (רמב"ם פירוש משנה):

י

[י] ויש אומרים וכו'. וכן מסתבר וכן מסכים ריא"ז בשלטי גיבורים:

יא

[יא] ירבה יותר וכו'. היינו יותר על תק"ף אמה בקירוב (רמב"ם פרק כ"ח) ומגיד פירוש תקע"ה והאריך בחשבון התשבורת עיין שם:

יב

[יב] מרובעת וכו'. ואם העיר ארוכה שלושת אלפים ורחבה אלפיים מהלך חוץ לעיר ממזרח למערב דהיינו ארכה שבעת אלפים שלושת אלפים שכנגד העיר ואלפיים לצד מזרח ואלפיים לצד מערב ומן הצפון לדרום מהלך ששת אלפים אלפיים שכנגד העיר ואלפיים לצד צפון ואלפיים לצד דרום ואם היתה ארכה אלפיים ורחבה אלף מהלך ממזרח למערב ששת אלפים ומצפון לדרום מהלך חמשת אלפים אלף שכנגד העיר ואלפיים לצד צפון ואלפיים לצד דרום (בית יוסף) ועיין סימן ת"ח סק"ט:

יג

[יג] אפילו עבד וכו'. משום דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא (סמ"ע סימן ל"ה) ועולת שבת תמה ולא ראה בסמ"ע הנזכר לעיל:

א

א) [סעיף א'] אלא בחבל של פשתן. ואע"ג דאין לך יפה למדה משלשלאות של ברזל מ"מ כך קיבלו חז"ל דבחבל של פשתן מודדין מדכתיב ביחזקאל מ' ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. ירושלמי עירובין פ"ה. והרמב"ם פכ"ח דין י"א כתב הטעם בתבל של פשתן כדי שלא ימשך יותר מדאי.

א

ב) שם. של חמשים אמה וכו' מדכתיב ארך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים בי"ת יתירה לומר לך בחבל של ן' אמה מדוד גמ' ואינו אלא אסמכתא כי תחומין דרבנן ואף למ"ד י"ב מיל דאו' מ"מ המדידה בחבל ן' דרבנן. מש"ז או' א' ועיין לבוש ובדברינו לרס"י שצ"ז.

א

ג) שם. מפני שאינו נמתח כראוי. שכובדו מכפילו ומתקצר באמצעיתו ומקצר מדת התחום גמ' ופירש"י.

א

ד) [סעיף ב'] אם יש נהר לפניו וכו' שרחב יותר מכ"ה אמה שאינו יכול להבלע בתוך חבל זה שאנחנו מודדין ביבשה שאם לא היה רחב כ"כ ימדוד חבל א' של נ' אמה ממקום שכלה מדת חבל זה ונמצא מדתו כלה בסוף הנחל בשפתו שבעבר השני. ב"י.

א

ה) שם. עד הנהר. ואח"כ ימדוד בחבל זה משפת הנהר הזה עד אחורי עבר השני מן הנהר. לבוש. והיינו אם אין הנהר רחב יותר מחמשים אמה. תו"ש או' ג'

א

ו) [סעיף ג'] ישים החבל כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין רש"י וה"ה דיכול למדוד בהנחת החבל ע"ג קרקע ולא ממעטינן רק שלא יניח אחד כנגד ראשו ואחד כנגד מרגלותיו ונמצא ממעט בתחומין. חי' הריטב"א.

א

ז) שם. וימתחנו בכל כחו. לפי שהחבל הוא מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי. ט"ז סק"ג.

א

ח) [סעיף ד'] לא ילך מכנגדה וכו' משום דפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו להבליעו או לקדר ב"י בשם תו' והרא"ש. מ"א סק"ג,

א

ט) שם. לא ילך מכנגדה והכא מיירי כשיכול להבליע כנגד העיר אבל אם אינו יכול להבליע כגון שהגיע להר שהוא רחב יותר מחמשים אמה כתב לקמן סעי' ו' שיכול להבליעו מן הצד. פרישה או' ד'

א

י) שם. אלא ימדוד כנגד העיר וכשיגיע וכו' ומ"מ אם כנגד העיר גופא יש מקום מישור בלא הרים וגאיות צריך למדוד במקום המישור. גאון יעקב בשם התוספתא.

א

יא) שם. שאם יורידו חוט המשקולת. של הבנאים. רש"י.

א

יב) שם. א"צ למדוד הירידה והעליה אלא וכו' ר"ל אלא שימדוד המישור שלמעלה לבד והטעם כתב ב"י בשם הרא"ש כיון שהוא זקוף מאד שאין רוחב השיפוע כ"א פחות מד"א וגם קשה לעשות שם קידור (המבואר לקמן שאחד עומד ברגלי ההר וא' למעלה וכו') בשיפוע קצר כזה הקילו בו שלא ימדוד השיפוע כלל.

א

יג) שם. אינו מודד כלל. אלא מדלגו לגמרי אעפ"י שיכול להבליעו בחבל של ן' אמה. ר"ז או' ו'

א

יד) שם. ומתלקט יו"ד מתוך ה' וכו' אבל יו"ד מיותר מה' הרי הן כקרקע חלקה לפי שתשמישו בנחת ומודדו בחבל מדידה יפה, עה"ק. א"ר או' ה'

א

טו) שם. עולה י"ט. בגובה. ר"ז שם.

א

טז) שם. אין רואין וכו' ודוקא בשיפוע זה שהוא נוח להלך מודדין אותו ע"י הבלעה משא"כ היכא שעולה י"ט בגובה בהילוך ד"א שאינו נוח לילך ע"י הזקיפה א"צ למודדו כ"א באומד הדעת כמ"ש בסוף סעי' זה.

א

טוב) שם. מבליעו בחבל של ן' אמה וכו' פי' מבליע השיפוע ואינו מודד כ"א כמו שרחב למטה בתחתית ההר ומבאר הש"ע היאך לעמוד על שיעור זה. עו"ש או' ד'

א

חי) שם. שזוקף עץ גבוה וכו' ואם ההר קצר ברחבו א"צ לזקיפת עצים אלא יעתיק עצמו מן ההר לצדו וימדוד שם בחבל על הקרקע חלקה. מחי' הריטב"א.

א

יט) שם. ואם אינו יכול להבליעו וכו' פי' דאם רחב יותר מחמשים אמה שאינו יכול למדוד בחבל של ן' אמה דהא ק"ל דאין מודדין בחבל שהוא יותר מחמשים אמה וכמ"ש הש"ע בסמוך. עו"ש שם.

א

ך) שם. ואם אינו יכול להבליעו וכו' ומיירי שההר ארוך הרבה ואינו מתקצר מחמשים אמה אף בתוך אלפים אמה שמצדדי העיר דאי לאו הכי הרי מבואר בסעי' ו' שילך שם במקום שמחקצר ויבליענו שם. חי' רע"א

א

כא) שם. והעליון כננד רגליו וכו' פי' דבכך מרויח התחום שיעור כחצי של קומת אדם בינוני לכל ד"א. עו"ש שם. תו"ש או' ח'

א

בכ) שם. שבהילוך ד"א עולה י"ט וכו' דאין השיפוע נוחה כ"כ ולכן הקילו שאין למדוד ע"י עצים זקופים כמו שנתבאר אלא משערינן באומד הדעת. תו"ש או' ט'

א

כג) [סעיף ה'] הגיע לגיא וכו' ובגיא אפי' מתלקט יו"ד מתוך ד' מבליעו שאין טורח בהבלעה שא"צ כלונסאות. ב"י בשם הרא"ש מ"א סק"ד. תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ח' ועיין לקמן סוף או' כ"ו.

א

כד) שם. בחבל של ד"א. והיינו ע"י קדור כמו בהר וכמ"ש בסטי' הקודם.

א

כה) שם. והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים. אבל עד ד"א אין חלוק בין עמוק ן' או ק' או אלף או אלפים ואעפ"י ששני אמות שיפוע של דבר מועט נוח להשתמש יותר מד"א שיפוע של דבר גדול והטעם משום דמדת חכמים כך הוא. תו' עירובין נ"ח ע"ב ד"ה וכי וד"ה אבל יעו"ש.

א

כו) שם. על כל השיפוע. ר"ל מדידה יפה כמו קרקע חלקה אפי' אם יכול להבליעו בחבל של ן' אמה ר"ז או' ח' והטעם כתב הלבוש שכיון שהוא עמוק אלפים שהוא שיעור של תחום בפ"ע חשבוה בפ"ע ואעפ"י שבהר מודדו בחבל של ד"א כדי למעט מדרונו ומשמע אפי' הוא גבוה יותר מאלפים שאני הר דעלייתו קשה ואין דרך לעלות עליו הרבה אבל גיא ירידתו קלה ולפיכך חשבוהו למישור בפ"ע. ומה"ט נמי לא חלקו בגיא אם מתלקט יו"ד מתוך ה' אמות או מתוך ד' כיון דירידתו קלה עכ"ל. ועיין לעיל או' כ"ג.

א

כז) שם. אז אם יכול להבליעו וכו' והיינו נמי משום דאין טורח בהבלעה לאפוקי הר שיש טורח בהבלעה ע"י עצים זקופים לכך א"צ למדוד אלא השיעור כמ"ש סעי' ד' תו"ש או' י"ב. ועוד יש טעם כמ"ש התו' בשם ר"ת דשאני הר שעשוי בידי שמים הקילו אבל גיא נעשה בידי אדם כדרך הגאיות שעושין סביב העיר לחוזק העיר לכך לא הקילו וצריך להבליעו. והב"ד הלבוש והתו"ש שם.

א

כח) שם. אינו מודר כלל השיפוע וכו' ר"ל שא"צ לקדר בחבל של ד"א אלא רק למדוד את הקרקע השוה וכמ"ש לעיל סעי' ד' גבי הר שזקוף כל כך.

א

כט) [סעיף ו'] בתוך אלפים של צד צפון וכו' ששם מתקצר ההר או הגיא.

א

ל) שם. ילך שם ויבליענו וכו' ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה בו שם רוחב ההר או הגיא כנגד העיר ומשלים למדת תחומין. רש"י עירובין נ"ז ע"ב.

א

לא) שם אבל אם אינו יכול וכו' שגם שם ההר או הגיא אינו מתקצר מרחבו.

א

לב) שם. לא יתרחק יותר וכו' גזירה שמא יאמרו מדת תחומין של צדי העיר. בא לכאן רש"י ב"י מ"א סק"ה.

א

לג) שם. לא יתרחק יותר וכו' אלא יקדר בחבל של ד"א וכמ"ש בסעי' ד' גמ' ופירש"י שם.

א

לד) [סעיף ז'] שהוא יודע מדת הקרקע. שיהיה חכם בתשבורת ומהיר במדידת הקרקעות. הרמב"ם בפי' המשנה. א"ר או' ט' וגם יהיה בקי בדיני המדידה ר' יהונתן על הרי"ף. ומ"מ בשעת הדחק מי שסומך על המתירין במדידת הדיוט לא הפסיד. נזירות שמשון. א"ח או' א'

א

לה) [סעיף ה'] היו לנו תחומי שבת מוחזקין וכו' היינו שמוחזקין עד כאן התחום אבל לא מוחזקין שמדדו מומחה דא"כ לא היו שומעין לשני כ"א כשמרבה ולא כשממעט כמ"ש בסעי' שאח"ז.

א

לו) שם. ריבה בתחום מהם. וכו' ר"ל שריבה במקום אחד. ומיעט במקום אחר.

א

לז) שם. אף בתחום שריבה. וכ"ש ששומעין לו בתחום שמיעט דהוי להחמיר. ב"י.

א

לח) שם. אף בתחום שריבה. שאנחנו תולין לומר הראשונים לא מתחו החבל כל צרכו וכ"ש ששומעין לו בתחום שמיעט להחמיר ואמרינן הראשונים טעו להאריך המדה, לבוש. תו"ש או' י"ד.

א

טל) שם הגה. מדד ומצא מדתו וכו' זהו דעת הרא"ש בפי' המשנה ריבה למקום אחד וכו' והש"ע השמיט כל זה מפני שהוא מפרש האי מתני' כמ"ש הרמב"ם והוא כפי מ"ש כאן בסעי' ח' ויש לתמוה על הרב שלא כתב זה בלשון י"א כי לפי דברי הרמב"ם אין לנו ראיה ורמז לדין זה מן הש"ס. עו"ש או' ו מיהו התו"ש או' ט"ו כתב אפשר דגם הרמב"ם ס"ל האי דינא מסברא או כרא"ש או כרש"י וע"כ לא כתב מור"ם ז"ל על לשון הש"ע וי"א משום דגם הוא מודה לזה או כמר או כמר יעו"ש ועיין לעיל סי' שצ"ו תו' ה' וסי' שע"ו סוף או' י"ד.

א

מ) שם בהגה. מזה לזה באלכסון. דשמא במקום שמיעט היה הר או גיא שצריך לקדר כמו שנתבאר והוא דעת הרא"ש והי"א הוא דעת רש"י דאמרינן שמא במקום שמיעט לא מתח החבל כ"צ. ב"י. תו"ש שם.

א

מא) שם בהגה. וי"א בשוה וכו' וכן מסתבר וכן מסכים ריא"ז בשה"ג. א"ר או' יו"ד. וכן הסכים הגר"א מיהו הר"ז או' י"ב פסק כסברא הראשונה.

א

מב) [סעיף ט'] אם באו ב' מומחין וכו' משמע אבל אם אחד אינו מומחה אין הולכין אחריו.

א

מג) שם. ומדדו את התחום וכו' פי' שמדדו שניהם בצד א' עו"ש או' ז'

א

מד) שם. שומעין למרבה. דתחומין דרבנן ואזלינן בה לקולא. גמ' ופירש"י שם.

א

מה) שם. שומעין למרבה. ואמרינן השני טעה ואפי' ריבה הרבה יותר משיעור מתיחת החבל. לבוש.

א

מו) שם. ובלבד שלא ירבה יותר וכו' דבהכי טעו אינשי לבוש.

א

מז) שם. ובלבד שלא ירבה יותר וכו' היינו יותר על תק"ף אמה בקירוב. הרמב"ם פכ"ח. והמגיד שם פי' תקע"ה והאריך בחשבון התשבורת יעו"ש. א"ר או' י"א.

א

מח) שם. מקרן אלכסון של עיר וכו' ר"ל ומדדו ג"כ באלכסון וכן מקרן שכנגדה ונמצא כשמותחין חוט מסוף תחום שמקרן זו לסוף תחום שמקרן זו יהיה בין חוט זה לעיר פחות מאלפים. ר"ז או' י"ג.

א

מט) שם. ונמצא צלע התחתון וכו' פי' הצלע שהוא כנגד אמצע של עיר. עו"ש או' ז'.

א

נ) שם. מצלע העיר. ר"ל כנגד העיר בשוה. ולא מדד באלכסון ולפיכך שומעין לו שהוא מדד כהלכה.

א

נא) שם. ביותר על זה. ואם ריבה הטעות יותר מזה אין לנו במה לתלות וחוזרין למדוד פעם שנית או שומעין לאותו שמיעט. ר' יהונתן על הרי"ף.

א

בנ) [סעיף יוד'] עושין התחומין כטבלא מרובעת וכו' ונראה דלאו מרובעת ממש קאמר שיהא ארכה כרחבה דהא לפעמים כשהעיר רחב אלף אמה ואורך אלפים דנמצא העיר עם התחומין אורך ששת אלפים ורחב חמשת אלפים אלא הא דקאמר שיהא כטבלא מרובעת לאפוקי שלא תהיה עגול כדי שיהא נשכר לזויות וכ"כ רש"י ז"ל ר"פ כיצד מעברין. עו"ש או' ח'.

א

גנ) שם. בקרן למלאותו. דהיינו שיהיה בקרן אלפים כמדת התחום תו"ש או' י"ז.

א

דנ) שם, שהם אלפים ות"ת. והוא ע"פ מה שאז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה ותרי חומשי דאלפים הוי ת"ת. ב"י, והמ"מ פכ"ח דין י"ז כתב שהחשבון שהזכירו ז"ל כל אמתא בריבועא וכו' אינו מדוקדק דיותר מעט הוי האלכסון יעו"ש. וכ"כ התו' בעירובין נ"ז ע"א.

א

הנ) שם. שהם אלפים ות"ת. ודוקא אם הולך באלכסון נגד הקרן מותר לילך עד שיעור זה אבל כנגד העיר אין לו אלא אלפים ודלא כר"ת. טור וב"י.

א

ונ) שם. אבל לא ימדוד וכו' ונראה דאם עושה אפכא מודד בקרן אלפים אמה ות"ת אמות ואח"כ נותן חוט מזה לזה דבכך ג"כ המדה מכוין. עו"ש או' ח'

א

זנ) שם. אלא אלף ותכ"ח. פי' דתרי חומשי דאלף ותכ"ח הוו תקע"ב בקירוב. באה"ג.

א

חנ) שם. אלא אלף ותכ"ח. ולפי חשבון חכמי המדות אלף ותט"ו. ר"ז או' י"ד.

א

טנ) [סעיף יא'] אפי' עבד וכו' והטעם משום דתחומין דרבנן האמינו את אלו. לבוש. והסמ"ע בח"מ סי' ל"ה ס"ק ט"י כתב משום דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא יעו"ש א"ר או' י"ג תו"ש או' י"ט.

א

ס) שם. אפי' עבד וכו' שקבלו עליהם מצות שהאשה חייבת בהם. ר"ז או' ט"ו.

א

סא) שם. נאמנים לומר וכו' ולא שמדדום הם דהא אי' סומכים אלא על אדם מומחה כמ"ש סעי' זו אלא רק שאומרים שהם יודעים עד כאן תחום שבת ואנן אומרים שמסתמא מדדם אדם מומחה.

א

סב) שם. אבל קטן לא וכו' ולא משום פסלתו אלא משום דשמא טועה הוא ואינו מבחין. לבוש.

א

סג) שם. אבל קטן לא וכו' ואע"ג דבמילי דרבנן נאמן כמ"ש סי' תל"ז גבי חמץ שאני התם דהוי בידו. תו' עירובין נ"ט ע"א. מ"א סק"ז.

א

סד) שם. וסומכין על עדותו. דודאי מבחין עכשיו האמת למפרע. לבוש.

א

נהר. שהוא רחב יותר מכ"ה אמה (ב"י):

ב

לבו. דאם יהא א' נותן נגד צווארו ואחד נגד רגליו יתקצר החבל לפיכך קבעו לו מקום:

ג

כנגד העיר. כדי להבליע ההרי' וגאיות שכנגדה:

ד

הגיע לגיא. ובגיא אפי' מתלקט י' מתוך ד' מבליע שאין טורח בהבלעה שא"צ כלונסות (ב"י):

ה

לא יתרחק. שהרוא' יאמר מדת תחומין באה לכאן:

ו

ביותר על זה. היינו אם עולה יותר על תק"פ אמה בקירוב (רמב"ם):

ז

קטן לא. ואף על גב דבמילי דרבנן נאמן כמ"ש סי' תל"ז גבי חמץ שאני התם דהוי בידיו (תוס' דף נ"ט) עמש"ש וסי' ת"ט ס"ח ובי"ד סי' קכ"ז סס"ג:

ח

אבל נאמן הגדול. עבח"מ סי' ל"ה והע"ש לא ע"ש בסמ"ע סימן י"ח:

א

(א) של פשתן – ואף דאין לך יפה למדה משלשלאות של ברזל כך קיבלו חז"ל דבחבל של פשתן מודדין מדכתיב [ביחזקאל מ] ופתיל פשתים בידו:

ב

(ב) לא פחות וכו' ביותר – ונמצא שיעור התחום יותר מאלפים וכן להיפוך בארוך יותר מחמשים שא"א למותחו מפני כובדו ונמצא אתה מקצר בשיעור התחומין:

ג

(ג) נהר – שהוא רחב יותר מכ"ה אמה דאם הוא רק כ"ה הלא אפשר להבליעה ביחד עם כ"ה של היבשה בחבל של חמשים אמה:

ד

(ד) עד הנהר – ואח"כ ימדוד בחבל זה משפת הנהר הזה עד אחורי עבר השני מן הנהר וכל זה אם הנהר מחזיק רק עד חמשים אמה ואם הוא רחב יותר מחמשים אמה עיין ירושלמי בכיצד מעברין:

ה

(ה) כנגד לבו – קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין עי"ז:

ו

(ו) בכל כחו – משום דמכביד באמצע ואינו נמתח כראוי אם לא שימתחנו בכל כחו:

ז

(ז) לא ילך מכנגדה וכו' – הטעם דלפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו לקדר או למדוד מדידה יפה וכדלקמיה:

ח

(ח) בצדה שהוא ישר – ואף דלקמן בס"ו כתב דכשהגיע להר או לגיא ואינו יכול להבליע מותר לילך מן הצד כאן מיירי דהגיא וההר אינו רחב כ"כ ויכול להבליעו בהחבל של נ' אמה אלא שהוא רוצה לילך ולמדוד מן הצד שנוח לו יותר כדי שלא יצטרך לזה [פרישה]:

ט

(ט) אלא ימדוד כנגד העיר – ומ"מ אם כנגד העיר גופא יש מקום מישור בלא הרים וגאיות צריך למדוד במקום המישור:

י

(י) א"צ למדוד וכו' – ר"ל שימדוד המישור שלמעלה לבד והטעם כיון שהוא זקוף מאד שאין רוחב השיפוע כ"א פחות מד"א וגם קשה לעשות שם קידור [היינו מה שאחד עומד ברגלי ההר ואחד למעלה המבואר לקמיה] בשיפוע קצר כזה הקילו בו שלא ימדוד השיפוע כלל:

יא

(יא) עולה עשרה טפחים – בשטח הגובה:

יב

(יב) אז רואין וכו' – ר"ל דוקא בשיפוע זה שהוא נוח להילוך לפיכך מודדין אותו ע"י הבלעה משא"כ היכא שעולה עשרה טפחים בגובה ע"י ד"א שאינו נוח לילך ע"י הזקיפה א"צ למודדו אלא באומד הדעת וכדלקמיה:

יג

(יג) מבליעו בחבל של נ' אמה וכו' – פי' מבליע השיפוע ואינו מודד כ"א כמו שרחב למטה בתחתית ההר ומבאר המחבר איך לשער זה:

יד

(יד) שזוקף עץ גבוה וכו' – ואם ההר קצר ברחבו א"צ לזקיפת עצים אלא יעתיק עצמו מן ההר לצדו וימדוד שם בחבל על הקרקע חלקה [מחי' הריטב"א]:

טו

(טו) ואם אינו יכול להבליעו וכו' – מיירי שההר ארוך הרבה ואינו מתקצר מחמשים אמה אף בתוך אלפים אמה שמצדדי העיר דאל"ה הרי מבואר בס"ו שילך שם במקום שמתקצר ויבליעו שם [חי' רע"א]:

טז

(טז) והעליון כנגד רגליו – דעי"ז מתמעט מדרונו של כל ד"א חצי קומת אדם:

יז

(יז) מודדו בחבל של ארבע אמות – והיינו כנ"ל שאחד עומד ברגלי ההר וכו' ועיין בבה"ל דדעת כמה פוסקים דס"ל דאף בזה סגי המדידה ע"י אומד הדעת לבד כיון שמתלקט עשרה מתוך ד"א:

יח

(יח) מכנגדו למטה ד"א – דאין יורד הגיא בזקיפה למטה כ"כ לכן שייך בו בין הבלעה בין קידור וכדמסיים משא"כ כשהשיפוע יורד בזקיפה הרבה שאין החוט מתרחק מכנגדו ד"א לא אמרינן ביה דין קידור וכדלקמיה:

יט

(יט) אם יכול להבליעו בחבל וכו' – ובזה אפילו מתלקט בעומק השיפוע עשרה טפחים גובה מתוך משך ארבע אמות ג"כ מבליעו ולא אמרינן אומדו כמו בהר בסעיף הקודם שאין טורח בהבלעה שא"צ לזקוף עצים:

כ

(כ) בחבל של ד"א – וכנ"ל ע"י קידור:

כא

(כא) של כל השיפוע – ר"ל מדידה יפה כמו קרקע חלקה ואפילו אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה והטעם שכיון שהוא עמוק יותר מאלפים שהוא שיעור תחום שבת חשבוהו בפ"ע [לבוש]:

כב

(כב) אם יכול להבליעו וכו' – והיינו נמי משום שאין טורח בגיא בהבלעה לאפוקי הר שיש טורח בהבלעה ע"י עצים זקופים לכך א"צ למדוד אלא המישור כמ"ש ריש ס"ד ע"ש:

כג

(כג) אינו מודד כלל וכו' – ר"ל דלא מצרכינן לקדר בשיפוע זקוף כזה ורק למדוד את הקרקע השוה וכמו למעלה לענין הר:

כד

(כד) בתוך אלפים וכו' – ששם מתקצר ההר והגיא:

כה

(כה) ילך שם ויבליעו – ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה שם רוחב ההר והגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים למדת תחומין:

כו

(כו) אבל אם אינו יכול וכו' – שההר והגיא אינו מתקצר מרחבו גם שם:

כז

(כז) לא יתרחק יותר וכו' – שלא יטעו לומר הרואין אותו שעוסק שם במדידה שמדת תחום של צדדי העיר מגיע עד שם ובאופן זה בע"כ צריך לקדר את רוחב ההר והגיא כנגד העיר:

כח

(כח) שהוא יודע וכו' – וגם יהיה בקי בדיני המדידה:

כט

(כט) מוחזקין – ר"ל אף שהיו מוחזקין שעד כאן הוא מקום התחום מ"מ כיון שבא אח"כ מומחה ומדד ואמר שטעות הוא שומעין לו בין להחמיר בין להקל. ופשוט דמיירי כשאין ידוע לן שהחזקה הראשונה נעשה ע"פ מדידת מומחה דאל"ה אין שומעין להשני רק כשמרבה ולא כשממעט וכדלקמיה בס"ט:

ל

(ל) ריבה בתחום מהם וכו' – ר"ל שבמקום אחד ריבה ובמקום אחר מיעט:

לא

(לא) אף בתחום שריבה – פי' וכ"ש ששומעין לו במקום שמיעט להחמיר:

לב

(לב) באלכסון – דחיישינן שמא לא טעה במדידת מזרחית דרומית ומה שנתמעט המדה הוא מפני שמצא דרך מדתו איזה הר שצריך למודדו מדידה יפה כקרקע חלקה ולכן נתקצר התחום באותו צד:

לג

(לג) כפי המקום שריבה בו – אף שהוא בעצמו מדד גם המזרחית דרומית תלינן ששם לא מתח החבל כל צרכו ולכך נתקצר התחום שם וכ"ש אם אותו המדה הקצרה היה מאדם אחר בודאי תלינן להקל ואמרינן שאותו אדם טעה וכדלקמיה. ולדינא פסק הגר"א דמודדין בשוה עיי"ש:

לד

(לד) ב' מומחים – אבל אם האחד אינו מומחה אין הולכין אחריו כלל:

לה

(לה) למרבה – דתחומין דרבנן ואזלינן לקולא ואמרינן דהשני טעה:

לו

(לו) מקרן אלכסון וכו' – ר"ל ומדדו באלכסון וכן מדד מקרן שכנגדה ונמצא כשמותחים חוט מסוף תחום שמקרן זו לסוף תחום שמקרן זו יהיה בין חוט זה לעיר הרבה פחות מאלפים:

לז

(לז) ונמצא צלע התחתון בינו וכו' – צלע התחתון נקרא השטח שיש מן החוט שנמתח [מקרן אלכסון זו עד קרן אלכסון שכנגדו וכנ"ל] עד העיר:

לח

(לח) מצלע העיר – ר"ל כנגד העיר בשוה ולא באלכסונה ולפיכך הולכין אחריו שהוא מדד כהלכה:

לט

(לט) ביותר על זה – והיינו שאין להקל לילך אחר מדידת האחרון אלא כשאין עולה מדידתו יותר על מדידת הראשון רק לערך תק"פ אמה שזה השיעור עלה ע"י הטעות שמדד הראשון האלפים באלכסון כמבואר בב"י ע"ש. ואם אירע שמחולקין במדידה ביותר משיעור הזה מסתברא שאין הולכין אחר מדידת שניהם וצריך למדוד מחדש ולברר הדבר:

מ

(מ) בקרן למלאותו – דהיינו שיהיה בקרן אלפים על אלפים מרובע כמדת התחום:

מא

(מא) שהם אלפים ות"ת – היינו אם הולך באלכסון נגד הקרן מותר לילך עד שיעור זה משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ונמצא משיעור אלפים ניתוסף עוד שמונה מאות וכן יש לו שיעור זה לכל קרן וקרן לבד מה שיש לו אלפים אמה נגד רוחב העיר מכל צדדיו. ודע דאורך האלפים והזויות הוא שייך לכל עיר ועיר בשוה בין גדולה או קטנה אמנם רוחב של האלפים תלוי לפי מדת העיר שאם היא גדולה ברחבה מתרחב התחום שכנגדה ואם היא קצרה התחום ג"כ קצר ברחבו:

מב

(מב) אלא אלף ותכ"ח – שבחשבון זה אם יתוסף עליהם האלכסון שלהם שהוא על כל אמה שני חומשי אמה ממילא יהיו אלפים כי מאלף וארבע מאות יתוסף עוד תק"ס ומן התכ"ח יתוסף עוד לערך י"ב סך הכל הוא תקע"ב השלם אותם על האלף ותכ"ח א"כ ס"ה הוא אלפים:

מג

(מג) נאמנים לומר וכו' – דתחומין דרבנן ולפיכך האמינום:

מד

(מד) אבל נאמן הגדול לומר וכו' – והכל מטעם הנ"ל:

א

של חמשים. דכתיב ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל של נ' מדוד נ':

ב

כנגד לבו. קבעו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צואריו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומים מתמעטין:

ג

בכל כחו. לפי שהחבל הוא מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי:

ד

כטבלא מרובעת. ב"י הביא בשם הר"ר יונתן וז"ל בעיר מרובעת עסקי' שאין בה אלא אלפים על אלפים דזה נמי תחומי' מרובעים שאם אינה מרובעת כגון ג' אלפים ארכה ורחבה אלפים לא יהיו מרובעים התחומין דוקא שלא יהא אורכן אלא כרחבן או שנאמר שניתן לרחבן כמו לאורכן אלא כך יהא דינא על פני כל העיר רחבן אלפים ומשך התחומין כמשך כל העיר ואם היתה עיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה רוחב אין לה לתחומים אלא טבלה ארכה אלפים אמה ורחבה של אלף אמה רק במדת הקרנות הם שוות עיר של אלף לשל אלפים שלעולם נותנין לקרנות טבלא של אלפים על אלפים עכ"ל והקשה ב"י דאטו מפני שהעיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה יגרע שיעור התחומין מי גרע ממי ששבת בבקעה שזכה לו מקומו ד"א ואלפים לכל צד מרובעות וא"כ עיר קצרה כנגד כל צדדי העיר יש לו אלפים אמה נמצא שאם הי' ארכה ג' אלפים ורחבה אלפים מהלך חוץ לעיר ממזרח למערב ז' אלפים ג' אלפים שכנגד העיר ואלפים לצד מזרח ואלפים לצד מערב ומן הצפון לדרום מהלך ו"א אלפים שכנגד העיר ואלפי' לצד צפון ואלפים לצד דרום אם היתה אורכה אלפים ורחב' אלף מהלך ממזרח למערב ו"א אלפים שכנגד העיר ואלפים לצד מזרח ואלפים לצד מערב ומצפון לדרום מהלך ה"א אלף שכנגד העיר ואלפים לצד צפון ואלפים נצד דרום עכ"ל ואני תמה מאוד דודאי גם הרר"י ס"ל לדינא הכי דמ"ש אין לה לתחומים כו' פי' דטבלא כזו אנו מציירים תחלה מלבד התחומין ואליה נותן אלפים לכל רוחב שלה ואורך מלבד מילוי הקרנות והיינו כדברי הב"י ומ"ש הרר"י ומשך התחומין כו' פי' דלענין התחומין פי' כמה יכול לילך היינו ממזרח למערב במשך העיר כולה הן רב או מעט ונוסף ע"ז הקרנות נמצא שהטבלא של התחומים אינה מרובעת וכמ"ש ב"י לדינא כן נתכוין הרר"י ובחנם טרח ב"י בזה: