שולחן ערוך, אורח חיים שע״ו: בור ובאר שבין שתי חצירות. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

בור ובאר שבין שתי חצירות. ובו ד סעיפים:
בור שבין שתי חצרות ואין ביניהם פתח או חלון שיוכלו לערב או שיש ביניהם ולא עירבו אין ממלאים ממנו בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים ואם הית' המחיצ' כולה בתוך המים צריך שיהי' טפח יוצא ממנה למעלה מן המים כדי שתהי' ניכרת רשות זה מרשות זה וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ד"ט זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר: הגה ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית אבל בכלים של חצר לא בעינן שום תיקון דהא חצירות רשות אחת הן כדלעיל סי' שע"ב (הג"מ פט"ו):

ב

באר שבאמצע השביל בין שני כותלי חצירות אע"פ שהיא מופלגת מכותל זה ד"ט ומכותל זה ד"ט שניהם ממלאים ממנה ואינם צריכים זיזים על גבן שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר: הגה ודוקא כשאין חצרות פתוחות בשביל רק בחלונות (טור והמגיד פ"ג מה' עירובין) וי"א דאם אינן מופלגים ארבעה אוסרים אפילו בכה"ג (ב"י בשם רש"י):

ג

שתי חצרות וביניהם ג' חורבות כל א' מותר באותה שאצלו להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה והאמצעי' מותרת לשניהם ואם היו שלשתן סמוכי' לבתים שהיתה האמצעי' כנגד השתים כשלשה ראשי קנקן כל א' מותר בחורבה שאצלו והשלישי' הקרובה לשתי החצירו' אסורה לשתיהן:

ד

בית הכסא שבין שני הבתים ולא עירבו יחד רשות שניהם שולטת בו ואסורים (וע"ל סי' שנ"ה):

א

לא בעינן. ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון. הג"מ:

ב

רק. שאז תשמיש המילוי דרך אויר אבל כשהחצירות פתוחות בשביל רשות שניהם שולטות בו והוי השביל כחצר שאינה מעורבת ואסור. מגן אברהם:

ג

אפי'. דכיון דסמוך להם הוי לשניהם תשמישן בנחת עיין סי' שס"ה ס"ב:

ד

והשלישי. עיין ט"ז מ"ש בזה:

ה

ואסורים. היינו לכתחילה ובדיעבד גדול כבוד הבריות:

א

משנה עירובין פ"ו

ב

שם בגמרא וכרב יהודה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ג ושאר פוסקים

ג

שם

ד

שם פ"ה וכפי' רמב"ם בפרק ג' מהלכות עירובין

ה

שם

ו

דכיון ששניהם אינם יכולים להשתמש באמצע אלא בזריקה ולא בטלטול אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר שאין לו עליו תשמיש אלא באויר

ז

כזה

ח

דשניהם משתמשין בה דרך שלשול ורשות שניהם היא

ט

הגהות פט"ו מהלכות שבת:

א

ס"א אע"פ שהוא. כפי' דמופלגת לרבותא נקט:

ב

ודוקא. רש"י שם. כ"כ המ"מ בשמו שם:

ג

וי"א. שם ושם:

א

ס"ג דרך חלונות. רש"י שם וכשיטתו לעיל:

א

ס"ד בית הכסא. עתוס' פ"ו ב':

א

בור שבין שתי חצרות וכו' – אפילו אין מימיו עמוקין י' טפחים [תו"ש]:

ב

וצריך שיהיה טפח וכו' – ומה דבסימן שנ"ה גבי גזוזטרא לא מצרכינן לזה עיין בב"י וב"ח ומ"א וש"א והרבה מדבריהם כבר קדמום בחידושי הרשב"א והריטב"א עי"ש:

ג

וכן אם עשו ע"פ הבור קורה רחבה ד"ט – עיין בב"י שהביא בשם הרשב"א דה"ה אם היה המחיצה רחב בעוביה ארבעה טפחים ג"כ דינה כפי תקרה וא"כ די אם הורידה בתוך הבור ונמדד היו"ד טפחים משפת פי הבור ולמטה ודע דלשון השו"ע שכתוב אם עשו ע"פ הבור הוא מועתק מלשון הרמב"ם ובעבודת הקודש ראיתי שכתב אם הקורה בתוך אוגן הבור וכן ג"כ דעת רבינו ירוחם בנתיב י"ב חלק י"ז עי"ש וצ"ע למעשה:

א

שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר – עיין מ"ב דהסכמת הפוסקים הוא כדעת ההגה"ה דהוא דוקא במופלג ד' והאחרונים הקשו מהא דסימן שע"ה דבני מרפסת אוסרין על בני חצר אף במופלג ד' וראיתי שכבר הקשה זה בחידושי הרשב"א בנדפס מחדש ותירץ דהתם כשעשו התל בשותפות ובחול משתמשין בו שניהם דרך החצר הלכך לאו תשמיש אויר לחוד הוא כ"כ שם בתירוץ בתרא עי"ש והב"ח כוון לדבריו מעצמו ע"ש:

א

וביניהם שלשה חורבות וכו' – הנה דעת רש"י דדוקא כשאין להחורבות בעלים אחרים אלא בעלי החצרות שותפין בהן דאי היו להם בעלים אחרים אע"ג דקי"ל בית התבן לפי שאין בית דירה אין אסור היינו שאינה אוסרת על אחרים אבל בתוכה מיהא אסור לטלטל וממילא היה אסור לזרוק לתוכן וכן הוא ג"כ דעת בעל המאור ובחידושי הרשב"א הביא שכן הוא ג"כ דעת הראב"ד אבל בתוספות הביאו בשם ר"י שחולק על רש"י וס"ל דאפילו יש להן בעלים ג"כ מותר לפי שאינה בית דירה וכן הוא ג"כ דעת הרא"ש והרשב"א [בחידושיו ובעבוה"ק] וכוותייהו פסק ג"כ הטור וכן באור זרוע ברי"ו משמע שמצדדים כן ולפלא על השו"ע שלא הבית דעתו בזה ואפשר מדסתם ולא חילק משמע ג"כ דבכל גווני שרי ובלבוש פסק בהדיא דמותר אפילו ביש להן בעלים וכן פסק הגר"ז:

א

[א] ניכרת וכו'. ולא ילך הדלי לרשות חבירו והא דלא חיישינן להביא בגזוזטרא ריש סימן שנ"ה דשאני התם שעומד למעלה ומשלשל דרך הנקב ביושר ולא חיישינן שיצא חוץ (מגן אברהם), והב"ח תירץ דהתם על הרוב המים עמוק מעשרה והוי מקום פטור, ובאמת נראה לי משולחן ערוך ולבוש משמע דהא דצריך טפח במים היינו שיהא היכר מעליא ולא מחשש שילך הדלי ואם כן בגזוזטרא יש היכר כמו שכתבו תוס' דף פ"ז ד"ה בין וכו' כיון שנקב ארבעה על ארבעה ועושה מחיצה סביב הנקב, גם נראה לי כיון דיש היכר בזה מסתמא יזהר שלא יעבור הדלי לחוץ:

ב

[ב] [לבוש] קשה לי וכו' דלאו דוקא וכו' אבל דחוק וכו'. ולעניות דעתי לא קשה מידי דשאני במחיצה דלא אמרינן יורד וסותם כמו שכתב בעבודת הקודש דף כ' לכך בעי על כל פנים טפח במים אבל פי תקרה ודאי אמרינן יורד וסותם לגמרי וכן משמע בשלטי גיבורים בשם ריא"ז ורבינו ירוחם דף צ"ה, גם בלאו הכי לא קשה מידי דהא כתב הרשב"א ור' יהונתן דעיקר טעם דמותר בקורה רחב ארבעה משום שאין הדלי הולך יותר מארבעה טפחים ולכך אין דולה חוץ לקורה והוא הדין דבמחיצה רחב ארבעה טפחים אין צריך שיהא טפח משוקע במים רק במחיצה שאין רחב ארבעה צריך לשקוע או טפח יוצא כדי שלא לעבור הדלי, מיהו ללבוש נראה דלא סבירא ליה טעם זה כדאמרן:

ג

[ג] [לבוש] לא בעינן וכו'. ועל כל פנים אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון:

ד

[ד] [לבוש] שאין אדם וכו'. עיין סימן שע"ה ס"ק ד' ומה שהאריך בכל זה אינו מוכרח:

ה

[ה] [לבוש] ודוקא שמופלגין וכו'. בשולחן ערוך שתי דעות בזה ועיקר כשיטת הלבוש שכן פסק בעבודת הקודש ומגיד וטור:

ו

[ו] [לבוש] ויש מתירן וכו'. עיין סימן שנ"ה סעיף ג':

א

א) [סעיף א'] בור שבין חצירות. חציו בזו וחציו בזו רש"י:

א

ב) שם. אין ממלאין ממנו בשבת. שזה ממלא מרשות חבירו רש"י:

א

ג) שם. אלא א"כ עשו מחיצה וכו' ואפי' אין המים עמוקים י"ט ול"ד למ"ש רסי' שנ"ו דמים שאין עמוקים י"ט הרי הם ברשות שהם בו לפי שהם בטלים אגב קרקע דשאני הכא כיון ששניהם שותפין בבור יש להם חלק בכל הבור משא"כ התם שהמים הם בחצר ובטילים אגב קרקע ודינם בחצר. תו"ש או' א':

א

ד) שם. אלא א"כ עשו מחיצה וכו' כדי שיהא ניכר שהמים הללו חלוקין הן חציין לאלו וחציין לאלו לבוש. שבמחיצה זו אומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור כמ"ש בסי' שנ"ה הואיל ויש בה היכר וזכרון שלא יבואו לטלטל מחצר לחצר (כלים ששבתו בבית) במקום אחר שלא במקום מילוי מים שבמים בלבד הקילו לומר גוד אחית מטעם שנת' שם. ר"ז או' א':

א

ה) שם. שלא א"כ עשו מחיצה וכו' אבל כותל החצר שמהלך ע"ג הבור אינו נידון משום מחיצה לפי שאין בו היכר כלל הואיל ולא נעשה בשביל כך: ר"ז שם וכ"ה בטור וכתב ב"י לאפוקי מר' יהודה שאמר שם באותה משנה לא תהא מחיצה גדולה מכותל שביניהן דאין הלכה כר"י במחיצות יעו"ש:

א

ו) שם יורד בתוך המים. כדי שתהא ניכרת במחיצה בתוך המים. תו"ש או' ב':

א

ז) שם. ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים וכו' וא"כ מ"ש וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים לאפוקי פחות אבל יותר מטפח יורד בתוך המים כ"ש דעדיף טפי אלא רק שלא יוריד כולה בתוך המים משום דבעינן היכר למעלה מן המים וא"כ אפי' אם המחיצה ארוכה יותר מי"ט ואפי' מגעת עד קרקעית הבור אפ"ה בעינן שיהיה טפח למעלה מן המים משום היכר:

א

ח) שם. כדי שתהיה ניכרת וכו' ולא ילך הדלי לרשות חבירו. והא דלא חיישינן להכי בגזוזטרא רסי' שנ"ה דשאני התם שהוא עומד למעלה ומשלשל דרך הנקב ביושר לא חיישינן שיצא חוץ למחיצה משא"כ כאן דעומד אצל הבור ומשלשל חיישינן שילך באלכסון. מ"א סק"א. תו"ש או' ג' ועי"ש מ"ש עוד. והב"ח תירץ דהתם על הרוב המים עמוק מי"ט והוי מקום פטור. ול"נ דמש"ע ולבוש משמע דהא דצריך טפח במים היינו שיהא היכר מעליא ולא מחשש שילך הדלי וא"כ בגזוזטרא יש היכר. גם נ"ל כיון דיש היכר בזה מסתמא יזהר שלא יעבור הדלי לחוץ. א"ר או' א' ועיין עוד במאמ"ר או' ג' מ"ש בזה:

א

ט) שם. וכן אם עשו ע"פ הבור קורה וכו' וטעמא לפי שאנו רואים כאילו קורה זו מחיצה שנמשכה וירדה עד המים וחלק כל רשות לעצמו, ב"י. עו"ש או' א':

א

י) שם. קורה רחבה ד"ט וכו' דלא אזיל דלי יותר מד"ט ואע"ג דעריבו מיא תחת הקורה קל הוא שהקילו חכמים במים. גמ' מ"א סק"ב. ופי' הרשב"א ז"ל שכיון שהיא רחבה ד' אמרינן פי תקרה יורד וסותם. וכתב עוד ויראה לי שהמחיצה יו"ד בזמן שהיא רחבה ד' מתרת לד"ה (ר"ל אפי' אין יורד ממנה טפח בתוך המים) מן הטעם הזה שאין הדלי הולך יותר מד"ט ולפיכך מותר אעפ"י שאין אומרים במחיצה פי תקרה יורד וסותם. המ"מ פ"ג דין כ"ב. והביאו ב"י. עו"ש שם. א"ר או' ב' והגם דבס' קרבן נתנאל חולק נראה דיש להקל כדעת הרשב"א ודעמיה:

א

יא) שם בהגה. לא בעינן שום תיקון וכו' ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון. מ"א סק"ג א"ר או' ג' תו"ש או' ה' ר"ז או' א' ואפי' יערה אחר השאיבה את המים לכלי ששבת בבית אסור. דאסור להכניס המים לבית של חצר זה מחצר אחר כל שלא עירבו ב' חצירות ביחד. מחה"ש וא"א או' ג' וכ"ז בלא עשו תיקון כנז' אבל אם עשו תיקון הנז' ועירבה אותה חצר לעצמה שרי להכניס המים לבית דהוי מחצר שלה לבית שלה:

א

יב) [סעיף ב'] באר שבאמצע השביל וכו' היינו שיש כמין מבוי קטן מפסיק בין שתי חצירות והוא שייך לבני החצירות ובור באמצע. תו"ש או' ו':

א

יג) שם. בין שני כותלי חצירות. ומשלשלין הדלי לתוכו דרך חלון שבכותל החצירות:

א

יד) שם אעפ"י שהיא מופלגת וכו' זהו לשון הרמב"ם פ"ג דין כ"ג וכתב שם המ"מ דמלשונו משמע דכ"ש כשהיא מופלגת פחות מד"ט דשרי. וכתב עו"ש דמסתימת דברי הרמב"ם משמע דאפי' אם החצירות פתוחות לשביל מותר למלא דרך חלונות יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ד. תו"ש או' ז' ומ"ש מור"ש ז"ל בהגה ודוקא כשאין החצירות פתוחות וכו' דמשמע דמפרש דברי הש"ע כבר הקשה ע"ז התו"ש שם וכתב דהו"ל למימר בלשון י"א והניח בצ"ע יעו"ש והמחה"ש סק"ד כתב דכן דרכו של רמ"א כל מקום שאינו מבואר להדיא בש"ע להיפך מדעת רמ"א אינו כותב בלשון י"א אף דבאמת הש"ע חולק יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ה':

א

טו) שם הגה. ודוקא כשאין החצירות פתוחות וכו' כ"ה דעת הטור. וכ"פ הלבוש. ר"ז או' ב':

א

טז) שם בהגה. רק בחלונות. דאז הוי תשמיש המילוי דרך אויר לחוד אבל כשהחצירות פתוחות לשביל אז רשות שניהם שולטת בו והוי השביל כחצר שאינו מעורב ואסור אף דרך חלון. מ"א סק"ה תו"ש או' ח' א"א או' ה':

א

טוב) שם. בהגה. וי"א דאם אינם מופלגים ד' אוסרים וכו' כ"כ ב"י בשם רש"י ז"ל והטעה כתוב ברש"י שם (דף פ"ה ע"א) משום דהוי תשמישו בנחת והוי כמו שהבור חציה בחצר זו וחציה בחצר זו שרשות שניהם שולטת בה וזה אוסר על זה עד שיערבו או עד שיעשו מחיצה תלויה בבור יעו"ש וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דלא דמי לבור הסמוך לכותל ברה"ר ואין ביניהם ד"ט דמקרי מקום פטור כמ"ש סי' שנ"ד דדוקא ברה"ר הוא דדינא הכי כיון דרבים לא דרסי שם הוי מקום פטור אבל בשביל שאינו שייך רק לב' חצירות אלו והם שפיר רגילים להשתמש שם לפעמים ולכך לא הוי מקום פטור. תו"ש או' ט':

א

יח) שם. בהגה וי"א דאם אינן מופלגים וכו' וכ"פ הלבוש. וכתב א"ר או' ה' דכן עיקר כשיטת הלבוש שכ"פ בעה"ק ומגיד וטור עכ"ל, וכ"פ הר"ז או' ב' וכ"כ האחרונים:

א

יט) שם בהגה. וי"א דאם אינן מופלגים וכו' בד"א כשהשפיל הוא רה"י אבל אם הוא כרמלית כגון שמפולש בשני ראשיו לכרמלית אפי' אם הבור מופלג מכתלי החצירות אסור למלאת ממנו אלא א"כ מקיפתו חוליא גבוהה י"ט כמ"ש סי' שנ"ד. ר"ז שם:

א

ך) [סעיף ג'] שתי חצירות וביניהם ג' חרבות. שאין בעליהן דרין בהן ומוקפות מחיצות הן מכל רוחותיהן והרי הן רה"י גמורה אלא שהן פרוצות זו לזו במילואן או ביותר מיו"ד אמות ויש לכל אחת מהחצירות חלונות פתוחים לחורבה שאצלה. ר"ז או' ג':

א

כא) שם. וביניהם ג' חרבות. דהיינו הג' חרבות הם עומדות זו אצל זו בין שתי החצירות והשתי חצירות אחת מקצה זה ואחת מקצה זה:

א

כב) שם. כל אחד מותר באותה שאצלו וכו' הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול שאין לו פתח פתוח לה אלא חלון אין פרצת המחיצה אוסרת ומותר להשתמש בכולה וחבירו אין אוסרה עליו ואעפ"י שגם חבירו משתמש בה בחול שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך חורבה זו מ"מ כיון שלחבירו אין לו בה אלא ע"י זריקה באויר ברוחב ד"ט ויוחר אינו יכול לאוסרה עליו ונותנים אותה לו שיש לו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו. ר"ז שם. וכ"ה בתו"ש או' י"א:

א

כג) שם. באותה שאצלו וכו' אבל באותה שאצל חבירו אינו יכול להשתמש בה בשבת ע"י זריקה באויר מפני שהוא אוסרה על חבירו ר"ז שם:

א

כד) שם. והאמצעית מותרת לשניהם. כיון דאין ב' החצרות משתמשות בה אלא דרך אויר זריקה מ"א סק"ז. תו"ש או' י"ב ר"ז שם:

א

כה) שם כל אחד מותר בחורבה שאצלו. דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר והאמצעי אסור דשניהם משתמשים בה בשלשול ורשות שניהם היא ואע"ג דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסרו לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור במקום פרוץ. ב"י בשם רש"י:

א

כו) וחורבות אלו אעפ"י שיש להם בעלים מותרים בני חצירות הסמוכות להם להשתמש בהם ע"י זריקה ושלשול ואין הבעלים אוסרים עליהם כיון שאין דרים בהם ודירה בלא בעלים אינה אוסרת כמ"ש סי' שע"א. כ"ה דעת הרא"ש והטור וכן הסכים הב"י דלא כרש"י יעו"ש. וכ"פ הר"ז שם:

א

כז) [סעיף ד'] בה"כ שבין שני הבתים. וכל אחד נפנה לו מביתו או אפי' עומד בין ב' חצירות וכל אחד נפנה לו מחצירו אם הוא של שניהם בשותפות ולא עירבו יחד אסורים לפנות בו לכתחלה בשבת לפי שהוא כחצר של שניהם והצואה היא ככלים ששבתו בבית דאסור להוציאם אפי' מחצר לחצר עד שיערבו יחד או יעשו לו תיקון. ר"ז או' ד' ועיין לעיל סי' שנ"ה סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם או' מ"ד:

א

שתהיה נכרת. ולא ילך הדלי לרשות חבירו והא דלא חיישי' להכי בגזוזטרא ברסי' שנ"ה דשאני התם שהוא עומד למעלה ומשלשל דרך הנקב ביושר לא חיישינן שיצא חוץ למחיצה משא"כ כאן דעומד אצל הבור ומשלשל חיישינן שילך באלכסון כנ"ל:

ב

קודם רחבה ד'. דלא אזיל דלי יותר מד' ואף על גב דעירבו מיא תחת הקורה קל הוא שהקילו חכמים במים:

ג

לא בעינן שום תיקון. ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון (הג"מ שם):

ד

אף על פי שהיא. וכ"ש בפחו' מד' (דאז) אף על פי שהחצירו' פתוחות לשביל שרי לסברא זו:

ה

בחלונו'. דאז הוי תשמיש המילוי דרך אויר אבל כשהחצירות פתוחות לשביל רשות שניהם שולטות בו והוי השביל כחצר שאינ' מעורב' ואסור:

ו

אוסרים אפי' כו'. דכיון דסמוך להם הוי לשניהם תשמיש בנחת עסי' שס"ה ס"ב:

ז

מותר' לשניהם. כיון דאין ב' החצירות משתמשות בו אלא דרך אויר זריקה:

ח

אסורה לשתיהן. כיון דמשתמשין בחורבה ע"י שלשול מה שאין כן בס"ב דהוי דרך אויר:

ט

ואסורי'. דדמי לכלים ששבתו בבית עסס"א בהג"ה:

א

(א) ואין ביניהם וכו' – ר"ל שבכותל המפסיק בין החצרות העומד ע"ג הבור אין פתח וחלון:

ב

(ב) אין ממלאין וכו' – שהרי כ"א ממלא מרשות חבירו:

ג

(ג) אא"כ עשו מחיצה י' – כדי להפסיק בין הרשויות ויהא כ"א דולה מרשותו ומחיצת הכותל שעומד ע"ג הבור אין מועיל לזה כלל דבעינן דוקא שתהא עשויה לשם כך ובתוך אוגן הבור:

ד

(ד) וצריך שיהיה וכו' – כדי שיהיה ניכר הפסק המחיצה המחלקת בתוך המים ואע"פ שאינה מגעת המחיצה עד קרקע הבור קל הוא שהקילו במים להתיר במחיצה כזו דבעינן רק שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו:

ה

(ה) טפח מן המחיצה – וכ"ש אם מחציתה למטה ומחציתה למעלה:

ו

(ו) המחיצה כולה – היינו של העשרה טפחים וה"ה אפילו אם היתה ארוכה יותר ומגעת עד קרקע הבור צריך ג"כ היכר הפסק מלמעלה:

ז

(ז) ניכרת – ההפרשה ובזה הטפח לבד סגי שלא ילך הדלי לרשות חבירו:

ח

(ח) וכן אם עשו וכו' – ר"ל שהניחו לכתחלה מלמעלה על שפת הבור כדי להתיר המים אבל כשלא נעשה כדי להתיר לא:

ט

(ט) זה ממלא מצד הקורה וכו' – וטעמא לפי שאנו רואים כאלו קורה זו נמשכת ויורדת עד המים וחולקת כל רשות לעצמו וכאן אין לחוש לומר שזה דולה מרשות חבירו לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מד"ט וא"כ לא יחצוב מים מצד הבור שהוא ברשות חבירו ואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטות קל הוא שהקילו חכמים במים וא"צ אלא שלא יהא ניכר להדיא שחוצב מרשות חבירו:

י

(י) לא בעינן שום תיקון – ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו שום תיקון דהא לא עירבו שתי החצרות ביחד:

יא

(יא) שבאמצע השביל – היינו שיש כמין מבוי קטן מפסיק בין שתי החצרות והוא שייך לשתי החצרות ובור באמצע ומשלשל הדלי לתוכו דרך חלון שבכותל החצרות:

יב

(יב) אע"פ שהיא מופלגת וכו' – מלשון זה משמע דכ"ש כשהיא מופלגת פחות מד"ט והטעם דתשמיש שהוא דרך חלון ס"ל לדעה זו דתמיד מיקרי דרך אויר בין כשהוא מופלג ד"ט ובין פחות מד"ט ומה שכתב בלשון כ"ש דלא מיבעי אם הוא פחות מד"ט דתשמישו בנחת לחצר הסמוך ס"ל לדעה זו דבודאי אין חבירו אוסר עליו אף שלא עירבו יחד אלא אפילו אם הוא מופלג ד"ט ממנו דגם לחצר הסמוך אינו בנחת אפ"ה אין חבירו אוסר עליו כיון דאין תשמישן אלא דרך אויר:

יג

(יג) ואינם צריכין זיזין – בא לאפוקי ממ"ד בגמרא דבעינן דוקא שיוציא כ"א זיז כל שהוא מכותלו עד לבור להכירא שלא יבוא לטלטל בעלמא מרשות לרשות:

יד

(יד) רק בחלונות – דאז הוי תשמיש מילוי הדלי מן הבאר רק דרך אויר אבל כשיש פתחים מהחצרות לשביל א"כ אותו השביל רשות שניהם שולטות בו תמיד בתשמיש גמור וע"כ אסור להשתמש בו אפילו דרך חלונות דהוי השביל כחצר שאינה מעורבת ואסור כ"ז שלא עירבו ביחד ואפילו הוצאת זיזין לא מהני:

טו

(טו) וי"א דאם אינן וכו' – דעה זו ס"ל להיפוך מדעה קמייתא דאין להתיר רק דוקא כשהבור מופלג מן כותלי החצרות ד"ט דאז מקרי התשמיש דרך אויר אבל כשהוא פחות מד"ט לשניהם לא מקרי דרך אויר אלא חשיב התשמיש לשניהם בנחת ואוסרין זה ע"ז אפילו אם אין פתחים להחצרות ותשמישן הוא רק דרך חלונות שבכותל ופסקו האחרונים כדעה זו:

טז

(טז) ג' חורבות – שאין בהם דיורין ופרוצות זו לזו ביותר מעשר אמות ויש לכל אחת מהחצירות חלונות פתוחות להחורבות שאצלם שעל ידיהם הם משתמשין בהם ע"י זריקה:

יז

(יז) כ"א מותר וכו' – הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול שאין לו פתח פתוח לה אלא חלון אין פרצת המחיצה שפרוצות זו לזו אוסרת ומותר להשתמש בכולה וחבירו אינו יכול לאסור עליו ואע"פ שגם חבירו משתמש בה בחול ע"י זריקה שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך חורבה זו מ"מ כיון שלחבירו אין לו בה תשמיש כ"א ע"י זריקה באויר מרחוק אינו יכול לאסור עליו:

יח

(יח) באותה שאצלו – אבל בשל חבירו אינו יכול להשתמש בה בשבת ע"י זריקה באויר מפני שהוא אוסר עליו דהיא שייכה לו יותר שיש לו בה גם תשמיש נח שלא ע"י אויר כגון בשלשול למטה סמוך לחלונו:

יט

(יט) והאמצעית – שהיא עומדת בשוה בין שתי החורבות:

כ

(כ) מותרת לשניהן – כיון שהיא רחוקה משניהן ואין לשניהן בה תשמיש כ"א ע"י זריקה באויר דרך החורבות הסמוכות לה אינם אוסרים זה על זה:

כא

(כא) כנגד השתים – ר"ל שהיתה משוכה כנגד אורך שני החורבות ומגעת שתי ראשיה לשני החצרות כזה:

כב

(כב) אסורה לשתיהן – לפי שיש לשתיהן תשמיש נוח סמוך לחלון ע"י שלשול ואוסרים זה על זה ואע"ג דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ [רש"י]:

כג

(כג) רשות שניהם שולטת בו – עיין לעיל סימן שנ"ה ס"ג בהג"ה במ"ב דמיירי שמקום מושב ביהכ"ס היה מיוחד לכל אחד לבדו ורק מקום החפירה שלמטה שהצואה נופלת שם היה של שניהם ולכן אסור דמוציא מרשותו לרשות השותפין שלא עירב עמדו אבל אם גם מקום המושב היה שייך לשניהם מותר:

כד

(כד) ועיין לעיל סימן שנ"ה – דשם מבואר בהג"ה בס"ג פרטי הדינים וגם דאם שכח ולא עירב בדיעבד מותר לפנות דגדול כבוד הבריות:

א

(ט"ז ס"ק א') ונ"ל דהוא נ"ב דבריו תמוהין ונראה דהטור ס"ל כסברת תוס' דפליגי ב"ש וב"ה בזה דב"ש קפיד אמחיצה וב"ה קפיד אהית' לכן צריך לעשות למעלה וקיי"ל כב"ה:

א

ואם היתה המחיצה כו'. ז"ל הרמב"ם שפוסק כרב יהודא דמפרש מתני' כן דאמרי' למטה היינו למטה מן המים והטור לא זכר האי מילתא ותמה ב"י ע"ז ונ"ל דהוא מסופק דשמא הלכה כרב הונא דאוסר בזה כמ"ש ב"י בשם רש"י והראב"ד והרז"ה ע"כ לא נקט אלא מאי דשרי לתרוייהו דהיינו למעל' מהמים סמוך למים:

ב

שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ז"ל רמב"ם וי"ל א"כ למה פסק הרמב"ם בסי' שע"ה ס"ג גבי תל שבחצר שבעל החצר אוסר על בעל המרפס' בגבוה י' והלא אין תשמישו על התל אלא בזריקה והיינו דרך אויר וצ"ל דלא אמרו האי מילתא אלא במים שאין שם תשמיש רק מילוי מים וכן בחורבה דאמרי' בגמ' שאין אדם אוסר דרך אויר כמ"ש בסמוך שם ג"כ אין דרך להשתמש בחורבה אבל בתל שבחצ' דרך להשתמש שם בתשמיש קבוע:

ג

ויש אומרים דאם אין מופלגים כו'. זה דעת רש"י דס"ל דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא בתרתי לריעות' דהיינו באינו יכול להשתמש אלא דרך זריק' או שלשול כזה בבאר ועוד ריעותא דבעי' שיהיה מופלג מן רשותו ד"ט בזה מתירין בדרך אויר ולפ"ז לק"מ במ"ש בסמו' להרמב"ם מדין התל שבחצר דלרש"י שהוא כשיטת הטור לא תמצא שם תרתי לריעותא דוקא שם במקום שאמרו אוסרין זע"ז ומו"ח ז"ל כ' כאן ויש מקשים א"כ אמאי כ' בסי' הקודם דאם התל גבוה י' לחצר ולמרפסת רחוק ד' דאוסרים זע"ז והא אין אוסר דרך אויר ותי' דדוקא גבי בור וחורבה דאין שם תשמיש כלל בחול אלא ע"י זריקה משך ד"ט דרך אויר אמרו אין אדם אוסר דרך אויר כו' ובסמוך יתבאר דרש"י לא כ"כ והקושיא מעיקרא ליתא כמ"ש לדעת רש"י:

ד

והאמצעי' מותרת בשניהם. הטעם דשניהם אינם יכולים להשתמש באמצעית אלא דרך זריקה כי אין שם פתח לחורבה וכיון שיש תרתי לריעותא כמ"ש בסמוך דהא גם כאן הוה האמצעית מופלגת מכל אחת שהרי החיצונה מפסק' בינה לחצר ע"כ אין אוסרין זה על זה דרך אויר:

ה

והשלישית הקרובה לשני החצירות אסור לשתיהן. דכאן אף ע"ג דמשתמשין דרך זריקה מכל מקום היא סמוכה להם ואין כאן אלא חדא לריעותא על כן אוסרים דרך אויר וכתב רש"י ואע"פ דאיכא לאקשוי מבאר דלעיל דהיינו מ"ש בס"ב דדמי לאמצעי דכאן שהרי שני הבתים סמוכים לאויר המבוי ואי משום הפסק ארבע לכל אחד הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה אפי' רחבה כמה אמות (פי' ולמה אוסר כאן דרך אויר דהא יש תרתי לריעותא ולמה יאסר באמצעית אפי' אחר ארבעה טפחים) ותירץ דבחורבה משתמשים בה תשמישים הרבה בין בסמוך בין ברחוק אבל גבי באר ליכא תשמיש אלא מילוי וההוא ע"י הפלגת אויר ד' הוא ע"כ הרי מבואר כוונת רש"י דגבי תרתי לריעותא אמרינן אין אוסר דרך אויר והיינו במילוי מים דאין משתמשין אלא בהפלגת ארבע טפחים מה שאין כן בחורבה שמשתמשים בה אפילו בסמוך ואין שם אלא חד לריעותא וגבי תל דלעיל דמי למים דכאן דהא התל מופלג ד"ט מהמרפסת וא"א להשתמש בסמוך ע"כ הוצרכתי לתרץ לעיל לרש"י דאין שייך שם תרתי לריעותא במקום שאוסרין זע"ז דבאמת אם הית' מרפסת גבוה י' מהתל מופלגת ד"ט בעל החצר מותר ואין בעל המרפסת יכול לאסור עליו דרך אויר כנ"ל ברור: