שולחן ערוך, אורח חיים שע״ה: מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים ובו ד סעיפים:
מרפסת שהוא דרך לעליות הפתוחים לה ועומדת בחצר ועולים לה בסולם ובני העליות יורדים ממנה לחצר ועוברים לרשות הרבים אינם אוסרים על בני החצר דסולם תורת פתח עליו והוי כשתי חצרות ופתח ביניהם שאם רצו מערבים יחד ואם רצו כל א' מערב לעצמו ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן כדי שתהא רגל המותרת במקומה:

ב

אם לא עירבו יחד ויש בחצר תל או עמוד שהוא משותף בין שניהם אם אינם גבוהים י"ט הרי אלו נחשבי' בין החצר ובין המרפסת ושניהם אסורים להוציא שם כלים שבבתים ואם הם גבוהים מקרקעית החצר י"ט (ובתוך עשרה למרפסת (טור) והם בתוך ד' טפחים למרפסת בני מרפסת מותרים לפי שתשמישו (להם) בנחת מלבני החצר ואם היו רחוקים מהמרפס' ד"ט או יותר אע"פ שגבוהים עשרה (מן החצר לתוך עשרה למרפסת) (טור) הרי אלו בכלל החצר והמרפס' לפי ששניהם אפשר להשתמש בהם על ידי זריקה לפיכך שניהם אסורים להוציא שם כלים ששבתו בבתים עד שיערבו:

ג

היתה מצבה ארבע' טפחים לפני המרפס' אין המרפסת אוסר' על בני החצר שהרי נחלקה מהם:

ד

זיזים היוצאים מהכתלים כל שהוא למטה מעשרה טפחים הרי זה נחשב מהחצר ובני החצר משתמשין בו וכל שהוא בתוך י"ט העליונים הסמוכים לעלייה אנשי עלייה משתמשין בו והנשאר בין י' התחתונים עד התחלת י' העליונים מן הזיזין היוצאים שניהם אסורים בו ואין משתמשין בהם בכלים ששבתו בבתים אלא אם כן עירבו:

א

הטור מדברי רש"י

ב

עירובין במשנה דלקמן במשנה שם פ"ג

ג

טור

ד

שם בגמרא פ"ד וכרב

ה

רמב"ם וה"ה בפ"ד מה"ע

ו

שם במשנה ס"ג

ז

שם

ח

רמב"ם בפרק ד' מה"ט מהא דשמואל עירובין ס'

ט

ברייתא שם פ"ד וכרב

א

ס"א מרפסת שהוא. פ"ד א' וע"ש:

ב

אינם אוסרים. נ"ט ב' וערש"י במתני' פ"ג ב':

ג

ובלבד שיערבו. רש"י שם ושם:

ד

כדי שתהא. ע"ה א':

א

שהוא משותף. פ"ח א' יש גזל כו' הב"ע כו':

ב

אם אינם. גמרא שם פ"ד:

ג

להוציא שם כלים שבבתים. צ"א ב':

ד

ובתוך עשרה. גמ' שם פ"ד א':

ה

ואם היו כו'. מתני' שם וגמרא שם:

א

ויש בחצר תל או עמוד – מיירי שהוא רחב דע"ד דאל"ה הוי מקום פטור ובטל להכא ולהכא וכדלעיל בסימן שע"ב ס"י וכ"כ הריטב"א:

א

היתה מצבה ד"ט וכו' – עיין בב"י שמתמיה על הרמב"ם שלפי מה שמפרש הגמרא דף ס' למימרא דשמואל אין מקור לדין זה ובבית מאיר מיישב קצת:

א

[א] [לבוש] גבוה עשרה וכו'. דאם אינו גבוה עשרה חשוב הכל כחצר אחד ואוסרים על בני החצר (תוס'):

ב

[ב] ועולין לה בסולם וכו'. זה לשון רבינו ירוחם מרפסת הוא כך בחצר יש בתים סביב ועל בתים יש עליות ולפני פתחי עליות מרפסת וכל העליות פתוחות למרפסת כמו הבתים לחצר ויש כלים בחצר שעולין למרפסת וכל אותן שדרין בעליות יורדין דרך הסולם לחצר ויוצאין דרך החצר לרשות הרבים:

ג

[ג] כלים וכו'. פירוש שלא עירבו:

ד

[ד] אף על פי וכו'. אבל בטור ופוסקים משמע דכל פחות מעשרה נותנין אותו לבני חצר אם רחוק ארבעה ממרפסת או נמוך ממנו עשרה דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר כמו שכתב סימן שע"ו סעיף ב' (מגן אברהם) והב"ח מחלק שם, מיהו גדולה מזו ראיתי שכתב רבינו ירוחם דף פ"ט דאף שגבוה עשרה מחצר נותנין לחצר כיון שרחוק ארבעה ממרפסת וכן משמע בתוס' דף פ"ז ד"ה הכי וכו' דהא ידוע דהלכה כרב באיסור:

א

א) [סעיף א'] מרפסת ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחין לה. רש"י ומביאו ב"י. וז"ל רי"ו מרפסת כך הוא בחצר יש בתים סביב ועל הבתים יש עליות ולפני פתחי עליות מרפסת וכל העליות פתוחות למרפסת כמו הבתים לחצר ויש סולם בחצר שעולים למרפסת וכל אותן שדרין בעליות יורדין דרך הסולם לחצר ויוצאין דרך החצר לרה"ר. א"ר או' ב':

א

ב) שם. אינם אוסרים וכו' היינו כשלא עירבו יחד אלא בני חצר לעצמן ובני מרפסת לעצמן וקמ"ל דלא הוו כחצר א' שעירבו בני חציה לעצמן ובני חציה לעצמן דאסרי אהדדי אלא הוו כשתי חצירות. ב"י:

א

ג) שם. אינם אוסרים וכו' ואיירי במרפסת שהיא גבוה י"ט דאם אינה גבוה י"ט חשוב הכל כחצר א' ואוסרין על בני חצר וכן פירש"י ותו' במשנה ופשוט הוא. ב"ח. א"ר או' א' תו"ש או' א':

א

ד) שם. אינם אוסרים על בני החצר וכו' והיינו לענין כלים ששבתו בבית דאילו לכלים ששבתו בחצר אפי' לא עירבו כלל מותר לטלטל מן החצר למרפסת והרי הם בכלל גגות וחצירות שהן רשות אחת. ב"י תו"ש שם. ועיין לעיל רס"י שע"ב:

א

ה) שם. ואם רצו כל אחד מערב לעצמו. ואז מותר לטלטל כלי הבית החצר וכן כלי עלייה למרפסת אבל כלי הבית למרפסת אוכלי עלייה לחצר אסור משום דהו"ל כשתי חצירות שלא עירבו יחד דאסור לטלטל מזו לזו:

א

ו) שם. ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן וכו' דאם לא עירבו כל בני מרפסת לעצמן והיא אסורה במקומה דהיינו להוציא מן העלייה למרפסת אוסרת ג"כ על בני החצר לטלטל מן הבית לחצר דכיון דבני מרפסת אין להם דרך אחר לרה"ר כ"א ע"י חצר הו"ל כשתי חצירות זו לפנים מזו שאין לה דרך אחר כ"א ע"י החצונה ולא עירבה הפנימית שאוסרת על החיצונה כמ"ש לקמן סי' שע"ח סעי' ב' יעו"ש.

א

ז) שם. כדי שתהא רגל המותרת במקומה. דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה כמ"ש לקמן סי' שע"ח סעי' ה' יעו"ש:

א

ח) [סעיף ב'] אם לא עירבו יחד. אבל עירבו אלו לעצמו ואלו לעצמן, רש"י ומביאו ב"י:

א

ט) שם. ויש בחצר תל או עמוד וכו' הכלל העולה מסעי' זה דכל שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת אבל אם שניהם שוים הן בנחת הן בקושי אוסרין זה על זה כמ"ש בב"י ובט"ז סק"ב יעו"ש:

א

י) שם. ויש בחצר תל או עמוד. ומיירי שהוא רחב ד' על ד' דאל"ה הוי מקום פטור ומותר להשתמש בו אלו ואלו כמ"ש לעיל סי' שע"ב סעי' ו' יעו"ש. וכ"כ בריטב"א:

א

יא) שם. שהוא משותף בין שניהם. שאילו היה של אחר מהם לא היו אחרים אוסרים עליהן שהבעלים משתמשין בהן. ב"ח. פרישה או' ב' תו"ש או' ג':

א

יב) שם. אם אינם גבוהים י"ט וכו' וגם למרפסת אין גבוהין י"ט דהוי לשניהם בנחת. וכתב הב"י דאעפ"י שרחוק ד"ט מן המרפסת שניהם אסורים דבני המרפסת יכולין להשתמש עליו בזריקה אבל בטור טוב' משמע דכל פחות מי"ט לאו כלום הוא ונותנים אותו לבני החצר אם הוא רחוק ד' מן המרפסת או נמוך ממנו יו"ד, דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר כמ"ש סי' שע"ו סעי' ב' מ"א סק"א. א"ר או' ד' תו"ש או' ד' ר"ז או' ב' מיהו החמ"מ או' א' כתב על דברי מ"א הנז' דזה דלא כרש"י ודלא כתו' ובזה אוסרים דרך אויר בין להרמב"ם ובין להטור יעו"ש:

א

יג) ואם לאחד בשלשול ולאחד בזריקה גובה יו"ד ובשלשול שניהם אסורים. מ"א שם. תו"ש שם א"א או' א' ועיין לקמן או' י"ט:

א

יד) בור שבחצר אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלן בשבת הרי הוא וחליתו בסלע או תל שבחצר דאם היה גבוה יו"ד וסמוך למרפסת הרי הוא נחשב עם המרפסת אבל אם היה מלא מים אין בני חצר ולא בני מרפסת מכניסין ממנו לבתים עד שיערבו. הרמב"ם פ"ד דין ח"י. מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז שם:

א

טו) שם. כלים שבבתים. דאלו כלים ששבתו בחצר או במרפסת שרי להוציא לשם דחצר ומרפסת רשות אחת לכלים ששבתו בתוכם כמ"ש לעיל או' ד' יעו"ש:

א

טז) שם הגה. ובתוך יו"ד למרפסת. דאי רחוקה יו"ד הו"ל לזה ולזה בקושי ואוסרים זה על זה:

א

טוב) שם. לפי שתשמישו להם בנחת וכו' בתוך י"ט וגם אין מופלג ד"ט:

א

יח) שם. אעפ"י שגבוהין יו"ד מן החצר ותוך יו"ד למרפסת. ר"ל והייתי אומר שייך למרפסת אפ"ה כיון דרחוקים ד"ט מן המרפסת הו"ל לזה בקושי מחמת רחקו ולזה מחמת גבהו ואוסרים זה על זה:

א

יט) שם הגה. ותוך יו"ד למרפסת. ואם תרתי רעותא למרפסת נמוך יו"ד וגם מופלג ד"ט כתב הט"ז או' ב' דנותנין אותו לבני חצר יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' אבל הנה"ש כתב בשם רש"י ורשב"א ז"ל דגם בכה"ג שניהם אסורים יעו"ש. וכ"כ הריעב"א ומאמ"ר או' ד' ובס' בית מאיר. ועיין לעיל או' י"ג:

א

ך) שם. עד שיערבו. ר"ל עד שיערבו יחד. וכ"ה בלבוש:

א

כא) [סעיף ג'] היתה מצבה רחבה ד"ט. כ"ה הרמב"ם פ"ד דין ט"ז. וכ"כ הלבוש מיהו הב"ח לקמן סי' שצ"ב כתב דבעינן ד"ט בגובה. וכ"כ המ"א שם סק"ז, ר"ז בזה הסי' או' ד' ויתבאר עוד שם או' ל"ד בס"ד:

א

כב) שם. לפני המרפסת. היינו ע"פ כל אורך פתח. המרפסת כמ"ש לקמן סי' שצ"ב סעי' ד' יעו"ש:

א

כג) שם. אין המרפסת אוסרת וכו' דכיון שעשה הפסק לפני המרפסת גילה דעתיה דסליק נפשיה מהחצר. ט"ז סק"ג. ור"ל דאפי' אם היה התל או העמוד סמוכין למרפסת בתוך ד"ט ואינם נמוכים י"ט אפ"ה נותנין אותו לבני חצר ואין אוסרין עליהן בני מרפסת כיון שסלקו עצמן ע"י המצבה. וכ"כ הר"ז או' ד':

א

כד) [סעיף ד'] זיזים היוצאים מהכתלים. והם מבני החצר והעליות בשותפות. ר"ז או' ה' ור"ל דאם אינם משותפות הוו של בעלים שלהם. ומיירי כשעירבו כל אחת לעצמה:

א

כה) שם. זיזים היוצאים מהכתלים וכו' ובזיז רחב ד' עסקינן דבציר מהכי לאו הוי רשותא ומקום פטור הוא ובטיל להכא ולהכא. רש"י סוף דף פ"ד ע"א:

א

כו) שם. הרי זה נחשב מהחצר וכו' דלדידהו הוי כפתח ולבני עלייה בשלשול. רש"י:

א

כז) שם. אנשי עלייה משתמשין בו. דהוי לדידהו כפתח ולבני חצר בזריקה. רש"י:

א

כח) שם שניהם אסורים בו וכו' דהוי לזה בקושי ולזה בקושי וא"כ אם היה לזה פחות מי"ט ולזה פחות מי"ט דהוי לשניהם בנחת ג"כ שניהם אסורים בו כמ"ש לעיל או' ט' יעו"ש:

א

כט) שם. אלא א"כ עירבו. יחד בני החצר עם בני העליות. ר"ז או' ה'

א

אינם גבוהים. וגם למרפסת אין גבוהים י' דהוי לשניהם בנחת וכתב הב"י דאף ע"פ שרחוק ד' מן המרפסת שניהם אסורים דבני המרפסת יכולים להשתמש עליו בזריקה אבל בטור ובפוסקים משמע דכל פחות מי' לאו כלום הוא ונותנין אותו לבני החצר אם הוא רחוק ד' מן המרפסת או נמוך ממנו י' דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר כמ"ש סי' שע"ו ס"ב ואפשר שגם דעת הרמב"ם כן אלא שדרכו לסתום ועסס"י שנ"ה דאם לא' בשלשול ולא' בזריקה גובה י' ובשלשול שניהם אסורים וכ"ה בגמ' ובהג"א וצ"ע שהרא"ש סכ"א ד"ה לא כ' כן: בור שבחצר אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלם בשבת הרי הוא וחליתו כסלע ומחשב למרפסת כמש"ל אבל מלא מים אסור שמא ימלא ממנה ותחסר מי' (רמב"ם) (ועסי' שע"ב סי"ו):

א

(א) אינן אוסרין על בני החצר – כשלא עירבו יחד אלא בני העליות לעצמן ובני החצר לעצמן ולא הוי כחצר אחד שעירבו בני חציה לעצמן ובני חציה לעצמן דאסרי אהדדי אלא הוי כשתי חצרות. ומיירי כשהמרפסת גבוה י"ט מן החצר דאי לא היה גבוה י"ט הוי ליה עם החצר כחצר אחת [אחרונים]:

ב

(ב) לעצמו – ר"ל ומותר לטלטל אפילו כלי הבית לחצר וכן כלי עליה למרפסת אבל כלי הבית למרפסת או כלי עליה לחצר אסור כיון שלא עירבו יחד:

ג

(ג) ובלבד שיערבו וכו' – ר"ל דאם לא עירבו בפני עצמן והיא אסורה במקומה אוסרת ג"כ על החצר לטלטל בתוכה מכלי הבית דמרפסת כיון שאין לו דרך אחר לר"ה כ"א ע"י חצר הו"ל כחצר זה לפנים מזה שאין לו דרך אחר כ"א ע"י חצר החיצונה דקיי"ל לקמן בסימן שע"ח דאם בני חצר הפנימי לא עירבו לעצמן דהו"ל רגל האסורה במקומה אוסרין על החיצונה:

ד

(ד) בין שניהם – דאם הוא של אחד מהם הרי הוא ברשותא דחד ואינם אוסרים עליו בכל גווני:

ה

(ה) אם וכו' – הכלל בזה דכל שלאחד תשמישו בנחת [היינו בקל] ולהשני בקשה לא מקרי רק רשות לאותו שתשמישו בנחת ואין השני יכול לאסור עליו אבל אם שניהם שוים הן שהוא לשניהם בקל להשתמש על אותו מקום הן בקשה שייך לשניהם וממילא אוסרים זה ע"ז להוציא לאותו מקום מכלי הבית כיון שלא עירבו יחד ואיזה מקרי בנחת ואיזה בקשה מתבאר בגמרא דכל שצריך לתשמישו זריקה דהיינו שהתל או העמוד גבוה ממנו עשרה טפחים וצריך לזרוק שם או שצריך שלשול דהיינו שהמקום ההוא נמוך ממנו י"ט וכשרוצה להשתמש עליו צריך לשלשל ולהורידו לשם כ"ז מקרי קשה ואם הוא פחות מי"ט הן בזריקה והן בשלשול מקרי בנחת ולפעמים מקרי קשה אפילו אם הוא פחות מי"ט כגון שאותו עמוד או התל מופלג בריחוק מקום ממנו ד"ט וצריך לזרוק באויר:

ו

(ו) אינם גבוהים י"ט – מן הארץ וגם מן המרפסת שלמעלה מהם אין נמוך ממנה עשרה טפחים דאז נוח לשניהם להשתמש שם ולכן אוסרים זה על זה דאם היה נמוך מן המרפסת עשרה טפחים אז היו נותנים אותו לבני החצר דלהם תשמישו בנחת ולבני המרפסת [היינו אנשי העליה שבתיהם נפתחים להמרפסת ואיסקופת פתחיהם שוה לה] בקשה:

ז

(ז) ושניהם אסורים וכו' – ודוקא כשהיה התל והעמוד סמוך להמרפסת בתוך ד"ט דאם היו רחוקים ממנו ד"ט א"כ תשמיש המרפסת עליו בקשה והחצר בנחת ונותנים אותו לבני החצר:

ח

(ח) ובתוך עשרה למרפסת – דאם היה מרוחק עשרה גם ממרפסת היה לשניהם בקשה ויד שניהן שוין בו לאסור זה על זה:

ט

(ט) שתשמישו להם בנחת – שהם לה בתוך י"ט וגם אינם מופלגים ממנה:

י

(י) אע"פ שגבוהים וכו' ותוך עשרה למרפסת – ר"ל וא"כ היה שייך למרפסת וכמו שכתב מתחלה אפ"ה כיון שמופלגין ממנה ד"ט וכשרוצים בני מרפסת להשתמש שם הוא רק ע"י זריקה מקרי תשמישו ג"כ בקשה זה מחמת גובהו וזה מחמת רחקו:

יא

(יא) ותוך עשרה למרפסת – ואם היו נמוכים עשרה טפחים גם מהמרפסת יש דעות בפוסקים יש אומרים דכיון שלבעל המרפסת יש שתי ריעותות שנמוכים מעשרה וגם מופלגים ד"ט א"כ תשמיש של אנשי החצר נוח יותר שם ונותנין אותו להם ויש אומרים דכיון שלהחצר נמי גבוה י"ט מקרי לשניהם תשמישו בקשה ואוסרין זה ע"ז בור שבחצר. [של בני המרפסת ובני החצר בשותפות] ומקיפתו חוליא גבוה י' טפחים וסמוכה למרפסת בתוך ד"ט אוסרין זה על זה כשלא עירבו יחד למלאות מים בדלי ששבת בבית או בעליות וכן להכניס המים לבתיהם ואין נותנין אותו לבני מרפסת הואיל וגם להם תשמישו בקשה ע"י שלשול י' טפחים לבור ואפילו אם הבור מלא מים עד גובה החוליא שסמוכה למרפסת אסור משום גזירה שמא יחסרו המים בשבת וישתמשו בו כבתחלה אבל אם היה הבור מלא בדבר שאין ניטל בשבת הרי הוא כעמוד או תל גבוה י' מחצר ותוך עשרה למרפסת שנותנין אותו לבני מרפסת [כשאינו מופלג מכנגדה ד"ט וכנ"ל] להשתמש על גבה:

יב

(יב) ארבעה טפחים – בגובה שלה:

יג

(יג) אין המרפסת אוסרת וכו' – ר"ל אפילו התל ועמוד הסמוכה לה בתוך ד"ט וגבוה י"ט שכיון שעשו הפסק לפני המרפסת גילו דעתם שסילקו עצמם מן החצר:

יד

(יד) זיזים היוצאים וכו' – גם זה הסעיף מיירי שבני החצר ובני העליה עירבו כ"א לעצמן ושהזיזים היו שייכין לבני החצר והעליה בשותפות וגם מיירי שהזיזין היו רחבים ד"ט דאל"ה הוי מקום פטור ובטיל להכא ולהכא [רש"י]:

טו

(טו) והנשאר וכו' – מיירי בשהיו יותר מעשרים טפחים מן העליה לקרקע החצר וה"ה כשהיה פחות מעשרים טפחים והזיז עומד באמצע ואין ממנו עשרה טפחים לא לזה ולא לזה:

א

מג"א ס"ק א' וכ"ה בגמ'. היינו מדפרכי' על רב בור מק"ל. אף דלזה בשלשל ולזה בזריקה גובה י' ובשלשול אפ"ה הדין דלרב שניהם אסורים ובס' נתיב חיים נדחק בזה שלא לצורך. ומ"מ קשה לי בההיא דעירובין פ"ד אלימא לחצר וכו' ואמאי רשותא דתרווייהי נינהו הא לחצר הוי רק בזריקה ולהמרפסת זריקת הפלגה ושלשול מש"ה נותנים לחצר אף דתוס' כ' דלמסקנא לרב ל"א בזריקה ושלשול ול"א בשלשול שניהם שווים היינו לרב דלא אזלי' בתר נחותא יותר דכל דקשה לשניהם הם שווים. אבל לשמואל דאזלי' בתר נחותא יותר דמש"ה לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנים לזה בשלשול ה"נ לחצר נחת יותר דהוי לזה בזריקה ולזה בזריקה ושלשול ומלשון רש"י דזריקת הפלגה לא הוי כ"כ קש' כמו בזריקת גובה מש"ה זריקת הפלגה עם שלשול הוי בשוה עם זריקת גובה לחוד' אבל הא בתו' ד"ה בור מא"ל מבואר דאדרבא זריקת הפלגה קש' יותר ואח"כ דחו דהם שווים אבל מ"מ גובה אינו ק' מהפלגה א"כ ק'. וצ"ע:

א

כדי שתהא רגל המותרת במקומה. פי' דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה וכי עירבו מותרין וקמ"ל דלא תימה דהוה כחצר אחרת שעירבה חציה לעצמה וחציה לעצמה דאסרי אהדדי אלא הוה כב' חצירות:

ב

אם לא עירבו יחד כו'. הכלל מסעי' זה דכל שלזה תשמישו בנחת ולזה בקשה לא מקרי רק רשות לאותו שתשמישו בנחת ואין השני יכול למחות בידו כלל אבל אם שניהם שוים הן בנחת כגון ששניהם משתמשים ע"י פתח הן בקשה שייך לשניהם ואוסרין זה על זה אלא דיש פלוגתא בגמ' איזה מקרי בנחת ואיזה בקשה דהיינו כל שצריך לתשמישו זריקה דהיינו שהמקום ההוא גבוה ממנו י"ט וצריך לזרוק שם מקרי קשה וכן בשלשול דהיינו שהמקום נמוך ממנו י"ט וצריך לשלשל שם ואם הוא פחות מי"ט הן בזריקה והן בשלשול לא מקרי קשה ועוד קרוי קשה אפי' אם הוא פחות מי' טפחים כגון אם הוא מופלג בריחוק המשך ממנו ד"ט אלא דאם לא' בזריקה ולא' בשלשול ס"ל לשמואל דאע"פ דתרווייהו קשים הם מ"מ שלשול אינו קשה כל כך כמו זריקה ע"כ הוא שייך לבעל השלשול דהוא בעל נחת ורב סבירא ליה דלא מיקרי נחת אלא במשתמש דרך פתח אבל כאן לא אכפת לן בנחת קצת ושלשול וזריקה שוין הם ואסור והכי קי"ל ובטור כתוב ואם אינו גבוה י' לבני החצר וממנו למרפסת ד' צ"ל יו"ד במקום דל"ת וכן הגיה מו"ח ז"ל והוא פשוט וא"צ למה שנדחק ב"י לפרשו ומ"ש כאן ואם היו רחוקים מהמרפסת ד' טפחים או יותר אע"ג שגבוהי' י' מן החצר לתוך י' למרפסת היינו שלכל א' יש לבעל החצר ריעות' מכח זריקה ולבעל מרפסת מכח הפלגה ד"ט ולגביה אין ריעותא מכח שלשול כיון שהוא תוך י' שלו וע"כ אסור ששניהם שולטים בו ואם היו תרתי לריעות' לבעל המרפסת דהיינו למעלה מי' ומופלג נ"ל שמותר בעל החצר בהתל ואין בעל המרפסת יוכל לאסור עליו מפני שאין אדם אוסר דרך אויר ויתבאר אי"ה בסמוך בסי' שע"ו ס"ג. ובטור כתוב אבל כל שתשמישו בנחת יותר מלחבירו נותנין אותו למי שהוא בנחת כו' עכ"ל ותמה ב"י שהרי ל' זה הוא דברי שמואל לענין לזה בשלשול ולזה בזריקה ואנן קי"ל כר"פ כמ"ש ונ"ל דכיון דכבר כ' הטור דין שלשול וזריקה דאסור ממילא לפרש הך מלתא על ענין שלזה יש ריעותא ולזה אין ריעותא כל זה שיטת הטור אבל הרמב"ם לא ס"ל כך ומבואר מלשונו דהיינו לשון הש"ע שבסעיף זה זולת הגהות רמ"א מבואר דברישא באין גבוהין י' אסור לשניהם אפילו במופלג ד' ממרפסת מדלא זכר ברישא מחילוק מופלג או סמוך וכ"כ ב"י וכ"מ וגם לא זכר שם מענין גובה המרפסת מן התל כלל הדברים לדעתו שיש שייכות טפי למרפסת להתל ממה שיש לחצר להתל מ"ה כל שיש מעלה לתרווייהו דהיינו לחצר תוך י' ולמרפסת בסמוך פחות מד' טפחים פשיטא שאוסרין זה על זה ואפי' יש לחצר מעלה ולמרפסת ריעותא וכן אם לשניהם ריעותא ג"כ אוסרים זה על זה אלא שאם יש למרפסת מעלה ולחצר ריעותא אז יש היתר למרפסת היינו בגובה י' ואינם רחוקים ד' טפחים ולא זכר הרמב"ם כלל מענין נמוך התל ממרפסת י' או יותר ורמ"א הכניס לתוך דברי הרמב"ם מן שיטת הטור דהיינו ובתוך י' למרפסת בבבא דגבוהים י' וא"כ גם ברישא באין גבוהים י' ה"ל להגיה גם נמוכים ממרפסת פחות מי' דאז דוקא שוה לשניהם אבל בנמוך י' ממרפסת בני החצר מותרים כדעת הטור ולהרמב"ם אינו כן:

ג

היתה מצבה כו'. דכיון שעשה הפסק לפני המרפסת גילה דעתיה דסליק נפשיה מהחצר: