שולחן ערוך, אורח חיים שס״א: דין גג הסמוך לרשות הרבים ובו ב' סעיפים – עם 21 מפרשים

א

דין גג הסמוך לרשות הרבים ובו ב' סעיפים
גג הסמוך לרשות הרבים בתוך י' טפחים ולמעלה מעשרה לחצר הואיל ורבים משתמשין בו הרי זה כרה"ר ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצירו עד שיעשה לו סולם קבוע מחצירו איזהו סולם קבוע כל שקבעו שם בין לחול בין לשבת:

ב

חצר שנפרצה במילואה או ביותר מי' לר"ה מקום מחיצה נידון כצידי רשות הרבים שהוא כרמלית (כמו) שהוא החצר ואם נפרץ בקרן זויות אפילו בפחות מי' אסור וכן בית שנפרץ בקרן זוית אפי' בפחות מי' ונפרץ גם הקירוי עד שישאר באלכסון אסור אבל פירצה שאינה בקרן זוית אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם אפילו ביותר מי' והוא שלא יהא פי תקרה משופע דליכא פה: הגה וי"א דבעינן ג"כ ברוחב הקירוי ארבעה טפחים (תוס' והרא"ש פרק כיצד משתתפים וסמ"ג וטור) ואמרי' פי תקרה יורד וסותם אפי' בב' מחיצות אם יש כאן ב' מחיצות שלימות דבוקות זו בזו אבל זו כנגד זו לא: (טור)

א

מעשרה. ואם תוכו יו"ד אע"פ שמצד החצר אין בו יו"ד אין צריך סולם. ב"י:

ב

סולם. דגלי דעתיה דסלקיה לגג מן ר"ה בסולם קבוע:

א

עירובין פרק ה'

ב

תוס' בשם ר"ת

ג

ה"ה בשם הרשב"א בפי"ד

ד

שם בשם הרשב"א

ה

משנה שם ל"ד ובגמרא שם

ו

משנה שם וכרבי יוסי ולחומרא

ז

שם פלוגתא דרב ושמואל וכלישנא בתרא וכרב וכן כת' הרא"ש דבשל סופרים הלך אחר המקיל וכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם בפי"ז וש"פ

ח

מהא דעביד כי ארזילא כ"ה וכפירוש רש"י:

א

ס"א בתוך עשרה. גמ' שם וכפירש ר"ת והרמב"ם: ולמעלה מעשרה לחצר. דאל"ה הוי כרמלית ולא מהני סולם כמ"ש שבת ז' ב' בית שאין תוכו כו'. אבל השתא כיון שמצד א' הוא עשרה הוי רה"י כמו בור וחולייתו שבת צ"ט עירובין צ"ט:

ב

הואיל ורבים. שם בגמרא ודלמא כשרבים. וכ"ה ברמב"ם ומ"מ ע"ש:

ג

ה"ז כר"ה. מכאן ראיה לס' הרא"ש בסימן שמ"ה ס"י והוא לשון מ"מ בשם הרשב"א כל הס' עד סופו:

א

ס"ב חצר שנפרצה כו' אי כו'. מתני' צ"ד א' וערש"י ד"ה חצר במילואה או כו':

ב

מקום. שם בגמרא על מקום כו':

ג

כצידי ר"ה. שם ואב"א כו':

ד

שהוא כרמלית. מתני' שם:

ה

כמ"ש החצר. גמרא שם ורבנן א"ל ר"א צידי כו':

ו

ואם נפרץ. שם א"ר לעולם כו':

ז

וכן בית. שם מתניתין וגמרא וכפי' תוספות ד"ה וקירוייו:

ח

אפי'. כלישנא קמא דבשל סופרים הלך אחר המיקל:

ט

והוא. שם כפירש"י ד"ה אמרי כו' וכמ"ש שם כ"ה ב' וכפרש"י שם דע"כ ל"פ רבה ור"ז אלא בקרפף מ' דבשאר מקומות מודים דלא אמרינן פי תקרה וכן לפירש תוספות שם ד"ה הב"ע כו' בכ"מ מודים דלא אמרינן בד' רוחות פי תקרה כמ"ש התוספות שם ובפ' כל גגות שם:

י

וי"א דבעינן. שם פ"ז וכפי' תוספות שם ד"ה קורה כו' ושבת ט' א' כגון שקירה כו' וע"ש ברש"י ותוספות:

יא

ואמרינן פי כו'. צ"ד ב' וכן בית כו' מ"ש מרוח כו' ולהכי נקט אכסדרה בבקעה דבחצר סתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות אבל בבקעה אין לה אלא ב' מחיצות ועתוס' שם ד"ה בשתי רוחות ושם כ"ה א' ד"ה אכסדרה ובפ"ק דסוכה י"ח ב' ד"ה אכסדרה כו':

יב

אבל זו כו'. שם מתני' הבונה כו' וגמ' שם וסוכה שם בההיא מודינא לך כו' וש"ע השמיט כ"ז דבדין הראשון פ' כרש"י שם פ"ז א' ד"ה קורה וכן הרמב"ם לא הזכיר רוחב הקורה וכ' ב"י דהכי נקטינן ובדין השני פ' כרי"ף ורמב"ם דפי' אכסדרה בבקעה שיש לו ג' מחיצות דפלוגתייהו בהכי וכגי' ר"ח כי לית ליה בג' כו' וכמ"ש תוס' שם ושם דאכסדרה יש לו ג' רוחות כמ"ש בב"ב כ"ה ב' העולם לאכסדרה הוא דומה כו' ולפיכך נקט בבקעה משום דבחצר יש ד' רוחות ולכן סתם בש"ע דכאן מיירי שנפרץ מרוח א' ואפי' במלואו מדקאמר ואפי' ביותר ש"מ דע"כ מיירי בעשר ע' תוספות שם ד"ה בעשר כו':

א

או ביותר מעשרה – כלומר דאם נפרץ במלואה אפילו פחות מעשר או שנפרץ יותר מעשר ונשאר מקצת הכותל והטעם דפחות מעשר או עשר אמות שם פתח עליו ורה"י הוא אבל יותר מעשר דאין דרך עולם לעשות פתח רחב יותר מעשר אמות פרצה הוא ואסור לטלטל לשם מן הבית וגם משם לר"ה אוסר דשם כרמלית עליו. והנה כאן מפרש המחבר דין חצר דמסתמא אינו מקורה מלמעלה ולא שייך לומר פי תקרה יורד וסותם ובסיפא מפרש דין בית המקורה דאיכא למימר בו פי תקרה יורד וסותם וכמו שיבאר לקמיה:

ב

עד שנשאר באלכסון אסור – אבל אם הקירוי לא נפרץ ועודף על מקום הפרצה אמרינן דיורד וסותם עד למטה בארץ:

ג

וי"א דבעינן ג"כ ברוחב הקירוי ד' טפחים – כתב בלשון וי"א משום דמסתימת המחבר בזה משמע דדעתו כדעת רש"י דאפילו אין בקורה ד' אמרינן פי תקרה יורד וסותם ובאמת כתב כן בעצמו בב"י דמסתימת הרמב"ם בפי"ז מהלכות שבת בדין ל"ה גבי קורה שם משמע ג"כ דסובר כרש"י והכי נקטינן עכ"ל והרמ"א אזיל לשיטתו במה שכתב בד"מ דאין לדחות דברי התוספות והרא"ש והסמ"ג והטור מחמת דברי רש"י והרמב"ם וכן סתם הרמ"א לעיל בסימן שמ"ו ס"ג בהגה"ה ואני מצאתי עוד פוסקים דעומדים בשיטה זו של התוספות והרא"ש וכו' הלא המה המאור והרמב"ן בפרק כיצד משתתפין וכן משמע ג"כ בחידושי הרשב"א והריטב"א [בדף פ"ו ע"ש] וע"כ אין לזוז מדברי הרמ"א. ולדעת בעלי שיטה זו אפילו היה בשלשה רוחות מחיצות גמורות ג"כ אין אומרים על מחיצה רביעית פי תקרה יורד וסותם אא"כ היה רוחב הקירוי ד' טפחים [כן משמע בתוספות שם דף פ"ו ד"ה קורה וברא"ש שם עי"ש]. ודע עוד דעת הרמב"ם דפי תקרה לא מהני רק שיהא מותר לטלטל בתוכו אבל לא נעשה רה"י גמור עי"ז והזורק מר"ה לתוכה פטור והראב"ד פליג ע"ז וכן הוא ג"כ דעת התוספות והרא"ש דפי תקרה יורד וסותם הוא מדאורייתא והעתיקו דברי התוספות גם הרשב"א והריטב"א בחידושיהם:

ד

ואמרינן פ"ת וכו' אפילו בשתי מחיצות וכו' – ג"ז לאו דעת כו"ע הוא דדעת הרי"ף והר"ח והרמב"ם דפלוגתייהו דרב ושמואל לענין פי תקרה הוא דוקא בשיש ג' מחיצות שלימות ואנו דנין על ענין רוח רביעית אך הרמ"א העתיק דעת הר"ת משום שהרא"ש עומד בשיטתו והביא ראיה לדבריו וגם הטור העתיק בסתמא את דעתו ואולי דדעת הרמ"א רק להכניס דעה זו בתוך הי"א אבל לא להחליט כדבריו:

א

[א] [לבוש] כגון שמכתפין וכו'. מגן אברהם כתב שמניחין בו כובעים וכלים קטנים עליה:

ב

[ב] [לבוש] יכולים אין צריך וכו'. ואם חורו עשרה אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה אין צריך סולם כן כתב מגן אברהם בשם הבית יוסף והגהות אשירי, וצריך עיון דמשמע שם דבעינן סולם רק כשגבוה עשר סמוך לרשות הרבים הוא דאין צריך:

ג

[ג] ואם נפרץ בקרן וכו'. אפילו מרוח אחת (בית יוסף ונחלת צבי), ולפי טעם שכתב הלבוש בבית משום דדמי לפתח אם כן גם בבית אסור מרוח אחת וצריך עיון:

ד

[ד] [לבוש] משופע או אין בו וכו'. רמ"א כתב כן בשם ר"א ודעת הט"ז ונחלת צבי דאף הטור מתיר במשופע כשרחב ארבעה עיין שם שהאריכו, אבל בספר צידה לדרך שנמשך אחר הטור מבואר כרמ"א:

א

א) [סעיף א'] גג הסמוך לר"ה. שאינו מוקף חצר לכל צידיו אלא צידו אחד רה"ר. רש"י עירובין פ"ד ע"ב. ב"י. עו"ש או' א'.

א

ב) שם. גג הסמוך לרה"ר בתוך י"ט ולמעלה מיו"ד לחצר. דהיינו שלצד רה"ר אינו גבוה י"ט ולצד החצר הוא גבוה י"ט מכל צד ובני רה"ר משתמשין בו.

א

ג) שם. ולמעלה מעשרה לחצר. אבל אם גם מצד החצר אינו גבוה יו"ד לא מהני סולם דהוי רה"ר כמ"ש סי' שמ"ה סעי' יו"ד וסעי' ט"ו לבוש. עו"ש שם. מ"א סק"א. תו"ש או' א' א"א או' א'.

א

ד) שם. ולמעלה מעשרה לחצר. ואם היה גבוה יו"ד לצד רה"ר א"ל סולם. ב"י בשם הג"א. לבוש. עו"ש שם: תו"ש שם. רז או' ג' מחה"ש. וכתבו שם התו"ש והמתה"ש. דבמ"א יש ט"ס יעו"ש. והנה מלבוש משמע דצריך גבוה יו"ד גם מצד החצר אבל התו"ש שם כתב אעפ"י שלצד החצר אינו גבוה יו"ד כיון שלצד רה"ר גבוה יו"ד א"צ סולם. יעו"ש. וכ"כ א"א או' א'.

א

ה) שם. ולמעלה מעשרה לחצר. ואם גם מצד החצר אינו גבוה יו"ד אלא שתוך הבית עמוק י"ט ג"כ מהני סולם. עו"ש שם. א"א שם. והיינו באין מכתפין עליו דבמכתפין עליו י"ל דהוי רה"ר גמור אעפ"י שתוכו י"ט ומ"מ י"ל קצת דאפשר אם תוכו י"ט על גגו הוי רק כרמלית אף שרבים מכתפים עליו. א"א שם. וכ"כ הר"ז שם דאם אינו גבוה י"ט בין מצד רה"ר בין מצד החצר אעפ"י שהבית שבתוכו יש בו י"ט אינו נקרא על הגג רה"י אלא כרמלית ואין סולם מועיל לו כלל עכ"ל ופשוט דמיירי במכתפין עליו שחוזר על מ"ש באו' א' אבל באין מכתפין מהני סולם כמ"ש העו"ש והא"א.

א

ו) שם. הואיל ורבים משתמשים בו וכו' אבל אם אין רבים משתמשים שם א"צ סולם קבוע. ב"י. עו"ש שם. ועוין באו' שאח"ז.

א

ז) שם. ורבים משתמשין בו וכו' וזהו לדעת הרמב"ם פי"ד שכתב הואיל ורבים מכתפין עליו אבל לדעת הטור שלא הזכיר מכתפין עליו משמע דבכל גוונא צריך סולם ואעפ"י שאין רבים משתמשין בו. כ"כ ב"י. אבל הב"ח כתב דגם לדעת הטור בעינן מכתפין עליו אלא שקיצר בדבריו יעו"ש. ומ"מ האחרונים נקטו לשון הש"ע ומשמע דאם אין משתמשין בו א"צ סולם וכמ"ש באו' הקודם:

א

ח) שם. ורבים משתמשין בו וכו' שמניחים כובעים וכלים קטנים עליהם. מ"א סק"ב. א"ר או' א' תו"ש או' ב' א"א או' ב' ר"ז או' א':

א

ט) שם. הרי זה כרה"ר. מה"ת רה"י גמור הוא אלא הואיל והוא בתוך יו"ד לרה"ר ורבים משתמשין בו הרי זה כרה"ר. ר"ז שם.

א

י) שם. ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו וכו' משמע מדברי הרמב"ם כשאין שם סולם קבוע אסור לטלטל על הגג רק תוך ד"א אבל המ"מ כתב בשם הרשב"א כדברי הטור דדוקא מן הבית אסור לטלטל עליו. ד"מ או' א' וכ"מ מדברי הש"ע שכתב להשתמש בו מחצרו דהיינו מחצר לגג אסור אבל בגג עצמו מותר לטלטל בכולו. וכ"מ מדברי הט"ז סק"א, וכ"כ התו"ש או' ג' והמש"ז או' א': וכ"מ מסתמיות דברי האחרונים דבגג עצמו מותר לטלטל בכולו אם יש שם חפצים מבע"י:

א

יא) שם. עד שיעשה לו סולם קבוע וכו' דגליה דעתיה דסלקיה לגג מן רה"ר ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה. אבל בסולם עראי כיון דמסליק ליה כמאן דליתיה הוא. רש"י עירובין פ"ד ע"ב. ב"י. ט"ז סק"א.

א

יב) שם. בין לחול בין לשבת. אבל קבעו לשבת ולא לחול וכ"ש אפכא אין זה קבוע. ב"י. לבוש. ר"ז או' ב.

א

יג) שם. בין לחול בין לשבת. משמע דאפי' אינו קבוע הסולם כ"א דניטל דאינו נעוץ כל שעשה הסולם למקום הזה אפי' דברוצה לעלות ולירד מניחו ושוב מסיר אותו יקרא קבוע לחול ולשבת כיון דמשתמש בו בכל פעם כ"נ פשוט ובנזקי שכנים יש הפרש בין סולם קבוע לעראי ואינו ענין לזה. רו"ח. מיהו ממ"ש לעיל או' י"א משמע דבעינן שיהיה שם הסולם מונח בקביעות בלתי הסרה יעו"ש.

א

יד) [סעיף ב'] חצר שנפרצה במילואה וכו' כלומר דאם נפרץ במילואה אפי' פחות מעשר או שנפרץ יותר מעשר ונשאר מקצת הכותל. והטעם דפחות מעשר או עשר אמות שם פתח עליו ורה"י הוא אבל יותר מעשר דאין דרך עולם לעשות פתח רחב יותר מעשר אמות פרצה הוא ואסור לטלטל לשם מן הבית וגם משם לרה"ר אסור דשם כרמלית עליו. וכאן מפרש המחבר דין חצר דמסתמא אינו מקורה מלמעלה ולא שייך למימר פי תקרא יורד וסותם ובסיפא מפרש דין בית המקורה דאיכא למימר ביה פי תקרה יורד וסותם וכמ"ש לקמן. עו"ש או' ב'.

א

טו) שם. או ביותר מיו"ד וכו' ואם עשה לה צורת פתח הו"ל מחיצה כמ"ש לקמן סי' שס"ב סעי' יו"ד יעו"ש:

א

טז) שם. מקום מחיצה נידון כצידי רה"ר וכו' צידי רה"ר הוא שנועצין יתידות או מניחין אבנים גדולות סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם לכותל קרי צידי רה"ר כמ"ש רש"י בעירובין צ"ד ע"א ובכ"מ וההוא צידי רה"ר נידון ככרמלית שאסור לטלטל ממנו לרה"ר ולא מרה"ר לתוכו כמבואר בגמ' וברש"י שם. ולזה אמר שמקום המחיצה נמי הוי דינו כצידי רה"ר שהוא כרמלית ור"ל שאסור לטלטל ממנו לרה"ר או מרה"ר לתוכו אבל אם נפרץ לכרמלית שרי לטלטל ממנו ולכרמלית. בתוך ד"א כדין שני כרמלית. כמ"ש לעיל הי' סמ"ו סעי ב' ולקמן סי' שע"ב סעי' ב' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ד':

א

טוב) שם. כמו שהוא החצר. ר"ל כמו החצר שנעשית ג"כ כרמלית מחמת שנפרצה לרה"ר. וא"כ למדנו שני דברים אחד שאסור לטלטל בחצר כ"א בתוך ד"א כדין כרמלית והשנית דממקום המחיצה ולחצר שרי בתוך ד"א כדין שני כרמלית כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ הר"ז שם:

א

חי) שם. ואם נפרץ בקרן זוית. דהיינו שהפרצה תופסת משתי רוחותיה אצל הזויות. ר"ז או' ה'

א

יט) שם. אפי' בפחות מיו"ד אסור. דלא חשיב כפתח דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. טור. מ"א סק"ד. ולפיכף אפי' בפחות מיו"ד אוסר כל החצר לטלטל בו. עו"ש או' ב' ואם עשה כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח. תו"ש או' ו' בשם התו' א"א או' ד' ועיין לקמן סי' שס"ב סעי' יו"ד:

א

ך) שם. אפי' בפחות מיו"ד אסור. ומשמע שם בגמ' דאם הפרצה שאינה יותר מיו"ד נעשית בשאר מקומות של הכתלים דהיינו שאינה בקרן זוית אפי' בשני כתלים שרי ורק שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד כמ"ש לקמן סי' שס"ב סעי' ט':

א

כא) שם. אפי' בפחות מיו"ד אסור. ומ"מ יראה דפחות מאמה י"ל דלא דחקי ועיילי התם וצ"ע. א"א או' ד' ומיהו אם הוא פחות מג"ט פשיטא דשרי כיון דהוי לבוד וכסתום דמי:

א

כב) שם. וכן בית שנפרץ וכו' כלומר דלא תימא דוקא חצר הוא אם נפרץ בקרן זוית לא הוי פתח עבור שאינו מקורה אבל בית דמקורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם והוי פתח קמ"ל דגם בבית לפעמים לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כמו שמפרש:

א

כג) שם. וכן בית שנפרץ וכו' לרה"ר או לכרמלית. ר"ז או' ה'

א

כד) שם. ונפרץ גם הקירוי וכו' אבל אם לא נפרץ הקירוי ועדיין עומד למעלה ביושר על מקום הפרצה אמרינן ביה פי תקרה יורד וסותם:

א

כה) שם. עד שנשאר באלכסון אסור. דכי היכי דלא חשיבי פתח בקרן זוית ה"נ לא אמרינן פ"ת יורד וסותם בקרן זוית. טור:

א

כו) שם. אמרינן בה פי תקרה וכו' ואפי' אם הוא גבוה יותר מעשרים אמה אמרינן בה פ"ת יורד וסותם. ב"י בשם סמ"ג. וכ"כ הרא"ש פ' כיצד משתתפין. תו"ש או' ז' מיהו בריטב"א דף פ"ז ע"א מבואר דבגבוה יותר מעשרים לא אמרינן פ"ת יורד וסותם יעו"ש א"ח או' א':

א

כז) שם. אפי' ביותר מעשר. רק שאינה במילואה. וי"א דאפי' היא במילואה ר"ז או' ה' וסיים דכן עיקר אלא דטוב לחוש לסברא הראשונה:

א

כח) שם. ואפי' ביותר מעשר. והנה בטור כתב דאפי' נפרצו ב' מחיצות שלימות אמרינן פ"ת יורד וסותם אבל לא בג' ומה שלא העתיק הש"ע דברי הטור משום דלא פסיקא ליה כמבואר בב"י ואך מור"ם ז"ל בהגה פסק כדברי הטור ולענין דינא יתבאר לקמן או' ל"א:

א

כט) שם. והוא שלא יהא פ"ת משופע וכו' משמע דכל שאינו משופע אמרינן ביה יורד וסותם ואעפ"י שאין ברוחבו ד"ט וכמו שפסק בב"י כדעת רש"י ומשמעות הרמב"ם ודלא כדברי הטור ודעמיה דבעו תרתי אינו משופע ורחב ד' יע"וש וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה סברא זו בשם י"א משום דאיכא פלוגתא. ומ"מ גם לדעת רש"י לא אמרינן פ"ת יורד וסותם עד שיהיה רחב טפח כמ"ש הב"ח בסי' זה ובסי' תר"ל יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ב. מש"ז או' ב' ומיהו מה שהקשה שם הט"ז על הב"י וכתב דהטור מתיר במשופע כשרחב ד' האחרונים חלקו עליו בזה וכתבו דהעיקר בהבנת דברי הטור כב"י דהטור במי תרתי אינו משופע וגם רחב ד' חמ"מ או' ב' נה"ש או' א' אבן העוזר. שש"א. בית מאיר:

א

ל) שם הגה. וי"א דבעינן ג"כ ברוחב הקירוי ד"ט וכ"פ הלבוש. ואע"ג דקורת מבוי סגי בטפח לקמן (סי' שס"ג סעי' י"ז) התם טעמא משום היכר בעלמא. מ"א סק"ה. אבל כל היכא דבעינן מחיצה אז צריך שיהיה בה דוקא ד"ט ואז אמרינן גביה פ"ת יורד וסותם. תו"ש א' ט' וכ"ה דעת האחרונים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל:

א

לא) שם בהגה. ואמרינן פ"ת יורד וסותם אפי' בב' מחיצות וכו' גם דין זה אינו לכ"ע דדעת הרי"ף והרמב"ם ור"ח לא אמרינן פ"ת יורד וסותם אלא א"כ יש ג' מחיצות שלימות וברביעית הוא דאמרינן פ"ת יורד וסותם כמבואר בב"י אך מור"ם ז"ל פסק כדברי הטור משום דכ"ה סברת ר"ת והרא"ש כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"פ הלבוש. וכ"כ הר"ז או' ה' דכן עיקר אלא שכתב דטוב לחוש לסברא הראשונה ור"ל דאפי' בנפרצה מצד א' טוב לחוש שלא תהיה במילואה וכמ"ש לעיל או' כ"ז יעו"ש. ועיין לעיל סי' שמ"ו או' ן'

א

לב) שם בהגה. אם יש שם ב' מחיצות שלימות וכו' פי' והמחיצות הנסתרים נשאר עליהם הקירוי שלא נסתר עמהם באלכסון. עו"ש או' ג':

א

לג) שם בהגה. אבל זו כנגד זו לא. משום דנראה יותר מפולש. לבוש. ועיין לעיל סי' שמ"ו או' ל"ג:

א

ולמעלה מי'. דאלו כולו אינו גבוה י' לא מהני סולם דהוין ר"ה כמ"ש סי' שמ"ה ס"י וסט"ו ואם תוכו י אף על פי שמצד החצר אין בו י' א"צ סולם (עיי' ת"ש) (ב"י הג"א מ"מ):

ב

משתמשין בו. שמניחין כובעים וכלים קטנים עליהם:

ג

כולם קבוע. דבזה סלקיה לגג מן רה"ר:

ד

בפחות מי' אסור. דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:

ה

ברוחב הקרוי ד"ט. אף על גב דקור' מבוי סגי בטפח התם טעמא משום היכר בעלמא:

א

(א) בתוך עשרה טפחים – דהיינו שלצד ר"ה אינו גבוה י"ט ולצד החצר הוא גבוה י"ט דאלו לא היה גבוה י"ט אף לצד החצר לא היה מהני סולם כלל דהוי ר"ה גמור כשרבים מכתפים עליו וכשאין מכתפים עליו הוי עכ"פ כרמלית אבל השתא כיון דמצד החצר הוא גבוה י"ט יש על הגג תורת רה"י ומותר להשתמש עליו כשיש לו סולם קבוע לעלות בו מחצרו לגגו דבזה גלי דעתו דמסלק לגגו מן בני ר"ה ואין שייך רק לו ואם מצד ר"ה גבוה י"ט א"צ סולם. ואם הגג נמוך פחות מעשרה טפחים מכל צד ובתוכו עמוק י"ט כגון שחקק הקרקע בתוכו והשלימו לי"ט דעת המ"א דא"צ סולם דאין שם כרמלית עליו כלל דהוא רה"י גמור ורבים מאחרונים חולקין עליו ודעתם דמדרבנן שם כרמלית ע"ג מלמעלה כיון שהוא נמוך מי"ט מכל צד וצריך סולם להתירו ובפרט כשרבים מכתפין עליו אפשר דהוא ר"ה גמור עי"ז ואפילו סולם לא מהני להתירו:

ב

(ב) משתמשין בו – שמניחין כובעים וכלים קטנים על הגג:

ג

(ג) הרי זה כר"ה – לאו כר"ה ממש דאי הכי לא היה מהני סולם אלא ר"ל כעין ר"ה:

ד

(ד) מחצירו – אבל בגג מותר לטלטל בכולו:

ה

(ה) כל שקבעו שם וכו' – היינו שעומד שם הסולם תמיד אבל אם לפעמים מסלק ליה הרי הוא כמאן דליתא:

ו

(ו) מקום מחיצה נידון כצידי ר"ה – צידי ר"ה בעלמא נקרא כשמעמידין אבנים גדולות או שנועצין יתדות סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם נקרא צידי ר"ה ודינו ככרמלית ואסור לטלטל מתוכו לר"ה וקמ"ל דאף בעניננו אף דליכא שום הפסק בין החצר לר"ה ועיילי ביה רבים להדיא ודרסי ליה אפ"ה אין דינו רק כצידי ר"ה ושם כרמלית עליה ואסור לטלטל ממקום זה לחוץ שהוא ר"ה ואם כרמלית סמוך לחצר מותר דמכרמלית לכרמלית קמטלטל. ובר"ה שלנו יש להחמיר:

ז

(ז) כמו שהוא החצר – ר"ל כמו שהחצר גופא שם כרמלית עליה מחמת שהוא פרוץ ברוח רביעית כן הוא ג"כ מקום המחיצה ונמצינו למידין מלשון זה שני דברים אחד דבחצר זה אסור לטלטל כ"א בתוך ד"א שנית דממקום המחיצה לתוך החצר מותר לטלטל בתוך ד"א דתרוייהו שם כרמלית עלה וכדלעיל בסימן שמ"ו ס"ב וג':

ח

(ח) ואם נפרץ בקרן זוית – ר"ל שהפרצה אכלה בשתי הכתלים של החצר בסופן זה אצל זה. ומשמע בגמרא דאם הפרצה נעשה בשאר מקומות של הכתלים אפילו היו בשתי כתלים כל שאין בכל פרצה יותר מעשר אמות שרי וע"ש בתוספות דדוקא אם היה העומד מרובה על הפרוץ הא לא"ה אסור כשהפרצה הוא בשתי כתלים וכ"כ הרשב"א בעבודת הקודש:

ט

(ט) בפחות מעשרה וכו' – דלא נוכל לכנות הפרצה ההיא בשם פתח דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ודוקא לענין פרצה אמרינן כן אבל אם עשה צורת פתח וכ"ש אם עשה שתי מזוזות ומשקוף ממש בודאי שם פתח עליה ושרי:

י

(י) אסור – ומסתברא דאם היה הפרצה פחות מאמה אין להחמיר [פמ"ג] אכן בעה"ק להרשב"א מצאתי דמשלשה טפחים ועד ארבעה צריכה שני לחיים ואם היה ארבעה אין לה הכשר עד שימעטנה מארבע וכו' ע"ש:

יא

(יא) וכן בית וכו' – כלומר דלא תימא שאני בית דאע"פ דאין להתיר מחמת פתח מפני שהוא בקרן זוית מ"מ איכא משום פי תקרה שעל גבו יורד וסותם קמ"ל דפעמים ליכא משום פי תקרה ומפרש היכי דמי:

יב

(יב) עד שנשאר באלכסון אסור – דבזה שאין הקירוי שוה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:

יג

(יג) אפילו ביותר מעשרה – ואפילו אם היה זה ג"כ במלוא כל הכותל שלא נשארו גיפופין כלל והנה בדברי המחבר לא נתבאר אם דוקא בדופן אחד כשהוא פרוץ אמרינן פי תקרה יורד וסותם או אפילו בשתי דפנות משום דלא פסיקא ליה ד"ז כדמשמע בב"י אכן הרמ"א בהגהתו העתיק לדינא דברי הטור דסתם כשיטת הפוסקים דס"ל דאפילו פרוץ שתי מחיצות אמרינן פי תקרה יורד וסותם וכדלקמיה:

יד

(יד) שלא וכו' משופע – ר"ל דלא אמרינן דיורד וסותם רק כשהתקרה חלק אבל לא כשהוא משופע כעין גגין שלנו שעומדים בשיפוע אם לא היה תקרה תחתיה:

טו

(טו) וי"א וכו' – וכן הלכה כמו שכתבתי בבה"ל:

טז

(טז) דבעינן וכו' ארבעה טפחים – ר"ל דאז אמרינן פי תקרה יורד וסותם ולא דמי לקורת מבוי בעלמא דסגי בטפח דקורת מבוי אינו אלא להכירא בעלמא אבל כל היכי דבעינן מחיצה אז צריך שיהא בה דוקא ד' טפחים ואז אמרינן פ"ת יורד וסותם:

יז

(יז) אם יש כאן ב' מחיצות שלימות – פי' והמחיצות הנסתרים נשאר עליהם הקירוי שלא נסתר עמהם:

יח

(יח) זו כנגד זו לא – דאז הלא נראה מפולש ואין פי תקרה מועיל לזה:

א

סעיף ב' דליכא פה. ע' עירובין פ"ו תוס' ד"ה גזוזטרא שכ' דאם אינו שוה וממילא פגימות שסביבותיה לא מקרי פי תקרה. גם כ' שם דמשמע מפי' הקונטרס דאם אין טפח בעובי הקורה לא אמרי' בי' פי תקרה יורד וסותם:

א

בתוך י'. ובני ר"ה משתמשי' שם והו' כר"ה ואסור להוציא שם מן הבית מהני סולם קבוע דגלי דעתיה דסלקי' לגג מן ר"ה ואיהו ניח' ליה לאשתמושי ביה אבל בסולם עראי אין כאן סילוק כיון דמסלק ליה לסולם:

ב

והוא שלא יהי' פי תקרה משופע. כ"כ הטור וז"ל וכגון שפי התקרה חלק' ורחבה ד"ט אבל אם הוא משופע ואין בו ד"ט לא אמרי' יורד וסותם עכ"ל וכ' ב"י שלמד כן מדאמרי' בפ"ב דעירובין דף כ"ה בפלוגתא דרבה ור"ז אי אויר קירוי מייתר או אינו מייתר דרבה ס"ל מייתר וה"ל יותר מב"ס ור"ז ס"ל אינו מייתר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם וה"ל כאלו יש מחיצה עד למטה לימא בפלוגתא דרב ושמואל קא מפלגא דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד"א לא אמרינן פי תקרה כו' אי דעבדא כעין אכסדרה שהגג שוה ה"נ דרבה מודה דאמרינן פי תקרה כו' והא דפליג רבה כאן דעביד כי ארזילא פירש"י יציע גג משופע דליכא פה ומשמע לרבינו דכיון דליכא פה לכ"ע לא שייך למימר פי תקרה ור"ז דשרי התם לאו דמותרת פי תקרה היא אלא משום דכיון דמקורה לא חשיב קרפף ואע"ג שהתו' והרא"ש חולקים בפ' כל גגות על רש"י שפי' קירוי ובאלכסון בשיפוע לאו למימר דס"ל שאע"פ שהוא בשיפוע אמרי' פי תקרה דהא (כצ"ל) דעבד כי אורזילא דאמרי' בעושין פסי' דלא אמרי' ביה פי תקרה לכ"ע היינו גג משופע ולא פליגי אלא בפירוש אלכסון ומ"ש ואין בו ד"ט פי' שאם אין בקורה רוחב ד"ט אע"פ שאינו משופע לא אמרי' פי תקרה וכתב רבינו וי"ו במקום או עכ"ל ומאוד מאוד תמוהין דבריו דא"ת שבמשופע לא הוה אמרי' פי תקרה לכ"ע למה כ' הטור בסי' שנ"ח בסופו קרפף בג' סאין וקורה ממנו בית סאה מותר אפי' אם הקרוי משופע דחשבינן כאלו מחיצה בסוף הקירוי כו' עכ"ל משמע בהדיא דאמרי' פי תקרה וזה שלא כדברי ב"י דאמר דבזה כ"ע ס"ל לאסור ולא אמרי' פי תקרה ותו דלדברי ב"י מ"ט דר' זירא דשרי כיון דלא אמרינן פי תקרה ותו קשה דרבינו הטור כ' בהדיא ברמזים פ' עושין פסין בקרפף של ג' סאין וקירה בו בית סאה אפי' הקירוי משופע אמרי' ביה פ"ת יורד וסותם הרי מבואר שלא כדברי ב"י ע"כ נראה דרבינו הב"י לא יצא כל ידי חובת העיון בזה הגם כי מו"ח ז"ל הסכים עמו אלא העיקר הוא דדברי הטור כשיטת הרא"ש דפר' עושין פסין גבי קרוי אף לר"ז ההיתר משום פ"ת אלא דתלמודא קאמר שם דל"ת פלוגתא דרבה ור"ז בפלוגתא דרב ושמואל פליגי לענין אם אמרי' כלל פי תקרה והיינו דעביד כאכסדרה ורבה ור"ז ס"ל דודאי קי"ל דאמרינן פי תקרה כו' היכא דעבד בשוה אלא דאם עביד כאורזילא דהיינו בשיפוע כפירש"י שכן מביא הרא"ש האי פירש"י שם ובזה פליגי רבה ור"ז דלרבה לא אמרי' פי תקרה באם הוא משופע ולר"ז אמרי' כן אפי' במשופע וקי"ל כר"ז כמ"ש הרא"ש אלא דעדיין צריך תנאי א' דהיינו שצריך רוחב הקורה שפיה יורד וסותם ד"ט דלא כרש"י שס"ל די בטפח כמ"ש התו' בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ו) ד"ה קורה ד' מותרת כו' שלא הוצרך הטור להזכיר שם שיהא רוחב ד' דהא שם מיירי בתקרה שהיא כסוי לאכסדרא ובודאי יש שם ד' טפחים אבל כאן דמיירי בקירוי שנפרצה ולפעמים יש שם קורה אחת שנשארה פחות מד' טפחים ע"כ הזכיר שיהיה שם דוקא ד"ט ופי' דבריו הוא וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד"ט פי' שהפה הוא חלק ורחב ד' טפחים באותו רוחב אבל אם הוא משופע ואין באותו שיפוע שהוא לצד הפה של התקרה ד"ט לא אמרינן ביה פי תקרה וע"כ לא אמר בסיפא ואין ברחבו ד"ט כמו שזכר ברישא רחבה ד"ט דכאן לא קאי על הרוחב כפשוטו אלא בהשיפוע אמר שיש בשיפועו ד"ט במקום שהוא הפה של התקרה אז מותר וא"כ אין אנו צריכין לדחוק לפרש דהוי"ו הוה במקום או כמ"ש ב"י אלא דהוא כפשוטו והא דאמרינן כאן בפרק כל גגות דאמרי בי רב משמיה דרב כגון שנפרצה בקרן זוית באלכסון ס"ל לטור כשיטת הרא"ש כאן שאין הטעם משוה שהוא באלכסון א"א פי תקרה אלא משום דהוה בקרן זוית וטעם דפי תקרה יורד וסותם הוא משום דהוה כפתח וכאן בקרן זוית לא עבדי אינשי פיתחא נמצא לפ"ז דאף במשופע כל שיש בשפוע שלפה ד"ט אמרי' שפיר פי תקרה והכל ניחא אחר העיון בס"ד והב"י וש"פ לא נחתי לזה כל עיקר ותו הקשה מו"ח ז"ל דברי הטור אהדדי דכאן פסק כתו' דבעינן רוחב ד"ט לפי תקרה כו' ולא כרש"י ובה' סוכה סי' תר"ל כ' אפי' אם יש בפי התקרה של אכסדרה טפח לא אמרינן ביה יורד וסותם כו' משמע דבשיעור טפח תליא מילתא וחילק בין שבת לסוכה והוא דוחק גדול ולק"מ מתחלה דהתם לא פסק להלכה דבטפח סגי אלא דנקט שם שיעור דמהני ביה פי תקרה דהיינו לרש"י כדאית ליה בטפח ממילא לתו' בד"ט וברמזים כתב שם ספ"ק דסוכ' בהדיא בד"ט וע"ז אמר דאפ"ה לא אמרי' שם פי תקרה מטעם הנזכר שם כ"ז פשוט וברור: