שולחן ערוך, אורח חיים ש״ס: היקף מחיצות לשבת. ובו ג' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

היקף מחיצות לשבת. ובו ג' סעיפים:
יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי עד סאתים מותר לטלטל בכולו מסאתים ואילך אין מטלטלין בו אלא בארבע וכן הדין אם הם שנים ואם הם שלשה ישראלים חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש אבל אם נשאר בית סאתים פנוי אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין אף על פי שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה מותר: הגה עכו"ם אינו מצטרף לשיירא וי"א דה"ה קטן אינו מצטרף. (רמב"ם פרק י"א):

ב

היו שלשה והקיפו כל צרכם ומת א' בשבת מותרים בכל השבת כיון שנכנס השבת בהיתר היו שנים והקיפו יותר מסאתים ונתוספו עליהם בשבת אסורים כיון שנכנס שבת באיסור:

ג

היו ג' והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה ועירבו יחד אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים והחיצונים שיש להם גפופים עודפים עליו מכל צד נותנים להם כל צרכם באמצעו אפילו אם הוא גדול הרבה שאנו רואים כאלו כולם דרים בתוכו והרי יש שלשה ביחד ואף בחיצונים נותנים להם כל צרכם דכיון שנעשו שיירא באמצע הוי ליה אינך כחצר לאמצעי ויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים ואם אחד מהם יותר מסאתים גם האמצעי אסור שהרי הוא פרוץ במילואו ואם החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי והאמצעי מגופף ויחיד בכל אחד אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים ואם א' מהחיצונים יותר מבית סאתים הוא לבדו אסור ואם האמצעי יותר מבית סאתים גם החיצונים אסורים שהרי הם פרוצים למקום האסור להם אבל אם א' בכל א' מהחיצונים ושנים באמצעי או שנים בכל א' מהחיצונים וא' באמצעי נותנין לשנים החיצונים כל צרכם דחשיבי כל מה שבאמצעי כאלו הוא בחיצונים במה דברים אמורים כשאינם פתוחים זה לזה ביותר מעשרה דאם כן הוי ליה פירצה וגם המגופפין אסורין וכל זה בשכותלי קטנה נכנסין לגדולה וכשכותלי קטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה דאז אוסרת הגדולה על הקטנה (ועיין לעיל סימן שע"ד סעיף ג') דאם לא כן הוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים ונדון משום לחי וכולם חשובין מגופפין וכאלו אין א' מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם באחד מהם אלא מבית סאתים:

א

גרועות. אבל מחיצות גמורות מותר אפי' יותר מסאתים דהוקפו לדירה שהרי הקיפום לדור בהם בשבת. רש"י:

ב

שתי. כגון שנטע קנים פחות פחות מג'. ערב כגון שהקיף ג' חבלים פחות פחות מג' והחבלים יותר על טפח:

ג

שנים. ר"ל דאין נותנים לשניהם אלא סאתים ועיין ט"ז:

ד

סאין. והט"ז כתב דבכל גווני אם ישתייר בית סאתים אסורים ע"ש:

ה

האמצעי. אבל החיצון השני שרי:

ו

החיצונים. נ"ל דלדעת הראשונים דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר לחיצונה. ב"ח מ"א:

א

משנה עירובין מ"ז

ב

שם בגמרא

ג

כמו דהדר ר' נחמן ואוקי אמורא עליה ודרש

ד

שם

ה

מרדכי ממשמעות הגמ' מימרא דר' גידל י"ז

ו

שם י"ז וכרב הונא וכ"פ הרא"ש ורמב"ם בפ' ט"ו

ז

שם צ"ג

ח

ריטב"א בשם אחרים ורשב"א וכ"כ ה"ה בשם רשב"א בפרק ט"ו

ט

רש"י וכן כת' הטור

י

שם בעיות נפסקו לקולא

יא

ריטב"א

יב

שם

א

סא מחיצות גרועות כו'. רש"י וכן משמע בגמרא דק' וחכמים היינו ת"ק:

ב

וכן הדין. מדקאמר לכתחלה ג' נותנין להם בית שש ש"מ דבשנים אין נותנין ב"ס:

ג

אפי' הוא כו'. ירושלמי אפי' כור אפי' כוריים וכ"מ בגמרא:

ד

בד"א. מדאמר רב לא הוצרכו כו' ול"ק לא הוצרכו אלא לד' והקיפו ו' ועוד דחכמים להקל על ר"י בר' יהודה ור"י ב"י לא אמר ובלבד וכן משמע נותנין כו' ובלבד דמשמע דמה שהן באין להוסיף על ריב"י בלבד כו'. וערש"י ד"ה לא פנוי כו' דלא כתב כן וכן הריטב"א וכ' דסיפא ובלבד שלא יהיה פנוי קאי אף לר"י בר' יהודא ואסיפא כי ברישא א"א ע"ש שכ' כן בפשיטות

ה

עוג. ירושלמי סוף פ"א וז"ש הרמב"ם וש"ע לעיל ג' ישראלים:

ו

וי"א דה"ה. ירושל' קטן מהו שישלים לשיירה ופ' הרמב"ם לחומרא ותמה הב"י למה פסק לחומרא ולכן השמיט בש"ע וז"ש וי"א כו':

א

ס"ב היו. כרב הונא דתניא כוותיה שם ט' ב' ואביי ס"ל כוותיה שם צ"ג ב':

א

ס"ג ואף בחיצונים. כמ"ש נותנין להם מ' לכולן:

ב

וי"א. שמפ' להם שמותרין באמצעי:

ג

ואם א' כו'. הכל ממתני' שם חצר גדולה כו' ושם כ"ה ב':

ד

בד"א. שם ט' ב' קטנה כו':

ה

וכל זה כו'. כשכותלים כו'. שם:

א

כגון שתי בלא ערב וכו' – עיין בתו"ש שמצדד לומר דאם היו ג' מחיצות מעולות דמה"ת הוי רה"י גמור אפילו אם המחיצה הרביעית הוא שתי או ערב לבד נמי סגי בהכי ושרי לטלטל אפי' מחזרת יותר מב"ס:

א

ואם החיצונים פרוצים וכו' – זה הדין הוא לכו"ע:

ב

הוי ליה פירצה וגם המגופפין אסורין – עיין במ"ב והנה המגן אברהם מפקפק בכל זה דאפשר דגם לקולא נאמר כיון שהוא פרוץ ביותר מעשרה נתבטל המחיצה לגמרי והוי כאלו כולו דרין ביחד ומותר כל צרכו אמנם בתו"ש חולק עליו ע"ש:

א

[א] [לבוש] אפילו ביותר וכו'. פירוש כשהוקפה לדירה אפילו לשבת אחת:

ב

[ב] [לבוש] לשניהם וכו'. אף שבית יוסף הניחו בצריך עיון מכל מקום מלבושי יום טוב וב"ח הסכימו דאפילו לשנים אין נותנין אלא בית סאתיים וכן מצאתי בראב"ן דף ס"ט ורבינו ירוחם דף ע"ב ובעבודת הקודש דף י"ג ותימא על בית יוסף:

ג

[ג] ואף על פי שיש סאתיים וכו'. והב"ח וט"ז פסקו כרש"י דף י"ז דאף בפחות משש כל שיש סאתיים פנוי אסור וכן משמעות הפוסקים:

ד

[ד] ויש אומרים דהוא הדין לקטן וכו'. הקשה בית יוסף הא בירושלמי אין הכותים משלים קטן מהו שישלים וקיימא לן בעירובין פסקו להקל, עד כאן, וכן בעבודת הקודש שם קטן נראה לי שמשלים אלא שראוי לחוש לרמב"ם, עד כאן:

ה

[ה] ויש אומרים וכו'. וכן נראה מש"ס ומכל מקום אין להקל (ב"ח):

ו

[ו] גם האמצעי אסור. אבל החיצון השני שרי:

ז

[ז] נותנין לחיצונים וכו'. כתב מגן אברהם נראה לי דלדעת הראשונה דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר לחיצונית, עד כאן, וכן משמע בעבודת הקודש דף י"ג ובלבד שלא יהא שם בית סאתיים פנוי מכלים:

א

א) [סעיף א'] יחיד ששבת בבקעה וכו' וה"ה ליחיד בישוב כמ"ש לקמן סי' שס"ב סעי' ה' וכ"כ הר"ש וברמזים ודלא כהעו"ש. תו"ש או' א' וכ"כ הר"ז או' א' ועיין לקמן או' י"ד:

א

ב) שם. והקיף מחיצות גרועות וכו' שהן מועילות לעשות רה"י גמורה מה"ת אפי' יש בו כמה מילין והזורק לתוכו מרה"ר חייב ואעפ"י כן מד"ס אין מועילות להתיר הטלטול בתוכן ומתוכן לרה"י גמורה אלא כשאין בתוכן רק בית סאתים. ר"ז שם. ועיין לקמן או' יו"ד:

א

ג) שם. והקיף מחיצות גרועות וכו' אבל מחיצות גמורות דהיינו שתי וערב מותר לטלטל אפי' בשיעור כור או כורים כיון שנעשה ההיקף לדור שם באותו שבת ב"י בשם רש"י. עו"ש או' א' מ"א סק"א. תו"ש או' ב' א"א או' א' ר"ז שם. מיהו מדברי הרמב"ם פט"ז דין י"ב וי"ח משמע דאין חילוק דאפי' במחיצה גמורה אינו יכול לטלטל יותר מבית סאתים יעו"ש. חמ"מ או' א' וכ"כ בס' נתיב חיים בשם הר"ר יונתן ורי"ו וריטב"א יעו"ש אמנם מדברי הפו' הנ"ז משמע דק"ל כדעת רש"י דבמחיצות גמורות יכול לטלטל אפי' יותר מבית סאתים. וכ"כ בשה"ג ובאו"ז דבמחיצות גמורות אפי' יחיד יוכל לטלטל כל צרכו ואפי' אם נשאר מקום פנוי בלא כלים בית סאתים או יותר יעו"ש. פת"ע או' א' ומחיצות גמורות לא בעינן שתהיה כל המחיצה שתי וערב אלא אם היתה של שתי ונתן בה ב' או ג' בערב כדי לחזקה מקרי גמורות וכן אם היתה של ערב ונתן בה ב' או ג' בשתי מקרי גמורות. וכ"כ המש"ז סי' שס"ג או' א' יעו"ש. והגם שכתב צ"ע היינו בא' אבל בב' וג' שפיר מקרי מחיצה גמורה.

א

ד) ואם הוקף בשדה זרוע לאו דירה מקרי לאסור כ"א סאתים. א"א שם. ועיין לעיל סי' שנ"ח סעי' ט':

א

ה) שם. כגון שתי וכו' ונראה מלשון הש"ס והפי' דדוקא כשכל ההיקף הוא של שתי אבל אם יש ג' מחיצות גמורות דמדאורייתא סגי בג' מחיצות אלא מדרבנן בעינן דוקא ד' מחיצות לא גזרינן כולי האי. תו"ש שם:

א

ו) שם. כגון שתי וכו' וכל שאין הפס רחב ד"ט מקרי של שתי. ת"ו סוכה י"ז ע"א. תו"ש שם. אבל פרוץ כעומד הוי דינה כמו במחיצות של שתי וערב. תו"ש או' ד' בשם הריטב"א. ועיין לקמן סי' שס"ב סעי' ט':

א

ז) שם. כגון שתי וכו' שתי. כגון שנעץ קנים פחו' פחות מג' ערב כגון שהקיף ג' חבלים פחות פחות מג' והחבלים יותר על טפח. מ"א סק"ב. וכ"ה לקמן סי' שס"ב סעי' ה' יעו"ש וכגון שתקע את הקנים בקרקע בחוזק שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה כמ"ש לקמן סי" שס"ב סעי' א' יעו"ש:

א

ח) ובשיעור הטפחים אזלינן לחומרא לפעמים בשוחקות ולפעמים בעוצבות כמ"ש לקמן סי' שס"ג סעי' כ"ו יעו"ש. ולפ"ז הכא לענין לבוד בעינן ג"ט עוצבות ולענין שיעור גובה י"ט בעינן י"ט שוחקות וא"כ הג' משהוויין דלעיל צריכין שיעור למלאות הט' טפחים של האוירים שיהיו ט' טפחים שוחקות וגם הטפח הזה יהיה שוחק כדי שיהיה גובה י"ט שוחקות. תו"ש או' ג וההפרש שיש בין שוחקות לעוצבות עיין בדברינו לשם או' קמ"ד:

א

ט) שם. עד סאתים מותר לטלטל בכולו. פי' אפי' צריך יותר מסאתים לתשמישיו אפ"ה אסרוהו לטלטל במחיצה גרועה שתי בלא ערב כ"א סאתים דוקא. עו"ש או' א':

א

י) שם. מסאתים ואילך וכו' ונראה פשוט דמ"מ אסור לטלטל ממנו לכרמלית דמקרי רה"י גמור ול"ד לקרפף בסי' שמ"ו יעו"ש. תו"ש או' ד' ועיין לעיל או' ב':

א

יא) שם. וכן הדין אם הם שנים. בב"י נסתפק אם בית סאתים לכל אחד או לשניהם אבל הב"ח הוכיח דאין נותנין לשניהם אלא סאתים יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א. עו"ש או' א' מ"א סק"ג. א"ר או' ב' תו"ש או' ה' י"א בהגב"י. נה"ש או' א' מאמ"ר או' א' חמ"מ או' ב' שש"א ר"ז או' ג' וכ"כ האחרונים:

א

יב) שם. וכן הדין אם הם שנים. ואעפ"י שהם צריכין ליותר אין נותנין להם אלא סאתים. ר"ז שם. והיינו דוקא בשבתו במחיצה א' אבל בעשו כל אחד מחיצה לבדו פשיטה דלכל אחד יש לו סאתים:

א

יג) שם. ואם הם ג' חשובים כשיירא וכו' וה"ה לג' ששבתו בקרפף שלא הוקף לדירה ג"כ חשובים כשיירא ונותנין להם כל צרכם. כ"כ הריטב"א בחי' דף ט"ז. והביאו התו"ש או' ד' מיהו בס' בית מאיר כאן ובס' גאון יעקב לעירובין דף ט"ז כתבו דהרי"פ ורש"י והרא"ש חולקין ע"ז מדלא חילקו גבי קרפף שלא הוקף לדירה בין יחיד לשיירא יעו"ש. אמנם בס' מנחת פתים כתב דאדרבא מוכח מדברי הרי"ף דאפי' בתרתי לגריעותא מחיצה שתי וגם לא הוקף לדירה מועיל שיירא יעו"ש. והב"ד א"ח או' א':

א

יד) שם. חשובים כשיירא וכו' ועיין בהריטב"א דהיתר דשיירא היינו אפי' בישוב א"ח שם. ועיין לעיל או' א':

א

טו) שם. שא"צ להם לתשמיש. כליהם ובהמתם. ר"ז או' ב' והיכא שאין העכו"ם מניחין לעשות מבלי שישאר פנוי הוי הכל כדי צרכן. תשו' ברית אברהם חא"ח סי' כ"א יעוש"ב. א"ח או' ב':

א

טז) שם. אלא בד"א. שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור דהיינו לבית סאתים הפנוי ר"ז שם:

א

טוב) שם. בד"א כשהקיפו יותר על שש וכו' כ"כ ב"י בשם המרדכי אבל הב"ח חולק ופסק כרש"י דאפי' אם הקיפו פחות משש סאין אם נשאר מקום בית סאתים פנוי אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד"א יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"ב. א"ר או' ג' וכ"כ בס' גאון יעקב על מס' עירובין דכל הראשונים חולקין ע"ז ודעתם דאף בפחות משש כל שיש סאתים פנוי אסור יעו"ש אמנם הלבוש פסק כדברי הש"ע. וכ"כ העו"ש דנקטינן כדברי המיקל כיון דמילתא דרבנן הוא. וכ"כ הר"ז או' ב'.

א

חי) שם הגה. עכו"ם אין מצטרף לשיירא. משמע דהקרעים מצטרפין. ועיין סי' שפ"ה. גם מומר בן מומרית פשיטא דמצטרף דעדיף מקראים כמ"ש סי' שפ"ה ועי"ש תו"ש או' ז':

א

יט) שם בהגה. וי"א דה"ה קטן אינו מצטרף. כ"כ הרמב"ם פט"ז דין י"ב. וכתב שם המ"מ דבעיא היא בירושלמי ופסק הרמב"ם להחמיר יעו"ש והביאו ב"י וכתב ולא ידעתי למה דהא ק"ל כדברי המיקל בעירוב וא"כ בספיקו נמי נקטינן להקל עכ"ל. וכתב בד"מ וקצת משמע שם דס"ל דקטן מצטרף עכ"ל וכ"כ בס' עה"ק דקטן נ"ל שמשלים אלא שראוי לחוש להרמב"ם והביאו א"ר או' ד' נה"ש או' ב':

א

ך) שם בהגה. וי"א דה"ה קטן וכו' וקטן זה אי גדול בשנים ולא הביא ב' שערות י"ל דמ"מ לענין זה גדול הוה ומצטרף וצ"ע. מש"ז או' ב'. ומיהו ואי לא ידעינן אם הביא ב' שערות אם לאו י"ל דבכה"ג סמכינן על החזקה ואמרינן שהביא כיון דהוא מילתא דרבנן וגם יש שדעתם להקל כמ"ש באו' הקודם. ועיין לעיל סי' נ"ה סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

כא) אשה י"ל מצטרפת ועם עבדו הואיל ואסור ליחד י"ל דאין מצטרפין וצ"ע. מש"ז שם. ור"ל כל שאסור משום יחוד אין מצטרפין מפני החשש, ועיין באה"ע סי' כ"ב סעי' ה' וסעי' י"ט:

א

כב) [סעיף ב'] ומת אחד בשבת וכו' ואם היה גוסס בביה"ש אסורים כיון דלא היה עומד להתקיים כל השבת דק"ל רוב גוססין למיתה. תו"ש או' ט':

א

כג) שם. מותרים בכל השבת וכו' והיינו דוקא לאותו שבת כיון שנכנס בהיתר אבל לשבת אחרת אסור:

א

כד) שם. אסורים. היינו לשבת שנכנס באיסור אבל לשבת אחרת מותר:

א

כה) [סעיף ג'] היו ג' והקיפו וכו' לדירה במחיצה של שתי כגון קנים או של ערב כגון חבלים שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים. ב"י בשם רש"י. עו"ש או' כ':

א

כו) שם ועירבו יחד. עיין לקמן סי' שס"ו סעי' ב'.

א

כז) שם. והאמצעי קצר. ר"ל רחבו קצר מרוחב החיצונים אבל באורך הוא גדול וכמ"ש אח"כ אפילו הוא גדול הרבה.

א

כח) שם. שאנו רואים וכו' ר"ל כיון שנפרץ להם במילואו ואין מחיצה בינו לבינם.

א

כט) שם. וי"א וכו' כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל מקום שסותם הש"ע להקל ואח"כ מביא י"א לחומרא דדעתו לפסוק כסתם ולי"א חושש להם רק לכתחלה יעו"ש.

א

ל) שם. אלא עד סאתים. שהרי הם אינם רשות א' זה עם זה מפני גיפופיהם המפסיקים ביניהם. ר"ז או' ה'.

א

לא) שם. גם האמצעי אסור. אבל החיצון השני שרי. מ"א סק"ד. א"ר או' ו' כיון שאינו פרוץ במילואו. תו"ש או' י"ג. ואם היה מחיצה ביניהם ונפרצה בשבת שרי כמ"ש סעי' ב' תו"ש שם.

א

לב) שם. והאמצעי מגופף. כגון שהוא רחב מהחיצונים. מ"א סק"ה.

א

לג) שם. אין נותנין לכל א' אלא בית סאתים. שהרי דיורי החיצונים אינם באמצעי כיון שהוא אינו פרוץ במילואו אלא האמצעי הוא ככל אחד מהם שהם פרוצים לו במילואו ונמצא שאין בכל אחד מהם אלא שנים הוא והאמצעי שהחיצונים אינם מצטרפין זה עם זה מפני גיפופי האמצעי המפסיקין ביניהם ר"ז או' ו'.

א

לד) שם. הוא לבדו אסור. דהא האמצעי מגופף ואינו נפרץ במילואו למקום האסור. תו"ש או' ט"ו. וא"צ לומר החיצון השני שאינו נאסר. ר"ז שם:

א

לה) שם. נותנים לשנים החיצונים וכו' ולדעת הראשונה דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר להחיצונות מ"א סק"ו. וכ"מ בעה"ק דף י"ג. ובלבד שלא יהא שם בית. סאתים פנוי מכלים. א"ר או' ז'.

א

לו) שם. דחשיבי כל מה שבאמצעי כאילו הוא בחיצונים והטעם משום דאי נפקי בצד זה הרי שם ג' ואי מצד זה נפקי הרי הם ג' ומשו"ה אמרינן כאילו דרין שלשתן בחיצון ושיירא הוא ומותרין לטלטל כדי צרכן. עו"ש או ג'.

א

לז) שם. כאילו הם בחיצונים. אבל באמצעי אין לטלטל כ"א סאתים. וכ"ז לדעת הי"א אבל לדעת הראשונה גם באמצעי מותר לטלטל כל צרכן כנז' או' ל"ה.

א

לח) שם. וגם המגופפים אסורים. קאי אהא דאיתא לעיל דאם החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי והאמצעי מגופף דאם אחד מן החיצונים יותר מסאתים הוא לבדו אסור וע"ז קאמר דאם נפרץ יותר מיו"ד גם המגופפין אסורין ר"ל האמצעי המגופף נאסר וגם החיצון השני נאסר משום דהוי נפרץ במיצואו למקום האסור שהוא האמצעי.

א

טל) שם. וגם המגופפין אסורים. ואפשר דלקולא נמי מהני פירצה יותר מעשר דהו"ל כאילו דרין כולן בקרפף א' ונותנין להן כל צרכן. מ"א סק"ז. ור"ל דהש"ע קאי לדעת י"א אבל לדיעה הראשונה אם יש פרצה יותר מיו"ד הו"ל כאילו דרין כולם במקום א' ונותנין להם כל צרכן. מיהו התו"ש או' ח"י חולק וס"ל דהש"ע קאי אף לדיעה הראשונה דלהקל לומר דהוי כולם דרין יחד לא מהני אלא דוקא כשהוא פרוץ במילואו ולא בפירצה יותר מעשר יעו"ש. ועיין מחה"ש ומאמ"ר או ג'.

א

מ) שם. וכל זה כשכותלי וכו' קאי על הא שכתב לעיל אבל אם אחד בכל אחד מהחיצונים וכו'.

א

מא) שם. וכשכותלי קטנה מופלגים ג"ט וכו' ר"ל לא די שנכנסים כותלי קטנה כגדולה אלא ג"כ הולכים להם כותלי הקטנה בגדולה עד שנתרחקו ג"ט מכותלי הגדולה.

א

מב) שם. דאם לא כן. ר"ל שלא נכנסו כותלי הקטנה בגדולה ג"ט אלא שוים עם כותלי הגדולה.

א

מג) שם. הו"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים וכו' היינו דכשעומד בתוך הגדולה נראה שנשארו קצת כותל בסוף הקטנה ואף דכשעומד בתוך הקטנה אין הגיפופין נראין מ"מ הוי כאילו יש גיפופין גם להקטנה. ואם אין בין כותלי הגדולה לבין כותלי הקטנה רק פחות מג"ט אז אמרינן לבוד והרי הוא כאילו הגיפופין הם בסוף הקטנה דהא אמרינן לבוד והרי הוא כסתום עד קצת כותלי הקטנה וא"כ הרי גיפופין שנראין מבחוץ ומהני אף לקטנה. תו"ש או' כ"א.

א

מד) שם. ונידון משום לחי ר"ל בעלמא וע"כ גם הכא מועיל.

א

מחיצות גרועות. אבל מחיצות גמורות מותר אפי' יותר מסאתים דהוקפו לדירה שהרי הקיפום לדור בהם בשבת (רש"י):

ב

שתי. כגון שנעץ קנים פחו' פחות מג' ערב כגון שהגיף ג' חבלי' פחות פחות מג' והחבלי' יותר על טפח ומ"ש הרי"ף והרא"ש דירה שתשמישה לאויר כיונו גם כן למחיצה כזו כדאיתא ברי"ף בהדיא וע' בהרר"י דלא כע"ש ודבריו אין להם ביאור:

ג

אם הם שנים. אין נותנין לשניהם אלא סאתים (ב"ח ש"ג):

ד

גם האמצעי אסו'. אבל החיצון השני שרי:

ה

מגופף. כגון שהוא רחב מהחיצונים:

ו

נותנים לב' החיצונים. נ"ל דלדעה הראשונה דלעיל גם האמצעי מותר דנחשב כחצר לחיצונות וכ"מ במ"מ וב"ח:

ז

וגם המגופפים אסורים. פי' אם הקיף אחת יותר מסאתים ואפשר דלקולא נמי מהני פירצה יותר מי' דה"ל כאלו דרין כלן בקרפף אחת ונותנין כל צרכן עסי' שע"ב ס"ו:

א

(א) יחיד ששבת בבקעה – ה"ה דאפילו במקום ישוב ג"כ מותר עד סאתים וכדלקמן בסימן שס"ב ס"ה ונקט בקעה לאשמועינן דאפילו בבקעה שאין מצוי לו ממה לעשות מחיצות מעולות אפ"ה החמירו רבנן ואסרו אם הוא מחזיק יותר מסאתים:

ב

(ב) כגון שתי וכו' – היינו כגון שנעץ קנים בקרקע פחות פחות מג"ט זה אצל זה ומ"מ מיירי שתקועים בארץ בחוזק שלא ינידם הרוח דאל"ה לא נחשב למחיצה כלל כמש"כ בסימן שס"ב ס"א:

ג

(ג) או ערב בלא שתי – כגון שהקיף כמה חבלים זה למעלה מזה ואין בין חבל לחבל ג"ט ועיין בספר גאון יעקב שהביא משם הרשב"א והריטב"א דה"ה בעומד מרובה על הפרוץ ג"כ מחיצה גרועה מקרי כמו בשתי בלא ערב אבל שארי פוסקים לא הזכירו ד"ז וכן בירושלמי לא משמע הכי ע"ש:

ד

(ד) עד סאתים – ועד בכלל אבל יותר מסאתים לא אפילו הוא צריך לתשמישיו:

ה

(ה) מסאתים ואילך – ר"ל שההיקף היה מחזיק יותר מב"ס החמירו רבנן ואסרו לטלטל בו כמו בשאר כרמלית ומ"מ לא נחשב ככרמלית גמור שיהא מותר להוציא ממנו לכרמלית אחר דבאמת רה"י גמור הוא ע"י לבוד אלא שהחמירו בו חז"ל לכתחלה משום דהוי מחיצה גרועה. ובמחיצות גמורות מותר לטלטל בכולה אפילו היה מחזיק יותר מב"ס הרבה דהוקפו לדירה שהרי הקיפם לדור בהם בשבת ואפילו הוא רק על שבת אחת [אחרונים]:

ו

(ו) וכן הדין אם הם שנים – ר"ל דגם בזה אין נותנים לשניהם ביחד רק עד בית סאתים:

ז

(ז) בכל המוקף – דחשבינן לכל המחיצה כאילו אינה:

ח

(ח) כשהקיפו יותר על שש וכו' – דשש סאין הוא לג' אנשים לכ"א בית סאתים והם הקיפו יותר כגון שבע ולא הוצרכו אלא לחמש ונשאר סאתים פנוי וע"כ אסור אבל אם לא הקיפו יותר על שש וכו' כיון דשש הוא השיעור לג' אנשים לכ"א ב"ס לא מחמרינן אפילו נשאר ב"ס פנוי ועיין בט"ז וא"ר וכ"כ בספר גאון יעקב שכל הראשונים חולקין ע"ז ודעתם דאף בפחות משש כל שיש סאתים פנוי אסור:

ט

(ט) בכל השבת – ר"ל דוקא לאותה שבת אבל לשבת אחרת אסור:

י

(י) אסורים – ר"ל לאותה שבת הואיל ובתחלת כניסת השבת לא היו אלא שנים אבל לשבת אחרת מותר:

יא

(יא) והקיפו כל אחד וכו' – פי' שהקיפו במחיצה גרועה שתי בלא ערב או ערב בלא שתי:

יב

(יב) והאמצעי קצר – כזה:

יג

(יג) גדול הרבה – יותר מבית סאתים:

יד

(יד) שאנו רואים וכו' – שהרי אין מחיצה לחצוץ בינו לבינם כיון שנפרץ להם במילואו:

טו

(טו) וי"א וכו' – והלכה כדעה קמייתא ומ"מ לכתחלה אין כדאי להקל:

טז

(טז) אלא עד סאתים – שהרי הם אינם רשות אחד זה עם זה מפני גיפופיהם המפסיקים ביניהם להאמצעי:

יז

(יז) גם האמצעי אסור וכו' – אבל החיצון השני שכנגדו שרי שהרי אינו פרוץ במלואו להאמצעי [אחרונים]:

יח

(יח) פרוצים במילואם וכו' – כזה שהאמצעי רחב מן שתי החיצונים:

יט

(יט) אלא בית סאתים – דהחיצונים אינם יכולים להצטרף עם האמצעי דנחשוב כאלו כולם דרים בו שהרי יש בו גיפופין המפסיקין ואינו פרוץ במילואו להם ואף שהוא יכול להצטרף עם כל אחד מהחיצונים מטעם שהם פרוצים לו במילואו ונחשב כאלו הוא דר ברשותם וכנ"ל מ"מ אין בכל אחד מהם אלא שנים:

כ

(כ) הוא לבדו אסור – ולא האמצעי שהרי הוא מגופף ואינו פרוץ לו וכ"ש החיצון השני שהוא רחוק ממנו:

כא

(כא) דחשיבי וכו' – וכמו שביארנו הטעם לעיל בסקי"ד:

כב

(כב) כאלו הוא בחיצונים – ר"ל עם כל אחד מהחיצונים אבל האמצעי אין נותנים לו רק בית סאתים וכל זה הוא רק לדעת הי"א אבל לדעה הראשונה כשם שהחיצונים נעשים שם חצר לאמצעי כן בעניננו נעשה האמצעי כחצר לחיצונות ושרי גם בו כל צרכו:

כג

(כג) הו"ל פרצה וגם המגופפין וכו' – קאי אהא דאיתא לעיל כשהאמצעי מגופף והיה בחיצון יותר מסאתים דהוא נאסר והמגופף מותר וע"ז קאמר דאם היה הפרצה יותר מעשר נתבטל שם המחיצה מהמגופף וממילא גם המגופף אסור. ועיין בה"ל:

כד

(כד) וכל זה כשכתלי וכו' – קאי אהא דכתב לעיל אבל אם אחד בכ"א מהחיצונים וכו':

כה

(כה) נכנסים לגדולה – וכמו שציירנו בתוך הציור:

כו

(כו) מופלגים – ר"ל שיש בין קצה כותלי הקטנה עד כותלי הגדולה ג"ט:

כז

(כז) דאז אוסרת הגדולה על הקטנה – תיבות אלו עד תיבות ס"ג מוקף בתוך השו"ע של עולת שבת ונכון הוא ומ"מ בדוחק יש ליישב גם בלי היקף ור"ל כמו דקי"ל לקמן בסימן שע"ד ס"ג לענין חצר קטנה שנפרצה לגדולה דאימתי הגדולה אוסרת על הקטנה רק באופן זה כן הוא הדין בעניננו:

כח

(כח) נראה מבחוץ ושוה מבפנים – היינו דכשעומד בתוך הגדולה נראה שנשארו קצת כותל בסוף הקטנה ואף דכשעומד בתוך הקטנה אין הגיפופים נראים מ"מ הוי כאלו יש גיפופים גם להקטנה ואי אין בין כותלי הגדולה לבין כותלי הקטנה רק פחות מג"ט אז אמרינן לבוד והרי הוא כסתום עד קצה כותלי הקטנה וא"כ הרי גיפופים נראים מבחוץ ומהני אף לקטנה:

כט

(כט) ונידון משום לחי – לחי אין שייך לעניננו אלא דר"ל דכמו לענין לחי קיי"ל דאף דשוה מבפנים כיון שנראה מבחוץ נידון משום לחי כן לעניננו אף דהעומד בתוך הקטנה נראה כפרוץ במילואו מ"מ להעומד בתוך הגדולה נראה הגיפופין חשבינן אותם גם להקטנה:

א

(מ"א ס"ק ב') כיונו גם למחיצה. נ"ב והרב ר' יהונתן כת' אפילו במחיצות שתי וערב ואינה מוקפת שתי וערב אפילו מוקף לדירה והוכיח כן מהא דאילן המסיך על הארץ אף על גב דעביד המחיצה בהוצא ודפנא כדמוקי לה בפרק הישן מ"מ לא מטלטלין תחתיו כ"א סאתיים משום דלא הוי תשמישו אלא לאויר ש"מ אפילו מחיצה גמורה אסור לטלטל אלא בסאתים ועוד הביא ראייה ע"ש וכ"פ רי"ו ח"א נתי' י"ב ח"ד וכ"כ הריטב"א ע"ש:

א

וכן הדין אם הם שנים. ב"י נסתפק אם ר"ל דלשני' נותנים נמי בית סאתים לשניהם ביחד כיון ששבתו ביחד או אם ר"ל דאין נותנים לכ"א מהם אלא ב"ס ובפ' כל גגות גבי ג' קרקיפות דף צ"ג משמע דלכ"א נותנין ב"ס דקא' אמצעי מגופף כו' אין נותנין להם אלא בית שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו אבל היכא ששבתו ב' בקרפף אחת אפשר שאין נותנים לשניהם אלא קרפף א' עכ"ל ולעד"נ מדאמרינן בפ"ק דרש ר"נ יחיד נותנים לו ב"ס ב' נותנין להם ב"ס ג' נעשו שיירא ונותנין להם שש ואי ס"ד דלב' נותנין להם ד' סאים מאי רבותא דג' דנותנים להם שש ולמה לנו מעלה דנעשים שיירא אם נותנין לפי ערך אלא ע"כ דעד ג' אין נותנין להם לפי ערך אלא בג' דוק' יש מעלה דהוי לפי ערך ולמסקנא כל צרכו וכ"מ ל' הרמב"ם והטור וכ"כ הר"ר יונתן בפי' ב' סאתים לג' יחידים:

ב

אבל אם לא הקיפו יותר על שש כו'. כ"כ ב"י בשם המרדכי ותימא שהרי רש"י פי' בהדיא וז"ל ואע"ג דאינהו ג' אם א"צ אלא לסאתים והקיפו ד' סאין נמי בטלו מחיצות ולא מצינו חולק על רש"י ולכל הפחות היה לו להביא דברי רש"י ולגלות שיש פלוגתא בזה ומ"ש ב"י ראייה מדאמר רב גידל לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפי' בד' אסורין ולא אמר רבותא דאם לא הצריכו אלא לה' והקיפו ו' אפי' בד' אסורין אין זה ראייה דאם נימא דאין מעלה לשש מיתר על שש אין כאן רבותא כלל ובכל גווני אם יש יותר מבית סאתים אסורים גם הטור ושאר פוסקים לא חילקו בזה: