שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ב: דין תפלת מנחה בשבת ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין תפלת מנחה בשבת ובו ב סעיפים:
במנחה [אומרים אשרי ובא לציון ואני תפלתי וגו'] (טור) מוציאין ספר תורה וקורין שלשה אנשים עשרה פסוקים מפרשה הבאה ואפי' חל יו"ט להיות בשבת קוראין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב:

ב

אומרים צדקתך ואם חל בו יום שאלו היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים צדקתך: הגה ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב (טור זוהר תרומה ע' רע"ט) אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף וכל מקום לפי מנהגו:

א

ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב"ה אע"פ ששתינו אנו מתפללין לא כשאר אומות ט"ז. ובמנחה של י"ט א"א אותו כיון דאין קורין בתורה. ב"י ש"ל וא"כ אפשר דבמקום שאין ס"ת א"א אותו מ"א. ואין נוהגין כן:

ב

ג' אנשים. א"א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י"ח. ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה והקדיש שלפני י"ח קאי אקריאה ואע"פ שמפסיקין בין הקריאה לקדיש עד שיגלול ס"ת לא חשיב הפסק עכ"ל הגמ"נ וכ"כ בליקוטי פרדס וכ"מ בלבוש. וכ' הריב"ש סי' שכ"א דבמקום שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח. וכ' המ"א ונ"ל שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כמש"ל וגם כדי שלא להפסיק בין הקדיש אחר ובא לציון לתפלת י"ח. וא"ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו. דפסוק א' לא חשיב הפסק או יאמרוהו קודם הקדיש וכ"כ בסידור מהרר"ה שלעולם לא יתחילו י"ח בלא קדיש שלפניו ע"כ:

ג

צדקתך. דמתו בו יוסף משה ודוד. וב"ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע"ש מת ולא נקבר עד שבת למנחה ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנקבר. וי"מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שמחזירין לגיהנם במ"ש:

ד

מדרש. ובמרדכי כ' שלא ללמוד כוונתו שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש בי"ד סי' שמ"ד סעיף י"ח לכן המנהג לדרוש קודם המנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ"א:

א

טור ע"פ המדרש ושה"ל בשם רש"י

ב

ב"ק דף פב ומגילה ל"א

ג

רוקח סי' ש"ך מהא דרב גידל שבת כ"ד

ד

טור בשם רב שר שלום

ה

שם בשם מנהג אשכנז

א

ס"א אשרי עבפ"ק דברכות: ובא לציון. ע' בסוף סוטה:

ב

ואני. ע"פ המדרש ועט"ז:

ג

וקורין. מגילה כ"א א':

ד

עשרה. שם ב':

ה

מפרשה. שם ל"א ב':

א

ס"ב אומרים. תוס' במנחות ל' א' ד"ה מכאן כו':

ב

ואם חל. ע"ל סי' ת"כ ס"ב בהגה:

ג

במנחה. ע"ל סי' רס"ז ס"א ומ"ש שם:

ד

ונהגו. תוס' הנ"ל ובט"ז וע"ש וגמ' פט"ז דשב' אבל שלא בזמן כו' בנהרדעי כו' וז"ש שיר המעלות בחורף שמתפללין סמוך ללילה משא"כ בקיץ שהוא זמן בהמ"ד מ' הוא במקום אגדה:

א

[א] [לבוש] שמאריכין וכו'. מפני טורח ציבור שלא יכבד על זקינים ועוברות ומניקות (כלבו סימן מ"ח), ובסימן ט"ו כתב דהא כמו מסכת אבות שאומרים במנחה משום דרשה. ומטה משה כתב שמצא בשם רוקח כיון שלעת ערב פושעים חוזרין לגיהנום לכך הניח למנחה כדי לצנן אש של גיהנום, עד כאן, וראיתיו ברוקח סימן שס"ג זה לשונו כי סדר קדושה בכל יום לשמור מדין גיהנום צלמות ולא סדרים הא יש סדרים אין צלמות ודחו סדר קדושה בהשכמה מפני ריבוי תפילות עד כאן לשונו, וזה קצת סותר וצריך עיון, ועיין סימן קל"ב סק"ד, ובספר המנהיג כתב מה שאומרים במנחה שבת ולא כשאר מנחות לפי שסדר קדושה מגאולה מדבר ובזכות שבת הן נגאלין, עד כאן:

ב

[ב] [לבוש] אף על פי ששתינו וכו'. אני בא להתפלל ואני שואל ממך עת רצון לכפר על העולם (אבודרהם), אבל בכלבו זה לשונו קופץ אני להתפלל אליך בשעה קבוע במנחה שהיא עת רצון, עד כאן, הרי דעת רצון לאו בקשה הוא אלא דמנחה נקרא עת רצון משום דאליהו נענה בה ולפירוש אבודרהם יש עוד טעם לפי ששתוי אל יתפלל לכך שואלין שיהא תפילה זו עת רצון, ובתניא כתב טעם אחר על שאומרים ואני תפילתי במנחה דשבת לפי שצרה אחרונה שלא נהיתה כמוה תהיה תשעה חדשים והיום האחרון הוא יהיה שבת ותכבד הצרה מכל שלפניו עד עת מנחה יהיה נענין ויבוא הגואל:

ג

[ג] [לבוש] מכל מקום ביום טוב וכו'. מפני שאנו נוהגין להתפלל מנחה ביום טוב סמוך לערב כמו בחול ואינו עת משתה (כלבו ואבודרהם), ועכשיו נוהגין להתפלל כמו בשבת לכן נראה דהוצרך הלבוש לטעם אחר כדמסיק, מיהו לטעם התניא דלעיל נמי ניחא מה שאין אומרים ביום טוב:

ד

[ד] [לבוש] אבל תימא וכו'. והב"ח מתרץ לה כיון שקורין בתורה נופל לשון עת רצון עיין שם שהאריך, אבל אשתמיט להו דברי כלבו סימן מ' זה לשונו לפי שעזרא תיקן קריאת תורה במנחה להגן על יושבי קרנות שאינן עוסקין בתורה ולכך אנו אומרים ואני תפילתי וכו' לפני קריאתה להודות ליוצרינו שלא עשאנו כהם וביום טוב שאין קורין אין אומרים, עד כאן:

ה

[ה] [לבוש] כמו בשבת שכולו וכו'. עיין סימן רמ"ב ס"ק ו'. אך תימא דבסימן תרס"ט כתב להיפך דשבת הוא כולה לה', גם דבריו דהתם סותרים למה שכתב בסימן רמ"ב דהכל מודים בשבת דבעינן לכם, ובהגהות מיימוני כתב טעם שאין אומרים ביום טוב דלחד מאן דאמר אי בעי כולה לגבוה וכן כתב מטה משה:

ו

[ו] [לבוש] על הספר תורה וכו'. זה לשון מגן אברהם כתב הריב"ש סימן שכ"א דבמקום שאין ספר תורה אין אומרים קדיש לפני שמונה עשרה ונראה לי שלא יאמרו גם כן ואני תפילתי דהא טעמא משום שקורין בתורה גם שלא להפסיק בין הקדיש שאחר ובא לציון לתפילת שמונה עשרה עד כאן לשונו. ותימא לי טובא הא כתב בסוף סימן קמ"ג דאף שאין ספר תורה צריך השליח ציבור לקרות בקול רם מתוך החומש אם כן יהא הפסק, גם כיון שקורין אמאי לא נאמר קדיש עלה כמו שאר פסוקים שאין אומרים מתוך ספר כשר דדוקא ברכה אין מברכין על חומש אבל קדיש למה לא נאמר כשקורין בציבור, גם תימא דעיינתי בתשובת הריב"ש ולא ראיתי שם מה שהביא בשמו, גם על מה שכתב שאין אומרים ואני תפילתי דהא טעמא וכו' קשה דבקריאה בחומש נמי יש להודות שלא עשאנו כהם ועיין סימן ק"ד, ועוד הא כתבתי לעיל הרבה טעמים זולת זה, גם מה שכתב שלא להפסיק וכו' אומר אני אפילו אי אין אומרים קדיש אחר הקריאה בחומש מכל מקום יש תקנה לומר ואני תפילתי קודם קדיש שאחר ובא לציון, וכמו שאומרים יהללו וכו' בין קריאת התורה לקדיש ופסוקי דצדקתך קודם קדיש. כתב במהרי"ל כשהיה מאחר לבוא לבית הכנסת עד שסיימו קריאת התורה היה מתפלל עם הציבור ואחר כך קרא הפרשה:

ז

[ז] [לבוש] שלושה מעידין וכו'. לכך מעשה בראשית נבראו בששה ימים כדי שיהיה שלושה כתי עדים אחד על הקב"ה ואחד על ישראל ואחד על שבת (מטה משה):

ח

[ח] [לבוש] שהוא אחד וכו'. בתכלית האחדות דבר אחר כל הנבראים הם בשלושה ענינים ילד בחור וזקן אבל הקב"ה לעולם הוא בענין אחד ולא ישתנה (אבודרהם), תפארת על שם בית המקדש:

ט

[ט] [לבוש] ולפי הנוסח וכו'. זה לשון בית יוסף ראוי לומר יום מנוחה שהרי בסוף הלשון אמר וינוחו בו בלשון זכר ומי שאינו אומר יום מנוחה צריך לומר ינוחו בה שכל לשון של מעלה הוא לשון נקיבה עד כאן לשונו, פירוש תיבת יום לבד אבל מנוחה אומרים שהוא נמי לשון נקיבה וכן הוא בכל הנוסחאות וכן מוכח מב"ח וט"ז לכן תמיהני על הלבוש שכתב ישועה וקדושה והשמיט מנוחה משמע שהבין כוונת בית יוסף גם על מנוחה וליתא, ואולי יש טעות סופר בלבוש וכן מוכח ממה שכתב לקמן מוסב על האמור למעלה מנוחה. עוד נראה לי בפירוש בית יוסף במה שכתב ומי שאינו וכו' דמייתי ראיה דצריך לומר יום מנוחה דהא בכל הנוסחאות הוא ינוחו בו ואי לנוסחא דאין אומרים יום היה צריך לומר בה, והלבוש נראה שהבין דדינא קאמר דמי שרוצה שלא לומר יום יכול לעשות רק שיאמר בה ולכך הניח הנוסח שלנו, ולעניות דעתי ברור כדפירשתי וכן עיקר לדינא שהרי אתה אחד הוא נגד פרשת זכור את יום השבת כמו שכתב הטור ואותו פרשה הוא נ"ה תיבות וכן אתה אחד עם תיבת יום, וכן משמע בתניא ובמטה משה וב"ח, והנה בט"ז הקשה ממה שכתבו תוס' כתובות דף ה' דשבת פעמים לשון זכר דכתיב שומר שבת מחללו, עד כאן, ולא קשה מידי דהכא לא נזכר לשון שבת אלא תפארת וכו' מנוחה וכו' שהוא לשון נקיבה ולזה דקדק בית יוסף שכל לשון וכו' ועיין סימן רפ"ו ס"ק ב':

י

[י] [לבוש] ביתו אחריו וכו'. זה יעקב וכו' קשה למה לי זה הא עדיף ללמוד מויחן פני העיר שמביא לקמן דמצינו ששמר יעקב שבת, גם על בית יוסף קשה זה, וכן בכלבו סימן מ' ראיתי שלא סיים הך ביתו אחריו זה יעקב אלא למד מויחן וגו' כדפירשתי, ובאמת קשה דביתו יש לומר בני ביתו:

יא

[יא] [לבוש] אברהם יגל וכו'. אבל אבודרהם פירש אברהם ויצחק ישמחו כשיעקב ובניו ינוחו ולפי שיעקב יותר קרוב לישראל שניתן להם שבת נתן לו עיקר מנוחה ויצחק קרוב מאברהם נאמר בו רינה שהוא יותר מגילה ועוד גילה בלב ורנן בפה:

יב

[יב] [לבוש] מנוחה אהבה ונדבה וכו'. שנדב הקב"ה ליתנה לישראל מאהבתו בם ולא שאלוה מנוחת אמת וכו' שיש לנו עדות ששבת הוא יום מנוחה כגון נהר סמבטיון ויש גיהנום ומעלה בזכורו (תניא). ונראה לי דלפי שמנחה הוא חתימת השבוע כמו שכתב רש"ל וחותמו של הקב"ה אמת ולכך אומרים מנוחת אמת במנחה. מנוחה שלמה שאתה רוצה וכו', שמצות שבת אינה כשאר מצוות לא תשא לא תרצח לא תנאף וכו' לא צויתם למען יעשו כמוך אבל שבת למען יעשו כמוך (אבודרהם):

יג

[יג] [לבוש] ומה שתיקנו וכו'. ואכן במעריב כתב אתה קדשת לשון קידושין שהקב"ה מקדש נקרא חתן וישראל הכלה ואחר כך ישמח משה על שם שמחת חתן וכלה ואחר כך מוסף על שם תוספת שמוסיף חתן על כתובת הכלה אי נמי על שם הקרבנות כעין סעודת מצוה ואתה אחד על שם שמתיחד חתן עם הכלה. והכלבו כתב ארבע תפילות בשבת, ראשון משבת בראשית, שני משבת דמרה, שלישי משבת דסיני, רביעי משבת דימות המשיח:

יד

[יד] שלא לקבוע וכו'. אבל שנים שנים לומדים בבתיהם (מגן אברהם). כתב מלבושי יום טוב ראיתי כמה פעמים לרבינו מהר"ר ליווא מפראג שדרש בין מנחה למעריב, עד כאן, וטעמא נראה לי דבספר המנהיג כתב בסימן ס"ג זה לשונו אינו אסור אלא מנהג לזכרון בעלמא, עד כאן, ולעיל מזה כתב יש מקומות שנוהגין וכו' אם כן ידע רבינו דפראג אין המנהג כן. עוד ראיתי בפרישה לפי מה שנהגו לקבוע סעודה בין מנחה למעריב וסבירא ליה שלא מת משה רבינו עליו השלום באותו שעה גם לקבוע מדרש לא גרע, עד כאן:

טו

[טו] [לבוש] ויש אומרים שלא מת וכו'. היינו שהוקשה על גאון דהא כתב שלושה עשרה ספרי תורה ביום שמת, ועוד הוכיחו מיום שנכבש יריחו שז' אדר היה בערב שבת, והט"ז מתרץ דבערב שבת במנחה מת ולפי שבשבת ניתנה התורה על ידי משה עושין זכרון בזמן מנחה, עד כאן, ודחוק גם בפוסקים מפורש דבמנחה דשבת מת משה רבינו עליו השלום, והב"ח תירץ דהיה מוטל בכנפי השכינה עד שנקבר במנחה בשבת כדי שתעלה נשמתו בעת רצון דאין הנשמה עולה למעלה עד שהגוף נקבר, עד כאן. ולי נראה על פי מה שכתב בספר חסידים סימן תקמ"ז באותו [שעה] שנגזר על האדם למות באותו לילה או באותו יום עיניו ופיו סתומות כאילו מת והכרוז יוצא פלוני מת ולכך כתיב וימת משה, עד כאן, אם כן אפשר דהגזירה היתה במנחה בשבת:

טז

[טז] [לבוש] בשביל הרשעים וכו'. עוד טעם לשלושה פסוקים אלו במטה משה לפי שאחר מנחה אוכלין סעודה שלישית וניצול משלוש פורעניות כדלעיל, משפטיך תהום רבה נגד חבלי משיח דמלכות פרס הוא כתהום שאין לו חקר, אשר עשית גדולות נגד גוג ומגוג, ותורתך אמת נגד גיהנום ששואלין תחילה למה לא עסקת בתורה, ועוד שניתנה תורה בשבת. באחת יש עשרה תיבות כנגד עשרת הדברות, באחת ארבעים אותיות נגד ארבעים יום שעמד משה בהר, באחת חמישה תיבות נגד חמישה חומשי תורה:

יז

[יז] [לבוש] נראה לי משום דמעלין וכו'. זה לשון אבודרהם כשאומרים כסדר הוא נכון להגדיל ולהוסיף בשבח המקום ברוך הוא בתחילה נדמית שגדולה כהרר"י א"ל, ועוד גדולה עד מרוב ולעולם צדקתו ותורתו אמתיים, עד כאן, וכן כתב בספר המנהיג, ובספר צידה לדרך כתב דאנן משבחין ממעלה למטה, ומטה משה כתב טעם כדי לסמוך השם לקדיש, ועוד האריך מאד בזה ודחוק עיין שם. ולי נראה טעם על פי מה שאיתא בזוהר דמשה ויוסף ודוד מתו במנחה בשבת ועל כן נראה דאומרים שלושה צדקתך להצדיק הדין וליתן טעם על מיתתן, ראשון על מיתת משה רבן של כל ישראל על פי מדרש ילקוט פרשת וילך שביקש בטעמים רבים שלא ימות והשיב לו הקב"ה זה לשונו אם כן אתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי ואין מידי מציל, עד כאן, ולזה אומר בתחילה צדקתך צדק לעולם במיתת משה וקאמר טעמא ותורתך אמת שלא יעשו פלסתר חס ושלום, שנית על מיתת יוסף וטעם בגמרא שמת קודם אחיו אף שהיה צדיק ביותר ולפי שנהג עצמו במדת גאוה, וטעם גודל איסור גאוה מבואר בר"ח משום שמשתמש בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקב"ה דלבש גאות כשעושה ניסים ונפלאות כמו בים וכדומה לזה דצדקתך וכו' אשר עשית גדולות אלקים מי כמוך רוצה לומר שאין לדמות אדם לקב"ה, שלישית על מיתת דוד נראה על פי מה שאמרו חז"ל פרק שני דשבת שביקש דוד שלא ימות בשבת אלא באחד בשבת והשיב לו הקב"ה אין מלכות נוגעת בחברתה וכו' וכל מקום הרים זה מלכות וכן פירש רש"י דסנהדרין דף כ"ז ולזה אומר צדקתך כהרר"י אל. כתב בספר תניא מנהגינו לאומרו מעומד לפי שהוא במקום צידוק הדין. כתב עולת תמיד בשם אבודרהם יש מקומות שאין אומרים צדקתך בבית האבל:

יח

[יח] [לבוש] פרקי וכו'. בכלבו דף מ"א אחר הפרקים יאמר קדיש על ישראל ועל רבנן וכו', עד כאן, ולא ידעתי למה אין נוהגין כך רק אומרים קדיש יתום ואולי הטעם כיון שכל הקהל אומרים. כתב מגן אברהם אם נמשך הדרשה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה שלישית אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות, עד כאן, ועיין סימן ר"צ ס"ק ו':

יט

[יט] [לבוש] מתפלל במוצאי שבת וכו'. נתבאר בסימן ק"ח סעיף י':

א

א) [סעיף א'] במנחה אומרים אשרי וכו' והמנהג לומר תחלה מזמור למנצח על הגיתית לבני קורח מזמור וכו' ופ' התמיד וסדר פטום הקטורת כמו בחול ואח"כ אשרי ובא לציון וקדושה דסדרא:

א

ב) שם ובא לציון. שהוא במקום סדר קדושה שאומרים בכל יום בבקר אלא שבשבת ויו"ט שמאריכין בתפלת שחרית ויוצר ומוסף הניחוה עד מנחה. לבוש. ובשער הכוו' דף ע"ד נתן טעם בסוד לפי שהארת ס"ת במנחת שבת היא לתועלת עולם הבריאה ולכן אנו מקדימין קודם הוצאת ס"ת לומר קדושת ובא לציון אשר ענינה הוא המשכת אור אל עולם הבריאה בתחלה טרם מתקבל אור הס"ת כדי שע"י המשכת האור הזה נוכל אח"כ לקבל הארה העליונה של ס"ת יעו"ש. והא דבחול מוציאין ס"ת קודם ובא לציון לפי שאז הוצאת ס"ת היא בבחי' אחרת כמ"ש בשער וההוו' דף מ"ח ע"ד יעו"ש:

א

ג) שם. ובא לציון. ואחר ובא לציון אומרים קדיש כמ"ש הטור. ובשער הכוו' שם כתב דזמן עטיפת ציצית בתפלת מנחה הוא אחר קדיש דקדושת ובא לציון קודם שיאמר הש"ץ פסוק ואני תפלתי כדי שתתעטף בציצית בעת רצון עכ"ל. וכתב מהר"י צמח בס' פע"ח שער ח"י פכ"ב דאין אנו מכסים הפנים בטלית במנחת שבת לרמוז כי אז מתגלה המצח וג"כ אנו מגלין מצח שלנו מעם הטלית עכ"ד. והביאו שע"ת או' א':

א

ד) שם. ואני תפלתי וכו' ע"פ המדרש ישיחו בו יושבי שער ונגינות שותי שכר. וכתיב בתריה ואני תפלתי וכו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אעפ"י ששתינו ואני תפלתי לך ה' טור. ועיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"א שנתן טעם בסוד לאמירת ואני תפלתי במנחת שבת קודם הוצאת ס"ת יעו"ש:

א

ה) וכתב הטור דבספרד נוהגין לכופלו ואין נוהגין כן באשכנז ובצרפת ע"כ. ועיין בסידור הרש"ש ז"ל שכתב ג"כ לכופלו ונתן טעם בסוד לכל פעם יעו"ש. וע"כ יש לנהוג לכופלו בכל מקום:

א

ו) שם. ואני תפלתי וכו' ולא נהגו לאומרו ביו"ט מפני שלא תיקן עזרא לקרות בתורה במנחה של יו"ט. ב"י בשם שה"ל. וכתב המ"א סק"א וא"כ אפשר דבמקום שאין ס"ת אין אומרים אותו. מיהו הי"א בהגב"י כתב דמנהגנו כשמתפללים מנחה בבית שאין ס"ת אומרים אותו. וכ"כ המט"י או' ב' ש"ץ דף רי"ג ע"ג. א"א או' ב' ר"ז או' ג' שע"ת ב"י או' ב':

א

ז) יוה"כ שחל להיות בשבת אין אומרים ואני תפלתי. הגהות מהר"י צמח בס' פע"ח שער ח"י פכ"ב. ועי"ש שכתב טעם בסוד:

א

ח) נהגו באשבילייא שלא לאומרו בבית האבל. הרד"א ז"ל. כנה"ג בהגה"ט:

א

ט) שם. ואני תפלתי וכו' נהגו לקום באמירת פ' זה והרב עמק ברכה דף ס"ז ע"א חקר ע"ז והאריך בטעם הדבר והגאון בנו בהגה שם ע"ב הביא דברי הזוהר וסיים נשמע מזה המאמר הקדוש כי ואני תפלתי הוא ענין גדול ונורא דהיינו ענין היחוד ומעורר הרחמים והרצון וע"כ ודאי מן הראוי ומן החיוב הוא לעמוד בו עכ"ל. מחב"ר או' א' שע"ת או' א' ועיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"א הסודות שכתב בפסוק זה:

א

י) שם. ומוציאין ס"ת וכו' ואם נמצא טעות בס"ת במנחת שבת מוציאין אחרת וה"ה בשני וה' מהריק"ש בהגהותיו לעיל סי' קמ"ג. וכ"כ הרב ב"ד א"ח פי' ק"ו. ועיין בשו"ת דב"מ בראשון א"ח סי' י"ב. ולדידן דמוציאין ס"ת בדיבוק בעלמא ה"ה במנחה וב' וה' מחב"ר או' ג' שע"ת או' ב' ועיין לעיל סי' קמ"ג או' ח"י:

א

יא) פעם א' איחר מהר"י סגל ז"ל לבא לבהכ"נ עד שסיימו קה"ת והתפלל עם הצבור ואח"כ קרא הפרשה. דרשות מהרי"ל שכנה"ג בהגה"ט או' א' א"ר או' ו':

א

יב) שם. וקורין ג' אנשים וכו' ואין אומרים קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י"ח ואפי' במנחה דתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה. הגמ"נ. וכ"כ בליקוטי פרד"ס שהקדיש שלפני י"ח קאי אקריאה ואעפ"י שמפסיקין בין הקריאה לקדוש עד שיגלול ס"ת לא חשיב הפסק דסיומא אריכתא היא עכ"ל. וכ"מ בלבוש. מ"א סק"ב. ועיין יפ"ל או' ב' שכתב בשגם במקומינו נהגו לומר מזמור שיר ליום השבת אחר קה"ת במנחה וככתוב בסידורים וכן במקומות אשכנז כמ"ש בסידור עמודי שמים מ"מ לא נהגו לומר קדיש על קה"ת והטעם כתב שם הרב יעב"ץ ז"ל אולי משום טורח צבור נגעו בה יעו"ש. והיפ"ל שם כתב הטעם דדוקא באמירת אשרי יושבי ביתך דאשרי יושבי משמע לשון שהייה ועיכוב כמ"ש ז"ל חסידים הראשונים וכו' צריך לומר קדיש על קה"ת משא"כ כשאומרים מזמור אחר לא הוי הפסק ודי בקדיש אחד שאומר קודם התפלה והוא עולה לב' על קה"ת ועל התפלה שאומר סמוך לה יעו"ש:

א

יג) וכתב הריב"ש סי' שנ"א דבמקום שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח (דהא כבר אמרו קדיש אחר ובא לציון) ונ"ל שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כמ"ש לעיל וגם שלא להפסיק בין קדיש שאחר ובא לציון לתפלת י"ח ואין לומר שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו דפסוק אחד לא חשיב מידי דהוי איהללו או יאמרוהו קודם קדיש. וכ"כ בסידור מהרר"ה שלעולם לא יתחילו י"ח בלא קדיש שלפניו. מ"א סק"ב. אמנם מ"ש המ"א שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כבר כתבנו לעיל או' ו' שנוהגין לאומרו. ולפי מ"ש לעיל באו' הקודם שנוהגין לומר מזמור שיר ליום השבת אחר קה"ת במנחה א"כ במקום שאין ס"ת י"ל אחר ובא לציון ואני תפלתי ומזמור של"ה ואח"כ קדיש כדי שיעלה הקדיש לאמירת ובא לציון וגם לתפלת י"ח.

א

יד) ובענין אמירת בריך שמיה דמריה עלמא בעת הוצאת ס"ת עיין מ"ש לעיל רסי' רפ"ב שהאר"י ז"ל היה נוהג לאומרו בשבת בשחרית יעו"ש. וכתכ הש"ץ דף רי"ד ע"א נראה דלא אתא הרב לאפוקי מנחת שבת וכזה ראה באגדות הרמ"ה דף יו"ד שכתב דעיקר אמירת בריך שמיה לאומרו במנחת שבת יעו"ש ולחכמי המדע הדבר מבואר דעיקרו במנחת שבת יעו"ש. והביאו שע"ת או' א' וכ"כ לעיל סי' קל"ד או' י"א יעו"ש:

ב

יד) איתא במדרש ג' מעידין זה על זה. הקב"ה ישראל ושבת. הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד. הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהן יחידין באומות. ועל פי זה נתקן אתה אחד. ומה שתיקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת ישמח משה אתה אחד. וביו"ט לא תיקנו אלא אחת אתה בחרתנו מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות. אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו. ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה דלכ"ע בשבת ניתנה תורה. ואתה אחד כנגד שבת של עתיד. טור. ולפי שאבות שמרו משמרת השבת שאפי' עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו וכן צוה את בניו ואת ביתו זה יעקב לכן אנו מזכירין אותם בתפלה. גילה באברהם בב"ר גיל יגיל אבי צדיק זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה וכו' בא שמחה וגיל בלבו שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק. וכיון שנדרש גיל יגיל אבי צדיק על אברהם נמצא שיצחק הוא הצדיק ומצינו רנה אצל צדיקים דכתיב רננו צדיקים בה' ועוד כשאמר אברהם השה לעולה בני מיד רנן יצחק ואמר שירה. ומה שירה אמר שיר של קרבן. יעקב ובניו ינוחו בו דכתיב ביה ויחן את פני העיר ואמרו בב"ר שקבע תחומין מבע"י הדא אמרה ששמר יעקב שבת. יעקב ובניו ולא אברהם ובניו ולא יצחק ובניו שהרי בני ישמעאל ובני עשיו אינם נוחים בו. מנוחת אהבה ונדבה מוסב על האמור למעלה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. ב"י. ועיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"ג שנתן טעם בסוד לכל זה יעו"ש:

ג

יד) כי מאתך היא מנוחתם. מלת מאתך היא מאת ך' והוא הכתר שמשם נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו. ובאמרך ועל מנוחתם יקדישו את שמך תכיין למסור עצמך על ק"ה ולהעלות מ"ן אל או"א ולזווגם. שער הכוו' שם. והטעם שאין אומרים ישמחו במלכותך בתפלת המנחה עיין שער הכוו' דף ע' ע"א. וכפי הפשט שנפטר אז מרע"ה ובטלו המדרשות מן התורה המשמחת הלב. יפ"ל או' ג' ומי כעמך כישראל כצ"ל בכ"פ ע"פ הסוד ולא כעמך ישראל. ש"ץ דף רי"ד ע"ב. וכ"ה בס' פע"ח שער ח"י פכ"ג ואעפ"י שיש שם ט"ס הוא מובן ואם י"ל במנחה וינוחו בם או וינוחו בו עיין לעיל סי' רס"ח או' ב'

א

טו) [סעיף ב'] אומרים צדקתך. והטעם שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה, טור בשם רב שלום. ויש מדרשים מוכיחים שלא מת באותה שעה ומ"ש צדקתך בשביל הרשעים שחוזרים לגיהנם במ"ש. טור, ועיין ב"ח שהרבה להוכיח דבע"ש מת משה אלא שנקבר בשבת בעת מנחה יעו"ש ועיין בזוהר פ' תרומה דקנ"א ע"א שכ' דגם יוסף ודוד מתו באותה שעה יעו"ש. וכתב עו"ש בזוהר וז"ל בג"כ תלת צדוקי דיני הכא. חד איהו דיוסף זכאה קדים לכל הני ודא איהו צדקתך כהררי אל וכו' דא יוסף דאיהו בלחודוי כהררי אל ככולהו טורין עלאין. וחד משה נביאה מהימנא ודא איהו דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום וכו' בגין דאיהו נטיל לכל סטרין ימינא ושמאלא. וחד איהו דוד מלכא ודא איהו דכתיב צדקתך צדק לעולם וכו' יעו"ש. ועיין בטור שכתב דמנהג בני אשכנז להפכם אלא שכתב דמנהג ספרד יותר נכון שבזה הסדר כתובות בס' תהלים יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף ע"ה ע"ד כי סדרם הם כמנהג ספרד. צדקתך כהררי אל וכו' וצדקתך אלהים עד מרום. וכו' צדקתך צדק וכו' ושלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממטה למעלה ויעו"ש טעם בסוד:

ב

טו) וכתב בס' התניא מנהגינו לאומרו מעומד לפי שהוא במקום צדוק הדין. א"ר או' י"ז. מש ז או' ב':

א

טז) שם. ואם חל בו יום שאלו היה חול לא היו אומרים וכו' פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' הוא ר"ח וא"כ א"א במנחה נפילת אפים ולכן א"א צדקתך. מ"א סק"ג. תו"ש או' ה':

א

טוב) שם. במנחה נפילת אפים וכו' שכבר חל יום שלאחריו כמ"ש סי' תרס"ו. וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה. מ"א סק"ד. ור"ל דבסי' תרס"ו כתוב מוציא את הכלים מן המנחה ולמעלה. וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה א"כ מכל זה משמע דמן המנחה ולמעלה חל יום שלאחריו ולכן א"א צדקתך. ואף אם מתפלל מנחה גדולה חל יום שלאחריו א"א או' ד':

א

חי) שם. שאין אומרים צדקתך. ויש מקומות שאין אומרים אותו בבית אבל. אבודרהם. וכתב התו"ש או' ה' ולפ"ז צ"ל דהיינו ביחיד אבל בצבור צריך לאומרו דהוי פרהסיא ואין אבילות פרהסיא בשבת כמבואר ביו"ד סי' ת' עכ"ל. אמנם המנהג שלא לאומרו בבית אבל אפי' כשמתפללין שם צבור ונ"ל הטעם דלא אמרו שאין אבילות בפרהסיא בשבת אלא בדבר שהוא דוקא משום אבילות אבל בענין אמירת צדקתך שגם בבית החתן או בבית תינוק הנימול אין אומרים אותו וכן ביום שאין אומרים תחנון א"א אותו זה לא חשיב פרהסיא משום אבילות וע"כ המנהג שלא לאומרו אפי' בצבור:

א

יט) שם הגה. ונהגו שלא לקבוע מדרש וכו' משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטילים. טור. ור"ל לפי שמת משה באותה שעה כמ"ש לעיל או' ט"ו ומי לנו גדול ממשה שהוא אבי התעודה וע"כ נהגו שלא לקבוע מדרש וכו':

א

ך) שם בהגה. ונהגו שלא לקבוע מדרש וכו' ובמרדכי כתוב שלא ללמוד וכוונתו שלא ללמוד בחברותה אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביו"ד סי' שמ"ד סי"ח. ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יכלו לקיים סעודה ג' אז לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ"א סק"ה. א"ר או' ח"י. תו"ש או' ו' ר"ז או' ו' ור"ל לא יאמרו פרקים וכו' כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' קודם שתחשך. ועיין לעיל סי' ר"ץ או' י"ד:

א

כא) שם בהגה. שלא לקבוע מדרש וכו' ועיין בא"ר או' י"ד שכתב דמהר"ר ליווא מפראג היה דורש בין מנחה למעריב יעו"ש. וכתבו האחרונים וע"כ בזמנינו זה אין למנוע דיותר טוב לשמוע דברי מוסר ולא יבואו לידי שיחה בטילה:

א

כב) שם בהגה. אבל אומרים פרקי אבות בקיץ וכו' הטעם מאשר שהעת ההיא זמן תענוגות בני אדם לזאת תקנו דברי מוסר ויראת ה' להשיב לב האדם לעבודת הבורא ית' א"ח או' ה' בכלבו דף מ"א כתב אחר הפרקים אומרים קדיש על ישראל וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה אין נוהגין כן אלא אומרים קדיש יתום ואולי הטעם כיון שכל הקהל אומרים. א"ר או' ח"י:

א

כג) שם בהגה. אבל אומרים פרקי אבות וכו' ובספרד אומרים אותו בשחרית. טור. ועתה נוהגין לומר אותו בשבתות שבין פסח לעצרת כל שבת פרק א' כמ"ש הרמ"ע מאמר חיקור דין ח"א פי"ט יעו"ש:

א

כד) שם בהגה. אומרים פרקי אבות וכו' ואבל תוך ז' לא יאמר פרקי אבות דלא שייך לסדר היום כמ"ש רמ"א סס"י תקנ"ג יעו"ש. תו"ש או' ו' מש"ז או' ב':

א

כה) שם בהגה. ושיר המעלות בחורף וכו' מיהו בשער הכוו' דף נ"א ע"ד כתב וז"ל עניין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגים לאומרם במו"ש מורי ז"ל לא היה נוהג לאומרם כלל ועיקר עכ"ל. וכ"כ בדף ס' ע"א יעו"ש:

א

ט"ז סק"א אע"פ ששתינו היינו ע"פ הפסוק ישיחו בי יושבי שער וסמוך ליה ואני תפלתי ודרשו במדרש שישראל אומרים כו':

ב

מ"א סק"א דאין קורין בתורה לפי שעזרא תיקן קריאת התורה במנחה להגן על יושבי קרנות שאין עוסקים בתורה לכן אנו אומרים ואני תפלתי לפני קריאתה להודות ליוצרנו שלא עשנו כהם וביו"ט שאין קורין א"א כ"כ הא"ר בשם הכלבו:

ג

שם לכם. דר"א סבר ביו"ט דרשות בידו לעשותו כולו לה' הבאתיו בסי' רמ"ב אות א' מש"ה אין שייכת בו נגינות שותי שכר:

ד

סק"ב ג"כ ואני תפלתי כמש"ל. ר"ל דבסק"א כתב בדרך אפשר ולכן אע"פ שאין טעם ההוא ברור. מ"מ הא יש עוד טעם בשביל הקידוש:

ה

סק"ד יום שלאחריו דכל מן המנחה ולמעלה יש בו שייכות קצת ליום שלאחריו כמו בסי' תרס"ו מוציא כליו ממנחה ולמעלה לכבוד יום טוב האחרון. לכן האבילות מופסק קצת שזוקף המטות כו':

ו

סק"ה המנהג לדרוש. כי לדרוש ברבים הוי כמו ללמוד בחברותא:

א

ואני תפלתי. ובמנחה של י"ט א"א אותו כיון דאין קורין בתורה [ב"י ש"ל] וא"כ אפשר דבמקום שאין ס"ת א"א אותו ובהגמ"נ מפרש לפי שאין הכל מודים דבעינן לכם:

ב

ג' אנשים. וא"א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י"ח ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה (הגמ"נ) וכ"כ בליקוטי פרד"ס שהקדיש שלפני י"ח קאי אקריא' ואף על פי שמפסיקין בין הקריא' לקדיש עד שיגלול ס"ת לא חשיב הפסק דסיומא אריכת' היא עכ"ל וכ"מ בלבוש וכתב הריב"ש סי' שנ"א דבמקום שאין ס"ת א"א קדיש שלפני י"ח ונ"ל שלא יאמרו ג"כ ואני תפלתי כמש"ל וגם שלא להפסיק בין הקדיש שאחר ובא לציון לתפל' י"ח וא"ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו דפסוק א' לא חשיב הפסק מידי דהוי איהללו או יאמרוהו קוד' הקדיש וכ"כ בסידור מהרר"ה שלעולם לא יתחילו י"ח בלא קדיש שלפניו:

ג

בו במנח'. פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' הוא ר"ח א"כ אין אומרים במנחה נפילת אפים ולכן א"א צדקתך כנ"ל ובכ"ה לא הבין כך ולכן האריך בחנם:

ד

במנחה נפילת אפים וכו'. שכבר חל יום שלאחריו כמ"ש סי' תרס"ו [כל בו] וגם האבל זוקף המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה [ל"פ]:

ה

שלא לקבוע מדר'. ובמרדכי כתוב שלא ללמוד כונתו שלא ללמוד בחברותה אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש בי"ד סי' שד"מ סי"ח ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכ' שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות עסי' רצ"ט:

א

(א) אומרים אשרי ובא לציון וכו' – ומפסיקין בקדיש קודם ואני תפלתי. ואמירת ובא לציון במנחה הוא במקום סדר קדושה דחול ובשבת שמאריכין הרבה בשחרית ומוסף הניחוה עד מנחה [כל בו]:

ב

(ב) ואני תפלתי – הוא על פי המדרש שאמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אין אומה זו כעו"ג ששותין ומשתכרים ופוחזים ואנו לא כן אע"פ שאכלנו ושתינו ואני תפלתי וגו' אבל במנחה של יו"ט א"א אותו כיון דאין קורין בתורה שהוא עת רצון עי"ז ומיהו בשבת נהגו לאמרו אף במקום שאין ס"ת וכן אפילו ביחיד [אחרונים]:

ג

(ג) ומוציאין וכו' – הוא מתקנת עזרא כדאיתא בגמרא:

ד

(ד) ג' אנשים וכו' – במנחה א"א קדיש על הבימה לעולם [היינו בין בשבת בין בתענית] רק לפני העמוד קודם תפלת י"ח וקאי נמי אס"ת דאי יאמרו מיד על הבימה א"כ לפני העמוד לא יאמרו קדיש כי אין במה להפסיק בין הקדישים [יהללו פסוק אחד לא הוי הפסק ואף שאומרים מזמור לה' הארץ אין זה מעיקר הדין] ולעולם ראוי להסמיך הקדיש לתפלת י"ח משא"כ בשחרית יש הפסק באמירת אשרי בינתים ולפ"ז כשאין ס"ת בשבת במנחה לא יאמרו רק פ"א קדיש אחר אשרי ובא לציון ופסוק ואני תפלתי יאמרו אז קודם הקדיש כדי שלא יהא הפסק בין קדיש להתפלה [א"ר וש"א]:

ה

(ה) ולא בשל יו"ט – דהא הקריאה איננה בשביל יו"ט דהא במנחה ביו"ט אין קורין:

ו

(ו) צדקתך – דמתו בו יוסף משה ודוד ולכן נהגו שלא לקבוע אז מדרש כי חכם שמת כל המדרשות בטלים וב"ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע"ש ולא נגנז עד שבת במנחה בשעתא דעת רצון וכמ"ש בזוהר ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנגנז וי"מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שחוזרין לגיהנם במו"ש:

ז

(ז) בו במנחה וכו' – פי' בין שיום השבת הוא ר"ח בין שיום א' שאחריו הוא ר"ח וא"כ אלו היה חול לא היו אומרים במנחה נפילת אפים שכבר חל במקצת יום שלאחריו ולכן גם עתה א"א צדקתך:

ח

(ח) ונהגו – ואינו איסור אלא מנהג לזכרון בעלמא והטעם כנ"ל בסק"ה ודוקא שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ"ש ביו"ד סימן שד"מ סי"ח לענין נשיא שמת:

ט

(ט) בין מנחה למעריב – היינו כשהוא סמוך לחשיכה ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה הדרשה עד סמוך לחשיכה אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' בזמנה [מ"א] ובא"ר איתא בשם מלבושי יו"ט שראה לרבו מהר"ל מפראג כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב. וע"כ נראה דבזמנינו אין למנוע זה כידוע שמצוי בעו"ה באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ"ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה:

א

ואני. עבה"ט וע' במח"ב שכ' שנהגו לעמוד באמירת פסוק זה וכ"כ בעמק ברכה ובהגהת בנו בעל של"ה הביא הזוהר וכ' שמן הראוי והמחויב לעמוד בו ע"ש וע' בש"ץ בשם ספר הכוונות דזמן עטיפת ציצית בתפלת המנחה הוא אחר קדיש דקדושת ובא לציון אחר שיאמר הש"ץ ואני תפלתי כו' כדי שיתעטף בציצית בעת רצון וכ' בנגיד ומצוה שאין לכסות הפנים בטלית גם מגלים המצח מעם הטלית ע"ש. וע"ש שי"ל בריך שמיה בהוצאת ס"ת ואדרבה אז הוא עיקר זמן האמירה אלא שהאר"י הי' אומרו אף בשחרית והאומר גם בחול לא הפסיד ע"ש:

ב

ג' אנשים. עבה"ט שהמג"א כ' דבמקום שאין ס"ת לא יאמרו ואני תפלתי והא"ר חולק בזה וכתב דמשום שלא להפסיק כו' יש לומר ואני תפלתי קודם הקדיש שאחר ובא לציון כו' וע' ביד אפרים בפי' דברי המג"א וע' בש"צ הביא לשון מהרח"ו ז"ל וכ' שאין תלוי בס"ת ואפילו המתפלל בביתו ביחיד צריך לאומרו ונראה מדבריו שצריך להקדים אמירת ובא לציון ופסוק ואני תפלתי להוצאת הס"ת ובת' בשם מטה יהודה לאומרו אפי' ביחיד והש"צ כתב דמנהגן תורה ועפ"י סוד הדבר וגם עפ"י הפשט ע"ש. וכת' בא"ר בשם מהרי"ל כשהי' מאחר לבא עד שסיימו קריאת התורה היה מתפלל עם הצבור ואח"כ קרא הפ' ע"ש וע' בט"ז בשם הב"י שי"ל יום מנוחה וקדושה כו' שהרי אומר ינוחו בו כו' וע' בש"צ שכתב שר"ל מה שאמר יעקב ובניו ינוחו בו כו' וכן נראה מהא"ר ע"ש אבל בברכת או"א רצה כו' אומרים במנחה וינוחו בם וכמבואר בסי' רס"ח ע"ש וע' בש"צ שצ"ל כעמך ישראל עפ"י סוד כידוע לי"ח וכת' מהריק"ש אם נמצא טעות בס"ת במנחה מוציאין אחרת וה"ה בב' וה' ע"ש וכת' מח"ב דאותן שנוהגין להוציא אחרת אף בדיבוק בעלמ' ה"ה בשבת במנחה וב' וה' מוציאין:

א

ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב"ה אף ע"פ ששתינו אנו מתפללים לא כשאר אומות:

ב

אומרים צדקתך כו'. שבאותה שעה מת משה רבינו ע"כ אומרים צידוק הדין וע"כ אין קובעין מדרש כי חכם שמת כל מדרשות בטלים כ"כ הטור בשם רבינו שר שלום ובאשר"י ובמרדכי פ' ע"פ הקשו ע"ז דא"א לומר שמשה מת בשבת דהא אמרינן שאותו יום כ' ס"ת ול"נ דגם רב ש"ש לא כוון לומר דבשבת מת אלא בערב שבת בזמן המנחה מת ולפי שבשבת ניתנה התורה ע"י משה עושים זכרון בזמן המנחה לבטל המדרש ובע"ש לא הוצרכו לבטל קביעת המדרש דבלא"ה אין לימוד באותו שעה שהרי עוסקים בקבלת שבת ובתפלה ע"כ אמר שבאותו שעה מת משה דהיינו שעת המנחה ובע"ש כנ"ל ליישב. הב"י הביא בשם ש"ל דהנוסח הוא יום מנוחה וקדושה לעמך נתת כך ראוי לומר שהרי בסוף הל' אומר ינוחו בו ל' זכר ומי שאינו אומר יום מנוחה צ"ל ינוחו בה ל' נקיבה שכל הל' שלמעלה הוא ל' נקיב' עכ"ל פי' דשם של שבת הוא ל' נקיבה בתור' כמ"ש שבת היא ויום הוא ל' זכר ע"כ במקום שלא נזכר יום י"ל ינוחו בה ובתוספות פ"ק דכתובות דף ה' כתבו דשבת פעמים ל' זכר דכתיב שומר שבת מחללו ופעמים ל' נקיבה דכתיב מחלליה מות יומת:

א

בש"ע סי' רצ"ב סעיף ב' אומרים צדקתך עיין בחגיגה דף ג' ע"ב ד"ה ומי כעמך הטעם תפלת א"א אע"פ שאינו מדבר בעניני דיומא:

ב

במג"א ס"ק א'. דבעינן לכם כו' ר"ל וא"כ לא שייך טעמא דישראל אומרים אף ע"פ שאכלנו ושתינו כו' עיין בט"ז אף ע"ג דבעצרת הכל מודים דבעי' נמי לכם מ"מ לא פלוג בין הי"ט לענין זה:

ג

ס"ק ב' מידי דהוי איהללו כו' ר"ל כמו במקום שיש ס"ת דאין אומרים קדיש על התורה לפי שאין במה להפסיק בינו ובין הקדיש שקודם י"ח אע"ג שמפסיק ביהללו לא חשיב הפסק לענין זה לומר ב' קדישים רצופים בהפסק פסוק שבנתיים וה"ה כאן אבל מכל מקום בענין שלא יהיה הפסק בין הקדיש לתפילת י"ח יש להקדים אפילו בפסוק א' ומהאי טעמא אין אומרים הקדיש במקום שיש ס"ת במנחה אחר סיום הקריאה אע"ג שהקדיש הוא על סיום הקריאה כמ"ש בליקוטי ועיין לעיל בסי' נ"ד מ"מ ממתינים בקדיש עד אחר יהללו כדי שלא להפסיק בין הקדיש לתפלת י"ח בפסוק יהללו ולכך אמרינן לי' בתר הכי ויהללו חשבינן ליה סיומא אריכתא כמו הגלילה וא"כ כאן מותר שלא לומר ואני תפלתי כלל או לאומרה קודם הקדיש: