שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ג: דיני ערבית במוצאי שבת. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני ערבית במוצאי שבת. ובו ג סעיפים:
מאחרין תפלת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש:

ב

צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו:

ג

מי שהוא אנוס כגון שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר וכן אסור בעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים: הגה ונוהגים לומר והוא רחום וברכו באריכות נועם כדי להוסיף מחול על הקודש (א"ז):

א

כדי להוסיף כו'. וה"ה שמקדים להתפלל בע"ש תפלה של שבת מהאי טעמא כדי להוסיף מחול על הקודש:

א

ולהבדיל מיד. ומ"מ ימתין עם הק"ש עד צאת הכוכבים מ"א. ורש"ל וב"ח אוסרים שמא יקל גם כן במלאכה גם הוא דבר תמוה לרבים:

א

מהא דר"י שבת קי"א

ב

רבי יונה בתחלת ברכות מהא דשבת ל"ה

ג

הר"ן שם בשבת ע"פ הירושלמי

ד

ברכות כ"ז לפי' הטור בשם רב האי והתוס' ורא"ש והמרדכי שם

ה

טור

א

ס"ב רצופים. ירושלמי ריש ברכות לענין לילה א"ר יוסי בר' בון ובלחוד תלתא כוכבים דדמיין כחדא כוכבא וכ' הר"ן בספ"ב בשם הרמב"ן דשיעור התוס' שלא נתנו בו שיעור מסתמא הוא בשיעור הנ"ל ועמש"ל:

א

ס"ג יכול להתפלל. היינו למאן דעבד כר"י שם:

ב

ולהבדיל. שם:

ג

אבל. דאין זמנה אלא בלילה וכמ"ש בפ"י דפסחים אבל לא על האור ועוד אין מברכין עד שיאותו כו':

ד

וכן אסור. תוס' שם דאפי' ר"י מודה לענין מלאכה ואפי' בע"ש כמ"ש בשבת י"ז ב' ובכולם ב"י כו' וכמש"ל סי' רס"א ס"ב ועיין רמב"ם פ' כ"ט:

א

עד וכו' – קשה לי דלפי מה דפסק המחבר לעיל בסימן רס"א כשיטת ר"ת דמשקיעת החמה עד ג' כוכבים יש כשעור הילוך ד' מילין א"כ אם אנו רואין כוכבים ואנו יודעין שעדיין לא נשלם הזמן דד' מילין ע"כ דאותן הכוכבים הם גדולים א"כ אמאי לא התנה הכא המחבר שיהא נשלם השעור דד' מילין מעת השקיעה וא"ל דס"ל דמכיון שאנו רואין ג' כוכבים תלינן דמסתמא נשלם השעור אבל אם אנו יודעין שלא נשלם אה"נ דצריך להמתין עד שיושלם. שוב מצאתי בספר מנחת כהן דאפילו לר"ת מכיון שאנו רואין סימן הכוכבים שוב אין להקפיד עד שלא נשלם השעור דד' מילין ע"ש טעמו ונ"ל דאפילו להמנחת כהן עכ"פ נכון שיראה אז אם הכסיף העליון ושוה לתחתון כיון שהוא בתוך ד' מילין דמגמרא מוכח דהכוכבים שראוים לסמוך עליהם שהוא לילה הם נראים דוקא אחר שהכסיף העליון ושוה לתחתון וכמש"כ לקמן בשם הגר"א בלקוטיו ע"ש:

ב

שיראו – משמע בגמרא [[[שבת לה א|שבת ל"ה]] ע"ש בתוד"ה תרי] דכל זמן שלא נסתלק האדמימות מן כל כפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה [וזה מקרי בגמרא הכסיף העליון ושוה לתחתון ועיין לקמיה במש"כ בזה] אין לסמוך על הכוכבים וכ"כ בבאור הגר"א דלהבחין בכוכבים לבד צריך בקיאות רב דשמא הן כוכבים הנראים ביום ולכך היו האמוראים מסתכלים אם נסתלק האדמימות לגמרי ואז מועיל הכוכבים אמנם אפשר דזהו דוקא בכוכבים בינונים דיש לטעות בהם בגדולים אבל לא בקטנים אבל ביורה דעה סימן רס"ב ס"ה בלקוטיו שם מוכח דאפילו על כוכבים קטנים אין לסמוך מקודם שהכסיף העליון ושוה לתחתון [ולפי מה שבאר שם מתחלה בבאוריו בסק"ט ע"ש אין הכרע לזה וצ"ע] ומה נקרא הכסיף נ"ל דהוא כאשר נסתלק האדמימות מן אותו מקום ונוטה ללובן מלשון הכסיף פניו דאף דרש"י פירש שם (שבת לד, ב) דהוא השחיר נ"ל דלאו דוקא השחיר ממש דזה נמשך זמן רב מאד אלא כל שנסתלק האדמימות הוא בכלל השחיר וכן מוכח ברשב"א דבזה שנתסלק האדמימות מקרי הכסיף וכעין זה משמע ג"כ במאירי דקורא שם הכסיף במה שהלכה הבהקתו של האור אח"כ מצאתי בעז"ה בערוך שפירש בהדיא דהכסיף הוא מלשון לובן ע"ש [אמנם בסוף מביא שם ע"ז לשון הירושלמי וז"ל ובגמרא ברכות ירושלמי איתא הכסיפו זהו בה"ש השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה ואפשר דזהו לסייעתא לדבריו דהכסיף לאו היינו השחיר והירושלמי פליג עם הבבלי וסובר דאף בהכסיפו שניהם הוי בה"ש ולילה לא הוי עד שישחירו שניהם] וכן בבאור הגר"א משמע דבמה שנשקע אורה מלהאדים מקרי הכסיף. ומי שאינו בקי בענין הכסיף או שהיה יום מעונן ישער אם יש כדי ד' מילין מעת תחלת השקיעה:

ג

ג' כוכבים קטנים – עיין לעיל בסימן רס"א בבה"ל בד"ה שהוא בסוף הדבור שבררנו דאף לשיטת הגר"א יש ליזהר בזה משום דבמדינותינו שנוטין לצד צפון הבה"ש מאריך תמיד יותר ואין לנו סימן אחר ללילה זולת הכוכבים. וראיתי אנשים המהדרין בחנוכה לצאת דעת הגר"א להדליק הנרות בהקדם אחר שקיעה שטועין בדבר ומזרזין עצמן גם במו"ש בעוד שלא חשך היום לגמרי וסומכין עצמן על שיטת הגר"א דהבה"ש אינו ארוך כ"כ כידוע אבל הוא טעות דג' כוכבים צריך לכו"ע [ואין אנו בקיאין בבינונים וצריך קטנים וכמו שפסק בש"ע] דזהו הסימן המובהק ללילה כדאיתא ברכות דף ב' ושבת ל"ה ומגלה כ' וקודם לכן הוי ספק לילה:

א

כגון שצריך להחשיך וכו' – מדברי המגן אברהם משמע דכדי שלא יתפלל בדרך במהלך בלבד מותר לו להקדים להתפלל בביתו ולא העתקתיו משום דהרי בסק"ה כתב דימתין לקרות ק"ש עד צה"כ ולא יסמוך גאולה לתפלה וכבר כתב בעצמו בסימן פ"ט דהעולם סומכין עכשיו אמ"ד סמיכת גאולה לתפלה עדיף מתפלה מעומד וכ"כ בספר תוספת שבת:

א

הנה זה פשוט דג' ככבים בינונים אף שאינם רצופים הוא ודאי לילה ומה שבעינן כאן רצופים היינו להוסיף מחול על הקודש כמבואר כאן בב"י בשם ירושלמי וא"כ נ"ל דכוונתו שאם רואה ג' רצופים רשאי לעשות מלאכה מיד דודאי כבר הוא מעט תוספ' מחול על קודש אבל ברוא' ג' ככבים שאינם רצופי' אינו רשאי לעשות מלאכה מיד דאף שבודאי הוא לילה מ"מ צריך להוסיף מחול על הקודש אבל כשרוא' ג' ככבים שאינם רצופים וממתין מעט אחר כן רשאי לעשות מלאכה שהרי הוסיף אותו מעט זמן שהמתין ושיעור תוספות זה אין לו שיעור כמבואר לעיל סימן רס"א כנלע"ד:

א

[א] [לבוש] להאריך וכו'. ועוד דכל שמושך אין הנשמות חוזרים לגיהנום (רוקח):

ב

[ב] ג' כוכבי וכו'. הקשה עולת שבת הא בעינן להוסיף מחול וכו', ולא קשה מידי דלכך בעינן שיהיו רצופים כמו שכתב בית יוסף:

ג

[ג] יכול וכו'. רש"ל וב"ח אוסרים שמא יבואו להקל במלאכה גם הוא דבר תמוה לרבים:

ד

[ד] [לבוש] כגון שהוא צריך וכו'. פירוש ובשדה אין יין, ומה שכתב בתחילה שהיה להם שום אונס שלא היה להם יין פירוש דבחוץ לעיר יש יין וביום יכול לילך שם ולא בלילה וכן משמע בכנסת הגדולה דף י"ב ולב"ח ומגן אברהם אישתמיטתיה:

ה

[ה] להתפלל וכו'. ומכל מקום ימתין מלקרות קריאת שמע עד צאת הכוכבים (טור):

א

א) [סעיף א'] מאחרין תפלת ערבית וכו' דאומר ר"י (שבת קי"ח) יהא חלקי עם מוציאי שבת בציפורי שהיא יושבת בהר והיה נראה להם יום גדול עד צ"ה ולכך היו מאחרין במו"ש. טור. ובענין המזמורים שנהגו לאמרם במו"ש כבר כתבנו לעיל בססי' שלפני זה דמנהג האר"י ז"ל שלא לאומרם יעו"ש:

א

ב) שם. מאחרין תפלת ערבית וכו' עיין ברו"ח שכתב אזהרה גדולה לכל בר ישראל שלא יוכלו להתחיל תפלת ערבית במו"ש ולומר ברכו קודם חצי שעה אחר י"ב שעות מהיום יעו"ש. ועכ"פ אין רשאין לפחות משליש שעה. בן א"ח פ' ויצא או' א':

א

ג) [סעיף ב'] עד שיראו ג' כוכבים קטנים דכיון שאין הכל בקיאין בין גדולים לבינונים צריך ליזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים. ב"י בשם הר' יונה:

א

ד) שם. ולא יהיו מפוזרים וכו' היינו משום תוספת שבת אבל לילה מיקרי אפי' הם מפוזרים. ב"י. מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ר"ז אוי א' ועיין בדג"מ שכתב דאף כשרואה ג' כוכבים שאינם רצופים וממתין מעט אחרי כן מותר לעשות מלאכה דעיקר טעם רצופים משום תוספת מחול על הקדש וכיון שממתין הרי הוסיף יעו"ש. והביאו שע"ת או' א' ובשו"ת ריב"ם שנייטוך סי' ל"א כתב דצריך להמתין במו"ש עד שיהיה השמים מלא כל הכוכבים המזהירים. ובזה יוצאים לכל הדיעות יעו"ש. א"ח או' ב':

א

ה) שם. אלא רצופים. והוא קרוב לחצי שעה אחר י"ב שעות. חס"ל או' ב' מיהו בס' כף החיים למהרח"פ סי' ל"א או' ו' כתכ דיזהר שלא להדליק וכיוצא משאר מלאכות עד שיהיה שעה ורביע מהלילה ויש מחמירין עד שעה ומחצה כדי להבדיל והביאו היפ"ל או א' יעו"ש. ועיין מט"י או' א' ובדברינו לעיל רס"י רס"א ודוק:

א

ו) יש מקומות שנוהגין כשחל יו"ט לאחר השבת שהבחורים מקדימים להתפלל ערבית כשחשיכה. ודאי קודם שיתפללו הקהל כדי להדליק המאורות לכבוד יו"ט ויש מפקפקין בדבר דלאו שפיר עבדי אבל. הר' באר עשק בסי' ל"ח כתב דשפיר עבדי ויחזיקו במנהגם כי טוב הוא. י"א בהגה"ט:

א

ז) שם. אלא רצופים. ומיד שנראים ג' כוכבים רצופים מותר להבדיל ולעשות מלאכה אעפ"י שעדיין לא התפלל ערבית. ר"ז או' א' ועיין לקמן סי' רצ"ט סעי' יו"ד. אמנם בהקדמת הזוה"ק דף י"ד ע"ב כתב תלתא אנון גרמין בישא לגרמייהו חד מאן דלייט גרמיה וכו' תלתא מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא וכו' בגין דלא יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדילי ישראל בצלותא ומבדילי על כסא בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושת שבת שליט עלנא יעו"ש:

א

ח) [סעיף ג'] כגון שצריך להחשיך וכו' פי' ויצטרך להתפלל מהלך לכן יתפלל בכאן. מ"א סק"ג. תו"ש או' ד' וה"ה אם היה לו איזה אונס אחר יכול להתפלל מבע"י. תו"ש שם. ומיהו כתב הב"ח בשם מהרש"ל דנהוג שלא לעשות כן דהוא דבר התמוה לרבים לעשות שבת חול ואיכא למיחש נמי שמא יבא להקל אף במלאכה יעו"ש והביאו מ"א סק"ד. א"ר או' ג' תו"ש שם:

א

ט) שם. מפלג המנחה ולמעלה. וזמן פלג המנחה עיין לעיל סי' רל"ג או' ז' יעו"ש:

א

י) שם. ולהבדיל מיד וכו' ומ"מ ימתין מלקרות ק"ש עד צ"ה אעפ"י שאינו סומך גאולה לתפלה. טור. אמנם מור"ם ז"ל בד"מ או' ב' כתב דלדידן דמתפללין וקורין ק"ש של ערבית קודם הלילה בשאר ימות החול (כמ"ש רסי' רל"ה) א"כ גם כאן א"צ להמתין וקורא קודם הלילה כמו בשאר ימות החול עכ"ל. וכה לפי דברי האר"י ז"ל שצריך לקרות ק"ש ואח"כ להתפלל כמ"ש לעיל סי' רל"ו או' כ"ב יעו"ש. וא"כ ה"נ אם הוא אנוס ונצרך לכך יקרא ק"ש ויתפלל ואח"כ כשיגיע זמן ק"ש חוזר לקרות ק"ש בלתי ברכות כמ"ש רסי' רל"ה יעו"ש. ועיין לקמן סי' רצ"ז או' כ"ג:

א

יא) שם הגה. וברכו באריכות נועם וכו' ראיתי מטהרת יד הקדש מהרח"ו זצ"ל בשם רבינו האיי גאון ז"ל שכתב וז"ל קבלה דמנסי שיש הצלחה כשמושך אדם ומאריך באומרו ברוך ה' המבורך באפוקי שבתא עכ"ד. ואחר זמן מצאתי בה"ג סיף ה' ציצית דף מ"ח ע"ב שכתב ומבעי ליה לאיניש לאגודי בברוך ה' המבורך באפוקי שבתא דניתנצל מהיזקא דההיא שבתא. ברכ"י או' ב' שע"ת:

א

יב) שם בהגה. באריכות נועם וכו' ועוד דכל שמושך (ר"ל בתפלת ערבית) אין הנשמות חוזרים לגיהנם. רוקח. א"ר או' א' וכ"מ בהקדמת הזוה"ק דף י"ד ע"ב דאין הרשעים חוזרים לגיהנם עד שמבדילין ישראל על הכוס יעו"ש. ורתב החס"ל או' א' נראה שכל זמן שלא גמרו כל ישראל מהניח קדושת שבת אין הדין חוזר עליהם בכל תוקף וכל אחד שמתאחר פועל טוב ופעולתו לפניו יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' רצ"ה או' ד':

א

מ"א סק"ב והע"ש לא ע"ש. הע"ש הקשה למה סגי בג' כוכבים הא בעינן תוספת מחול על הקודש ולק"מ דבב"י דמטעם תוספות צריך רצופים דלילה היינו מיד במפוזרין וצריך להמתין על רצופים:

ב

ש"ע ס"ג. להחשיך על התחום דין החשכת התחום מבואר בסי' ש"ו:

ג

מ"א סק"ג. שיצטרך להתפלל הטור מיירי אפי' שיהיה לו יין בשדה אלא שיצטרך להתפלל מהלך מוטב להתפלל בביתו מפלג המנחה:

ד

סק"ד ועסי' ש"ו דברים אלו אין ענינם לכאן ולעד"נ שהוא ט"ס ומקומם הראוי הוא בסוף סק"ג וק"ל:

ה

שם רשאי להבדיל מבע"י. ר"ל שילך חוץ לעיר מבע"י ויבדיל שם על היין ויחזור לביתו מבע"י:

ו

סק"ה. ימתין מלקרות ק"ש דתפלת ערבית דוקא אין מדקדקים בזמנה לפי שהוא רשות משא"כ ק"ש:

ז

שם ולפי מה שכ' סי' צ' ס"ט. עיין שם במג"א ס"ק י"ח:

א

כוכבים קטנים. שאין אנו בקיאים בבינונים:

ב

רצופים. משום תוספת שבת [ב"י] והע"ש לא ע"ש:

ג

כגון שהוא צריך. והתוס' כתבו כגון שצריך לילך לדבר מצוה ולא יהיה לו יין בשדה ומ"ש הטור או שצריך להחשיך וכו' פי' שיצטרך להתפלל מהלך לכך יתפלל בכאן:

ד

יכול להתפלל. ואין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים [ב"ח רש"ל] ועסי' ש"ו, בטור כתוב דה"ה אם היה להם שום אונס שלא יהיה לו יין להבדיל במ"ש רשאי להתפלל מבע"י ע"ש ונ"ל דה"פ כגון שהוא דר בעיר ובחוץ לעיר יש יין ובשבת א"א להביאו ומ"ש מתירא מפני העכו"ם או לסטים וא"א לו ללון חוץ לעיר רשאי להבדיל מבע"י ופי' הב"ח דחוק כמ"ש הוא עצמו וגם נ"ל דאם אין לו אלא כוס א' ימשוך סעודתו עד שחשיכה ויאמר הבדלה וב"ה עליו כמ"ש סי' רצ"ו ס"ג [עמ"ש רסי' ער"ב]:

ה

ולהבדיל מיד. ומ"מ ימתין מלקרות ק"ש עד צ"ה אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה [טור והרמב"ם] ועסי' רל"ה דלדידן קוראין ק"ש קודם לילה [ד"מ] ולפי מ"ש סי' צ' ס"ט יחיד יקרא ק"ש בלילה וכן עיקר:

א

(א) מאחרין וכו' – היינו אף דמן הדין סגי במה שיתעכב מלעשות מלאכה עד הזמן המבואר בס"ב מ"מ לכתחלה ראוי ונכון וכן מנהג כל ישראל לאחר את התפלה כדי שיתוסף יותר מחול על הקודש. המנהג לזמר קודם מעריב המזמור אלהים יחננו [תהלים ס"ו] ועוד מזמורים כנזכר בסידורים. ואם יחול ת"ב במוצאי שבת אין מזמרין דאז אין זמן חנינה. וכן כשיחול יו"ט במו"ש ג"כ אין המנהג לזמר. כתב הפמ"ג דאפשר משום דאין אומרים תחנה בשבת ויו"ט משא"כ בכל שבת יוכל לאמרו משחשכה קודם מעריב. ועיין לעיל בסימן מ"ט בשם חות יאיר דתהילים מותר המורגל בו לומר בעל פה ומה טוב ויפה המנהג הזה א' כדי ללוות שבת שנקראת כלה מלכתא בשירות ותשבחות וכדאיתא במדרש ועוד כי עי"ז נתאחר המעריב ונתוסף מחול על הקודש וגם כדי שלא יבואו לדבר בדברים בטלים אח"כ מצאתי בכנסת הגדולה סימן רל"ה כעין מה שכתבתי:

ב

(ב) מלעשות מלאכה – עיין לקמן בסימן רצ"ט ס"י:

ג

(ג) עד שיראו – וקודם לכן אסור משום ספק יום ומדינא סגי בג' כוכבים בינונים אלא שאין אנו בקיאין בזה ושמא הן גדולים הנראין ביום לכן אנו מצריכין קטנים:

ד

(ד) ג' כוכבים קטנים – עיין לקוטי פר"ח על יו"ד שכתב דאם הרקיע מזהיר כעין אורה של יום תו לא נחשב אותו הזמן רק בה"ש והביאו הגאון רע"א בחידושיו ביו"ד סימן רס"ב עי"ש ובבאור הגר"א בלקוטיו שם כתב דאם נסתלק האדמימות מן כל כפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה אין אנו חוששין במה שמזהיר. ודע עוד דבספר תפארת ישראל בפ"ב דשבת מצריך ג' קטנים לבד ג' בינונים ולא ידעתי מקורו ואולי דטעמו שמא אנו טועין בדבר וגדולים הם לכך אנו צריכין עוד כוכבים הגדולים מהם ומזה אנו יודעין שעכ"פ הם אינם גדולים ולפי מה שכתב בשערי תשובה סימן רל"ה בשם המטה יהודה והברכי יוסף עי"ש ניחא דברי התפארת ישראל בפשיטות אולם שארי אחרונים לא הזכירו ד"ז [ואפשר דאם בשארי מקומות הרקיע מעונן ולא יכול לראות עוד כוכבים יש להקל לכו"ע] ונ"ל דלפי מה שכתב הגר"א דבעינן שיסתלק האדמימות מן כל כפת הרקיע באותו צד ששקעה החמה ואז מועיל הג' כוכבים נראה דמועיל אז בג' כוכבים קטנים לבד:

ה

(ה) אלא רצופים – משום תוספת שבת. וה"ה כשרואה ג' כוכבים קטנים שאינם רצופים וממתין מעט אחרי כן מותר לעשות מלאכה דעיקר טעם הרצופין משום תוספת וכיון שהמתין מעט הרי הוסיף [דגול מרבבה]:

ו

(ו) עד שיצא – מה שלא זכר השו"ע שימתין השיעור ד' מילין מעת תחלת השקיעה לפי מה שפסק לעיל בסימן רס"א ס"ב דאפשר דמיירי דלא נודע לו גם זמן השקיעה משום הענן:

ז

(ז) מלבו – ואם יש לו מורה שעות שהולך בטוב ויודע בבירור שהיה אתמול בזה הזמן לילה ע"פ הדין דהיינו ג' כוכבים קטנים נראה דיוכל לסמוך ע"ז וכ"כ בברכי יוסף דיוכל לסמוך על מורה שעות:

ח

(ח) כגון שצריך וכו' – היינו שהולך מביתו מבע"י עד סוף התחום ויושב שם עד הערב כדי שמיד שיחשך ילך לדבר מצוה הנחוץ לו ומיירי ששם לא ימצא לו כוס להבדיל עליו:

ט

(ט) יכול וכו' – ומ"מ כתבו האחרונים דאין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים גם שמא יבואו להקל במלאכה ובפרט בימינו דנוהגין לעשות תמיד כרבנן שמתפללין מנחה עד הערב בודאי מדינא אסור להקדים מעריב במו"ש ואף דבע"ש יש שמקילין היינו משום דמצוה להוסיף מחול על הקודש משא"כ במו"ש:

י

(י) ולהבדיל מיד – ומ"מ ימתין מלקרות ק"ש עד צה"כ:

א

סעיף ג יכול להתפלל של מ"ש עיין מג"א סי' רצ"ט סק"י:

א

נ' כוכבים קטנים וע"ל סי' רל"ה מ"ש שם וע' בדגול מרבבה דאף כשרואה ג' כוכבים שאינם רצופים וממתין מעט אחרי כן מותר לעשות מלאכה דעיקר טעם רצופים משום תוספות מחול על הקודש וכיון שהמתין מעט הרי הוסיף ע"ש:

ב

(בש"ע ס"ג) וברכו באריכות נועם וכתב בהלכות גדולות סוף הל' ציצית ומבעי' ליה לאינשי לאגודי (ר"ל להאריך ולהמשיך) בברוך באפוקי שבתא כי היכא דנתציל מהיזקא דהאי שבתא ע"ש והביא בבר"י וגם כתב שראה מטהרת יד הקודש מהרח"ו בשם רבינו האי גאון ז"ל קבלה דמנסי שיש הצלחה כשמושך אדם ומאריך באומרו ברוך ה' המבורך באפוקי שבתא עכ"ל: