שולחן ערוך, אורח חיים פ״ט: הלכות תפלה וזמנה. ובו ח סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

הלכות תפלה וזמנה. ובו ח סעיפים:
זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא: הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סימן ק"ח:

ב

כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום משום דשמו של הקב"ה שלום אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב ואפי' זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה אפי' זה הלשון אסור וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו ואם התחיל לברך הברכות (אחר כך) אין לחוש כל כך ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך מותר ליתן לו שלום וי"א שאפי' במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל:

ג

אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת י"ח (ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר בזה) (תרומת הדשן סי' י"ח) ולא לאכול ולא לשתות אבל מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין בשבת ויום טוב וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר:

ד

הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה:

ה

ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק וי"א שאינו צריך להפסיק:

ו

אפי' ללמוד אסו' משיגיע זמן תפלה והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לב"ה דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפלה אבל מי שרגיל לילך לב"ה מות' ואם הוא מלמד לאחרים אפילו אם אינו רגיל לילך לב"ה מות' כיון שהשעה עוברת דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד [וע"ל סי' ק"ו]:

ז

מותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי:

ח

בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה [אם אפשר לו לקרות ק"ש על הדרך דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ח] [ב"י בשם הרשב"א] ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה:

א

ואם התפלל משעלה ע"ה כו'. היינו בדיעבד בשעת הדחק וזמן עלות השחר הוא זמן קודם שיראה את חבירו ברחוק ד"א אבל מזמן שיראה את חבירו רשאי לכתחלה להתפלל רק מצוה מן המובחר הוא יותר טוב שיתפלל אחר הנץ החמה מיד:

ב

שהוא שליש היום (ע"ל סי' נ"ח) הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית עד זמן מנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל הוי ברכה לבטלה (כ"כ הרשב"א) ויש מי שכ' שמותר להתפלל אף לאחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה וכיון שמגיע זמן מנחה גדולה אז צריך להתפלל תחילה תפלת מנחה ואחר כך לתשלומין דשחרית ושניהם יחד זה אחר זה. (ראב"ד פ"ג ה"ת) ואף שרוצה להתפלל בזמן מנחה גדולה תפלת שחרית ואח"כ מנחה בזמן מנחה קטנה אינו רשאי (מורי בב"ח):

ג

כיון שהגיע זמן תפלה אסור כו' ליתן לו שלום כו' ואם התחיל לברך הברכות אח"כ אין לחוש כ"כ כו' ויכול אז אף לכרוע בפגעו בו דוקא (ב"ח) ויש מי שכ' דוקא באינו משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו אף שכבר התחיל הברכות אסור וכן עיקר לדעתי דאין להקל במה שהוא נוגע בכבוד המקום ב"ה ואף שהתחיל הברכות אין לו להשכי' לפתחו ובפרט שבגמ' והרי"ף לא משמע לחלק לגמרי בין אם התחיל הברכות אם לא ולכרוע אף שאינו משכים לפתחו ואפי' בלא נתינת שלום אסור עד שיקבל עליו עול מלכות שמים כנ"ל:

ד

ולא לאכול ולא לשתות כו' בין בחול בין בשבת וי"ט. נ"ל דוקא בבוקר קודם התפלה כיון שעדיין לא הגיע זמן הקידוש אבל כיון שהגיע זמן קידוש אסור לשתות אפילו מים קודם קידוש (טור והרא"ש) ואף קודם תפלת מוסף מותר לשתות כי לא הגיע עדיין זמן קידוש (מהרש"ל בהגהות) ויש מי שכתב שאם הוא צמא הרבה טוב יותר שישתה מים משיצטער בתפילתו ומותר לאכול אוכלין גם משקין לרפואה קודם שיתפלל (כלבו מהררי"א):

ה

בשעת הדחק יכול להתפלל משעלה ע"ה כו' דהכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ובכוונה ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפילה אכן אין חילוק אם מהלך ברגליו או יושב בעגלה אפילו בספינה משום דאף אם יושב בעגלה או בספינה אינו יכול לכוין בתפילתו משא"כ בק"ש בקל יכול לעמוד על הדרך בקריאת פסוק ראשון ובשכמל"ו שהוא זמן קצר:

א

החמה. כ' רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל וכתב המ"א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ:

ב

ע"ה. היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ"א מ"ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ"א ודלא כמנחת כהן ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו):

ג

היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע"ג דכתבתי בסי' א' ס"ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי"ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר עמ"א סי' רל"ג ס"ק ד' ועיין סי' קכ"ד ס"ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום:

ד

להתפלל. והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע):

ה

תפלה. היינו מע"ה:

ו

שלום. מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו הלק"ט ח"ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע"ש:

ז

עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור. מ"א:

ח

לחוש. פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל"ח ב"ח מ"א וט"ז ופר"ח:

ט

טב. ולא יתן לו שלום אע"פ שרגיל ליתן לו שלום. מ"א:

י

י"ח. ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ"א ע"ש ועיין ט"ז:

יא

מותר. דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק"ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק"ר קודם שיתפלל הרדב"ז ח"ד סי' רל"ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה"כ בפרט בשבתות וי"ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח"כ ילך לבה"כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא"וי או הגיקול"טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע"ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ"כ הפר"ח דקאו"י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו"י אבל קאו"י עם צו"קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו"י אליבא ריקנא אסור ע"ש ומהרח"ו ז"ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ"ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו"י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן:

יב

בשבת. ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש"ל:

יג

מותר. אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע"פ שאינו חולה שרי. מ"א:

יד

וישתה. הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא"ה אין מכוונים כ"כ ומ"מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ"א:

טו

להפסיק. אם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק. מ"א. ועיין בס"ק י"א דכתבתי בשם מהרח"ו שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום אחר התפלה. ובבאר היטב אשר לפני כתב לחלק בין אכילה לשתיה דאכילה אסור ובשתיה מותר:

טז

תפלה. עיין ב"ח. וכן הוא במהרש"ל ומהרש"א ע"ש. וע"ת לא דק ע"ש:

יז

לאחרים. כ"כ מהר"י. ומיהו בתוס' משמע דלא ס"ל האי סברא לחלק בכך דא"כ לא הוי ראיה מההיא דרב משי ידיה ומתני לן פרקן וכו' דלמא שאני התם שלמד לאחרים וק"ל. והרוקח כתב ת"ח שביטל תפלה בשביל לימודו אפילו למד כל היום ולאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אותו יום:

יח

ק"ש. ואם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו. מ"א:

יט

לתפלה. ונוהגין כהרשב"א דמסמיך גאולה לתפלה עדיף לכן אין נזהרין בזה ומתפללין גם כן בדרך עיין מ"א:

א

ברכות כ"ו

ב

הרא"ש שם

ג

במשנה וכרבי יהודה

ד

שם בגמ'

ה

שם י"ד

ו

ר' יונה שם ור' ירוחם בשם גאון

ז

א"ח

ח

הראב"ד ורשב"א

ט

ברכות יד

י

שם י'

יא

טור בשם אבי העזרי ושאר פוסקים

יב

הרמב"ם פ"ה מה"ת

יג

רמב"ם שם לגירסת הב"י

יד

רא"ש בשם ר"י ושאר פוסקים:

טו

ברכות ה' לפירש"י והרא"ש

טז

רבי' יונה שם

יז

רמב"ם פ"ו מה"ת

יח

ברכות ל' וכאבוה דשמואל ולוי

א

ס"א כדכתיב כו'. שם ט' ב' כ"ט ב':

ב

ואם כו' כמש"ש ל' א' ועתוס' שם ד"ה אבוה כו' וכמו ק"ש וכן כל שמצותן ביום כמ"ש סוף פ"ב דמגילה וזמנה הוא בזמן התמיד כמ"ש שם ואמרינן בפ"ג דיומא וברפ"ג דתמיד צאו וראו כו' וז"ש והאיר כו' וכ"ה ברא"ש ועמ"א:

ג

ונמשך כו'. כ"ז א' א"ר כהנא כו':

ד

שהוא כו'. כמ"ש בסי' נ"ח:

ה

ואם טעה כו'. שם כולה יומא כו' וה"ה לר"י מד' שעות הרי"ף והרא"ש וש"פ אלא דמדברי הרי"ף והרא"ש מ' דוקא טעה וכ"מ בגמ' דהא מדין טעה ולא התפלל שחרית אתי ושם במזיד לא כמ"ש שם אבל הרמב"ם והטור כ' אפילו עבר מתפלל עד חצות ועב"י שדחק בזה וכבר השיג עליו לח"מ וצ"ע:

ו

ואחר כו'. מדקאמר מתפלל מנחה שתים ול"ק שמתפלל כל היום אלא דוקא עם מנחה וכן בכולם ועמ"א דזמן מתחיל מחצות כמ"ש ברפ"ג דיומא כ"ח ב':

א

ס"ב להקדים כו'. שם:

ב

ואפי' זה כו'. תר"י שם אבל שלום אסור אף בכה"ג ואף שאמרו שם במשכים לפתחו היינו לאפוקי שפגעו באקראי כמ"ש תוס' שם ד"ה במשכים כו' ורש"י שם. ב"ח בפי' הר"י:

ג

וכן אסור כו'. כן פי' רי"ו בשם גאון נתינת שלום הנ"ל:

ד

ואם התחיל כו'. א"ח שם ועמ"א ובזה מתורץ דל"ק דבס"ג פ' עד סוף י"ח ואהדדי אתמר בגמ' שם אבל לפ"ז ל"ק דכריעה לפי' א"ח באינו משכים לפתחו לא הוזכר בגמ' כמ"ש מ"א:

ה

ואם אינו כו'. קאי אלעיל וכפי' רש"י ותוס' שפגעו כנ"ל:

ו

וי"א כו'. שמפני זה אמרו אסור לעשות חפציו כו' הרשב"א:

א

ס"ג אסור כו'. ה' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה אלא כו' וכ"ש לפי' רש"י:

ב

או כו'. י"ד א' וכגי' הרי"ף ורא"ש וש"פ לצאת לדרך וע' רמזים פ"א ס"ז ופ"ב ס"ו:

ג

וטוב להחמיר כו'. שהרי לענין שאלת שלום ודאי בתפלת י"ח איירי כמש"ש מתיב כו' בפרקים כו' וה"ה לזה דהא כהדדי מיתנייא ת"ה:

ד

אבל כו' וכן אוכלים כו'. דבזה לא שייך גאוה ולהכי אמר א"ת גוך כו' ול"ק כפשטיה להורות דבמקום שלא שייך גאוה מותר ועב"י:

ה

ובין כו'. ואין אסור משום קודם קידוש דאפילו מים אסור כמ"ש בסי' רע"א כיון שלא הגיע זמן קידוש. טור בשם הרא"ש:

ו

וכן כו'. רי"ו כנ"ל:

א

ס"ד הצמא כו'. הרמב"ם לא כתב אם רצה אלא אל יתפלל כו' וכמ"ש בפ"ו דעירובין כל שאין דעתו מיושבת כו' ובספ"ד דברכות לעולם ימוד כו' אלא דבסי' צ"ח ס"ב כתב הטוש"ע ועכשיו כו' וכ' ב"י ומ"מ הרוצה לסמוך כאן על הרמב"ם הרשות בידו וז"ש אם רצה:

א

ס"ה וי"א כו'. הוא דעת הרשב"א וכמ"ש במנחה וס' ראשונה הוא דעת תר"י והרא"ש ול"ד למנחה דכאן איכא לאו דלא כו':

א

ס"ו אפי' כו'. כן פירש"י שם:

ב

והיינו כו'. דאל"כ קשיא קושיית תוס' ממש"ש י"ד ב' ומתני' כו' וערש"י שם שפי' שהקושיא הוא ממתני' כו' ואמרו שם וכ"ת בדלא כו' אמלא אפילו בדמטא מותר והוצרך רש"י לזה ממה דפריך וכ"ת כו' ואי מתפילין מאי ס"ד הא גם תפילין א"י להניח אז דזמן א' להם וכ"ת כותיקים הא טעמן של ותיקין הוא משום סמיכות גאולה לתפלה ורב לא היה חושש מדמנח תפילין בין ק"ש לתפלה לפום ס"ד והא דלא פריך גמ' מתפילין משום דבראשונה פריך אימור דאמר ריב"ק כו' ופריך ותו מי כו' ר"ל דאף בקריאה לקריאה דלא ס"ל כלל דריב"ק ולכן קא' מי סבר כו' ול"ק ותו והאמר כו' וט"ס ברש"י שם בד"ה ומתני' שכ' דהיינו עשייה וצ"ל קריאה:

ג

ואם הוא כו'. שם י"ג ב':

א

ס"ז מותר כו'. מדקאמר במתני' סמוך למנחה דוקא:

א

ס"ח בשעת כו'. כת"ק וכאבוה דשמואל ולוי ואע"ג דרב אשי קאמר לא חזינא כו' היינו בשבתא דרגלא אבל בדרך מודה וערא"ש:

ב

אם כו' ע"ל סי' נ"ח סעיף ג':

ג

ואע"פ כו' הכי כו'. גמ' שם:

א

ואם התפלל משעלה עה"ש וכו' – עמוד השחר נקרא מה שמתחיל האור להתנוצץ בפאת המזרח קודם הנץ החמה כשיעור שעה וחומש שעה (רמב"ם פ"א דברכות) ולא כמו שטועין איזה אנשים שעמוד השחר הוא כוכבא דצפרא דהוא זמן הרבה קודם וכדאיתא בירושלמי פ"א דברכות. ומשמע מדברי המחבר דקודם שהאיר המזרח אף שעלה עה"ש לא יצא אף בדיעבד וכן משמע בדברי רבינו ירוחם ודעת המגן אברהם והפר"ח דמשעלה עה"ש יצא בדיעבד דיום הוא. ובפמ"ג מפקפק בזה אף דבעצם הדין משמע דס"ל כדבריהם דמן התורה יום הוא אף קודם שהאיר פני המזרח לכל דבר כיון שעלה השחר ומפני זה בשעת הדחק מותר לכתחלה תיכף משעלה עה"ש עכ"פ שלא בשעת הדחק מצדד להוכיח מדברי הרמב"ם לענין תפלה דאף בדיעבד לא יצא משעלה עה"ש. אמנם ביותר מזה מצינו בספר אליהו רבא ובספר מטה יהודה והגר"א בספרו שנות אליהו כולם כאחד הסכימו דעד שיאיר המזרח אפילו בדיעבד אינו יוצא מטעם דעדיין הוא בכלל לילה עד שהאיר המזרח וכל הפוסקים שכתבו משעלה עה"ש באיזה ענין היינו האיר המזרח וכן מה ששנינו במגילה כ' וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר היינו האיר המזרח גם מצאתי אח"כ בספר מגן גבורים שמצדד להכריע כן להלכה כהא"ר ולפלא שלא הזכיר שגם הגר"א כתב כן והביא ע"ז ראיה מירושלמי עיי"ש בש"א ונ"מ מזה לכמה הלכות שבתורה וכן מה שכתוב לקמן בס"ח דבשעת הדחק מותר לכתחלה להתפלל משעלה עה"ש היינו ג"כ כשהאיר פני המזרח והמחבר סמך בזה אדלעיל בריש הסימן דאחר שהאיר דוקא דשעת הדחק לכתחלה אינו קיל משלא בשעת הדחק דיעבד (ויוסר בזה מה שתמה הפמ"ג מלעיל סימן נ"ח סעיף ג' וד') וכן לעיל בסימן נ"ח סעיף ג' וד' לענין ק"ש יהיה ג"כ דוקא אחר שהאיר המזרח ועיין לעיל בסימן נ"ח בבה"ל שהבאתי ראיה מדברי הרשב"א שגם הוא סובר כהא"ר והגר"א והמ"י הנ"ל. ולדינא בודאי יש לחוש לכל הני רבוותא בכל דבר שמצותו ביום אם עשהו קודם שהאיר המזרח לחזור ולעשותו לאחר שהאיר אמנם בתפלה אפשר דיש לחלק בזה והוא דשלא בשעת הדחק לכאורה יש להחמיר בזה אף בדיעבד וכהפמ"ג הנ"ל וכן משמע מדה"ח שהעתיק להלכה כהב"ח והא"ר דלא סגי כשהבריק השחר כנקודה אלא עד שיאיר כל המזרח אבל בשעת הדחק אם התפלל קודם שהאיר המזרח אפשר דיש לסמוך בזה בדיעבד על המגן אברהם והפר"ח והפמ"ג הנ"ל שלא לחזור ולהתפלל משום חשש ברכה לבטלה וצ"ע. ולכתחלה בודאי יש ליזהר בזה מאד אפילו בשעת הדחק. וכ"ז הוא מחמת מצות ק"ש ותפלה ובעת שצריך להניח ג"כ תפלין יש להמתין עוד מעט והוא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א ואם מניחן מקודם יניח בלא ברכה וכשיגיע הזמן ימשמש ויברך וכנ"ל בסימן ל' ס"ג:

ב

יצא – היינו בדיעבד כמו שכתבתי במ"ב וכן העתיקו הרבה אחרונים והפר"ח חולק על השו"ע וס"ל דמשהאיר הוא זמנה לכתחלה רק לוותיקין הוא קודם הנץ ואמנם לפי מה שכתבנו למעלה דקודם שהאיר לא יצא אף בדיעבד א"כ מוכח מכל הפוסקים דאף אחר שהאיר לכתחלה אין להתפלל דזהו עדיין בכלל עה"ש גם אין נ"מ בכל זה לדינא לדידן דדבריו הוא רק לעיקר מצות תפלה אבל לפי מה שכ"א מישראל נוהג וזהיר לכתחלה לסמוך גאולה לתפלה איך יכול לכתחלה להתפלל תיכף משיאיר היום הא צריך לקרות ק"ש וברכותיה ובדידהו בעינן דוקא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א וכנ"ל בסימן נ"ח אך לאחר הזמן הזה אפשר דאין למחות ביד הנוהגין להקל עיין בב"ח ודרישה מה שכתבו לדעת רי"ו ועיין לעיל בסימן נ"ח בבה"ל אך למצוה מן המובחר לכ"ע אין להתפלל י"ח קודם הנץ:

ג

ואחר חצות וכו' – ועיין במ"ב לענין החצי שעה שאחר חצות. ואחר חצי שעה זו לכ"ע שוב לא יתפלל תפלת שחרית אפילו אם מה שלא התפלל עד עתה היה באונס וכ"ש במזיד והמתפלל ברכותיו לבטלה לכמה פוסקים אלא יתפלל מתחלה מנחה ואח"כ י"ח בשביל שחרית להשלמה והוא שביטול התפלה היה מתחלה באונס ולא במזיד וכדלקמן בסימן ק"ח. וקצת תקנה עיין לזה שם בס"ז:

א

ואפי' זה אינו מותר אלא כשהוצרך וכו' – עיין במ"ב מה שכתב ר"ל שהוצרך ללכת וכו' אבל ליתן לו שלום אף בכה"ג אסור ומשמע דדוקא בזה כיון שעכ"פ הוא משכים לפתחו לזה אבל אם הוא משכים לפתח חבירו לראות שם איזה עסק ואגב זה נותן לו ג"כ שלום מותר כ"כ הפרמ"ג אבל מדברי הב"ח והגר"א משמע דאסור אף בכה"ג:

א

ולא לאכול – עיין במ"ב במה שכתב וגם הסמיכו דבריהם וכו' ונ"מ בזה הטעם השני לאסור אפילו אחר שקבל עליו מלכות שמים בק"ש כ"ז שלא התפלל תפלת י"ח ע"כ נ"ל דאפילו מי שמוכרח לאכול לרפואה קודם התפלה יקרא עכ"פ ק"ש קודם:

ב

וכן אוכלין ומשקין לרפואה – עיין בפר"ח ופמ"ג דאפילו אם יכול לאכלם לאחר התפלה גם כן מותר כיון שהוא מכוין לרפואה. כתב הח"א נ"ל דאפשר הצריך לאכול מפני חולשת הלב מותר. כתבו האחרונים דאיש חלש שאינו יכול להעמיד על נפשו עד עת שגומרים הצבור תפלתם בבהכ"נ טוב יותר להתיר לו שיתפלל לעצמו בביתו בבוקר ויאכל מעט ואח"כ ילך לבהכ"נ לשמוע קדיש וברכו ושאר דברי קדושה משיאכל קודם התפלה וילך לבהכ"נ להתפלל עם הצבור (בה"ט בשם לקט הקמח והוא פשוט מברכות כ"ז ע"ב בגמ' חלש ליבאי וכו' ע"ש):

א

הצמא והרעב – אף דמים מותר בלא"ה לשתות נ"מ למי שאינו יכול לשתות אליבא ריקנא ומוכרח לאכול מעט קודם איזה דבר (פרמ"ג):

א

צריך להפסיק – היינו כשעולה עה"ש כ"כ הרא"ש ועיין לקמן בסימן רל"ה דאם התחיל לאכול בתוך החצי שעה שקודם צה"כ משמע שם מהפמ"ג דצריך לפסוק תיכף ואם כן לכאורה ה"ה הכא ואפילו את"ל דמשום אכילה קודם התפלה אין לעשותו כדאורייתא אפילו לדעה הראשונה מ"מ משום ק"ש של שחרית דהוא דאורייתא צריך להיות הדין דאם התחילו סמוך לה מפסיקין ואפשר דהכא משום דאפילו לאחר שיגיע עה"ש ג"כ אין לצאת בזה ידי ק"ש לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח ס"ד לכן לא החמירו כ"כ א"נ אפשר דהרא"ש נקט הכי משום דזה הדין כולל אפילו בהתחיל בהיתר:

ב

וי"א שאין צריך – עיין במ"ב מש"כ דקורא ק"ש בלא ברכותיה ונ"ל דמחוייב ג"כ להניח תפילין מקודם שיאכל דהרי הוא ג"כ דאורייתא וזמנם ג"כ מתחיל בעת התחלת זמן ק"ש וכדלעיל בסימן ל' ס"א:

א

בשעת הדחק – עיין במ"א סקי"ז שכ' דאם הוא בדרך ורואה שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש על הדרך וג' ברכותיה ואח"כ כשיבוא למלון יתפלל מעומד מיהו נ"ל דיקרא אותה בדרך בלי ברכותיה. ועיין בחידושי רע"א שהסכים ג"כ דבזה אין להפסיק בין גאולה לתפלה אחרי שהשלים גאולה מקודם וחייב לסמוך תפלה אליה ע"כ צריך לעשות כעצת המג"א לקרות בלא ברכות. ואם רוצה ליסע מביתו אחר שהגיע זמנה ואין השיירא ממתנת לו רק זמן מועט ואין בזה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל לכאורה בזה אף להגרע"א מוטב שיתפלל בביתו בעמידה ויקרא ק"ש על הדרך עם ברכותיה כתיקונה אך יש לדחות דהלא כתב הא"ר בשם פ"ת דיש לחוש למעשה לאסור כל הדברים הנזכרים בס"ג גם קודם ק"ש ותפלה של ערבית הרי דכ"ש קודם שמקיים ק"ש של שחרית יש איסור ליסע בדרך וא"כ כשמוכרח לעבור וליסע קודם שמקיים המצות ק"ש ותפלה מפני שאין השיירא ממתנת לו מוטב לכ"ע שיהיה דחוי אז תפלה שהיא דרבנן ולא ק"ש שהיא דאורייתא וההיא דשו"ע שאני שלא הגיע אז זמן ק"ש ואף שבאמת אין המצוה נדחית בזה רק מתאחרת לפי שעה גם בזה יש מעליותא במה שהיא דאורייתא כדמוכח סוכה ל"ח ע"א וצ"ע. ואפשר שגם בזה יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ובדרך יתפלל הכל כסדר וצ"ע. ואולם לפי מה דאנו נוהגין כהיום כהפוסקים דס"ל דמסמך גאולה לתפלה עדיף בודאי אין להקדים תפלה לק"ש:

א

במג"א מ"מ כ'. נ"ב הא לך כללא דהאי חושבנא אם תחשוב י"ב שעות מעמוד דשחר עד צאת הכוכבי' ובהם מ' מילין לכ"ע יגיע לכל מיל ח"י מינוטין אך הרמב"ם מחשב י"ב שעות מהנץ החמה עד השקיעה לבד ואי ס"ל מעמוד השחר עד הנץ החמה ה' מילין וכן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים נמצא לא יהיה מהנץ עד השקיעה רק ל' מילין ובהם י"ב שעות יהי' כ"ד מינוטין לכל מיל וזהו כמ"ש התוס' יו"ט בשמו פרק ג' דפסחים. אבל האמת הוא דס"ל להרמב"ם כמ"ד מעמוד השחר עד הנץ החמה ד' מילין וכן משקיעה עד צאת הכוכבים ונשאר מהנץ החמה עד השקיעה ל"ב מילין ובהם י"ב שעות עול' לכל מיל כ"כ מינוטין וחצי והוא העיקר. וכן פסק החק יעקב סי' תנ"ט. ומ"ש הרמב"ם לענין תפלה מעמוד השחר עד הנץ החמה הוא שעה וחומש י"ל עפ"י מ"ש התוס' כפסחים דף צ"ד ע"א ד"ה ר' יהודה דאע"ג דמתחלת השקיעה הוי ד' מילין מ"מ ג' רביעי מיל האחרונים שכבר נכנסה החמה בתוך עובי הרקיע נקרא בין השמשות ועיין גם בלשון התוס' פ' ב"מ ע"ש וא"כ ה"ה בעמוד השחר תלתא רביעי מיל הראשונים מתחיל' יציאת החמה אין ראוים לתפלה כלל ותלת' רביעי מיל הם קרובי' לי"ח מינוטין כשתסיר זה מד' מילין נשאר שוה חומש בקירוב וגם הרמב"ם פ"ג דפסחים ס"ל לומר דהתם בש"ס יהיב ריש לקיש לקמיה אמוראי שיעור חימוץ כמגדל ננוה לטבריה שהוא מיל והנה מגדל ננוה וטבריה עיין בר"ן ואפשר לשער בהם והשתא אי ס"ד שהשיעור ההיא הוא מיל קטן וכ"ב וחצי מינוטין א"כ עולא ורבא דפסחי' דף צ"ד פליגי אדריש לקיש דלדידהו הוי מיל כ"ד מינוטין וכל כי האי הו"ל להש"ס למימר ופליגי אדריש לקיש, אלא ע"כ מננוה לטבריה נמי הוי כ"ד מינוטין וריש לקיש קא קרא ליה מיל ראיהו תנא נמי בקדמ' וחשוכא כהני רבנן דפרק מי שהיה טמא. והשתא ניהו דלענין מיל לא קיי"ל כוותיה מ"מ בשיעור חימוץ לא פליגי דהוי כממגדל ננוה דהיינו כ"ד מינוטין דהיינו ב' חומשי שעה ועיי"ש היטב ודו"ק. אמנם עתה מצאתי בספר קדמון הנקרא כפתור ופרח דמייתי ליה בעל התוס' יו"ט ריש פ"ז דשביעית ע"ש היטב בב"י או"ח סוף סי' י' ובספר הנ"ל פ' י"א ד' ס"ח ע"ב בד"ה נשוב לירושלים וכו' כ' מירושלי' עד עזאזל כשלשה שעות עכ"ל. והנה הרב ז"ל ראה וידע ומדד בדקדוק גדול והוא ק"פ מינוטין ובהם עשרה מילין לר' יהודה ר' יוסי ביומא דף ס"ז ע"ב. א"כ ע"כ אין המיל יותר מן י"ח מינוטין ודלא כהרמב"ם והנסיון והחוש לא יתכחשו ואולי נאמר ארץ צבי כתיב בה כן צ"ל ג"כ במ"ש שם סי' ע"ב עולה רוחב ארץ ישראל רק וכו' וגם כן ארץ צבי כתיב בה:

ב

שם בא"ד נ”ב כה”ג וכיוצא בו פ"ד ע"ב שם ולחנם השיג האליהו רבה ע”ש:

א

סעיף א' זמן תפלת וכו'. נ"ב הנה מבואר בספרים שיש ליתן צדקה קודם כל תפלה דכתיב ואני בצדק אחזה פניך ואני אבאר הטעם יותר בעזה"י דהנה ראיתי בס' קב הישר בשם מקובל אחד דתכלת בגימטריא תת"ן ולכך ראוי להסתכל בשתי עינים בציצית כי עין בעין עם הציצית עולה כן והוי כאילו קיים תכלת ע"ש ולדעתי נראה לתקן זה בצדקה כי [נ"ל שצ"ל תכלת] שהוא כגימטריא תת"ן והיינו שיתן צדקה ויחשב כאילו קיים תכלת ולכך קודם לבישת הצדיק ראוי ליתן צדקה ולכך יש בילקוט פרשת תצא בפסוק ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך שהצדקה עולה עד כסא הככוד והיינו כיון דתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הככוד א"כ ע"י התכלת נזכר בכבא הכבוד והצדקה הוי בגימטרי' תכלת א"כ הוי הצדקה במקום תכלת לכך עולה נמי עד כסא הכבוד ולכך נאמר אני בצדק אחזה פניך כמו בתכלת ואתי שפיר ודו"ק. ד' יראנו בתורתו נפלאות אמן [ועיין בחיבורי למגלת אסתר משנת תרי"ג בביאור מאמר שושנת יעקב מ"ש ע"פ הנ"ל ע"ש בעזה"י ודו"ק]:

א

[א] והאיר פני וכו'. דוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר בנקודה בלבד כן כתב הב"ח, אבל במגן אברהם כתב דאף שלא האיר פני המזרח כלל יצא דהא מהדין בעליית השחר כשר להקריב תמיד אלא דחיישינן דילמא אתא למיטעי לכן בעינן האיר פני המזרח כדאיתא ביומא פרק ג' [דף כ"ח ע"ב], עד כאן. ולעניות דעתי מדינא בעינן האיר פני המזרח וכן משמע ברמב"ם ריש ברכות ומשום טעות אזלי לגג לראות, וכן משמע בש"ס שם ודו"ק. גם דלא כמנחת כהן דף ג', וכל הפוסקים שהזכירו משעלה עמוד השחר פירשו במסתמא שהאיר פני המזרח שזה הוא עלות השחר, ועוד דמשום דילמא אתא למיטעי אפילו בדיעבד לא יצא כמו שנתבאר בסימן רל"ג, ואף שכתב מגן אברהם דהכא ליכא למיטעי אלא כשעולה מאור הלבנה ליתא דאשתמיט ליה דברי ברטנורה שם דאף ביום הכיפור דליכא טעמא משום מאור הלבנה חיישינן שיארע טעות אחר כיוצא בו, וברמב"ם פירוש המשנה כתב שאירע שטעה ביום הכיפור. וצריך עיון לי מש"ס שם דף כ"ט:

ב

[ב] יצא וכו'. משמע דבדיעבד מותר אף שלא בשעת הדחק, ובשעת הדחק מותר אף לכתחילה כדלקמן סוף סימן זה וכן פסקו מעדני יום טוב, ונחלת צבי ולחם חמודות ריש פרק תפילת השחר. כתב רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון, עד כאן. וכתב עלה מגן אברהם ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם, ויקבצו שנית וכמו שכתב הטור סימן רל"ה לענין מעריב, ומכל מקום יראה לכתחילה שלא להשכים כל כך, עד כאן. ולי נראה דלא דמי דבזמן מועט כזה אפשר להמתין בבית הכנסת ולא ילכו לביתם, מה שאין כן במעריב:

ג

[ג] ואחר חצות וכו'. והב"ח מסיק דזמנה עד זמן מנחה גדולה שהוא חצי שעה אחר חצות ומזמן מנחה ולמעלה מתפלל מנחה שתים, ומגן אברהם חולק עליו משום דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות כדאיתא סימן רל"ג, עד כאן. ובאמת שכן משמע ביומא דף כ"ח וכן פירש רש"י פרשת בא, והא דקיימא לן זמן מנחה חצי שעה אחר חצות צריך לומר משום שמא יטעו, וצריך עיון בסנהדרין פרק היו בודקין. אך ראיתי שגם הפרישה וט"ז פסקו כב"ח, וכן משמע לי דעת כסף משנה פרק ג' מהלכות תפילה ובראב"ן סימן קס"ז ובספר צידה לדרך ורקנטי, ונראה דסבירא להו דכיון דאסור להתפלל מנחה עד חצי שעה כדמשמע בפירוש רש"י דף כ"ו הוי כאילו אינן זמן מנחה ומתפלל שחרית. מיהו בעבר במזיד נראה לי לפסוק כשולחן ערוך ולבוש, כי לפי סוגיא דשמעתא נראה דבמזיד אף אחר שליש היום אסור והוי ברכתו לבטלה, וכן כתב בספר ראב"ן שם, ואם כן די לנו להקל עד חצות ותו לא. ומה שכתב השולחן ערוך והתפלל וכו' נראה דהוא הדין לכתחילה יכול להתפלל אחר ד' כשטעה או עבר ומכל שכן כשהיה אונן ועיין סימן ע"א:

ד

[ד] איזה עסק וכו'. וכתב בלחם חמודות דף י"ב דהלבוש נתחכם לכתוב לעבור דרך שם דהא אסור לאדם להתעסק קודם התפילה ובאינשי דעבדי איסורא לא רצו לפרט, עד כאן. אבל בנחלת צבי לא הזכיר מדברי לחם חמודות, וכתב זה לשונו דלא לצורך שינה הלבוש דדקדקו בלשונם לכתוב איזה עסק להורות דדוקא להתעסק בעסק אסור, עד כאן, והוא לחלק בין איזה עסק לעסק. ויותר נראה לחלק דדוקא להתעסק בעסק אסור, אבל רק לראות העסק מותר דבראיה בעלמא אין איסור, ואפשר לכוין כן דעת הנחלת צבי אם נגיה בדבריו ודו"ק. ומה שכתב לעבור דרך וכו' פירוש אף במשכים לפתחו כיון דמשום עסק הוא משכים ולא כדי להקביל פניו מותר לומר צפרא דמרא טב:

ה

[ה] אלא להקביל וכו'. אפילו אינו משכים לפתחו אלא הולך כדי לפגוע בו אסור:

ו

[ו] אפילו בלא וכו'. אלא בלאו הכי עובר שם, לבוש, נראה דהוא הדין בפגע בו בדרך באקראי אסור. וכן משמע בשולחן ערוך וכן פסק הב"ח, ועיין בלחם חמודות שם ונחלת צבי האריכו מאין יצא לשולחן ערוך דכריעה אסור אפילו בלא משכים לפתחו. ולעניות דעתי אפשר לפרש משום דיש שני פירושים במה דקאמר הש"ס אסור ליתן שלום כשמשכים לפתחו ולפירוש אחד שלום ממש, ולפירוש אחר דוקא כריעה כדמוכח בבית יוסף ואם כן לפירוש דשלום ממש נראה דכריעה לעולם אסור:

ז

[ז] אין לחוש וכו'. ללכת לפתח חבירו ולתת לו שלום, לבוש. כתב מלבושי יום טוב לא דק דלא אמרינן שלא לחוש אלא לכרוע בלא הליכת פתח, עד כאן, וכן בעולת תמיד השיג על הלבוש דמתיר בכריעה אפילו בהשכים לפתחו, ובאליהו זוטא כתבתי דלא דקדקו בלבוש שהרי כתב ולתת לו שלום משמע דכריעה אסור, והא דמתיר לתת שלום אפילו בהשכים לפתחו, היינו כיון שכבר בירך סמך על מאן דפירש הש"ס [ברכות] לענין כריעה, ואם כן לתת שלום אפילו בהשכים מותר. ובזה מיושב נמי מה שתמהו נחלת צבי ועולת תמיד על הש"ס דף י"ד עיין שם, ואין להאריך וכל זה דלא כט"ז. ומטעם שהזכרתי נראה דיכול נמי להכריע בפגעו בו כיון שכבר בירך, וכן פסק הב"ח. כתב פסקי תוס' יש לחוש למעשה לאסור כל אלו גם משהגיע זמן קריאת שמע או תפילה של ערבית אבל קודם מוסף או מנחה מותר:

ח

[ח] להתעסק בצרכיו וכו'. כתב בשל"ה דף רנ"ה דקודם אור הבוקר שרי לעשות מלאכה, וכן כתב חכמת שלמה, מכל מקום אין לעשות שום ענין עד שיברך סדר הברכות, ועיין לקמן ס"ק [י'] כתב מגן אברהם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך:

ט

[ט] אבל מים וכו'. דלא שייך בהו גאוה וכן באוכלין ומשקין לרפואה, ומים עם צוקר כתב רדב"ז דאם אינו לרפואה אסור, ועיין לקמן סימן תפ"א:

י

[י] אם ירצה וכו'. משמע דאם אינו רוצה יכול להתפלל בלא אכילה ושתיה אף שאין יכול לכוין משום דעכשיו בלאו הכי אין מכוונין כראוי כמו שכתב בית יוסף, אבל במטה משה סימן ק"ז ולחם חמודות משמע דאף לדידן אסור להתפלל בלא אכילה ושתיה, וכן פסק תוס', ואפילו הוצרך לאכילה ושתיה קבע צריך לאכול ולשתות בקבע עיין שם:

יא

[יא] ויש אומרים וכו'. ועיקר כסברא ראשונה (שם פסקי מ"מ ופסקי תוס' וב"ח). כתב בספר טוב הארץ שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שיתפלל. בברכות דף ה' ע"ב תניא אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער שיהא תפילתי סמוך למטתי, וכתבו תוס' פירש רש"י אפילו ללמוד אסור קודם תפילה ולא ידעתי מנא ליה, אבל ראיתי דשרי דלקמן דף י"ד אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי קריאת שמע כי מטא זמן קריאת שמע וכו', עד כאן לשונו. ונראה לי דלתרץ קושיות תוס' כתבו הטור ולבוש משיגיע זמן תפילה דרב מקדים, משמע דלמד קודם זמן קריאת שמע כמו שכתב הב"ח, ואף שכתב עולת תמיד דאשתמיט לב"ח ש"ס ערוכה דף י"ד דקאמר וכי תאמר כשעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע אם כן מאי אסהדתיה דרב, עד כאן. וכן מצאתי למעדני מלך דף ג' שכתב על קושיות תוס' הנזכר לעיל זה לשונו, ואין לומר דהתם בדלא מטא זימנא וכדמשני התם דלמסקנא לא קיימו, עד כאן לשונו. ולעניות דעתי דלא ירדו לעומקא דשמעתא בזה דבמאי דמשני הש"ס שם לאפוקי למאן דאמר ממשנה אין צריך לברך אמרינן דמתני קודם זמן קריאת שמע. אך נראה לי דתוס' הוכיח ממקשן דקאמר אם כן מאי אסהדתיה איך הבין ברייתא דאבא בנימין, מיהו יש לומר בזה משום דסלקא דעתך דעול מצוה עדיף לכך מתני קודם והבין טעמא דאבא בנימין דאסור ללמוד קודם קריאת שמע דעול שמים עדיף. ואפשר דסבירא ליה דאם כן למסקנא דעול מצוה עדיף, אמאי אסור ללמוד, אלא צריך לומר שמא ישכח ויטרוד בגרסיה וזה דחוק שיפלגו בזה המקשן והתרצן גם עיקר חסר מן הספר. מכל מקום הטור סבירא ליה לחלק דרש"י מיירי אחר זמן, ועובדא דרב מיירי קודם זמן קריאת שמע, משמע דמתני קודם זמן קריאת שמע, ודוחק לפרש דמה שכתבו תוס' כי מטא זמן קריאת שמע קאי אכולא מילתא דמתני נמי כי מטא זמן קריאת שמע, וכן בחכמת שלמה וחידושי הלכות הבינו דברי תוס' כפשטן עיין שם, וכן מצאתי און לי בהג"ה אשר"י שהביאו לשון תוס', וכי מטי זמן קריאת שמע וכו', מוכח להדיא דקאי על קריאת שמע לחוד. גם מה שהשיג עולת תמיד על הב"ח שהבין דתוס' פירשו דברי רש"י דאסור אף קודם זמן קריאת שמע, אשתמיטתיה דברי חידושי הלכות שהוכיח כן, גם סוף דברי מהרש"א שם תמוהין לי שכתב אבל קשה לי במה שהביאו ראיה מפרק ב' דהא בש"ס שם מספקא ליה אי איירי בהגיע זמן קריאת שמע, עד כאן לשונו. ותימא דתוס' דייקי ממה נפשך כיון דרש"י אוסר אף בלא הגיע זמן, ואפשר לדחוק ולפרש דקשיא ליה דלא הוה ליה לתוס' לנקוט בלישנא כי מטא זמן קריאת שמע, אלא הוה ליה לסתום. ועיין לקמן סימן רל"ה:

יב

[יב] סמוך לשחרית וכו'. דוקא קודם עלות השחר אבל אחר כך אסורים דלא עדיפי משאר מלאכות האסורים (פסקי תוס') אבל בכלבו דף ח' משמע דיש חילוק דדוקא בשאר מלאכות אסור אחר עלות השחר. ונראה דאפילו לבורסקי אסור דאין היתר אלא במרחץ ותספורת, מיהו לקמן סימן רל"ה יתבאר דיש מחלוקת בעיקר דין זה. ותימא על בית יוסף ושולחן ערוך שסתמו, גם צריך עיון דמדברי הב"ח שהביא עולת תמיד בס"ק י"ב משמע דאין איסור בעשיית צרכיו מעלות השחר אלא מהנץ החמה, ועיינתי מדברי הב"ח גופיה בסעיף ד' וראיתי שעולת תמיד משיאו לדבר אחר אלא כוונת הב"ח דכיון שאי אפשר להתעכב נראה דאסור אף מעלות השחר:

יג

[יג] בפסוק ראשון וכו'. אבל אינו יכול אפילו בפסוק ראשון יקרא גם קריאת שמע קודם צאתו כדלעיל סימן נ"ח סעיף ג', וכן פסק הב"ח, וכמו שכתב בלבוש. ותימא דלעיל סימן נ"ח פסק דאף ביכול לקרות פסוק ראשון קורא ברכתן, ולדינא עיקר כפסק דהכא וכן פסק פסקי תוס'. איתא בש"ס [ברכות ל' ע"ב] היושב בקרון ובספינה ההולכים חשוב כמהלך לענין זה, מגן אברהם. עוד כתב דהאידנא נוהגים להתפלל בדרך כרשב"א דסומך גאולה לתפילה עדיף, ועוד דאנן בלאו הכי אין מכוונין כל כך לכן מוטב לסמוך גאולה לתפילה. וכל זה מיירי קודם זמן קריאת שמע ותפילה, אבל כשהגיע הזמן אף שיכול לעמוד על הדרך יתפלל בביתו כן כתב עולת תמיד ס"ק י"ב בשם הב"ח. וכבר כתבתי דנראה דעת הב"ח דאין לחלוק בין הגיע הזמן קריאת שמע רק אם יכול להתעכב עד שיקרא קריאת שמע ותפילה, ועיין בב"ח וצריך עיון:

א

ולא לשתות. עיין באר הטיב מ"ש בשם מהרח"ו ז"ל: שאלה זו נשאל בתשובת שבות יעקב סי' ח' אי רשאי לאכול או לשתות דבר קודם אור היום כדי שתתיישבה דעתו עליו. והשיב דבאדם חלוש מותר לאכול ולשתות דבר מה לחזק לבו לעבודת הבורא ובסדורי מוהר"י לוריא כ' להדיא דכן הוא מנהג מוהרח"ו אלא דחצי שעה קודם היום אסור כנזכר בפוסקים דאז הגיע זמן תפלה וסיים שם דכל דברי הזוהר המחמיר לא איירי אלא במי שעוש' דרך רעבתנות להנאה יתיר' דרך גאוה וסמכו בזוהר דהוי כעונן ומכשף ע"ש אבל לא למי שעושה לרפואה או שיהא גופו חזק ובריא להתפלל בכוונה:

א

א) [סעיף א'] זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ וכו' וזמן הנץ החמה כבר כתבנו אותו לעיל בסי' נ"ח אות יו"ד קחנו משם:

א

ב) שם מצותה שיתחיל עם הנץ החמה וכו' מצאתי כתוב בשם רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילים להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית וכמ"ש הטור סי' רל"ה לענין מעריב ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ, מ"א סק"א, והביאו א"ר או' ב' וכתב עליו דלא דמי דבזמן מועט כזה אפשר להמתין בביה"כ ולא ילכו לביתם משא"כ במעריב עכ"ד, והביאו הפרמ"ג בא"א או' א' וכתב דה"ה בחורף אם יקדימו יש להמתין, ועיין באות שאח"ז:

א

ג) שם ואם התפלל משעלה מועד השחר וכו' כתב הפר"ח אות א' וז"ל המחבר סתם בכאן ולא פירש והעיקר הוא דשלושה זמנים יש להתחלת זמן התפלה והנה עיקר מצותה הוא מהנץ החמה וכותיקין דכתיב ייראוך עם שמש ולכתחלה יכול להתפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח מדי דהוה אתמיד ומיהו אם התפלל משעלה עמוד השחר יצא וכדתנן במגילה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר יצא וגם התמיד אם שחטו משעלה עמוד השחר לא נפסל אלא שלכתחלה כל דברים שמצותן ביום עיקר הזמן היא מהנץ החמה אלא שבתמיד שצריך להקריב כל הקרבנות קודם תמיד של בין הערבים הקדימו זמן מועט קודם הנץ החמה אבל אם עשי משעלה ע"ה פשיטא דיצא ודלא כדמשמע מדברי רי"ו ז"ל שהביא בב"י ומדברי המחבר ז"ל וזה פשוט עכ"ל והעט"ז אות א' כתב דזמן עלות השחר הוא זמן קודם שיראה את חבירו בריחוק ד"א אבל מזמן שיראה את חבירו רשאי לכתחלה להתפלל רק מצוה מן המובחר הוא יותר טוב להתפלל אחר הנץ החמה מיד עכ"ל, וכ"כ המאמר אות א' על שם רי"ו וכתב לפי הבנה זו בדברי רי"ו אין למחות כ"כ באותן המקדימים בימי הסליחות שהרי אין מקדימין כ"כ שיתפללו קודם זמן שיכיר את חבירו עכ"ד, נמצא דלכ"ע למצוה מ"ה בעינן בהנץ החמה ובדיעבד אם התפלל משעלה ע"ה אפי' לא האיר פני המזרח יצא וכ"כ מ"א סק"ג וכ"כ הער"ה אות א' על שם הרמב"ן במלחמות פ"ק דברכות וכתב ודלא כהא"ר ומט"י אות א' שכתבו דאפי' בדיעבד אינו יוצא כ"א בהאיר פני המזרח יעו"ש וכ"נ מסתמיות דברי הפו' דמשעלה ע"ה יצא, ומשהאיר פני המזרח דעת הפר"ח יכול להתפלל לכתחלה אבל דעת מר"ן גם זה בדיעבד כמבואר בש"ע, ודעת העט"ז מיראה את חבירו ברחוק ד"א יכול להתפלל לכתחלה וכ"נ דעת רי"ו כמ"ש המאמ"ר אבל לא ראינו למרן ז"ל שחלק בזה כיעו"ש בב"י, ואמנם עיין מש"ל בסי' כ"ה אות כ"ז דלפי סודם של דברים צריך שילבוש ציצית ותפילין קודם ק"ש דקרבנות ולפחות קודם פ' התמיד כיעו"ש וזמן הנתת התפילין הוא משיראה את חבירו כמבואר בסי' ל' סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד א"כ כשימתין עד זמן הנחת תפילין וילבש ציצית ותפילין ויתחיל להתפלל מפ' העקדה ואילך במיתון וישוב הדעת מלה במלה כפי הראוי שלא יחסר שום אות ובפרט כוונת השמות תהיה תפלת י"ח קרוב להנץ החמה שהיא יציאת גוף השמש על הארץ כנז' בדברינו לעיל סי' נ"ח אות יו"ד ואשרי מי שעובד את רבו כראוי ולא יקפיד על זמן מועט עבור התפלה כי הם דברים העומדים ברומו של עולם:

א

ד) שם ואם התפלל משעלה עמוד השחר וכו' ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות, הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ריש פ"ק דברכות, וכ"מ בגמרא פסחים דצ"ד ע"א דהכי איתא התם רבי יהודה אומר עביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום יו"ד פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ד' מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין נמצאת עביו של רקיע מעשרה ביום עכ"ל הגמ' ומה שיש להקשות על דברי הרמב"ם ז"ל דהכא משמע דפסק כרבי יהודה ובפי' המשניות פ"ט דפסחים משנה ב' ובחיבורו הלכות קרבן פסח פ"ה דין ח' ט' משמע דפסק כעולא דמהלך אדם בינוני ביום ל' מול כיעו"ש עיין מ"א סק"ב שהקשה קושיא זו והניח בצ"ע ומ"ש חק יעקב בסי' תנ"ט סק"י, ורע"ג דהכא משמע דשיעור זמן עלות השחר אחד מעשרה ביום ועכשיו אנו מחשבין קרוב לאחד משמונה ביום כידוע לחושבי העיבור י"ל דהכא מיירי משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח אבל מה שאנו מחשבין הוא מן הנקודה א' שיתחיל עמוד השחר לעלות דג' זמנים יש כמש"ל באות הקודם בשם הפר"ח ועוד עי"ש בגמרא דקאמר ויאיצו שאני ודו"ק:

א

ה) שם, ואם התפלל משעלה עמוד השחר וכו' יצא משמע דבדיעבד מותר שלא בשעת הדחק, ובשעת הדחק מותר אף לכתחלה כדלקמן ססי' זה, וכ"פ מי"ט ונ"ץ ול"ח ריש פ' תפלת השחר א"ר או' ב' ר"ז או' א' ודלא כלבוש:

א

ו) שם, ואם התפלל משעלה ע"ה וכו' יצא, אבל המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא י"ח וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, הרמב"ם פ"ג מה"ת דין ז' והביאו ב"י:

א

ז) שם ואם התפלל משעלה ע"ה וכו' יצא. והגם דזמן ברה"ש הוא מחצות הלילה ואילך כמש"ל סי' א' או' ז' וסי' מ"ו או' מ"ט תפלה שאני דהיא תמורת קרבן החמיד ולפיכך זמנה הוא דוקא מעלוח השחר ואילך כמבואר בב"י ובדברינו לעיל או' ג', וכל ד' חלקי התפלה דהיינו מן ק"ש דקרבנות ואילך צריך שיהיו דוקא מעלית השחר ואילך כידוע ליח"ן ומבואר בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין ודרוש הקדיש ובכ"מ למי שמבין בדברי הרב וכבר כתבני לעיל באו' ג' דגם הנחת ציצית ותפילין צ"ל קודם כל הד' חלקי התפלה יעו"ש:

א

ח) שם, ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום, ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ששה שעות של היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות, מ"א סק"ד, סו"ב או' ד' ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ז או' א' וכתב שם הר"ז דחשבינן אלו השעות מע"ה עד צאת הכוכבים, וכ"כ ת"א שם:

א

ט) שם, עד סוף ד' שעות וכו' וצריך לגמור התפלה קודם שליש היום, מ"א שם, סו"ב שם, ר"ז שם, וכן ק"ש צריך לגומרה כולה בזמנה, פרמ"ג א"א ד', ומ"מ אפי' מי שלא השיג להתפלל או לקרות ק"ש בזמן המצוה מ"ה לא יאמר הואיל ונתעכב ולא קרא והתפלל בזמן מצוה מן המובחר ויש עוד פנאי יתעכב עוד אלא כל הזריז ומקדים לעבוד את בוראו הרי זה משובח ובפרט אם לא ימצא אח"כ תפלה עם הצבור:

א

י) שם, ואם טעה או עבר והתפלל וכו' משמע דוקא בדיעבד אבל לכתחלה מתפלל מנחה שתים עדיף, וכ"כ הר' ראשון לציון בש"ס דף כ"ח יעו"ש, וכבר הוכיח הרב פרישה דיש לו שכר גדול. בתפילת תשלומין כאלו התפלל בזמנו יעו"ש וכן מוכח קצת מדלא משני הא דתניא מעוות לא יוכל לתקון וכו' דאין לו שכר בזמנה יעו"ש, ער"ה או' ב', ולי נראה דמ"ש והתפלל הוא לאו דוקא אלא ה"ה דיכול להתפלל לכתחלה אלא איידי דקאמר דאם טעה או עבר שהוא לשון עבר נקט נמי והתפלל אבל הוא לאו דוקא וכ"כ ר"ז או' ב' דאפי' לכתחלה יכול להתפלל שחרית עד חצות אם עבר ולא התפלל קודם לכן, וכ"כ ח"א כלל כ"ז אות ב' קיצור ש"ע סי' ח"י אות א' חס"ל. אות ב' ואח"כ ראיתי בא"ר סוף אות ג' שכן פי' דברי הש"ע יעו"ש וכ"נ עיקר מאחר דבתפלת שחרית יש ד' חלוקי תפלה כנגד ד' עולמות אבי"ע להעלותם מעולם לעולם עד עולם האצילות בעמידה ואח"כ להוריד השפע כנז' בדבריני לסי' מ"ח אות א' ד"ה ודע וזה לא יהיה אם יתפלל תפלת י"ח של שחרית במנחת שתים ודו"ק, ועיין מש"ל סי' נ"ח אות כ"ה:

א

יא) שם עד חצות, ודוקא עד חצות אבל מחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי, ב"י, מיהו הב"ח כתב דעד זמן תפלת מנחה גדולה שהוא עד ששה שעות וחצי יכול להתפלל תפלת שחרית יעו"ש, וכ"כ הפרישה והט"ז סק"א, וא"ר אות ג' לחלק יצא דאם טעה בשוגג עד מנחה גדולה ואם עבר במזיד עד חצות יעו"ש, אמנם דעת הלבוש ז"ל כדברי מרן ז"ל דמחצית ואילך אסור להתפלל שחרית והוו ברכותיו לבטלה משום דכבר עבר זמן הבקר ומתחיל להקרות ערב שהחמה מתחלת לנטות למערב ואינו בקר ועבר זמנו ובטל קרבנו דמועדו כתיב גבי קרבן תמיד ותפילות כנגד תמידין תקנום עכ"ד, וכן דעת המ"א סק"ה, סו"ב במק"ח אות א', וכן הסכים המאמ"ר אות ב' ועי"ש במה שהשיג על דברי הפרישה והב"ח והט"ז והפר"ח יעוש"ב וכ"פ נו"ש אות א' יעוש"ב, וכן הנה"ש אות ב' השיג על דברי הט"ז יעו"ש וכ"פ ר"ז אות ב' ח"א כלל כ"ז אות ב' קיצור ש"ע שם, וכן עיקר רק אם היה שוגג או אנוס יתפלל מנחה שתים כמ"ש בס"י ק"ת יעו"ש:

א

יב) [סעיף ב'] כיון שהגיע זמן התפלה וכו' היינו מעלות השחר, מ"א סק"ו מאמ"ר אות ה' ר"ז אות ג' דזמן תפלה מתחיל מע"ה כיון דאם התפלל מע"ה בדיעבד יצא אלא דלכתחלה צריך להמתין עד הנץ החמה כמש"ל או' ג' ועיין מחה"ש ולב"ש סק"ו, ומה טוב ונעים ליזהר מלדבר דיבור חיל משייקץ משנתו עד אחר התפלה, ועיין מש"ל סוף סי' א' וריש סי' ע"ו ולקמן או' כ"ב:

א

יג) שם אסור לאדם להקדים לפתח חבירו וכו' כתוב בפסקי תוספות יש לחוש למעשה לאסור כל אלו גם משהגיע זמן ק"ש או תפלה של ערבית אבל קודם מוסף או מנחה מותר א"ר או' ז' חס"ל או' ג':

ב

יג) שם ליתן לו שלום וכו' מי שבא לנשק ידיו ועדיין לא התפלל לא יתן לו ידיו ולברכו וז"ל הזוה"ק פ' בלק דק"צ ע"ב ובגין כך אסור לברכא לב"נ עד לא יצלי ב"נ צלותיה וימשיך על ראשיה להאי את ואי יקדים ויברך לב"נ בקדמיתא הא אמשיך לההוא ב"נ במה על ראשיה באתר דהאי את יעו"ש, רו"ח אות ב' ובספרו כף החיים סי' י"א אות ט"ז, יפ"ל בק"ו יושר לבב אות ב' ונ"ל דה"ה דאין לעשות השכבה למת קודם תפלה דזהו כמו ברכה לחיים, גם לא ינשק ילדיו קודם תפלה ומכ"ש בתוך בה"כ כף החיים שם, ועיין לקמן סי' צ"ח סעי' א' בהג"ה:

א

יד) שם, משום דשמו של הקב"ה שלום ואסור להקדים כבוד האדם לכבוד המקום בשמו של מקום ב"ה, ב"ח ר"ז אות ג':

א

טו) שם לראות איזה עסק, ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו צפרא דמרי טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור, מ"א סק"ז ר"ז שם, לב"ש סק"ז, וכבת הפרמ"ג בא"א אות ז' הא הולך לביתו לראות איזה עסק גם שלום מותר דהוה כפגעו בדרך וכ"מ בפר"ח, ויראה דוקא פגע בו מותר הא לילך ממקומו למקום חבירו בבה"כ ליתן שלום ג"כ אסור עכ"ד, וכ"ז לפי סברא א' שכתב בש"ע דאם פגע בו בדרך מותר ליתן לו שלים אבל לפי סברת י"א שכתב בש"ע שאפי' במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב ה"נ בהולך לביתו לראות איזה עסק לא יאמר לו כ"א צפרא דמרי טב, ועיין נו"ש אות ב':

א

טז) שם דלראות איזה עסק, ואע"ג דאסור להתעסק בצרכיו קודם התפלה כמ"ש סעי' ג' נראה דהכא מיירי דוקא לראותו בלבד שמא צריך איזה דבר שיזמין לו תיכף אחר תפלה אבל לא שיתעסק בו השתא ועיין נו"ש שם ולקמן אות כ"ה:

א

טוב) שם וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו, ואפי' פגע בו באקראי קודם תפלה, ב"ח, וכתב דאין להקל במה שהוא נוגע בכבוד המקום ב"ה, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ג' ועו"ת אות ט':

א

חי) שם ואם התחיל לברך הברכות אין לחוש וכו' היינו כריעה בלא השכמת פתח אבל להשכים לפתחו אסור, ל"ח פ' היה קורא או' כ"ח, ב"ח, שכנה"ג שם ואות ה' עו"ת אות יו"ד עט"ז אות ג' מ"א סק"ח, וכ"כ הפר"ח אות ב' מ"ש המחבר דאם התחיל הברכות אין לחוש היינו כשאינו משכים לפתחו דאילו במשכים לפתחו אפילו שלום אסור יעו"ש, ר"ז אות ג', ודלא כלבוש וגם דלא כא"ר אות ז' דלחלק יצא בין הכריעה ובין שאילת שלום אלא שניהם אסורים במשכים לפתחו אפי' התחיל הברכות כדמשמע מדברי הפי' הנז' ומה שמשמע כאן דאם אינו משכים לפתתו מותר בשאילת שלום זהו מעיקר הדין אבל לפי סברת י"א שאמרו שאפי' במוצא חבירו בשוק לא יאמר אלא צפרא דמרי טב וכו' ה"נ אפי' אם התחיל לומר הברכות ואינו משכים לפתחו לא יאמר אלא צפרא דמרי טב:

א

יט) שם ואם אינו משכים לפתחו וכו' והוי יודע דשלום לפתחו אסור אפי' אביו או רבו, פרמ"ג א"א אות ט':

א

ך) שם וי"א שאפי' במוצא וכו' ולא יתן שלום אעפ"י שרגיל ליתן לו שלום מ"א סק"ט ואם יש לחוש לאיבה גברא אלמא אם יוכל ליתן ידו בלא אמירת שלום שפיר דמי, פרמ"ג שם, ומדברי מ"א סי' תקנ"ד ס"ק כ"א משמע דאסור ג"כ לשלוח דורון לחברו קודם תפלת שחרית דזהו בכלל שאילת שלום יעו"ש, וכ"כ היפ"ל אות ד':

א

כא) שם לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב, והמשיב אומר צפרא דמרי טב ואריך ס"ח סי' י"ח כנה"ג בהגב"י, חס"ל אות ג' וקבלתי אדם המבקר לחבירו בשבת בשחרית לא יאמר לו כדרך שאומר בחול צפרא טבא רק יאמר לו שבת טבא לקיים זכור את יום השבת א"ר סי' ש"ז אות ג' בשם של"ה ול"ה, והביאו באה"ט שם אות ב':

א

כב) שם כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים וכו' אפי' בדבור. וכדכתב בס"ח סי' קנ"ח שלא תדבר עם אדם קודם שתעמוד בתפלה, יפ"ל אות ד' ועיין מש"ל סוף אות י"ב:

א

כג) מי שיש לו עבדים עברים או משרתים שצריך שישמשוהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקראו פ' א' של שמע ואח"כ יעשו צרכיו, הלק"ט ח"ב סי' י"ד י"א בהגה"ט, חס"ל אות ד' וכ"ז הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא, שבו"י ח"ב סי' כ"ב י"א שם:

א

כד) [סעיף ג'] אסור לו להתעסק בצרכיו וכו' כתב בשל"ה דף רנ"ה דקודם אור הבוקר שרי לעשות מלאכה, וכ"כ חכמת שלמה, ומ"מ אין לעשות שום ענין עד שיברך סדר הברכות, א"ר אות ח' ועיין לקמן אות מ"ב ואות ג"ן:

א

כה) שם אסור לו להתעסק בצרכיו וכו' משמע דווקא צרכיו הוא דאסור אבל צרכי מצוה כגון צרכי שבת ויו"ט מותר לקנות בבקר קודם תפלה, וכ"כ הפר"ח סוף אות ו' יפ"ל אות ה' וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ט"ו ובמש"ז סי' ר"ן אות א' אלא שכתב ובלבד שיקרא ק"ש ותפלה בזמנה יעו"ש, אמנם בסדה"י כתב דאם לא ימצא לקנות אחר התפלה אזי יקנה ואח"כ יתפלל שזו מצוה עוברת וגם היא דאורייתא ובלבד שיקרא ק"ש קודם ואם הציבור מתפללין לא יפרוש מהם עכ"ד, והביאו מ"א בסי' רנ"א סק"ו, ר"ז סי' ר"ן אות ג' שע"ת בזה הסי' אות יו"ד, ועיין א"ר סי' ר"ן אות א' אבל הח"א כלל א' מהלכות שבת אות ב' כתב דדוקא אם לא ימצא לקנות כלום לאחר התפלה יקדים לקנות מקודם ובלבד שיקרא ק"ש קודם יעו"ש, ועייו פרמ"ג א"א סי' רנ"א אות ו':

א

כו) שם או לילך לדרך עד שיתפלל וכו' וכגון שיש רשות בידו להתעכב עד שיתפלל אבל אם אין השיירא ממתנת לו עד שיגיע זמן התפלה ויתפלל מותר לילך לדרך ב"י, מ"א סק"י, א"ר שם, ר"ז אות ד' חס"ל אות ה' ועיין מאמ"ר אות ה' ופרמ"ג א"א אות יו"ד מה שהקשו על דברי המ"א דלמה כתב ונראה לו והלא זה כתוב בב"י יעו"ש, ועיין לב"ש על המ"א סק"י:

א

כז) שם, או לילך לדרך עד שיתפלל וכו' ולאו דוקא שחרית אלא אפי' איזו תפלה שתהיה כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה, כ"מ פ"ו מה"ת דין ד' בשם הר' מנוח, והביאו הפר"ח או' ג' וכתב אבל אם לא הגיע זמנה מותר לצאת לדרך וכן מוכח בהדיא בזוה"ק ס"פ וישלח ר"ש ור"י הוו אזלי באורחא ומטא זימנא דק"ש וקם ר"א וקרא ק"ש וכו' עכ"ד, והיינו קודם ע"ה כמ"ש הפרמ"ג בא"א או' ו':

א

כח) שם. ולא לאכול ולא לשתות וכו' ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים, ברכות דף יו"ד ע"ב, טור, וז"ל הזוה"ק פ' ויקהל דף רט"ו ע"ב פתח ואמר כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקרא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר ב"נ בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא ועם כל דא טעים טעמא דמותא וההיא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה וכד איתער ב"נ לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא אע"ג דאשתדל ב"נ באורייתא ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרא ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחידוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא וכו' ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהאי איהו ארחיה דמנחש לסלקא לס"א ולמאכא סטרא דקדושה אמאי איקרי ההוא ב"נ דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקב"ה לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו עכ"ל, וכ"כ בזו"ח דף ק"י ע"א, וכ"כ בע"ח שער מ"ט פ"ד, ומזה משמע דאין חילוק בין אחר חצות או קודם חצות אלא כל שישן שינת קיבע על מיטתו כיון שנסתלקה ממנו בחי' הנשמה ולא נשאר כ"א בחי' הנפש אסור לאכול עד שיתפלל, וכ"כ י"א בהגב"י סוף הסי' ע"ש מהרח"ו ז"ל דאפי' קם בחצות הלילה אסור למטעם מידי עד אחר התפלה, וכ"כ מ"א ס"ק י"ד א"ר או' י"א בשם ס' טוב הארץ, וברכ"י בשיו"ב או' א' יעו"ש, וכ"כ החס"ל או' ח' ע"ש הזוה"ק והאר"י ז"ל כל שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אפי' בעוד לילה יעו"ש, ונכון ליזהר שלא לאכול ולשתות עד אחר גמר כל התפלה דהיינו עד אחר עלינו לשבח שאז ירד כל בחי' השפע הנעשה ע"י התפלה לכל בחי' עולמות בי"ע כמ"ש בשער הכוו' דרוש א' דתפילת השחר ובדברינו לעיל סי' מ"ח או' א' ד"ה ודע יעו"ש, שאז נתקנו כל בחי' שורשי הנר"ן שלו, ולאכול בבה"כ אחר תפלת י"ח קודם גמר התפילה זה פשיטא דאסור דמלבד שאסור לאכול בבה"כ כמ"ש סי' קנ"א סעי' א' אלא שיש עוד אסור נוסף דאין זה דרך ארץ לעשות כן לפנו המקים שהצבור מתפללים לפני השכינה והוא יושב לו לאכול ועיין עוד לקמן סי' קכ"ד אות א' דיש עוד איסיר משום דמפסיק בין לחש לחזרה יעו"ש, אלא רק דאם הוא אנוס כ"כ הרבה מפני רוב חלישותו ואינו יכול להמתין עד אחר גמר התפלה אז ילך למקום אחד ויאכל מעט ליישב לבו מפני חלישותו:

א

כט) שם, ולא לאכול ולא לשתות וכו' ואפי' טעימא בעלמא אסור רק קודם תפילת מוסף ומנחה מותר לטעום, הרמב"ם ז"ל פ"ו מה"ת דין ד' ועיין לקמן סי' רל"ב סעי' ג' וסי' רפ"ו סעי' ג':

א

ל) שם, אבל מים מותר לשתות וכו' דלא שייך בהו גאוה, טור בשם אבי העזרי, מ"א ס"ק י"א, א"ר או' ט' וכ"מ מלשון הזוהר שהבאנו לעיל או' כ"ח דאינו אסור כ"א אכילה או דבר הסועד את הלב כמו אכילה כגון חלב וכדומה אבל מים וכיוצא דבר שאינו סועד את הלב ואין בו גאוה כמו קאוי וט"ע, שאין שותין אותם כ"א ליישב הדעת מותר ועיין לקמן או' ל"ג ואו' ל"ד:

א

לא) שם אבל מים מותר לשתות וכו' דוקא בלא צוקר, אבל בצוקר אין לך גאוה גדולה מזו, וה"ה לקאוי שמותר לשתותו קודם תפלה כדי שיוכל לכיין דעתו ולהתפלל ובפרט בארץ מצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאוי אבל בצוקר אסור, פר"ח או' ג' י"א בהגב"י, וכ"כ הברכ"י או' א' בשם מהר"ר משה זכות ז"ל ובאו' ב' וכ"כ עיקרי הד"ט סי' א' או' ו' בשם הנז' אלא שהוא ז"ל כתב דמי הקאוי אף בצוקארו יש להתיר דאם לא כן אינו ראוי לשתיה למי שאינו רגיל וכ"ש דלדעת הרופאים ראוי להשים בו מעט צוקארו לתקן מעט מרירות הקאוי יעו"ש ובסי' י"ז או' ל"א וכ"כ סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ס"ג בשם האחרונים דמי שאין דעתו מתישבת עליו בתפלתו אם לא ישתה הקאוי ואינו יכול לשתותו בלא צוקר מותר, ונ"ל דאף במקום שרגילים לשתות קאוי או ט"ע קודם תפלה כדי ליישב דעתם לא ישתו אתו במסיבה שמא יבואו לדבר דברי חול קודם תפלה א"ו ועיין לעיל סוף אות י"ב:

א

לב) וה"ה לאכול מעט מיני תרגימא כדי שלא לשתות הקאוי אליבא ריקנייא אסור, פר"ח שם, י"א שם. ברכ"י שם, וכן לשתות ני"קולאטה וכדומה הכל אסור, חס"ל או' ח' וכתב שם הברכ"י דאל תשגיח במה שכתבו קצת משם מהרח"ו זצ"ל דבאשמורת היה אוכל מיני תרגימא דאין לסמוך ע"ז, ופשוט דמהרח"ו זצ"ל לא עשה כזאת דאיסור גמור הוא לדברי הזוהר ואולי שהיה הרב חולה וגברא דלאו שפיר חזי העד העיד לפני חכמים וכתיב בספר עכ"ל, והביאו ש"ץ דף כ"ב ע"א:

א

לג) לשתות משקה הנקרא ביר"א ודאי אסור, ברכ"י או' ג' ש"ץ שם, שע"ת או' י"א:

א

לד) המחמיר שלא לשתות אפילו מים תע"ב דאיכא מאן דאסר ומה גם שכתב הפר"ח שזה דעת הרמב"ם יע"ש, ברכ"י או' ד' ש"ץ שם, וכ"כ החס"ל או' ז' דראוי להחמיר שלא לשתות אפי' מים משעלה ע"ה מאחר שכתבו שכן דעת הרי"פ והרמב"ם אם לא משום רפואה או ישוב הדעת כגין קאוי עכ"ד, ועיין מחב"ר או' ג' ויפ"ל ז"ל או' ז' מיהו אם היה צמא הרבה יותר טוב שישתה מים משיצטער בתפלתו וכמ"ש ב"י בשם סה"מ:

א

לה) שם, בין בחול ובין בשבת ויו"ט, וכ"כ לקמן סי' רפ"ט סעי' א' ומיהו יש אוסרין בשבת ויו"ט משום קדוש כמ"ש בטור וב"י וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר כגון שאינו צמא כ"כ אפי' מי שאינו נזהר בחול:

א

לו) שם וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר, משמע אפי' אוכל ושותה דבר דשייך ביה גאוה כיון שאינו משום גאוה אלא לרפואה אעפ"י שאינו חולה שרי וכ"מ בב"י בשם מהרי"א, מ"א ס"ק י"ב, וכ"כ הפר"ח אות ג' מסתברא שאעפ"י שאינו מעלה ומוריד לשתותו קודם תפלה ויכול לשתותו אחר תפלה שרי דהא לית ביה גאוה והביאו פרמ"ג א"א אות י"ב, ומי שאוכל ושותה קודם תפלה לרפואה לא בעינן שיהיה ע"פ רופאים בקיאים שיאמרו דדבר זה מועיל לרפואה אלא אפי' שיאכל וישתה ע"פ מי שאינן בקיאין מותר, בית יהודה ח"א חא"ח סי' ך' י"א במה"ב אות ד' ש"ץ דף כ"א ע"ד:

א

לז) שם ומשקין לרפואה וכו' מותר לשתות כוס שמן ויין מעורבין לרפואה, שו"ת בית יהודה ח"א סי' ך' וכן מותר לשתות הרקות ושיקויים לרפואה, אגרות הרמ"ז הנדפסות מחדש סי' ג' מחב"ר אות ד' שע"ת אות י"א:

א

לח) [סעיף ד'] הצמא ורעב וכו' ואע"ג דמים מותר לשתות כמ"ש בסעי' הקודם תירץ הפר"ח באות ד' כגון שצריך לאכול מקודם שום דבר כדי שלא תבא השתיה אליבא ריקניא ויעשה לו היזק יעו"ש, והביאו פרמ"ג א"א אות י"א:

א

טל) שם, אם רצה אל יתפלל וכו' משמע דאם אינו רוצה יכול להתפלל בלא אכילה ושתיה אפי' שאינו יכול לכוין משום דעכשיו בלאו הכי אין מכוונין כראוי כמ"ש בב"י אבל במ"מ סי' ק"ז ובל"ח משמע דאף לדידן אסור להתפלל בלא אכילה ושתיה וכ"פ בפסקי תוספות ואפי' הוצרך לאכילה ושתיה קבע צריך לאכול ולשתות בקבע יעו"ש. א"ר או' יו"ד:

א

מ) שם, עד שיאכל וישתה, ולא התירו איסור דרבנן כאן משום כוונה אלא כיון דאין עושה לשום גאוה כ"א שיכוין דעתו תו לא גזרו בזה ומותר, פרמ"ג א"א או' י"ג:

א

מא) מי שהוא חלש ואינו יכול שלא לאכול קודם אור הבקר מותר לו לטעום איזה דבר אעפ"י שלסברת המקובלים אף לטעום קודם אור היום אסור מ"מ אדם חלש שאני, שב יעקב סי' ח' והביאו עקרי הד"ט סי' א' או' ה' א"א שבגליון הש"ע או' א' וכ"כ ח"א כלל ט"ז סוף או' א':

א

מב) [סעיף ה'] ואם התחיל לאכול קודם ע"ה צריך להפסיק, ולא דמי למנחה דאמרינן במתני' פ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין שאני הכא דאסמכוהו אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם, ב"י ט"ז סק"ד, מ"א ס"ק י"ד, ומשמע דבשאר מלאכות דלא אסמכוה אקרא א"צ להפסיק אם יש שהו"ת להתפלל ועיין לקמן סי' רל"ב סעי' ב':

א

מג) שם, וי"א שאינו צריך להפסיק, ועיקר כסברא ראשונה, א"ר או' י"א בשם מ"מ ופסקי תוספות וב"ח, ומ"ש הב"ח על דברי מרן ז"ל שהביא ב' הסברות עיין מ"ש עליו המאמ"ר או' ט' ובדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' ודע דכ"ז הוא על דברי הפשט דאין חילוק בין אם ישן בלילה או לא וכדמשמע ג"כ בסי' תקס"ד ואינו אסור כ"א בהגיע זמן התפלה אבל לפי דברי הזוהר והמקי' כיון שישן בלילה שינת קבע אסור עוד עוד לאכול אפי' קודם שהגיע זמן התפלה כמש"ל או' כ"ח אלא דנ"מ גם לדעת המקו' דאם היה ניעור כל הלילה דמותר לאכול כ"ז שהוא ניעור משעלה עמוד השחר צריך להפסיק:

א

מד) [סעיף ו'] אפי' ללמוד אסור משיגיע זמן התפלה, סמוך לזמן התפלה לא יקח אדם ילד בחיקו שמא יטנף את בגדיו וא"ת יכבסם במיה אעפ"י כן לא ינקם כבתחלה, ועוד שמא בעוד שיחפש אחר המים תעבור שעת התפלה או בין כך ובין כך יאמרו קדיש ולא יוכל לענות אמן, או שמא יבכה הילד כאשר ירצה להניחי ויחמול עליו ולא יחוש על כבוד קונו ולא ילך כלל לבה"כ, ס"ח סי' י"ח:

א

מה) שם, אפי' ללמוד אסור וכו' ואם ביטל ת"ת תפלה בשביל לימודו אפי' למד כל היום ולימד לאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אתו היום, סו"ב או' יו"ד בשם מהר"א מגרמיזא ח"א כלל ט"ז או' ג' שת"ז או' כ"ה, והיינו טעמא במש"ל או' כ"ח בשם הזוהר כיון שהאדם ישן עולה נשמתי לראות באור העליון ומיד טעים טעמא דמותא ואפי' כשרוחץ במים ועוסק בתורה אינה חוזרת נשמתו בו עד שיתפלל יעו"ש, ואפי' רשב"י ע"ה שהיתה תורתו אומנתו לא עביד עובדא כוותיה והיה מפסיק לתפלה כנראה מירושלמי והביאו החיד"א בגליון הזוהר פ' כי תשא דקפ"ח ע"א או' ב' יעו"ש, וכ"כ היפ"ל ז"ל או' י"א, ועיין לקמן סי' ק"ו סעי' ג':

א

מו) שם. אפי' ללמוד אסור וכו' ואפי' יש לו שיעור קבוע מה שלומד דליכא למיחש שמא ימשך בלימודו אפ"ה אסור, ח"א שם, ועיין לקמן ססי' ק"ו בהגה ובדברינו לשם בס"ד אות י"ט:

א

מז) שם, משיגיע זמן התפלה וכו' כתב הב"ח דלרש"י משעלה ע"ה אסור ללמוד ולתוספות משהגיע זמן ק"ש ותפלה בעונתה כותיקין וכתב וכן עמא דבר להיתר כהחו' יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ח' ולפי מש"ל סי' ב"ן אות ב' וסי' מ"ח אות א' ד"ה ודע שצריך האדם להתפלל כל הד' חלקי התפלה שתקנו חז"ל שיש בהם סודות נעלמים וגם צריך ללבוש ג"כ מקודם ציצית ותפילין כמש"ל סי' כ"ה אות כ"ז א"כ צריך לחשוב כמה זמן צריך לזה ויבא זמן ק"ש קודם הנץ ותפלה בהנץ ואם נשאר לו עוד זמן אז יכול ללמוד בו, ואע"ג דמרן ז"ל פסק כרש"י ומשמע דמעלות השחר הוא דאסור נראה כיון דת"ת של אחר חצות לילה עד קודם התפלה יש לו מעלה גדולה כנז' בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין דף ט' ע"ד ואע"ג דעיקר הלימוד הוא קודם ע"ה מ"מ גם אח"כ צריך ללמוד עד שיתחיל בתפלה ובפרט אם לא למד קודם ע"ה לכן יש לפסוק כהב"ח, ועיין פר"ח אות ו':

א

מח) שם, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו וכו' כלומר שיש לו מדרש קבוע בתוך ביתו שלומד. בו ומתפלל בו ביחיד וכדכתב רבינו הטור לקמן בסי' ץ' ומרן בב"י שם בשם רי"ו שפי' בשם רבני צרפת, דאם הוא מתפלל שם נמי בצבור כלומר בעשרה כדכתב מרן שם בשם הרמב"ם הו"ל כמו שרגיל לילך לבה"כ דמותר כי הבאים לשם להתפלל עמו בציבור יעוררו אותו שלא יטריד בגירסתו יפ"ל אות יו"ד:

א

מט) שם, אבל מי שרגיל לילך לבה"ב וכו' הח"א כלל ט"ז אות ג' כתב במקום שהשמש קורא לבה"כ ונראה שיצא לו ממ"ש מור"ם ז"ל לקמן סי' רל"ב סעי' ב' אבל מסתמיות דברי הפוסקים משמע כיון שרגיל לילך לבה"כ שרי ואפי' אין שמש קורא לו ועיין במ"א שם סק"ח, וכ"כ הלבוש אבל מי שרגיל לילך לבה"כ מותר דלכשיגיע זמן הליכה לבה"כ חזקה שלא יעכב.

א

נ) שם, ואם הוא מלמד לאחרים אפי' אם אינו רגיל לבה"כ מותר וכו' ולא חיישינן שמא ישכח ויעבור השעה דכיון שהתפלה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן לבו לדבר ויזכור ויתפלל ב"י ועיין לעיל אות מ"ה:

א

נא) שם, ולא יוכלו ללמוד, אח"כ. ב"י, לבוש, ר"ז אות ז' ח"א שם:

א

בנ) [סעיף ז'] מותר להסתפר וכו' שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי, שרוב העם נכנסין שם ביום אבל בשחר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ב"י בשם הרמב"ם, והטעם כתב הלבוש דבדבר המצוי יש לחוש שמא ע"י כך ישכח להתפלל עד שיעבור זמן התפלה אבל בדבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן שמא יטרד וישכח שכיון שאינו מצוי הוא בעצמו זוכר שגם לו יש שינוי ברחיצת שחר וזוכר:

א

גנ) שם, מותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית וכו' דוקא קודם ע"ה אבל אח"כ אסורים דלא עדיפי משאר מלאכות האסורים, פסקי תוספות אבל בכלבו דף ת' משמע דיש חילוק דדוקא בשאר מלאכות אסור אחר ע"ה, א"ר אות י"ב, ור"ל דבכלבו משמע דדוקא בשאר מלאכות הוא דאסור אחר ע"ה אבל להסתפר וליכנס למרחץ מותר וכתב שם הא"ר דאפי' לבורסקי אסור ואין היתר אלא במרחץ. ותספורת וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ט"ו דדין ובורסקי וסעודה אסור סמוך לשחרית כמו סמוך למנחה יעו"ש, וכ"כ ר"ז אות ח' מיהו עיין בא"ר סי' רל"ה אות ו' מ"ש בם רי"ו דמשמע דגם להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לק"ש של שחרית אסור יעו"ש וע"כ יש ליזהר והמחמיר תע"ב. ועיין לקמן סי' רל"ב סעיף ב':

א

דנ) [סעיף ח'] בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך וכו' פי' כאן איירי שא"א לו להתעכב אחר שיעלה ע"ה אלא להתפלל מעומד בלבד אבל לא אפשר להמתין עד שיקרא ק"ש בעונתה דהיינו משיראה חבירו ויכירנו ברחוק ד"א ויקרא ק"ש ויתפלל ואעפ"י שאפשר לו להתעכב עד שיקרא ק"ש ויתפל לאחר ע"ה מיד אפ"ה לא התירו לו לעבור על התחלת זמן ק"ש שהוא מיראה חבירו ויכירנו אלא יתפלל מעומד בביתו ואח"כ יקרא ק"ש בעונתה בלכתו בדרך, ב"ח, ודע דדין זה בפלוגתא שניא דזהו לסברת ת"ק אבל רשב"א ס"ל שימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקרא ק"ש ויתפלל כדי שיסמוך גאלה ותפלה ואעפ"י שלא תהיה התפלה מעומד כמ"ש במ"ס ברכות דף ל' ע"א ובפי' רש"י שם, והרשב"א והרא"ש פסקו כת"ק אבל בה"ג פסק כרשב"א כמבואר כ"ז בטור וב"י וכ"נ דעת התו' שם בד"ה מסמך לפסוק כרשב"א יעו"ש, וכ"ף הריא"ז פ"ק דברכות אלא שכתב וז"ל ונראה בעיני שאם היה להם פנאי לקרות ק"ש ולהתפלל קודם לכן הרי אלו קורין ומתפללין אעפ"י שמתפללין קודם הנץ בין היוצא לדרך בין חכם הדורש ובלבד שיהיו קורין ומתפללין אחרי עלות השחר ואם יכולין לקבץ להם עשרה מקבצין להתפלל בעשרה כמבואר בקו' הראיות עכ"ל ואע"ג דמדברי הגמרא והתו' שם ד"ה מסמך משמע דלרשב"א ממתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקרא ויתפלל וא"צ להתפלל מעומד י"ל היינו דוקא באין פנאי כ"א להתפלל ע"ז קאמר דיותר טוב להמתין ולסמוך גאלה לתפלה בלא מעומד מלהתפלל מעומד ולא לסמוך גאלה לתפלה אבל אם יש לו פנאי אחר ע"ה לקרות ק"ש ולסמוך גאולה לתפלה ומעומד גם זה עדיף מלהתפלל תפלה לבדה מעומד ולא לסמוך גאלה לתפלה, וכן יש לפרש דברי השה"ג שם שכתב ע"ש בה"ג בהמשכים לצאת לדרך קודם היום קורא ק"ש משיעלה ע"ה ומתפלל יעו"ש, ועיין כנה"ג בהג"ט והגב"י מ"ש על דברי הריא"ז והשה"ג יעו"ש, וגם המ"א ס"ק ט"ז כתב דרוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר דנוהגים כאידך פוסקים דפסקו כרשב"א דמסמך גאלה לתפלה עדיף יעו"ש, וכ"כ א"ר או' י"ג, ול"נ הטעם דלא נהגו העולם בזה משום דלפי דברי האר"י ז"ל צ"ל דוקא ק"ש קודם תפלת י"ח כידוע דבירורי אחו"פ דאח' יהיו קודם אמירת שמע בתיבת באהבה ותחלת המשכת המוחין יהיו בפסוק שמע ישראל וגמירתן בתפלת י"ח כמבואר בשער הכוו' דרוש ו' דק"ש ואח"כ בירורי אחו"פ דפנים יהיו בתפלת י"ח במילת באהבת כידוע ומבואר בשער הכוו' דרוש ב' דעמידה על תיבה באהבה יעו"ש, וגם צ"ל כל ד' חלקי התפילה כדי להעלות בי"ע אל האצילות כמבואר בדברינו לעיל סי' מ"ח או' א' ד"ה ודע כיעו"ש, ולכן לא נהגי לומר תפלת י"ח קודם ק"ש אלא אומרים כל סדר התפלה אחר ע"ה קודם הליכתם לדרך או אח"כ כפי ראות עינם וישוב דעתם, ועיין עוד בזה מש"ל בסי' כ"ו או' ו' יעו"ש, ואע"ג דאנן איתכא דמרן ז"ל סמכינן ואיהו פסק כמ"ד דיתפלל קודם בעמידה ואח"כ ימתין עד שיהיה זמן ק"ש וקורא ק"ל דאילו היה רואה מרן ז"ל דברי האר"י ז"ל היה פוסק כמותם, ועוד עיין מש"ל סי' כ"ה או' ע"ה דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים דעת המקובלים יכריע יעו"ש:

א

הנ) שם, וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה, הגה"ה אם אפשר לו לקרות ק"ש וכו' אבל אם א"א לקרות אח"כ או לא יוכל לכוין אפי' לסברה זו יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה ע"ה כמש"ל סי' נ"ח סעי' ג' וכ"כ העו"ת או' כ"א, ועוד עי"ש סי' נ"ח בסעי' ד' שכתב דבדיעבד אם קראה משעלה ע"ה אפי' שלא היה אנוס יצא וזה דלא כהלב"ש שכתב ע"ז הסעי' דאפי' בדיעבד לא יצא אם קראה קודם שיכיר את חבירו בריחוק ד"א יעו"ש:

א

ונ) שם. בהגה"ה, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכו' ובשכמל"ו הוא בכלל פסוק ראשון כמש"ל סי' ס"ג או' ט"ו יעו"ש:

א

זנ) שם הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד וכו' אפי' לפי מ"ש ריש סי' נ"ח שחייב לכתחלה לכוין השלמת ק"ש סמוך להנץ החמה הכא מודינא שאם משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת מתעכב השיירא קצת באופן שווכל לקרות ק"ש ולהתפלל מעומד ולסמוך גאלה לתפלה הכי עדיף טפי, פר"ח או' ח' וכ"מ מדברי הב"ח שהבאנו לעיל ריש או' ד"ן ונ"ם גם לדידן שכתבנו לעיל או' ד"ן שמותר להתחיל להתפלל אחר ע"ה כדי שיהיה ק"ש קודם תפלת י"ח אם יש יכולת בידו יכוין שתהיה ק"ש בזמן שיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו כדי לצאת אליבא דכ"ע:

א

חנ) שם, הכי עדיף טפי וכו' דלסברא זו אם הוא בדרך וראה שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש על הדרך וג' ברכותיה ואח"כ כשיבא למלון יתפלל מעומד, מיהו נ"ל דיקרא אותה בדרך בלא ברכותיה עיין ססי' מ"י, מ"א ס"ק י"ז, ור"ל דלסברא זו דמשום תפלה מעומד רשאי להקדים להתפלל מעומד אע"ג דלא יסמוך גאלה לתפלה ה"ה איפכא לפעמים בשעת הדחק שהוא בדרך ורואה שיעבור זמן ק"ש אם ימתין עד בואו לביתו קירא ק"ש עם ברכותיה מהלך וכשיגיע לביתו יתפלל מעומד ואע"ג שאינו סומך גאלה לתפלה, מיהו נ"ל וכו' דבנידון זה אפשר לתקן תרווייהו שיסמוך גאלה לתפלה ויתפלל מעומד, דהיינו בדרך יקרא ק"ש בלא ברכות וכשיבא לביתו יקרא ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאלה לתפלה ויתפלל ואע"ג שיקרא ק"ש דאורייתא בלא ברכות לל"ב וכן מבואר לעיל ססי' מ"ו יעו"ש, מחה"ש ועיין עוד בדברינו לעיל סי' ס"ו או' ב"ן מ"ש שם בס"ד, ומיהו לא ימתין עד אחר ד' שעות דשכר תפלה בזמנה ליכא וודאי יתפלל בדרך מהלך או מיושב, פרמ"ג א"א או' י"ז, וכן אם המלון של עכו"ם ואין לו בירור שיש שם זוית או חדר מיוחד מוטב שיתפלל בדרך, מט"י או' ב' ועיין לקמן ססי' צ"ד בהגה"ה ובמ"א שם ס"ק יד:

א

(ט"ז סק"א) וכ"ע עד חצות מעיקרא פריך מדתנן וותיקין היו גומרין ק"ש עם הנ"ח. ומשני דשיעור זה דוקא לוותיקין ואהא פריך וכ"ע פי' דלאו ותיקין:

ב

מ"א סק"ג למיטעי לכן. פי' וכיון דלא בעינן האיר רק לכתחלה ממילא כאן דמיירי בדיעבד דהא לכתחלה בלא"ה ממתין עד הנץ אלא מיירי בדיעבד אם כן אפילו קודם האיר:

ג

(שם) ע"ה כשר ולא דמי. ר"ל דשם אמרי' דזמן מנחה מיד בחצות ואיחרוהו חז"ל חצי שעה משום דאתי למטעי ואמרי' שם דאפי' דיעבד לא יצא א"כ נימא דה"ק קודם האיר אפי' דיעבד לא יצא מחמת אתי למיטעי:

ד

ט"ז סק"א. והרא"ש כאן שיעור אלא סתמא. ר"ל משום דבאמת כל היום יכול להתפלל דהיינו עד זמן מנחה אפי' מזיד ואחר זמן מנחה בשוגג ומה שלא חילקו כאן בין קודם זמן מנחה לאחר זמנה לענין מזיד דלא הוצרכו לזה דכבר כתבו בדברי ר' יוחנן דמתפלל מנחה שתים שהוא דוקא בשוגג:

ה

מ"א סק"ה דבאמת בא ליישב כל אריכות הט"ז בסק"א להתיר בחצי שעה אחר חצות מחמת שעדיין אין זמן מנחה לזה מתרץ כיון דמדינא זמן מנחה מחצות רק חז"ל החמירו דלמא אתי למיטעי אבל לא מהני טעם זה לקולא להתפלל אז שחרית כיון שהגיע מדינא זמן מנחה לכן מיד אחר חצות יש לו דין מתפלל מנחה שתים שהוא דוקא בשוגג וגם א"א לו אז להתפלל כיון דצריך להקדים מנחה וחז"ל אסרו להתפלל מנחה אז ועיין היטב תראה שנתיישבו כל קושית הט"ז:

ו

סק"ו. מע"ה. חולק אהט"ז סק"ג דס"ל דכל הני דאסורין משהגיע זמן תפלה היינו דוקא זמן עיקר התפלה לכתחלה דהיינו הנץ והמ"א ס"ל דאפילו הגיע זמן תפלה דיעבד דהיינו ע"ה אסורין כל הנך מילי והוכיח זה מסעיף ה' דלא פליגי שם אלא אי צריך להפסיק בע"ה משמע דלהתחיל אז אסור לכ"ע:

ז

סק"ז. ואגב. הוקשה לו דהמחבר עשה אחר כך בב"א ג' פגע בו בדרך דמותר לחד דיעה אפילו בשנים ולכאורה היינו הך שהרי זה הולך לדרכו לאיזה עסק א"כ הרי פגע בו לכן פי' שהולך לעסק ואגב אורחא מעקם שם הדרך לפתח חבירו מש"ה כאן לכ"ע שלום אסור וזהו שסיים המג"א אבל ליתן לו שלום כו' וק"ל:

ח

ט"ז סק"ג. שהרשות דהתם מיירי שהשייר' הולכת ואינה רוצה להתעכב עד זמן תפלה לכן איכא מ"ד התם דמתפלל בדרך והכא מיירי שהרשות בידו להתעכב שהשייר' רוצה להמתין אלא שהוא רוצה למהר דרכו אסור דהוי עושה חפיציו קודם התפלה כ"כ הב"י:

ט

מ"א סק"י נ"ל דאם אע"ג דהב"י כתב דין זה כמו שהעתקתי באות ח' דכהשייר' הולכות מיירי בס"ס זה מש"ה מותר לו לילך קודם התפלה ולמה תלה דין זה כנ"ל: אלא משום דהב"י הוסיף וכתב וא"א לו להתעכב עד זמן תפלה א"כ ה"א דוקא באונס גמור שיש סכנה לילך בלי שייר' קמ"ל המ"א דאפי' אינו מקום סכנה התירו לו לילך קודם התפלה כדי שלא יצטרך לילך יחידי וע"ז הביא ראיה מסי' צ' סעיף י"ז שכתב שם ושלא יצטרך ללכת יחידי ע"ש:

י

ט"ז סק"ג. עיקר זמן התפלה. שעדיין לא הגיע נץ החמה ומותר לעשות חפיציו רק פליגי התם אי תפלה מעומד עדיף אי מיסמך גאולה לתפלה עדיף והמג"א סק"ו חולק אהט"ז וס"ל דמעמוד השחר אסור:

יא

מ"א סקי"ד. רל"ב סעיף ב'. ע"ש במג"א סקט"ז בשם הב"ש דאסור להתחיל סעודה גדולה אפילו סמוך למנחה גדולה כיון דמסתמא תימשך וכתב דאינו מוכרח משום דהתם ליכא הכיר' וחיישינן שמא יתעצלו מלברך בהמ"ז או להפסיק כי יחשבו שעדיין יש שהות ובתוך כך יעבור הזמן אבל כאן יש היכר ומיד בעלות השחר יברכו:

יב

ש"ע סעיף ג' בשבת. פי' דאין אסור מחמת הקידוש כיון דעדיין לא הגיע זמן הקידוש כ"ה בטור:

יג

ס"ק ט"ו. דתפילה דרבנן. דע שדיעה ראשונה בש"ע הוא הרא"ש בשם ר"י ומשום לא תאכלו על הדם ודיעה ב' הוא בטור בשם רמב"ם ובהתחיל בהיתר והב"י השיג עליו שאפשר גי' מוטעה נזדמן אלא ס"ל לרמב"ם דפוסק אפילו התחיל בהתר אבל המג"א סי' ע' סק"ו כ' דמדס"ל שם להרמב"ם דאין מפסיק לקריאת שמע ש"מ גם לתפלה אינו מפסיק דאל"כ צריך להפסיק גם לק"ש כדי לסמוך גאולה לתפלה. ושם מיירי אף בהתחיל באיסור מש"ה כ' המג"א כאן אפילו התחיל באיסור ומ"ש המג"א כיון דתפלה דרבנן כוונתו דאף ע"ג דלרמב"ם גם בק"ש דאורייתא א"צ להפסיק מ"מ הא פליג עליה הראב"ד שם בס"ס ע' וס"ל דכיון דק"ש דאורייתא צריך להפסיק וכוותי' פסק שם המג"א בהתחיל באיסור אלא ס"ל להמג"א כאן דכיון דראב"ד לא פליג אהרמב"ם אלא מטעם דק"ש דאורייתא משמע דבתפלה מודה לרמב"ם דאפי' התחיל באיסור אין פוסק וז"ש המג"א כיון דתפלה דרבנן ר"ל דמש"ה גם הראב"ד מודה. אלא דמ"מ לק"ש צריך להפסיק לראב"ד בהתחיל באיסור וכוותיה קי"ל לכך קורא ק"ש בלא ברכות כדי לסמוך גאולה לתפלה וכמבואר בסי' ס' דיכול כך לקרות ק"ש תחילה בלי הברכות ע"ש:

יד

(שם) סי' רצ"ט. ע"ש בש"ע סעיף א':

טו

ש"ע סעיף ח'. מלקרות. משום דק"ש אין זמנה עדיין עד שיכול להכיר חבירו ברחוק ד"א כדלעיל סי' נ"ח ואפי' דיעבד אינו יוצא קודם זה הזמן משא"כ תפלה משעלה ע"ה יוצא בדיעבד ואונס כדיעבד דמי:

טז

מ"א ס"ק יז. אותה בדרך. דבשלמא כאן א"א לו שיסמוך גאולה לתפלה משא"כ התם יכול לקרות בלא הברכות ואח"כ יסמוך גאולה לתפלה כמ"ש המג"א ס"ק ט"ו. ומ"ש עיין ס"ס מ"ו ר"ל שזהו ק"ש של ר"י הנשיא שהיה מתיירא שלא יעבור זמן ק"ש והיה קורא ק"ש בלי הברכות:

א

עם הנץ החמה. מ"כ בשם רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל, ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית כמ"ש הטור סי' רל"ה לענין מעריב ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ:

ב

משעל' ע"ה. היינו האור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השמש שעה וחומש שעה [הרמב"ם] ר"ל קודם הנץ החמה דאמרי' מע"ה עד הנץ החמה ה' מילין בפ"ט דפסחים ומ"מ צ"ע על הרמב"ם דהא הוא בעצמו פ"ג דפסחים משנה ב' כתב התי"ט בשמו דשיעור מיל הוי ב' חומשי שעה וא"כ ה' מילין ב' שעות ולמה כ' שעה וחומש ואף לפי מ"ש בסי' תנ"ט ס"ב דמיל הוא רביעית וחלק כ' א"כ ה' מילין הוי שעה ומחצה ונ"ל דפסק כמ"ד מע"ה עד הנץ החמה ד' מילין משום דאסיק בתיובת' לאידך מ"ד ומ"מ דבריו סותרין למ"ש בפסחים פ"ג ע"ש:

ג

והאיר פני המזרח יצא. כ"כ רי"ו אבל שאר הפוסקים כתבו סתם אם התפלל משעל' ע"ה יצא וכן נ"ל דהא מדין בעליי' ע"ה כשר להקרבת תמיד אלא דחישי' דילמ' אתי למיטעי לכן בעינן האיר פני המזרח כדאי' ביומ' רפ"ג וכ"ה ספ"ב דמגילה במשנה וכלן שעשו משעלה ע"ה כשר ול"ד למ"ש בסי' רל"ג דמשום דילמא אתי למיטעי אפי' בדיעבד לא יצא דהתם הוי טעות המצוי דא"א לכוון כ"כ השעה כדאי' פ"ק דפסחים אבל בע"ה ליכא למיטעי אלא כשעולה מאור הלבנה כדאי' ביומ' רפ"ג:

ד

שליש היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות עמ"ש סי' רל"ג ועמ"ש סי' קכ"ד ס"ב וסי' רל"ב ס"א דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום:

ה

ואחר חצות וכו'. עד שיגיע זמן מנחה ויתפלל מנחה שתים דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות עמ"ש סי' רל"ג והב"ח חולק ואין דבריו מכוונין:

ו

זמן תפלה. היינו מע"ה עס"ה:

ז

לראות איזה עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור:

ח

אין לחוש כ"כ. כתוב בל"ח היינו כשאין משכים לפתחו דלא הוזכרה בגמר' לאיסור אבל במשכים לפתחו אסור דהא פריך בגמרא מההיא דבפרקים שואל מפני הכבוד והתם כבר אמר הברכות וכ"כ הב"ח (והע"ת עשה עצמו כאלו לא ידע) אבל מה שהקשה דברי הש"ע אהדדי לא ידעתי מאי קא קשיא ליה:

ט

וי"א שאפי' במוצא וכו'. ולא יתן לו שלום אף על פי שרגיל ליתן לו שלום [כ"מ ברשב"א]:

י

או לילך לדרך. נ"ל דאם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך עס"ס זה וסימן צ' סי"ז:

יא

אבל מים מותר. דלא שייך בהו גאוה:

יב

לרפואה מותר. משמע אפילו אוכל ושותה דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אף על פי שאינו חולה שרי וכ"מ בב"י בשם מהרי"א:

יג

אם רצה. ז"ל הב"י כיון דהאידנ' בלא"ה אין מכוונים כ"כ מותר להתפלל אף על פי שאינו יכול לכוין ומ"מ הרוצה לסמוך על הרמב"ם לאכול ולשתות קודם מותר ע"כ ועסי' צ"ח ס"ב:

יד

צריך להפסיק. ואף על גב דבתפלת המנחה א"צ להפסיק כמ"ש סימן רל"ב הכא שאני כיון דאסמכוה אקרא דלא תאכלו על הדם צריך להפסיק וא"כ אסור להתחיל לאכול בלילה אם יודע שתמשך הסעודה עד שיעלה ע"ה כגון בסעודה גדולה עסי' רל"ב ס"ו מיהו אינו מוכרח כ"כ ובס' טוב הארץ כ' בשם הרח"ו שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל וכ"מ בזוהר:

טו

וי"א שא"צ. כיון דתפלה דרבנן אפילו התחיל אחר שעלה ע"ה א"צ להפסיק ומיהו משום ק"ש צריך להפסיק אם התחיל באיסור כמ"ש ס"ס ע' וצ"ל דקור' ק"ש בלא ברכות עסי' ס'. ונ"ל דאם בירך ב"ה ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק וכמ"ש סי' רל"ט:

טז

בשעת הדחק וכו'. צ"ע דרוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר דנוהגים כאידך פוסקים דפסקו כרשב"א דמסמך גאולה לתפלה עדיף ועוד דרש"י פי' תפלה מעומד עדיף כדי שיוכל לכוון והאידנ' בלא"ה אין מכוונין כ"כ לכן מוטב לסמוך גאולה לתפלה, ומשמע מדברי רש"י דאם יוכל להתפלל מיושב בדרך מוטב שיסמוך גאולה לתפלה משיתפלל בביתו מעומד דגם במיושב יכול לכוון וכ"מ ברא"ש לחד שינוי' מיהו איתא בגמ' דהיושב בקרון או בספינה ההולכים חשוב כמהלך לענין זה ופשוט דאם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו: איתא בגמ' רב אשי בשבת' דרגלא היה דורש תכף כאור הבוקר ומתפלל בשעת הדרשה מיושב והעם נשמטים א' א' ומתפללין ולא היה מאחר הדרשה כדי להתפלל קודם הדרשה ע"ש ומיהו נ"ל דוקא בימיהם שהיו כל מעשיהם לש"ש והיו מורי' ומיסרים את העם בדרשה אבל האידנ' אין לבטל התפלה מעומד בשביל הדרשה ועוד דאיתא שם כשהגיע לביתו חזר והתפלל מעומד:

יז

הכי עדיף טפי. ולסבר' זו אם הוא בדרך וראה שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש על הדרך וג' ברכותיה ואח"כ כשיבא למלון יתפלל מעומד מיהו נ"ל דיקרא אותה בדרך בלא ברכותיה עססי' מ"ו:

א

(א) עם הנץ – היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א דמקודם אסור לברך עליהן וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה. כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח עיי"ש:

ב

(ב) עמוד השחר – עה"ש הוא מה שמתחיל השחר להבריק במקצתו מעט מעט ומשמע מדברי המחבר דקודם האיר אף בדיעבד לא יצא וכן הסכימו הרבה אחרונים דלא כמ"א וע' בבה"ל:

ג

(ג) פני המזרח – ובעינן שיאיר פני כל המזרח ולא סגי במה שהבריק השחר כנקודה בלבד. כתב בחידושי רע"א דאף שהכוכבים נראין עדיין ברקיע מ"מ יום הוא:

ד

(ד) יצא – בדיעבד ואפילו שלא בשעת הדחק ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר הנ"ל:

ה

(ה) היום – ואם היום אורך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראין שעות זמניות שהיום מתחלק לי"ב חלקים. וענין השליש הוא שתפלת השחר הוא נגד קרבן תמיד ולעולם לא איחרו אותו מלהקריב לאחר שליש היום וצריך לגמור התפלת י"ח בתוך השליש היום:

ו

(ו) או עבר – ר"ל שבמזיד שהה את התפלה עד שעבר זמנה ואח"כ התפלל אעפ"כ יצא ידי חובת תפלה אף שהיתה שלא בזמנה וה"ה שלכתחילה אם לא התפלל מקודם צריך להתפלל אחר ד' שעות עד חצות רק שאין לו שכר כתפלה בזמנה. וטוב שיתפלל אז בתורת נדבה כי יש פוסקים שסוברים דבהזיד עד ד' שעות שוב לא מצי להתפלל כלל ע"כ יתפלל ויתנה שאם מצד הדין הוא פטור הוא בתורת נדבה [פמ"ג]:

ז

(ז) ואחר חצות – משמע מלשון הר"ב דאפילו תיכף אחר חצות אסור להתפלל שחרית ואדלעיל קאי בין עבר במזיד או טעה בשוגג ויש מקילין בהחצי שעה שאחר חצות ולדינא משמע מפמ"ג ודה"ח שאין לזוז מפסק הר"ב וכן משמע מביאור הגר"א דבאמת כבר הגיע זמן מנחה שמתחלת מתחילת שבע אלא מטעם שאין אנו בקיאים ושמא יבוא לטעות וע"כ אסרו חז"ל ע"כ כששגג או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה) ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה ולא להיפך וגם דוקא בשגג או נאנס אבל במזיד אין לו תקנה כמו שיתבאר כ"ז בסימן ק"ח. אמנם בדיעבד אם התפלל שחרית בחצי שעה זו שאחר חצות יצא וא"צ להתפלל שנית [דה"ח עי"ש עוד] ועיין בחידושי רע"א מה שכתב בשם הצל"ח בענין זה:

ח

(ח) זמן תפלה – היינו מעמוד השחר ועיין בבה"ל בס"א:

ט

(ט) להקדים וכו' – וה"ה אם הולך בבהכנ"ס ממקום הקבוע לו למקום חבירו ליתן לו שלום:

י

(י) לפתח חבירו – וה"ה אם היה אביו או רבו. ואם יש לחוש לאיבת גברא אלמא אם יכול ליתן ידו בלא אמירת שלום שפיר דמי [פמ"ג] וכשפגעו בדרך יש להקל בגברא אלמא גם באמירת שלום דבלא"ה מדינא מותר וכדלקמן כנ"ל:

יא

(יא) דשמו וכו' – ואין ראוי להזכיר שמו על האדם ולכבדו קודם שמכבד להקב"ה. ובלשון לע"ז יש לעיין. ומסתברא דאם אומר הרחום ירחמך או החנון יחננך וכדומה שרי דמברכו בשמו של הקב"ה [פמ"ג עיי"ש עוד]:

יב

(יב) כשהוצרך – ר"ל שהוצרך ללכת דרך חצירו של חבירו בראיית איזה עסק ואגב זה הולך לפתחו לומר לו צפרא דמרי טב אבל ליתן לו שלום אף בכה"ג אסור וע' בבה"ל. ודע דמה שכתב הש"ע לראות איזה עסק דוקא לראות אבל להתעסק ממש אסור קודם התפלה וכדלקמן בס"ג:

יג

(יג) וי"א וכו' – וכן יש להורות [ב"ח וע"ת]:

יד

(יד) אין לחוש – פי' דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל בברכות אסור:

טו

(טו) במוצא וכו' – ולא יתן שלום אע"פ דרגיל ליתן לו שלום:

טז

(טז) כדי שיתן – ר"ל דאף דמדינא מותר מ"מ נהגו קדמונינו להחמיר בזה מזה הטעם ואם התחיל הברכות אין לחוש כ"כ ומותר ליתן שלום. וכ"ז לפתוח לומר לחבירו שלום אבל כשחבירו שואל בשלומו מותר להשיב בכל ענין וכ"ש דמי שכבר התפלל מותר להשכים לפתחו של חבירו שלא התפלל ליתן לו שלום אע"פ שיצטרך להשיבו:

יז

(יז) להתעסק וכו' – וקודם אור הבוקר שרי לעשות מלאכה [של"ה וח"ש] וכתב הא"ר דמ"מ אין לעשות שום ענין עד שיברך סדר הברכות. ופשוט דכוונתו בחצי שעה שסמוך לאור הבוקר:

יח

(יח) בצרכיו – ומי שיש לו עבדים עברים או משרתים שצריך שישמשוהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקראו פרשה אחת של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו וכ"ז הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא:

יט

(יט) לילך לדרך – ואפילו קודם מנחה ומעריב אם הגיע זמנם דינם כמו קודם שחרית:

כ

(כ) עד שיתפלל – ואפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול ג"כ להתפלל עם הצבור בזמנו אעפ"כ אסור דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו אך כ"ז שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק שאין השיירא ממתנת לו יכול לילך מקודם לדרך ויתפלל בדרך וכדלקמן בס"ח ומשמע מהרבה פוסקים דאפילו כבר הנץ החמה ג"כ מותר בזה:

כא

(כא) ולא לאכול – והעובר ע"ז אמרו חז"ל שעליו אמר הכתוב ואותי השלכת אחר גוך אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה ונתגאה קבל עליו מלכות שמים וגם הסמיכו דבריהם על הפסוק לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם ואפילו טעימה בעלמא אסור:

כב

(כב) מים מותר – דלא שייך בהו גאוה ודוקא בלא צוקער אבל עם צוקער אסור וכ"ש משקה שכר (שקורין ביער) ודאי אסור. וטיי"א וקאפ"ע מותר לשתותו קודם תפלה כדי שיוכל לכוין דעתו ולהתפלל ובפרט בהמקומות שרגילין בהם ואין מתיישב הדעת בלתם וכ"ז בלא צוקער ובלא חלב [אחרונים] והעולם נוהגין להקל לשתות עם צוקער ואפשר דכוונת האחרונים וכן הרדב"ז שכתב דעם צוקער אין לך גאוה גדולה מזו קודם התפלה רק אם נותן הצוקער בתוך הטיי"א למתקו דזהו אסור קודם התפלה אבל אם לוקח מעט צוק"ר בפיו בעת השתייה ובלתי זה אין יכול לשתות הטיי"א אין זה בכלל גאוה. היוצא מדברינו דבנתינת הצוקע"ר בתוך הטיי"א או לאכול מעט מיני תרגימא בעת השתייה כדי שלא לשתות הטיי"א וקאפ"ע אליבא ריקנא אין שום צד להקל בזה קודם התפלה אם לא מי שיש לו חלישת הלב והוא צריך זה לרפואה. ומ"מ טוב שיאמר מתחילה עכ"פ פרשת שמע ישראל. כתב בספר פ"ת החדש דיש למנוע מלשתות הטיי"א בבוקר קודם התפלה באסיפת חבירים עי"ש טעמו. ומלבד זה רגיל להסתעף מזה איסור אחר דהלא כתב הרשב"א והובא בב"י דלכך אסור לו לאדם לעסוק בחפציו קודם שיתפלל כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל וכ"כ בש"ע סוף סעיף ב' שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל והרגילין באסיפת חברים בעת שתית הטיי"א רגיל לפעמים ע"י ריבוי השיחה לעבור עי"ז גם זמן ק"ש ותפלה:

כג

(כג) בשבת – כלומר דלא תימא דבשבת אסור בלא"ה משום דאסור לטעום קודם קידוש קמ"ל דאינו אסור רק דוקא בשהגיע זמן קידוש והכא כיון שלא התפלל לא הגיע עדיין זמן קידוש ואחר תפלת מוסף אסור משום קידוש וקודם מוסף עיין סימן רפ"ו ס"ג:

כד

(כד) מותר – אפילו אוכלין ומשקין טובים דשייך בהו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע"פ שאינו חולה גמור שרי וכ"ש שמותר לשתות קודם התפלה הרקות ושיקויים לרפואה:

כה

(כה) והרעב – הרבה [לבוש]:

כו

(כו) וישתה – משמע שאינו מחוייב מדקאמר אם רוצה והטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא"ה אין מכוונים כ"כ ומ"מ אם רוצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר ועיין בא"ר:

כז

(כז) התחיל לאכול – אפי' היה בהיתר דהיינו שהיה יותר מחצי שעה עד עה"ש דבתוך הח"ש אסור להתחיל לאכול וכמו שכתב הרמ"א בסי' תרנ"ב לגבי לולב וה"ה לגבי ק"ש דאורייתא ודוקא אם אוכל יותר מכביצה דהוי דרך קבע או לשתות בכשיעור זה אבל בפחות מזה מותר עד עה"ש:

כח

(כט) וי"א שא"צ וכו' – ר"ל לתפלה אפילו התחיל באיסור אלא לק"ש בלבד שהיא מן התורה צריך להפסיק אם התחיל באיסור וקורא ק"ש בלא ברכותיה שברכותיה הם מד"ס ולאחר שיגמור יקרא הק"ש עם ברכותיה ויתפלל וכ' האחרונים שהעיקר כסברא הראשונה ואם בירך בהמ"ז ועוסק בשתייה צריך להפסיק לד"ה:

כט

(ל) ללמוד אסור – ר"ל להתחיל ללמוד אבל אם כבר התחיל אפילו אחר שהגיע הזמן שוב אינו פוסק אם ישאר לו שהות אח"כ להתפלל בזמן תפלה אך ק"ש י"א דצריך להפסיק ולקרותה כיון שהתחיל אחר שכבר הגיע זמנה ויש מקילין גם בזה אם לא שירא שיעבור הזמן ועיין לקמן בסי' ק"ו בבה"ל:

ל

(לא) משיגיע וכו' – היינו משעלה עמוד השחר אבל קודם לזה מותר אפילו להתחיל וכשהתחיל ממילא שוב אינו פוסק אם לא שירא שיעבור הזמן ויש מקילין לכתחילה אפילו אחר שעלה עה"ש כ"ז שלא הגיע זמן סמוך להנץ שראוי להתפלל בו לכתחילה:

לא

(לב) בבית מדרשו – ר"ל ביחידות ואם רגילין צבור להתאסף אליו שם גם בזה מותר דוודאי יזכרוהו כשיבואו ועיין סימן צ' סי"ח בהג"ה:

לב

(לג) מיטריד בגירסיה – עיין בח"א שכתב דאפילו יש לו שיעור קבוע מה שלומד דליכא למיחש כ"כ שמא ימשך בלימוד אפ"ה אסור ולכן מי שהוא בדרך או דר בישוב אפילו בקיץ אע"ג שמצוה להתפלל בשעה שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאסור ללמוד קודם שמתפלל מוטב שיתפלל תיכף כדי שלא יתבטל מלימודו ובזה"ז דעוברי דרכים ע"פ רוב אינם למודים תורה בדרך והיה מהראוי שימתינו על זמן שהצבור מתפללין מ"מ כיון שנמשך מזה שעוברים זמן ק"ש ולפעמים גם זמן תפלה לכן יזהרו שתיכף בקומם קודם שיעסקו בשום דבר יתפללו ומכ"ש דבקהלות גדולות מתפללין תיכף כשהאיר היום וא"כ לעולם הוא בשעה שהצבור מתפללין עכ"ל. ויראה לצמצם בעת שמברך על התפילין שיהיה יכול להכיר את חבירו ברחוק ד"א וכמו שכתבנו למעלה:

לג

(לד) ויעבור וכו' – ואם אמר לחבירו שאינו לומד שאם יטרד בגירסא יזכרנו שלא יעביר הזמן מותר ללמוד:

לד

(לה) מלמד לאחרים וכו' – ודוקא אם לא יעבור ק"ש עי"ז דאם ירא שיעבור הזמן מחוייב לקרותה מקודם כיון שכבר הגיע הזמן וכמו שהוכחתי לקמן בסימן ק"ו בבה"ל:

לה

(לו) להסתפר וכו' – דוקא סמוך לשחרית דהיינו קודם שעלה עמוד השחר אבל משעלה עמוד השחר גם זה אסור [א"ר] וכתב הפמ"ג דדין ובורסקי וסעודה אסור סמוך לשחרית כמו סמוך למנחה ועיין לעיל בסימן ע' בבה"ל. ולקנות צרכי סעודה בע"ש קודם תפלה שרי דחפצי שמים המה הא בחול אסור:

לו

(לז) שהוא דבר וכו' – שרוב העם נכנסין שם ביום אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו ואותן המלאכות שדרך בני אדם להשכים להם קודם עה"ש יש שמחמירים וסוברים דבחצי שעה שקודם עה"ש אסור כמו סמוך למנחה וכדלעיל בסימן ע' בבה"ל עי"ש ע"כ טוב שיאמר ברכות מקודם:

לז

(לח) שצריך וכו' – ואין השיירא ממתנת לו או שאר דחק ואונס:

לח

(לט) יכול להתפלל – פי' דבסתם דרך אינו יכול לכוין בתפלה בין כשהוא מהלך ברגליו או יושב בעגלה או בספינה ולפיכך אמרו חכמים שטוב יותר שיתפלל משעלה עה"ש אף שאינו עדיין עיקר זמן תפלה וגם לא יוכל לסמוך גאולה לתפלה כי לא יוכל לקרוא אז ק"ש דעדיין לא הגיע זמנה עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א מ"מ זהו טוב יותר משיתפלל בדרך בזמנו עם סמיכת גאולה לתפלה כי בביתו יוכל להתפלל בעמידה:

לט

(מ) משעלה עה"ש – עיין בביאור הלכה בס"א שכתבנו בשם הרבה פוסקים דס"ל דדוקא אחר שהאיר מזרח וקודם לזה לא הגיע עדיין זמן תפלה. ובפרט כשרוצה אז לברך על התפילין דזה אפילו לדעת המקילין אסור אפילו אחר שהאיר מזרח עד זמן שיכיר את חבירו ברחוק ד"א ואם הגיע הזמן הזה לכ"ע יקרא ק"ש ויתפלל בביתו כתקונה אף שעדיין לא הנץ החמה כיון שהוא שעת הדחק. ואם הוא בדרך במלון והשיירא שלו עומדים להתפלל קודם זה הזמן ומשער דעד ברכו יגיע הזמן יוכל הוא להתחיל ברכת ברוך שאמר ג"כ עמהם לע"ע בלא תפילין או שילבש תפילין בלי ברכה ואחר שיגיע בין ישתבח ליוצר יראה אם הגיע הזמן ימשמש בהן ויברך:

מ

(מא) אם אפשר וכו' – ר"ל דאם יודע שגם ק"ש פסוק ראשון לא יוכל לכוין בדרך כגון שהוא במקום גדודי חיה וליסטים מותר לקרוא ק"ש בביתו ג"כ תיכף משעלה עה"ש אע"פ שעדיין לא הגיע עיקר הזמן וכדלעיל בסימן נ"ח ס"ג:

מא

(מב) הכי עדיף – ורוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר משום דנוהגים כאידך פוסקים דס"ל דמסמך גאולה לתפלה עדיף ע"כ מתפללין בדרך עם סמיכת גאולה לתפלה [מ"א עי"ש עוד]. עוד כתב אם הוא בדרך ומתיירא שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש בלי ברכות וכשיבוא למלון יקרא עוד הפעם ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה ואם הוא רואה שיעבור גם זמן תפלה [שהיא רק עד ד' שעות] ודאי יתפלל י"ח ג"כ בדרך מהלך או מיושב [פמ"ג] וכשנוסע בלילה ויכול לבוא במלון להתפלל שם מעריב נכון להתאחר להתפלל עד בואו שם ולא יתפלל בעודו בדרך אם לא שהוא ישן על העגלה ויש לחוש שמא בתוך כך יעלה עמוד השחר ועיין ברל"ה בשע"ת סק"ג או שהוא ירא שמא לא יהיה לו שם מקום מנוחה להתפלל שיבלבלוהו שם בני הבית:

א

סעיף א' זמן תפלת השחר. מה שאין אנו מתפללים בפרישת כפים כמו שמצינו במקרא כמה פעמים ובזוה"ק ובפרקי דר"א היינו כיון דעכשיו האומות עושים כן. וכמו שאמרו חז"ל על פסוק לא תקים לך מצבה באר שבע סי' ע"ד:

ב

מג"א ס"ק ג' משעלה עמוד השחר יצא. ואיתא בירושלמי ריש ברכות כשהאיר היום רק קצת אעפ"י שנראו הרבה כוכבים יום הוא נז"ש:

ג

מג"א סק"ה מתחיל אחר חצות. ובצל"ח כ' לפ"ז יכול להתפלל אחר חצות ובדרך תנאי אם הגיע זמן מנחה יהיה זה לשם תפלת מנחה. ואם לא יהי' זה לתפלת שחרית. ואחר חצי שעה יתפלל שנית בתנאי אם הא' למנחה זה לתשלום שחרית. ואם הא' שחרית יהיה זה למנחה:

ד

סעיף ג' אסור לו. ל' הרמב"ם אסור לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה ע"ה עד שיתפלל תפלת שחרית עכ"ל וע' בט"ז סק"ג:

ה

סעיף ו' אפי' ללמוד. ע' לקמן סימן תל"א במג"א סק"ה:

ו

סעיף ז' שהוא דבר המצוי. אבל לאכול יותר מכביצה אסור חצי שעה קודם יום ע' ססי' תרנ"ב וע' מ"ש לעיל בסי' ע' על המג"א:

ז

מג"א ס"ק ט"ז דפסקו כרשב"א. ולשטה זו נראה דאפילו בשבת דליכא חיוב כלל סמיכת גאולה לתפלה ע' סי' קי"א. מ"מ מתפלל בדרך ומסמיך גאולה לתפלה. דהא הנך פוסקים ראייתם מדאמר רב אשי לא חזינא לרבני קששאי דעבדי הכי והתם בשבתא דרגלא הוי:

ח

מג"א ס"ק י"ז ק"ש על הדרך. לענ"ד אינו מוכרח. די"ל דוקא כשמתפלל קודם. עדיין לא חל עליו כ"כ סמיכת גאולה לתפלה. אבל כשעדיין לא התפלל כיון דקורא ק"ש מוטל עליו להסמיך גאל"ת ע' לשון רש"י בסוגי' ודו"ק:

א

היום עבה"ט. ועיין לעיל סי' א' בשם השבות יעקב ושלמי צבור שהחשבון של שעות זמניות הוא לפי ענין חצות היום שהחמה עומדת באמצע הרקיע אחר י"ב שעות הוא חצות לילה ולפי"ז הי' מקום לומר דאחר חשבון י"ב שעות מחצי היום הוא תחלת היום אף לענין ק"ש ותפלה אך באמת אינו כן ולענין זמן קריאת שמע ותפלה בתר תחלת היום ותחלת הלילה ממש אזלינן ע"ש:

ב

י"ח עבה"ט ועיין לק' סי' רנ"א בשם סדר היום לענין צרכי שבת שאם לא ימצא אח"כ לקנות יקנה תחלה ואח"כ יתפלל ואם הצבור מתפללים לא יפרוש מהם ואין ליחיד להתחסד יותר מהם כי כל מה שהצבור עושים הקב"ה חפץ בו כו' ע"ש בסדה"י: ועיין בפר"ח כאן דמייתי מהא דאמרינן ביו"ט מאחרין לבא כו'. וגם מדאמרינן אסור לעשות חפצו משמע חפצי שמים מותר:

ג

מותר עבה"ט וכתב בשו"ת חינוך בית יהודה דמשקה שכר שקורין ביע"ר ודאי אסור ע"ש ועיין אשל אברהם בשם שבות יעקב שכ' דמי שעושה לרפואה מותר ע"ש וכה"ג כ' בבר"י דמ"ש על מהרח"ו שהיה אוכל באשמורת מיני תרגומא י"ל שהיה חולה כו' ע"ש ובמח"ב בשם שו"ת בית יהודה שמותר לשתות כוס יין ושמן מעורבין לרפואה וכ"כ באגרת הרמ"ז שמותר לשתות קודם התפלה הרקוק ושקויים לרפואה ע"ש:

א

ואחר חצות כו'. בטור כתוב ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהו איכא. וכתב ב"י ע"ז ב' דרכים האחד הוא דלמדו הטור ממה דפריך בגמ' על רבנן דאמרי עד חצות וכ"ע עד חצות ותו לא והאמרינן טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ומשני כל יומ' מצלי ואזיל עד חצות שכר תפלה בזמנה יהבי ליה מכאן וא לך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה מזה נלמד לר"י דלאחר ד' שעות הוי כן דמה לי אחר ד"ש לר"י ומ"ל אחר חצות לרבנן וכ' דלפי' לאו דוקא אחר ד"ש לר"י אלא גם עד הלילה הוה כן דכיון שעבר הזמן הוה לר"י אחר זמן שלו כמו לרבנן אחר זמן שלהם והא דלא נקט הטור אלא עד חצות לאו דוקא הוא. והקשה ע"ז כיון דילפינן אחר ד"ש מן לא התפלל שחרית יתפלל במנחה שתים נילף ג"כ להא מילתא כי היכי דבלא התפלל שחרית דיש לו תשלומין במנחה היינו דוקא בלא ביטל במזיד אבל במזיד אין לו תשלומין כלל וא"כ גם בתפלת שחרית אחר ד"ש נמי הוי דינא הכי ולמה כתב הטור דאפי' עבר במזיד ולא התפלל קודם ד"ש דמתפלל אחר כך לפיכך כתב דרך שני דיליף הטור אחר ד"ש לר"י מסבר' כיון דלרבנן אפי' לכתחלה מתפלל עד חצות ויש לו שכר תפילה בזמנה הוה כן לר"י לכל הפחות לענין שכר תפלה שלא בזמנו ולפ"ז תכף אחר חצות אסור להתפלל והוי ברכה לבטלה ול"ד לאחר מנחה דמתפלל שתים דהתם מתפלל בזמן תפלת מנחה. והביא ראיה מדברי רשב"א שנזכיר בסמוך ועפ"ז כתב רמ"א דבריו בכאן דאחר חצות אסור כו' וק"ל על דרך השני דהא אמרי' בפי' בגמ' כולי יומא מצלי ואזיל משמע עד הלילה מצלי אלא שאין לו שכר כמו בזמנו וזה הוה ג"כ לר"י דהא הקושיא הוי לר"י כמו לרבנן מלא התפלל שחרית כו' ממילא הוי התי' ג"כ לדידיה כמו לרבנן. וע"ק מה פריך בגמרא וכ"ע עד חצות ותו לא מלא התפלל שחרית כו' דלמא אה"נ דעד חצות ותו לא אלא דבמנחה עדיף טפי כיון שהוא זמן תפלה. ונ"ל דדרך הראשון הוא אמת אלא דאין מקורו של דין זה מלא התפלל שחרית כו' כמו שחשב הב"י ומזה נמשך לו לומר דאם ביטל במזיד קודם ד"ש דאחר כך אין לו תיקון ויצא לו מזה קושי' על הטור כמ"ש אלא המקור הוא ממ"ש בגמ' כולי יומא מצלי כו' וזה הוה גם לר"י ובגמ' אמרו לרבנן דעד חצות יש לו שכר של זמנו ואח"כ כולי יומא אפי' אחר מנחה יש לו שכר שלא בזמנו. מזה נלמד גם לר"י דכל היום יש לו תשלומין אלא דאם הוא לאחר ד"ש שעדיין לא הגיע שעת מנחה ודאי יש לו להתפלל אפי' לכתחלה אפילו אם ביטל במזיד עד אותה שעה כמ"ש בגמר' כולי יומא זמן צלויי אלא דאין לו שכר תפלה בזמנו ואחר שהגיע זמן מנחה שהוא ו' ומחצה אז אסור לו להתפלל בההי' שעתא שחרית כיון שזמן מנחה הגיע ע"כ צריך להקדים תפלת מנחה ואח"כ יתפלל לתשלומין שחרית ויש לו שכר תפלה שלא בזמנה וכיון שבזה יש איסור להתפלל קודם שיתפלל מנחה ע"כ אמרו בזה דאם ביטל במזיד עד אותה שעה אין לו תשלומין שאחר חצות שוין ביה ר"י ורבנן דמתפלל עד ו' ומחצה היינו חצי שעה אחר חצות ומ"ה לא זכרו רי"ף והרא"ש כאן שיעור אלא סתמ' אם עבר והתפלל אחר ד' שעות אלא שהרמב"ם והטור כתבו אחר ד' שעות עד חצות וגם הם לא אתי למעוטי ההיא אחצי שעה אלא למעוטי אחר זמן מנחה גדולה והא דלא כתבו עד ששה שעות מתוך דהייתי אומר עד בכלל ויכול להתפלל אפי' אם הגיע ששה שעות ומחצה ובאמת אסור עד שיתפלל מנחה תחלה ע"כ כתבו עד חצות שאפי' אם תאמר עד בכלל אין כאן טעות דהרי יש עוד חצי שעה אלא דבין אחר ד"ש לעד חצות פליגי וס"ל לר"י דגם בההיא שעת' לא יהיבי ליה שכר תפלה בזמנה אע"פ שמתפלל תיכף באותה שעה בלא הקדמת תפלת מנחה לפניה. ומ"ש ב"י ראי' לדרך השני מתשובת רשב"א במחילה מכבוד רבינו הב"י נ"ל שאין משם ראיה דז"ל אהא דמסקנא טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים כו'. ומיהו דוקא בזמן תפלה והוא עסוק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילתו אבל שלא בזמן תפלה לא שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלים כל הלילה עכ"ל קסבר רבינו הב"י דהרשב"א אתי למעוטי אפילו קודם זמן המנחה דהיינו ו' ומחצה שלא יתפלל ול"נ לע"ד דהא דומיא דלא התפלל מנחה נקט הרשב"א בהוכחתו דהיה לו למנקט טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה ושם לא ממעט אלא אחר זמן תפלת ערבית שהרי אין שום זמן מפסיק בין סוף זמן מנחה להתחלת ערבית אלא פשוט דגם לענין תפלת שחרית לא אתא הרשב"א למעוטי אלא שתכף אחר שיתפלל מנחה יתפלל לתשלומין שחרית וזה מבואר בהדיא בלשונו שכתב והוא עוסק בתפלתו כו' אבל אם ימתין אח"כ אין שייכות תשלומין במה שיתפלל אח"כ שנית דאל"כ לא הי' לו לבעל התלמוד לתלות תשלומי שחרית בתפלת המנחה אלא היה לו לומר שאחר חצות לרבנן יוכל להשלים תפלת שחרית וכן בתפלת המנחה כל הלילה א"ו נתכוון שיהי' התשלומין בזמן שהוא עוסק בתפלה בלא"ה ולא אח"כ זה הנלע"ד ברור ונכון בפי' דברי הטור וש"כ ודברי רמ"א כאן הם עולים גם כן להלכה דאחר חצות אסור להתפלל דהיינו אחר שהגיע זמן מנחה גדולה שהיא ו' שעות ומחצה אסור לו להתפלל אא"כ יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ישלים של שחרית אבל קודם לזה דהיינו אחר ד' שעות עד שעת המנחה גדולה יתפלל שחרית אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה כנלע"ד להלכה ולמעשה:

ב

ואם התחיל לברך כו'. ק"ל דהא בגמרא פריך על מה שאסרו נתינת שלום קודם התפלה ממתני' דבין הפרקים שואל ומשיב ופרש"י והא ק"ש קודם תפלה היא וקתני שואל ולפ"ז מאי פריך דבמתני' כבר התחיל בברכות ק"ש ומכח קושיא זאת פסק בת"ה לענין עשיית חפציו דלא מהני מה שאמר מקצת ברכות קודם ברוך שאמר כמ"ש רמ"א בסמוך א"כ מכ"ש כאן דלא מהני' ותו דהש"ע עצמו כתב בסמוך לענין עשיית חפציו דאסור עד אחר י"ח דוקא ולמה היקל כאן לענין נתינת שלום וא"ל דהש"ע מחלק בין נתינת שלום לעשיית חפציו בזה דהא עיקר ההוכחה דלא מהני גבי עשיית חפציו מקצת ברכות הוא ממה שמקשה בגמ' מבין הפרקים כמ"ש והיינו גבי נתינת שלום. ונ"ל דודאי לענין נתינת שלום גם כן לא מהני מקצת ברכות אלא דכאן מיירי מכריעה לחוד בלא נתינת שלום כמ"ש ב"י בהדיא בשם א"ח בזה סיים דאם אמר מקצת ברכות שאין לחוש כ"כ כלומר בכריעה לחוד אין לאסור אבל בנתינת שלום ודאי לא מהני וכמ"ש אחר כך לענין עשיית חפציו:

ג

או לילך בדרך. הב"י בשם מהרי"א כתב שזה דוקא לדעת הרא"ש שמביא הטור בסוף הסימן דתפלה בבית עדיף והב"י עשה חילוק דכאן מיירי שהרשות בידו להתעכב אלא שרוצה למהר כו'. ונראה דא"צ לכל זה דכאן מיירי אפילו ילך בדרך קצרה באופן שעוד היום גדול שבבואו שם יוכל להתפלל מעומד מ"מ אסור מצד עשיית חפציו קודם התפלה משא"כ לקמן דיצטרך להתפלל שלא במעומד בדרך ואין שייך לקמן איסור דעשיית חפציו קודם התפלה דשם משכים לדרך ועדיין לא הגיע עיקר זמן התפלה:

ד

צריך להפסיק. ולא דמי למנחה דאמרינן במתני' פ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין ש"ה דאסמכוהו אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם: