שולחן ערוך, אורח חיים כ״ז: מקום הנחתן ואופן הנחתן. ובו יא סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

מקום הנחתן ואופן הנחתן. ובו יא סעיפים:
מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר התופח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך: הגה וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו אבל לא בחצי העצם הסמוך לשחי [סמ"ק] [גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה] [תוספות פ' הקומץ כתבו דגידם חייב ובא"ז כתב דפטור]:

ב

המנהג הנכון שיהא היו"ד של קשר תפלה של יד לצד הלב והתפלה עליו לצד חוץ. יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפלה:

ג

המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצוע' עוברת תהא מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד:

ד

לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד לא שנא של ראש: הגה ודוקא בתפילין אבל ברצעות אין להקפיד: [רשב"א בתשו' סי' תתכ"ז]:

ה

אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים: הגה והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח [לדעת רשב"א]:

ו

ואיטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עוש' בשמאלו או כותב בשמאל ושא' כל מעשיו עושה בימין י"א שיניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה וי"א שהיד שכותב בה היא חשיבה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה: הגה [והכי נהוג]:

ז

אע"פ שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו היא מקום הנחת תפילין:

ח

אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות: הגה ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד (מהרי"ל):

ט

מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקו' שמוחו של תינוק רופס:

י

צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע כדי שתהא כנגד בין העינים וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן וצריך שיהא המקו' שבקשר שנראה כעין דל"ת לצד חוץ: הגה וה"ה בקשר של יד צריך ליזהר שלא יתהפך [מרדכי דף צ"ו]:

יא

צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין בשל יד בין של ראש ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט רוחב הרצועות של יד ושל ראש כאורך שעורה לפחות. אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן אם אינו מוצא אחרות מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור תפילין של ראש. טוב להיותם גלוים ונראים אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו: הגה ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים [מרדכי שם] ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן קריאת שמע ותפלה אפי' תלמיד בפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש וכן המנהג שלא ליזהר: [דברי עצמו]:

א

מקום הנחתן בזרוע ומנין לזרוע שקרוי יד שנאמר ותהיינה העבותות אשר על זרועותיו כפשתן וגו' אסורים על ידיו (רא"ם) .

ב

יש ליזהר שלא תזוז יו"ד ומי שמרחיק יתרחק מיחוד וע"ז כתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (זוהר פ' פנחס) שלא יהיה חוצץ בין תפילין של יד ובין של ראש ודוקא תפילין אבל ברצועות אין להקפיד ומיה' רצועות השייכים לקשירה בין של יד ובין של ראש צריך שלא יהא מפסיק (לחם רב):

ג

ואין לכרוך הרצועות על התיתורא כדי לחזקם רק יהיו תלוים כעין אלו של ראש וקשרתם שאמרה התורה נתקיים במה שקשר עם הרצועה שבתוך המעברתא (ד"מ) והטעם משום שדרשו חז"ל והיו לטוטפות בין עיניך שיהא הויה אחת לשתיהן הן לענין קשירת חוזק ההדוק בבשרו של אדם:

ד

צריך שיהא הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. ובטור כתוב ממול עורף ממש צ"ל ג"כ פירושו שהקשר של תפילין יהא רואה את העורף שכשהוא מונח עליו. הוא רואה אותו:

ה

ולא יטה לכאן או לכאן. וע"כ יזהר כל אדם שהרצועות הסובבות סביב לראשו שלא יהיו רפוים אלא מהודקי' הדוק גמור בראשו ועוד מתוך שהם רפוים בראשו תתהפכנה הרצועות כמו רגע ועוד נמשך מזה שהקציצה של תפילין יורדת למטה בין עינים וזהו דרך מינות כנ"ל:

א

שמאל. ואם הניח בימינו אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סי' כ"ח:

ב

הקובד"ו. בל"א עלינבוג"ין:

ג

לקובד"ו. ויש להניח התפילין על בשר התופח. עיין מ"א:

ד

רק זרוע. מי שנקטעה ידו שמאלית פטור מלהניח בימין תשובת רמ"א סימן קנ"ב. ובתשובת שבות יעקב ח"א סימן ג' חולק והעלה להלכה דיש להניח הגידם שאין לו יד רק זרוע. או מי שנברא בידו אחת והיא הימנית להניח על ימינו ויברך שתים על של ראש ויצא לכו"ע ע"ש ועיין כנה"ג ובתשו' חות יאיר סי' קס"ז ובמ"א ס"ק ג'. ובבית יעקב סי' קמ"ט:

ה

יו"ד. בזוהר פ' פנחס מחמיר מאוד בזה:

ו

חוצץ. בזבחים דף י"ט מיבעי' אי כנה חיה ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה. וכ' המ"א מיהו בכנה מתה ועפר יש ליזהר עכ"פ דבזה לא הוי איבעיא כלל. ובשל"ה כ' דיש לרחוץ מקום הנחת תפילין:

ז

להקפיד. מיהו יש להחמיר אפי' ברצועות מה ששייך להקשירה בין ברצועות של ראש בין ברצועות היד. ט"ז מ"א ע"ת. בספר דבר שמואל סי' רצ"ב כתב תוכחת מגולה על המניחין התפילין ע"ג פאה נכרית הנקרא פארוקה ועיין בחשובת יד אליהו סי' ג' שהאריך בזה:

ח

דק. ועל כובע עבה אסור. ואם יש לו מכה ביד אסור להניחם על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות אבל מותר להניחו על החלוק אם לא סגי בלא"ה דהא לבוש בגד אחר עליו. מ"א:

ט

של יד. וה"ה אם מניח של יד בדרך זה שלא יברך על ש"י אלא על של ראש מ"א. וכתב הב"ח מ"מ בשעת ק"ש ותפלה יראה שיהא זולת חציצה ע"ש:

י

ימינו. שנים שהלכו בדרך ואחד מהם איטר ואין לו רק חפילין ממי שאינו איטר יניח התפילין בימין דהיינו הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד. וכן להיפוך במי שאינו איטר ומניח תפילין של האיטר מניח בשמאלו הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד שבות יעקב ח"א סי' ג' ע"ש. ועיין בתשובת נחלת שבעה סי' מ"א. ובחות יאיר סי' קס"ז:

יא

כל אדם. ואם הניחו בימינו שהוא שמאל כל אדם אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סי' כ"ח:

יב

ימין. ואם כותב בב' ידיו יניח בשמאל כל אדם. ואם הרגיל עצמו לכתוב בשמאל ועושה כל מלאכתו בימין יניח בשמאל כל אדם עיין מ"א: (ועיין בס' אליהו רבה שהשיג על פשרת מ"א ופסק כדעת הש"ע. ומסיים מיהו אדם שאין יכול לכתוב יניח בימין כשעושה כל מעשיו בשמאל):

יג

כריכות. אחד בפרק האמצעי ב' בתחתון. האר"י ז"ל:

יד

כריכות. וכ"כ האר"י ז"ל ועי' יד אהרן:

טו

התיתורא. רק יהא תלוי כעין של ראש מהרי"ל. ובשכנה"ג חולק על מהרי"ל בזה וכתב ופוק חזי מאי עמא דבר שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועות ע"ש. וכ"כ עטרת זקנים ממשמעות ש"ע מר"י לוריא וז"ל ישים רצועה של יד על התיתורא של יד מיד אחר הקשירה כדי שלא תזוז ממקומה. דאם זזה ממקומה אז היה בא לידי ספק ברכה. ואח"כ יקשור בקבורת ג' כריכות. ובזרוע ד' כריכות. ואח"כ יניח של ראש ע"ש וע"ל סי' כ"ה ס"ק י"ב:

טז

השער. הט"ז פסק דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהא קצה התחתון בעיקרי השער. ולא כטועים לומר שהקצה העליון יתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא ומברכין ברכה לבטלה ע"ש. ובתשובת בית יעקב סי' קל"א חולק על הט"ז ופסק מהתחלת עיקרי השער יהא התיתורא יתחיל שם ולא הקציצה ע"ש כנה"ג:

יז

בעורף. שהוא סוף הגולגולת והוא נגד הפנים ולא כ"כ למטה כנגד הגרון:

יח

חוץ. ודלא כמו שנוהגין קצת לעשות ב' דלתי"ן מב' צדדים. מ"א:

יט

יתהפכו. ואם נתהפכו אפי' בשוגג מדת חסידות הוא להתענות ודוקא שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורף אח"כ ליכא קפידא עיין בשכנה"ג ובע"ת:

כ

משיעור. ועכ"פ צריכין להיות משולשין לפניו מעט הא ל"ה פסולים לגמרי. מ"א:

א

מנחות ל"ו ל"ז

ב

סמ"ק

ג

מנחות לז

ד

שם לה לפי' הנ"י והסכמת מהרי"ן חביב

ה

ב"י

ו

הרא"ש מהאי דערכין ג' וזבחים י"ט

ז

תשו' הריב"ש לדעת הרשב"א

ח

ב"י

ט

מנחות ל"ז

י

הרא"ש בשם בעל התרומה

יא

טור הגהת סמ"ג והגהות מיימי' בשם ר' יחיאל

יב

ב"י מצא כתוב

יג

עירובין ל"ו

יד

מנחות כ"ה לדעת הרמב"ם בפ"ג מה"ת וסמ"ג בשם הרי"ף

טו

ב"י

טז

מנחות ל"ז לפי' הרא"ש

יז

שם בגמ' ל"ה

יח

הרמב"ם שם פ"ד

יט

שם בגמרא בפי' רש"י

כ

שם ברש"י לפי' השני

כא

מועד קטן ר"ה

כב

רא"ש בסוף הלכות תפילין ומרדכי וסמ"ג והתרומה בשם הרי"ף

כג

רמב"ם פ"ג וסמ"ג סמ"ק

כד

ב"י לדעת סמ"ק ורמב"ם

כה

סא"ח בשם רב האי.

א

ס"א בזרוע. בכמה מקומות בש"ס:

ב

שמאל. מנחות ל"ו ל"ז:

ג

בבשר כו'. שם וכמ"ש תוס' שם ד"ה קיבורת כו':

ד

שבין כו'. תוס' שם מפ"א דאהלות שזרוע הוא בין קובדו כו' ע"ש:

ה

בראש. ר"ל בגובה העצם כו'. וז"ל סמ"ק ואמרו רבותינו שצריך להניח במקום גובה של זרוע כו' וכ' בהג"ה ומיהו אין כולו כשר להניח כ"א חצי הזרוע של צד הקובד"ו כדאיתא בשימושא רבא פלג זרוע. ור"ל על הגבוה שבחצי עצם הנ"ל דהא אמרינן קיבורת דוקא וכ"כ כל הפוסקים שבמקום גבוה דוקא: בד"ה. ודברי הגהת סמ"ק צ"ע מנ"ל לחלק דהא בגמ' אמרינן סתמא ידך זו קיבורת ולולי דבריו נ"ל דמ"ש בש"ר פלג זרוע קאי על כל הקיבורת שהוא פלג זרוע ול"ד פלג אלא ר"ל מקצתו וכשיעור מקום הנחת שני תפילין כמ"ש בריש פ' בתרא דעירובין וכן נראה לי עיקר דכל הקיבורת כשר להניח בו תפילין:

ו

גידם כו'. ז"ל ד"מ בא"ז כ' גידם פטור אע"פ שנשאר לו זרוע אבל בתוס' מ' דחייב ור"ל דבתוס' ד"ה אין לו פי' דל"פ ע"ש וכ' מ"א דגי' א"ז כגי' הרא"ם בגמ' אין לו אלא זרוע כו' ופ' כת"ק ונ"ל דלד"ה גידם אינו מניח בשמאל אלא דלאחרים גידם מניח בימין וכמ"ש במכילתא פ' בא ר"י החורם אומר מצינו שהימין קרוי יד כו' ומה ת"ל על ידך להביא את הגידם שיהא יותן בימין ור"ל דנפקא ליה בשמאל מידכה כרב אשי אלא ידך דפ' קדש שהוא ימין לדידיה דריש לגידם אבל אחרים ס"ל כת"ק דידך הוא שמאל ודריש מידכה לגידם שנותן בימין דס"ל ידכה זו ימין כר' אבא וז"ש כתנאי כו' ור"ל דמילתיה דרב אשי ור' אבא כתנאי דלפרש"י ק' ל"ל כתנאי מברייתא זו הלא ת"ק דברייתא ראשונה ור' נתן כולם לא ילפי מידכה וז"ש ג"כ תניא אידך כגי' הרא"ם הנ"ל ות"ק דס"ל דפטור הוא ת"ק הנ"ל דיליף מידכה ליד שמאל ואחרים לשיטתייהו אבל גי' שלנו הוא יותר נכונה דמהיכא תיתי לפטור גידם מתפילין דהא כולה יד וקיבורת נקרא יד וכמ"ש ברפ"ה דערכין י"ט ב' אלא גידם דסוגיין הוא שנחתך גם הקיבורת וכמ"ש הב"ח ונראה דבזה הלכה כת"ק דפטור וכרב אשי ואע"ג דר"י החורם מפ' ות"ק ור"נ ילפי ממקום אחר מ"מ אין מוכרח דדרשי ידכה כאחרים דהא לתי' ראשון דיליף ר"י החורם מהיכא דנ"ל לר"נ ידכה מאי עביד ליה דהא הוא דריש מידך לגידם אבל גידם שנשאר זרוע לכ"ע חייב ובשמאל כנ"ל ונמצא שפסק התוס' עיקר לדינא לפי הגי' שלנו וכן פסק בא"ז כת"ק לפי הגי' של הרא"ם וכנ"ל ונראה דזה דחקו לתוס' לפרש דל"פ משום דמפרש גידם ביד שמאל וע"כ בנשאר זרוע אבל לפי מש"ל דעל יד ימין קאי פליגי כנ"ל ולדינא אין נ"מ:

א

ס"ב המנהג כו'. ל"ה ב' וצריך שיהא כלפי כו' ופי' בנ"י דאקשר של יד קאי שיהא מפנים לתפילין לצד הלב וכן פי' רב האי גאון ורא"ש בשם רב עמרם אלא שהם פי' גם ממ"ש צריך שיהא למעלה כו' ג"כ אתש"י ור"ל שלא ירחיק הקשר מן התפילין שאז יבוא למטה דהתפילין צריך להטות לצד הלב כמ"ש הרא"ש שם בשם רב עמרם ובע"ה בשם רב האי דלא כהרז"ה שפי' למעל' מצד חוץ:

ב

יש ליזהר כו'. כנ"ל וזוהר ח"ג רל"ו ב':

א

ס"ג המנהג כו'. בזה יפה כתב המנהג כו' וכמ"ש בתה"ד דאין קפידא כ"כ אבל בסעיף שקדם דינא דגמ' הוא לפי' הגאונים:

א

ס"ד לא כו'. זבחים י"ט א' וערכין ג' ב' וכפי' הרא"ש משום חציצה דלא כפרש"י ותוס' בערכין שם ד"ה שלא כו' דלפירושם מאי פריך בזבחים שם דראש נמי כו' הא שם כתיב וראו כל עמי כו' כמ"ש במנחות ל"ה ב' וכמ"ש תוס' שם בסד"ה אלו וכ"כ בברכות ו' א' ד"ה אלו והטעם משום דכתיב על ידך בין עיניך שלא יהא חוצץ כמ"ש בבגדי כהונה וז"ש בין כו' וכמ"ש בזבחים כנ"ל:

ב

ודוקא כו'. דלא נאמר לך לאות על ידך אלא על הקציצ' ממש"ש ל"ז ב' לך לאות ולא כו' במקום כו' ואלו רצועה עוברת על היד ונכרכת באצבע כ"נ להלכה אבל לא למעשה בין ש"י בין בש"ר כו' ועט"ז ומ"א:

א

ס"ה אדם כו'. שהרשב"א מתיר בתש"ר על הכובע ממ"ש במגילה כ"ד ב' ונתנה על כו' וע' רש"י שם ד"ה ה"ז דרך כו' מ' דוקא משום דרשא לך לאות משא"כ בשל ראש דכתיב וראו כל עמי כו' כנ"ל ואף שהרשב"א כ' רק להלכה וגם כל הפוסקים חולקין עליו מ"מ במקום דלא אפשר יש לסמוך ע"ז:

ב

הכובע דק. אבל עבה ודאי אסור מדאמרינן בירושלמי' פ"ב דברכות ר' יוחנן בקייטא דלא הוה חזיק רישיה הוה לביש תרוויהון בסיתווא דהוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה וע' רא"ש ה' תפילין ובזה ניחא מ"ש בע"ג מ"ד א' והא בעי אנוחי כו':

ג

ויכסם כו'. ע"ל סי' ל' ס"ד יניח ידו כו' ועמ"א שם ס"ק ו':

ד

והמניחם כו'. דהא כל הפוסקים חולקים ואף הרשב"א נסתפק כנ"ל:

א

ס"ו י"א כו'. כרב אשי שם:

ב

וי"א כו'. כר"נ דדריש וקשרתם כו' וכן ס"ל לר"י החורם לתירוצא קמא דאחרים ס"ל דלא כרב אשי ואע"ג דת"ק ס"ל כרב אשי מ"מ בתניא אידך תרווייהו ס"ל דלא כרב אשי לפי' תוס' דל"פ אבל ס' ראשונה ס"ל דפליגי וקי"ל כת"ק וכרב אשי וכנ"ל ס"א וכ"כ במרדכי בשם ר"י דפליגי אלא שכ' דתרווייהו ס"ל כרב אשי אלא דאחרים ס"ל תרתי ש"מ וצ"ע א"כ מאי כתנאי וגם כ"ז לר"י החורם אבל ת"ק ודאי ל"ל דר"נ ולא ידכה וע"כ לדידיה ל"ל חילוק דכתיבה וודאי הולך אחר רוב כל המעשים ואף לר"נ ולר"י החורם לתי' ראשון אין מוכרח שיהא הולך אחר הכתיבה דידיה וערש"י ד"ה מה כו' ואף שיש לפרש דברי רש"י כמ"ש במרדכי דלא ס"ל הא דאיטר כו' אבל דחוק הוא דמנ"ל דר"נ לא ס"ל הא דאיטר אלא העיקר כמ"ש דרש"י מפרש דאין חילוק בכותב לחוד כנ"ל ודוחקו לרש"י ממ"ש אין צריך ואם איתא הרי פליג את"ק ודברי רש"י הן עיקר ובלא"ה כן עיקר כנ"ל ולכן ס' ראשונה עיקר:

א

ס"ז אע"פ כו'. עד שתי תפילין. כן מ"כ ומ' הא במכה גדולה פטור וכמ"ש ס"א. מ"א:

ב

כי העצם כו'. לשון המחבר וכמ"ש בהגהת סמ"ק וטעה בהבנתו אבל בבד"ה חזר בו וכן מ' שם בעירובין שבקיבורת עצמו יש בו להניח שתי תפילין שאמר ה"ק מקום כו' תנא דבי כו' וכמש"ל בס"א ע"ש:

א

ס"ח אורך כו'. עתוס' שם ד"ה וכמה. אבל הערוך כו' וי"מ עד כו' ופשוט היינו כו' וכן פי' כל הגאונים ורי"ף וכ"ה לשון הרמב"ם כמ"ש בש"ע ומפ' מש"ש רבה קטר להו ר"ל על האצבע וצריך שיעור יותר: רב אחא כו' ר"ל שכורך ג"פ וקושר והל"ל להיפך אלא אגב רבה דנקט קטר קודם נקט ג"כ מר בריה כו' כדידן שלא היה קושר על אצבעו כלל. מרדכי. ויותר נראה דקטר דקאמר היינו על הזרוע והוא הקשר וההידוק וז"ש קטר תחלה וז"ש רבה קטר להו ופשט שאחר הקשר היה מותח ושדי להו שלא היה כורך על אצבע אמצעי רב אחא כו' ומ"ש הרמב"ם ויקשור משום דבלא"ה לא קיימי הכריכות ולכן אין אנו נוהגין לקשור שם כי אינן לעיכוב רק נקט שיתקיים וכתב המרדכי שתפשו עיקר כרב אחא וע"ש מ"ב א' דתפשו עיקר דברי מר בריה דרבינא וצ"ל דלחומרא משא"כ שם דהוי בל תוסיף:

ב

ותמתח. כמ"ש פשוט רבה קטר ופשט כו':

ג

אצבע אמצעי. כמ"ש תוס' שם דצרדה הוא אמצעי כמ"ש בתוספתא וכ"מ בספ"ק דיומא:

ד

ונוהגים כו'. ליתא מדינא דגמ' ואפשר שבכלל דברי מר בריה דרבינא הוא:

ה

ואין כו'. עט"ז ומ"א:

א

ס"ט מקום כו'. ממש"ש ב' מקום שעושה קרחה וראוי ליטמא כו' ומ"ש מקום שמוחו כו' ר"ל עד שם וכ"ש למטה שזהו יותר בין עיניך ואמרינן בר"פ בתרא דעירובין מקום יש כו' ועתוס' שם ד"ה מקום כו' וע' מרדכי וכן משמע בירושלמי פרק בתרא דעירובין הלכה א' והביאו בסה"ת ה' תפילין א"ר ירמיה בשם ר' שמואל שיערו לומר עד מקום גבוה של ראש מחזיק וכמה מחזיק שתים מעתה אפילו בחול א"ר חגי אין בעי מיתב יהיב ר"ל אף בחול א"צ ליתן במקום א' אלא פעמים במקים זה או במקום זה א"ר זריקא אסבראי רב המנונא עד מקום שמוחו של תינוק רופס מדקאמר עד מקום גבהו כו' עד מקום שמוחו כו' משמע מתחלת הראש עד שם וכן מדקאמר מחזיק והיינו מהתחלת השער וע' סה"ת שם:

א

ס"י צריך כו'. כפרש"י שם:

ב

צריך כו'. כמ"ש בין עיניך. רמב"ם:

ג

וגם כו'. שם וכפי' ראשון שברש"י:

ד

צריך כו'. כפי' השני שם וכפי' ראשון מ"ש ונוייהן לבר וכן משמע בעירובין צ"ז א' וכמ"ש תוס' שם ד"ה ונוייהן:

ה

וה"ה כו'. דאתרווייהו קאי וכן לפי' השני וכמ"ש בסי"א:

א

ס"יא צריך כו'. כפי' השני וכ"מ במנחות שם וכמ"ש תוס' שם ד"ה ונוייהן ורש"י שם וכ' הרא"ש ומרדכי דאתרווייהו קאי כנ"ל:

ב

בין כו'. מדאמר ונוייהן לשון רבים ולא אשכחן חילוק בין ש"ר לש"י: מרדכי:

ג

וישלשל כו'. עתוס' ל"ה ב' ד"ה עביד כו':

ד

ויגיעו כו' רוחב כו'. עתוס' שם סד"ה וכמה אבל הגאונים כתבו כדברי הרמב"ם וש"ע וכ' בהגמ"ר סוף ה"ק משם ר"י החסיד רמז לדבר רפאות תהי לשרך זו אורך ושקוי לעצמותיך וחשיבותו של עצם הוא כשעורה כמ"ש לענין טומאה ע"ש:

ה

אם פיחת כו'. שמדברי תוס' הנ"ל משמע דפסול וכ"פ הרמב"ם אבל הרא"ש מכשיר וכן הטור ונראה דדוקא אשיעורא דשימושא רבא אבל אורך רצועה ש"י פסול בגמ' להדיא כמש"ש אר"פ גרדומי כו' מכלל כו' וכן בש"ר לפרש"י וכ"ה במרדכי ע"ש:

ו

תפלין כו'. ברכות ז' נ"ז סוטה י"ז חולין פ"ט מנחות ל"ה וכפירש תוס' שם וכנ"ל ס"ד:

ז

אבל תלמיד כו'. עמ"א שהן דרך כבוד דכתיב וראו כו':

ח

ובשל יד כו'. ל"ז ב' לך כו' רב אשי כו' ועמ"א:

א

בבשר התפוח – וצריך ליזהר שלא יהיה קצה התפילין למטה מבשר התפוח כמו בשל ראש שצריך ליזהר שלא יהיה קצהו על המצח כדלקמן דהא ילפינן במנחות ל"ז ע"ב גז"ש גובה שביד מגובה שבראש עי"ש:

ב

בראש העצם – עיין במ"א ועיין במחצית השקל ומשמע לכאורה דבשר התפוח נתפשט בכל העצם בשוה והרמ"א אסר להניח התפילין כ"א בחצי בשר התפוח שלצד הקובד"ו ובאמת לפ"ז יפלא מאוד דהאיך סוברים דאין מותר להניח כ"א חצי קיבורת והלא בערכין י"ט ע"ב איתא בהדיא דקיבורת כולה איקרי יד ולענין תפילין איירי שם בגמרא וא"ל דהגהת סמ"ק לא היה לו הגירסא בגמרא קיבורת כולה דהלא כל הראשונים העתיקו לשון זה [עיין בתוספת שבת צ"ב ע"א ובספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ ובסה"ת] וכן מוכח ג"כ במנחות ל"ז ע"א דכל הקיבורת כשר דקאמר ידך זה קיבורת בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי ר"י מקום שמוחו של תינוק רופס ומדלא מבאר ג"כ את מקום המיוחד שבקיבורת ש"מ דכל הקיבורת כשר וכן הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ורי"ו לא הזכירו שום זכר שיחלק את בשר הקיבורת לחצאין ואיך יתפוס הרמ"א דעת הסמ"ק ואין לומר דרק להחמיר חשש לדעתו דהלא לקמן בס"ז משמע דאם נתפשט המכה בכל השטח שמחצי עצם ולמטה פטור תו מתפילין [ועיין במרדכי דעת הר"ח ונוכל לומר דהרמ"א כוון לאפוקי מדעתו אך דינא דהשו"ע לקמן בס"ז קשה] ועזרני ה' שמצאתי בספר התרומה אחר דשקיל וטרי שם ומסכים לדעת ר"ת דמקום התפילין הוא בעצם העליון שהוא בין הקובד"ו ובית השחי כתב וז"ל הלכך בעצם העליון יניח תפילין הוא הנקרא זרוע והוא יד דאורייתא וסמוך לפרק של האציל קצת [אציל הוא קובד"ו] יניחם כי שם היא קיבורת בשר המכונס קרוי קיבורת כמו קיבורא דאהיני קיבורא דאיזלי ושם הוא כנגד הלב דכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם ורב חייא מנח להו כנגד ליבא עכ"ל הנך רואה לעין דעת סה"ת דהתפשטות בשר הקיבורת הוא רק סמוך לקובד"ו ולא מצינו למי מהראשונים שיחלוק עליו בדבר זה התלוי בסברא לבד ובגילוי מלתא ולפ"ז פשוט הוא דסובר הרמ"א והשו"ע לקמן בס"ז דהקיבורת לא נתפשט כ"א עד מקום שמחצי עצם ולמטה וכן משמע בב"ח דפלג זרוע העליונה הוא מן הקיבורת ולמעלה אך לישנא דהמ"א קשה לפ"ז ויש לישב דר"ל אף שנראה קצת שיש גם שם בשר תפוח אעפ"כ עיקר שם קיבורת אינו כ"א על מקום שמחצי עצם ולמטה ובביאור הגר"א חולק על פסק השו"ע והרמ"א וסובר דאף מחצי עצם ולמעלה כשר כל שיש בו עדיין מבשר הקיבורת ובפשיטות נוכל לאמר דהוא סבר ג"כ כסה"ת הנ"ל דהעיקר מקום הקיבורת הוא לצד הקובד"ו אך דדעתו דהקיבורת נמשך יותר מחצי העצם:

ג

שאין לו יד – עיין במ"ב ודלא כהפמ"ג שרצה לומר להא"ז דפטור בכל גווני כי לא ראה להא"ז כי לא נדפס בימיו:

ד

יניח וכו' – ר"ל יניח ביד שמאלו [כן משמע למעיין בא"ז גופא דלא נהירא ליה שם הפירוש של המפרשים דלאחרים קאי הריבוי על החיוב דימין רק על השמאל קאי ואפ"ה פסק שם כת"ק ופטור אפילו בנשאר לו הקיבורת דאיהו מפרש שם אין לו זרוע קאי על הקנה ומה שכתב הרמ"א תוספות פרק הקומץ כתבו דחייב ר"ל אפילו בנשאר לו רק הקיבורת ולפי מה דמסיק התוספות בד"ה קיבורת דזרוע נקרא ממקום הקובד"ו והלאה ולהמ"א לא היה לו הא"ז ולכך הוקשה לו מאד דבריו]:

ה

בלא ברכה – ומהב"ח ונ"צ וא"ר והגר"א משמע דצריך לברך ג"כ אחרי דיש לו קיבורת ודה"ח ג"כ מסכים בעיקר הדין לחיוב כמותם אך מ"מ לענין ברכה מצדד להקל ואפילו לא נשאר לו רק מחצי עצם שבין הקובד"ו ובית השחי ולמעלה פשוט דיכול לסמוך בזה על שיטת הגר"א דכל שיש עדיין מקצת מן הקיבורת כשר לתפילין ולא יברך ויותר טוב שיברך שנים על השל ראש [היינו לפי מנהגנו כהרמ"א הנ"ל בסימן כ"ה ולהב"י שם אחת] ויכוין להוציא בזה גם השל יד ואפילו בנשאר לו הקיבורת וכמו שהסכים בשערי תשובה:

א

המנהג הנכון שיהא היו"ד של קשר וכו' – עיין בב"י בשם מהר"י ב"ח דמשמע מדבריו דרק עשיית הקשר והיו"ד אשר בו צריך שיהיה דוקא למטה מהתפלה לצד הלב אבל כניסת הרצועה תוך כפל הקשר תבא למעלה מהתפלה והוא הנכון ע"ש אבל בד"מ משמע שיותר טוב כהמנהג שנוהגין שגם תחיבת הרצועה בתוך הקשר והכפל יהיה לימינו שהוא לצד הלב וכן משמע בבה"ג שגם הקשירה גופא צריך שתהיה נגד הלב וכן משמע לשון הרא"ש להמעיין בו היטב בסוף אות י"ב במש"כ ומרחיק הקשר מן מעבורת וכו' [ועי"ש במעיו"ט אות כ' שכתב ואולי ה"פ וכו' וכ"ז דוחק עכ"ל ולענ"ד אין זה דוחק כלל וכן הוא האמת לפי מה שכתב הבה"ג] דמשמע שם דאין להרחיב הרבה את כפל קשר העניבה רק כדי שתהיה הרצועה עוברת בתוכה והכל מטעם כדי שיהיה מקום הידוק הרצועה סמוך לתפלה ולא לצד מטה וכ"ש שצריך ליזהר שלא יתרחק הקשר של יו"ד גופא מהתפלה לצד מטה וכמו שכתב בסעיף ב' וזהו הכל נכלל במה שאמר הגמרא דהקשר צריך להיות למעלה ולא למטה. והנה מלשון השו"ע לכאורה משמע דסובר כמהריב"ח מדכתב שיהא היו"ד של קשר וכו' משמע דמקום שתוחב הרצועה בכפל איננו לצד הלב כ"א לצד חוץ אבל יש לדחות דכונתו רק למעט שלא נעשה כשיטת בעל המאור המובא בב"י שיהא התפלה של יד לצד הלב והקשר לצד חוץ אבל בזה רשות בידו לעשות כמה שירצה. ואע"פ שהעדפנו את המנהג של הד"מ מ"מ הנוהג כמהריב"ח אין למחות בידו כי יש לו על מי לסמוך גם ע"י מנהגו טוב שלא יזיז היו"ד לעולם מהבית משא"כ לפי מה שאנו נוהגין כהד"מ צריך בכל עת שמירה לזה אולם באמת יש לזה עצה אחרת ועיין במה שכתבנו במ"ב:

ב

יש ליזהר – עיין בביאור הגר"א שציין ע"ז כנ"ל ור"ל דדין זה יש לו ג"כ מקור מהגמרא דמוכח שאין להרחיק הקשר מהתפילין וכמו שכתב בעצמו בדבריו הקודמים:

א

המנהג הנכון לתקן וכו' – ובכל זה מי שהוא איטר ואין לו רק תפילין של אינו איטר או להיפך יוכל להפך להניח הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד כ"כ בתשו' שבו"י ובארה"ח כי זה בודאי טוב יותר ממה שיניח כך ויהיה התפילין סמוך ללב ויהיה קשר היו"ד חוצה לה וכמו שכתב הגר"א שהסעיף ב' אף שכתב בשו"ע בשם מנהג דינא דגמרא הוא לפי' הגאונים ועיין בח"א אות י"ג דלא הזכיר שם עצה זו דשבו"י והוא כתב שם דטוב אם יכול להוציא הרצועה ולהכניסה מצד אחר כדי שתהיה היו"ד סמוך ללב אע"פ שאינו יכול להפוך הקשר של היו"ד שתהיה פניה לצד הבית ועכ"פ לא יתבטל ממצות תפילין עבור זה ויניחם כך ע"ש ור"ל אף דיהיה קשר היו"ד לצד חוץ והתפילין לצד הלב ולענ"ד בודאי טוב יותר לעשות כהשבו"י דזה דינא דגמרא הוא לכמה ראשונים וזה מנהג וכמו שכתב הגר"א ואפילו אם יכול להוציא הרצועה ג"כ יש לעיין דאולי מה שהיו"ד לא יהיה פניו כלפי הבית לא נחשב יו"ד ועכ"פ באינו יכול להוציא יעשה כהשבו"י:

א

ואיטר יד ימינו – עיין מ"ב במש"כ ואפילו נעשה וכו' כן כתב המג"א סק"ט בשם המרדכי ואף דסיים שם דיש חולקין ע"ז מ"מ מוכח בסוף סק"י להמעיין בו דלדינא הסכים כהדרכי משה וכן פסק הדה"ח. ומה שכתבתי וכ"ש אם מן השמים וכו' כן כתב הדגול מרבבה דבזה כו"ע מודים דנעשה איטר ופשוט דלסברתו ה"ה אם נקטע כף ידו הימנית נעשה בזה איטר וכמו שכתבתי בפנים וראיתי בפמ"ג בסימן תרנ"א שמסתפק בזה ומשמע דלא ברירא ליה סברת הדגמ"ר ומ"מ פשוט דנוכל לסמוך בזה על הדגמ"ר אחרי דאפילו באיטר שנעשה ע"י שהרגיל עצמו ג"כ פסק הד"מ דדינו כאיטר. ודע דלפי מה שכתבנו למעלה בנקטע שמאלו ולא נשאר לו כ"א הקיבורת דמעיקר הדין חייב להניח עליה תפילין ה"ה בנקטע יד ימינו ולא נשאר לו כ"א הקיבורת חייב להניח עתה עליה תפילין דעתה אחר שהרגיל עצמו לעשות בשמאל הימין נעשה שמאל:

ב

מניח בשמאלו – עי' במ"ב בשם חוט השני ועיין בשע"ת שכתב דמדברי בעל העיטור שהובא בב"י בסי' תרנ"א נראה דס"ל דיצא ודבריו אין מחוורין דכונת הבעל העיטור מש"כ שם דלא גרע מתפילין ר"ל אחרי דבתפילין דינא הכי דמניחן בשמאלו שהוא ימין כל אדם עכ"פ לענין לולב בדיעבד יצא בזה אבל בתפילין גופא בודאי אם היפך והניח בימינו שהוא שמאל כל אדם אפילו בדיעבד לא יצא דבאיטר שמאל דידיה הוי כימין כל אדם אח"כ מצאתי בחוט השני שמבאר כן דברי בעהע"ט בראיות כמו שכתבנו:

ג

וי"א שהיד שכותב בה וכו' – מסתימת השו"ע והפוס' משמע דכל כתיבה מהני לזה ולא בעינן שיהיה יכול לכתוב ספרים תפילין ומזוזה גופא כדמשמע לכאורה פשטיה דקרא וכתבתם אך אם אינו יכול לכתוב כתב גמור רק רשימות ותמונות בעלמא לזכרון כמו שאנו קורין (בל"א ציפער) איני יודע אם הוא בכלל כתב לענין זה ועיין ברמב"ם פרק י"א מהלכות שבת דין יו"ד במש"כ ואפילו משני סימניות ובהמ"מ שם וצ"ע. ובאמת בכגון זה בודאי יותר טוב לסמוך על שיטת הגר"א והרוב מהראשונים דס"ל כדיעה הראשונה וכמו שהאריך בכעין זה הארה"ח ע"ש:

ד

והכי נהוג – עיין במ"א שכתב דלדעה זו אפילו אם הוא שולט בשתי ידיו בכתיבה מניח בשמאל כל אדם אף ששאר כל מעשיו עושה בשמאלו ועיין עוד שם שהביא דעת הב"ח שחולק וסובר דדוקא אם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו שבזה נחשב כשולט בשתי ידיו אבל אם כותב בשמאלו ושאר מלאכתו עושה בימינו יניח בשמאל של כל אדם אך המ"א מסיים עליו שאנו אין לנו אלא פסק השו"ע וכן סתמו כהמ"א הרבה מאחרונים שאחריו אך הארה"ח החזיק בדעת הב"ח להלכה והגר"א בביאורו החזיק לגמרי כדעה הראשונה דלא אזלינן כלל בתר כתיבה וא"כ אם כותב בימין ושאר מעשיו עושה בשמאל יניח בימין אך מ"מ נלענ"ד דנוכל להמליץ על העולם דנוהגין כהלכה אליבא דכו"ע ומנהגן של ישראל תורה היא דנ"ל דאפילו לדעה הראשונה ה"מ דביד שכותב בה אין יכול לעשות פעולות האחרות אבל אם באותו יד יכול ג"כ לעשות פעולות האחרות רק שנקל לו לעשות בהיד השני מקרי שולט בשתי ידיו לכו"ע כיון דבהיד השני אינו יכול לכתוב כלל וכל יד יש לה מעלה בפני עצמה ואין זה דומה למה שכתבנו במ"ב סקכ"ה ד"ה שולט. ולמדתי דבר זה מתורתו של הרב שערי תשובה לקמן בסימן תרנ"א לענין לולב ששם אין לכתיבה שום מעלה לכו"ע רק כסתם פעולה יחידית וכמו בכאן לדעה ראשונה לענין תפילין ואפ"ה כתב שם דזה מיקרי שולט בשתי ידיו מחמת סברא זו וא"כ ה"ה הכא אפי' לדעה הראשונה ולהגר"א שהולך בשיטתם אם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאל מחמת שנקל לו יניח התפילין בשמאל כל אדם כנלענ"ד:

א

עד סוף וכו' – עיין בטור ורבינו ירוחם משמע מינייהו דכל גובה הראש הוא בכלל הזה וכן משמע בסה"ת ובירושלמי שהביא להמעיין בו (והעתיקו בביאור הגר"א) וברמב"ם משמע מפשטא דלישניה דלא ס"ל כן ועיין בב"י וכן בסמ"ק ובכל בו כתבו בפירוש דשיעור הנחת תפילין נמשך בסך הכל עד חצי שפוע הראש ולכן מהנכון מאד ליזהר עכ"פ לכתחלה שלא יהיו התפילין גדולים ביותר כי עי"ז נמשך למעלה על כל גובה הראש ומ"מ בדרך כלל טוב יותר שימשיך התפילין בגובה למעלה משישפילם לצד המצח כי בגובה יוצא עכ"פ לדעת כמה מהראשונים והירושלמי מסייע להו וכנ"ל מה שאין כן לצד המצח ועיין בס' מעשה רב ובהגהות כת"י הגאון ר' אלעזר חרל"פ זצ"ל דמשמע מיניה ג"כ דטוב יותר לכתחלה להמשיך התפילין לצד מעלה כדי שלא יושפלו לצד המצח ומ"מ אפשר דגם המע"ר מודה דלכתחלה לא יגביהם עד סוף גובה הראש כדי לצאת לדעת הסמ"ק והכל בו ג"כ. ודע עוד דאפילו לדעת סה"ת דמכשיר כל גובה הראש לתפילין משמע מיניה שם (לחד פירושא) דעכ"פ אין לעשותן יותר גדולים מארבע אצבעות והיינו עם התיתורא והמעברתא וכמו שכתב בספר בית יעקב וזהו שיעור מקום שני תפילין שבזמן הגמרא ועיין לקמן סימן ל"ב סמ"א שכתב דאין שיעור וכו' מ"מ לכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה:

א

בעורף – עיין משנה ברורה וראיתי במעשה רב שכתב שהקשר צ"ל תחת שפוע הקדקוד ולענ"ד משמע כן בספר התרומה שז"ל הקשר של תפילין צריך שיהא למעלה בעורף ולא למטה במפרקת הצואר:

א

במג"א סק"ו נ"ב ומכל מקו' ומהאי טעמא נסגר:

א

ונלע"ד שאף החולקים שם היינו בהרגיל עצמו כן מרצונו ולכן ס"ל דהרגלתו לאו כלום היא אבל מן השמים הרגלוהו דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל הכח ממנו וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל בודאי דינו כאיטר גמור:

ב

לא ידעתי מה הפסק יש אם נראת ד' משני צדדין דבודאי אין צריך להיות ד' רק מצד אחד ועל זה קאמר בגמרא ונוייהן לבר שאם עושה מצד אחד צריך שיהיה לבר ואם נראית רק בצד פנים פסול אבל אם נראית משני צדדים לא גרע כלל ותדע דהרי רש"י במנחו' דף ל"ה ע"ב פירש ונוייהן לבר על שחרות הרצועו' ואטו יהיה לפי רש"י קפידא שלא יהיו שחורות גם מבפנים והרי בהדיא אמרי' במנחות דף ל"ה ע"א בין ירוקו' ובין שחורות וכו' ומוקי לה בפני':

א

[א] שמאל וכו'. דכתיב ידכה בה' פירוש יד כהה דהיינו שמאל שתש כחה. ומה שכתב ויטה וכו'. עיין בתשובת בית יעקב סימן ע"א:

ב

[ב] לא בחצי עצם וכו'. כתב בספר בדק הבית לבית יוסף שאין לסמוך על זה להכשיר להניח בו תפילין בכל חצי הזרוע, כי אם במקום התופח, עד כאן. כתב מלבושי יום טוב לא ידעתי למה השמיט הלבוש דברי רבו רמ"א שכתב גידם שאין לו יד רק זרוע יניחנה בלא ברכה. וטעמא דהתוספות כתבו דחייב, ובאור זרוע כתב דפטור, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דסבירא ליה ללבוש כמו שכתב הב"ח דדוקא בנחתך למעלה מקיבורת פוטר אור זרוע, אבל למטה מקיבורת כיון דנשאר לו זרוע חייב לדברי הכל ומברך. והא דלא כתב הלבוש ומפרש הכי נראה דסמך אמה שכתב בסימן כ"ו סעיף [א'] וסימן כ"ז [סעיף א'] באין יכול להניח של יד כגון שיש לו מכה בזרוע דמניח של ראש לחוד, דמה שכתב בנחתך הזרוע דאין מניחין של יד כלל, וממילא כשנשתייר מקיבורת ולמעלה דאז יכול להניח של יד דחייב להניח ולברך, דלא כרמ"א. וכן פסקו הב"ח ונחלת צבי, וכן מצאתי ראיה במרדכי קטן שכתב זה לשונו ותנא קמא יד בעינן לאפוקי גידם שאין לו יד כלל או זרוע שפטור, עד כאן לשונו. ונראה פירושו יד כלל רצה לומר כל היד עם הזרוע עד למעלה. ומה שכתב או זרוע רצה לומר עד חצי עצם שהוא שיעור הנחת תפילין משמע דיד בלא זרוע לכולי עלמא חייב וכן עיקר. שוב ראיתי במגן אברהם שכתב דבספר יראים ומרדכי ישן משמע דאף שנשאר קיבורת פטור, עד כאן. ולפי זה תימא על מרדכי קטן שסותר למרדכי ועיין בסימן תרנ"א סעיף ד' בשאין לו יד נוטל לולב בזרוע צריך לחלק, ועיין בתשובת חות יאיר סימן קס"ז:

ג

[ג] לצד הלב וכו'. כתב בתשובת נחלת צבי סימן מ"א שאלה איטור יד שרצה להניח תפילין של אינו איטור שצריך להסיר הרצועה להוציא הרצועה לחוץ מהמעברתא ולהשימה בצד שני אי מותר לברך עליהם אף שיו"ד מהופכות בכנגד הלב או אם צריך לתקן היו"ד תחילה. תשובה נראה לי דאין להקפיד וראיה מתרומת הדשן סימן מ"ט בני רייניס וכו' דאם נזקקן בכך היה אסור בלאו הכי שהפרשיות נגללין כנגד הלב ואם איטר מניחן ביד ימין אם כן תחילת גלילת הפרשת הוא לצד חוץ, ומימי לא שמעתי מי שהקפיד על כך אלא שסומכין על תרומת הדשן מכל שכן מיו"ד עד כאן דבריו בקצרה. ותמיהני הא קיימא לן בסימן ל"ב סעיף מ"ו ומ"ז דראש הפרשה צריך שיהא מונח לצד ימין הקורא ולא לצד הלב, אם כן אין חילוק בין מניחין על ימין או על שמאל דמכל מקום הוא בימין הקורא העומד נגדו, ואם כן לכך לא שמע מי שהקפיד בכך. ועוד מנלן דילמא ביו"ד קפידא יותר מהתחלת פרשה. ועוד דלדבריו דאין להקפיד בנגד הלב אם כן אפשר דאין צריך להוציא הרצועה כלל. גם עכשיו שמוציאה וישימה בצד שני הוא באמת נגד הלב רק היו"ד בא למעלה מקשר. מיהו משמע בתרומת הדשן שם בשאלה דבני רייניס שמניחין תפילין של יד בקציצה לצד היד אם רוצים להניח התפילין ממקומות שנוהגין להניח קציצה לצד כתף ומעברתא לצד היד צריך לתקן הקשר ולא מהני כשמוציא הרצועה ומשימה בצד אחר, אם כן גם בדין זה לא מהני ודוחק לחלק, לכן נראה שיש ליזהר:

ד

[ד] אין להקפיד וכו'. מיהו מקפידין במה ששייך לקשירה בין של יד בין ראש לבוש. וכתב הט"ז דנכון הוא. כתב מגן אברהם בכינה מתה ועפר הוי חציצה:

ה

[ה] הכובע הדק וכו'. והב"ח אוסר בשעת קריאת שמע ותפילה אלא יהא בלא חציצה כלל. בספר מקור חיים כתב טוב להורות לבני ישראל להבטיח אותם אל יחושו לענין זה, כי מי שמניח תפילין בכוונה נכונה בלי ספק לא יאונה לצדיק וכו' עד כאן. ובשל יד משמע בב"ח וט"ז דלכולי עלמא אסור, אבל במטה משה מתיר להניח על סמרטוטין:

ו

[ו] ויש אומרים שהיד שכותב וכו'. דכתיב וקשרתם וכתבתם קשירה דומיא דכתיבה בימין משמע דאפילו עושה כל מלאכתו בימין אלא שכותב בשמאל מניח בימין. אבל הב"ח ועולת תמיד השיגו בזה דלכולי עלמא מניח בשמאל שאין הכתיבה מחשב לשמאל כל כך, דהא כתיב נמי ידכה יד כהה, עיין שם באריכות. ומגן אברהם עשה פשרה מסברא דאם לא נולד, רק אחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאל יש לסמוך על הב"ח. ולי נראה עיקר כשולחן ערוך, דסבירא ליה דיש אומרים אלו לא סבירא ליה כלל לימוד דידכה יד כהה, אלא למדו הא דמניחין בשמאל מקשרתם וכתבתם לבד וכן במשמע במנחות דף ל"ו ע"א ופירוש רש"י לשם. ואולי דסבירא ליה דידכה מרבה גידם, ואף על פי דבמרדכי משמע דאף מאן דדריש סבירא ליה נמי ידכה יד כהה, אלא דסבירא ליה דגידם נמי מיקרי יד כהה מכל מקום משמעות הש"ס אינו כן, וכן מבואר מפירוש רש"י שם, וממרדכי גופיה בסוף דבריו עיין שם ודו"ק. ועוד נראה לי דלמד השולחן ערוך כך מדברי הר"ר יחיאל בהגהת סמ"ק שהביא בבית יוסף זה לשונו אדם שהוא איטר יד ימינו ירגיל עצמו לכתוב גם בימין, ואז יניח בשמאל עצמו דעיקר תלוי בכתיבה, עד כאן. דמשמע אף שעושה כל מעשיו בשמאל וכותב בשמאל אפילו הכי מניח בשמאל דעלמא כיון שכותב גם בימין, אף דנוכל לקיים בהנחת ימין וקשרתם וכתבתם כיון שכותב גם בשמאל וגם יקיים ידכה יד כהה דהא כל מעשיו בשמאל, אלא ודאי כל שאר מעשיו לא מעלה ולא מוריד, וכן מוכח לי עוד מדברי מרדכי הלכות תפילין בשאלת הר"ר אלחנן את הרבינו פרץ במי שאיטר לענין כתיבה לבד עיין שם, וכן מבואר יותר במרדכי קטן על קלף, ואין להאריך. וכן נראה לי מוכח מדברי אגור סימן מ' שכתב דוקא כשהוא כותב בשמאל, אבל כותב בימין וכו' עד כאן לשונו, אלמא דהכל בכתיבה תליא. מיהו אדם שאין יכול לכתוב נראה שיניח בימין כשעושה כל מעשיו בשמאל:

ז

[ז] במקום וכו'. דהיינו בגובה הבשר יניח למטה ממנו סמוך לקובדו לבוש, משמע דמפרש הש"ס דקאמר יש מקום בראש ויד להניח שני תפילין, היינו להניח זה על זה, ולא זה אצל זה, וכן כתב הבית יוסף בלי שום חולק. ובאמת שכן משמע מהרא"ש ומרדכי, וכן מבואר בתוס' עירובין דף צ"ה ד"ה מקום וכו' וספר התרומות סימן רי"א עיין שם, אך צריך עיון מפרק כל הצלמים דקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין, פירוש רש"י מקום תפילין חריץ שבראשו למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס. להניח שני תפילין, כי רוחב החריץ מקום כרך שתי רצועות, והיא היתה נחה בחצי רחבו. עד כאן לשונו. הרי מבואר מדברי רש"י אלו דזה אצל זה קאמר, ועוד דדוחק לפרש הש"ס דמיירי בזה על זה דהא שרביט היה בכתר מדופן לדופן ונכנס בחריץ שבראשו כדפירש רש"י בסנהדרין דף כ"א, אם לא שנאמר שהניח התפילין למטה מהכתר והכתר והחריץ לא היה עד מצחו. ונראה דזה באמת קשיא לתוס' שם שכתבו זה לשונו במקום תפילין ולא הלמתו פירושו לפי ששם אין הראש עגול והיא היתה עגולה ממש, עד כאן. ולכאורה קשה מאי קשיא להו, אלא כיוונו למה שכתבתי, ולכן פירשו פירוש אחר ופליגו על רש"י שפירש שהיה לו חריץ להראש ושרביט לכתר. גם לכאורה תימא מה שכתב רש"י מקום כרך שתי רצועות, הא קאי על מקום הקציצה כמבואר בתוס' וכל הפוסקים. ושמעתי מי שדקדק מזה דמותר להניח רצועות של ראש למעלה על הראש בשוה לפניו ולאחריו תחת הכובע, ואם כן הרצועות עצמן הן בתוך החריץ, ולא בעינן להקיף ברצועות את הראש כמו שאנו נוהגין. ולא נהירא דאכתי קשה הא מיירי ממקום הקציצה כדמשמע מפירוש רש"י גופיה שכתב מקום שמוחו של תינוק וכו'. ולעניות דעתי יש טעות סופר בדברי רש"י וצריך לומר בתים במקום רצועות, ועוד אני אומר שהעושה כן לא יצא ידי מצות תפילין דהא כתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. ומשמע ודאי וקשרתם קאי נמי אשל ראש וזה הוא ההיקף וההידוק סביב הראש כמבואר בסעיף י', ואם מניחו למעלה על הראש לאו הידוק וקשירה הוא. וכן מבואר בטור ושולחן ערוך סימן זה שכתב זה לשונו הרצועה שסובבת סביב ראשו וכו', ועוד ראיה מסוף סימן ל"ג דאם נפסקה הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע אין להם תקנה, הרי דצריך לומר ראש ויד שווין הן בזה, וכן כתב בית יוסף שם להדיא בשם הרא"ש ותשובת גאון דעל היד ועל הראש נאמר קשירה. וכן מוכח ממה שכתב בית יוסף בסימן זה בשם תוס' סוף פרק הקומץ דמברך עד שעת קשירה היינו הידוק שמהדקו ומצמצמו בראשו. ועיין מה שכתבתי לקמן סימן כ"ח:

ח

[ח] שלושה כריכות וכו'. כתב הט"ז בשם כוונת האר"י זה לשונו שנים מהם יהיו על פרק התחתון של אצבע והשלישי על גביהן בפרק האמצעי, עד כאן. וראיתי בספר מקור חיים דף ע"ג שכתב זה לשונו האר"י ז"ל היה קושר למעלה ומשים כריכה באמצע דהיינו שלושה ואחר כך כורך סביב הזרוע שבעה כריכות ומניח תפילה של ראש וחוזר וכורך על הזרוע שני כריכות הרי תשעה כריכות שלוש של שלוש, ואחר כך כורך על אצבע האמצעית שלוש כריכות, ראשונה בפרק האמצעי ושני כריכות אחרים בפרק אחרון עד כאן לשונו. וכן בספר דברי חכמים כתב בשם כתבי האר"י דיכרוך הרצועה על הקיבורת שלושה כריכות כעין ש', עד כאן. ומי שנוהג בחסידות ינהוג ככל הדברים הנזכרים לעיל. ומכל מקום מבואר בראשית חכמה דאסור לכולי עלמא לכרוך הכריכות סביב אצבע קודם שהניח של ראש, וכן צריך לעשות כריכות האצבע בעמידה. אך זה צריך עיון דלמקור חיים משמע דראשונה דוקא יהא בפרק האמצעי ובדברי ט"ז הנזכר לעיל משמע דכריכות שלישית הוא בפרק אמצעי:

ט

[ט] ואין לכרוך וכו'. וטעמא לא ידענא ואפשר משום דאין ברצועה קדושה כל כך כמו בתיתורא לכך לא יניח עליו בשעת מצותה, אי נמי דהוה ליה כשתי קשירות והוה ליה בל תוסיף, לבוש, ובאליהו זוטא כתבתי דאישתמיטתיה דברי מהרי"ל שכתב הטעם דדמי לקציצה של ראש שאין מהדקין על התיתורא של ראש כלל, אלא היא תלויה ברצועה שבתוך המעברתא, כך גם הקציצה של יד תהיה תלויה ברצועה ולא יהדק עליה, כן כתב לחם חמודות דף צ"ג, מיהו אפשר דהלבוש עיקר טעמא קאמר אפילו לשל ראש. וראיתי בשיירי כנסת הגדולה שהשיג על מהרי"ל דבשל ראש כתיב והיו לטוטפות בין עיניך, ובשל יד כתיב וקשרתם, עד כאן. ותמיהני דהך וקשרתם ודאי קאי נמי אשל ראש כאשר בררתי בסעיף ז', ועוד מצאתי במגדל דוד שכתב טעמא דמהרי"ל ז"ל משום שכבר דרשו חז"ל והיו לטוטפות שיהא הוויה אחת לשתיהן עד כאן לשונו. אבל צריך עיון לפי זה בסימן כ"ח סעיף ב' וסעיף ה'. כתב בשל"ה דף קי"ב דהנוהגים שלא לכרוך על הזרוע קודם שמניחין של ראש ישימו הרצועה של יד על התיתורא עד אחר הנחת של ראש כדי שלא תזוז ממקומה ויצטרך לחזור ולברך, עד כאן. ולטעם שכתב הלבוש נראה דגם זה אסור, הלכך נראה נמי דיכרוך תיכף סביב הזרוע, כמו שכתבתי לעיל סימן כ"ה סעיף י"א:

י

[י] מהתחלת עיקרי שער וכו'. כתב הט"ז ורבים נכשלים באיסור זה וטועים שקצה עליון של תפילין מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא, דקצה התחתון צריך להתחיל בעיקרי השער, עד כאן. ונראה דמה שכתב דקצה התחתון היינו מתיתורא, ובתשובת בית יעקב סימן קל"א השיג עליו לחינם:

יא

[יא] בעורף וכו'. שכנגד הפנים ולא כל כך למטה שכנגד הגרון כן כתב נימוקי יוסף ושיירי כנסת הגדולה כתב כשמניח הקשר למטה מצמיחת השער על הצואר מברך ברכה לבטלה, עד כאן. ונראה בזה נמי צריך להתחיל קצה התחתון בצמיחות שערות, וכתב הרמב"ם שהוא סוף הגולגולת:

יב

[יב] שנראה כעין דל"ת וכו'. כתב מלבושי יום טוב לפי ששתי הרצועות היוצאים מתוך הקשר למטה אותה היוצאת לצד שמאל המניח נמשכת לרוחב וכמו גג הדל"ת, והיוצאת לצד ימין המניח נמשכת באורך למטה וכמו רגל בדל"ת, עד כאן. וכתב מהרי"ל יזהר לעשות הקשר כעין זה וד' להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו אחר שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין כאשר אמר וראית את אחורי מסתמא הראוהו לקרוא בכתיבתה ולא למשים הרגל לצד שמאל כזה:

יג

[יג] ולא יתהפכו וכו'. כתב הרא"ש תשובת גאון מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מחויב למיתב בתענית דפושע הוא וצריך תענית. אבל לחייבו ארבעים תעניות כרב הונא לא דמרוב חסידותיה הוא דעביד, עד כאן. וכתב מעדני מלך דף צ"ג מאן דאפיך נראה לי שבכוונה ורצון היפך אותה וכדמסיק דפושע הוא. ולהכי לא קאמר דאיתהפיכא ליה כלישנא דש"ס, עד כאן לשונו. וכתב שיירי כנסת הגדולה קשה לי כיון שבש"ס גרסינן איתהפיכא ליה מנא ליה דדוקא בהיפוך בכוונה, עד כאן. ונראה לי דסבירא ליה מסברא כיון דבשוגג הוא פטור ורב הונא דעביד הכי אפילו בשוגג, היינו מחסידותיה הוא דעביד, אלא דלמדינן מיניה דבמזיד חייב מיהא בתענית, ומכל מקום ארבעים תעניות לא צריך, דשאני רב הונא דהיה חסיד גדול, לזה דקדק הרא"ש וכתב מרוב חסידותיה הוא דעביד, וקל להבין, וכן משמע בדברי הרא"ש שם שהביא קודם זה. שוב ראיתי בספר אדם וחוה דף ק"ע זה לשונו כתב בתשובת הגאונים דמי שנתהפכה לו הרצועה כשמניח תפילין ולא תקנה בין של ראש בין של יד חייב לישב בתענית דפושע הוא, עד כאן. הרי דמביא לשון התשובה הנזכר לעיל שנתהפכה פירוש בשוגג, והא דכתיב דפושע הוא נראה משום דהיה לו לתקן, וכן יש לפרש דברי הש"ס הנזכר לעיל. ואפשר לפרש דברי רבינו ירוחם דאף שלא נודע לו שנתהפך מכל מקום מיקרי פושע דשגגת כזה עולה זדון, דהיה לו להשמר ולראות אם נתהפך, וצריך עיון. כתב בית יעקב דמהר"י אבוהב דייק מרמב"ם דלא קפדינן אלא שלא תתהפך בשעת הנחה, אבל אם הניחה כתקנה ואחר כך נתהפכה אינו נקרא פושע, עד כאן, ונראה לי שאינו דקדוק עד כאן לשון בית יוסף. ולכן סתם בשולחן ערוך ולבוש דמשמע דאף אחר שהניחה כתיקנה מיקרי פושע, אבל מצאתי בגליון מרדכי קטן על קלף זה לשונו יתיב בתעניתא משום דהוי ברכה לבטלה, עד כאן לשונו. ואם כן כשהניחה כתקנה אף שנתהפכה אחר כך לא הוי ברכה לבטלה, וכן מלשון רבינו ירוחם הנזכר לעיל משמע כן. וגדולה מזו משמע מיניה דאף כשנתהפך בשעת הנחה אם תיקנה אחר כך לא מיקרי פושע. ונראה לי דוקא כשלא דיבר בין הברכה בין התקנה, דאם לא כן מכל מקום הוי ברכה לבטלה. כתב לחם חמודות ומלבושי יום טוב דוקא ברצועות שמסבב הראש וברצועה של סיבוב הראשון שמהדק הקציצה בזרוע:

יד

[יד] עד הטבור וכו'. פירוש של ימין ושל שמאל עד החזה ויש אומרים של ימין עד המילה ושמאל עד הטבור ולקבלה כולי עלמא צריך שימין ארוך משמאל לבוש:

טו

[טו] משיעור אורך וכו'. כתב עולת תמיד אפילו משל יד אם פיחת משיעור הנאמר למעלה. ובש"ס מסקינן שיעורא עד אצבע צרדא, ופליגו רש"י ותוס' אי קאי אשל ראש או אשל יד, ועל כל פנים בחדא מינייהו שיעורא לפסול, ואם כן תימא למה פסק השולחן ערוך סתמא להכשיר. ונראה לי דאם חסר משל יד שיעור הנאמר למעלה וליכא תפילין אחרים יניחם בלא ברכה, עד כאן דבריו. ולעניות דעתי לתרץ דסמך השולחן ערוך על מה שכתב בבית יוסף בשם המרדכי דכדאי רש"י לסמוך עליו. ואם כן כדי שיוכל לפשוט מאצבע עד אמה סגי, ומסתמא נשתייר כשיעור זה ולהכי סתם בשולחן ערוך. ונראה דהוא הדין בשל יד, וכן משמע מרדכי שם דכתב זה לשונו מיהו לפי זה אף בשל ראש איירי, עד כאן. משמע דהוא הדין בשל יד שכשר בזה, וכן בתוס' דף ל"ה משמע לחד פירושא דסגי בשל יד בהכי, ובספר יראים דף ח' מצאתי זה לשונו עד אצבע צרדה פירוש ב' טפחים חוץ לקשר שאחרי ראשו, וב' טפחים שבזרוע, ועל כרחך מבואר דקאי אתרווייהו:

טז

[טז] גלוין וכו'. דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך:

יז

[יז] אין להקפיד וכו'. אבל הלבוש כתב שיהיו מכוסין דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות. וכתב מלבושי יום טוב נימוקו עם רמ"א דבפרק הקומץ קאמר. רב אשי הוי יתיב קמיה דאמימר הוה נקרע חילוקו כדי שלא תדחק המכה וקא חזיין תפילין, אמר ליה לא סבר מר לך לאות ולא לאחרים אמר במקום לך לאות איתמר, וכתבוה הרי"ף והרא"ש, עד כאן. מיהו הב"ח פסק כלבוש, וכן יש לומר עיקר כי מצאתי בספר התרומות סימן רי"א שהביא ש"ס הנזכר לעיל וכתב עלה זה לשונו משמע דטוב לכסותן כיון שהכתוב הקפיד להניחן במקום לך לאות, עד כאן. ורב אשי שהיה מגלה נראה לי משום דהיה לו מכה היה רשאי לעשות כן. ואני תמה על רמ"א שכתב דבריו בשם המרדכי, דהא במרדכי שהביא בית יוסף בשם שימושא רבה משמע דאף של ראש צריך לכסות, ומכל שכן של יד, וכן כתב במרדכי קטן להדיא, ואף דלא קיימא לן כוותיה היינו בשל ראש, אבל בשל יד ודאי צריך לכסות. כתב במרדכי שטוב שגם הקשר יהא נראה כדכתיב וראית את אחורי מלמד שהראהו קשר של תפילין, ועתה חיישינן ליוהרא ומכסין אותן, אף על פי שאינו נכון:

א

כלל. ומי שיש לו נתק בראשו מותר להניחה על הכובע רשב"א ומהר"מ אלשקר דלא ככנה"ג ועיין תשובת חבר משה סימן ז':

א

א) [סעיף א'] מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל. ואם הניחו בימינו אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סי' כ"ח. יד אהרן בהגה"ט. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ה'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו'. דרוש ה' דתפילין שצ"ל דוקא בזרוע שמאל שנותן טעם בסוד יעו"ש. ולא כמ"ש בית הרואה ד"ב ע"א והביאו הזכ"ל ח"א אות ת' דאם הניח תש"י בימין בדיעבד יצא. וזה שהניח בימינו ובירך כשחוזר להניח בשמאל כדינו צריך לחזור ולברך. בי"ע שם. ונראה דהיינו אם הניח גם תש"ר אבל אם עדיין לא הניח התש"ר ונזכר או שהזכירוהו אחרים אין צריך לחזור ולברך כיון שעדיין לא גמר מצות ההנחה והיתה כונתו על שניהם עיין לעיל סי' כ"ה אות פ'. אבל אם גמר ההנחה שלבש גם התש"ר או שלא היה לו כ"א תש"י לבדה צריך לחזור ולברך ולא אמרינן בזה סב"ל כיון דלפי דברי האר"י ז"ל לא חשיבה זה הנחה. ואם כן אם היה לו תש"י לבדה והניחה היתה ברכתו לבטלה ואם היה לו שתיהם והניחם הרי לא חלה הברכה כי אם על של ראש לבד ואם כן כשיבא לקיים מצות הנחת תש"י צריך לברך עליה וכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' כ"ה אות ע"ה. ועיין לקמן אות ז':

א

ב) שם שבין הקוב'דו ובית השחי. וילפינן לה מדכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים. שלא יראו החוצה ודרך האדם לגלות עד הקוב'דו ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים. לבוש. ט"ז סק"ב. שתילי זיתים אות ג' ועיין מ"ש בזה בסה"ק חקי חיים דרוש ג' להלבשת תפילין יעו"ש.

א

ג) שם הגהה. וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקוב'דו וכו' פי' כל חצי העצם הנקרא זרוע הסמוך לקוב'דו כשר להנחת תפילין, כן כתב בית יוסף בשם הגהת סמ"ק ושמושא רבא, וכ"כ בש"ע לקמן סעי' ז', וכן כתב הלבוש, וכן כתבו האחרונים, ואע"ג דמרן ז"ל כתב בבד"ה דאין לסמוך על זה ולהכשיר להניח תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח וכו' עכ"ל י"ל דאח"כ כשחבר הש"ע חזר בו ופסק כהגהת סמ"ק ושמושא רבא, כי גם לשון הרמב"ם והטור יתפרש כך דהש"ע חברו אחר ס' בד"ה כמ"ש שכנה"ג בסופו בכללי הפוסקים אות נ"ב, וכן כתב מאמ"ר אות א', ומ"ש בסעי' ז' מחציו עד הקוב'דו לאו דוקא עד ממש לקוב'דו דשם אין תופח כ"א למעט חצי העצם הסמוך לשחי. פרמ"ג א"א אות ב', וכן כתב ר"ז אות ב', ח"א כלל י"ד אות יו"ד, בן איש חי פ' חיי שרה אות ו', אמנם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא ז"ל בסק"ה כל הבשר התפוח שעל כל הפרק בין הקוב'דו ובין בית השחי כשר לתפילין והוא הנקרא קוב'דו בלשון הגמרא יעו"ש, והביאו בפסקי הגר"א אות א', ח"א שם, בן א"ח שם וכתב הרה"ג בן א"ח שם, וז"ל דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו על בשר הגבוה המגיע שם ולכן הלובש רש"י ור"ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגר"א ז"ל הנ"ל דס"ל כל בשר הקבורת ראוי להניח בי תפילין עכ"ל. ואע"ג דהח"א שם כתב דאם מניח בחצי העצם העליון לא יברך ליכא למיחש בזה לספק ברכות להקל כיון דלדידן מברכין ברכה אחת לשתיהן לשל יד ושל ראש. וגם לובש תש"י ור"ת לכן יוכל לברך גם כן ולית חששא וע' בסה"ק קול יעקב סי' ל"ד אות יו"ד:

א

ד) שם בהגהה. גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה. הנה בדין זה רבו הדעות. דהאור זרוע ס"ל דפטור. והתוספות פרק הקומץ (מנחות דף ל"ז ע"א) ד"ה אין לו זרוע וכו' ס"ל דחייב. וטעם דפטר האו"ז המ"א סק"ג כתב דגירסא אחרת היתה לו יעו"ש. והטר"ה כתב משום דס"ל דת"ק פליג ופטר וכמ"ש כנה"ג בהגה"ט יעו"ש. והב"ח לחלק יצא דבנחתכה למעלה מן הקבורת פטור ואין צריך להניח כלל ובנחתכה למטה מן הקיבורת חייב להניח ולברך ודלא כהרב הגהה יעו"ש. ולפי מ"ש באות הקודם בשם הגר"א דס"ל דכל העצם שבין הקוב'דו ובין השחי ראוי להניח בו תפילין אם כן הכא נמי י"ל אפילו אם נקטעה למעלה מן הקבורת יש להניח שם תפילין במקום שנשאר באותו העצם. והשבות יעקב בתשו' ח"א סי' ג' כתב דגידם שאין לו יד רק זרוע יניח תפילין בידו הימנית יעו"ש, וא"כ כדי להנצל מן הספיקות גידם שאין לו יד זרוע בין אם נחתך למטה מן הקבורת בין אם נחתך למעלה מן הקבורת יניח בתחלה התש"י בזרועו השמאלי הנשאר ולא יברך עליה ואח"כ כשיניח תש"ר יברך עליה אם לס' האשכנזים ב' ברכות אם לס' הספרדים ברכה אחת (עיין מאמ"ר אות ב') ויכוין לפטור בזה הברכה התש"י ויתפלל בהם ואחר כך אחר התפלה אחר שחולץ התפילין מן הראש ומין היד חוזר ולובש התש"י בזרועו הימנית וגם התש"ר ולא יברך עליהם כיון דהיה דעתו לחזור וללבוש אותם. וכן יעשה מי שיבשה ידו השמאלית מחמת חולי ב"מ ונתבטלו כל הרגשותיה. ועיין בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ט' שנסתפק בזה. ואין לומר שיניח בתחלה בימין ויתפלל בו ואחר כך יניח בשמאל דכיון דהאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שצריך להיות התפילין דוקא בשמאל אם כן כל דבר שיש להסתפק בו נאמר שיניח בשמאל תחלה ויכוין עליו בברכת תש"ר ויתפלל בו ואחר כך יניח בימין:

א

ה) שם בהגהה. גידם שאין לו יד רק זרוע וכו'. אבל אם גם זרוע לא יש לו פטור לגמרי ואין צריך להניח בימין. מ"א שם. ביאורי הגר"א אות ו'. שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' י"א. סידור בי"ע שם אות ו'. ויש אומרים שצריך להניח בימין. תפארת שמואל על הרא"ש הלכות תפילין סי' י"ח אות ב' בשם רש"ל. והביאו פתחי עולם אות ד'. על כן יניח בימין בלא ברכה ואחר כך כשיניח תש"ר ויברך עליו יכוין לפטור תפילין של יד:

א

ו) מי שאין לו זרוע דפטור מתש"י חייב להניח תש"ר. שאגת אריה סי' ל"ז וכתב שכן מוכח מדברי ריא"ז שהביא השה"ג יעוש"ב. והביאו מחב"ר אוח א'. סידור בי"ע שם אות ז'. שע"ת אות ד'. ודלא כתשו' צ"צ סי' ה' דהוא נגד משמעות כל דברי הפו':

א

ז) מי שנברא בלא זרוע שמאל אפשר לומר דכ"ע מודו דחייב בתש"י אעפ"י שנחלקו בנקטעה ידו אחר שנולד. ולצאת ידי ספק ברכות יניח גם של יד ויברך על של ראש שתי ברכות ויכוין להוציא שתיהן. שבות יעקב ח"א סי' ג' יד אהרן במ"ב בהגה"ט אות א'. ולדידן דאין מברכין אלא ברכה א' על שתיהן נראה דבכה"ג לא יברך אלא על מצות תפילין על של ראש ויכוין להוציא בברכה זו גם השל יד. בי"ע שם אות ח':

א

ח) מי שיבשה או שנקטעה ידו הימנית ואין לו במה לקשור התפילין שעל זרועו השמאלית חייב להניח על ידי סיועת אחרים שיקשרו לו התפילין. וגם קטן יכול לקשור לו דלא גרע מאשה דפטורה מתפילין ואפילו הכי יכולה לקשור ולהניח תפילין לאיש. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ה' בשם ר"ב:

א

ט) מי שנולד ביד ימין קטועה ולא נקטע אלא פיסת ידו ויש לו זרוע וקנה ימנית ומכל מקום אינו יכול לעשות כל מעשיו אלא בשמאלו רק שאומר שיד ימנית שלו היא בכחה ובגבורתה אצלו יותר משמאלו וכל הדברים שאינם נצרכים לפיסת היד מחזיק בין אצילי ידיו הימנית מניח תפילין ביד שמאל. דהימין לא נעשה שמאל בשביל שנחתך ולא דמי לאיטר שנחלף ימינו לשמאלו לפי שיש לו שתי ידים והם המוכיחות שנשתנו עליו טבעי בני אדם. אבל אם אין לו אלא יד אחת אין כאן הוכחה אף שאין לו יד ימנית מכל מקום מאן מפיס דהוחלפה של שמאל ונעשית ימנית ואמרינן דשמאל דקיימא קיימא ותו כיון דיד ימנית מיקרי יד לפי דעת הב"ח אזלינן בתר בריאותה וכחישותה והרי בנ"ד יש לו כח יותר בימין. תשו' שארית יהודה חאו"ח סי' ב'. פתחי עולם אות ד' ועיין מש"ל סוף אות ד'. ולקמן אות ל"א:

א

י) מי שנולד בלא פיסת יד הימנית ועושה כל צרכיו בשמאל צריך להניח על השמאל ככל אדם. תשובת דברי נחמיה חאו"ח סי' י"א. ובתשו' צ"צ סי' ה' כתב דיניח תפילין בשעת תפלה בשמאלו השלימה ויוכל לברך לד"ה למנהגינו שאין מברכין רק ברכה אחת לתש"י ותש"ר ואח"כ יניח גם על הימנית ויכול ג"כ לברך ויקרא ק"ש עכ"ל. והביאו פתחי עולם שם. ולפי מש"ל בסי' כ"ה אות ע"ח דהחולץ תפילין ע"מ לחזור וללובשו אינו מברך ג"כ לא יברך כשחוזר ולובשו בימין דבשביל תש"ר לא יברך מפני כשחלצו היה דעתו לחזור וללובשו ובשביל תש"י לא יברך מפני שהוא לובשו בשביל הספק:

א

יא) [סעיף ב'] המנהג הנכון שיהא היוד של קשר תפלה של יד לצד הלב וכו' זה שכתב מרן ז"ל המנהג הנכון וכו' לפי שיש פלוגתא בזה דבגמרא פרק הקומץ (מנחות דף ל"ה ע"ב) אמרו שקשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים. ופי' בנ"י דבשל יד מיירי שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע אלא מבפנים שהוא כנגד הלב. ושאר מפרשים פירשו דבשל ראש מיירי. ובעל העיטור כתב דבמנהגא תליא מילתא ונהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין. והרב מהר"י בן חביב ז"ל כתב שראה בעיניו שני המנהגים ובסוף דבריו כתב דמנהג השני הוא הנכון והוא שעושין קשר היוד בראש הרצועה ומכניסין כפל הרצועה בצד ימין המעברתא ונשאר הקשר והיוד אשר בו למטה מהתפלה קרוב אל הלב כמבואר כל זה בב"י ועל כן כתב מרן ז"ל בש"ע המנהג הנכון וכו' לפי שחושש לפירוש הנ"י והסכמת מהר"י בן חביב וכמ"ש באה"ג, וכן מ"ש מרן ז"ל בסעי' שאח"ז המנהג הנכון לתקן שמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא לצד הכתף וכו' לפי שבב"י הביא מתה"ד דבקצת מקומות נוהגים לתקן קשר של תש"י בענין כשמניחין אותו בזרוע תהא המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד, ובקצת מקומות נוהגים לתקן איפכא וכו' וכתב מרן ז"ל בב"י ועכשיו נהגו כל העולם כמנהג הראשון שהמעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד, ולכן כתב מרן ז"ל בש"ע המנהג הנכון לתקן המעברתא וכו' ונפקא מינה בזה שכיון שמרן ז"ל לא החליט הענין לאסור אלא כתב המנהג הנכון דיש להתיר בשעת הדחק כגון איטר ואין לו תש"י שעשוי היוד לצד פנים אם ילבוש אותו ביד ימין והמעברתא לצד הכתף דמותר ליקח תפילין ממי שאינו איטר ולהניח אותו בצד ימין ותהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף וקשר היוד יהיה לצד פנים כדי שיהיה נגד הלב, וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בשני הידים כמש"ל ואין ידו משגת לעשות ב' תש"י אחד ליד ימין ואחד ליד שמאל יוכל להניח תש"י שמאל ביד ימין עד"ז. וכן מי שאינו איטר והולך בדרך ואין לו תפילין ואין לו ממי לשאל כי אם מזה שהוא איטר יכול ליקח ממנו ולברך ולהניח ואין בזה חשש ספק ברכות כיון שהוא מכוין בברכה לפטור שניהם תש"י ותש"ר וכ"כ שבות יעקב ח"א סי' ג' וחלק על הרב נחלת שבעה סי' מ"א יעו"ש, והביאו יד אהרן במ"ב בהגב"י אות א'. ש"ץ דף ל"ח ע"ב. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות י"ב וכתב וכן עיקר, וכן הסכים ישועות יעקב אות ג', וכ"כ קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ז' ועיין ח"א כלל י"ד אות י"ג ומ"ש בנשמת אדם אות ב' שדחה דברי הא"ר אות ג' יעו"ש ומסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ה' ואין לחוש במה שראש הפרשה היה בצד ימין הקורא ועכשיו יהיה בצד שמאל הקורא עיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות רי"ד, ודו"ק. ועיין עוד לקמן אות ל"א:

א

יב) שם יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפלה. בזוהר פ' פנחס דף רל"ו ע"ב החמיר מאד בזה שכתב וז"ל יוד דא אצטריך דלא יעדי כלל מגו תפלה דיד דלא יעביד פירודא וכו' ומאן דרחיק לה מאתר דא רחיק מעידונא דעלמא דאתי וכו' עכ"ל, והביאו ב"י, סו"ב אות א' ומשמע מלשון זה של הזוהר שכתב דלא יעדי כלל וכו' דאפי' אם התפלה מונחת בכיס לא תזוז יוד הקשר מהתפלה, וכ"כ מהר"י צמח ז"ל בספר זר זהב ובעו"ת דף נ"ז ע"א הנד"מ והביאו החיד"א בס' קשר גודל סי' ג' אות י"ג, ש"ץ דף מ' ע"א, סידור בי"ע שם אות כ"ט, שע"ת אות ה', חס"ל סי' כ"ה אות יו"ד, בן א"ח פ' וירא אות ט"ו, על כן נהגו העולם עכשיו דמשעת עשיית התפילין אחר שמכניסין הרצועה בהמעברתא קושרין היוד עם התפלה בחוט של גיד כדי שלא תזוז לעולם ואפי' כשהיא מונחת בתוך הכיס. והקשירה תהיה עם הגיד שתפור בו הבית התיתורא ותהיה מצד התפר שלמעלה כדי שלא יהיה שום חציצה בין תפילין לבשרו ובזה נסתלק הצ"ע של שע"ת באות הנז':

א

יג) ואעפ"י שהיוד קשורה עם התפלה משעת עשיית התפילין ואין זזה משם אפ"ה משעת הנחת התפילין אחר שקשר תש"י על הקבורת צריך לקשור היוד ברצועה עם התפלה כדי להמשיך לה ש"ע נהורין שהם כמנין רצועה עם הכולל, כ"כ הרה"ג בן א"ח שם, וכ"כ החס"ל שם, אמנם בדברי האר"י ז"ל אין מפורש זה בהדיא כאשר יראה המעיין בשער הכוונות סוף דרוש ד' דתפילין ודרוש ז' ובשער מאמרי רשב"י בהקדמת אד"ז דף נ"ז ע"ב וע"ג בהנד"מ ששם האריך הרחיב בענין זה, ובעו"ת דף ל"ה ע"ב הנד"מ ובפע"ח שער התפילין פ"ח ופי"א. אבל יש ראיה מדברי מהר"י צמח ז"ל בס' זר זהב שהבאנו דבריו באות הקודם שכתב שצריך שלא תזוז היוד של הקשר מהתפילה אפילו בהיותם מונחים בתוך הכיס, ובמקום אחר כתב וז"ל פ"א התפללתי בבית החכם השלם מוהר"ר שמואל ויטאל וכו' והראה אותי הסדר שהוא היה כורך והיה באופן זה כי כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היוד עם התפילה וממשיך הרצועה אל הזרוע לעשות שאר הכריכות אבל שם בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ועיקר כ"א כאמור ואמר החכם הנז' שכן הרב אביו מהרח"ו למד אתו והוא עצמו הניח לו תפילין בסדר זה בפעם ראשונה שלבש תפילין שאביו הרב זלה"ה לבשם לו וא"ל הרב אביו שכן האר"י זלה"ה היה נוהג לעשות וממנו למד הרב זלה"ה וכו' ובהיותינו בבית החכם הנעלה כמה"ר צמח וכו' ראיתי בחלומי להרב זלה"ה אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בס' הכוונות בדף עצמה שנמצאת כתוב אורך הרצועה, הנה שם תמצא ראיה יותר ברורה נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תש"י יקשור תחלה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כנגד ז' נערות ר"ל שיקשור תחלה היוד עם התפלה של יד וזהו קשירת היוד בלבד ותיכף ימשיך הרצועה סביב הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירת היוד כדברי הרשב"י וכו' ע"כ החלום וכו' ולא נזכר בשום מקום לשון כריכות אלא קושר קשירה א' בלבד לצורך היוד עכ"ל, והב"ד ש"ץ דף ל"ח ע"ב וע"ד יעו"ש ובדברינו לעיל סי' כ"ה אות ס"ז, אתה הראתה לדעת כי אעפ"י שכתב מהר"י צמח ז"ל שלא יזוז הקשר של היוד מהתפלה ואפי' כשהם מונחים בכיס אפ"ה צריך לחזור ולקושרו ברצועה עם התפלה בשעת הנחה, ותימה על הש"ץ שכתב בדף מ' ע"ב דאין קושרין אותה עם הרצועה בשעת הנחה והלא הוא הביא דברי הצמח הנז' וכ"מ מדברי החיד"א ז"ל בס' קשר גודל סי' ג' אות ז' ואות י"ג יעו"ש וכ"מ מדברי הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף י"ג ע"א בהנד"מ שכתב וז"ל ובקושרו היוד של התפילין עם הבית יכוין להעלות הדעת ק"ל הנז' דנוק' עם הלבוש דיסוד דז"א ולחברו עם המוחין דחו"ב שהם הבית של תש"י העומד ברישא דנוק' וגם יכוין לקשרא שכינתא עם בעלה שהם סוד שילוב הוי"ה ואדנות ולהמשיך להם ש"ע נהורין שהם מספר שני אל מלאים כמספר רצועה עכ"ל, א"כ משמע שצריך לקשור היוד ברצועה עם התפלה בשעת הנחה ולכוין, וכ"מ בהדיא מדברי מ"ח פי"ד מתיקון תפילין אות ז' ופ"ב מהנחת תפילין אות ד' יעו"ש, וכ"כ בסידור הגאון רבינו אליהו מווילנא בכוונות תפילין דף כ"ד ע"א וז"ל והרצועה ו' ז"א, כובש הנוק' ע"י אות יוד שהוא קשר ש"י ואז הוא ג"כ כבוש וקשור עמה ע"י היוד כי ו' עם יוד קשור תמיד גוף וברית וכשהברית מתיחד הוא ג"כ קשור עמה דכל חמודותיה ביה עכ"ל, וכ"כ בביאורו על הק' התיקונים דף יוד ע"ב על תיבות ות"ת איהו כובש באות יוד עם ה' תתאה וכו' יעו"ש, הרי מוכח בהדיא שצריך לקשור הרצועה שהיא ו' עם היוד שהיא קשר תש"י כמ"ש החס"ל ובן א"ח ודלא כמ"ש הש"ץ, ועיין עוד לקמן אות ל"ו:

א

יד) [סעיף ג'] המנהג הנכון לתקן שהמעברתא וכו' עיין מש"ל אות י"א:

א

טו) [סעיף ד'] לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' בזבחים דף י"ט ע"א מבעיא אם כנה חיה ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה או לא ולא איפשיטא, ופי' רש"י ז"ל יצא שערו מראשו למטה עד שנכנם בין כתונתו לבשרו מהו וכו' עכ"ל, ופסק הרמב"ם פרק יו"ד מהלכות כלי מקדש דלכתחלה חייצי, והביאו מחה"ש סק"ד וכתב וז"ל אפשר בשער שכלפי הפנים שהן שערות קצרות אמרינן היינו רבותיה, ושער בית השחי יוכיח דלא נסתפק הש"ס אי חייצי בבגדי כהונה, וכן כהן גדול יוכיח שהיה מסתפר כל ערב שבת ולא היה מגלח בתער אלא במספריים, ולא היה מגלחן כעין תער אלא היה מניח מעט מן השערות כמ"ש ביחזקל כסום יכסמו את ראשיהם, וכמבואר בסנהדרין דף כ"ב. וע' בהרמב"ם פ"ח מה' כ"מ ובהשגות הראב"ד שם, ואעפ"כ היה מניח חפילין של ראש. ששערו היה מגולה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין, אע"כ ששער מועט אינו חוצץ דהיינו רבותיה, אבל לצד העורף שהם גדולים ויוצאים חוץ ממקומם וכמ"ש רש"י באיבעיא דהש"ס דלעיל שם הוי חציצה וכו' ומה"ט רע עלי המעשה אותה המגדילים בלוריתיהם מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה ויש קצת איסור ממ"ש ביו"ד סי' קע"ח יש בו איסור בהנחת תפילין כיון שגדולים הרבה ליכא למימר היינו רבותייהו וחוצצים, ומשום מעשה אנשים הללו ליכא למימר היינו רבותייהו, ואפי' לדעת הרשב"א שאמר להלכה ולא למעשה דבראש לא קפדינן אחציצה, מ"מ אפשר כה"ג מודה הרשב"א וכמו שאסור לדידיה על כובע עבה, וכמ"ש מ"א סק"ז משום דלא מיקרי הנחה ע"ג מקום שמוחו של תינוק רופס, וה"ה הני שערות מרובים ה"ה ככובע עבה עכ"ל, והב"ד פתה"ד אות ג', פתחי עולם אות ו', וכ"כ קיצור הש"ע סי' יוד אות ו', בן איש חי פ' חיי שרה אות ה'. מיהו הפרמ"ג בא"א אות ד' כתב דדוקא שער ארוך היוצא שלא במקומו הוא חוצץ אבל במקומו בין עיניך וצואר אחת היא ואינו חוצץ יעו"ה. וכיוצא בזה כתב הרב מי"ק דשער הראש היורד למטה דלאו מקום רביתיה הוא חוצץ ויש להסתלק מן הספק יעו"ש. וכ"כ פני אריה סי' ו' וז'. והב"ד עיקרי הד"ט סי' ב' אות פ"ג, אבל אותם המגדלין בלוריות לפניהם ובשעת הנחת תפילין נותנים את השערות למעלה על הראש ועליהם הקציצה שלא יהיו השערות תלויות למטה בין עיניהם נראה דלכ"ע הויין חציצה דלאו היינו רביתייהו. פאת השלחן על קיצור הש"ע שם:

א

טז) שם לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' כנה מתה ועפר לא מבעיא דחוצץ, זבחים שם, מ"א סק"ד, א"ר אות ד' ר"ז אות ז', ש"ץ דף ל"ח ע"א, ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין, מ"א שם, ר"ז שם, ש"ץ שם, חס"ל אות ג' ופשוט שהנוהגים כן צריכין לנגב המקום היטב אי משום כבוד תפילין ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש דוגמא דבגדי כהונה כמ"ש הרא"ש, ברכ"י אות א' ועי"ש. ש"ץ שם, שע"ת אות ו' ועי"ש שכתב דנראה דהשל"ה כ"כ לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד תפילין וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל עי"ש עכ"ל, והא דאמר משום כבוד תפילין ולא אמר משום חציצה נלע"ד דאי משום חציצה היה די להסיר אותה במפה או במסרק אבל משום כבוד תפילין צריך לרחוץ אותו במים כדי שיהא נקי יפה, ובזה נסתלקה קושית יפה ללב באו' ב' על השע"ת:

א

יז) אבק עפר איבעיא שם ולא אפשיטא. ופי' רש"י דק ואינו מרגיש בו עכ"ל, ויש ליזהר בזה לכתחלה וכמ"ש הרמב"ם פרק יוד מה' כלי מקדש, על כן לפעמים כשמנשב רוח חזק ומעלה אבק על שער ראש האדם מקום הנחת תפילין צריך לרוחצו:

א

חי) בשו"ת פני אריה סי' ו' כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ. ואני אמרתי בחפזי דיש להשיב ממ"ש בברכ"י סי כ"ז [הב"ד לעיל אות ט"ז] דאפילו דבר שאינו חוצץ יש להקפיד דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה עי"ש, וצריך עיון בדבר, קשר גודל סי' ג' אות ל"א:

א

יט) לא יפה עושים קצת הנוהגים לכרוך הרצועה ביד תחת התפילין דהוי חציצה' לב"ש על מ"א סק"ה וכן לפי דברי האר"י ז"ל אין נכון לעשות כן כי זו בחי' בפ"ע וזו בחי' בפ"ע ואיך יפסיק בה בין תפילין לבשרו, ועיין לעיל אות י"ג ובסי' כ"ה אות ס"ז:

א

ך) שם בהגה. ודוקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד. הט"ז סק"ד והמ"א סק"ה תמהו על מור"ם ז"ל בזה שהרי הרשב"א ז"ל בעצמו סי' תתכ"ז כתב זה להלכה ולא למעשה ואמר זיל בתר מנהגא כמ"ש בירושלמי כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה צא וראה מה ציבור נוהגין ונהוג כן כמבואר כל זה בב"י יעו"ש והרב הלבוש כתב נוהגים להקפיד במה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד. וכתב הט"ז שם ונכון הוא וכן כתב עו"ת אות ד'. א"ר או' ד' יד אהרן בהגה"ט. ר"ז אות ז'. ש"ץ דף ל"ח ע"א. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין או' י"ז. שתילי זיתים אות י"א. ולכתחלה אף בכריכות נמי ראוי להניחם על בשרו ובשל ראש מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר כלל. פרמ"ג במש"ז אות ד'. וכן כתב שתילי זיתים שם דבמקומו נוהנים להקפיד אף במה שאין שייך לקשירה ובשו"ת יד אליהו סי' ג' העלה דחציצה בחנם בלי צורך פשיטה דאינו נכון אף ברצועות אבל ביש לו איזה צער או קפידא בדבר שרוצה לעשות כן אין להקפיד כלל ברצועות יעו"ש. והביאו בי"ע שם וכתב וכן עיקר. ועיין במ"א שם:

א

כא) הלובש בתי עינים יזהר שלא יתחוב אותה בין הרצועה ובין בשרו אלא יתחבם בין הרצועה ובין הכובע ואם אי אפשר לו בל"ה צריך שיזהר בזה לפחות בק"ש וברכותיה ובתפילת העמידה. הרה"ג החסיד בן א"ח פ' חיי שרה אות ה'. ואם א"א לו גם בזה כבר כתבנו לעיל בשם יד אליהו דמותר, ועיין עוד נקמן סוף אות כ"ט:

א

כב) אסור להניח תפילין של ראש על השער נכרי שלובשים על ראשם הנקרא פירוק"א בלע"ז, תשו' דבר שמואל סי' רצ"ב, והביאו יד אהרן בהגה"ט. סידור בי"ע שם אות ך', וכן כתב החס"ל אות ג':

א

כג) [סעיף ה'] אדם שהוא עלול לנזילות וכו'. פי' שיש לו מכאוב בראשו ואה יגלה ראשו יזיק לו הקרירות, וכיון שיש דעות דס"ל בתש"ר אין חשש בחציצה דהא כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולא נאמר בין עיניך אלא לסיום מקום. זה שהוא אנוס יסמוך על זה ומכל מקום יניחם על כובע דק שאז יוכל להניח כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס. משא"כ בכובע גדול. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ז. ד"מ ח"א חא"ח סי' ז'. יד אהרן מ"ב בהגב"י אות ג'. מיהו הב"ח החמיר וכתב דאין להקל כלל אף למי שעלול לנזילות להניח תפילין של ראש על כובע דק בשעת קריאת שמע ותפילה. אלא כדי לצאת ידי חובתו גם לדעת הרא"ש והטור צריך שבשעת הברכה ובשעת קריאת שמע ותפלה יהיו על בשרו בלי חציצה כלל יעו"ש, והביאו עו"ת אות ה'. שכנה"ג בהגב"י אות ב' וכתב וכן עמא דבר. וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ז'. אמנם אם גדל עליו הכאב מאד ולא יוכל להניחם אם לא בדרך זה ודאי שיש לסמוך על דברי מרן ז"ל והאחרונים ואפי' אם ישארו על כובע הדק בשעת קריאת שמע ותפלה כיון דלא אפשר בענין אחר וזה יותר טוב משלא יניח תש"ר כלל. ובתשב"ץ סי' ל' כתב דאין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו ומותר לכסות אותם בסודרו. והא דאמרינן וראו כל עמי הארץ וכו' היינו שיהיו בראש במקום שהם נראים יותר. וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות יעו"ש והביאו שע"ת אות ח' והכל לפי מה שהוא אדם מה שיכול לעשות ולזהר במצות ה' יותר יעשה ותע"ב:

א

כד) שם יש להתיר לו להניח תש"ר על הכובע דק וכו' מי שיש לו נתק בראשו וזימנין דניזוק וגם מתלכלכין טוב שיניחם על כובע הדק. ברכ"י אות ג' בשם דבר משה חא"ח סי' ז'. ש"ץ דף ל"ח ע"א. זכ"ל ח"א אות ת'. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות כ"א ועיין בס' ראש משביר ח"א סי' ב' דשקיל וטרי בהאי עניינא והעלה דאין להניח על הכובע יעו"ש. והביאו דברי מנחם בהגה"ט אות ב' ועכ"פ בשעת ק"ש ותפלה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל. חס"ל אות ד':

א

כה) שם יש להתיר לו להניח תש"ר על הכובע דק וכו' וכן מי שיש לו מכה בידו ולא סגי בל"ה מותר להניח תש"י על הסמרטוטין שע"ג המכה, רק שיכסם בבגד משום דכתיב והיה לך לאות על ידיך ולא לאחרים לאות. מ"א סק"ו וכ"כ א"ר אות ה'. וכ"כ ח"א כלל י"ד אות י"ד. ר"ז אות ח'. פרמ"ג במש"ז אות ו' ואות ז'. ש"ץ שם. חס"ל שם. וגם בזה כתב החס"ל בשעת ק"ש ותפלה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל:

א

כו) י"א דוקא להניח על הסמרטוטין דאינו רק משום חציצה אבל על בגד אסור אע"ג שילבוש עליו בגד אחר. ח"א שם. וכ"כ אה"ח והביאו פתחי עולם אות ט'. וי"א דלא שנא. ר"ז שם. סידור בי"ע שם אות כ"ב. וכל זה אם המכה היא בכל חצי עצם הסמוך לקובד"ו לדברי מרן ז"ל ולדברי הגר"א אם היא בכל מקום בשר התפוח שבעצם הקובד"ו ובין בית השחי כמש"ל אות ג' אבל אם יש מקום פנוי שאין בו מכה וראוי להניח בו תפילין מניח שם ואין להניח ע"ג הסמרטוטין משום חציצה והוא פשוט אמנם הנראה שיש לסמוך בזה על דברי הגר"א ז"ל ולהכשיר כל בשר התפוח שבכל אותו העצם אם יש בו מקום להניח תפילין כי זה יותר טוב מלהניח על גבי הסמרטוטין ויהיה חציצה עיין לקמן אות כ"ט:

א

כז) שם על הכובע דק וכו' אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא מיקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס. ר"ז אות ז'. בי"ע שם אות ך'. והח"א כלל י"ד אות י"ד כתב הטעם דאין מניחין כובע עב מפני שאינו יכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ה' ונפקא מינה דלטעם המ"א בעינן דק ממש כדי שיהא סמוך לראש אבל אם הוא עבה לא מיקרי הנחה על הראש. ולטעם הח"א והפרמ"ג לא בעינן דק ממש אלה כל שיכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכ"כ המאמ"ר אות ה' דלא בעינן דק ממש ויכול להניח על כיסוי ששוכבים בו בלילה הנקרא בריט"ו וכיוצא בו וכ"ש מי שיש לו מיחוש הראש דנוהגים לשום עוד סודר על גובה מצחה ועל מקום הנחת תפילין. ולא הוציאו אלא כעין מצנפת שקורין טורבא"ן או כובע שלנו הנקרא קאפיל"ו דבאלו א"א לכוין להניחם במקוה שמוחו של תינוק רופס יעו"ש, ועיין לעיל אות כ"ג:

א

כח) שם ויכסם מפני הרואים. כדי שלא ילמדו הרואים להניחם על הכובע בלא סיבה מספקת. ב"י. וע' ט"ז סק"ו ופרמ"ג במש"ז אות ו':

א

כט) שם הגהה, והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח. ויכוין להוציא גם של ראש בברכה אחת. עו"ת א' ה'. וכ"כ ח"א שם. ר"ז שם. פרמ"ג שם. וה"ה אם מניח של יד בדרך זה (דהיינו על סמרטוט) לא יברך על ש"י דהא י"א דחציצה פוסלת. מ"א סק"ח. וכ"כ ח"א שם. ר"ז אות ח', ש"ץ דף ל"ח ע"א. סידור בי"ע שם אות כ"ב. חס"ל שם. מיהו על תש"ר מברך שתים פרמ"ג במש"ז אות ה' ואות ו' ובא"א אות ח'. וזהו לסברת מור"ם ז"ל דס"ל דמברכין על תש"ר שתים כמ"ש סי' כ"ו סעי' ב' בהגהה אבל לס' מרן דאין מברכים על תש"ר אלא אחת כמ"ש מרן ז"ל שם גם כאן אין לברך כ"א ברכה אחת על תש"ר והיא על מצות ויכוין לפטור תש"י וכן אם הוא מניח תש"ר על כובע דק מברך על ש"י להניח ופוטר את ש"ר ואם אינו לובש כ"א תש"ר לבדו על הכובע ואינו לובש תש"י מאיזה סיבה לא יברך על תש"ר מחמת הפלוגתא, אבל אם יש מכה במקום כריכת הרצועה ויש עליה סמרטוט מותר להניח ולברך אף ע"ג שיש חציצה בין הרצועות. ח"א שם. וכ"כ המ"א סק"ה יעו"ש. וע' מש"ל אות ך':

א

ל) אם שכח והניח תפילין עם התיק שלהם ובירך עליהם אין צריך לברך שנית. אבל אם התיק מכסה גם למטה תחת המעברתא והיתורא דאז הוי חציצה צ"ל שנית. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות ד'. ולדידי צ"ע אם יוכל לברך שנית בענין זה כיון דיש פלוגתא בזה אם חציצה פוסלת בין בתש"י בין בתש"ר כאשר יעויין בב"י ובדברינו לעיל אות כ"ג ואות י"ט. על כן אם אירע כזה ישתדל לשמוע הברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת או יהרהר הברכה בלבו. ועיין מש"ל סי' ח"י אות ז'. ועוד עיין פתחי עולם סי' כ"ז אות ל"ג מ"ש בשם פ"ת שהצריך עיון על זה ממקום אחר:

א

לא) [סעיף ו'] איטר יד ימינו וכו' הכי איתא בפ' הקומץ (מנחות דף ל"ז ע"א) ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו ע"כ, ולשון זה נוכל לפרש דלא מקרי אטר ומניח תפילין בימינו שהוא שמאלו אא"כ הוא שולט בכל דבר בשמאלו בין בכתיבה בין בשאר מלאכות אבל אם הוא כותב בימין ושאר מלאכות עושה בשמאל או איפכא מניח בשמאל כל אדם דכל שאינו עושה כל מלאכתו הצריך לו בשמאל מיקרי יד כהה דהא אינה יכולה לעשות לו כל מלאכתו. ואף על גב דבימין נמי אינו יכול לעשות כל מלאכתו מכל מקום אמרינן מה ראית וכו' ושדינן ליה ארובא דעלמא. מיהו הרא"ש כתב בהלק"ט סי' י"ח בשם סה"ת והביאו ב"י דאדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בימין או כותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל זה הכלל יניח תפילין ביד שתש כחה כרב אשי דדריש יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה עכ"ל וכתב ב"י דכן נראה שהוא מסקנת המרדכי. ובסמ"ק כתב דאם כותב בימינו ושאר כל מלאכתו עושה בשמאלו הוי כשולט בשתי ידיו ומניח תפילין בשמאל. ושני סברות אלו הביאם מרן ז"ל בש"ע בשם י"א וי"א. ובהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל כתב שם המרדכי דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר אא"כ נולד כן וכו' ויש לדחות היינו הך דמשני בשולט בשני ידיו. ומיהו נראה לר"ן דבעיקר כח תליא מילתא ע"כ. והביאו ב"י. וא"כ בזה דהרגיל עצמו נמי בפלוגתא שניא וכ"כ המ"א סק"ט. אמנם הרב מהר"י צמח בס' זר זהב האריך והרבה בראיות שאטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון יעו"ש. והביאו ש"ץ דף מ' ע"ג. שע"ת אות י"א. יפה ללב אות ג'. בן איש חי פ' חיי שרה אות ז', וכ"כ בס' נגיד ומצוה יעו"ש. והאמת אתו שכן האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ז' דתפילין נתן טעם בסוד שצריך להיות תש"י דוקא בזרוע שמאל יעו"ש. על כן מי שהוא אטר ועושה כל מלאכתו בשמאל בין הכתיבה בין שאר מלאכות דזה לכ"ע הוי אטר מניח תפילין ביד שמאלו שהוא ימין של כי אדם ומברך עליו ומתפלל בו כיון דדין האטר נזכר בגמרא רק אחר התפלה כשיחלוץ התפילין חוזר ומניח ביד שמאל של כל אדם כדי לצאת י"ח לדעת מהר"י צמח והאר"י ז"ל ולא יברך עליו כ"א בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו ויקרא בו ק"ש. וכ"כ בן א"ח שם. וזה שחוזר ולובש בשמאל כל אדם אם ידו משגת יעשה שני תש"י כדי שיבוא הנחת תפילין על הסדר המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד והיוד לצד הלב. ואם א"א לו ישאל תפילין מאחר או יהפוך התפילין ויהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף כדי שיהיה היוד לצד הלב כמש"ל אות י"א. אבל אם כותב בימין ועושה שאר מלאכתו בשמאל או איפכא וכן מי שהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל זה יניח בשמאל כל אדם ויברך עליו ויתפלל בו. דכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים אמרינן דעת המקובלים תכריע ולא חיישינן לספק ברכות. כמש"ל סי' כ"ה אות ע"ה יעו"ש. ועוד כיון שהוא ספק שיש בו מחלוקת הפוסקים שדינן ליה בתר רובא דעלמא. ואע"ג דמרן ז"ל כתב בזה י"א וי"א. ובי"א בתרא כתב לילך אחר הכתיבה וק"ל דדעתו ז"ל לפסוק כדיעה שנייה קים לן אלו היה רואה דברי האר"י ז"ל גם הוא היה פוסק כן וכמש"ל סי' כ"ה אות ע"ה, מיהו הרוצה להחמיר ולהניח גם ביד ימין דכל אדם אחר התפלה תע"ב, ומ"ש החס"ל סוף אות ה' דאיש כזה יניח תפילין בב' ידיו בשעת ק"ש וכו' אינו נראה ועוד דאיכא חשש דבל תוסיף. כמ"ש יפה ללב שם וכ"כ בן א"ח שם אלא מ"ש הוא העיקר ודע דנפקא לן עוד מזה ממ"ש לענין כתיבת תפילין דדרשו שם במנחות וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשורה בימין וא"כ צריך לכתוב ביד שקושר בה תפילין ואע"ג דרש"י ז"ל שם כתב דרוב בני אדם כותבין בימין וכו' משמע דבדיעבד כשר אם לא כתב ביד ימין אין כן דעת הפוסקים אלא אפי' בדיעבד פסול כמ"ש בסי' ל"ב סעי' ה' ובדברינו לשם בסה"ק קול יעקב יעו"ש. וא"כ מו שהוא כותב ביד ימין ועושה מלאכתו בשמאל או כיתב בשמאל ועושה מלאכתו בימין כיון שכתבנו שצריך להניח תפילין בשמאל כל אדם צריך לכתוב תפילין דוקא ביד ימין של כל אדם כיון שקושר בה תפילין. ועיין מ"ש בקול"י לסי' ל"ב אות כ"ה. ואם הוא כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עישה בשמאל של כל אדם שכתבנו לפום דינא צריך להניח בימין של כל אדם ומברך עליו אלא רק שצריך לחוש לסי' מהרי"ץ ולהניח תפילין אחר התפילה בשמאל של כל אדם גם בכתיבה כן דבעל נפש יחוש לסברת מהרי"ץ דלסברתו צריך לכתוב בימין של כל אדם שקושר בה תפילין וא"כ לצאת אליבא דכ"ע צריך לקנות תפילין דוקא ממי שכותב בימין של כל אדם וגם שאר מלאכתו עושה בימין של כל אדם וכ"כ מהרי"ח בספר רב פעלים חא"ח ח"ב סי' ט' יעו"ש. אמנם לפום דינא אם כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עושה בשמאל של כל אדם שהוא ימין דידיה מותר וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ל"ב סעי' ה' ועיין קול יעקב סי' ל"ב אות כ"ד:

א

לב) [סעיף ז'] אעפ"י שיש לאדם מכה וכו' ואם יש לו מכה בכל זרועו פטור מתש"י. עיין סי' ל"ח סעי' ט'. מ"א ס"ק י"א. ר"ז אות ח'. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות י"ג. ואם אינו מצטער כ"כ מניח תש"י ע"ג סמרטוטין בלא ברכה כמש"ל אות כ"ה ואות כ"ו. אבל אם המכה גדולה וצער גדול יש לו אין להניח אפי' נשאר מקום דמצטער פטור כמ"ש סי' ל"ח סעי' ט'. וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות י"א. ומיהו טוב וישר הוא ליישב דעתו ולקיים המצוה כדי שלא יהיה אותו היום חסר מן המצוה כי מה שאינו נעשה היום אינו נעשה ביום אחר כי בכל יום ויום יש בירור ותיקון בפ"ע כמ"ש האר"י ז"ל בשער המצית פ' בהר סיני ובע"ח שער ג' פ"ב. וכ"כ הרש"ש ז"ל בהקדמת רחה"נ דף ב' ע"ג. ומ"ש הפרמ"ג שם ופתחי עולם אות ט"ז דאם המכה בכל מקום התפילין יניח בימין בלא ברכה. א"נ כן לפי דברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד שצריך להיות תש"י בזרוע שמאל דוקא אלא טוב יותר להניח על הסמרטוטין וביד שמאל מלהניח בימין בלא סמרטוטין כי שם אינו מקום תפילין:

א

לג) שם כי מקום יש בזרוע להניח ב' תפילין וכו' עיין מש"ל אות ג':

א

לד) [סעיף ח'] ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות וכו' היינו שיכרוך על אצבע האמצעי הנקרא אמה ג' כריכות, וכריכה העליונה תהי' בפרק האמצעי של האצבע הזה וב' כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד, כמש"ל סי' כ"ה אות ע' בשם האר"י ז"ל, ועיין שם עוד אות ס"ח;

א

לה) שם ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות, ובכוונות כתוב שצריך לכרוך ז' כריכות על הזרוע בסוד שבע הנערות הראויות לתת לה, והב"ד לעיל סי' כ"ה אות ס"ז יעו"ש, ואם מצערפות ב' חצאי כריכות דתחלת הכריכות וסופן למנין ז', נחלקו רבוותא ז"ל, הרב מוהר"ר אהרן משה ז"ל ס"ל דלא מצטרפי ובעינן ז' כריכות שלמות אך הרב שם חדש ז"ל בסוף ח"א דף קכ"ו הביא דבריו וחלק עליו וס"ל דמצטרפי יעו"ש, והב"ד פתה"ד אות ד', אמנם מדברי האר"י ז"ל שנתן בהם טעם בסוד משמע דלא מצטרפי דבעינן ז' כריכות שלימות וכן פסק הרה"ג החסיד בן איש חי פ' וירא אות ט"ו:

א

לו) שם הגהה, ואין לכרוך הרצועה על התיתורא וכו' והטעם כתוב שם בדרשות מהרי"ל שצריכין להיות כתפילין של ראש שאינם מהודקין, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד', וכתב עליו וז"ל ולא נהירא דבתפילין של ראש כתיב והיו לטוטפות בין עיניך ובשל יד כתיב וקשרתם ואעפ"י שהוא ז"ל כתב דוקשרתם תתקיים במה שקושרים הרצועה תוך המעברתא, זאת אינה קשירה אלא תלייה דומיא דתפילין ש"ר הילכך לית דחש להא דמהרי"ל ז"ל ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועה וכו' עכ"ל, וכ"כ מו"ק בזה הסי' ובסי' כ"ח ובספרו עמודי שמים דנ"ט סע"ב, וכ"כ המחב"ר או' ה' ובס' אור צדיקי' ד"י ע"ג או' ו' יפ"ל או' ו' וכ"כ אנן לעיל אות י"ג בשם האר"י ז"ל והאחרוני' יעו"ש, ומ"ש הלבוש טעם להגהה זו כתב עליו דברי חמודות או' מ"ד דדברים אלו בדה מלבו משום שלא ידע איה מקומה של הגהת רבו ואיננו יעו"ש, ועיין להרב יפ"ל ז"ל שם שדחה דברי הלבוש הנ"ל ממקום אחר ולא זכר דברי חמודות הנז:

א

לז) יש ליזהר כשחולץ התפילין ורוצה לקשור הרצועה עם הבית כדי שלא ישמטו שלא יכרוך הרציעה על המעברתא ועל הרצועה או על הבית והרצועה אלא יכרוך על הרצועה היוצאה מן המעברתא בקירוב ועל הרצועה הכרוכה ובזה יתקשר הבית עם הרצועה אבל לא יכרוך הרצועה על המעברתא ועל הרצועה ויקשור מפני שכל אחד יש לה בחי' קדושה בפ"ע. כמבואר בשער הכוונות בדרושי התפילין דרוש ז' וסוף דרוש ד'. ופע"ח שער התפילין פי"א. וגם לפי הפשט יש פלוגתא אם יש להניח הרצועה על הקציצה כי לדברי המו"ק יש קדושה ברצועה כמו הקציצה ומותר להניח ולדברי הט"ז סק"ט אסור עיין פרמ"ג במש"ז אות ע' ובפתיחתו לסי' ל"ב (והיא סוף סי' ל"ב בא"א) ויפה ללב אות ה'. ע"כ יש ליזהר בזה. ומה שאנחנו קושרים היוד עם הבית ברצועה בשעת הנחה שאני לא כן בחנם עיין מו"ק שם ועוד עיין במ"א סי' כ"ח סק"ד ובדברינו לשם אות יו"ד:

א

לח) [סעיף ט'] מקום הנחת תש"ר מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו' וכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער. ט"ז סק"י. והב"ד יד אהרן בהגה"ט וסו"ב אות ג' וש"ץ דף ל"ז ע"ד. והרב בית יעקב סי' קל"ה השיג על הט"ז וכתב דהנחת תפילין דהוייא בתחלת עיקרי השער היינו התיתורא שיתחיל משם ולא הקציצה יעו"ש. והביאו יד אהרן שם וש"ץ שם. ואיננו כי גם דברי הט"ז יתפרש כן. וכ"כ מאמ"ר אות ח'. פרמ"ג במש"ז אות יו"ד. וכתב דלא כדמשמע בא"ר אות יו"ד דהתחלת קצה הקציצה תהי' מונחת במקום שמתחילין עקרי השער במצח אלא כי גם התיתורא כולה תהיה במקום שער. וכ"כ ר"ז אות י"ד שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקים התחלת עיקרי השער במצח. וכ"כ קיצור ש"ע סי' יו"ד או' ג'. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות א' בשם דברי יוסף סי' ס"ג. וז"ל יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש. ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא עכ"ל. וכתב ודלא כגן המלך סי' קנ"ג. וכ"כ בספרו קשר גודל סי' ג' אות יו"ד. והביאו ש"ץ שם. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות י"ד. שע"ת אות ט"ז. ודלא כהעי"ת אות ח'. ובשל"ה כתב שיהא נראים קצת השערות למטה מן התפילין ונתן סי' במ"ש וסביביו נשערה מאד. והביאו סו"ב או' ד' חס"ל אות ב' שתילי זיתים אות כ"ג. ואיש זקן שנשרו שערות ראשו וכן הקרח אעפ"י שאין להם עתה שער בראשם יניחו התפילין במקום שהיה בו שער מקודם. וזה ניכר בחוש שיש הפרש בין עור הקרחת לעור המצח שאין צומח שם שער אצל כל אדם. בן א"ח פ' חיי שרה אות א':

א

טל) שם מקים הנחת תש"ר מהתחלת עיקרי השערות וכו'. ועיקרי השערות לא מי שיש לו שערות ארוכות ושוכבים עד חצי מצח ומניח שם תפילין רק התחלת מקום התפילין מהתחלת עיקר השער. פרמ"ג שם ר"ז שם קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם:

א

מ) שם מקום הנחת תש"ר מהתחלת עיקרי השערות וכו'. תפילין שהניחם למטה מצמיחת השערות וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר (ועיין לקמן אות מ"ג) לא די שלא קיים המצוה אלא שמברך ברכה לבטלה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי בפרק במה מדליקין. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ח'. ט"ז סק"י. א"ר אות י"א. סו"ב אות ד'. תפלה לדוד דף ך' ע"א. ש"ץ דף ל"ז ע"ד. חס"ל אות ז' בהגהות אה"ב. כף החיים סי' יו"ד אות ך'. שתילי זיתים אות כ"ג. ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות היא מדרך הקראים ולא יצא י"ח. ח"א כלל י"ד אות יו"ד. בן א"ח שם. ועיין מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות א'. וז"ל החס"ל אות ז' והן בעון עינינו הרואות כי הרבה נכשלים בזה ומניחים התפילין ממש על מצחן ואף שלפעמים מוחין בהם הרואים והוא נותנן למעלה לא הועילו בזה. שחוזרין ונופלין. ה' הטוב יכפר בעד. וראוי ליראי ה' ולחושבי שמו לעמוד בפרץ וליקח התפילין ולקצר הקשר באופן שיהיו מונחים במקומן עכ"ל. ועיין יפה ללב ח"ב אות ב' שכתב שצריך אזהרה גדולה ע"ז להדריכם וללמדם להמון העם מקום הנחתם. וגם להודיעם עונש הדבר ולא יזידון עוד. וכמו שהוכיח הרב שבט מוסר פ"ך דף נ"א ע"א. ועוד עיין להרב סו"ב בענייני התפילין שקודם לסי' כ"ה דף ח' ע"ד שקרא תוכחת מגולה לזה. וכתב שכל גדול העיר הירא והחרד לדבר ה' ישגיח על זה לשלוח תמיד ממונים מבית לבית לראות שיהיה הקציצה והקשר מונחין במקומן יעו"ש. והביאו יפה ללב ח"א אות ו'. ואם הרואה אינו יודע לעשות קשר התפילין כדי לקצר לו הקשר ויהיו מונחים במקומם לפחות יאמר לבעל התפילין שהוא ילך אצל האומן ויתקן וגדול שכר המזכה:

א

מא) שם עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס. והוא כל גובה הראש. טור. לבוש. סו"ב במקור חכמה אוח ד'. ועיין פתחי עולם אות כ"ב שכתב בשם אה"ח שהוא עד חצי שיפוע הראש ולפי דברי מחה"ש לא יש כ"א ארבעה אצבעות או חמשה אבל לא ששה. שכתב בסי' ל"ד סק"ה וז"ל ולפמ"ש סי' ל"ב במ"א ס"ק נ"ו דשיעור רוחב התפילין שני אצבעות עם התיתורא ומעברתא ואין מקום בראש כ"א שיעור ארבע אצבעות. המניחים שני זוגות בפעם אחת צריכים ליזהר שלא יהיו התפילין רחבים עם המעברתא ותיתורא יותר משני אצבעות לבל יצטרך להניח של ר"ת על מעברתא של רש"י. ואולי יש לומר שיש מקום ה' אצבעות רק שאינו ששה אצבעות עכ"ל:

ב

מא) והנה בענין הנחת תפילין דרש"י ודר"ת אי שרי להניח תפילין דר"ת על מעברתא דרש"י. כתב החס"ל אות ג' וז"ל יש להסתפק למניחין שני זוגות תפילין דלפי סודן אפשר דלא חייצי דגוף אחד חשיבי אמנם לפי פשוטן שיכוין לצאת באותן שהן אליבא דהלכתא ואינך חשיבי כרצועות בעלמא בודאי יש ליזהר בין בשל יד בין בשל ראש שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר אלא יהיו זה ע"ג זה מופרדים ומונחים כולם על הבשר עכ"ל, מיהו הרואה ומדקדק בדברי הרב ז"ל ובש' הכוו' יראה כי גם לפי סודן שלדברים לא יכון להניחם זה ע"ג זה ולא יש ספק. והרי לך לשון שער הכוו' בדרוש ו' דתפילין. אופן הנחתן הוא זה כי תחלה יכניס בזרועו תש"י דרש"י ואח"כ תש"י דר"ת ושניהם יניחם במקום הנקרא קבורת של פרק העליון שבזרועו השמאלי ודרש"י יהיה למעלה סמוך כלפי צד הכתף ודר"ת סמוך לפרק אמצעי. וכן בתש"ר יניח בתחלה דרש"י ואח"כ יניח דר"ת למעלה מרש"י. וכן גם הקשר של תפילין דרש"י יניח בעורף יותר למטה מן הקשר תש"ר דר"ת. וטעם הקדמת הנחת תפילין דרש"י הוא לפי שבתחילה קודמין ליכנס מוחין דאמא ואח"כ נכנסין מוחין דאבא שהם תפילין דר"ת. ולכן כשאתה כורך הרצועות סביב הזרוע תשים הרצועה דר"ת תחת הרצועה דרש"י באופן שלא תתגלה דר"ת כי כן אורות אבא מכוסים באורות אמא עכ"ל. וכן הוא בפע"ח שער התפילין פ"י ובעו"ת דל"ה ע"א הנ"מ, מ"ח פ"א אות ו' ופ"ג אות ז'. אתה הראתה לדעת כי הרב סדר לך אופן הנחתם שיהיו זה אצל זה ולא זה ע"ג זה, וגם נתן לך טעם שאורות אבא מכוסים באורות דאימא וא"כ אם יניח הקציצה דר"ת על המעברתא דרש"י הרי עשה להפך שכסה אורות דאמא באורות דאבא וכן לא יעשה וגם בתפילין דיד דכשניח הקציצה דרש"י על המעברתא דר"ת יהיו אורות דאבא מכוסים אפ"ה לא יעשה כן מפני שהמעברתא יש לה בחי' אחת והקציצה בחי' אחרת כמבואר בשער הכוו' דרוש ז' דתפילין ואיך יפסיק בחי' המעברתא בין היד לבחי, התפילין ומפני זה הוצרך לפרש לך הרב ז"ל דשניהם יניחם במקום הנקרא קיבורת כדי שלא תטעה בזה. וכ"כ בן א"ח פ' וירא סוף אות כ"א. ומ"ש הפתה"ד סי' ל"ד אות א' משם שם חדש ז"ל ח"א דקי"ג ע"א דליכא חציצה בזה והביאו יפה ללב בזה הסי' אות ב' כבר דחה דבריהם הרב הגדול בן איש חי בספרו רב פעלים ח"ג בקו' סוד ישרים סי' ז' יעו"ש וא"צ לכפול הדברים וכן אותם המרכיבים תפילין דר"ת ש"ר על עובי מעברתא דרש"י דהיינו שמושיבין התיתורא דר"ת על עובי המעברתא דרש"י ויהיה מונח על עובי המעברתא ועל האויר לא אריך למעבד הכי שצריך התפילין להיות כולו מושכב על שערו ועל בשרו כמש"ל אות ל"ח בשם דברי יוסף והאחרונים וגם לפי דברי האר"י ז"ל אין זה נכון על כן צריך ליזהר לעשות התפילין שיהיה בין שניהם דרש"י ודר"ת כמו ד' או ה אצבעות עם התיתורא כדי שיונחו במקומם הראוי להם ובש"י אם היו יותר גדולים מזה בדיעבד אין להקפיד כמש"ל אות ג' יעו"ש. ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות ק"ץ. ועוד עיין לקמן סי' כ"ח אות י"א:

א

מב) [סעיף י'] צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. ר"ל בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת. ב"י בשם הרמב"ם. וכ"כ מ"א ס"ק ט"ו. א"ר אות י"א. סו"ב אות ד'. ר"ז אות ט"ו. ש"ץ דף ל"ז ע"ד. שתילי זיתים אות כ"ד והוא נגד הפנים. מ"א שם מפרק קמא דחולין דף י"ט ע"ב. ר"ז שם. ש"ץ שם. שתילי זיתים שם. אבל למטה מסוף הגלגולת הוא נגד הצואר ולא נגד הפנים ולכן צריך ליזהר שתהיה הרצועה המקפת את הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו. ולא יהיה היקף הרצועה גדול מהיקף הראש דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וכו' וההדוק הוא הקשירה. שנית דאי הם רפויים סביב היקף ראשו אז יפול הקציצה לפניו על מצחו. או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומם הראוי להם. מחה"ש ס"ק ט"ו. וכ"כ עט"ז אות ו'. קשל"ה דף מ' ע"ב. יפה ללב אות ו'. ועיין באות שאח"ז ולקמן אות מ"ח:

א

מג) שם למעלה בעורף. ואם הניח הקשר למטה בעורף בגומא כתב קשל"ה שם בשם שלטי הגבורים לא די שלא קיים המצוה אלא שמברך ברכה לבטלה. וכ"כ נוה שלום אות י"ט בשם קשל"ה. ותימא דהלא השלטי הגבורים בצמיחת השערות תלי מילתא כאשר יראה הרואה בשלטי הגבורים אשר סביבות המרדכי והביאו כנה"ג והאחרונים כמש"ל אות מ'. וכן השע"ת אות י"ז הקשה קושיא זו וכתב ומ"מ נראה שיש לעשות כן לכתחילה דבעינן שיהיה נהדק היטב סביב לראשו וכמ"ש העט"ז והב"ד באות הקודם יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ח' צריך שיהא הקשר מאחורי הראש ע"ג הגומא שיש בעורף ור"ל למעלה מן הגומא והוא בסוף עצם הגלגולת וכמ"ש מרן והרמב"ם ז"ל. וכ"כ יפה ללב שם. מיהו אותם אנשים שיש להם שער בעורף על צוארם לא חשיב הנחה באותו מקום ואפילו בדיעבד כי כן משמע מלשון המרדכי שהב"ד לעיל שכתב וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר וכו' יעו"ש. ואם בשערות לבד תליא מילתא כיון שאמר למטה מצמיחת השערות די ולמה ליה למימר עוד על הצואר אלא לומר לך בעינן שתים דוקא בעינן על צמיחת השער וגם למעלה מן הצואר הא אם הניח למטה מצמיחת השערות או על הצואר ואפילו יש שם שערות לא חשיבא הנחה. ועיין פרמ"ג במש"ז או' יו"ד. ועוד עיין בסה"ק חפץ בחייה בדרוש תפילין מה שפרשתי בזה מ"ש ז"ל קשר של תפילין צריך שיהיה למעלה וכו' יעו"ש:

א

מד) שם למעלה בעורף ואפילו מקצת ממנו לא יהיה מונח במקום פנוי משיער שאין זה נקרא עורף. ח"א כלל י"ד אות יו"ד. שע"ת אות י"ז. ועיין לעיל אות ל"ח בענין הקציצה וה"ה לענין הקשר:

א

מה) מי שיש לו כובע גדול בראשו הנקרא בוניט"ה יזהר להתיר אותה מעל הראש בעת שמניח תש"ר כמנהג האשכנזים הגם שאין להם כובע כבד מאד כהספרדים שמתוך כובד הכובע גם כן יפול הקציצה שלפניו על מצחו ויפול על צוארו הקשר שלאחוריו. ומצאתי שנתנו סי' להסרה זו הסר המצנפת והרם העטרה [יחזקאל כ"א] ר"ל יסיר המצנפת שהוא הכובע מעל ראשו כדי שיוכל להרים התפילין שנקראו עטרה. יפה ללב אות ו':

א

מו) שם כעין דלת לצד חוץ. מכאן משמע שאין עושין ד' אלא מצד אחד דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב' דלתין משני צדדין. מ"א ס"ק ט"ז. וכתב דגמ"ר וז"ל ולא ידעתי מה הפסד יש אם נראה דל"ת משני צדדין דבודאי א"צ להיות ד' רק מצד א' וע"ז קאמר בגמרא ונוייהן לבר שאם עושה מצד א' צריך שיהיה לבר ואם נראית רק לצד פנים פסול אבל אם נראת משני צדדין לא גרע כלל. ותדע דהרי רש"י במנחות דל"ה פירש ונוייהן לבר על שחרות הרצועות ואטו יהיה לפי' רש"י קפידא שלא יהיה שחורות גם מבפנים והרי בהדיא אמרינן במנחות דל"ה בין ירוקות בין שחורות ומוקי לה בפנים עכ"ל. והביאו פתחי עולם אות כ"ה. ועיין ב"י סי' ל"ב בד"ה ויעשנו כמין דלית וכו' ובמ"א סו' סי' ל"ב:

א

מז) שם כעין דלת לצד חוץ. בטור סיים ולא לצד הראש וכתב הפרישה וז"ל פי' ולא יעשה צורת הדל"ת לצד פנים אפי' אם השחור לחוץ עכ"ל. והביאו פתחי עולם שם. ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות רל"ז:

א

מח) [סעיף יא'] צריך שיהי' השחור שברצועות לצד חוץ וכו' וצריך להניח הרצועות פרודות ורחוקות זו מזו אחת הנה ואחת הנה כדי שיהיה לתפילין קביעות בראשו ולא סגי שיניח הרצועות של הקציצה סמוכות זו לזו. גן המלך סי' ע"ו וקפ"ג. בי"ד סי' י"ג. יד אהרן בהגה"ט. ובמ"ב אות ג'. ברכ"י אות ו' בשם הנז' ובשם בי"ד סי' י"ג. ש"ץ דף ל"ז ע"ד וכתב וכן דעת האר"י זלה"ה (והוא בשער הכוו' דרוש ה' ודרוש ז' דתפילין) זכ"ל ח"א אות ת'. סידור בי"ע בדיני תפילין אות ט"ו. חס"ל או' ח'. כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות כ"א. ועיין לעיל אות מ"ב:

א

מט) שם ולא יתהפכו בין בשל יד ובין בשל ראש. הנה עיקר דין זה הוא בפרק אין מגלחין דף כ"ה ע"א דאמרו על רב הונא יומא חד אתהפיכא ליה רציעה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא. וכתב הראש בהלק"ע הלכות תפילין סי' י"ב בשם תשו' גאון והביאו ב"י וז"ל רצועה דרב הונא דאיתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא בשל יד או בשל ראש, הכין גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה ורב הונא דיתיב בחעניתא לאו משום דחובה הוא. תשובה אחרת מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו ארבעין תעניות כרב הונא לא דמרוב חסידות הוא דעביד עכ"ל, והנ"מ בין תשו' אלו דלתשו' א' אפי' תענית א' א"צ דרב הונא לא משום חובה עבד אלא ממידת חסידות, ולתשובה שנית צריך למיתב תענית אחד משום דפושע הוא. והברכ"י אות ד' כתב שמצא בתשו' הגאונים סי' רפ"ב כ"י כתשו' שניה שכתב וז"ל מאן דהפך רצועה ש"י או ש"ר מחייב למיתב בתענית משום דהו"ל כפושע שהיה לו לתקנה בשעת הנחתן שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה וכ"ש תפילין שדברי קדושה הן וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית עכ"ל, וכתב שם הברכ"י דמהא משמע אפי' בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך עכ"ל, וכן השכנה"ג בהגב"י אות ה' דחה דברי המעדני מלך יעו"ש, וכ"כ עו"ת אות יו"ד. א"ר אות י"ג. וכ"כ קשל"ה דף מ' ע"ב כתשו' ב' דצריך למיתב בתענית משום דפושע הוא, אבל לחלק יצא דוקא בש"ר משום דרוב השם בש"ר יעו"ש, מיהו המ"א ס"ק י"ז כתב דאם נהפכו מדת חסידות הוא להתענות. וזה משמע כתשו' א' שהביא הרא"ש, וכ"כ ר"ז אות י"ט, ש"ץ דף ל"ז ע"ג, (והמגיה שם הביא דברי הברכ"י) נו"ש אות ד', שתילי זיתים אות כ"ח, והח"א כלל י"ד אות י"ב כתב דאם נתהפך נכון להתענות או יתן לצדקה, וכ"כ קיצור הש"ע סי' יו"ד אות י"ד. בן א"ח פ' חיי שרה אות ג', אמנם השו"ג אות כ"ב כתב בפי' דמרן לא חייב בתענית בין רב למעט כדברי התשובה ראשונה של הגאון דקאמר דרב הונא דיתיב בתעניתא לא משום חובה הוא אלא מרוב חסידותו וזהו דעת הרמב"ם והטור דלא כתבו אלא יזהר ולא כתבו דאם נתהפך יתענה וכן נהגו שלא להתענות עכ"ד. והביאו יפה ללב אות ז' וכתב וז"ל ומ"מ הירא את דבר ה' יסגף עצמו במקצת שלא יאכל באותו היום אלא פעם אחד אכילה מועטת או שלא יאכל כי אם פת חריבה או בצדקה פרוק עכ"ל. ועיין חס"ל אות יו"ד. ודע דאפילו לדברי המצריכים תענית היינו אם נשארה כך מהופכת. אבל אם נתהפכה בשעת הנחה ותיקנה תיכף אין עליו כלום. א"א שם. ברכ"י שם. מאמ"ר אות ט'. יפה ללב שם. וכתב הא"ר שם והוא כשלא דבר בין הברכה לתקנה דאל"כ הוי ברכה לבטלה יעו"ש:

א

נ) שם ולא יתהפכו בין בשל יד בין בשל ראש. כתב מ"א ס"ק י"ז וז"ל ומשמע בטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח"כ ליכא קפידא. וכ"מ מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל עכ"ל. והב"ד יד אהרן בהגה"ט (ומה שהקשה עליו דבפי' אתמר בטור ולא ממשמעות לק"מ דשל יד לא נזכר בטור אלא נלמד מש"ר לכך אמר ומשמע מטור וכו' ועיין מחה"ש) וכ"כ א"ר שם. ר"ז אות י"ט. ש"ץ דף ל"ז ע"ג, שתילי זיתים אות כ"ח. וכן צריך ליזהר בג' כריכות שעל האצבע. אבל ז' כריכות שסביב הזרוע אין בו כ"כ קפידא. מחה"ש ס"ק י"ז. פתחי עולם אות כ"ז. ומ"מ משום נוי מצוה ראוי להפך שיהא השחור לצד חוץ. פרמ"ג בא"א אות י"ז. פתחי עולם שם. ועיין מ"ש בסה"ק קול יעקב סי' ל"ג אות י"ט:

א

נא) שם לא יתהפכו וכו'. ואפילו הנוהגים להשאיר הרצועות מבפנים ומחוץ צריך ליזהר שהצד החיצון המבהיק יהיה לעולם לצד חוץ. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ט"ז. ועיין בס' קול יעקב סי' ל"ג אות י"ג:

א

נב) שם ויגיעו עד הטיבור או למעלה וכו'. עיין בטור שכתב וז"ל ויגיעו של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה. ויש אומרים של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטיבור עכ"ל. ועיין לעיל סי' כ"ה אות ס"ט שכתבנו שדעת הזוהר והאר"י ז"ל כסברה הראשונה יעו"ש וכן עיקר:

ב

נב) וכתב מהר"י צמח בס' נגיד ומצוה דגם איטר יהיה תליית הרצועות לפניו באופן זה ואינו רשאי לשנות. סידור בי"ע בדיני הרצועות אות ט"ז. ועיין מש"ל אות ל"א בשם מהרי"ץ:

א

נג) שם רוחב הרצועות של יד ושל ראש באורך שעורה וכו' והך אורך שעורה בלא עוקצין דיש בה עוקצין ארוכין מאד. ומשמע דבקליפתם משערין אורך שעורה והעולם אין נזהרין בש"י במקום ההידוק בכפל שנפסק שם ולא יש שיעור אורך שעורה וגרדומי רצועות פסולים. פרמ"ג א"א אות י"ח. פתחי עולם אות כ"ט. ואם אינם כשעורה רק באלכסונה לא מהני. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות ו' בשם רע"ק:

א

דנ) שם אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן וכו' מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור. הא דלא התיר מרן ז"ל אם נפחת אורך ורוחב הרצועות אלא עד שימצא אחרות מפני שסברת הרמב"ם ז"ל בפ"ג אם פיחת משיעור הרצועות בין באורך שהוא עד הטיבור או למעלה ממנו מעט בין ברוחב שהוא אורך שעורה פסול וכן הוא סברת הסמ"ק כמ"ש בב"י. וכתב מרן ז"ל בב"י דהלכה כהרמב"ם היכא דאפשר למצא אחרת כתקנה. ועל כן לא התיר בש"ע אלא דוקא בהיכא דלא אפשר למצא אחרת. ועיין מש"ל דלדעת הזוהר והאר"י ז"ל שיעור הרצועה דמצד ימין עד הטיבור ומצד שמאל עד החזה יעו"ש. וא"כ כיון דדעת הרמב"ם ז"ל אם פיחת משיעור הרצועות בין באורך בין ברוחב פסול וכן דעת הסמ"ק אם אירע כזה שחסר רוחב הרצועה משיעור אורך שעורה או שחסר אורך הרצועה מימין עד הטיבור ומשמאל עד החזה וא"א באחרת. יניחם בלא ברכה. רק אם היא ש"ר יפטור אותה בש"י ואפי' לסברת האשכנזים דמברכין על תש"ר. כמ"ש פאת השלחן על קיצור הש"ע סי' יוד אות י"ג יעו"ש. ואם היא של יד יכוין לפטור אותה אח"כ כשיברך על תש"ר ואם אין לו אלא היא יברך עליה בלא שם ומלכות רק יהרהר שם ומלכות בלבו. ואע"ג דהלבוש כתב דיברך וכ"כ א"ר אות ט"ו וסו"ב במקור חכמה אות ו'. כבר כתבנו לעיל סי' ח' אות ז' ובכ"מ דסב"ל אפי' כנגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל יעו"ש. וכ"כ עו"ת אות י"ב דאינו מברך אם פיחת משיעור אורך הרצועות בין ש"י בין של ראש יעו"ש:

א

הנ) שם תפילין ש"ר טוב להיותם גלוים ונראים יכו' ולפי דעת האר"י ז"ל צריך שיהיו מכוסים בטלית. כמש"ל סי' ח' אות י"א יעו"ש. ועיין שע"ת אות ח' מ"ש משם התשב"ץ סי' למ"ד בפי' קרא דוראו והב"ד לעיל סוף אות כ"ג יעו"ש:

א

נו) שם הגהה. ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים. והרב הלבוש כתב תש"י יהיו מכוסים בבגדו דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות. והביאו הברכ"י אות ה' ושע"ת סוף הסי'. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות ל"ב:

א

ט"ז סק"א. כהה. עיין כנסת יחזקאל סי' ך"ב:

ב

מ"א סק"ב. בחצי עצם. זהו דברי הסמ"ק בב"י וכתב ע"ז בבדק הבית שאין לסמוך ע"ז להניח בכל חצי עצם רק בבשר התופח ולא בתחתיתו סמוך ממש לקובד"ו ששם אינו תופח. והקשה המ"א דא"כ למה העתיק המחבר בסעיף ז' מחצי עד הקובד"ו לכן תירץ דגם הסמ"ק אין כוונתו להתיר כל חצי העצם. אלא כוונתו הבשר התופח שבאותו חצי ולאפוקי בשר התופח שבחצי השני ולפ"ז צ"ל דבבשר התופח עצמו יש מקום להניח ב' תפילין וכשכתב המחבר בסעי' ז" מחציו עד הקובד"ו כוונתו ג"כ על בשר התופח שבאותו חצי:

ג

(סק"ג) אין לו זרוע פטור. ר"ל פטור מלהניח בימין:

ד

(שם) כאן דלא כמאן דאפילו יסבור הא"ז דפליגי הת"ק ואחרים ודלא כהתוס' מ"מ לא פליגי רק באין לו זרוע אבל ביש לו זרוע חייב לכ"ע:

ה

(שם). מן התפילין. ופסק הא"ז כת"ק:

ו

(שם) גם הקיבורת. קיבורת היינו בשר התופח שהיא מקום הנחת תפילין כמבואר במ"א סק"ב:

ז

שם בימין כמו בחליצה. דהשואל סבר שיניח בימין מידי דהוי אאיטר יד והשיב רמ"א דלא דמי וכמו בחליצה דאיטר חולץ בשמאל ואפ"ה בנקטם ימינו אינו חולץ כלל ועוד דתפילין ביד כהה תלי רחמנא וימין לאו כהה היא ולא דמי לאיטר דימינו כהה היא:

ח

(שם) ערוך הוא אין לו זרוע. ואפי' נימא דמה שאומרים אחרים לרבות גידם היינו שיניח בימין וכמו שרצה המג"א לפרש אח"כ מ"מ הא קי"ל כת"ק:

ט

(שם) זרוע הלא. ויניח בשמאל:

י

(שם) ממש דברי אחרים. ואח"כ משמע כוונת אחרים שיניח בימין:

יא

(שם) מקרי יד לענין זה ואח"כ באמת כוונת התוס' לדעת אחרים שיניח בימין ודוקא ביש לו זרוע ואפ"ה לא יניח בשמאל דלענין שיניח בשמאל לא מיקרי הזרוע יד:

יב

(שם) כההוא דספרי מ"מ. ומשבשתא היא ולכן ס"ל להתוס' דאחרים דרשי לרבות גידם אין כוונתם כהא דספרי אלא מיירי ביש לו זרוע ויניח בשמאל אבל בימין ליכא למ"ד:

יג

(שם) טעמא דנפשיה ולא אליבא דר"י וא"כ הספרי לאו משבשתא היא וא"כ מסתמה גם אחרים כוונתם להניח בימין:

יד

(שם) דדריש יד כהה. וא"כ בלא"ה לא קי"ל כאחרים ואפילו נימא דכוונתם להניח בימין אין כן הלכה. ואופן ההוכח' מסעיף ו' דרשינן יד כהה אכתוב שם אי"ה:

טו

(שם) דתרתי שמעינן. ר"ל וא"כ אין ראיה דלא כאחרים וכל המשך פלפול המג"א נגד שו"ת רמ"א שהביא שלא יניח בימין לכן מפלפל די"ל בכוונת אחרים דיניח בימין ולומר דאע"ג דקי"ל כמאן דדריש יד כהה מ"מ תרתי ש"מ וע"ז סיים ואין להאריך כי בלא"ה קי"ל כת"ק וא"כ אף אם יהי' כוונת אחרים להניח בימין לא קי"ל כוותייהו:

טז

(שם) התוס' דלא פליגי דכיון דלא פליגי א"כ הלכה כך היא ולכן אם יש לו זרוע יניח בימין וכאשר פי' מג"א תחל' דהתם דלאחרים מניח בימין כמו שביארתי באות י"א כי מה שרצה המ"א ליישב דהתו' דס"ל דספרי משבשתא היא ויהיה כוונת האחרים להניח בשמאל מדחה בעצמו במ"ש ומ"מ צ"ע כו' וכמו שביארתי באות י"ג ומעתה תראה כל המשך פלפולו של המ"א בס"ק זה לבאר דמ"ש רמ"א יניח בלא ברכה היינו בימין כן נ"ל ביאור דברי המג"א וראיתי פירושים אחרים על דברי המג"א ולא הונח לי:

יז

סק"ה דק ויברך. ר"ל דשם כתוב דאם הניח תפילין על הכובע לא יברך לז"א דברצועה אין קפידא ויברך:

יח

(שם) עיין ס"ח. אפשר דצ"ל עיין ס"ה ואפשר דכוונתו למ"ש בס"ח אין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי שיהיה תלוי דמשמע דבלאו האי טעמא אין חשש מה שהתיתור' מפסיק בין הרצועה לבשרו ובא להוכיח דאין קפידא כ"כ ברצועה ולכן אין מעכב הברכה בעלול לנזילות. ולפ"ז י"ל דלא יפה עושין קצת הנוהגים לכרוך הרצועה ביד תחת התפילין דהוי חציצה. ואם היה עולה בדעת המ"א דהתיתורא יהיה הפסק תחת הרצועה מכ"ש דהרצועה הוי הפסק תחת התפילין:

יט

סק"ז מקום שמוחו. דבכובע גדול א"א לכוין המקום:

כ

סק"ח כדרך זה. ר"ל על סמרטוטין:

כא

(שם) ועסי' כ"ו נ"ל דכשאינו מברך על ש"י יברך על ש"ר שתים משא"כ כשאינו מברך על של ראש מברך על של יד אחת:

כב

סק"י. דבזה יש לסמוך. דבל"ז יש חולקים בהרגל כמ"ש בסק"ט:

כג

ס"ק י"ד שלא תזיז ממקומה היינו לאותן הנוהגים כמבואר בסי' ך"ה סעיף י"א:

כד

ט"ז סק"ז קשירה בימין ר"ל ההידוק שמהדק התפילין על היד קורא קשירה וממילא כיון שההידוק בימין ע"כ ההנחה ביד שכנגדה דבאותה יד שמניח א"א להדק בה:

כה

(שם) מיקרי כהה.דגם דעה זו מודה דדרשינן יד כהה רק דמועיל הגז"ש דקשיר' להורות דכהה תלי' בכתיב' והיינו שכתב המ"א בסק"ג דקי"ל כמאן דדריש יד כהה ע"ש:

א

הקובד"ו. בל"א עלינבו"גין:

ב

בראש העצם. פי' בחצי העצם ובבד"ה כ' ואין לסמוך ע"ז להכשיר להניח בכל חצי הזרוע כ"א בבשר התופח כל' הרמב"ם והטור ובלשון הגמרא זו קיבורת עכ"ל וצ"ע למה כתבו בס"ז לכן נ"ל דאף הסמ"ק כוונתו שיניחנה דוקא בבשר התופח אלא שבא למעט שלא להניחו בחציו השני כלפי בית השחי שהוא ג"כ תופח:

ג

גידם. ז"ל ד"מ בא"ז כ' גידם פטור אף על פי שנשאר לו זרוע להניח שם אבל בתו' סוף פ' הקומץ (מנחות דף ל"ז) משמע דהלכה כמ"ד חייב אם יש לו זרוע עכ"ל וכונתו להא דאי' התם אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם וכתבו התו' מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ עכ"ל פי' הא דאחרים מחייבים מיירי ביש לו זרוע וכ"כ האגודה אך צ"ע דהא"ז פסק כאן דלא כמאן וצריך לומר דגירסתו היתה אין לו אלא זרוע פטור מן התפילין וכו' וכ"ה בספר יראים וכ"כ במרדכי ישן כתוב בקלף והב"ח כתב אף את"ל דפליגי היינו בנחתכה גם הקיבורת אבל אם נשארה הקיבורת לכ"ע חייב ויברך עכ"ל ובס' היראים ובמרדכי משמע דס"ל שאעפ"כ פטורים ונפלאתי על רמ"א שכתב בתשו' סי' קכ"ב דמי שנקטעה ידו שמאלית פטור מלהניח בימין כמו בחליצה ועוד דאין לו יד כהה עכ"ל הלא תלמוד ערוך הוא אין לו זרוע פטור מן התפילין: גם הנני יוסיף להפליא על התו' שפי' דאחרים מיירי שנשאר לו זרוע הלא אי' בספרי פ' ואתחנן רי"א מצינו שאף ימין קרוי יד וכו' א"כ מה ת"ל ידכה להביא הגידם שהוא נותן בימין עכ"ל והיינו ממש דברי אחרים אם כן משמע דאין לו זרוע כלל דאי יש לו זרוע יניחנו בשמאל וא"ל דהתו' ס"ל דאחרים לא ס"ל כר"י דק' מנ"ל הא וי"ל דס"ל דלא מקרי יד אף על פי שיש לו זרוע ועיין בערכין רפ"ה ומ"מ מקרי יד לענין זה שמניחו בימין אבל אין לו זרוע פטור לגמרי כנ"ל לדחוק וליישב דברי התו' ומ"מ צ"ע דרב אשי משני דר"י ס"ל ידכה יד כהה ובספרי דריש לרבות הגידם ואפשר דע"ז סמכו התו' דלא קי"ל כההוא דספרי ומ"מ צ"ע די"ל דרב אשי טעמא דנפשי' קאמר ועמ"ש ס"ו דקי"ל כמאן דדריש יד כהה ובמרדכי שלנו אי' דתרתי שמעי' מידכה ע"ש: ובע"ת לא ראה בגמ' דמאן דדריש הא לא דריש הא ואין להאריך בזה כי קי"ל כת"ק דפוטר מליתן בימין אך לפי' התוס' דלא פליגי כשיש לו זרוע יניחנו בימין בלא ברכה:

ד

דבר חוצץ. בזבחים דף י"ט מבעי' אם כנה חי' ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה ונ"ל שמפני זה כתב הרוקח שיש לגלח השער שעל הצואר שלא יהא חוצץ וכתב עליו האגור סי' נ"ה ולא נהגו כן, ומיהו בכנה מתה ועפר יש ליזהר דבזה לא איבעיא לן כלל, ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין:

ה

ברצועות אין להקפיד. צ"ע דהא הרשב"א מסיים בה כנ"ל להלכה אבל למעשה בין בש"י בין בש"ר רואין מה שרבים נוהגין וכמ"ש בירושלמי כל הלכה שהיא רופפת בידך הלך אחר המנהג ע"ש סי' תתכ"ז דקאי על הרצועות ונ"ל דס"ל דהרשב"א לא כ"כ אלא שלא לכורכה על הבגד וכמ"ש בתחלה אבל בדבר מועט החוצץ אין להקפיד ברצועות, ולולי דמסתפינא ה"א דהגהה זו צ"ל סס"ה על מי שהוא עלול לנזילו' דמותר להניח הרצועות על הבגד דק ויברך עס"ח:

ו

תש"ר על הכובע. עבב"י דכולם נקטו ש"ר דוקא אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות כמ"ש ססי' זה כנ"ל דלא כהב"ח ומה"ט נרא' דמותר להניחו על הסמרטוטין שע"ג המכה אם לא סגי בלא"ה דהא לבוש בגד אחר ע"ג והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר ע"ג:

ז

הכובע דק הסמוך לראש. אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא מקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס כדאמרי' גבי עטרה של בית דוד שאסור להניח תפילין ע"ג:

ח

לא יברך. ואם מניח של יד כדרך זה לא יברך על ש"י דהא י"א דחציצה פוסלת ועסי' כ"ו:

ט

ואיטר יד. כתב ב"י בשם המרדכי דאם הרגיל עצמו לעשות איטר הוי דינו כאיטר שנולד כך עכ"ל ומיהו במרדכי שם יש חולקים ע"ש:

י

שהיד שכותב בה. ומשמע בסמ"ק אפי' כותב גם בשמאלו ועושה כל מלאכתו בשמאלו אפילו הכי מניח בשמאלו כיון שכותב גם בימינו והב"ח חולק על הש"ע וס"ל דאם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו כ"ע מודו דמניח בשמאלו דימין עיקר ולא נחלקו אלא בכותב בימינו ועושה כל מלאכתו בשמאלו עכ"ל ואנו אין לנו אלא דברי הש"ע מיהו כשלא נולד כך רק אח"כ הרגיל עצמו לכתוב בשמאלו ועושה כל מלאכתו בימינו נ"ל דיניח בשמאל דבזה יש לסמוך על הב"ח:

יא

מכה. ובתשו' מהר"מ ד"ק אי' מכוה וש"מ דאם המכוה גדולה פטור מתפילין עסי' ל"ח ס"ט ועמ"ש ס"א בהג"ה:

יב

ג' כריכות. ב' בפרק התחתון וא' בפרק העליון (כוונת ושל"ה) והעולם נהגו בדרכים אחרים ואין להם עיקר בגמ' ובפוסקים:

יג

שבעה. ובכוונות כתוב לעשות ז' כריכות וכ"כ של"ה:

יד

התיתורא. רק יהא תלוי כעין של ראש (ד"מ מהרי"ל) ומ"מ בשעת הנחה יניח הרצועה עליה שלא תזוז ממקומה עד שיניח ש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך (ע"ה):

טו

בעורף. שהוא סוף הגלגולת (רמב"ם) והו' נגד הפנים כדאי' פ"ק דחולין:

טז

כעין דל"ת. מכאן משמע שאין עושין ד' אלא מצד א' דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב' דלתי"ן מב' צדדין ואף על גב שי"מ פי' אחר על ונוייהן לבר דלא קאי על הד' רק על השחור התו' בעירובין דף צ"ז כתבו שזה הפי' עיקר וכן מוכח שם בגמרא:

יז

ולא יתהפכו. ואם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות ומשמע מטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח"כ ליכא קפידא וכ"מ מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל:

יח

כאורך שעורה לפחות. ובתו' ומרדכי ואגודה כתבו רוחב מאורך חטה ופחות מכשעורה:

יט

אם פיחת משיעור. משמע דעכ"פ צריכים להיות משולשים לפניו מעט הא לאו הכי פסולין לגמרי:

כ

אין ד"א לגלות. שלא ישוה עצמו לרבו ונראה כעזי פנים עמ"ש סי' ל"ב סמ"א והא דכתב בי"ד סי' רמ"ב סי"ט דתלמיד רשאי להתיר לרבו המנעל ולא חיישי' שמא יאמרו עבד הוא כיון שיש לו תפילין בראשו משמע דראשי לגלות התפילין י"ל אף על פי שאין מגל' אותן כ"כ מ"מ ניכר שיש לו תפילין בראשו שבולטים בכובע:

כא

אם הם גלוים. פי' נקרעו בגדיו לית לן בה שעכ"פ מונחים תחת בגדיו אבל אסור להניחם על הבגדים משום לך לאות ולא לאחרים לאות עמ"ש ס"ה:

א

(א) שמאל – מדכתיב ידכה בה"א פירוש יד כהה דהיינו השמאל שהיא תשה וכהה ועוד דרשו מדכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין שכן דרך בני אדם אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין ממילא הנחה בשמאל ואם הניחו בימין אף בדיעבד לא יצא [אחרונים]:

ב

(ב) בבשר התפוח – והוא המקום הנקרא קיבורת בלשון חז"ל והוא לעיכובא כדילפינן לזה בגמ' מקרא:

ג

(ג) הקובד"ו – הנקרא עלינבויגי"ן:

ד

(ד) בראש העצם – אין ר"ל ראש העצם ממש דהתם עדיין נמוך הבשר ועד שיתחיל להיות גבוה אין מקום תפילין דאין ע"ז שם קיבורת אלא ר"ל בגובה הבשר שבעצם ולא בא הרמ"א בזה לחדש שום דבר רק במה שסיים אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי ור"ל אף שיש גם שם עדיין מקצת בשר תפוח וגם דעת המחבר הוא כן דדוקא מחצי העצם ולמטה כדמוכח בסעיף ז' ומה שכתב המחבר מתחלה בבשר התפוח שבעצם ע"כ ג"כ דכונתו מחצי העצם ולמטה והגר"א בביאורו הסכים לדינא דכל מקום הקיבורת כשר להניח בו תפילין וכן משמע בפרישה ועכ"פ למטה ממקום הקיבורת פסול לכו"ע ע"כ נכון למנוע מלהניח תפילין גדולים כי ע"פ הרוב מצוי בתפילין גדולים שסוף הקציצה מונחת למטה ממקום הקיבורת אם לא שיקשרם לכתחלה בחצי העצם העליון וגם זה לא נכון להקל לכתחילה בזה אחרי דדעת המחבר ורמ"א להחמיר בזה. אך אם אין לו כ"א תפילין גדולים טוב יותר שיקשרם בחצי העצם העליון במקום שנמצא עדיין בשר התפוח ויצא בזה עכ"פ דעת הגר"א וש"פ ממה שיהיו מונחים למטה ממקום הקיבורת ולא יצא בזה אליבא דכו"ע וגם הברכה יהיה לבטלה:

ה

(ה) שאין לו יד – ר"ל שניטל פיסת יד שמאלו עם כל הקנה עד הקובד"ו שנקרא עלינבויגי"ן אבל אם נשאר קצת מהקנה גם הא"ז מודה להתוספות דחייב בתפילין ויברך ג"כ כן מצאתי בא"ז אשר זכינו מקרוב לאורו:

ו

(ו) בלא ברכה – עיין בביאור הלכה. ואם אין לו יד שמאל כלל או אפילו קצה הזרוע שלמעלה ממקום הקיבורת נשאר ומקום הקיבורת אין לו כלל פטור מלהניח הש"י אף בימין ויש מחמירין בזה. וכ"ז שנעשה גידם בשמאל דהוא מקום הנחת התפילין אבל אם נעשה גידם בימין אפילו נקטע לו כל היד חייב בתפילין ויבקש לאחרים שיניחוהו עליו:

ז

(ז) המנהג הנכון – עיין בביאור הגר"א שכתב דדינא דגמרא הוא לפירוש הגאונים:

ח

(ח) שיהא היו"ד וכו' – עיין בבה"ל שכתבנו שנכון ליזהר שלא ירחיב הרבה את כפל קשר העניבה שהרצועה עוברת בה כדי שתהיה גם מקום הידוק הרצועה סמוך להתפילין לצד הלב:

ט

(ט) עליו וכו' – אין ר"ל שתהיה התפלה מונחת על היו"ד דודאי בעינן שתהא היו"ד אצל התפלה בשוה ולא מתחתיה רק ר"ל דלפי שהוא מטה התפילין לצד הגוף כמו שכתב ס"א לכן נקרא יו"ד של צד הגוף למטה והתפלה עליו לצד מעלה:

י

(י) יש ליזהר – ובזוהר פ' פנחס מחמיר מאוד בענין זה ויש מחמירין דגם כשהן בתוך כיסן צריכין ליזהר בזה שלא תזוז כלל היו"ד ומטעם זה יש נוהגין לקשור היו"ד עם חוט של גיד עם התפלה וראוי לבטל זה דע"י הקשירה יהיה חוט של גיד סביב התיתורא חוצץ בין הזרוע להתפילין ובלבושי שרד כתב דראוי לבטל ג"כ המנהג שכורכין הרצועה במקום הקיבורת תחת התיתורא דהוי ג"כ חציצה:

יא

(יא) מהתפלה – ויחתוך בתיתורא מלמעלה ויהדק היו"ד עם הבית:

יב

(יב) והקציצה וכו' – ואיטר המניח תפילין ממי שאינו איטר או להיפוך ואינו יכול להוציא הרצועה ולקבעה כדין עיין בבה"ל:

יג

(יג) לא יהא וכו' – דכתיב על ידך ובתש"ר כתיב בין עיניך:

יד

(יד) דבר חוצץ – אפילו חציצה כל דהוא ונכון ליזהר לכתחילה אפי' בכנה חיה שלא יהא מפסיק בין התפילין לבשר ועכ"פ בכנה מתה ועפר יש ליזהר וע"כ יש נוהגין לרחוץ מקום הנחת התפילין. כתב בספר רביד הזהב נראה דמה שרצועה חוצצת לפעמים בין תפילין לבשרו לא מיקרי חציצה דמין במינו אינו חוצץ ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע דנכון לכתחילה להחמיר בזה:

טו

(טו) לא שנא ש"ר – כתב בספר מחצית השקל ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלין בלורותיהן מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה עיין מה שכתוב ביו"ד סימן קע"ו יש בו איסור בהנחת תפילין דכיון דגדולין הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתייהו וחוצצים עי"ש ובלאו חציצה נמי בשביל הני שערות המרובים א"א לצמצם שיהיו מהודקין ומונחין על מקומן כדין:

טז

(טז) אין להקפיד – והאחרונים כתבו דאין להקל רק במקום הכריכות אבל מה ששייך להקשירה יש להחמיר אף ברצועות בין בשל יד ובין בשל ראש וכתבו תוכחת מגולה על המניחים התפילין ע"ג פאה נכרית הנקרא פארוק"ה ואפילו אם רק הרצועה מונח על הפאה נכרית. ומ"מ משמע מדברי המ"א והח"א דאם יש לו מכה בראשו ורק במקום שהרצועות מונחים ולא במקום הקציצה מותר לו להניח הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה או ע"ג כובע דק ולברך אע"ג שיש חציצה בין הרצועות כיון דבמקום הקציצה אין חציצה וכן בשל יד אם יש לו מכה אפילו במקום הקף הקשר שסביב ידו מותר לו להניח הקף הקשר ע"ג סמרטוטין ולברך אך בזה יזהר לכסות מלמעלה כדי שיתקיים לך לאות ולא לאחרים לאות:

יז

(יז) עלול לנזילות – פי' שיש לו מכאוב או מיחוש בראשו ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות כיון שהוא אנוס יכול לסמוך על הרשב"א דס"ל דאין חשש בחציצה ולא נאמר בין עיניך אלא לסיים להם מקום ומשום לך לאות ולא לאחרים לאות ליכא בתש"ר דבהו כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך. ומ"מ צריך לכסות מפני הרואים שאינם יודעים שהוא אנוס:

יח

(יח) תפלה של ראש על וכו' – ואם יש לו מכה ביד במקום הנחת הקציצה והמכה מתפשטת בכל הקיבורת מותר לו להניח על הרטיה אם לא סגי בלא"ה ולא יברך דהא דעת רוב הפוסקים דחציצה פוסלת ויברך שתים על הש"ר כדלעיל בסימן כ"ו בהג"ה אך ילבוש על התש"י מלמעלה בגד אחר כדי לכסותם דהא כתיב בהו והיה לך לאות ודרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות. ודוקא על רטיה אבל להניח תפילין על חלוקו י"א דאסור אפילו ביש לו מכה ואפילו אם ילבוש עליו בגד אחר:

יט

(יט) הכובע דק – אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא יוכל לכוין ולצמצם מקום שהמוח של תינוק רופס:

כ

(כ) רק יברך וכו' – ויכוין להוציא הש"ר דבלא"ה דעת הרבה פוסקים שאין מברך על שניהם אלא אחת. ועיין בב"ח וע"ת דמשמע מדבריהם דנכון ליזהר שעכ"פ בשעת ק"ש ותפלה יהיה בלי חציצה כלל:

כא

(כא) ואיטר וכו' – ועיין לעיל בס"ק י"ב:

כב

(כב) יד ימינו – ואפילו נעשה איטר ע"י שהרגיל עצמו אח"כ ולא נולד כך יניח בימין וכ"ש אם מן השמים הרגילוהו דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל הכח ממנו או שנקטע לו כף ידו הימנית וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל בודאי דינו כאיטר גמור ויניח על היד הרצוצה ואם חזר לבריאותו ונעשה שולט בשתי ידיו בשוה הרי הוא ככל אדם:

כג

(כג) כל מלאכתו – ה"ה אפילו רק רוב מלאכתו:

כד

(כד) מניח בשמאלו – ואם הניחו בימינו שהוא שמאל כל אדם אף בדיעבד לא יצא [חוט השני סימן כ"ח] ועיין בביאור הלכה:

כה

(כה) שולט בשתי ידיו – ר"ל שעושה כל המלאכות בשניהם שוה בשוה אבל אם נקל לו לעשות בשמאל אף שיכול לעשות אותם גם בימין זה לא מיקרי שולט בשתי ידיו [כן מוכח לקמן בסימן תרנ"א בש"ת עי"ש]:

כו

(כו) שתש כח – ר"ל דכתיבה אין לה שום מעלה משאר מלאכה יחידית ואזלינן בתר רוב המעשים והיא הנקראת שמאל:

כז

(כז) חשובה ימין – דכתיב וקשרתם וכתבתם משמע דבאותו יד שכותב בה צריך לקשור את התפילין על היד שכנגדו מיהו כשלא נולד כן רק אח"כ הרגיל עצמו לכתוב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין יניח בשמאל כל אדם. ואדם שאין יכול לכתוב לכו"ע אזלינן בתר שאר מלאכות באיזה יד שעושה אותם נקרא ימין:

כח

(כח) והכי נהוג – עיין בביאור הלכה:

כט

(כט) עד הקובד"ו – ר"ל בבשר התפוח אשר לצד הקובד"ו ולא עד הקובד"ו ממש ואם נתפשט המכה בכל בשר התפוח אשר לצד הקובד"ו יוכל לסמוך על דעת המקילין להניח בבשר התפוח אשר בחצי העליון של עצם ואם המכה גדולה ומצטער בהנחת התפילין פטור מלהניח התפילין של יד אפילו נשאר לו מקום ויניח של ראש לבד וכדלעיל בסימן כ"ו עי"ש ועיין מה שכתבנו בסעיף ה' בס"ק י"ח:

ל

(ל) שלשה כריכות – שנים בפרק התחתון ואחד בפרק האמצעי וי"א דתחלה א' בפרק אמצעי ואח"כ ב' בפרק התחתון. ואותן הכריכות יעשה אחר הנחת השל ראש:

לא

(לא) או שבעה – ואנן נהגינן שבעה [אחרונים] ועיין בשע"ת שמסיק דאין לעשות אלו הז' כריכות רק על הזרוע דלא כקצת שנוהגים לעשות ג' כריכות על הקיבורת וד' על הזרוע:

לב

(לב) ואין לכרוך – שכבר נתקיים וקשרתם ברצועה שעל המעברתא וכמו בתפילין של ראש שתלוי ברצועה שבתוך המעברתא וכיון שאין מצוה כלל בכריכה לכן אין להניחה על התיתורא שיש בה קדושה יותר מן הרצועה. והנוהגים להניח הש"ר קודם שכורכים על הזרוע י"א דיכול לכרוך הרצועה על הקציצה שלא תמוש תש"י ממקומה עד שיניח הש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך השבעה כריכות ומי שבתי ידיו צרות והתפילין נדים ממקומם עי"ז יכול לכרוך סביב התיתורא כדי לחזקם [ארה"ח]:

לג

(לג) עיקרי השער – פירוש דבין עיניך לאו ממש הוא דגמרינן גזירה שוה מלא תשימו קרחה בין עיניכם האמור אצל מת מה להלן מקום שעושה קרחה והוא בראש אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה דהיינו ממקום התחלת צמיחת השערות שבראש ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השיער ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכין להיות מונחין במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער אבל אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת ולמעלה ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין כדי שלא ישמט למטה על המצח. וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה כדי שלא יהיו ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין וגם הברכה הוי לבטלה דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף ולענין ברכה עיין לעיל בסימן כ"ה סי"ב:

לד

(לד) עד סוף המקום – ר"ל שקצה המעברתא של התפילין לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רך:

לה

(לה) בעורף – שהוא סוף הגלגולת והוא נגד הפנים ולא כ"כ למטה כנגד הגרון וטוב שיהיה מונח עיקר הקשר למעלה מן הגומא ועכ"פ יש ליזהר שלא יהיה אפילו מקצת הקשר מונח במקום פנוי משער דשם הוא מפרקת הצואר ולא עורף ולכן יש ליזהר שתהיה הרצועה המקפת הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו ולא יהיה הקף הרצועה גדול מהקף הראש דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וגו' וההידוק היא הקשירה שנית דאם הם רפוים סביב היקף ראשו יפול הקציצה לפניו על מצחו או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומן הראוי להן:

לו

(לו) שתהא באמצע – רוחב הראש ולא יטה אותם לצד אחד כדי שיתקיים והיו לטוטפות בין עיניך והרבה מהאחרונים כתבו דאם שינה בזה לא קיים מצות תפילין וצריך ליזהר בזה גם נכון ליזהר לכתחילה שלא יהיו התפילין גדולין ביותר דאז אי אפשר כמעט שיהיו מהודקין על הראש וגם שיהיו מונחין על מקומן דאם הם מונחין בגובה הראש כדין אינם מהודקין וגם הקשר לא יבא על מקומו כדין וע"ל בסי' ל"ב בסעיף מ"א מש"כ שם:

לז

(לז) שנראה כעין דל"ת – כי שתי רצועות יוצאות מתוך הקשר למטה אותה היוצאת מצד שמאל המניח נמשכת לרחבו כמו גג הדלי"ת ואותה היוצאת לצד ימין נמשכת באורך למטה כמו רגל הדלי"ת [א"ר] ויראה שלא יתהפך הקשר בעשייתו ובלבישתו ועיין לקמן בסימן ל"ב בסעיף נ"ב מה שכתבנו שם:

לח

(לח) ולא יתהפכו – ואם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות או לפדות בצדקה ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פ"א אבל מה שכורך אח"כ וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תש"ר אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך לפי שאינו מעיקר המצוה ומ"מ משום נוי המצוה ראוי להפוך שיהיה השחור לצד חוץ אפילו בהמותר:

לט

(לט) בין של יד וכו' – הנה בשל יד שהוא רואה כשהוא מניח יכול לראות שלא יתהפך לא הקשר ולא הרצועה ובשל ראש דאינו רואה כשהוא מניח סביב ראשו ימשמש היטיב בידו ממקום הקציצה בכל צד וירגיש אם מונחין כראוי [ב"ח]:

מ

(מ) עד הטבור – הוסיף ע"ז לית לן בה:

מא

(מא) או למעלה ממנו – ועיין בחידושי רע"א וכן בארה"ח דמסקי דשל ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ובטור כתב עוד וי"א דשל ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור:

מב

(מב) כאורך שעורה – היינו בקליפתה אבל בלא העוקץ שלה דיש בה עוקצין ארוכים מאד וי"א דדי ברוחב מאורך חטה ופחות מכשעורה ובמקום הדחק יש לסמוך ע"ז. וכתבו האחרונים דצריך ליזהר מאוד במקום כפל ההידוק שרגיל שהרצועה נתקמטה שם או שנפסקת עד שלא נשאר בה כשיעור:

מג

(מג) מניחן וכו' – מפני שיש מכשירין ויש פוסלין אף בדיעבד כמבואר בב"י ע"כ הכריע כן:

מד

(מד) כמות שהן – והאחרונים מסקי דאם פיחת משיעור האורך בשל יד הנזכר לעיל בסעיף ח' יניח בלי ברכה ואם יש כדי לפשוט עד אצבע צרידה הכריכות אין מעכבין. ובאורך רצועות הש"ר כתב בארה"ח דדוקא אם יש חוץ ממה שמקיף הראש עכ"פ כשיעור שני טפחים הא לא"ה יניחן בלא ברכה ולענין רוחב הרצועות השל יד והשל ראש החמיר ג"כ דאם לא היה רק כדי אורך החטה יניחן בלי ברכה ע"ש. ולענין אם מהני לתקן ברצועות עיין לקמן בסוף סימן ל"ג ובמ"ב שם:

מה

(מה) טוב להיותם וכו' – דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו' וטוב שגם הקשר יהיה מגולה אבל אין נוהגין כן [א"ר] ובדיעבד אף אם היו מכוסים לגמרי יצא:

מו

(מו) אין דרך ארץ – שהתפילין הם דרך כבוד כדכתיב וראו כל עמי הארץ ואין ד"א להשוות עצמו לרבו ע"כ יכסה אותם בטליתו או בכובע:

מז

(מז) אין להקפיד – ומ"מ לכתחילה טוב יותר לכסותם:

מח

(מח) אם הם גלוים – פי' שאם נקרעו בגדיו לית לן בה אבל אסור להניחן על הבגד וכנ"ל בס"ה:

א

(במ"א ס"ק ב') וצ"ע למה כתבו אבל לא בחצי עצם סמוך לשחי לכן כצ"ל:

א

מג"א סק"ד ולא נהגו כן וכו'. בנז"ש כ' ליישב המנהג דמפורשים בזבחים שם משמע דהאיבעי' רק על שער שלא במקומו אבל במקומו אין לחוש:

ב

ס"ו בהג"ה רק יברך על של יד. נלע"ד דר"ל דסמכינן בזה על דעת הפוסקים דבלא סח אינו מברך על ראש דברכת להניח פוטר של ראש אבל היכא דאין לו רק של ראש ומניחו דבדרך זה צריך לברך:

ג

מ"א סק"ג עטרה של בית דוד דאסור. ע' תשב"ץ ח"א סי' ל':

ד

מג"א סק"ה כדרך זה לא יברך. היינו כמ"ש סק"ח במניחם על סמרטוטים ולובש בגד אחר ע"ג משום ולא לאחרים לאות ליכא ותליא בפלוגתא דרבוואתא. דלהרא"ש מ"מ חציצה הוי מש"ה לא יברך. ולענ"ד הא מ"מ יברך על הראש שתים כדין אין לו רק תפלה של ראש. א"כ אמאי לא יברך על ש"י להניח. דהא הברכה קאי גם על הראש. ואולי י"ל דלהרא"ש דחציצה פוסל הוי הנחתה דיד וקשירתה הפסק בין ברכת להניח להנחת תפלין דהראש. ואם אין לו רק תפלה של יד מברך עלה כמש"ל:

ה

מג"א סקט"ז מכאן משמע. כך דייק הב"י לקמן ססי' ל"ב ועכשיו נהגו לעשות הקשר בענין שהדלי"ת נראה מב' צדדין ומיהו משמע דאין קפידא בדבר עכ"ל. הובא במג"א לקמן סס"י ל"ב: מחבר

ו

סי"א עד הטבור או למעל'. בזוהר וכתביי האר"י איתא דשל ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה. וכ"כ בשימושא רבא וברי"ף ורא"ש והטור. ובטור כ' עוד וי"א של ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור:

א

שמאל. ע' בה"ט ובבית יעקב סי' קמ"ט בסוף מצדד לומר דיצא ולא מחוור ומ"ש מבה"ע שהביא הב"י בסי' תרל"א אין ראיה דהתם באיטר קאי ועיין לקמן ס"ק י"א מ"ש:

ב

לקובד"ו. עיין בה"ט וע' מ"א ס"ק ב' וכוונת דבריו מבואר היטב ביד אפרים ע"ש:

ג

רק זרוע. עבה"ט ובחות יאיר שם כ' דאם נקטע הקצה פטור אבל גידם מעיקרא כל שנשאר לו בחלק העליון קרוב לכתף מקום להניח תפילין י"ל דחייב להניח דזה הנשאר הוי יד דידיה ועיין במ"א ושאר אחרונים ובפנים מאירות ח"ג סי' י"א ובתפארת צבי סי' ב' ומחוורתא להניח בלא ברכה ויברך על ש"ר שתים כמ"ש הש"י וכתב בשאגת ארי' סי' ל"ד דמי שאין לו זרוע דפטור מש"י מ"מ חייב להניח ש"ר ע"ש:

ד

יו"ד. עבה"ט וכתב בספר שלמי צבור שבספר זר זהב הוכיח מהר"י צמח מדברי הרב ז"ל דצריך שלא תזוז היו"ד לעולם אפי' בהיותם מונחים בתוך הכיס וע"כ נוהגים רבים מיראי השם לקשור היו"ד עם חוט של גיד עם התפלה ואין קושרין אותם עם הרצועה בשעת ההנחה עכ"ל. ולדידי צ"ע דע"י קשירה זו יהיה החוט של גיד סביב התיתורא והוא חוצץ בין הזרוע לתפילין ואפשר כיון שהחוט הקשר הוא ככלות התיתורא במקום המעברת' לא איכפת לן שם בחציצה רק במקום התיתורא שהפרשיות מונחים בפנים וצ"ע ולענין מ"ש שאין קושרים עם הרצועה ע"ל ס"ק ט"ו:

ה

חוצץ. עבה"ט דמביא בשם של"ה דיש לרחוץ מקום הנחת תפילין. ובבר"י כתב שפשוט שהנוהג כן צריך לנגב המקום היטב משום התפילין וגם אפשר שהם מפסיקים כמו חציצה. והביא מדברי המיי"י מהלכות עבודת יוה"כ דלכך בכ"ג עלה ונסתפג כו' ונשא ונתן בזה ע"ש. ונראה דהשל"ה כ"כ לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד התפילין וכן היא בכתבי האר"י ז"ל ע"ש. ועיין בשו"ת פני אריה בסי' ו' בסי' ז' לענין אבק שקורין פודר מה דינו ע"ש:

ו

דק. עיין בה"ט וכתב בתשב"ץ סי' למ"ד אין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו ומותר לכסות בסודרו. והא דאמרי' וראו כל עמי הארץ כו' היינו שיהיה בראש במקום שהם נראים יותר וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות ע"ש. ונראה דאף שיש איזה דרשא בהא דוכל העם רואים דקאי על המלאכים שנבראו מכל דיבור מ"מ פשטא דקרא על שמיעה נאמר ומפיק לי' בל' ראיה לדרשא וה"נ בהא דוראו כל עמי הארץ שיהיה השמיעה ברור אצלם כאלו ראו בעיניהם ממש:

ז

כל אדם. עבה"ט ועיין מ"ש לעיל ס"ק א' ומדבדי הבעה"ט שהביא הב"י נראה דס"ל דיצא. ובשלמי ציבור כתב וז"ל ומצאתי בספר זר זהב למהר"י צמח האריך והרבה בראיות שאיטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון ע"ש:

ח

התיתור'. עבה"ט ובברכי יוסף כתב שכתבו בשם מהר"י צמח שהרב מהר"ש ויטל העיד שאביו מהרח"ו ז"ל כשהיה עובר הרצועה בזרוע היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ואמר מהרח"ו שכן נהג רבינו האר"י ז"ל ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי הקבלה וכן נהגנו. ועיין מ"ש התשב"ץ ק"ג סי' קי"ח עכ"ל. ובמח"ב כתב על מ"ש כאן שאין לכרוך הרצועה על התיתורא. וז"ל העולם נוהגין להיפך כמ"ש האחרונים וכתבו שכן מוכח מדברי גורי האר"י ז"ל. והרב מור וקציעה העיד שהגאון מר אביו היה כורך הרצועה על התיתורא וכתב דטעמו ונימוקו עמו ע"ש. ואני תמה שבמח"ב נראה שמסכים להיפך ממ"ש בבר"י בשם מהר"י צמח וכתב וכן נהגנו. ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח והביא שם דברי מהר"ש ויטל וכתב שאמר לו שהרב אביו עצמו הניח לו תפילין כסדר הזה בפעם ראשונה שלבש שאביו לבשם לו ואמר לו שכן היה נוהג האר"י ז"ל לעשות. וכתב להשיג על המתכוונים לעשות דוגמת שם שי"ן דל"ת יו"ד שיש בזה ספק חשש כשסתלק הרצועה נמצא כאלו מוחקו דוגמת שכ' הלבוש. בכתכ שמו על דפי הספר אין לפותחו ולסוגרו בשבת וגם הביא מהזוהר ואתחנן ופרשת פנחס דאי' שם תרין בקשרא חד דהיינו יו"ד וקשר רצועה במעברתא שהם תרין בקשרא חד שאנו קושרין היו"ד עם התפילין והוכיח שאין לעשות כריכות על הקיבורת. ובסוף דבריו שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ אורך הרצועה תמצא ראיה יותר ברורה והיא נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תפילין ש"י יקשור תחלה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' ר"ל שיקשור תחלה היו"ד עם התפלה ש"י וזהו קשירות היו"ד לבד ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד אל תפלה ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירות היו"ד כדברי הרשב"י מן הטעם שכתב בשמו וכן אמרתי כמ"ש וכן תעשה ע"כ החלום: גם בש"ע ולבוש לא נזכר לשון כריכות אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו"ד עכ"ל הר"י צמח. ורבים מיראי ה' אחרי רואם זה חזרו לעשות כדבריו ז"ל עכ"ל. ומכאן תראה שמ"ש בש"ע האר"י שהביא בעט"ז לאו האר"י ז"ל חתם עלה. וכי מ"ש בפע"ח הנרפסת לעשות ג' כריכות בקבורת כעי"ן שי"ן הוא מהחברים ואינו עיקר כיון שאינו מתורת מהרח"ו שהוא העיקר: וגם במ"ח כתב שיניח היו"ד על המעברתא ויכרוך עליהם כריכה אחת ומדברי מהר"י צמח נראה דליתא ואם נאמר דמ"ש כשהיה עובר הרצועה בזרוע והיה מהדק וקושר היו"ד עם התפלה היינו ע"י העברת הרצועה על היו"ד עם התיתורא אלא שזה אין עליו שם כריכה רק שם קשירה שמיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות וכן משמע קצת בסוף דבריו הוי א"ש דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי. אך מדברי מהר"י צמח שהבאתי לעיל ס"ק ה' מבואר נגלה שדעתו שלא לקשור אותה עם הרצועה כלל וצ"ל דקשירה דקאמר היינו מחמת ההדוק שמושך הרצועה בהדוק מתקרבת ומחברת אל התפלה והיינו כדרך הנוהגין לעשות הנקב שבכפילות הרצועה לצד השמאל וכל מה שמושכין הרצועה אינה מתקרבת אלא מתרחקת קצת. ולפ"ז ע"כ מ"ש דקושרין היו"ד עם התפלה אינו ע"י ההדוק רק ע"י העברת הרצועה על היו"ד והמעברתא מקשר אותם יחד וכבר כתבתי דממ"ש ס"ק ה' אינו נראה כן וצ"ע:

ט

השער. עבה"ט ובחנם השיב הבר"י על הט"ז דגם כוונת הט"ז על קצה התחתון מהתפילין דהיינו התיתורא ושוב מצאתי כן בא"ר וכ"ב בשו"ת דברי יוסף ס"ג יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא ודלא כגן המלך סי' קנ"ג והביאו בבר"י:

י

בעורף עבה"ט ובכנה"ג כתב בשם שלטי הגבורים שבמרדכי דשבת כתב דהמניח שם למטה מצמיחת השער או הצואר לא יצא והוי ברכה לבטלה והיינו קצה התחתון של הקשר יהיה למעלה מהתחלת צמיחת השערות וכמדומה לי שראיתי בספר קטן כשהקשר שמאחורי הראש הוא בגומא לא יצא י"ח ולא ידעתי מאין יצא לו. זה שהרי מלשון הש"ג משמע דבצמיחת שערות תליא מילתא מיהא ודאי דעורף היינו נגד הפנים כמבואר בחולין ומ"מ נראה שיש לעשות כן לכתחלה דבעינן שיהא הדק היטב סביב לראשו. ועיין בעטרת זקנים ס"ס זה וכל שהקשר משפע ויורד בתוך גומא א"א שתהיה הרצועה שסביב הראש מהודקת היטב. וכ' בפנים מאירות חלק ג' סי' ט' מי ששגג ולא הניח תפילין ש"ר במצחו במקום הראוי כמה שנים ועל המצות עשה נתכפר לו בוידוי דברים אך לבו חרד על מצות לא תעשה של ברכה לבטלה לפ"ד הרמב"ם שהוא מדאורייתא והוא רוצה לקבל תשובה ע"ז ונראה כיון שלדעת התוס' והרא"ש הוא מדרבנן וגם שלפי מנהגינו אומר אחר הברכה בשכמל"ו שזה תיקון שלא יעבור על לא תשא א"כ לא חטא בברכה לבטלה ולכן אף שביטל עשה וצריך עולה לכפר מ"מ מיקרי דורן וא"צ לענות נפש רק תשובתו נרצה בחרטה ומודה ועוזב ירוחם ע"ש. ונראה מדבריו שאם לא הניח יד כתיקונו דלא שייך בהו הצד תיקון אמירת בשכמל"ו יש לו לקבל תשובה על ברכתו לבטלה: בהג"ה סעיף י"א ובשל יד אין להקפיד. ובלבוש כתב שיהיו מכוסים משום והיה לך לאות. וכתב בבר"י בשם זקינו מוהר"א אזולאי שיש מדקדקים להאפיל בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד. וכן ראוי לנהוג ע"פ קבלת האר"י גם ע"פ דרכו גם תפילין של ראש ראוי לכסותה בטלית עיין שם ועיין במג"א לעיל ריש סי' ח' מ"ש:

א

בזרוע שמאל. דכתיב ידכה פי' יד כהה דהיינו השמאל שהיא תשה:

ב

הקובד"ו. בל"א עלינבוגי"ן וילפינן מדכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים שלא יראו החוצה ודרך האדם לגלות עד הקובד"ו ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים:

ג

דבר חוצץ. דכתיב לאות על ידך שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין ידו וכן בש"ר:

ד

אבל ברצועות כו'. בתשו' הרשב"א סי' תתכ"ז סיים דלהלכה נ"ל לחלק בין קציצה לרצועה אבל למעשה נסתפק ושבקי' אמנהג כמו שנהגו כן יעשו ותמהני במה שהחליט רמ"א לקולא ברצועו' ורמ"י כתב שנהגו להחמיר במה ששייך לקשירה בין ברצועות של ראש בין ברצועות היד ונכון הוא:

ה

עלול לנזילות. פי' שיש לו מכאוב בראשו ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירו' וכיון שיש דעות דס"ל בתש"ר אין חשש בחציצה דהא כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולא נאמר בין עיניך אלא לסיים מקום וזה שהוא אנוס יסמוך ע"ז ומ"מ יניחם על כובע דק שאז יוכל להניחם כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס משא"כ בכובע גדול:

ו

ויכסה מפני הרואים. שאינם יודעים שהוא אנוס:

ז

שהיד שכותב דכתיב וקשרתם וכתבתם ודרשי' קשיר' דומיא דכתיבה מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וא"כ אותה יד שאינו כותב בה היא מיקרי כהה לענין זה:

ח

על אצבעו ג' כריכות. בכוונות האר"י כתו' ששנים מהם יהיו על פירקי התחתון של אצבע והשלישי ע"ג בפרק אמצעי וטעמו ע"ד הקבלה:

ט

ואין לכרוך כו'. כתוב במהרי"ל שם כי יש נהגו כן לקיים בזה וקשרתם ול"נ למהרי"ל כי כבר נתקיים ברצועה שע"י המעברתא אלא יהיו תלוים כמו בש"ר ע"כ כיון שאין זה מן המצו' ע"כ אין להניח' על הקציצה שהיא יותר קודש מן הרצועה:

י

מהתחלת עיקרי השער. פי' דבין עיניך לאו ממש הוא אלא גמרינן בג"ש מבין עיניך דכתיב במת מה להלן מקום שעושה קרחה אף כאן מתחיל מקוה תפילין ממקום שיש שייכות קרחה: ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהי' קצה התחתון בעיקרי השער:

א

בש"ע והתפל' עליו לצד חוץ. הך עליו אין ר"ל שתהיה התפל' מונחת על היוד דודאי בעינן שתהי' היוד אצל התפל' בשוה או גבוה ממנ' רק ר"ל דלפי שהוא מטה התפילין לצד הגוף כמ"ש סעיף א' לכן נקרא היוד שלצד הגוף למט' והתפלה עליו ר"ל לצד מעלה דהיינו לצד הגוף:

ב

במג"א ס"ק ב' וצ"ע למה כתבו בסעיף ז'. ר"ל דבסעיף ז' כתב המחבר מחציו עד הקובד"ו כלשון הסמ"ק משמע דעד הקובד"ו ממש הוא מקום התפילין דהא במקום הסמוך לקובד"ו ממש אין שם בשר תופח וא"כ דבריו בש"ע סותרין למ"ש בבד"ה וע"ז כתב ולכן נראה לי דאף הסמ"ק כו'. ר"ל דאף לשון הסמ"ק יש לפרש דקאי על בשר התופח דוקא וא"כ גם לשון הש"ע סעיף ז' פירושו כן. ומ"ש בבד"ה ואין לסמוך ע"ז ר"ל שאין לסמוך על משמעות פשיטות לשון הסמ"ק דמשמע לכאורה דמותר בכל חצי הזרוע דז"א דבשר התופח דוקא בעינן וכיון שבש"ע סעיף א' כבר כ' שצריך להיות בבשר התופח שבעצם שוב לא הוצרך לבאר שם ובאמת הגהות סמ"ק שכתב סתם חצי הזרוע הוא ג"כ לפי מה דקאי על דברי הסמ"ק שכ' וצריך להניחם בגובה המקום של זרוע כו'. א"כ מ"ש בהגה"מ שם אין כלו בשר להניח בחצי הזרוע כו' סתמא כפירושו דהיינו בגובה שבאותו מקום החצי ע"ש:

ג

ס"ק ג' וי"ל דס"ל דלא מיקרי יד ר"ל דודאי אם אין לו יד כלל אין מקום לחייבו מטעמים שכתב הרמ"א בתשובה רק בשיש לו זרוע מיקרי יד לענין זה שיניח בימין כיון שעכ"פ יש לו מקצת יד כהה ובהא מיירי בספרי בגידם וכך הוא פי' דברי אחרים בגידם שיש לו זרוע ומרבינן שיניח בימין ולא פליגי את"ק דפוטר באין לו זרוע לגמרי דהתם פטור מטעם שכתב הרמ"א והא דביש לו זרוע מניח בימין ואינו מניח על הזרוע משום דלא הוי יד לענין זה שיניח עליו אבל מ"מ מיקרי יד לענין זה דלא שייך טעם הרמ"א דאין לו יד כהה כיון דיש לו מקצת יד כהה וע"ז קאמר דמ"מ צ"ע דבש"ס פריך לר' יוסי דס"ל יד היינו ימין מנ"ל דהנחה בשמאל ומשני רב אשי מיד כהה וא"כ ר"י כאחרים ובספרי קאמר ר"י דיד ימין וידכה לרבות גידם שיתן בימין מנ"ל הא דהא לדידיה בעינן ידכה למידרש מיניה יד כהה שהנחה בשמאל וע"ז כתב דע"ז סמכו התוס' דלא קי"ל כספרי אלא אי בעינן למידרש גידם לא אמרינן יד היינו ימין אלא שמאל משמע כדילפינן התם מקרא דאף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וא"כ כשאנו מרבים מידכה גידם היינו שיניח בשמאל וע"ז קאמר דמ"מ י"ל דרב אשי טעמי' דנפשיה קאמר דאיכא למילף מיד כהה אבל לר"י דס"ל לרבות מיניה גידם כמו דדריש בספרי מודה רב אשי לתירוץ קמא בש"ס שם דנפקא ליה מדר"נ דדריש מדכתיב וקשרתם וכתבתם כו' דהנחה בשמאל וא"כ כי מרבינן גידם מידכה היינו שיניח בימין דהא יד הוא ימין לר"י לפ"ז צ"ל גידם פירושו אין לו זרוע כלל וא"כ הא דק"ל התוס' וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דס"ל דלא מיקרי יד אף כשיש לו זרוע ומ"ש המ"א ועיין בסעיף ו' דקי"ל כו' נראה שט"ס וצ"ל די"א דקי"ל כמאן דדריש יד כהה והיינו דעה קמייתא ואף להדעה הב' ס"ל להב"ח דיד כהה בעינן וכמ"ש בס"ק יו"ד ולפ"ז אין לרבות גידם ואי בעינן למילף גידם צריך למילף הנחה בשמאל מוקשרתם ובמרדכי כ' דתרתי שמעינן מידכה דהיינו יד כהה וגידם נמי שמעינן מיניה דהוא ג"כ יד כהה ומ"ש דע"ת לא ראה בגמרא ר"ל שהע"ת כתב להוכיח בכותב בשמאל ושאר מעשיו בימין דמניח בשמאל שהוא יד כהה דאל"כ יתורא דידכ' ל"ל דהא מוקשרתם וכתבתם ילפינן שפיר דהנחה בשמאל כיון דכותב בימין כו' וע"ז כתב המ"א שז"א דבגמרא מבואר דמאן דדריש מוקשרתם לא דריש יד כהה ולדידי' אפשר דאתי לאתויי גידם או דרשא אחריתא ומ"ש המג"א ואין להאריך בזה כי קי"ל כו' נראה דר"ל דאין להאריך בזה לפלפל אי קי"ל דידכה יד כהה או אי דרשינן תרווייהו וכיוצא בזה שהאריכות הוא אך למותר דאיך שיהיה בזה מ"מ קי"ל דאין הלכה כת"ק דס"ל דפטור וא"כ באין לו זרוע כלל פטור לכ"ע בין להא"ז ובין להתוס' וביש לו זרוע או לדעת הא"ז דגרס אין לו אלא זרוע גם בזה פטור ולדעת התוס' דלא פליגי דת"ק באין לו זרוע מיירי אבל כשיש לו זרוע ס"ל אפשר דמודה דמרבינן מידכה והיינו להניח בימין כמ"ש בספרו ומטעם שכתב לעיל דכשיש לו זרוע מיקרי יד לענין זה שמניח בימין ומ"מ יניחנו בלא ברכה כיון די"א דקי"ל כמ"ד ידכה יד כהה וא"כ א"א לרבות מידכה כלל:

ד

ס"ק ד' שמפני זה כתב הרוקח כו' הרוקח ס"ל בספיקא כהרשב"א שאף ברצועות יש להקפיד בחציצה ובפרט מה ששייך לקשירה כמ"ש הט"ז בשם ר"מ:

ה

ס"ק ו' עיין בזבחים דף י"ט ובערכין דף ג' ועמ"ש בזה בתשובה בס"ד:

ו

מ"א ס"ק ח' ואם מניח של יד כדרך זה כו'. נראה דמיירי במניחה על סמרטוטין ולבוש בגד אחר דאל"כ תיפוק לי' משום ולא לאחרים לאות ואשמעינן בזה דלא תימא דדוקא בש"ר כיון דמברך על ש"י להניח סגי בהכי בדיעבד כיון דבלא"ה דעת המחבר בלא שח דמברך אחת דהיינו להניח לבד. לזה אמר דאף שמניח ש"י בדרך זה וא"כ אין עליו ברכה כלל מ"מ לא יברך מטעם די"א דחציצה פוסלת:

ז

ס"ק י"א ובתשובת מהר"מ דפוס פראג כצ"ל. וע"ש סי' תר"ה. ומ"ש וש"מ דאם המכוה גדולה כו' אפשר שר"ל שלפי הנוסחא בש"ע די"ל דדוקא מכה שמהצורך להניח במקום הזה מזור ותחבושת וא"כ הוי חציצה דמהר"מ ס"ל כהרא"ש תלמידו דחציצה פוסלת בשל יד ולכן כשהמכה נתפשט בכל הזרוע פטור ועיין בס"ק ו' שכתב שמותר להניח על הסמרטוטין אך זה אליבא דהרשב"א דס"ל דחציצה אינ' פוסלת רק משום לאחרים לאות ומהני כשלובש עליו בגד אחר ע"ש. אבל לפי הנוסחא שבתשו' למהר"מ מכוה לא מיירי מחמת חציצה שהמכוה נתרפאת מאליה רק מחמת שיש לו צער להניח ע"ג מקום זה מ"מ מוכח כשהיא על כל הזרוע פטור משום מצטער ולכן הראה מקום לסי' ל"ט סעי' ט' דשם איתא הדין דמצטער פטור ע"ש: