שולחן ערוך, אורח חיים כ״ח: דיני חליצת התפילין. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני חליצת התפילין. ובו ג סעיפים:
חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה שלא יסיח דעתו מהם וימשמש בשל יד תחל' וכשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בשל יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש:

ב

תפילין של ראש חולץ תחילה משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד יניח בתיק של ראש ועליו של יד כדי שכשיבא להניחם יפגע בשל יד תחילה:

ג

מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן:

א

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה היינו כל שעה שנזכר בהם חייב למשמש בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת:

א

שעה. פי' בכל שעה שנזכר מהם חייב למשמש ב"ח מ"א. ע"ל סי' מ"ד ס"ק א' ובספר הכוונות הזהיר מאוד בענין היסח הדעת דאין פגם גדול מזה:

ב

תחלה. קודם שמסיר הרצועה מהאצבע. גלי רזיא מ"א (אמר המגיה נ"ל שט"ס הוא במ"א וצ"ל וקודס יסיר הרצועה וכו'):

ג

מעומד. ה"ה הכריכות של אצבע. ולמנהגינו שמניחין של יד מעומד צריף ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כף חליצתן ונהגו לכורכם ככנפים ע"ש. כנפי יונה מט"מ:

ד

בתיק. בתשובת בנימין זאב סי' (רפ"ט) [קפ"ט] כ' שיעשה הכיס או התיק צר כדי שיהיו זה על זה וכ"כ הב"ח וט"ז סי' כ"ה ס"ק י' והמ"א כ' דיותר טוב להניחם זה אצל זה ויעשה סימן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה מש"י אסור להניח של יד על ש"ר. אין להניח הרצועה על הבתים אלא על הצדדים. לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו. ס"ח מ"א:

א

מנחות ל"ו

ב

יומא ל"ג פי' התוס' בשם רבי אליה

ג

טור בסי' ס"א

ד

מנחו' שם

ה

מערכת אלקית

ו

תוס' מההיא דיומא

ז

ר"ת: בשם רב האי

א

ס"ב ויניח כו'. כפי' ר"ת במנחות שם ד"ה וקשרתם וביומא שם:

א

ס"ג מנהג החכמים כו'. רד"א וא"ח בשם גאון וכמ"ש בפ"ד דסוכה בשעת פטירתן כו' וכמ"ש בגמ' שם:

א

במג"א ס"ק ד' ומי הגיד להם. נ"ב ע"ש תוס' ד"ה מדבק:

א

סעיף א' אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש ולא מורידין וכו'. נ"ב והנה מזה היה מקום ללמוד אם בנו בית הכנסת חדש ובאו להכניס שמה ארון הקודש וספר תורה ובאו שניהם אל הפתח הנושא ארון הקודש והנושא ס"ת אז יכנוס תחלה הארון ואח"כ הס"ת מכח מעלין בקודש ולא מורידין ולא להיפוך הס"ת תחלה ואח"כ הארון הקודש ודומה לדין זה ממש. אך בהיות כן צ"ע דהנה בפרשת נשא כתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם ופירש"י נושאי המקדש דברים המקודשים והיינו דהוי קשה לו דאם קאי על המקדש ממש הרי בני גרשון ובני מררי נשאו המקדש ואדרבא גוף בנין המקדש לא נשאו הקהתים רק כלי המקדש. לכך פירש דהכוונה היא דברים המקודשים. וגם כתב והקימו את המשכן עד בואם היינו בני גרשון ובני מררי הקימו המשכן עד שבאו בני קהת, והנה קשה למת פירש כאן שבני קהת נשאו דברים המקודשים הרי זה אינו ענין לכאן ולמה לא פירש בבני גרשון ובני מררי מה נשאו. אך הכוונה דבא לומר שכיון שבני קהת נשאו דברים המקודשים א"כ היה ראוי יותר שהם ילכו תחלה קודם לכולם לכך נתן טעם דלכך נסעו עתה מכח שהיו מקימין בנתיים את המשכן עד בואם וכשבאו בני קהת כבר מצאו המשכן עומד והכניסו הכלים מיד ולא הוצרך הארון להיות עומד בנתיים בחוץ אבל אם היו הם נוסעים תחלה היה הארון מונח שלא במקומו טרם יקימו המשכן ולכך אמר ונסעו הקהתים אף שהיו נושאי המקדש דברים המקודשים והיה להם לילך תחלה מכל מקום כיון שהקימו המשכן עד בואם עדיף טפי שיסעו הם אחרונה משמע מזה הא בלא"ה אם לא היה טעם זה הי' להקדים הארון תחלה שמקודש יותר יש לו לילך תחלה. א"כ אם יש ארון הקודש וס"ת עומדים שניהם לכנוס יכנוס הס"ת תחלה ואח"כ הארון כיון דתיכף יכנוס אחריו הארון ויניחו בו הס"ת. ולפ"ז מוכח דלא אמרינן בכהאי גונא מעלין בקודש ולא מורידין וא"כ קשה למה כאן יניח הטלית תחלה ואח"כ התפילין מכח מעלין בקודש ולא מורידין הרי התם משמע דזולת הטעם שיקימו המשכן כיני כיני היה הארון נוסע תחלה ואח"כ המשכן ולא אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין ליסע המשכן תחלה ובע"כ דמקודש עדיף מכח מעלין בקודש וכאן משמע להיפוך וצ"ע בזה ודו"ק:

א

[א] למשמש בתפילין כל שעה וכו'. קל וחומר מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה תמיד שלא יסיח דעתו, כתב הב"ח משמוש זה לא שמענו פירושו וכי בכל הזמן שתפילין עליו לא יסיר ידו מהם אתמהה, ונראה דהכי קאמר חייב אדם למשמש בכל שעה שנזכר מהם דמיד לאחר שנזכר מהם חייב למשמש בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת, עד כאן. ולשון הרמב"ם שלא יסיח דעתו אפילו רגע אחת, עד כאן, ובפסקי מהרא"י (תרומת הדשן ח"ב) סימן ק"כ צריך למשמש בהו שלא יזיזן ממקומו, עד כאן. וכתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא אין להסיח דעתו מן התפילין אפילו באמצע התפילה, רק בהיותך עסוק בדברי תורה ובשמונה עשרה ברכות דעמידה. אך אם תפרש מעט מחשבתך מן התורה צריך לחשוב תיכף ותזהר בזה, עד כאן. ובספר מצות שמורים האריך מאוד מאוד שלא להסיח דעתו דאין פגם גדול מזה והביא מעשה עלה, עיין שם, ועיין במגן אברהם סימן מ"ד:

ב

[ב] בשל יד תחילה וכו'. עיין אליהו זוטא:

ג

[ג] [לבוש] דכתיב והיו וכו'. רש"י פירש דמוהיו שהוא לשון רבים יליף לה ואינו מוכרח דשמא והיו על הדברים דלעיל קאי כמו וקשרתם לכך נראה דיליף לה מדקרינן לטוטפת שהוא חסר וי"ו בחולם שהוא לשון רבים, (לבוש). ובמלבושי יום טוב ולחם חמודות דף צ"ה הקשו על הלבוש, דאם כן והיו למה לי, לכתוב וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות, דהא קשר של ראש נמי בעינן. ומדלא כתיב הכי הלכה למשה מסיני הוא, ואם כן לכתוב בהכי וישוב וקשרתם גם אשל ראש ולא ניבעי הלכה למשה מסיני אלא על הצורה כמו בשל יד עד כאן לשונו. ונראה לעניות דעתי דמפרש הש"ס מנחות דף ל"ג דלמד דמניח של יד תחילה מדכתיב וקשרתם לאות על ידיך והדר והיו לטוטפות, דקשה דילמא על כרחך הוכרח הקרא לכתוב אחד קודם לחבירו. גם קצת קשה למה לא למד מפרשת בא דכתיב והיה לאות על ידכה והדר ולטוטפות, וקרא דוקשרתם הוא מאוחר דכתיב בפרשת ואתחנן. ואין לומר דדייק מדכתב רחמנא פעם שנית של יד קודם ולא שינה פעם זה קודם ופעם זה קודם כדוגמת הוא משה ואהרן דזה אין במשמע בלשון הש"ס. ועוד דבפרשת בא כתיב נמי קודם זה בפרשת קדש והיה לאות על ידך, והדר לזכרון בין עיניך. לכן נראה לפרש דלימוד הש"ס הוא מתיבת והיה רצה לומר והדר והיה לטוטפות אחר של יד יהיה של ראש. ואפשר לפרשו כמו שדרשו בברכות והיו בהווייתן יהא ושלא יקרא למפרע, דאם לא כן למה לי והיו דהא אפרשיות דהדברים כבר נאמר וקשרתם כקושיית הלבוש אבל מקדימה לא למד. דאם כן תיקשי דילמא הקדימה לכתחילה אבל לא אם פגע בשל ראש תחילה לעבור על המצוות אלא דנלמד מוהיה, ואם כן אי אפשר ללמוד מפרשת בא דשם לא כתיב והיו אף דשם כתיב בריש הפסוק והיו לאות היינו כמו שכתב הלבוש סעיף ט' שיהא הוויה אחת לשתיהן וממילא נדחה קושייתם והיו למה לי דבעינן והיו כדפרישית. אך קשה דאם כן השתא דלמדינן מטוטפות לדעת הלבוש שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים אם כן למה לי קרא דמניחין של יד תחילה. בשלמא בלא פירושו הייתי אומר פירוש הש"ס והדר והיו לטוטפות לא מייתורא למד אלא מדאקדמיה קרא כדאמרינן כל המוקדם בפסוק קודם לברכה, ואם כן למסקנא דלמד הש"ס שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים חוזר הש"ס. ובאמת לא צריכין לימוד להניח של יד תחילה, וקרא לגופיה אתיא, וכן כתב מעדני מלך שם, אבל לפירושו דלמד מתיבת והיו קשה. ויש לומר דסבירא ליה ללבוש דמלימוד לטוטפות לא היינו למידים שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, אלא בשעת הנחה לבד ולא כל זמן. וראיה ברורה לזה מדכתב הלבוש בסימן כ"ה סעיף ו' ובריש סימן כ"ו טעם דשל יד תחילה שהקדימו הכתוב. והוא תמוה דהא נלמד מלטוטפות כל זמן שבין עיניך יהיו שתים כאשר ביארתי אלא על כרחך לא שמעינן מיניה תרווייהו, ודו"ק. גם יש לומר דמלימוד כל זמן לחוד לא הוי שמעינן באם פגע בשל ראש תחילה לעבור על המצוה רק שיקח לכתחילה של יד וכן משמע בסימן כ"ה סוף סעיף א'. ואדוני אבי הרב נר"ו הקשה אותי על עיקר פירושי מדברי לבוש הנזכר לעיל שכתב טעם יברך של יד תחילה מקדימה הכתוב, הרי דלבוש למדו נמי מדהקדימה הכתוב ולא מייתורא דוהיה, והשבתי לו דאף דנלמד מוהיה מכל מקום היינו דמורה הקרא שיעשה המוקדם בפסוק כדאמרן. ועוד יש לתרץ עיקר הקושיא דאפשר דבעינן והיה דלא נימא הואיל וכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, אם כן אם אין לו של יד אין רשאי להניח של ראש לחוד, לכן כתיב והיו להורות שהן שתי מצוות כדלעיל סימן כ"ו. ומאי דמשמע קצת מדברי מלבושי יום טוב ולחם חמודות שהבאתי דוקשרתם לא קאי אשל יד, עיין מה שכתבתי סימן (כ"ד) [כ"ז] בסעיף ז' ובסעיף ח', ובתוס' מנחות דף ל"ו ד"ה משעת וכו', וצריך עיון. ומה שכתב הלבוש מדקרינן לטוטפות וכו' ואני מצאתי בספר התרומות סימן רי"א זה לשונו לשון טוטפות משמע שנים, עד כאן. גם אישתמיט זה למעדני מלך עיין שם. ומכל מקום דעת רש"י נראה לי משום דקשיא ליה דאי מלטוטפות הוה ליה לש"ס ללמוד מוהיה כי יביאך דכתיב נמי לטוטפת חסר כדפירש רש"י בסנהדרין דף ד' עד כאן. ועוד דאם כן תיקשי למאן דאמר יש אם למסורת:

ד

[ד] צריך לחלוץ וכו'. וצריך לחלוץ של ראש בשמאל, של"ה. וקודם יסיר הרצועה מהאצבע, גלי רזיא. ונראה דאין לגלול התפילין בתוך הרצועות. אלא יאחוז התפילין ויגלול הרצועה עליו. וכן כשפותח התפילין יאחזנו התפילין בידו ויגלול הרצועות ממנו, דאם יאחוז ברצועות ויגלול הבתים יתהפכו הבתים. ועיין מה שכתבתי ריש סימן כ"ה, ולקמן סימן קמ"ז יתבאר עוד טעם וראיה לזה. כתב מטה משה נהגו לכורכן בכנפיים זכר למעשה אלישע בעל כנפים, על כן אין להניח הרצועות על הבתים. כתב מגן אברהם מנהג עולם לעשות שני כיסין זה אצל זה ולסמן איזה של יד ואיזה של ראש ונכון:

ה

[ה] מנהג חכמים וכו'. מנהג יפה וטוב לכל איש ישראל לעשות כן, ששנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם, מקור חיים:

א

א) [סעיף א'] חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה וכו' פי' בכל שעה שנזכר מהם דמיד לאחר שיזכר מהם חייב למשמש בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת. ב"ח. מ"א סק"א ומחה"ש. א"ר אות א' עט"ז. פרמ"ג א"א אות א'. ר"ז אות ב'. ש"ץ דף מ' ע"ג. חס"ל אות א'. ועיין ער"ה אות א'. יפה ללב אות א'. ובאות שאח"ז:

א

ב) שם שלא יסיח דעתו מהם. הנה בענין היסח הדעת לדעת הר' יונה והרא"ש והטור לא נקרא הסח הדעת ואסור אא"כ הוא עומד בשחוק וקלות ראש. כמ"ש בסי' מ"ד בטור וב"י יעו"ש. וכ"כ הב"ח שם בשם הנז' אלא שכתב וז"ל אבל מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין. ושלא יסיח דעתו מהם למשוך בשיחה בטלה ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב אדם למשמש בהם כל שעה שלא יסיח דעתו מהן כדלעיל בסי' כ"ח ובסי' ל"ז עכ"ל. וכ"כ המ"א שם סק"ב. סו"ב בזה הסי' אות א', ר"ז אות א'. אמנם הרב שאגת ארי' סי' ט"ל כתב דכל היסח הדעת אסור והוכיח כן מדברי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתם וכתב וכן עיקר יעו"ש. וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין דאסור להסיח דעתו מהתפילין בכל רגע ואפי' בהיותו מתפלל רק כשהוא עוסק בתורה או מתפלל י"ח פטור יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער התפילין פ"י. עו"ת דף ל"ד ע"ב הנד"מ. נגיד ומצוה. מצ"ש. ועיין ער"ה אות נ'. ובשער הגלגולים הקדמה כ"ב דף כ"ב ע"א הביא מעשה נורא ע"ז שפעם אחת ראה האר"י ז"ל בעיניו לחכם אחד גדול מדור שלפנים ממנו כמה שנים שהגיע זמנו להעלותו עתה למחיצה יותר עליונה ממה שהיה בתחלה כי כפי ערך המעלה שמעלים אותו צריך שיזדכך יותר אפי' בדקדוקי מצות כחוט השערה ומכלל הדברים היה נענש על שהסיח דעתו מן התפילין באומרו יהר"מ שלא ניגע לריק ולא נילד לבהלה כמ"ש אחר קדושת ובא לציון גואל ולהיותו מכוין בתפילה ההיא הסיח דעתו מן התפילין ונענש ע"ז הדקדוק הקל ומה יעשה מי שאינו מכוין בתפילתו ולא בתפילין שעל ראשו עכ"ד והובא זה בפע"ח שם ובעו"ת שם. נגיד ומצוה שם. מצ"ש שם. א"ר שם, סו"ב אות א'. מחב"ר אות ב'. ש"ץ דף מ' ע"ג נו"ש אות ה'. חס"ל אות ב'. וכתב שם החס"ל ולענין גדר שלא להסיח דעתו מן התפילין ראיתי אנשי מעשה שהיו כותבין על כל דף בסידור התפילה כזה כוונת תפילין עכ"ל. וכ"כ כף החיים סי' יו"ד אות כ"ו דברי מנחם בסי' ל"ז אות ב'. ופשוט דלאו דוקא שצריך לכתוב בכל דף בסידור אלא אפי' אם כותב זה בחתיכת קלף או נייר ומניחה למעלה מדפי הסידור כדי שיראה אותה בכל רגע ויזכור די. וכ"כ בן א"ח פ' חיי שרה אות י"ז:

א

ג) שם שלא יסיח דעתו מהם. המגיה ס"ת להכינו לצורך קריאת התורה בשבת בעוד התפילין עליו לאו שפיר עבד דעל כרחיה אסח דעתיה מתפילין כדי ליתן דעתו עיניו ולבו בהגהת הס"ת כתיקונו בחסרות ויתרות ודבוקים ונפרדים ולפעמים צריך לכתוב ולהגיה ול? ולתפור איזה יריעה וזימנין דמתרמי דפ' השבוע ארוכה או תהיין חוברות וכל זמן זה לא פלט מהיסח הדעת, פתח הדביר אות א'. ועי"ש שכתב דהגם דאין מקום לגעור בו שהרי ר"י והטור בסי' מ"ד לא חשבי הסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וק"ר אבל מתעסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהם ממש אין זה נקרא הסה"ד וכ"כ בפשיטות ח"א כלל י"ד אות ט"ו מ"מ הירא את דבר ה' נכון לו ליזהר דכיון דאנן בדידן אין תפילין עלינו כל היום כבזמן התלמוד לפחות בשעה קלה נכון ליזהר מהסה"ד אפי' לא יהיה בשחוק וק"ר. ועוד הרי שאגת אריה סי' ט"ל אסר הסה"ד לגמרי. וכ"ש דרבינו האר"י ז"ל ומצת שמורים ז"ל החמירו מאד בזה וביארו דעושה פגם גדול עיין להא"ר בסי' זה דודאי כל בעל נפש יחמיר. ועוד עי"ש שהביא ראיה מדברי הב"ח סי' ל"ח ס"ז והפרמ"ג שם במש"ז אות ד' יעו"ש. והביאו כף החיים סי' יו"ד אות כ"ו וכתב דהדין עמו יעו"ש:

א

ד) שם וימשמש בשל יד תחלה. כדי שלא לעבור על המצוה שהיא סמוכה לו למשמושו. ועוד שהיא קודמת בפסוק. לבוש. ואם מצאן שנשמטו שניהם ממקומן בלאו אין מעבירין צריך להחזיר ש"י תחילה מקרא והיו לטוטפות כ"ז בין עיניך יהיו לטוטפות. פרמ"ג א"א אות א'. ומ"ש וכשיאמר וקשרתם לאות וכו' כ"כ ג"כ לקמן סי' ס"א סעי' כ"ה. ועיין בדברינו לשם בס"ד אות ס"ו:

א

ה) [סעיף ב'] תפילין ש"ר חולץ תחלה וכו' וחולץ תש"ר אחר שמסיר הרצועה מהאצבע. מ"א סק"ב בשם גליא רזיא. א"ר אות ד'. פרמ"ג א"א אות ב'. יפה ללב אות ג', מיהו לדעת מהר"ש ויטאל ז"ל יסיר גם ב' או ג' כריכות מן הזרוע ואח"כ יסיר תש"ר. והוא שכתב בהגהתו לשער הכוו' סוף דרוש ה' דתפילין כדי להשוות דברי האר"י ז"ל לדברי הש"ע והוצרכתי להעתיקו מפני שחסר מן הדפוס אלא מ"כ בשער הכוו' כ"י ישן וז"ל ובאולי נוכל לומר כדי לתווך השלום ביניהם. אנו נוהגים להתיר הקשרים מעל האצבע הנקרא אמה כנודע וג"כ אנו מתירים ב' ג' קשרים אפי' מהזרוע ואז הוא כאלו הוסרנו התש"י ואח"כ אנו מסירים התש"ר ואח"כ אנו חוזרים להסיר תש"י לגמרי ועי"כ אנו עושים כב' הסברות כי כשהסיר כל הקשרים שבאצבע הוה ליה כאלו הוסרנו התש"י תחלה ואח"כ ש"ר כדברי הרב ז"ל ובהיותינו חולצין התש"ר ואח"כ חולצין לגמרי התש"י הוה ליה כדברי מהרי"ק ז"ל. וזה נלמד אמיתות הענין וכן נהגתי אני כל ימי וכמדומה לי שכך היה נוהג אבא מרי הרב ז"ל ותול"מ עכ"ל. וכ"כ המחב"ר סי' כ"ה אות יו"ד ובזה הסי' אות ד' בשם הנז' ש"ץ דף מ"ב ע"א. זכ"ל ח"א אות ת' קשל"ה. נו"ש אות ו'. חס"ל או' ג', כף החיים סי' יו"ד אות מ'. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ך' שע"ת סי' כ"ה אות י"ט. בן א"ח פ' חיי שרה אות ט'. וכתב שיש הכרח להכרחת מהרש"ו ז"ל משער הכוו' סוף נוסח התפלה דף נ"א ע"ד שכתב אחר שהיה מורי ז"ל מסיר תש"ר מעל ראשו וכו' ואח"כ מסיר תש"י וכו' יע"ש:

א

ו) שם צריך לחלוץ תש"ר מעומד. וה"ה הכריכות של האצבע צריך לחלוץ מעומד. מ"א סק"ג. והטעם כתב מחה"ש כמו שצריך לעשות הכריכות מעומד. ועיין בדברינו לעיל סי' כ"ה אות ס"ח. וכ"כ ר"ז אות ד'. ש"ץ דף מ"ב ע"א. צפורן שמיר סי' ב' אות ז' וקשר גודל סי' ד' אות ד', וכתב ודלא כסו"ב סי' כ"ה אות יו"ד שכתב חולץ אותה הרציעה שעל האצבע מיושב יעו"ש. זכ"ל ח"ג אות ת' חס"ל שם. כף החיים שם. יפה ללב סי' כ"ה אות כ"ה. ומשמע שם בחס"ל ובכף החיים דגם הסרת ב' ג' כריכות מעל הזרוע שמסיר עם כריכות האצבע יהיה מעומד יעו"ש, ואע"ג דהכריכות שעל הזרוע עושין מיושב וא"כ צ"ל גם הסרתם מיושב כדרך הנחתם נראה דאין כ"כ קפידה בכריכות של הזרוע שיהיו דוקא מיושב ומ"ש האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין דהנחת תש"י צ"ל מיושב ולא מעומד הוא על עיקר ההנחה של תפילין שהיא הקשירה על הקבורת אבל אחר שקשר על הקבורת אין כ"כ הקפדה אם יעשה הכריכות של הזרוע מעומד וכמו שמצינו להאר"י ז"ל שהיה נזהר מאד שלא להוציא תש"ר מכיסן עד שיניח תש"י ויקשרנו למעלה במקום הקבורת ואח"כ לא היה חושש מלהוציאם אעפ"י שלא כרך עדיין הז' כריכות סביב זרועו כמ"ש בשער הכוו' שם אלמא עיקר ההנחה הוא הקשירה על הקבורת וא"כ כיון שאין כ"כ קפידה על כריכות הזרוע שיהיו דוקא מיושב גם בהסרתם אין קפידה שיהיו מיושב וע"כ השוו החס"ל וכף החיים ז"ל הסרת כריכות האצבע להסרת ב' ג' כריכות שעל הזרוע שיהיו כולם מעומד כדי שלא להטריח. ועיין בן א"ח פ' חיי שרה אות ט':

א

ז) שם צריך לחלוץ תש"ר מעומד. אבל תש"י צריך לחלוץ אותו מיושב כמו שהניח אותו מיושב. שער הכוו' סוף דרוש ה' דתפילין. וכ"כ מ"א סק"ג. סו"ב אות ב'. מחב"ר סי' כ"ה אות יו"ד. ר"ז אות ד'. ש"ץ דף מ"ב ע"א ז"ל ח"א אות ת' חס"ל אות ג' וז"ל שער הכוו' בדף נ"א ע"ד יסיר תש"ר מעומד ויניחנה בכיס ואח"כ ישב ויסיר תש"י מיושב כמו שהוא בעת הנחה ויניחנה בכיס ואח"כ יסיר הטלית עכ"ל. ועיין לקמן אות ט'. ובזמן שיש לו הכרח דאינו יכול לקפלו תיכף ולהניחו בכיס כגון בר"ח שחולצו קודם תפלת מוסף ותיכף מתפלל מוסף עם הציבור יזהר שלא יניח הקציצה בהיפוך דהיינו צד המעברתא למעלה וגופו של בית למטה אלא יניחנו ביושר ותיכף יקפלנו אחר תפילת מוסף. בן א"ח פ' חיי שרה אות י"ט:

א

ח) כתב בשל"ה שראה רבו שחלץ תש"ר ביד שמאל. והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן מפני שמציתן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצין אחר התפילה ולכן חולץ בשמאל. מ"א שם. א"ר אות ד'. ועיין סי' ל"ז סעי' ב' וכ"כ סו"ב סי' כ"ה אות יו"ד. מחב"ר שם אות יו"ד. ש"ץ דף מ"ב ע"א. זכ"ל ח"א אות ת'. א"ז אות ה'. חס"ל אות ו'. כף החיים סי' י"ד אות מ'. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ך'. בן א"ח פ' חיי שרה אות יו"ד. וכן הטלית יחלוץ ביד שמאל מהאי טעמא. חס"ל שם. כף החיים שם בן א"ח שם. ואיטר יחלוץ בימין כל אדם וכותב בימין וכל מלאכתו בשמאל מיקרי איטר לענין זה לכ"ע וחילץ בימין של כל אדם. מחה"ש אות ג'. פרמ"ג א"א אות ג' פתחי עולם אות ד':

א

ט) שם צריך לחליץ תש"ר מעומד. וכן הטלית צריך לחלוץ מעומד כמו שהניחו מעומד. עיין לעיל סי' ח' אות ד'. וכ"כ סו"ב באו' הנז"ל. מחב"ר שם. זכ"ל שם. ואין להסיר את הטלית כ"א לאחר חליצת התפילין כי כמו שהנחת הטלית קודם התפילין כך יהיה הטלית בראשך עד אחר שתסיר את התפילין. שער הכוו' סוף דרוש ה' דתפילין. וכ"כ סו"ב באות הנז"ל. מחב"ר שם זכ"ל שם. קיצור ש"ע שם. ואין להסיר התפילין כ"א אחר עלינו לשבח ועל כן נקוה לך. ש' הכוו' שם. ועיין לעיל סי' כ"ה אות פ"ח:

א

י) אין להניח הרציעות על הבתים, מ"א סק"ד בשם גליא רזיא. והטעם כתב מחה"ש מפני דהבתים קדושתן חמורה מהרצועות. ומ"ש מ"א בסוף סק"ד דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניחם למעלה כתב פרמ"ג בא"א אות א' דלשיטתיה אזיל בסי' כ"ז אוח י"ד דתיתורא אין קדוש יותר מרצועות ומ"ש מור"ם שם דאין לכרוך הרצועה על התפילה וכו' הוא מפני כדי שיהא תלוי כמו תש"ר יעו"ש ועיין מחה"ש. לפי דברי האר"י ז"ל שכל אחת יש לה בחי' בפ"ע גם על המעברתא לא יניח כמש"ל סי' כ"ז אות ל"ז יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

א

יא) מי שמנהגו ללביש רש"י ור"ת ביחד והוא כורכן יחד להניחם בכיס. יזהר שלא ישים הקציצה על מעברתא של השני אלא יניח הקציצות כולם על הרציעות זה אצל זה בן איש חי פ' חיי שרה אות ט"ו. ועיין לעיל סי' כ"ז אות מ"א.

א

יב) יש נוהגים לכורכם ככנפים ע"ש כנפי יונה. מט"מ בשם ס' המוסר. מ"א שם. ר"ז אות ז. ש"ץ דף מ"ב ע"א. חס"ל אות ג'. שתילי זיתים אות ה':

א

יג) לא יאחוז ברציעות ויגלול התפילין אלא יאחז בתפילין ויגלול הרציעות כמ"ש סי' קמ"ז סעי' ה'. מ"א שם ר"ז הם. ש"ץ שם. שתילי זיתים שם. וכן כשפותח התפילין יאחז בבתים ולא ברציעות. פרמ"ג א"א אות ג' פתחי עולם בסוף הסי' וכן כשכורכין החוע שבפי הכיס שבו מונחין הטלית והתפילין יש ליזהר כל מאי דאפשר שלא יגלול הכיס סביב החוט אלא החוט סביב הכיס לכבוד התפילין וכן שמעתי שגדול א' ז"ל מיחה ע"ז וכ"ש בחוט שסביב כיס של תפילין עצמן והמדקדק להרגיל עצמו בכך לא יקשה לי הדבר. וק"ו שלא יפה עושים כשפותחין כיס התפילין שאוחזין החוט לצד מעלה והכיס נתלית באויר וננערת ונפתחת מאליה דאין זה כבוד התפילין כמובן. פתח הדביר בהשמטות דף רי"ח רע"ב. והביאו כף החיים סי' יו"ד אות מ"א וכתב דדבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים. וכ"כ בן א"ח פ' חיי שרה אות י"ד. ועיין לעיל סי' כ"ה אות ל"א:

א

יד) שם ויניח בתיק ש"ר ועליו ש"י וכו' כתב הב"ח דלא יעשה שני תיקים אחד לשל יד ואחד לשל ראש ויכתוב ע"ז יד וע"ז ראש דאתי למיטעי להחליף של יד בשל ראש אלא יעשה תיק אחד ארוך וצר וישים זה על זה דלא אתי טעות עכ"ל. ור"ל דיניח תש"ר בשולי הכיס ותש"י למעלה אצלו בראש הכים כדי כשיבא להניחם יפגע בשל יד תחלה אבל לא זה על זה ממש דתש"ר קדושתו חמורה משל יד כמ"ש סי' מ"ב. ועיין מ"א סק"ד. ופסקי תוספות במנחות כתבו וז"ל אם יש בתיק כדי להחזיק שניהם זה בצד זה יניח תחילה ש"ר ואח"כ יניח של יד אצלו עכ"ל. והב"ד הב"ח. וכתב המ"א שם דהכי נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה. וכ"כ הברכ"י אות א'. וכ"כ סו"ב סי' כ"ה אות יו"ד והב"ד המחב"ר שם אות יו"ד. ויניחם בכיס זה אצל זה פנים בפנים. יד אהרן בהגה"ט בזה הסי' זכ"ל ח"א אות ת'. חס"ל אות ד'. קיצור ש"ע סי' יו"ד אות כ"א וכדי שלא יבא ליקח התש"ר תחלה ויהא מעביר על המצות ירגיל עצמו תמיד להניח תש"י בשמאל הכיס ולא יחליף בשום זמן ליתן בימין הכיס או בימין הכיס ולא יחליף בשום זמן ליתן בשמאל הכיס והרגל נעשה טבע וממילא לא יבא ליקח התש"ר תחלה. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות ו'. ועיין קול יעקב סי' מ"ב אות ל':

א

טו) גם יזהר בכיס החיצון שבו מונח הטלית וכיס התפילין שלא יניח הטלית והסידור למעלה על התפילין מפני שקדושת התפילין חמורה מקדושת הציצית והסידור אלא יניח התפילין מן הצד ונמוך מן הטלית בכדי שיפגע בטלית תחילה ולא יהא מעביר על המצות וגם לא יהא הטלית למעלה על התפילין. עיין ש"ץ דף מ"ב ע"ג והביאו שע"ת בסי' מ' אות ג' וחס"ל שם אות ח' ובדברינו לעיל סי' כ"ה אות ק"א:

א

טז) תיק תפילין שעענז אסור. כמו מטפחת ספרים ביו"ד סי' ש"א סעי' ט'. פרמ"ג א"א בסוף הסי' פתחי עולם סוף הסי' וה"ה כיס הטלית לפי דבריו אסור:

א

טוב) כתב בס' חסידים סי' קכ"ט. כבד את ה' מהונך אתה קונה ארגז לשמור כסף וזהב יותר יש לך לקנות ארגז נאה להצניע ספריך ותפילין עכ"ל. ומזה כתב היפה ללב ז"ל אות ד'. מי שחננו ה' בעושר יעשה התיק של כסף או זהב יעו"ש:

א

חי) [סעיף ג'] מנהג החכמים לנשק התפילין וכו' היינו בשעת שמוציאן מן הכיס ובשעת שמכניסן להצניען בכיסן. וכל אדם יעשה זאת לחבב את המצוה כי חבוב מצוה מצוה. ואין בו משום יוהרא ותע"ב. חס"ל אות ה'. יפה ללב ח"ג אות א':

א

יט) כשחולץ תפילין טוב שהוא בעצמו יקפלם ויניחם בכיס לחיבוב מצוה ולא כאותם שנותנים התפילין לשמש שלהם לקפלו ודוגמא לזה מצינו דארז"ל גבי ס"ת הגולל נוטל שכר כנגד כלם. בן א"ח פ' חיי שרה אות י"ט:

א

(מ"א סק"ד). ונהגו לסמן. היינו הנוהגין לעשות שני כיסין כמ"ש בט"ז סי' כ"ה ס"ק יו"ד:

ב

(שם) לחבירו ולישנא דקאמר דלא אימא מאי דקאמר הא יתיב דפא אחבריה. היינו שגנאי הוא לדף עליון שהוא שומר לכן כתב ולישנא כו' ומוכח כהגליא רזיא:

ג

(שם) ובחדושי הרשב"א. בא לתרץ דברי הגליא רזיא דלא תימא כיון דמסיק במגילה כיון דלא אפשר שרי תו אין קפידא לכן כ' דרשב"א כ' שאפילו ב' קדושות שוות אסור להניח א' על חבירו היכא דאפשר מכ"ש כאן שהרצועות פחות' קדושתן מתפילין:

ד

(שם) לומר דבהנחה עכשיו מתחיל לומר די"ל דלא כהגליא רזיא ומהרשב"א אין ראיה דהנחה אינו דומ' לכריכה משום סברא דשומר ובההיא דמגילה נפרש דפריך משום דנעשה שומר ואע"ג שכתב תחלה דלישנא לא משמע הכי מ"מ כ' עכשיו דשפיר י"ל כך:

א

בכל שעה. פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש שלא ישכחם [ב"ח] ועמ"ש סי' כ"ה סי"ב:

ב

תש"ר. חולץ תש"ר אחר שמסיר הרצוע' מהאצבע [גלי רזיא]:

ג

מעומד. וה"ה הכריכות של אצבע וש"י מיושב דכהנחתן כך חליצתן כמ"ש סי' כ"ה סי"א בהג"ה (כתבי האר"י) וא"כ למנהגנו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחלצן מעומד, כ' בשל"ה שראה רבו שחלץ תש"ר ביד שמאל והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן מפני שמצותן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצן אחר התפלה ולכן חולץ בשמאל ועמ"ש סי' קכ"ג ס"ג:

ד

בתיק. כתב הב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה ע"ג זה ול"נ כיון דש"ר קדושתו חמור' כמ"ש סי' מ"ב אסור להניח ש"י עליו כמ"ש בי"ד ססי' רפ"ב ואפשר דלא קפדינ' אלא בתורה ובנביאים שתורה קדושתה חמורה ביותר אבל בדבר אחר לא קפדי דהא מותר להניח כתובים ע"ג נביאים ונביאי' ע"ג כתובים אף על גב דאין קדושתן שוה וכמ"ש סי' קנ"ג מ"מ נ"ל דמ"ה נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה ומ"ש כאן ועליו פי' שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה אסור לשנות אח"כ הכיס ליתן בו ש"י מיהו אם התנה בתחלה שרי כמ"ש סי' מ"ב: נהגו לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה [מט"מ בשם ס' המוסר] ואין להניח הרצועות על הבתים [גלי רזיא] ואף על גב דלכאורה משמע דשרי מידי דהוה אמטפח' שכורכים סביב הס"ת ועוד דהתו' כתבו בב"ב פ"ק דכשמדבק תנ"ך בכרך א' גולל מתחלתו לסופו דגנאי הוא לס"ת שיכרך סביב לנביאים דנעשה כשומר לנביאים עכ"ל אם כן ה"נ הרצועות נעשו שומרים לתפילין מ"מ דבריהם צל"ע דהא איתא במגילה דף כז מברך היכי כרכי' הא קיתיב דפא אחברי' פי' כשגוללין ס"ת מניחין דף א' על חבירו אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי ע"כ פי' שרי להניח חומשין ע"ג חומשין או תורה ע"ג תורה ולדבריהם ק' מאי ראיה מייתי דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו ולשנא דקאמר הא קיתיב דפא אחבריה משמע דעיקר הקפידא מה שא' מונח על חבירו ומי הגיד להם סברא זו דנעשה א' שומר לחבירו ובחידושי הרשב"א פ"ק דב"ב דף י"ד כ' דוקא היכא דלא אפשר מניחים חומש א' ע"ג חבירו אבל היכא דאפשר בענין אחר אסור להניח א' ע"ג חבירו וכ"מ הכא דאסור לכרוך הרצועות על התפילין ואפשר לומר דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אסור להניח א' עג"ח אלא היכא דלא אפשר אבל בכריכ' דנעש' שומר היכא דאין הקדושות שוות מוטב שיהיה הקדושה קלה מבחוץ כדי שיעשה שומר לחבירו דיותר קפדי' אשומר ממה שיהיה מונח תחת חבירו, ובגמרא דמגילה ה"פ הא קיתיב דפא אחברי' פי' ונעשה אחד שומר לחבירו אלא כיון דא"א שרי ה"נ כו' ומ"מ נ"ל דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניח למעלה: לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין כמ"ש סי' קמ"ז ס"ה ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו [מט"מ ס"ח]:

א

(א) בכל שעה – פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש דעל ידי כן נזכר עליהן תדיר ולא יבא לידי היסח הדעת ועוד כדי לתקנם שלא יזיזו ממקומן:

ב

(ב) שלא יסיח דעתו – ובעת התפלה א"צ למשמש בהם [מ"א לקמן בסימן מ"ד ועיין בפמ"ג]:

ג

(ג) בשל יד – דהש"י סמוכה לו למשמשו ואין מעבירין על המצות:

ד

(ד) תחלה – ואח"כ בשל ראש. ואם בעת משמוש הש"ר מצאהו שנשמט ממקומו ונודע לו אז שהש"י ג"כ נשמט ממקומו צריך להחזיר הש"י תחלה על מקומו מקרא וקשרתם לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכנ"ל בסימן כ"ה ס"ו:

ה

(ה) חולץ תחלה – אחר שמסיר ג' כריכות מהאצבע:

ו

(ו) מעומד – ה"ה הסרת הכריכות של האצבע ולמנהגינו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחולצן מעומד דכהנחתן כך חליצתן. ויש מהחכמים שהיו נוהגין לחלוץ התש"ר ביד שמאל שהיא ביד כהה להראות שקשה עליו חליצתן ואם הוא איטר יד שכל מלאכתו בשמאלו חולצן בימינו כדי שלא לעשות החליצה במהירות:

ז

(ז) ועליו של יד – כתב הב"ח וכן הט"ז לעיל בסימן כ"ה סק"י דהיינו שיעשה תיק ארוך וצר שיהיו מונחים זה על גבי זה והמ"א כתב דיותר טוב ליתן התפילין זה בצד זה וכן נוהגין ומה שכתב המחבר ועליו של יד פירושו שיתנו קצת לצד מעלה כדי לפגוע בהם תחלה ובספר שולחן שלמה כתב דטוב שיהיו התש"י בצד ימין של התיק ג"כ מטעם זה. ויש נוהגין לעשות שני כיסין אחד לשל יד וא' לש"ר אך גם בשני כיסין יותר טוב שיזהר ליתן הכיס של יד קצת לצד מעלה כדי שיפגע בהם תחלה ולא יעביר על המצות דדעת הט"ז לעיל בסימן כ"ה דגם ע"י כיס שייך מעביר על המצוה ועיין במ"א בסימן כ"ה סק"א. אותן בני אדם הנוהגין לעשות תיקין להתפילין יש להם לסמן איזה שייך לש"ר ואיזו לשל יד כדי שיזהר בהם ולא יוציא הש"ר תחלה מהתיק גם דכיון דש"ר קדושתו חמורה יזהר עי"ז שלא לשנות אח"כ התיק ליתן בו של יד אלא א"כ התנה מתחלה וכדלקמן בסימן מ"ב:

ח

(ח) תחלה – ולא יצטרך להעביר על המצוה. ונכון ליזהר שלא יחלוץ של יד עד שיניח ש"ר בתוך התיק כדי שלא ישכח ויניח של יד תחלה בתוך התיק:

ט

(ט) ובשעת חליצתן – כשמקפל התפילין לא יכרוך הרצועות על הבתים אלא בצדדי הבתים על התיתורא ויש נוהגין לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה. וכשכורכן על צדדי התפילין צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהן ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכה. גם כשנוטל התפילין מכיסן לא ינערם אלא נוטלן בידו מתוך הכיס. תיק תפילין אסור בשל שעטנז כמו מטפחת ספרים [פמ"ג]:

א

שעה. עבה"ט וכתבו בשם גורי האר"י ז"ל בעת לימוד התורה ותפלה א"צ ליתן דעתו בהתפילין וע' לקמן סי' מ"ד ועיין בשו"ת שאגת ארי' סי' מ"ם שאוסר היסח הדעת בכל ענין רק כ' שי"ל ששיעור היסח הדעת הוא כפי הילוך מאה אמה כמו שאמרו בשינת עראי ע"ש. ובאמת שהוא זוטר בשיעור' טפי שאינו אלא חלק ס"ז משעה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת וע' בסי' מ"ד בט"ז שם. ונראה שהעולם סומכין בזה על רבינו יונה והרא"ש והטור דלא הוי היסח הדעת כ"א כשעומד בשחוק וק"ר. ומה שהקשה בש"א יש ליישב וע' במג"א סי' מ"ד:

ב

תחלה. עבה"ט ולעיל סי' כ"ה כתבתי בשם הזוהר דכשם שצריך ליכנס לבה"כ מוכתר בתפילין כן צריך לצאת מבהכ"נ מוכתר בתפילין. ובשלמי צבור כ' שלא מצא בשום מקום בהזוהר שיזהר בזה. ואולי כוונתו שמאותו הטעם שאמרו בזוהר שיכנס בתפילין משום דאיך יאמר אשתחו' כו' כמו כן כשנפטר מרבו ואין זה מספיק ע"ש:

ג

בתיק. עבה"ט ומ"ש בשם המג"א שנהגו להניחם זה אצל זה ויעשה סי' כו' ליתא דבמג"א כתב שיניחם זה אצל זה. ומ"ש בש"ע ועליו ש"י פירוש שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן כו' ומבואר שיש כאן חסרון איזה תיבות וכצ"ל ונהגו לעשות שני כיסין וצריך לסמן כו' וזה מבואר מדסיים בה ואסור לשנות הכיס כו' וכן מצאתי שיש מגיהין כן והבה"ט לא הרגיש בזה. ומבואר דאם נותן בכיס א' יניח זה על זה וש"י יהיה קצת למעלה כדי שיפגע בו תחלה. וע' ב"ח שדעתו שלא יעשה שני כיסין אחד לש"י ואחר לש"ר ולכתוב ע"ז יד וע"ז ראש דאתי למטעי להחליף ש"י בש"ר אלא יעשה תיק אחד כו' ואפשר דע"ז קאי המג"א דיש עושים ב' כיסים ונהגו לסמן כו' ומ"ש ב"ח דלא מהני כתיבה דאתי למטעי עיין ביומא דף נ"ה גבי יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל כו' ר"י הוא דלית לי' כתיבה כו' ע"ש. ומ"ש דאין לכרוך הרצועה על הבתים כו' ע' במג"א ומ"ש ביד אפרים פירוש נפלא בדברי המג"א ע"ש. ועיין בב"ח שם שדקדק מדברי הטור דמיד כשמסיר ש"ר תחלה יניחו בתיקו ולא ימתין מלהניחו בתיק עד שיסיר גם ש"י שלא יבא לידי שגגה להניח ש"י וש"ר עליו והיינו לפי שיטתו לעשות תיק צר והמ"א לא הביאו כיון שסובר שמניח זע"ז ולכן מי שיש לו תיק צר וכמ"ש הבה"ט בשם הב"ח וט"ז יש לו ליזהר כשחולץ להניח את ש"ר בתיק תיכף כשמסירו כדי דלא ליתא למטעי וכמ"ש הב"ח וכתב מח"ב שבספר אור צדיקים כתב שיש מניחין התפילין כשחולצן על הסידור ואין נכון לעשות כך שלענין שבועה בנק"ח חמור סידור מקדושת תפילין כמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' פ"ז והביאו בסולת בלולה ובסי' מ"ה חזר בו לפי שבט"ז ח"מ סי' פ"ז השיג על הסמ"ע וכן הח"צ בהגהותיו וע"ש בש"ך שתמה על הרמ"א שמה:

א

מג"א סק"ד) ולדבריהם קשה מאי ראי' מייתי דגבי כריכה נעשה אחד שומר לחבירו נראה כוונתו דמנ"ל להש"ס למילף שמותר להניח היכא דלא אפשר דלמא הנחה אסור היכא שהקדושות שוות וכריכה שאני דמשום בזיון התחתון אין כאן שהעליון שמונח עליו אינו רק בתורת שומר ואע"ג דהקדושות שוות שרינן להיות זה על זה כיון דלא אפשר משא"כ הנחה זה על זה בלא תורת שמירה מנ"ל דשרי ואח"כ כתב לישנא דקאמר הא קיתיב כו'. ר"ל דהך לישנא משמע דקפדינן מה שזה מונח ע"ז ומשום בזיון התחתון נגע ביה ולא קאמר איפכא דהיכא כרכינין הא נעשה העליון שומר לתחתון ואיכא ביזוי לעליון אלא ע"כ דחמירא ליה להש"ס מאי דאיכא בזיון להתחתון שזה מונח עליו מבזיון העליון שנעשה שומר וא"כ גם בהא דמדבק תנ"ך טפי היה לו לגלול מסופו לתחלתו כדי דלא ליתוב דפא דנביאים אס"ת ואיכא בזיון הס"ת במה שנביאים מונחים עליו משא"כ כשגולל מסופו לתחלתו שהתורה מונחת על הנביאים ואע"ג דנעשה כשומר מ"מ עדיף טפי מאם יהיו מונח תחת הנביאים ואף שיש לומר שלא יהיה שומר לקדושה קלה ממנו עדיף טפי. מ"מ מי הגיד להם סברא זו דנעשה שומר דלמא לא קפדינן רק על הנחה ותו לא ואף כשנעשה שומר להנחה בעלמא דמי ובחידושי הרשב"א כתב דהיכא דאפשר אפילו אחד ע"ג חבירו אסור להניח ואם כן כ"ש דאסור לכרוך הרצועות על התפילין שהרצועות קדושה קלה ואי משום שומר מנ"ל להקל מחמת זה להניח עליו דילמא דוקא היכא דלא אפשר שרו שרו כמו בהנחה בעלמא וכאן אפשר בע"א כמו דמסיק לבסוף דאפשר להניח על הצדדים וע"ז כתב המג"א ואפשר לומר דבהנחה כו' ר"ל דאע"ג דבהנח' לא שרינן ליה כ"א בלא אפשר אם כן בכריכ' היכא שאין הקדושה שוות לא שייך לא אפשר דהא יכול להניח תורה ע"ג נביאים ע"י שיגלול סופו לתחלתו מ"מ כיון שנעשה שומר מוטב שהקדושה קלה תעשה שומר לחמורה משיעשה שומר החמורה לקלה ואע"ג דעי"ז תהיה החמורה מונחת תחת הקלה יותר קפדינן שלא תהיה החמורה שומר לקלה ממה שיהיה מונח כו'. מ"ש המג"א בגמרא ה"פ הא קיתוב כו' פירוש ונעשה שומר לחבירו כו' נראה שכוונתו דלפי מאי דס"ד דהנחה חמורה טפי משומר לא היה אפשר לפרש כן דלמה שבק הש"ס הנחה ופריך מחמת שומר משא"כ השתא דחדית לן המג"א דטפי קפדינין אשומר מבהנחה אם כן שפיר מתפרשין דברי הש"ס דפריך הא קיתיב דפא אחברי' ואם כן עכ"פ איכא ביזיון דחד מינייהו או לתחתון או לעליון שאם תאמר שאין ביזוי לתחתון שהעליון נעשה שומר לו אם כן פשיטא מחמת ביזוי העליון שנעשה שומר לחבירו וע"כ דבלא אפשר שרי אם כן כ"ש בהנחה דהא ההשומר יש להקפיד טפי ואפילו הכי שרי בלא אפשר ועל זה מסיק דמ"מ ברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדים כו' ר"ל דדוקא דברי התוס' גבי מדובק תנ"ך אתי שפיר תירוץ זה דהתם לא אפשר כי אם או שיניח החמורה על הקלה ואין איסור מחמת הנחה מ"מ יש איסור שהחמורה נעשה שומר ולהיפוך יש חשש מחמת הנחה ולזה שפיר י"ל דשומר יש להקפיד בו יותר מבהנחה משא"כ היכא דאפשר שלא יהא מונח אע"ג כשיניח על הצדדים לא יהיה שומר מ"מ אין לדחות איסור הנחה בשביל זה ולפי מ"ש א"ש מ"ש המג"א דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אסור להניח אחר על גבי חבירו כי אם היכא דלא אפשר כו'. ולשון זה משמע דאם היה נעשה שומר בהנחה היה מותר אף היכא דאפשר ואם כן איך מסיק דברצועות כיון שאפשר להניח מן הצדדי' כו' דמה בכך דמ"מ שפיר דמי להניח למעלה כיון דנעשה שומר לבתים ודוחק לומר דדוקא אחד על גבי חבירו שהקדושות שוות שרינן בכה"ג אם היה נעשה שומר אף דאפשר משא"כ באין הקדושות שוות דאסור להניח קלה על החמורה אע"ג דנעשה שומר כיון דאפשר דז"א דאדרבא כיון שנעשה שומר ואין כאן רק משום ביזיון העליון וכיון דקדושה קלה היא לית לן בה משא"כ בקדושות שוות ועוד הדבר פשוט דבקדושות שוות אסור אף היכא דנעשה שומר במקום דאפשר שהרי המג"א מפרש הא דפריך הא קיתיב דפא אחברי' כו' היינו שנעשה שומר אלא כיון דלא אפשר שרינן אלמא דבאפשר אסור כשהקדושות שוות כשהאחד נעשה שומר לחבירו משום ביזיון העליון. ואם כן לשון המג"א שכתב דבהנחה כיון דלא נעשה שומר כו' דמשמע דנעשה שומר בכל גוונא שרי ולפי מ"ש א"ש דר"ל דדוקא היכא דלא נעשה שומר אסור בכל גוונא דאפשר משא"כ אם נעשה שומר דאז משכחת לפעמים דשרי אף דהיה אפשר לו שלא להניח עליו וכגון בקדושה חמורה וקדושה קלה דאז אפשר להניח החמור על הקל ואפ"ה שרינן הנחה דכיון דנעשה שומר קפדינן שלא יהא החמור שומר לקל משא"כ היכא דאפשר ליה שלא להניח עליו כלל אף ע"ג שלא יהיו לו שומר גם כן לית לן בה. והיינו דאסור ברצועות כיון דאפשר כו'. ולפ"ז מ"ש המג"א דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אין ר"ל ששומר הוא גורם היתר להניח זה על גבי זה. רק ר"ל דכשנעשה שומר לפעמים דחינן איסור הנחה ומניחין ע"ג אע"ג דאפשר להניחם למעלה כדי שלא יהיה נעשה שומר למה שתחתיו ולכך בכריכה דנעשה שומר כשאין הקדושות שוות יש לכרוך הקל על החמור אע"ג דיתיב דפא דנביאים על תורה. ומ"מ עדיף מלכרוך החמור על הקל דגנאי לס"ת להיות נעשה שומר לנביאים והלכך ברצועות אין להתיר מטעם שיהיה נעשה שומר ומתחלה היה המג"א סובר דלדעת התוספות מה שהנביאים הם שומרים לס"ת הוא גורם ההיתר ודחינן איסור הנחה מקמי' ולפיכך הותר ברצועות ולסוף מסיק דאין זה רק מחמת שאי אפשר לעשות ס"ת שומר לנביאים אבל היכא דאפשר שלא להניח כלל אין היתר מחמת שומר. ולפי שרבים מתקשים בהבנת דברי המג"א בזה כתבתיה נלע"ד: