שולחן ערוך, אורח חיים כ״ו: דין מי שאין לו אלא תפלה אחת. ובו ב"ס: – עם 21 מפרשים

א

דין מי שאין לו אלא תפלה אחת. ובו ב"ס:
אם אין לו אלא תפלה אחת מניח אותה שיש לו ומברך עליה שכל אחת מצוה בפני עצמה והוא הדין אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת מניח אותה שיכול:

ב

אם אינו מניח אלא של ראש לבד מברך עליה על מצות תפילין לבד: הגה ולדידן דנוהגים לברך בכל יום ב' ברכות יברך על של ראש לבד שתי ברכות ואם הניח של יד לבד מברך להניח לבד [טור]:

א

מי שאין לו אלא של יד לבד מברך שתים מכ"ש על של ראש לבד שמברך ב' (סמ"ג סמ"ק סה"ת לפר"ת):

א

שום אונס. כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול להתעכב להניח של יד מניח של ראש לבד. כ"כ הרא"ש ועיין מ"א:

א

מנחות ל"א

ב

שם מ"ד סברא בתרא דרב חסדא

ג

הרא"ש

ד

רש"י והרי"ף והרמב"ם בפ"ד מה"ת

א

ס"א אם כו' שכל כו'. גמ' מ"ד א' אלא מאן כו':

ב

וה"ה כו'. כ"ש הוא כמ"ש שם ועיין מ"א:

א

מניח אותה שיש לו וכו' – אפילו אם היא רק של ראש לבד ולא יחוש למה שאמרו כ"ז שבין עיניך יהיו שתים וגם אפילו בעת ק"ש ותפלה מותר לו ללבוש אחת ולא יחוש למה שאומר אח"כ בעצמו בק"ש וקשרתם וגו' והוא אינו מקיים דכל זה דוקא אם יש לו שיכול להניחם משא"כ בזה. ואם הוא מצפה שיביאו לו קודם שיעבור הזמן ק"ש אם הוא איש שדרכו ללבוש תפילין רק בזמן הק"ש ותפלה והוא רוצה עתה ללבשם ולהתפלל בהם בודאי יש לו להמתין עד שיביאו לו השניה ולא יקרא ק"ש ותפילין בתפלה אחת כיון שעדיין לא עבר הזמן ק"ש אבל אם דרכו ללבוש תפילין אפילו שלא בזמן ק"ש והוא רוצה עתה ללבוש כדי שלא לבטל מצות תפילין מעליו פשוט דיכול ללבשם תיכף ולברך עליהם אך לענין לקרות בהם ק"ש נראה דיש לו להמתין עד שיביאו לו השניה:

ב

ויש לו שום אונס – המחבר איירי לענין שיהא מותר להניח תפלה אחת לכתחילה אבל בדיעבד אפילו אם הזיד ולא הניח רק אחת יצא ידי אותה שהניח [ב"י]:

א

[א] שום אונס וכו'. כגון שיש לו מכה בזרוע או שצריך לצאת לדרך ואינו יכול להתעכב ולהניח שתיהן או שאין לו שום אונס אלא שגג או הזיד ולא הניח אלא אחד מהן שיצא ידי אותה מצוה שהניח לבוש משמע דאפילו ביד ימין נמי אין מניח, כיון דאי אפשר להניח בשמאל, דזה גרע מאיטור יד בסימן כ"ז סעיף ו'. אך מצאתי במכילתא פרשת בא, אבא יוסי אמר מצינו ימין שנקרא יד, שנאמר וישלח ישראל יד ימינו, ומה תלמוד לומר על ידכה להביא את הגידם שיהא נותן בימין, עד כאן הרי מבואר דכשאי אפשר להניח בשמאל, נותן בימין. מיהו נראה דאתיא כאחרים דאומרים במנחות דף ל"ו ידכה לרבות גידם, אבל הלכה כתנא קמא דידכה זו שמאל, וכן כתב מגן אברהם על ספרי פרשת ואתחנן, ובתשובת בית יעקב האריך לחלוק עליו והוא מאין לו בהן וגו' והוא לחינם דשאני הכי דכתיב ידכה, כמו שכתב הוא גופיה, אך לפי תוס' שם דלא פליגי אי אפשר לומר כן. והנה מכילתא זו גופיה צריך פירוש דקשה מאי קאמר ומה תלמוד לומר ידכה וכו' מאי ענין זה למאי דקאמר ימין נקרא יד, ואדרבה דלכך בעינן ידכה על שמאל. אלא נראה לי דבאמת דריש לימוד אחר על שמאל כדאמרינן בש"ס שם, והכי קאמר מה תלמוד לומר ידכה יש לומר הא לשון יד משמע ימין, לזה מתרץ להביא את הגידם שיהא נותן בימין, ולזה נקט יד. אבל בש"ס דילן מבואר דלמד גידם מדכתיב ידכה ולא ידך אלא אפילו חציצה, אם כן פירושו דמניח על אותו יד השמאל, ודו"ק, והכי קיימא לן, כן נראה לי. והנה בתשובת רמ"א סימן קכ"ב נשאל שאלה במי שאין לו יד שמאל אם יניח בימין. והאריך לדמות בסברות דלא יניח כלל, ובמחילה אישתמיט ליה כל הנזכר לעיל, בתשובת בית יעקב סימן קמ"ט האריך דמפורש בבית יוסף סימן תרנ"א בשם עיטור דיוצא בימין, ולא דק דקאי התם על איטור יד. גם מה שכתב בשם תשובת מהר"ם והקשה על רמ"א סימן תרנ"א ליתא כלל למעיין בתשובת מהר"ם מרוטנבורג סימן י"ב, ותשובת רשב"א סימן אלף ק"כ ואין להאריך:

ב

[ב] [לבוש] או הזיד וכו'. ומה שכתב הלבוש זה לא כתב השולחן ערוך רק בבית יוסף כתב כן, וכתב עליו הדרישה שאינו מוכרח וצריך עיון:

ג

[ג] עיין מה שכתבתי סימן כ"ה סעיף [ה' ס"ק י']:

א

א) [סעיף א'] אם אין לו אלא תפילה אחת מניח אותה שיש לו וכו' וה"ה אם יש לו שתיהן ויש לו שום אינם וכו' אם לא הניח אלא אחת מהן אעפ"י ששתיהן בידו ולא היה לו שום אונם יצא ידי אותה המצוה שקיים אבל ודאי שאסור להניח תפילה של ראש קודם של יד וכ"ש לבטל שום אחת מהם אם לא מפני האונס עכ"ל מרן ז"ל בב"י. ומכאן הוכיח הרב המובהק החסיד כמהר"ר יעקב מולכו מרבנן קשישאי בדורות שלפנינו אשר בעיר קדשנו ירושלם ת"ו בתשו' כ"י סי' פ"ה דמי ששכח ולבש תפילין של ראש קודם שילבש תש"י א"צ להסירה כיון שיצא ידי מצותה. והביאו ברכ"י אות א'. וכ"כ הט"ז סי' תרפ"ב ס"ק ד'. וכתב דלא כאבודרהם שכתב וז"ל מדקתני מעכבות משמע שאם הניחם כן לא יצא דצריך להניחם כסדר מציתן עכ"ל ותמה עליו וכתב דהאי גמרא שהוא מביא ליתא בשום דוכתא בתלמוד יעו"ש ולשון זה של האבודרהם הובא באבודרהם הלכות ברכות בשער הראשון דף קי"ט ע"א מן רבינו גרשון והוא מגמרא ירושלמי מעשר שני פ"ה הלכה ה' וז"ל הגמרא שם אות תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות ואית תניי תני כל המצית שבפרשה מעכבות. רבי אחא בר פפא בעי קומי רבי זירא אפילו הקדים תפילין ש"ר לתפילין ש"י אמר ליה אף אנא סבר כן עכ"ל. ופי' פני משה אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות את הוידוי שאם עבר על אחת מכל מצות שבתורה אינו יכול לומר עשיתי ככל מצותך אשר צויתני וכו' ואית תנא תני כל המצוה שבפרשה מעכבות דדוקא כל מצית האמורות בפרשה זו מעכבות ולא שאר כל המצות. רבי אחא בעי קומי רב זירא למ"ד נל המצות שבתורה מעכבות אי נימא דאפי' הקדים תפילין של ראש לתפילה של יד דלא כתיבא בהדיא בתורה שצריך להקדים לתפלה של יד אלא מדרשא דקרא אתייא ככתוב ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. ואם זה נמי בכלל מצות האמורות בתורה מקרי. ואמר ליה אף אנא סבר כן דלהאי מאן דאמר אף זה מעכב עכ"ל. וא"כ לשון זה שהביאו הט"ז מן האבודרהם אינו מן הגמרא עצמה אלא הוא מדקדק כן מן הגמרא ולפי פירוש הפני משה נוכל לומר דלא נגע זה בענין אם יוצא חובתו אם לאו אלא כיון שהיפך ולבש תש"ר קודם של יד ולא קיים בתחילה כשלבש תש"ר תחלה כל זמן שבין עיניך יהיו שתים אינו יכול לומר עשיתי ככל מצותך אשר צויתני וכו' ולעולם יצא י"ח מצות הנחת תפילין אלא שלא קיים תחלת לבישתו כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ואין חילוק דאפילו אם אחר כך יחלוץ תש"ר וילבש תש"י ואחר כך ילבש תש"ר גם כן אינו יכול לומר עשיתי ככל מצותך וכו' דזה מצוה אחרת וכבר באותה המצוה הקודמת שלבש תש"ר תחלה לא קיים דרשת הפסוק ומשום הכי כתב הע"ז דלא נמצא כן בתלמוד ותמה על האבודרהם. ועיין ער"ה סי' תרפ"ד אות ג' וכן כתב הא"ר סי' תרפ"ד אות ב' כל שהניח תש"ר תו אין צריך ליטלו משם ומניח מיד תש"י. והביאו פרמ"ג שם במש"ז אות ד"ן. וכן כתב שאלת יעב"ץ סי' קכ"ה וכתב ודלא כהלק"ט ח"א סי' נ"ג. והביאו הברכ"י סי' כ"ה בשיו"ב אות ג'. וכן פסק בספרו קשר גודל סי' ג' אות ג'. ער"ה סי' כ"ה אות ו' ועיין לו סי' תרפ"ד אות ג' ש"ץ דל"ז ע"ב. זכ"ל ח"א אות ת', סידור בו"ע בדיני הנחת תפילין אות כ"ה. שע"ת סי' כ"ה אות י"ג וכתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד ואחר כך נזדמן לו של יד. גם הלק"ט כתב דא"צ להסיר של ראש קודם הנחת של יד יעו"ש. ועיין פתה"ד אות ב' וגם לפי מ"ש הרב האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין דתש"י קידמת לתש"ר ונתן טעם בסוד י"ל היינו דוקא קודם הנחתן דצריך להניח על הסדר תש"י ואחר כך תש"ר אבל אם כבר טעה והיפך הסדר והניח תש"ר קודם תש"י אין צריך לחזור ולחלוץ תש"ר כדי להניחם על הסדר דכיון דעבר והפך הסדר חלף והלך לו ומה מועיל עוד אם אחר כך יבואו כסדר אחר שהפך. ועוד הא כתב הרב שם כי כל דבר קדושה ורוחניות אף על פי שמסתלק עכ"ז נשאר שם לעולם בחי' רשימו זעיר תמיד ואינו מסתלק משם יעו"ש. ואם כן הכא נמי אפילו אם חוזר וחולץ התש"ר נשאר בחי' הרשימו ואם כן למה לו לחלוץ ולבטל המצוה בעת ההיא עד שילבש התש"י. ונראה מפני זה פסק החיד"א ז"ל דא"צ לחלוץ של ראש אלא ילבש של יד ולא חש מפני דברי האר"י ז"ל משום שלא יש תיקון בזה כמ"ש ודו"ק. מיהו אם עדיין לא הדקו בראשו ולא הינח במקום הראוי לו ונזכר צריך להסירו ולהניח של יד תחלה ואחר כך של ראש. כיון שעדיין לא גמר המצוה. ויעשה ההנחה על הסדר. עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה אות מ"א ואות ץ':

א

ב) שם מניח אותה שיש לו ומברך עליה וכו'. ואם אין לו אלא תפלה אחת של רש"י והאחרת של ר"ת יניחם כיון דאין התפלות מעכבות זו את זו. ואם השל יד הוא של ר"ת והשל ראש הוא דרש"י יניח השל יד דר"ת קודם בלא ברכה ואחר כך יניח השל ראש דרש"י ויברך עליו על מצות תפילין כמ"ש סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ל"ד וכמ"ש אנן בעניותין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ד אות י"ג כי כן עיקר לפי דברי האר"י ז"ל ולא כמ"ש שבו"י ח"א סי' ב' יעו"ש בדברינו:

א

ג) שם שכל אחת מצוה בפני עצמה. ואע"ג דדרשינן מלטוטפות בין עיניך שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים היינו כשיש לו שתיהם, לבוש, שתילי זיתים אות ב' יפה ללב ח"ה אות א':

א

ד) שם ויש לו שום אונס וכו'. מי שהולך בין הגוים ומלעיגים אם יניח תפילין של ראש יכול להניח של יד לבדו, הרב מהר"י מולכו בת' כ"י סי' פ"א, ולי נראה דאין לו לבטל מצותו מפני לעג השאננים. ומיהו ישתדל לכסותם בטלית שלא יראום. ברכ"י אות ב' ובספרו קשר גודל סי' ג' אות ב'. נו"ש אות ב'. ש"ץ דל"ז ע"ב. זכ"ל ח"א אות ת'. סידור בי"ע בדיני חיוב מצות תפילין אות ב' ועי"ש מ"ש בשם הזוהר דהחמיר מאד בזה שלא לבטל מצות תפילין יעו"ש. וז"ל החס"ל אות ב' לא תהא כזאת בישראל לבעל מצוה או למעבד איסורא ח"ו מפני חשש לעג הגוים כי מאי איכפת לן אם יצחקו עלינו העכו"ם המה יאבדו וכו' ואל יאבד אדם מצוה אחת קטנה ואף אם לא נקיים מצוה בפניהם הן בעון היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו. ואדרבא יש ויש הרבה מאה"ע שמחשיבים למי שמקיים מצות ושומר תורתו כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו והמתהללים באלילים עושים תפלותם בפני כל לכן גם אנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר ונקיים מצותיו כדת מה לעשות נגד מלכים ולא נבוש למען לא נבוש בעוה"ז ולא נכלם לעולם הבא עכ"ל. וישמע חכם ויוסף לקח שכמה צריך ליזהר בעשיית המצות ובפרטי פרטיהם ה' יזכנו:

א

ה) שם ויש לו שום אונס וכו'. ואם יש לא מכה ביד הרי זה אונס גמור. מ"א סק"א. שתילי זיתים אות ד'. פתחי עולם אות א'. ועיין לקמן סי' כ"ז אות ל"ב:

א

ו) שם שאינו יכול להניח אלא אחת וכו'. המשכים לצאת בדרך עם שיירא. ואין השיירא ממתנת עליו ואינו יכול להתעכב כדי להניח תש"י מניח תש"ר לבד שאין בהנחתו שהות כ"כ. בד"א כשיהיה יכול להניח אחר כך גם השל יד אבל אם לא יהיה יכיל אחר כך להניח תש"י צריך להניח עכשיו קודם הליכתו מביתו תש"י ותש"ר דמשום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין. ר"ז אות ג'. והביאו פתחי עולם אות א. והוא מדברי המ"א סק"א יעו"ש. ולפי מש"ל בשם האר"י ז"ל שצריך להיות הסדר בתחילה ללבוש ציצית ואחר כך תש"י ואחר כך תש"ר וצריך להתפלל בהם א"כ גם הכא אפילו שהוא יוצא לדרך צריך להשתדל מאד בכל מאמצי כחו להתפלל בציצית ותפילין וללבוש אותם על הסדר ולישב דעתו להתפלל בכוונה להבין פירוש המלות ושלא יחסר שום אות מן הברכה ומן התפלה כי זה המצוה תגין עליו ממקירות הדרכים. ואם אי אפשר לו לעשות זה קודם צאתו לדרך כי לא הגיע עדיין זמן ציצית ותפילין יעשה אחר כך כשיהיה לו פנאי או אם הוא יישב בעגלה או בספינה. ואם אינו יושב בעגלה או בספינה וחושש שמא יעבור זמן התפלה אם ימתין כדי להתפלל בציצית ותפילין אז אם הגיע זמן ציצית ותפילין קודם צאתו לדרך אלא שאין ממתינין לו עד שיתפלל בציצית ותפילין שהשיירא עוברת לפחות ילבש ציצית ותפילין ויקרא בהם קריאת שמע קודם הליכתו לדרך ויפשיטם ואחר כך יתפלל בדרך כדי שיהא לבישת ציצית ותפילין קודם תפלה על הסדר. ואם גם זאת אינו יכול לעשות או שעדיין לא הגיע הזמן בצאתו ואחר כך הגיע ואינו יכיל ללבוש ציצית ותפילין וחושש שמא יעבור זמן התפילה אז יתפלל ואחר כך ילבש ציצית ותפילין:

א

ז) [סעיף ב'] הגהה ולדידן דנוהגין וכו' יברך על של ראש לבד שתי ברכות. ויש אומרים דאף לפי' ר"ת שהוא מנהג האשכנזים אינו מברך אלא אחת. ב"ח. י"ז אות ה'. פתחי עולם אות ב':

א

מ"א ס"ק א'. עתה של יד. דקדק לכתוב שאינו יכול להניח עתה של יד דודאי משום איחור דרכו לבד לא הותר לו מידי דאורייתא היינו כל זמן שבין עיניך יהיו שתים אלא מיירי שע"י שיוצא לדרך יצטער בהנחת ש"י כגון מפני הקור וכדומה וק"ל מצטער פטור מן התפילין ממילא לא שייך האי דכל זמן שבין עיניך משום דאיהו לא מחייב אז כלל בשל יד רק בש"ר לבד וזה שסיים ועמ"ש בסי' ל"ח דשם דין מצטער שפטור מן התפילין כן נראה לי בכוונתו:

א

שום אונס. כגון שצריך לצאת לדרך ואין יכול לעכב להניח של יד מניח ש"ר לבד ולא חיישינן למ"ש כל זמן שבין עיניך יהיו שתים (הרא"ש) וקשה מנ"ל הא דלמא דוקא באונס גמור כגון שיש לו מכה ביד אבל משום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין וי"ל דמ"מ יניחם אחר כך אלא דקמ"ל דאע"ג דאין יכול להניח עתה של יד מ"מ יניח של ראש לבד ועמ"ש סי' ל"ח ס"ט:

א

(א) שום אונס – כגון שיש לו מכה בראשו או בזרועו או שהוא צריך לצאת לדרך ואין השיירא ממתנת עליו עד שיניח שתיהם מניח אותה שיכול. והי מינייהו עדיפא לענין הנחה י"א דיותר טוב שיניח ש"ר לבד דקדושתו חמורה וי"א שיניח לע"ע הש"י כדי שלא ישנה הסדר שבתורה בד"א כשיהיה יכול אח"כ להניח בדרך התפלה השניה אבל אם אח"כ לא יכול להניח התפלה השניה יניח הש"י והש"ר קודם הליכתו מביתו דמשום איחור דרכו לא התירו לו לבטל ממצות תפילין:

ב

(ב) ולדידן דנוהגין וכו' – כמו שביארנו בסימן כ"ה במ"ב ס"ק ל"ב ע"ש:

ג

(ג) מברך להניח – עיין בפמ"ג שהביא עוד פוסקים דס"ל דאף על של יד לבד נמי מברך שתי ברכות ולהלכה הסכימו האחרונים דאינו מברך על ש"י אלא להניח לבד דבלא"ה הרבה ראשונים ס"ל דאפילו על שתיהן נמי אינו מברך אלא אחת. אם הניח שתיהן ולא בירך דהדין הוא דיברך כ"ז שהן עליו עדיין אם הקדים ברכת ש"ר תחלה ואח"כ ש"י אינו חוזר ומברך אבל לכתחלה אפילו הניח ש"י ולא בירך יברך עליו קודם הנחת של ראש: