שולחן ערוך, אורח חיים כ״ד: הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה ובו ו"ס: – עם 21 מפרשים

א

הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה ובו ו"ס:
אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכיר המצות בכל רגע וע"כ יש בו חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה וארבע כנפים שבכל צד שיפנה יזכור ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהי' לבוש ציצית בשעת התפל':

ב

מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע רמז לדבר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך:

ג

טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך:

ד

יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה: הגה גם נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם והכל הוא חבוב מצוה [ב"י]:

ה

כשמסתכל בציציות מסתכל בב' ציציות שלפניו שיש בהם עשרה קשרים רמז להויות וגם יש בהם ט"ז חוטים ועשרה קשרים עולות כ"ו כשם ההויה:

ו

גדול עונש המבטל מצות ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו' והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה:

א

וארבע כנפים שבכל צד שיפנה יזכור. הגה ע"ז פי' וד' כנפות נגד פינות עולם. תכלת הדומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא כבוד וזה הוא כורסיה דדינ' בי' דיני נפשות וזה הוא רצוע' דאבא לוקה בי' ברא (כ"כ הזוהר בפ' שלח לך) לפ"ז צ"ל להתעטף בציצית בפתח תחת הבי"ת להורות על עיקר המצו' שהוא פתיל תכלת בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית והזהיר בה זוכה ורואה פני השכינה ע"ש:

א

ביד שמאלית. בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו כן כתב האר"י ז"ל. מ"א:

ב

על העינים. נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים. הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעה שהוא אומר וראיתם אותו וכן לנשק אותם משום חיבוב מצוה אבל להעביר הציצית על עיניו לא דמיחזי כחוכא ואיטלולא שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח ע"ש:

ג

להויות. פי' לספירות. רקנ"ט:

ד

הזהיר במצות ציצית. ויזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו. ועיין בזוהר שלח לך דהקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. מ"א בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' מ"ה אוסר לרקום פסוקים של תורה בטלית. והמחבר לקט הקמח כתב הראיתי פנים להתיר ע"ש:

א

מנחו' מ"א

ב

טור

ג

ב"י בסי' ח' ובשם נ"י בשם הריטב"א

ד

הגהות מיי' פ"ג בשם שוחר טוב והמרדכי בספ"ג דסוכ'

ה

א"ח בשם רב משה גאון

ו

סמ"ק ור' יונה וריב"ש בשם רבו רבי פרץ הכהן

ז

טור בשם בעל העיטור

ח

הר"מ מריקנט ס"פ שלח לך

ט

כן שמע הב"י

י

מנחות מ"ג

יא

שם בגמ':

א

ס"א כדי כו'. שם ה"ק טצדקי כו' ובספ"ק דסוטה ד' י"א מ"מ נתאוה כו' וע' תוס' פ' ע"פ קי"ג ב' ד"ה ואין כו' א"נ כו' וכ"כ הר"י בס' היראה וז"ל שם ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו כי עיקר מצות ציצית ללבשו תמיד כי לזכרון המצות ניתנו ולמען לא יתור אדם אחר שרירות לבו ואחרי מראה עיניו כו' ר"ל כמ"ש וראיתם כו' ולא תתורו כו':

ב

כדי כו'. כמ"ש במנחות מ"ג ב' וראיתם כו' ראייה מביאה לידי זכירה כו':

ג

וע"כ יש כו'. טור:

ד

ונכון כו'. כמש"ל סי' ח' סי"א:

ה

ולפחות כו'. רמב"ם וטור ואע"ג דמדינא א"צ וע' תוס' דברכות י"ד ב' ד"ה ומניח כו' וע' זוהר ח"ג קכ"ב:

א

ס"ב מצוה כו'. בפסיקתא והובא בילקוט תהלים תשכ"ג ובמדרש ש"ט כל עצמותי תאמרנה כו' אמר דוד לפני הקב"ה אני אשבחך בכל איברי ומקיים בהם מצות כו' בחזה אני משים הציצית נגד הלב כ"ז שאני קורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה כו' על לבבך כו' יד שמאלית בה אני קושר תפילין ש"י ובה אני אוחז הציצית בזמן ק"ש ובמרדכי ספ"ג דסוכה בשם הירושלמי לא סוף דבר כו' כמש"ל סי' ח' ס"ד וס"ס י"ז:

א

ס"ג טוב כו'. כמ"ש וראיתם כו' וכמש"ל ס"א וכמ"ש בפסיקתא שם בעיני וראיתם אותו:

א

ס"ד יש כו'. כנ"ל ולכך נקרא ציצית כמ"ש מציץ כו' וכ"ה בר"מ ח"ג קע"ה א' ע"ש וכמ"ש בספ"ג דר"ה אלא בזמן שישראל מסתכלים כו':

א

ס"ו גדול כו'. מ"ג ב' מ"ד א' ברכות מ"ז ב' סוטה כ"ב א' שבת ל"ב ב' פסחים קי"ג ב':

ב

ועליו כו'. ספרי פ' שלח וכל המבטל מצות ציצית עליו כו':

ג

והזהיר. מ"ג ב':

א

[א] בכל רגע וכו'. כבר כתבתי סימן כ"א דהמדקדקים ישנים בציצית אפילו בלילה. כתב התשב"ץ סימן רס"א ד' ציצית הם ל"ב חוטין שהתורה מתחילת בב' בראשי"ת, ומסיימת בלמ"ד. וכתב אבודרהם ל"ב חוטין הם שזורין, והם ס"ד נגד ס"ד פנים שיש בכסא הכבוד, וכן תמצא ס"ד תיבות מן דבר אל בני ישראל עד אני ה' אלהיכם לרמז כאילו השכינה נגדו. כתב ספר צדה לדרך הרגיל בציצית זוכה למעלות גופניות ומעלות שכליות ועיין לקמן ריש סימן ס':

ב

[ב] לאחוז הציצית וכו'. עיין מה שכתבתי בסוף סימן מזה:

ג

[ג] וליתן אותם על העינים וכו'. נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשהוא קורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבוא לידי סימוי עינים, עד כאן. ובזה פירוש הפסוק והיה לכם לציצית דקשה פשיטא דחוטין הם לציצית, אלא הכא קאמר שיהא לכם להסתכלות, כי ציצית מלשון הסתכלות. מצה שמורים גם הוא טוב להשגה גדולה ומביא לידי יראה כי ראית אותיות יראת. גם הסתכלות בכנף של ציצית טוב להסיר כעס כנף גימטריא כעס:

ד

[ד] רמז להוויה וכו'. כתב הפרישה דרמז לדבר וראיתם אותו רצה לומר על ידי ראיית הציצית תראו ותבחנו את שם הוי"ה. כתב בספר החינוך פרשת שלח לך, אומר לי לבי שיש בו רמז וזכרון שגוף ונפש הכל להשם ברוך הוא, כי הלבן רמז להגוף שהוא מן הארץ שנבראת מן השלג שהוא לבן, וחוטין רמז אל הגוף כעין אומרם כי תחילת בריית הגוף הוא כעין חוטין, וכמו שאמרו חז"ל שני ירכותיו כשני חוטין של זהורית וכו', והתכלת אשר עינו כעין הרקיע ירמוז לנפש שהיא מן העליונים, ולזה רמזו התכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר ויראו את אלהי ישראל וגו' ואומר כמראה אבן ספיר דמות כסא, ותחת כסא כבוד מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם, ולכן כורכין התכלת על הלבן, שהנפש היא מן העליונים, והגוף תחתון. כתב הב"ח מצאתי לפי שאמרו חז"ל ויעבור נתעטף הקב"ה בטליתו, וכתיב לבושיה כתלג חיוור מכאן שהטלית יהא לבן. איתא בש"ס כל מי שלובש תפילין ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו לא יחטא שנאמר החוט המשולש וגו' ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו, וכי תימא למה לי תרי קראי יש לומר דאי מחוט המשולש הוה אמינא ג' מצוות לכך מייתי חונה מלאך וגו' פירוש רש"י המצוות נקראים גם כן מלאכי ה' שהם שלוחי המקום אל ישראל, ואי מחונה מלאך ה' סביב הוה אמינא דציצית לבד מציל מחטא דמסבב האדם, וכן משמע בלבוש. מזה קשה על מה שמצאתי בספר מקור חיים סימן ט"ז דאף דמצוות אין מצילות מיצר הרע, מכל מקום מצות ציצית מציל כיון ששקולה ככל המצוות, ועוד מטעם דתלה רחמנא מצוה זו כנגד הלב והעין. מיהו מבואר שם דדוקא מזנות מציל כההיא מעשה דתלמיד:

א

א) [סעיף א'] אם אין אדם לובש טלית בת ד' כנפות אינו חייב בציצית. אלא שמפסיד אותו השכר בעוה"ב שהיה מקבל אם היה לובש ציצית שיש בה ה' לשונות למצות עשה. והם ועשו להם ציצית. ונתנו על ציצית וראיתם אותו. והיה לכם לציצית. גדילים תעשה לך. ב"י. לבוש. שתילי זיתים אות א':

א

ב) שם וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית כל היום וכו' כדאמרינן בסוטה (דף י"ד ע"ו') לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצות התלויות בה ומתן שכרה מרובה כדאמרינן ששקולה כנגד כל המצות. ב"י בשם מרדכי וסמ"ג. ועיין מש"ל סוף סי' ח':

א

ג) שם וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית וכו' וגם יזהר לעשות טלית נאה. משום זה אלי ואנוהו כמ"ש במסכת שבת דף קל"ג ע"ב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה וכו' ציצית נאה וכו' וכ"כ מ"א ריש הסימן ומחה"ש ר"ז אות ג'. ויהא מכובס ונקי. חס"ל אות ה'. והרב אורחות יושר הזהיר הרבה לענין הכיבוס שיכבס אותו כפעם בפעם כדי שיהיה מלובן עי"ש. והביאו הרח"פ בספרו כף החיים סי' יו"ד אות א'. וכתב שם החס"ל דכמה מהגנות והבושה למי שמתלבש מלבושים נאים כאשר תשיג ידו והטלית בלוי וקרוע ילבש בושה ויתעטף כלימה ונפשו תהיה עגומה וידאג מן הנקמה ר"ל עכ"ל. וכן הוכיח ע"ז הרב משנת חכמים ז"ל באות רי"ח יעו"ש והביא דבריהם הרח"פ בכף החיים שם אות הנז' יעו"ש:

א

ד) שם ונכון ללובשו על המלבושים. וכ"כ לעיל סי' ח' סעי' י"א דעיקר מצית טלית קטן ללובשו על בגדיו וכו' אמנם כבר כתבני שם אות מ"ג דדעת האר"י ז"ל והאחרונים דטלית קטן צריך ללובשו למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו. והלובשו על כל בגדיו הוא טעות גדול היפך האמת יעו"ש. וכן עמא דבר:

ב

ד) ומה שיש להקשות על דברי מרן ז"ל שכאן ובסי' ח' כתב ללביש הטלית על המלבושים ובסי' כ"ג כתב בב"י והבאני לשונו שם אות ב' שלובשים הטלית קטן תחת הבגדים. כבר תירץ המאמ"ר כאן אות א' דבסי' כ"ג מיירי על מנהג העולם שלובשים אותו תחת הבגדים ובכאן ובסי' ח' קאמר דנכון לעשות כן ללובשו על הבגדים יעו"ש וכבר כתבנו לעיל דאין כן דעת האר"י ז"ל:

א

ה) שם ולפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה. זה מי שאינו יכול להתעטף כל היום. טור. לבוש, שתילי זיתים אות ד':

א

ו) שם ולפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפילה. בלבוש כתב בשעת ק"ש ותפלה. וכ"כ ר"ז אות ב'. וכ"ב הפרישה דבס"א איתא בשעת ק"ש ותפלה. ולמאי דגרסי בשעת התפלה רבותא קאמר דאפי' בשעת התפלה יש לו ליזהר שיהיו עליו ציצית וכ"ש בשעת ק"ש שמזכיר בפירוש מצות ציצית נמצא כשאין לו מעיד עדות שקר בעצמי. עכ"ל וכ"כ מ"א סק"ב בשם זוה"ק פ' שלח לך הקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. וכ"כ פתחי עולם אות א' בשם ר"ח שער הקדושה פ"י, וכ"כ מו"ק:

א

ז) שם בשעת התפלה. שחרית ומנחה שמרויח ב' מצות מצית ציצית וברכתה. ומלבשתו ענוה ויראה. חס"ל אות א'. ועיין בדברינו לעיל סי' ח' אות יו"ד. וכן האר"י ז"ל היה נזהר מאד להתפלל תפלה מנחה בציצת ותפילין כמ"ש בשער הכיונות. והבאנו לשונו לעיל סי' ח"י אות י"ב יעו"ש. וכתבנו שם שכן מנהג בית אל יכב"ץ ג"כ יעו"ש:

א

ח) [סעיף ב'] מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת ק"ש וכו' וכ"כ בשער הכוונות בדרוש ק"ש דף כ"ז ע"ב וז"ל בהגיעך אל מהר והבא עלינו ברכה ושלום תזקוף ב' צדדי הטלית על שני כתפותיך באופן שישארו שני הצלציות מאחור ושני הציציות לפנים. ואח"כ תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך וכשתתחיל פרשת ציצית אז תאחיז כנפי הציציות גם בידך הימנית ושרשיהם יהיו בידך השמאלית ותבט ותסתכל בהם בכל פרשת ציצית וכו' וצריך לכוין כשמסתכל בציצית כאלו יש שם תכלת שבציצית וכו' ובהגיעך אל ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' אז תנשק הציציות בפיך ותשימם ע"ג העינים שלך. והנה צריך שיהיו ב' ידים אוחזים בציצית ע"ד הנז' עד הגיעך אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד עכ"ל, ובדף כ"ח ע"א כתב ובהגיעך אל ודבריו חיים וכו' לעד תנשק הציציות בפיך ותשימם על עיניך ותתירם ותניחם מידך יורדים ומשולשלים מאלהן ואל תאחזם ותקחם עוד בידך עכ"ל וכ"כ בפע"ח שער הק"ש פרק כ"ו ופרק כ"ח וכ"כ נגיד ומצוה. ש"ץ דף צ"ז ע"ג. וכ"כ המ"א סע"א והאחרונים, ומ"ש הפרמ"ג בא"א אות א' על דברי מ"א וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין אפשר שדי בפסוק א' וב' ביד שמאל ולפרשת ציצית יקחם ביד ימין לחוד וכו' עכ"ל. לא ראה הדברים בשורשם דהרי מפורש בהדיא בדברי האר"י ז"ל שצריך להיות השני ידים אוחזים בציצית מתחלת פ' ציצית עד ודבריו חיים וכו' כנז"ל. וכן הקשה הרב פתח הדביר אות א' על דברי הפרמ"ג הנ"ל יעו"ש. וגם דלא כהרב מנח"א כלל י"ד סוף אות ז' שכתב שיהיו בב' ידיו עד סוף הפ' ואח"כ ביד שמאלית לבד יעו"ש אלא עד ודבריו חיים וכו' לעד כמ"ש בשם האר"י ז"ל, ועיין פתח הדביר אות ב', שגם הוא דחה דברי המנח"א יעו"ש:

א

ט) שם מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית וכו' כתב המ"א סק"א לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב בשם האר"י ז"ל וכתב שכן נהגו וכ"כ בספרו קשר גידל סי' יו"ד אות י"ד, וכ"כ ר"ז אות ד', שתילי זיתים אות ה'. חס"ל אות ב' ובסי' ס' אות ד'. כף החיים להרח"פ סי' י"ד אות ט"ז. מיהו מ"ש הברכ"י זה בשם האר"י ז"ל בשער הכוונות ובפע"ח לא נזכר מזה כלום שיניח הציציות בין קמיצה לזרת אלא סתם שיניח ביד שמאלית כמ"ש לשונו באות הקודם וכן בסידור הרש"ש ז"ל לא כתב לאחוז הציציות בין קמיצה לזרת אלא סתם שיאחזם בשמאלי. אלא דברי הברכ"י הנז' הם לקוחים מגורי האר"י ז"ל. ואמנם אין בכך כלם אם יאחזם בין קמיצה לזרת. ואעפ"י שלא נזכרו בדברי מהרש"ו ז"ל כיון דעכ"פ הם נאחזים ביד שמאל ואין בכך כלום וטוב לקיים שניהם ביד שמאל וגם בין קמיצה לזרת:

א

י) [סעיף ג'] טוב להסתכל בציצית וכו' כמו שאמרו ז"ל וראיתם אותו ראייה מביאה לידי זכירה. זכירה מביאה לידי עשיים וכיון שהראייה היא תכלית ראשון למצוה זו כדי שיבא לידי תכלית האחרון שהוא קיום המצוה טוב וראוי להסתכל בציצית בשעת העטיפה כשמברך עליה. הגהת הלבוש. ר"ז אות ד'. ויש להסתכל בעת שאומר וראיתם אותו וכו' בלשם יחוד וכמש"ל סי' ח' אות ל"ג שיאמר בנוסח הלשם יחוד וראיתם אותו וזכרתם וכו' יעו"ש. ובעת שאומר וראיתם אותו בנוסח הלשם יחוד יסתכל בציצית בכל הד' הציציות. שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה. ויסתכל ב' פעמים זא"ז עיין לקמן:

א

יא) שם טוב להסתכל בציצית וכו' וז"ל שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ז'. ודע כי האדם צריך להסתכל בציצית בכל שעה ורגע כמש"ה וראיתם אותו והוא תועלת גדול לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר בכך וגם ישיג תועלת גדול וכו' וצריך להסתכל בהם ב' פעמים זה אחר זה עכ"ל. וכ"כ החס"ל אות ג':

א

יב) שם בשעת עטיפה כשמברך. וז"ל שער הכוונות בדרוש הנז' כשתברך להתעטף בציצית תכוין בר"ת שהם ל"ב חוטי הציציות והם סוד ל"ב נתיבות חכמה עכ"ל. וכ"כ החס"ל שם. וכתב שם החס"ל שזה סגולה שלא יכאבו לו שיניו שהם ל"ב:

א

יג) שם בכעת עטיפה כשמברך. וכן יש להסתכל אחר הברכה והעטיפה בעוד שהטלית מונח על כתיפו כמש"ל סי' ח' סוף אות ז':

א

יד) [סעיף ד'] יש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים וכו' נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פ' ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים. קשל"ה סוף דיני ציצית דף מ' ע"א ובהגהה דף ט"ל ע"ד. וכ"כ יד אהרן במהדורא בתרא בהגה"ט אות א' בשם מצת שמורים. א"ר אות ג', כף החיים להרח"פ סי' י"ד אות י"ג. שתילי זתים אות ז':

א

טו) שם יש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים ליראיתם אותו וכו' ויכוין לקיים מ"ע של וראיתם אותו. חס"ל אות ב'. ועיין ב"י ולקמן סי' מ"ח אות א' ד"ה שמע וכו':

א

טז) שם וליתן אותם על העינים וכו' כתב השבות יעקב ח"ב סי' ל"ח דהסימא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעה שהוא אומר וראיתם אותו וכן לנשק אותם משום חיבוב מצוה. אבל להעביר הציצית על עיניו לא. דמחזי כחוכא ואטלילא יעו"ש. והביאו יד אהרן בהגה"ט. וכ"כ החס"ל אות ב'. שתילי זיתים אות ח'. אבל הש"ץ דף צ"ז ע"ד כתב וז"ל שפיר קאמר לפי פישוטן של דברים. אמנם לפי מ"ש הרב זלה"ה שם בשער הכוונות בסוד ההסתכלות וההעברה על גבי העינים נראה דפקח או עור כולם שוים בזה עכ"ל. ועיין לעיל אות ח' ובשער הכוונות שם ובסידור הרש"ש ז"ל בכוונת ק"ש על תיבת וראיתם אותו ודו"ק שהוא רמז להמשכת הארה אל עיני המלכות. וא"כ עור ופקח כולם שוים כיון שהוא לרמז בעלמא:

א

טוב) שם כשמגעיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים, וינשק אותם. כנזכר בהגהה. וכ"כ בשער הכוונות דף נ"א ע"ג ד"ה שמע וכו' והב"ד לקמן סי' מ"ח אות א':

א

יח) שם הגהה, גם נזהרים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם וכו' ובכל פעם שמזכיר ציצית ינשקם. חס"ל אות ב':

א

יט) שם בהגהה. והכל הוא חבוב מצוה. וכן ראיתי בני עלייה המחבבים את המצוה ומנשקים את הסוכה בהליכתם וביציאתם וכן ארבעה מינים שבלולב והכל כדי לחבב את המצות, וכן מנשקים המצות והמרור בחג הפסח. עט"ז סי' י"ב בשם של"ה. פתחי עולם או' ח':

א

ך) [סעיף ה'] כשמסתכל בציצית מסתכל בב' ציציות שלפניו וכו' עיין לעיל אות ח' שכתבנו בשם האר"י ז"ל שבפרשת ציצית יסתכל בכל הד' ציציות יעו"ש. וכן בשעת הברכה והעטיפה יסתכל בכל הד' הציציות כמש"ל סוף אות יו"ד ובסי' ח' סוף אות ז' יעו"ש. מיהו בשאר זמנים אם רוצה להסתכל די בב' ציציות שלפניו:

א

כא) שם שיש בהם עשרה קשרים רמז להויות. פי' לספירות. רקנ"ט. מ"א סק"ב. וזה שקרא אותם הויות מפני שכל ספירה נרמזת בהויה אחת כגון כתר נרמז בהויה בניקוד קמץ חכמה בהויה ניקוד פתח וכו' וזה שקרא אותם ספירות מלשון ספיר וכמש"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. וכן כתוב בנביאים (יחזקאל א' כ"ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא:

א

כב) שם וגם יש בהם ט"ז חוטין ועשרה קשרים עולה כ"ו כשם הוי"ה, ואחד מהציציות יש בם ה' קשרים וח' חוטין כמנין אחד יהיה רמז ה' אחד:

א

כג) [סעיף ו'] גדול עונש המבטל מצית ציצית וכו' בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קי"ג ע"ב) אמרו ז' מנודים לשמים ואלו הן וכו' ומי שאין לו ציצית בבגדו, בתי כנסיות סי' א' ס"ק י"ח. חס"ל אות ב' שבסוף הסי', ועיין ב"י וכף החיים להרח"פ סי' יו"ד או ו':

א

כד) שם והזהיר במצות ציצית וכו' אסור לרקום פסוקים בטלית, יו"ד סי' רפ"ג סעי' ד, ועיין שם בט"ז ובש"ך וכמו כן כל שהכתב אשורית וענין שיש בו קדושה אסור ובפרט בטלית קטן שנכנס בו לביה"כ, חס"ל אות ד', מיהו אם כבר נעשה מעשה והיא טלית שמיוחד למצות ציצית ומצניעים אותו בכבוד גדול ואין מי שיזלזל בו מוטב ללובשו ויברך עליו ולא לגונזו, ויזהר כשיתעטף בו וישב על גבי ספסל שיגביה הצדדין מכאן ומכאן שלא לישב על גופה של טלית דהוי כיושב על ד"ת, גי"ר כלל א' סי' כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח. שתילי זיתים אות יו"ד. שע"ת אות ד', ומ"ש שם השע"ת וז"ל ועיין בש"ך ביו"ד שם שנהגו היתר לרקום עי"ש עכ"ל, הניח מקום לטעות שלא ביאר דבריו דמשמע על הטלית ולא כן כתב הש"ך אלא על המפות של ס"ת יעו"ש:

א

כה) שם והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה, כתיב הכא וראיתם אותו, וכתיב התם את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, טור וב"י. ופירש הלבוש מה התם כינוי דאותו שב אל ה' הנזכר בתחילת הפסוק ה"נ כינוי דאותו דהכא גבי וראיתם אותו קאי על ה' אעפ"י שלא הוזכר בפסוק מקודם, ועוד אמרו ז"ל במסכת שבת דף ל"ב ע"ב והביאו הטור וב"י אמר ד"ל כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשים לו שני אלפים ות"ת עבדים וכו' ועוד אמרו ז"ל במסכת מנחות דף מ"ג ע"ב והביאו הטור וב"י ראב"י אומר כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו מובטח לו שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם וכתב א"ר אות ד' בשם מקור חיים והביאו שע"ת אות ד' וז"ל שאף שמצות אין מצילות מיצה"ר מ"מ מצות ציצית מציל, ונראה שלמד כן מעובדא דמנחות (יף מ"ד ע"א) מעשה באדם אחד וכו' וכן היא אומר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה וכו' אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו וכו' והייתם קדושים עכ"ל, וכתב קשל"ה בדיני ציצית בהגהה דף ט"ל ע"ד בהסתכלות בכנף הציצית טוב להסיר הכעס וכן כנף בגי' כעס עכ"ל, וכ"כ בס' שומר אמונים פ' ויגש וז"ל אל תרגזו בדרך גי' ארבע ציצית מבואר במקובלים שתיקון לכעס הוא שיאחוז בכנף הציצית וע"י זה יסיר הכעס ממנו, שכן כנף גי' כעס ויוסף מסר לאחיו סוד הנ"ל עכ"ל, והביאו א"ר אות ג' והרח"פ בכף החיים סי' יו"ד אות ו'. איתא בתיקונים תיקון ח"י דציצית הוא סגולה להיות מכוסה מכל מזיקין ומלאכי חבלה, והכי איתא בזוה"ק פ' שלח, ובס' דבש לפי מע' הצ' אות כ"ז הביא דזוכה להנצל מעין הרע יעו"ש וה"ד כף החיים שם, וכתב דכ"ז הוא אם הטלית כתיקונו אך אם היא פסול אינו מועיל לו, אדרבא יחשוב ה' לו עון וכו' עכ"ל. והוא פשוט, ורבינו בחיי פ' שלח לך כתב דמצות ציצית רומזת לתחה"מ ויתיצבו כמו לבוש יעו"ש, והביא דבריו כף החיים שם, וכתב וז"ל ולפ"ז המקיים ציצית כתיקונו יזכה בעבורה לתחה"מ, ויתכן דרמוז בר"ת ו'עשיתם א'ת כ'ל מ'צותי עם הכולל גי' חיים וגם ס"ת ועשית"ם א"ת מתים תחיה עכ"ל. ול"נ עוד רמז לזה לכ"ם לציצי"ת ס"ת מתי"ם תחי"ה, וגם ר"ת והי"ה לכ"ם לציצי"ת עם שני כוללים גי' חיים ור"ל שיהיה שמחה (דוהיה לשון שמחה) לכם בזכות מצות ציצית שתהיו חיים :

א

יזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו (גמ'): לאחוז הציצי'. בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ) כשיגיע לפ' ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שיגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י):

ב

להויות. פי' לספירות (רקנ"ט):

ג

גדול. כ' בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקור' ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו:

א

(א) כדי שיזכור וכו' – דוגמא לדבר כאדם המזהיר לחבירו על ענין א' שקושר קשר באיזורו כדי שיזכרנו [טור]:

ב

(ב) על המלבושים – עיין לעיל בסי' ח' במ"ב מה שכתבנו שם:

ג

(ג) בשעת התפלה – וק"ש ואיתא בזוהר פ' שלח לך דהקורא ק"ש בלי ציצית מעיד עדות שקר בעצמו שקורא פ' ציצית ואינו מקיים הקרא כתב הח"א לא טוב עושים המון העם שמתפללין בדרך בלא טלית גדול וע"פ רוב הט"ק אינו עשוי כדין בכל פרטיו שיהיה ראוי לברך עליו וגם הוא ישן בו בלילה ועיין לעיל בסי' ח' סט"ז במ"ב:

ד

(ד) ביד שמאלית – כתוב בכתבי האר"י ז"ל שיאחזם בין קמיצה לזרת וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו:

ה

(ה) על לבבך – והלב הוא בשמאל. ומצוה זו מציל האדם מן החטא דכתיב ולא תתורו וגו' למען תזכרו וגו' והייתם קדושים ואף דכל שאר המצות אין בהם זאת הסגולה להצילו מיצה"ר ציצית עדיף וכדאיתא בעובדא דמנחות (מ"ד ע"א) מעשה באדם אחד וכו':

ו

(ו) כשמברך – שנאמר וראיתם אותו וזכרתם ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי מעשה:

ז

(ז) על העינים – נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים. הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש אעפ"י שנאמר וראיתם אותו כיון שישנו בראיה אצל אחרים אבל להעביר הציצית על עיניו לא דמחזי כחוכא ואיטלולא:

ח

(ח) להויות – פי' לספירות שהם קשורים ואחודים זה בזה:

ט

(ט) הזהיר במצות ציצית – מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה וה"ה כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אבל אסור לרקום פסוקים של תורה בטלית ומ"מ אם כבר נרקם מותר לברך עליו ואף על מפות אין מורין היתר לכתחלה לרקום ד"ת עליו:

א

ס"א ונכון להיות כל אדם וכו'. ע' תוס' פסחים קי"ג ד"ה ואין:

ב

שם ונכון ללבשו על המלבושים. ע' לעיל סי' ח' במג"א סקי"ג:

א

על העינים. עבה"ט. ומ"ש הסומא כו' שם בשבות יעקב איתא שיש לו ליקח הציצית בשעה שקורא פרשת ציצית אע"פ שנאמר וראיתם אותו כיון שישנו בראיה אצל אחרים ע"ש:

ב

הזהיר. עבה"ט ומ"ש לענין לרקום פסוקים כו' עיין ביו"ד סי' רפ"ג דאין נכון לעשות כן ועיין בגינת וורדים כלל א' סי' כ"ה שכתב שמ"מ אי כבר נעשה ורקם פ' ציצית מותר לברך עליו. יזהר כשישב ע"ג ספסל יגביהו מצדדים ולא ישב על גוף הטלית שד"ת מרוקמים שם. ועיין בש"ך ביו"ד שם שנהגו היתר לרקום ע"ש. ועיין בגינת ורדים סי' ק"י שהבא לשאול אם ירקום על מפות אין מורין כן היתר לכתחלה כ"ש על טלית והביא שם מהרדב"ז: ובלקט הקמח הביא ג"כ מהרדב"ז וכתב שהסכים בתשובה בדיעבד לברך דמ"ש שם ביו"ד בשם הרמב"ם אינו בטלתים שלנו שאנו נוהגין בהם קדושה שלא ליכנס בהם לבה"כ וכיוצא בו ע"ש. ועיין בא"ר בשם מקור חיים שאף שמצות אין מצילות מיצה"ר מ"מ מצות ציצית מציל ונראה שלמד כן מעובדא דמנחות מעשה באדם אחד כו'. וכן הוא אומר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו וכו' והייתם קדושים ויצאו דברינו בקדושה: