שולחן ערוך, אורח חיים כ״ג: דיני ציצית בבית הקברות. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני ציצית בבית הקברות. ובו ד סעיפים:
מותר לכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית והוא שלא יהא נגרר על הקברות אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש במה דברים אמורים בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם אבל אנו שאין אנו מכוונים בהם אלא לשם מצוה אסור אפילו אינם נגררים וה"מ כשהציציות מגולי' אבל אם הם מכסים מותר:

ב

יש נוהגים לקשור ב' ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים לבי' הקברו' ולא הועילו כלום בתקנתן:

ג

הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר דינו כנכנס לבית הקברות:

ד

במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש:

א

והני מילי כשהציצית מגולין כו' הגה ע"ז ולפ"ז בטלית קטן שמתחת למדיו כדי שלא ילך ד"א בלא ציצית אין איסור כלל אם לא יסירנו מאחר שהוא מכוסה ע"ש:

א

מותר. פירוש שלבש את הציצית תחת הבגד והוא הדין בתפילין נמי מותר לילך בבית הקברות אם מכסה אותן ע"ת. ועיין תשובת בית יעקב סימן צ"ב. ובספר גור אריה על הרא"ם פרשת ויצא:

ב

בתקנתן. דלפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירין אותן ה"ל תעשה ולמ"ה. עיין מ"א:

ג

לועג לרש. היינו אם הציצית מגולין כדלעיל:

א

ברכות י"ח

ב

ר' יונה שם והרא"ש בשמו

ג

ב"י ותשובת הרשב"א

ד

ב"י מההיא דמנחות ל"ז

ה

ב"י מההיא דברכות

ו

הרא"ש בהל' ציצית

א

ס"א מותר כו'. עבה"ג ר"ל מדקאמר דלייה כו':

ב

בד"א כו'. כמו בתפלין שם י"ח א':

ג

וה"מ כו'. ממש"ש ותפילין בראשו כו' משמע דתפילין בזרועו מותר מפני שמכוסים כמ"ש במנחות ל"ז ב' וע"ל סי' מ"ה ס"א:

א

ס"ב יש כו'. כדי לבטלם:

ב

ולא כו'. כמש"ל סי' יו"ד ס"ג ועוד לפי דבריהם לובשין בגד בלא ציצית. ב"י ועמ"א:

א

ס"ג הנכנס כו'. גמ' שם התם תוך כו' דאמר מר כו' ומדקאמר התם כו' משמע דד"א של קברות אסור ג"כ ועמ"א סי' מ"ה סק"א:

א

ס"ד במקום כו'. מנחות מ"א א' בההיא שעתא כו' וכ' תוס' בב"ב ע"ד א' ובפסחים מ' ב' ובנדה ס"א ב' דמכאן ראייה דיש ציצית למתים וכ"ה במדרש ודחקו למצוא טעם למנהגם שהיו מסירין עש"ו וכ' ואע"ג דאמרינן ברפ"ג דברכות שם דלייה כו' אע"ג דיש להן ציצית מ"מ איכא לועג לרש הואיל שהן פטורין מן המצות כמ"ש בפ"ב דשבת למ"ד א' וכ"כ הרא"ש במנחות שם וכ' וי"מ ההיא שעתא כשמוליכין אותו לקבר רמינן ליה משום דאיכא לועג לרש שהמכתפין אותו יש להם ציצית והוא אין לו וכשמשימין אותו בקבר אז מסירין אותן וכ"כ בטיו"ד סימן שנ"א בשם הרז"ה ועפ"ז כ' כאן הש"ע במקום כו' ודבריו צ"ע חדא דלא קי"ל כהאי פי' כמ"ש בטור שם בשם הרמב"ן דאין בזה שום ספק אלא קוברין בטלית שיש בו ציצית וכ"פ בש"ע שם ועוד דלהאי פי' אם יש ציצית למתים אז אין איסור בציצית ולמנהגינו אין איסור כלל וסותר לכל הנ"ל וכן כ' מ"א:

א

[א] עצמם וכו'. אפילו שלא לצורך מצוה לבוש וזהו פירוש הרבינו יונה, וביורה דעה כתב לשון הטור והרא"ש:

ב

[ב] ולא הועילו וכו'. עיין בלבוש מה שהקשה על בית יוסף ובאליהו זוטא ישבתי על נכון עיין שם. שוב ראיתי שגם מלבושי יום טוב הסכים לדברי בית יוסף וזה לשונו, ואם זה אינו מוכרח הרי כבר הכריח מצד אחר דקשירה אינה מבטלת מהא דסימן י' סעיף ג', כמו שהתחיל הלבוש, וכבר דחה דלא דמי לתלאן וכו', וגם הכריח שאם כן נמצא שלובשין בגד שיש בו ד' כנפות בלי ציצית, ובזה גם כן חילק יפה בין ציצית לסוכה, עד כאן לשונו. כתב במרדכי הלכות ציצית בשם ר"י זה לשונו, כי שכיבנא אצוה את בני לקשור הציצית בכנפי הבגד שיהו מזומנים לעתיד להתיר הבגד הקשור והרי הן תלויין ממילא ואין זה מן העשוי, עד כאן לשונו. ופירש הב"ח ביורה דעה סימן שנ"א דרצה לומר שיקשור שני הציצית שבשני כנפות זה לזה, עד כאן, משמע מזה דפסול בקשירה, וקשה על בית יוסף ולבוש. ואולי שאני התם דאין עומדין להתיר כל זמן שאינם חיים, ומכל מקום הא כתבו ואין זה מן העשוי, וצריך עיון, גם מגן אברהם לא ירד לכל זה. כתב הב"ח שם, טוב לקושרן במת זה לזה או לכסותן תחת הכנפות, עד כאן. משמע דהחי יתן אל לבו שלא לעשות כן, מיהו יש לדחוק מדברי סמ"ק שכתב שם דאז לא הוי לועג לרש, ממה נפשך אם חייבים הרי יש להם, ואם לאו הרי הם מכוסים, עד כאן לשונו ודו"ק, ועיין לעיל סימן ח' במגן אברהם:

ג

[ג] תוך ארבע אמות וכו'. משמע בבית יוסף דבבית הקברות נמי מותר חוץ לד' אמות וכן כתב הב"ח סימן מ"ה וע"א, והא דנקטו במת רבותא קא משמע לן דאף שהוא בגלוי נמי מותר חוץ לד' אמות, כן כתבו עולת תמיד ונחלת צבי ושיירי כנסת הגדולה, אבל הט"ז לקמן סימן מ"ה כתב דבבית הקברות אפילו חוץ לד' אמות אסור, ומגן אברהם שם החמיר וכתב זה לשונו, אפילו תוך ארבע אמות של בית הקברות אסור, עד כאן. ובאמת שכן משמע ביורה דעה סימן רפ"ב ובטור שם, ורמב"ם פרק י' דספר תורה, ומיהו ביורה דעה סימן שס"ז ולקמן סימן מ"ה וע"א משמע כט"ז, וביורה דעה סימן שמ"ג יש קצת ראיה לסברא ראשונה דפסק רמ"א דמותר לשאול בשלום בבית הקברות חוץ לארבע אמות מן הקבר, עיין שם וצריך עיון, וביורה דעה סימן שס"ז נתבארו דינים אלו. כתב בית יוסף ביורה דעה סימן רפ"ב דאסור ליקח ספר תורה בזרוע בבית הקברות אף שהוא במטפחת ואין קורא בו. כתב בסוף ספר תשובת ר' יום טוב צהלון דאפילו אין שם אלא קבר קטן שייך לועג לרש דשמא הוא נשמה של אדם גדול:

א

של מת. בב"י משמע דבבית הקברות נמי מותר חוץ לד' אמות. וכ"כ הב"ח. אבל האחרונים מחמירין אפילו חוץ לד' אמות ועיין בס' אליה רבה:

א

א) [סעיף א'] מותר ליכנס וכו' אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש וכו' והטעם מפני שנפשות המתים עומדות על קבריהם כמ"ש בשער המצות פ' ויחי ובשער הגלגולים הקדמה ל"ז דף ע"ג ע"א דאל"כ לא שייך לחלק בן הציצית מכוסה או אינו מכוסה דהא בלאו הכי המת מכוסה בקבר אלא מפני הנפש העומדת שם למעלה על הקבר כמ"ש. ועיין שתילי זיתים אות ג':

ב

א) אם לימד על קברו של מת לעילוי נשמתו ליכא בזה משום לועג לרש דהא לכבודו קעביד עיין תוספות קמא דט"ז ע"ב ד"ה שהשיבו ישיבה וכו' ועיין פתה"ד סי' מ"ה אות ד'. וביו"ד סי' שס"ז סעי' ג':

א

ב) שם אבל אם הם מכוסים מותר. וכן טלית קטן שלובשים תחת הבגדים אין בו איסור משום לועג לרש ומותר ליכנס בו לבית הקברות מפני שהוא מכוסה. ב"י. ב"ח וכתב שכן המנהג. פרישה. עט"ז. מאמ"ר אות א' וכ"כ הברכ"י אות א' בשם תפארת שמואל דף מ' ע"ד (ותימא שהביא דין זה מן התפארת שמואל ולא זכר שהוא בב"י) והביאו שע"ת אות א', ועיין בדברינו לקמן סי' כ"ד סוף אות ד':

א

ג) [סעיף ג'] הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר וכו' אפי' קבר קטן יש לועג לרש. דשמא נשמת של אדם גדול הוא. א"ר אות ג' ויד אהרן בסי' מ"ה בשם מהרי"ט צהלון ז"ל והביאו פרמ"ג בא"א או' ב'. וכתב ומשמע קבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא לועג לרש. ולחוש לגלגול זכר כולי האי לא חיישינן עכ"ל והביאו פתחי עולם אות ד' מיהו הרב משנה למלך בפי"ג מה' אבל דין ט' כתב דגם באשה שייך משום לועג לרש יעו"ש, והביאו דברי מנחם בסי' מ"ה אות ג'. ועיין פתה"ד סי' מ"ה אות ג' שכתב דגם מהריט"ץ כתב דיש באשה משום לועג לרש אלא דהא"ר לא הביא כל דברי מהריט"ץ וגרם להפרמ"ג לומר היפך מהריט"ץ יעו"ש:

א

ד) שם הנכנס תוך ד' אמות של מת וכו' ואפי' הוא חוץ לבית הקברות, ב"י. שתילי זיתים אות ה'.

א

ה) שם דינו כנכנס לביה"ק. ובביה"ק עצמו דוקא בתוך ד' אמות הוא דאסור. אבל חוץ לארבע אמות שרי. ב"י. שתילי זיתים שם. אבל האחרונים מחמירים אפי' חיץ לד' אמות עיין א"ר אות ג' וכ"כ א"א. ועיין לקמן סי' מ"ה אות א':

א

ו) [סעיף ד'] במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת וכו' משמע במקום שאין נוהגים להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית. והקשה המ"א סק"ב וז"ל צ"ע דהרי ביו"ד סי' שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לביה"ק או לד"א של מת בציצית והיינו כס' הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק וכו' עכ"ל. ונלע"ד לומר דס"ל למרן ז"ל, דדוקא כשעשו למת ציצית חדשים ליכא למיחש משום לועג לרש שגם הוא יש לו ציצית אבל ההולך לביה"ק איכא למוחש משום לועג לרש ואפי' קברו אותו בציצית דחיישינן שמא נרקבו או נתבלו. אח"כ ראיתי שכ"כ הרב פתח הדביר יעו"ש. ועיין פרמ"ג א"א אות ב' ונה"ש:

א

ז) שם במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת וכו' ומנהג יפה הוא לתת ציצית בתכריכין כיון שרגילין במצוה מחיים משום והלך לפניך צדקך. וי"מ שיש במדרש שלכך נסמכה פ' נסקל לפ' ציצית לומר שהמת חייב בציצית. נמוק"י הלכות ציצית והביאו שתילי זיתים אות ו' ועיין פת"ת ביו"ד סי' שנ"א אות א' ומדקדקים להניח עליו ציצית כשר והכל יודעים שהמתים חפשים מן המצות אך הוא לרמוז כי אנחנו מאמינים במה שאז"ל הכסות שירד עם האדם לקבר יעלה עמו שנאמר איש עולה והוא עוטה מעיל ולכן כאשר יקום האדם לזמן התחיה יהיה לבוש טלית כשר. סו"ב בשם מקור חיים. והביאו שתילי זיתים שם:

א

ח) שם אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו וכו' אלא א"כ ציציותיהם מכוסים. ר"ז אות ה' ובטלית גדול המיוחד לתפלה כתב הפרמ"ג בא"א אות ב' אף הציצית מכוסים ג"כ אסור משום לועג לרש יעו"ש. מיהו השתילי זיתים אות ז' כתב דאפי' בטלית של מצוה סגי בכיסוי. וכ"מ בדרישה יעו"ש. וכ"מ מדברי ר"ז הנז' שכתב סתמא אם ציציותיהם מכוסים ליכא למיחש:

ב

ח) אסור ליקח ס"ת בזרועו בביה"ק אף שהוא במטפחת ואין קורא בו. ב"י יו"ד סי' רפ"ב, א"ר אות ג' פתחי עולם אות ד':

א

מ"א סק"א. תולמ"ה ע"ש. היינו דהלבוש שם ס"ל דאם עשה הסוכה קודם שהסיר הגג פסול אבל אם היה פחות בעת עשיית הסוכ' ואח"כ סגרו מפני הגשמים כשר כשפותחו ול"א תולמ"ה כיון שתחלתו בהכשר נעשה וה"נ ציצית אלו שמתחלתן נעש' בהכשר ל"א ותולמ"ה:

ב

(שם) הכא הפסול בגופי'. דכיון שהוא עצמו נפסל נתבטל עשיה והו' כאלו מעולם לא נעשה בהכשר וכ"ז נתבאר בס"ד בסי' ט"ו:

ג

(שם) וכ"מ סי' י' ס"ו. דשם מבואר לשיט' רמב"ם בנתכוון להוסיף אי חתך בתראי לא מיתכשרי בקמאי אע"ג דנעשו התחל' בהכשר והיינו משום דבל תוסיף הוי פסולו בגופו ועיין מה שכתבתי בס"ד בסי' י"ב אות ד' יש קצת סתירה לכאן ויש ליישב ודוק:

א

ולא הועילו. דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית כמ"ש סי' י' ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירים אותם ה"ל תולמ"ה [ב"י] והלבוש כ' דלית בזה משום תולמ"ה כמ"ש סס"י תרכ"ו דאם מסיר הגג שעל הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש ול"נ דל"ד דהתם אין הפסול בגוף הסוכה רק בד"א המונעו לכן כשמסירו כשר אבל הכא הפסול בגופו וכ"מ סי' י' ס"ו ע"ש ובב"י וע' סוכה דף דף ל"ג, ובתו' ברכות דף י"ח כתבו וז"ל טלית של מתים יש לקשרם ולהדקם תוך הכנף אם הם חייבים בציצית הרי יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין עכ"ל משמע דאע"פ שהם קשורים לא נתבטל מצות ציצית ואפשר דכשקושר ב' זה בזה שאני:

ב

שנוהגין. משמע במקום שאין נוהגין להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית וצ"ע דהרי בי"ד סימן שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לב"ה או לד"א של מת בציצית והיינו כסברא הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק אבל אין עיקר בפוסקים וצ"ע:

א

(א) לועג לרש – שנראה כמחרף שאינם יכולים לקיים את המצות:

ב

(ב) לצורך עצמם – שהיה אז מנהג בגדיהם עשויים בני ד' כנפות:

ג

(ג) הם מכוסים – כגון שמחביא את הציצית של הט"ג תחת כנפי כסותו ומה"ט גם בט"ק שלובשו תחת למדיו אין בו משום לועג לרש כיון שהוא מכוסה אם לא שהולך בלי לבוש העליון גם בהם אסור עד שיתחבם בהכנפות [ומפמ"ג משמע דיש להחמיר בט"ג אף מכוסה כיון שהוא מיוחד לתפלה אכן בב"י לא משמע כן וגם בדה"ח סתם וכתב דמכוסה מותר]:

ד

(ד) בתקנתן – דאע"פ שקושרים זה על זה לא נתבטל מצות ציצית עי"ז דהא לאו קשר של קיימא הוא דדעתו להתיר את הקשר מיד בצאתו מבה"ק וכעין שכתב בסימן י' ס"ג ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ לובשין בגד בלי ציצית:

ה

(ה) של קבר – ואפילו בקבר של קטן יש להחמיר משום לועג לרש דשמא נשמת אדם גדול הוא אבל בקבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא משום לועג לרש:

ו

(ו) דינו כנכנס לבה"ק – עיין לקמן בסימן מ"ה במ"ב:

ז

(ז) במקום שנוהגים וכו' – והאחרונים הסכימו דאפילו במקום שאין נוהגים להסיר ג"כ איכא משום לועג לרש הואיל שהמתים פטורים מן המצות:

ח

(ח) לועג לרש – היינו אם הציצית מגולין כדלעיל:

א

מג"א סק"א הו"ל תולמ"ה. ועוד לפי דעתם לובשים בגד ד' כנפות בלא ציצית:

א

מותר. עבה"ט וכ"כ בתפארת שמואל והביאו בבר"י דגם טלית קטן שלובש אין בו משום לועג לרש כיון שהוא מכוסה ע"ש: