א
דין המגרש את אשתו ואח"כ בא עליה או נתייחד עמה ובו ז סעיפים:
המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים (או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשאה) (הר"ן פרק כל הגט) קודם שתנשא לאחר בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין הואיל ואשתו היתה ה"ז בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות ואפי' ראו שנתן לה מעות שחזקה הוא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה לפיכך ה"ז מקודשת קידושי ודאי וצריכה ממנו גט שני:
ב
נתייחד עמה בפני שני עדים והיו שני עדים כא' וראו הוא והיא את העדים אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה לפיכך היא ספק מקודשת וצריכה גט מספק ואם היתה מגורשת מן האירוסין אין חוששין לה שהרי אין לבו גס בה ואי חזינן להו דגייסי אהדדי חוששין לה: הגה אבל אם נתייחד עם משודכת שלו אע"ג דגס בה לא חיישינן אא"כ בא עליה בפני עדים (תשובת הרמב"ן סי' קל"ה):
ג
מי ששלח גט לאשתו ואח"כ ביטלו והלך ונתייחד עמה ואח"כ נתברר שכבר הגיע הגט לידה קודם ביטולו א"צ ממנו גט שני דודאי לא בעל לשם קידושין כי היה סבור שהגט היה בטל ולא בעל אלא על דעת קידושין הראשונים:
ד
מי שגירש את אשתו ונתייחד עמה וקודם שגירשה שנית לקחה אחד לשם פילגש אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם:
ה
לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או יפרש שעל תנאי הוא בועל אבל שאר כל הנשים בחזקה שבעל לשם זנות עד שיפרש שבעל לשם קידושין:
ו
וכן איש ואשה שהמירו באונס הגזירות ונשאו זה לזה בחקות הכותים אע"פ שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל אין חוששין להם משום קידושין (וע"ל סי' כ"ו):
ז
נתייחד עם אשתו אחר שאמר לכתוב ולחתום גט וליתנו לה הרי אלו לא יכתבו ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה הרי זו ספק מגורשת:
באר היטב אבן העזר
קמ״ט
א
לאחר. אם בא על גרושתו אחר שנשאת לאחר וגירשה או נתאלמנה אינה צריכה גט דודאי בעילתו בעילת זנות ולא לשם קדושין שאם יבעול לשם קדושין לוקה ש"ג פרק מ"ש. גם מהר"י הלוי בתשובה סי' י"ד כתב שאם המגרש כהן אינה צריכה גט. וכנה"ג כתב ואני מפקפק בזה דכל שקדושין תופסין בה יש לחוש שמא לשם קידושין בעל דבין הכי ובין הכי עובר על לאו גרידא יש לחוש שמא לשם קדושין בעל ונראה שכל שאינו יוכל לקיימה לא חיישינן שבעל לשם קדושין ע"ש. וכ"כ בתשובת מהר"ם אלשקאר סימן פ"ח שאם גירשה מפני שזינתה תחתיו אפי' ראוה שנבעלה א"צ גט שני דודאי לשם זנות בעל ולא לשם קדושין דמידע ידע שלא יוכל לקיימה והפוכי מטרתא למה לך אבל הרדב"ז ח"א סי' רע"ז כתב דאם נתייחדה אינה צריכה גט ואם ראוה שנבעלה צריכה גט ע"ש וע"ל סי' קמ"ח ס"ק ב' מש"ש ודו"ק. אם היה לו אשה אחרת לא חיישינן דבעל לשם קדושין דלא עבר על חרם ר"ג מהרי"ט ח"ב סי' א' וכנה"ג הביא פוסקים דס"ל דחיישינן אפי' בכה"ג דבעל לשם קדושין ע"ש:
ב
מקודשת. ואם נשאת לאחר תצא עיין ב"ש שכתב ומכ"ש אם הלך הבעל למד"ה וא"א ליתן לה גט אחר דלא תנשא ולא כהגמ"ר עיין בד"מ עכ"ל לכאורה דבריו שבכאן סותרים למ"ש בסי' קמ"ח ס"ק ב' שכתב שם וה"ה וכו' והסכים עם הגמ"ר ע"ש. ואם גירש מחמת זנות למהר"ם אלשקר הנ"ל אפי' ראוה שנבעלה. אינה צריכה גט דלא בעיל לשם קדושין. ולהרדב"ז דוקא בנתייחדת אינה צריכה גט אבל ראוה שנבעלה צריכה גט כמ"ש בס"ק א'. אם אמר נתייחדתי בפני עדים ומתו. או לא בעלתי או בעלתי ולא לשם קדושין ליכא למיחש לקדושין ש"ג ולבסוף כתב שלא מלאו לבו להתיר ע"ש. ועיין ב"ש מ"ש בשם ש"ג. המתייחד עם גרושתו והי' בנדתה אינה צריכה גט שני ממנו הרדב"ז. מעשה שבא לפני במומר שנשא בגיותו בת ישראל שהמירה גם כן ושהו יחד שנים או שלשה שנים ולבסוף חזרה היא לדת אמת וקדשה אחר והתרתיה לו משום דודאי היא והוא לא נתכונו לקידושין בהזדווגם יחד בנדתה כנסת הגדולה דף קע"ט ע"ב. ועיין סעיף וי"ו:
ג
יחוד. דוקא כשנתייחד עמה שיעור זמן ביאה או לפחות שיעור העראה שהוא שיעור כדי לצלות ביצה ולגמעה אבל אם אין שיעור זה אין כאן חשש יחוד כלל רלנ"ח סי' מ"ג הר"י הלוי סי' ו'. הא דאמרינן הן הן עידי יחוד. דוקא בנתייחדה מדעתה אבל אם הוא נתייחד עמה בע"כ אפי' אם נתייחד עמה כשיעור ביאה אם היא תתן אמתלא בדבריה למה שהתה כ"כ אין חוששין ליחוד זה רלנ"ח שם:
ד
גס בה. ה"ה שאין לבה גס בו הרא"ם סי' ס"ז. ודוקא בכה"ג שכבר גרשה אבל אם כתב לה גט ועדיין לא נתן לה הגט ונתייחד עמה חוששין שמא בא עליה ופסול משום גט ישן ב"ש:
ה
עדים. ב"ש כתב דנראה מתשוב' הרמב"ן אפי' בא עליה נמי אין חוששין לקדושין כיון שאין עסק קדושין ביניהם דוקא באשתו או בארוסה שהיה קדושין ביניהם חיישינן לקדושין אבל במשודכת דמיא לאשה דעלמא ועיין הרדב"ז ח"א סי' רי"ז. כנה"ג קע"ט ע"ב ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ט
א
ל' הרמב"ם בפ"י מה' גירושין ומבואר בגמ' דגיטין דף פ"א ע"ב וכ"כ הטור
ב
כתב ה"ה שלמד זה מדאדחי אוקימתא דנתן לה כספים שם דף עג ע"ב וכ"כ הרשב"א
ג
משנה שם דף פ"א ע"א
ד
מבואר במה שציינתי לעיל סעיף ב'
ה
שם במשנה
ו
הר"ן בשם הרשב"א וכהא דאמרי' בכתובות דף כח ע"א
ז
פרש"י גייסי מכירין זה את זה ברמיזות קוריצות בלע"ז פרוויץ
ח
טור בס"ס קמ"א בשם תשובת הרא"ש
ט
וסיים שם אפילו ראוה שנבעלה לא חיישינן לה
י
שם בסי' זה בשם תשו' אביו הרא"ש
יא
ופי' שם משום שודאי השני בא עליה ונאסרה עליו כיון שנעשית אשת איש ע"י מחו' של ראשון
יב
בתשו' להרמב"ן בסי' קל"ה ועמ"ש הרמב"ם בפ' הנז' ולזה הסכים הרא"ש והביא הטור לאפוקי מדעת מקצת הגאונים שחששו אפילו למי שיש לו בן משפחתו שמא שחררה ואחר כך בא עליה וכו' והביאה הרמב"ם שם והראב"ד שם הסכים לדבר הגאון אא"כ הוחזק בפריצות העריות העמד בני ישראל ובנות ישראל על חזקתן וכו' וכ' ה"ה וכבר כתבתי פ"ד מה' נחלות טעם רבינו וראיותיו מתוס'
יג
ריב"ש בסי' ו' ותה"ד סימן ר"ט ותשובת הרד"ך בית כ"ד
יד
משנה גיטין דף עט ע"ב וכב"ה
טו
כדעת הר"ן בס"פ הזורק ושכ"כ הרמב"ן
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ט
א
כגון שנשאה אפשר ר"ל אחר הגרושין ראינו שכנסה לביתו בדרך נשואין וחופה. ואף נתיחד עמה בעדים אף דלא ראינו הקדושין מ"מ מדנשואין מוחזקים לבעיל' הוי כראינו שנבעל' ואמרי' אין אדם עוש' ב"ז ובודאי או שקדש' קודם הכניס' או שקדש' עכ"פ בביא' וצ"ג אפילו נתגרשה מארוסין והב"ש כ' והריב"ש סי' ו' לא פסק כן ור"ל שכ' שסברת הרא"ה שבב"י הכא ובסי' קנ"ה דבנשואה אף בלא עדי יחוד יש חשש קדושין לאו הלכתא הן אלא דע"י בעינן תמיד (וע' בהרא"ש פ' החולץ ה' ל"א נזכר כעין סברת הרא"ה שכ' וי"א כיון שידוע לכל שטבלה כאלו עומדין שם דמי וכן יש שם בתו') ולפי' הנ"ל אפשר א"כ מחלוקת וגם הקושי' ממ"נ ל"ק וע' סי' ז' סעי' י"ב דכע"מ שם דנשואה היא בחזקת בעולה ואפשר ש"ה דאיירי מנשואין עם קדושין ברורי' משא"כ בנשואין גרידי סביר לי' דאין ללמוד משם וכן מדברי הר"ן ותו' דנמי איירי בנשואין שאחר קדו' ידועי' אין נראה לו ראי'. אף ק' דאם נשאת בחופה ע' סי' ך"ו סעי' ב' משמע דיש להחמיר להצריכה גט בלא חשש קדו' מצד דחופה קונה. ומה שהב"ש כתב ודין של תו' ור"ן איירי בארוסה שכ' לה גט ולא נתן לה ונשאה אמרינן בודאי בעל וביטל הגט וגרע מג"י תיבת וביטל הגט ע"כ ט"ס חדא דאמרינן מפורש הטעם משום ג"י ותו דמה שייך לחוש בזה לביטל הגט שהוא נותן מידו לידה ועיין ריש סימ' קמ"ח ותו דאלת"ה איך מתוקים הגמרא דיבמות דמגרש בו לכתחילה בשכ' זמן הנתינה ומה בכך אי איכא למיחש לביטולו אלא העיקר הואיל דודאי בעל גרע מסתם ג"י שהוא רק ע"י יחוד לענין החשש דשמא יאמרו גטה קודם לבנה:
ב
לפיכך היא ספק מקודשת וכן פסק הרא"ש בסעיף ד' וע' בפ"א מה"נ ה"ט בהשגות הראב"ד ולפי' הה"מ להירושלמי דמי שאחזו לדעת הרמ' נראה דעת הירושלמי שהיא בחזקת מקודשת ודאי דהן הן ע"י הן הן עדי ביאה בודאי צ"ע.
ג
הג"ה אא"כ בא עליה אמת שהרמב"ן כ' ואפילו ראוה שנבעלה כפי מה שכ' הרמ' עכ"ל אבל נראה דהרמ"א חושש לדעת ת"הד סי' ר"ט שמסיק שנראה לו להחמיר בבא עליה בפני עדים דלא כהרמ' אלא שכ' שמן הסתם אין לחוש בעבור של פנוי' מדאין אדם עושה ב"ז סתמא המציא עדים כדי לקדש דלא כ"ע דינא קדו' גמירו. ולהכי אינו מקיל אלא בהיחוד אף בפני עדים ואף דגס בה לא אמרינן דבעל אבל בעל לפני עדים נראה לו להחמיר וע"ש עוד כי בפרוץ לזנות או לדידן שסתמייהו הם נדות אפשר אף בבעל בעדים אין לחוש:
ד
נתיחד עם אשתו כ' ב"ש וא"ל החשש שמא ביטל הגט כו' אלא כו' בודאי ביטל שליחתו הל' אינו כהוגן דמה ביטל הגט שייך טרם שנכתב אם לא מצד ביטול שליחות הכתיבה וכך הי' לו לומר א"ל הטעם שמא פייס וביטל השליחות דא"כ ליהני נאמנות אלא הטעם בודאי ביטל השליחות והדברים אמורי' בהה"מ בשם הרמב"ן. ומה שהוכחתי סי' קמ"ח מדעתו דלגבי יחוד לא מהני נאמנות היינו היכא דשייך שמבטל כדי שלא תהא בעילתו ב"ז משא"כ הכא שעדיין אשתו היא להכי להרמב"ן אינו אלא ספק ומועיל נאמנות. ולהרמ' מ"מ חשוב ודאי ביטל ולא מהני נאמנות. ולפ"ז צ"ע פסק תשו' הרא"ש שבטור ס"ס קמ"ז דפסק מדפירש בהגט במעת שאני בעולם ודאי ואין חשש בהיחוד יותר מטעם ג"י אינו מזיק היחוד בדיעבד ואמאי הרי בטופס הגט שם לא נזכר שום נאמנות ולמה לא חש מפני היחוד לשמא פייס וביטל הגט כדמדומה הכא הרמב"ן וצ"ל דע"כ לא מודה הרמב"ן אלא כל כמה שלא נכתב הא בגט שנכתב ונחתם ואין הוכחה לחוש לשמא פייס וביטל לא משום ביאת זנות ולא משום תליות הגט בזמן דומי' דסי' קמ"א סעיף ל"ז או דומי' דסי' קמ"ה סעיף ז' אף בנתייחד א"נ לנאמנות וכן דעת הטור בסי' קמ"ח שאינו מזכיר בתנאי אם דליהוי צריך נאמנות אף בנתיחד וכן מחלק הרשב"א פ"ק דף י"ח וכ' והשתא לא תיקשי לן לר"ל דאמר חוששין שמא פייס וביטל הגט אמאי לא חייש נמי בגיטין הבאים ממדה"י דכיון שהחתימו ומסרו לשליח אין דרכו לבטל אבל כאן שלא נחתם עדיין נמלך הוא ומבטלו ובזה מיושב נמי דתמה המ"ל על הכ"מ שהבאתי ריש סי' קמ"ח דהב"י לומד מדאינו מחלק הרמ' בג"י בין הוא בידו או ביד השליח ש"מ שאינו מחלק בחילוק הרמ"ה ומה שהחמיר הכא י"ל נמי מטעם הנ"ל מפני שעדיין לא נכתב ומה שמחמיר בס"ס קמ"ח בתנאי אם הא הב"י לשטתו שמפרשו מדשייכי' קדו' ומטעם אין אדם עושה ב"ז דס"ל דיש שייכות להרמ' ע"ש סי' הנ"ל ודוק:
בית שמואל
קמ״ט
א
כגון שנשאה. כ"כ תוספות ביבמות דף נ"ב והר"ן פרק כל הגט עיין סי' י"ט מ"ש ועיין תשובת ריב"ש סימן ל"א פסק כן ועיין סי' קכ"א מיהו א"י לענין מה כתב כאן דברי הר"ן דהא כאן איירי לענין חשש קידושין א"כ ממ"נ אם נשאה כדין נשואין ת"ל היה קידושין ואם לא נשאה כדין נישואין א"כ מהיכ' תיתי לומר דבועל לשם קידושין, ודין של תוספות והר"ן איירי בארוסה שכתב לה גט ולא נתן לה ונשאה אמרינן בוודאי בעיל וביטל הגט וגרע מגט ישן:
ב
קודם שתנשא לאחר. כ"כ הרמב"ם והטור וא"א לומר לאפוקי שתנשא לאחר ולא גירשה פשיט' דהא היא א"א אלא אם נשאה וגרשה לא חיישינן לקידושין כיון דמחייב מלקות אם קדשה ובעל אף על גב בביאה נמי הוא עושה איסור מ"מ בקדשה חייב מלקות לא חיישי' לקדושין וכ"כ בש"ג פ' מ"ש דף תקפ"ט:
ג
קידושי ודאי. כ"כ הרמב"ם ומשמע דאז אין תופסין בה קידושין של אחר דוק' ביחוד תופסין קדושין של שני ולא בבעיל וכ"כ ב"ח:
ד
ספק מקודשת. ואם נשאת לאחר תצא ומכ"ש אם הבעל הלך למ"י וא"א ליתן לה גט אחר דלא תנשא ולא כהגמיי' דף תרי"ז עיין בד"מ, וכבר כתבתי אם גירש מחמת זנות לא חיישינן שמא בא עליה ואם שניהם מודים שלא בא עליה כתב בש"ג שם דלא חיישינן שמא בא עליה וא"צ גט שני ממנו וצל"ע מנ"ל דין זה כיון דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה הוי כאלו עדים מעידי' ע"ז עיין ס"ס קס"ז:
ה
מן האירוסין וכו'. דוק' בכה"ג שכבר גרשה אבל אם כתב לה גט ועדיין לא נתן לה הגט ונתייחד עמה חוששין שמא בא עליה ופסול משום גט ישן ח"ר:
ו
אא"כ בא עליה. לכאורה נראה מתשובת רמב"ן אפי' בא עליה נמי אין חוששין לקדושין כיון שאין עסק קידושין ביניהם דוק' באשתו או בארוסה שהיה קדושין ביניהם חיישינן לקדושין אבל משודכת דמיא לאשה דעלמ':
ז
הרי זו ספק מגורשת. וכאן ליכ' החשש שמא בא עליה ומקדש אותה דהא עדיין לא נכתב הגט וא"ל החשש הוא שמא ביטל הגט אם כן קשה למה לא מהני נאמנות אלא הטעם הוא כשנתייחד עמה ס"ל הרמב"ם בוודאי ביטל שליחתו אף על גב גילוי דעת לא מהני מ"מ כאן עשה מעשה ונתייחד עמה הוי כמעשה וגרע טפי מג"י ולרמב"ם הגט בטל, מיהו רבים חולקים עליו לכן פסק דהוי ספק מגורשת עיין ברמב"ם פ"ט דין כ"ה ועיין בר"ן ס"פ הזורק:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ט
א
או שגלוי כו' עמש"ל סימן כ"ו ס"א:
ב
בין כו' גמ' שם:
ג
הואיל כו' ר"ל כמ"ש בס"ה לא אמרו כו':
ד
נתייחד כו' כסתם מתני':
ה
כאחד וראו כו' כנ"ל ס"ס קמ"ח:
ו
לפיכך כו' דאפילו ודאי ראוה שנבעלה אינו אלא ספק כמש"ש ע"ג ב' חוששין כו':
ז
ואי חזי' כו' עבה"ג וכ' שכ"מ בירושלמי:
ח
אבל אם כו' כמ"ש בס"ה לא אמרו כו' שם:
ט
לא אמרו כו' עמש"ל ס"ס כ"ו:
י
וכן איש כו' שם בהג"ה עמש"ש:
יא
נתייחד כו'. דחיישי' שמא פייס וביטל השליחות כמש"ל סי' קמ"ד ס"ז המ"מ והר"נ אבל הרמב"ם כ' אינו גט וכבר תמהו עליו וע"ש שם:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קמ״ט
א
סעיף א' המגרש את אשתו וכו' נ"ב עי' בד"מ ס"ק ב' מ"ש בשם הג"מ פרק הזורק דבריו תמוהין להמעיין בהג"ה שם שלא כתב כן רק לדעת ר' מונא בירושלמי דהטעם בלינה בפונדקי דדמי לגט ישן אבל לר' יוסי דאמר הטעם משום קידושין ל"ד לגט ישן והוי ספק מגורשת ולא מהני הלך למדה"י ומסיק שם שש"ס דילן ס"ל כר' יוסי וכן הוא באמת בש"ס דילן שנתן טעם דהן עידי יחוד הן עידי ביאה ומודה הג"מ שהוי ספק מגורשת כדעת הרא"ש ואין חילוק כן הוא בהדיא בהגה"מ ודברי הד"מ תמוהין בזה ודו"ק:
ב
סעיף ב' נתייחד עמה בפני שני עדים וכו' לפיכך היא ספק מקודשת וכו' נ"ב ע' בב"ש סק"ד שהביא דעת הש"ג דאם שניהם מודים שלא בא עליה א"צ גט ותמהו עליו כולם כיון דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה א"כ הוי כאילו היה עדים בדבר ע"ש ולפענ"ד א"ש כיון דאמרי' בב"ב דקל"ד דהאומר זה בני נאמן מכח דבידו לגרשה וא"כ נהי דבש"ע סי' קנ"ז פסק דאינו נאמן לומר דאין לו אחין במגו דהוי מגו במקום חזקה וקצת פוסקים ס"ל שם דנאמן במגו דבידו עדיף משאר מיגו ופלוגתתם תליא במה שמבואר בש"ס פ"ג דקידושין דרבי ס"ל דמה לו לשקר בעדים דמיא ומהני אף במקום חזקה ור"נ ס"ל דמה לו לשקר רק כחזקה דמיא ולא אתי מה לו לשקר ומרעא לחזקה ונראה דאף לר"נ דס"ל דמה לי לשקר רק כחזקה דמיא היינו רק במיגו דהתם די"ל דלכך אינו רוצה לגרשה דא"כ יופסלו מכהונה משא"כ באומר אין לו אחין כשרה לכהונה וכבר הרגישו בזה התו' בב"ב דקל"ד ע"ב וכתבו דאעפ"כ הוי מיגו והיינו דס"ל דמיגו לחצי טענה אמרי' מיהו נראה דעכ"פ מיגו גרוע כיון דעכ"פ יש לחוש אולי אינו רוצה לפוסלה לכהונה לכך במיגו כהך פליגי לרבי אף זה הוי כעדים ולר"נ מיגו כהך הוי רק כחזקה אבל היכי דהוי מיגו טוב מודים כ"ע דמה לי לשקר כעדים דמיא ומהני נגד החזקה ואף דבב"ב הוי בעיא אם אמרי' מגו במקום חזקה היינו היכי דאינו בידו אבל היכי דהוי בידו והוי מיגו טוב לכ"ע אמרי' במקום חזקה דכעדים דמיא ובהכי א"ש מה דקשיא לן דמה מיבעיא לן בפ"ק דב"ב אם אמרי' מיגו במקום חזקה הרי קי"ל כר"נ דס"ל דלא מהני מיגו במקום חזקה וק"ו הוא דמה מהדר אי בידו לא מהני במקום חזקה מכ"ש בזה דאין בידו ובשלמא להפוסקים כרבי א"ש דמיבעיא לנו דילמא דוקא התם דראו בידו מהני מיגו במקום חזקה אבל היכי דאין בידו לא מהני אבל להסוברים דקי"ל כר"נ מהו מיבעיא ליה ועוד מהו פשוט שם מן המשנה דאמרי' מיגו במקום חזקה דילמא התם אתיא כרבי ורבא מיבעיא ליה לר"נ ובע"כ דס"ל דמרבי אין ראיה דע"כ לא קאמר רבי רק היכי דהוי בידו אבל היכי דאינו בידו מודה רבי דלא מהני מגו וא"כ מה מיבעיא ליה כיון דקי"ל כר"נ ואף רבי מודה בזה ובע"כ דמיבעיא ליה די"ל להיפוך דוקא התם דהוי מיגו גרוע אבל בעלמא היכי דאין בידו ומיגו גרוע לכ"ע לא הוי מיגו ולהיפוך במגו טוב ואינו בידו זה מבעיא ליה ואין זה ענין לפלוגתא דרבי ור"נ כלל וא"כ בדין הש"ג כיון דבידו לפוטרו בגט ולכהן כבר אסורה מכח גט ראשון וא"כ הוי מיגו טוב ובידו כ"ע מודים דמה לו לשקר כעדים דמיא ומהני במקום חזקה ולכך נהי דהן הן שלוחיו הן הן עידיו מ"מ אם אומר לא בעל נאמן במיגו דבידו לגרשה וכאן הוי מיגו טוב דלכהן בלא"ה אסורה מכח גירושין הראשונים ולכך לא כתב הש"ג זה בכל עידי קדושי ביאה שנאמן לומר לא בעלתי דשם הוי חזקה ומגו לא מהני כיון דהוי מיגו גרוע די"ל דאינה רוצה לפוסלה מכהונה ואף להסוברים דבאין לו אחין נאמן י"ל דמודים כאן דזה הוי חזקה דאתיא מכח סברא דלא מוקי אינש אנפשיה וחזקה דהוי מכח סברא עדיפא לכך לכ"ע לא מהני מגו גרוע במקום חזקה רק כיון דכבר גרשה ובלא"ה פסולה לכהונה הוי מיגו טוב לכך נאמן לכ"ע וא"ש ודוק היטב כי הוא דבר נכון וביחוד שאמר לא בעלתי התם ליכא מיגו ואדרבא הוא לאוסרה דאם לא בעל אסורה בגט ובעי חליצה ודו"ק:
ג
סעיף ב' בהגה"ה אבל אם נתייחד עם משודכת שלו נ"ב עי' בב"ש שכ' שמדברי הרמב"ן משמע שבמשודכת ליכא בה חשש כלל לקידושין כמו באשה דעלמא יעו"ש ולפענ"ד קשה טובא דא"א לומר כן כלל דהרי קיי"ל לעיל בסי' מ"ה בשלח סבלונות למשודכת חוששין לקידושין וכרש"י שהחשש שהסבלונות בעצמם הם הקידושין וא"כ אם בכסף אנו חוששין ואנו אומרין שכיוון לקדושין אף שבאשה דעלמא וודאי ל"ח וגם ליכא איסור כלל בנתינת כסף לידי אשה אעפי"כ במשודכת אמרי' שכיוון לשם קדושין מכש"כ בביאה שאיסור יש בו משום שם זנות מכש"כ דראוי לחוש במשודכת ונהי שהתוס' שם הקשו על רש"י היינו מטעם אחר שהרי לא הי' אמירה כלל והיינו שהרי אנו יודעים שלא הי' אמירה שהרי שלח ע"י שליח בסתם אבל לולי זה היו מודים לרש"י וא"כ בבעל ונתייחד עמה וודאי די"ל דאמר לה בשעת ביאה שמקדש אותה וודאי דראוי לחוש מספק אולי קידש אותה כיון דהיא משודכת שלו וצ"ע ודו"ק:
ד
סעיף ה' לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו כו'. נ"ב המחבר פסק כאן בפשיטות דאין שייך א"א עב"ז רק באשתו לא בשאר נשים והוא דעת הרמב"ם הביאו הב"י סי' רס"ז ביו"ד ובאמת המעיין שם בדברי הרמב"ם יראה שלפ"ז מכ"ש גבי בא על שפחתו דהוי הולד עבד ולא אמרי' אאבב"ז ומתחלה הביא דעת הסוברים שבכל הנשים אמרי' כן וכ' שהם הוסיפו לומר שאף בבא על שפחתו כו' אמרי' אאבב"ז כו' וא"כ מדוע סתם המחבר כאן שלא אמרי' בשאר נשים אאבב"ז וביו"ד סי' רס"ז הביא שני דעות גבי בא על שפחתו אי יש לולד דין בן חורין ולהך דיעה דס"ל שם דהוי בן חורין כו' מכ"ש וגבי שאר נשים דאמרי' אאבב"ז כמו שמשמע מדברי הרמב"ם ומ"ט סתם כאן דלא כוותייהו והוי לי' להביאם לחייש להם לחומרא כו' ובודאי דאין לחלק דבשפחה הוי אסור דאורייתא משא"כ בפנוי' הוי רק דרבנן דבאמת אין סברא כלל לחלק כן כיון דבאשתו אמרי' אף באיסור פנוי' אאבב"ז ומ"מ בשאר נשים לא אמרי' כיון שבעל בסתם אין לחלק בין איסור דאורייתא וגם מדברי הרמב"ם משמע להיפוך ייע"ש וגם משמע שם בש"ך שלדעה זו נמי מקודשת השפחה ולדברי המחבר שבכאן עכ"פ לא תהי' מקודשת כו'. ועכ"פ נלפענ"ד דאף לדיעה דבבא על שפחתו אמרי' ששחררה היינו דוקא בשפחה שלא הגיע זמנה לראות עדיין ולא ראתה אבל אם כבר ראתה השפחה דם וא"כ נהי שנא' ששחררה וזיכה לה גט שחרור ע"י אחר מ"מ הרי השפחה לא ידעה מזה ולא נזהרה מנדותה וגם לא טבלה אחר שנשתחרר אף אי נימא ששחררה מ"מ הוי ביאתו בעבירה שהרי נדה היא ותו לא חיישי' ששחררה אם נכשל ועבר על איסור קל מודה שהוי בכרת ואיסור שפחה רק בלאו. ונלפענ"ד דדין זה יהי' תלוי בשני תירוצים של הר"ן בפרק המדיר בסוגיא דקדשה ע"ת שהקשה דסוף סוף הוי ב"ז דאין לה כתובה כו' ייע"ש ולפי תירוץ הראשון דאין אדם עושה בכוונתו בעילת זנות כו' א"כ דדוקא לענין שחרור אמרי' שאאבב"ז בתשלום בכוונתו ואמרי' שמסתמא שחררה אף שהיא נדה אך לפי תירץ השני שם שפיר לא אמרי' כשהיא נדה אאבב"ז כו'. שוב מצאתי בב"ש בה' יבום שכ' כן לחלק בין דאורייתא לדרבנן:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ט
א
שתנשא לאחר. עבה"ט ומ"ש בענין אם המגרש כהן עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן קפ"ב שכ' ג"כ להוכיח מרש"י גיטין ע"ג ע"ב בד"ה ואין חוששין דבאמת הדין דכהן שגירש ולנה עמו וראוה שנבעלה לא אמרינן בזה אין אדם עובב"ז לא מבעיא למ"ש המ"ל בשם הרדב"ז דאם היא נדה כיון דבלא"ה עושה עבירה בביאתו אבדה החזקה דאין אדם עובב"ז א"כ ה"ה הכא בכהן המגרש. אלא אף למה דדחה המ"ל דמ"מ י"ל דהוי חזקה דמה דיכול למיעבד בהיתר עושם (אני בעניי לא ידעתי מקומו דבמל"מ פ"י מה"ג דין י"ח הביא דברי הרדב"ז הנ"ל וכתב עליו שדבריו נכונים ויובא בס"ק שאח"ז ועמ"ש שם בשם אבני מלואים) מ"מ י"ל בכהן המגרש שאני למה דמבואר בקדושין דבבעילה בלא קדושין ליכא רק לאו אחד ובביאה ע"י קדושין לוקה בו משום לא יקח ומשום לא יחלל א"כ ממילא ה"ה בקידש בביאה דעבר על ב' לאוין וא"כ י"ל דל"ש לומר אין אדם עובב"ז דכל מה דמצי למיעבד בהיתר עושה דאדרבה יותר היתר בלא קדושין דעבר רק על לאו א' וע"י קדושין עובר בב' לאוין ולענ"ד זהו סברת הש"ג כו' ושוב כ' דמרש"י הנ"ל אין ראיה ומ"מ בלא ראיה נראה לדינא בזה סברא גדולה דלא אמרינן בכה"ג אין אדם עובב"ז עכ"ד ע"ש ומ"ש הבה"ט אם היה לו אשה אחרת כו' הנה כן מבואר נמי לעיל סימן ל"ג ס"א בהגה ועמ"ש לקמן ס"ק ו' מזה:
ב
ה"ז מקודשת. עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז המתייחד עם גרושתו והיא בנדה א"צ גט. הנה במל"מ פ"י מה"ג דין י"ח הביא דברי רדב"ז הנ"ל דאפי' ראינו שנבעלה אין חוששין כו' אך ברדב"ז עצמו ח"א סימן שנ"א לא נזכר לשון זה רק כלשון שהביא הבה"ט בשמו המתייחד עם גרושתו כו' ומ"מ נכונים דברי המל"מ דמדברי הרדב"ז שם מבואר דאין חילוק שכתב הטעם בזה דממ"נ אם הוא זהיר בנדה הרי לא בעל ואם אינו זהיר בנדה כיון דלא חייש לאיסור כרת לא אייש לבעילת זנות כו' ע"ש. ועיין במל"מ שם שהסכים עם הרדב"ז בזה וכתב עליו שדבריו נכונים (אמנם הא ודאי דהכנה"ג שהביא הבה"ט ס"ק הקודם דמפקפק בזה עמ"ש בס"ק הקודם וגם לקמן בסמוך) וכתב עוד. ונראה לפרש דבריו דאפי' לא ידעינן אם יודע שהיתה נדה אין חוששין לה אפילו ראינו שנבעלה דמסתמ' הודיעה לו ולא חשש ועוד דחזקה זו דאין אדם עובב"ז על שניהם נאמרו ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה וכיון שהיא לא חששה על איסור כרת לא חששה נמי על בעילת זנות עכ"ד וכתב עליו הרב המגי' ז"ל גם בס' בני חיי סי' ל"ח ובלקט הקמח דף צ' תפסו בפשיטות כסברת הרב המחבר דחזקה זו שייכא גם באשה והשיגו על הרב פ"מ ח"א סימן ס"ב אך בס' לקה"ק חזר בו והוכיח מדברי הרדב"ז דדוקא באיש שייך חזקה זו ולא באשה הנבעלת עכ"ל. ועיין בס' אבני מלואים לעיל סימן ל"ג סק"א שכ' על דברי רדב"ז הנ"ל דמדברי הרשב"א בתשובה סימן קפ"א והובא בש"י סי' י"ז מבואר שאינו סובר כן דשם מבואר דאפילו לא ראינו שנבעלה אמרינן הן הן עידי יחוד כו' ואע"ג דאסורה לו מה"ת דכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל אפי' הכי כיון דקידושין תופסין בה אין אדם עובב"ז וגמר לשם קדושין ואפי' לא ראינו אלא היחוד אמרי' הן הן כו' ולא כהרדב"ז ומדברי הש"ג פרק מי שאחזו (שהובא בבה"ט סק"א) שכתב בגרוש' מן הנישואין שאם נשאת לאחר ונתארמלה ואחר כך נתייחדה עם בעלה ראשון אינה צריכה גט ממנו שאף אם בא עליה באותו יחוד אין בעילתו אלא לשם זנות שאם יבעל לשם אישות הרי הוא לוקה ע"כ אין מזה ראיה לדברי הרדב"ז דשאני התם במחזיר גרושתו דקיי"ל קידש לוקה בעל אינו לוקה אבל בנדה דבין לשם זנות בין לשם אישות איסורו שוה וכיון דאיסורא דעבד עבד אמרינן דלענין זה דאין אדם עובב"ז בחזקתו קאי דחשוד לדבר א' אינו חשוד לדבר אחר ודוקא בפרוצים לזנות הוא דליכ' חזקה זו. וע"ש עוד שפלפל בזה מדברי התוס' פ' הזורק (גיטין דף ע"ט.) וגם על דברי המל"מ הנ"ל דחזקה זו על שניהם נאמרו העיר על זה מדברי הש"מ בפ' המדיר (כתובות דף ע"ג) ע"ש: וכ' עוד ברדב"ז שם וכן הדין במי שהוא פרוץ בעריות ורגיל לבא ביאות אסורות דכיון דלא קפיד בהכי לא בעל לשם קדושין אלא לשם זנות בעלמא כשאר ביאותיו (וכן מבואר מדברי הריב"ש שהביא ב"י סימן זה וגם מדברי ת"ה שהובא לעיל סימן ל"ג ס"א בהגה) . ומ"מ אם אמר לעדים אני מתייחד כדי לבעול לשם קדושין הוי כמדבר עמה על עיסקי קדושיה ונתן לה סתם דהויא מקודשת אף הכא נמי אפי' בעל סתם הוי מקודשת ודאי: וכן הדין בעוזב דת (ע' ס"ו) שאם אמר לעדים בפניה אני מתייחד עמה לשם קדושין חוששין לקדושין ע"ש:
ג
בפני שני עדים. עיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' ד' שכ' דאם נתייחד עמה בפני עדים שרואים אותו והוא אינו רואה אותם אינו כלום. ואפי' אם יאמר אח"כ שבעל לשם קדושין אבל אם הוא יודע שיש שם עדים רואים אותו אע"פ שאינו רואה אותם גמר ובעל לשם קדושין כו' ע"ש ודבר זה נאמר ונישנית שם בסימן ער"ה. ושם כתב עוד וז"ל אך מה שיש להסתפק הוא אם הם אינם יודעים שיש שם עדים ועדים רואין אותם ומעידים ששמעו שבעל לשם קדושין וכן המקדש אשה בכה"ג מאי כיון דבעל לשם קידושין אדם יודע שאין קדושין בלא עדים ולא הוציא דבריו לבטלה אלא אמר בדעתו שמא יש עדים שרואים אותנו וכיון לקדשה אמר דבריו על הספק וחוששין לקידושיו או דילמא להכי שתקה וקיבלה קדושין לפי שאדם יודע שאין קדושין בלא עדים ורצתה לשחק בו ואת"ל בכה"ג פשיטא דאינה מקודשת שכן נראה מדברי הרשב"א (ע"ל סימן מ"ב ס"ג בהגה) אכתי מבעיא לן אי אמרה השתא שנתרצית להתקדש לו באותה שעה מאי מקודשת היא דהא מודית שלא רצתה לשחק בו או דילמא כיון דבאותה שעה שנתן לה היתה יכולה לומר להכי קבלתי קדושין לפי שלא היו שם עדים ולא תהיה מקודשת השתא נמי שהוא מודה לאו כלום הוא דהשתא לאו מידי יהיב לה ולא מידי קאמר לה ובמאי תתקדש. ואם אמר בפירוש שמוציא דבריו על הספק שמא יש עדים רואין אותם ואיהי שתקה וקבלה לא קא מבעיא לי דפשיטא דחוששין לקדושין אפילו אמרה שרצתה לשחק בו אבל אי אמר דבריו סתם והיא מודה לו שנתקדשה לו בכהאי גוונא איכא לאסתפוקי ודעתי נוטה להחמיר להצריכה גט כיון שהיו עסוקים באותו ענין והיא מודה שנתקדשה לו והוא נתכוון לקדשה אם יהיו שם עדים ונמצא שהיו שם עדים אע"פ שלא נודע להם בבירור גמרה וקבלה לשם קדושין. אבל לחייב הבא עליה משום א"א גמורה אין לנו ראיה מכרעת וצ"ע עכ"ד וע"ל סימן מ"ב ס"ג ובבה"ט שם:
ד
עידי יחוד. עבה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סימן תקמ"א במעשה בראובן שגירש את אשתו ושידך אחרת ובתוך ג' חדשים חלה ונטה למות ונכנסה אשתו הגרושה אצלו בעודו חולה וכבד חליו ונתייחדה עמו בעדים ומת מתוך אותו חולי אחר ג' ימים ואין לו בנים ויש לו אח ונשאל אם צריכה חליצה. והשיב צריך שתדע כי היחוד אשר אנו חוששין לו שמא בעל לשם קדושין צריך שיהיה בו ד' תנאים א' שיהא כדי שיעור ביאה ב' שלא יהיה שם אדם אפי' עבד או שפחה חוץ משפחה דידה ג' שיהיו העדים רואים אותו. ד' שהיו יודעים שיש עדים רואים אותו ואחר שיתקיימו כל התנאים הללו הוי יחוד וחיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני מספק. ולענין עיקר הדין אי חיישינן בנ"ד או לא אם אפשר לכופו לחלוץ או להטעותו מוטב משום לזות שפתים אבל אם אין יכולים לכופו אין כאן בית מיחוש מכמה טעמים ומותרת להנשא לכתחלה חדא דעיקר הדין תלוי במחלוקת דגרסינן בפ' הזורק כו' הרי בהדיא דאיכא מרבוותא קמאי דלא חשו לקדושין כלל וגם לפ"ד הירושלמי הא דאמרי ב"ה צריכא גט שני לכתחלה הוא ואם הלך בעלה למד"ה אחר שלנה עמו תנשא לכתחלה כדין גט ישן ונ"ד דומה להלך למ"ה שהרי הלך לבית עולמו והיבם אינו רוצה לחלוץ ולייבם אין יכול שהיא גרושת אחיו. ותו דאפי' לדעת המחמירין בשלמא גבי א"א דחמירא הצריכו גט שני מספק שמא בעל לשם קדושין אבל גבי יבמה לשוק דאיסור לאו הוא לא מחמירין כולי האי (ע' בנו"ב תניינא סימן ס"ו והובא קצת לעיל סימן י"ז סכ"ד ס"ק צ"ז) ותו כיון שהוכבד עליו חליו לא היה בו כח לבעול שכבר היה קרוב לגוסס (ע' לעיל סימן קמ"ח בבה"ט סק"ד ומ"ש שם וע' בנו"ב קמא סימן ס"ט שרמזתי לקמן סימן קנ"ו ס"ד) ותו שכבר נטרף דעתו ולא היה בו דעת לבעיל לשם קדושין ותו כיון שגירש את זו ושידך אחרת רגלים לדבר שאין חפץ בה עוד ולא בעל לשם קדושין כללא דמלתא דבהצטרפות כל הטעמים הנ"ל אין כאן בית מיחוש כלל ואם לא ירצה לחלוץ ולא יוכלו להטעותו תנשא לכתחלה עכ"ד ע"ש:
ה
היא ספק מקודשת. עיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סימן תקס"ח שכתב דאם רוצה להחזירה הדבר ברור שצריכה קדושין אחרים ולא יברכו ברכת אירוסין כיון דהוא ספק שמא בעל לשם קדושין והוי ברכה לבטלה דמה שנעשה נעשה (נראה דנמשך בזה אחר דברי הרמב"ם שהובא בש"ע לעיל סי' ל"ד ס"ג אבל למ"ש הרמ"א שם גם הכא יש לברך) . ואפילו אם הוא אומר שלא בעלה לא מהימן דדילמא אמר הכי משום דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה אך ז' ברכות ודאי מברכינן דממ"נ צריך לברך ז"ב (עמ"ש לעיל סימן נ"ה ס"ג סק"ג ע"ש):
ו
ספק מקודשת. עב"ש סק"ד מ"ש וכבר כתבתי אם גירש מחמת זנות לא חיישינן שמא כו' ובגליון ש"ע של הגאון רבינו עקיבא איגר זצ"ל כתב כאן וז"ל וכן אם בין גירושין והיחוד נשא אשה אחרת יש לדון בו דליכא חזקה דאדרבה חזקה דלא עבר על חרגמ"ה ע' בתה"ד סימן קמ"ט (אפשר שצ"ל ר"ט והוא מה שהביא הרמ"א ז"ל בשמו לעיל סימן ל"ג ס"א בהגה) עכ"ל. ועב"ש לעיל סי' קל"ו סק"ה שכ' בענין דלא מהני שמות הנשים לסימן משום דאפי' בזה"ז דאיכא חר"ג חיישי' שמא עבר ע"ש אך עמ"ש שם. וע' בבה"ט לעיל סק"א ומ"ש שם:
ז
בפני עדים. עבה"ט בשם ב"ש דנראה מתשובות הרמב"ן אפי' בא עליה וכן מבואר בתשובת מהר"ם אלשקר סימן ג' ע"ש. ומה שרמז הבה"ט לעיין בתשובת הרדב"ז ח"א סימן רי"ו. הוא מה שהביא הבה"ט בשמו לעיל סימן י"ז ס"ק קס"א דמבואר שדעתו אינו כן ועמ"ש שם. ועיין עוד בתשו' הרדב"ז ח"ג ס"ה תקמ"א:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קמ״ט
א
סי' קמ"ט ס"ב שמא נבעלה. נ"ב ואם שניהם מודים שלא בא עליה באותו יחוד א"צ ממנו גט ש"ג בשם ריא"ז וע' תשובת לחם רב סי' כ"ז:
ב
ס"ד ונתייחד עמה. נ"ב דוקא נתייחד' עמו מדעתה אבל אם הוא היתה תחלה שם ואח"כ נכנס הוא ושהה שם והיא נותנת אמתלא למה לא יצאה משם לא מקרי יחוד לומר בזה הן הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה תשובת ר"ל בן' חביב סי' ס"ו והובא בתשובת לחם רב סי' כ"ז:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ט
א
או שגלוי לכל שבא עליה כגון שנשא. ההגה זו אין לה פירוש ואין לה משמעות דאם נשאה למה הוצרך להזכיר הבעילה ובד"מ כתב ג"כ כמ"ש כאן בשם הר"ן פ' כל הגט ושם קאי לענין גט ישן וז"ל הר"ן וא"ת דהכא אמרינן דגט ישן אינו גט משמע אפי' דיעבד ובפרק הזורק אסיקנא דתינשא לכתחילה י"ל דהתם בנתינה דבעלמא אבל הכא כיון שנית' בודאי נבעל' חשבינן לה עכ"ל ואולי רצה הרב רמ"א לכתוב דבר זה בסימן הקודם לזה לענין שלא תינשא בגט ישן וטרדת הלימוד דטרדו כתבו כאן שלא בענין כלל:
ב
אסור' לשניהם משום איסור א"א אחד הבעל ואחד הבועל וצריכה גט משניהם דאע"ג דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה לא חשבינן לה א"א ודאי לצאת מן השני בלא גט כ"ה בטור ונ"ל אם בא שלישי וקידשה דא"צ ממנו גט דממ"נ לא תפסי הקדושין בא עליה הראשון הרי היא א"א שלו ואם לא בא עליה הרי היא א"א של השני:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5