א
דין המגרש בגט ישן והמגרש בתנאי ושלא יתייחד עמה ובו ב סעיפים:
מי שכתב לגרש את אשתו ונמלך ולא גירשה ונתייחד עמה אחר שכתבו לא יגרשנה באותו הגט פעם אחרת כשירצה לגרשה ואם גירשה באותו הגט הישן ה"ז מגורשת ותנשא בו לכתחילה שהרי נכתב לשמה והרי נתן לה עתה בעדים כהלכתו ולמה לא יגרשנה בו לכתחילה גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וי"א דהני מילי כשהגט ביד הבעל ומסרו מידו לידה אבל אם שלחו לה ע"י שליח ונתייחד עמה אחר שנתנו ליד השליח ונתנו לה השליח לא תנשא בו ואם נשאת לא תצא:
ב
כל המגרש על תנאי בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה הרי זה לא יתייחד עמה כל זמן שלא נתקיים התנאי אלא בפני עד אפי' עבד ואפי' שפחה (וביוצא ונכנס סגי) חוץ משפחתה או בנה הקטן מפני שאינה בושה לשמש בפניהם והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שני עדים כאחד וראה הוא והיא אותם אפי' נתקיים התנאי אח"כ ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה וביטל הגט ויתבאר בסימן שאחר זה:
באר היטב אבן העזר
קמ״ח
א
מגורשת. ותנשא בו לכתחלה. משמע אפי' אם הבעל בכאן א"צ גט אחר מיהו רש"י והר"ן כתבו דוקא כשהלך בעלה למדינת הים אז תנשא בו לכתחל' ואם בודאי בא עליה עיין סימן (קמ"ט) [קל"ב]. ויש להסתפק לדברי רש"י אי קרי מדינת הים כל היכא שאין הבעל מצוי במקום קרוב או דלמא דוקא היכא שהוא בארץ מרחקים מהריב"ל ח"ג סימן ס"ט. ואם לא נתגרשה עדיין אפילו שהבעל במקום רחוק לא תתגרש בו לכתחלה אליבא דכולי עלמא וצריך להתיישב בדבר מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט וכנסת הגדולה ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב ה"ה אם הלך הבעל למ"י תנשא כמ"ש בהגה"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביאו ע"ש. לא הבנתי לשונו במה שכתב וה"ה אם הלך הבעל למדינת הים תנשא. ועיינתי בד"מ ומצאתי שכתב בז"ל אבל אם נתגרשה והלך בעלה למד"ה תנשא לכתחלה ע"ש וזהו לדעת רש"י והר"ן:
ב
לבנה. כלומר שיאמרו הגט נתן באותו יום שנכתב ואח"כ נתעברה ממנו ואיכא פגם לולד. ועיין ב"ש שכתב ולירושלמי מבואר אם גירשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו ובזה יש לתרץ קושית התוס' דף פ"א וכו' ע"ש. ולא הבנתי דהא לר"י איירי מתני' בראוה שנבעלה א"כ חזיא דלא מאיסה עליו ובעל וא"ל דעכ"פ לשם קדושין לא בעיל הואיל דאסירא עליו מאשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. דהא השתא נמי דבעל לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכ"כ הרמב"ם וכ"ה בתשובת הרדב"ז ח"א סי' רע"ז. וז"ל בראוהו שנבעלה לכ"ע צריכה גט דראינו שלא מאיסה עליו ורוצה לשתות בעציצו וכל מה דאפשר לו לתקן מתקן. דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילות זנות דכל שאר נשים. ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומש"ה בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהיה בעילת זנות אלא בעילת איסור ואע"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהו מתקן הוא ולא הוי בעילת זנות עכ"ל ע"ש עפ"ז נסתרים דברי ב"ש מה שרוצה לתרץ קושית התוס' ע"ש דהא לרבי יוחנן איירי מתני' בראוה שנבעלה ודו"ק וכ"כ בתוס' דגיטין דף ע"ט ע"ב בד"ה ב"ש סברי לא אמרינן וכו'. דסיים תוס' שם כה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה עכ"ל משמע בהדיא למ"ד דהיינו ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בראוה שנבעלה לא אמרי' דאזלו לטעמייהו וכו' משום דבשנבעלה חזינן דלא מזוהמת היא בעיניו. והקושיא של תוספת בדף פ"א ע"ב בד"ה ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ע"כ לפי ס"ד דמתני' איירי בראוה שנבעלה. דלפי האמת לק"מ. ועיין מ"ש בסי' קמ"ט ס"ק א' בשם הכנה"ג ובשם מהר"ם אלשקר ולא קשה מידי וק"ל. אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בגיטין דף צ' ע"א לא מצא בה דבר ערוה ולא דבר וגירש מהני ומגורשת. א"כ מצינו לב"ש נמי גרושה בלא ערות דבר. ויש ליישב ודו"ק ועיין תוס' י"ט פרק ח' דגיטין משנה ד' ועי' כנה"ג דף קע"ט ע"א. ראובן שהיה רוצה ללכת למ"ה ואמר לסופר שיכתוב גט לאשתו אחר ג' שנים מהיום אם לא יבוא במקום שאשתו שם ואמר ללוי ויהודה שיחתמו בו ויתנוהו לאשתו. וכשיוצא ללכת מהלך יום או יומים נמצאו שם מונעים ומנעוהו מלעבור וחזר לביתו ואחר ימים יצא והלך לדרכו אין חוששין שמא פייס ובטל הגט ואין חוששין לגט ישן. ובהגיע הזמן ולא בא כותבין וחותמין ונותנים לה הרא"ם וכנה"ג קע"ח ע"ב:
ג
לידה. ל"ד אפי' אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד ב"ש:
ד
התנאי. אפי' ש"מ נוטה למות וגוסס אסור להתייחד בלא עד רשב"א ד"מ ב"ש:
ה
שפחה. וה"ה נערה בת י"ב שנה שיודעת ובושה ממנה הוי שומר ויוכל להתייחד על פיה מהרי"ט מהראנ"ח:
ו
אותם. הטעם אם נתייחד עמה חיישינן לקדושין שמקדש אותה מחדש מש"ה בעינן שראו העדים עיין ב"ש והרדב"ז ח"א סי' ד' ורע"ה:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ח
א
ל' הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין ממשנה גיטין דף עט ע"ב וכב"ה וכ"כ הטור
ב
כלישנא בתרא משמיה דרב אבא אמר שמואל שם
ג
שם בגמ' ופרש"י שמא ישהה את הגט שנתיים ושלוש בין כתיבה לנתינה ויהיה לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנוי' נולד והוי פגם
ד
טור והרא"ש שם בפסקיו בשם הרמ"ה וכמ"ש שם דאם איתא דבא עליה הוה חייש לפגמת דבריה וכתב לה גיטא אחרינא
ה
דאפשר דאי הוה מימלך ביה היה מצוה לכתוב גט אחר
ו
שם ממשנה שם דף עג ע"א
ז
שאסור לייחד עם הפנויה
ח
תשובת הרשב"א בדין מסוכן שנתן גט ונשאר' האשה שם והביאה הב"י
ט
מהתוספתא והביאה הרי"ף
י
ב"י ואפילו לא ראו אותם אח"כ ממ"ש במסקנא בשלא ראהו שנבעל' מחלוקת וכו' שם דף פא ע"ב וכב"ה הא לאו הכי לא חיישינן להו ואפילו ראוה שנבעלה ב"י בסי' קמ"ט
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ח
א
ותנשא בו לכתחילה בהב"י דייק שהרמ' וש"פ חולקים על רש"י ור"ן שפירשו ודוקא בשהלך למדה"י אלא אפי' הוא כאן א"צ גט אחר וכן דייק הב"ש מהרא"ש וא"כ ל' הטור שכ' והוא שנתן הגט מידו לידה ע"כ ל"ד אלא דר"ל ששלחו לה מידו ע"י שלוחו בתר שנתיחד דאלו במוסרו מידו לידה ממש ת"ל דפסל לשטתו בסי' קך"ז משום מוקדם ואפילו היכי שיש קול מ"מ יש חשש שיאמרו גטה קודם לבנה כבח"ר דף ע"ט ד"ה במה קמפלגי כ' ורש"י ז"ל שפי' שמא ישהה את הגט שנתים ומשמע דאפ"ה אי לא משום ג"י כשר ולא פסלינן לי' משום מוקדם הכא היינו בשנתנו ע"י שליח דאית לי' קלא ואפ"ה משום ג"י איכא דב"ד הוא דדייקו כו' אבל חשש גיטה קודם לבנה דשאר אינשא לא דייקו בתר קלא. והב"ש ס"ק ה' רוצה לתר' ל' הטור בדיוק וכ' דס"ל להרא"ש וטור דכשר בעת הדחק כו' ועת הדחק בנתעכב היינו אם כבר ניתן כמ"ש כמה פעמים וזה ליתא כי עת הדחק הנאמר במוקדם שכדאי ר"ש ליסמוך עליו פירש"י בהדי' היינו אם נשאת או שהלך למד"הי וליכא מאן דפליג עליו שם והכא הא חולקים על רש"י כנ"ל א"ו ע"כ הל' ל"ד ודברי הב"ש ס"ק ב' לא הבנתי והם לע"ד למותר:
ב
גזירה כו' כ' הב"ש ס"ק א' מיהו ק' על הרמ' ל"ל הטעם גיטה וכו' ת"ל שמא ביטול הגט וא"י מה שייכו' הכא לשמא פייס דהא אף לו יהא כן שבשעת הייחוד נתפייס וחזר מלגרש מה הכריחו לבטל גוף הגט לעולם וע' סי' קמ"א סעיף ס"ו הא הברירה בידו אם לגרש אם לא וא"כ כשחוזר ומגרש בו מה פסול יש בו אמנם בשהגט ביד שליח ונתיחד בזה נראה שמחמיר יותר מן הי"א כמבואר ס"ס קמ"ט בשמו פ"ט הך"ה שרומז הב"ש בסוף דבריו ומבואר שם שבזה לא מהני נאמנות והכי תמה המ"ל פ"ג על הכ"מ שכ' שמל' הרמ' ל"מ כהי"א אלא שאדרבא להרמ' הוא פסול גמור וכ' כי אין להפריד בין היחוד עמה טרם שנכתב בתר הציווי לנתיחד בתר שנכתב והוא ביד השליח קודם הנתינה והניחו בצ"ע וע' נמי ס"ס קמ"ט. וכ' ב"ש ולירושלמי שהביאו תו' ור"ן מבואר אם גירש מחמת ערות דבר ל"ח שמא בא עליה (וכן כ' סי' קמ"ט ס"ק ד') ובזה י"ל קושי' תו' דף פ"א כו' מ"ה ס"ל ע"כ עשה ב"ז. והנה ל' הירושלמי הכי על המתני' דהמגרש אשתו ולנה עמו בפונדק אמר ר' מנא ב"ש כדעתהן וב"ה כדעתהין ב"ש דאמרינן פוטר אדם בג"י אמרינן א"צ גט שני וב"ה דאמרינן אינו פוטר בג"י אמרין צריכה גט שני אמר ר"י ב"ש כדעתהין וב"ה כדעתהון ב"ש דאמרינן ל"י אא"כ מצא בה ע"ד מזוהמת היא ואינו חשוד עליה לפיכך א"צ גט שני ב"ה דאמרין אפי' הקדיחה תבשילו אינה מזוהמת והוא חשוד עליה לפיכך צריכה גט שני ולדברי הב"ש ק' מה זה שמסיי' מזוהמת ואין חשוד לפיכך כו' דמשמע דוקא בלא ראינו שבא עליה וכמבואר בתו' ות"ל הא אפי' ראינו שבא עלי' לא שייך לב"ש איך אדם עושה בעילתו זנו' דהא ע"כ עשה ב"ז. אמנם הא בל"ז צ"ע למה דמסיק הרשב"א סוף המגרש ע"פ תלמודן דאף ב"ש מודו דאם עבר וגירש בלא ערוה דמגורשת וקושי' הירושלמי שהביאו תו' משמע שמפרש מל' דקרא דלא איירי מדיעבד א"כ מה מציאות לשיטתייהו נחזי אם נתגרשה משום ערוה הא ב"ה מודים ואם נתגרשה בל"ע הא ב"ש מודים וע"כ פלוגתייהו בסתם אשה שנתגרשה ולא ידעינן הסבה דב"ש לטעמייהו דסתמא משום ערוה דאל"ה אינו חשוד ולעבור לגרש ולב"ה סתמא אפשר משום דבר וזה ניחא בשאך נתיחדה אבל בנבעלה ע"כ דלא גירש מש"ע דאלו כן סתמא מאוסה א"ו דעבר וגירש בל"ע ושפיר יש חשש קדו' והמאן דאמר בתלמודן שאף בנבעלה מחלוקת א"א מטעמי' דב"ש דהא אדרבא מזה מוכח מדאינה מאוסה דלא משום דבר גירש ושפיר מקשו' תו'. א"כ י"ל אף למשמעות פשטות הירושלמי דכל דמגרש בל"ע אף דיעבד א"מ. מן הקושי' שבתו' וכן נמי משמעותו ריש סוטה וא"כ ע"כ הפי' דלשטתיי' פשט דלב"ש מדאינו במציאות גרושין אלא ע"י ערוה אינו חשוד לבא עליה ולב"ה יש במציאות מ"מ יש ליישב קושית התו' והירושלמי דהא יש לדקדק למה נקיט הטעם לב"ש שאין חשוד מפני שמזוהמ' ות"ל דאין חשוד לעבור לאו דונטמאה ונראה דמפרש הפלוגתא אף לתנא דבריי' שם בירושלמי דמרבה לב"ש דה"ה משום פריצות שהוא דבר המרגילה לערוה נמי יוכל לגרשה אם יש לו עדים ע"ז ע"ש ובריש סוטה (ועיין תשובת הרשב"א סי' תקנ"ז כ' זה מדעתי' דנפשיה לחלוטין לב"ש לתי' קושית הירושלמי שבתו' והוא תמו') דזו אינה אסורא אלא מזוהמת ומוכרח לתלות הטעם דאינו חשוד משא"כ בראינו שנבעלה שפיר שייך א"א עושה ב"ז. וא"כ המ"ד דמוקים אפילו בראינו שנבעלה ומ"מ אדם עושה ב"ז שפיר מקשה תו'. ואולם בעיקר הדין שמוציא הב"ש מהירושלמי והוא תימה לי שכה"פ לא חלקו בכל זה ואף הרי"ף והרא"ש לא הביאוהו לכן לע"ד צ"ע כי עיין סימן קי"ז סעיף א' בהג"ה דאיתא שם וכ"ש אם זנתה תחתיו דמאוסה לי' דשרי בכה"ג אבל ביחוד אסורה ויצא מדקי"ל מוסרין לה ב' ת"ח והב"ש שם כ' ואפשר שם אכתי ספק הוא אם זנתה ואינה מאוסה לו ול"מ הכי בסוטה אלא שמחלק בין איסור נדה שיש היתר לאסורה והוא כרת לאיסור סוטה שהוא אך לאו ואין היתר לאיסור' ומכ"ש למה שפרשתי הירושלמי דאיירי אף במגרשה משום פריצות שנמי אינו אלא ספק. האמת שיש לחלק בין לכתחילה שאסור בהיחוד לבין הדיעבד להצריך מכח חשד זה גט שני והכי משמע שהרי פ"ב מה' סוטה פסק הרמ' או שבעלה בעלה אחר שנסתרה הרי זו אינה שותה משמע הא אלו נתיחדה שותה מ"מ אכתי קשה תינח בנתגרשה ולנה בפונדק אבל מה שהב"ש מתיר מה"ט לגרש בג"י לכתחילה ודאי ק' וא"כ אפשר הפוסקים פירשו הירושלמי שלא אליבא דהלכתא אלא לר"י דפליג בסוטה נמי שהבעל נאמן. תו אפשר לפי' השני הנ"ל שהירושלמי מחולק עם תלמודן ולא ס"ל דלב"ש אם גירש בל"ע דמגורשת ולהכי יש מקום לומר דלשטתייהו אזלו משא"כ לתלמודן באמת אין שייכות לשטתו כקושייתו דנחזי אנן כנ"ל אין מקום כלל להוציא ד"ז משם ומסתביר להו דלא פלוג ולהכי אפקוהו לבר מהלכתא וצ"ע. וי"א היא סברת הרמ"ה בהרא"ש וע' יבמות דף י"ד ע"ב תו' ד"ה בג"י ועם סברה הנ"ל מתורץ תמיהו' תו' כי לב"ש ודאי אין חלוק ואפי' ע"י שליח תנשא משא"כ לב"ה אף לההוא מ"ד ודוק:
ג
כל המגרש ע"ת ל' סעיף זה הוא ל' הרמ' פ"ח ה' ב' וכ' הב"ש ע"פ משמעו' הב"י דהחשש הוא משום קדו' וכ' מזה מוכח ג"כ דהמחבר ס"ל כהרמ' בענין אם נשאת קודם קיום התנאי ל"ת. וזה תימ' בעיני שיסבור כהרמ' ובשום מקום לא יזכרנו אדרבא נשמור תמיד והשמיט תיבו' אלו כאשר דקדקתי סי' קמ"ג קמ"ו וגם פה בב"י כ' וכבר כתבתי שתמהו עליו. אבל ע' סי' קמ"ו למה שבארתי שם אפשר אף דבזה ס"ל כהרמ' דיש מקום לעסק קדו' מפני התחלת הגרושין במקצת מ"מ בזה ודאי אינו סובר כמותו שאם נשאת קודם הקיום דל"ת וע"ש. תו כ' וא"ל למה לי טעם משום קדו' וצריך עדים ת"ל שמא ביטל הגט וי"ל דנ"מ אם נתן לה נאמנת. וק' דא"כ מנ"ל להרמ"בן להוכיח החילוק בין תנאי דבע"כ מתקיים כמבואר בהר"ן מי שאחזו דז"ל דאי לא תימה הכי לעיל בפירקן בגמרא דשקלינן בראוה שנתיחד' באפיל' אי חוששין משום קדו' או לא למה לא חיישי' בביטל התנאי דהא אמתני' דאם מתי קיימין א"ו כל תנאי שמתקיים ע"כ אין בידה לומר שיהא כאלו ל"נ ומה הקושי' הא מוכרח לטעם קדו' כדי שלא יועיל נאמנו' א"ו הנאמנות אינו מספיק אלא או כמבואר בתו' דף י"ח להיכי דאינו אלא חשש לעז או מטעם הרשב"א דמידע שאינו נאמן אף הוא אינו מפייס וכל זה לא שייך בנתיחדה שאז מחשש שלא יהי' בעולתו ב"ז הוא ספק גט שמסתמא בעל שלא בדרך זנו' ואלו הי' שייך החשש לא הי' מועיל הנאמנות ושפיר הוכיח דלא שייך כלל. ואמת שמזה נמי משמע דלא ס"ל להרמב"ן כמשמעות התו' הנ"ל דבתנאי דמעכשיו הנאמנות מועיל בפשוט מטעם דמעכשיו גירשה אם תאמר היא שלא ביטל ואף אם באמת ביטל דא"כ הדרה הקושי' לדוכתה מה הוכיח הא על מהיום אם מתי קאי ומוכרח לחשש קדו' כדי שלא יספיק הנאמנו' אלא משמע דכהרש"בא ס"ל (וע' תשובת הר"ן סי' מ"ג אות ט') אך זה שפיר בתנאי דמעכשיו שאז א"א לבטל הגט אלא בבטול התנאי ומרצונה ובתנאי שבע"כ מתקיים כבר היא מגורשת משעה ראשונה בע"כ דתרווייהו אבל בתנאי אם שמזה איירי הרמ' ודאי דיש לתמוה ל"ל עדים שראו כאחד אף ע"י עדים שלא ראו כאחד נמי די"ל הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכל המביא לידי חשש שבעל לשם קדו' זה גופא די"ל שמביאו אף באינו רואה עדים לביטל הגט מדעתו לבד בלי רצונה כמבואר ריש סי' קמ"ג. ובזה אין שום חילוק בין תנאי דבע"כ מתקיים כדבארתי סי' קמ"ה ומה שכ' הב"ש גם נ"מ אם התנה תנאי שאין בידם וכו' הוא תמוה בתנאי אם כי לא נמצא אדם שמחלק בתנאי אם באופן התנאי אם בע"כ מתקיים אם לאו וגם אין לו שייכות כלל כי בתנאי אם הביטול הוא בהגט ולא בהתנאי משא"כ במעכשיו שהבטול מוכרח להיות מצד התנאי בזה יש מקום לחלק. לכן לע"ד אף שחדושי הש"ך שמביא אינם אתי ע"כ היינו טעמו דדחק לפרש מ"ש הרמ' והדבר ידוע לא קאי ע"ת אם אלא על תנאי ע"מ ור"ל דבתנאי ע"מ הוא דצריך עדים והיינו בתנאי דבע"כ מתקיים דלא שייך בטול משא"כ בתנאי אם אף בנתיחדה בלא עדים היא ס"מ מהחשש שמא בעלה ובטל הגט כדמסיק בלשונו וא"כ אין צורך שהרמ' בזה לשטתו כבב"י דודאי דוחק גדול שהרמ' לשטתו יהא שייך ב"ז בתנאי אם קודם שנתקיים אלא דאזיל לשטתו דלקמן ס"ס קמ"ט ומפרש בזה טעמא דמתני' דלא תתיחד לר"י דאמר הרי היא כא"א לא מטעם ג"י לחוד כדפירשו התו' דא"כ יש נ"מ לדינא בינו לבין ר' יוסי דהחשש משום קדושין לענין דיעב' כמבואר בהטור ותשו' הרא"ש שבב"י אלא דלר"י נמי אף בדיע' פסול משום חשש ביטול ומה שהכא כ' ס"מ ובדין דס"ס קמ"ט כ' אינו גט ע"כ דנמי מחלק בין קודם שנכתב שקרוב לודאי שבטל השליחות לבין דעביד מעשה שהוא כתוב וחתום אינו אלא ספק וע' ס"ס קמ"ט ודוק. ובשטת הטור הקשה הב"ש ז"ל על מ"ש בתנאי אם ונתיחד עמה קודם שנתקיים לא תתגרש בו ואם נתגרשה בו תנשא שסותר דברי עצמו ריש הסימן. ואולי יש לדחוק כי המע' בתשו' הרא"ש כלל מ"ו יראה שהדברים מועתקים משם אף כי באמת בגופא דעובדא דהרא"ש כבר נשאת שבזה הרמ"ה מודה דלא תצא מ"מ אף על הרא"ש זה ק' שכ' שם ואם נתגרשה בו תנשא לכתחילה ובפסקיו מביא דברי הרמ"ה להלכה. לכן ע"כ לומר דהא מבואר ברש"י ז"ל שהבאתי ריש הסימן דשעת הדחק היינו נשאת או הלך למדה"י וא"כ כמו שלהרמ"ה אם נשאת ל"ת ה"ה אם נתגרשה והבעל מת או הלך למדה"י דתנשא בו ובהכי דוקא איירו משא"כ בג"י ובעצמו גירש אחר היחוד דאפילו הבעל כאן א"צ גט אחר ומה שכ' הב"ש ובזה נדחה נמי מ"ש הב"י על הטור וכו' ליתא כי דוקא טרם קיום התנאי שעדיין לא נתקיימו הגרושין שפיר מקרי לכתחילה משא"כ בכל זמן שאעבור וכבר עבר ונתקיים התנאי והגרושין פשיטא דמקרי נתגרשה כבר ומוכרח לחילוקו. והנה בהטור כתב הכא שפוסק כר' יוסי בתנאי דמהיום אם מתי ימים שבנתיים אף כי מת היא מגורשת ואינה מגורשת ויש לה מזוני והרמ' פ"ט הל' י"ט פוסק מגורשת לכל דבר וא"כ ל"ל מזוני וכן פסק הרי"ף ע"פ גרסתו ופי' הר"ן אע"ג דאגידה מחמתו דמה"ט מגורשת וא"מ יש לה מזוני זו כיון שהספק עומד להתברר ל"ל מזוני וצ"ע שהש"ע משמיט פלוגתא זו וע' סי' קמ"ה סעיף ב' הביא הב"ש הנ"מ לענין גט ובודאי יש להחמיר כהטור אבל לענין מזוני עדיין צ"ע ולענין ירושתה אם מתה היא קודם. הנה לפסק הרמ' סי' צ' סעיף ה' דמגורשת וא"מ אינו יורשה אין נ"מ בפלוגתא זו וע' בהה"מ פ"א מה"נ לדעת הגאונים תלי נמי פלוגתא הנ"ל וע' סימן צ' ולענין תנאי כתו' כמו פדיונה להמבואר סי' צ"ג סעיף ב' בשם הה"מ דאף בס"מ פטור מפדיונה אין נ"מ ומציאתה תלי' בפלוגתא דירושתה כי לע"ד דין אחד להם ומעשי ידיה תלי' במזונות כי אם אין לה מזונות מה"ת דליהוי מ"י שתקנו כנגדם דידי' ופירו' נ"מ לע"ד תלי' בפרקונה מדל"ל כמו כן אין לו פירות וכל זה במהיום אם מתי אבל במהיום אם לא באתי או אם תתני מגורשת לכל דבר למפרע כמבואר בב"י סי' קמ"ה. ובתנאי אם בלא מהיום או מעכשיו בזה צ"ע דבתנאי אם לא באתי יראה למשמעות רה"פ שאין הגט חל עד שעת הקיום בודאי הוא חייב בכל וגם זוכה בכל. משא"כ בתנאי אם תתן בזה אני מסופק אם יהא חייב אפילו במזונותיה ומכ"ש בת"כ מדאינה מעוכבת בשבילו להנשא דבדידה תלי' אי בע' מקיימה תנאה ומגורשת והכי מסתביר וא"כ מסתביר נמי דאף זכו' פירו' ומ"י לא יהא לו. ולהרמ' שפוסק אף בתנאי אם דאם הגט קיים אע"פי שאינו ברשותה נמי מגורשת וע' סי' קמ"ו סעיף ב' יש קצת ספק אף בתנאי אם לא באתי כי י"ל דמיד שבא הגט לידה הוא פטור מכל וכל וקצת יש לדייק הכי מהל' שבש"ע סעיף נ"ח שכ' בשולח ע"י שליח הוא חייב במזונותיה ובכל תנ"כ עד שיגיע לידה משמע קצת הא משהגיע לידה אין חילוק ואפילו בתנאי אם פטור ואל תתמה שהרי יותר מזה יש בהר"ן בסוגי' דמפני מה תיקנו זמן בגיטן די"ל למ"ד כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירו' ה"ה דפדיונה נמי ל"ל וע' סי' קך"ז סעיף ה' ואין לסתור מדקתני מהיום אם מתי ימים שבנתיים בעלה זכאי כללו של דבר וכו' דברי ר"י והיינו משום דס"ל דפירושו מעת שאני בעולם ואלו דלהרמ' בכל תנאי אם מדמתחילין בגרושין במקצת מיד פטור ממזונותיה וכבר כתבתי דכל היכא דאיהו פטור אף אין לו מ"י א"כ למה יזכה לר"י במ"י הא מ"מ לא עדיף מתנאי אם די"ל ודאי עדיף דהא מבואר סי' קמ"ז דאם נכתב שום תנאי בגט קודם התורף הוא פסול והרא"ש ז"ל כלל מ"ו אף דחש לדעה זו מ"מ פסק במעשה שהי' כתוב בהגט קודם הרי את מותרת לכ"א מעכשיו אם מתי דלא חשוב תנאי מדהי' מבואר אם לא מתי ל"י גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם שלהכי הי' ברור לו דאף מעכשיו הכתוב תחילה פירושו אך מעכשיו יהא חלות התנאי והגט לא יחול אלא מעת שאני בעולם (ועיין בב"י ס"ס קמ"ז פקפק למה דלא חש להרמ"ה במה שפוסק כהחכמים ולק"מ דש"ה מדהי' מפורש מעת שאני בעולם זה גלה על הפי' דמעכשיו דלא לספוקי בי') דאינו תנאי אלא כתולה במעשה ולא חשוב תנאי וא"כ י"ל נמי הכי לר"י דברור לו מהיום אם מתי היינו מעת שא"ב להכי לא חשוב תנאי אם משא"כ תנאי דאם ממש עדיין צ"ע. ואולם גוף סברת הרא"ש ז"ל שהיכי שאומר מעת שא"ב אם מתי לא יחשוב תנאי אלא כתולה בזמן בעניותי קשה עלי להבין ולהפריד בין זה לאם תתן לי למה לא נחשב נמי כתולה במעשה ועיין ריש סי' קמ"ה:
בית שמואל
קמ״ח
א
לא יגרשנה. אפילו אם ליכא החשש משום דנתאחר אחר הכתיבה כגון דשולח ע"י שליח וברמב"ם שכתב דין זה אין צריך לומר דשולח ע"י שליח כי הוא ס"ל נתאחר כשר למ"ש בסי' קכ"ז מיהו קשה על הרמב"ם למה ליה הטעם משום גיטה קודם לבנה ת"ל שמא ביטל הגט כמ"ש ס"ס קמ"ד ואז הוי ספק גט ותצא וכן הוא משמעות במגיד פ"ט דין כ"ה וכאן לא איירי שנתן נאמנות לאשתו וכן בש"ס לא איירי דנתן נאמנות לאשתו דהיא נאמנת לומר שלא פייסה וא"ל הרמב"ם איירי דנותן הגט מידו לידה אז אמרי' דאלו פייסה וביטל הגט לא היה נותן הגט אבל בסי' קמ"ד הגט כבר בידה א"כ קשה היינו דעת הי"א שהביא כאן ואפשר לומר לדעת הרמב"ם אפילו אם הגט ביד השליח אמרינן אלו ביטל הגט היה משלח לשליח שאל ימסור הגט ובסי' קמ"ד איירי כשהגט ביד האשה אם כן אם פייסה כבר אמר להאשה ויודעת דהגט בטל ומה לו לעשות יותר וי"א שהב"י ס"ל כיון שהגט לאו בידו חיישינן יותר ולא תנשא בו מיהו פ"ט דין כ"ה לא משמע כן דאל"כ למה לא אמרי' שם ג"כ דאלו בטלו השליחות סופר והעדי' למה לא אמר להם וצ"ע:
ב
ואם גירש' וכו'. ה"ה אם הלך הבעל מ"י תנשא כמ"ש בהג"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביא דבריו וע"ש:
ג
ותנשא בו לכתחלה. כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם הבעל בכאן אין צריך גט אחר וכן מוכח מהרא"ש פ' הזורק מה שהקשה ממשליש גט לאשתו מיהו רש"י והר"ן כתבו דוק' כשהלך הבעל למ"י אז תנשא בו לכתחלה, ואם בוודאי בא עליה עיין סי' קמ"ט:
ד
גזירה שמא יאמרו וכו'. כלומר שיאמרו נתן הגט באותו יום שנכתב ואחר כך נתעברה ממנו ואיכ' פגם לולד ולא אמרינן דליכ' פגם לולד משום אם בא עליה בוודאי בועל לשם קידושין כמ"ש בסימן אח"ז כי לפעמים תנשא היא לאחר א"כ ע"כ לא קידש אותה, פרישה ולירושלמי שהביאו תוס' והר"ן פ' הזורק מבואר אם גרשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו, ובזה יש לתרץ קושית תוס' דף פ"א דס"ל לב"ש המגרש לאשתו ולן עמה בפונדק לא חיישין לקידושין משום ב"ש ס"ל אדם עושה בעילתו ביאת זנות וביבמות ס"ל לב"ש אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות ולמ"ש י"ל ב"ש לטעמי' דס"ל אין אדם מגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר מ"ה ס"ל ע"כ עשה בעילת זנות, מיהו י"ל מדויק הלשון מ"ש אדם עושה בעילתו משמע לעולם קאמר וכתבו בח"ר אף בארוסה חיישינן לג"י ול"ד למ"ש בסי' קמ"ט שם כבר גירש אותה אבל אם כתב גט ולא נתן חיישינן שמא בא עליה כיון דעדיין לא גירש:
ה
וי"א דה"מ וכו'. כ"כ הרא"ש בשם הרמ"ה ובזה מיושב הסוגי' כמ"ש בתנאי אם אעבור נגד פניך ל' יום וכמ"ש בסי' קמ"ד דאית' שם בש"ס לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה מבואר אם נתייחד עמה חיישינן לג"י אף על גב דכבר נתן הגט ליד' ע"כ צ"ל הא דכשר הגט כשכבר נתן לידה היינו דוק' אם הגט היה בידו בעת היחוד אבל אם שולח הגט ע"י שליח או אם הגט כבר בידה גרע טפי, ומ"ש המחבר ומסרו מידו לידה ל"ד אפילו אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד בזה תליא הכל ובחדושי רש"ך הקשה איך אפשר לומר דמסר הגט מידו לידה הא קי"ל כשנתאחר הגט אחר הכתיבה אין תקנה לדבר אלא לשלוח ע"י שליח כמ"ש בסי' קכ"ז ובדרישה וב"ח בק"א הביאו קושיא זו ותירץ ב"ח דאיירי כאן בנתייחד עמה באותו יום אף על גב באותו יום לא שייך לומר גיטה קודם לבנה גזרינן אטו אם יתאחר יותר ואנ"ל איך שייך לגזור בכה"ג כיון דאם יתאחר ונותן לידה פסול בלא זה ולמה יש לגזור אטו יתאחר ולמ"ש על הסוגי' דאמר הטעם משום ג"י ולא אמר הטעם משום גט מאוחר דנ"מ מטעם שאמר שם אין תקנה לכתחלה אפילו אם רוצה לשלוח כי אפי' אם שולח ע"י שליח נמי איכא החשש גט קודם לבנה כי לפעמי' יתעכב הדבר ב' ג' שנים כמ"ש ברש"י וכ"כ בדרישה סימן קל"ב וכן מוכח בהרא"ש פ"ב דגיטין דף י"ז לתירץ הראשון דכתב כל הגיטין אשר לא נמסרו ביום הכתיבה יש לו קול וליכ' חשש משום זנות ומשום פירות א"כ קשה איך תמצא החשש גיטה קודם לבנה אלא ודאי אף על גב דיש לו קול וליכ' חשש משום בת אחותו ופירות מכל מקום איכא חשש משום גיטה קודם לבנה כן יש לתרץ קושיא זו בש"ס מיהו הרמ"ה והרא"ש פ' הזורק והטור סימן קמ"א כתבו הלשון דמוסר הגט מידו לידה דמשמע דאינו נותן ע"י שליח קשה קושיא הנ"ל איך אפשר דנותן מידו ליד' כיון דנתאחר בשלמא הרמ"ה שכתב דין זה י"ל משום דס"ל נתאחר כשר כמ"ש בסימן קכ"ז אלא על הרא"ש והטור קשה כהנ"ל וצ"ל הם כתבו לענין אם כבר נתן מידו לידה תנשא אבל לכתחלה לא יתן מידו לידה אלא בדיעבד אם כבר נתן תנשא אף על גב דנתאחר דלא גרע מאם נתעכב אחר הכתיבה קודם החתימה דסבירא ליה להרא"ש דכשר בעת הדחק ונתאחר אחר הכתיבה והחתימה עדיף טפי דהא הרמב"ם ס"ל נתאחר כשר ונתעכב בין כתיבה לחתימה פסול ועת הדחק בנתעכב היינו אם כבר ניתן הגט כמ"ש כמה פעמי' אם ניתן הגט דומה לעת הדחק ולא ניתן אבל אם הגט כבר ביד השליח לא מהני עת הדחק ולא תנשא:
ו
לא יתייחד עמה. אפילו שכ"מ נוט' למות וגוסס אסור להתייחד בלא עד תשובת רשב"א ד"א ועיין סדר הגט סעיף ק':
ז
וראה הוא והיא וכו'. היינו הטעם אם נתייחד עמה חיישינן לקדושין שמקדש אותה מחדש מ"ה בעינן שראו העדי' כמ"ש בסי' מ"ב וכ"פ בספרו ב"י הטעם משום קידושין, אף על גב בתנאי אם עדיין לא נתקיים התנאי והיא עדיין אשתו מ"מ כיון לרמב"ם אם נשאת לאחר קודם שנתקיים התנאי לא תצא אם נתקיים התנאי אחר כך י"ל גם כן דשייך בה קידושין דמקדש אותה ואם נתקיים התנאי אחר כך נתקדשה היא לו למפרע מזה מוכח ג"כ דהמחבר ס"ל כרמב"ם בענין אם נשאת קודם קיום התנאי לא תצא כמ"ש בסי' קמ"ג ובסי' קמ"ו וא"ל למה לי הטעם משום קדושין וצריך עדים ת"ל שמא ביטלו הגט וי"ל דנ"מ אם נתן לה נאמנות כמ"ש בסמוך גם נ"מ אם התנה תנאי שאין ביד' לקיים אז אין חשש שביטלו כמ"ש בסי' קמ"ד ולדעת הטור אף על גב דמשמע דס"ל כרמב"ם דלא תצא אם נשאת קודם קיום התנאי כמ"ש בסי' קמ"ג ובסימן קמ"ו מ"מ ס"ל דאין חשש קידושין בזה כיון דעדיין לא נתקיים התנאי אלא אם התנה תנאי אם יש חשש ג"י ובחידושי רש"ך כתב מ"ש הדבר ידוע וכו' לא קאי על תנאי אם אלא על תנאי ע"מ מיהו הב"י בספרו לא כ"כ, אבל זאת תימא על הטור מ"ש בתנאי אם ונתייחד עמה קודם שנתקיים התנאי לא תתגרש בו לכתחלה אבל אם נתגרשה בו תנשא אפי' לכתחלה וזה סותר למ"ש בתחילת הסימן ומ"ש בסימן קמ"א בשם הרמ"ה אם אין הגט בידה לא תנשא ואין לחלק בין אם הגט ביד השליח לבין אם הגט בידה דהא הרא"ש כתב בפרק הזורק דין ד' דקושי' הרמ"ה על הסוגי' אם אעבור נגד פניך ל' יום דאית' שם לג"י לא חיישינן כיון דלא נתייחד עמה כמ"ש בש"ס והקשה הא אפי' אם נתייחד עמה כשר כיון דכבר נתן לה וקי"ל בג"י אם נתן לה תנשא ומתוך כך תירץ ומחלק בין אם הגט בידו ונותן אחר כך אז כשר ותנשא ובין כשאין הגט בידו ש"מ אם הגט בידה לא תנשא, ובזה נדחה נמי מ"ש הב"י על דברי הטור שכתב לא תתגרש בו אף על גב הגט בידה שייך לומר לא תתגרש בו כיון דלא חל הגט עד שעת קיום התנאי דא"כ מה קושית הרא"ש על הש"ס הא שפיר קאמר לג"י לא חיישינן הרי לא נתייחד עמה אבל אם היה חשש ג"י אפילו אם הגט בידה לא תתגרש לכתחלה גם לשון הטור מ"ש אבל נתגרשה בו תנשא תמוה לפי פירושו ובט"ז פי' דאיירי שנתן הגט ליד השליח ליתן לה בזה מיושב לשון הטור גם י"ל קושיא זו דאיירי הגט עדיין ביד השליח והשליח עדיין כאן אחר היחוד והיה יכול לומר לו שאל יתן הגט להאשה לכן אם נתן השליח אחר כך הגט לידה תתגרש ושכ"מ המגרש על תנאי עיין סי' קמ"ה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ח
א
ותנשא כו' כלישנא בתרא שם וכן ס"ל לוי ור"י שם פ"ו וכמש"ש ותו ליכא כו' הניח כו' וע"ל סימן קכ"ז ס"א וערא"ש פ"ט ס"ו ולוי כו' הילכך כו':
ב
וי"א כו' ערא"ש שם כ' הרמ"ה ז"ל ואי כולי ואמרינן כו' ותירץ כו':
ג
או בנה כו והדבר ידוע כו' תוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש שם לא תתייחד עמו ואפילו בנה הקטן לפי שאינה בושה לשמש כנגדו ראוה שנים שנתייחד' עמו צריכה הימנו גט שני א' בין הערבים וא' בשחרית זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין וז"ש בפני ב"י כאחד ועח"מ סי' למד ס"ו בהג"ה ועמ"ש בליקוטים י"ד ב' צ"ע:
ד
וראה הוא והיא כו' דאל"כ אין לחוש משום קדושין דאדם יודע שאין קדושין בלא עדים אפילו שניהם מודים כמ"ש בפ' האומר הר"נ דשם בשם הרשב"א ובתשו' סי' אלף רמ"ג וכ' שם אע"ג דמ"מ יש לחוש לגט ישן כל שנתייחד' עמו לפי ר"ח ור"ת בתו' ע"ג א' ד"ה לא כו' וכן פי' רש"י בעצמו בכתובות כ"ז ב' ד"ה לא כו' מ"מ אין לחוש כאן כיון שכבר נתגרשה וקי"ל דתנשא לכתחלה כמ"ש בס"א ע"ש:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ח
א
קוד' לבנה. עבה"ט מ"ש אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בו' ועיין בתשו' שיבת ציון סי' פ"ב מ"ש בזה. ומ"ש הבה"ט בשם תשו' הרא"ם ראובן שהי' רוצה ללכת למ"ה כו' עד כותבין וחותמין ונותנין לה. עיין בתשו' שב יעקב סי' ל"ה הובא שם תשו' מהרי"ט צהלין סי' קמ"ה על מעש' כיוצא בזה ממש דפסק גם כן דכותבין וחותמין ונותנין לה אך שם מפורש דהבעל נשבע ש"ח שלא לבטל השליחות ומשום זה פסק להתיר דלא מחזיקינן ברשיעי לומר שעבר על השבועה וביטל השליחות וגם בזה לא סמך להתיר רק באם יסכימו בעלי הוראה עי"ש ויש לעיין בתשו' הרא"ם שם. וע' לקמן ס"ס קמ"ט:
ב
שלא נתקיים התנאי. עבה"ע מ"ש אפי' ש"מ נוטה למות כו' הנה מ"ש זה בשם ד"מ לא מצאתי בד"מ רק בב"י ס"ס זה הביא כן בשם הרשב"א משום דאמרו בירוש' פ' מי שאחזו תני אף המסוכן כו' ועיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"ג סימן ד' ועמ"ש לקמן סי' קמ"ט ס"ב ס"ק ד':
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ח
א
לא יגרשנה באותו גט הטעם שמא יאמרו גיטה קודם לבנה פירש"י שמא ישהה הגט זמן רב בין כתיבה לנתינה ויהיה לה בנים ממנו תוך הזמן הזה ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מהפנויה נולד משגרש' והוא פגם עכ"ל:
ב
וי"א דה"מ כשהגט ביד הבעל הטעם באשר"י בפרק הזורק בשם הרמ"ה דכשהבעל נותנו לה הבעל ודאי לא בא עליה דאי בא עליה בין כתיבה לנתינה הוה חייש לפגמ' דבריה וכתב לה גיטא אחרינא אבל ע"י שליח לא תנשא לכתחילה דשמא שליח נתנו לה אחר היחוד והבעל לא ידע דלכתוב לה גט אחר עכ"ל ובדרישה הביא בשם תשובת הר"ש כהן שהקשה על הטור שכתב דבנותן מידו לידה תינשא לכתחילה נהי דאין כאן חשש גיטה קודם לבנה מ"מ יהיה פסול אפילו דיעבד משום חשש שמא יחפה או משום פירי כמ"ש סי' קכ"ז בשם ר"י והרא"ש דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה מחמת חשש שמא יחפה ופירי אם לא ע"י שליח דאז יש לו קול והאיך שיהיה כאן כשר כשניתן בעצמו מידו לידה ודחק עצמו בדרישה לתרץ זה גם מו"ח ז"ל רצה לתרץ דמיירי שנתן הגט ביום הכתיבה וא"א לומר כן דא"כ הויא גרושה גמורה והיחוד שאח"כ הוה ככל אדם שמתייחד עם גרושתו כמו שזכר הטור בסימן זה דדוקא בשכיב מרע שנכתב על תנאי יש לומר שמסרו לה (בו ביום): (דברי המגיה. ור"ל דוקא בשכיב מרע י"ל שאין הגט חל עד שעת מיתה בזה יש חשש גט ישן בנתייחד עמה בנתיים אבל בבריא שנותן גט ביום הכתיבה אף אם נתייחד בין כתיבה לנתינה הויא גרושה גמורה אף ע"י שליח דליתא הטעם שיאמר' גיטה קודם לבנה וא"כ ליתא גם כן החילוק של הרא"ש בין נתן מידו לידה ע"י שליח כי לעולם היא מגורשת בדיעבד כיון דלא שייך כאן גיטה קודם לבנה והיחוד שאח"כ הוה ככל אדם שמתייחד עם גרושתו חוץ מבשכיב מרע נוכל לומר כן כמ"ש. עכד"ה): ותו דרש"י כתב בפי' שנתיים או ג' שנים והאשה משום גיטה קודם לבנה תיפוק ליה משום יחפה ופירי ולענ"ד לק"מ ואגב נזכיר מה שהקשה ב"י על מ"ש הטור בסימן זה דאם נתן לה גט על תנאי ועדיין לא נתקיים ונתייחד בנתיים ליכא למיחש שמא בעל לשם קידושין ומ"מ לא תתגרש בו לכתחילה אבל נתגרשה בו תנשא אפילו לכתחילה וכתב הב"י דא"א לפרש בתנאי דע"מ או מעכשיו דכה"ג חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלה כמ"ש סי' קמ"ז אבל בתנאי דאם אפשר דס"ל דכיון דאין גט חל עד קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד עכ"ל וזה שלא כדברי רמב"ם ואח"כ כתב עוד קשה מ"ש הטור לא תתגרש בו לכתחילה כיון דכבר קבלה גיטה ואינו מחוסר אלא קיום התנאי ליכא למימר לא תתגרש בו אלא שסבור כיון דלא חל הגט עד שעת קיום התנאי הו"ל כאלו מתגרשת בשעת קיום התנאי ושפיר שייך לומר לא תתגרש בו עכ"ל ודבריו תמוהים מאד דהאיך תפרש דברי הטור שכתב אבל בנתגרשה בו תנשא לכתחילה מאי דיעבד דנקט בזה הא גם ברישא קבלה הגט כבר והו"ל דיעבד ומה לכתחילה ודיעבד בכאן ובאמת אין כאן קושיא מכל מה שזכר ב"י ולא קושית הר"ש כהן דכל סימן זה לא מיירי שנתן הגט תכף לידה אלא מיירי שהשליח ביד שליש ליתן לה לאיזה זמן כדאמרי' בהדיא פ"ב דגיטין המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר ל' יום וכו' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע שאם נתייחד חוששין לגט ישן ומזה הביא עיקרא דמילתא דגט ישן ומכח גמרא זו הכריח הרמ"ה לחלק בין נותן מידו לידה אף ע"י שליש כמ"ש הרא"ש פ' הזורק והיינו (נמי מיירי) שהיה הגט ביד שליש משעת כתיבה אלא שבשעת מסירת הגט לידה אחר היחוד יש חילוק בין אם נוטלו הוא מן השליש ונותנו לה או ששלוחו נוטלו מהשליש או שהשליש עצמו נותנו להאשה וא"כ לא קשיא מידי מה שהקשה הר"ש כהן דכל שהוא ביד שליש בנתיים הוה דינא כמו בשולח גט ממדינת הים ע"י שליח דאין חשש (זנות) ופירי כמ"ש סי' קכ"ז מטעם דיש לו קול ה"נ בזה השליש יש קול דהושלש גט בידו וכ"כ התו' בהדי' בפ"ב דף י"ז בד"ה עד שעת נתינה דבמשליש גט לאשתו אית ליה קלא ואין חשש זנות ופירות אלא דיש חשש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה כשיהיה זמן רב ביניהם וישתכח ואין להקשות א"כ יהיה גם חשש זנות ופירו' כשיהי' זמן רב (ז"א) דלזנות פשיטא דאין שייך חילוק דזמן רב דהא הבי"ד לא יניחו לשהות זמן רב כשנודע שזינתה גם לענין פירות ודאי לא יניחו לה בי"ד לטרוף לקוחות כששהתה זמן רב כזה ולא תבעהו יאמרו לה אייתי ראיה אימת בא לידך אלא דחשש גט קודם לבנה יש בזה ובזה חילוק בין הוא לשלוחו ואין כאן קושיא כל עיקר גם קושיות ב"י שזכרנו לא קשיין כלל דודאי מיירי בכל תנאי הן ע"מ הן אם יהי' (ואם לא יהיה) אלא שאין הגט בידו אלא ביד שליש שהושלש בידו שלא ליתנו לה עד שתתקיים התנאי ונתייחד בינתים (לא יתננו לה השליש אף אם יתקיים התנאי דשמא בעל לשם קידושין) טעות הוא וצ"ל בזה כתב הטור (דליכא למיחש שמא בעל לשם קידושין) ובזה אומר שלא יתן אותו גט אף אם יתקיים תנאי אלא שאם נתנו תנשא: (דברי המגיה. נראה דר"ל ג"כ הא דכתב הטור שלא יתן לכתחילה ואם נתנו תינשא מיירי ג"כ מידו לידה והא דכתב התם לא תתגרש בו לכתחילה וכו' דסמך עצמו אמה שכתב מקודם והוא שנתן מידו לידה וא"כ גם בזה מיירי הענין זה שנותן מידו לידה אבל אם היה השליש נותן לידה בודאי לא תנשא לכתחילה כמו ע"י שליח. עכד"ה) כל זה נראה פשוט שמיירי בהושלש הגט בכל סימן זה זולת בשכיב מרע שבודאי נותן לה תכף גט ואין שם חשש זנות ופירי כיון שנעשה ע"ת והדבר ספק מה היא באותן הימים אם חל תכף או בשעת מיתה כמ"ש הטור ואין כאן חשש זנות דהבא עליה באשם תלוי קיים וה"ה לענין פירי לא תטרוף מספק אלא שיש חשש גט קודם לבנה כמו שיש חשש זה בשאר גט שאינו ע"ת אלא שהושלש ביד שליש ובשאר גט ישן דנקט הטור היינו שהוא ביד שליש היא כא"א גמורה בודאי עד שמקבל הגט ומ"ש הטור או שנתן לה גט על תנאי אין פירושו מידו לידה אלא ע"י שליש קאמר דהשליש הגט בידו עד שתקיים התנאי ונתייחד בנתיים אין כאן חשש קידושין אלא חשש גט קודם לכן והרמב"ם פ"א כתב בין בתנאי דמעכשיו בין בתנאי דאם לא נתייחד עמה והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני ב' עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה בטל הגט עכ"ל והעתיקו בסעיף ב' ולא נקט בפירוש לשם קידושין דכלל בזה ב' דברים המגיעים מן הבעילה דאם נתקיים התנאי חיישינן לקידושין דהרי לא נתגרשה מ"מ חיישינן לגט קודם לבן ובזה אין צריך לעידי יחוד וא"כ אין חילוק בין הרמב"ם להטור ולא כב"י שכתב דדברי הטור דלא כרמב"ם הנלע"ד דהכל נכון וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן ד' אם אמר לסופר לכתוב גט לאשתו ונתאחר הענין שבוע או שנים והיו דרין בעיר לא חיישינן שמא נתייחדו כל זמן שלא ראינו שנתייחדו עכ"ל והיינו ג"כ שתהיה הגט ביד הסופר דאית ליה קלא כמ"ש לעיל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5