א
דין ש"מ ואם עמד ומת מחמת מקרה רע ובו י"ס:
הרי זה גיטיך אם מתי או ה"ז גיטיך אם מתי מחולי זה או ה"ז גיטיך לאחר מיתה אינו גט וי"א שהוא ספק:
ב
ה"ז גיטיך מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי ה"ז גט וכשימות תהיה מגורשת ויותר טוב שיאמר מעכשיו משיאמר מהיום שאם אמר מהיום ומת בתוך היום יש להסתפק שמא אין דעתו אלא מסוף היום ואין גט לאחר מיתה.
ג
הרי זה גיטיך מעכשיו או מהיום ולאחר מיתה ומת הרי זו ספק מגורשת שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו מלשון מעכשיו וסמכה דעתו על לאחר מיתה:
ד
שכיב מרע שגירש סתם בלא תנאי דמהיום אם מתי אין אומרים סתמו כפירושו כמו שאנו אומרים במתנה דגט שאני ואם עמד אינו חוזר:
ה
שכיב מרע שרוצה לגרש על תנאי אם ימות כדי שלא תפול לפני יבם ואם עמד לא תהיה מגורשת אומר לה כשנותן לה הגט אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט כדי שיהא התנאי כפול הן קודם ללאו ולא יפתח פיו תחלה לפורענות ואז יהיה בטל מיד כשיעמוד אע"פ שלא יאמר חוזרני בי ואם ירצה שלא יתבטל מיד כשיעמוד אלא עד זמן פלוני יאמר אם לא מתי עד זמן פלוני לא יהיה גט ואם מתי עד זמן פלוני יהא גט מעכשיו ואם לא מתי עד זמן פלוני לא יהא גט: הגה ויאמר לשון זה דוקא אם מתי אם לא מתי וכו'. ולא יאמר אם אמות אם לא אמות מאחר שהוא לשון חכמים (וע"ל סי' קכ"ד סעיף קל"א) משמע כך:
ו
הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי וכיוצא בזה ומת אינו גט אבל אם אמר אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי הרי זו ספק מגורשת:
ז
הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט אפי' הלך בלא משענת ואם לאו אינו גט ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק ה"ז גט ואינו צריך אומד:
ח
שכיב מרע שנתן גט ואמר מהיום אם מתי סתם והבריא בטל גיטו ולא אמרינן לעולם קודם שימות קאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר אבל אם מתוך בוריו התנה במהיום אם מתי ודאי כל שמת בחייה קאמר וכל אימת דמאית הרי זו מגורשת:
ט
עצה טובה על פי גדולי עולם לחוש לרמאין בגט שכ"מ שיאמר אם מתי מעכשיו ועד יום פלוני והוא בכלל יהא גט ולא יאמר אם אמות מחולי זה שיהא התנאי תלוי בחולי שמא יבא אדם שאינו הגון וישתדל עם הרופא שיאמר שלא מת מאותו חולי אלא מחולי אחר שנעתק אליו ויוציא לעז על הגט: הגה וי"א דאין אנו בקיאין בזמן הזה ולכן אין לסמוך בזמן הזה מאומדנות הרופאים וי"א דלכתחילה אין לגרש על ידי תנאי רק יגרש סתם ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זה את זה (מרדכי פרק מי שאחזו) ובכהן המגרש שצריך להתנות שלא תהא אסורה לחזור לו (כדלעיל ריש סי' קמ"ג) או שיש לחוש לטירוף דעת החולה יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר (סדר גיטין) אשה שנתגרשה על תנאי ומת הבעל אינה צריכה להתאבל עליו (שם במרדכי) אבל אין איסור בדבר אם רצונה להחמיר על עצמה לבכות עליו ולצאת אחר מטתו:
י
שכיב מרע שנתן גט לאחר ואמר לו זכי בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת קודם שיגיע לידה הרי זו ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת:
באר היטב אבן העזר
קמ״ה
א
היום. לכאורה קשה למה אמרינן אם אמר כתבו לאחר שבוע דכותבים מיד אחר שבוע כיון שכל השנה שאחר השבוע בכלל אחר השבוע. שהוא כוונתו על סוף השנה ב"ש:
ב
זה. ואם היא אינה רוצה לישא אותו אין שום חשש איסור כיון שמגרש בלי תנאי עיין ב"ש ובכנה"ג בהגהת הטור:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ה
א
משנה גיטין דף עב ע"א
ב
ר"ן כיון שיש פוסקים כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאומר מהיום וכ"כ התו' שם וכמ"ש לעיל בסי' קמב סעיף ג' דעת הפוסקים
ג
שם במשנה
ד
טור
ה
מדברי תו' שם בשם ר"ת והביאו הרא"ש שם
ו
משנה וגמרא שם
ז
ואין גט לאחר מיתה
ח
כרבה ורבא שם ריש דף עג
ט
פי' סתמו כפירושו שאינו מגרש אלא אם ימות אם עמד חוזר כדין מתנת ש"מ
י
גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ואע"ג דמדאורייתא הוי גיטא וכדמפרש טעמא שם בגמרא
יא
מימרא דרבא שם דף עה ע"ב
יב
טור וכ"כ הרא"ש שם
יג
ל' הרמב"ם שם פ"ט מברייתא שם דף עג ע"א
יד
מדשלחו מתם אכלו ארי אין לנו ולא אמרו אכלו ארי אין זה גט פי' רבינו אין לנו שיהיה גט גמור ומתוך כך כ' ספק מגורשת
טו
שם ממשנה שם דף עב ע"א
טז
מתבאר שם בגמ' סוף ע"ב אליבא דהלכתא שאפילו הלך בלא משענת אם מת מחמת חולי הראשון ה"ז גט
יז
נתבאר שם בגמרא ואע"פ שנאמר אליבא דר' הונא וכו' כל שכן הוא לדידן דאמרינן אם עמד אינו חוזר ה"ה שם
יח
ה"ה שם בשם הרשב"א מסוגיא דהתם
יט
ב"י בשם תשובת הרשב"א
כ
בעיא ולא נפשטא יבמות דף קי"ח ע"ב
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ה
א
ה"ז גיטך כו' אינו גט מבואר בגמר' דאם משמ' לאחר מיתה דהיינו משעה זו ובמס' שבועות דף ך"ח איתא אמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכל את הראשונה וכו' אכלוה לאיסור והדר אכלי' לתנאי פלוגתא דר"י ור"ל וקשה הא נשבע לא אוכל זו אם אוכל זו נמצא דאינו נאסר בהאיסור עד שאכל להתנאי ומשעה זו דוקא וכיון שאכלו מקודם הא אף כי אוכל בתר הכי התנאי לא עבר כלום למפרע שהרי לא אמר שבוע' שלא אוכל זה מעכשיו אם וכו' ומה ענין באכלי' לאיסור והדר לתנאי' לפלוג' דר"י ור"ל וצ"ע בהרמ' כי אפשר לגרסתו ל"ק וכעת אין עמדי ואכ"מ וע' נדרים דף ע"ט ע"ב בהר"ן סוף ד"ה היכי קאמרה וצ"ע. אינו גט להפוסקים המצריכי' תנאי כפול ע"כ מוקמו מתני' זו בדכפלי' ותקנה דשמואל הי' עם מעכשיו כבסעיף ה' והש"ע נקיט סתם בלא כפולי' משום דכבר מבואר סי' ל"ח דלחומרא לא בעינן כפילי' ולהכי אף כי לא כפלי' אינו גט וע"כ ר"ל דצריכה חליצה ואולם הרמ"ה שמעמיד תיקן שמואל בלא מעכשיו ומוכרח בהכי לשטתו דבמעכשיו א"צ כפילות ולפי משמעות תי' הה"מ שבב"ש ס"ק ח' דכפילו' מוציא מהחשש דאין גט לאחר מיתה עליו יפה הקשה הב"ש הכא דבמה מקיום המתני'. והיא קושי' הלח"מ וע"ש מה שדחק וע"פ דבריו יש מקום קצת לדברי הב"ש דאם מתי הוי כאלו קבע זמן אבל בלא דבריו אינם מובני' כי מ"ש אם מתי מאם תתני דמבואר בהרמ' פ"א מה"א ה"ה דצריך כפילות ולא חשיב תולה בזמן או במעשה דא"צ כפו' כי אם כמבואר פ"ט מה"ג האומר הרי את מקודשת או מגורשת לאחר ל' או לכשתתן או לאחר שתתן אבל בל' אם פשיטא דחשוב תנאי ואין ענין למ"ש והוי כאלו קבע זמן כמ"ש בסי' שאח"ז והעיקר כי שטת הרמ' צ"ע וע' ס"ס קמ"ט. ולפ"ר הי' נלע"ד לדחוק דודאי סובר נמי דכל שהכפילו' הכרחי כגון באם תתני או אם לא באתי אין הכפילות פועל שהא כמעכשיו וכדכ' פ"ו מה"א ה' ט"ו משא"כ בתנאי דאם מתי דכבר איתא דף ע"ב אמר ר"ה גטו כמתנתו וע"ש פי"רשו אלא דרבא ורבא לא ס"ל הא דר"ה משום גזירה שמא יאמרו יש גט לא"מ וזה תינח כשנותן גט סתם אבל באמר אם מתי בזה ס"ל דאין היכרח לכפילות ולומר דלא נשמע לאו מכלל הן דהא כונתו מבוארת ע"פ האומד אלא משום הגזירה בטלוהו (וע' ריש סי' קמ"ד) וזה שהתקנה באם מתי שוב ליכא הגזירה והתנאי הוי תנאי ואם לאחר מיתה משמע להכי אינו גט ולפ"ז שפיר תקן שמואל בגט ש"מ מדהכפילות לקיום התנאי אין היכרח והוא כופל להכי הוא דמכניסו למעכשיו אף בלא מעכשיו. אבל עכ"ז צ"ע שהרי בה' י"ב כ' נמי בריא שהתנה שיהי' גט זה אם מתי או חלה שהתנה שיהי' זה גט אם מתי מחולי זה לא אמר כלום ותינח בחולי אבל בריא עדין ק' הא לא כפלי ונימא התנאי בטל והמעשה קיים ודוחק דבריא איירי דבכפל וחולה בלא כפל וצ"ע:
ב
מהיום אם מתי ע' ב"ש ס"ק ג' וכבר נהוג עלמא שלא לקרוע' הגט שכיב מרע הנעשה על תנאי אם ימות כנהוג בזולתו מהגטין והוא ע"פ המרדכי ותשו' מיימין וכמבואר ס"ס קמ"ח בב"ח ותמהנו שלא נזכר דין זה בס"ג שלנו אמנם כבר תמה נמי המהריב"ל ספר א' סי' ל' על סדר הראש על ככה ורצה לחלק בין מעכשיו למהיום וחזר בו כמפורש בהגהו' בשם מהר"מ דאין חלוק ובתשו' מיימין הנ"ל מצריך נמי שיהא הגט דוקא ברשותה בשעת מיתת הבעל וא"כ אף בזה צריך ליזהר שלא יקחנו הרב המסדר כלל מידה עד אחר מיתתו. הן אמת שכנראה מהר"מ ז"ל אזיל בשטת הראב"ד שמביא הר"ן פ' הכותב שמפ' האי בעי' דוקא במעכשיו איהו לבד יוכל אין דעתו שיחול מיד כ"א ושפיר כ' אבל בתנאי דאי מתי דלר"ת אף במעכשיו דוקא קודם מותו מוכרח להיות מונח בחצירה דוקא בשעת חלות הגט משא"כ לפסק הש"ע ס' קמ"ו כהרמ' ור"ן והה"מ שמפרשים האיבעי' בלא מעכשיו ופוסקים דמגורשת בצדי ר"ה א"כ ה"ה בגט ש"מ י"ל אף שדעתו שלא יחול עד קודם מותו מתגרשת היא בגט זה שמונח אז ברשות הרב בקבלתה הראשונה ולא חשוב כטלי גיטך מע"ג קרקע כמו דלא חשיב בהניחתו בצדי ר"ה והיינו משום דלא חשוב יצא מרשותה הואיל והוא מקום הראוי לקנין וה"נ רשות הרב אף דהוא רשות אחרים וגרוע מאגם וצדי ר"ה כדמשמע מתשו' מיימון הנ"ל היינו אם הי' מונח ברשות אחר ממש שלא מדעתה דזה נקרא רשות שאינו של שניהם ואין ראוי לקנין משיכה והוי יצא מרשותה משא"כ כשהיא מוסרתו לפקדון ביד הרב נהי דלא הוי ממש חצרה שתהא מתגרשה מתורת חצרה מפני שאינה עומדת בצדו מ"מ לא גרע מצדי ר"ה ומתגרשה בקבלתה דהא לא יצא מרשותה כיון שמפקדת אותו בידו והוי ממש חצרה ומשום הראוי לקנין משיכה הוא כמבואר בח"מ סי' קצ"ח סעיף ט' בהג"ה (יבל"ז לשטת הרמ' דלשם כל שבא לידה בדרך תנאה ואפילו בתנאי אם מתגרשת אפי' מונח בר"ה בשעת חלות הגט וזה נמי ודאי דלא גרע מתנאי אם אך בזה כה"פ חולקים עליו וע"ש ב"ש ס"ק ב') אך כל זה אפשר בדיעבד אבל לכתחילה ודאי חוב לנו לחוש להראב"ד ותו' ורשב"א שמפרשים דוקא במעכשיו הביאום הד"מ וב"ש סי' קמ"ו ובלא מעכשיו צריך להיות בשעת חלות הגט בחצרה ועומדת בצדו ממש ויש לנהוג כנ"ל וכן מצאתי בסדר הג"פ סעיף רי"א כ' בל' זה ויהיה ברשות האשה עד שימות ואחר מותו יקחנו הרב ויקרענו ואיתא תו בתשו' ממיימון הנ"ל דאם חזר בו הבעל ובטלו תלי' נמי בפלוגתא זו אם חל מעכשיו אין בידו לבטלו ואם משעה שהוא בעולם יוכל לבטלו ופשוט הוא. והב"ש כ' בסוף וכבר כתבתי בסי' הקודם דלא חיישינן בזה שמא יתרצו שניהם לבטל הגט כיון התנאי בע"כ נתקיים וכו' ולע"ד לא דק כי זה דוקא במעכשיו אם תצא חמה או אפילו במהיום אם מתי לשטת הרי"ף הפוסקים כרבנן דמגורשת ודאי משעה ראשונה אבל לדעה זו פשיטא דאף בלא רצוי דידה יוכל לבטל הגט כמו בתנאי אם כמבואר בתשובת מיימון וא"צ כלל לבטל התנאי. ובדיעבד אם נתקרע קודם מותו והוא מעורה לע"ד יש לעיין סימן קך"ה סעיף ך"כ:
ג
אלא מסוף היום כ' ב"ש לכן וכו' והוא מדברי הרמ"ה שבטור וצ"ע כי בל"ס אצלי דבריו אזלים לשטת הרי"ף דס"ל ע"ח לבד כרתי ולא אזיל בתר חזקה כדאי' בב"ח ומדעתו נראה בעליל דאלו נתגרשה בע"ח לבד אינה מגורשת גמורה באותו יום עד למחרתו ולהכי כי מת באותו יום פו' דזקוקה לחליצה וממילא אם נתקדשה באותו יום אינה אלא ספק מקודשת. וכל זה לע"ד אין במשמע ל' הרמ' פ"א הי"ו הוא כ' סתם כשר ומשמע אפילו בו ביום וע' בהר"ן סוף המגרש מבוארת דעתו דאף לשטה זו בהמוסירה נתגרשה משעה שהגט בידה וידעינן שנמסר לה מבעלה ומשמעותו ברור אף בו ביום להכי צ"ע אם לא בכיון השמיט הש"ע דברים הללו ומה שכ' הב"ח בהטור רחוק מן הדעת:
ד
הרי זה גיטך כו' מחולי זה ע' ב"ש כ' אבל מדברי הה"מ פ"ח מה"ז מבואר כו' וכן מבואר הכא בהטור וגם ח"מ תפס שטה זו וכ' תו ולכאורה קשה לפ"ז על המחבר שכ' סעיף ט' וכו' אכתי החשש במקומו וכו' ולע"ד לק"מ דדוק' באומר סתם אם מתי ס"ל שכונתו על חולי זה דהא ודאי לא התנה על מיתה דלעולם אבל באמר אם מתי מעכשיו עד יום פלוני פשיטא דאפי' מת מחולי אחר דאין בכך כלום כמבואר סעיף ה' דאם אמר אם מתי עד זמן פלוני אפי' עמד לבוריו ממש כל שמת תוך זמן זה מגורשת משא"כ אלו יאמר אם אמות מחולי זה אף עד יום פלוני היה חשש דצריך לתרווייהו חולי זה ותוך זמן זה להכי העצה שלא להזכיר חולי זה אלא זמן ובזה כע"מ דליא למיחש:
ה
ש"כ כו' אלא אם מתי מחולי זה קאמר ואז אפי' מתה היא קודם הרי היא מגורשת למפרע ונ"מ לירושתה כמבואר בח"ר:
ו
הג"ה וי"א דלכתחי' אין לגרש וכו' רק יגרש סתם ע' ג"פ סי' קך"ב כ' בל' זה אמנם ראיתי מתוך דברי רבנים הנזכרים דמה שתיקן ר"י מפריש לגרש בסתם הוא מפני החשש דמסתפק ר"ת במהיום אם מתי אם מת באותו יום לא ידענא מה אדון בה ולע"ד יראה דאי מש"ה ל"א דהוה ליה לתיקן שיאמר מעכשיו וע"כ נ"ל דטעמו דהיה חושש מטעם ברירה ואזדא לטעמיה כמ"ש בריש ס"ק זה בשם רבינו יחיאל ור"י קלצין וכו' ומיהו קושיא דמלתא דלא שייך ברירה בגט ש"מ וכו' גם בגט ש"מ לדידן דנהגינן לתתו בתנאי מעכשיו אם לא מתי יראה לע"ד דלצאת מהחשש ברירה גם לצאת מהחשש שמא לא יהיה הגט ברשותה או שמא יקרעו הגט בנתיים דהיא ס"מ כמ"ש לעיל טוב לסדר שיאמר ה"ז גיטך משעה זו ממש אם מתי דוקא באומר מהיום א"מ איכא לספוקי דדעתו לאחר הגט עד שעת מיתה ונעשה כאומר מעת שאני בעולם אבל במפרש שיחול הגט משעת נתינה ממש לכ"ע מגורשת משעת נתינה ואם נקרע או נאבד אח"כ אין לחוש כדמוכח מהפוסקים ובפרט מדברי הרא"מ ח"א סי' ל"ד ומקור ברוך סי' י"ג וך"ב והרווחנו נמי בזה דלית שום חשש ברירה משא"כ באומר מהיום או מעכשיו א"מ דיש לחוש לברירה עכ"ל ויראה לע"ד שבגט ש"מ של כהן או במקום שיש לחוש לטירף שמגרשין אף אנן ע"י תנאי יתנה בשעת הנתינה בל' זה אם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט ואם מתי מעכשיו עד יום פלוני והוא בכלל יהא גט משעה זו ממש ואם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט, ובמגרש ע"ד תיקן ר"י מפריש ע' תשו' מ"ל ומ"ב וב"ח סי' קמ"ח והודאי שדברי החולקים על מ"ל ז"ל אמת שכונת התקון לא היה ע"ד שפירשו איהו כמבואר בדבריהם ובמהרש"א סוף גטין אבל עכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענות מ"ל מה שהכריחו לפירושו זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפי' בלא שום תנאי ואף בזה ע"ש שעדיין דברים בגו כמבואר במ"ל להכי לע"ד נראה שטוב נמי שהמסדר יפרש לו שאף זה יעלה בדעתו שאף אם תבגוד האשה ותרצה למעול מעל בהחרם שלא להנשא לו אלא לאחר או שתרצה ליתן הקנס שעכ"ז הוא סבור וקיבל ומגרש לחלוטין בלי שום תנאי וכבר מצאתי בסדר ר"מ ר' יוזפש אות ל"ח הכי ואם יש לחוש שע"פ דברים הללו יטרף דעתו לע"ד יותר הגון ודאי לגרש ע"י תנאי בל' הנ"ל שהוא ברור לע"ד בלי שום פקפק:
ז
ש"מ שנתן כ' היש"ש דהיה נראה לו דהאידנא שאין נוהגין ביבום ומכ"ש ביש להיבם אשה נמצא לא שייך דילמא רחמא ליבם ובודאי זכות הוא לא אלא שלא מלאני לבי להקל לכתחילה אבל בדיעבד מגורשת ופטורה מחליצה ובמקום יבם משומד כ' דנראה בעינו פשוט דזכו' הוא לה וע"ש:
בית שמואל
קמ״ה
א
אינו גט. וא"ל למה לא אמרינן התנאי בטל והגט חל מיד דהא לא כפל התנאי אם כן המעשה קיים והתנאי בטל ויש לומר אם מתי הוי כאומר לאחר מיתה והוי כאלו קובע זמן כמ"ש בסימן אח"ז דאין צריך ת"כ והא דהתקין שמואל באם מתי תנאי כפול היינו כמ"ש המגיד כשכפל התנאי אז ניכר דאין כוונתו לגרש אחר המיתה אלא מגרש מיד ואינו אלא תנאי אם ימות משא"כ באומר סתם אם מתי אמרי' דכוונתו לגרש לאחר מותו והוי קובע זמן ואין צריך ת"כ:
ב
וי"א שהוא ספק. היינו הספק הוא אם הלכה כרבי יוסי דאמר זמן של שטר מוכיח והוי כאלו אמר מהיום:
ג
מהיום אם מתי. משום אם מתי תרי לשונות משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה מ"ה אם אמר מהיום כמאן דאמר מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לאחר מיתה דמי, והנה בסימן קמ"ח מבואר הפלוגתא אם דעתו שיחול הגט מיד ואז אפי' אין הגט קיים בעת המיתה מגורשת דגרושין חלין מיד וכן הוא דעת הרי"ף ורמב"ם פ"ט דין י"ט אבל לדעת הרא"ש והטור והמ' פמ"ש לרבי יוסי מסופק דדעתו לאחר הגט כל מה שיכול וכוונתו שיתחיל מעכשיו התנאי ויחול הגט שעה אחת קוד' מיתתו וצריך להיות הגט קיים באותו שעה, ואם אינו קיים פסק המ' שם דתצא, והד"מ רס"ז הביא בקיצור דעת המרדכי וכתב עליו עיין סימן קמ"ג דהרבה פוסקים חולקים וס"ל דכל האומר מעכשיו אפי' נאבד או נשרף הגט כשר ולכאורה נראה דל"ד בוודאי בריא המגרש בתנאי מעכשיו לכ"ע מתחילים הגירושין מיד אלא בשכ"מ ס"ל כוונתו לאחר הגט כל מה שיכול ולענין יחדו עמה לשיטו' הרי"ף אם מייחד לפני עדים יש חשש קידושין שמא ימות ויחול הגט למפרע מיד ואפשר שקידש אותה באותו פעם ובלא עדים איכא איסור יחוד אבל גט ישן לא שייך כאן ממ"נ דהא הגט חל מיד כשימות ואם לא ימות אז היא אשתו ולשיטות הרא"ש יש חשש ג"י דהא הגט עדיין לא חל וכבר כתבתי בסימן הקודם דלא חיישינן בזה שמא יתרצו שניהם לבטל הגט כיון התנאי בעל כרחם נתקיים ואין בידם לא שייך לומר כאלו לא נתקיים ועיין במגיד פ"ט דין ט':
ד
וכשימות תהיה מגורשת. משמע אם לא ימות אינה מגורשת היינו לשיטות הרמב"ם דס"ל במעכשיו א"צ ת"כ אבל לשאר פוסקים אם לא כפל התנאי אז בטל התנאי והגט חל:
ה
יש להסתפק שמא וכו'. אלא מסוף היום לכאור' קשה למה אמרינן אם אמר כתבו לאחר שבוע דכותבים מיד אחר השבוע כיון שכל השנה שאחר השבוע בכלל לאחר השבוע שמא כוונתו על סוף השנה:
ו
אלא מסוף היום. לכן כשאומר מהיום או מעכשיו ומת בו ביום צריכים ע"מ להיות לפנינו שיעידו שבא הגט לידה בחייו מאחר ע"פ ע"ח אין מוכח אימת תתגרש ועיין בפרישה וב"ח:
ז
ואם עמד אינו חוזר. דאם יחזור יאמרו יש גט לאחר מיתה ואף לר"י דס"ל זמן של שטר מוכיח והוי כאלו אמר מהיום מחמת זמן של שטר מ"מ יאמרו מהיום ולאחר מיתה גט:
ח
אם לא מתי. כדי שאל יפתח פיו לרעה ומ"מ הוי הן קודם ללאו מאחר שאמר אח"כ הן קודם לאו ולרמב"ם דס"ל תנאי מעכשיו א"צ ת"כ והן קודם לאו צ"ל דאיירי בתנאי אם ולא מעכשיו וקשה איך תתגרש בתנאי אם דהא קי"ל האומר הרי זה גיטך אם מתי לא הוי גט ולמ"ש לעיל מה שכותבים מיומא דנן הוי כאלו אומר מעכשיו יש ליישב קצת מיהו הרמב"ם לא ס"ל כן וראיתי במגיד פ"ט מאריך בזה ועולה מדבריו מה שכופל התנאי מוכח דכוונתו שיחול הגט מיד ובדרישה הקשה קושי' זו ולא תירץ כלום:
ט
ונפל עליו בית. הנה האומר אם מתי מחולי זה פליגי בזה הפוסקים לרמב"ן ורשב"א והר"ן דוקא אם מת מחולי זה הוי גט אבל אם מת מחמת סיבה אחרת דלאו מחולי זה אף על גב דמת תוך חולי זה לאו גט הוא אפילו סיבה דשכיח מ"מ לאו מחולי זה מת ולרש"י והרא"ש אם סיבה דשכיח היא מגורשת אבל סיבה דלא שכיח אינה מגורשת והא דצריך אומדנא כשאומר אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק משום כשמת מחולי אחר לא הוי תוך חולי הראשון דהא הלך בשוק אבל אם מת מחולי הראשון הוי מחולי זה אף על גב אם נתרפא לגמרי וחלה אח"כ ומת מחמת חולי הראשון הגט בטל מ"מ בכה"ג דלא נתרפא לגמרי ומת מחמת חולי הראשון נתקיים התנאי מחולי זה והמחב' כתב כלשון הרמב"ם באומר אם מתי מחולי זה אינו גט ובסיפא ספק גט משום די"ל דמסי' דעתו על סיבה זו ש"מ דסביר' ליה כרמב"ן לכן ברישא אינו גט אפילו היה אונס שכיח מ"מ לא מת מחולי זה:
י
ה"ז ספק מגורשת. עיין מה שפסק המחב' ר"ס קמ"ד כדעת שאר פוסקים אונס דלא שכיח כלל מבטל הגט א"כ קשה אם אמר אם לא יעמוד ובא לו אונס דלא שכיח למה הוי ספק גט ותוס' פמ"ש וריש כתובות למדו דין זה אונס דלא שכיח דמבטל הגט מסוגיא דכאן ולדברי המחבר כאן הוי ספק גט א"כ בשאר אונס דלא שכיח למה הגט בטל בודאי מ"ש אם לא אבא ואכלו ארי ומ"ש אם התנה אם לא אעמוד ואכלו ארי, ולשיטו' רש"י גם כן אם התנה אם לא אעמוד ואכלו ארי הגט בטל וצל"ע:
יא
מעכשיו אם מתי. היינו לשיטו' הרמב"ם דס"ל אם אמר מעכשיו וקיים אפי' לא כפל אז בעינן אומדנא אם נתקיים התנאי אבל לשאר פוסקים דס"ל אפי' אם אמר מעכשיו בעינן ת"כ ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים אם כן אפי' אם לא מת מחולי הראשון הגט קיים, ועיין ב"י סס"ז אם העדים החתומים נאמנים לומר שנתן הגט על תנאי:
יב
מחולי זה. משמע לכאורה אם אמר סתם אם מתי אין צריך אומדנא וכ"כ הרמב"ן ורי"ו וכתבו אפילו אם מת מחולי אחר מגורשת כיון שלא הבריא לגמרי כאשר היה קודם שחלה אף על פי שהלך בלא משענת הוי גט ואם הבריא מחולי לגמרי כמו שהיה קודם שחלה בטל הגט אף על גב שחלה אחר כך ומת, ובסעיף אח"ז הביא דברי הרשב"א והר"ן ש"מ שאמר אם מתי מחולי זה קאמר לכן אם הבריא וחלה אח"כ ומת אינו גט נראה דל"פ על הרמב"ן אלא אם הבריא כמו שהיה קודם שחלה אז הגט בטל אף על גב שחלה אחר כך ומת ואמרי' מ"ש אם מתי היינו מחולי זה קאמר אבל אם לא הבריא כמו שהיה קודם שחלה אף על גב דהלך בשוק בלא משענת וחלה מחולי אחר מגורשת אא"כ שהתנה בפירוש אם מתי מחולי זה ואז אפילו לא הבריא כמו שהיה קודם שחלה בעינן אומדנא אם מת מחולי הראשון אבל מדברי המגיד ספ"ח ה"ז מבואר דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כן אלא אפילו אם אמר סתם אם מתי צריך אומדנא אם מת מחולי הראשון וסוגיא קאי אפי' אם אמר סתם אם מתי, ולכאורה קשה לפ"ז על מ"ש המחבר בסעיף ט' עצה טובה וכו' אכתי החשש במקומו עומד דהא ס"ל אפי' באומר סתם אם מתי בעינן אומדנא אם מת מאותו חולי:
יג
בלא משענת. היינו דלא נתרפא לגמרי ולא חזר לאיתנו הראשון כ"כ הר"ן ואם אמר אם מתי ולא אמר מחולי זה כתבתי בסמוך לדעת המחבר אפי' אם מת מחולי אחר הוי גט ומ"ש בסעיף ח' מחולי זה קאמר היינו לענין אם הבריא לגמרי:
יד
ואם ניתק מחולי לחולי וכו'. ולא כרשב"א דסבירא ליה אפילו בניתק צריך אומדנא ובטור כתב אפילו הולך בביתו בלא משענת א"צ אומד כיון שלא הלך בשוק ובח"ה סימן ר"ן כתב בהג"ה כשהולך בביתו על משענת אין צריך אומד ולמד מדברי המרדכי ובאמת י"ל שם מעשה שהיה כך היה שהלך על המשענת אבל באמת ל"פ על הטור וס"ל נמי אם הולך בביתו בלא משענת א"צ אומד ואם הלך בשוק על משענתו צריך אומדנא ולדעת הפוסקים שהבאתי דס"ל כשאומר אם מתי מחולי זה היינו מחמת חולי זה ולא מתוך חולי זה וכתבתי גם הרמב"ם ס"ל כן לכן ס"ל אם אמר מחולי זה ונפל עליו בית אינו גט אף על גב דמת תוך החולי מ"מ כיון שלא מת מחמת חולי ההוא אינו גט צ"ל בניתק מחולי לחולי אמרי' עדיין חולי הראשון בו וחולי הראשון ג"כ גורם המיתה:
טו
שנעתק כו'. כ"כ הרשב"א והוא לטעמו דס"ל ניתק מחולי לחולי צריך אומדנא מ"ה יש לחוש שמא יאמרו דמת מחולי אחר ולרמב"ם ושאר פוסקים ס"ל ניתק מחולי לחולי א"צ אומד היינו משום דאמרי' מסתמא יש בו מחולי הראשון מ"ה יש לחוש שמא יאמרו דלא נשאר מחולי הראשון:
טז
שכשיעמוד יחזרו וישאו זא"ז. ואם היא אינה רוצה לישא אותו אין שום חשש איסור כיון שמגרש בלי תנאי לכן מקרעים הגט ועיין דין זה בתשובת מהר"מ מלובלין סימן קכ"ב וכל חכמי הדור חולקים עליו ועיין ב"ח סימן קמ"ח ובתשובת מ"ב סימן ע"ה:
יז
אבל אין איסור בדבר. ולא חיישינן שיאמרו דהיא אלמנה ולא גרושה ועיין בסי' י"ז מ"ש שם דיש למחות בנשים שאל יתאבלו כשא"י בוודאי שהוא מת:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ה
א
ה"ז כולי. כר' יהודה דסוגי' בב"ב שם כוותי' דפליגי באקנייה וקניניא ודוכרן כולי. רשב"ם שם ד"ה מוכיח בשם ר"ח וכן הרא"ש בשמו ועוד מהא דהתקין רב בגיטין כו' שם וכ"כ הרי"ף בשם גרשון גאון אפי' בממון אבל הרא"ש תי' הסוגיא הנ"ל דנ"מ אם אין כ' בו זמן וההיא דאתקין כו' בלא"ה קשיא דרב אדרב וצ"ל דמשום חומרא דעריות כולי רשב"ם ורא"ש וכן הרי"ף והג"א בשם תוס' שם וכ"כ תוס' בגיטין שם וז"ש וי"א כו' ועח"מ ר"ס רנ"ח:
ב
וי"א כו' כמש"ל סי' קמ"ב ס"ב:
ג
ויותר טוב כו'. סה"ת והג"מ פ"ט וע"תוס שם ד"ה מהיום כולי:
ד
ש"מ כו' רמב"ם ועבה"ג ומפ' כפירש"י שם. מ"מ:
ה
ואז יהיה בטל כולי. ע"תוס ע"ב ב' ד"ה אר"ה כולי. ומיהו י"ל דשמואל כולי ולשון הרי"ף ורא"ש שם ס"ג ולית ה' כר"ה כו' אף שהתנה כדאתקין שמואל כולי:
ו
ואם ירצה כולי סה"ת סי' ק"ל והג"מ שם:
ז
אבל אם כולי עבה"ג וערא"ש שם אבל בתוספתא כולי וכן פי"רח כולי והרמב"ם כולי ע"תוס שם ד"ה מ"ש כו'. והקושיא שהקשה על ר"ח כבר פירוש במרדכי שם שר"ח פי' מ"ש שלחו מתם תירוצא היא וכמש"ל ר"ס קמ"ד:
ח
אפי' הלך כו' ממש"ש וא"א אם עמד כו' והא הלך הא בבא ר"ה אפי' עמד והלך בלא משענת ולשיטת תוס' שם מש"ש רבה ורבא לא ס"ל דר"ה היינו בכה"ג וע"ש בד"ה אר"ה כו' אור"ת מדקאמר גיטו כולי ולרמב"ן שיטה אחרת בפי' הג"מ וער"נ:
ט
ש"מ כולי. ממ"שש אתקין שמואל בגיטא דש"מ כולי ותקנתו כשיעמוד שיבטל הגט הר"נ שם אסוגיא דאם מתי מחולי זה:
י
אבל כולי כמש"ש ע"ז א' ע"מ שתצא חמה מנרתקה אע"ג שודאי תצא ה"נ אע"ג שסוף אדם למות כולי ר"נ שם:
יא
וי"א כולי שמא לא נשמר מכמה דברי' שמחזירין האדם לחליו ולא מחמת חולי הראשון מת הג"מ סוף ה"א סימן למד ע"ש:
יב
וי"א דלכתחלה כולי. שמא יטעה כלשון התנאי. שם סי' תרי"א וע"ל סימן קמ"ז:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קמ״ה
א
סעיף ד' שכ"מ שגירש סתם בלא תנאי וכו' נ"ב הנה בדבר גט ש"מ שהי' בלי תנאי רק בקנסות אם אח"כ חזרה בו האשה נפל מחלוקת בין גאוני עולם וכמבואר בתשובת הר"י והובא בב"ש כאן וכבר הארכתי גם אני בזה בעזה"י בכמה תשובות וכעת נראה ראי' מוכרחת כדעת המהר"ם מלובלין מפרש"י בגיטין (ד' ע"ה ע"ב) ד"ה אתקין שמואל כשמוסרו לה יאמר אם לא מתי וכו' דבעי' ת"כ דאי לא כפלי' הוי גיטא מיד ואי כהן הוא מפסלא לי' עכ"ל וקשה לי טובא למה נקט דוקא בשביל כהן ובפרט דלפ"ז תקשה הו"ל לתקן רק בכהן ולא בשאר אדם וצריך לדחוקא בשביל חשש טעות בכהן תיקן בכל גט ש"מ כן וטפי הו"ל לפרש דאם לא כפלי' הוי גיטא מיד ואולי לא תרצה להנשא לו וזה שייך בכל אדם ולא יצטרך לדחוק כנ"ל ובע"כ דס"ל דאף אם לא כפלי' דלא הוי תנאי מ"מ אומדנא הוי דלא גרשה רק ע"ד שתנשא לו ולכך מוכרחת להנשא לו דאסורה לעלמא בלי גט שני רק מ"מ לכהונה פסולה דעכ"פ ריח הגט הוי ובעי' נשואין שניי' וכמ"ש מהרמ"ל בעצמו דלכך תיקן שמואל כן ולא כתקנות הרי מפרש מכח כהן ויע"ש ולפענ"ד מבואר כן ומוכח כפרש"י ודו"ק. וע' בב"ש ס"ק י"ב מ"ש ולכאורה קשה וכו' ולפענ"ד לק"מ דגם המחבר ס"ל באם אמר סתם אם מתי כוונתו מחולי זה אך היינו דוקא בלא קבע זמן רק סתם אם ימות וא"כ אין לומר שכוונתו אף מחולי אחר דא"כ לעולם לא תוכל לדור עמו ותהי' לעולם ספק מגורשת וע"כ כוונתו מחולי זה אף שלא אמר בפי' וכמ"ש גם המחבר באם הבריא וס"ל להרמב"ם כיון דע"ג כוונתו מחולי זה תו אין חילוק בין הבריא לגמרי לבין הלך בשוק ודמי תו לאם פירש מחולי זה אבל אם קבע זמן שאמר אם מתי מעכשיו עד יום פלוני כמו שמוזכר המחבר שכן ראוי לומר תו כוונתו אף מחולי אחר אף אם יבריא מחולי זה וימות מחולי אחר תוך הזמן נמי מגורשת כיון שלא הזכיר מחולי זה ולא תהי' תלוי' לעולם שהרי קבע זמן ומה"ת נימא להוציא דבריו משמעותי' כיון דאין הכרח לזה רק באם פירש מחולי זה אז חזינן שכוונתו לחולי זה אבל לא מסתמא וא"ש דברי המחבר על נכון ודו"ק היטב:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ה
א
מהיום אם מתי עב"ש סק"ג שכ' והנה בסי' קמ"א (צ"ל קמ"ח. והוא בטור וב"י שם) מבואר הפלוגתא אם דעתו שיחול הגט מיד ואז אפי' אין הגט קיים בעת המיתה מגורשת כו' ומקור פלוגתא זו עיין בגמרא גיטין דף ע"ג ע"ב. וברש"י ותוס' שם ד"ה אמר רבה באומר מעת שאני בעולם ובדברי הראשונים שם ובתשו' מיימוני להל' אישות סי' ל' באורך ועיין בתשו' משכנות יעקב סי' מ"א שהביא דהרבה מהאחרונים בתשובותיהם נטו להחמיר בזה כמבואר בתשו' מהריב"ל ובתשו' דברי ריבות ובתשו' ב"י שכמה גדולים החמירו הרבה בדבר. וכנגד זה כמה גדולים הורו להקל הלא המה תשובת מהרלנ"ח סי' נ"ב האריך להקל ע"פ דעת רוב הפוסקי' והסכים להתיר רק שעשה בנדון שלו עוד סניף לפי שנותן הגט הי' ע"ה כו' וכן בתשובת הרשד"ם הקיל בדבר והתעצם נגד החולקים עליו וכו' שם שהסכים עמו הרדב"ז וכ' לו בזה"ל אל תירא כי עמך אנכי הובא דבריו בס' מכתב אליהו. (ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קס"ה מזה) ועכ"ז כמה גדולים שאחריהם לא רצו לעשות מעשה בדבר כמבואר בתשו' מהרח"ש ובתשו' ראנ"ח הובאו ג"כ בס' הנ"ל (גם בס' ג"פ סימן קכ"ב סק"ח הזכיר דברי התשובות הנ"ל ועוד הזכיר שם תשובות אחרות המדברים בענין זה) וכן בתשו' מהרי"ט נטה ג"כ להחמיר בדבר עם שכ' שהוא חומרא גדולה ועיקר דעתו נוטה להקל עכ"ז לא רצה לעשות מעשה ובס' המכתב האריך מאד להחמיר בדבר. והוא ז"ל האריך ג"כ בענין הזה ומחזק דעת המקילים אף במהיום ומכ"ש במעכשיו ע"ש. אכן בס' בית מאיר דעתו כדעת המחמירי' אף במעכשיו וכתב דכבר נהוג עלמא שלא לקרוע הגט שכ"מ הנעשה על תנאי אם ימות כנהוג בזולתו מהגיטין והוא ע"פ המרדכי ותשו' מיימון וכמבואר בב"ח ס"ס קמ"ח ותמה אני שלא נזכר דין זה בס"ג שלנו כו' ובתשו' מיימון שם מצריך נמי שיהא הגט דוקא ברשותה בשעת מיתת הבעל וא"כ אף בזה צריך ליזהר שלא יקחנו הרב המסדר כלל מידה עד אחר מיתתו כו' וכן מצאתי בסדר הג"פ סעיף רי"א ב' בלשון זה ויהיה ברשות האשה עד שימות ואחר מותו יקחנו הרב ויקרענו. אמנם לענין דיעבד אם בעת מיתת הבעל היה הגט ברשות הרב שהיא הפקידה אותו בידו כתב בס' ב"מ שם דאפשר להקל ע"פ פסק הש"ע לקמן סי' קמ"ו ס"ב דמגורשת בהניחתו בצדי ר"ה אפילו בלא מעכשיו כו' ע"ש. וע' בספר ישועות יעקב סי' זה ס"ק ד' שנשאל על ענין זה בשכ"מ שגירש את אשתו (בתנאי אם לא מתי כו') ומסר הגט לידה ולא נקרע רק שהאשה המתגרשת נתנה הגט בפקדון לאשה אחרת ואח"ז מת הבעל והיבם אינו נמצא עמנו והי' בדבר חשש עיגון. והשיב ע"ז באריכות ומסיק סוף דבר בדבר השאלה דעתי נוטה להחמיר ולא להקל מאחר שהמחמירין הם רבים ובתראי וביחוד באיסור א"א (לאו דוקא קאמר ור"ל איסור יבמה לשוק) שומעין להחמיר. ומה שמצדד בתשו' הרלב"ח דדוקא באיש היודע בטיב גיטין ויודע שבאמרו מהיום אם מתי יכול להיות שהגט יחול שעה אחת סמך למיתה אבל בעם הארץ שאינו יודע מזה דעתו שיחול הגירושין מיד על תנאי כמו שאומר בפיו. דבר זה אין לו יסוד בש"ס וכבר השיג עליו בזה בס' מכתב אליהו. ובזו השאלה אף בלא נתקרע הגט אלא שנמסר ליד האשה אחרת הוא דומה לנתקרע הגט דמה דאמרי' דפקדון בכל מקום שהוא ברשות בעלים הוא היינו לענין שיכול למוכרו ולהקדישו ולא חשיב דבר שאינו ברשותו אבל לענין זה דבעי' שבשעת חלות הגירושין יהא הגט בחצירה או עכ"פ בצדי ר"ה מה שהוא ברשות אחרים לא חשיב מונח ברשותה כו' ומה שכתב בתשו' הרשד"ם בזה דאף לדעת מהר"ם מרוטען בורג שהחמיר בנתקרע מ"מ באופן זה שהפקדון הוא ברשות אחרים הוי כאלו מונח ברשותה (אין תשובת הרשד"ם כעת בידי ולכאורה צ"ע דהא איתא לכדיא בתשובה מיימוני הנ"ל בשם מהר"מ וז"ל ועוד אומר אני דלדברי ר"ת ור"י אפילו לא נתקרע אם הגט מונח ברשות אחרים באותה שעה הסמוכה למיתת הבעל אינה מגורשת כו' ע"ש) והביא ראיה מקידושי אשה כו' לא דמי להדדי דבגיטין בעינן שיהא מונח ברשותה ולא מהני מה שהוא ביד אחרים אבל בקידושין בפרט בקידושי כסף בהנאת הדבר היא מתקדשת וכן השיג עליו בס' מכתב אליהו. גלל כן בנדון השאלה אין להקל. אמנם מה שנתב מהרשד"ם דאם היה הבעל והעדים במעמד בעת שנמסר להאשה אחרת האשה נעשה שליח לקבלה הוא קרוב לשמוע עכ"ד ע"ש. וע' בס' ג"פ לעיל סי' קכ"ב סק"ח שהאריך שם הרבה בדיני ברירה ורוצה לומר דתקנת ר"י מפרי"ש לגרש לגמרי בלי שום תנאי כו' (כמ"ש לקמן ס"ט בהגה) הוא מטעם חששת ברירה ובאמצע הדבור שם הזכיר דברי הפוסקים והתשובות הנ"ל במגרשת בתנאי מהיום או מעכשיו אם מתי ונקרע הגט או לא היה ברשותה בשעת מיתת הבעל ודעתו שם לדעת המחמירים ובסוף הדבור שם כתב וז"ל גם בגט ש"מ לדידן דאנו נוהגים לתת אותו בתנאי מעכשיו אם לא מתי (היכא שהשעה צריכה לכך) יראה לע"ד דלצאת מידי חשש ברירה גם לצאת מחשש שמא לא יהא הגט ברשות האשה משעת נתינה עד שעת מיתה או שמא יתקרע או יתקלקל הגט בינתים דהויא ספק מגורשת כמ"ש לעיל טוב לסדר שיאמר ה"ז גיטך משעה זו ממש אם מתי דדוקא באומר מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי איכא לספוקי דדעתו של ש"מ לאחר הגט עד שעת מיתה ונעשה כאומר מעת שאני בעולם אבל במפרש דבריו בהדיא שיחול הגט משעת נתינת הגט אם ימות אליבא דכ"ע היא מגורשת משעת נתינה ואם נקרע הגט או נאבד אח"כ אין לחוש כדמוכח מדברי הפוסקים ובפרט מדברי הרא"ם ח"א סי' ל"ד ומקור ברוך סי' י"ג וכ"ב וגם הרווחנו בזה דלית שום חשש ברירה משא"כ באומר מהיום או מעכשיו אם מתי דיש לחוש לטעם ברירה כדאמרן עכ"ל. וע' בספר בית מאיר הזכיר קצת מדברי הג"פ הנ"ל והסכים ג"כ לזה ולכן כתב או שבגט ש"מ של כהן במקום שיש לחוש לטירוף דעת החולה שמגרשין אף אנן ע"י תנאי יתנה בשעת הנתינה בל' זה אם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט ואם מתי מעכשיו עד יום פלוני והוא בכלל יהא גט משעה זו ממש ואם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט כו' ולשון זה הוא ברור בלי שום פקפוק ע"ש. וע' בס' גט מקושר בסג"ר אות ל"ח שהביא ג"כ דברי הג"פ הנ"ל בקצרה ופקפק עליו בזה דגם אם יאמר משעה זו ממש אינו מוציאנו מידי ספק כמו מעכשיו דפירושו ג"כ משעה זו ואפ"ה אמרי' שכוונתו לאחר הגט כו' אם לא שיאמר כך אם לא מתי כו' ואם מתי מכאן עד יום פלוני תהא מגורשת ממני מעכשיו משעה זו ממש ואפי' לא אמות עד יום פ' תהא מגורשת ממני משעה זו ממש ואם לא מתי לא יהיה גט ע"ש עוד. והנה מדברי הפוסקים והתשובות הנ"ל מבואר דהיינו דוקא בגט ש"מ שניתן בתנאי מהיום או מעכשיו אם מתי משא"כ בבריא שניתן על תנאי מעכשיו אם לא באתי אין לחוש כלל ואפי' נאבד או נשרף הגט קודם כלות זמן של התנאי כשר וכ"כ הב"ש בסק"ג כנ"ל וז"ל ובד"מ ר"ס זה הביא כו' ולכאורה נראה דל"ד בודאי בריא המגרש בתנאי מעכשיו לכ"ע מתחילים הגירושין מיד אלא בשכ"מ ס"ל כוונתו לאחר הגט כל מה שיכול עכ"ל וחילוק זה ג"כ כתבו הב"ח בס"ס קמ"ח וכתב דהוא באין ספק וכן מוכח מדברי הטור כו' ע"ש וכ"כ בפשיטות בס' קרבן נתנאל פ' מי שאחזו אות י"ח ע"ש וכן איתא להדיא במרדכי פ' הנ"ל סי' ת"ל תשובת מהר"ם וז"ל מה שנסתפק לפירוש ר"ת במהיום אם מתי כו' מה יאמר במהיום אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ונקרע הגט או שאבד קודם הזמן כו' יפה לתת לבך לחלק בין מהיום אם מתי כו' עש"ה. אמנם מצאתי הגט של מהר"י מינץ העתיק שם סדר גט אחד של מהרי"ק ז"ל ומבואר שם שגם באופן זה צריך שישאר הגט שלם בלי קרע וטשטוש ביד האשה עד כלות זמן התנאי ע"ש. ושוב מצאתי בתשו' שיבת ציון סי' צ"ב שנשאל על ענין זה בגט שניתן לאשה בתנאי מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח אם צריך להיות הגט שלם ביד האשה עד כלות זמן התנאי. וכתב להרב השואל יפה עשה כבודו שלא קרע הגט וחשש לדעת מהרי"ק ומהר"י מינץ בסדר הגט וכן בכנה"ג בסה"ג חלק ט' אות י"א דגם במגרש על תנאי מעכשיו אם לא באתי עד זמן פלוני צריך שישאר הגט שלם ביד האשה בלי קרע וטשטוש עד כלות זמן התנאי והנה בדיעבד בודאי אין לחוש לזה ובטלה דעתם נגד הרבה גדולי פוסקים הראשונים כו' מ"מ ראוי לחוש לכתחילה לדעת המחמירין הנ"ל כו' והאריך שם לפרש טעם המחמירין אלו (ומבואר שם דהיינו דוקא היכא שתלה התנאי בזמן בזה שייך לומר סברת התוס' שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול משא"כ אם לא תלה התנאי בזמן כלל אלא בנתינת ר' זוז וכיוצא דבכל רגע יכולה היא לקיים התנאי בזה בודאי דעתו שיחול הגט מעכשיו) ע"ש. ושם בסי' צ"ג כתב עוד להרב השואל וז"ל היסוד המוסד הוא כי לא היה הכוונה במכתבי הראשון לקבוע הלכה למעשה כדעת מהרי"ק ומהר"י מינץ וכנה"ג בס' הגט שלהם כי הלא כתבתי שבדיעבד אין לחוש לחומרא זו כי בטלה דעתם ברוב דיעות המקילין רק אמרתי דלכתחילה ראוי לעשות באופן היותר מועיל כדי לצאת כל הדיעות וכמ"ש מהרי"א בכתבים סימן ר"נ כו' עכ"ל. וע"ש עוד שכ' דלפי מה שאנו רוצים לצאת אליבא דכל הדיעות צריך שיהיה הגט ביד האשה (ולהזהירה שלא תוציאו מנרתקה ויהיה שמור באמתחתה מבלי להראותו לשום אדם כן מבואר שם) עד אחר כלות זמן התנאי שאז תמסור הגט ליד ב"ד שיעשו בו כטוב בעיניהם ודלא כמו שעשה הרב השואל שלקח הגט מיד האשה בתורת פקדון דמאחר שאנו חוששין לדעת המחמירין הנ"ל אם אין הגט בידה בשעת תשלום זמן התנאי לא מהני מה שהוא בפקדון ב"ד אחר דהאי לא מקרי ברשותה ואף שהרשד"ם בת' סי' ע"ג פסק (גם בגט ש"מ) שא"צ שיהיה הגט באותו הזמן ביד האשה דוקא ואם נתנה בפקדון לאחר ג"כ מגורשת דפקדון ברשותא דמרא קיימא בכל מקום שהוא יש להשיב על דבריו וכבר תמה עליו בזה בת' מקור ברוך סי' י"ג ומה שהרב השואל כתב להצדיק בזה דעת הרשד"ם גם על דבריו יש תשובה ואם שיש לקיים סברתו ולהמליץ עבור הרשד"ם כל זה הוא רק בדיעבד (ר"ל אפי' בגט ש"מ) אבל לכתחילה אנו חוששים לכל הדיעות ולמה לן לדחוקי נפשין לכנוס בפלוגתא ולהכריז בחומר איסור א"א. אמנם זה ברור דבודאי אם הקנה לה הנפקד מקום להניח שם הגט פשיטא דמהני והוי כאלו מונח בביתה וברשותה כמבואר בח"מ סי' קצ"ח בסמ"ע ובסי' ר' ס"ב בהגה ולכן בנדון השאלה שיש כמה חששות אם ישאר הגט ביד האשה כמ"ש הרב השואל לכן לצאת מכל ספק יש לראות שאיש אחד יקח הגט מיד האשה לרשותו ויקנה המקום לאשה אשר שם יניח הגט ובזה בודאי תקנה לה רשותה ככלות הזמן עכ"ד ע"ש היטב. ומ"ש הב"ש בסוף סק"ג וז"ל וכבר כתבתי בסימן הקודם דלא חיישינן בזה שמא יתרצו שניהם לבטל הגט כיון התנאי בע"כ נתקיים כו' עכ"ל עיין בס' ב"מ שהשיב עליו וכתב עליו דלא דק כי זה דוקא במעכשיו אם תצא חמה או אפי' במהיום אם מתי לשיטת הרי"ף והרמב"ם הפוסקים כרבנן דמגורשת ודאי משעה ראשונה אבל לדעה זו פשיטא דאף בלא רצוי דידה יוכל לבטל הגט כמו בתנאי אם וא"צ כלל לבטל התנאי וכן איתא להדיא בתשובת מיימון הנ"ל דאם חזר בו הבעל וביטל תליא נמי בפלוגתא אם חל מעכשיו אין בידו לבטלו ואם משעה שהוא בעולם יוכל לבטלו ופשוט הוא. וכתב עוד הב"מ ובדיעבד אם נתקרע הגט קודם מותו והוא מעורה לע"ד יש לעיין סי' קכ"ה סעיף כ"א עכ"ל וע' בג"פ שם:
ב
ואם לא מתי לא יהא גט. עיין בתשו' נו"ב תניינא סימן קל"ב שכתב מה ששאל בגט ש"מ כהן שראוי לעשות כדאתקין שמואל בגיטין דף ע"ה ע"ב ואירע שהחולה כשבא לומר אם לא מתי לא יהא גט אמר אם לא מאי אעשה כמו שארצה אם מהני תנאי זה שיכול השכ"מ כהן להחזירה נראה שאסור הכהן להחזירה שאין כאן תנאי כפול דתנאי כפול היינו שהוא דבר מוחלט לשני צדדים כמו תנאי ב"ג וב"ר אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם אבל כאן צד ההן אם מתי יהיה גט הוא מוחלט אבל צד הלאו אם לא מתי אינו מוחלט שלא אמר שלא יהיה גט רק אעשה כרצוני ולכן אין התנאי קיים וגם גוף הלשון אעשה כרצוני מה שייך עשיה בכאן ולכן פשוט שאסורה לחזור לבעלה הכהן וצריכה גט מחדש להתירה לשוק עכ"ל:
ג
לקמן סי' קכ"ד סעיף קל"א משמע כך. הוא טעות הדפוס וצ"ל לקמן סי' קנ"ד סעיף ק' לא משמע כך:
ד
ה"ז ספק מגורשת. עיין בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות סי' ב':
ה
רק יגרש סתם. עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סימן ד' הביא שם לשון הב"ח שכ' דצריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפירוש דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי ואע"ג דבשאר גיטין מדינא א"צ להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפי' דמגרש בלא תנאי מ"מ בגט שכ"מ כו' ע"ש:
ו
וישאו זה את זו. עבה"ט מ"ש ואם היא אינם רוצה לישא אותו אין שום חשש איסור כו' ובב"ש מסיים ועיין דין זה בת' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב וכל חכמי הדור חולקים עליו וע' ב"א סי' קמ"ח ובת' מ"ב סי' ע"ה עכ"ל ועיין עוד בתשו' גאוני בתרא סי' נ"ב מזה. גם בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ח בד"ה ואני אומר פקפק עליו ע"ש. ועיין בתשו' משכנות יעקב סי' ל"ד שהוכיח שדברי מהר"ם לובלין בזה יש להם יסוד מוסד בש"ס ופוסקים ולכן קשה מאד להקל בענין זה להתירה לשוק אף אם תרצה לעבור החרם ולעמוד בעונש וכל המשתדלים בזה לנתק מוסרות הזיווג ביניהם קורא אני עליהם נשי עמי תגרשון כו' ומכניסים עצמם בעונש גדול ע"ש. גם בספר גט מקושר בסג"ר אות ל"ח כתב דקשה לדחות לחלוטין דברי מהר"ם לובלין בזה והאריך בזה ומסיק לחלק דאם נתקשרו בחרם וחזרה אין להתירה לעלמא אכן אם נתקשרו בקנס ורוצה ליתן הקנס בזה יש להקל דהגט גט גמור ע"ש (ועמ"ש לעיל סי' קל"ד סק"א) ועיין בס' בית מאיר כתב בזה וז"ל הא ודאי שדברי החולקים על מהרמ"ל אמת שכוונת התיקון של ר"י מפרי"ש לא הי' ע"ד שפירש איהו כמבואר בדבריהם ובמהרש"א סוף גיטין אבל עכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענות מהרמ"ל מה שהכרחו לפירושו זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפי' בלא שום תנאי ואף בזה עדיין דברים בגו כמבואר במהרמ"ל שם לכן לע"ד נראה שטוב נמי שהמסדר יפרש לו שאף זה יעלה בדעתו שאף אם תבגוד האשה ותרצה למעול מעל בהחרם שלא להנשא לו אלא לאחר או שתרצה ליתן הקנס שעכ"ז הוא סבור וקיבל ומגרש לחלוטין בלי שום תנאי וכבר מצאתי בספר ר"מ ר' יוזפש אות ל"ח הכי. ואם יש לחוש שע"פ הדברים הללו יטרף דעתו לע"ד יותר הגון ודאי לגרש על תנאי בלשון הנ"ל (שהובא לעיל סק"א בשמו) שהוא ברור לע"ד יותר הגון ודאי לגרש. ועמ"ש לעיל סק"א בשם ס' גט מקושר.
ז
לבכות עליו ולצאת. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג ס"ס תי"ב שכ' דוקא אותם דברים שזכר הרמ"א ז"ל להתיר דהיינו לבכות ולצאת אחר מטתו אבל לא ללבוש שחורים מכ"ש לא להתאבל ז' ול' וקריעה וכיוצא בו. ובתשו' באר שבע סי' ס"ו מחמיר לגמרי ע"ש:
ח
ומת קודם שיגיע לידה. מלשון זה משמע דאם הגיע לידה מגורש' עכ"פ ולא אמרינן כו' דאמר זכי לה נתכוין דוקא שתתגרש מיד ולא שיהי' שליח להולכה וע' בס' גט מקושר בסג"ש אות כ"א מ"ש בזה:
ט
ה"ז ספק מגורשת. כתב הט"ז וז"ל ואי לאו דמסתפינא מחבריא הוה אמינא מלתא חדתא דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלום ב"ד כופין ומוחין בזה שבא ליבם דודאי זכות הוא לה שלא להצריכה חליצה. ואין לפקפק בזה דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' הטעם בטל וכמו כל דבר שבמנין דהא איתא ביו"ד סי' קי"ו דמים מגולים מותרים בזה"ז כו' עכ"ל וכן הסכים בס' יד המלך פ"ט מה"ג דין כ"א (וכתב שם להסביר דברי הט"ז דלכאורה תלי תניא בדלא תניא דגם על היתר מים מגולים בזה"ז ג"כ קשה כו' אך הענין הוא דודאי כל דבר שבמנין היכא דבשעת האיסור הי' אותו הדבר אסור מכח ודאי ולא הי' אז שום אופן וזמן שיהא מותר בזה אמרינן דאף אם נאסר מכח איזה טעם והטעם בטל אין לנו להתירו משא"כ באותן דברים אשר גם בעת האיסו' לא היה רק מכח ספק וכמו במים מגולים כו') והנה מ"ש הט"ז ואי לאו דמסתפינא ה"א מלתא חדתא כו' לאו חדתא היא שכבר הקדימו מהרש"ל ביש"ש פט"ו דיבמות סי' כ"א והובא דבריו בס' בית מאיר סי' זה. וז"ל הב"מ כתב היש"ש דהיה נראה לו דהאידנא שאין נוהגין ביבום ומכ"ש ביש להיבם אשה נמצא לא שייך דילמא רחמ' ליבם ובודאי זכות הוא לה אלא שלא מלאני לבי להקל לכתחיל' אבל בדיעבד מגורשת ופטורה מחליצה. ובמקום יבם משומד כ' דנראה בעינו פשוט דזכות הוא לה וע"ש עכ"ל. וגם בס' ק"נ על הרא"ש שם הביא דבריו קצת בשינוי ע"ש היטב. ובאמת לא ידעתי לאיזה תועלת הביא הב"מ דברי היש"ש אלו לפי דברי היש מחמירין שהביא הרמ"א ז"ל לעיל סי' ק"מ בסוף הגה שהוא דעת מהרי"ק דחייש לדעת הרי"ף פ"ק דגיטין דאפילו היכא דודאי זכות דוקא לענין חזרה ולא לענין התרה עד דמטי לידה בעודו בחיים ובשלמא הט"ז הזכיר קולא זו שפיר דפסק שם שלא כדעת מהרי"ק כמו שהבאתי שם בס"ק י"ג. וגם הק"נ שפיר הביא דברי יש"ש הנ"ל דגם הוא לא ס"ל כמהרי"ק הנ"ל בפירוש דברי הרי"ף כנראה מדבריו בפ"ק דגיטין אות ע"א במ"ש דהרמב"ם פ"ו מהל' עבדים פסק כהרי"ף ע"ש. אבל הב"מ הא חולק שם על הט"ז ומסכים לדעת מהרי"ק וס"ל דאף במקום עיגון אין להקל כמו שהבאתי שם בשם הנ"ל. וא"כ מה הועיל לנו כאן דברי יש"ש הנ"ל דבזמנינו זכות הוא עכ"פ אין להקל אפי' במקום עיגון מכח דברי מהרי"ק הנ"ל אמנם לדינא כבר כתבתי שם בשם ס' מקושר שדעתו להקל במקום עיגון ע"ש: ודע דגם לדברי הרש"ל וט"ז הנ"ל זה פשוט דדוקא אם ניתן הגט בתנאי דאם לא מתי כו' ואם מתי כו' שאם לא ימות הרי היא אשתו כמקדם שפיר שייך לומר דזכות הוא לה שלא להצריכה חליצה משא"כ בגט סתם לחלוטין בודאי דלאו זכות הוא לה דשמא לא ימות ומש"ה אף שאח"כ מת מ"מ בעת זיכוי הגט לא הי' זכות. ושוב מצאתי בתשובת הרדב"ז ח"א סימן ע"ה שכתב להדיא כן בעובדא שהיבם לא נודע מקומו והוא קראי שכ' שם שיכול לזכות לה גיטה ע"י אחר מכמה טעמים מסיים שם וז"ל ומשום חששא שמא לא ימות ונמצא דחוב הוא לה סדרתי שיזכה לה ע"י אחר ע"מ אם ימות בלשון אם מתי ואם לא מתי ונמצא דזכות הוא לה ממה נפשך כו' עכ"ל ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קמ״ה
א
סי' קמ"ה ס"ה ואם מת יהא גטי. נ"ב בסוגי' איתא אם מת בלא ו' העיטוף ולכאורה כך יותר נכון דדיבור הראשון אם לא מת הוא רק שלא יפתח פיו לשטן ואח"כ מתחיל מחדש התנאי אם מת דבזה הוי הן קודם ללאו וע' תשו' אורים גדולים לימוד קמ"ט:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ה
א
אם מתי מחולי זה שיש במשמע לכשיפסוק חולי זה וימו':
ב
אינו גט וי"ח ס"ל דיש ספק אם הלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דלא נכתב מהיום הוה כאלו נזכר:
ג
אלא מסוף היום בטור בשם הרמ"ה כ' ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו אבל אם אין עדים מתי בא לידה אע"ג דכתב בו זמן וכת' בו מהיום כיון דלא משתרייא אלא בעידי חתימה לא הוה גירושין דעידי חתימה אין עושין אותו גט אלא לאחר היום וכיון שמת קודם לכן הוה ספק עכ"ל ולא ידעתי למה לא העתיק זה בש"ע וצ"ל דגם בעידי מסירה שאומרים סתם נמסר בפנינו ביום פלוני לא סגי דגם כאן יש חשש שמא מת קודם המסירה באותו יום דחד טעמא הוא עם עידי חתימה בזה אלא צריך שעידי המסירה יעידו בפי' שנמסר קודם המיתה:
ד
מעכשיו או מהיום כו' הכי ס"ל לחכמים דספק הוא כיון דלא סיים אם מתי דהוא לשון תנאי בבירור אלא בזה דולאחר מיתה דלא תנאי בבירור יש לנו לחוש דמתחלה היה בדעתו לומר מעכשיו לחוד וחזר מדעתו ואמר דוקא לאחר מיתה ונמצא דאינו גט א"ד דגם האי לישנא הוה תנאי ואזלינן לחומרא ובטור כ' בשם הרמ"ה שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוה ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוה גט עכ"ל ואיתא בקידושין סוף דף נ"ט הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל' יום וקידש שני תוך ל' אמר רב מקודש' ואינה מקודש' לעולם היא בספק ואסורה לשניהם ושמואל אמר אינה בספק אלא עד ל' יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין וחיילי קדושי שני דמספקא לרב בהאי לאחר ל' יום אי תנאה הוה אי לא אחזור בי תוך ל' יהיה קידושין מעכשיו אי חזרה הוה ממה שאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' יום הלכך לעולם היא בספק אי חיילי קדושי שני או לא ושמואל ס"ל דתנאה הוה בבירור הלכך כל ל' יום הוה קידושין תלוים שמא יחזור בו ומל' יום ואילך גמרו קידושין דראשון ואמרינן שם דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט ופרכינן ונימא רב הלכה כחכמים דגבי גט דמספקינן בזה ושמואל נימא הלכה כר' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן ה"א התם דלרחוקי אתי אבל כאן דלקרובי קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הוה ואי אמר שמואל הלכה כר' ה"א התם דאין גט לאחר מיתה ולא אמר אינש מילי בכדי אלא ודאי דתנאה הוה אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' יום אימא מודה ליה לרב צריכא ובטור סי' מ' פוסק בקידושין כרב דספיקא הוה ומסתמא לכאורה פליג הרמ"ה גם שם דבמעכשיו ולאחר ל' ליכא ספיקא כמו כאן וקשה דקי"ל הלכה כרב באיסורא ובדרישה הקשה על הטור למה לא הביא בסי' מ' דברי הרמ"ה האלו וכ' על קושייתו דיש ליישב בדוחק כו' ונלע"ד דהכל ניחא דרמ"ה ס"ל מדהזכירו כאן מהיום ולאחר מיתה ולא זכרו מעכשיו וגבי קדושין הזכירו מעכשיו ולאחר ל' ולא (מעכשיו) צ"ל (מהיום) ודאי י"ל דדוקא קאמר כאן בלשון זה ושם בלשון אחר והיינו דהכא ליכא ספיקא לכ"ע אלא במהיום ובקדושין הוה ספק אפי' במעכשיו לרב והוא מטעם זה דזה פשוט דכל המגרש סתם הוה גט מעכשיו וא"כ כל האומר ל' מעכשיו או מהיום ותו לא ודאי קשה דלמה לו זה כיון דסתמא כך מ"ה ס"ל להרמ"ה דכאן אין שום צד לומר חזרה הוה אלא באומר מהיום ולאחר מיתה ולא מעכשיו ודאי במעכשיו א"א לומר חזרה היא דאי תימא דמתחלה לא היה בדעתו לומר רק מעכשיו בלחוד הא ודאי ליתא דא"כ לא נימא כלל האי מעכשיו (כי) לא צורך (הוא) ואלא ודאי (מוכרח לומר) דהיה בדעתו לגמור אם מתי דהיינו תנאי (וחזר בו ואמר ולאחר מיתה) הא נמי ליתא דא"כ לאיזה צורך הוא חוזר מדבורו ואומר לאחר מיתה כיון דעיקר כוונתו לפטור אשתו מיבום הא שפיר הוה פטורה אם היה גומר דבורו כמו שעלה מתחלה על דעתו דהיינו אם מתי אלא ודאי דע"כ אין כאן חזרה כלל והאי (מהיום) ולאחר מיתה י"ל שפיר אזהרה דהיינו מתחלה חיה בדעתו לומר מהיום אם מתי אלא דנתחרט ומתירא דלשון מהיום משמעותו סוף היום ואפשר שימות תכף ואע"ג דכתב הטעם בסמוך דלהרמ"ה הוה מעכשיו כמו מהיום מ"מ לא כ"ע דינא גמירא והוא יטעה בכך וע"כ נמצא שתהיה זקוקה ליבם אותה שעה שבין מיתה לסוף היום ושוב לא יועילו הגירושין מלהפקיע הזיקה ע"כ הוא חוזר מלשון זה ואומר לאחר מיתה כלומר תכף אחריתה יחול הגט ולא תהיה זקוקה כלל וחוזר ממ"ש תחלה מהיום וכיון די"ל חזרה הוה ע"כ הוה ספק משא"כ באומר מעכשיו כו' הוה ודאי תנאי מטעם שאמרנו אבל בקידושין שפיר יש לנו לומר גם במעכשיו דהיינו שמתחלה היה בדעתו לומר דרך תנאי אם לא אחזר בי תוך ל' יום תהיה מקודש' לו ואח"כ נתחרט לעשו' לה נחת רוח ולומר שלא יהיה תנאי כלל דאם יבא לך איזה הגון לך בעיניך יוכל לקדשך רק אם לא יזדמן אזי תהיה מקודש' לי אחר ל' יום ע"כ הוה שם בקדושין ספק בין אומר מעכשיו ולאחר ל' או מהיום ולאחר ל' משא"כ בגט הוה ספק דוקא במהיום ולא במעכשיו דבר זה פשוט להתלמוד דכך הדין בספק דגבי קדושין בתרווייהו וגבי גט בחד מאן דס"ל ספק חזרה הוה דינ' שוה בכל מה דשייך בו ספק ע"כ הוצרך בגמרא למעבד צריכותא ע"ז ומו"ח ז"ל תירץ קושיו' הבעל דרישה דגבי גט דניחא ליה שלא תפול לפני יבם אי אמר מעכשיו דעתו היה לגרש מיד דאי לאחר הגט כל מה שיוכל היה אומר מהיום משמעו מעת שאני בעולם כו' ואינו מיושב דשמא הוא יוד' האמת דמהיום הוה כמו מעכשיו ותו דא"כ שנתכוין ע"ת היה לו גם כן לומר מהיום כדי לאחר מה שיוכל ומה לו להקדים ולפי מה שכתבנו ניחא הכל בס"ד:
ה
אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה ולכך מתחיל אם לא מתי ואח"כ בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו וכן תיקן שמואל וע' בהקדמה שלי על הי"ד מה שהקשיתי מזה על דברי התו' בענין הן קודם ללאו וא"ל ממ"ש הטור סי' ל"ח דלרמב"ם לא בעי' במעכשיו תנאי כפול וכאן ע"כ מיירי בע"מ או מעכשיו דאל"כ אין גט לאחר מיתה ולמה תיקן שמואל כאן תנאי כפול נ"ל דלרווח' דמלת' עביד כן כדאית' בפ' המגרש (גיטין דף פ"ה) אתקין רבא גגיטין מיומ' דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופירש"י אע"ג דקי"ל כר' יוסי בעי' לאפוקי נפשין מפלוגת' שיצא הדבר בהיתר ולא יהא שום פסול על בנות ישראל עכ"ל ה"נ בזה דאתקין שמואל לענין תנאי כפול אף שא"צ מן הדין כנ"ל. ושוב ראיתי להרב המגיד שכתב כן לדעת קצת פוסקים בפ"ו מה' אישות:
ו
רק יגרש סתם זה תקנת הר"י מפרי"ש וכוונתו שיהיה כדרך כל המגרשים שאין מזכירין שום תנאי וכ"ש לפי מנהגינו ע"פ סדר גיטין להזכיר בפי' בשעת נתינת הגט לידה שמגרש מעכשיו בלי תנאי וגם זה הש"מ יזכור כן ונראה שיש הכרח בזה לו' בפי' בשעת המסירה או בשעת שמצוה ואו' כתבו ותנו גט לאשתי בלא תנאי דכיון שמנהגינו לומר כן בשאר גט וטעו לומר שזה הש"מ נותן על תנאי דאם ימות כיון שאינו מזכיר כמו שהוא ההרגל בינינו וכ"ז לכתחלה אבל אם אירע שלא הוזכר בפי' בלא תנאי אין פסול כלל כמ"ש מו"ח ז"ל בסי' קמ"ח. תו נראה פשוט דאם אומר הרב המסד' לפני ענין הגט של ש"מ דיגרש אשתו שלא תזקק ליבם או חליצה אלא שאין אנו מגרשין על תנאי כלל והיא מגורשת ממנו לגמרי אלא שאח"כ חייב' לישא אותו וכן היא מתנה שחייב הוא לחזור וליש' אותה מחדש אז אין צריך להזכיר בפי' שלא על תנאי כי בודאי על דעת (הרב) הוא מצוה לכתוב וליתן דאפי' באמירה של האשה אמרו בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ו) דהוא יהיב אדעת' דידה ואזלי' בתר דבורה אי לאו משום דשם הוה פטומי מילי כמ"ש התוס' שם על מה שאמרו בגמר' קמ"ל וא"כ כ"ש שאזלי' בתר דברי הרב המסדר דהבעל יהיב על דעה שלו דאדעת' דהכי יהיב או מצוה ליתן וכבר נעשה כזה בווינ' ע"פ מהר"ר פלק ז"ל וחלק עליו מהר"מ מלובלין ז"ל כמוזכר בתשובותיו סי' קכ"ב ואמר כיון שהזכירו תחלה בפניו שיחזור וישאנה מצד החרם והקנס ה"ל כנותן גט ע"ת ולא מועיל מ"ש המסדר שאין נוהגין בש"מ ליתן ע"ת וכמו שזכרנו ואמר עוד בתשובה הנ"ל שהר"י מפרי"ש לא נתכוין שתהיה פטורה ממנו אם לא ימות אלא אינו גט כלל אם לא ימות וקבלת החרם וקנס הוא לאיזה ע"ז והאריך בזה בדברים דחוים ואינה ע"צ האמת כלל וכבר חלקו עליו כמעט כל הרבנים ומחו לה מאה עוכלי בעוכל' כמוזכר בתשובת משאת בנימין סי' ע"ה באורך דודאי מגורשת גמורה היה תכף דהא צריך אח"כ לחזור ולברך ז' ברכות ושאר הוכחות ברורות וכן כתב מו"ח ז"ל בסימן קמ"ח מטעם דהא קורעין הגט תכף אחר הנתינה כמו בשאר גיטין והאריך בזה ואני אמרתי אם היה כאן (תנאי) בתחלה עסק הגט לא היה גט דהא איתא בסימן קמ"ז דאפילו אם אמר התנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פסול הגט אלא בשעת נתינה יאמר התנאי אלא ע"כ דאין כאן תנאי לגמרי והסכימו בזה שכל המערער ע"ז הוא בכלל מוצי' לעז על גט כשר. ובח"מ סימן ר"ז כתבתי לענין ראיה של מהר"ם הנ"ל ממעשה דאיזה נשך דאינה ראיה כלל:
ז
הרי זו ספק מגורשת דבעיא היא בגמר' אי הוה זכות לה דלא תצרך לידי יבום דסני' ליה ליבם א"ד דזימנין דרחמ' ליה וטב למיתב טן דו וחוב הוא לה ונשאר בתיקו ע"כ חולצת ולא מתייבמת ואי לא מיסתפינ' מחברי' אמינ' מלת' חדת' דהיינו דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלל כדאית' בסי' א' בהג"ה והב"ד כופין ומוחין בזה אם בא לייבם האידנ' וא"כ בודאי זכות הוא לה שלא תצרך לידי חליצה וא"ל דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' אם הטעם בטל האידנ' דהא איתא בי"ד סימן קי"ו גבי גלוי שהיה אסור בימי (התלמוד) ועכשיו שאין נחשים מצוים בינינו מותר כ"ש כאן שיש איסור בינינו לייבם שאין לחוש לאסור בשביל דרחמ' ליבם ותו דהא מצינו בסימן ק"מ סעיף ה' בהג"ה אם הבעל מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר הגט יכול לזכות לה גט הלא אמרי' טב למיתב טן דו וא"כ כאן נמי נחלק בזה כנלע"ד. ש"מ שמגרש אסור ליחד עמה אפילו הוא חולה ביותר עיין בב"י סימן קמ"ח:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5