שולחן ערוך, אבן העזר מ״ח: אמר לה קדשתיך והיא אומרת לא או להפך ובו ז סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

אמר לה קדשתיך והיא אומרת לא או להפך ובו ז סעיפים:
האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו:

ב

קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו:

ג

קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני אלא בתי הוא אסור בקרובות האם והאם מותרת בקרוביו ומותר בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו:

ד

קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו ומותר בקרובות האם והאם אסורה על קרוביו:

ה

כל אלו שטוענין הקדושין כשטען הטוען שהיו שם עדים והלכו להם למדינה אחרת או מתו אבל אם הודו שהיו הקדושין בלא שני עדים אין כאן קדושין:

ו

כל מקום שאמרנו שאמרה האשה לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשין ממנו שיכתוב לה גט להתירה: הגה ואז נאסר בקרובותיה הואיל ונתן לה גט אבל אם הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכפאו לגט משום חשש הנמנע לנושאה אין האשה נאסרת בקרוביו מחמת הגט (הגהות מרדכי דקדושין):

ז

מי שאומר קודם שקדשתי את אשתי קדשתי את אחותה בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ולא גרשתיה והרי היא נשואה אינו נאמן לאוסרה על בעלה כל זמן שלא יביא עדים ואפי' אם תאמר היא אמת שקדשתני אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה ואפי' אם יביא עדים שקידשה אם נתקדשה אחות אשתו בפניו אינה נאסרת על בעלה וזה אסור באשתו שכיון שאמר שקידש אחותה תחלה נאסר בקרובות שתיהן (וע"ל סוף סימן מ"ז):

א

קדשתיך. היינו באומר קדשתיך בפני ב' עדים והלכו למד"ה כ"כ הטור ואם אמר קדשתיך סתם יוכל לפרש דבריו שקידש בלא עדים ע' ח"מ ב"ש:

ב

בקרובותיה. אפילו בעדים מכחישים אותו שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא רשד"ם חא"ה סי' ט' והרש"ך בח"ג סי' צ"ה. ואם נשא מקרובותיה כופין אותו להוציא הרא"ם ח"א סי' כ"ה:

ג

גט. משום דאסור לישא בקרובותיה בשביל הגט מש"ה מבקשין ודוקא באומרת היא קדשתני בודאי אבל מי שאומרת אני זקוקה לך בשביל שבאת עלי ואני רוצה גט אפילו מבקשין ליכא מהרשד"ם חא"ח סי' ס"ה. ע' כנה"ג פ"ד ע"א ס"ד:

ד

בקרובותיה. עמ"ש הח"מ ב"ש:

ה

באשתו. דיוכל לאסור על עצמו. מיהו אחר תקנות חר"ג אינו יוכל לאסרו עליו מהרש"ל ב"ח ח"מ ב"ש:

א

משנה קדושין דס"ה ע"א

ב

שם במשנה

ג

שם במשנה

ד

שם במשנה

ה

מסקנא הגמ' שם

ו

כר' נחמן אמר שמואל שם

ז

מימרא דשמואל ושאר אמוראי שם

ח

טור בשם ר"ת והביאו התו' גיטין דפ"ט ע"ב ואביו הרא"ש שם בפסקיו

ט

) מבואר במ"ש בסי' י"ז סעיף ב' דהאשה שנתקדשה בפני בעלה הוי קידושין

א

מבקשין כ' הב"ש ולהפוסקים דמותר י"ל מבקשין כו' כמ"ש בתו' מפני הבושה ולע"ד זה ל"ש בגט שיוכל לגרש ע"י שליח ובלא ב"ד אבל א"י מה ק' הא המתירן אינם אלא הראב"ן שבתשו' רש"ל סי' ך"ה שכ' על הסוגיא דאין לפרש דאיתסר בקרובו' מטעם הודאה אלא ש"ה דגט צריך לה וכשיראו שב"ד אין כופין לגרש אלא מבקשי' אינו נאסר בקרובים ומהרש"ל ז"ל מסמוך לדעתו הרמ' דלא כח"מ אבל כ"ע מודים שא"א לכופו כמו שכופין על מדת סדום כי אז ודאי נאסור בקרובו' כמבואר בגמ' ומה תו ק' על ל' מבקשין דאם א"א לכוף פשיטא דצריך בקשה משא"כ ביבמות לולא הטעם דתו' ק' דליכפינהו על מדת סדום וק"ל:

ב

א"נ לאסור עצמה על בעלה ע' סי' מ"ו וצ"ע וכ' הב"ש אבל אם גירש כו' באינה חוזרת הוא פשוט כמבואר סי' קט"ו סוף ס"ו בהג"ה ואם חוזרת באמתלא ע' סי' ו' סעיף י"ג:

א

קדשתיך. היינו באומר קדשתיך בפני ב' עדים כ"כ הטור ומשמע אם אמר סתם קדשתיך יכול לפרש דבריו שקידש בלא עדים ועיין תשו' הרא"ש שהביא הב"י ס"ס ט"ו ובש"ע שם:

ב

מבקשים ממנו. משום דאסור לישא קרובותיה מ"ה מבקשים ממנו שיתן גט ולהפוסקים דסבירא להו דמותר בקרובותיה יש ליישב הל' מבקשים ממנו כמ"ש בסימן קס"ז ובתוס' יבמות דף קי"ב:

ג

ואז נאסר בקרובותיה. הטעם משום דל' הגט הוא כאלו הבעל מדבר עמה והוא מודה דהיא היתה אשתו אבל כשהיא אומרת לא קדשתני מותר בקרוביו דאין מוכח מל' הגט דהיא מודה דהיתה אשתו, ובמרדכי כ' דהיא ג"כ אסורה בקרוביו ואסור' לכהונה ויש מחלקים בין גט הצריך לבין גט שא"צ, ועיין סימן ו' וסימן י' שם איתא אפילו אם נתן גט מחמת קול אסורה לכהן ואסורה למגרש וצריך ישוב למה פסק כאן מותרת בקרוביו וכן הקשה בח"מ ולכמה פוסקים אפילו הוא מותר בקרובותיה כשהוא אומר לא קדשתיה וכן פי' מהרש"ל דברי הרמב"ם ועיין בתשובת מהרש"ל סי' כ"ה:

ד

אינה נאמנת. היינו כל זמן שהי' תחתיו אבל אם גירש אותה אסורה לו דשויתא עליו חתיכא דאיסורא ועיין תשו' ב"ל ח"ג ועיין פרישה והא דאינה נאמנת על בעלה במיגו גרשתני משום דהוי מיגו דהעזה:

ה

בפניו. דאז הוי כאלו אמרה גרשתני ועיין רסי"ז:

ו

וזה אסור באשתו. דיכול לאסור על עצמו מיהו אחר תקנות ר"ג א"י לאסור עליו כ"כ מהרש"ל וב"ח:

א

ואז כו'. שם אלא כופין כו':

ב

אבל אם כו'. דל"ד להנ"ל דשם כותב וכדי פטרית כו' אנת אנתתי כו' וע"ש במרדכי:

ג

מי שאמר כו'. הכל באשר"י סוף גיטין והוא ג"כ בתוספת בנוסח אחרת ע"ש פ"ט ב' ד"ה והלכתא כו':

ד

אינו נאמן כו'. דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן אלא דוקא בעדו' גמור כמש"ש ובקדושין י"ב א"ל אי מה כו' לאו היינו כו':

ה

ואפילו אם כו'. כמ"ש בסוף נדרים:

ו

ואפילו אם יביא כו'. כמ"ש בגיטין שם ופליגא דר"ה כו' ואידך כו' אבל בפניו מודה:

ז

וזה אסור כו' דשוויא אנפשיה כו'. וכנ"ל ס"א:

א

האומר לאשה קדשתיך. בטור כתב קדשתיך בפני פלוני ופלוני משמע אם אמר סתם קדשתיך יכול לפרש דבריו שלא בעדים וכ"כ הרא"ש בתשובה על פלגש של ראובן שאמרה קדשני ראובן אין בדבור' כלום עד שתאמר קדשני ראובן בפני שני עדים ויש להסתפק באולי דוקא בפלגש הנ"ל פסק כן אבל איש ומכ"ש ת"ח היודע שאין קידושין בלא עדים אם אמר סתם קדשתיך מסתמ' כדין קידושין קאמר ואינו נאמן לומר אח"כ שהי' בלא עדים:

ב

מבקשין ממנו שיכתוב לה גט. לא כתב כאן בדין הכתובה כלום משום דפסק לקמן סי' נ"ד דארוסה אין לה כתובה ועיין בטור ובב"י מ"ש בדין הכתובה:

ג

אין האשה נאסרת בקרוביו מחמת הגט. ע"ש במרדכי פ' האומר דף תרס"ב ע"א שדעת רבי אליעזר מבי"הם המוזכר שם שהגט אוסר' לכהן וממילא דאסורה ג"כ בקרוביו כדין האומר לא קדשתיך שמבקשין ממנו ליתן גט ונאסר בקרובותיה וגדולים אחרים נחלקו עליו שם ומחלקין בין גט הצריך לגט שאינו צריך רק לרווח' דמילת' ע"ש וצ"ע להרא"ש פסק הביאו לעיל הטור והב"י בסי' מ"ו ס"ק ט' דאף דהגט היה לרווח' דמילת' מילת' דפשיט' היא שהיא אסורה לית דין צריך בשש כי היודע שנתגרשה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרוחא דמילת' וכ"ת יכריזו שלא היתה צריכה גט איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרז' א"כ משמע לדידי' בנ"ד ג"כ נאסרה בקרוביו דהא גם שם בנדון דהרא"ש מבואר בתשו' סוף כלל ל"ה דהאשה אמר' לא קדשתני ואפ"ה הצריכה גט וכבר פסק כן הרב בהג"ה לעיל סי' י' סעיף א' וכאן פסק כהמרדכי וא"כ זיכה הרב שטרא לבי תרי:

ד

וזה אסור באשתו. עיין לקמן סי' קע"ח סעיף ט' דבזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן שמאמין לדברי אשתו שאומרת שזינתה וה"ה בנ"ד וכ"כ בב"ח בשם מהרש"ל:

א

סעי' ז' וזה אסור באשתו וכו' נ"ב עיין בח"מ וב"ש מ"ש בזה"ז אינו נאמן ועיימ"ש במהדורא ו' שלי סימן ק' בתשובה ל"ק פרעמסלא קנה מקומה באהע"ז סימן קע"ז מ"ש שם למה קיי"ל כאן כן ואין ליקח ממנו ראי' לסימן קע"ז דהתם נראה דלא קיי"ל כהך דעה דכופין ומשמש עמה רק כאן שאני כמ"ש שם מלתא בטעמא די"ל כאן לכ"ע ס"ל כן ייע"ש בעזה"י ודו"ק:

א

אסור בקרובותיה. כ' בהגהות יד אפרים אבל אם בא עליהם לא פסל מן הכהונה דאיהו הוא דשויא אנפשיה חד"א אבל לגבייהו א"י לפוסלם כמו שהאשה מותרת ואע"ג דאינהו לא ידעי אם האמת אתו אם לא וכן מבואר ברא"ש פ' החולץ ע"ש:

ב

בקרובותיה. עבה"ט מ"ש אפילו אם יש עדים כו' וע' במל"מ פ"ט מה' אישות דין ט"ו שהביא דבתשו' מהריב"ל ח"ב סי' פ"ה נסתפק בזה באשה שאמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני ובאו פ' ופ' ואמרו שלא נתקדשה בפניהם אי אמרי' שויא אנפשה חד"א והביא עצות מרחוק לפשוט דין זה מההיא דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אח"כ הביא מחלוקת הראשונים ז"ל בעד מפי עד והעד הראשון מכחיש לעד השני יעו"ש והוא ז"ל כתב עליו דאין מכל אלו הראיות דמיון לנדון זה אך באמת נראה דדין זה הוא פשוט מתשובת הרשב"א שהובא ביו"ד סי' א' בטבח שאמר על בהמה אחת שהוא לא שחטה ובאו עדים כו' וכן מבואר עוד בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה במי שטוען שקידש את האשה ובשעתו נתינה אמר לה התקדשי לי בזה אע"פ שעדים מכחישים אותו ואומרים שבתחלה נתנו לה בתורת פקדון כו' וכן מבואר מדברי ריא"ז שהובא בשה"ג פ"ב דכתובות. ואף דמדברי מהרי"א בכתביו סי' רכ"ו נראה לכאורה דחולק על זה. כד מעיינינן שפיר נראה דלא פליגי דמהרי"א מיירי כשהמקדש חזר בו ולא היתה אמתלא בחזרתו כו' אבל לעולם שאם הוא עומד בדבריו הראשונים אף מהרי"א מודה דלדידיה שויא חד"א אף דאיכא עדים המכחישים אותו. והרשב"א והריא"ז נמי יודו דאם חזר בו אף שלא נתן אמתלא חזרתו חזרה כיון דאיכא עדים המסייעים לחזרתו עכ"ד ע"ש. אמנם בפ"ג מהל' יבום דין י"ג תפס הרב מל"מ עצמו במושלם דדברי מהרי"א המה נגד דברי הרשב"א וס"ל מהרי"א דכל כנגד עדים לא מהימנא אפי' לשויא חד"א. וכ' שם דאין לדחוק דלא אמר הרב מהרי"א אלא בחזרה בה מהודאתה במה שאסרה עליה. דאין בזה טעם כלל דמאחר דלא נתנה אמתלא הראויה בפני ב"ד על דבורא קמא מה לנו אם חזרה בה יעו"ש. ועיין בס' שעה"מ פ"ט מה"א דין י"ו שהביא תשובת הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ט שהשיב על האשה שאמרה נתקדשתי בפני פ' ופלוני והעדים מכחישים אותה דהיא אינה אסורה בקרוביו דלא שויא נפשה חד"א אלא באותן עדים והרי הכחישוה יע"ש וכתב עליו דמבואר מדבריו (דלא פליג על הרשב"א) דדוקא באומרת נתקדשתי בפני פ' ופ' והעדים מכחישים הוא דלא אמרי' שויא אנחד"א משום דתולה איסורא באותן עדים שהרי אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו שניהם מודים אמנם בההיא דטבח דליכא האי טעמא מודה הוא דאמרי' שויא אנחד"א אפי' כנגד עדים ומכלל האמור אין מקום למה שהקשה הרב מל"מ על מהריב"ל וכמובן עכ"ד. ולכאורה נראה דאין עיקר החילוק בין שאר איסורים ובין דבר שבערוה אלא דגם בדבר שבערוה גופיה יש לחלק בין אם באו אותן העדים עצמם שתלה איסורא בהם שאמר שקידש בפניהם ובין אם באו עדים אחרים. וזה מוכרח ממ"ש השעה"מ דאין מקום לקושיית המל"מ על מהריב"ל. דאל"כ אכתי קשה מדברי הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה במי שטוען שקידש את האשה כו'. ועפ"ז אפשר ליישב ג"כ דברי מהרי"א בכתביו שהזכיר המל"מ הנ"ל ולומר דלא פליג על הא דהרשב"א דמהרי"א מיירי התם שבאו אותן העדים עצמם שאמר שקידש בפניהם והרשב"א מיירי שבאו עדים אחרים ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי. ומעתה אפשר לומר דגם הרשד"ם והרש"ך שהביא הבה"ט כאן דאפילו יש עדים מכחישים אותו כו' מיירי ג"כ בכה"ג שבאו עדים אחרים אבל אם באו אותן העדים עצמם שאמר שקידש בפניהם והכחישוהו וכנדון דמהריב"ל הנ"ל אפשר שגם הם ז"ל מודו דלא אמרי' בזה שויא אנפשיה חד"א וכדברי הרשב"ץ הנ"ל וצ"ע. וע' עוד בס' בני אהובה פ"ט מה"א שם ובס' יד המלך שם ובס' גט מקושר בסג"ר אות קצ"ה מענין זה ועיין בה"ט לעיל סי' מ"ב סק"ז. ובדברי הנו"ב שהזכרתי בפ"ת שם ס"ק י"ז ובבה"ט לעיל סי' ד' ס"ק ל"ז ומ"ש בפ"ת שם וע' עוד מ"ש לעיל סי' ל"ז ס"ק י"א: ומ"ש הבה"ט בשם הרא"ם ואם נשא מקרובותיה כופין אותי להוציא עמ"ש בזה לקמן סי' קט"ו ס"ז ס"ק ל"ז:

ג

והיא מותרת עיין בתשו' שב יעקב סי' כ"ב דמתחילה נסתפק באשר לשון הש"ס כגון דאמר קדשתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למדה"י משמע אם העדים שפרט בשמם ישנם במקום קרוב נכון לשאול את פיהם עכ"פ דבמקום שיש לברר נכון לברר כדאי' בריש חולין כו' ושוב הביא תשובת רמ"א סי' ל' והוזכר בקצרה בב"ש לעיל סי' מ"ב ס"ק ט"ו דמבואר שם דאין חוששין לדבריו כלל וא"צ להמתין על העדים כלל לשאול את פיהם אפי' הם במקום קרוב ומ"מ מסיק היא ז"ל דאם לא תפסיד כלום בהמתנה זו אפשר הואיל דאיכא לברר ע"י שאלת פיהם של העדים צריכין לברר ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל סי' מ"ב ס"ק ט"ז:

ד

הוא מותר כו'. עיין בס' לח"מ פ"ט מה"א שנתקדשה בזה במאי קמיירי אי אחר שנתן לה גט הא קיי"ל כל שנתן לה גט נאסר בקרובותיה ואי איירי קודם נתינת הגט הלא היא אסורה לכל העולם וא"כ איך קאמר אסורה בקרוביו משמע הא לכל העולם שריא והניח בצ"ע ועי' בס' קרבן נתנאל פ' האומר אות נו"ן שכ' עליו ותמהני על חכם גדול כמותו דהא דתני אסורה בקרוביו במת דמקדש איירי ולק"מ ע"ש וכן תירץ בס' בני אהובה ובס' שעה"מ פ"ט מה"א סוף דין ט"ו ובתוס' ביאור ע"ש:

ה

והבת מותרת בקרוביו. עי' בס' שעה"מ פ"ט מה"א דין ט"ו:

ו

מבקשים ממנו. עי' בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים של"א שכ' שאם טוענת שישביעוהו על ככה אין שומעין לה ע"ש:

ז

שקדשתני אינה נאמנת. עב"ש שכ' היינו כל זמן שהיא תחתיו אבל אם גירש אותה אסורה לו כו' וע' לקמן סי' קט"ו ס"ו בהגה ומ"ש שם ס"ק ל"ו וכ' עוד הב"ש והא דאינה נאמנת על בעלה במגו גירשתני משום דהוו מגו דהעזה עכ"ל ועיין בשעה"מ פ"ז מה"א דין י' מ"ש בזה:

א

סי' מ"ח ב"ש אות א' שקידש בלא עדים. נ"ב וכ"כ בתשובת פני יהושע סי' א':

א

הוא אסור בקרובותיה דשווינהו אנפשה חתיכה דאסור':

ב

ואז נאסר שלא יאמרו שהוא נושא קרובות גרושתו אבל כתובה א"צ ליתן מחמת הנמנע כו' דהיינו בפי':

ג

אינו נאמן לאוסרה על בעלה דלא מהני שווי' על נפשיה חתיכה דאיסורה לקלקלה לאחר:

ד

וזה אסור באשתו כתב רש"ל וז"ל דוקא בדורתיהם אבל ביניו דאסור לגרש בע"כ אינו נאמן וכ"כ המרדכי באומר שראה אשתו שזינתה דאין נאמן לאוסרה עליו עכל ועי' לעיל ס"ס מ"ו פי' דשם כתב מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדש' לראשון כו' והוא מתשו' הרא"ש שמבי' ב"י שם והוא סותר מ"ש בגמרא בדביתהו דר' חייא בגמר וכתב שם דאפשר לחלק בין אם היא עצמה מודה ובין אומרת כן בשם אחרים וחילוק זה אינו דודאי (גם בהיא מודה בעצמה א"נ) דהא אמרינן כאן דהיא עצמה אינה נאמנת ורמ"א תירץ קושית ב"י דשאני כאן הואיל ויצא הקול תחלה ג"ז אינו מיושב דהא מבואר שם בתשובה דאין בזה קול כלל ומי (הוא) שחלק לנו לומר דעכ"פ מקרי קצת קול ומהני בצירוף הודאתה ותו דהיה לטור לחלק בזה דלפעמים מהני הודאתה ותו דההיא תשובה עצמה סותרת דברי עצמה שז"ל שאפי' אם היא עצמה מודה בפי' שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמו על אותה שקידשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכה דאיסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה וכיון שהיא עומדת בדבריה הראשונים ואומרת שלא נתקדשה ויש אמתלא טובה למה לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא עכ"ל הרי דמתחלה החליט דאינה נאמנת לאסור ואח"כ כתב דאלו היא מודה היה בה חתיכא דאיסורא ונראה דהכל ניחא דהסיפא דאמר ולא היה בה שום איסור כו' הוא דרך שני להיתר וה"ק דאין כאן חתיכת איסור אי מטעם הודאת' לאו כל כמינ' ואין כאן איסור אפי' בע"א ודרך שני הוא דאת"ל דהודאתה מהני ונחשב לעדות מ"מ אין כאן איסור בעצם הבעילה שיבא לאשתו דצריך לשני עדים לאיסור רק שפיה ענתה בה לאסור אותה וכאן אין שום חתיכה דאיסורא דהיא עומד' בדברי' ואין הודאה כלל כן י"ל ביאור הדבר ואין שום חולק לאסור ע"פ הודאת' כמשמעות הגמ' דדביתהו דר' חייא שמביא ב"י: