ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְותַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".
פרשת השבוע עוסקת בברכות שיהודי יקבל אם ישמע בקול ה' ובקללות שיקבל במקרה וחס ושלום לא ישמע בקולו. בחלק של הברכות כתוב: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם"- אחרי שהתורה כותבת שיהיה שפע גשמי מבחינה כלכלית מוסיפה התורה ואומרת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".
רש"י במקום מסביר "שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר 'עושֶׂה שָׁלום וּבורֵא אֶת הַכּל'"-אחרי שה' ברך את עם ישראל במאכל ומשתה, הם יוכלו להגיד "נכון שיש לנו מאכל ומשתה, אבל מה עם השלום? אם יש שלום– יש הכל, ואם אין שלום– אין כלום". לכן אחרי שהקב"ה מברך את עם ישראל בשפע גשמי הוא מיד מברך אותם בברכת שלום שנאמר "עושֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל".
היום אנחנו רוצים לדבר על הברכה המיוחדת הזאת של השלום. אנחנו רוצים להבין מה זו הברכה שמברך ה' את עם ישראל בשלום? אפשר לראות אנשים שלא שומרים תורה ומצוות וגם ביניהם יש שלום...
דבר נוסף, כתוב בגמרא במסכת 'ברכות' דף נ"ו עמוד ב': "אמר רבי חנן שלוש שלומות הן: נהר, ציפור וקדירה. נהר דכתיב 'הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם'. ציפור דכתיב 'כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת' וקדירה דכתיב 'ה' תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ'. יש שלושה סוגים של שלום: שלום של נהר, שלום של ציפור ושלום של קדירה. אנחנו רוצים להבין מהם שלושת סוגי השלום הללו ומה ההבדלים ביניהם, ואולי גם נבין איזה מביניהם משובח יותר.
דבר נוסף, בגמרא במסכת 'כריתות' דף ו' עמוד א' מסופר על רב משרשיא שנתן לבנים שלו שלוש עצות לחיים. עצה ראשונה שאמר להם זה לגרוס את הלימוד לפני שהם הולכים לרב, ואז כשישמעו את השיעור מהרב זו לא תהיה הפעם הראשונה שהם נתקלים בסוגיה, וכך כשהרב ימסור את השיעור הם יוכלו לשאול שאלות ולהבין יותר את השיעור.
עצה שנייה שאמר להם זה כשהם יושבים ליד הרב, אז צריך להסתכל על הפה שלו כשהוא מדבר שנאמר "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ".
עצה שלישית שאמר להם זה שאם הם רוצים לחזור על הלימוד, אז כדאי לעשות את זה ליד נהר של מים כדי שהם יקבלו השראה מהמים- כמו שמי הנהר כל הזמן נמשכים והולכים כך גם הלימוד ימשך מפיהם ויהיה עוד תורה ועוד לימוד...
את העצה השלישית שרב משרשיא אמר לבניו אנחנו רוצים להבין... למה הם צריכים לחזור על הלימוד ליד נהר? לנהר הולכים כדי לדוג דגים ולא כדי ללמוד, חוזרים על הלימוד בבית המדרש ולא ליד נהר...
דבר נוסף, אומרים חז"ל בפרקי דרבי אליעזר בפרק ט': "כל הנהרות, כשם שהם מהלכין על הארץ הם טובים וברוכים ומתוקים ויש מהן הנאה לעולם, נכנסו לים הם מאורים, רעים ומרורים ואין מהם הנאה לעולם. כך ישראל שבוטחים בצל יוצרם הם ברוכים ומתוקים ויש מהן הנאה לעולם, ובזמן שהם סרים מאחורי יוצרם ובטחו בחוקות הגויים הם נאררים ורעים ואין מהם הנאה לעולם"- כתוב כאן שכשהנהרות עוברים על הארץ אז יש להם מים מתוקים ומבורכים, ברגע שהנהרות נכנסים לתוך הים הם נכנסים למים רעים ומרורים. מה המסר שיש כאן בזה שנהרות הולכים על הארץ או שהם משתלבים עם הים? מה כתוב כאן?
עוד משהו, במזמור של יום שישי אנחנו אומרים: "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם". שימו לב שגם כאן יש לנו שלושה נהרות... השאלה היא מה פירוש הפסוק הזה ולמה אומרים אותו דווקא בערב שבת?
בלעם בברכותיו רצה לברך אותנו "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ" והקב"ה לא הסכים איתו, אומר המדרש 'ילקוט שמעוני': "בקש לכנותן בדבר שאין בו ממש, כנחל זה שמושך בימות הגשמים ופוסק בימות החמה. אמר לו הקב"ה: 'רשע! לא כן, אלא נִטָּיוּ, ואין נִטָּיוּ אלא נהר, שנאמר 'הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם', כשם שהנהר הזה אינו פוסק לא בימות בחמה ולא בימות הגשמים, כך אין זרעו של אברהם יצחק ויעקב פוסק לא בעולם הזה ולא לעולם הבא"- הקב"ה לא מסכים שבלעם יברך אותנו שנהיה כמו נחל, הקב"ה רוצה שנהיה כמו נהר דווקא...
השאלה שלנו היא מה היה עומק דבריו של בלעם לברך אותנו "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ"? וחוץ מזה צריך להבין את מה שה' עונה לו בחזרה שעם ישראל הוא כמו נהר ולא כמו נחל... מה כתוב כאן?
ודבר אחרון להיום, יש פסיקתא שכתוב בה: "חטאו בנהרים שנאמר 'וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם וכו' לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר'. לקו בנהרים שנאמר 'עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ' ומתנחמים בנהרים שנאמר 'הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם'", גם פה יש לנו שלושה נהרות, אז ננסה להסביר מה כתוב כאן...
אני רוצה לדבר היום על יסוד מאוד חשוב, את היסוד שלנו להיום אומר ה"תולדות יעקב יוסף" זיע"א וזה דבר כל כך יפה ואמיתי...
יש תפילה מפורסמת שחיבר אותה ה"נועם אלימלך". אנחנו מבקשים "אַדְּרַבָּא, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרוֹנָם". מישהו יכול להסביר לי איך עושים כזה דבר? אתה מבקש מבורא עולם "הקב"ה, תעזור לי שאראה את מעלת חברי ולא חסרונו". מה זאת אומרת "ולא חסרונו"? אבל אני רואה את החסרון שלו! איך אני אתעלם מהחסרון שלו שאני כן רואה בעיניים? לדוגמא אישה רואה את בעלה צועק, כועס ומשתגע- אז מה, היא צריכה לבקש מה' לא לראות את זה? איך היא לא תראה? היא שומעת אותו, הוא צועק בקול! גם אם היא לא תראה, היא עדיין שומעת!
ה"תולדות יעקב יוסף" אומר יסוד חשוב שכבר אמרנו אותו פעם אבל היום נאמר עוד נקודה שנותנת עוצמה אדירה נוספת ליסוד הזה.
ה"תולדות יעקב יוסף" אומר בפרשת 'לך לך' שכל פגם וכל חיסרון שאתה רואה אצל הזולת- זה אתה! זה לא שגם לך יש את זה- אלא זה אתה בעצמך שבתוכו. כתוב "כל ישראל ערבים זה בזה"- אומרים ה"שערי קדושה", ה"תומר דבורה" ו"פרי הארץ" שהכוונה "ערבים זה בזה" זאת אומרת מעורבים זה בזה...
אומר ה"תולדות יעקב יוסף" שה"אני" שלי לא מסתיים אצלי, אלא חלק ממני נמצא אצל כל יהודי ויהודי בעם ישראל, כל ישראל מעורבים זה בזה. וכשאתה רואה פגם אצל השני, עכשיו ה' מפגיש אותך ברגעים אלו ממש עם חלקי הנשמה שלך שנמצאים אצל הזולת, ועכשיו יש לך תפקיד, יש לך משימה ואחריות לתקן את אותם חלקי נשמה שלך שנמצאים בזולת, תתקן את עצמך שבתוך השני.
הגמרא מספרת שלרבי מאיר בעל הנס היו שכנים בריונים שהיו מצערים אותו והיה רבי מאיר מתפלל עליהם שימותו. אמרה לו ברוריה אישתו: "בעלי היקר, כתוב 'יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ', הכוונה חטאים ולא חוטאים... למה אתה מתפלל עליהם שימותו?"
- "אז על מה אני אתפלל?"
- "תתפלל עליהם שיעשו תשובה..."
התפלל עליהם שיעשו תשובה ובאמת הם חזרו תשובה. אומר ה"תולדות יעקב יוסף" שבעצם אמרה ברוריה לרבי מאיר שאותם בריונים שמצערים אותו הם חלקי הנשמה שלו. חלק ממנו נמצא אצל הבריונים וזה מה שמצער אותו, וכשהוא התפלל על בריונים שימותו כאילו הוא התפלל על עצמו שימות... ברוריה אמרה לו "תתפלל שיחזרו בתשובה כי אתה בעצם מתמודד עם חלקי הנשמה שלך שנמצאים אצלם..."
יוצא מזה, שאף פעם בחיים גבר לא ראה חסרון אצל אישתו ואישה אף פעם לא ראתה חסרון אצל בעלה, כי כל חסרון שכל אחד ראה אצל השני זה בעצם החסרון שלו. "אלו חלקי הנשמה שלי שנמצאים בתוכו, מבחינתי בעלי מושלם".
"אַדְּרַבָּא, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרוֹנָם".
איך לא חסרונו? אבל אני כן רואה חסרון... נכון שאתה רואה אצלו חסרון, אבל זה לא חסרונו- זה חסרונך! זה אתה שבתוכו... מפגישים אותך עכשיו עם חלקי הנשמה שלך שנמצאים בזולת. אתה בעצם נפגש עם עוד חלק שלך. אתם יודעים כמה חידוש כזה שווה?
לא אומרים לך "תסתכל על חצי הכוס המלאה", אלא תסתכל על הכל אבל תדע כשאתה רואה חסרונות אצל אחרים- אלו החסרונות שלך, כי אין מצב שבורא עולם יפגיש אותך סתם עם מישהו בשביל שתראה את חסרונו, זה לא עניינך...
כתוב בגמרא מסכת 'סנהדרין' דף ל"ז "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם"- ה' לא מפגיש אותך סתם עם החסרון של השני כי זה לא עניינך, אלא הוא מפגיש אותך רק עם החסרונות שלך וכדי שתתקן אותם. זה יכול להיות חסרונות שצריכים תיקון מהגלגול הקודם או אפילו מהגלגול הנוכחי...
יוצא שאף פעם בחיים לא ראיתי חסרון אצל השני, אז בעצם מי מצער אותי? אלו חלקי הנשמה שלי שנמצאים בתוכו מצערים אותי.
לא אמורים לראות חסרונות אצל הזולת, תמיד צריך לראות את הזולת כמושלם. כל החסרונות שאני רואה אצל הזולת זה אני ובגללי, וזה מביא לך הסתכלות חיובית על הזולת.
כשאישה ניגשת לבעלה ואומרת לו: "ערב טוב, מה שלומך?"
-"בסדר..."
- "בא לך נס קפה ועוגה?"
- "תביאי אם בא לך..."
היא מערבבת את הנס קפה, חותכת את העוגה וחושבת לעצמה: "מה שאני לא עושה זה לא עוזר עם היצור הזה. אני לא מבינה אותו, רק ה' יכול לברוא כאלו יצורים מוזרים...", וכשהיא מביאה לו את הנס קפה והעוגה היא אומרת "יאללה בשביל השלום, אולי זה ירגיע אותו..." אבל באמת זה לא מרגיע אותו והיא לא מבינה, "הכנתי לו נס קפה ועוגה, ניקיתי את הבית וזה לא עוזר לבן אדם הזה". אתם יודעים למה זה קורה? בואו אגלה לכם את הסוד. פשוט במוח שלה הגברת מלאה ביקורת נוקבת על בעלה: "זה שהוא יושב לומד זה מצויין, אבל הוא פרזיט, הוא לא עושה כלום בבית, בקושי אומר לי שלום..." היא פשוט קלטה שאם היא תוציא החוצה כל מה שהיא חושבת עליו אז תהיה מלחמת עולם, היא שמעה שיעור על שלום בית שצריך לוותר, "גדול השלום, הילדים מסכנים... הם לא אשמים, הם לא אמורים לאכול את הקש הזה...", היא חזרה הביתה מחוזקת מהשיעור והיא חושבת לעצמה "יאללה נו, בשביל השלום אציע לו נס קפה...", הרב אמר בהרצאה לעשות הכל בשביל השלום והנה זה לא עבד. מה התשובה? למה זה לא עובד אצלה? כי בפנים היא מלאה ביקורת נוקבת, בפנים היא מלאה עליו, "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם".
נכון, היא שואלת אותו אם הוא רוצה נס קפה ועוגה, אבל מהעיניים שלה, מטון הדיבור שלה ומהאווירה שיש בבית מריחים ביקורת. זה משהו שהנשמה מרגישה אותו, ולכן כשהיא שואלת אותו "אתה רוצה נס קפה?" הוא קולט "אני יודע בדיוק מה את חושבת עליי. אני יודע בדיוק כמה את מעריכה וכמה אני חשוב לך, את מנסה למרוח אותי עם הנס קפה הזה, לכן אם את רוצה- תכיני, אם את לא רוצה- אל תכיני..."
ברגע שהולכים עם היסוד הזה של ה"תולדות יעקב יוסף" ומתפללים
"ה', תזכה אותי להבין שכל החסרונות שראיתי בבעלי- זאת אני, וחלקי הנשמה שלי שבתוכו מצערות אותי. הוא מלאך... יכול להיות שיש לו חסרונות אבל לא ראיתי אותם, מה שכן ראיתי זה את החסרונות שלי...", ואז כשהיא מגישה לו את הנס קפה היא אומרת: "בבקשה מלאך שלי, קח...", הקול שלה והעיניים שלה משדרות "מלאך"- לא מלאך חבלה אלא מלאך רוחני טוב ויפה, והבעל מרגיש "וואו, הנס קפה הזה לא מורעל רוחנית... זה נס קפה מלא הערכה אמיתית". ואז הוא עונה לה "כן, אני אשמח מאוד... תודה על היחס..." מרגישים אותך! כשבעל מלא ביקורת על אישתו, אבל פשוט הוא שמע שיעור על שלום בית שצריך לפרגן, אפילו שהוא אומר לה את המילים הכי טובות בעולם, היא מרגישה בפנים שהבן אדם מלא רעל, אז המילים לא יוצאות כמו שצריך.מרגישים אותך, לא יעזור לך!
תצעק מפה עד מחר "אני מאוד מעריך אותך" אבל היא תגיד לך: "אני יודעת בדיוק מה אתה מעריך... אתה לא תמכור לי תותים..."
אז מה עושים? כולם נותנים לנו פתרונות חיצוניים אבל אנחנו רוצים שלום ואהבה אמיתיים. זו עבודה של אמונה! זו "הדרך" של "הבעל שם טוב", ה' רוצה שאתקן את חלקי הנשמה שלי שבתוך הזולת, ה' רוצה עבודה ממני... "הנה חלקי נשמה שלך שמגולגלים אצל האחר, קדימה... תתקן אותם".
איך מתקנים? בא לך לצעוק על בעלך שכל השכונה תשמע מה שהוא עשה לך, אבל במקום זה את מתאפקת, דבר ראשון זה איפוק מלווה בתפילה: "ה', תזכה אותי להבין שזה חלק הנשמה שלי שבתוכו שמצערים אותי ושאלמד שזאת המציאות שלי. זה שאני לא מתנהגת כמוהו זה בגלל שאתה מרחם עליי, ותזכה אותי ללמוד מהכעס שיש לי עכשיו על בעלי שכך אזכה להתלהב בעבודתך". לעלות את הכעס, ללמוד מהכעס, להכיר את אפסיותי. ומה שיקרה עכשיו כשהיא תירגע על ידי העלאת הכעס אל ה', היא מצאה את ה' בתוך הכעס שלה, הניצוצות של הנשמה שלה שהיו אצל בעלה מגיעים לתיקון שלהם.
כך מגיעים לאהבת ישראל אמיתית, אתה באמת אוהב את השני כי הוא מושלם... מבחינתי- הוא מלאך טהור, מתוק מדבש...
ר' אשר אמר על עצמו "אני רואה איך שאני כולי שחור וכל מי שסביבי לבן, והכתמים השחורים שאני רואה אצל האחר- זה אני שבתוכם". ואם הייתם שואלים אותו "אם אתה כזה שחור, איך אתה כל כך שמח?" הוא היה עונה לכם "'סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים', על ידי זה שאני רואה שאני מציאות של פגם, אני ממילא רואה כמה ה' איתי, כי איך יתכן שהפגמים שלי לא יוצאים החוצה? איך אני לא פוגם? איך אני לא מוציא את הרשעות שלי? מי עוצר אותי כל הזמן? אלא פשוט שה' איתי בכל נשימה ונשימה...", וזה החייה אותו ושימח אותו בצורה שאי אפשר לתאר ולהסביר.
וממילא, אני רוצה שתבינו מהי ברכת השלום שה' הבטיח לנו, "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", וכמו שפירש רש"י "מכאן רואים שהשלום שקול כנגד הכל".פירוש הברכה הוא שלום שאני רואה שאני בתוכך ואתה בתוכי, אז יוצא שאנחנו אחד, "אף פעם לא ראיתי עליך שום חסרון, אתה אותו מלאך טהור כמו ביום שהתחתנו, אחרי 22 שנות נישואים אתה מבחינתי חתן כביום חתונתו...", אתם יודעים איזה שיא זה? זה מתוק מדבש, אי אפשר חתאר...
אתה מרגיש געגועים כאילו היום התחתנת, תטעמו את זה ותראו, "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'". אין יועץ בעולם שיכול להביא לך את הכלי הזה... יכולים להגיד לך "תתעלם, תוותר, תשתוק..." וכל מיני מילים. "איך אני יכול לשתוק אחרי מה שהיא עשתה לי?" פשוט, זאת לא היא- זה אתה בעצמך שבתוכה...
עכשיו נוכל להבין את מאמר חז"ל "שלוש שלומות הן: נהר, ציפור וקדירה"- יש שלושה סוגים של שלום.
יש שלום של ציפורים, אלפי ציפורים שהופכות ללהקה אחת גדולה ועפות מיבשת ליבשת. יש להן מטרה משותפת להגיע ליבשת מסוימת, הן עפות בלהקה בגלל המטרה, אבל עדיין כל ציפור היא יחידה בפני עצמה. לדוגמא, לצערנו יש הורים שלא חיים יחד כמו שצריך. הבעל אומר לאישתו "תשמעי, את לא כל כך סובלת אותי וגם אני לא הכי סובל אותך, אבל אנחנו צריכים לחתן את הילדים. יש לנו מטרה משותפת... בואי נעוף לכיוון המטרה ואחרי שנחתן אותם נדבר..."אתה רואה לכאורה שהם מסתדרים, יש ביניהם שלום והם חיים יחד- אבל כל אחד חי לעצמו. בגלל שיש להם מטרה משותפת זה גורם להם להישאר תחת אותה קורת גג אבל כל אחד חי לעצמו, זה שלום של ציפורים...
יש שלום של קדירה, זו הדרגה השנייה. יש סיר מלא מים ומכניסים לתוכו תפוחי אדמה, גזר, בצל, עוף ותבלינים, עכשיו רק מדליקים את הגז... מה שקורה עכשיו הוא שהבצל נותן טעם בגזר, הגזר נותן טעם בתפוחי אדמה, התפוחי אדמה נותנים טעם בעוף, העוף נותן טעם במים וכך נוצר סיר מרק משהו משהו. פה כל אחד משביח ומקדם את השני אבל עדיין כל אחד ניכר לעצמו...
יש זוגות שחיים יחד- הם לא כמו הציפורים אלא הם יותר טובים- הם תומכים אחד בשני... הבעל אומר לאישתו "תשמעי, אני חושב שכדאי שתלכי לקורס תפירה, עד היום את ידעת לעשות מכפלת ולתפור כפתורים שנפלו, אני מעוניין שתתקדמי- שתהיי תופרת מוסמכת, כל ההוצאות עליי, רק תתקדמי...", הוא דואג שאישתו תתקדם, זה שלום של קדירה. זאת אומרת, הוא משביח אותה והיא משביחה אותו. הוא שולח אותה להיות תופרת מוסמכת וכך תהיה פרנסה גדולה יותר בבית והיא שולחת אותו לקורס מחנכים. אבל עדיין הגזר בפני עצמו, התפוח אדמה בפני עצמו וגם הבצל עדיין לבד. הם אמנם משביחים אחד את השני אבל כל אחד הוא משהו מיוחד ועצמאי.
יש שלום בדרגה יותר גבוהה – שלום של נהר, "הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם". מיליארדי טיפות מים שהתאחדו למקום אחד ונהיו לחטיבה אחת גדולה של נהר. זה כבר לא כל טיפה וטיפה בפני עצמה, אלא יש כאן נהר ענק שיש לו כוח עצום. אלו מיליארדי טיפות שהתאחדו למהות אחת גדולה.
איך מגיעים למצב של "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"? זה אפשרי רק על ידי דרך של אמונה. כשאני מוצא את עצמי בתוכך ואתה מוצא את עצמך בתוכי. הפגם שאני רואה אצלך- זה אני, אז אני בתוכך. הפגם שאתה רואה אצלי- זה אתה, אז אתה בתוכי. יוצא שאני בתוכך ואתה בתוכי- אנחנו אחד. "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ"- זה שלום של נהר.
את זה אין לגוים, גוי יכול להגיע מקסימום לשלום של ציפורים או לשלום של קדירה. שלום של נהר הוא משהו ייחודי רק לנו...
עכשיו אני רוצה להגיד נקודה מאוד חשובה. בלעם מברך אותנו בברכה של נחלים, "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ". הרי נחל מאוד דומה לנהר. למה בלעם רוצה לברך אותנו שנהיה כמו נחל? מה בעצם ההבדל בין נחל לנהר? בואו תשמעו... נחל מקורו מהתהום וממקומות עמוקים באדמה.
נהר מקורו בהרים, הוא יוצא ממקום גבוה מתוך ההרים. נחל לא יכול להשקות מקומות גבוהים כיוון שהוא בא מהתהום, אבל הנהר כשמו כן הוא, הוא בא מההר ויש לו כוח להשקות גם את ההרים הגבוהים. "נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ"- הנהרות גורמים שמחה להרים כי הם משקים אותם. נהר בא מההר ונחל בא מהתהום. יש זוגות שתראה אותם כביכול מאוחדים. לדוגמא, יש מקומות שתראה את האישה שהיא ממש בטלה ומבוטלת לבעלה...
בעלה מגיע הביתה ואומר לה: "תקשיבי, מה קורה עם הבית? למה הבית נראה ככה?"
- "אה, כן, סליחה, אני כבר רצה, אני כבר מנקה... תן לי חצי שעה והבית מבריק..."
- "תקשיבי, אני מהבוקר בלי אוכל, תארגני לנו גם משהו לאכול".
- "אין בעיה, מה שתגיד, בשמחה רבה..."
היא בטלה ומבוטלת אליו, אבל זה בא לה ממקום של חולשה, מאפסיות, ממסכנות, אין לה בטחון עצמי בגרוש, היא רועדת מפחד. לכן היא כל הזמן אומרת: "אין בעיה, מה שתגיד!" היא חתולה, לכן יש ביניהם שלום. והוא מסתובב ואומר: "יש לי חתולה בבית". הוא אפילו לא מעריך אותה.
"למה אתה לא מעריך את אישתך? תקשיב, יש לך אישה זהב בבית..."
- "זה זהב? בסך הכל חתולה".
- "מה חתולה? היא עושה בשבילך הכל בבית, היא עושה לך כל מה שאתה רוצה!"
הוא אפילו לא שאל אותה היכן היא רוצה להיות בחג. הוא מחליט, "תקשיבי טוב! תכיני את המזוודה, אנחנו אצל ההורים שלי שבת וחג... והיא עונה "טוב, בסדר..." היא לא ראויה להערכה, אמנם היא ממש בטלה ומבוטלת לבעלה. זה נחל, אתה רואה אותם כביכול יחד אבל המים נובעים מהתהום, ממקום ממש נמוך.
הקב"ה אומר לבלעם: "בלעם, זה מה שאתה מאחל לבנים שלי? תתבייש לך! אני לא התכוונתי לכזאת אחדות, אני רוצה שבניי יהיו כמו נהר". נהר יוצא מההר, הנהר לא בא ממקום של חולשה.
בעל ציער את אישתו ובלי עין הרע יש לה פֶּה- היא יכולה לצער אותו פי שתיים, אבל יש לו נס שהיא שומעת את השיעורים של דרך "הבעל שם טוב", זה הנס שלו... הגברת הזאת עובדת על עצמה: "אבא, תזכה אותי להבין שאלו חלקי הנשמה שלי שמצערים אותי דרכו..."
היא שותקת ושותקת, היא מתגברת. היא יכולה להרים אותו ולשים אותו בבוידעם- אין לה בעיה, יש לה כוח- אבל היא עובדת, היא נלחמת עם עצמה: "ה', תזכה אותי להבין שזה לא הוא, אלו הניצוצות שלי. אתה עכשיו מפגיש אותי עם חלקי הנשמה שלי שאתקן אותם כדי שמזה אכנע אליך". כיוון שזה בא לה ממקום של התגברות ולא ממקום של חולשה- השכינה שורה אצלה, הקב"ה איתה עכשיו...
בעלה אומר לה: "אישתי, בלי עין הרע- אני מקנא בעבודת המידות שלך, לא זכיתי שתהיה לי את עבודת המידות שלך". היא אומרת לו שילך גם הוא לשיעורי "הבעל שם טוב" ויהיו לו כלים להתמודד, אבל הוא לא שומע לה, הוא חושב שהוא יצמח ככה באוויר כמו פטריות. אדוני! צריך לשמוע, צריך ללמוד, צריך להילחם בשביל לזכות לשמוע את הדיבורים האלו. זו מלחמת חיים לזכות לשמוע כאלו דיבורים, מסכן מי שלא שומע אותם. הלכו לו החיים, לא בטוח שבגלגול הבא הוא יזכה לשמוע כאלו דיבורים.
מסכנים אנשים, לא יודע איך הם חיים בכלל...
עכשיו אתם כבר מבינים נפלא מה זו העוצמה של הנהר. לפי זה אפשר להסביר את מה שחז"ל אומרים על הנהר, "כל הנהרות, כשם שהם מהלכין על הארץ הם טובים וברוכים ומתוקים ויש מהן הנאה לעולם"- זאת אומרת כשהאחדות מלווה בהכנעה.
הכנעה שלא באחדות-שורשה בגאווה! יש אנשים שהם באחדות אבל זה מתוך שתלטנות, מתוך רצון להשיג את התאוות שלהם. אחדות באה מתוך כך שאתה עובד על עצמך, להיות עם רגליים 'על הארץ', להיות בהכנעה. באמת מי הנהר מתוקים, אבל כשהנהר מגיע ל'ים' שהוא סמל התאוות- אין לו מים מתוקים בכלל. כשבן אדם עובד עם עצמו להיות מאוחד עם השני והוא עכשיו 'ילד טוב ירושלים' רק כדי להשיג את התאוות שלו- אין שום ברכה בעבודה שהוא עושה, אין שום ברכה לנהר הזה, הנהר הזה לא מביא לו שום עניין... לכן אומר רב משרשיא לילדיו: "כשאתם חוזרים על הלימוד תחזרו על הלימוד על שפת הנהר"- אני רוצה שמהלימוד שלכם יצא 'נהר', "אתם יודעים מה המטרה של לימוד התורה? המטרה היא שהתורה תלמד אתכם איך להגיע לאחדות של 'נהר', של שלום אמיתי, של אהבה אמיתית, שיהיה לכם קשר אמיתי עם בן הזוג והמשפחה, עם השכנים והסובבים..."
תלמיד שלי נפגש עם מישהי, הגיע לשם זוג נוסף שישב לידם והם נראו לא הכי דתיים. הוא מספר לי שכשהם קמו מהמקום אז המשודכת אמרה לו: "איזה גועל נפש... ראית איך הם נראים? ראית איך הם מתנהגים? גועל נפש עליהם". הוא לא ענה לה, אבל הוא אחר כך שאל אותי: "הרב, למה היא כל הזמן אומרת 'גועל נפש'?" אמרתי לו "היא צריכה לבוא לשמוע את השיעורים של דרך 'הבעל שם טוב'. כשאתה רואה כל הזמן במישהו אחר גועל נפש, תבין שזה אתה בתוכו..."
מי ששומע את השיעורים הללו יחשוב פעמיים לפני שהוא אומר כאלו מילים על השני...
זה דבר ענק!
דרך אגב, היום קיבלתי טלפון ממישהי שגם היא וגם בעלה שמעו קצת את השיעורים. בעלה היקר החליט פתאום להפסיק לקום לתפילות, אישתו חשבה שזה משבר של כמה ימים, אך אחרי שבועיים שהוא כבר לא קם היא אומרת לו: "למה אתה לא קם? הכל בסדר?"
- "אני עייף..."
- "בסדר, תהיה עייף יומיים שלושה, אבל כבר שבועיים אתה עייף..."
- "אני מבקש לדון אותי לכף זכות, אני עייף..."
- "שבועיים עייף? איך אתה עייף כל כך הרבה זמן?"
- "הרב אמר שזו המציאות שלנו, אין מה לעשות..."
הוא שמע שיעור אחד או שניים שלנו ושמע שאני אומר שזאת המציאות שלנו. הבן אדם נשכב במיטה וחושב שזאת המציאות שלנו ואת מי הוא מאשים? אותי...
לקחת ככה את הדיבורים ואת "הדרך" להפקרות? זו חוצפה...
לבוא ולהגיד "זאת המציאות שלי..." זה רק אחרי שנלחמת כמו אריה, ניסית וטחנת לעצמך את המעיים וראית שלא הולך לך- רק אז תגיד שזו המציאות שלך.
פעם אחת הגיע אחד הגבאים לחדר של ר' אשר וראה אותו שוכב על הרצפה. הוא שאל את ר' אשר: "ר' אשר, מה אתה עושה על הרצפה?" והרב ענה לו: "תקשיב, היום בבוקר ניסיתי לקום מהמיטה ולא הצלחתי. ואז באה לי מחשבה 'אשר, אתה כבר תשעים שנה לוחם, עכשיו אתה רואה שאתה מרגיש לא טוב, מותר לך לנוח פעם אחת...' ואז קלטתי שזה השטן, הבנתי שהוא בא עכשיו להשכיב אותי במיטה ואז החלטתי שאני אראה לו מה זה. 'אני לא אתן לו את הכיף הזה! נכון, אני לא יכול לקום מהמיטה, אבל להתגלגל על הרצפה אני כן יכול', אז גלגלתי את עצמי על הרצפה. הוא רצה להשאיר אותי במיטה שאשכב שם- אני לא אוותר לו! מה פתאום!"
בגיל תשעים! זה לוחם! תבוא ותגיד לי: "אתה רואה? ניסיתי לקום ולא הצלחתי. בלי ה' אנחנו לא יכולים לקום..." עכשיו זה נכון, כי נלחמת... אבל אם הוא נשאר במיטה ולא עושה כלום עם עצמו ואומר "זאת המציאות שלי"- זאת הפקרות!
זה לא נהר! נהר מגיע מההר, הבחור הזה מסכן, הוא אומלל. יש לנו פה עבודת קודש להגיע לשלום אמיתי, לשלום של נהר...
ואני רוצה לסיים עם הפסוק: "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה'"- מי שזוכה להגיע לאחדות של נהר- נושא בתוכו את ה', השכינה שורה עליו.
"נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם"- מגיעים לכך על ידי ריבוי תפילות.
איך תדע שבאמת הגעת לזה? "יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם"– אם אתה אוחז בשפלותך ואתה לא מתגאה, אתה אוחז שאתה דך... "אבא, אני חסר אונים בלעדיך...", זו הדרך להגיע לאחדות המיוחלת.
שימו לב שאומרים את המזמור הזה בערב שבת, בערב שבת מזכירים לבן אדם: "אל תשכח, יום שישי זה יום לחוץ! אתה צריך להגיע למצב של 'נהר', השבוע לא בטוח שזכית לזה, שבוע הבא אל תשכח..."
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו להגיע לשלום אמיתי, ושנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה