הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף מז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף מז

[מוזיקה] רובין דף מז אנחנו מתחילים חמש שורות מסוף העמוד הקודם אומר רבי יוסא עד דענות תמון כשעוד אני הייתי שם בבבל שם התקל רבי יהודה שאל לשמואל שמעתי את קולו של רב יהודה ששואל את שמואל רבו מה הדין אחד שהפריש שקלו לצורך השם שקל שגובים מחצית השקל מכל יהודי ויהודי לצורך הקורבנות ומת אז כבר אי אפשר להשתמש עם זה לקורבנות כי הוא כבר פטור מן הקורבן אמר להיפלו לנדבה מותר עשירית תעיפה שלו של הכהן הגדול שהוא מת עושים בזה רבי יוחנן אמר יווליכם לים המלך אין לזה תקנה רבי אלעוזר אמר ריפלו לנדבה היינו כמו שמואל שכל קודש קדוש עם המותר שלהם הולך לנדבה למה הבאנו את זה פה? בגלל שבה בהמשך גם כן הוא מספר באון קומוי שאלו שם לפני שמואל מה הוא לבטל רשות מחצר לחצר ולכן זה הובה כאן האם הדין שחכמים אמרו שאם אחד מבני החצר שכח להרב הוא יכול לבטל את רשותו זה כדי שיכול יוכלו שאר בני החצר או הוא לטלטל באותה חצר אבל אם הוא חצר אחרת שכל אנשי חצר יכולים לטלטל בחצר שלהם כאן אולי לא התירו לבטל רשות בחצר אחת כדי שהם יוכלו מהחצר השנייה לטלטל החצר הזאת אמר לון מבטלין רשות מחצר לחצר באונקומי רבי יסא ה אחת אמרת מן האם כמו שאתה אומר לנו שבכלים ששבותו בחצר מטלטלים אותם בחצר. אנחנו יודעים שכל הסיבה שצריך עירוב חצרות זה לטלטל כלים מהבית לחצר או מחצר לבית. אבל כלים ששטו בחצר בחצר עצמה מותר לטלטל אותם. האם תאמר לנו גם כן הוא רכב אסור כלים ששבותו במבוי מטלטלים אותם במבוי? אז כאשר עסקו במסכת שבת שאלון לי ולא הגיוון. הוא לא ענה להם למה דלאה ורבי יוסי אמר אלא כל מילה ומילה כל שאלה הוא היה עונה במקומה אז כעת דעתון לעירובין כשהגיעו למסכת עירובין אמר לו בשם רבי יוחונון כלים ששבטו במבוי מטלטלים אותם במבוי כן מותר לעומת זה רב אמר אין מטלטלים אותם אלא בארבע אמות אמר רבי יוסף ברבי בון רב כדעתי ורבי יוחנן כדעתי הם ילכו בזה לשיטתם רבי יוחנן דו אמר קורה מתרת בלא שיתוף היינו רבי יוחנן שאמר לנו למעלה שלא צריכים שיהיה גם בתים וגם חצרות פתוחים למבוי כדי שיהיה לו שם מבוי אפשר שיהיה חצר מכאן ובית מכאן זאת אומרת לרבי יוחנן תמיד יש כאן שם מבוי. זה מה שכתוב כאן. רבי יוחנן אמר קורה מטרת בלא שיתוף. לא הכוונה מטרת לגמרי אלא הכוונה שיש פה שם מבוי גם כשיש רק קורה גם בלי שיתוף. אז הבידו אמר מטלטלים בכל המבוי. אז יש משמעות למבואי לבד. אז אם לא עשו שיתוף אפשר לטלטל את הכלים ששבטו במבוי. אבל רב דו אמר אין קורה מטרת בלא שיתוף. מה הכוונה? שאם לא עשו כאן שיתוף אז נמצא שהבית הזה הוא כאילו אטום מהמבז אסור אסור להוציא ממנו למבוי אז אין כבר בית במבוי כאן אז אם אין בית במבוי אין כאן שם מבוי אז אם אין כאן שם מבוי איך אפשר יהיה לטלטל אז לכן הבה ידו אמר אין מטלטלים בו אלא בארבע אמות כך מבאר הרב על דתיד רבי יוחנן שאפשר לטלטל את הכלים ששבותו במבוי. אז לאיזה דבר משתתף בכל המבואי? בשביל מה? אמר רבי יוסף ברביבון, כדי לעשות כל הראשויות כחת, היינו שאפשר יהיה להוציא מהבית אל החצר ומהחצר למבואי. את הכלים ששבטו בבית. פשיטה נסמכים על שיתופי המבוי. אם אנשי המבואי שותפים באיזה יין, אז הם יכולים לסמוך על השיתוף. לא צריכים לכוון לשם שיתוף. כפי שלמדנו למעלה. השאלה שלנו היא מהוא לסמוך על שיתופי חצרות שהם שותפים בפת? האם הם יכולים לסמוך על זה בשביל לעשות עירוב חצרות או שצריכים לכוון לשם עירוב? רבי יעקב ברח ורב זעירה טראיון אחד בשם מראוקן ואחד בשם רב נחמן בר יהודה נסמכין על שיתופי חצרות בשבת הראשונה מדוחק. לכתחילה אנחנו לא רוצים שהם ישמחו על דבר כזה. שבת הראשונה שזה קרה אפשר לסמוך על זה אבל יותר מכך לא. למה לא? אז יש כאן מפרשים שזה בגלל שמה ישכחו תורת עירוב. רב יוסא ברביון בשם רב כגון אנשי ברדליה אנשי המקום ברדליה שאינן מקפידין על פרוסתן שכשהם שותפים אז הם לא קפדנים ואומרים זה הפרוסה שלי זה הפרוסה שלך אלא השיתוף שלהם הוא שיתוף גמור וכל אחד יכול לקחת איזה פרוסה שהוא רוצה במקרה כזה סומכים ואומרים השיתוף שלהם בשבת הראשונה יחשב כעירוב אבל אם הם לא נסמכים אם הם כן מקפידים אחד על השני זה לא כמו עירוב. רבי בא בשם רבי יהודה הוא אומר ואפילו לא כגון אנשי ברדליה שאין מקפידים על פרוסתם. אפילו אם יש מישהו שהוא לא כמום שהוא כן מקביד בכל אופן בשנה הראשונה כן בשבת הראשונה כן לסמוך. רבי א תני מעשה שהיו מסובים באוויר חצר. הם ישבו עשו ככה איזה סעודה בחצר ולא בבתים וקדשה עליהם השבת. הם לא עשו עירוב. אבל כל התושבים בחצר אכלו סעודה ביום שישי את תעובדקו משמואל ואמר מכיוון שהתחילו בתבשיל מבעוד יום מותר הם יכולים לסמוך על זה אז למדנו מפה כמה דברים אדם הרע ואפילו מסובין באוויר חצר הכוונה אף על פי שבדרך כלל עירוב צריכים לתת בתוך הבית ופה הם באוויר החצר אדם הרב אפילו לא ערבו אדם הרב אפילו לא כיונו בשביל עירוב אלא סתם שיתוף בעלמה אדם שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. זאת אומרת הסיבה שסומכים על העירור בגלל שיש להם פטה על השולחן. לא בגלל שכל הרשויות השתמשו עכשיו ברשות של החצר המשותפת. זה לבד לא סיבה אלא צריכים פת. אדם אמרה מסמכים על שיתופי חצרות בשבת הראשונה מדוח. לכן שמואל התיר להם באותה שבת. פשיט העירוב צריך להניח אותו בבית ולא בחצר. שיתוף מה הוא שצריך בית? רבחא בשם רב אמר נותנו בין באוויר חצר בין באוויר מבוי. זאת אומרת לא צריך בית. מילט דרב אמר השיתוף צריך בית. אז יוצא שלפי זה לא גורסים את הסוגריים הקודמים. כן? זה לא לימוד מתוך דברי רב. אלא מילתא לרב אמרה שיתוף צריך בית. מלתי לשמואל אמרה שיתוף אינו צריך בית אומרת על זה הגמרא מתניתן מתניתא לכאורה פליגה לא יד שמואל למה כי מה כתוב במשנה שיתוף נותנו בבית שר אז מה אתה לומד שאמנם בית גמור לא צריך אבל בית שר היינו קצת בית צריך ולא ממש באוויר החצר רבי בון ברחיה רבבו בשם רבי יוחנן הוא אומר נותנו בין באוויר חצר בין באוויר מבוי ולא צריך בכלל בית הלכה ט אומרת המשא המשנה שתי חצרות זו לפני מזו שאנחנו אומרים זו לפני מזו הכוונה שאנשי החצר הפנימית יכולים לעבור רק דרך החצר החיצונה ערבה הפנימית עשתה עירוב חצרות לעצמה ולא ערבה חיצונה אז הפנימית מותר רת יש לה עירוב והחיצונה אסורה למה כי אין לה עירוב אבל אם ערבה החיצונה ולא הפנימית שתיהם אסורות למה זה שהפנימית אסורה ברור כי היא לא עשתה עירוב אבל גם החיצונה שעשתה עירוב כיוון שאנשי הפנימית הם רגל שאסורה במקומה הם לעצמם לא אסור עירוב והם גם עוברים כאן על החיצ חיצונה זה מה שנקרא רגל האסורה כשהיא עוברת היא עוסרת לכן גם לאנשי החיצונה אסור יהיה לטלטל לעומת זה ערבה זו לעצמה וזו לעצמה כל אחת עשתה עירוב בפני עצמו זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה אז לפי הבנה פשוטה שכתובה לנו מה המיוחד כאן למה כאן למרות שאנשי הפנימית עוברים על החיצונה הם לא אוסרים עליהם מכיוון שהם רגל המותרת במקומה. זאת אומרת שאתה נקמ סובר רגל שבמקומה היא אסורה. אם אנשי פנימית לא היו עושים לעצמם עירוב אז כשהם עוברים על החיצונה הם עוסרים עליה. אבל רגל שבמקומה היא מותרת כשהיא עוברת על החיצונה היא לא עוסרת עליה. רבי עקיבא עוסר את החיצונה ש דריסת הרגל עוסרתה. זאת אומרת שרבי עקיבא סובר שגם רגל המותרת במקומה כשהיא עוברת על החיצונה היא עוסרת עליה וחכמים אומרים לדעה שלישית אין דריסת הרגל עוסרת אפילו דריסת רגל של אחת שאסורה במקומה היא לא עוסרת אז ממילא גם אם הפנימית לא ערבה והחיצונה ערבה החיצונה תהיה מותרת שתי חצרות זו לפני מזו אמר רב יוסא הוא אומר הוא מתייחס הרשת הוא אומר דרבי עקיבאי דרבי עקיבא אמר דריסת הרגל עוסרת זאת אומרת כל הקטע הראשון זה רבי עקיבא זה כאילו כתוב דברי או שרבי עקיבא עוסרת את החיצונה שדרסה הרגל לא שרתה אז לפי זה איך נסביר את הקטע במשנה שכתוב רבה זו לעצמה וזו לעצמה מותרת הזו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה הרי יש כאן דריסת הרגל אז הבבלי שואל את זה והבבלי אומר שחיסור מחסר וצריכים להסביר ואחי קטן ערבה זו לעצמה וזו לעצמה, זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה. צריך להוסיף במי דברים אמורים דעבו דדקה היינו שאנשי החצר הפנימית עשו לעצמם מחיצה שזה אומר שהם עכשיו מסתלקים מלעבור על החיצונה והם כבר לא עוברים עליהם דווקא במקרה כזה זו מותרת לעצמה וזו מותרת לעצמה אבל אם היא לא עשתה דקה החיצונה אסורה דברי רבי עקיבא שרבי עקיבא עוסרת החיצונה שדריסה את הרגל אוסרתה זה הבנה אחת אבל אמר רבי אילא בשם רבי יניא הוא אומר שלא הראשה של המשנה זה לא רבי עקיבא אלא זה דעה כזאת כמו שאנחנו הסברנו במשנה דריסת הרגל אסורה ועוסרת זה בתחילת המשנה אבל אחר כך שהדריסת הרגל היא מותרת במקומה היא לא עוסרת עד שבא רבי עקיבא וחולק אז יוצא לנו למעשה שלוש דעות לפי הפירוש הזה תנקמה מחלק בין דריסת הרגל האסורה שהיא אוסרת לדריסת הרגל המותרת שלא עוסרת רבי עקיבא לא מחלק ותמיד דריסת הרגל אוסרת וחכמים אומרים שתמיד דריסת הרגל אינה עוסרת עד כאן דף מז Дай
לצפיה בתכנים נוספים: