העמוד היומי מסכת עירובין דף סו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף סו עמוד ב

[מוזיקה] דף סו עמוד ב נכון שלאורך כל הדרך אנחנו רואים עד כמה שאנחנו אנשי שלום רודפים אחר השלום אחר האחדות אחר השיתוף עירוב כל העניין הזה זה להיות ביחד באחדות אבל היום אנחנו נראה שלאחדות יש איזשהו אינטרס עליון יש איזשהו המהות של האחדות בעצם המטרה שלה כדי להגיע לתיקון כדי להגיע לאחדות בצורה טובה. ואם השיתוף בינינו הוא לא כל כך טוב, כמו שקורא לזה רש"י, לתקון השתפתיך ולא להבותה, השותפות בינינו, האחדות בינינו הייתה למטרה טובה, למטרת תיקון ולא למטרת עיבוט חלילה. ברגע שזה מחטיל המטרה, שזה מוביל אותנו לאיבוט, יפרדנ מעליי, אנחנו נבטל את השותפות. וכמדומה לי שתמון כאן מסר חשוב. נכון שאנחנו תמיד אוהבים את האחדות, אוהבים את היחד שבטי ישראל, את כולם ביחד, אבל לפעמים צריך להפעיל שיקול דעת ובעצד גדולים לדעת מתי האחדות הזו דווקא לא מובילה אותנו למקום טוב ולשים סטופ, לשים עצור, לדעת לומר לעצמנו לתקונשתבטיך ולא להבטה. ברגע שזה מגיע לידי עיוט, זה לא המטרה של לשם כך התכנסנו. לדעת לשים את הסטופ ולהיפרד ולפרק את השותפות. אמנם הדברים אמורים כמובן בזהירות וסתם בתור מוסר השכל מהעמוד שלנו אבל לפעמים צריך לקחת את הדברים האלה לתשומת לב אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים דף סו עמוד ב שורה אחת מלמטה אמר רבי יוסף לא שמיע לי השמטה אתמול ראינו את דברי שמואל שמואל מגיע ואומר כך נסכם את זה בקצרה הוא אומר שברגע שיש לנו בני חצרות שהם עוסרים זה על זה ומערבין הם יכולים גם לערב יחד שמה יש ביטול רשות וראינו שאם הם רק עושים ולא מערבין או רק מערבין ולא לא עושים. זאת אומרת רק אחד מהדברים. אז אין להם את הפריבילגיה הזו של ביטול רשות במהלך השבת וכבר אתמול בארנו את זה בהרחבה. אומר רבי יוסף, לא שמיע לי השמעת. לא שמעתי כזה דבר. לא שמעתי את מה ששמואל אומר. אמר להביאי כידוע רבי יוסף היה חולה ושכח תלמודו והוא היה יודע את כל התלמוד. לאחר מכן שהוא שכח תלמידיו היו מזכירים לו. על פי רוב הביה היה מזכיר לו ואומר אתה עצמך לימנת אותנו ומבריתא זו השגת את הדין הזה. מכאן הבאת. כאן זה המקור. אמר להביאי את אמרתנין והאה אמרתנין מהבריתה הזו משמה הבאת את זה דאמר שמואל שמואל אומר כך אין ביטול רשות מחצר לחצר אין מושג שלבטל רשות מחצר אחת לחצר אחרת הביטול נאמר אם אתם זוכרים דיברנו אתמול על המקרה הקלאסי שבחצר אחת יש מספר דיירים מספר בתים אחד מהם שכח ולא ערב הוא יכול לבטל את עירובו לבטל את רשותו בשבת אומר שמואל דווקא באותה חצר אבל אין מושג מחצר לחצר ואותו דבר ואין ביטול אין ביטול רשות בחורבה. זאת אומרת, אם יש שני חצרות ומשותף ביניהם חורבה שתשמישה שווה לכל אחד, הם משתמשים בזה בתור מחסן או משהו כזה, אין מושג של לבטל את רשות במקרה שהם לא ערבו לבטל את הרשות כדי שיהיה מותר להשתמש בחורבה. זאת אומרת, תקנת חכמים נעשתה דווקא בקטע, דווקא במצב כזה שאין מוצא שהם באמת תקועים בחצר. אבל אם זה שני חצרות שיכולים להסתדר לבדם או לדוגמה במקרה של חורבה שזה לא כזה קריטי שיכול להשתמש בחורבה הזו בשבת אין מושג של ביטול רשות כך אמר שמואל ואני כבר יודע שכולנו מזדהקים ואומרים רגע אתמול אמרנו שיש מושג של ביטול רשות מחצר לחצר בפנימית וחיצונה הנה אומרת הגמרא הקדושה ועל כך אמרת לנו ואמרת לנלה כי אמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר לא אמרן אלא שתי חצרות שיש להם באמת לכל אחד רשות טריטוריאל נפרדת שתי חצרות ופטר אחד ביניהם חצר שכל אחת מהחצרות יש לה מעבר למבוי וגם ביניהם יש פתח אז הוא אומר תשמע הפתח הזה לא קריאתי להם הם לא חייבים את זה זה איזה תוספת מסוימת הם יכולים אמנם לערב ביחד אבל במקרה שלא ערבו אנחנו לא ניתן להם את הפריבילגיה הזו לבטל אבל ברגע שזה זו לפנים מזו יש לנו חצר פנימית וחיצונה שהפנימית חייבת לעבור דרך החיצונה כדי להיכנס למבוי מתוך שאוסרים זה על זה במקרה שהם לא ערבו יחד הם עו סרין גם מבטלין והנה כאן אנחנו רואים את הדין של שמואל אתה רב יוסף הבאת לנו מכאן את הדין של שמואל אמר לי אומר לו רבי יוסף מה פתאום הנמינה משמי דשמואל אחי ואמר שמואל אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתנו בעירובין אנחנו תופסים את הלשון של המשנה נצמדים אליה מדייקים בלשון ורק מה שכתוב במשנה את זה אנחנו עושים כך אומר רבי יוסף ובמשנה כתוב אנשי חצר שלא ערבו משנה שעדיין לא ראינו נראה אותה בהמשך דווקא אנשי חצר הם אלו שיכולים לבטל רשותם אנשי חצר ביחיד ולא אנשי חצרות ולכן אני למדתי כך אומר רבי יוסף שאין מושג שחצר תבטל רשותה לחצר החט ואפילו לא פנימית וחיצונה אמר להנה לו הבת כי היא אמרת להנתה עצמך כשאמרת לנו משמי דשמואל ששמואל סובר שאין לנו בעירובין אלא כללשון משנתנו זה לא על הכל באופן גורף לא על כל מסכת עירובין אמר שמואל שאנחנו נצמדים ללשון המשנה אלא אמרתלן שהמבואי לחצרות כחצר לבתים שמבואי לחצרות כמו חצר לבתים שמשם משמ מה? שבכל חצר אמור להיות לפחות שני בתים. את ההלכה הזו השגת מההצמדות ללשון המשנה, אבל לא את כל ההלכות. ולכן כשכתוב במשנה שבני חצר יכולים לבטל רשותם, עדיין יתכן שגם בני חצר לחצר אחרת, בני חצרות גם יכולים לבטל רשותם. ואילו ההצמדות המלאה ללשון המשנה נאמרה לחלוטין לגבי דין אחר. נכנסת הגמרא עכשיו לתוך הדין של שמואל ובואו נראה אתמול זה היה כביכול מוסכם על כולם. עכשיו דנו בזה, הדינו בזה קצת ועכשיו נראה שזה מחלוקת המוראים. גופה אמר שמואל אין ביטול רשות נחצר לחצר ואין ביטול רשות בחורבה כמו שראינו קודם אין מושג של לבטל מחצר לחצר אלא רק במקרה כזה ש שהחבר'ה גרים בחצר אחד ואחד שכח ולא ערב אז יכולים לערב או כמו שאמרנו במקרה של חצר שתכני חייבת להשתמש בחצר שלפניה חיצונה כדי לצאת למבוי אבל מחצר שיש לה פתח למבואי לחצר אחרת לידה שיש ביניהם פתח וגם לאותה חצר שלידה יש פתח למבוי לא מערבים ואותו דבר בחורבה כפי לא מבטלים ואותו דבר בחורבה כפי שאמרנו ואילו רבי יוחנן אמר יש ביטול ישוד מחצר לחצר ויש ביטול ישות בחורבה שימו לב הם נחלקים בעצם באופן גורף בשני דברים גם לגבי חצר לחצר וגם לגבי חובה אומרת הגמרא הוצריךה הם חייבים לחלוק בשני המקומות כי אחרת לא היינו יודעים הם לא יכלו להגיד את דעתם את שיטתם במקום אחד והייתי לבד מקיש את זה למקום השני ולמה דשמינן מחצר לחצר אם היית אומר לי שרק שמואל סובר שרו בין חצר לחצר. הייתי אומר בהק אמר שמואל באמת לכל אחד יהיה שטח נפרד משום ד תשמיש את הלחוד ואת תשמיש את הלחוד כל אחד יש לו תשמיש בפני עצמו אין להם כל קשר הם אמנם יכולים לערב אבל אין להם קשר אמיתי כל אחד יש פתח מיוחד למבוי והם לא צריכים בכלל את העירוב בטח שהם לא הם לא אמורים להצטרך את העירוב הם רוצים אותו ייתכן וכרגע הם רוצים אפילו לבטל רשות אבל הם לא יקבלו את הפריבילגיה הזו אבל הייתי אומר רק דווקא בחצר אבל חורבדתשמישתחד לתרביו שניהם משתמשים בזה אחסון שתהיהם משתמשים בזה לאותו דבר באותו מקום אימודלי לרבי יוחנן שכן יוכלו לבטל לכן שמואל חייב לחלוק בשני המקומות ואותו דבר להפך וכי יתמר בה אם הייתי אומר רק לגבי חובה הייתי אומר בהק אמר רבי יוחנן דווקא בחובה רבי יוחנן אומר שאפשר לבטל כיוון שהתשמיש של האחיד לשניהם אבל במקרה אבל באח בשני חצרות מודילי לשמואל כי לכל אחד יש תשמיש בנפרד הייתי חושב שהוא מודה לו ואי אפשר לבטל לכן צריכה הם חייבים להיחלק בשני המקומות ועכשיו אנחנו מתקדמים והגמרא הולכת לומר ששמואל עצמו מה שאומר שמואל זה עצמו נתון במחלוקת הנעים אמר הביה עד אמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר לא אמרן כן פעם שלישית כבר שאנחנו רואים את זה אלא בשתי חצרות בפתח אחד ביניהם אז ברגע שיש שתי חצרות ושוב אני מדגיש שלכל אחד יש פתח בנפרד למבוי וגם יש פתח ביניהם שבעצם הם לא חייבים להשתמש יחדיו אז באמת אין להם את ההטבה הזו שלבטל אבל בשתי חצרות וזו לא לפני מזו שיש פנימית וחיצונה שהפנימית חייבת לעבור דרך החיצונה כדי לצאת למבוי מתוך שאוסרים מבטלים בעצם הם נקראים כביכול בני חצר אחת הם אמנם שני חצרות אבל בתכלס הפנימית עוסרת על החיצונה גם אם היא אפילו ערבה לעצמה הפנימית אבל ברגע רגל המותרת האמת היא ככה בטח אם הם לא ערבו שזה רגל האסורה שלו במקומה שעוסרת גם אם הם ערבו לפי רבי עקיבא הם עדיין עוסרים ולכן הוא אומר בגלל שהם אוסרים הם נחשבים כדיירים כביכול ביחד ולכן מותר להם גם לבטל את רשותם זה הביה ואת זה אנחנו מכירים עד עכשיו כל הזמן הדגשנו את זה שוב ושוב אבל רבא מגיע וחולק רבא אמר לא לא בכל מקרה אפילו שתי חצאות זו לפני מזו פעמים מבטלים ופעמים אין מבטלים כיצעד עכשיו רבא הולך לפרט יש מושג שבני הפנימית נתנו את עירובן בחיצונית ויש מושג שבני החיצונית נתנו את עירובן בפנימית בעצם בוא נדמיין חצר פנימית חצר חיצונית כל אחת מהחצרות ערוה לעצמה ועכשיו הם הגיעו והניחו עירובם בוא נאמר החיצונית ערבה לעצמה ושמה את עירובה בפנימית יחד עם בני הפנימית או להפך אומר רבה כיצד נתנו עירובן בחיצונה אם בני הפנימית שמו את העירוב בחיצונה ושכח ואחד מהם שכח ולא עירב אומר רבא בין מן הפנימית ובין מן החיצונה ולא ערב שתיהן אסורות ואין את ההטבה הזו של ביטול ישות והוא כבר יסביר מדוע ובמקרה השני שנתנו ערובן בפנימית ושכח מן הפנימית ולא ערב עדיין שתיהם אסורות שכח אחד מן החיצונה ולא ערב אז יש מושג שההוא מהחיצונה יבטל ופנימית תהיה מותרת וחיצונה אסורה בעצם כרגע אנחנו לא יודעים עדיין את הטעמים בוא נחדד שוב את הדין אומר רבה במקרה ששמת את העירוב בחיצונית אין מושג לא משנה מי שכח ולא ערב אין מושג של ביטול במקרה ששמת את העירוב בפנימית אם שכח מהחיצונית אין מה לעשות סליחה אם שכח מהפנימית אין מה לעשות אם שכח מהחיצונה יש מושג של ביטול ואז אנחנו נראה שרק לפנימית יהיה מותר להשתמש למה מה? הנה כאן הוא מגיע ומסביר מסביר אבא שכח ברגע שנתנו עירובן בחיצונה ושכח בין מינה פנימית ובין מן החיצונה ולא ערב שתיהן אסורות ולמה עכשיו אנחנו חייבים להדגיש קודם ולומר הקדמה קצרה יש מושג כמו ששמואל מגיע ואומר אין מבטלים רשות מחצר לחצר רבא נצמד לדברים שלו ב-100% הביה בעצם שיחק עם הדברים שלו אמר שברגע שזה פנימית וחיצונה אפשר אפשר לבותל רשות מחצר לחצר רבה אומר לו אין מושג של ביטול רשות נחצר לחצר ולכן ברגע שהאוב מונח לדוגמה בפנימית אז בני החיצונה לא יכולים לבטל ואם האירוב מונח בחיצונית אז בני הפנימית לא יכולים לבטל ובואו נראה מה זה אומר אז אנחנו מתחילים עם המקרה הראשון נתנו עירובן בחיצונה ושכח בין מן הפנימית ובין מן החיצונה ולא ערב שתיהן אסורות למה איב פנימית בוא נאמר שאותו בן פנימית שכח ולא ערב למה נבדיל למי הוא יבטל נבדיל לבני פנימית שיבטל לבני החצאו לבני הפנימית שיבטל את רשותו לתלו ירובה הוא גביהו העירוב מונח בחיצונה לא יעזור שהוא יבטל את רשותו אליהם כל עוד והעירוב לא מונח אצלם ליבטי לבני חיצונה תאמר לי שהוא יבטל בני החיצונה ואז בעצם הרשות שלו תהפך להיות שבני החיצונה ויהיה מותר לכולם לטלטל זה רעיון נפלא אבל יש לנו בעיה אחרת אין ביטול רשות מחצר לחצר אין מושג של לבטל רשות מחצר לחצר לכן אותו אחד שהוא בן פנימית ששכח אין לו מה לעשות לבני פנימית לא יעזור שהוא יבטל ולבני חיצונה הוא לא יכול לבטל אה ואם תאמר ליבר חיצונה אם בכזה מקרה שהעירוב מונח בחיצונה שכח מהחיצונה ולא ערב הי בחיצונה למן נבטיל ליבט לבני חיצונה היא כפנימ דאסר עליו ברגע שהוא מבטל העירוב בין כולם מתערבב העירוב בין כולם מתדה מתפוגג נעלם ואז נוצר מצב שיש בני חיצונית שאסור להם לטלטל במקומם ורגל אסורה שלא במקומה לפי כולם עוסרת במקומה סליחה רגל האסורה במקומה הפנימית אסורה במקום שלה כי העירוב התפוגג ברור שהיא עוסרת על בני החיצוני ולכן הוא לא הרוויח כלום אז הוא לא יכול לבטל לבני החיצונה ואם תאמר לי שהוא יבטל לבני פנימית אם ליבתי לבני פנימית אין ביטול רשות מחצר לחצר כמו שהוא נצמד לדברי שמואל ב-100% אין מושג לבטל הפנימית כי הם בחצר אחרת אז במקרה שנתנו ירובן בחיצונה אין שום פתרון לא אם שכח הוא מהפנימית ולא אם שכח הוא מהחיצונה עוברת הגמרא על המקרה השני נתנו הובן בפנימית אז גם כאן זה מתחלק יש שכח מהפנימית יש שכח מהחיצונה נתנו ירובן בפנימית ושכח מן הפנימית ולא ערב שתיהן אסורות למה אותו בעיה הי בא פנימית למה נבטיל נבטיל בני פנימית היא כחיצונה דאשר עליהו הוא יתן הוא בעצם יבטל לבני הפנימית יש את החיצונה שנכון שאין להם דריסת הרגל הפנימית אבל יש להם מושג של הרגל זאת אומרת נתנו להם דריסת הרגל אמנם הם לא עוברים שמה אבל נתנו להם זכות להיות בחצר כי הם שמו שם את העירוב אז הם עושים לבטל בני חיצונה שוב נתקענו אין ביטול השוד מחץ צר לךצר ולכן במקרה שכח בין פנימית אנחנו ממש בבעיה אותה בעיה ואין מושג של ביטול שכח מן החיצונה ולא ערב פה זה המקרה היחיד שיכול להיות תקנה של ביטול ודאי פנימית מותרת למה דאחד דדדשה ומשתם שם וחיצונה אסורה הפנימית יכולה לסגור את הדלת ולומר לבני החיצונה לא מכירה אתכם למה אומר רש"י כאן אפשר להשתתף במושג כאן אפשר להשתמש במושג הזה שאומר התקנה בעינינו של השיתוף הייתה רק לתקן רק להועיל ולא להבין כאן ברגע שזה יוצר עיוט, זה יוצר קלקול, אתם בבעיה אצלנו, אנחנו אומרים, חבר'ה, אין כניסה. עכשיו למה החיצונה לא יכולה לומר את זה לפנימית פשוט? כי הפנימית יש להם דריסת הרגל על החיצונה. זה דבר מאוד מאוד רציני. אבל לבני החיצונית שסך הכל מה יש להם על הפנימית? הרגל, אישור להסתובב כאן. את זה אפשר לבטל. זה כבר לא נקרא מחצר לחצר. שוב, אני משתמש כאן בכולה הזאת. אני משתמש כאן בעצם בראיון הזה שכל השותפות בעינינו הייתה דווקא להועיל ולא הייתה בשביל לגרוע, בשביל להבות ולכן אני מבטל את השותפות. ולמה אפשר לעשות את זה? כי השותפות בעינינו היא מאוד פריחה, היא מאוד קלילה. סך הכל מה אתם שותפים אצלנו? לדרוך. זה לא אותו דבר כמו שהפנימית שותפים עם החיצונה במקרה שהם ישימו את רובם בחיצונה זה נקרא שותפות מהותית. ולמה? כיוון שיש להם את העניין של דיסת הרגל, הם יכולים לצאת דרכם למבואי. וזה לא רק אישור כניסה לכן זה ההבדל ולפי רעבה רק במקרה כזה יהיה מושג של ביטול רשות שהוא יוכל לבטל את הרשות הפנימי תסגור את הדלת את הדלת ותאמר כאן אנחנו משתמשים להתראות כל השותפות בינינו הייתה רק לתקן ולא להבות בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון ראינו שרבי יוסף לא ידע על מה מדברים והגיע הבא ואמר לו מה פירוש זה מהבריתה שראינו ששמואל אומר אין מערבים מחצר לחצר ולא במקום שיש חורבה ואתה הגעת ובעצם פירשת את דבריו שמחצר לחצר דווקא כזאת חצר שיש ביניהם גישה ישירה לרחוב וגם חיבור ביניהם אבל פנימית וחיצונה אפשר ניסה רב יוסף להגיד לו מה פתאום הרי שמואל סובר שצריך להצמד ב100% ללשון המשנה אמר לו לא זה נאמר דווקא לגבי בתים וחצרות במבוי אבל לא לגבי מה שכתוב כאן עליו שכתוב בני חצר זה גם בני חצרות מחצר לחצר לאחר מכן ראינו שמואל חולק ואומר גם אין ביטול מחצר לחצר וגם לא מחורבה לחורבה רבי יוחנן אומר בשניהם יש למה צריך לומר את שניהם פשוט מאוד אם הייתי אומר ששמואל אומר רק מחצר לחצר הייתי אומר שמה לכל אחד זה תשמיש נפרד חורבה בין שני חצרות זה תשמיש אחד זה אותו תשמיש ולכן יאכלו וכן להפך אם הייתי אומר שרבי יוחנן אומר הייתי אומר את רבי יוחנן הייתי אומר רק בחורבה ולא בחצרות בחצרות הוא יודע לשמואל ולכן אני חייב לומר בשניהם עכשיו יש לנו מחלוקת בתוך דברי שמואל הבעיה הוא בעצם כמו שאמרנו עד עכשיו כל מה ששמואל אמר דווקא בשתי חצרות שיש להם גישה ישירה לרחוב אבל ברגע שזה חיצונה ופנימית יש מושג של ביטול מחצר לחצר רבה נצמד דבריו של שמואל ואומר לא אין מושג של ביטול מחצר לחצר ולכן רק אני מסכם בעצם בקצרה רק במקרה ששמו את העירוב בפנימית ושכח מבני החיצונה ולא ערב אז הם יוכלו להשתמש במושג של ביטול מחצר לחצר כביכול ולמה דבר ראשון השותפות בעינינו נועדה לתקן ולא לקלקל דבר שני הם לא כל כך מבטלים בו שותפות מהותית כיוון שאין להם דריסת הרגל לבני החיצונית על הפנימית אלא רק הרגל הם יכולים לדרוך שמה אבל הם לא באמת עוברים שמה בשביל לצאת. אגב, דבר חשוב שצריך לומר, יש לנו פה גם את העניין. הרי שימו לב, במקרה שבין החיצ בין הפנימית לדוגמה לא יערב. במקרה ששמו בפנימית, במקרה שהוא שכח, גם כן אפשר לומר את אותו עניין. אבל רש"י אומר לא. כי במקרה הזה הפושע הוא מביניכם, תאכלו אותה. רק במקרה שהפושע הוא ששכח ומהחיצונית, אז אתם יכולים להגיד, חבר'ה, לא רוצים להשתתף איתכם. השותפות נועדה רק לתקנה. במקרה שאחד משלהם שכח הרי על פי דין ברציונל הם יכול לעשות את אותו דבר להגיד השותפות בעינינו קצת בעייתית כרגע כי הרי אתה אומר לי שהוא לא יכול לבטל לא לחיצונה ולא לפנימית כי החיצונים אוסרים עליהם נכון אז למה שלא נאמר רגע בוא נסגור את הדלת ואין שותפות אומר רש"י כיוון שבין אחד שלהם בן אחד מבני הפנימית פשעה הם לא יכולים לומר זאת רק במקרה שאחד מהחיצונית הם אומרים בבקשה השותפות רגרמה לכאב ראש נבטל את השותפות הראועה הזו ולהתראות מחר נמשיך הלאה בעניין זה בקצרה בהצלחה רבה ולהתראות [מוזיקה] מחר. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: