העמוד היומי מסכת שבת דף קכח עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קכח עמוד א

[מוזיקה] דף קכח עמוד א' בכל פעם בו אנחנו מזכירים בעמוד שלנו את המושג כל ישראל בני מלכים אנחנו מתרגשים מחדש לראות עד כמה המושג עד כמה הסיסמה הזו כביכול היא לא רק סיסמה זה לא רק ברמת העיקרון זה יורד לשטח זה מחלחל עד הפסקים ההלכתיים ויש לנו פסקים שאנחנו פוסקים על פי כך שכל ישראל בני מלאכים זאת אומרת זה לא רק נועד לעודד אותנו להגיד כמה אנחנו חשובים אלא באמת זה מומע עד כדי היסודות ההלכתיים בשטח כמו שנראה היום בשלוש סיטואציות שונות שבו אנחנו פוסקים הלכה על פי המושג של כל ישראל בני מלכים אבל רגע לפני שאנחנו מתחילים בוא נשמע סיפור נפלא שבו השתמש רבי עקיבא הייגר גאון הגאונים במשפט הזה כדי להמשיך ליהודי מסוים שפע ישועה ורחמים משמיים בעיר שלו בעיר של רבקי ו הייגר הת גורה יהודי שהיה חולה אנוש במחלה חשוכת מרפא לא היה איך לרפא אותו ה הרימו ידיים ביאוש ויום אחד הגיע שמועה שהולך לעבור בעיר המרכבה הכרכרה של רופא המלך הרופא הכי מומחה במדינה רב עקיבא הייגר שהיה מפורסם גם בקרב הגויים ביקש שיסדרו לו איתו פגישה וסידרו לו איתו פגישה כמובן של כמה דקות ורב הקיב היגר מער להעלות את שמו של אותו יהודי ואמר ברצוני שתבדוק אותו אני רוצה שתמצא לו רפואה הרופא שומע מקבל מגיע לבית של אותו יהודי בודק אותו ואומר לו נו באמת בשביל זה הטרחת אותי יש לכם כבר את הרופ פה הם מספיק מומחים בשביל לומר שהוא חסוך מרפה אין לו רפואה אין מה לעשות אמר לו רבי עקיבא אייגר תאמר לי אם המלך היה חולה באותה מחלה גם כן היית אומר אין מה לעשות היית מרים ידיים אמר לו הרופא תקשיב טוב המלך בעצמו פעם חלה במחלה הזו אבל יש רפואה היא כל כך נדירה אין אפשרות להשיג אותה לכן אני לא אומר לך מדובר באיז שהיא ציפור נדירה שנמצאת ביערות עד רק כדי ללכוד אותה צריך כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה כוח אדם וכולה אי ואולי אולי תצליח ללכוד אותה ואז אם תבשל אותה במים תאכל את בשרה זוהי רפואה בדוקה אבל פשוט מאוד זה לא הגיוני המלך יכל לשלוח את כל הצבא באמת עשה את כל המאמצים והצליח להביא את אותו ציפור אבל אתה בשביל אותו יהודי אין אפשרות עזוב לכן אני אומר מחלה חשוכת מרפה שמע את זה רב עקיבע הייגר נפרד מהרופא לשלום והרים את ידיו בתפילה ואמר ריבונו של עולם כל ישראל בני מלכים כפי שכתוב בעמוד שלנו כפי שכתוב באין ספ מקומות ישראל הם בני מלכים אם למלך הוא יכל לעשות את כל המאמצים ולהשיג בן שלך בן יקר שחולה אתה לא יכול להשיג את זה בשבילו איך שהוא מסיים את התפילה אותה סיפור נדירה עומדת על עדן החלון מיד ציבה רבי עקיבא הגר שיקחו אותה יבשלו אותה לפי ההוראות המפורטות של אותו רופא ויתנו לרופא יתנו לאותו חולה לאכול את זה וכמובן הוא הבריא וקם להתהלך על רגליו הסיפור ממשיך ואומר כך כשאותו רופא בחזרתו מאותו מקום שאליו הוא נסע עבר שוב דרך אותה עיר ונפגש עם רבי עקיבא אייגר והוא הראה לו את אותו יהודי אמר לו הנה תבדוק אותו בבקשה ברי כשור המחלה נעלמה כלא היייתה הרופא כל כך התפעל הוא לא הצליח להאמין שיש כזה מצב שהוא שמע את הסיפור היה קידוש שם שמיים אדיר אנחנו רואים שעצם המושג הזה הוא אומנם מושג הלכתי אבל גם אפשר על ידו כמו שעשה הב עקיב הייגר להמשיך ישועה ורחמים ורפואות על עם ישראל אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף קכח עמוד א' למעלה ראינו במשנה כל מיני דברים שמותר לטלטלם בשבת וכל מיני דברים שאסור היום אנחנו מתמקדים במה שאסור לט בשבת והגמרא תשאר ל כל מיני דברים או מדוע או פשיט אז הרי פשוט מה החידוש בכך פותחת הגמרא ואומרת ראינו במשנה שאסור לפנות את התבל תבל זה גידולים שלא הופרשו מהם תאומות ומעשרות כדין כמו שדיברנו כבר אתמול דיברנו על כל ענייני התאומות ומעשרות ואם כן שואלת הגמרא פשיטה אם לא הפרישו מזה תאומות ומעסות זה אסור באכילה זה מוקצה ברור שלא מטלטלים את זה בשבת עונה הגמרא לא צריכה מדובר כאן בטבל טבול מדרבנן זאת אומרת הגידולים הללו מדאורייתא לא חיייבים כלל בהפרשת תרומות ומעסות הם טבל רק מדרבנן רק רחמים גזו עליהם הפרשה והייתי חושב שיהיה מותר לטלטלם לכן אני משמיע לך ואומר גם בכזה טבל אסור לטלטל בשבת איך ייתכן טבל טבול מדרבנן אומרת הגמרא שזרעו בעציץ שאינו נקוב מדאורייתא רק מה שיונק מהקרקע הוא זה שחייב בתרומות ומעשרות גם מה שגודל בעציץ עם חור נקוף זה עדיין יונק מהקרקע אבל מה שגדל בעציץ שאינו נקוב שאין בו חור הוא לא יונק מהקרקע ומ דאורייתא הוא לא חייב בתרומות ומעשרות רק חכמים גזרו שיפריש ואם כן הייתי חושב שכזה סוג טבל שהוא רק תבול מדרבנן זאת אומרת כל דין טבל שיש עליו הוא רק מדרבנן יהיה מותר לטלטלו בשבת כמהש מלן זה החידוש המשנה המשיכה ואמרה ולא מעשה ראשון שלא ניטלה תרומתו כפי שאמרנו מעשה ראשון זה מה שנותנים ללוי שגם עליו יש מצווה לתת ממנו תאומת מעשר לכהן כל עוד והוא לא נתן זה נחשב לטבל ואם כן שואלת הגמרא פשיטה אם הוא עדיין לא נן לא נתן לכהן את מה שהוא מחוייב ברור שאסור לטלטלו זה אסור באכילה למה אני צריך לכתוב זאת במשנה עונה הגמרא ומי שזוכר את מה שראינו אתמול עכשיו ירוץ לו לא צריכה שיקדימו בקרי זאת אומרת כמו שראינו אתמול יש מושג כל חיוב תרומות ומעשיות מגיע רק לאחר שסיימתי להתעסק בזה גמר מלאכה עשיתי קרי מרחתי העמדתי קרי רק אז מתחיל חיובי מה קורה ם עם הבן אדם לאחר שעשו לפני שעשו קרי יגיע לוי ויקח את תרומת המעשר ראינו אתמול הוא לא יהיה חייב להפריש סומות ומעשרות למה הוא בעצם ניצל כאן איזשהיא פרצה הוא לקח עוד לפני שהיה חייב והב הוא פסוק שבו כתוב תרומת מעשר וכולו היינו ערך אתמול מי שרוצה בכל אופן יהיו פטורים אבל כאן מדובר שהוא לקח אחרי שזה נאמד בקרי אחרי שמרחתי וכאן הוא חייב זה החידוש לא צריך שיקדימו בקרי ומדובר שניתן ממנו מעשר ולא ניטלה ממנו תרומה גדולה מה הו דתי מה הייתי חושב כדי אמר לרב פפא להבאה כמו שאתמול ראינו את הדיון בין רב פפה להבאה שההוא אומר לו שאולי גם בכזה מקינו נפתור כמה שמלן כדי שני לה הביה כמו שנה הביה שמה פתאום לאחר שזה הדגן כמו שראיינו אתמול לאחר שזה תמרח שעשינו קרי שהיה כאן גמר מלאכה בכזה מקרה גם אם הלוי יקח קודם הוא עדיין התחייב להביא לכהן לא רק גם את תרומת המעשר וגם את התרומה זאת אומרת הוא יצטרך לתת מזה את מלוע ההפרשות המקסימלי את כל מה שצריך לתת לא יהיה לו פה איזה הקלה כי הוא מצא פרצה כי בעצם הוא לא מצא פרצה הוא עשה את זה אחרי המרוח זה כבר היה חייב אולי פושע נקרא לו או משהו כזה שהוא לקח קודם ולכן ברור שהוא התחייב זה החידוש שאנחנו לא פותרים אותו מכך וכל עוד הוא לא יפ מזה זה יהיה אסור באכילה ואסור בטלטול בשבת המשנה ממשיכה ואומרת ולא את מעשר שני וקד שלא נפדו גם למר בקצרה מעשר שני זה בשנים א' ב דה לשנות השמיטה מפרישים פירות יש עליהם קדושה צריך לאוכלם בירושלים ראינו שאם הוא מחלל אותם הם הופכים לחולין רגילה חולין רגילים פה מדובר שהוא לא פדע אותם שואלת הגמרא פשיטה אותו דבר הקדש אם אני מקדיש חפץ כלשהוא לבדק הבית בעצם אני אומר תשמע היה לי איזה שמחה צרה לא משנה מה החלטתי להקדיש את הפירות או כל דבר אחר לבתק הבית לבית המקדש מה הם יעשו או שישתמשו בזה בזה עצמו בזה גופו לצורך בניין בית המקדש או שימכרו את זה וישתמשו בכסף לבניין בית המקדש בכל אופן הדברים הללו אפשר לפדות אותם וכאן כתוב לא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ושואלת הגמרא פשיטה אם לא פדית את המעשר שני או את ההקדש יש עליו קדושה לכן עונה הגמרא מדובר שכן פדית אבל לא בצורה טובה לא צריך הד נפדו אבל ולא נפדו כהלכתן מסר מדובר שפדה על גבי הסימון הסימון לא מה שזכו למבוגרים שבינינו שאותו היו מכניסים לתוך תע הטלפון ציבורי כדי להתקשר אלא הסימון בזמנם כל מטבע היה עליו צורה היה מטבע אחד מיוחד שעליו לא היה צורה לא הטביעו עליו שום דבר קראו לו הסימון מלשון הסימון בלי סימון לא היה עליו שום סימן וכזה כסף אסור לחלל עליו מעשה ר שיני למה דרחמנא אמר כתוב בתורה וצרת הכסף בידיך וצרת מלשון דבר שיש בו צורה דווקא מטבע שמוטבע עליו איזו שהיא צורה בזה מותר לך לחלל את המעשר שני ולכן אומרת לך הגמרא ולכן אם פדית מעשר שני אבל על גבי הסימון אתה מרגיש באמת חבל על הזמן פדיתי את המעשר שני אבל לא נבדק כהלכתו ולכן יהיה אסור באכילה ואסור בטלטול בשבת ולגבי הקדש אומרת הגמרא מדובר שחיללו על גבי קרקע הקדש גם אפשר לחלל על גבי כל דבר כן בשוויו דוגמה הקדשתי שוי 1000 שק אני יכול לחלל אותו גם על הסכום הזה וגם על דבר בשובו שהוא מטלטל אבל על כסף אבל על קרקע וכאן הוא חילל על גבי קרקע דרחמנא אמר כתוב בתורה לגבי אם אני רוצה לפדות את הדבר שהקדשתי אותו ונתן הכסף וקם לו זאת אומרת דווקא כסף או שווה כסף דבר שהוא מטלטל אבל קרקע אי אפשר לחלל עליה את ההקדש כאן מדובר שהוא עשה את זה בצורה לא טובה הוא חילל על גבי קרקע ולכן אני אומר דע לך אולי זה שלא נפדו זאת אומרת אתה חושב שפדיה אבל דע לך זה לא נפדו ולכן יהיו אסורים באכילה ואסורים בטלטול בשבת המשיכה המשנה ואמרה ולא את אלוף גם גם צמח אלוף אסור בטלטול בשבת כיוון שהוא לא ראוי לאכילה אבל ראינו שרבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבים ועליו שעורב לא מצויים רק בגנותם של בני מלכים הוא סובר כל ישראל בני מלכים וראויים לגדל עורבים ולכן מותר להם לטלטל את מאכל העורבים תנו רבנן מטלטלין את החצב זה סוג של עשב מפני שהוא מאכל לצבעים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליוונים והם דברים מצויים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנ עמיות יענים בנות יעננו גים לאכול זכוכיות הכבה שלהם מאוד קשה ולכן זה היה מכלם אבל נמיות לא כל אחד מגדל בחצרו הם דברים מאוד לא מצויים יש אותם רק בחצרותיהם של מלכים בכל אופן מתיר רבן שמעון בן גמליאל אמר רבי נתן אלה מעטה חבילי זמות יטלטל משהו מאכל לפילים אם ככה גם חבילי זמורות אומר לי ש מטלטלים עלף שזה לא ראו לשום דבר כי זה מאכל לפילים ופילים לא מצויים אני לא מכיר אף אחד שמגדל פיל גם נתיר כי יש כאלה וראויים לגדל פילים ובחצרות של מלכים בהודו ובקו ו זניה ואני לא יודע איפה שם מגדלים פילים לכן אני אתיר אומרת הגמרא ממש לא ורבן שמעון בן גמליאל אומר מה פתאום נמיות שריח פילין לא שכיחה זאת אומרת כך כאן בארץ איפה הם גרו בארץ ישראל כן אומר כאן מצוי באמת נמיות רק מה למי שיש כסף לבני מלכים כל ישראל בני מלכים אבל פילים כלל לא מצוים כאן הם גדלים בארצות המזרח הרחוק אין כאן פילים גם לבני מלכים ולכן יש הבדל כביר הבדל מהותי בין העמיות שיש רק לבני מלכים ויש את הסברה של כל ישראל בני מלכים לבין פילים שפשוט לא מצויים ולכן אני לא אתיר לטלטל חבילי זמורות חבילי זמורות כי הם ראויים למאכל פילין אמר המאמר וו דתל נמיות המאמר מגיע ואומר מה שכתוב בברייתא שרבן שמעון גמליאל מתיר לטלטל שברי זכוכיות לבנות היענה זה דווקא אם יש לו את זה בחצרו שואלת הגמרא מה פתאום אמר רבשי למימר אלא בוא נמר בוא נזרום איתך לפי דבריך זה דווקא אם יש לו אם ככה דקאמר לי רבי נתן לרבן שמעון בן גמליאל בוא נמשיך את הדו סיח בברייתא רבי נתן מגיע לרבן שמעון בן גמליאל אומר לו חבילי זמות יטלטל פני שהוא מאכל פיילין רגע אם באמת הוא מדבר על בנות יענה שיש לו אז גם על פילין מדובר שיש לו אם כך למה לא ברור שרבן שמעון וגמליאל יתיר לטלטל חבילי זמרות לפיין אם יש לו בחצרו אטלי פיילין המי לא אלא חייב להיות ראוי זאת אומרת השאלה של רבי נתן אם לשיטתך מותר לכל בן אדם לטלטל בת זכוכיות כי ראוי שיהיה לו בנות יענה אם כך ש מותר לו לטלטל גם חבילי זמות כי ראוי שיהיה לו פילים אלא ראוי הכנה מראוי זאת אומרת באמת רבי רבן שמעון גמליאל עונה לו שיש הבדל כי זה יש וזה לא מצוי זה יש לבנות בני מלכים וזה כלל לא מצוי באזורנו אבל ברור לפי הדו סיח לפי השאלה והתשובה אני מבין מדבריהם שמדובר רק על ראוי ולא אם יש לו כי אם יש לו ברור שיהיה מותר ורק אם אין לו רבן שמעון גמליאל אומר כיוון שראוי שיהיה לו בנות יענה כי כל ישראל בני מלכים לכן אני מתיר לו לטלטל אמר הבי בו דיברנו כאן על כל ישראל בני מלכים בוא ואביא לך רשימת תנאים שכולם מתבססים בדבריהם על המושג שכל ישראל בני מלכים רבן שמעון בן גמליאל אחד ורבי שמעון שת ורבי ישמעאל שלוש ורבי עקיבא ארבע כולו סביר עליו כל ישראל בני מלכים זאת אומרת בפסקי הם מתבססים על המושג על המשפט הזה שכל ישראל בני מלכים מפרטת הגמרא רבן שמעון בן גמליאל עד המרן שמותר לטלטל לוף שהוא מאכל עורבים ושברי זכוכיות שזה מאכל בנות היענה על אף שרק בני מלכים מגדלים אותם מהתם הפשוט שכל ישראל בני מלכים רבי שמעון דתנן יש לנו משנה שם כתוב שכל דבר שמוכרח עליו שהוא לצורך רפואה אסור לעשות אותו בשבת ולכן לסוך שמן מותר גם אם אתה כרגע חולה ומתכוון לרפואה כי גם בחול את הרגיל סוך שמן אבל אומרת שם אומרת אומרת המשנה כך אומרים חכמים בני מלכים שכין על גבי מכון שמן ורד למה שכן דרכן שבני מלכים לסוך בחול זאת אומרת רק בני מלכים יהיה מותר להם לסוך בשבת שמן ורד למה כי ככה הם נוהגים גם בחול אבל סתם אנשים יהיה אסור כי מוכרח שזה לרפואה כיוון שדמו יקרים אף אחד לא משתמש בזה בחול אבל רבי שמעון חולק ואומר מה פתאום כל בני מלכים הם ולכן כיוון שאני מתייחס אליהם כבני מלכים מותר להם לסוך על גבי מחותם שמן ורד גם בשבת כי הם ראויים להשתמש בהם גם בחול רבי ישמעאל ורבי עקיבא איפה אנחנו רואים שהם גם כן משתמשים במושג כל ישראל בני מלכים ד תניה כתוב שם יש דיום לגבי בן אדם שחייב כסף לאנשים הרי שהיו נושעים בו 1ל מנה הוא חייב לי אל מנה ואין לו כסף להחזיר אני מגיע לבקש הוא פושט את הרגל ואומר בבקשה כסף אין לי תעשה מה שאתה רוצה כמובן אני הולך להוצאה לפועל ומנסה להוציא ממנו חפצים לפחות בשווי של החוב שהוא חייב לי אבל אנחנו יהודים אנחנו לא נשאיר אותו בארום ובחוסר קול שמה אומרת הברייתא חייבים להשאיר לו את הריאות הבסיסי את הביגוד שהוא לובש עכשיו מה קורה עם מה שהוא לובש זה קולקציה מהמותגים המובילים החליפה שהוא לובש שווה 100 מנה עכשיו ב בקשה אתה חייב כסף לאנשים לך עם המינימום שבמינימום השאלה אם אני יכול לקחת לו את אותה חליפת מותג ולתת לו במקום זה חליפה פשוטה אבל טובה או שלא הרי ש נושים בו 1000 מנה והוא לבוש איצלה בת 100 מנה אומרת הבריתה מפשיטים אותו מלבישים אותו אצלה ראוייה לו זאת אומרת כך אם היה לך כסף בסדר גמור תשתמש בכסף למה שאתה רוצה אבל אם אתה חייב לאנשים אתה לא יכול להחליט ללכת עם המותגים הכי מובילים בשעה שאתה חייב כסף לאנשים יקחו לו את אותה צטלה יפרעו בזה את החוב וייתנו לו בגד לפי כבודו אבל תנה משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא ממש לא כל ישראל רוים לאותה איצטלה כיוון שכל ישראל בני מלכים זה הבגד הבסיסי זאת אומרת אתה הרי לא יכול להשאיר אותו עם פיג'מה נכון אותו דבר אתה לא יכול להוריד אותו מגדלות זה מה שהוא הולך הוא הרי ראוי לכך מהטעם שכל ישראל בני מלכים אתה לא יכול להוריד לו את זה וכפי שאמרנו הביגוד הבסיסי של הבן אדם נשאר עליו תחפש מקומות אחרים לגבות משם את החוב זה נשאר אצלו הוא עדיין חייב כסף אין כל סתירה בכך זה גם מאוד לא יפה שככה הוא הולך אולי אבל לך אין את הרשות להפשיט ממנו ולהוריד לו מהטעם של כל ישראל בני מלכים ראינו במשנה חבילי קש חבילי עצים וחבילה זרדים שאן דברים שראויים גם למאכל בהמה ולא אפילו חלקם למאכל אדם וגם לא סקה איך אני יודע אם הם מוקצים בשבת או לא אמרנו פשוט מאוד השאלה אם הזמנת אותם יחדת אותם להסקה או לאכילה תנו רבנן חבילי קש וחבילה עצים וחבילה זרדים אם הא תקינה למאכל בהמה מטלטלין אותם יפה כי מאכל בהמה כפי שאנחנו רואים לאורך כל הדרך מותר בטלטול ואם לאו שסתם הז זה על פי רוב נועד להעסקה אין מטלטלין אותם רבן שמעון גמליאל אומר חבלין הניתנים ביד אחד מותר לטלטלם זאת אומרת גם מה שהתקנתי למאכל בהמה דווקא אם הם נטלים ביד אחד אבל אם זה רק ב שתי ידיים אסור לטלטל יש דין של טרחה יתרה ברגע שזה כל כך גדול זה ניטל רק בשתי ידיו על אף שזה למאכל בהמה אסור לטלטל חבילי סיעה אזוב וקורנית זה סוג מסוים של צמחים נראה בהמשך מים הכניס לעצים להסקה אין מסתפק מהם בשבת כמו שאמרנו כל מה שנועד להסקה הוא מוקצה אבל אם הוא הכניס אותם למאכל בהמה מסתפק מהם בשבת מה שמיועד למאכל בהמה מותר להשתמש בשבת וקום ביד ואוכל מותר לשבור ביד ולאכול ובלבד שלא קטום בכלי אסור לעשות את זה בעצם כמו שהוא עושה ביום חול על ידי כלי הוא מולל ואוכל מותר לו למלול אבל הו בלבד שלא ימלל בכלי הרבה דברי רבי יהודה שימו לב מדבריו של רבי יהודה משמע שמותר אפילו למלול למלול זה בעצם לפרק להפריד בכלי אבל קצת ולא לעשות את זה הרבה חכמים חולקים ואומרים וחכמים אומרים בכלי אסור בכלל מולל בראשי עצ באותה ואוכל ובלבד שלא ימלל בידו הרבה כדרך שהוא עושה בכול בעצם מדברי רבי יהודה משמע שביד מותר אפילו הרבה ובכלי רק קצת ואילו חכמים אומרים בכלי בכלל ו וביד רק קצת ולא הרבה וכן במיטה וכן בפגם זה כל מיני סוגים אמיטה רשי אומר זה סוג של מנטה וכן בפגם וכן בשעה מיני תבלין כל הדברים הללו המחלוקת הזו תקפה ועומדת אל אב תלו אם הכנסת אותם לעסקה או למאכל בהמה גם כשהכנסת אותם מאכל בהמה לקטום רק ביד ולא בכלי ולעניין כמו שראינו לעניין ה מלילה מחלוקת בין רבי בין רבי יהודה לחכמים שואלת הגמרא מהי עמיתה זה ניניה זה סוג של מנטה סיה אמר יהודה ציטרה ציטרה זה גם סוג מסוים של מנטה אזוב עברתה יש אומרים שזה האתר המוכר לנו קורנית זה קורנית שמה שואלת הגמרא אתה אומר לי שהקור ת זה קורנית והודה אמר לה הוא היה איזה רוכל בשוק שהציע למחירה מן בי קורנית הוא שאל מי רוצה לקנות קורנית ואשת קחש ונמצא שזה צמח החשה יש אומרים שזה מה שמוזכר לנו היום בתור תבלין אורגנו בכל אופן זה לא קורנית אלא אומרת הגמרא סיאה באמת זה צטרה אזוב שהזכרנו זה ברתה וקורנית הזחה שבאמת כפי שאמרת איתמר אומרת הגמרא בשר מליח בשר מליח פירושו פעם לא היה מקפיא היו מולכים את הבשר בהרבה מלח כדי שהשתמר לאורך זמן כזה בשר אומרת הגמרא מותר לטלטלו בשבת כי הוא ראוי לאכילה אפשר לאכלו כבר בשבת מותר לטלטלו אבל בשר טפל בשר טפל רשי אומר בשר תפוח יש אומרים המפרשים מסבירים שזה אותו דבר בשר שלא נמלך בשר חי רב הונה אמר מותר לטלטלו ורב חיסנה אמר אסור לטלטלו הבינה הגמרא שהם חולקים כאן במחלוקת של רבי יהודה ורבי שמעון שלפי רבי יהודה מחמירים בדיני מוקצה וזה שיטת רב חסדה שאסור לטלטלו ואילו רב הונא שמתיר הו כרבי שמעון המקל בדיני מוקצה שואלת הגמרא רב הונה אמר מותר לטלטלו והרב הונ תלמיד רב אבה ורב כרבי יהודה ספיר דתל מוקצה איך הוא מתחיל לטלטל בשר חי שהסברנו שזה כשיטת רבי שמעון עונה הגמרא במוקצה לאכילה סבר לה כרבי יהודה בכל ענייני מוקצה במוקצה לטלטל סבר לה כרבי שמעון שדיני טלטול שמה הוא סומר באמת כמו רבי שמעון ומתיר לטלטל את הבשר החי הזה כ שיטתו שואלת הגמרא רב חסדה אמר סור לטלטלו זאת אומרת שהוא מחמיר והרב יצחק ברא מיקלה ללבי רב חסדה וחזה הוא בר אבזה אבז ששחטו אותו בעצם הוא עדיין היה בשר חי שלא נמלך שלא ראוי לאכילה אותו בשר תפל שדיברנו עליו והוא רא שמשרתים של רב חיסלה הה ו כם טלטלו למשנ ש לטולה הם טלטלו אותו בשבת מחמה לצל כדי שאותו אבז שחות לא יסריח ורב חיס ד עצמו הוא זה שהורה להם לעשות את זה ואמר אב חסדה חסרון כיס ק חזין נחה למה שיהיה למה שנפסיד את אותו בשר בחמה זאת אומרת הוא רמז להם תכניסו את זה הביתה תכניסו את זה לצל ואם כן אתה רואה שמותר לטלטל אונה הגמרא שני ברוז דחזי ומצא אבז הבשר שלו הורך והוא ראוי באמת להאכל גם כשההוא חי גם כשהוא עדיין לא נמלך הוא ראוי להאכל כך ולכן הוא התיר להם לטלטל אבל בשער בשר תפל בשער בשר תפוח שלא נמלח בשר חי כמו שדיברנו עליו קודם של חיה של בהמה הוא לא ראוי לאכילה כלל ועל כן אומר רב חסדה אסור לטלטלו בשבת תנו רבנן דג מליח מותר לטלטלו הוא מליח הוא אמנם מלוח אבל הוא נאכל ומותר לטלטלו דג תפל שלא נמלח שלא יתבשל דג חי אסור לטלטלו למה כאן אנחנו נראה בעצם נסביר לפי תוספות שהברית כאן מדברת כשיטת רבי שמעון שמותר לטלטל בשבת זאת אומרת שהוא מקל בדיני מוקצה אבל הדג הזה שהוא חי לא ראוי לכלום לא לכלבים לא לשום דבר ולכן אסור לטלטלו בשבת בשר בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו מליח כולם אומרים שמותר כי הוא ראוי לאכילה וגם תפל הוא אמנם עדיין לא נמלך אבל כמו שראיינו זה שיטת רבי שמעון שמקל בדיני מוקצה זה ראוי לבהמה ראוי לכלבים וכדומה תנו רבנן מטלטלין את העצמות לפני שהוא מאכל לכלבים אם כן שוב אנחנו רואים מאכל בהמה מאכל חיה ועוף כלב וכדומה מותר לטלטל בשבת בשר תפוח כאן רשי מדגיש זה לא התפוח שרשי הזכיר לאל שפירושו בשר חי שלא נמלך אלא כזה בשר שהוא תפוח זאת אומרת שהוא מסריח מותר לטלטלו מפני שהוא מאכל לחיה אמנם בהמה וכדומה לא אוכלים אותו כלבים גם לא אבל חיה אוכל אותו ולכן מותר לטלטלו מים מגולים שיש בהם ארס גם כן מותרים בטלטול מפני שהן ראוין לחתול חתול ארס לא מזיק לו הוא יכול אפילו לאכול נחשים בטח לשתות מים מגולים שיש בהם חשש ארז של נחש ולכן מותר לטלטל אותם בשבת בשביל החתול רבן שמעו בן גמליאל אומר מה פתאום כל הזמן אסור לשע אותם מפני הסכנה אסור להשיר בבית בכלל מים מגולים מים שהיו מגולים מיד תשפוך אותם יש סכנה שמה יבוא אדם וישתה מהם ואם כן ברור שהם אסורים בטלטול ושבת אתה לא יכול לשמור אותם בשביל חו לא לטלטלם בשבילו אלאור שהם מוקצים אסורים בטלטול בשבת בהצל רבה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: