העמוד היומי מסכת שבת דף קכה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קכה עמוד ב

[מוזיקה] שבז דף כ רפ עמוד ב נתחיל בעמוד א' שורה השנייה מלמטה במשני האבן שבקיר יו כדי לשאוב מים מהבאר או מהמעיין היו לוקחים דלת יבשה את הקליפה של הדלת היבשה שהיא חלולה והיו משתמשים בזה כתחליף לדלי אבל כדי שהיא לא תצוף כשהיא מגיעה למים אלא היא תשקע בתוך המים ו תמלא תתמלא במים ויוכל להעלות אותה אז היו שמים אבן שמכביד עליה וכך הקליפה היייתה שוקעת במים ויכלו למלות אותה במים השאלה מה עושים בשבת כאשר הוא רוצה למלות במים ויש אבן האבן היא מוקצה איך אפשר לפתור את הבעיה הזאת שיהיה מותר להשתמש בה בשבת אומרת המשנה האבן שבקיר ייו האבן שנמצא בתוך הקירוי הזה שזה הדלת אם ממלאים בה ואינה נופלת אם זה מחובר בצורה כזאת שהאבן לא נופלת ממנה אומר רשי שקשורה יפה לפי הקרויה שו יה כלי אז ממילא ברגע שהאבן היא חלק מהכלי היא נהית היא מקבלת שם של כלי והיא יוצאת מתורת מוקצה לתורת כלי שאינו מוקצה אם ממלאים בה ואינה נופלת ממלאים בה ואם לא אין ממלאים בה אבל אם האבן תיפול ברגע שהוא ימלא בה זאת אומרת היא לא מחוברת יפה לכלי אז ממילא לא רק שהאבן י מוקצה גם הדלת עצמה היא מוקצה כיוון שמונח עליה אבן שהוא מוקצה ממילא היא נעשית בוסס לדוב אסור ואסור לטלטל גם את הקירוי עצמו ממשיכה המשנה דוגמה נוספת זמורה שהיא קשורה בטפח במקום חבל היו משתמשים בזמורה של גפן כדי לשלשל את ה את הקירוי לתוך את תפיח שזה סוג של פח ששואבים בו מהבור או מהמעיין לשלשל אותו לתוך הבור ממלאים ב שבת אם היא קשורה תפיח קשורה היטב אז ממילא גם כן היא לא מקבלת היא אין לה שם של מוקצה ש זמורה סתם אלא היא נהית חלק מהכלי ומותר לטלטל אותה בשבת חלק נוסף במשנה פקק החלון האם מותר לסתום את החלונות עם איזשהו פקק מה שאנחנו קוראים לזה היום חלונות זה לא החלון החלון עצמו זה החור שבקיר קק החלון זה מה שאותם את החלון האם מותר לסתום אותה בשבת רב לזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקי קין בוי ואם לאו אין פוקי קין בוי נראה בגמרא את המחלוקת שביניהם אבל רב לזר מצריך שני תנאים א' שהחלק הזה שהותם את החלון יהיה גם קשור בחבל וגם תלוי שה החבל הוא קצר ואי אפשר להניח את החלק הזה על הרצפה אבל אם לא אסור לבקו בו וחכמים אומים בין כך ובין כך קיקין בוי וגמורה תפרש מה הן נחלקו תנ נוסם אומרת הגמורה אבן שעל פי החבית ראינו משנה היא תברה לכמון בק לז עמוד ב אבן שעל פי החבית מטל צידה והיא נופלת כעת הוא רוצה להוציא יין מתוך החבית אבל מונח על גבה אבן אז הוא מטה מטה את החבית על צידה וכך האבן תיפול וממילא הוא יוכל להוציא יין אומר רבי אומר רבא מ אומ רבי יחנון יש כעת מחלוקת בדברי רבי חנון שהביא הסתייגות על דברי המשנה השיטה הראשונה זה רבי בשם רבמיל שרבי חנון חילק כך לא יישון אלא בשוח מתי מותר להטות את החבית על צידה כדי להפיל את האבן דווקא כשהוא שכח את האבן על גבי החבית אבל במח נעשה בוסיס לדוור אסור אם הוא הניח מלכתחילה את האבן על גבי החבית והוא ידע וחשב שזה יישאר שם למשך כל השבת אז כל החבית נעשת מוקצה מדין בסיס לדבר האסור שזה בעצם מחזיק את האבן אז יש זה גם דין של מוקצה וממילא יהיה אסור לו כלל להטות את החבית ורב יוסף אומר רב אסי אומר רבי יוחנן אבל רבי יוסף בשם רב אסי הסביר הביא את דברי רבי יחנון בהסתייגות להפך שהוא בא להקל לאישון אלא בשכחה במניה נעשה כיסוי לאחוז ברגע שהוא אם הוא הניח את האבן על גבי החבית ולא סתם שכח אותה שם אז לא רק שיהיה מותר להטות את החבית אלא יהיה מותר לו לטלטל את האבן עצמה ולמה כיוון שהאבן מקבלת שם של כיסוי לכלי הוא הניח אותה ב כונה וייחד אותה לצורך כיסוי לחבית אומר רבי מסנ השמת שאלנו על דברי הממרה הזאת האבן שבקיר יו כתוב במשנה שלנו האבן שבקיר יו היא ממלין בה והינה נופלת ממלין בה לכאורה רואים כאן שאבן שמחוברת לקירוי דווקא אם היא בצורה כזאת שהיא לא תיפול אז אפשר למלות בה והיא לא מוקצה לכאורה לפי דברי רבה בשם רב אמי שהביא את דברי רבי יוחנן לחומרה ואמר שאם הוא הניח אותה שם אז הא נעשה בוסיס לדוב אסור אז למה האבן שהוא הניח אותה על גבי הקירוי וחיבר אותה לשם למה אני לא אומר שכל הקירוי נעשה נעשה בוסיס ואם כן נאמר שגם הקירוי יהיה מוקצה למה ברגע שזה מחובר טוב אתה אומר אפשר למלות בזה וזה לא מוקצה ואילו בחבית גם כשהבן הונחה שם מערב שבת אתה אומר שאסור לטלטל וכל כל החבית נעשה בוס דוסו אומרת הגמרא ולאי אין קושיה אוסון כיוון דעד קו שבי דופן כיוון ששם הוא חיבר וקשר את האבן אז הוא עשה פה מעשה המעשה הזה שב י דופן השבה שבה לאבן שם של כלי והוא נהייה חלק מהכלי על ידי המעשה הזה מה שאין כן כאן שהוא רק מניח על החבית את האבן ההנחה לבד בלי מעשה לא עושה את זה לחלק מהחבית ולכן אני קורא לחבית בוא סדו עסו כי האבן נשארת מוקצה כדבר שהוא לא כלי אומר רב יוסף ומסב אשמת רב יוסף שהביא את הגרסה השנייה בדברי רבי וחלון שרבי וחלון בא להקל ולומר שאם הוא מניח את האבן אז האבן יהיה ככיסוי לכלי ומותר לטלטל את האבן עצמה היא לא מוקצה מסבין שמיטין שאלנו על השמועה הזאת שהבאנו מהמשנה מהמשך המשנה אם לאו אין ממלים בו כתוב שאם האבן לא קשורה היטב ל וכש הקירוי יגיע הדלת תגיע למים אז האבן תיפול אז אסור לטלטל כלל את הקירוי ואת האבן לכאורה למה שיהיה אסור הרי אנחנו ראינו כעת שגם בהנחה לבד על גבי חבית זה כבר נחשב לדבר שנעשה לשימוש הכלי זה נעשה לשימוש החבית אז גם פה גם אם זה לא מחובר היטב עדיין הוא יחד את זה לצורך הקירוי לתת לו משקל למה אתה אומר שאם זה לא מחובר טוב אז כבר לא לא יצא מתויר הסבן וזה נשאר מוקצה והיה אסור לטלטל את זה אומרת הגמורה אומר רבי יוסף ולא הי אוסום כיוון דל אדקו בטולי בוטלו יש הבדל שם לגבי קירוי במשנה שלנו אם הוא לא ידק אותה היטב אז הוא לא השיג שום דבר באבן כש הקירוי הזה שהיא מיועדת להוציא מים מהבאר מהמעיין אם זה יגיע למים וזה יתהפך והאבן לא תעשה את התפקיד ש שלה להשקיע את זה בתוך המים אז בעצם הוא לא השיג כלום בכך ואם כן האבן נשארת אבן והיא לא הועילה במה שהוא שם אותה שמה רק במקרה שהוא כושר אותה לכן אם הוא לא כושר אותה ממילא זה נשאר מוקצה אבל אצלנו שזה רק בתור כיסוי לחבית עצם זה שהוא הניח אותה על החבית זה חיסה את החבית וזה הגיע לייעוד שלו ולכן זה לבד מספיק כדי להוציא את האבן מצורך מוקצה אומרת הגמ במקו מפלגה יש פה בעצם מחלוקת בדברי רבי וחנון מה קורה באופן שהוא מניח את האבן על גבי החבית האם אני אומר שהאבן נהית נשארת מוקצה ואדרבה החבית היא בוסיס לדוב וסו ואסור אפילו להטות את החבית על צידה או שהאבן נהפכת לכיסוי לכלי והיא בכלל לא מוקצה מותר לתתת את האבן עצמו אפילו בלי להטות את החבית במקו מפלגי מרסו בינן מיזה ומרס לאבן מיסה נחלקו האם כדי להוציא דבר מתורת מוקצה לשימוש של דבר המותר צריך מיסה כאן אין מיסה וזה שהוא מניח את החבית את האבן לגבי כיסוי החבית זה לא מיסה זה רק הנחה באלמה אז ממילא רב אמי בשם רבי בשם רב עמי סבר שזה לא מספיק צריך מיסה וממילא לכן האבן נשארת מוקצה אז החבית בוסיס אבל רב יוסף סבר שגם בלי מייסה ברגע שאיחד את זה והניח את זה על גבי החבית זה כבר מספיק כדי להוציא את זה מתרס מוקצה ומוותר לטלטל את האבן ואז דו לטעמו הם הולכים ל שיטוסו דכי אוסר רבדי מי אומר רב חנינה ואמר לומר רב זר אומר רב חנינה פעם אחת הלך רבי למקום אחד הוא מצא נדבך של אבנים הוא מצא שורה של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחישבו כדי שנשב עליהן למחר ולא יצריך ון רבי למיסה לכו תחשבו על זה כדי שנוכל לשבת על זה זה לא יהיה לנו מוקצה ונוכל למסור את השיעור במקום האבנים ורבי חנן אומר צריחון רבי למיסה מה אמר להו איזה מעשה רבי צריך לפי רבי יחנון רבי אמי אומר צאו ולמדו אומר להו דהיינו רב אמי אומר שרבי יוחן ש שרבי שאמר להם תצאו סדרו שנוכל ללמוד שם מחר על גבי האבנים הוא אמר להם תסדרו את זה בצורה שנוכל לשבת שם בצורה של שיעור שהת ידים יוכלו לשבת על זה בלי לטלטל את זה מהמקום כיוון שצריך מעשה בשביל להוציא אבן מתוס מוקצה וכאן באבן הזאת לא שייך מעשה לעשות בזה ממילא תסדרו את זה כבר בצורה שלא נצטרך לטלטל את זה נוכל התלמידים להתיישב על זה ואני אוכל למסור שיעור זה הכוונה ולימדו תסדרו את זה כך כיוון שאין פתרון כי צריך מיסה רבי אסיו אמר צהו ושפשפו אמר לוו דהיינו תלכו ותנקה תשפשף מזה את השאריות שיש על גבי האבנים האלו כדי שנוכל לשבת על זה וזה מיסה קל שכבר מספיק בשביל להוציא את זה מתס מוקצה אז אם כן רואים שזה לשיט אוסום רבה מכאן שאמר את ה צד הראשון שרבי יוחנן לחומרי כיוון שהאבן צריכה מיסה לכן החבית בוסס דברו אסור הוא זה שאמר שמה שאין פתרון לאבן כי צריך מיסה לכן תסדרו את האבנים בצורה שלא יצטרכו לטלטל אותם רב סי שסובר שמיס קל לשפשף את האבנים מעתיד זה מספיק הוא זה שאומר כאן שברגע שהוא סובר שרבי יוחנן אמר שברגע שהוא מניח את האבן על גבי החבית זה לא מוקצה איתמר רבי ישי בן שעול אומר סבר של קורות אבי זה לא היה נדבך של אבנים אלא זה היה רמה של קורות שהיו מיועדות לבנייה ורבי יוחן בן שאול אמר גשוש של ספינה ודנו איזשהו כרש שהשפים היו מגשש זה את עומק המים כדי לדעת איפה לא להתקרב שלא תישבר הספינה כשהם מתקרבים ליבשה הם בעצם שני דברים שאנשים מקפידים על זה שלא יתקלקלו קורות שלא תקמו והגשש הזה שלא יישבר מד אמר גשוש כל שכן סבר כיוון שגשוג בי גשוש שיש אפשרות לייחד את זה ולהשמיץ את זה שזה לא יהיה מוקצה אז כל שכן בסבר של קורות אודמר אבל גשוש קופי דלי ובזה לא איתנו כי זה מוקצה מח מס סקיס מקפידים על זה ושמה לא יועיל להשוות את זה ולהתיר להוציא את זה מתור הס מוקצה אומרת הגמורה על המשך דברי המשנה עברנו לזמור שהיא קשורה בפיח במקום חבל הוא קשר זמורה ואנחנו אומרים שאפשר למלות בה בשבת מדייקת הגמרא קשור אוין לא קשור או דווקא בגלל שיש פה מייסה של קשירה של זמורה לדלי לימה מניס דק רב שון גמליאל דתני לכאורה זה דלק רב שן גמליאל שהוא שהוא סובר שמספיק מחשוב באלמה ולא צריך מיסה כדי להוציא דבר מתירס מוקצה לתירס יחוד לשימוש דבר המותה תחריות של דקל שגרן לעצים חתיכות של דקל שהוא חתך אותם חתיכות חתיכות בשביל להסיק אותם לעסק התנור ונמלך לין לישיבה לבסוף הוא החליט לקחת את החתיכות עצים האלו ולשמש להשמיש אותם לישיבה לכיסאות צריך לקשור צריך לקשור אותם יחד דהיינו לעשות פה מעשה שהמעשה הזה מראה אני לא לוקח את זה כבר יותר לא מייעד את זה לעסקה שזה פעולה שזה דבר שהוא מוקצה אלא אני רוצה לייעד אותו לכיסאות למושב אב שמן גליל לא אמר אין צורך לקשור מספיק המחשבת בעלמה וממילא מה שכתוב כאן שצריך קשיר בזמורה ולא מספיק זה שהוא ישים את זה בפיח שיחשוב על זה שהוא הולך לייחד את זה לפיח כדי לשלשל את הפיח למטה בבור זה לבד לא מספיק צריך מיסה זה לא יק רב שן גלי שסובר שצריך קשירה צריך מיסה אומר רב ש ש ספל ותם מרב שם גמליאל אוכ מעסקים ומחוברת באביה מדובר במקרה כזה שהזמר עדיין מחוברת לענף לגפן עצמו שמחובר ל הקרקע וממילא לכן כאן לא מספיק במחשוב ו בעלמה אלא צריך מיסה של קשירה שזה כבר מיסה חשוב יותר וזה אפשר להוציא אותו כבר מתוס המוקצה שלו שואלת הגמרא אם זה מחובר עדיין לגפן יש פה בעיה אסור להשתמש בדבר שמחובר לקרקע אי יוכי כו משתמש במחובר לקרקע וארי חזל אסרו להשתמש בכל דבר שמחובר שמה הוא יבוא לתלוש אותו עונה הגמורה למטה מג' הדבר שהוא פחות מג' תפוחים לא גזרו ממילא כאן מדובר אומר רשי בבור בור מעיין שהם נמוכים מאוד ומילא מספיק לו זמורה פחות מג תפוחים שזה כבר כדי להוציא מזה מים ועל זה מדובר כאן ולכן על זה אין את הגזרה של שימוש במחו בו לקרקע אבל מיסה חזק הצטרכו ולכן גם רב שון גליאל יודע שכאן צריך מיס קשירה וזה יכול להסתדר גם כשי טוס רבשי אומר אפילו יות מבטלו שו גזרו שמה אקט רבשי אומר שגם מדובר ב זמורה תלושה מהגפן ולא כמו שרב שמיד אפשר ליישב שזהר שם מקטים דהיינו מצד לכוס מוקצה אז אתה צודק באמת מספיק לפי רב שון גליל מחשוב ובאמה גם בלי קשירה למה פה הצלחנו קשירה כי חוששים שמה אז מורה הזאת לא תתאים לו לאורך שהוא צריך תהיה ארוקה מדי ואז בקלות הוא כותם אותה ומפרק אותה ואז זה בעיה אסור לקטום בשבת אז לכן אומרים לו תכין את זה תקשור את זה כבר מערב שבס ואז ממילא אתה לבדוק האם זה תואם לך לצרכים או לא ואתה תבוא לסדר את זה כבר מערב שבס לכן יצריכו לקשור אבל לא מצד הייחוד שלהוציא אותו מתס מוקצה לשימוש לדבר המותר אומר גמור פקק החלון ראינו בהמשך של המשנה מחלוקת לגבי פקק החלון רב לזר סובר שכדי לסתום חלון צריך שהחלק הזה יהיה קשור ותלוי והחכמים אומרים בין כך ובין כך פקקי אומר רבי בבחן מבי אחון הכל מועדים שאין אויסין אוהל הר בחילו ביום טוב דהיינו לעשות אוהל שזה גג אם זה אוהל כבע זה אסור מצד בו הנה אבל אם זה אוהל הרי אומר רבי יחנון לכולן מאוהל גג אסור לעשות ביום טב אין צורך למר בשבס לא נחלקו אלא לאוסיף המחלוקת היא לגבי להוסיף על גבי אוהל האם מותר או אסור שרבל זורם אין מוסיפים ביום טב אין צך למה בשבס וחו מוסיפים בשבס ין צרך למה ביום טב ועל זה המחלוקת שכבר קיים כמו כאן שכבר קיים אוהל והוא רק מוסיף על זה זה המחלוקת ביניהם ורשי אומר שהכוונה כאן מדובר על הגג ובגג יש את האיסור שאסור לעשות עם זה אוהל ואסור גם באוהל הרי לפרוש מחצלת על ארבע מחיצות או על ארבע קונדסין להיות צל לאוהל מן החמו אבל מחיצה אומר רשי לאו אוהל הו ושורי ל פורסה לצניעות כמו שראיינו בגמר בעירובין בדף צד שיש שמה מיסה ש יר שמואל לעשות מחיצות הראיות אז מחיצות שהם לא גג מותר בהרי ובגג אנחנו אומרים שלכולם אסור לעשות מותר רק להוסיף וככ חלון דמס ניסין למה אצלנו אנחנו כן משווים את זה למחלוקת של אוהל הרי אצלנו מדובר בקיר חלון שנמצא בקיר זה לא אוהל של גג אלא זה אוהל של מחיצה כיוון שזה בניין קבוע מר זה כמו סיף על הבנין אז ממילא יוצא שלעשות אול הרא מלכתחילה לכולל מעסו להוסיף עלו אל הראי זה מחלוקת ולגבי מחיצות מהצד אז או אל הר מותר או אל כבע אסור לעשות מלכתחילה ואומר רשי שכשוכים אוהל קבע מחיצות של קבע אז גם כשהוא בא להוסיף עדיין יש בזה מחלוקת האם מותר לעשות את זה או אסור לעשות את זה זאת אומרת תוספת של אוהל כבע גם לחיצות הוא בעייתי ונחלקו בזה האם מותר לעשות את זה בשבס ויום טב או שאסור אז אם כן היה לנו כאן את המשנה לגבי לגבי אבן שבקיר ויו צריך שהיא תהיה קשורה לגבי זמורה גם כן צריך שהיא תהיה קשורה ופקק חלון מחלוק אם צריך שהיא תהיה קשורה ותלויה או לא הבאנו את המשנה של אבן שעל פי החבית מתה על צידה והיא נופלת ושתי שיטות ברבי יחנון מה קורה באופן שהוא מניח את האבן על החבית האם אז החבית היא בוסיס ו גם החבית נאסרת או להפך שגם האבן נהית מותרת כיוון שהיא כבר לא מוקצה היא מיועדת לכיסוי הכלי אמרנו שהם ל שיטוסו האם צריך מייסה כדי להשוות דבר שהוא מוקצה לצורך שימוש המותר וממילא האם מותר האם בזה שהוא הניח את זה על גבי חבית זה כבר נהפך לדבר שמותר והמחלוקת ביניהם מצינו לגבי רבי שרצה שיכינו את האבנים לצורך השיעור למחרת אז רב חנינה הביא ש לא יצריך ון רבי למיסה ורבי יוחן אמר שיצריך און רבי למיסה איזה מיסה מסבירים כשרבי יוחן אמר שיצריך רבי למיסה נחלקו שמה גם כן רמי ורב אסי האם המיסה הוא מיסה חשוב וממילא אי אפשר לעשות את זה באבנים ולכן הוא התכוון שיסדרו את זה בדיוק כדי שלא יצטרכו לטלטל את האבנים או מייסה באלמה שי שפשוף באלמה רב שן גליאל שאמר שלא צריך לקשור כשבאים להשוות חריות של דגל ולעשות את זה לישיבה אז מספיק במחשוב ובאמה אנחנו אומרים שמסתדר עם המשנה גם כן שאמרה זמורה שהיא קשורה תפיח זאת אומרת שצריך שהיא תהיה קשורה דווקא ייתכן או בגלל שמדובר שהיא מחוברת לגפן עצמו ופחות מג תפוחים ולכן צריך פה מיסה כי זה צריך מיסה חשוב כיוון שזה מחובר לקרקע או שאפילו בתלוש הגזר שם אקטו מח צריכים אותו להכין את זה מערב שבס על ידי מיסה ללכן צריך תקשיר אבל בעל מכדי לייחד ממוצה לדבר שהוא שימוש להתר לא צריך שיהיה בזה מיסה ואמרנו שקק החלים אז לגבי עשייתו אלרי לכולל אסור להוסיף עלו אלרי זה המחלוקת והוא הדין להוסיף על מחיצות או אל כבע אז גם כן יש את המחלוקת של רב לזר וחומים האם מותר בשבס יום טב או לא ולכן רב לזר אומר שדווקא אם זה קשור ותלוי אז זה לא נחשב שהוא מוסיף זה נחשב כבר חלק מהקיר ומותר לו לסגור את זה בשבס אבל אם זה לא קשור ולוי אסור רבונו סברים שמותר להוסיף עלו אלריי ולכן לא צריך שזה יהיה קשור טלוי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: