העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד א

[מוזיקה] דף קג עמוד א היום ראיתי בעמוד שלנו דבר נפלא דבר מרטית דבר מרגש אנחנו הרי עם ישראל קרוב ל-2000 שנה בגלות מרוחקים בנים שגלו מעל שולחן אביהם אנחנו לא נמצאים קרובים לא כמו פעם אנחנו לא יכולים לעלות לראות ולראות להקריב קורבנות ולהתקרב לקדושה האדירה הזאת אבל אדם עדיין גם כאן במחשקי הגלות, בעומק הזה של הגלות שאנחנו נמצאים עדיין יש לנו את האפשרות. אנחנו הרי מדברים כל הזמן על כך שבמקדש שתראו כל מיני דברים משום שבות. היום הגמרא תביא שאלה מברייתא ותאמר, רגע, תראו דברים משום שבות רק במקדש. הרי תראו דבר נוסף, אם אתם זוכרים, דיברנו על אדם שיושב וקורא בספר מספרי הקודש בידו והוא מתגלגל לרשות הרבים וכדומה, האם מותר להביא או לא. בכל אופן לא משנה את הדיון ההלכתי את זה נראה בגמרא אבל הגמרא אומרת שזה נקרא גם כן שבו דמקדש ואומר רש"י בלשונו הזהב במילים המתוקות שלו ספר נמ שבוט דמקדש קרילי שערי קודש הוא כל מה שקשור לספרי הקודש זה נקרא שבו דמקדש ואם כן פתאום פתאום תפסתי את הראש ואמרתי תראו מה זה אמנם אנחנו מרוחקים בית המקדש אבל בכל פעם שאנחנו תופסים ספר בידינו גמרא תהילים משניות זוהר הקדוש לא משנה מה כל פעם אנחנו חוזרים חזרה לקדושת המקדש. אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא מהמקום שבו אנחנו נמצאים. כמובן אנחנו מבקשים, מייחלים, מתפללים ומצפים לגאולה השלמה. אבל גם כאן בתוך החושך, בתוך הגלות, יש לנו את הערת המקדש. אנחנו יכולים להתחבר לקדוש ברוך הוא ולהיות קרובים אליו. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים בדף קב עמוד ב בשורה האחרונה. ראינו אתמול משנה. במשנה כתוב שקושרים נמת כינור במקדש. הרי צריך לשורר על הדוכן. קושים נימה במקדש אבל לא במדינה ובתחילה כאן וכאן אסור זאת אומרת לקשור קשר ראשוני לייצר כרגע את הכינור את זה אסור גם בבית המקדש שאלה הגמרא הביאה ברייתה שם כתוב שנמד כינור שנפסקה אסור לכושרה אלא רק לענוב אותה זאת אומרת לא לשים קשר אלא עניבה התירוץ האחרון שבו סיימנו אתמול אמרנו הרבי יהודה והר רבנן זאת אומרת לפי רבי יהודה לענוב יותר בעצם עניבה זה דבר חמור בשבת בדיוק כמו קשירה ולכן ברגע שאני מתיר כבר לא משנה לי אם תענוב או תקשור, מותר לך גם לקשור. אבל החכמים אומרים לא. הניוה היא בעצם פחות חמורה ומותר לענוב בשבת ולקשור אסור. ולכן עדיף לעשות מה שמותר. יפה מאוד. על הדרך הזכרנו ובעצם הזכרנו את זה לא רק על המשנה הזאת אלא הזכרנו את זה פעמים נוספות שיש שיטת רבי אליעזר שאומר מכשירי מצווה דוחין את השבת. זאת אומרת לא רק המצווה עצמה דוכה את השבת אלא אפילו מכשירי המצווה דוכין אותה. הבאנו דוגמה על ברית מילה שלא רק למול אלא גם לייצר יזמל גם כאן בעצם לפי שיטתו אמור להיות מותר לכתחילה לייצר את הכינור בשבת שואלת הגמרא אם כך ורבי יהודה עליבה דמן רבי יהודה שאומר שבעצם הוא המשנה שלנו שמתיר לקשור כי אצלו אין הבדל בין קשירה לעניבה כשיטת מי אומר את זה חייב להיות שלפי רבי אלעזר כי הרי הוא מתיר לקשור במקדש א סליחה לפי רבי אליעזר היא הלייב דרבי אליעזר כאמר וחייב להיות שכך הוא סובר אפילו לכתחילה נמי לפי רבי אליעזר אמור להיות אפילו בתחילה ואילו במשנה שלנו כתוב ואם בתחילה כאן וכאן אסור רגע לפי ההסבר שאמרנו עכשיו גם חכמים וגם רבי וגם רבי יהודה סוברים כמו רבי אליעזר ואם כך מדוע הוא כותב במשנתנו שבתחילה אסור כשיטת רבי אליעזר אמור להיות שכן מותר בתחילה בעצם רש"י מחדד של רבי אליעזר יש שני ספרות ספרה ראשונה שמכשירי מצווה דוכין את השבת ספרה שנייה שגם מה שהיו היו יכולים לעשות מאתמול, מותר לך לעשות בשבת. בעצם זה שני דברים נפרדים ביחד זה יוצר כולם מאוד מאוד דרמטית. גם מכשירי מצווה דוכין את השבת. מותר לך אפילו לקשור, מותר לך הכל, לא משנה לעבור עליו מלאכה. וגם דבר נוסף שסובר רבי אליעזר שלא מעניין אותי בכלל האם יכלו לעשות המלאכה הזאת מאתמול או לא, תמיד אני אתיר לעשות אותה בשבת. כרגע הגעת לשבת והמלאכה הזאת לא מבוצעת, המכשירי מצווה כרגע בעייתיים, הם דוחים את השבת. כרגע הגמרא מבינה שזה עסקת חבילה. אם אתה סובר כרבי אליעזר אז בשני הדברים אתה סובר כמותו. ואם לדוגמה המשנה שלנו שהעמדנו רבי יהודה סופר כרבי אליעזר שמכשירי מצווה דוכין את השבת אז הוא אמור לסבור גם שלא מעניין אותי אם זה בתחילה או לא בתחילה תמיד זה ידחה את השבת ולכן אומרת הגמרא מה קורה למה רבי יהודה פה משנתנו אומרת שבתחילה אסור אם כמו רבי אליעזר אז עד הסוף אומרת הגמרא אלא לא קשיה בעצם הגמרא מביאה מגיעה להבנה חדשה שאנחנו מחלקים ואומרים יש לנו פה את חכמים שהם סוברים כמו רבי אליעזר בדבר אחד שמותר לקשור מה שנפסק כי מכשירע מצווה דוחין את השבת אבל דווקא מה שנפסק בשבת ולא מה שכבר מאתמול לא לייצר מחדש כי בעצם הם חולקים עליו במושג הזה של מכשירי מצווה שיכלו לעשותם מאתמול בזה הם סוברים שזה לא דוכה את השבת בעצם רש"י אומר שיכלנו לומר שגם רבי יהודה סובר כמותו בדבר אחד וחולק באחר אבל הוא אומר אנחנו מעדיפים למצוא מישהו שאומר כך במפורש ולא רבי יהודה שלא שמענו שדיבר עליו אומרת הגמרא אלא לא קשיה הרבי שמעון הרבנן מה מה שכתוב במשנה שלנו שמותר לקשור זה שיטת חכמים וכמו שאמרנו הם חולקים על רבי אליעזר בדבר אחד ואומרים שדווקא נפסקה ולא בתחילה ומה שכתוב דווקא לענוב זו שיטת רבי שמעון שבעצם באורח די מפלי בצורה קצת מעניינת רבי שמעון שתמיד מקל בהלכות שבת אם אתם זוכרים מלאכה שינה צריכה לגופה דבר שאינו מתכוון כאן הוא דווקא מחמיר ואומר דווקא לענוב מביאה הגמרא את הבריתא דתניה בן לוי שנפסק סקלונימה בכינור כושרה וזה חכמים של משנתנו רבי שמעון אומר עונבה וזה הברייתא רבי שמעון בן אלעזר מגיע עם דין מעניין רבי שמעון בן אלעזר אומר אפי אינ משמעת את הכל כשאתה קושר עונב הכל תעביר את היד על המיתר זה לא אותו איכות קול של נגינה כמו שאתה עושה את זה מלכתחילה ולכן הוא אומר אלא משלשל מלמטה וקורך מלמעלה או משלשל מלמעלה וקורך מלמטה כל אחד שהי פעם אחת כלי מיתה או כינור או גיטרה יודע שלמעלה יש יתד, למטה יש איזשהו חיבור ופשוט מאוד קורחים את ה את המיתר מלמעלה למטה ואפשר לכונן את היתד ככה מותחים אותו כמו שצריך מרפים מתי שצריך וכדומה ואומר רבי שמעון בן אלעזר פשוט מאוד על פי רוב יש ספר של חוט או למעלה או למטה פשוט במקום לקשור במקום לענוב תפרק תמשוך את היתרה את הספר את הרזרבה של החוט ותקרוך את זה מחדש וכך הוא אומר אני חוסך גם את הקשירה וגם את העניבה אבל מדגיש מיד רש"י, נכון שאני חוסך את הקשירה והניבה, אבל אני עובר על מלאכה חדשה בשבת. אף מלאכה של מכה בפטיש, תיקן את הכלי, בעצם זה כמו שיצר את הדבר חדש. עד עכשיו הוא לא היה לך ועכשיו הוא קיים. זה נקרא מכה ופטיש. אז גם כן עברת עליו מלאכה. אבל הוא מדגיש פשוט מאוד, כי אחרת אין איכות של כל. אז אם אני עובר כבר עליו מלאכה של כושר וכדומה, עדיף לי לעבור עליו מלאכה של מכה בפטיש. העיקר שהכל יהיה איכותי. חכמים חולקים עליו. רש"י אומר לפי חכמים עדיף להתיר כשירה למה שניהם זהב מלאכה אומר כי אם אתה פותח הכל ובעצם משל מחדש וקורך זה נראה כאילו אתה עושה את זה כבתחילה והרי לעשות כבתחילה אסור ולכן עדיף שתקשור שכולם רואים שזה איזה תליי זה לא משהו רציני נכון שאתה עובר עליו מלאכה אבל רואים שזה דווקא שנפסק ואין לך ברירה ואשר שתלך למתוח מלכתחילה שזה הרועים יכולים לומר שהוא עושה כבתחילה ויבואו להיקשל אז עד כאן בעצם התירוץ פשוט מאוד מה שכתוב קושה זה חכמים והם חולקים בדבר אחד על רבי אליעזר שמותר רק בנפסק ולא בתחילה ומה שכתוב עוון זה רבי שמעון והיא באתימה מביאה הגמרא תירוץ נוסף אה רבנן ולא קשיה כאן באמצע כאן מן הצד אתה שואל מתי קושרה מתי עונבה טכני מתי שהכל איכותי בקשירה דווקא קשירה מתי שאפשר להסתפק בעניוה מספיק וזה מה שהוא אומר מה שכתוב לא היה כושרה מדאורייתא מותר כי מכשירי מצווה דוכין את השבת כן בעצם זה נשאר אותו תירוץ של הרבי סליחה שניהם זה רבנן ולכן מדובר פה מכשירים שישם בעוד יום דוחים את השבת כמו רבי אליעזר ומה שכתוב כושר מדובר שזה הפסקה באמצעית שמה שאם הוא יענוב זה לא יהיה איכות של קול ומה שכתוב עוננו זה בראש אם זה בראש רש"י אומר פחות צריך חיזוק ואפשר להסתפק בעניוה והיא בעתמה מביאה הגמרא תירוץ האחרון א וה באמצע מדובר שזה נפסק באמצע ובעצם אמור להיות רק שירה זה הדבר היחיד שמועיל כאן ובכל אופן רבי שמעון אומר דווקא לענוב מה סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן בעיקרון מדאורייתא גם רבי שמעון מסכים שמותר זה דוכה את השבת אבל רבי שמעון אומר אני גוזר גם כאן באמצע תענוב אתה יודע מדוע בגלל שאני חושב שתבוא גם אם תקשור כאן תקשור גם מן הצד ושמה באמת מספיק עניבה ולכן רבי שמעון גוזר ואומר תמיד רק תענוב ואילו חכמים אומרים מה פתאום בצד ייתכן שאפשר לענוב אבל באמצע דווקא קשירה ואני מתיר כשירה ולא חושב שתבוא לקשור מן הצד במקום שמספיק הניבה. אומרת המשנה הקדושה, חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה. רש"י אומר, יבלת זה בעצם מום. שהמום הזה פסול בקורבן. אגב, הוא פסול גם בכהן. יש אומרים שהמשנה הזו מדברת על כהן, אבל רש"י אומר שזה הולך על יבלת בבהמה. זה פסול. אסור לחתוך אותה מדרבנ. את האמת כבר נראה מה דרבנן, מה דאורייתא. ולכן חותחין יבלנת במקדש, אבל לא במדינה. ועל מה מדובר? ביד כמובן. ואם בכלי כאן וכאן אסור. בכל זה מלאכה דאורייתא. ולכן בין במקדש ובין במדינה אסור לחתוך בצורה כזו. שואלת הגמרא רגע אתה אומר לי חותכין יבלת במקדש ורמינו לגבי קורבן פסח כתוב כך הרכבו להרכיב אותו על כתפך על הכתף בעצם והבעתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוכים בעצם הרכבו רשי אומר זה ברשות הרבים להעביר אותו ארבע אמות או להביא אותו מחוץ לתחום זה אותו דבר חתיכת יבלתו כתוב במפורש אין דוכין את השבת רבי אליעזר אומר דוכין ובעצם אם כך אתה רואה מחלוק אתה רואה פשוט בניגוד למה שכתוב במשנתנו שמותר לחתוך את יבלתו כאן כתוב במפורש חתיכת יבלתו לא דוכה את השבת רק לפי רבי אליעזר דוכה לפי חכמים לא אונה הגמרא רבי אלעזר ורבי יוסי בן חנינא חד אמר א ואלכה ולא קשיה בעצם לכה זה חלק מבשר הבהמה זה מחובר ובכל אופן ולא קשיה כאן ביד כאן בכלי זאת אומרת המשנה שלנו שמתירה עוסקת ביד והמשנה שמה שעוסרת עוסקת בכלי ואחד אמר אביד מדובר ביד ולא קשיה הברכה ביבשה כאן שמתירים מדובר ביבשה שהיא נפרכת ומותר להוריד אותה. ואילו שמה בפסחים מדובר ביבשת דלכה שהיא עדיין מחוברת היטב. זה לא מדולדל. זה מחובר ממש זה חלק משר הבהמה. ולכן באמת אסור. מסבירה הגמרא למה כל אחד לא יסביר כמו השיני. ולמנן ד אמר אבא יד אבא כלי. מה הייתה? אמר לו אמר אבכה בבשה כאילו מה הרעיון הזה לחלוק למה אתה לא יכול להגיד באמת כמו חברך? תגיד אבכה ביבשה. אמר לך יבשה אפילו בכלי נמי שרי מה הייתמה? מה הסיבה? יפה הוא חייפה זה נפרח? זה לא נקרא תלישה בכלל. הרי כל הבעיה של להוריד יבלת לא אמרנו בהתחלה, זה בעיה של גוז. אתה כביכול כמו גוז צמר מן הבהמה, אתה מוריד כאן איזשהו איבר מן הבהמה. אבל הוא אומר לך ברגע שזה יבש, זה נפרח, מותר אפילו בכלי. ולכן לא רציתי להגיד א בלכה ביבשה. לכה מותר אפילו בכלי נפלא ביותר. לכן ואילו השני הוא למנד אמר אבכה ואבא. מה אם אתה אמר לו? אמר אבידה בכלל. למה אתה לא בחרת לומר שבאמת יש הבדל בין יד לכלי? אמר לך בכלי התנן אם בכלי כאן וכאן אסור במשנה שלנו כבר כלול ההסבר כבר כלול הדין של כלי כתוב במפורש אם בכלי כאן וכאן אסור אין סיבה לחזור על זה שוב פעם במשנה בפסחים אתה בא ואומר לי עוד פעם משנה בפסחים אסור למה אסור כי מדובר בכלי כתוב מפורש במשנה שלנו ואם בכלי כאן וכאן אסור אין סיבה לומר את זה פעם נוספת ואידך והמורה השני שכן הסביר את זה בצורה כזו ששם מדובר על כלי מה יאמר ואידך יאמר לך כך עדקטני אתה יודע למה חזרו על זה פעם נוספת משום דקבי פלוג רבי אליעזר ורבנן פשוט מאוד רוצים להביא לך שם את שיטת רבי אליעזר שמתיר בהרכבו הבעתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אז על הדרך כתבתי שם את חתיכת יבלתו שאסורה בכלי נכון שזה כתוב כבר כאן בגמרא עירובין אבל אני חוזר על זה שוב בשביל לומר לך את המחלוקת דדעת רבי אליעזר וידח ואותו אחד שכן מתעקש להסביר שמדובר שם ביעד למה יש הסבר נפלא יתכן באמת שמד מדובר שם בכלי ואנחנו מביאים את זה פעם נוספת בשביל להסביר להביא את המחלוקת של רבי אליעזר אז למה אתה מתעקש לומר שמדובר ביד פשוט מאוד אומרת הגמרא ואידח דומיה דרכבו והבעתו מחוץ לתחום קטני דרבנן אומר אני בודק ביחד עם מה זה כתוב כתוב הרכבו זה דרבנן הבעתו מחוץ לתחום גם כן איסור דרבנן למה הרכבו זה דרבנן כי הוא חי ואנחנו יודעים שחי נושא את עצמו עבדו מחוץ לתחום גם כן איסור תחומים זה דרבנן אז כנראה שגם מדובר על חתיכת יבלתו זה דרבנן ביד בכלי זה איסור דאורייתא לכן אני אומר שמדובר דווקא ביד וידך והתנה השני שעדיין מתעקש לומר שזה כלי אומר מה פתאום כל אלה זה רשימה של דברים דאורייתא הרכבו דלא כרבי נתן דאמר החי נושא את עצמו הוא לא סובר שחי נושא את עצמו ולכן הרכבו זה איסור דאורייתא אבל מחוץ לתחום זה כי רבי עקיבא דמר תחומים דאורייתא ולכן באמת הם נשארים וכל אחד מתבצר בעמדתו ומתעקש אחד אומר מדובר בשניהם בכלי והלאכה והיה בהבש זאת אומרת מדובר בשניהם ביד והלאכה והיה בהבשה ואחד אומר מה פתאום הוא מחלק בין יד לכלי וכל אחד ממשיך בעמדתו שואלת הגמרא מהתי רבי יוסף אמר רבי אליעזר כל וחומר רבי אליעזר בעצם ששם מתיר גם את הרכבו גם את הבעתו מחוץ לתחום וגם את חתיכת יבלתו מביא טיון לדבריו ואומר לחכמים כך אומר יש לי קל וחומר ומה השחיטה שהוא שהיא משום מלאכה דוכה את השבת לשחוט דוחה את השבת אם כך אז מה אתה אומר לי רק דברים כאלה שהם שבוות אלו שמשום שבות זה רק איסור דרבנן אינו דין שידחו את השבת אם כך בעצם אתה רואה מהטיון של רבי אליעזר שכל מה שמדובר שם במשנה זה ייסורים דרבנן אז לא ייתכן שמדובר בכלי לכן רבי יוסף מגיע עם תירוץ חדש רש"י אומר רגע למה הוא לא יכול להישאר בתירוץ של אכה בבשה אומר לא כי רבי יוסף לא רוצה להסביר שבבשה כי בהבשה לפי שיטתו מותר אפילו בכלי כי היא נפרכת כמו שראינו למעלה אלא אמר רבי יוסף יש לי תירוץ אחרה ביד מדובר בר ביד והמשנה שלנו מתירה ולמה שמה באמת עשו בקורבן פסח הוא מגיע רב יוסף ומביא הברקה מעניינת ושבות מקדש במקדש התירו שבו דמקדש במדינה לא התירו כל מה שהתירו שבות במקדש זה דווקא בבית המקדש עצמו וזה מה שכתוב במשנה שלנו מדובר בקורבנות שנמצאים בבית המקדש עצמו אז התירו אבל קורבן פסח נכון שזה שבו דמקדש אבל אתה במדינה כרגע אתה לא נמצא בבית המקדש אתה בדרך עם הקורבן פסח ואת זה באמת אסור כך אומר רבי יוסף שואלת הגמרא מה פתאום יטיב וכמר להשמת הביה ישב ואמר את השמועה הזאת בעצם בשמו של רב יוסף הייתי רב ספר להביא הקשה עליו היה קורא בספר עלי סקופר ראינו את זה לפני כמה דפים אדם קרא בספר בגיליון כן סוג של מגילה על האסקופה על המפטן של הדלת של הבית ונתגלגל הספר מידו זה ירד בעצם לרשות הרבים גוללו אצלו ובעצם זה איסור דרבנן והאחדש דמקדש במדינה הוא ולא גזרי נן רש"י אומר זה שבו דמקדש כמו שאמרנו ספר קודש זה שבו דמקדש ואיפה הוא יושב בביתו במדינה ולא גזרינה דיל נפיל ואתה נכון שכרגע זה בידו אבל עדיין אנחנו אמורים לגזור שמה הכל ייפול מידו והוא ילך להביא ואנחנו לא גוזרים אם ככה אתה רואה במפורש ששבו דמקדש גם במדינה לא גזרינן דוכה הגמרא ואומרת מה פתאום ולאקמנה באסקופ כרמלית וירשות הרבים עוברת לפניה דכיוון דיגדו בידו כשהוא הוא הרי חלק אחד של הספר עדיין בידו אפילו שבוטנ מילקה זה גזרה לגזירה מדובר שהאסקופה הזו זה כרמלית לפני זה זה רשות הרבים גם במידה וכל הספר היה נופל זה רק איסור דרבנן פה גם ודו בידו עדיין חלק מהספר תפוס בידו וכפי שאמרנו אז שלמדנו ברגע שחלק מהספר בידו כל וריאציה שהיא אפילו אם זה רשות היחיד ורשות הרבים זה דרבנן אם כך זה היה גזירה לגזירה ובזה ברור שמותר אז אל תביא לי משם הוכחה זה לא נקרא שבות אפילו אפילו שבות נמלקה הביא לו שאלה נוספת אומרת הגמראי משלין את הפסח לתנור עם חשך בעצם מותר לשל את הפסח לתנור ממש עם חשה אם זה בערב שבת ועליו שבעיקרון על פי רוב אנחנו אומרים מה פתאום מותר רק אם ישות כדי שיצולו מבעוד יום פה מותר אפילו אם זה ניצלה רק במהלך השבת איך ייתכן והאחדשו דמקדש נכון זה ענייני מקדש אבל במדינה סך הכל במדינה זה כל אחד בביתו צולה את הפסח ובכל אופן לא גזרין שמחת בגחלי הבעיה היא שאתה מכניס דבר מערב שבת שהוא עדיין לא ניצלם מספיק. הבעיה היא שמה תקרב את זמן צלייתו, תחתב הגכלים וכדומה ופה אתה לא חושש. השתיק הבעיה השתתק כי אתה לקמד רבי יוסף שהוא הגיע לרבו רבי יוסף שהוא לימד אותו את המושג הזה שיש הבדל בין שבו דמקדש במקדש לבין שבו דמקדש במדינה. אמר לי אמר לו רב יוסף מה הבעיה? אז רגע הוא אמר לרב יוסף אחי אמר לרב ספר והציג בפניו את השאלה הזו אמר להנה לו רבי יוסף מה הייתה אמה? חבל מה הסיבה שלא ענית לו לא תשני לבני חבורה זריזינן בני חבורה הם בקיים והם לא יבואו לחטות בגחלים ורק אצלהם אני מתיר אבל ברעיון בנורמה שבו דמקדש במדינה אני לא מתיר והבית למה הוא לא ענה לו את זה באמת כי הוא סובר כהנים באמת זריזינן כהן שמגיע לעבודה בבית המקדש משתמשים בזה במהלך השס הרבה באמת כהנים זריזין וכל מיני דברים עליהם לא גזרנו אז כהנים זריזין אן אמרינן בני חבורה זריזין אן לא אמרינן אנחנו לא מאוגלים לומר שבני חבוע הזריזין רש"י אומר בני חבורה יש כל כך הרבה כל כמה חבר'ה שמתאגדים לעשיית פסח יש ביניהם אחד שהוא הממונה אז מה אז על כל החבורה של המארצות שיש אחד ביניהם שהוא הממונה הוא התלמיד חכם של ה של הקבוצה הזו כבר תגיד שזריזינן ולא ולא עלולים להגיע לחשש של חתיה וגחלים ברור שלא ולכן באמת הוא לא ענה הוא לא ענה לו שום תשובה ונשאר בשאלה מחר נראה הלאה תירוץ נוסף בואו נסכם דבר ראשון ראינו נפלא שהבריתה היה לנו משנה של כושרימה במקדש אבל לא בתחילה ועוד משנה של דווקא ועוד ברייתה של דווקא עונבים אז ניסינו להגיד רבי יהודה רבנן אמרנו אין סיבה רבי יהודה אם הוא סובר כמו רבי אליעזר זה מכלול זה עסקת חבילה ולמה הוא אומר שבתחילה לא ולכן אמרנו שבאמת זה רבנן שסוברים כמו רבי אליעזר באחד וחולקים עליו באחר מה שכתוב עוון זה רבי שמעון היה את רבי שמעון בן אלעזר שבכלל אמר שעדיף לעשות את העניין של מכה בפטיש ולא להגיע לקשירה חכמים חלקו עליו כדי שלא נגיע לכתחילה שאנשים יחשבו שמותר לכתחילה והיא בעתמה וה רבנן ופשוט באמצע או מן הצד שבאמצע חייבים כשירה ומן הצד אפשר עניבה או באמצע וזה מחלוקת בין רבי שמעון לרבנן האם גוזרים אמצע את ומן הצד או לא ראינו במשנה חותכים ניבלת במקדש אבל לא במדינה ובכלי כאן וכאן אסור רמינו רמינו ראינו במפורש שהרכבו הבעתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו לא דוכים ורק לפי רבי אליעזר זה דוכה אז היה לנו שני אפשרויות להסביר או ששניהם מדובר בלכה ותלויים ביד או בכלי או שמדובר ביד ותלוי לכה יבשה כל אחד למה הוא לא אומר כמו השני אז פשוט מאוד מי שאומר הלכה יבשה לא רוצה לדבר על יד סליחה בוא נתחיל עם מי שאומר יד וכלי לא רוצה לדבר על ההבדל בין לכה ליבשה כי הוא סובר שבשה אפילו בכלי מותר ומי שכן מדבר עלה ויבשה לא רוצה לדבר על יד וכלי כי הוא אומר כלי כבר מוזכר אצלנו במשנה השני יענה לו שנכון שהוא מוזכר אבל פשוט מאוד צריך לומר את זה בגלל המחלוקת של רבי אליעזר בשביל זה אני משמיע את זה והוא יאמר לך מה פתאום אני משווה ואומר דומי דרכבו והבעתו מחוץ לתחום לא יכול שמדובר שם בכלי כי הכל זה עניינים דרבנן כן הוא ניסה לומר שמה פתאום מדובר בהרכבו ולא כרבי נתן שומע חי נושא את עצמו ותחומים כרבי עקיבא דאורייתא וגם כאן מדובר חתיכת יבלתו בכלי דאורייתא רבי יוסף שאל על זה ואמר מה פתאום רואים מטיונו של רבי אליעזר שאומר ששחיטת דוכה את השבת שזה דאורייתא ואלו משום שבות ולכן רבי יוסף מסביר את זה אחרת ואומר שיש חילוק בין שבו דמקדש במקדש שהתירו וזה משנתנו לבין שבו דמקדש במדינה שלא התירו וזה מה שכתוב בפסחים שאלנו מספר על קופה שגם כן זה שבו דמקדש במדינה ואמרנו שמה מדובר באסקופה כרמלית ולכן זה אפילו אין מטעם שבות ולאחר מכן שאלנו מזה שמותר להכניס אותו בערב שבת ואפילו אם אין שיעוד ולא חוששים שיחטא בגחלים אז רבי יוסף ענה לזה שבני חבורה זריזין והבעל לא רצה לומר כי רק כהנים זריזים ולא אומרים בני חבורה זריזין ומחר נמשיך בעניין זה בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: