העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד ב

דף קב עמוד ב במסכת עירובין בסיעתא דשמיא אנחנו מתחילים היום ומי שבדיוק אמר לי סתם נקודה הוא אמר תאר לעצמך היה מתחיל כאן פרק חדש ככה לשני דפים האחרונים של מסכת עירובין איזה התלהבות איזה אנרגיות איזה התרגשות הייתי משתף את כולנו בהתרגשות אבל האמת היא שאני קצת מתבייש לדבר על התרגשות יחד איתכם אני אומר לעצמי אני מרוגש הרי כל אחד מאיתנו שעושה את המסע הנפלא הזה את המסלול הנהדר הזה ורואה איך אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לסיום המסכת הוא לכשעצמו נרגש הוא והסובבים אותו והמשפחה שלו והילדים הם רואים את זה עליו הם מרגישים את זה עליו את זה שאנחנו עוד אותו מסיימים מסכת עירובין איזה התרגשות איזה שמחה אני בכלל מי אני שאדבר על זה זה לא השמחה שלי זה השמחה שלנו של כולנו יחד ואני רוצה להביא מסר אחד קטנטן מהעמוד שלנו אנחנו נראה היום לגבי רתי יש בעיה לשים רטייה בשבת, עניין של ממחק, שזה ממרח, עניין של רפואה בשבת. אנחנו נדבר על זה בעזרת השם כשנגיע לזה בגמרא, אבל אנחנו נראה שכל עוד ושמת רטייה מערב שבת ובמהלך השבת היא קצת רפויה, קצת נפלה ממקומה, אבל עדיין היא נמצאת. גם רבי יהודה שמחמיר אומר, מותר להחזירה בשבת. למה? כי עדיין הבסיס קיים. נכון שזה כבר לא ב-100% אבל עדיין זה קיים. מותר להחזיר אותה בשבת. וזה מלמד אותי דבר נפלא. כשלאדם יש משהו טוב שהוא אוחז בו, אם זה שיעור תורה או הנהגה טובה ברוחניות, גם אם היא לא במעט האחוזים, גם אם היא לא יציבה ב-100% ולא נמצאת ככה כמו שצריך או כמו שהוא מצפה מעצמו, אבל זה קצת קיים, אל תתייאש, אל תרפה, יש לך שיעור תורה והוא לא ב100%, אתה נרדם בו לפעמים, אתה מפספס, אתה מפקש, אבל אל תעזוב אותו. כל עוד ומשהו קיים, יש סיכוי. כל עוד ומשהו קיים אנחנו עדיין אוחזים בו. לך עליו בכל הכוח ובעזרת השם תתאמץ כמה שיותר להחזיר אותו, לחדש ימיך כקדם, להחזיר אותו עם ההתלהבות הראשונית. ברגע שאתה מתייאש ומרים ידיים אז חבל יהיה הרבה יותר קשה להתחיל מתחילה. כשאתה באמצע דבר מסוים, גם אם הוא מקרטע ולא הולך במעט האחוזים, עדיין יש לך את כל הכוח להמשיך אותו ולחדש אותו ולהגיע בו למקומות טובים. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף קב עמוד ב ואמר רב שיש הבריידרידי דיברנו אתמול על אוהלין ואנחנו ממשיכים ככה עד עד המשנה הבאה ממש בכמה שורות הבאות לדבר עוד על ענייני אוהל בשבת אומרת הגמרא הקדושה שורה מלמעלה ואמר רב שישבריידר אבידי סינה שרי כובע לבד שיש לו שוליים ככה שמתפשטות מראשו מותר לצאת בו בשבת שואלת הגמרא באמת מותר והרי והתניה אסור שנינו שאסור לצאת בו בשבת אונה הגמרא לא קשיה עדת בית טפח עד בית טפח. אם השוליים של הכובע מתפשטים טפח ומעלה מראשו זה כבר הופך לאוהל ואסור וזה מה שכתוב סינה אסור ומה שרב שישברידר אבידי אומר שסינה מותר לצאת בו מדובר שאין בו שוליים טפח ולכן אין בו בעיה שלא אוהל בשבת הגמרא לא מקבלת את הדברים ומיד שואלת מה פתאום בבגד שהוא הולך כובע על ראשו שמתפשט טפח יש בו בעיה של אוהל אלא מעטה שואלת הגמרא אם כך שרביב בגלימי טפח אכן מדאסור אם הוא יקח את גלימתו ישים את הטלית כמו ברכת כהנים או אני יודע מה כמו באבא ישים את הטלית שהיא משתרבבת ומתפשטת מראשו טפח אתה תאמר שאסור לא ייתכן מה פתאום אלא אומרת הגמרא אלא לא קשיה אין שום בעיה לצאת עם בגד שמתפשט טפח מראשו בשבת אלא מה שכתוב על סינה פעם אחת מותר ופעם אחת אסור לא קשיה עד מיידק עד לא מידק זה כלל או בעיה של אומר רש"י זה בעיה אחרת לגמרי אני חושב שזה ייפול מראשו והוא יבוא לאביו ולכן יש הבדל אם הוא מהודק לראשו או שהוא אפ אפוי כשהוא הפוי מראשו יש לי חשש כבד שהוא יעוף מהרוח וכדומה והוא ילך ויביא אותו ויעבור על העברה ברשות הרבים מה שאין כן ברגע שהוא ודק לראשו עומד בצורה יציבה ומהודקת אז מותר לצאת בו וזה ההבדל בין מה שאמר רב שישא שמותר הוא מדבר על מעודק ובין מה שתניה אסור ששמה מדובר על כובע שאינו מעודק והחשש הוא כפי שאמרנו כלל אוהל אלא דילמה נפיל ואתי להתויה אומרת המשנה הקדושה ואנחנו חוזרים חזרה למה שדיברנו כבר לאחרונה עניין בונה בשבת אומר מאת המשנה מחזירים ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה אנחנו כבר יודעים מהאמול שבמקדש הקלו בכל מיני דברים ואמרו אין שבות במקדש ייסורים דרבנן בטלים במקדש אז מותר להחזיר צעיר תחתון של דלת לדוגמה יש לי ארון יש שני צירים ציר עליון וצעיר תחתון בעצם זה בולט ככה מהדלת ונכנס בתוך הארון עצמו למעלה ולמטה אז ציר תחתון שנפל במקדש מותר להחזיר אותו אבל לא במדינה ואילו העליון כאן וכאן אסור רשי אומר בעצם שברגע שהציר התחתון יצא נוח נוח להחזירו אין כאן בניין ורק חשש וגזרת חכמים ולכן כנאמנים למה שאמרנו אתמול במקדש אין בעיה של ייסורים דרבנן ומותר להחזירו אגב רש"י מדגיש במקדש פירושו דבר שצריכים לו במקדש הוא נותן דוגמה כיוון שצריכים לו לדבר קורבן שהיה שם מלח או לבונה או קטורת אז מותר מותר להחזיר את הציר חזרה אבל זה כל זה לגבי ציר התחתון העליון כאן וכאן אסור ולמה רש"י אומר שהעליון זה כבר בעצם כך העליון הוא כבר בונה ממש תחתון זה רק מחז כבונה רש"י אומר יכול להיות זה גזרה שמה הוא יביא איזשהו כלי ויכניס אותו בצורה טובה הרי כמו שאמרנו את התחתון נוח להחזיר אבל בכל אופן במדינה גזרו שמה הוא יביא כלי וזה כבר יהיה כבונה במקדש לא גזרו זה כל זה התחתון העליון זה כבר בניין ממש ולכן גם במקדש אסור רבי יהודה אומר מה פתאום העליון עצמו הוא לא בונה ולכן במקדש מותר והתחתון אפילו במדינה מותר כי אין בו אפילו מך כבונה אין בו בכלל מימד של בנייה אומרת הגמרא הקדושה תנו רבנן ציר דלת שידת תיבה ומגדל במקדש מחזירין ועכשיו מדובר כמובן על ציר התחתון במדינה דוחקין זאת אומרת רק אם הוא התחיל לצאת מחזירים אותו למקומו ולא יותר מכך כשיטת חכמים ואם תקח חייב חטאת זאת אומרת כל מה שאני מתיר להחזיר את התחתון זה רק שהוא נשמט ממקומו ואתה ככה מחזיר אותו בדחיקה אבל אם הוא ד אם הוא יצא לחלוטין ואתה תוקע אותו אז חייב חטאת כל זה מדובר דווקא על כלי שידה וכדומה אבל של בור ושל דות שזה כבר בקרקע ושל יציע רש"י אומר בור זה חפירה בקרקע דות זה בעצם שאתה שם בניין אתה שם אבנים בתוך הבור ויש לו מחיצות של בניין כאן ברגע שזה כבר בתוך הקרקע לא יחזיר ואם החזיר חייו חטאת עד כדי כך זה הולך בעצם על התחתון ואפילו על התחתון ואומר ברגע שהחזרת בכזה מקום בבדות רש"י אומר ברגע שזה מחובר לקרקע חשיב בניין בכל דהו ולכן אסור אומר אומרת המשנה הקדושה והמשנה עוברת לדבר נוסף וכמו שאמרנו פה זה איסור חדש אנחנו הולכים לדבר על איסור ממרח ממחק ורפואה בשבת אומרת המשנה הקדושה מחזירין רטייה במקדש אבל לא במדינה אם בתחילה כאן וכאן אסור בעצם רטייה זה נועד לבן אדם שלקה בידו יש לו איזה פצע הוא שם תחבושת עם משחה יש כאן לשים בתחילה אסור בין במקדש ובין במדינה ולמה יש כאן גם בעיה של ממרח ממחק למרח את המשחה וגם בעיה של רפואה בשבת אבל אם כבר שמת שמת אותה אז העניין של רפואה בשבת תבטל כי אתה לא עושה רפואה חדשה ולכן יש בעיה רק של אתה חושש שמה ם הריח זה במקדש אני מתיר במדינה אני עוסר במקדש רשי מדגיש כמובן לצורך המקדש כהן אסור לו לעבוד אם יש רטייה בידו למה כהן חייב לעשות את כל העבודה בידיו ממש בלי שום מחיצה בין הידיים שלו לבין כלי השרת או לבין לבין כל דבר שהוא עושה במקדש אסור שיהיה חציצה ולכן אומר רש"י אני מתאיר לו אפילו להחזיר לאחר העבודה ולמה אתול סופו משום תחילתו. אם תאמר לו תשמע אני לא מתיר לך להחזיר רק תוריד ותעשה את העבודה אז הוא לא הוא לא יוריד ולא יעשה את העבודה ולכן משום תראו סופו משום תחילתו כיוון שאני רוצה שהוא יעשה את העבודה אני אומר לכהן תוריד ולאחר מכן יתירו לך להחזיר אומרת הגמרא הקדושה תנו רבנן רטייה שפרשה מעל גבי מכה פרשה מעל גבי מכה זה אומר שהיא עדיין לא ירדה לחלוטין האמת היא כך רש"י אומרת שפרשה שנפלה ובמדינה קמהרי וכשפרשה יש יש כולה מסוימת כי הוא לא נטל אותה מדעת. אז רטייה שפרשה מעל גבי מכה אומרת הנקמה מחזירין אותה בשבת. זאת אומרת אפילו אם היא פרשה לחלוטין רבי יהודה מחמיר יותר. רבי יהודה אומר דווקא אם למטה דוחקה למעלה. למעלה דוחקה למטה. זאת אומרת כל עוד והיא עדיין קיימת על ידו אבל לא במיקום הנדרש הוא יכול להחזיר אותה חזרה לאותו מיקום. וכשהוא רוצה לנקות אותה וכדומה הוא רוצה לנקות את מקום המכה. הוא מגלה מקצת הרטייה. הוא מקנח פי המכה. וכלו זה ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה גם כן מותר כפי שאמרנו כל עוד והרטייה סביב ידו גם אם היא קצת עלתה למעלה או ירדה למטה מותר לו להחזיר אותה חזרה אבל ומדגישה הברייתא מדגיש רבי יהודה הוא רטייה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח ואם ירח עד כדי כך חייב חטאת אז מותר לו לפנות קצת ימינה קצת שמאלה קצת למעלה קצת למטה ולקנח את המכה אבל את הרטיעה עצמה אסור לקנח כיוון שהוא ממרח בשבת אומרת הגמרא הקדושה שמה רב יהודה אמר שמואל אומר רבי יהודה אמורה ראינו את זה גם אתמול הלכה כרבי יהודה שבאמת מותר להזיז ולנקות אבל דווקא במקרה שלא פרשה אלא רק הוחלקה דוחקה למטה הוכלה למעלה למטה הוחלקה למטה למעלה וכדומה מגיע רב חיסדה ואומר אמר רב חיסדה לא שנו כל המחלוקת אלא שפרשה על גבי כלי זאת אומרת זה שתנקמה מתיר להחזיר זה כשהיא פרשה לא על גבי קרקע כשהיא פרשה על גבי כלי אז הוא מתיר להחזירה אבל פרשה על גבי קרקע דברי הכל אסור. ברגע שהיא פירשה על גבי קרקע, רש"י אומר זה כבר כמו לשים את הרטייה לכתחילה בעצם בפעם הראשונית בשבת, בפעם הראשונה שזה ברור אסור. יפה מאוד. אז בעצם הוא מסכם את המחלוקת, הוא מסדר אותה ומגדיר אותה ואומר, תשמע, כל מה שתנקמה מתיר בפרשה זה דווקא פרשה על גבי כלי, אבל פרשה על גבי קרקע הוא יעשור. מספרת הגמרא אמר ברב אשי אבא קאים נקמי אבא אני עצמי הייתי לפני אבא שלי רב אשי נפלה והיה לו רטייה בשבת נפלה ליב סדיה וקמדרלי זה נפל לו על כלי הבסדיה בעצם על הכרית שלו שזה כלי זה לא על גבי קרקע והוא החזיר את זה חזרה ואני אמרתי לו אמרתי להביא כמובן בדרך כבוד אמין עליי לא סבר למר האם אדוני אבא לא סובר ליד אמר רב חיזדה שכל המחלוקת שפרשה על גבי כלי אבל פרשה על גבי קרקע אסור ואם כך בקרקע ברור שאסור והמחלוקת היא לגבי כלי ורבי יהודה מחמיר ועוסר להחזיר אפילו עם פרשה על גבי כלי ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ואם כך איך אתה אבא מורי מחזיר את הרטייה שפרשה על גבי כלי הרי רבי יהודה עוסר וראינו שהלכה כמותו והוא ענה לי ענה לי אבא אמר לי לא שנייה לי כלומר לא סבירה לי איני סבור כך אלא אני סובר שהמחלוקת ביניהם זה על גבי קרקע אז המחלוקת ואז מחמירים כרבי יהודה אבל אם זה נפל על גבי כלי כמו אצלנו שזה שזה נפל לו על גבי הקר מותר להחזירו בשבת לפי כולם אומרת המשנה הקדושה קושרי נימה במקדש אבל לא במדינה צריך בבית המקדש לנגן היו מנגנים בכנורות וכולי כשמקריבים את הקורבן אם נפסקה נימה במקדש ובעצם השיר הרי מעכב את הקורבן מותר לקשור את הנימה במקדש אבל לא במדינה במדינה אסור משום גזרת חכמים ואם בתחילה כאן וכאן אסור בעצם רש"י אומר בתחילה פירושו יכלת לעשות את זה מאתמול אם עכשיו אתה מגיע לתקן את זה בעצם לייצר את זה. למה לא עשית את זה אתמול? בנפסקה. מה אתה רוצה? פשוט זה קרה כאן ועכשיו. ולכן מותר במקדש. שואלת הגמרא, אתה אומר לי שמותר במקרה שזה לא פעם ראשונה אלא במקרה שנפסקה, אתה מתאיר לי לקשור מה במקדש ורמינו כשה לך סתירה נמד כינור שנפסקה לא היה כושרה אלא עונובה. זאת אומרת גם אם היא נפסקה אני לא מתאיר לך לקשור אלא רק לענוב. מה תאמר לי על כך? אונה הגמרא לא קשיה הרבנן וה רבי אליעזר לרבי אליעזר דמר מכשירי מצווה דוכין את השבת כושרה בעצם יש מחלוקת בין רבי יהודה בין רבי אליעזר לחכמים המחלוקת שלהם לגבי מילה לדוגמה כך רשי מביא שהם נחלקים מה קורה לגבי מכשירי מצווה זאת אומרת מצווה עצמה ברית מילה את המילה עצמה עליו שהיא מלאכה בשבת ברור שהיא מותרת השאלה מה קורה עם מכשירי המצווה זאת אומרת הוא נותן כאן דוגמה רש"י לדוגמה לכתוב עצים לעשות פחמים בשבת כדי לעשות הזמל ולמ מול בו. זאת אומרת הברית עצמה מותרת. אבל לייצר זמאל בשבת מותר או אסור? אומר רבי אליעזר, מכשירי מצווה דוכין את השבת. ולכן לפי שיטתו, בוא נאמר שיהיה מותר אפילו לקשור בשבת את הנימה שנפסקה. אבל לפי חכמים שאסור בשבת, אסור לעשות מכשירי מצווה. למה את המצווה עצמה? כן, אבל מכשירי מצווה יכלת לעשות מיום קודם. אולי לפי שיטתם באמת עונוה. אומרת הגמרא לוקש הרבנן וה רבי אליעזר ורבי אליעזר ד אמר מכשירי מצווה דוכין את השבת כושרה לרבנן דאמרי שהמצווה עצמה דוכה אבל מכשירי מצווה אין דוכין לפי שיטתם באמת עונוה שואלת הגמרא מה פתאום היא רבי אליעזר שאומר שמכשירי מצווה דוכין את השבת אפילו לכתחילה נמי לא צריך להגיע לנפסקה נמת כינו במקדש אפילו מראש לייצר הוא מתיר כיוון שזה מכשירי מצווה והם דוכים את השבת אלא אומרת הגמרא לא קשיה הרבי יהודה והרבנן ומחר נראה הלאה. אבל אומרת הגמרא, יש פשוט הבדל. וראינו את המחלוקת הזו כבר גם במסכת עירובין וגם במסכת שבת. לפי חכמים יש הבדל מהותי בין קשירה לעניבה. כשירה זה אב מלאכה בשבת. עניבה זה לא אב מלאכה. עניבה מותרת בשבת. ולכן לפי שיטתם זה הברייתא שהבאנו בגמרא שנמד כינור שנפסקה עונוה בשבת. כי אם אפשר לעשות משהו בלי חילול שבת ברור שעדיף כך. אבל לפי רבי יהודה שאין שום חילוק בין הניבה לקשירה שניהם אסורים בשבת הוא זה המשנה שלנו שאומרת נממת כינור שנפסקה כושרה בשבת אפשר אפילו לקושרה בקשר יכותי וטוב כי אין כולל הבדל לפי רבי יהודה בין הניבה לקשיה בשבת שניהם אסורים וכשהתירו את שניהם התירו יפה מאוד מחר נראה הלאה ורבי יהודה לי בדמן זה בעזרת השם יחכה לנו למחר בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון לגבי כובע שמשתרבב בין אם הוא משתרב טפח מראשו ובין אם לא מותר לצאת בו בשבת משום אוהל. הבעיה היא אחרת האם הוא ודק או לא. אם הוא ודק מותר לצאת בו בשבת כי אני לא חושב שהוא ייפול והוא יבוא להעבירו ברשות הרבים. ואילו אם הוא אינו מהודק אסור. לגבי ציר ראינו שהתחתון הוא יותר קל. ולכן תנקמה אמר שבמקדש מחזירים ובמדינה רק דוחקים סליחה שמחזירים במקדש ולא במדינה. וראינו לאחר מכן שבמדינה דוחקין ולא תוקעין. וצירה עליון אסור עד כדי כך שחייב חטאת. רבי יהודה אומר לא. רבי יהודה הוא בעצם מקל אומר שעליון מותר אפילו במקדש ותחתון מותר אפילו במדינה וראינו כמובן שלא יתקע בעובדות אסור בכלל להחזיר כי בניין כלשהו בדבר הבנוי בקרקע כבר נחשב כבניין ירטייה במקדש אמר אמרה המשנה מחזירין במקדש אבל לא במדינה ובתחילה כאן וכאן אסור וראינו שרטייה שפרשה שלא מדעת אז תנקמה אומר מותר להחזירה בשבת ורבי יהודה אומר רק אם היא ידיין על ידו כך ראינו בעצם בבסיס של הגמרא רב חיזדה הגיע ואמר המחלוקת היא רק לגבי גבי נפלה על גבי כלי אבל נפלה פרשה ונפלה על גבי קרקע גם תנקמה עושה כי זה כאילו בתחילה אבל ראינו את שיטת רבשי שהוא בעצם עשה מעשה והחזיר אתיה שנפלה לו על גבי כלי ואמר אני סובר שהם נחלקו רק על גבי קרקע ואז תנקם המתיר אומר שזה לא נקרא בתחילה ורבי יהודה עוסר והלכה כמותו אבל על גבי כלי ברור שמותר להחזיר לאחר מכן ראינו משנה נוספת כושרי נעימה במקדש אבל לא לא במדינה ובתחילה גם במקדש אסור וניסינו לומר בהתחלה ניסיתה הגמרא לומר שזה וראינו בעצם מקום נוסף ברייתה ששם כתוב עונה ניסים לומר שזה שיטת רבנן ורבי אליעזר הוא זה שמתיר לכושרה כי הוא סובר שמכשירי מצווה דוכין את השבת ודכינו שלפי שיטתו אמור להיות מותר אפילו בתחילה וכאן כתוב רק בדיעבד רק אם נפסקה ולכן אמרנו פשוט מאוד לפי רבי יהודה קושרה כי אין חילוק בין קשירה לעניוה לפי חכמים עונובהו כי עניבה זה לא אהב מלאכה ועדיף כמה שיותר לצמצם בחילול שבת בהצלחה אדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: