העמוד היומי מסכת פסחים דף עו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עו עמוד ב

סוכים דף הוב עמוד בס נתחיל בעמוד א' שורה אחרונה אומר רב אחרי שראינו את המשנה בדף עני עמוד בס בא מבואר שקורבן פסח צריך להיות כולוי צלי אש והבאנו מה קורה אם הבשר נגע בדפנות התנור ויצא שיש יש מקום שלא ניצלה מחמת האש אלא מחמת חום הדפנות או אם הרוטב נטף על הדופן וחזר לבשר ראינו מה צריך לעשות לקלוף את מקום המגע כיוון שזה לא צליש ממילא המקום הזה נאסר באכילה כי הוא ניצל מחום שלא במחמת אש כמו כן המשנה הבי הביע אם אדם לקח שמן של תרומה וסך עם זה קורבן פסח וכעת הוא רוצה שזה יהיה מוכשר לאכילה אז באיזה מקרים מספיק בהדחה ובאיזה מקרים צריך לקלף את מקום השמן אגב זה הבאנו את הסוגיה של בליאת איסור והתר כאשר נגע חם וצוינן איסור והתר אחד בשני ראינו האם תתו יגובר היא לא יגובר מתי ההתרסר לגמרי? מתי מספיק לקלף את אותו מקום ומתי מספיק בהדחה בעלמה. אגב זה נביא כעת סוגיה נוספת בעניין של בליות איסור והתר. אומר בשר שחוטה שמן שצלו עם בשר נבלה כוחוש אוסרו. אדם לקח שני שיפודים וצלע אותם בו זמנית בתנור אחד. שיפוד אחד היה מבשר שחוטה ושיפוד אחד מבשר נבלה. אומר רב, אפילו אם הבשר השחוטה הוא השמן והבשר הנבלה הוא הכחוש, שכביכול השמן הוא זה שמוציא יותר ריח מהשומן שבו, בכל אופן אסור. ולמה? כיוון שאנחנו חוששים שיצא ריח מהבשר הכשר, עבר לבשר הטרף וחזר לבשר הכשר תוך כדי הצליעה ולכן זה עוסר אחד את השני. כל שכן במקרה שהבשר השחט הוא הכחוש והבשר הנבלה הוא השמן. מהמה? מפתמ מהדודה. הם מפתמים אחד את השני וממילא זה גורם לאסור אותם. וליבי אמר לוי חולק אפילו בשר שכוטה כוכוש שאצלו עם בשר נבלה לא שומן מוטור אפילו במקרה שהבשר השמן הוא הבשר הנבלה והשכוטה היא הכחושה שכביכול הבשר השכוטה היא פחות מוציאה ריח ואילו הבשר נבלה היא יותר מוציאה ריח בכל אופן מותר מה איתימה ריכ בעלמה ורך אליו מילסי אומר לוי מה יעבור מאחד לשני הריח ריח אין בו ממשות והוא לא עוסר ובכך הוא חולק על רב שסובר שזה כן עוסר אובד לוי דבר רשגולוסה בגדי ודבור אחר כך הוא פסק למיסה אצל רשגולוסה כשצלו בו זמנית גדי יחד עם דבורכה עם חזיר והוא התיר להם את זה כמובן שהוא מתיר בדיעבד אבל לא לכתחילה כיוון שבדיעבד אפשר להסתמך שריח לו מלסי מיסיוי שואלת הגמרא כה קושיה על לוי ואחרי התירוץ זה יהפך להיות קושיה על רב אין צועילין שני פסוכים כיחות מפני התהרוס כתוב בתוספתה אסור לצלוט שני פסחים של שתי קבוצות יחד באותו תנור ולמה מפני התהרוי וסמיל תארוסטאמים לכאורה הביאור של הבריסי שהאיסור של התהרועבס הוא שעובר ריח מאחד לשני ויוצא שמעורב כאן מהקורבן השני וממילא על כל קורבן יש מנועים אחרים ואסור לאכול את זה שלא יהיה לי מנוי ומי שלא מנוי על הקורבן אסור לו לאכול ממילא ברגע שהתערב מהקורבן השני בקורבן הזה אז יוצא שהוא אוכל את הפסח שלא למנויו וכאשר לליבי אז לכאורה רואים כאן שריח זה כן דבר שעוסר עונה הגמרא לוי מפניה וסגופין החשש שמה הוא לא מצד הריח אלא מצד שיתבלבל להם בין הגופין ויבואו לומר שהקורבן הזה של הקבוצה הזאת והקורבן הזה של הקבוצה הזאת ויתעו ביניהם אוכנ מסתברי יש גם הסתברות להסבר הזה מדקטוני סיפה התוספת ממשיכה אפילו גדי גדי וטלה אפילו אם זה שני גופים שונים אחד הביא גדי ואחד הביא טלה גם אסור לצלוט אותם בו זמנית היא אמרת בשלמים מפני גוף איננינו דקטוניה אפילו גדיב את הלה אלו היא אמרת מפני תערב טעמים מה לגדיב ותלה מה לגדי וגדי אם אנחנו מברים שהחשש הוא שיתבלבל להם הקורבנות מובן מה התוספת מחדשת שאפילו שהקורבנות שונים זה מזה זה גדי וזה טלה עדיין חוששים אולי יתבלבלו ויחשבו שהגדי שלו והטלה שלהם אבל אם אתה אומר שכל החשש הוא מצד תערובת של הריח אז מה ההבדל? מה החידוש שיותר גדול בגדי ותלהם מאשר בגדי וגדי? סוף סוף ריח זה ריח וברגע שהוא עובר וזה סיבה לאסור אז את אותו סיבה יש בין אם הגוף הוא אותו דבר וזה גדיו וגדי לבין אם הגוף שונה וזה גדי ותלה אומרת הגמורה אז לפי זה תירוץ עם הוכחה ממש חזקה אז לכאורה נהפוך את הקושיה כעת על דברי רב אלו מהי על כוחוך מפני תהורבס גופין דאוסו אבל תעורב תאומים שורי לכאורה ממש מה שבאמת התוספת מדברת רק מצד תערובת של הגופין ולא טעמים אז מהשמע שהטעמים לא אוסרים מזה שהבריססימה אפילו גדיב את הלה והוכחנו שמדובר בתערובת של גופין וזה החידוש שגם גדיבת הלה גם אסור אז מהשמע שטעמים זה לא סיבה לאסור למתבת דרב אז לכאורה קשה על רב שאמר שרחם מיסי וכאן רואים לכאורה שהריח לא עוסר אומר רבי ירמיה במיסקינן כגון שאצלו הי בשתי גדרות דהיינו זה היה כל קורבן בנפרד בשתי שתי גדרות צעל כדיתך הרי לכאורה הגדרה זה בבישול אנחנו מדברים כאן על צליעה אלא אם כאין שתי גדרות דהיינו בין שתי הקורבנות היה ארמה גדולה של גחלים שהפרידה ביניהם אז ממילא אין לנו חשש של ריח שיעבור מאחד לשני ואוכמה וכך רב יבאר את הברייסה אין צולין שני פסחים כאחד מבני תהרוס מה היא תהרוס תהרוס תאומי ההתחלה של הבריסי מתחילה מצד הריח שעובר מאחד לשני ואפילו כן שתי גדרות דלקת תערובס תאומים אוסו גם אם יש הרימה של גחלים שמחוצת ביניהם ואין בעיה של טעמים שעוברים עדיין אסור משום תעורבס גופין שהם היתבלו בין הגופין ועל זה מסיים את הבריסה ואפילו גדיב וטולה אז אם ככה אנחנו מדברים שם על שני דברים בתחילה מצד התערובת טעמים ובסוף אנחנו עוברים לדבר על תערובת גופין במקרה שאין חשש של תערובת טעמים אבל אין אוכנה מרב יבאר את הבריסכך כשיטוסוי שוודאי שיש גם בעיה של טעמים שעוברים מאחד לשני כיוון שרחה מילסי אומר רב מורי קטנוי המחלוקת הזאת של המוירועים רב וליבי היא כבר מחלוקת גדומה שמצינו בין תנאים הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה אדם מוציא מהתנור פת והניח אותה על חבית יין של תרומה השאלה אם עכשיו הפת הזאת נהיית כתרומה ואסורה לזרים או לא רבי מאירויסר ורבי יהודה מתיר ורבי יויסי מתיר בשל חידים ועושה בשל סעורים מפני שהשעורים שואבות מהיו תנוי מה נחלקו דמר סובך אליו מלסי ומר סובח מלסה האם הריח של החבית יין שנכנס לתוך לתוך הפת האם זה גורם שהפת תהיה תרומה ו תהיה אסורה לזרים או לא אז לכאורה הנה יש לנו כאן מחלוקת סתנוים האם ריכה מילסאי או לא אומרת הגמרא לליבי ודתנוי לפי לוי ודאי שנצטרך להעמיד אותו רק כמו רבי יהודה שהוא סובר להתיר שהפת לא מקבל את דין של תרומה אבל אלו שאוסרים ודאי שהם אוסרים מצד הריח של היין ואם כן ודאי שהם לא כשיטוסי כיוון שלפי לוי אין שום חשש של ריח אז ודאי שלוי דיבר רק בשיטת רבי יהודה לרב נאמת הנועי שאלה האם את רב אנחנו צריכים להעמיד גם שהוא תלוי במחלוקת תנועים והוא רק כשיטת רבי יהודה ורב יויסי כמו רב מאיר ורבי יוסי שאוסרים אלא שרבי יויסי סובר שחיטים לא שואבות אבל חנם שניהם יסברו שרחם לסי אבל דברי רב יהודה לא הסתדרו כמותו כיוון שרב יהודה מתיר לכאורה זאת אומרת שהוא סובר שרחלב מלסי הריח לא עוסר אומר לו רב לא אני אסתדר גם עם רב יהודה דכולן מריח מלסי לכולל סוברים שריח זה אוסר להביא תמרה לא דאי האם לא נאמר על בי המשנה הזאת אומר בבברחנה אומר אשלוקיש בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור אם זה הפת חמה שהיא שואבת יותר והחבית ללא מכסה לכולן מאסור גם לפי רב יהודה כיוון שהריח מלסי וזה נכנס חזק בתוך הפת בפת צוננת וחבית מגופה די והכל מותר אם הפת קרה והחבית סתומה אז ודאי שמותר לא יניח לה בפת חמה וחבית חתומה במקרה שמצד אחד הפת חמה אז היא שואבת ומצד שני החבית חבית חתומה היא סתומה אז זה סיבה שהיא לא תשאב פתנס היא חבית פתוחה או שהפת קרה אבל החבית פתוחה שזה סיבה מצד אחד שהיא כן תישב ועל זה נחלקו האם בכזה מקרה עדיין אני אומר שהפת שואבת ויש לה דין של תרומה או לא ואונמי ובמקרה שלנו שיש לנו שני גדיים בצלי בתנור אחד ודאי כפת חמה וחבי טוחודמי וממילא ודאי שרב יהודה יודע כמו שאמרתי אומר רב שיהיה אסור כמו פת חמה וחבי פתוחה כי ריכה מלסי ואם כן יש לנו פה בעצם שלי הסתדר רק כרבי יהודה והוא יבאר את שיטת רב יהודה למה מותר כיוון שריך אליו מלסי ואילו רב יבאר שלכולן מרכ מלסי הסיבה שזה מותר כיוון ששם במקרה הזה מדובר במקרה ספציפי שסובר רב יהודה שהפת לא שואבת ולא נכנס בריח של תאומה תני רב קהנבריידרב חינס סביבה הביא ברייסה פת שאפו עם צלי בתנור אוסו לאוכלו בקותה כיוון שהפת נפתה יחד עם צליה בתנור בו זמנית ממילא הפת נהיתה פת בשרית ואסור לאכול אותה עם קותח שמעורב בו מכלב הי בניסה דו בעדי בסרי דג שהפו אותו יחד עם בשר בו זמנית בתנור אסור רובם פרזיקה למכלה אשר לאכול את הדג עם חלב מכיוון שהדג שעב מהריח של הבשר ר מה רבשי אומר אפילו במלחנמי אסורה אומר ברבר רבשי כיוון שהדג שב מהבשר אז אפילו בלי שום תוספות אלא רק מלח כמו שנוהגים לאכול סתם ככה דג אסור לאכול את הדג הזה משום דקה שלריכי הוא דבור אחר כמו כל דג עם בשר שאסור לאכול משום ריח הפה ומשום צרת שזה מסוכן לצרעת וסכנת חמיר מיסורה ממילא יהיה אסור לאכול את זה גם בלי חלב עצם זה שזה דג עם בשר זה כבר אסור. אומרת המשנה, חמישו דבורים בואים בטומא ואינן נאכולים בטומאה. ישנם חמישה דברים שלמרות שרוב הציבור יהיו טמאים, רוב הכהנים יביאו אותם בטומאה, אבל לא יאכילו אותם, לא יאכלו מהם בטומאה. האוטה לחם לחם הפונים וזיבחש מציבור. אומר רש"י, איזה שלומים של ציבור יש? זה כבסה הצרס וסעיר ראש חודשים הסעיר שמביאים בראש חודש. הפסח שבו בטומ נכל בטומ שלו מתחילוס לו לאכילה בפסח זה הקורבן היחיד שאנחנו אומרים שכשהוא בא בטומא הוא גם נאכל בטומא כיוון שכל היוד של קורבן פסח זה החילה שבו ואכלתם מוסה בלילה ההוא ממילא ודאי שכשהתורה התירה להקריב אותו בטומא זה כולל גם אכילה בטומא אומרת הגמורה כשהמשנה ממספרת לנו ונותנת לנו מספר ולא מסתפקת ברשימה חמישולמיות היא מחרח שהיא באה למעט משהו חמישה ולא שישה איזה מקרים ממעטת שלא תחשוב שגם זה דוחה טומה למיוט חגיגסחמישוסו זה בא למעט חגיגה של תסבו שאנחנו מצווים בשלושת הרגולים להביא קורבן חגיגה אז הדין הוא שחגיגה ססבוב לא דוכה לא בא בטומאה סל כדמינ כיוון דקורבן ציבור הוקביעלי מוע תתחי טומא הייתי חושב שנקרא לו כיוון שהוא נקרא קורבן ציבור ולמרות שבעצם זה חיוב על יוחיד אבל כיוון שזה בא בכנופיה בזמן של השפת ציבור אז כמו שקורבן פסח נחשב לקורבן ציבור בגלל שזה בא בכנוף גם קורבן תסבוב חגיגס תסבוב נחשב לקורבן ציבור הייתי אומר כיוון שקבוע לזה מועד להביא את זה ותסבוב זה יתחי טומה קומש מלון כמדיס לי תשלום מן כל שיבו לא ידחי שבס כיוון שלא חייבים להביא את זה דווקא בתסבוב ואם תסבוב יצא בשבס יש איזה תשלומים כל שבעה אז כיוון שזה לא דוחה שבת ומדשבס לא ידחי לא ידחי טומה ממילא זה גם לא ידחה את הטומאה וזה המשנה באה לומר חמישה ולא שישה אז אם כן ראינו כאן מחלק ראה ושמואל לעניין ריחה האם מילסה היא או לא מילסה האם זה עוסר כשזה ניצלה יחד בתנור בשר שחוטה עם בשר נבלה שאלנו קושיה מן צולין שני פסוכים ככ מבנה התעוררז התחלנו בקושיה לליבי שמשמ שיש בעיה של תעורבס תאומים ולוי תראה צעדר רבה מהסיפ כל הבעיה מצד תעורבס גופים ורב כדי ליישב את הברייסה שלא יקשה עליו אז תראה שבריסה דיברה בהתחלה מצת האורבסטאומים ואחרי זה היא עברה לתארבס גופ מורי רצה לומר שמחלוקסטנוים לגבי רוד פת בחמה פת חמה נתנה על גבי חבית שבי תומה אז לוי אמרנו ודאי מסתדר רק עם רב יהודה שהתיר ואילו רב הסתדר עם כולם כיוון שהוא הביא דברי רשלוקיש שיש מקרים מסוימים שאז ודאי לכול יהיה אסור גם לרבי יהודה שהפתחמה והחבית פתוחה המחלוקת היא במקרים מסוימים שאז נחלקו האם גם במקרה הזה הריח עובר או לא אבל אין נוכנה מאם יש ריח כמו בשני גדיים צלויים יחד בתנור ודאי שלכולם יהיה אסור הבאנו ברייסה שפת שעפו אותה עם צלי היא אסורה באכילה עם חלב ודג שניצלה יחד עם בשר רובם פרזיקי אסר לאכול אותה עם חלב ו אמר ברבש יוסיף שאפילו סתם ככה אסור לאכול את הדג כיוון שדג עם בשר זה קשה לריח ולדוב אחר המשנה הביאה חמישה דברים שבאים בטומ קורבנות ציבור למיניהם ואילו הפסח הדבר היחיד שגם נאכל בטומ חמישה אמרנו למעט חגיגסתסבוב שכיוון שלא דוכה שבת כי יש לו תשלום כל שבעה גם לא דוכה טומאה ולכן כתוב חמישו למעט את חגיסבו שהוא לא בא בטומ
לצפיה בתכנים נוספים: