העמוד היומי מסכת פסחים דף עא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עא עמוד ב

[מוזיקה] דף אא עמוד ב אני רוצה לפתוח במחקר ששמעתי לא הימטתי אותו שמעתי אותו מאיזה מרצה מבחינתי זה אירוע מוטרף משולל היגיון על גבול המופרח אבל כך הוא אומר ובמחשבה שנייה ייתכן שהוא צודק תקשיבו מה היה לקח מדען מרצה לא יודע מה קבוצת תלמידים סרטט לפניהם על הלוח צייר קו ארוך וקו קצר יותר. שאל אותם תגידו מה יותר ארוך? כולם יעדנו על הארוך. אמר להם בוא נעשה הסכם. אני מכניס פה בן אדם כולם טוענים שהקו הקצר הוא הארוך. אוקיי? נשאל אותו אחרי שכולם טוענים את טענתם. נשאל אותו מה הוא אומר. הלכו הכניסו בן אדם. עכשיו כל החבר'ה שיושבים שם כולם שחקנים, כולם יודעים את האירוע. המרצה שואל ועובר אחד בהצבעה שמית, תגיד לי אתה מה יותר ארוך? והוא מצביע דווקא על הקו הקצר וכולם מגבים אותו וכולם בעצם מסכימים איתו. אחד אחרי השני אחרי השני כשהגיעו לאחרון שימו לב הקווים על הלוח ברור לכל בר דעת שהארוך יותר ארוך מהקצר ובכל אופן הוא לאחר ש20 תלמידים לפניו שכולם מדענים כולם סטודנטים מבריקים כולם טוענים שהקצר הוא הוא היותר ארוך גם הוא מצביע על הקו הקצר ואומר שהוא ארוך תראו מה זה כוח של חברה אותו מדן לא הסתפק ושכלל את הניסוי בכך שהוא הוסיף אנשים נוספים והוציא בכל פעם אנשים קודמים זאת אומרת עד שהוא הפך את הכיתה ל-20 תלמידים שכולם כולם ללא יוצא מן הכלל לא היו שחקנים אלא כולם היו חדשים תלמידים חדשים וכולם עדיין בגלל כוח הכלל בגלל כוח הציבור שהיה סביבם שהם פחדו להיראות מוזרים הצביעו על הקו הקצר בתור כזה שהוא ארוך כדי לא לפרוש מן הכלל כשהוא סיים את את המחקר הזה הוא היה מספיק אכזרי כדי לגלות את זה לכולם ולשאול את אותם תלמידים תגידו מה חשבתם כשהצבעתם על הקו כן האלה שלא היו שחקנים אלא אלה שב באמת לא היה להם ברירה כי הרוב טען אחרת. הוא שאל אותם מה באמת חשבתם? אמרו לו תשמע אנחנו ידענו את האמת אבל לא הכלנו מול 20 תלמידים אחרים. אמרנו לא יודע אנחנו שלא נצא לו נורמלי. עדיף שנצא שקרנים. באמת כמו שאמרתי המחקר הזה נשמע מופרח. אבל האמת היא נחשוב על זה כמה דברים אנחנו עושים כי אנשים אחרים כי אנשים סביבנו ואז נבין עד כמה השפעה דירה יש לחברה. יש לאנשים שסביבנו. היום אנחנו נראה בעמוד שלנו דבר נפלא. אנחנו נדבר על בן אדם שטועה ועל בן אדם ששוגג. יש הבדל גדול בין אדם שבטעות שגג ועשה משהו שאסור בשבת. שזה אנחנו נאמר שגם אם הוא שגג וחשב שזה מצווה, עדיין אנחנו נאמר שהוא חייב חטאת. אבל אדם שטועה הוא טעה. הוא היה בטוח שזה מצווה. ושימו לב כבר נגדיר מה ההבדל בין טעות לשוגג. ברגע שהוא טעה הוא יהיה פטור לפי רבי יהושע, לפי רבי מאיר, לפי חלק מהתנאים. ואומרת הגמרא, תשמע, אדם שטועה זה אדם שרואה שכל סביביו מקריבים קורבנות. לדוגמה קורבן פסח הבן אדם הולך ומקריב קורבן על אף שהוא קורבן פסול הוא יהיה פטור כי הוא טועה יש פה כוח אדיר כוח השפעתי אדיר של הציבור שסביבו ואילו בן אדם שהוא רק שוגג לדוגמה ביום בעיר בשבת רגילה הוא ילך ויזבח קורבן נכון שהוא חושב שזה מצווה אבל הוא שוגג סתכל סביבך אף אחד לא מקריב עכשיו קורבן מאיפה באת כאן אנחנו רואים את הכוח העצום את המשקל האדיר שנותנת הגמרא לקהל כשהקהל סביבך כולם עסוקים בהקרבה אתה גם כן אתה פשוט בטוח שמותר בטוח שאתה עושה מצווה. זה לא שוגג. זה טעות כאילו מובנת. טעות שיש לך במוח שאתה בטוח שאתה עושה מה שצריך לעשות כי אתה רואה את כולם עושים. וזה באמת הכוח האדיר שיש לחברה שאנחנו צריכים לדעת איך לקחת אותו ולנצל אותו לדברים טובים. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף ה א עמוד א' למטה. מה היא בשורה האחרונה מה היא בעצם ראינו אתמול רב קנה מגיע ואומר מאיפה אני יודע שהאימורים של חגיגת 15? בואו נחדד. יש חגיגת 15 שזה קורבן שחובה להביא והוא בעצם כמו מה שאנחנו יודעים עד עכשיו הוא כמו כל דין חגיגה כמו כל דין שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד והלף שהוא נאכל לשני ימים ולילה אחד אומר הרב קהנה האימורין שלו נפסלים כבר לאחר יום אחד זאת אומרת הקרבת אותו ביום טו בוא נאמר בתוך החג למחרת בבוקר כבר האמורים נפסלין עליו שהבשר עדיין מותר באכילה מה ההוכחה שלו הבאנו את הפסוק כתוב לא ילין חלב חגי עד בוקר ופסוק לאחר מכן כתוב כתוב ראשית ביקורי אדמתך ראינו אתמול שהוא מצמיד את המילה ראשית למילה לא ילין חלב חגי עד בוקר זה אומר עד הבוקר הראשון ולא עד הבוקר השני רב יוסף מאוד לא נוח לו עם זה אומר מה אתה צריך פסוק מיוחד לומר שבוקר פירושו בוקר שני ואתמול ראינו איזה בעצם סוג אחד של הסבר למה רב יוסף אומר שבוקר זה ברור בוקר ראשון דכינו אותו ועכשיו מביאים הסבר נוסף זאת אומרת למה אנחנו מביאים הסבר למה ברור לרבי יוסף שכשכתוב בוקר גם אם לא כתוב ראשית זה בוקר ראשון. בואו נראה את הברייתא ונתקדם בה. ולפני זה, לפני שנתחיל, אמרנו, דיברנו על חגיגת 15 שהיא נאחדת לשני ימים ולילה אחד. עכשיו נברר את המקור לכך ונדבר גם על חגיגת 14, שהיא בעצם אותה חגיגה שדיברנו עליה בהרחבה שראינו מחלוקת בעצם היא לא דוחה את השבת והיא לא דומה לקורבן פסח ובן תימה כן מצמיד אותה לקורבן פסח. וראינו שעליה יש מחלוקת האם היא נאכלת לשני ימים ולילה אחד או שהיא נאכלת רק ליום ולילה כדין קורבן פסח. אומרת הגמרא, מה היא? מה היא? זאת אומרת, רש"י מסביר איפה מצאנו. סליחה, אני רואה שרשי לא מסביר מה היא בעצם איפה מצאנו. רב יוסף אומר בוקר זה חייב להיות בוקר ראשון. אין ספק, לא צריך את המילה ראשית בשביל זה. איפה מצאנו כזה דבר? דתניה לא ילין מן מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר. זה בעצם הפסוק. הפסוק אומר לא יליד מן הבשר שתזבח אני קורא את זה מתורה אור השלם ולא יראה לך סור בכל גבולך שבעת ימים זה כמובן הולך על פסח ולא יעלים מן הבשר של תזבח בערב ביום הראשון לבוקר זה הפסוק שימו לב לא כתוב איזה בוקר אומרת הגמרא לימד על חגיגת יד שנאחדת לשני ימים ולילה אחד איך אני רואה פה שני ימים ולילה אחד כי כתוב לי במפורש לא ילין מן הבשר שתזבח בערב בערב זאת אומרת שאני זובח את זה מה זה בערב בערב חג זה חגיגת יד שאותם מקריבים בערב פסח. רש"י אמר, רש"י בעצם מדגיש שבערב חייב להיות בערב חג ולא ביום טוב עצמו בערב איזה חגיגת 15. כיוון שאם כך אפשר לסבוח את זה בכל היום טוב אליו דווקא בערב. כשאני אומר בערב פירושו בערב פסח זה חגיגת יד. ושם כתוב שכשאני אוכל אותו שאני זובח בערב אתה אתה יכול לאכול אותו עד ביום הראשון לבוקר. זאת אומרת פה אני רואה שזה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אני מגלה לכם בסוד. אני עוד לא רואה כזה דבר אבל כך כותבת הגמרא. שואלת הגמרא מי אמר או אינו אלא ליום ולילה? אולי חגיגת יד נאכלת רק ליום ולילה כמו קורבן פסח? אומרת הגמרא כשהוא אומר ביום הראשון הרי בוקר שני אמור אוקיי לא יודע מה זה אומר בדיוק אנחנו ממשיכים להתגלגל עם הבריתה אל תדאגו כבר נבין אותה אוי אלא אומרת הגמרא מי אמר אוינולה בוקר ראשון ומה אני מקיים חגיגה נאכלת לשני ימים ולילה אחד זאת אומרת כשאני יודע שיש מושג שחגיגה זה כמו שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד הייתי אומר זה חגיגה אחרת חוץ מזו לא מדובר על חגיגת יד אולי חגיגת טו היא זו שנאכלת לשני ימים ולילה אחד אבל יד לא כשהוא אומר בוא עם נדר עם נדבה לימד על חגיגת יד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ולכן חייב להיות שגם יד וגם טו עכשיו אני רוצה לגלות לכם סוד אני לא הבנתי מילה אחת מכל מה שקראתי אם אתם הבנתם אני מעריץ אותכם אתם אלופים אבל אני לא הבנתי כלום כדי להבין מה בדיוק ראינו פה בעצם כן הבנתי דבר אחד שאנחנו רוצים ללמוד מהפסוק הזה שחגיגת יד לא נאכלת ליום ולילה כמו קורבן פסח אלא היא נאחת לשני ימים ולילה אחד כדין כל שלמים אחרים וכדין גם חגיגת טו איך רואים את זה אומרת הגמרא אל תדאגו הגמרא לא תשאיר אותנו בלי מענה אומרת הגמרא אמר מר או אינו אלא בוקר ראשון זאת אומרת אתה רוצה להגיד לי שחגיגה נאכלת לשתי ימים ולילה אחד חגיגת יד ואתה אומר לי אולי זה רק בוקר ראשון שזה בעצם רק יום ולילה אומרת הגמרא לא הבנתי האמרט כשהוא אומר ביום הראשון כבר זה בוקר ראשון כשהוא אומר לבוקר פירושו בוקר שני אמור אז מה אתה מכניס לי אולי מדובר בראשון אונה הגמרא אחיקה אמר או אינו אלא בשתי חגיגות הכתוב מדבר אולי הפסוק שלנו מדבר על שתי סוגי חגיגה אחת חגיגת יד ואחת חגיגת טו וזו לבוקר וזו לבוקר זאת אומרת ייתכן שהפסוק הזה שלא ילין מן הבשר שתזבח בערב ביום הראשון לבוקר מדבר באותו פסוק גם על חגיגת יד וגם על חגיגת טו ושניהם נאכלים רק ליום ולילה והוא מגיע לומר אחר כך לא ילין ממהחגיגה של יד שזה זובחים בערב לא ילין. מה זה לא ילין? פשט שלא ילין זה לילה אחד. זאת אומרת חייבים לאכול את זה עד הבוקר. זה נאכל ליום ולילה. ולאחר מכן הוא אומר ומה שאתה זובח ביום הראשון זה גם כן לבוקר. רק עד הבוקר. ממילא יוצא שגם חגיגת יד וגם חגיגת טו נאכלים רק ליום ולילה. ככה הייתי חושב לומר. או הרמר חוזרת הברייתה ואומרת מה פתאום? למה אי אפשר להגיד כך? כי אנחנו יודעים במפורש מהפסוק עם נדר עם נדבה שם כתוב במפורש ביום הקריבו את זבחו יאכל וממוחורת יום הקריבו וממוחורת זה שני ימים והלילה שביניהם אז ברור לנו שיש סוג של אה זבח יש סוג של חגיגה שנאחדת לשני ימים ולילה אחד אז שימו לב נופל לנו הבניין הזה שהפסוק מדבר על שתי סוגי החגיגות גם על יד וגם על טו ושניהם נאכלים ליום ולילה זה לא ייתכן אתם יודעים למה כי כתוב עם נדר עם נדבה ושם כתוב במפ מפורש שני ימים ולילה אחד אז חייב להיות שאחת מהחגיגות טו או יד נאכלת לשני ימים ולילה אחד בואו נראה את זה בתוכו אדר אמר אלא דקימלן אלא מה שידוע לנו חגיגה נאחדת לשני ימים ולילה אחד אם כן עם נדר עם או נדבה במאי זאת אומרת אנחנו יודעים שיש מושג מנדר או נדבה מהפסוק הזה שחגיגה נאחדת לשני ימים ולילה אחד ואם תאמר לי שהפסוק מדבר גם על יד וגם על טו אז במאי אי חגיגת יד הכתיב ביום ולילה אי חגיגת טו ו א כתיב ביום ולילה אלא חייב להיות שבאמת פסוק של נדר עם נדבה ששם כתוב שני ימים ולילה אחד מדבר על אחת מהחגיגות איזה אלא חייב להיות אי לחגיגת טו למה כי ככל הנראה חגיגת טו היא זו שהיא לא דומה בכלל לפסח אז כנראה שאם כתוב שני ימים ולילה אחד במפורש בפסוק נאמר שזה על חגיגה טו ואז נשאר לנו בעצם כל הפסוק שלא יעליד מן הבשר של תזבח בערב ביום הראשון לבוקר הפסוק הוא לא נשאר לנו מיותר לחגיגת יד לא כמו מקוד קודם שאמרנו תגיד שזה גם חריגת יד וגם טו כי טו ברור זה מי לא ילין זה ברור ממה שכתוב עם נדר נדבה עכשיו נשאר לנו כל הפסוק שלא ילין מן הבשר יפה מאוד ויחקו כל הפסוק לחגיגת יד ושמה לימד על חגיגת יד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד יפה מאוד ובעצם הפסוק הזה מזה ש כולו הולך על חגיגת יד ומזו שכתוב בו לא ילין מן הבשר שתזבח בערב ביום הראשון לבוקר למה למה כתוב גם ביום הראשון וגם לבוקר להגיד לך לבוקר בוקר שני שגם חגיגת יד לא כמו שרצית לומר שנאחדת ליום ולילה כמו פסח אלא נאחדת לשני ימים ולילה אחד כדין חגיגה שימו לב בעצם יש לנו פה לימוד מתגלגל דבר ראשון אני לומד שכשכתוב לי לבוקר פירושו בוקר שני וכשכתוב ליום פירושו ליום הראשון זאת אומרת כך אם היה כתוב רק ליום או רק לבוקר הייתי אומר זה ראשון אבל יש פה כפילות ולכן זה לשני בשלב שני אני לומד מנדר או נדבה שיש ברור אחד מהחגיגות שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ולכן לא יכול להיות שהפסוק שלנו הולך גם על חגיגת יד וגם על תטוה ואומר כל אחת מהם יום ולילה זה לא יתכן ואז כשיש לי את הפסוק הוא לא ליד גם שמה אני לומד שאזה שני ימים ולילה אחד עד כאן הברייתא עכשיו מסכמת הגמרא את השאלה תמדכתיב ביום הראשון לבוקר ואז אני אומר לך דמי בוקר בוקר שני כי כבר כתוב ביום הראשון אז שכתוב בוקר פירושו שני אם לא היה כתוב כתוב כך א כל אחד הכתיב בוקר סתמה זה בוקר ראשון ואף על גב לא כתב בראשית אתמול רב קהנה הגיע עם ההברקה הזאת שבגלל שכתוב לא ילין לבוקר ראשית צמוד לזה בוקר ראשון בלי זה הייתי אומר זה בוקר שני אומר רבי יוסף מה פתאום מכאן אני רואה שרק בגלל שכתוב גם בוקר וגם יום ראשון אני אומר שבוקר פירושו שני אבל אם היה כתוב רק בוקר זה היה ראשון ועכשיו שימו לב אתם זוכרים שאמרנו אתמול שאימורים חמורים יותר מבשר כי גם בשר שהוא קודשים קלים האימורים מה שעולה ליל הגבוה נקרא קודשי קודשים אז פה מדובר על בשר ואם על בשר כשכתוב את המילה בוקר אני אומר שפירושו בוקר ראשון ברור שבאימורין כשאני אומר לו ילין חלב חגי בוקר פירושו בוקר ראשון ולכן אימורין של חגיגה גם אם נאכלים לשני ימים ולילה אחד הם נפסלים בלינה כבר שלילה אחד זה סיומה של השאלה שרב יוסף העלה אתמול ולא הבנו אותה לא הבנו את שאלתו עכשיו בעצם ליבנו את זה מחדש וסידרנו את זה דבר דבור על אופניו עכשיו יש לנו משנה שכולה עוסקת במושג של טועה בדבר מצווה. בעצם בואו נחדד. יש מושג של שוגג. כמו שאמרנו בהקדמה, שוגג זה לא טועה בדבר מצווה. שוגג זה בן אדם לדוגמה שלא ידע שאסור לכבות בשבת את האור וחיבה את האור. אוקיי? או שהוא ידע שאסור לכבות את האור אבל לא ידע שיש שבת. זה נקרא שוגג. אנחנו הולכים לדבר על בן אדם שבעצם עשה מצווה, התעסק במצווה, הוא רצה להקריב קורבן פסח, בסוף קרא לו טעות. הוא הקריב קורבן שלו לשמו. הוא הקריב קורבן אחר לשם פסח, כל מיני דברים כאלה. יש מחלוקת בגמרא שבת בין רבי יהושע לרבי אליעזר. מה הדין טועה בדבר מצווה? רבי אליעזר הוא קיצוני. אומר, "לא מעניין אותי שזה דבר מצווה, אתה חייב." רבי יהושע מרוכח יותר אומר, "תואה בדבר מצווה, פטור." עכשיו נחלקו המוראים במה המחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע? יש לנו את רבי שמעון בן אלעזר כמדומני שהוא אומר תשמע והמשנה שלנו הולכת לשיטתו הוא אומר כשרבי אליעזר מחייב הוא מחייב בכל וריאציה שהיא אין מושג של פטור בטעות בדבר מצווה אתה חייב חטאת זה שוגג זה לא נקרא זה שזה בדבר מצווה זה לא משחק לכלום ורבי יהושע כשומר שתואהב את דבר מצווה פטור רק בתנאי שבאמת עשית מצווה איזושהיא מצווה זאת אומרת תכננת לעשות מצווה לא עשית את המצווה שאותה תכננת אבל לכל הפחות עשית איזו מצווה אחרת אתה פטור נפלא ביותר. זה שיטת רבי שמעון בן אלעזר. יש את שיטת רבי מאיר שאותו נראה גם כן במשנה שלנו. המשנה שלנו לא הולכת כמותו אבל נזכיר אותו גם במשנה שלנו שהוא אומר לפי רבי יהושע כשטואה בדבר מצווה פטור זה פתור גורף באופן גורף והחלטי. בכל פעם שהוא יתה בדבר מצווה גם אם הוא לא יעשה מצווה הוא יהיה פטור. ורבי אליעזר כשאומר חייב זה דווקא כשהוא לא עשה מצווה אבל אם הוא יעשה מצווה יהיה חייב. עד כאן ברור נפלא. עכשיו התחלנו את המשנה. אומרת המשנה הקדושה, פסח ששחטו שלא לשמו בשבת. הוא שחט פסח, אבל לא לשמו. מה הדין פסח שלא לשמו? פסול. אומרת הגמרא, חייב עליו חטאת. למה? כי כשהקרבת אותו לא עשית שום מצווה. ואם אתם זוכרים, כמו שאמרנו, לפי איך שרבי שמעון בן אלעזר מסביר את המחלוקת בין לרבי יהושע ובין לרבי אליעזר, אם לא עשית שום מצווה, אין את הפתור של טועה בדבר מצווה ובאמת חייב על זה חטאת. הוא שאר כל הזוכחים שיש חתן לשם פסח. אז אם אינם ראויים הוא שחט זבח לשם פסח. בעיקרון זה יכול להיות כשר אבל אם זה לא ראוי לדוגמה זה עגל בקר ופסח בא רק מבין הצון פסח רק בא רק בין שנה והוא שחט בין שנתיים חייב ואם ראויין אם הם כן ראויים לקורבן פסח רבי אליעזר מחייב חטאת כי תכלס לא אכפת לי שהוא טעה בדבר מצווה הוא לא עשה פה שום מצווה ולכן באמת הוא יאמר שחייב ואילו רבי יהושע פותר למה רבי יהושע פותר כי במקרה הזה הוא טעה בדבר מצווה ועשה מצווה זאת אומרת זה לא נכון מה שאמרתי רבי אליעזר תמיד יה חייב רבי אליעזר פה פותר כי הוא עשה מצווה איזה מצווה הוא הקריב קורבן נכון זה לא טוב לקורבן פסח זה לא פה אבל בכל אופן הוא הקריב קורבן וזה נקרא מצווה ולכן על זה אני לא מעניש אותו זה נקרא טועה בדבר מצווה פותחת הגמרא את הדיון ובעצם רבי אליעזר ורבי יהושע מתחילים להתווכח אמר לו רבי אליעזר מה עם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייו פסח לשם פסח מותר בשבת ברור שינית את השם את החייו זבחאים שהם אסורים לשמן לשחוט שלמים בשבת אסור כששינה את שמן אינו דין שיהיה חייב הוא שינה את שמן לא אכפת לי למה אבל זה שאסור איך יכול להיות שקרה פה פתאום התר ואתה אומר לי יהיה פטור עונה הגמרא תשובה שאני חושב שלחלק זה כבר עלה בראש אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור הוא לקח את פסח והרס אותו הביא אותו לקורבן שאסור להיקרב בשבת תאמר בזבוחים ששינם בדבר מותר הוא לקח דבר שהוא אסור אבל הוא שינה אותם הוא שחט אותם לשם דבר שמותר ולכן הייתי חושב ולכן אומר רבי יושב בכזה מקרה אני קורא לזה טועה בדבר מצווה כי תכלס הוא הקריב קורבן ולכן אני פותר אותו אבל הדיון לא מסתיים אמר לו רבי אלעזר אמורי ציבור יוכיחו קורבנות ציבור שמותרים להקרבה בשבת כגון רש"י אומר תמידים ומוספים הם יוכיחו שהם מותרים לשמן ואילו השוחט לשמן חייב יגיע בן אדם יקח קורבן שאסור בשחיטה בשבת ויגיד אני שוחט את זה לשם מוסף לשם תמיד יהיה חייב נכון וגם אתה רבי יהושע כך אומר רבי אליעזר גם אתה רבי יהושע מודה לי ואם כך למה הרי שינת אותם לדבר המותר. לפי מה שאתה אומר ברגע שמשנה לדבר המותר אמור להיות אוהב בדבר מצווה. אמר לו רבי יהושע, פה אנחנו רואים את ההשפעה אדירה שיש לציבור. לא אם אמרת באמורי ציבור שיש להם קצווה. אומר רש"י, אינו רואה אחרים הרבה עסוקים בשחיטתם. וכיוון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד. אלכין זה טועה אלא השוגג. זה לא היה לו לטעות בדבר. מאיפה הגעת לטעות הלא הגיונית הזו? ולכן זה נקרא טועה. אבל מה תאמר בפסח שאין לו קצווה בפסח כולם איך אומר רש"י שהכל צריכים לכך זה הרי הוא רואה אחרים הרבה עוסקים בכך וטוד להתעסק במצווה ויותר מזה מוסיף רש"י דבר מתוק לא רק שהוא רואה הרבה עסוקים במצווה אלא אפילו אפילו אם הוא שחט פסחו כבר ומצא זח עומד באזהרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מישהו הוא היה בעל חסד הוא היה פסח אמר יאללה נשחוט ובאמת זה לא היה פסח וטעל כך איל כך טועה בדבר מצווה ולכן אומר רבי יהושע, אל תשווה לי לרגע שאר זבחים לשם פסח, שאר זבחים לשם אמורי לשם א אה לשם אמורים של קורבנות שמותרים בשחיטה בשבת ש כגון תמידין ומוספין זה השוואה צולעת לחלוטין פסח הוא רואה את כולם עסוקים בו והוא טועה ובשאר התמידים יש בתמידים ומוספים יש קצווה הוא לא רואה אנשים אחרים עסוקים בו ולכן הוא לא טועה אלא שוגג נפלא ביותר עכשיו מגיע רבי מאיר שהזכרנו אותו בהקדמה למשנה ורבי מאיר הוא קיצוני ואומר מה פתאום? אני סובר שרבי יהושע פותר באופן גורף כל פעם שחשבת שאתה עושה מצווה. ולכן רבי מאיר אומר אף השוכ לשם אמורי ציבור. זאת אומרת לשם תמידין ומוספין עליו שיש להם קצווה. וכמו שלפני רגע הסביר רבי יהושע זה לא נקרא זה לא נקרא שיש לו א זה לא נקרא טועה אלא שוגג. רבי מאיר אומר מה פתאום גם כן פטור כיוון שהוא טעה בדבר מצווה. עכשיו מביאה המשנה כל מיני דוגמאות של פסח כשהוא קשר. זאת אומרת, אם שחטתי אותו לשם כל מיני דברים שהוא כשר, זה טועה בדבר מצווה ופטור כמו רבי יהושע. ואם שחטתי אותו לכל מיני דברים שהוא פסול, זה לא נחשב טועה בדבר מצווה כי לא עשית מצווה ויהיה חייב. אומרת המשנה, שחטו שלא לאוכליו או שלא למנויו ואנחנו יודעים שחייבים לשחוט אותו דווקא על אוכליו ודווקא על מנוי או להרלין שאסורים בעשיית קורבן פסח ולטמאין חייו. למה? כי זה לא קורבן פסח תקף. זה לא תקין ולכן חייב. אבל אם הוא שחט אותו לאוכליו ושלא לאוכליו שאנחנו יודעים שזה כשר או למנוייו ושלא למנויו שזה כשר למולין ולהרלים יחדיו או לטמאין ולתאורין יחדיו שזה כשר פטור כיוון שתכלס הוא שחט קורבן פסח כשר ובמקרה הזה ככל הנראה וכפי שמשמ מרשי כולם יודעו בין רבי אליעזר ובין רבי יהושע שפטור כיוון שהפסח כשר לחלוטין בכזו צורה זה לא טועה בדבר מצווה אלא הפסח כשר בכזו סיטואציה בכזה צורה שהוא שחט ולכן באמת יהיה פטור אומרת הגמרא דינים נוספים שחטו ונמצא בעלמום חייו למה רש"י אומר זה לא נקרא אונס אתה שוגג היית אמור לבדוק את הנתון הזה תבקר אותו זאת אומרת תבדוק אותו מימום שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור שחתו נמצא טריפה ניקב קרום המוח הוא ידע את זה קודם מה הוא הרנטגן ברור שהוא לא ידע ולכן זה נקרא אנוס טועה בדבר ומצווה ופטור שחטו ונודע שמשחו הבעלים את ידם ואין סיבה לשחוט אותו או שמתו הבעלים או שנטמעו פטור מפני ששחט ברשות אומר רש רש"י אנוס היה שלא היה יודע שכן ולא היה לו לבדוק על כך ולכן אני באמת אומר תשמע זה דברים שלא אמורים לקרוא פתאום הבעלים נטמע ולכן זה לא דוכה שבת פתאום הבעלים אשר את ידיו הוא ענוס ולכן באמת יהיה פטור זה נקרא טועה בדבר מצווה ולכן הוא פטור בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון ראינו את השלמת שאלתו של רבי של רבי יוסף בעצם אם נסכם השאלה שלו הייתה שאנחנו רואים שדווקא במקום שיש סיבה לומר שהבוקר זה בוקר שני למה כי כתוב קודם ביום ביום הראשון אז אני אומר שהבוקר הוא שני כל עוד ואין סיבה כזו אני אומר שבוקר זה ראשון ואם בבשר בטח באימורין זה הייתה שאלתו על הדרך כבר הבאנו ברייתה שמלמדת אותי שחגיגת יד נחלת לשני ימים ולילה אחד מזה שכתוב ליום הראשון עד בוקר פירושו בוקר שני ואל תאמר לי שמדובר פה גם על חגיגה טו וכל אחת מהם נאכלת ליום ולילה כי יש פסוק מיוחד של נדבה שהוא מלמד על חגיגת טו שנאכלת לשני ימים ולילה אחד לאחר מכן ראינו פסח ששחתו שלא לשמו בשבת חייב חטאת כי זה לא נקרא פסח שאר כל הזבוחים מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אומר תשמע אם פסח לשם אחרים חייב בטח שאחרים לשם פסח רבי יהושע אומר לו מה פתאום פסח לשם אחרים פסול אחרים לשם פסח כשר ושימו לב אני מדגיש כמו שהמשנה הדגישה דווקא בראויין לפסח שזה זכר בין שנה ומן העיזים ולא אחרים שהם לא כשרים לפסח ורבי אליעזר אומר ממשיך את הדיון ואומר לו מה פתאום אם ככה לאימורי שבת ציבור כן של שבת תמיד ומוספים גם כן אומר רבי אליעזר מה פתאום לזה יש קצווה ולזה אין קצווה רבי מאיר חולק ואומר שגם אם לשם אמורי שבת כן של תמידין איך הוא קורא לזה של אמורי ציבור של שבת גם כן יהיה פטור לאוכליו לא למנו הרלים טמאים כל אלה שהפסח פסול חייו אוכל ושלא לאוכליו כל אלה שהפסח כשר פטור נמצא בעלמום חייו כי הוא היה חייב לבדוק את זה טריפה בסתר פטור ואותו דבר משכו הבעלים את ידיו מתו או נטמע הוא פטור כי הוא שחט ברשות והוא ענוס ולא היה לו לבדוק כזה דבר בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה] เ
לצפיה בתכנים נוספים: