העמוד היומי מסכת פסחים דף סז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סז עמוד א

[מוזיקה] סוכים דף סז עמוד א נתחיל בסו עמוד ב שורה שנייה מלמטה אלו אומר רב שימן בן לוקיש אנחנו נמצאים כאן באמצע הסוגיה אחרי שראינו שבמוידוי שנאמר בפסח ובתומיד אינו מלמד שהוא דוכה שבס אלא היה צריך להביא מקורות אחרים שאלנו אז אם ככה מנין שהם דוכים בטומא שאם הציבור טמאים מקריבים קורבן פסח בטומ וכן לגבי תומיד רבי יוחנן הביא פוסוק לעניין פסח ואמר שלומדים את תומיד מפסח כתוב איש איש כי יהיה תומלו נפש ודרש רבי ירחונון איש נדחה לפסח שני ואין ציבו נידחין לפסח שני דהיינו הפסוק ששם נאמר הפרשה של פסח שיני שכאשר אדם טמא הוא לא יכול להקריב קורבן פסח יש לו הזדמנות חודש אחר כך להקריב מקריב את קורבן הפסח בפסח שני זה דווקא על איש איש על יחידים אבל לא על ציבור מה קורה בציבור אומר רבי יוחננו הציבור מקריבים בטומ בפסח ראשון שאל אותו רשלו כאיש מנין לך זאת אולי נאמר שהציבור אינם מקריבים כלל אין להם גם תעשלמה של פסח שני ולא יקריבו לו בפסח ראשון ולא בפסח שני לכן מביא רש לוקיש לימוד חדש אלא אמר שם בן לוקיש מאוכי וישכו מן המחנה כל צורוע וכל זה וכל תומלו נפש הפסוק פסוק אומר שצריך לשלח מחוץ למחנה את הטמים מפרט הפסוק כל צרוע וכל זב וכל תומלו נפש יאמר תמי מיסים ואל יאמר זבין ומצוירין ואני אומר אם תמי מיסים שתלכין זווין ומצורין לא יקול שכן הדרגות של הטומן שלושתם הגמרא תבאר את זה לקמן טמא לנפש זה הדרגה הכי קלה אחר כך זה זב ואחר כך זה צרוע מדוע הפסוק צריך לפרש שמשלחים מן המחנה את שלושתם מספיק לכתוב שתמ נפש משלחים ואז נידע בכל שכן זה אבינו מצרעים אלא הפסוק בא ללמד על מקרה כזה שנשלח רק את הזוין והמצורעין ולא את התמי מייסים ולכן צריך לפרט שזווין ומצורעין גם משלחים לגבי ללמד אותנו במקרה מסוים שאז תמיסים לא משתלכים וזווין ומצורין כן משתלכין לכן הפסוק מפרך שזווין ומצורין גם משתלכים חוץ למחנה אלא יש לכו שעה שזווין מצורים משתלכין ואין תמי מיסים משתלכין ואי זה מתי זה פסח הבו בטומאה אז הנה יש לנו לימוד שפסח הבו בטומאה כאשר הציבור טמאים מיסים הטמי מיסים נשארים באזהרה ואילו מי שמשתלח זה זווין ומצרים לכן הפסוק צריך לפרט שזווין ומצרין משלחין חוץ למחנה לעניין המקרה הזה שאז רק הם משתלכים ולא טמאי מיסים אומר הב בא הבא ודוכה את הלימוד שלוקי שיוחי למנמי יאמר זבת מיסים ועל יומה מצוירו דהיינו הרי אנחנו אמרנו שיש שלוש דרגות זב הוא קל יותר ממצוירו אז עדיין הפסוק יכל לכתוב רק את זו לעניין המקרה הזה של פסח הבא בטומא ונידע שגם את צוררו בכל שכן שהוא משתלח באותו מקרה והוא לא מקריב בטומא בקורבן כשציבור יהיו כולם מצוירועים אם זווין אם הציבור זווין הם משתלכים מחוץ למחנה ולא מקריבים בטומ שכן מצרועין אז יואו לי מנמי יומ מרב ותמסל יומר מצוירו המצוירו עדיין מיותר לנו ואני אומר זהב משתלח מצוירו לכל שכן דהיינו אם הזהב משתלח במקרה של פסח שהציבור כולם זווין אז ודאי שגם מצוירואים כשהציבור מצורעים הם ישתלכו מחוץ למחנה וכל מי שישאר זה אך ורק טמאי מיסים שהם מקריבים בטומאה אלא יש לחושו שמצירוען משתלכין ואין זובן תמי מיסים משתלכים ולפי הדרשה של חרש לוקיש צריך לומר שיש שהפסוק בא ומפרט את מצוררו ללמד אותנו על מקרה שרק המצורו משתלח והזו נשאר באזורה. יש לך שעה שמצורעים משתלכים ואין זוונות ממיסים משתלכים אלא הם נשארים ומקריבים בטומאה ואיזה זה פסח הבו בטומאה ואם כן לפי הלימוד הזה יצא שזווים גם כן מקריבים בטומא וכי תימחנמי אם תאמר לי אין אוכנמה שבאמת כשהציבור כולם רובם זווין אז מקריבים פסח בטומת זיבה ואותנען המשנה אומרת פסח הבו בטומאה לא יאכלו ממנו זווין וזוות נידות וילדות ואם אכלו פטורים זאת אומרת שאין היתר לזווין גם כשזה בא בטומא אם הם הציבור זה טומאה אין להם התר לאכול מקורבן הפסח אז אם ככה הם לא יכולים להקריב בטומאה כיוון שעיקר מצוות אכילת הקורבן פסח זה האכילה שלה אז בהכרח שהלימוד של רשלוקיש אינו נכון ואי אפשר ללמוד מכאן אלא אומר הביה אומר הבייה הלימוד וככה אנחנו מסיקים מסקנת הגמרא מנין לנו שקורבן פסח כאשר הציבור רובות מים מקריבים אותו בטומאה לא לו מקרו קמי באמת באמת מהפסוק שרבי יוחנן הביא שהפסוק היה איש כי יהיה תומל הנפש שאז נאמר שהוא נידחה לפסח שיני שאלת אם יקרו קמה אז אשלו איש דחה את רבי יוחננון אולי נאמר שהציבור כלל לא יקריבו לא בפסח ראשון ולא בפסח שני והפסוק בא להחמיר על ציבור אם ככה אם כן נכתוב רחמונה איש כיהיה טומה לא נפש לא מולי למה הפסוק בא ומפרט איזה טומאה מדובר כאן תומה לנפש תמ באמת בהכרח שהוא בא למעט טומ של זווין ומצורעין שדווקא מי ש על מי אנחנו מדברים שהוא נטמע איזה טומא טומאת מת ולא טומת זווין ומצוראין ולמה הפסוק בא למעט את זווין ומצוראין שהם טומ חמורה מטומת מת בהכרח כדי לומר לנו שהכולה הזאת שאנחנו נביא כעת שאנחנו מביאים כאן היא אך ורק לעניין טמי מיסים ולא לזווין ומצורעין והרי אי אפשר לומר שזה בא לעניין הכולה שנאמרה בפסוק שהם עוברים לעשות פסח שיני כשהם יחידים שאם יחידים טמאים מיסים וזווין ומצוראין יחידים טמאים אז הטמא מיסים ידחו לפסח שני והזווין ומצורעין לא ידחו לפסח שני ולא יקריבו כלל לא בראשון ולא בשני זה אי אפשר לומר למה כיוון שנראה כעת לימוד מפורש שזווין ומצוראין יכולים כן להשלים את הפסח בפסח שני בהכרח שמה שנאמר לנפש שזה בא להקל לומר הכולה הזאת היא רק בטומאת מת ולא בזווין ומצוראים בהכרח שזה לעניין ציבור שאם יש ציבור טמי מיסים אז נאמר בהם כולה אז אם ככה בהכרח שזה בא ללמד כולה ולא חומרה איזה כולה שהם מקריבים בטומ כי אם זה חומרי שלא מקריבים לא בפסח ראשון לא בפסח שני אז איך איך ייתכן אנחנו באים לומר שהחומרה הזאת תהיה רק בטומ רק בטומס מיס הקלה ולא בטומאת זווין ומצורין החמורה אז אם זה בא ללמד כולה בהכרח ש שהפסוק מרמז לנו שאם אם יש ציבור תמי מיסים מקלים והם עושים את הקורבן בטומ וזווין ומצורעין לא עושים את הקורבן בטומ ממשיכה מביאה הגמרא את הדרשה נראה את זה בפנים כעת אם כן נכתוב רחמני איש איש איש כיה טומאה לנפש לו מולי בהכרח זה בא להקל רק בטומת מת איך כי תמפש לאוכי ודאוסה התמ מת ניתח לפסח שני אבל שער מן לא שאם יש יחידים זווין ומצורעים אז לא מקלים להם אפשרות של פסח שני ואותני יכול לא יהיהו עשים פסח שני אלא תמיסים ושוא היה בדרך חויקו כמו שכתוב בפסוק זה אבינו צורינו בעלי נידות מנין שגם הם כיוון שהם היו טמאים בזמן פסח ראשון הם יוכלו להשלים את זה בפסח שני תמוד לא איש איש זה בא לרבות אותם אז אם ככה לנפש דקוס רחמון לאמולי מה באים להקל ולכתוב דווקא על טומת מת אני מקל ולא על זווין ומצורעין אלא חיקו אמר איש נתחיל לפסח שני ואין ציבור נתחיל לפסח שני אלא אבד בטומה מקים על טומת מת שאפשר להביא את זה בטומאה כשרוב הציבור טמאים וכי אבד ציבור בטומטמיס אבל שהטומס לא יעבדה ואם ככה בהכרע שהפסוק בא להקל ולומר שהציבור יכולים לעשות בטומ ולא לומר חומרה שהציבור לא יעשו לא בפסח חישויים ולא בפסח שני כעת נראה כמה וכמה הלכות בנושאים שבאנו כעת מצוירו זב ו נושא שבעצם מתקשר למה שדיברנו כעת אומר רב חיזדה בצורה שנכנס לפנים ממחיצוסוי פוטו שנאמר בודד ישב מחוץ למחנה מושובוי הבאנו שהמצור משתלח מחוץ למחנה בדדיב מה קורה אם הוא עבר על זה ונכנס לפני ממחיצה אפילו למחנה ישראל שהוא אסור בו אומר רב חיזדה הוא לא ילכה מלכס למרות שיש לו לו הוא הוא לא ילכה ולמה כי כתוב בודדש מחוץ למחנמו שובוי הכוסו ניתקו לס יש מושג שלו הניתק לאס כאשר כתוב התורה לא תגזול ומיד אחרי זה כתוב והשיב את הגזלה אנחנו באים לומר שהתורה באה ללמד אל תלכה אותו אם הוא גזל כיוון שיש לו אפשרות לתקן אתיו אם הוא ישיב את הגזלה זה לו שניתק לעשה לו שכתוב מיד אחר כך עשה זה באצם לומר העשה הזה יתקן את הלו ואל תיתן על זה מלכס הוא הדין כאן נכון שכתוב שהמצוירו אסור בלו להיות במחנה אבל אם הוא נכנס למחנה אז אנחנו אומרים בדד יהיה שם מחוץ למחנה דהיינו הוא יוכל להיכנס לצאת חזרה ועל ידי זה לתקן את עליו ולכן הוא לא ילכה האי לכאורה שואל רש"י העשה הזה לא נכתב מיד אחרי הלו אומר רש"י אנוכנמי אבל כיוון ש אנחנו לא צריכים את העשה הזה כדי לומר שיש לו גם לו וגם עשה לעבור עליו בטרתה כיוון שיש חוץ מזה עוד פסוק של עשה אז אם ככה כמו שכתוב וישכו מן המחנה אז בהכרח שזה בא לומר שהלו הזה ניתק לאסא והעשה הזה מתקן אותו אומר רש"י לכאורה גם בזו זב מצוירו מצאנו גם כן עוד עש אז למה שמה אתה לא אומר רב חיזדה שאם הם יכנסו לפנים מהמחיצה שלהם הם לא לקו מצד לבניתקסה אומר רש"י כיוון שדרשנו את העסים שכתובים שמה דרשות אחרות כמו שמבואר בספרי עוד הסבר מביא רש"י כיוון שכתוב בצורירו כל ימי אשר הנגב בוי שמע כל ימיו בב יישב קוי דהיינו כל ימי אשר הנגב בוי זה מזכיר את הדרושה שמביאים מביאה הגמרא במקס כל ימיו בהמו ואחזר קוי זה בא לומר לעולם הוא נמצא במצב שהוא יכול לתקן את זה על ידי שהוא יחזור לשבת מחוץ למחנה איסי שואלת הגמרא עליו חיזדה אתה אומר שמצוירו שנכנס לפני ממחיצוסוי אינו לוקה בבריסה שנראה כעת כתוב להפך מצור שנכנס לפנים מיצוסוי בארבואים זווין וזוות שנכנסו לפנים ממחיצוסון בארבואים ותמי מייס מותר להיכנס למחנה לויו כעת נראה מה הדרגות של כל אחד מאיפה הוא משתלח תמי מייס מותר להיכנס למחנה לויו זאת אומרת המחנה היחידי שהתמי מת אסור בו זה האזורה והר הבית שזה שזה נקרא מחנה שכינו אבל המחנה לוי שמקיף את המשכן זה מותר להיכנס גם לתמי מיסים ולא תמיש בלבד אומרו אלא אפילו מיס עצמו שנאמר ויקח מושמוס יוסף אמוי אימוי במחיצו כשהלכו במדבר מושה נשע את עצמות יוסף שהם תמי מ שהם טומסמיס ובכל אופן הוא כתוב אמוי ומחיצר רואים שמותר את המת עצמו אפילו במחנה לויו אז אם ככה לכאורה יש כאן בברייסה סתירה לדברי רב חיסדה שרואים שאלוקי כן כאשר המצור נכנס לפני ממחיצו אונה הגמרא תנוי מחלוקס תנו דתניה בודד יישב לבד יישב שלא יהיה טמאין אחרים יושבים ממוי דהיינו הוא צריך לשב מחנה נפרד בלי שום טמאים איתו גם באותו מחנה יכול להיות זווין תמי מיסטר מחנה אחס אז הבנתי שהמצירו הוא במחנה הכי מרוחק שיש מה קורה עם זווין ותמאי מיסים האם הם ישכים לאותו מחנה תמוד לו ולא יתמו את מחיהם. הפוסק נוקט לשון רבים מחנהם ליתן מחנה לזה ומחנה לזה לא כתוב ולא יתמוש מחנה אלא מחנהם לשון רבים לומר שכל אחד נמצא צריך להיות במחנה אחר וכל אחד יש לו דרגה אחרת לאן הוא משתלח ולכן הפסוק אומר כל אחד בדרגה שלו שלא יטמא את המחנה שהוא אסור בו ולכן שלא יכנס למחנה שהוא צריך לצאת ממנה דברי רבי יהודה רב שמנו אומר אינו צורך אם מפה אם אתה מחפש לימוד לשלושה לשלוש מחנות שיש כל אחד יש מחנה אחר יש לנו פה בעצם לימוד אחר לא צריך להגיע למה שאתה דרשת ממחנה הרי הוא אומר וישכו מן המחנה כל צורה וכל זהב וכל תום ללא נפש יאמר תמי מיס ואל יאמר תמי זב כמו שראינו בתחילת העמוד תמי מי זה הדרגה הכי קלה אז אם אתה משלח את התמי מיסים כל שכן זווין ומצורעין אז על יומר תמי זב ואני אומר אתמי מיסים משתלכים זווין ל כל שכן למה למה נאמר זו? ליתן לו עם מחנה שניו. והכרח הפסוק בא לרבות לומר לי למה הוא פירד גם זוב? לומר לי שהב משתלח מעוד מחנה בנוסף למחנה שתלח ממנה אתמי מיס דהיינו מה שאנחנו קוראים שהזב צריך להיות מחוץ למחנה לויו לא מספיק שהוא מחוץ למחנה של השכינו אלא הוא גם צריך להיות מחוץ למחנה לבייו ויואמר זב על יואמר מצוררו הפוסק עדיין ממשיך לפרט לגבי מצורו שהוא חמור יותר למה ואני יומר זובין משתלכין מצורן כל שכן למה נאמר מצוירו ליתן לו מחנה שליש זה בא לומר מצוירו פירטנו לך גם כן לומר לי המצוירו הוא במחנה יותר חמור משניהם כשהוא אומר בודוד ישב אז אם ככה למה הפסוק צריך לכתוב בודדישם הרי לא צריך את זה כפי רבי יהודה שדרש לומר שהוא במחנה נפרד משער התמעין הכוסונית לאס זה בא ללוניתק לאסא אז אם ככה רואים שמחלוקת רבי דבר רב שמנאים דורשים את הבודד יישב לדרשה כמו שסבר רבי יהודה או שלא צריך את זה לדרשה אלא ללבתק לסא וממילא רב חיזדה דיבר בשיטה רב שימן ולכן הוא אמר שילה וניתקלסי אנחנו בעצם ראינו כעת שיש פה שלוש דרגות של טומא יש את דרגה הכי חמורה זה מצוירו אחר כך זר ואחר כך טומס אמס וכעת הגמרא תתחיל לבאר מה החומרה של זה מזה וכמו שהזכרנו כמה פעמים נכון שיש פה אריכות שבעצם לא קשורה לעניין שלנו במסכת פסוכים אבל מכיוון שיש לנו אין לנו שס בבלי על מסכת סט סטיירס לכן הגמרא הש"ס בהרבה מקומות מעריך מאוד בעניינים של טומה ותיירא כדי לבאר אותם אגב סוגיות אחרות כדי לבאר יותר את העניינים של תריה שאין עליהם תלמוד בבלי מה היא חומר דזב מתמי מיס שכן טומו יוצלוב מגופוי החומרה של זו כיוון שאנחנו יודעים שיש שני סוגי טומות יש טומאה שאדם נגע במשהו והוא נטמע ויש טומ שהטומא באה מגופו כאשר היא באה מגופו היא חמורה יותר ולכן זו שהיא באה מגופו אז הטומ חמורה יותר מאשר טמאי מת שהוא רק נגע במת ולכן זה טומאה חיצונית אדרבה טמא מי סחום שכן טון הזו יש ליישו שביעי שואלת הגמרא לכאורה יש טומאה יש חומרה שראינו שלא נוהגת בזהב רק בטמי מיס שהוא אסור בשבעה ימים וחוץ מזה שהוא טמא שבעה ימים שזה עדיין גם יש בזר אבל הוא צריך הזעה ממי פורו כדי להיטאר שלישי ביום השלישי שלו מתוך השבעה ימים וביום גם השביעי שזה חומרה שלא ראינו בזו אז לכאורה רואים מכאן שהטומה של תממת חמורה יותר מזו אומר כות טומא וכל טומא לרב מי שרץ זאת אומרת הגמורה אין חנה מהפסוק שהביא וישכו מן המחנה כל צורע וכל זהב וכל תומל נפש מה זה וכל תומל נפש למה לא כתוב וטומל נפש זה בא לרבות גם טמי שרץ אדם שנטמע מחמת אחד מהשמונשרים המתמים שגם הוא בכלל אלו שצריכים להשתלח מן המחנה אז אם ככה בהכרח שזו יותר חמור מתמי שרץ כיוון שבטמי שרץ אין לו את הזוה שלישי ושבי וזו חום הוא מתמי שרץ ומה היא החומרי כדי המורון מה החומרה של זו כמו שאמרנו קודם שיש לו חומרה כיוון ש הטומאה באה מגופו אדרבה שרץ חמור שכן מתבוינס שואלת הגמרא אולי שרץ עוד יותר חמור מזו כיוון שמצינו ששרץ גם אם הטומ באה אליו באוינס גם כן הוא נטמע אין בזה הבדל אם זה בא במיזי או בשגג או באוינס תמיד אם נגע בו שרץ הוא נטמע מה שאין כן בזו אם זה בא הטומה באה אליו מחמת אוינס מחמת ריבוי מאכל ומשתה או סיבות שגורמות לזיבה אז הוא ענוס ממילא הוא לא נטמע כל מה שהוא נטמע זה רק שזה לא באוינס אומרת הגמורה כי גם לזב נם טמואה מתם מבוינס הרי טומאת שרת זה טומת ערב וטומת ערב של יום אחד זה בזו קורה כאשר יש ראייה ראשונה של זו הראייה הראשונה של זו גם היא מתמה אותו באוינה כדרבונה דומבונשונ של זמתו באונס כיוון שמביא רש"י זו היסטורס הזהב אשר תצא ממנו שכבת זרע הפסוק הקיש את זהב לשכבת זרע שבעצם זה שני דברים זהב זה זיבה זה חולים מסוים ורשי אומר ההבדל ביניהם שזו דומה ללא בין ביצה המוזרת ואילו שכבת זרע דומה ללא בין ביצה שאינה מוזרת בכל אופן שכבת זרע זה לא בא מחולים מסוים ואם כן הפסוק הקיש את את זבלה לשכבת זרע לומר לי שזה מטמא גם באוינס כמו שקרי שכבת זרע מטמא באוינס גם ראייה ראשונה של הזבמה בוינס ואנחנו כשאנחנו מדברים שהזו חמור יותר אנחנו מדברים על ראייה ראשונה של זב שכבר הוא חמור יותר משרץ ואצלו אין את החומרה של שרץ שמטמא באוינס כי גם זו מטמא באוינס נמצא שזו יש לו את החומרה שהוא טומאה מגופו ולכן כמו שאמרנו בלשון הפסוק הדרשות עומדות על עצמם כיוון שזיבה אין אוכנה נמ יש לנו פה שהיא חמורה יותר מטומנם לא מטמאי מיס אבל היא חמורה יותר מטמי שרץ שמתרבה מבכנפש אז אם ככה היה לנו כאן את הדרשה שלוקיש רבי יוחנן בהתחלה הביא איש ניתחה לפסח שיני ואין ציבור ניחי לפסח שיני רשלוק שביאי מישלכו מנחנה כל צורה וכל זה וכל תמפש הפסוק פירט למרות שאכלנו לא נועד ללמוד בקלו חוויר שאם הטמי נפש נשלח מחוץ למחנה והוא הוא הקל שבהן כל שכן זב מצורר אלא זה בא לרבות מקרה שעצמי נפש לא שתלח שאז בכל אופן את הצורע וזב אני משתלח מתי זה בט בפסח הבו בטומא הבעיה שאלה אז אם ככה עדיין מצוררו מיותר אז אולי יש מקרה שגם הז הזו לא משתלח והוא נשאר יחד עם עטמי מיס ורק המצר משתלח והרי ודאי שפסחבו בטומאה אם זה טומא של זיבה אז מבואר שהם לא נעשה בטומ אלא הבעיה מביא שבעצם בעצם זה הפסוק מרבי יוחננון איש השקיע טומאה רק לומדים את זה מלא נפש הפסוק בא להקל ולומר רק טומס מיס למה הוא בא להדגיש טומס מיס ולא עזובנו מצוירין והכח הוא בא ללמד כולה ואיזה כולה לא לעניין כולה שתמדת צחה לפסח שיני בין זה מצורים נתחיל לפסח שני כשהם יחידים כי זה לא נכון כי הם כן תחיל אלא זה בא ללמד כולה שאם רוב הציבור תמי מיסים אז עושים את זה בטומא ואילו זווין מצירועים גם כשזה רוב הציבור לא עושים את זה בטומא רב חיזדה אמר שמצור אינו לוקה כשנכנס לפני מחיצו סוי שאלנו מבריסה שהוא כן לוקה ואמרנו שזה מחלקת סתנו עם רבי דבר רב שימן האם דורשים את הבוד יישב כדי ללמד אותנו שמצור מחוץ לג מחנויס או שדורשים את זה מהאיתור שהפסוק פירט כל צורה וכל זה וכל טו מלו נפש הבאנו שמה החומרה של זו מתמי מז כיוון שיש לו טומאה מגופו מה שנקרא תמ זה טומאת מגע למרות שבטומת מת מצינו אז השלישי ושביעי אבל מרבים על טומאת מת גם בטומאת שרץ ששם אין שלישי ושביעי ומצד זה ששרץ מטמא באוינס זה לא חומרה כלפי זהב כיוון שזהב ראייה ראשונה שהיא השווה לשרץ שזה טומאת ערב של יום אחד זה גם מטמא באוינס כל מה שנאמר שזו אינו מטמא באוינס אם זה מחמת ריבוי אכילה ושתייה זה אך ורק לראייה שנייה ושלישית [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: