העמוד היומי מסכת פסחים דף סה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סה עמוד ב

דף סכ עמוד ב מכירים את המאחורי הקלים כשעושים איזו הצגה יפה איזשהו סרטון יפה תמיד הכל נראה חלק הכל נראה יפה ותמיד יש לך את המאחורי הקלים מאחורי הקלים זה כל הפדיחות כל הדברים שהיו צריכים לעשות 500 פעם עד שזה יצא בצורה טובה המאחורי הקלים תמיד נראה הרבה פחות טוב מאשר על קדמת הבמה אבל מאחורי הקלים בלעדיו לא היה יכול להיות כלום על הבמה. דוגמה, כשאדם לדוגמה אוכל סטיק, הוא שם את זה על המנגל, איך זה נראה טוב? איזה רעש, איזה מרקם, זה נראה מעולה. לך שלב קדימה בחנות, אתה קונה אותו, הוא גם כן ארוז, ניילו נצמד, הכל נראה לך יפה יפה. שלב אחד קדימה באתליז מאחורה, זה נראה הרבה פחות יפה. שמה תוחנים, שמה מאבדים, שמה חותחים, יש שם שעריות, דם, שעריות שכל הדבר הזה יש בה מאחורי הקלים. ואם תלך צעד נוסף קדימה למשחתה זה יותר נכון צעד נוסף אחורה שמה בכלל אתה כבר רואה הכל מלוכלך יש שם ריח הרבה פחות נעים יש שם הרבה יותר הרבה יותר פרש הרבה יותר דם כל הדברים הללו זה נראה הרבה פחות נחמד אבל מי שמבין יודע שבלי המשחטה לעולם לא יכול להיות התליז ובלי ההתליז לא יכול להיות שלב קדימה אין ברירה כמה שזה יותר דרמטי כמה שזה יותר משליך על המציאות זה קצת יותר מלוכלך וקצת פחות נעים וכאן אולי נצליח להבין מה שכתוב לגבי הכהנים שהיו הולכים עד הרקובותיהם בדם. היום אנחנו נראה שבקורבן הפסח הכהנים היו פוסים עד הרקובותיהם בדם. ואומרת הגמרא, שבחו לבני אהרון שהלכו עד הרקובותיהם בדם. דמיינו לעצמכם, אדם הולך עד ברכיו בדם, זה שבח. איזה שבח יש בזה? אבל אם אנחנו קצת מרוממים את המבט, קצת מבינים שהבית המקדש הוא המאחורי הקלים הכי גדול של כל העולם. הוא ניעל את כל העולם. זה היה נראה בחוץ שיש עיר ויש עסקים ויש הכל ויש אבל מאחורי הקלים המקור של השפע הרוחני והגשמי שיצא לכל העולם היה בית המקדש עד לימינו אנו ולכן שבחו לבני אהרון זה המקום שפה קורה הכל זה הבית חרושת זה המפעל ולכן הם הלכו על דרכובותיהם בדם איפה זה תופס אותנו כל כך הרבה פעמים העבודת השם שלנו היא לא נראית כל כך מפתעה כשאדם הולך ברחוב ומתמודד עם יצרים על שמירת העיניים זה נקרא שהוא מבוסס על דרכובותיו בדם הוא הוא לא נמצא במקום האידיאלי, הוא לא נמצא בתוך בית המדרש, הוא לא נמצא בתוך הטלית והתפילין. ואף על פי כן, דווקא שם יתכן שזה מאחורי הקלים הגדול ביותר, שמה זה המקום שבו אתה מביא את צינורות השפע הגדולים ביותר לעולם. הלוואי שבפעם הבאה שזה קורה לנו, פשוט נזכור מזה שגם בני אהרון, גם הכהנים, כשהם היו במקור השפע האלוקי, זה לא היה נראות נהדרת, זה לא היה נראה טוב. זה היה נראה דרכובותיהם בדם. נזכור מזה גם אנחנו בשעת ניסיונות שיעלה לנו בדם שאנחנו נשקיע בשביל זה דם ונצליח בסיעתא דשמיא אומרת הגמרא הקדושה והיום אנחנו רואים דף סכ עמוד ב ומגיע לנו מזל טוב ענק על הסיום של פרק תמיד נשחט שכמו שכבר דיברנו לא היה פרק על כמה שניסינו ככה לרכך אותו ולהקליל אותו בסופו של דבר הוא פרק מורכב היום אנחנו גומרים אותו בסיעתא דשמיא וראינו אתמול דיון בין רבי יהודה לחכמים רבי יהודה אומר בסוף כל עבודת קורבן הפסח היה נותן לכהן דם ממלא מדם התערובת וזורק אותו על גבי המזבח שאם יש איזשהו קורבן שיתקבל בכלי ולא נזרק על המזבח אז טיפה מהדם הזה נמצאת כאן כי הרי כל התערובת ראינו אתמול שדם לא מתבטל על ידי דם אחר ואז זה הגיע על זריקה על קיר המזבח ובאמת הגיע ליהודו ותיקונו חכמים חולקים עליו אומרים אין כזה דבר אם סוברים שזה מתבטל ראינו אתמול את כל הדיון שואלת הגמרא אנחנו ראינו אתמול שיש מושג כזה ראינו דיברנו על זה אתמול ודיברנו על זה במשנה, מושג שבסיום העבודה הכהנים היו פוקקים את התעלת מים, היו סותמים בעצם את נקודת היציאה של התעלת מים שהייתה זורמת באזהרה. המים היו עולים על גדותיהם ואז כשהכל היה יוצא זה היה נשפח יחד. בעצם המים היו עולים על גדותיהם, מנקים את כל האזהרה ופותחים את זה וכך כל היה נסחף החוצה, כל הדם, כל הלכלוך. יפה. עכשיו מבינה הגמרא שהיה פקה נוספת שמיד כל אדם שנמצא באזהרה שמרו עליו כל הזמן שלא יכנס לאמה ולמה אומרת הגמרא תניה שלוש שועות מלמעלה אמר להם רבי יהודה לחכמים לדבריכם למה פוקקין את האזרה רבי יהודה אומר לשיטתי אני חייב לשמור על כל הדמים שהיו באזהרה עד סוף העבודה כמו שראינו מיליון 200,000 קורבנות אני חייב את כל הדם שלהם באזהרה כי בסופו של אירוע אני חייב שיהיה פה את כל הדם אני לוקח אחד מדם התערובת שם הנשפ משפח בבלאגן וזורק אותו על גבי המזבח. אבל לפי שיטתכם, מה הבעיה שכל אדם תנקז ויזרום כל הזמן החוצה? למה פוקקין את האזרה? שוב, זה לא הפקה הזו שעליה אנחנו מדברים בסוף כדי לנקות את האזרה. זה הפקה שהיו עושים מההתחלה כדי לשמר את כל אדם בתוך בית המקדש. אמרו לו, ענו לו חכמים פשוט שבח הוא לבני אהרון שילכו עד הרובותיהם בדם. זה שבח שהם עושים את העבודה של הקדוש ברוך הוא, את עבודת המקדש ולהראות שהם נמצאים, לא מועסים בזה חלילה. כמו שאתם רואים, כמו שאתם זוכרים ראינו את שכר איש כפר נרווי שהיה שם כפפות כי הוא היה נגעל וכדומה אז הכהנים הרים כן אפשר להיות איסטניס אפשר להיות ענין במקומות אחרים פה זה עבודת קודש והם הלכו עד כובותיהם בדם שואלת הגמרא טכני רגע איך הם הלכו עד בערכיהם בדם והקחיץ אדם חוצץ ביניהם לרצפה אומר רש"י וכפי שכתוב כתוב לעמוד לשרת וברגע שיש חציצה יש משהו בינך לרצפה זה לא נקרא לעמוד לשרת זה לא נקרא עמידה ומשמה אנחנו פוסלים אדם שעומד על רגל חברו, אדם שעומד על גבי כלי ואם כך אותו דבר אדם שעומד על דם אונה הגמרא לא לך ובו ואינו חוצץ דם כשהוא יבש הוא הופך להיות בעצם שכבה מסוימת והוא חוצץ אבל כל עוד והולך הוא לא חוצץ כן דתניה לגבי טבילה כתוב אדם שטובל חייב שכל גופו יגע במים ואם יש עליו חציצה אז אם זה לדוגמה דם עודיו או חלב ודבש יבשים חוצצים כי שוב זה עושה איזשהו שכבה שמפרידה בינו למים ואותו דבר אצלנו בינו לבין בן בית המקדש לבין רצפת האזהרה אבל ברגע שהם לכים אין חוצצים אז אין בעיה של חציצה שואלת הגמרא והקב מתוסמניו בגדי הם מתלכלכים ואולי זה שבח גדול שהלכו עד עקובותיהם בדם אבל אסור לעבוד עם בגדים מלוכלכים ותנן היו בגדיו מטושטשין פירושו מלוכלכין ועבד עבודתו פסולה אם כך איך הם יכולים ללכת בתוך אדם עד ברכיהם וכיטמהדמדלולהו למנהו הם מרימים את בגדיהם עד ברכיהם הם בעצם מפשילים את בגדיהם והולכים חשופים מהברך ומטה וזה רק מה שהיה בדם וגם אין בעיה של חציצה כיוון שזה היה לאח והתעניה לא ייתכן מדו וד מידו כמידתו שלא יחסר ולא יתיר הם חייבים ללכת עם כמידתו והקטונת הגיעה חלק אומרים עד הרצפה חלק אומרים עד העקב אבל אסור לא להרים בטח לא שזה יהיה קצר מראש ואפילו כתוב במסכת זבחים ואני חושב שכבר אולי אפילו דיברנו על זה במהלך המסכת אני לא זוכר אולי זה במסכת זבחים שגם אם אתה גם אם זה כמידתך ואתה מרים אותו אמנם יש מחלוקת אבל תכלס אסור להרים אותם ואם כך מה עוזר לך שהם ירימו את בגדיהם דמדלו לאומנהו צריך שזה יהיה מידו כמידתו שלא יחסר ולא יתיר לא יותר ארוך ולא יותר קצר אונה הגמרא אתה יודע מה אתה צודק במהלך כל העבודה הם לא בוססו עד ברכיהם בדם רק בהולכת איברין לכבש דלו עבודה היא סך הכל זה משהו טכני שהאיברים צריכים להגיע לכבש זה לא עבודה וממילא אין בעיה שיהיה חציצה אז הם בוססו עד הרקובותיהם בדם שואלת הגמרא ולא הולכת דיברים לכבש זה לא עבודה ומדבק כהונה העבודה היא צריך שכהן יעשה את זה אם כהן עושה את זה זה נקרא עבודה דתניה והקריב הכהן את הכל המזבח מהמילה הזאת כבר כתוב שכל שאר העבודות צריך דווקא כהן מזה אני לומד זה הולכת איברים לכבש שגם בהם צריך דווקא כהן אלא אומרת הגמרא אתה צודק בהולכת איברים לכבש באמת גם כן יש בעיה של חציצה אתה יודע מתי הם בוססצסו עד ברכיהם בדם אלא בהולכת עצים למערכה דלב עבודה היא יפה. בהולחת עצים למערכה סך הכל כשהמערכה די קילתה את מצבור העצים שהיה בה וצריך להביא הספקה נוספת אז זה לא נחשב כעבודה ואז באמת בוסת בערכיהם בדם. שואלת הגמרא נו ומה עשו בכל שאר העבודות? בכל שאר העבודות כשהם את האיברים לכבש או בכל שאר עבודה שאסור שיהיה חציצה מה אז הם עשו? שואלת הגמרא בהולכת איברים לקבש ובהולכת דם מיךאזלה? הולכת דם ברור שזה צריך כהן וזה עבודה ואסור שיהיה חציצה עונה הגמרא פשט מדהים דמסגתה הם הלכו על הצטבעות היה שם הצטבעות קבוות רש"י אומר אסור לעשות בניין עץרה זה היה של אבן והיה שמה הצטבעות קבועות ולכן זה לא נקרא חציצה זה נקרא חלק מהבניין והם היו פשוט מדלגים על גבי ההצטבעות הללו כשהם יכלו כשלא היה בעיה של עבודה לדוגמה בהולחת עצים למערכה אז הם ירדו מההצטבעות ובוססו עד ברכיהם בדם כדי להמחיש לנו את החביבות ואת הגדלות ואת ה ואת חביבות העבודה אז הם עשו את זה אבל בכל שאר הפעמים שהם לא יכלו לעשות את זה כיוון שבגדיהם היו מתלכלכים והם לא יכולים להרים אותם הם היו הולכים על גבי הצטבעות ראינו במשנה שוב לגבי קורבן הפסח כיצד טולין ומפשיטין קראו והוציאו את אמוריו נתנם במגס להקטירם עכשיו כל המפשיטים הזה אומר רש"י זה לא היה כהן כי כהנים היו צריכים אותם למה שחייבים כהנים לכל השאר הבעלים האיש הישראלי עשה את זה ואם כך נדנם במגס להקטירם הוא עצמו הקטיר אותם את הוא גופי אבקטלהו הוא עצמו בעצם הגליון השס מיד מביא שהגרסה המקורית קראו והוציאות הואב נתנם במגיס והקטירם ולכן הגמרא שואלת הרי לא הוא עצמו הקטיר אותם צריך להקטיר דווקא כהן אמה אומרת הגמרא להקטירן על גבי המזבח זאת אומרת הוא שם אותם במגס והגיע הוא שראוי להקטירם ולקח אותם לגבי המזבח זה הפירוש הרווח של רשי רשי מנסה לומר שיש כאלה שעלו להקטירם בתוך המגס בתוך הכלי שרת ולכן מסבירים שפירושו שמישהו יקח ויקטיר וכמובן לא את המגס לא את הקערה אבל רש"י דוכה הוא אומר שדרך הגמרא לומר להקטירם על המגס גם כשלא מקטירים באמת בתוכו יצאה כת ראשונה ולאחר מכן כל אחד כתוב תנא כל אחד ואחד בעצם הגמרא מתארת לנו איך זה היה נראה שהם היו הולכים לביתו כל אחד ואחד נותן פסחו באורו מפשיל לאחוריו זאת אומרת כיוון שא' היו צריכים לסחוב את זה ב היו צריכים לשמר את זה כיוון שזה קודשים שלא יטמא אז לא יכלו סתם לקחת את זה לשים את זה מאחורה בפגז' היו צריכים להיזהר על זה אז היו שמים את זה בתוך האור ארוז וכך זה שמור אמר רב איליש תיעוות כדרך סוחרים ישמעאלים שלוקחים את מסע מאחורה בתוך המתחת ככה זה היה נראה ככה היו לוקחים את קורבן הפסח הוא מדגים לנו ממחיש לנו איך זה היה נראה הדרן הלך תמיד נשחט בסיעתא דשמיא ובלי נדר מזל טוב לכולם אשרי תלמידי חכמים שדברי תורה חביבים עלינו ביותר ויהי רצון שנזכה הלאה והלאה בסיום של הפרק הבא, המסכת הבאה, הסדר הבא ועוד מסכתות וספרים אחרים. עכשיו אנחנו עוברים בעצם עדיין כמו שהבטחנו הפרק הבא יעסוק גם הוא בענייני הקרבת קורבן הפסח. הוא קצת יותר רגוע מהפרק הקודם, מהפרק ההוא שעברנו עכשיו תמיד נשחט שהוא מדבר על כל מיני מושגים חדשים. והנה, תראו כבר על ההתחלה. אנחנו מתחילים עם משנה פשוטה. אמנם מי שפוזל רואה שהיא קצת ארוכה, היא נוגסת אפילו משמעותית בעמוד הבא ובסיעתא דשמיא היום נסיים את המשנה אבל היא משנה ממש פשוטה אנחנו נעסוק כמו שראינו בפרק שעבר קורבן פסח דוכה את השבת אבל אנחנו נפרט בפרק הזה מנין זה נראה בעזרת השם מחר היום אנחנו נראה אם כל העבודות שלו דוחות את השבת או רק חלקו נראה מחלוקת אומרת הגמרא הקדושה אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו זה חלק קריטי מעשיאת קורבן הפסח וזריקה דמו לזרוק דמו שכמובן ראינו שגם זריקת דמו זה חלק מהותי ומיכוי קרביו אנחנו נראה שיש מיחוי קרביו ויש ניקוי קרביו זאת אומרת היו לוקחים את הכרב שזה האיברים הפנימיים זה לא היה עולה למזבח הבעלים היו אוכלים את זה וכדי שזה יהיה ראוי לאכילה היו צריכים א' למחוט אותו שזה ניקוי ראשוני ולהדיח אותו שזה ניקוי סופי זאת אומרת הניקוי הראשוני הוא היה המשמעותי אחרי זה זה היה די נקי אבל ככל הנראה היו נשארים בו קצת שעריות והיו צריכים להדיח אותו אז הניקוי הראשון שונים מותר לעשות בשבת כי אחרת זה מסריח והקטרת חלביו שגם זה חלק מהותי מהקורבן אבל צליו והדחת קרביו כמו שאמרנו זה לא מחוי אלא הדכה זה החלק הסופי אינן דוחין את השבת יפה מאוד רק מה שחייבים בעצם רש"י כבר אומר מיד ששחידתו וזריקה דמו מנין שזה דוחה את השבת נדבר בהמשך אבל חייבים לעשות את זה דווקא ביום לא היה מצב שנגיד נשחוט את קורבן הפסח ונחכה ונזרוק את דמו בערב או משהו כזה בטח לא לשחוט אותו כי כל הקורבנות רש"י מביא כתוב עליהם ביום צוותו ביום ולא בלילה אז זאת אומרת אם לא בשבת לא יכול להיות שנחכה ליל יום טוב או משהו כזה אם לא בשבת זה היה דווקא יום קודם אנחנו נראה בגמרא וכמו שכתוב פה באמת שזה היה בשבת אבל רש"י אומר בלילה בטח לא יכלו לעשות את זה יפה אומרת הגמרא עכשיו יש כל מיני דברים שהם בעצם לא חלק מהקורבן בכלל הרכבתו להרכיב אותו וזה בעיה מדרבנן רש"י אומר להרכיב אותו זה סך הכל א אף על פי שאינו איסור אלא לשבות דרבנן כי החי נושא את עצמו בהמה וגם בן אדם כשנושעים אותו זה לא נקרא מסע כי הוא עצמו נושא את עצמו כידוע לאנשים שמתעסקים בר מינן בחברה קדישה וכאלה שנפכו את נשמתם יודעים לומר שאדם חי שוקל הרבה פחות זאת אומרת כבד הרבה פחות מאדם שלא עלינו יצאה נשמתו אז הרכבתו והבעתו מחוץ לתחום שגם כאן זה כמובן כמן דאמר תחומין דרבנן לאורך כל מסכת עירובין ראינו את הדיון הזה ידענו שיש רבי עקיבא תמיד שאומר תחומין דאורי תא אבל פה זה כמן דומ דאמר תחומים דרבנן וחתיכת יבלתו אפילו בצורה שזה דרבנן שאתה חותך אותה כלאחר יד בשיניך או באצבעותיך ולא בכלי אין דוכין את השבת יפה מאוד זה שיטת הנקמה רבי אליעזר אומר דוכין גם הדברים הללו שהם בעצם לא מבסיס קורבן הפסח הם רק מהמ מסביב בכל אופן דוחין את השבת ויותר מזה זה גם דברים שיכלת לעשות אותם אתמול תרכיב אותו מאתמול תחתוך את יבלתו מאתמול זה לא שחיטה וזריקה שחייבים לעשות את זה היום. בכל אופן סובר רבי אליעזר זה דוחה את השבת. עכשיו רבי אליעזר מתחיל עם דיון, מביא ראיה לשיטתו, נראה ראיה כנגד. אמר רבי אליעזר ועלודינו יש לי קל וחומר. מה עם שחיטה שהיא מישהו מלאכה דוכה את השבת? שחיטה זה מלאכה דאורייתא זה אחד מאבות מלאכות השוחט. בכל אופן אתה אומר לי שזה דוחה את השבת. אז אלו שהם משום שבוט סך הכל. על מה אני מדבר פה? על לחתוך את יבלתו בדרבנן. להביאו מחוץ לתחום דרבנן להרכיבו דרבנן. ברור שידחו לא ידחו את השבת. אמר לו רבי יהושע, יום טוב יוכיח. מה אתה בוא תסתכל על יום טוב שהתירו בו משום מלאכה ועשו בו משום שבות. דברים שהם אוכל נפש התירו משום מלאכה לבשל ביום טוב, לשחוט ביום טוב. אבל בכל אופן אסור בו משום שוט. יש דברים שאסור מדרבנן ביום טוב. ועדיין אני אומר זה נשאר אסור. אני לא אומר בוא נפרק את כל האירוע ויהיה הכל מותר. יפה מאוד. אבל אמר לרבי אליעזר מה אתה משווה? זה השוואה צולד. מה זה יהושע? מה ראהיה הרשות למצווה? מה אתה מדבר שמה? אני מתיר אני אומר, תשמע, אני מתיר אליך כל מיני דברים לצורך אכילה ביום טוב ועדיין אני ואכילת ידיעות ואני אומר לך דברים אחרים אסור. אבל פה אני מדבר איתך על צורך גבוה. יכול להיות אני מבין שצורך גבוה אם אני אם הפסח הוא דבר כל כך חזק שדוחה שחיטה בטח שהוא ידחה גם את הדברים דרבנן. כשאתה מדבר איתי לגבי יום טוב, אוקיי, אני מסכים לקבל שיש דברים שהתיעירו, יש דברים שלא, סך הכל זה לצורך של בן אדם. אבל פה שזה צורך גבוה ואם זה כל כך חזק הפסח שהתיר את השחיטה בטח שיתיר גם את הדברים דרבנן יפה רבי יהושע נסתלק לו בעצם הוא ענה לו קיבל את התשובה הגיעו רבי עקיבא השיב רבי עקיבא ואמר רגע אם אתה עושה כזה קל וחומר ואומר שהם שחיטה בטח שאר עבודות אז תוכיח שהיא משום מצווה ואם משום שבות והנה דוכה את השבת אז אז אומר כל אדם שהוא טמאמת מת צריך לעשות ביום השלישי לטאומתו ביום השביעי ואז הוא טובל ונטאו יפה פה. אבל אומר רבי עקיבא, לדוגמה, בן אדם שהיום השביעי שלו זה שבת שהיא ערב פסח, אסור לעזות עליו. עליו שזה מצווה, הוא לא יוכל לאכול את קורבן הפסח עם משום מצווה. וסך הכל ההזהה זה שבות. למה אסור לעשות בשבת? אומר רש"י, מתחזי כמתקן גברה. זה נראה שאתה מתקן את הבן אדם ואסור לעשות תיקון בשבת. יפה. אז סך הכל דרבנן ובכל אופן אני עוסר עליך. אז אז תוכיח שאם משום מצווה ואם משום שבות ואינה דוכה את השבת ואינה דוכה את השבת. אף אתה אל תתמע על אלו על הדברי שבות הללו הרכבתו הבעתו וחתיכת דבלתו שאף על פי שאין משום מצווה וסך הכל אין משום שבות לא ידחו את השבת טענה נפלאה אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן אתה שואל אותי מהזהה עליה אני אביא את הכל וחומר גם כן ומה עם שחיטה שהוא משום מלאכה דוכה את השבת הזהה שהיא משום שבות אינו דין שדוכה את השבת יפה זאת אומרת איך אומרים אצלנו בלשון הרחוב הרמת לי להנחתה הבאת לי את הזה יפה מאוד גם הזהה עצמה אני אומר שמותרת בשבת אמר לו רבי עקיבא רגע רגע רגע אתה הולך על אתה משחק עם הקל וחומר או חילוף בוא אני אלך על הצד השני אז פשוט לי שלא דוכה שבת אנחנו נראה בגמרא מאיפה זה היה לו כזה פשוט אבל פשוט לי שהיא לא דוחה שבת ואם כך בוא נאמר מה עם הזה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת מגיע רבי עקיבא ובעצם באקט של הקצנה רבי עקיבא עצמו גם יודע ששחיטת פסח דוכה את השבת אבל הוא מגיע ואומר לו, "אני גם יודע באופן ודאי." ואנחנו נראה בגמרא שרבי אליעזר בעצמו אמר לו את זה שהזל לא דוכה את השבת. רבי אליעזר שכח, נראה מחמת חולי וכדומה, אבל רבי אליעזר בעצמו אמר לו שהזל לא דוכה את השבת והוא אומר, "אז בוא נעשה כל וחומר הפוך." אם אתה מרגיש חופשי ללכת עם כל וחומר לכל כיוון, אז כמו שאתה מנסה לומר שאם שחיטה בטח דברים דרבנן, בוא נעשה אחרת. אם הזהה שהיא דרבנן לא דוכה וזה ידוע שלא דוחה, גם שחיטה לא תדחה. אמר לו רבי אליעזר עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת אתה רציני כתוב במפורש שש שחיטת אוכל את השבת אתה עוקר את מה שכתוב בתורה אמר לו רבי עונה לו רבי עקיבא יפה שימו לב רבי עקיבא כביכול מנתב אותו בעצם אל התשובה אמר לו רבי לי מועד לאלו כמועד לשחיטה יפה אתה צודק לשחיטה יש זמן קבוע במועדו ולכן באמת אני אומר אפילו בשבת אבל להרכיבו תעשה מאתמול להביא מחוץ לתחום תעשה מאתמול חתיכת יבלתו תעשה מאתמול. מה אתה מגיע לי עכשיו ועושה את הדברים הללו? כיוון שזה קורבן וזה מה פתאום תעשה את זה מאתמול? יפה. ואם כך כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוכה את השבת. שחיטה שאפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת. וזה בעצם הייתה תגובתו של רבי עקיבא. הוא לא התכוון כמובן לומר לו ששחיטה לא תדחה, אבל הוא התכוון לומר לו למה שחיטה כן. כתוב במועדו אז דווקא מה שקבוע לו מועד ולא שאר דברים. וכך באמת נשאר רבי עקיבא. אנחנו נראה בעזרת השם לא מחר גם לא מחרתיים בעזרת השם נראה בהמשך את הדיון המדויק מה היה שמה עם רבי עקיבא ורבי אליעזר נראה שבעצם רבי אליעזר גם הסכים לשיטתו וחכו בסבלנות בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון למה פקקו את האזהרה לפי רבי יהודה כדי למלות מדם התערובת לפי חכמים כדי ששבוחו לבני אהרון שיבוססו עד ברקיהם בדם כמובן לא בשעת העבודות שאז חציצה ולכן הם הלכו מעל אה הצטבעות אלא בהולכת איברים בהולכת גזירי עצים שאז אין בעיה א ראינו להקטירם כמובן שיבוא הראוי להקטירם וכת ראשונה אומר א נתנו דוגמה של סוחר ישמאלי כך הם הלכו עם זה על הגב דברים הפסח שדוחים את השבת לפי תנקם רק הדברים המהותיים צליו עד אחת קרביו לא דוחים את השבת וכן להרכיבו להביו מחוץ לתחום עליו שזה דרבנן רבי אליעזר אומר דוכה את השבת כל וחומר עם שחיטה בטח זה רבי יהושע מנסה לומר לו יום טוב אומר לו שמה זה בן אדם פה זה אכילת גבוה. רבי עקיבא מנסה להביא לו ראה מהזהה. אומר לו רבי אליעזר, עליה בעצמה נידן. ורבי עקיבא אומר לו, מה פתאום הזה? ברור שלא דוחה את השבת. ואם כך, אולי נלמד להפך שגם שחיטה לא תדחה את השבת, אלא שחיטה זה מבועדו ואפילו בשבת, אז זה דווקא דברים שקבוע עליהם מועד. ולא שאר הדברים שהזכרנו, הרכבתו, הבעתו וחתיכת יבלתו. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. เ
לצפיה בתכנים נוספים: